יום ראשון, 26 באפריל 2020

טובת מראה

שם הספר: טובת מראה
מחבר: רבי רפאל אוחנא
דפוס: ירושלם תרנ"ז

ספר זה חזר ונדפס בירושלם תשפ"א, ושם נדפסו ההערות והתיקונים דלקמן. ראה גם להלן גליונות המהדורה החדשה.

כתב בס' טוב רא"י (סימן עה) על הרב המחבר: הרה"ג רבי רפאל אוחנא ז"ל ב"ר חיים ז"ל יליד עיר מכנאס במערב הפנימי שנת תר"י, ועלה לעיר טבריא ת"ו בשנת התרכ"ה יחד עם מר זקנו הרה"ג רבי יהודה אוחנא ז"ל, הוא עסק בתורה יומם ולילה וחשקן גדול, וחבר ספרים רבים, יסוד מערבי, טובת מראה, מראה הילדים, פרשת ראה עה"ת, ראה מעשה, יפות מראה דרושים, אור המערכה, מערכות ועוד כתבי יד (ונדפסו פ"ר). הוא היה חתן הרה"ג רבי דוד נתנאל רופא  עם אשה ראשונה, וחתן הרב רבי מרדכי אוחנא עם אשה שניה. הוא היה השד"ר הראשון אשר הלך בשליחות טבריא לערי בוכארא בשנת תרמ"ז, וסיכן עצמו בדרכים הקשים ההם, והלך במדבר שמם על הגמלים טו"ב ימים ולילות בסכנה עצומה, והצליח בשליחותו הצלחה רבה, כי זאת הפעם הראשונה שראו שד"ר אצלם מארץ ישראל, ושר [הכוונה: וחיבר] שירים רבים לכבודם על שמו ונדפסו בסוף ספריו. גם נסע שד"ר לערי מארוקו ולערי אינדייא וערבסתאן. כן כתב בהקדמת ספרו טובת מראה דף ו' ע"ב: וסהדי במרומים ואל אלהים יודע כי לא להתגדל ולהתיהר ולא לפאר ולשבח עיה"ק טבריא ת"ו על שאר ארצות הקודש חלילה, אלא העיקר הוא נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו כי ביום לכתי לבוכארה יע"א בשליחותייהו דרבנן קדישי היושבים ראשונה בעה"ק טבת"ו הלכתי בארץ מדבר שמם על הגמלים טו"ב ימים ולילות בסכנה עצומה, ונדרתי שאם הקב"ה יציליני וישיב את שבותי חי ובריא אולם לעיה"ק טבריא ת"ו חובה עלי לחבר ספר המדבר בשבח עיה"ק הנז' בכל מקום שדברו חכמים על עיה"ק טבריא תוב"ב אכתוב אותם ואחדש עליהם מה שאוכל לפי קוצר שכלי, וכן במאמרי רמב"ה ורע"ק זיע"א. ושם בדרך הלוכי בתוך הסוכה שעל הגמל התחלתי לעיין בס' תהלים יגעתי ומצאתי כמה ר"ת וס"ת אותיות מאיר ואותיות עקיבא רשמתי בעט ברזל ועופרת, וביום אשר נכנסתי בשלום לבוכארא המדינה התחלתי לחבר את האהל. ובפרט בהיותי בבית סי' יעקב באי הי"ו בן למע' כמהר"ר חיים משיח נ"ע מצאתי און לי כמה ספרים ותלמוד ועין יעקב ומדרשים וכיוצא ואסתייעא מלתא ובחזרתי לחטו"ל לביתי ולחומותי בתוככי עיה"ק טבריא תוב"ב שילמתי נדרי ברוך ה' יום יום הולך ומוסיף עד שיצאה מחשבתי לפועל. והדן אותי לכף זכות המקום ידין אותו לכף זכות אמן. עוד כתב שם בדף הנז' ע"א: ואנא נפשאי בדידי הוה עובדא קודם השלמת הדפוס הספר הנז' בא לי חולי העינים והיו עיני בסכנה גדולה, ואמרתי בפה מלא אל נא רפא נא לי בזכות רמב"ה והצדיקים אשר כתבתי בסה"ק הנז' רמב"ה ורבי חייא מתנייתא דילכון קא מתנינן בקשו עלי רחמים להאיר את עיני, ואשלם תודות לה' אשר מעט מעט הולך ואור ויאורו עיני, וגמרתי סוף החיבור וההקדמה הכל בכתב ידי ממש, תלי"ת שגמלני כל טוב כן ה' אלהים יגמר בעדי לטובה ולברכה. ובשנת התרס"ב חלה את חליו ויסע לעיר צפת להתרפאת שם ונתבש"מ שם בן נ"ב שנה ביום ז"ך אב שנת תרס"ב. והשאיר ג' בנים, מהם ב' חכמים, ח"ר חיים וח"ר מרדכי . וא' מחתניו הוא הרב משה מאיר חי אליקים ז"ל. עכ"ל. גם כתב תולדותיו בס' יהודי המזרח בא"י ח"ב (עמ' כו). וראה כאן וכאן את מערת קבורתו בצפת.
עוד כתב בספר טוב רא"י (סימן נח) שח"ר יחייא ב"ר מסעוד אבוטבול גם הוא היה חתנו של הרב המחבר. אולם טעות הוא, כי אחיו מר זקני ח"ר יעקב אבוטבול הוא זה שהיה חתנו של הרב המחבר.
ואמר לי המו"ן אודי מטיס נר"ו (מצאצאי המחבר) שהבן השלישי שהשאיר אחריו הרב המחבר שמו היה רחמים ז"ל, ובנו של רחמים הנז' שמו רפאל ז"ל. גם כתב לי שהרב המחבר היה לו דרכון בריטי, אזרחות שירשו גם בניו וכמה מבני בניו, והוא יש לו תח"י דרכון בריטי של סבו. גם אמר לי שרחמים הנז' נולד בשנת 1902 בטבריא, היא שנת פטירת הרב המחבר.
הרב המחבר נמצא חתום עם רבני טבריא על הכרוז הנדפס בס' יהודי המזרח בא"י ח"א (עמ' רו). סקירה על פסקו בענין הגאבילה (הנדפס בספרו נזכר הלכה) ישנה בס' מן הגנזים (ח"ז עמוד תה). הרב המחבר נזכר בס' פני שאול ח"א למהרא"ש חדאד ז"ל (דף מה ע"ב). גם נזכר בהצופה לחכמת ישראל (חלק יד עמ' ריז)  ובס' נר המערב (עמ' ר הערה קפב) ובס' בית עקד ספרים ח"ג (עמ' 986) ובס' אוצר השירים החבורים והדרשות של הרב יוסף חיים (עמ' שכב) ובס' אוצר השירה והפיוט ח"א (עמ' נט). כתב עליו גם בס' אוצר המכתבים ח"א (סימן קנג). ראה כאן קבלה בכתב ידו, חתימתו וחותמתו בהיותו בעיר אבושאהר יע"א.
על מהר"ר דוד נתנאל רופא ז"ל הנזכר לעיל: חתם עם רבני טבריא בפס"ד בס' כנסיה לשם שמים (דף פו ע"ב) ובכרוז הנדפס בס' יהודי המזרח בא"י ח"א (עמ' רו) ובהסכמת ס' קולו של יעקב (ונזכר גם בגוף הספר דף קי ע"ג) ובס' ילקוט יוסף למהרי"ח ילוז ז"ל (עמ' סט ועמ' עד). האריך בתולדותיו בראש ס' מעשה חייא הנד"מ (עמ' כד)  ובסופו (עמ' תקיז והלאה). ועי' בס' יהודי המזרח בא"י (ח"ב עמ' 660) שכתב שמשפחת שבות מאר"צ אולי מקורה ממשפחת ן' שבת מהמערב הפנימי. ומצאצאי משפחת שבות רופא במיקסיקו אשר מקורם מאר"צ שמעתי שכן נקרא אבי המשפחה כי היה מכריז על השבת בכניסתו שיפסיקו ממלאכה.
על מהר"ר משה מאיר חי אליקים ז"ל הנז' לעיל: נולד לאביו מהר"ר נסים אליקים ז"ל (מח"ס דבר נא"ה, חבר נא"ה, פרי נא"ה) בטבריא ביום ט"ו טבת תרל"ב. לאחר פטירת חמיו טיפל בגיסיו (כנזכר בהקדמת ספר מראה הילדים). היה שד"ר למערב הפנימי בזמן מלחמת העולם הראשונה, שם היה לדיין במוגאדור, ולאחר מכן (משנת תרפ"ג) הרב הראשי לכאזאבלאנכא. חתימתו תמצאנה בס' אנשי אמונה (עמ' תע). וע"ע שם (עמ' רפב ועמ' תכד-תכה). ראה כאן מכתב ממנו למהר"ר יהודה ליאון כלפון (אב"ד טיטואן). מתלמידיו: רבי יוסף חיים ילוז, כ"כ בויקיפדיה (בערך יוסף חיים ילוז), רבי ברוך טולידאנו, כ"כ בס' יהודי המזרח בא"י (ח"ב עמ' רסז). ושם (עמוד תרפז) מנה את חביריו ללימודים בטבריא. ושם (עמוד תשה) הזכיר את הסכמתו לספרו של רבי אברהם חי אמוזג. ושם (עמוד פד) הזכיר את מחלוקתו עם רבי חנניה חביב אזולאי. ושם (עמוד נד והלאה) כתב מתולדותיו ותולדות משפחתו. וע"ע שם (עמוד רפז). ובס' קהלת יעקב למהר"ר מכלוף אביחצירא ז"ל (בהקדמה עמוד יח) כתב שכל הדבר הקשה היה שואל מאתו. תמונתו כאן וכאן (האמצעי בתמונות). עוד תמונות כאן, כאןכאן וכאן. תמונת קברו בבית החיים הישן בכאזאבלאנכא (בחלק האחורי, ליד עמיתו בבית הדין מהר"ר אברהם אביחצירא ז"ל, בתוך האוהל הגדול הסמוך לקברו של מהר"ר חיים פינטו), שם נפטר בתמוז תש"ט, ראה כאן. וראה מה שכתבו עליו בס' טוב רא"י (מע' הא' אות קטו-קטז), ובשו"ת צאן יוסף (במבוא עמוד כז הערה א), ובשו"ת מעלות לשלמה (במבוא עמוד ה ועמוד ט ובחלק יורה דעה סימן א ובחלק אבן העזר סוף סימן א ובסימן ג ובחלק חושן משפט סימן ו וסימן ז וסימן יד), ומהר"ח אמסלם נר"ו בס' ובחרת בחיים (עמ' כג), ובויקיפדיה (בערכו), ובספר תקנות חכמי מכנאס (ח"ב עמוד תרכח).

בדף א ע"א ד"ה מה, בענין רבי סלימאן אוחנא - עיין עוד עליו בגוף הספר (סימן קיז, דף צד ע"ב והלאה). וע"ש שכתב שאינו מצאצאי מהר"ר סלימאן ז"ל. וע"ע בזה בהקדמת ספר בעלי ברית אברם הנד"מ.

שם שורה יג 'מש"ע' - ר"ל מלכו של עולם.

שם ע"ב שורה ב 'בכספו' - עד כאן משבחי מהר"ר יהודה אוחנא ז"ל. נמצא חתום באגרת מרבני מכנאס בס' אוצר גנזים (עמ' קפט), ומשם הועתק בס' תקנות חכמי מכנאס (עמ' קצה ועמ' קצט). ע"ש. כתב עליו בס' אוצר המכתבים ח"א (סימן קנג). נזכר בס' אוצר השירה והפיוט ח"א (עמ' שנט). ובס' מלכי רבנן בערכו (דף מד סע"ד) כתב עליו: מו"ה יהודה אוחנא ז"ל, אחד מחכמי מקנאס, הוא חי במאה הששית, ובח' סיון תרכ"ה נסע לעיה"ק טבריה ת"ו, ושם היתה מנוחתו כבוד, וזכה לזקנה. והוא זקנו של מהו"ה רפאל אוחנא ז"ל. ונתבש"מ בכסלו תרל"ג בן ע"ז שנים. ובסוף ספר טובת מראה לנכדו הי"ו סיפר בשבחי הרב הנזכר עיין שם. עכ"ל. וטעות סופר הוא מה שכתב 'לנכדו הי"ו' כי לעיל סמוך ונראה כתב על הרב המחבר 'ז"ל'. ומש"כ שבסוף ספרנו זה סיפר בשבחי מהר"ר יהודה ז"ל, הינו בסימן קיז (דף צד סע"א). ומצבת קבורתו הינה תחת העץ בבית החיים הישן בטבריא.

בדף ב ע"א בחתימות, על רבי רפאל אברהם כלפון - עיין עליו בספר טוב רא"י (סימן רנו), ובס' תולדות אליהו למהרי"ח ילוז ז"ל (עמוד כא הערה א). והוזכר גם בס' חכמי המזרח (עמוד קמא ועמוד רנח).

שם, על רבי יוסף דוד אבואלעפיא - עיין עליו בספר טוב רא"י (סימן יח), ובס' תולדות אליהו למהרי"ח ילוז ז"ל (עמוד טז הערה א).

שם, על רבי אהרן אלחדיף - עיין עליו בספר טוב רא"י (סימן מג).

שם, על רבי שלמה רחמים אבואלעפיא - עיין עליו בספר טוב רא"י (סימן לח), ובס' תולדות אליהו למהרי"ח ילוז ז"ל (עמוד יא הערה א ועמוד טז הערה ב).

שם, על רב חנא - עיין עליו בס' תולדות אליהו למהרי"ח ילוז ז"ל (עמוד יא הערה א).

שם, על רבי דוד יעקב וואעקנין - עיין עליו בספר טוב רא"י (סימן רכב), ובס' תולדות אליהו למהרי"ח ילוז ז"ל (עמוד י הערה ב).

שם, על רבי שלמה סוכארי - עיין עליו בספר טוב רא"י (סימן שכז), ובס' לקדושים אשר באר"ץ (מהדורה שניה אות שכד-א).

שם, על רבי יעקב אוחנא - עיין עליו בספר טוב רא"י (סימן עח). ובסוף ספר זה (סימן קיו, דף צד ע"א) הודיענו הרב המחבר את מקום קבורתו.

שם ע"ב ד"ה ועפ"י, שורה א 'כוונ"ה' - משלי ג יג.

שם שורה ג 'יפוצו מעיינותיך חוצה' - משלי ה טז.

שם שורה ד 'נבעו מצפוניו' - עובדיה א ו.


דפוס: ירושלם תשפ"א

עמוד 3 ד"ה וכך, שורה ב מלמטה 'עבר רבי רפאל לצפת' - ראה להלן (עמוד יג) שהלך לשם כדי להתרפאות.
ראה עוד את תולדות הרב המחבר בראש 'ספרי רבי רפאל אוחנא'. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד 11 ד"ה מה, שורה ג 'בני איש אחד נחנו' - וגם כותב הטורים הוא מצאצאי משפחת אבוטבול, כמבואר להלן (עמוד 14 ד"ה כ"ד).

שם בהערה שורה ד - שמועה ממנו הובאה על ידי הרב המחבר בגוף הספר (ס"ס עד). וראה עוד עליו בגוף הספר (סימן קטז הערה רד) שנשא את בתו של הרמ"ז מהר"ר רפאל כהן ארזי ז"ל.
והרב המחבר בספרו פרשת רא"ה (פרשת ויחי דף לט ע"ב ד"ה ובמדרש) הזכיר מה שאמר חמיו בשם חכמי תונס.

שם שורה ה - צ"ל עמוד 660.

עמוד 13 הערה ה - ראה מכתב ממנו באתר בידספיריט.

עמוד 14 ד"ה הרב - ראה הקדשה בכתב ידו באתר בית המכירות קדם.

שם - ג' השורות האחרונות שייכות לראש העמוד הבא.

עמוד 15 - יש כותבים בזמננו את שם משפחת אוחנא בה"א בסוף התיבה, אולם ראה בס' כריתות למהרר"מ אלבאז (סימן ז אות א) שכתיבתו באל"ף.

עמוד 18 ד"ה יחוסה - קטע זה הוא מספרנו (להלן עמוד רסח).

שם הערה כב שורה ג 'בהערות לטובת מראה' - להלן עמוד רסט. 

עמוד 19 ד"ה עוד מבני משפחתו - יש לציין גם מה שכתב הרב המחבר בספרנו (להלן עמוד רמ ד"ה ועין): הרב מר שארינו כמהר"ר יעקב אוחנא ז"ל בדרשותיו כתב יד. 

עמוד נז הערה ס - וראה במכתב רבני טבריא הנדפס במכ"ע המגיד (כב שבט תרל"ג בסופו) שבו הם כותבים ששם היה בית מדרשו של השל"ה והמקום נקרא עד היום הזה 'כיפות הרב של"ה' גם אצל בישמעאלים, והנוצרים קנו המקום והעמידו בו את אלילם, והיו משתדלים רבני טבריא להעביר הטומאה מן הארץ. ע"ש. וראה עוד להלן (עמוד רמה הערה קסה).

עמוד סג ר"ס טו, שבגיטין כותבים טבריה בה"א ובשאר דוכתי באל"ף כדי שלא נכתוב שם י"ה שלא בכונה ושלא בקדושה - שכן כתב בתשובת מהרש"ל שבשו"ת הרמ"א סי' ו' (ובנחלת שבעה סי' י"ב אות ט"ז), שתלמיד חכם יש לו לדקדק אפילו באגרת מפני שלומדים ממנו לגיטין, (והובא בשו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' קיז). וראה עוד בפורום אוצר החכמה.

עמוד צב בהערה, שורה א - צ"ל למהר"י גולדהאר.

עמוד צג הערה צא שורה ד - יש להתחיל את הסוגריים לפני תיבת 'ואות'.

שם שורה ז - צ"ל ועיין ספונות.

עמוד צד הערה צב - צ"ל עיין ספונות.

עמוד קא הערה קד שורה ב - צ"ל המקדש יצטרך.

עמוד קט סימן לו, שהאר"י צוה שלא לתת צדקה בלילה - כ"כ בשער הכוונות (ענין תפילת ערבית דרוש א): ובענין הצדקה, אין צורך לתת קודם תפלת ערבית כמו בשחרית, יען שעתה הוא זמן דינים קשים. וכ' מהר"י צמח ז"ל בס' נגיד ומצוה (עמ' נג ד"ה בלילה): בלילה שאז תגבורת [כצ"ל] הדין, אינו זמן ראוי לצדקה. וכתב עוד שם (עמ' צט ד"ה בערבית): כבר נודע כי ערבית הוא זמן הדין גמור, ולכן אינו זמן ליתן צדקה. וכ' בשו"ת בצל החכמה (ח"ג סימן לב) שהאחרונים הבינו שדעת האר"י ז"ל שאין ליתן צדקה בלילה. וציין לעמודי ירושלים (פאה פ"ח ה"ח) שכ"כ. ושכ"כ בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' מג ד"ה ועוד). וכן הסכים באוצר פסקי צדקה (סימן ד). ע"ש. אולם הרב חיד"א ז"ל בברכי יוסף א"ח (סימן רלה אות א) הביא מש"כ מהר"י צמח שדווקא לגבי נתינת צדקה לפני התפילה הוא שאמר האר"י ז"ל שאין צורך ליתן לפני תפילת ערבית, ולעולם יש מצות צדקה גם בלילה. ובברכ"י (שם וביו"ד סימן רמז אות ב) הסכים לדברי מהר"י צמח ז"ל, והביא ראיה לדבריו מהירושלמי (פאה פ"ח ה"ח ושקלים פ"ה ה"ד) שרב חיננא בר פפא נתן צדקה בלילה, ושר של רוחות אמר לו שמשיג גבולו, וענה לו שמתן בסתר יכפה אף, וברח מפניו אותו שר של רוחות. הרי שאמר לו שר של רוחות שבלילה שהוא זמן דינים קשים אין ליתן צדקה, וע"ז ענה לו רחב"פ שזכות המצוה דוחה את הדינים. ודחה בברכ"י דברי מהר"א פולדא ז"ל בפי' הירושלמי שטען עליו שר של רוחות על מה שיצא יחידי בלילה. וכדברי מהר"א פולדא ז"ל, כ"כ גם בקרבן העדה ובתקלין חדתין. ומהרח"א שפירא ז"ל בס' דברי תורה (ח"א סימן קיז) הסכים לדברי הרב חיד"א ז"ל בביאור דברי הירושלמי. ע"ש. ושם הסכים לדברי מהר"י צמח ז"ל בביאור דברי האר"י ז"ל. וכ"כ בסידור בית יעקב למהר"י עמדין ז"ל (מדור בית ה' בלילות לפני תפילת והוא רחום אות ב). ע"ש. ומעתה לאחר שראינו שאין ראיה מהירושלמי שאין ליתן צדקה בלילה, וכמו שביאר הרב חיד"א ז"ל, וגם לפי' מהר"א פולדא ז"ל וסיעתיה אין ראיה, דלא מיירי כלל הירושלמי מזה. ומדברי האר"י ז"ל אין ראיה לפי מה שפירש בדבריו מהר"י צמח ז"ל. וכן דעת הרב חיד"א ז"ל. א"כ אין לנו לחדש דין שלא ליתן צדקה בלילה. ותו אם נאמר כן, א"כ הו"ל מ"ע שהז"ג שנשים פטורות, וכמו שהעיר בס' דברי תורה (שם). ובמנהגי החת"ס (פ"א אות ז) כתב שנהג ליתן צדקה אף קודם ערבית.
ובס' אוצר פסקי צדקה (סימן ד) שהחמיר שלא ליתן צדקה בלילה, כ' להקל במתן בסתר או אם נצרך עתה לעני או במצוה עוברת. ע"ש. וכ"כ בשו"ת שבט הלוי (ח״י סימן סימן ב אות ג) להקל במצוה עוברת. וע"ע בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סימן כ סד"ה תשובה), ובשו"ת יביע אומר ח"י (חיו"ד סימן מח), ובשו"ת מערכי לב למהרי"מ חדיד נר"ו (סימן יא עמוד קג), ובס' פסקים ותשובות (סימן רמט אות טו).

עמוד קיח ד"ה אי, שורה א 'ומט"ט בא במשה' - וראה עוד להרב המחבר ז"ל בס' ראה מעשה (דף ז סע"א).

שם שורה ג, שילה בגימ' משה - וראה בשלמא בעלמא (ישעיה יא א).

שם ד"ה והנה, שורה א 'ולא ראיתיו' - נדפס באיזמיר תרנ"ג.

שם שורה ב - לפי קוצר דעתי לא הבנתי היכן יש יו"ד בשמו של מט"ט. ובריב"ה (רבינו יעקב בעל הטורים) שלפנינו איתא 'זה מטטרון'.

עמוד קכו הערה קטו - וראה עוד בספר ריח ליצחק (דף קב ע"ב) וב'ספרי רבי רפאל אוחנא' (ראה משה עמוד נג). והאשכנזים עשו תקנה אחרת בזה, ראה בספר רבינו חיים עוזר (עמוד קיח ד"ה והננו להודיע ועמוד תקצט).

עמוד קפד ד"ה יען - ובדבר קבר רחל אשת רבי עקיבא, ראה בס' כל משאלותיך (פרשת שלח עמוד תעה ד"ה אמרתי הייתי), ובאתר גוגל, ובאתר ברסלב סיטי, ובאתר ויקיפדיה.

עמוד קצח שורה א 'כמהר"ר דוד רופא' - ראה עליו לעיל (פתח דבר הערה ב).

שם סוף הערה קלו - וראה עוד בשלמא בעלמא כ"י (תזריע יב ד).

עמוד רי ד"ה ועל, שורה ב - על מהר"ר מנשה ועל הרמ"ז אביו ז"ל ראה להלן (סימן קטז הערה רד).

עמוד רכח בהערה, בענין מיקום קבורת הרמח"ל - וע"ע בס' חזון טברימון. וראה בספר תורה בציון למהרב"צ מוצפי נר"ו (מעשה רב דף לב ע"ב) שכתב שמקום קבורתו בכפר יאסיף, ושהרב טובת מראה לא כתב בספרו שהינו קבור בטבריא. ואישתמיטתיה דברי הרב המחבר ז"ל כאן. והשיב על דברינו הר' מתעמק נר"ו מפורום אוצר החכמה שדברי הרב המחבר כאן הועתקו מס' שם הגדולים החדש כמ"ש הוא גופיה בריש דבריו וכדמוכח למעיין בס' שם הגדולים החדש (מע' המ' דף נד ע"ב). וראה עוד בפורום אוצר החכמה.
וראה באתר עץ חיים שמהר"ד קוק נר"ו גר בטבריא כדי להיות בסמוך לקבר הרמח"ל.

עמוד רמא סוף הערה קנז - ובס' כל משאלותיך (פרשת שלח עמוד תעה ד"ה רק) כתב בשם מהר"ח קנייבסקי ז"ל שלקבר הרמב"ם בטבריא לכאורה יש מסורת.

עמוד רמד הערה קסג - ועי' בס' כל משאלותיך (פרשת שלח עמוד תעה ד"ה אמרתי הייתי).

עמוד רמה הערה קסה - ראה במה שכתבתי לעיל בגליון (עמוד נז).

עמוד רמו הערה קסז שורה ב - צ"ל דתורה שבעל.

עמוד רסג הערה רד - ראה עוד עליו לעיל (סימן יז וסימן פ). ראה קטע ממכתב אליו ממהרר"מ אלבאז בקובץ מן הגנזים (חלק טו עמוד קפ סימן יב). ראה גם שם (עמוד קסח סימן טו) את השבחים שכתב עליו במכתב המלצה לנכדו מהר"ר משה בן מהר"ר מנשה. וראה עוד שם (חלק טז עמוד פג) מכתב ממנו למהר"י ן' וואליד. ועוד שם (עמוד סו ד"ה והן) מה שכתבו מהר"י ן' וואליד ובית דינו על מעלת כבודו.

עמוד רסד הערה רה - ראה חתימתו בקובץ מן הגנזים (חלק טז עמוד שסח).

שם הערה רח - ראה חתימתו בקובץ מן הגנזים (חלק טז עמוד שסח).

עמוד רסח הערה ריז 'מלכי רבנן' - ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

יום חמישי, 2 באפריל 2020

שלמי משה על שו"ע או"ח ויו"ד הלכות פסח והגעלת כלים

שם הספר: שלמי משה על שו"ע או"ח ויו"ד הלכות פסח והגעלת כלים
מחבר: רבי משה שבות
דפוס: תש"פ

בדף שלאחר עמוד השער 'ראובן בן סאדה' - צ"ל ראובן בן סעדה.

בהסכמת מהר"ש טוויל, לפני החתימה - צ"ל והוא מיראי ה'.

בתוכן הענינים עמוד ה סימן סח - צ"ל מצא פת.

בעמוד יב, הביא דברי הרב אור לציון (ח"ג פ"ה הערה ב ד"ה והנה מרן) שדן בדברי מר"ן בש"ע שכתב ששבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו, וצריך ביאור איזה הלכה למדנו כאן, ויש שנהגו מטעם זה לומר בשבת זו במקום שבת שלום ומבורך, שבת הגדול שלום ומבורך וכו' - והנה כמו כן ראיתי שכתב בס' משנה הלכה על המשנ"ב, "נראה דכיון דהשו"ע נתחבר לפסק הלכה, א"כ ע"כ דגם בזה הכונה דבאמת ר"ל דצריך לקרותו בשם שבת הגדול כשמזכירין את השבת שלפני הפסח ולא בא לומר טעם הקריאה לבד" [וכ"כ בשו"ת רבבות אפרים (ח"ח סימן צב)].
    אולם מהר"י דוד בשו"ת בית דוד (סי' קסב) ג"כ הקשה אדברי מרן כדהקשה המשנה הלכה, ותירץ, כי לפי שמצוה היא לזכור נסי השי"ת, לפיכך כתב כן שהוא כמו דין וכו'. ע"ש. והביאו בספר חזון עובדיה על הלכות פסח (בחלק ההלכות מהדורה שניה עמ' יח). וא"כ ליתא לדינו המחודש של הרב משנה הלכה הנ"ל. וע"ע במה שכ' בשאלה זו בקובץ הערות וביאורים (פסח תשע"ב עמ' מד, ומה שכתב שם לציין לס' השיחות תשמ"ח ח"ב, הדברים נמצאים שם בח"א עמ' שנז).
    ובספר בשבילי המנהג (עמוד רכ) כתב בשם מהר"א מישקובסקי ז"ל, שהשו"ע כתב סימן שלם על קריאת שם שבת הגדול, כדי ללמד אותנו דאפילו כדי לקבוע שם מסויים על יום מסויים גם ע"ז צריך שו"ע, ואי אפשר לעשות זאת לבד. והו"ד בקובץ קול התורה (גליון מו עמ' ריד). ולפי דברי הרב בית דוד הנ"ל, אינו מוכרח. וע"ע בזה בס' דרך שיחה (עמ' רלג).
    וראה עוד בזה בקובץ הערות וביאורים (ר"ה תשע"ג עמ' נו) ובס' שלמא בעלמא (סימן תל).

בדף כג ע"א ד"ה וכל, שורה ג - צ"ל החצי שעה.

בדף קיא ע"ב שורה ח - צ"ל נטעי גבריאל שכתב לעורר.

בדף קלג ע"א דן בסתירת דברי מר"ן בש"ע אי אמרינן חו"נ - הנה כתב בכנסת הגדולה (סימן תמב בהגב"י) וז"ל: ורבינו המחבר בספרו הקצר לא פסיקא ליה מילתא, וכתב כלשון הזה, אם נתערב החמץ קודם הפסח, אינו חוזר ונעור, ויש חולקים. ע"כ. ויראה לי שאם הרב היה אומר יש מתירין ויש אוסרים, היה מקום לומר שלדעת הרב ז"ל הלכה זו מסופקת היא ולכן כתב יש אוסרים ויש מתירים, אבל כיון שהרב ז"ל שנה לנו סברת ההתר בסתם, וכתב אינו חוזר ונעור, דעתו לפסוק כן לענין מעשה. וכן מצאתי בתשובות מורי הרב [מהרימ"ט] ז"ל ח"ב חאו"ח סימן א משם חכם א', וחיזק דבריו מוה"ר ז"ל שם. ע"כ. וכ"כ עוד בשיירי כנה"ג (הגב"י אות ד). ע"ש. וע"ע בס' אתם קשות (דף סג ע"ב).
והרב המחבר הביא דברי הפר"ח (אות ד) וז"ל: ותימא על המחבר ז"ל, שבכאן סתם כדברי האומרים דאינו חוזר ונעור, אלמא הכי ס"ל, ובסימן תמב ס"ד העתיק דברי הרמב"ם שהוא דין הטיריאקה שאסור לאוכלו בפסח אע"פ שנתבטלה מקודם הפסח, וכבר השיגו שם בהגה. ע"כ. וכבר הקשה כן מהר"י אישקאפא בס' ראש יוסף (אות א) בדברי הטור, שאף הוא דבריו שבסימן תמב סותרים לסימן תמז.
וכתב בראש יוסף (שם), שאין לתרץ דבסימן תמב מיירי שעשאה נכרי בפסח עצמו, שהרי מדברי הרב המגיד מוכח דלא כן. וכ"כ בשו"ת מהרימ"ט (שם) דהטריאק עשאוה לפני פסח. וזה דלא כמו שרצה ליישב בשו"ת חקרי לב (חאו"ח סימן עט דף קנו) דמיירי שעשאוה בפסח, ואף הוא כתב בסו"ד שהדברים דוחק בעיניו. ע"ש. ועי' בס' קובץ על הרמב"ם (פ"ד מהלכות חמץ ומצה הי"ב) שאף הוא כתב ליישב דברי השו"ע דהטריאק מיירי שעשאוה בפסח [וביאר כן גם בדעת הרמב"ם. וכן נראה שביאר דברי הרמב"ם בשו"ת הרדב"ז (סימן תתקט ד"ה ולענין)]. וזה דלא כמ"ש מרן בב"י בדעת הרמב"ם. ותימה על מהר"י קאפח ז"ל בביאורו על הרמב"ם (פ"ד מהל' חו"מ אות יז) שהעתיק דברי הקובץ ולא העיר עליו, אף שהוא גופיה לעיל (בפ"א מהל' חו"מ אות כא) האריך לבאר בד' הרמב"ם דאף אם נתערב לפני הפסח אינו בטל.
והנה בשיירי כנה"ג (שם) כתב בדעת מרן דבנתערב ממשו של חמץ אמרינן דחוזר ונעור, ודוקא בנתערב טעמו בלבד היקל. ע"ש [ולא הזכיר כלל דין הטריאק דסי' תמב ס"ד. ודלא כמ"ש משמו בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח סימן כג אות ח) שהכנה"ג יישב בזה דין הטריאק, אף שבאמת עפ"ז היה יכול ליישבו. ועי' למהר"א אבא שאול נר"ו במאמרו הנד' בקובץ בית הלל (כסלו תשע"א עמ' פג והלאה) שהאריך ליישב סתירת דברי מר"ן עפ"ד הרב שכנה"ג ז"ל].
והשיגו בפר"ח (שם) בזה"ל: ולא נהירא, כדמוכח בהדיא מתשובת רב נטרונאי שהביא הטור סי' תמב, על העושים יין מצמוקים ומוצאים בהם חיטים, שאסור להשהותו בפסח, אע"פ דליכא התם אלא טעם החטים, וכן מתבאר מתשובת הרשב"א (ח"א סימן נג וסימן תפה), וכן מדברי הב"י (סו"ס תנא). ע"ש. וברור הוא. ע"כ [ולא הזכיר הפר"ח דברי הב"י סי' תמב. ודלא כמ"ש בשמו בשו"ת יביע אומר (שם). ולדבריו דברי הפר"ח מוקשים טובא, וכהשגת הרב שמחת יהודה ע"ד הפר"ח, והובא להלן. ודו"ק]. ובשו"ת שמחת יהודה (סימן ה ד"ה והנה) הקשה על הכנה"ג מד' מרן הב"י (סימן תמב) שהשוה דעת רב נטרונאי לדעת הרמב"ם, והקשה עוד עליו מכ"ד. ע"ש. והביאו בקצרה ביביע אומר (שם). וע"ע בשדי חמד (אס"ד מע' חמץ ומצה סימן ג אות ד) שהאריך בד' הכנה"ג.
והביא הרב המחבר דברי הפר"ח (שם) ביישוב דעת מרן, וז"ל: ויראה שדעת המחבר לחלק בין חמץ שנתערב ממילא לחמץ שערבוהו במזיד דומיא דטיריאקה, וחילוק זה הזכירו בב"י בשם רי"ו. ע"ש. והסכים עמו בשלחן גבוה (סימן תמב אות טו וסימן תמז אות י) [וכבר כתב כן בראש יוסף (שם בתירוצו הג') ביישוב ד' הטור, וז"ל: ועוד נראה דאיכא למימר דאי אית ליה לטור דאינו חוזר וניעור, היינו דוקא בנתערב ממילא קודם הפסח, או שעירבו אדעתא שלא להשהותו בפסח, ואחר כך אירע ששהה, אבל אם עירבו מעיקרא אדעתא להשהותו אפי' בפסח בהא אפי' הטור סובר שאסור לאכלו, והטריאק"ה ודאי כשעושים אותה דדעתו להשהותה עד זמן מרובה, ומשום הכי אסור לאכלה בפסח. וזה נ"ל יותר. ועוד יש לומר דבר אחר. ועיין. ע"כ. ועי' בשכנה"ג (סימן תסו הגב"י אות א סד"ה ונ"ל) בשם מהר"י אישקאפה. ובמש"כ מהר"י אישקאפא בראש יוסף (סימן תסו אות ב). וע"ע בראש יוסף (סו"ס תנא)]. ודברי הפר"ח הביאם גם מהר"ח אבואלעפיא בס' מקראי קדש (סימן תמב ס"ד, דקנ"ז סע"ב) [ומש"ש בסו"ד, דבריו אינם מובנים לענ"ד]. וכ' בשו"ת אור לציון (ח"א סימן לד אות א ד"ה אמנם, וח"ג פ"ח הערה ד) שכן דעת רוב האחרונים. ע"ש.
וראיתי בשו"ת יביע אומר (שם) שהביא בשם שו"ת שמחת יהודה (שם) שהשיג ע"ד הפר"ח מד' הב"י (סימן תמב) שהשוה דעת רב נטרונאי לדעת הרמב"ם. ע"ש. ואאמו"ר נר"ו בס' אוצר פסקי המועדים ח"ב (פסקי פסח סימן ו) [ודבריו חזרו ונדפסו בהגדת אהלי שם (הלכות חמץ ומצה סימן ו)] השיג ע"ד הפר"ח מד' הב"י (סימן תמז) שכ' דהרמב"ם חולק על הטור שם, ולדברי הפר"ח אין כאן מחלוקת. ע"ש. ויש להעיר שמה שהביא הפר"ח שהב"י גופיה חילק בזה בשם רי"ו, הנה לא הביא הב"י (בסימן תמז בהנד"מ אות ב) חילוקו של רי"ו אלא גבי ער"פ מו' שעות ולמעלה, ושוב כשדיבר הב"י לאחר מכן מדין חו"נ לא הזכיר חילוק זה כלל, ומדבריו בדין חו"נ מוכח דלא ס"ל כרי"ו, וכמ"ש אאמו"ר נר"ו (שם) [ועל זה העירני מהר"ר אליהו אדמוני נר"ו שמר"ן בב"י כשהביא דברי רי"ו ציין למש"כ בזה לעיל (בסימן תמב), ושם (בהנד"מ אות ט ד"ה והרא"ש) הביא דברי הרא"ש שכתב כן, והתם לא מיירי גבי ער"פ מו' שעות ולמעלה]. ועוד יש להשיג ע"ד הפר"ח מד' הב"י (סימן תמז) דלמ"ד אינו חו"נ שרו הגבינות הלחות, אע"ג דהתם הוי במזיד [ואולי י"ל דשאני טריאק שדרכם לעשותו לזמן מרובה, וכמ"ש בראש יוסף הנ"ל. משא"כ גבינות לחות שהדרך לעשותן לזמן מועט, ומיירי שעשאן לאכלן קודם הפסח]. וע"ע בשו"ת דבר משה (חאו"ח סימן ל) ובכסא אליהו (אות ז ד"ה והנה) ובהגהותיו לשו"ת משאת משה הנדפסות בקו' בית אהרן וישראל (גליון קפג עמוד לה), ובשו"ת רביד הזהב (סימן כו). ועי' בשו"ת חקרי לב (חאו"ח סימן עט וסימן פה וחיו"ד סימן קעד) שכ' לצרף תירוץ הפר"ח עם מה שאי אפשר לטריאק בלא החמץ (כד' הכס"א דלהלן).
ובס' כסא אליהו (שם ד"ה ולע"ד) כתב ליישב ד' מרן, דההיא דתריאק הו"ל כעין דבר המעמיד דאפילו באלף לא בטיל, כיון דאי אפשר למעשה התריאק בלי נתינת חמץ לתוכו, משא"כ בשאר דברים שנתערב בהם חמץ דאמרינן בהו דאינו חוזר ונעור. ע"ש. וע"ע בס' משנת יעקב (פ"ד מהל' חמץ ומצה הי"ב). ובשו"ת יביע אומר (שם) העיר, שאפשר להשיג עליו כהשגת הרב שמחת יהודה הנ"ל על הפר"ח, מד' הב"י שכתב דרב נטרונאי ס"ל כהרמב"ם שחו"נ, והרי שם אפשר בלא תערובת החטים. אא"כ נאמר דכוונת מרן דרב נטרונאי קאי בסברת הרמב"ם בעיקר הדין שחו"נ, ועדיפא מיניה קאמר, דאף בטעמו וגם אפשר בלא"ה אפ"ה אסור, וכהאי גוונא מצינו בשבת (קלז סע"ב) ובכמה דוכתי. ע"ש. ודבריו תמוהים, דאף דאולי יש מקום לדחוק כן בכוונת הב"י בסי' תמב שכ' דבריו ביישוב דעת רב נטרונאי, אולם מה יעשה לד' הב"י בסי' תמז שכ' להשוות שם ד' הרמב"ם עם הראשונים הסוברים דבכל גווני חו"נ וחולקים על שאר הראשונים הסוברים דבכל גווני אינו חו"נ. וכן השיג אאמו"ר נר"ו (שם) ע"ד הכס"א מד' הב"י (סימן תמז). ע"ש. וע' בשו"ת אור לציון (ח"ב במבוא ענף א אות א ד"ה והנה) ובילקוט יוסף על מועדים (מהדו"ב בשו"ת שבסוה"ס סי' ב). וכן יש להשיג ע"ד הכס"א מד' מרן הב"י (סי' תמז) לענין הגבינות הלחות, שאף לגבן שייך חילוק זה, ולא הזכיר מרן כי אם הא דנטל"פ [ומש"כ בשו"ת יביע אומר (שם) להעיר ע"ד הכס"א שכבר קדמו הט"ז בד"ז, עי' בשו"ת חקרי לב (חאו"ח סימן עט דקנ"ה) שאין דברי הט"ז נכונים, דלא הוי דבר המעמיד ממש, אלא איסורו מחמת שאי אפשר לעשותו זולת החמץ].
והנה הביא הרב המחבר גם דברי הכף החיים (סימן תמב אות מז) שכ' לבאר מדנפשיה דעת מרן, דהחמיר בטריאק משום דניכר החמץ אלא שנפסד טעמו ע"י התערובת, משא"כ בשאר תערובת שאינו ניכר בהם החמץ, לא אמרינן בהו חו"נ. וכבר כתב כן בראש יוסף (שם בתירוצו הא') ביישוב דברי הטור, דבטריאק"ה החמץ עצמו עומד ואינו מתערב יפה, והוה ליה כאלו עומד בעין, אז ודאי אסור לכו"ע אפילו ע"י תערובת. ע"כ. וכ"כ בשו"ת משאת משה (ח"א סימן ב ד"ה ואגב) ביישוב סתירת דברי הטור. וכ"כ בחק יעקב (אות יד), דשאני בטריאק"ה כיון שממשות החמץ בתוכו, ואינו מתערב יפה, דהוי כיבש, ושכ"כ בראש יוסף. ע"ש [ובזה מיושבת קושיית מהר"ר בנימין וולף איגר שהובאה בקובץ מפרשים מכת"י שבסוף השו"ע הוצאת מכון ירושלם (בסעיף ד). ודלא כמ"ש אאמו"ר נר"ו (שם בסוף הסימן) בדעת הרמב"ם. ע"ש].
ולכאורה צ"ע, דלשון מרן הוא דאפי' יש בו חמץ כל שהוא, ולא מסתבר שחמץ כל שהוא יהא ניכר. ושו"ר בכסא אליהו (שם ד"ה והנה) שכ' על תירוץ מר אביו בשו"ת משאת משה בזה"ל: ועיין שם מה שתירץ, ולא זכיתי להבין דבריו, דעינינו הרואות דלא קאי בעיניה. וכ"כ להדיא הרשב"ץ ז"ל בס' מאמר חמץ, אע"ג דלא קאי בעיניה, אעפ"כ אסור לאוכלו. ולשון הר"מ ז"ל, אע"פ שאין בו מן החמץ אלא כל שהוא כו'. יעו"ש. ע"כ. וכ"כ עוד הרב כסא אליהו בגליון שו"ת משאת משה, ונדפסו הגהותיו בקו' בית אהרן וישראל (גליון קפג עמוד לה).
ועוד הקשה אאמו"ר נר"ו (שם) ע"ד הכה"ח מד' הב"י כאן שעשה את ד' הרמב"ם והטור כחולקים. ע"ש. וכן יש להעיר מדין הגבינות הלחות שלא הזכיר בהם מרן חילוק זה להקל אף לדעת הרמב"ם. וכנ"ל.
וש"ב מהר"ג טולידאנו ז"ל בס' מצעדי גבר עמ"ס יבמות (סו"ס יח) כתב לחדש בביאור דעת מרן, דפסק להקל בחו"נ דוקא בצירוף דעות האומרים דהיתר בהיתר בטיל והאומרים דחמץ שמו עליו, משא"כ בטריאק דלא הוי אוכל, אין כאן חמץ האסור כלל, ולא שייך לומר בו איסורא בלע, ולכן לפני הפסח הוי היתר בהיתר ממש ולא בטיל, וכשבא לאוכלו בפסח אחשביה, ושוב אינו יכול להתבטל בפסח עצמו, ולכן אסור. עש"ב. וגם עליו יקשה ממה שהשוה מרן בב"י דין הטריאק לשאר תערובות חמץ.
ואאמו"ר נר"ו (שם בסוף הסימן) כתב בביאור דעת מרן בזה"ל: ונראה לומר בזה, שאכן כאשר הביא הב"י דין של תריאקה כוונתו היתה להניח הנידון של חו"נ לסי' תמז, ועצם הנידון תריאקה הרי ניתן לפרשו בכמה אופנים שלא יהו נוגעים לדינא של חו"נ, והם במקרה שעירבו בפסח עצמו, וכן שמא במזיד כהפר"ח [כצ"ל], או שמא ניכר ככה"ח, ורק אח"כ ידון השו"ע לגופו של נושא אם אמרינן חו"נ או לא. ודו"ק בזה. ע"כ. וע"ע בספרו אהלי שם על הש"ע (ח"ה דף סא ע"ב). ולכאורה צ"ע, דהרי הב"י גם בסימן תמז כשדן בגופו של ענין לא כתב שום חילוק בזה. וכבר כתב מהר"ח פלאג'י (הו"ד בשו"ת יביע אומר ח"ט ובס' ברית יעקב סופר סימן יג הערה י. וס' יבי"א ח"ט אמ"א. וכ"כ בילקוט יוסף על פורים עמוד תנא ובקובץ בית אהרן וישראל גליון קעז עמוד עא בשם כמה אחרונים) דיש לבאר דברי השו"ע רק ע"פ הסברות והטעמים שהובאו בב"י (וע"ע בשדי חמד כללי הפוסקים סימן יג אות א-ב ואות כו, ובס' חזון עובדיה על יום טוב דף ריד ע"א).
ולכן לענ"ד לבאר בדעת מרן דס"ל דבכל גווני אינו חו"נ, ובדין הטריאק העתיק לשון הרמב"ם ללמדנו שאף תערובת חמץ ואינו מאכל אדם אסור לאוכלו, אף דלא ס"ל בפרט זה [דדינא הכי אף כשהתבטל בששים לפני הפסח] כדבריו, וכמ"ש כיו"ב מהר"י יוסף בקו' כללי ההוראה (הנדפס גם בסוף שו"ת יחוה דעת למר אביו ח"א) בשם שו"ת יביע אומר ח"א (חאו"ח סימן טו) [וכעת לא מצאתי שם שכתב כן]. וכ"כ כלל זה בשו"ת יביע אומר ח"י (חי״ד סימן ו אות כ סד״ה ועינא) ובס' ברית יעקב סופר (סימן יג הערה ח) בשם האחרונים.
ועתה ראיתי בשו"ת אור לציון (ח"ב במבוא ענף אות א אות א ד"ה ואמנם, וח"ג פ"ח הערה יא ד"ה אולם) שהביא שיש שתירצו כדברינו, והוא כדרך מש"כ בכנה"ג שדרך הפוסקים להעתיק את לשון הראשונים אף שלא פסקו כמותם. וכ' ע"ז בזה"ל: אך הוא מילתא דתמיהה, שמרן יסתום לאסור בתריאק"ה כשאין דעתו כך להלכה, ויסמוך על מה שיפסוק במקום אחר. וצ"ע לומר כן. ע"ש. ולא ידעתי מה יעשה לד' הכנה"ג ושאר האחרונים דס"ל שכלל זה ק'ם וג'ם נצ'ב. ובשו"ת יוסף לקח למהר"י מלאכי נר"ו (סימן א) כתב עוד בביאור הענין שיש עיקר המקום שדיבר בו מר"ן על ההלכה, ויש מקום שהכניס ממילא את ההלכה, ושם הוא נמשך ונגרר. ע"ש.
והנה הרב אור לציון ז"ל (שם) כ' דרך אחרת ביישוב סתירת ד' מר"ן, שהיקל דוקא כשאין הפסד בדבר כגון בטריאק שאפשר לאוכלה לאחר הפסח. ע"ש. ועי' בילקוט יוסף על המועדים (מהדו"ב בשו"ת שבסוה"ס סימן ב) שהאריך לדחות דבריו, ושם העיר שמכיון שהטריאק הוא לרפואה א"כ הוי כבמקום הפסד. ומש"כ הרב ילקוט יוסף נר"ו שמר"ן בש"ע אזיל לשיטתיה בג' דוכתי, לכאורה יש להעיר שאם ס"ל שחמץ איסורא בלע גבי שפודים ואסכלאות (וכמו דס"ל גם למר אביו ז"ל בשו"ת יביע אומר ח"ח חא"ח סימן מג אות ב) א"כ אין צורך לומר שדוקא בע"פ לאחר שעת האיסור חל הביטול דאז הוי איסור בהיתר ואז בטל בשישים, שכן גם לפני כן חשיב איסור בהיתר דבטיל, כיון ששמו עליו, וכמו שנראה מדברי הראשונים, וא"כ גם אם נסבור שחמץ בע"פ אפילו באלף לא בטל, עדיין נוכל לומר שמכיון שחמץ שמו עליו לכן שפודים ואסכלאות טעונים ליבון וחמץ בפסח אינו חוזר וניעור. וע"ע בס' בעתה אחישנה (עמ' רנד).
וע"ע בס' שלמא בעלמא (סימן תמב).

שם ע"ב ד"ה ויש, סוף שורה ג - צ"ל דסבירא ליה.

בעמוד קפג, בכותרת - צ"ל מצא פת.

בדף שלד ע"ב, שורה ה מלמטה - צ"ל לאסור להשתמש.

בדף שלה ע"א ד"ה וכשאוכלים - הביא בקצרה דברי בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סימן תשכא) שכ' שנהגו להפוך המפה וגם לבער הפתיתין בין בשר וגבינה, והיקלו בזה להשתמש באותה מפה, מכיון שמסעודה לסעודה יבשו לכלוכי הבשר ואינם נדבקים עוד, ותו שהמנהג לאכול בצלחות ולא על המפה ממש וחששא רחוקה היא שיפלו הבשר והגבינה על אותו מקום במפה. ותו שנהגו לשים מפיות ומקנחים בהן ידיהם ולא במפה. כללא דמילתא, כיון שנהגו להפוך המפה ולבער הפתיתים ולהביא המאכל בכלים אין לחוש כלל וכן נהגו, והנח להם לישראל שמנהגם תורה הוא. עכת"ד. והו"ד בשיורי ברכה (י"ד סימן פט אות לח) ובפתחי תשובה (אות ח) ובזבחי צדק (אות מד) ובכף החיים (אות סז) ובס' תפארת שרגא (עמוד קמד). ובדרכי תשובה (אות מח) הביא דברי כמה אחרונים שהחמירו בזה שיהיה לו ב' מפות א' לחלב וא' לבשר ולא מהני צלחות להתיר. ע"ש. וע"ע בערוך השלחן (אות טו), והו"ד בס' איל מלאים (אות ג).
וראיתי בס' חוקותי תשמורו (עמ' שו) שכ' להקל מכיון שאוכלים בצלחות, וחיליה מד' הרדב"ז (כצ"ל) שהובא בפ"ת. ע"ש. [וכ"פ בס' ויאמר אברהם עדס על בב"ח (עמוד מד). ושו"ר שבספרו שו"ת ויאמר אברהם (סימן סב) השמיט היתר זה]. ולא זכר ש'ר דברי הרדב"ז דבעינן אף היפוך מפה. ואף לדברי האומרים שפוסק המביא כמה סברות להיתר אפשר לסמוך על כל אחת מהן לבדה (עי' בשדי חמד כללי הפוסקים סימן טז אות ט), מ"מ שאני הכא שבסוף דבריו כ' הרדב"ז "כללא דמילתא", ושכן הוא מנהג ישראל ולכן הקילו שלא כהרשב"א. ע"ש. משמע שדוקא בצירוף כל היתרים אלו הקילו, וגם דוקא מכיון שיש בזה מנהג להקל. ודיינו לסמוך בזה על הרדב"ז המיקל דלא כהאחרונים שהובאו בדרכ"ת הנ"ל. ואין לגבב עוד קולות בדבר.
ויתירה מזו הפלא נפלאתי על מה שהבאת מדברי הרב בדי השלחן (אות קא) שכ' בדעת הרדב"ז דאם אוכלים בצלחות שרי. וכ' בציונים שם (אות ריד), שכן נראה ברדב"ז למעיין בפנים, והפת"ש קיצר בהעתקתו. ע"ש. ולא זכר דבעי היפוך מפה. ועוד הבאת בשם הרב בדי השלחן שם, דאפי' אכל בשר בלא הפסק קערה, אם אוכל הגבינה בהפסק קערה מהני אפי' לדעת הרדב"ז. ולעד"נ קולא יתירה היא, שהרי הרדב"ז כ' דחששא רחוקה היא שהבשר והגבינה יפלו באותו מקום, אבל אם אוכל הבשר בלא צלחת, א"כ המפה כולה מלאה מלכלוכי בשר, ואם תפול הגבינה על המפה בכל מקום שהוא תאסר. ופשוט.
ועי' לאאמו"ר נר"ו בס' קדש עצמך (עמוד קיד) מ"ש בזה להחמיר בכל גווני. ולא ידעתי אמאי לא היקל כהרדב"ז.

שם ע"ב ד"ה היכא - צ"ל שמשתמשים עם.

בדף שלט ע"ב ד"ה ועיין הא', שורה ב - צ"ל שהכריע לכבסם.