שם הספר: מלכי רבנן מחבר: רבי יוסף בן נאיים דפוס: ירושלם תרצ"א ספר זה נדפס שוב במהדורת צילום זה שתי פעמים (בירושלם תשל"ה, ובהוצאת מכון מלכי רבנן בשנת תשנ"ח). במהדורת תשל"ה יש צילום הקדשת הרב המחבר ז"ל בכתב ידו למהר"ר שלמה הכהן ז"ל (מח"ס לך שלמה ועוד). במהדורה האחרונה נוספו מפתחות בסוף הספר. ובספר תקנות חכמי מכנאס (ח"ב עמוד תרא והלאה) נדפס חלקו השני של הספר מכתב יד. בספר ליקוטי דוד ליקט מספר זה כמה ענינים, וקבעם בקונטרס 'ליקוטי מלכי רבנן' עם הקדמה ממהר"ר דוד עובדיה ז"ל (מח"ס נתן דויד ועוד) הכוללת את תולדות הרב המחבר. עיין בספר מצבות מראכש ו בגליון שם , ובספר קדושי מראכש, ובסדרת הספרים 'תורת מראכש', שם יש מידע נוסף על חכמי מראכש ועוד. גם ראה בקבצי 'מן הגנזים', שבהם יש הרבה ידיעות על חכמי מערב הפנימי. בהסכמת מהר"ר אבנר ישראל הצרפתי ז"ל, ד"ה וכגון שורה ג - צ"ל החכם הלז. בהסכמת מהר"ר שמואל מלכא ז"ל, בעמוד הראשון בשורה האחרונה - צ"ל ואת גדלו. בדף י סע"א...
שם הספר: דרך אר"ץ - מנהגי ארם צובה - אורח חיים . מחבר: רבי אברהם עדס. דפוס: תש"נ. בחודש תמוז תשע"ח יצא לאור הגליון הראשון של קובץ מעגלי אר"ץ ובו מנהגי אר"צ לבין המצרים, זכר לחרבן ובעניני אבילות. עש"ב. והוא חלק מספר מעגלי אר"ץ - מנהגי אר"צ במעגל השנה, עדיין בכת"י. בענין שם העיר 'חלב', ראה בקובץ לשוננו - כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה (אלול תשע"א עמוד שמג) בשם ספר ערוך השלם, שהיא קלנבו שבש"ס. במבוא עמ' יח שורה ח - צ"ל טוב ידיד. שם עמ' כב כתב שהמנהג בבהכ"נ בית נשיא בחאלב שחלק מהציבור היו לומדים חק לישראל בעודם לבושים בטו"ת לאחר התפילה. וע"ש (בסעיף א וסעיף ב) - הנה כתב בשו"ת שלמת חיים (ח"א סימן ה-ז וח"ב סימן פט ובהנד"מ סימן צל-קג) שלא נתפשט המנהג ללומדו. אולם נראה שכוונתו על המנהג בשער מקומו, שכן מצינו למהר"ר יעקב שמשון שבתי מסינגליא בספר יעקב לחק (המסונף לטהור ספר שבת של מי) בקונטרס קשיא סיפא (אות נב) שכתב: 'בלמדי מידי יום ביום ספר חק לישראל'....
שם הספר: אהלי שם - אוצר החומש מח בר: רבי מיכאל פרץ דפוס: תשפ"ג בראשית דף לב ע"א שורה ד מלמטה - צ"ל כיון שרמת. שם סד"ה דבריהם - וי"ל דרבי יוחנן וריש לקיש לשיטתייהו, שר"ל אמר לר"י (בב"מ פד ע"א) מאי אהניא לי, התם רבי קרו לי, הכא רבי קרו לי, דהיינו שמי שיש לו תכונה זו הרי בכל מצב יתעלה על כולם. ורבי יוחנן גם כן מסכים לזה, שכן בחר בו כחתן לאחותו בגלל שראה כוחו הרב בעוברו את הירדן (כדאיתא בב"מ שם). הרי שגם הוא הבין שאם הוא בולט בזה יבלוט גם ברוחניות. אלא שרבי יוחנן ראה שיש גם סיכון בחשיבה זו כמו שבאמת היה אצל ריש לקיש לאחר מכן שלא הרגיש את ההבדל הגדול שיש בתכונה זאת בין אם משתמשים בה למעלות רמות בעבודת השם לבין אם משתמשים בה לדברים בטלים או אסורים, והאדם יכול בטעות לחשוב שהדברים שווים ואין כל חשיבות במעלה זו כשמשתמשים בה בדרגות גבוהות דוקא. ואפשר לומר שיש זמנים שאדם יש לו להרגיש שהוא במדרגות גבוהות, כדי שיגבה ליבו בדרכי השם ולא יתייאש מלהתעלות בעבודתו יתברך, ויש זמנים שהאדם צריך לחשוב בענוות יתר שבדור אחר לא היה כלום כדי שלא ליפול ברשת הגאו...
תגובות
הוסף רשומת תגובה