שם הספר: אהלי שם - אוצר החומש
מחבר: רבי מיכאל פרץ
דפוס: תשפ"ג
בראשית דף סב סע"ב - אלא שעדיין יקשה מדוע הסכים לקחת מאבימלך (וירא כ יד-טז). וי"ל שאצל פרעה ואבימלך היה עליהם לשלם דמי הצער, משא"כ אצל מלך סדום שלמרות שקונים את השלל מדין שלל מלחמה, היינו דוקא כי מוסר נפשו על זה (כמאמר הכתוב ארדוף אשיג אחלק שלל), משא"כ אברהם שלא נלחם בגלל השלל אלא כדי להציל את לוט.
שם דף פז ע"א בדיבור הא' שורה אחרונה - צ"ל וליוצאי חלציו.
שם ע"ב סוף הדיבור הא' - וכיו"ב כתב בקונטרס באר הפרשה (פרשת וירא תשפ"ו עמוד יט אות טז) בשם מהרש"ז אוירבך בס' הליכות שלמה.
דף פט ע"א שורה ח מלמטה 'מה הקשר' - וראה בס' פרשת רא"ה להרמ"ז ז''ל (דף טו ע"ב ד"ה א"נ) שביקור המלאכים היה בסוכות.
שם שורה ד מלמטה 'הזוהר' - ח"א דף קב ע"ב.
שם סע"ב - ולכן גם לעתיד לבוא יורגש ההבדל בין עובד ה' לאשר לא עבדו ע"י מצות סוכה שאומות העולם יבעטו בה כדאיתא בע"ז (ג ע"א).
דף צג ע"ב אהלי שם שורה א - צ"ל מדהים, ותוצאתו.
דף קכ ע"ב אהלי שם סוף הדיבור הא' - אולם מצינו שלגבי קניית קבר מחיים לא אמרינן דהוי פתיחת פה לשטן כמ"ש הפוסקים שנכון הדבר (ועי' באתר דרכי הוראה לרבנים).
דף קכב ע"א אהלי שם שורה ב - צ"ל נא ידך.
שם שורה אחרונה - צ"ל נא ידך תחת ירכי", וליעקב לא.
שם ע"ב אהלי שם שורה ב - צ"ל ליעקב זו.
דף קכז סע"ב - ומה שלא הדגישו חז"ל את מעשה החסד של בני חת, י"ל כי הם עשו כן כי החשיבו את אאע"ה לאלוה מלך ונשיא (כדאיתא בב"ר פנ"ח סימן ו), ומטבע העולם הוא שנוהגים בדרך ארץ במצב כזה, משא"כ גבי אליעזר שלא היה ידוע לרבקה מי הוא.
דף קכח ע"ב אהלי שם שורה א - צ"ל במדרש רבה (בראשית ס ח):
דף קמג ע"א סד"ה ויש - ועוי"ל שממה שהתפלל לנוכח אשתו מוכח שהיא צדקת, כי אין להתפלל ליד אדם רשע.
דף ריד ע"ב שורה ה מלמטה - צ"ל ויש לשער.
דף רנח ע"ב ד"ה יש, שורה ד 'מוקצבת לו משמים'- ויש להקשות שא"כ מידת הבטחון שלו גרמה לו שישהה ב' שנים נוספות בבית הסוהר, וכי זה הוא השכר על ביטחונו בה'.
ואפשר לבאר שמכיון שהיה צדיק, הוא גוזר והקב"ה מקיים, וכדי שיתקיים דיבורו שייצא לחירות ע״י שר המשקים היה צריך להמתין עד שתגיע ההזדמנות הראויה, והדבר אירע רק לאחר ב' שנים. וגם כדי שהתוצאה תהיה שימלוך יוסף, היה צריך להמתין. אולם עדיין יקשה קצת, היד ה' תקצר לסדר את הדברים כדי שיוכל לצאת קודם, ותו בגלל שהוא צדיק ויש למאמרו להתקיים, ייענש כך בשהיית ב' שנים נוספות בבית הסוהר.
ולכן יש לבאר שיוסף הצדיק הגיע למעלות גבוהות במידת הבטחון, אולם כל אותו זמן היה עבד ואסיר, ולכן חשש שבטחונו ייחלש כי עברו ימים ושנים ועדיין לא נושע ואז גם כשיוושע יחשוב שהוא במקרה, ולכן ביקש מהקב"ה שהתשובה תגיע כתוצאה המעשים שעשה בבטחונו בה', דהיינו שאמר מדוע פניכם רעים היום (שכן האדם שאינו בטוח דואג כ"כ על מצבו שאינו מבחין בצער זולתו), וכתוצאה מזה פתר להם את חלומותיהם וביקש משר המשקים שיזכירהו לטובה לפני פרעה, ואז יראה בעיניו שהבוטח בה' חסד יסובבנו. והוא העדיף להשאר בבית הסוהר עוד שנתיים כדי שיתחזק בטחונו בה'.
ועוי"ל שהשתדלות זו לא נחשבת לסבירה, שכן איך שר המשקים שהיה בסכנת מוות יצילהו, ומדוע ישמע אליו פרעה. ויוסף סבר שחובת ההשתדלות כוללת החובה להשתדל אפילו באופן שאינו סביר (כדעת מהר"י סלנטר שקניית כרטיס הגרלה נחשבת להשתדלות), והקב"ה הענישו כי אינו כן, אלא כדעת הרב חזון איש בס' אמונה ובטחון שהשתדלות שאינה סבירה נראית כחוסר בטחון שהוא סומך על כחו ועוצם ידו אף במקום שאחרים לא מצליחים.
דף רנט ע"א שורה אחרונה - צ"ל דקות הבשר.
שם ע"ב ד"ה בפתרון, שורה ב - צ"ל הפרות השמנות.
שם שורה ו - צ"ל וזהו הפתרון.
דף שח ע"א ד"ה יש, שורה ד - צ"ל לומר בת ק'.
שם ע"ב רש"י שורה ב - צ"ל בבראשית רבה:
דף שט ע"א אהלי שם סוף הדיבור הא' - וכ"כ בבעל הטורים. ע"ש.
דף שיז ע"א אהלי שם שורה ב - צ"ל בעצה אחת על שכם ועל יוסף.
שם ע"ב שורה ב מלמטה - צ"ל שגם אם היו גדולים.
דף שיח ע"ב שורה ב מלמטה 'על ידי סביבה של תורה' - שכן התורה היא משיבת נפש (כמאה"כ תהלים יט ח), והכועס טרף נפשו באפו (כמאה"כ איוב יח ד. ועי' בחומת אנך שם ובדברי מהר"ע יוסף בס' ענף עץ אבות ובאתר הידברות).
ויש להוסיף שמלמדי תינוקות יש להם את הכלים להכיל את הכעס ולא להשתמש בו לרעה, שכן עבודתם מחנכתם בזה לחנך את הילדים בסבלנות, כמו שביארו חכמי המדע. ולכן מינוי שבט שמעון למלמדי תינוקות תסייע בידם שאפם לא יהיה עז ועברתם לא תהיה קשה.
דף שכה ע"ב אהלי שם שורה ד - צ"ל מי שתכונתו היא נטייה.
שמות דף נה ע"א ד"ה ויש, שורה ג - צ"ל בבנינו ובבנותנו.
שם סע"ב - ועוד יש ליישב הקושיות הנ''ל שפרעה רצה לנסות אותם לדעת האמנם הם הולכים לעבוד את ה', ולכן אמר להם שילכו ללא הטף, ואם היו מסכימים לזה סימן שאין הם הולכים לעבוד את ה', שכן בני אברהם הולכים בדרכו שיצוה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור דרך ה' (כמאמר הכתוב וירא יח יט), ולאחר מכן ניסה אותם באומרו שילכו ללא הבהמות, ואם הדבר אמת שהולכים לעבוד את ה' איך יקריבו הקרבנות ללא בהמות. ולכן כשראה שאינם מסכימים ללכת ללא הטף והבהמות השתכנע שאכן הם הולכים לעבוד את ה', ונתן להם ללכת ללא הגבלות.
ועוד אפשר לבאר שפרעה רצה למזער את הנזק למצרים בהבינו שדעת ישראל היתה ללכת ללא שוב, ולכן קודם כל דרש שישאירו את הטף כדי שהם יהיו עבדים לעתיד, ולאחר שראה שלא הסכימו ביקש שישאירו את הבהמות שיעברו להיות רכוש מצרים, ובסופו של דבר לא היתה לו ברירה ונתן להם ללכת ללא סיוג כלשהו.
דף סב ע"א ד"ה ויש, שורה ג בסוגריים - צ"ל וע"ע בשפתי.
דף סד ע"א שורה ה מלמטה - צ"ל שיניהם קהות.
שם שורה ג מלמטה - צ"ל קוראים אותו.
דף סט ע"ב ד"ה ויש, שורה ד - צ"ל שיקיים את כל.
שם שורה ו - צ"ל התורה ועליהם.
דף עא ע"א שורה ג מלמטה - צ"ל חכמים הוא.
שם ע"ב שורה ה מלמטה - צ"ל וההתחלה היא.
דף עח ע"א שורה ה מלמטה - צ"ל גרמא, ובגמ'.
שם שורה ב מלמטה - צ"ל גם למצות הגדת סיפור.
שם סע"ב - וכ"כ בס' ברכי יוסף (סימן תעג אות טו) ועוד אחרונים, והובאו בשו"ת חזון עובדיה למהר"ע יוסף (סימן כ). ע"ש.
דף פח ע"א שורה אחרונה - צ"ל הים, אחת מהן.
דף צב ע"א שורה ה מלמטה - צ"ל שכתוב בפרק.
דף צג ע"א ד"ה תמה, שורה ה - צ"ל אותם נביאים.
דף קכ ע"ב אהלי שם שורה ב - צ"ל שההנהגה של.
שם בסוף העמוד - אולם לכאורה קשה, שכן גם בקריעת ים סוף ההצלה יכלה להיות בדרך הטבע, כגון על ידי מלחמה, וכן עשר המכות לכאורה היתה אפשרות אחרת להוציא את ישראל ע"י מכת בכורות בלבד. וי"ל שביציאת מצרים לא אמרינן דלמעוטי בניסא עדיף, ומקרא מלא הוא 'למען רבות מופתי בארץ מצרים' (בא יא ט), והוא כדי 'למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'' (בא י ב), וכבר ביאר הרמב"ן (ס"פ בא) שניסי יציאת מצרים הם למען יאמינו ישראל בכל הדורות בהשגחה פרטית. וראה עוד במש"כ בס"ד בגליון ספר דברי כהן - שמות (דף עז ע"ב). משא"כ מלחמת עמלק שלאחר יציאת מצרים היא ולמעוטי בניסא עדיף.
דף קכב ע"א סד"ה ויש - ויש להקשות איך שמח יתרו בגלל טובת עצמו ולא הצטער על תלאות ישראל, ומידת אכזריות היא לשמוח בצרת הכלל. וי"ל שגם בזה יש לומר ב' הפירושים לגבי 'ויחד', שאפשר גם לבארו שנעשה בשרו חדודין חדודין על צורת ישראל, וצער ושמחה משמשין בעירבוביא, עין במר בוכה ולב שמח (כלשון הפייטן בפיוט עת שערי רצון שנהגו לאומרו בראש השנה), כמו שמצינו גבי מי שמת אביו וירש אותו שיש לו לברך שהחיינו וברוך דיין האמת (עי' בזה בשו"ת באר משה ח"ה סימן סז).
דף קכג ע"א אהלי שם שורה ה 'והושיבוהו על כנו וכהונתו' - לכאורה קשה, שהרי כבר פירש מעבודה זרה ולכן נידוהו, וכי הסכים לחזור לכהונתו להיות כומר לעבודה זרה. ואם כך היה, היה מלא חרטות, קודם כומר ולאחר מכן פרש, ושוב נהיה כומר ושוב פרש. אתמהה.
שם בסוף העמוד - ואפשר לבאר בפרשת בלק נקראה על שמו כי מסר נפשו ונפש עמו על כבוד ה', שלמרות שבלעם היה מתנבא טובות על עם ישראל, ובלק ועמו פחדו מאוד מעם ישראל, וא"כ ברכות אלו היו בעיניהם כקללות נמרצות, אפ"ה לא הפסיק בלק את בלעם כשהתחיל לברך פעם אחר פעם, כי כיבד את דבר ה'. וכן מצינו בעגלון שהיה מצאצאיו שמת בגלל שכיבד את דבר ה' בעומדו מפניו.
שם ע"ב אהלי שם שורה א - צ"ל שכתבו אחת.
דף קלז ע"ב ד"ה ויש, שורה ב - צ"ל שלא יראני.
דף קלח ע"ב אהלי שם שורה ד - צ"ל עולם יתיחס.
שם שורה ז - צ"ל יתיחס למעשי האדם.
דף קמו ע"א ד"ה בבבא, שורה ד - צ"ל בר יוחאי.
דף קמז ע"א ד"ה ויש, שורה ד - יש לחבר את הפסיק לתיבה הקודמת.
שם שורה אחרונה - צ"ל והשתיה מבאר.
דף קמח ע"א ד"ה והנה מדובר, שורה א - צ"ל במכרוהו בית.
דף קמט ע"א סוף הדיבור הא' - וי"ל שזה נחלקו רבי אליעזר וחכמים, שלרבי אליעזר הטעם הוא שנתינת השפחה הוא עבדות ולא אישות, ולדברי חכמים הטעם הוא כי הדבר נוגע לממון אחרים.
שם ד"ה ובגמ', שורה אחרונה - צ"ל הזה כמין.
שם ע"ב שורה ד מלמטה - צ"ל עד שיחלפו.
דף קנ ע"א שורה ב מלמטה - צ"ל ישראל עבדים".
דף קנג ע"א שורה ב מלמטה - יש לחבר את הפסיק האחרון לתיבה הקודמת.
דף קנד ע"א אהלי שם שורה ט - צ"ל האוהבים אותו.
דף קנו ע"א שורה ז מלמטה 'ביזיון בזה' - ואולי שאני דמי ולדות שלשום אותם אין בזיון בזה, שכן כדי לדעת את השווי של הולדות אין צורך להעמיד את האשה לפני השמאים (שזה הוא הבזיון בשומא), שכן הם אינם יכולים לראות את הולדות עצמם אם הם חלשים או חזקים, ומשערים את דמיהם לפי השווי בשוק.
שם שורה ב מלמטה - צ"ל אשתו לשום.
דף רט ע"ב ד"ה ויש, שורה ד - צ"ל של המנורה,
דף רי ע"ב ד"ה ויש, שורה יא - צ"ל המעולה והמכובד.
שם שורה טו - צ"ל הכתונת תשבץ.
דף ריא ע"ב אהלי שם שורה ד - צ"ל שהוא מכוון.
דף ריד ע"ב אהלי שם שורה ה - צ"ל יעשה עם.
דף רטו ע"ב שורה ג - צ"ל בניהם שימותו.
דף רטז ע"ב אהלי שם שורה ד - צ"ל ותומים כל אותיות האל"ף בי"ת.
דף ריט ע"ב שורה ב מלמטה - צ"ל עד שהבטיחו.
דף רכ ע"א ד"ה ויש, שורה ד - צ"ל הגמור, וזה.
דף רלז ע"א שורה ג מלמטה - צ"ל ולא מנכים.
שם ע"ב אהלי שם שורה א 'חולקים' - וראה בשו"ת יביע אומר ח"ז (י"ד סימן יז אות ב).
שם שורה ב מלמטה - צ"ל עבור שכר.
דף רלח ע"א אהלי שם סוף הדיבור הא' - ועי' בס' אוצר משניות - אהלי שם (סוף עוקצין) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ע"ב אהלי שם שורה ד - צ"ל האדם צריך.
דף רמו ע"ב שורה אחרונה - צ"ל מקריאת פרשה.
דף רמז ע"א אהלי שם שורה ב - צ"ל הגמ' (מגילה כה:) מקשה פשיטא.
דף ערה ע"ב אהלי שם שורה ג - צ"ל נקודת העומק.
שם שורה ט - צ"ל נקודה שניה.
דף עדר ע"ב אהלי שם שורה ב - צ"ל משה פרקן,
שם שורה אחרונה - צ"ל פרשיות התורה.
דף רפב ע"א שורה ו מלמטה - צ"ל וביניהם אחד.
דף רפג ע"ב סד"ה ויש - וכ"כ בס' תורת משה להחת"ס. ועי' בס' עבודת הצדקה.
דף רפד ע"ב שורה ד מלמטה 'על חטא העגל' - וכן הוא בדעת זקנים מבעלי התוספות (לעיל לא ב, להלן לה ל). ועי' בס' ברכת אשר (להלן לז א).
דף שה ע"א שורה ד מלמטה - צ"ל ארבע אותיות.
שם ע"ב ד"ה מנחת, שורה א - צ"ל (מצוה תלז) מצא.
דף שו ע"א ד"ה ויש, שורה ו 'ותמוה על המנחת חינוך' - הנה הרב מנחת חינוך כתב שיש לכתוב את אותיות השם כסדרן, ולא כתב שד' אנשים יכתבוהו בבת אחת, וזו סברתו של הרב המחבר. והרב המחבר לא ס"ל שיש לכתוב את אותיות השם כסדרן, שכן כתב שיכלו לכתוב אותיות י' ו' ולאחר מכן אותיות ה' ה', ולשיטתו אדם אחד יכול לכתוב את שם השם וישאיר את כתיבת אות י' לבסוף (וכמו שכתב מתחילה הרב מנחת חינוך שם).
דף שז ע"א ד"ה הדוגמה, שורה א - צ"ל היא דוגמה.
ויקרא דף ד ע"א בסוף הדיבור הא' - ועוד יש לבאר דברי ר"ל עפ"ד דרשות חתם סופר שר"ל אמר אחטא ואשוב בצאתו ללסטם את הבריות, ושוב התחרט על זה כשאמר שהתקיים בו ועזבו לאחרים חילם. ע"ש. וגם הכא ביטא את חרטתו באומרו שאשריו אילו היה אוכל כבהמה את עשב השדה שאינה מתאוה ללסטם את הבריות שאין לה צורך בממונם.
שם ד"ה ויש, בדברי הרב חיי אדם - ראה עוד בס' עושה שלום - אהלי שם על הליכות עולם (ש"א מהדורה שניה פרשת תרומה אות ו הב' עמוד רכו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף ל ע"א ד"ה וכתב, שורה ו - צ"ל לכהן לו.
דף לד ע"ב ד"ה בגמ', שורה א - צ"ל אמר רבי.
דף לה ע"א שורה ח מלמטה - צ"ל הוא ישתמש.
דף עה ע"א סד"ה ועוד - וכיו"ב תירץ בשו"ת חזון עובדיה למהר"ע יוסף (מהדורה שניה ס"ס לא) גבי מצה בליל הסדר שחל בשבת שלא גזרו עליה, שכיון שמנהג העולם לעשות סדר ליל פסח בחבורה, אי אפשר דליכא חד מינייהו דגמיר, ורבים מדכרי ליה. ע"ש.
וראיתי עוד בשו"ת חזון עובדיה שם (עמוד תקפח סד"ה תשובה) שכתב לתרץ שלא גזרו גבי מצה, כי אין צורך להראות לחכם אם כשרה היא. ע"ש. ויש לדחות שגם גבי מצה יפול בה ספק אם כפולה היא שאסור לאוכל, וכן יפול ספק בה בענין מה הוא שיעור כזית בה, וכן יפול בה ספק אם דקה היא יותר מדי ואין לה תוריתא דנהמא. ומש"כ עוד בשו"ת חזון עובדיה שם שאם יש בה איזה ספק מסתמא הוא שואל את החכם עוד לפני הפסח. הנה דברים אלה אפשר לומר גם גבי ארבעת המינים, ומ"מ גזרו בהם, כי יש מי שאינו חש לשאול לחכם עד הרגע האחרון. וה"ה גבי מצה.
דף עח ע"א סד"ה התירוץ - כ"כ במנחת חינוך (מצוה קסט). ועי' במה שהאריך בזה בס' דברי כהן (ויקרא עמוד רמב והלאה).
שם ד"ה ויש, שורה ד - צ"ל גם את.
שם סד"ה ויש - ואפשר להוסיף מה שכתב בדרשות רבי יוסף פינטו לקח טוב (פרשת תזריע עמוד נא) שכל מי שהוא חסיד וקדוש, הקדושה המרובה שבו דוחה הטומאה לחוץ, ולכן ניכרת בו הצרעת, אבל אומות העולם שהם טמאים אפילו שיחטאו אין הטומאה ניכרת בהם. ואפילו ישראל אין הנגעים ניכרים אלא במי שהוא אדם גדול דווקא וכו'. ושוב כתב שהצרעת היא דווקא בצדיק שראוי העולם להבראות בשבילו. ע"ש. ולכן בזמן הזה שאם הם כבני אדם אנחנו כחמורים וכו' (כדאיתא בשבת קיב ע"ב), לא שייכא צרעת כלל.
וכן אפשר להוסיף מש"כ בס' ברכת הרי"ח (ס"פ טהרות) כתב שמטרת הצרעת היא שהאדם יגיע למעלת יראת הרוממות שלא תהיה לו תאווה דבוקה בעולם הזה כלל ולא יחשוב את העולם הזה לבית מושב אלא תמיד רואה עצמו כאילו הוא גר בארץ, ורק כשיגיע למעלה זו הצרעת תיפרד ממנו. ע"ש. ולכן בזמן הזה שמעלה זו רחוקה מאיתנו כרחוק מזרח ממערב, לא יהיה אדם שיתרפא מהצרעת, ואם כן אין תועלת בה.
דף פא ע"ב ד"ה במועד, שורה ה - צ"ל ימי המשתה.
דף פב ע"א שורה אחרונה - צ"ל יש יום שאתה רואה.
דף פח ע"א ד"ה ויש - וראה עוד בשלמא בעלמא (מצורע יד ב).
דף ק ע"א ד"ה ורש"י, שורה ב - צ"ל אמוריים מטמוניות.
דף קיא ע"ב אהלי שם שורה ו 'מי שרוצה חכמה מקבל' - ואפשר לבאר דהיינו מה דתנן באבות (פ"ד מ"א) איזהו חכם הלומד מכל אדם, שאם רצונו להחכים הוא גדול, הוא משתדל ללמוד מכל אדם כדי להחכים. ולאחר שלמד מכל אדם הקב"ה נותן לו חכמה.
דף קיד ע"א שורה ה 'כמו תינוק' - ואפשר לבאר שהתינוק נוהג כן כי יש בו יצר הרע ואין בו יצר הטוב (כדאיתא באדר"נ ריש פט"ז). ויצר הרע היינו מלאך המות (כדאיתא בב"ב טז ע"א), דהיינו שמטרתו להחריב ולהרוס ולהרוג ולאבד.
דף קיח ע"ב אהלי שם שורה ב - צ"ל שלא נחשוב.
שם שורה ד מלמטה - צ"ל בחג הסוכות.
שם בסוף העמוד - ואפשר גם לומר שהכפרה והשמחה השפעתם גדולה לכל ימות השנה, יותר מכל מועד אחר, וזו הכוונה ב'בשנה', שמשפיעים על כל ימות השנה, שכן הכפרה היא זו שמאפשרת שיצא האדם בדימוס בדינו ויחיה שנה נוספת, והשמחה היא עיקר הרוחניות כמאמר הכתוב (תבוא כח מז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה ובטוב לבב שהוא מקור כל התוכחות, ומכלל לאו אתה שומע הן, שמקור הברכות היא השמחה.
דף קכא סע"ב - ועוד יש לבאר בהקדם דברי המפרשים שעבדים היינו במצרים כדי שנתרגל להשמע להוראות, וכך נוכל לקיים את תרי"ג המצוות בקלות. ע"כ. וכמו כן הושיבנו הקב"ה בין אומות טמאות אלו כדי שנרגיש את הצורך במצוות התורה שיישרו דרכנו, ואילו היינו בין אומות שאינן מקולקלות כ"כ, יכול לבוא מי שיטען שאפשר להיות בני אדם טובים וישרים גם ללא התורה.
דף קכו ע"ב אהלי שם שורה ו - צ"ל צריך לא לנקוט.
שם סוף הדיבור הא' - ועוד ביאר הרב המחבר נר"ו שהיה לו לריב"ל לשאול את אליהו מה יעשה, שהרי הוה שכיח גביה, ולא להחליט לבד. ומצינו שהפר לע"ז בהר הכרמל ביקש שאליהו יגיד לו ללכת [וכמו שביאר הרב המחבר בס' ואביטה אורחותיך (עמוד רצג)].
דף קלא ע"ב שורה ד מלמטה - צ"ל לגדול בבית.
דף קמה ע"ב שורה ג מלמטה - צ"ל לאמו ולאביו,
דף קסד ע"ב סד"ה ויש - ועוד יש לומר שהתורה נכתבה לפני תחילת קיום המצווה, ואז היה צריך ליטוע את ארבעת המינים, וזה נעשה הרבה זמן לפני החג, משא"כ המשנה נכתבה כשעם ישראל קיימו את המצוה מאות בשנים, וכבר היו ארבעת המינים נטועים, וא"כ מצות בנית הסוכה קודמת.
דף קסה ע"א אהלי שם שורה ב - צ"ל התבואות ופירות.
דף קסו ע"א אהלי שם שורה א - צ"ל ושמחת בחגך,
דף קעב ע"א אהלי שם שורה יא - צ"ל לשמוע בקול.
שם ע"ב שורה ג מלמטה - צ"ל "במטותא מנייכו (וכ"ה בש"ס).
דף קעג ע"א אהלי שם שורה א - צ"ל ימי הקציר (וכ"ה ברש"י).
שם סד"ה צ"ע - וי"ל שגם אם היו שומרים את השמיטות, מ"מ את ב' החודשים בשנה היו מבטלים מתלמוד תורה, וא"כ כשביטלו את השמיטות, ביטלו רק שנה אחת בכל שבוע (ואפשר לדחות בדרך המוסר שאם היו שומרים את השמיטות, מראים בזה שביטול התורה של ב' החדשים בשנה היה בגלל ההשתדלות לפרנסה שנאמר ואספת דגנך וזה רצון ה', משא"כ עתה שלא שמרו את השמיטה, הראו בזה שאין עבודת ב' החדשים בשנה משום רצון ה' אלא לתועלתם בלבד, וא"כ צריכים לכפר גם עליהם).
שם סע"ב - ואפשר לבאר עוד שהוא התנאי הקודם למעשה, כדי שיהיה התנאי תקף (כדאיתא בב"מ צד ע"א).
דף קעה ע"ב אהלי שם סוף הדיבור הא' - וראה עוד במש"כ בזה הרב המחבר בס' עושה שלום על הליכות עולם (ח"א מהדורה שניה פרשת בהר אות ד).
דף קעח ע"א ד"ה תמהו, שורה ד - צ"ל אל תונו איש.
דף קעט ע"א סד"ה ויש - ועוד י"ל שהברכה היא לאכילה דוקא, ואינה כוללת גם תשלום הארנונא.
שם ע"ב ד"ה אבל, שורה ג - צ"ל תקנו רבנן.
דף קפ ע"א ד"ה וכי, שורה ג - צ"ל ועשת את התבואה לשלש השנים.
דף רלז ע"א ד"ה ואמרו, שורה ב מלמטה - צ"ל יודע שהוא עכשיו.
שם ד"ה ויש, שורה ז - צ"ל הטבעית של כל.
שם שורה י - צ"ל יתכן שבהשגחה.
שם שורה ג מלמטה - צ"ל הנושא שכל.
שם שורה אחרונה - צ"ל אותו שההשגחה.
במדבר
דף א ע"ב שורה ג מלמטה - צ"ל רש"י להלן (ט, א) כתב,
שורה אחרונה - צ"ל מוקדם ומאוחר.
דף ב ע"ב שורה ב מלמטה - ישראל, כי.
דף לב ע"א אהלי שם שורה ה - צ"ל מהי נקודת הטעות של מי.
דף לט ע"ב אהלי שם סוף הדיבור הא' - וראה למהר"א נבנצל נר"ו שביאר בזה שעשה דמחיית עמלק דוחה ל"ת דטומאה. והקשה שעשה זה אפשר לעשותו ע״י אחרים. ע"ש. ולהנ"ל מבואר, שמצוה זו לא היה אפשר לעשותה כי אם ע״י שמואל.
דף סט ע"א ד"ה ויש, שורה ג - צ"ל והגביהה אותם.
דף פה ע"א שורה ד מלמטה - צ"ל והנגיעה האישית,
דף פח ע"א שורה אחרונה - צ"ל הארץ, שכן טובתה.
דף צב ע"ב שורה ג מלמטה - ותדהמתם, כאשר נוכחו.
דף צג ע"ב שורה ג מלמטה - צ"ל דיבה, והצטערו מאוד על הפסד.
עמוד צו-צז, על השאלה מדוע כלב קיבל שכר יותר מיהושע - וראה עוד מש"כ בזה בס' סערת אליהו להרב המחבר נר"ו (פרשת שלח). ודבריו חזרו ונדפסו בס' ואביטה אורחותיך (עמוד קנ).
וי"ל עוד כי משה התפלל על יהושע ושינה את שמו לסייעו שלא יכשל, משא"כ כלב, ולכן התאמצותו של כלב להמנע מדיבת הארץ רעה היתה גדולה יותר מהתאמצות יהושע, ולכן מגיע לו שכר מרובה.
ועוד י"ל שיהושע לא מש מאהל משה, וכל כולו היה מחובר לרוחניות, משא"כ כלב שהיה בתוך העם, וא"כ נסיונו גדול יותר, ולכן שכרו מרובה.
ועוד י"ל שמכיון שכלב היה הראשון שמחה, כמאמר הכתוב ויהס כלב, ולאחר מכן הצטרף אליו יהושע, לכן שכרו של הראשון בקיום המצווה מרובה.
ועוד י"ל שכלב היה ראש בני יהודה, ויהודה הוא מלך השבטים, ולכן מסתבר שהיה הוא המנהיג של ראשי השבטים, וכשראה שהם אינם שומעים בקולו ומוציאים דיבת הארץ רעה, הסתכן בזה בהפסד מעמדו כראש השבטים, ובזה נסיונו גדול מניסיון יהושע, ולכן שכרו מרובה [וכיו"ב ראיתי שפירש מהר"א וסרמן בס' עקבתא דמשיחא (עמוד כט) בשם האחרונים מאמר חז"ל (סוטה מט ע"ב) פני הדור כפני הכלב, שפני הדור היינו מנהיגי הדור, שהם ככלב הזה ההולך לפני אדונו אבל פונה לאחריו לראות אם אדונו ממשיך בדרך זו ולא פנה ימין לשמאל, וכמו כן בירידת הדורות המנהיגים מסתכלים כל הזמן כלפי העם ומנהיגים אותו לפי רצון העם, במקום להנהיגו בדרך הנכונה והטובה ביותר].
דף קה ע"א שורה ג מלמטה - צ"ל ותירצו שכדי לקיים.
שם שורה אחרונה - צ"ל אחרים, יש להעמיד שומרים.
שם ע"ב אהלי שם שורה ב - צ"ל שבת, ובמקומו.
שם שורה ד - צ"ל ישראל היא.
שם שורה ה - צ"ל נאמר שגנותן של ישראל היא שלא.
דף קו ע"ב 'מדוע לא נימא שאם אני לא מקיים מצוה קלה העונש חמור יותר מלא לקיים מצוה חמורה' - ויש להעיר שעל מצות עשה מענישים בעידן ריתחא בלבד. וי"א שכן הוא אפילו במצוות חיוביות. וי"א שמענישים על מצות ציצית בלבד. וי"א שגם בעוד מצוות חמורות. ועי' בכל זה בשו"ת תפארת ישראל למהר"י ביתן נר"ו (א"ח סימן ב) ובס' דברי כהן (שמות עמוד סב ועמוד תנט).
דף קי ע"א ד"ה ויש, שורה ב מלמטה - צ"ל הגבוה, נאבד.
שם ע"ב אהלי שם בסוף הדיבור הא' - ואפשר להקשות ע"ד הרש"ש שדברי הש"ס נאמרו דוקא כשמעשיהם סתומים ופרט לך הכתוב באחד מהם לשבח או לגנאי, ולא בקורח שפירט בו הכתוב לגנאי ופירט גם בלוי [שאף שפירט בו הכתוב לגנאי שנאמר (ויחי מט ה) כלי חמס מכרותיהם וגו', מ"מ פירט בו אח''כ לשבח שנאמר (ברכה לג ח) תמיך ואוריך לאיש חסידך וגו', ופירש המלבי"ם שם דהיינו שתיקן לוי מעשיו].
והשיב לי הרב המחבר נר"ו שדברינו נכונים, ואין להקשות מהא דקורח ע"ד הש"ס, ולמרות כן עדיין יש מקום לדון כשפירט לך הכתוב בהם לגנאי ולשבח, בתר מי אזלינן. ומסקנתו דאזלינן בתר רובא.
שם ד"ה ויש, שורה ה - צ"ל התנגשות בין.
דף קיב ע"ב אהלי שם שורה ב - צ"ל ולבסוף אש.
דף קיג ע"א אהלי שם שורה ז - צ"ל אלה בנים.
דף קיד באונקלוס פסוק י שורה ב 'לוי' - צ"ל הלמ"ד בצירי והוא"ו בחיריק.
דף קטו ע"א אהלי שם שורה א - צ"ל לנסות להשיג.
דף קטז ע"א ד"ה הדברים, שורה ב - צ"ל נטילת המחתה.
שם שורה ו - צ"ל הלא הפשטות.
שם שורה ז - צ"ל והם יפסידו.
שם ד"ה ויש, שורה ב מלמטה - צ"ל והנגיעה שלהם.
שם ע"ב אהלי שם שורה ג - צ"ל בהם מנסיון המחתות.
דף קיח ע"ב אהלי שם סוף הדיבור הא' - וי"ל כשאני קורח שסתר את עצמו, שכן מצד אחד אמר כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה', ומצד שני רצה הוא להיות כהן גדול ולא ביאר מדוע רצה להתנשא הכהונה גדולה אם כל העדה כולם קדושים, והוא כדברי הרב מדרגת האדם ז"ל (ח"א מאמר ברור המדות פ"ב) בביאור הכתוב (משלי יז טו [כצ"ל]) "מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם" שטבע הקטיגור ללמד חובה, וטבע הסניגור ללמד זכות, והגם שאינם יכולים להשתמש במדותיהם כמו שהאמת דורש, שכן יקרה שהקטיגור מרשיע צדיק או שהסניגור מצדיק רשע, מ"מ כיון שהם עומדים על מדותיהם לעולם, ואינם נוטים מהם כחוט השערה, לכן נמצא עליהם זכות, שקשה להם לשבור את טבעם, אולם מי שעושה שניהם, מצדיק רשע וגם מרשיע צדיק, לא יוכל לענות כי טבעו כך הוא, שכן הינו מהפך מדותיו, ואז התביעה עצומה עליו, והינו תועבת ה'. עכ"ל (וראה במש"כ בס"ד בשלמא בעלמא שלח יד מה).
שם ד"ה ויש, שורה א - הוסיף בזה מהר"ר יעקב דניאל ן' זקן נר"ו שדעת מהר"י אברבנאל שמעשה קורח היה בתוך ימי צרעת מרים.
דף קכא ע"א ד"ה והנה, שורה ב - יש לסיים את המרכאות בסוף הפסוק.
שם ע"ב אהלי שם שורה ה - צ"ל קיצונית שהאדמה.
שם שורה ב מלמטה - צ"ל את ההצעה.
דף קכג ע"א שורה ו מלמטה 'היא הוכחה ברורה שאהרן נבחר' - ותו שבחירה זו היא לא רק לשעתה אלא גם לדורות, וכמו שביאר בבעל הטורים (להלן פסוק כג) שפרח ציץ ושקדים כנגד ג' שערערו על הכהונה, קרח וירבעם ועוזיהו.
שם שורה ד מלמטה - צ"ל הכהונה, ויש מעלה יותר גבוהה לנסיון.
דף קכט ע"א שורה ו מלמטה - יש למחוק את הפסיק הראשון.
דף קנז ע"א ד"ה מכל, שורה א 'עדיין יש פתחון פה וכו' - וכן הקשה בקונטרס באר הפרשה (ריש פרשת בלק תשפ"ה) בשם הרב טעמא דקרא, ותירץ שהגאוה העבירתו על דעת קונו. ע"ש.
שם שורה ז מלמטה - צ"ל להעביר את.
שם שורה ד מלמטה 'עומד לראשי עם ישראל' - כמאמר הכתוב (דברים יז יט) גבי מלך 'והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלהיו לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשתם'.
שם ע"ב סד"ה ויש - ועוד י"ל שכדי להיות מנהיג שלנגד עיניו טובת העם בלבד דרושה הרבה הקרבה עצמית (להקדיש מזמנו ומכוחו, סבלנות, אהבת שלום ועוד), ואין דרכו של אדם לעשות כן, אלא טובת עצמו היא המנחה אותו בחייו, ולכן המנהיגים אינם כשרים, כי משקרים לעמם באומרם שטובת העם לנגד עיניהם, משא"כ עם ישראל שהינם רחמנים וגומלי חסדים במהותם (כדאיתא ביבמות עח סע"ב), עוד מזמנו של אברהם אבינו שהשריש מידות אלו בזרעו אחריו, ולכן יש ביניהם מנהיגים טובים שמקריבים עצמם לטובת הכלל.
שם ד"ה האם - וכ"כ בקונטרס באר הפרשה (פרשת בלק תשפ"ה
עמוד כו ד"ה דוגמא). ע"ש.
דף קנח ע"א אהלי שם שורה ג - צ"ל התדרדרו כבמדרון.
דף קס ע"ב ד"ה הדבר, שורה א - צ"ל הדבר הנחוץ ביותר לאדם כדי לומר.
דף קסב ע"ב אהלי שם שורה ג - צ"ל אין התשובה מבארת.
שם שורה ו - צ"ל דבר התשובה הראשונה היא הנכונה לגופו של ענין, והתשובה השניה היא רק.
דף קסה ע"א אהלי שם סוף הדיבור הא' - ועוד אמר לי הרב המחבר נר"ו שיש ליישב שלאור מעלתה הגדולה של האתון, לא היה ראוי לה שתמשיך לשכון עם אדם פחות כבלעם, ועדיף היה לסלקה מהעולם. עכ"ל.
אלא שיש להקשות על זה, שכן מעלתה של האתון היתה גדולה גם לפני האירוע שבו דיברה, שכן הקב"ה ברא במיוחד את פי האתון כדתנן באבות (פ"ה מ"ו), וא"כ מדוע עד עכשיו היה ראוי שתשכון עם בלעם למרות פחיתותו, ובמה נשתנה המצב שעתה אין ראוי לה יותר.
וי"ל שעד עתה היה צורך שתשכון עמו כדי שתמלא את יעודה לדבר אליו, ולכן לא היה מנוס מישיבתה אצלו, משא"כ לאחר מכן שאין כבר צורך וענין שתשב עמו.
ועוד י"ל שלפני דיבור האתון, מעלתה היתה בכח, משא"כ לאחר מכן שעשתה מעשה והוציאה את מעלתה מן הכח אל הפועל, כי אז היא נחשבת עד למאוד ואין ראוי לה כבר להיות עם אותו רשע בכפיפה אחת.
דף קסו ע"ב ד"ה ואם, שורה ב - צ"ל עם שרי.
דף קסז ע"ב שורה ב מלמטה - צ"ל למחשבה יש.
דף קסח ע"א ד"ה ובגמ', שורה ו - צ"ל מלכותן נמשכת, כנחלים נטיו.
שם שורה ג מלמטה - צ"ל כי אהבך.
דף קסט ע"ב שורה ח מלמטה - צ"ל ותהי אחריתי.
דף קעא ע"ב שורה ו מלמטה - צ"ל שכן אנחנו.
דף רי ע"א ד"ה רש"י, על השאלה מדוע משה ציווה את מצוות הנדרים לראשי המטות - אפשר לבאר שהרעיון שעומד מאחורי העברת מצוות הנדרים דווקא לראשי המטות טמון בהבנה שכוחו של מנהיג רב יותר. לעיתים דיבור שאינו נכון עלול להזיק, ולעיתים פחות, כפי שמבאר החפץ חיים. אולם, דיבור שגוי של מנהיג עלול להזיק באופן משמעותי הרבה יותר.
זאת משום שכוחו והשפעתו של המנהיג מתפשטים על פני הציבור כולו. כאשר מנהיג מדבר, דבריו אינם נשארים בגדר אמירה פרטית, אלא מחלחלים ומעצבים את התנהלות הציבור. לכן, דיוק וזהירות בדיבור חשובים במיוחד אצל מנהיגים, ובעניין הנדרים – שהם דיבור שיש בו תוקף מחייב – חשיבות זו מתעצמת.
דיבוריו של מנהיג אינם רק מעצבים את הנהגת הציבור, אלא יש להם גם כוח ממשי ומחייב. הוראותיו וציוויו של מנהיג מחייבים את העם, ולכן לכל מילה היוצאת מפיו יש משקל רב.
על ידי מסירת מצוות הנדרים לראשי המטות, משה רבנו הדגיש את האחריות המיוחדת המוטלת על כתפי המנהיגים ואת ההשלכות מרחיקות הלכת של דיבורם על כלל העם.
ובזה אפשר לבאר גם את דברי רש"י שהביא בזה את הדין שהתרת נדרים ביחיד מומחה או בשלושה הדיוטות, שכן המתירים את הנדר צריכים להכיר בערכו וחשיבותו של הנדר ולהחליט האם יש להתירו. ראשי העם יודעים בערכו של דיבור, והם המתאימים ביותר לתפקיד זה. משא"כ אם הם הדיוטות, צריך ג' כדי שבין כולם ידונו בכובד ראש על התרת הנדר.
שם ע"ב אהלי שם שורה ט - צ"ל בגלל שתפקידם.
דברים דף ו ע"א ד"ה כתב, שורה א - צ"ל שהם ניכרים.
שם שורה ב מלמטה - צ"ל ואתה תחזה.
דף ז ע"ב אהלי שם שורה א 'אחרי הרבה שנים' - לכאורה דברי מרע"ה הכא הם סיפור הדברים שאירעו בפרשת יתרו, ומדובר באותו דבר, ולא עברו שנים בין מעשה אחד למשנהו. אולם ראה בילקוט שמעוני (רמז תתב) שיש מחלוקת בדבר, ודעת רבי חייא היא שלא מדובר במעשה יתרו כי אם לאחר מעשה המתאוננים. וראה בשערי אהרן כאן מש"כ בזה.
דף כח ע"ב ד"ה תורה - יש לחבר דיבור זה עם הדיבור הקודם.
דף מ סע"א - וגבי כיבוד אב ואם ביאר הרב חיד"א ז"ל בס' כסא דוד (דרוש יב לשבת כלה דף נג ע"ד ד"ה כבד) בשם מהראנ"ח ז"ל שנאמר כן, מכיון שהיא מצוה שכלית, ולכן יש להזהירו שיקיימה בגלל רצון ה'. והכי נמי יש לומר גבי שבת שבזמנינו הגויים מודים שהוא דבר נצרך שהאדם ינוח כל שבוע (ודלא כהמן שאמר שה"י פה"י).
דף מא סע"ב, בדברי הרב מנחת חינוך - ומהר"מ גרוס נר"ו (מח"ס משפט האבידה ועוד) בתשובה העיר בזה מדברי הרמב"ם בפיהמ"ש (ריש פאה). ועי' בקובץ מרי"ח ניחוח (גליון צה עמ' טו וגליון קפב עמ' ה) מה שהביא בזה מדברי האחרונים. וע"ע בס' למען יאריכון ימיך (עמ' יד אות ג) ובילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, א"ח סי' ס אות ו) ובמש"כ בס"ד בחי' לפר' וישלח (לב כה) ובחי' נזיר (סא ע"א).
דף מט ע"א ד"ה כרמים, שורה ג בסוגריים - צ"ל ח,י.
דף נז ע"ב סד"ה אמנם - וי"ל גם לאידך גיסא, שיש אנשים שקל להם להתחיל, אבל קשה להם לסיים את מה שהתחילו, ולכן יש להמריצם לסיים, אולם אין צורך לומר להם להתחיל. וראה בדברי חכמי העמים את פרטי תופעה זו.
דף פ ע"א שורה אחרונה - צ"ל מיומיים, על.
שם ע"ב ד"ה בגמ', שורה ג - צ"ל כדי שהרוצחים.
דף פא ע"ב סוף שורה ג מלמטה - ולענין הקללה נמי י"ל שתלוי בכל אחד, כי הצדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים (כדאיתא בב"ר פע"ג סימן ג), וכתיב בקרא (תצא כג ו) ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך, הרי שהצדיק שגורם להקב"ה שיאהבו, הופך בזה את הקללה לברכה.
דף ק ע"ב ד"ה מדוע, שורה א - צ"ל הכתוב מדגיש.
דף קא ע"א אהלי שם בדיבור הא', שורה ו - צ"ל כאילו לא משמט.
שם ד"ה מה, שורה ב - צ"ל רבי חיים.
שם סע"ב - ועוד י"ל שיש הרבה פרטים חשובים במצות צדקה (כגון נתינה עם פיוס, נתינה אפילו מאה פעמים, נתינה בסתר, נתינה לפי מה שהוא צריך, וכמ"ש ברש"י ובעל הטורים), והנותן מטוב לב מקפיד על כל הפרטים כראוי, משא"כ הנותן מרוע לב. ומצינו במצות צדקה לפרטים אלו חשובים יותר מאשר המצווה עצמה, כדאיתא בב"ב ט ע"א בענין נתינה עם פיוס.
ועוד י"ל שהנותן מרוע לב, אע"פ שנתן בפעם זו, בפעם הבאה יצטרך להלחם עם יצרו כדי לתת שוב, ועל האדם לברוח הנסיונות ולהשתדל שלא יקשה בעיניו קיום המצוות (וכמ"ש בס"ד בחי' ק"ש שעל המיטה).
דף קו סע"ב - וטעם השינוי בזה י"ל כמ"ש רבינו בחיי (להלן פסוק טו): ששמח כבר בחג הפסח שהוא תחלת קציר העומר, וגדלה שמחתו בחג הקציר וכענין שכתוב (ישעיה ט) שמחו לפניך כשמחת בקציר, ועתה בחג האסיף כי יאסוף תבואתו ופירותיו, צמרו ופשתו שמנו ושקויו, ותבא לו מנוחה והשקט אחר היגיעה והטורח והעמל הנה שמחתו כפולה. ע"כ.
דף קח ע"ב אהלי שם שורה ב 'נקט לשון יחיד' - וכן משום שעליו לדון לבדו, ללא ב"ד נוסף שיחליט בדבר, וכדאיתא בב"ב (קלח ע"ב) דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי, וחכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר כדאיתא בע"ז (ז ע"ב).
ומש"כ עוד שיש להתייעץ עם כמה חכמים, הוא מדברי הכתוב (משלי יא יד) ותשועה ברב יועץ.
ואפשר לבאר עוד את השינוי בין השופט שנאמר להלן בלשון יחיד, משא"כ הכהנים שנאמרו בלשון רבים, כי על השופט אמרו 'אין לך אלא שופט שבימיך' (וכמ"ש רש"י שם), ואין לו לאדם לחפש או לבחור שופט, מה שאין כן כשהולך ללמוד תורה מהכהן, יש לו ללמוד אצל כהן אחד וכן אצל כהן שני עד שידע בוודאות שהרב מלמד אותו תורה הוא כמלאך ה' צבאות, כמאמר הכתוב (מלאכי ב ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא וכמו שפירשו במועד קטן (יז ע"א).
דף קפו ע"א ד"ה וכתב, בשם הרב מדבר קדמות (מע' ת אות כאן) דאמאי מחשבת תשובה מוציאה מידי מעשה - וראה עוד במש"כ בזה חתני ידידי מהר"ר יעקב דניאל ן' זקן נר"ו בחידושיו על התורה.
וי"ל דהעבירה הינה פשיעה בבעלים (וכמו שביאר בחידושי רבי רפאל חיים בן עטר דף רמו ע"ב. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם), וכשחוזר בתשובה סרה מחשבתו הרעה, והו"ל כגניבה בבעלים דפטור.
ועוד י"ל שלימוד התורה הוא מתנאי התשובה, וכמו שביאר מהר"מ אלשיך בפרשתן (ועי' בס' גבורת יצחק על ירח האיתנים דף קע ע"ב), ואיתא במדרש תנאים (ר"פ האזינו) שהתורה מכפרת (ועי' באהלי שם - אוצר הפרשה ר"פ האזינו). ולימוד התורה הוי מעשה כדאיתא בש"ס (סוף ברכות וש"נ) אל תיקרי בניך אלא בוניך. ואפשר לבאר שכן הוא כי הקב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, ולאחר שנתנה לנו הוא מחדש בכל יום את עולמו ע"י לימוד התורה של עם ישראל. ובס' נפש החיים (ש"א פ"ג) האריך בזה, והביא גם מאמר הכתוב (ישעיה נא טז) ואשים דברי בפיך וגו' לנטוע שמים וליסוד ארץ. והו"ד בקונטרס באר הפרשה (סוכות תשפ"ו דף ה ע"ב). ע"ש.
ועוד י"ל שיש גם לחוטא שיעשה תשובת המשקל, כדאיתא בויקרא רבה (פכ"א סימן ה) אם עשית חבילות של עבירות, עשה כנגדן חבילות של מצות. והובא בשערי תשובה לרבינו יונה (שער א עיקר י), ואתי מעשה ומבטל מעשה.
אלא שקשה לפי מש"כ בס' פלא יועץ (ערך ראש השנה) בשם הרש"ש בשם הראשונים שאם הרהר בתשובה בר"ה בציבור יכתב בספר החיים, יען ששערי תשובה פתוחים. והו"ד בס' אמרי יהודה למהר"י דרעי (ח"א עמוד ס וח"ב עמוד סט ועמוד צב). ע"ש. ועי' בהערות וזאת ליעקב על ספר וזאת ליהודה (בדרוש לשבת שלפני ר"ה הערה ג). וא"כ שוב תיקשי קושית הרב מדבר קדמות.
וי"ל שהטעם שאין מחשבה ודיבור מבטלים מעשה הוא כי איננו בטוחים בהחלטיותם, ואולי חשב ודיבר אך איננו משוכנע בדבר, ולכן מכיון שבר"ה הקב"ה גומר הדין בעצמו ולא ב"ד של מעלה, וכמ"ש בס' וזאת ליהודה (שם) [ועי' במש"כ בזה בדרוש מהרש"ך הנדפס בריש ס' עושה שלום - אהלי שם על הליכות עולם ח"א מהדורה שניה], והקב"ה יודע מחשבות (וכמ"ש בס' וזאת ליהודה שם בביאור הענין), והוא יתברך מגיע לחקר מחשבות ודיבורי האדם לדעת אם הם כנים ומוחלטים, ולכן אז אתו מחשבה ודיבור ומבטלי מעשה.
דף קפז ע"א ד"ה מדוע, שורה א - צ"ל תשובה בלשון עתיד, ואילו בהמשך כתוב ועשית את כל מצותיו, ולא נאמר ותעשה.
דף קצה ע"א אהלי שם סוף הדיבור הא' - ועי' באהלי שם להלן (עמוד ריד).
דף רג סע"ב - וכיו"ב תירץ בדרשות שבט הלוי (ח"א שערי תשובה שער יז). והו"ד בקונטרס באר הפרשה (סוכות תשפ"ו עמוד ה). ע"ש.
ועוד תירץ אחי ידידי מהר"ר יואל נר"ו, שאדם חשוב ונאמן אינו צריך ערבים, ומאמינים לו בלעדיהם, ומשה רבינו בענוותנותו הרבה לא החשיב עצמו, ולכן ביקש שהשמים והארץ יערבו בעדו. וכל זמן שהאדם הוא פחות חשוב ונאמן, צריך ערבים יותר חשובים ונאמנים, ולכן משה בקחתו ערבים חשובים ונאמנים עד מאוד, הראה כי בענוותנותו החשיב עצמו לכלום ולכן הוצרך לערבים כאלה.
דף רד ע"ב שורה ד מלמטה - צ"ל רבי חנינא.
דף ריג ע"א שורה ו מלמטה - צ"ל וזהו פירוש הדמיון בין.
דף ריד סע"ב - ועי' באהלי שם לעיל (עמוד קצד).
