שם הקונטרס: צלם אלהים
מחבר: רבי אלעזר בן דוד
דפוס: תשנ"ה
קונטרס זה נערך מחדש ע"י הרב מרדכי שליח ציבור נר"ו נכד הרב המחבר ז"ל. ראה כאן.
עמוד ד ד"ה חייבים, שורה ז 'פורמא' - פי' צורה.
עמוד ח ד"ה הרבה, שורה י - צ"ל אנשים שהם בעלי.
עמוד ט ד"ה נוסף, שורה ב - צ"ל בשתוק אבריו.
עמוד י ד"ה אעפ"י, שורה ה 'יכול להשתמש בזה לרציחה או לשחיטה ומילה' - כדאיתא בשבת (קנו ע"א): האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא, א"ר אשי אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא.
שם שורה יג - צ"ל רצונו הבחיריי (ללא פסיק בינתיים).
שם 'הבב"ת' - ר"ל הבלתי בעל תכלית (הערת הרב מרדכי שליח-ציבור נר"ו).
עמוד יא ד"ה ועליהם, שורה ד 'לולא שבירה זו' - פי' מה שנגרם על ידה, דהיינו שנשארו שברי הלוחות בארץ וכלעיל.
עמוד יב שורה אחרונה - צ"ל על הלחות הראשונים.
עמוד יג ד"ה פסל לך הראהו, שורה ג - צ"ל אבני סנפירינון.
שם ד"ה פסל לך אמרו, שורה ה 'להתאים את עצמו לתורה' - ועפ"ז יבוארו דברי מדרש רבי תנחומא (פרשת עקב סימן י) לבאר הפסוק 'לחות אבנים' שכל מי שאינו עושה לחייו כאבן הזה, אינו זוכה לדברי תורה. ע"כ. והיינו הך, שמי שלא עמל בתורה, אינו זוכה לה.
עמוד טו שורה ג 'השמים' - ד"ז נרמז ג"כ בלשון הפסוק 'אלה תולדות השמים והארץ בהבראם', דהיינו, שאחר שנבראו, הכל כבר 'תולדות השמים והארץ' כאילו שהם מולידים ומנהיגים בעצמם.
עמוד טז ד"ה אני, שורה יא - צ"ל חגיגה טז ע"א.
עמוד יח ד"ה יש, סוף שורה ג - עי' במש"כ בס"ד בגליון ספר אלה מועדי (ח"א עמוד כז), וצילומו כאן:
עמוד כו שורה ג בסוגריים - צ"ל בראשית א כז.
שם שורה ד מלמטה - צ"ל ואומר מהרש"א.
שם שורה ב מלמטה - צ"ל מכאן ואילך (וכ"ה בפנים).
עמוד כז ד"ה בהזכירו, שורה ב בסוגריים - צ"ל ש"ע או"ח.
שם שורה ז 'בצלם אלקים' - ועי' למהר"י עמדן בס' מגדל עוז (בתעלת הבריכה העליונה אות טו) שכ' שנראה שככה משביעין (את שבועת תהי צדיק ואל תהי רשע) לנקבה כמו לזכר, כי גם היא מוזהרת על שמירת התורה, כי לא חלק הכתוב בין איש לאשה לכל עונשין שבתורה. ע"כ.
עמוד ל שורה ב - צ"ל ולקנות לעצמנו.
שם שורה ג - צ"ל דברים הכרחיים.
שם בסוף העמוד - והנה איתא בשבת (קנא ע"ב) "כל המרחם על הבריות, מרחמין עליו מן השמים". וכתב מהר"ב אפשטיין ז"ל בס' ברוך שאמר על התפילה (עמוד עד), שכפי המתבאר בבבא מציעא (פה ע"א) במה שאמתא דבי רבי לא השגיחה על ילדיה של שונרא וכמו ציערה אותם, גער בה רבי ואמר, ורחמיו על כל מעשיו כתיב. ע"כ. מתבאר מזה כי הלשון "מעשה ה'" כולל כל מיני ברואים שבעולם, שהרי שם איירי ברחמים על ילדי שונרא. ולפי זה יתבאר, כי גם מה דאיתא שכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, לשון זה יונח על כל מיני ברואים, ולא רק על האדם, ואע"פ שסמכו זה על לשון הפסוק בפר' ראה [יג יח] ונתן לך רחמים ורחמך, דאיירי ברחמי אדם, אך זה לאו דוקא באדם, ושם דבר הכתוב בהוה, בענין רחמי אדם.
וממוצא דבר מתבאר, כי השמות מעשה ובריאה אחד הם, וכן מורה לשון הנביא בישעיה (מג א-ז) כה אמר ה' וכו' בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ולכן אין קפידא אם הכתוב הוציא ענין הוית ברואים ביחס רחמים בלשון מעשה, ורחמיו על כל מעשיו, והתלמוד בלשון בריות, כל המרחם על הבריות. עכ"ד הרב ברוך שאמר ז"ל.
ואפשר לומר דלא כדבריו, אלא דכיון דקרא דמייתי הש"ס ונתן וכו' איירי ברחמי אדם, לכן כוונת הש"ס שם באומרו "בריות" היינו לבני אדם, ואע"ג דשם "בריות" חל גם על בע"ח, מ"מ גם בנ"א נכללים בשם זה, וכיון דקרא מיירי בבני אדם, על כרחנו לומר דכוונת הש"ס הכא היא לבני אדם דוקא. ואע"ג ד"ורחמיו על כל מעשיו" היינו אפילו בבעלי חיים, מ"מ האי הבטחה דמרחמין עליו מן השמים היינו דוקא להמרחם על בני אדם.
ונראה לבאר הטעם דדבר זה נאמר על בני אדם ולא על בעלי חיים, ע"פ מה שביאר הרב המחבר ז"ל כאן שמה דאיתא בב"מ (פה ע"א) שרבי ריחם על בעלי החיים ושכן ראוי לעשות, אין הטעם משום בעלי החיים שיש לרחם עליהם, אלא כדי ליצור תכונה בנפש לרחם אפילו במקום שלכאורה אין לזולת תועלת ממנו רק משום שהוא רחום. ע"ש. ולכן אין זה נכלל ב"כל המרחם על הבריות" ש"מרחמין עליו מן השמים", דה"ט שמרחמין עליו מן השמים, כיון דמדה כנגד מדה היא, הוא ריחם על זולתו, על כן הקב"ה מרחם עליו. אולם כשמרחם הוא על בעלי חיים, אין מצותו במה שמרחם עליהם, אלא ביצירת תכונת הרחמים בנפשו, ולכן לא עליו קאי האי ד"מרחמין עליו מן השמים".
והוה ליה להרב ברוך שאמר ז"ל לאתויי ראיה למילתיה דכל המרחם וכו' היינו אפי' על בעלי חיים, מהא דאיתא בב"מ (שם) דאמרי הואיל ומרחם [רבי על החיות], נרחם עליה. מוכח דריחמו עליו מן השמים משום דריחם על בעלי החיים. ומהכא הו"ל למילף דכל המרחם על הבריות וכו' היינו אפילו בבעלי חיים.
ואפשר לדחות דשאני רבי דהיסורים באו לו בגלל שלא ריחם על בעלי החיים, ולכן נתרפא וריחמו עליו כשריחם על בעלי החיים, משא"כ סתם אדם מהיכי תיתי דירחמו עליו מן השמים אם ירחם על בע"ח.
ובר מן דין, מש"כ הרב ברוך שאמר ז"ל שלשונות מעשה ובריאה חד הם. וכ"כ עוד בספרו הנ"ל (עמוד סג) להוכיח מפסוק זה דישעיה דלשונות יצירה ובריאה חד הם. ע"ש. ילפותא דא צריכה ביאור, דהרי אם שלשתן לשון אחד הם, א"כ אמאי נקט הכתוב תלתא לישני דכולהו חדא. ועל כרחין למימר דג' דברים נפרדים הם.
וראיתי להרד"ק ז"ל בישעיה (שם) שביאר, דבריאה כמשמעו, ויצירה היינו תיקון אבריו, ועשיה פי' תקון מזונותיו וצרכי גופו. ע"ש (וע"ע בדברי המלבי"ם בפי' לישעיה מז א, ובספריו יאיר אור מע' הי' אות ט, ובס' הכרמל ערך יצר וערך עשה). ועל פי דברי הרד"ק יתבארו גם דברי התרגום שם "בריתינון, אתקנית גלותהון, אף עבדית להון נסין". ע"כ. וכונת התרגום היא להשאיל מביאור המלים הללו באיש פרטי, וביארם בכוונת הפסוק לכלל ישראל, דבריאה דהאי היינו בריאה דהאי, ויצירה דאדם היינו כגלות של עם ישראל, שבה הקב"ה מצרפם כצרף כסף והיינו כתיקון האברים באדם פרטי, והעשיה בכלל ישראל הינם הנסים, שלולא הנסים אינם יכולים להתקיים בגלות, והיינו כמזון וצרכי הגוף באדם פרטי דהם צרכי חייו.
ועפ"ז אפשר דשם "בריות" (שכל המרחם על הבריות וכו') חל רק על בני אדם, ולא על בעלי חיים, דבעלי חיים בכלל "עשיה" הם, מכיון שכל מעשיהם לצרכי גופם בלבד. ועוד, שנבראו רק לתכלית האדם, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לפיהמ"ש (מהד' קאפח עמ' כא ד"ה דע). עש"ב. וא"כ בעלי החיים נכללים בכלל צרכי חיי האדם, שלפי הרד"ק ז"ל נקראים בלשון עשיה. ולכן אפשר ד"כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים" היינו דוקא בבני אדם ולא בבעלי חיים.
ולכאורה אפשר להוכיח כן מדברי רבינו הרוקח בפי' לסידור התפילה (עמוד מד) דביאר כוונת אומרנו בברכת ברוך שאמר "ברוך המרחם על הבריות", שמאכילם ומפרנסם ומכלכלם, ואם גזר בראש השנה להורידם מעט אינו מבטל גזרתו, אך אם ישובו מורידם בזמנם וכו'. ע"ש. וכתב הרב המהדיר שם, שכוונתו להמבואר בראש השנה (יז ע"ב) הרי שהיו ישראל רשעים גמורים בר"ה ופסקו להם גשמים מועטים וכו'. ע"כ. הרי שמבאר "המרחם על הבריות" לגבי ישראל דוקא, ולא גבי נכרים, דבגמ' התם איתא להדיא שהיו "ישראל" רשעים גמורים, וגם אין שייך בגויים ענין התשובה, והוא מפרש דזוהי כוונת אומרנו "ברוך המרחם על הבריות".
ואפשר לדחות, ד"ברוך המרחם על הבריות" אכולהו קאי, אישראל, נכרים ובעלי חיים, וברישא ביאר הרוקח מילתא דשוה בכל, דהיינו אכילה ופרנסה, ואח"כ ביאר מה שדווקא בישראל, וכן בהמשך שכתב "ואף אם יחטאו בני אדם ויזכור כי בשר המה והוא רחום יכפר עון". והיינו גם בנכרים. ומיהו "בריות" גם על בעלי חיים קאי. (וע"ע לרבינו דוד אבודרהם ז"ל בברכת ברוך שאמר שכתב, ברוך המרחם על הבריות, ע"ש ורחמיו על כל מעשיו. ע"כ).
ודרך אגב, העירני ש"ב הרב מרדכי שליח ציבור נר"ו שבגמ' איתא במעשה דאמתיה דרבי שהיו בני כרכושתא, ולא בני שונרא כמ"ש הרב ברוך שאמר הנ"ל. וראה בפורטל הדף היומי (בשם י. נ. אפשטיין בספרו "מבואות לספרות האמוראים – חלק א'" עמ' 148) שגם החתול נקרא בשם כרכושתא.
