עמוד קכג, כתב שמהר"ר שלמה נתן קוטלר לא הסכים לתקנת אגודת הרבנים שלא לייצר נקניקים כשרים בבית חרושת שבו מייצרים נקניקי טריפה - לא נראה כן, אלא הרב הנ"ל גם הוא הסכים לתקנה, כמבואר בתשובתו הנד' בשו"ת תשובה שלמה (חח"מ סימן ה). והביאו הרב המחבר נר"ו להלן (עמוד שעא סוף אות יב). ומהר"ר שלמה נתן קוטלר כתב שאחד מן הרבנים פקפק על התקנה, ולא הוא ז"ל.
עמוד קלג, הביא דברי הרב תפארת ידידיה (ח"ב סימן יט) להקל למסור לשלטונות יהודי בעל איטליז המוכר טריפות משום שבמדינות המתורבתות אין סכנת מוות לבעל האיטליז, והוא מזיק לרבים - גם מהר"ר צבי יהודה בן יעקב בקובץ תחומין (כרך כד עמוד שי) הביא דעת האומר שבזמנינו במדינות המתורבתות לא שייך דין מוסר, וגם שם הביא שכן דעת הרב ערוך השלחן (ח"מ סימן שפח אות ז). וע"ע בתשובת מהרי"ש אלישיב המובאת בספר דבר סיני (עמוד מה), ובשו"ת ציץ אליעזר (חי"ט סימן נב), ובקובץ תחומין (כרך ח עמ' רסג-רצו), ובס' דיני ממונות (ח"ד ש"ב פ"ה), ובס' ועלהו לא יבול (ח"ב עמוד קיג-קיד) בשם מהרש"ז אוירבך, ובס' פתחי חושן (חלק ה פ"ד סעיף א) ובדברי מהראי"ל שטיינמן ז"ל (מח"ס אילת השחר ועוד) שהובאו באתר הידברות, ובדברי מהר"מ שטרנבוך נר"ו (מח"ס מועדים וזמנים ועוד) ומהר"ש בעדני נר"ו שהובאו באתר בחדרי חרדים. וע"ע באתר בחדרי חרדים מש"כ עוד בזה מהראי"ל שטיינמן הנז' וסיעתיה. ואולי ה"ה בנ"ד. ובשו״ת משנת יהושע (ס"ס ז) החמיר הרבה בדבר אפילו בנידון שהרמ"א התיר. ודבריו צ"ע.
ועי' בס' ארחץ בנקיון כפי (סימן קנח ח"א סימן סו) שהביא דברי האחרונים בענין בית האסורים אי חשיב מקום סכנה.
והנה כתב בדרכי משה (ח"מ סימן שפח אות טז): כתב מהר״ם מריזבורק מי שרודף רבים בעסקיו כגון שעוסק במטבעות פסולין וכדומה, אם התרו בו הקהל ולא השגיח ימסרוהו לשלטון. ע"כ. ואולי גם מזה יש ללמוד דשרי כשמזיק לרבים. ועי' בפתחי תשובה (י"ד סימן רנא אות א) ובשו"ת אגרות משה (חא"ח ח"ה סימן ט), ובס' נתיבי השידוך (עמוד תקנח) ובקובץ מים חיים (גליון שז דף ב סע"ב). ואולי הדברים מגיעים למ"ש בש"ע (ח"מ סימן שפח סעיף יב) שהמוסר הצבור ומצערן מותר למסרו ביד עכו"ם להכותו ולאסרו ולקנסו. וכתב הש"ך (אות נט) שט"ס הוא וצ"ל כל המיצר הציבור ומצערן וכו'. ויתירה מזו כתב הסמ"ע (אות ל) על סוף דברי הש"ע שמפני צער יחיד אסור למוסרו, דהיינו דוקא בצער דעלמא, אבל אם יסרו במכות ועונשי הגוף שרי למוסרו. ואולי בנ"ד הדבר חשיב כצער גדול לציבור, ולא צער דעלמא בלבד.
גם יש להביא מש"כ בספר נתיבי השידוך (עמוד תקנח) בשם שו"ת מנחת שלמה תנינא (סימן קלג אות ב) להקל לפתוח תיק פלילי נגד מי שחשוד כגנב. אולם המעיין בספר מנחת שלמה יראה דלא מיירי בתיק פלילי, אלא בתיקו ותרמילו של החשוד. ע"ש.
ואוסיף בזה שיש שהקילו כשדינא דמלכותא למסור, עי' בדרכי תשובה (סימן קנז אות נג), ובשו"ת שבט הלוי (ח"ב סימן נג), ובקובץ תחומין (כרך ט עמ' סג-סד). ועי' בס' נתיבי השידוך (סוף עמוד תקנז). ואולי כן הוא בנ"ד.
עמוד קמ אות מח, כתב שמהרי"ב מנדלסון ביקש משלושת הרבנים שיתווכו במחלוקתו עם מהר"י קאנוויץ - ולא ביאר מי הם שלושת הרבנים. וכנראה סמך על מה שביאר בזה להלן (עמוד קמה). ע"ש.
שם, כתב שמהרא"י קוק ומהרא"ד שפירא לא הלכו למעמד ההכתרה של מהר"י קאנוויץ - ולא ביאר באיזה מקום הוכתר. והמעיין בספר משנת יעב"ץ [ח"ג] עמוד עב (שאליו ציין הרב המחבר נר"ו בהערות) יראה שהכוונה להכתרתו לרב בהכ"נ אנשי רוסיא בנוארק.
עמוד קמז, בענין המכשול שהמאפיות באמריקה עבדו בשבת - ע"ע במה שכתב בזה מהר"ר יהודה יודל רוזנברג, והו"ד בביוגרפיה שלו (עמ' יג-יד).
עמוד רמח, כתב בענין הנישוק בבית הכנסת, והביא מש"כ בזה בשו"ת יחוה דעת ח"ד (סימן יב) - והנה שם כתב שהמנהג להתנשק עם העולה לס"ת לאחר שסיים קריאתו בתורה, אינו נכון על פי ההלכה. עש"ב.
ואאמו"ר נר"ו בס' אוצר פסקי הסדור (עמוד פג) כתב להקל בזה מפני דהוי לכבוד התורה, ודמי למנשק אביו ורבו. ע"ש. וה"ד בשו"ת מבית ישראל (חאו"ח סימן מט). ועי' בס' מתורתו דרבי אלעזר (ריש עמ' פה) שהביא עובדא במו"ר מהרא"מ שך ז"ל (מח"ס אבי עזרי) שנישק ת"ח בתוך היכל ישיבתו, ונימק מעשהו שהוא כס"ת שמותר לנשק בבהמ"ד [ושם בסוגריים הביאו דברי הש"ס במכות (כב ע"ב) "אמר רבא, כמה טיפשאי שאר אינשי, דקיימי מקמי ס"ת, ולא קיימי מקמי גברא רבה"]. ועי' בקו' גם אני אודך ח"ב (סימן סג). ומהר"ר שאול כרידי נר"ו אמר להביא ראיה מדברי הכתוב (שמות ד כז) ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו, וביאר רבינו עובדיה ספורנו (ד"ה וישק לו) וז"ל: כמנשק דבר קדוש, כענין וישקהו ויאמר הלא כי משחך ה' על נחלתו לנגיד. ע"כ.
וכ׳ אחי כמוהר״ר דוד נר״ו (מח"ס ושמואל בקראי שמו ועוד) במכתבו הנד׳ בס׳ מגן אבות על א״ח (עמ׳ תסח) שמקדמת דנא לא נתנו נשיקות בפנים בבהכ״נ בערי המערב הפנימי. ע״ש. ועי' ברש"י (ע"ז יז ע"א ד"ה אבי חדייהו) ולהרב חיד"א ז"ל בס' מראית העין שם.
גם ראיתי בשו"ת שמש ומגן (ח"א סימן לט) שכ' להקל בזה מכיון דיש לחלק בין קטנים לגדולים, דבקטנים הוי דרך חיבה ואהבה טובא, משא"כ בגדולים דהוי דרך כבוד בלבד. ושוב כ' דשרי דוקא כשעושין בירידה מהס"ת, דזה כבוד התורה ממש ולא כבוד לבני אדם. וגם הוא הביא הש"ס במכות הנ"ל. ע"ש. ובשו"ת אור לציון ח"ב (פרק מה אות נה) כתב להקל לנשק דרך כבוד אחר עליה לתורה או באמירת שבת שלום וכדומה [ואף שבשו"ת יביע אומר (ח"ט חאו"ח סו"ס קח) כ' דלאו מר בריה דרבינא חתום על ספר אור לציון ח"ב. ע"ש. וע"ע באתר ישיבת כסא רחמים (במדור שאל את הרב מס' 3226). וכ"כ מהר"א טופיק נר"ו בשו"ת קול אליהו ח"ב (חאו"ח סימן ב). ע"ש. מ"מ בנ"ד אמר לי מהר"ר גדעון בן משה נר"ו (מח"ס יורו משפטיך) שאמת הוא שכן אמר רבו הרב אור לציון ז"ל]. וזה דלא כמ"ש בשו"ת יחוה דעת (שם ד"ה תשובה) בשם הבא"ח (ש"א פר' ויקרא אות יא) ושו"ת אורח משפט (חאו"ח סימן כב) שלא חילקו בין גדולים לקטנים. גם בשו"ת יביע אומר ח"ג (חאה"ע סימן י סוף אות ד) כ' שיש להזהר מלהתנשק לאחר עריכת החופה בבהכ"נ. וכ"כ להחמיר בספרו חזון עובדיה (ארבע תעניות עמ' תמז) גבי הכותל המערבי. וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ט (חאו"ח סי' קה בהערות לח"ד, אות ד) [וכ"כ להחמיר מהר"י חזן בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן ה אות א) ומהר"י מאמאן בשו"ת עמק יהושע ח"ג (סימן יח) ומהר"א סאלם בשו"ת ויען אברהם ח"ד (סימן ג) ומהרח"י ישראל בשו"ת מבית ישראל (חאו"ח סימן מט). וע"ע בקובץ ישמח ישראל (גליון א עמ' ס"ט וע"א)].
אלא שלכאורה דברי הרב אור לציון שהתיר דרך כבוד נסתרים ממ"ש בשו"ת יחוה דעת ח"ד הנ"ל (שם ד"ה ואמנם) בשם הרשב"א בתשובה (ח"ה סימן יד) שאפילו בבית הכנסת ובבית המדרש, ששם מקום השראת השכינה, חייב אדם לקום ולעמוד מפני אביו ומפני רבו וכו', ואע"פ שאסור לעמוד שם מפני אנשים אחרים, מפני רבו ואביו ות"ח מותר. ע"כ. הרי דאפי' שלא בדרך אהבה וחיבה, אלא בדרך כבוד בעלמא כגון קימה, מ"מ אסר הרשב"א. וא"כ ה"ה לנשקם, דאע"ג דלא הוי דרך אהבה וחיבה, מ"מ דרך כבוד מיהא הוי, והא נמי אסיר לד' הרשב"א. וע"ע בילקוט יוסף א"ח (סימן סו אות ז וסימן צ אות נא), ועוד שם (הלכות שבת כרך א ח״ב מהדורת תשע״א דף תרפג ע״א סוף הדיבור הא׳).
והנה ז"ל הרשב"א בתשובה (שם): ואע"פ שאסור לעמוד מפני אחרים, מפני רבו שאני. אבל בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אם לכבדו ולקום מפני כל אדם רשאי. ע"כ. ודבריו סתראי נינהו, דבתחילה כתב דאסור לעמוד מפני אחרים, ושוב כתב שמותר לעמוד מפני כל אדם. ולעד"נ דאית הכא ט"ס, וכוונת הרשב"א היא לומר דדוקא בפני רבו הוא דאסיר, הא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שרי. וכן מוכח למעיין בדברי הרשב"א שם.
ועתה ראיתי בברכי יוסף (שיו"ב יו"ד סימן רמד אות א) שכתב דתשובה זו של הרשב"א נכפלה בתשובת הרשב"א ח"א (סימן רמג). וכן ציינו בשו"ת הרשב"א הוצאת תפארת התורה (ח"ה ר"ס יד). וז"ל הרשב"א בתשובה שם: ואף על פי שאסור לעמוד מפני אחרים במקום רבו, הני מילי בפני רבו ממש, אבל בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אם לכבד ולקום מפני כל אדם רשאי. ע"כ. וכנראה שחסר בסוף התשובה [וכבר כתב בס' יד מלאכי (כללי הרמב"ן והרשב"א אות ו) בשם שו"ת גנת ורדים (חיו"ד כלל א סימן יז) שכל תשובות הרשב"א מקוצרות הן ממה שהיו בתחילה], ויש להוסיף: כ"ש דרשאי לקום מפני רבו ואביו. ומ"מ חזינן כדברינו ממש, וכמו שפירשנו בדברי הרשב"א בח"ה. וכנראה שהוא ט"ס בח"ה, וכן יש לתקן בברכי יוסף (יו"ד סימן רמד סוף אות א) [ופלא על הברכ"י, וכן על מהר"ח פאלאג'י בהגהותיו רחמים לחיים על הרשב"א והרב המגיה בשו"ת הרשב"א הוצאת תפארת התורה, שלא הרגישו בטעות זו]. וא"כ דברי הרב אור לציון קמ'ו וגם נצב'ו, ואין לנו להחמיר באיסור זה שלא נזכר בתלמוד, ואין לך בו אלא חידושו לאסור בקטנים.
ויש להוסיף עוד עפ"ד אאמו"ר נר"ו הנ"ל, דלפי מ"ש הברכ"י (שם ד"ה ובאמת) דלהשיב שלום לאדם נכבד הוי כבוד שמים לקיים מצוותיו יתברך לכבד אנשים הראויים לכבוד. ע"ש. א"כ הכי נמי דשרי לנשק אנשים הראויים לכבוד אפילו שלא בעת קרה"ת, דגם בהא איכא קיום מצוותיו יתברך, משא"כ בקטנים.
ועוד נראה דאת קרוביו הגדולים לפי"ז ג"כ שרי לנשק, דהרי יש לאדם לקרב את קרוביו כדאיתא ביבמות (סב ע"ב) ובמכות (כד ע"א), והוי מצוה לא פחות מאשר לכבד אנשים הראויים לכבוד. וכ' הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פמ"ב) שהחכמים ז"ל משבחים מאוד מידת האדם שיהיה מקרב את קרוביו. ע"ש. ועי' בס' ופריו מתוק (בראשית עמ' קצא).
ולפי"ז גם בעת עריכת החופה שרי לנשק לאנשים הראויים לכבוד ולקרובים. ולכאורה בשעת עריכת החופה יש להתיר עוד מכיון שהנישוק הוא בגלל קיום מצוה, ודמי להיתרו של אאמו"ר נר"ו לאחר העליה לתורה. ויש מקום לחלק ולומר דשאני בחופה שהמנשקים בד"כ לא מכוונים כלל משום מצוה אלא משום אהבה בלבד. אלא דלפי זה י"ל שגם בס"ת הרבה מהמנשקים אין כוונתם לשם מצוה. ושו"ר במדריך למסדר קידושין (עמ' לו הערה כב) בשם אאמו"ר נר"ו להדיא שגם בחופה שרי שהנישוק הוא בגלל קיום מצוה, וכ' הרב המחבר נר"ו להעיר שבד"כ בחופה מנשקים משום אהבה בלבד.
ועי' בס' הבית (סימן לג הערה יב) דיש אומרים דבכל סעודת מרעות מקיים מצות הכנסת אורחים. וכ"כ בס' זכרונות המאור ח"ב (עמ' תרנא). וע"ע בב"י א"ח (ס"ס שלג) ובס' מגדים חדשים עמ"ס עירובין (פב ע"א סד"ה יש) ובס' חזון עובדיה על שבת (ח"ו דף ט ע"ב) ובס' עלינו לשבח (ויקרא סוף עמוד קצב) ובמש"כ בס"ד בחי' כת"י עמ"ס כתובות (עב ע"א). וא"כ בקירוב מרעיו ואוהביו איכא נמי מצוה. ואולי יש לחלק, דהרי בכל ישראל איכא מצות ואהבת לרעך כמוך, ומ"מ אסור לנשק בבהכ"נ. ואולי שאני מצות ואהבת לרעך כמוך דהיינו מאי דסני לך לחברך לא תעביד כדאיתא בשבת (לא ע"א), ואין צורך בנישוק וכדומה [וע"ע בקובץ הפרדס (תשרי תשס"ג עמ' ב). ובתנא דבי אליהו (פרק יח) אף פירשו בענין אחר, שהפסוק ואהבת לרעך כמוך אינו מדבר אלא על הקב"ה. וכ' בקו' כתר מלוכה (גליון א דף י רע"א) ש'ואהבת את ה' אלהיך' בגימ' 'ואהבת לרעך כמוך אני ה''. ע"ש], משא"כ באוהביו ומרעיו שיש לו לקרבם גם בזה ואיכא מצוה. וצ"ע. ומ"מ כבר כתבנו שאין ראיה לאסור הנישוק באנשים גדולים.
ובעיקר דברי הרב אור לציון ז"ל בענין נישוק דרך כבוד, העירני מהר"ר שאול כרידי נר"ו מדברי הרמב"ן עה"ת (שמות ד כז) שאהרן נשק למשה, כי משה הענו נהג כבוד באחיו הגדול, ולכן לא אמר וישקו איש לאחיו. הרי שהמכבד את חבירו אינו מנשקו. עכ"ד נר"ו. אלא שמצינו כמה דברים שנשתנה הדרך איך לכבד בני אדם בזמנינו, וכיו"ב מצינו בב״י י״ד (סימן רמ) בשם אורחות חיים שאסור לישב בצדו של אביו בלא אמצעיים. ובס׳ מורא הורים וכבודם (פ״ב הערה כ) הביא דברי האחרונים בזה, וכ׳ שאמר לו הרב אור לציון ז"ל שמר״ן לא הביא דין זה משום שהיום נהגו לשבת. ואף מצינו בס' מורא הורים וכבודם (פ״ג סעיף סב והלאה) בשם הרב מטה אפרים (סימן תריט ועוד אחרונים) שמצוה לנשק ידי ההורים בשבת. ע"ש. והוא איפכא מדברי הרמב"ן שאין הקטן מנשק את הגדול. הרי שהסכימו האחרונים שהשתנה המנהג בזה, ובכל דור אזלינן לפי הנהוג.
ואציין בזה שחלק מהדברים שכתבתי פה, כתבתים כבר בתשובה שנדפסה בשו"ת ויען אברהם למהר"א סאלם (ח"ה, במכתבים שבסוה"ס עמ' קס).
עמוד ר בהערות, שורה ב מלמטה - צ"ל טהרת מים.
עמוד רנ, כתב בשם שו"ת יביע אומר (ח"ב חא"ח סימן יד) שאין לברך תפילת הדרך על נסיעה באוירון - אין הדבר כן, ע"ש בהוספות ומילואים שבסוף הספר שכתב להדיא לברך.
עמוד שסח אות ב הא' שורה א - צ"ל לבאר וללבן.
שם אות ב הב' - צ"ל חרוזי.
עמוד שע אות יא, בדעת מור"ם שאפשר להוריד הרב ממשרתו אם שכרוהו לזמן קצוב - ע"ע בשו"ת יביע אומר ח"י חח"מ מש"כ בזה.
עמו שעא אות יב שורה ז מלמטה - צ"ל עלתה בימינו.
שם אות יג, בענין התלונות על הרב בית אב - בשו"ת כוכבי יצחק (ח"ב בהקדמה עמ' ה) כ' שאינו מביא בספרו מדברי שו"ת בית אב, מכיון שאין רוח חכמים נוחה הימנו. ע"ש. וע"ע בס' אנשי השם בארצות הברית (סימן צב) [ובדבר התלונות על הכתוב בקובץ המצפה הנז' בס' אנשי השם בארה"ב הנ"ל, עי' גם בקובץ הנ"ל (סיון תר"ע עמ' ה ועמ' לא ואב תר"ע עמ' ג ועמ' ה ואלול תר"ע עמ' טז). וע"ע שם (ניסן תרע"א, בהקדמה) שכ' הרב העורך ז"ל על שונאיו]. וע"ע בזה בגליונות ספר שלמא בעלמא (בתשובה למכתב ה).
עמוד שעב שורה א - צ"ל החבלים בנעימים.
עמוד שעו אות ג שורה ו מלמטה - צ"ל קודש.
עמוד שעז שורה ב מלמטה - צ"ל בגוויה.
עמוד שפא אות יז-יח - נחלקו בזה גם מהר"מ קליין ז"ל מח"ס שו"ת משנה הלכות, דס"ל כשיטת הרב תקות זכריה, ובשו"ת אגרות משה השיב לו דהוי רה"ר כשיטת הרב בית אב. והו"ד בשו"ת יביע אומר ח"ט (חא"ח ס"ס לג). ע"ש. וע"ע בקו' בענין עשיית עירוב בפולנקו (ח"א עמוד יג וח"ב עמוד ד), וע"ע בגליונות הקונטרס הנ"ל (בהערה לח"ב עמוד ה).
שם אות כב שורה א - צ"ל מכתבים מהמהרש"ם.
עמוד שפב אות ב שורה ט - צ"ל השואל.
שם שורה ח מלמטה - צ"ל שדר.
עמוד שפג אות ד שורה א - צ"ל כי נדבו ראשי.
שם שורה ח - צ"ל מה שכתב המג"א.
שם שורה ט - צ"ל אין בו משום.
שם שורה יג - צ"ל כדאי הרא"ם לסמוך עליו.
שם ד"ה וז"ל שורה ד - צ"ל וכן ראיתי.
שם שורה ב מלמטה - צ"ל להתפלל הוא.
שם - עי' בס' ילקוט יוסף (א"ח סימן קנ עמוד רכו) ובס' אוצר פסקי ע"ז לאאמו"ר נר"ו (בתשובות שבסוף הספר סימן כג) שהביאו דברי האחרונים בענין לעשות בית הכנסת מבית ע"ז.
עמוד שפד אות ו שורה ה - צ"ל עבודתם.
שם אות ז שורה ד - צ"ל תיפלה.
שם שורה ו - צ"ל לתפלתם.
שם שורה יג - צ"ל ארעא.
שם שורה טו - צ"ל הרמב"ן.
שם ד"ה ולאחר שורה ב - צ"ל גבוה.
שם שורה ג - צ"ל ארעא.
שם ד"ה ועיין שורה ב - צ"ל דורשים.
עמוד שפה אות ח שורה ה - צ"ל ביהכ"נ.
שם שורה ח - צ"ל הראשונים אף להנך דס"ל דמהני תנאי אף בעודם (כ"ה במקור).
שם אות י שורה ד - צ"ל הוריתי כי.
שם שורה ז - צ"ל יהודה עייאש.
עמוד שפו אות יג שורה י - צ"ל הקטן גופיה.
עמוד שפז אות יד שורה ו - צ"ל מכוין לקריאה. וע"ש שדחה הטעם של.
שם שורה ז - צ"ל בברכה ביום.
שם שורה אחרונה - צ"ל דמצער ליה חרפתו.
שם אות א שורה א - צ"ל משנת יעב"ץ ח"ג.
שם שורה ג - צ"ל הנפטרים מהמיסדים.
שם שורה אחרונה 'אחד לחבירו למזכיר עוון' - כיו"ב הביא בשו"ת יביע אומר ח"י (חיו"ד סימן מט ד"ה עכ"פ) בטעם האיסור לקבור צדיק אצל רשע, שבהיות קבר הרשע אצל קברו של צדיק פוקדים עליו עוונותיו ביתר שאת. ע"ש. וטעם זה כתבו גם בשו"ת מחנה חיים (חחו״מ סימן מד).
שם אות ב - צ"ל או"ח.
עמוד שפח אות ג שורה ה - צ"ל איזהו ישיבה שהיא בארץ הוי.
שם שורה ז - צ"ל ראיית הרידב"ז.
שם ד"ה וכדאי שורה ב - צ"ל רידב"ז.
שם שורה ד - צ"ל רעפארם.
שם שורה ה - צ"ל מהפרופ'.
שם אות ד - בענין לסמוך על חלומות, עי' בשו"ת יביע אומר ח"א (חא"א סימן מא אות כא), ובקובץ לקח טוב על ברכות (עמוד ו ד"ה פרשה) בשם מהרי"ש אלישיב ז"ל, ובס' תשית לראשו (עמוד יז בהערה), ובס' 'מהרש"ם - הפוסק האחרון' (עמוד לו).
שם אות ה - ע"ע בזה בשו"ת מנחת אביב (עמוד קצו והלאה ועמוד רז ועמוד ריב והלאה) מה שהביא מדברי האחרונים בזה.
עמוד שפט אות ו שורה ה - צ"ל מחוזא.
שם שורה ו - צ"ל אפייכו.
שם אות ז שורה ב - צ"ל לבנים שיאמרו.
שם שורה ד - צ"ל דברים שבצינעא.
שם שורה ו - צ"ל לבנים שיאמרו.
עמוד שצ אות א שורה אחרונה - צ"ל מים שאובים.
שם אות ד שורה א - צ"ל חרוזי מרגליות.
שם שורה ד - צ"ל ומלא מים.
שם שורה ז - צ"ל השואל לפסול המקוה כי הקנה.
עמוד שצא אות ה - עי' בס' מרא דארעא ישראל (ח"ג עמוד שס) במכתבו של הרב בנינין פערסקי למהרי"ח זוננפלד, בו הוא כותב שבכל אלפי המקוואות שבארה"ב משתמשים בקרח מלאכותי. ומעניין הדבר שלאחר כמה שנים כתב בשו"ת אגרות משה (חי"ד ח"ג סימן סז) שבכל תפוצות ישראל אין עושים מקוה מקרח מלאכותי. ועי' בס' תולדות חב"ד במרוקו (דף קפג ע"א) שהקילו בזה באגאדיר ע"פ הוראת האדמו"ר האחרון מליובאביטש ז"ל. ובספר מילי דאגרות (ח"ג סימן כט) כתב שאין ראוי לעשות מקוה מקרח. ע"ש.
שם אות ו שורה א - צ"ל דבריו ב'הפרדס'.
שם שורה יא - צ"ל דכולו שאוב.
שם אות ז שורה ה - צ"ל בחורין ובסדקין.
שם אות ח שורה א - צ"ל טהרת מים.
