שם הספר: פתחי חושן - בדיני קנינים
מחבר: רבי יעקב ישעי' בלויא
דפוס: ירושלם תשנ"ד
ראה תולדות המחבר ב
ויקיפדיה (בערכו). בשנת תשע"ב הרב המחבר הוציא מהדורה חדשה של ספרו, ולאחר פטירתו הדפיסוהו שנית בשנת תשע"ו. ולהלן גם גליונות מהדורת תשע"ו.
עמוד סב הערה טו, הביא דברי הרב פתחי תשובה שיש מי שפרע בקרקעות אם קנאם בלא שטר במקום שאינו מועיל לקנין גמור - והסכים לדבריו ב
ספר מעדני ארץ על שביעית (סימן יח דף קח ע"ד ד"ה והואיל). ומה שהביא דברי הב"י סימן קצא, ט"ס וצ"ל סימן רד. וכן תוקן במהדורה החדשה (דף עג ע"ב אות טו). וע"ע במש"כ בס"ד בגליון ספר מעדני ארץ (שם).
עמוד סג הערה יט, בענין קנין סודר בקרקע ללא שטר - ע"ע בביאור מהרא"ח (סימן קצא אות ד) ובהערת הרב המו"ל שם
ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
עמוד קכ ריש הערה ה, בדעת הש"ע דלא בעינן עדים כלל בשטר מכר - ועי' בשו"ת נכח השלחן (בחי' הש"ע שבסה"ס סימן קצא) שדעת רבינו הטור ומר"ן בש"ע דלא בעינן עדים כלל, לא עדי חתימה ולא עדי מסירה. ועי' בחכמת שלמה (סימן קצא ס"ג) שאם כתב בשטר בלשון עבר י"ל דלא מהני בלא עדים.
שם ד"ה ולא, ה"ד הרב קצה"ח (סימן סו אות כז) שהשטר צריך להיות של המוכר - וכ"כ עוד בקצה"ח (סימן קצא אות א), וכתב עוד שם שהתימה על הפוסקים שלא הזכירו דין זה לפרש שצריך להיות הנייר משל מקנה. ע"ש.
עמוד קכא הערה ו, הביא דברי הרב כנסת הגדולה שיש מחלוקת הפוסקים אם כתוב בשטר שפלוני הודה שמכר לו השדה, אם הוא שטר קנין או שטר ראיה - ובשו"ת נכח השלחן (בחי' הש"ע שבסוה"ס, סימן קצא ס"ג) הביא דברי שו"ת מוהרשד"ם (ח"מ סימן רכה) ושו"ת זרע אברהם (ח"מ סימן ח דצ"ג ע"ב) דהוא שטר ראיה.
שם הערה ז - לכאורה יש מקום לפרש בדעת מור"ם דדוקא בפירש שלא מוכר לו שטר זה, לא הוי שטר קנין, אבל בשטר ראיה סתם אולי מודה לדברי הרשב"א. ודלא כביאור הגר"א.
עמוד קמב הערה כד ד"ה כתב, הביא דברי הפוסקים בענין קנית מקום בבית הכנסת אם קנה בישיבה בלבד - דברי הרב משאת בנימין דקנה, הובאו גם בחידושי רעק"א (סימן קצב ס"ט) ובביאור מהרא"ח (סימן קצב אות י). וראה בנתיבות המשפט (סימן קצב חידושים אות ז) שכתב שכן הוא אף לדעת הראב"ד, כיון דאיכא הנאת הגוף. אולם לכאורה מכיון דמצוות לאו ליהנות ניתנו, א"כ גם בבית הכנסת אין גופו נהנה, ועיין בכיוצא בזה בש"ע (א"ח סימן תקפו ס"ג וס"ה וסכ"ב) ובמשנ"ב שם, ובספר שמירת שבת כהלכתה (מהדורה שלישית פרק ל הערה קמה והערה קנג), ובקצות החושן (סימן עב אות לד), ובנתיבות המשפט (שם ביאורים אות יז ובסימן ערה אות א ד"ה גם מ"ש), ובמשובב נתיבות (סימן עב), ובמור וקציעה (סימן רכג), ובשו"ת רב פעלים (ח"ב א"ח סימן מג), ובס' משנת חכמים על המשנ"ב (סימן רעו באה"ל ד"ה אסור), ובס' שלמי משה על הלכות סוכה (סימן ה אות ד), ו
בקובץ מרי"ח ניחוח (גליון פו דף י ע"ב).
עמוד שלב ד"ה ובפת"ש, הביא דברי מהר"ר משה רוטנברג שבשטרי דידן אפילו אינו מקנה עכשיו מועיל מדין הודאת בע"ד - וכ"כ בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (סימן קצא אות כ) בשם הרב מטה שמעון (שם הגה"ט אות יא) בשם שו"ת מהר"י באסן (סימן פג).
גליונות מהדורת תשע"ו:
עמוד א הערה ב, בעונשו של מחוסר אמנה - ראה עוד להלן (עמוד תה הערה ה סד"ה שו"ע). ולהמבואר כאן שנקרא רשע ומכין אותו עד שתמצא נפשו, אפשר ליישב בדוחק קושיית הש"ך (סימן רד אות א וסימן רכב סוף אות ב) על דברי הש"ג, שכן הוא נשבע כדי שלא יקראוהו רשע ולא יכוהו.
עמוד פד סעיף כב 'וי"א שאומרים כן ברבים' - אולם עיין בב"ח שאין המנהג כך. והו"ד בבאר הגולה (אות ז) ובביאור מהרא"ח (אות ד).
שם הערה לז 'ונראה דהיינו בביהכנ"ס' - כן נראה מדברי בב"ח שביאר ענין האמירה ברבים דהיינו שהש"ץ עומד על המגדל ואומר. והיינו בביהכנ"ס. והנה הב"ח כתב כן בשם רבינו המרדכי. ובדרכי משה (אות א) הביא דברי המרדכי ששמע שצריך לאומרו בפיו או פוסקים לו ברבים, וי"א שש"צ עומד על המגדל ואומר. עכ"ל. ונראה מדבריו שמה שכתב ברישא שפוסקים לו ברבים אינו בבית הכנסת. ובהגה כתב שי"א שפוסקים לו ברבים. וממה שלא הביא דברי רבינו המרדכי בשם י"א שש"צ עומד על המגדל ואומר. משמע שנקט דהיינו שלא בבית הכנסת.
עמוד קו סעיף י, בנתן משכון על דמי המקח לא קנה - ובהגהות חכמת שלמה (סימן קצ ס"ט) כתב שאם הלוקח נכרי, קנה. ע"ש.
שם הערה כב, בענין אי מהני במתנה אם נותן לו משכון - ובהגהות חכמת שלמה (סימן קצ ס"ט) כתב שבמתנה מהני אף במשכון. ע"ש.
שם הערה כד, בענין נתן משכון אי איכא מי שפרע - וראה עוד בחידושי הרשב"א הוצאת מוסד הרב קוק (ב"מ מז ע"ב הערה רי)
עמוד קז הערה כד בשם הנ"י והב"ח, שאם במשכון הוא מטבע, חייב במי שפרע - והו"ד בד"מ (סימן קצ בהנד"מ אות א הב') ובבאר היטב (סימן רד אות ח).
עמוד רכא הערה מז, שאף שאין מטבע קונה בחליפין, מ"מ יש כאן דין מי שפרע - אולם עיין בפתחי תשובה (סימן רד אות ב) בענין אי איכא מי שפרע בקרקעות, דהוה להו להפוסקים להביא דין זה. ועי' במש"כ לעיל בגליון (מהדורה ראשונה עמוד סב). וה"ה יש להעיר הכא. ושם ציינתי לדברי הרב מעדני ארץ, דבדבריו מבואר דהיכא דליכא קנין כלל אפילו מדאורייתא ליכא מי שפרע.
גם יש להביא ראיה דלא כהרב המחבר ז"ל ממה שהסמ"ע (סימן רג אות יב) כתב דאיכא דין מי שפרע כשהכסף אינו קונה את הזהב (דלא מיירי בקנין חליפין וכמ"ש הסמ"ע שם אות י והקצה"ח אות ד), ולא כתב כן בסעיף הקודם לגבי הנותן כסף בדמי מטלטלין (דמיירי בקנין חליפין וכמ"ש בהדיא בש"ע שם).
עמוד רנט הערה כד, בענין קנית קרקע אגב קרקע - ראה במש"כ בגליון ביאור מהרא"ח (חלק ג דף קא ע"א אות מד) - ושו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן ל).
עמוד רסד הערה ז, בדין סיטומתא בדבר שלא בא לעולם - ראה עוד בהגהות רעק"א (סימן רא ס"ב) שהביא בזה מחלוקת רא"ש ורש"ל. ובעלון מעשה המשפט (פרשת שלח תשפ"א עמוד א מדור 'מעשה בית דין' בהערה) הביא מדברי הרב קובץ שיעורים (ב"ב סוף אות רעו) שיש מחלוקת ראשונים בזה. ע"ש.
שם הערה ח - ראה בספר מאור ישראל (סוכה מו ע"ב).
עמוד רצה הערה יג, בדין חצר בנכרי - עיין בהגהות חכמת שלמה (בהשמטות לסימן קפטן). וע"ע בספר אהלי שם על הש"ס (בבא מציעא פרק א אות פח) שביאר שיטת הקצה"ח דמהני. ועיין במש"כ בגליון שם.
שם ד"ה ובקצה"ח, בענין אם מנכרי לנכרי יש שליחות - ע"ע בהגהות חכמת שלמה (בהשמטות לסימן קפב, ד"ה עוד שם).
עמוד רצו הערה יד, בענין קנין אגב בנכרי - ע"ע בכסף הקדשים (סימן רא ד"ה עוד הא' בסוגריים).
שם הערה טו, בענין קנין סיטומתא בנכרי - ע"ע בכסף הקדשים (סימן רא). ושו"ר להרב המחבר ז"ל לעיל (עמוד רסב אות א) שציין בזה לדברי הרב כסף הקדשים.
עמוד תה הערה ה, שהגדרת מתנת מרובה ומועטת תלוי לפי עושרו של הנותן - עיין בחידושי רבי רפאל חיים בן עטר (פרשת וארא דף מט רע"א). וע"ע שם (פרשת שופטים דף רכו ע"א ד"ה או).
שם, בעונשו של מחוסרי אמנה - ע"ע לעיל (עמוד א הערה ב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
עמוד תז הערה ז, שמשמע מדברי הסמ"ע שרבים שאמרו ליתן מתנה מרובה אין בזה אלא משום מחוסרי אמנה - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רד אות ו). ובב"י ציין להגהות מרדכי (ב"מ סימן תנח) כמקור דין זה, ושם הובאו ב' הטעמים. ע"ש.
שם, שדברי הקהל אינן צריכים קנין - ולפי זה יש מקום לומר שהקונה עליה לס"ת מבית הכנסת של ציבור קנה אף שהוא דבר שאין בו ממש. ועי' בזה בעלון מעשה המשפט (פרשת שלח תשפ"א עמוד א, במדור 'מעשה בית דין').
דף תקפא ע"ב אות לז, שאינו יכול להתחייב למי שלא בא בעולם - וכן פסק בביאור מהרא"ח (סימן רי אות א). ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם אות לח, שיש אומרים שאם התחייב בדבר שלא בא לעולם ומת, אין היורשים חייבים - וכן פסק בביאור מהרא"ח (סימן רט אות י). ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
עמוד תרפג בסופו, בענין אסמכתא בתנאי שעבר - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רז אות מא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
עמוד תרפה הערה ה בשם מחנה אפרים בדין זמנו של שטר מוכיח עליו אי חשיב כמעכשיו - ועי' בשו"ת חיי עמרם (ח"מ סימן ז) ובביאור מהרא"ח ( סימן רנח אות ב).
שם, בענין האומר על תנאי אי הוי כעל מנת - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רז אות מה).
עמוד תש ד"ה באורחוה"מ - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רז סוף אות מה). ועיין במש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תשה ע"ב שורה ב 'דאסמכתא הוי גזל' - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רז אות לח). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
עמוד תשטז הערה א, בענין תליוהו וזבין ולא אמר רוצה אני - ראה עוד במש"כ בגליון ביאור מהרא"ח (דף תקכ ע"א הערה א).
דף תשיט ע"א אות ח שורה ג, דבתליוהו וזבין בעינן שניתן דמי כל המקח מיד - וכן משמע מדברי ביאור מהרא"ח (אות ג). ועיין במש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תשכ ע"א הערה יא שורה יב 'עיין להלן' - הערה נח.
עמוד תשלה סעיף יז, שתליוהו ויהיב לא הוי מתנה - ובהגהות חכמת שלמה (סימן רה ס"א) כתב לדון באונס מיתה אי הוי מתנה. וע"ע במש"כ בגליון ביאור מהרא"ח (דף תקכ ע"א הערה א).
דף תשלז ע"א שורה ג מלמטה - צ"ל ומחלה לו.
דף תשלח הערה נח, אי אמרינן דמסתמא כפוהו גם על האחריות - ראה עוד בביאור מהרא"ח (סימן רה אות ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תשמב ע"א ד"ה כתב, בענין נתבע שהתפשר באונס דלית ליה דין מכר - ע"ע בביאור מהרא"ח (סימן רה אות יד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תשסט ע"ב על דברי הש"ע סימן רד ס"ד 'ב, כג' - צ"ל כב.
