שם הספר: השתא הכא עבדי
מחבר: רבי אליעזר בן דוד
דפוס: ישראל תשס"ז
אחרי הכריכה, אות ב - כלל זה הוא אותו הכלל שלפניו.
עמוד יט ד"ה נוהגים שורה ב - צ"ל אורח חיים תל"ג.
עמוד קלט סד"ה בענין 'החיד"א' - בס' ברכי יוסף (סימן רמ אות ד) בשם חד מרבוותא קמאי בכ"י, דלהכי לא היה ראובן בן תמורה, לתוקף קדושת מחשבת לאה, והיא שגרמה שלא יהיה בן תמורה. ע"ש. וכ"כ עוד הרב חיד"א בשאר ספריו (ציינם מהרי"ד רוטנברג בהערותיו "שפת החומה" לספר חומת אנך, פרשת תזריע אות א. וראה עוד בהגהות מהר"ד אביטן לספר ברכי יוסף שבהוצאתו).
והראב"ד ז"ל בס' בעלי הנפש (שער הקדושה, מהדו' קאפח עמוד קכא) כתב "בני תמורה, שהיה מתכוין לערוה ונזדמנה לו אשתו. וי"מ אפילו בשתי נשיו שהוא מתכוין לזו ונזדמנה לו האחרת והוא סבור כי היא חברתה. ויש ששואלין לזה הפירוש א"כ יש מן השבטים שהן בני תמורה שהרי יעקב אבינו ע"ה נתכוין לרחל ונזדמנה לו לאה, יש לומר שעדיין לא נתנה תורה ולא נאסרו בדקדוקי מצות". ע"כ. ועוד תירץ שם תירוץ אחר (שלא נתעברה בלילה ההוא). ע"ש. והביאוהו הא"ר (או"ח סימן רמ) והפמ"ג (שם בא"א אות ט). וע"ע במה שתירצו המג"א (אות ט), והכה"ח סופר (אות לג), ובקובץ מרי"ח ניחוח (גליון סט דף טו ע"ב, וגליון עא דף ט ע"א, וגליון קיט דף ז ע"ב, וגליון רנה דף כ ע"א) ובס' מזמור לדוד להר"ד אזרק נר"ו (פרשת ויצא עמוד צח). ועי' בשיטה מקובצת (נדרים כ ע"ב) ובקו' העלם דבר להרב חיד"א (הנדפס בסו"ס שם הגדולים, סימן קכא) ובקובץ אור תורה (אייר תשס"א עמוד תקפ) ובשו"ת יביע אומר (ח"י חאו"ח סימן נה בהערותיו על שו"ת רב פעלים ח"ג, אות ט ד"ה ומ"ש הרהמ"ח) ובמש"כ בס"ד בחי' לעירובין (ק ע"ב) כ"י.
ועוד יש לומר שרחל היתה מקודשת לו כבר, כמ"ש הרב אור החיים (ויצא כט כא) וז"ל, הלא תמצא שאמרה רחל הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו, וכ' הרמב"ם ז"ל (פ"ז מהל' מכירה ה"ד) בדין לוקח עבדים וקרקעות במלוה אע"פ שאין הדמים במציאות קנה ע"כ, והוא אומרו הבה את אשתי פירוש כבר היא אשתי וכו' ע"ש (ועי' במש"כ בס"ד בחי' קדושין יד ע"ב ע"ד הש"ס וא"ר יצחק מכאן שרבו מוסר לו שפחה כנענית). והראב"ד (שם) במסקנתו ס"ל שאם שתיהן נשיו אין בזה משום בן תמורה.
עמוד קמ ד"ה ועוד - וכ"כ בשו"ת רב פעלים ח"ג (חאו"ח סימן י ד"ה ואשר שאלת) דלהכי לא הוה ראובן בן תמורה, כי יעקב אבינו ע"ה בשעת התשמיש לא היה לו תאוה גשמית בזה כי אם תאוה רוחנית נפשיית, ולא הרגיש במעשה, ולא חישב וצייר בדעתו בעת דבקות גופא בגופא את אשתו, וכאילו אותה שעה אינו משמש עם אשה. ע"ש.
שם שורה אחרונה 'שאמרו חז"ל' - כ"כ הרמ"ז ז"ל בס' פרשת רא"ה (ר"פ ויחי) בשם המקובלים. ע"ש. וכ"כ בחידושי רבי רפאל חיים בן עטר (פרשת ויחי דף לט רע"א). ועי' במש"כ בס"ד בגליון ספר אהל יעקב להרמ"ז ז"ל (פרשת ויחי דף רפו ע"ב ד"ה אל).
עמוד רכח - וראה עוד למהר"י נחמיאש ז"ל בס' יוסף חן (דרוש לפסח בהנד"מ עמ' רמו והלאה), ובקובץ מרי"ח ניחוח (גליון פט עמ' יא), ובמש"כ בס"ד בחי' הגש"פ כ"י (בפיוט חד גדיא).
שם ד"ה גדיא גד 'מרמז על שבעת ימי בראשית' - שכן גד בגימטריא ז'.
