יום ראשון, 30 בספטמבר 2018

שם הספר: יסוד מערבי
מחבר: רבי רפאל אוחנא
דפוס: תשנ"ו

המהדורה הראשונה מופיעה בהיברו בוקס.

בתולדות המחבר עמוד א, יש להוסיף כי להלן בעמוד פ' כתב הרמ"ז המחבר ז"ל שמוהר"ר שלמה סוכארי היה מורו. ומהר"ר שלמה הנז' חתום גם בהסכמת ספר זה כדלהלן.

שם, ובעמודים הבאים, 'בוכראה' - צ"ל בוכארה.

שם עמוד ב שורה א - צ"ל ושנחאי.

שם ד"ה רבנו פעל, שורה ב מלמטה - צ"ל הגבירים שם.

שם ד"ה רבנו היה יושב, שורה ד - צ"ל גבירי בוכארה.

שם ריש עמוד ג - גם חיבר ספר 'יפות מראה' דרושים לתפילין ולא"י ולהספד ולשבת כלה ולשבת תשובה (וכמ"ש לקמן עמוד קנד).

בגוף הספר עמוד יא, שחידושי תורה הם תיקון להוצאת ז"ל - וכתב בזה עוד להלן (עמוד פ). ועי' במה שהאריך בזה בספר מערכי לב למהרמ"י חדיד (בהקדמה).

שם בהערה - צ"ל קורדובירו.

בעמוד יד בהערה, שרא"ה ר"ת רפאל אוחנה - פשוט הוא. וכן הוא בכל ספרי הרמ"ז המחבר ז"ל. וכן הוא בחתימתו (המובאת לעיל בסוף תולדותיו).

בעמוד טו שורה א 'וכאלה רבות' - וע"ע בזה בס' לקוטי צבי כל בו השלם (פרמישלא תרס"ו, דס"ו ע"א). והו"ד בס' טהרת יו"ט ח"א (מהדו"ב בהקדמה עמוד מט ד"ה וראיתי).

בעמוד כא ד"ה והוא - בס' טובת מראה (הקדמה ב דף ז ע"ב) זכר הרמ"ז המחבר ז"ל מדבריו כאן.

בעמוד כו שורה ב - צ"ל וכאלכתה (וכ"כ הרמ"ז המחבר ז"ל בעמ' הקודם).

בעמוד כז ד"ה אמ"ה הא' - יש לבאר ששנת תחילת כתיבתו היתה 'ותגל' דהיינו תל"ט, שכן נדפס כבר בפפד"א באותה שנה, וכמ"ש בס' בית עקד ספרים (אות תשנ). ועי' להלן (עמוד צח ועמוד קיז) בענין כתב יד זה של הספר.
וכתב בס' בית עקד ספרים (שם), שלאחר מכן נדפס הספר בברלין תצ"ט, פפד"א תקל"ד, זולקוא תקל"ד, מזיראוב תקנ"ד, חמ"ד תקצ"ד, לבוב תקצ"ח, לבוב תר"ל, לבוב תרל"ב, וילנה תרמ"א, מונקאטש תרנ"ה, מונקאטש תרס"ח, פיעטרקוב תרע"ד. ע"כ. גם חזר ונדפס עם פירוש טהרת יום טוב, ח"א בקאשיצע תש"ח, ואח"כ שאר החלקים בניו יארק, ושוב נדפס ח"א בירושלם תשל"ב (ושם כתב בדברים אחדים שבראש הספר בעמוד כב ד"ה יוסף, שהספר נדפס לראשונה בחיי המחבר בשנת תנ"ט, אולם עי' בהיברו בוקס צילום הספר שנדפס בפפד"א בשנת תל"ט).

בעמוד לא בסוף הדיבור הא' - וכן פירש בספר ילקוט סופר (פר' ויגש לברי"מ אות ב). והו"ד בס' טהרת יו"ט ח"א (מהדו"ב סימן ב סעיף א אות ח, סוף עמוד יג).

בעמוד לט, במעשה הרב בעל הלבושים - מעשה זה הובא גם בס' דרך החיים. ומשם העתיקו בספר אהבת חיים השלם (פרשת חיי שרה ד"ה מעשה נוראה, עמוד צג). ע"ש. גם הובא בס' ניצוצי אור למהר"ש קצין ז"ל (מהדו"ב עמוד קלד והלאה).

בעמוד מ בהערה, 'צ"ל תתנ"ו' - וכן הוא בס' אהבת חיים השלם שם, ובס' ניצוצי אור שם.

בעמוד מז בהערה ד"ה ומרן - אולם מהר"ע יוסף ז"ל הדר ביה בספר מאור ישראל (שבת קנא ע"ב), והתיר רק כשיש אור בחדר. עש"ב. ושו"ר מש"כ בזה בס' ילקוט יוסף - שארית יוסף  ח"ג (סימן רלט הערה א), וכן הוא בספר ילקוט יוסף על ברכות (מהדורת תשס"ד, בסוף הספר). ובעיקר דין זה, ע"ע בס' שערים מצויינים בהלכה (שבת קנא ע"ב). עש"ב.

בעמוד סג, בסוף הדיבור בא' - וכ"כ כיו"ב להלן (עמ' פח).

בעמוד סח שורה ד 'הוי"ה שד"י' - וכמ"ש הרמ"ז המחבר ז"ל לעיל (עמוד סב) דהשומר אות ברית הוא חתום שם הוי"ה מלבר ושד"י מלגאו.

שם שורה טו 'שם הוא הוי"ה שד"י' - כן הוא בגימטריא, וכמ"ש הרמ"ז המחבר ז"ל להלן (עמ' סג).

בעמוד עג בהערה - ועי' בשו"ת דבר שמואל למהר"ש עמאר (דף ב ע"ג) שכתב ששמע ממהר"ד אדרעי בשם מהר"ש העליר בשם מהר"א ביר שקיבל מרבו ורבו מרבו עד האר"י ז"ל שכן הוא. ומש"כ שם שהוא כפ' תעניות, ט"ס הוא וצ"ל פ"ד, שכן אח"כ הביא בזה דברי הפסוק כסף הפדיום.

בעמוד עד ד"ה ואת - צ"ל טובייאנא.

בעמוד עז ד"ה והנה שורה ב 'הנ"ך' - = 555

שם שורה ג 'בכ"ר גל"ש' - שהם האותיות שאחרי אותיות ב'כ'ר'.

בעמוד פ ד"ה ובהיותי שורה ו 'גימטריא ש"ם' - וגם 'שם' היינו תורה, וכדהאריך בזה מהרי"ח סופר נר"ו במאמרו שבקובץ מקבציאל (גליון כ עמוד פט סימן ב) ובמש"כ בגליון ספר סליחות - אהלי שם (מהדורת תשע"ו עמוד כז).

שם, 'הוי"ה שד"י' - כדלעיל (עמ' סב).

שם הערה יד, 'בן איש חי' - שכתב בשם ספר אחד שיסתכל באות שבראש התיבה השוה לאות שבראש שמו. וכ"כ בס' פדה את אברהם (מע' הה' אות ט) בשם ספר נאות דשא. והו"ד בס' ארחות חיים (ספינקא, סימן קלד אות ב). וכ"כ בילקוט יוסף ח"ב (סימן קלד סעיף ט).

בעמוד פא ד"ה ולעד"ן שורה ג - צ"ל כנודע.

בעמוד פב בדיבור הא', בענין אמירת בריך שמיה בחול - וע"ע בזה בספר חיים למהר"ח פאלאג'י (סימן ב אות ג), ובילקוט יוסף (ח"ב סימן קלד סעיפים ה-ו), והביא שם ממש"כ בזה בשו"ת יביע אומר ח"ה (א"ח סימן ח אות ד).

שם שורה א 'וישאר ק"ל תיבין' - ועי' בספר מערכי לב למהרמ"י חדיד (ר"ס ב) בענין אם יכולים להוסיף ע"ד המכוון.

שם בהערה - ומהר"ח פאלאג'י בספר חיים (סימן ב אות ג) כתב, שבספר פתח הדביר (דף קמו ע"ד) אס'ף איש טהור הנוסחא המדוייקת באמירת בריך שמיה.

בעמוד פה בהערה - וע"ע בס' כף החיים למהר"ח פאלאג'י (ס"ס כז).

בעמוד פו שורה ב מלמטה - צ"ל יסוד מערבי.

בעמוד פח בסוף הדיבור הא' - וכן רמז כיו"ב לעיל (עמ' סג).

בעמוד פט שורה ה 'כנזכר' - לעיל (עמוד סה).

בעמוד צא בסוף הדיבור הא' 'בספרנו הגדול ערך הקרבנות' - ממש"כ 'ערך' הקרבנות, נראה שכוונתו לספרו אור המערכה הנז' ברשימת חיבוריו להלן (בעמוד קנד).

בעמוד צג בסוף הדיבור הא' - ועיין בשער הגלגולים (הקדמה לו, ירושלם תרס"ג דף מב ע"א, ובהנד"מ דק"ט סע"ב ודק"י ע"א) שכ' שעקיבה הוא בה"א. וכ' מהר"ש ויטאל בהערה שם, שבספרו חכמת נשים כתב שהנראה יותר מבואר הוא לכתוב שם עקיבה בה"א. וכ"כ עוד בשער הגלגולים (לאחר הקדמה לו, ירושלם תרס"ג דף נד ע"ב סד"ה ערב, ובהנד"מ דף קלח רע"ב). אולם בשער הכוונות (ענין ספירת העומר דרוש יב, בהנד"מ עמוד קפט ד"ה והנה) מוכח שנכתב באל"ף. ע"ש.

בעמוד צח ד"ה ומדי שורה ג - צ"ל מרדכי אדהאן (ושו"ר שכן הוא להלן עמ' קיז).

בעמוד קו שורה ה - צ"ל על משכבכם.

שם בהערה שורה ב - צ"ל פקודי.

בעמוד קט בהערה שורה ג מלמטה - צ"ל בצפורן שמיר.

שם, שורה אחרונה - צ" גאנצפריד סימן.

בעמוד קיא בדיבור הא' שורה ד מלמטה 'בסיום תפילת שמונה עשרה' - והוא במס' ברכות (יז ע"א).

בעמוד קכ שורה ד  - צ"ל לילית ובאה.

בעמוד קכז בהערה שורה ו מלמטה - אולם לדעת הרב יסוד יוסף (לעיל עמוד קו ד"ה עוד) שגם הנשים שייכות לחטא זה, אז אפשר דאף בלויית אשה לא ילווה היוצאים ממעיה.

בעמוד קכח ד"ה אמ"ה שורה ה - דברים אלו הועתקו ע"י מהרמ"מ מאמאן ז"ל בס' זכרון משה ח"ב (דף צד ע"ב) בשם אומרם. ובילקוט יוסף (א"ח מהדורת תשס"ד סימן כה סוף הערה נג) כתב שהיו אזורים בבוכארה שרבני האשכנזים הם שהחדירו שם את לימוד ההלכה. ועי' בויקיפדיה (ערך הרב אברהם חיים נאה) שהרב הנ"ל לימדם תורה ואף הדפיס בשבילם ספר הלכה בשפתם.

בעמוד קל שורה ה - צ"ל תנאים ביניהם.

בעמוד קלא ד"ה אמ"ה נראה שורה ג - צ"ל רגל רומז.

בעמוד קמה בהערה, בענין תענית דיבור - עי' במה שכתב לפקפק מהרי"מ הלל נר"ו (מח"ס וישב הים ועוד) בתשובה שבקובץ מקבציאל (גליון כד עמוד רנח) ע"ד הרב קונטרס היחיאלי.

שם, בדברי רבי אלימלך - עי' בדברי מהר"י הלל שם.

בעמוד קמז שורה יב - צ"ל ויום שישי.

ב'ראה והתקין' עמוד ו בהערה 'וכן הובא בספר ימצא חיים' וכו' - ובקו' יתד המאיר (גליון קעג סימן רג) האריך בזה מאוד לקיים ד"ז.

בעמוד ח בהערה, שורה אחרונה - צ"ל תורה תשרי.

בעמוד כב, בענין היא למעלה והוא למטה - ע"ע בס' דבר סתר (מהדורה רביעית עמוד נא).

בעמוד כג, בענין שלא כדרכה - ע"ע בשו"ת באר משה (ח"ג סימן קנג).

בעמוד לא, שורה ט מלמטה - צ"ל חכמה ומוסר דרך אמת ואמונה.

בעמוד לב שורה ה 'יעוין שם' - וכתב עוד בזה מהר"א ענתבי ז"ל בס' אהל ישרים (שער הגאולה). ע"ש.

בעמוד מ בהערה שורה א - צ"ל צבי הירש.

בעמוד נט בהערה שורה א - צ"ל עיין לעיל.


יום שני, 14 במאי 2018

שם הספר: מצבות מראכש
עורך ראשי: יהודה אסולין
דפוס: ירושלם תשע"ו

במבוא שבראש הספר בעמוד ל הערה עא, על מהר"ר יוסי הגלילי - עיין בספר מלכי רבנן (דף נז ע"א) ובגליון שם.

בעמוד רנג בכיתוב תחת המכתב - צ"ל התש"ז. ובפיענוח התעודה חסר המשפט שמה שאין לתת לנערות להינשא לפני גיל י"ד הוא מפני שהנימוס יצא שאין לעשות כן.

בעמוד שלג, בערך דו"ז מהר"ר פינחס כליפא הכהן אזוג - בספר היהודים בקזבלנקה (עמוד רלו) כתב שבשנת 1919 שלח כסף למשרד הקק"ל ממה שאסף בין יהודי מראכש. אולם אמר לי אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו שהוא ז"ל הפסיק לאחר כמה שנים מלגבות כספים בעד התנועה הציונית (כ"כ בספר מרוקו הוצאת מכון יד בן צבי) כי התחרט מתמיכתו בהם ואף התנגד להם.





יום שלישי, 8 במאי 2018

שם הספר: מלכי רבנן
מחבר: רבי יוסף בן נאיים
דפוס: ירושלם תרצ"א

ספר זה נדפס שוב במהדורת צילום זה שתי פעמים (בירושלם תשל"ה, ובהוצאת מכון מלכי רבנן בשנת תשנ"ח).

- צילום הקדשת הרב המחבר ז"ל בכתב ידו למהר"ר שלמה הכהן ז"ל (מח"ס לך שלמה ועוד).

במהדורה האחרונה נוספו מפתחות בסוף הספר.

עיין בספר מצבות מראכש ובגליון שם, שם יש מידע נוסף על חכמי מראכש.

בהסכמת מהר"ר אבנר ישראל הצרפתי ז"ל, ד"ה וכגון שורה ג - צ"ל החכם הלז.

בהסכמת מהר"ר שמואל מלכא ז"ל, בעמוד הראשון בשורה האחרונה - צ"ל ואת גדלו.

בדף י סע"א, בערך מהר"ר אברהם ישראל מאלקצר - עיין בשו"ת ויאמר יצחק (ח"א סימן יב) דין ודברים שהיו בינו לבין קהל אלקצר.

בדף יב ע"א, בערך מהר"ר אברהם ביבאס - ועוד היה מהר"ר אברהם ביבאס ז"ל אב"ד טיטואן בדור האחרון. וסיפר לי המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו בעי"ת טיטואן יע"א בש"ק פרשת תצוה תשע"ח, שכשמלו את גיסי מהר"ר עמרם שוקרון נר"ו היה זה ביום שבת, והיה א' שצילם בהחבא, והיה זה באמצע בחיתוך, וכשראה רבה של העיר מהר"ר אברהם ביבאס ז"ל את הפלאש, אמר שלא ימשיכו בחיתוך עד שאותו אדם יצא מהמקום, וכן היה.
גם סיפר לי הנ"ל שם, שהמנהג היה שמביאים לרב העיר את נוסח המצבה כדי שיאשר אותה, ופעם הביאו למהר"ר אברהם ביבאס נוסח שבו כתוב שהיה משכים לבית הכנסת וציוה למוחקו באומרו שזה דבר פשוט שכל אחד עושה ואין בזה מעלה.
ועיין גם עליו בתחילת ספר דרך אמונה ח"א לבנו מהר"ר שמואל נר"ו מירושלם.

בדף כ ע"ג - יש להוסיף את מהר"ר אהרן מונסונייגו ז"ל, רבה הראשי של מרוקו, ועי' בהספד מהר"ר מאיר וולטנר נר"ו עליו, ובמה שכתבו עליו בפורום רוטר.

בדף לד ע"ג, בערך מהר"ר חיים ן' עטר - אמר לי ברבאט הרב מנחם אדהאן נר"ו (בסיון תשע"ח) שביתו של מהר"ח עדיין קיים בסאלי ליד השוק הנקרא סוק אל חינא וחלונותיו קטנים ונראה שהשכינה שורה שם. גם סיפר לי שבאו אנשים מאנגליא כדי לקנות את הבנין שבו היתה ישיבתו של מהר"ח בסאלי, אולם לא הישמעאלים בעלי הבנין לא הסכימו למוכרו להם.

בדף מא ע"ג, בערך מהר"ר חנניה ארובאץ - סיפרו לי בטיטואן ביום א' תשא תשע"ח, שהוא ה'צדיק די לה פיאדרה' הקבור שם בבית החיים מצד שמאל, ונקרא כן על שם האבן הגדולה שנפלה מהשמים על קברו, כי הוא נכנס בטעות למסגד, ודנוהו להיות מוסלמי, ומת, ורצו לקוברו אצל המוסלמים, ולקחוהו בלילה היהודים וקברוהו בבית החיים, ורצו המוסלמים לקחתו שוב, ונפלה אבן גדולה מן השמים וכיסתה את קברו. והנשים בחודש הט' להריונן היו עולות לקברו והיו זורקות מטבע לבור שליד קברו, ואחר כך מניחות על כריסן את מטהו של מהר"ר יצחק ן' וואליד והיו יולדות ללא קושי.
אולם מהר"ש דיין נר"ו (מח"ס עטרת שלמה) אמר שהצדיק די לה פיאדרה אינו מהר"ר חנניה ארובאץ.

בדף מב ע"ג, בערך מהר"ר חסדאי אלמושנינו - הוא קבור בבית החיים בטיטואן במעלה ההר, לא רחוק מהצדיק 'די לה פיאדרה' (עיין לעיל בגליון דף מא ע"ג), והיה עולה על קברו מהר"ר יהודה אביקציץ ז"ל בערב יום הכיפורים לעשות שם התרת קללות ולאסוף כסף לצדקה, שכן הרבה אנשים היו עולים שם באותו יום . כן סיפר לי המו"ן שלם ן' דילאך נר"ו בהיותי בטיטואן ביום א' פר' תשא תשע"ח.
והוסיף בזה אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו: עיין במשמרת הקודש הנדפס מחדש בתולדות המחבר שהאריכו.

שם ע"ד, בערך מהר"ר ידידיה מונסונייגו - עי' עוד עליו באתר ויקיפדיה (בערכו). ועי' באתר הספריה הלאומית פיוט שחיבר לכבוד מהר"ר עמרם ן' דיוואן.
ואפשר להוסיף את מהר"ר ידידיה מונסונייגו הב', עי' במה שכתבו עליו באתר MYTZADIK  ובמה שסיפר עליו מהר"ר מאיר וולטנר נר"ו בהספדו על בנו מהר"ר אהרן ז"ל.

בדף מד סע"ד, בערך הרמ"ז מהר"ר יהודה אוחנא - נמצא חתום באגרת מרבני מכנאס בס' אוצר גנזים (עמ' קפט), ומשם הועתק בס' תקנות חכמי מכנאס (עמ' קצה ועמ' קצט). ע"ש. כתב עליו בס' אוצר המכתבים ח"א (סימן קנג). נזכר בס' אוצר השירה והפיוט ח"א (עמ' שנט).
ויש להעיר במש"כ הרב המחבר 'טובת מראה לנכדו הי"ו', שכן הרמ"ז מהר"ר רפאל אוחנא ז"ל נדפס בשנת תרס"ב.

בדף נב ע"ג, בערך מהר"ר יהודה זאבאלי - סיפרו לי מהמשטתחים על קברו לפני רבות בשנים ביום ההילולא בל"ג בעומר, שכשהיו מדליקים אש על קברו, היו רואים בחלון שהיה מעל הקבר את דמות פניו, וכולם היו מריעים בשמחה שרואים את הצדיק.
גם מהרי"מ טולידאנו ז"ל הזכירו בספר קברי הקדושים במרוקו כ"י (ערך רבי יהודה ג'אבאלי), וכתב שמשתטחים על קברו רבים, ויש בית בנוי עליו, ואומרים שנפטר בשנת תק"מ. והו"ד בספר מן הגנזים (ח"י עמוד רמז).
וחידשו את הבית שעל קברו שוב בשנת תשע"ח, ראה את התמונות כאן.

בדף נד ע"א - יש להוסיף את מהר"ר יהודה ליאון כלפון רבה של טיטואן לפני מהר"ר אברהם ביבאס הנז' לעיל, ונפטר בלא בנים, ונקבר בטיטואן.
ובמבוא לשו"ת מעלות לשלמה כתב שהיה רבה של נאדור, אולם בגוף הספר כתוב (בחלק אבן העזר ר"ס לג) שהיה אב"ד טיטואן. ועיין שם (מסימן כה והלאה) מו"מ בין הרב המחבר למהרי"ל כלפון.
ואמר לי המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו בהיותי בטיטואן בש"ק תצוה תשע"ח, שפעם הגיע לטיטואן א' מיהודי דרום מרוקו לבוש במלבוש המסורתי (ג'וחה), ובמוצאי שבת, מיד אחר התפילה, הוציא סיגריה מכיסו להתחיל לעשן, ואמר לו רבה של העיר מהר"ר יהודה כלפון שיסתלק מן המקום (כי הביא את הסיגריה בכיסו מלפני צאת השבת) והזהירו שלא יחזור עוד.
גם סיפר לי שהגיע פעם לאחד מבתי הכנסת בטיטואן רב אחד מארץ ישראל וכשראה שאומרים הלל ביום העצמאות, אמר להם שלא כן הוא. וכשנודע הדבר למהר"ר יהודה כלפון הזהירו שאם יחזור על מחאתו יאסור עליו את הכניסה לבתי הכנסת בטיטואן, שכן תמך הוא בתנועה הציונית ואף שלח מכתב תמיכה (ע"י המו"ן אברהם ישראל שנסע מטיטואן לקונגרס זה) לקונגרס הציוני בבזל, ושמכתב זה הינו במוזיאון בתל אביב. ועי' בזה מאורות אברהם.
מכתב בחתימתו מופיע באתר בידספיריט.
באתר מורשת מרוקו יש את תולדותיו ועמדתו בקשר לציונות.
והעיר בזה אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו: ראיתי שהיה הרב הראשי של צפון מרוקו מטעם הממשל הספרדית. עיין מלכי רבנן חלק ב.

בדף נז ע"א, בערך מהר"ר יוסף בן גליל - אולי הוא מהר"ר יוסי הגלילי הקבור ליד השוק הקטן בלראג'י. ונזכר בספר מצבות מראכש (בהקדמה דף כט ע"ב הערה עא) כאחד מחכמי המערב הקדמונים. גם יש קבר של מהר"ר יוסי הגלילי ליד אזמור, עי' באתר בחדרי חרדים ובאתר מידע לדרך. ושוב שמעתי (ממשפחת ן' שלוש מלראג'י, במילילייא סיון תשע"ח) שמהר"ר יוסף הגלילי הקבור בלראג'י היה יושב עם 'פקי' אחד (איש דת מוסלמי) ומשוחח עמו בזמן מלחמת העולם ונפלה עליהם פצצה ונהרגו, ולקחום לקבורה, ואח"כ נגלו בחלום לבני בריתם שעדיין יש שאריות מגופם שם, ומאז החשיבוהו למקום קדוש ליהודים ולמוסלמים, כל אחד מצד אחד. וכנראה מצד שמאל הוא הצד הקדוש ליהודים, שכן שם מדליקים היהודים נרות. עכ"ד. ולא נראים דבריהם, שכן גם ממש"כ מהרי"מ טולידאנו ז"ל בס' קברי הקדושים במרוקו כ"י (והו"ד בספר מן הגנזים ח"י עמוד רמז), שקברו ידוע ונערץ, ולא כתב שנת פטירתו כמו שכתב אצל אחרים, נראה שהיה קדמון.
      ועתה הראני אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו מש"כ מהרי"מ טולידאנו ז"ל בספרו הנ"ל (בפרק ז' שלא נדפס עדיין, והינו אצל חברת אהבת שלום) וז"ל: רבי יוסף הגלילי - מוצאו מעיר צפת בארץ ישראל ובא למארוקו, והיה מקובל ידוע בדרום מארוקו. ולפי מסורת ידועה קבור בעיר לעראייש בצפון מארוקו, וקברו נערץ אצל היהודים שם, ובמלחמת ספרד במארוקו בשנת תר"ך נהרסה המצבה שהיתה על הקבר. אכן, בכ"י ששון מספר 919 כתוב ר"י הגלילי ממדינת צפת, שהיה בארץ דרעה ונקבר בתאדלה היא פשתאלה, ושם מזכיר ענינים מכתיבת ידו.
     ועוד כתב מהרי"מ טולידאנו שם (בהערה) וז"ל: ארבעת הרבנים האלה [רבי אברהם בן אדיבה, רבי וואעיש בן נסים, רבי דוד בן אברהם, רבי מרדכי בן סדרימאן] נזכרו בדפים אחדים מעניני קבלה שנכתבו בערי דרעא במארוקו, כ"י ישן בערך ש"ן. גם השנים הראשונים ר"א בן מוחא ור"י הגלילי נזכרו שם. ובפי' התפלות כ"י שברשימת סוטיבי 1926 מספר 36, וכעת הוא אצל ששון כ"י מספר 921, עיין אהל דוד צד 894, ובכ"י שם מספר 919, עיין שם צד 1012, ובדרשות מר' סעדיה בן רבוח משנת השל"ה, כ"י, בכלם נזכר רבי יוסף הגלילי כמקובל ידוע, ושבא מצפת. באחד הכ"י ראיתי כתוב דבר מוזר קצת: "שאל ר"י הגלילי את ר"א בן מוחא למה אין אנו מניחים בט"ב כי אם תפלין של יד ולא של ראש, והשיב לו איכ"ה ישבה בדד איך ה"א ישבה בדד, והסימן כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק", ע"כ. כנראה שכך היה מנהג כזה בערי המדבר של דרעא שלא ללבוש בט"ב כ"א תפלין של יד. ועיין בח"א צד 5 "עלי הגלילי", ומה שציינתי שם. ע"כ.
    והשתא דאתינא להכי י"ל שר"י הגלילי הקבור ליד אזמור הוא זה המקובל מדרעא, שכן גם אזמור היא בדרום מרוקו, ואילו ר"י הגלילי הקבור בלעראייש הוא ר"י בן גליל משבתא הקרובה ללעראייש.

בדף ס ע"ב, בערך מהר"ר יוסף אלמאליח הב' - האמת היא שנפטר בלונדון, וכמ"ש בכ"י דרשות והספדים. גם בס' אוצר ישראל (ח"ב עמוד מט) כתב כן (הערת אחי מהר"ר יוסף נר"ו).

שם ע"ד, בערך מהר"ר יוסף בן וואליד - עיין מתולדותיו בראש ספרו שמו יוסף מהדורה שניה. וע"ע להלן (בגליון כבוד מלכים דף כא ע"ג). וראיתי את כתב היד של ספרו בדאר לבידא (בסיון תשע"ח) ביד אשה יהודיה, והיא אמרה שהספר קנוהו מערבי אחד.

בדף סב ע"א, בערך מהר"ר יוסף נסים אדהאן - ספרו על תיבת בראשית נדפס, ושמו מעשה בראשית ד' חלקים. דפוס ראשון בסוסה תרפ"ה ודפוס שני בירושלים תשמ"ו. והינם באתר היברו בוקס. ושוב ראיתי שכבר הרגיש בזה הרב המחבר ז"ל בקונטרסו כבוד מלכים שבסוף הספר (דף יב ע"א).

בדף עו סע"ד, בערך מהר"ר יצחק בן וואליד - עיין עוד מתולדותיו בתחילת ספר שמו יוסף (מהדורה שניה).
ובשנים האחרונות בנו אוהל על קברו אשר בטיטואן.
גם שיפצו בשנים האחרונות ממשלת אנדלוסיה את ביתו (אשר במלאח בטיטואן), שבו בית הכנסת שלו ובית מדרשו.
ואמר לי המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו הוא ואחיו המו"ן שלם נר"ו בעי"ת טיטואן יע"א בש"ק פרשת תצוה תשע"ח, שהיה מצאצאי גרים. אולם לכאורה לא נראה כן ממש"כ בנו מהר"ר שם טוב בסוף הקדמתו לשו"ת ויאמר יצחק, שזכות אבותיו ותורתם יהיה בעדינו למגן וצינה. גם ראיתי במילילייא (מוצ"ש בהעלותך תשע"ח) כתב יד המתאר את הצדיק למשפחת ן' וואליד (מקאסטיליה) הקבור בכאריית ארכימאן (הכפר מופיע בגוגל מאפס), אלא שהראיות מתבססות על חלומות בלבד. ע"ש.
ועיין בגליונות ספר מגן אבות יורה דעה (עמוד שיב) שלא נהגו לעשות לו השכבה.
גם אמר לי אז המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו הנז', שמהר"ר יצחק בן וואליד לא היה יוצא מביתו (ששם היה בית מדרשו ובית הכנסת שלו) ביום השבת. פעם אחת יצא מביתו בשבת לבקר את בן דודו שהיה חולה, וכשחזר ראהו מהר"ר מנחם אבודרהם בדרך והזמינו לביתו, ולא רצה, אולם תפשו רבי מנחם לרבי יצחק, שכן רבי יצחק היה נמוך קומה, והכניסו לביתו בכח. והנה בבית הכנסת של רבי יצחק במקום מושבו (מצד שמאל ליד העמוד, והיום יש שם כסא יחיד) נפלה התקרה, וניצל. ומאז קראוהו לרבי מנחם 'די לוס מילגרוס' ( 'בעל הנסים' בספרדית).
גם אמר לי אז המו"ן יוסף חיים ן' דילאך הנ"ל, ששמע שביום שבת ט' באדר שנפטר בו מהר"ר יצחק הספיק לשמוע פרשת זכור ממיטת חוליו שבקומה העליונה ואחר שעה מועטת נפטר. אולם ראיתי בהקדמת בנו מהר"ר וידאל לשו"ת ויאמר יצחק שכתב שנפטר בליל שבת. ע"ש.
ומטהו היה מלומד בניסים, עי' לעיל (בגליון דף מא ע"ג). ועוד סיפרו לי בטיטואן (בש"ק תצוה תשע"ח) שלקחו מטה זה לירושלם והיה שם בחור שנפצע בתאונת דרכים והרופאים התייאשו ממנו, והניחו את המטה לידו ונרפא, ואח"כ בא להילולא של מהריב"ו בטיטואן וסיפר ברבים את אשר קרהו.
גם סיפרו לי אז שהילולא זו נערכת ברוב עם בשנים האחרונות כי מהריב"ו הגיע בחלום להמו"ן יצחק ן' וואליד נר"ו מאשדוד שהוא מצאצאיו ואמר לו שמדוע אינו עולה על קברו, ונסע מיד לטיטואן וכשהגיע לקבר נודע לו שאותו יום הוא יום פטירת מהריב"ו, ומאז והלאה נוסעים רבים על רברו ביום ההילולא ואף נשארים בשבת שם ומתפללים בבית הכנסת יגדיל תורה יכב"ץ שבאזור החדש.

בדף עח ע"ב - אפשר להוסיף את מהר"ר יצחק אלמושנינו ממילילייא, חותן מהר"ר אברהם ביבאס מטיטואן (הנזכר לעיל בגליון דף יב ע"א), וכתב עליו נכדו מהר"ש ביבאס נר"ו בתחילת ספר דרך אמונה ח"א שהיה מלומד בנסים.
וראה באתר מורשת מרוקו מכתב אליו ממהר"ר יהודה ליאון כלפון.

בדף פד ע"ב, בערך מהר"ר מנחם אבודרהם - עיין במ"ש עליו לעיל (בדף עו סע"ד).

שם, בערך מהר"ר מנחם נהון - והיה בית כנסת שלו במלאח, ועי' במה שאירע בו בשו"ת ויאמר יצחק (ח"א סימן טו).

בדף קד ע"א - יש להוסיף את מהר"ר סעדיה אדאתי. וקבור בין נאדור למילילייא במעלה ההר. ובנו על קברו בנין נאה. וראיתי שם לוח אבן קבוע בקיר הבנין חתום בידי מהר"ר דוד שלמה הכהן אב"ד מילילייא ונאדור, ובו כתוב שמהר"ר סעדיה היה מגולי ספרד. וראיתי בספר על מילילייא שהוציא לאור הרב דוד וואחנון מירושלם כמה מעשיות ותעודות השייכים לקבר זה. הוראות הנסיעה כדי להגיע לקברו אפשר לראותם כאן, וצריך לעלות בשביל עד סופו. אפשר לראות את תמונת השביל המתפתל במעלה ההר ועוד מידע כאן.

בדף קח ע"ד - יש להוסיף את מהר"ר רפאל ברוך טולידאנו אב"ד מכנאס, וכתבו עליו ספר ביקוד החמה. גם עי' במה שסיפר עליו מהר"ר מאיר וולטנר נר"ו בהספדו על מהר"ר אהרן מונסונייגו ז"ל.

בדף קיב ע"א - אפשר להוסיף את מהר"ר שלם זאווי מרבאט, הנפטר לפני שנת ת"ר. וראיתי במלאח ברבאט (בסיון תשע"ח) את בית הכנסת שלו עומד על תלו. וידאו של בית הכנסת ראה כאן. תמונה של בית הכנסת כאן.

בדף קכ ע"ג, בערך מהר"ר שם טוב בן וואליד - גם כתב הקדמה לספרו של אביו שו"ת ויאמר יצחק. ועי' גם בהקדמת אחיו מהר"ר וידאל לספר הנ"ל שהפליג בשבחו.

בדף קכג ע"א, בערך מהר"ר שמואל נהון - מה שכתב שראה פס"ד ממנו, כנראה הוא הנזכר לעיל (בדף קכ ע"ג בערך מהר"ר שם טוב בן וואליד). ע"ש. גם נדפסו מתשובותיו בשו"ת רבי מרדכי ן' ג'ו הנד"מ.

בדף קכה ע"א, בערך מהר"ר שמואל ישראל - סיפר לי המו"ן יוסף חיים ן' דלאק נר"ו בעי"ת טיטואן יע"א בש"ק פרשת תצוה תשע"ח, שהוא ז"ל התיר את הבונואילוס שהיו מטגנים הגויים בחנויותיהם.

כבוד מלכים בדף יא ע"ג, בערך מי מנוחות - נדפס בשנת תרס"ה, וחלק שני נדפס בג'רבא תש"ב, ועוד חלק מספרו זה נדפס בכאזאבלאנכא תשכ"ט, והרב המו"ל קראו בשם 'רב פנינים' (כמו שביאר בהקדמה).

בדף יט ע"ג - יש להוסיף בתחילתו ספר רב פנינים, עי' במש"כ לעיל בגליון דף יא ע"ג.

בדף כא ע"ג, בערך שמו יוסף - נדפס לראשונה בירושלם תרס"ז, ושוב בירושלם תשל"ו.

בדף כג ע"א, בערך תורת אמת - צ"ל תורות אמת, ונדפס במכנאסא תרצ"ט.

יום שלישי, 27 בפברואר 2018

שם הספר: מגן אבות - יורה דעה
מחבר: רבי מרדכי עקיבא אריה לבהר
דפוס: ירושלם תשע"א

בעמוד רלב, בענין המאבד עצמו לדעת - ע"ע בזה בשו"ת ויאמר יצחק (ח"א י"ד סימן קג).

בעמוד קס - יש להוסיף שבטיטואן נהגו שלא ללמוד בישיבות בליל ניטל, ואמר לי בזה המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו בהיותי שם בש"ק תצוה תשע"ח שהטעם היה כי פעם ת"ח א' התחיל לומר רמזים על יש"ו אשר לא כדת בלילה זה, וגם נכנס פעם כלב לישיבה. ובעיקר הדין, עיין בספר מראה הילדים להרמ"ז ז"ל (מע' הז' אות טז), ובשו"ת דברי ישראל למהר"י וועלץ (ח"ב סימן כא), ובשו"ת באר משה (ח"ד סימן סט), ובשו"ת יביע אומר (ח"ז י"ד סימן כ), ובספר בית יחזקאל (סימן שנ אות ז), וביומני טאלנא (עמוד קנ).

בדף רמח ע"א כתב שבטיטואן לא נהגו להפריד בין אנשים לנשים בקבורתם - אולם ראיתי (ביום י' אדר תשע"ח) שבחלק העתיק של בית החיים יש חלקות שונות לאנשים ונשים.

שם ע"ב, בענין קבורת נכרים אצל יהודים - כתב מרן בש"ע (סימן שסב ס"ה), אין קוברין רשע אצל צדיק וכו'. והנה בשו"ת פרי השדה ח"ג (סימן כט אות ג ד"ה ועוד) הביא דברי הגאון השואל שכתב, שאע"פ שי"ל דהא דאין קוברים רשע אצל צדיק, אינו אלא לכתחילה, מ"מ גוי גרע מרשע ישראל, ואפילו בדיעבד צריך לפנותו משם. והרב המחבר כתב לחלוק ע"ז, וצידד להקל ע"פ מ"ש לחדש דה"ט שאין קוברים רשע אצל צדיק, לא מפני שפוגמים בכבוד הצדיק, דהצדיק אינו מרגיש עי"ז שום פחיתות הכבוד, כי נפשו דבקה באור האמת, אלא מפני שהרשע סובל עונשים גם בקבר, והצדיק הרואה בצערו, מרגיש כאב וצער מפני הרחמנות שבו, וצר לו בראותו הפורענות העוברת על הרשע [וכמ"ש מהר"א אזולאי ז"ל בשם האר"י ז"ל, והו"ד בס' נר מערבי ח"ג (דף קכב ע"ג) ובספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' עז ד"ה לרקמות)], ולכן אין קוברים רשע אצל צדיק וכו', אבל לגבי עכו"ם לא איכפת לנו בזה, שי"ל שרק בצערו של רשע ישראל מרגיש ומצטער, משא"כ בצערו של גוי אינו מצטער כ"כ, אלא שבכדי שלא יהיה גנאי לרשעי ישראל, שגוי יכולים לקברו אצל צדיק, ורשע ישראל אסור לקברו אצל צדיק, מש"ה אמרינן שאין קוברין גוי אצל ישראל. ועכ"פ אם נתעכל הבשר פשיטא שאין שום חשש וכו'. ע"ש [וט"ס נפל בדבריו שם בדט"ז סע"ב, וצ"ל: ומ"ט לא מסיים וכ"ש גוי אצל ישראל, אלא וודאי דכ"ש ליכא משני טעמים, חדא דהו"א לומר ואפשר שאפילו האמת כן דגוי אצל ישראל רשע הוי רק כמו רשע אצל צדיק, וכיון שהיה רוצה (הר"ן) לומר סתם דאין קוברין גוי אצל ישראל. ע"כ. כן נ"ל].
[וע"פ דברי הפרי השדה יבוארו דברי הגמ' בתענית (יא ע"א) שהובא שם הפסוק בישעיה (נז א) הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק. ופי' המפרש שם, הצדיק אבד, ואין איש שם על לב מפני מה הוא מת. מפני הרעה נאסף הצדיק, מפני שלא יצטער הוא ברעה, ואחר שהיא גזרה מלפניו [ואינו יכול לבטלה]. ע"כ. ואפשר דהכוונה דאע"ג דבודאי הצדיק לא ייענש בעון הרשעים, מ"מ יצטער הוא כשרואה בצערם כשנענשים, ועל כן מפני הרעה נאסף הצדיק].
וחלק עליו מהר"ע יוסף ז"ל בשו"ת יביע אומר ח"ז (חיו"ד סימן לו אות ג), ובתוך דבריו כתב שמפורש בדרשות מהרי"ל בהלכות שמחות (ובס' מהרי"ל החדש בעמ' תרב אות י) דה"ט שאין קוברים רשע אצל צדיק משום שמגלים לצדיק סודות ורזים הנגזרים מאחורי הפרגוד, כדאיתא בברכות (י"ח ע"ב), וכשרשע סמוך לקברו מונעים לגלות לצדיק כדי שלא ישמע גם הרשע. ע"כ [וה"ד גם בשו"ת ויאמר יצחק (ח"א י"ד סימן קג ד"ה גם בספר) ומהר"ש עמאר ז"ל בס' שמע שמואל (בליקוטים שבסוה"ס, סימן ב אות ג). גם הביאו בשו"ת דבר המשפט (סימן מב ד"ה והיה), ושם (בד"ה אתיא) הביא שכ"כ הציוני (פר' ויחי), והובא בס' מטה משה (דף קטז [והוא בעניני הלוית המת שבסוה"ס ח"ה פ"ב, ובהנד"מ בעמוד שכ]). וכ"כ בס' אתם קשות (דף א ע"ב ודף מט ע"ב ד"ה ואחר) בשם דייני והראן. וכ"כ בשו"ת דברי בניהו ח"ה (חיו"ד סימן כה אות ד). ובקובץ תורה מציון (שנה ד גליון ד דף ז ע"א הערה ג) כתב שהוא ע"ד רמז. ע"ש]. וכ"כ עוד ספרים. ולפ"ז כ"ש לגבי עכו"ם השוכב בקברו אצל קבר הצדיק. עכת"ד מהר"ע יוסף ז"ל. וכ"כ בשו"ת ויאמר יצחק (שם ד"ה עוד בה). וכן נראית דעת חכמי איזמיר בתשובתם שנדפסה בס' אתם קשות (דף יג ע"ב ד"ה שמיני). וע"ע בס' פדה את אברהם למהר"א פאלאג'י (מע' הא' אות ג) [ועי' בס' אנשים מספרים על עצמם ח"ב (עמ' ק) בשם מהר"נ קרליץ נר"ו (מח"ס חוט שני) ומהר"ש אוירבך ז"ל (מח"ס אהל רחל ועוד) בענין א' יר"ש שקברוהו בחלקה של אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות ויש ביניהם ספק גויים, ופסקו שיש להוציאו מקברו ולהעבירו לחלקה אחרת. ע"ש. וכן הובא בס' ומתוק האור (על עשי"ת ויו"כ, עמ' קנט). וע"ע בקו' תל תלפיות הי"ל בב"ב (גליון נו עמ' לו והלאה) ובקובץ המעין (תמוז תשע"א עמ' כ ועמ' כה)].
והנה אי משום הא לא איריא, חדא דמי יימר דסתם ישראל יגלו לו רזים וסודות מאחורי הפרגוד, ואולי דוקא לצדיקים, וכדמשמע מדברי מהרי"ל ז"ל בעצמו "משום שמגלים לצדיק". והרב פרי השדה ז"ל לא מיירי בצדיקים, אלא בסתם ישראל. ותו, דמי יימר דנכרי יכול לשמוע, והרי סתם נכרי אינו שומר ז' מצות בני נח [כדאיתא בב"ק (ל"ח ע"א) ובע"ז (ב' ע"ב), ראה ז' מצוות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום. וכבר אמר רבי חנניא בנו של ר"ג ביבמות (מ"ח ע"ב): מפני מה גרים בזה"ז מעונין ויסורין באין עליהן, מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח. ע"כ. מוכח דסתם נכרים לא מקיימים ז' מצות בני נח. ועי' בס' תוספת ברכה (ויקרא עמ' רלו) שכתב שבזמנו רוב האומות קיימו ז' מצוות ], וא"כ אין לו חלק לעולם הבא [וכדכתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מהל' תשובה ה"ה ובפי"א מהל' עדות ה"י ובפ"ח מהל' מלכים הי"א)], נמשל כבהמות נדמו, ולעת"ל יהיו הם מאכל לגיהנם כעצים שנותנין מאכל לאישים [כדאיתא במדרש אלפ"א ביתו"ת הנדפס בס' בתי מדרשות ח"ב (עמוד תמט). ועי' בר"ה (יז ע"א) ובשערי תשובה לרבינו יונה ז"ל (ש"ג אות יא)], ומקום הרבה יש להם [כדאיתא במנחות (ק ע"א): ושמא תאמר אין בה עצים (בגהינם), ת"ל מדורתה אש ועצים הרבה], ולכן אולי אינם שומעים ואינם מבינים כלום במיתתם.
ואמרתי אבוא אעי'ר דלכאורה מדברי התוס' בחולין (ז ע"ב ד"ה גדולים) שכ' ע"ד הגמ' שם שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, וילפי לה מאלישע שבמיתתו החיה את המת שנגע בעצמותיו. וכ' התוס' דנפקא ליה להגמ' דגדולים וכו' ממה שבחיי הצדיקים נוגעים בהם כמה רשעים ויושבים אצלם, ושם לא היה לו רשות להתעכב אצלו. ע"כ. וכ"כ בתוס' הרא"ש שם. מוכח דטעמא דאין קוברין רשע אצל צדיק, אינו כטעמי מהרי"ל והרב פרי השדה, דאי כדבריהם ליכא הוכחה מהכא דצדיקים גדולים במיתתם יותר מבחייהם, דהרי למהרי"ל טעמא דאין קוברין רשע אצל צדיק הוא משום הסודות שמגלים לצדיק, והאי טעמא ליתיה בחיי הצדיק, וא"כ מהיכא יליף לה דגדולים וכו' [ואולי י"ל דהיינו הא דגדולים צדיקים במיתתם מבחייהם, שבמיתתם מגלים להם סודות משא"כ בחייהם. ויש לדחות, דהרי גם בחייהם לפעמים נגלה להם אליהו, וכן כמו שנגלה המגיד למרן הב"י]. גם למ"ש הרב פרי השדה ז"ל דה"ט דאין קוברין וכו' משום שהרשע סובל עונשים בקבר, והרי בחיי הרשע לא שייך ביה עונשים, וא"כ מהיכי תיתי דגדולים צדיקים וכו', הרי מחיים ליתיה להאי טעמא, ולכן יכולים לשבת אצל הצדיקים.
גם לכאורה קשה ממקור הדין שאין קוברין צדיק אצל רשע בגמ' סנהדרין (מז ע"א) דאיתא התם, כשם שאין קוברין רשע אצל צדיק, כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל. וכן נפסק בטושו"ע כאן. ועי' בס' אתם קשות (דף ב רע"א ודף נה סע"ב ובדרוש להספד שבסוה"ס דף ח רע"א). ומלשון "כשם" משמע דטעם אחד עולה לכאן ולכאן [ועי' לעיל בחי' שבת (קלז ע"ב) אי "כשם" הוא השוואה גמורה]. ואי הטעם שאין קוברים צדיק אצל רשע משום הסודות שמאחרי הפרגוד וכדברי מהרי"ל, א"כ אמאי אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל, והרי אין רשע בעולם בין חמור ובין קל שישמיעו לו סודות מאחורי הפרגוד, וכלישנא דמהרי"ל "שמגלים לצדיק", ומסתמא הנהו רוחות בברכות צדקניות היו. וגם לטעמיה דהרב פרי השדה ז"ל קשה, דהרי ברשע קל מי יימר דמרחם על חבירו ומצטער בצערו, והרי על עצמו יש לו לרחם ולהצטער קודם, דהרי גם הוא רשע ומענישים אותו. (ומה שאפשר ליישב בדוחק הוא, דכיון דרשע קל מסיים קבלת עונשו לפני הרשע החמור, א"כ אותו זמן שלאחר סיום קבלת עונשו של הרשע הקל וקודם סיום עונש הרשע החמור, באותו זמן הרשע הקל הינו צדיק ואילו חבירו רשע. ועדיין צ"ע אם רשע שסיים את עונשו נקרא 'צדיק' לענין זה).
גם ק"ל עמ"ש מהרי"ל ללמוד מברכות (יח ע"ב), והרי התם לא מיירי שהודיעון בקברן, אלא הרוח עלתה למעלה לשמוע, וחברתה שהיתה במחצלת לא יכלה לעלות. ואין לומר דחיישינן דלמא צדיק א' עלה לשמוע ועתה רוצה לספר לחבירו הצדיק והרשע הקבור בסמוך לו ישמע, ז"א, דהא לא חיישינן למחצלת של קנים, וא"כ גם הצדיק השני יכול לעלות ולשמוע אם ראוי לכך. וצ"ע. (ואפשר דכוונת מהרי"ל למיגמר מהא דדומה קדים ומכריז להו כדאיתא בברכות שם, ואולי רק לצדיקים היה מכריז, ולא בעינן שישמעו הרשעים ד"ז, ולכן לא יגלו גם לצדיק הקבור לידו. אולם מלבד מה שקשה דמי יימר דדומה מכריז בקול גדול, דלמא מכריז הוא רק לצדיקים מפה לאוזן. ואפי' אי תימא דבקול גדול מכריז, דה"נ משמע לישנא דמכריז, מ"מ אפשר דכיון דקוב"ה לא בעי שישמעו הרשעים, יתקיים בהם אזנים להם ולא ישמעו. ועוד, דאולי דומה מכריז לנשמות למעלה ולא בקברן [ועי' במדרש תהלים מזמור יא סימן ו], ולא תלוי הדבר במקום קבורתם. ותו נראה דאין כוונת מהרי"ל ללמוד מהא דדומה, אלא ממעשה דשני רוחות דקדים לה, דהרי מהרי"ל נקט לישנא ד"מגלין מה שנגזר מאחורי הפרגוד", וזהו לישנא דגמ' לגבי שני רוחות, ועוד שבשינויי נוסחאות שבס' מהרי"ל הנד"מ שם מביא גירסא אחרת במהרי"ל דאל הצדיק מגלין מה שנגזר "לעלמא" מאחורי הפרגוד, והרי דומה מכריז רק מי ימות. [וד"ז יש לדחות דהיינו הכוונה ב"לעלמא"]. ומלבד זה, כבר אמרו בשבת (קנב ע"ב) דנשמותיהם של בינונים ורשעים נמסרים בידי דומה, ונשמותיהם של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד. ובזוהר הקדוש (פר' לך דף צד ע"ב ופר' האזינו באדרא זוטא דף רפז סע"ב) איתא דכל מאן דאתמסר בידוי דדומה נחית לגיהנם. וא"כ לא שייכא למה דכ' מהרי"ל שמגלים "לצדיק" סודות, דהרי לא מצוי דומה לגבי הצדיקים. מיהו מדברי התוס' (ברכות יח ע"ב ד"ה אלמא) שרצו לומר מתחילה שאף לאבוה דשמואל הודיעו דומה, מוכח דאף לצדיקים מודיע דומה. ועי' במאור ישראל (ברכות שם על התוס' שם). ולמהרי"ח סופר בהערותיו שבס' ויברך דוד עמ"ס ברכות, ודבריו חזרו ונדפסו בספרו יחי יוסף (עמוד קי ד"ה ועתה). וע"ע במ"ש בס"ד בחי' לריש פר' תולדות.
ולכאורה יש להקשות עוד ע"ד מהרי"ל וסיעתיה מדברי הרמב"ן בתורת האדם (בהנד"מ עמ' קיח) שצדיק וצדיק בינוני כמו כן אין קוברין אצל חסיד גמור ומופלג. ע"ש. וכ"כ באור זרוע (הל' אבלות סו"ס תכב הב'), שכשם שאין קוברין צדיק אצל רשע אין קוברין צדיק אצל חסיד. ע"ש. וכ"פ הטור ומרן השלחן ערוך (כאן). ואי כדברי מהרי"ל וסיעתיה, מאי איכפת לן אי שמע הצדיק הסודות שמגלים לחסיד. וי"ל דלחסיד מגלים סודות כמוסים ביותר שלא מגלים לצדיק, וגם אין רוצים שידע מהם, וכל אחד לפי דרגתו כן היא דרגת הסודות המתגלים לו. וגם לטעמיה דהרב פרי השדה ז"ל לא יקשה, דהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה, וגם אותם מעניש, ולכן כל אחד יקבר ע"פ דרגתו כדי שלא יצטער בצער חבירו.
ועוד יש להעיר על טעמיה דמהרי"ל מדברי הכותב בעין יעקב (ברכות שם) שהרוחות לא מספרות בעוה"ז, כי אם בג"ע התחתון או בעליון. והכל היה דברי חלומות. ע"ש. וכ"כ בצל"ח (ד"ה הלך). ולכן כתב מהר"י משאש בשו"ת מים חיים ח"א (חאו"ח סימן י ד"ה והראיה), שאין להביא ראיה ממעשה זה. ע"ש. אולם בזוהר הקדוש (פר' לך דף פא ע"א) איתא בזה"ל: וכד מית בר נש בהאי עלמא, ההיא נפש לא אתעדי מן קברא לעלמין, ובחילא דא ידעי מתייא ומשתעי דא עם דא. ע"כ. וע"ע בס' עבדא דמלכא (סימן קסה).
גם יש להעיר על טעמייהו דמהרי"ל והרב פרי השדה ז"ל ממש"כ מהרא"ל הלברשטאם ז"ל בס' אריה שאג (פר' ויחי דף קמא ע"ב) בשם אביו ז"ל שכשקוברין רשע אצל צדיק, באים המלאכים ומוציאים את הרשע מקברו ושמים צדיק אחר תחתיו. ע"ש [ועי' בקו' תל תלפיות הי״ל בבני ברק (גליון נו עמ׳ לד) שהעתיק מעשה מפנקס ק״ק קראקא שבו עבר צדיק מקברו ליקבר ליד הרב מגלה עמוקות ז״ל. וע"ע בקו' מרי"ח ניחוח (גליון קנא דף יח ע"ב) ובקו' בקדושת נועם אלימלך (עמ' ד-ה)]. ואי הכי מדוע הננו חוששים לצער הצדיק בראותו את עונשי הרשע או שלא מגלים לו סודות, והרי הרשע יועבר משכנותו. וי"ל דהאיסור הוא בגלל שמטריחים את המלאכים, וכמ"ש בס' אריה שאג (שם) בשם הרב דברי חיים ז"ל. א"נ י"ל שההעברה אינה מיידית, וכל זמן שעדיין הרשע בקברו, הצדיק מצטער. ועוד יש להעיר שאם מעבירים אותם מקבריהם מונעים מהם את הנח"ר של ביקור הקרובים, שכ"כ בשו"ת יביע אומר ח"י (חיו"ד סי' מז ד"ה הנה) בשם שו"ת עין יצחק (חיו"ד סימן לד) עפ"ד ספר חסידים שיש נח"ר למת מביקור קרוביו. גם ערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו, כדמוכח בש"ע (סימן שסג). ועי' בשו"ת ויאמר יצחק (שם ד"ה גם את השנית וד"ה גם הרב דבר) מש"כ בזה.
ועל טעמו של הרב פרי השדה ז"ל יש להקשות ממש"כ מהר"א אזולאי ז"ל שאין בין גיהנם לגן עדן אלא כותל דק כמו זכוכית לבנה ואלו רואין את אלו. והו"ד בספר נר מערבי ח"ג (דף קכ ע"א ד"ה נגד) ובספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' סח ד"ה נגד). וא"כ מדוע דוקא יש לחשוש ממה שקברו של הרשע נמצא אצל הצדיק ורואה את סבלו, והלוא במקום מנוחתו בגן עדן גם הוא רואה בכל עת ובכל שעה בצער הצדיק. ואולי יש לחלק בין הנפש הנמצאת בקבר שהיא קשורה יותר לגשמיות, ולכן מצטערת בצער הרשע, לבין הנשמה הנמצאת בג"ע שלא מצטערת בהיותה רוחנית יותר ויודעת שעונשם הוא לטובתם לטהרם ולזככם. ועי' למהר"א אזולאי ז"ל שכ' שכשנשמת הצדיק יוצאת ממנו, לא הורגלה ברוחניות גן עדן, לכך מכניסין אותה במקום ורדים שהם בין הגשמיות והרוחניות, ויכולה הנשמה להתענג בהם כי עדיין לא נזדככה, וכשנזדכך אזי מכניסין אותה למקום הרוחניות הגמור. ע"כ. והו"ד בס' נר מערבי ח"ג (דף קיח ע"ד ודף קכב ע"א ד"ה ולדעתי) ובספר הזכרון אעלה בתמר (ריש עמ' נח וריש עמ' סה ועמ' עו ד"ה ולדעתי). ולפי"ז י"ל שהנפש הנשארת בקבר לעולם ואינה עולה למקום הרוחניות הגמור היינו משום שלעולם אינה מזדככת לחלוטין.
ואומ'ר מן החדש טעם נוסף שאין קוברין רשע אצל צדיק, דהנה כתב בספר חסידים (סימן תשע), צריך אדם שהוא ירא שמים כשמתפלל לא יעמוד ולא ישב בתפילה אצל אדם רשע, מפני שכשעומד אצל אדם רשע בתפילה יהרהר הרהורים רעים ושכינה מתרחקת ממנו. ע"כ. וע"ע שם (סימן תריד), ובשו"ת הרדב"ז ח"ג (סי' תעב ד"ה תשובה וד"ה עוד), ובס' עבודת התפילה (בעצות לכוונה בתפילה שבסוה"ס אות ל) בשם הרב של"ה ז"ל (עניני תפילה) בשם הרב דרך חיים ז"ל (דף סו) [וכן הובא בילקוט יוסף א"ח (סימן צח אות ו סק"ט), אלא ששם (במבוא להל' תפילה שבראש הספר עמ' יד אות טו) כתב בשם הרב קב הישר ז"ל (פרק יא) טעם אחר בדבר, כי במקום הרשע שם חניית הסט"א, ומקום סכנה להנזק בו ח"ו. ע"ש], ובס' ממשה ועד משה (עמ' קצח) [וע"ע בס' יעלזו חסידים (סימן תשע) מש"כ בזה. וכ' הגר"מ אריק ז"ל בהגהותיו לס"ח (ה"ד בהגהות מקור חסד שם), שדברי ס"ח אלו הובאו במג"א ר"ס צ', וע"ש דהשל"ה לא כ"כ. ע"כ. ולא מצאתי זה במג"א שם. ועי' בתשו' הרב לקוטי שיחות ז"ל, ולו נדפסה בשבועון כפר חב"ד (גליון תתמב עמוד כה) שכ' בענין התפילה בבתי הספר הממשלתיים בארה"ב, שאין יסוד לחשש בזה, אע"ג דמתפללים ילדי הנכרים עם ילדי ישראל בצוותא. ע"ש. ולכאורה דבריו נסתרים מדברי ספר חסידים הנ"ל. וי"ל דאף הרב ספר חסידים לא כתב אלא בירא שמים דוקא, דאם המתפלל אינו ירא שמים, א"כ מה לו שיחשוש למחשבות הרעות שיגרמו לו ע"י זולתו יותר מאשר המחשבות הרעות המקננות בלבו תדיר, וילדי ישראל הלומדים בבתי הספר הנ"ל אינם בגדר ירא שמים כלל. ותו י"ל דמכיון דילדי ישראל אלה אם לא יתפללו בבית הספר לא יתפללו במקום אחר כלל, מוטב שיתפללו ליד רשעים ממה שלא יתפללו כלל, ובהא לא מיירי הספר חסידים. ותו, העירני הא' ישעיה משען נר"ו, דלילדים אלו מסתבר שהתפילה היומית היא כמעט הדבר היחיד שישריש בלבם אמונה בבורא יתברך ובהשגחתו בבני אדם, ובהא ודאי לא מיירי הספר חסידים]. וא"כ הכי נמי דאין לקבור צדיק אצל רשע, כי המתפללים על קבר הצדיק [עיין המקור לזה בשו"ת יביע אומר ח"ד (חיו"ד סימן לה אות ו) ובקובץ זכור לאברהם (שנת תשנ"ט, עמ' קיא). וע"ע למהר"א אזולאי ז"ל, והו"ד בס' נר מערבי ח"ג (דף קכב סע"ד) ובספר הזכרון אעלה בתמר (סוף עמ' עח)] לא יוכלו לכוון כראוי כיון שהרהורים רעים יבואו להם בראותם את קבר הרשע ובזוכרם מעשיו עלי אדמות, ואע"ג דמהאי טעמא היה לנו לקבור כל רשע בפני עצמו, כדי שאלה הבאים להתפלל על קברם לא יתבלבלו במחשבותיהם משאר קברות הרשעים הסמוכים להם, מ"מ מכיון שגם הקבור שם הוא רשע כמותם, א"כ לא יהרהר יותר בגללם מאשר בגללו. ול"ק כהא דלעיל דא"כ אמאי אסור לקבור רשע חמור אצל רשע קל, לק"מ, דהרי הרהוריו יהיו רעים יותר אם הרשע הוא רשע יותר, ולכן הבא להתפלל על קברו של הרשע הקל, אע"ג דמ"מ יהיו לו הרהורים רעים בגלל הרשע הקל, מ"מ הרהוריו יהיו עוד יותר רעים בגלל הרשע החמור הקבור לידו, ולכן אסור לקברם אחד אצל השני.
ועפ"ז יתורץ גם מה דק"ל על עיקר הדין דאסור לקבור רשע חמור אצל רשע קל, וכי נביאי אנן דידעינן מי הרשיע יותר, והלא תרוייהו רשיעי נינהו [ובשו"ת מחנה חיים (חחו"מ סימן מד ד"ה ואמרתי) כ' בזה דאוקי גברא בחזקת כשרות]. וע"פ הנ"ל יובן, דאנן בתר מעשיו דבפרהסיא אזלינן, דכל טעם איסור הקבורה של האחד ליד השני היינו משום הרהורים רעים של הבאים להתפלל, והם יהרהרו על מעשיו המפורסמים של אותו רשע עלי אדמות, ולא על מעשיו שבצינעא שאינם יודעים עליהם מאומה. ואף שאין מי שיבוא להתפלל בקבר הרשע הקל בתור צדיק, מ"מ מטעם צאצאיו שיבואו להתפלל שם (עי' בשו"ת יביע אומר שם) מיהת איכא [אולם מדברי מהרא"ל הלברשטאם ז"ל בס' אריה שאג (פר' ויחי דף קמא ע"ב) בשם אביו ז"ל מוכח דאיכא קפידא גם אם לא ידוע לעולם שאינו צדיק. ע"ש].
ואין להקשות מדברי התוס' בחולין הנ"ל, דהרי לכאורה טעמא דחיו העצמות היינו כדי שלא יתבלבלו במחשבות רעות הבאים להתפלל שם, ולא משום שגדולים הם יותר במיתתם. די"ל דמ"מ הרי נזהרים בזה רק לאחר פטירת הצדיקים ולא בחייהם, ואע"ג שגם בחייהם באים לבקש מהם שיתפללו עליהם (כדאיתא בב"ב קטז ע"א), מ"מ חיישינן להכי יותר לאחר פטירתם, מכיון שיותר באים לבקש מהם לאחר פטירתם מאשר בחייהם, וזוהי הראיה שגדולים הם במיתתם יותר מבחייהם.
ולכאורה לפי זה היה צריך להיות שמותר לקבור גוי שלא הרשיע יותר מדי אצל רשע ישראל, כיון דבתרווייהו איתנהו להמחשבות הרעות, ולפעמים יותר התפרסמו מעשיו הרעים של הישראל מאשר של הנכרי, ויותר יגרום לו למחשבות רעות קברו של הישראל מאשר קברו של הנכרי. ועל זה יש לומר כדברי הרב פרי השדה, שאסרו כדי שלא יהיה גנאי לרשעי ישראל.
אלא שעדיין יקשה ממה שאין לקבור צדיק אצל חסיד, והרי אין כאן הרהורים רעים כלל. ועל זה אולי י"ל דמכיון שהגיע האדם בסמוך לקבר החסיד המופלג ומתפלל שם, נזכר הוא במעשיו הכבירים, ומושגיו מתעלים ומזדככים ביותר בזוכרו את פועל החסיד כשהיה בעוה"ז [ועפ"ז י"ל טעם חדש לתועלת התפילה על קברי צדיקים, שכשבא על קבר הצדיק נזכר במעשיו הטובים, וזכירה זו מסייעת בעדו להתעלות ביראת ה', ובזכות התעלות זו הקב"ה ישמע תפילתו]. אולם מיד בראותו בסמוך לו קבר צדיק הירוד ממנו במעלה, גם מושגיו ומחשבותיו יורדים עמו בזוכרו שגם הוא היה צדיק על אף שדקדק פחות וכיו"ב. ודוחק.
ובטעם הדבר שלא להתפלל אצל רשע, נראה לומר עוד ע"פ מש"כ המלבי"ם בפי' לנביאים (מלכים ב ד ד) בטעם הדבר שאלישע אמר לאשת עובדיה שתסגור הדלת בשעת הנס שהשמן לא כלה, "בל יקרב איש בלתי ראוי, שע"י רוע מעשיו תופסק צינור השפע". והכי נמי י"ל שבשעת התפילה נפתח צינור השפע, ויכול ליפסק אם אדם שאינו ראוי עומד לידו.
גם ראיתי עוד טעם אחר בהא דאין קוברין צדיק אצל רשע, בדברי הרלב"ג (ריש פרשת חיי שרה בבאור הספור בתועלת הג') שכתב בבאור התועלת שבספור קנית אברהם את מערת המכפלה, וז"ל: התועלת השלישי, הוא במדות, והוא שראוי לאדם שיתרחק משיקבור הטובים אצל הרעים, ולזה תמצא שאברהם אבינו השתדל לקנות אחוזת קבר לקבר שם מתו, ולא רצה לקבר אשתו בקבר העם ההוא, כי הם היו רעים מאד במנהגיהם, כמו שהתפרסם מעניינם מהכנענים, כי החתי היה אחד ממשפחות כנען, ותמצא גם כן בבנות חת שהיו מורת רוח ליצחק ולרבקה. והנה בזה תועלת, להעיר שיש הבדל נפלא גם אחר המות בין הצדיק והרשע, לפי שסוף הצדיק הוא אל החיים הנצחיים, וסוף הרשע אל האבדון והכליון המוחלט. ע"כ. וגם לפי זה לא קשיא כהאי דלעיל דמי נביאי אנן למינדע מי הרשיע יותר ממי. ולפי דברי הרלב"ג מיושב, דכדי להעיר על ההבדל שבין הצדיקים והרשעים בעולם האמת די בהבדל הקיים בין הצדיקים והרשעים כפי שהם ידועים לנו.
ומדברי מהר"ש לנייאדו ז"ל בס' כלי חמדה (פר' חיי שרה דרוש א, בהנד"מ דף עז ע"ב) שכ', שאברהם אבינו "נתן אל לבו לבל יתגאל בקברות החטאים ולבל יטמא בהם", ולכן קנה את מערת המכפלה, יש להביא טעם חדש להאיסור שאין קוברין צדיק אצל רשע. וכן נראה ממה שהעתיק מהרי"מ טולידאנו ז"ל בס' שריד ופליט (עמ' ע) מס' א' כת"י, וז"ל: ואברהם לא רצה לקבור שרה עם קברות אחרים, שלא לזרוע כלאים, כי אין כלאים כמי שקובר מתי ישראל עם אוה״ע, אוי להם לאלו שמאבדים את נשמתם ונקברים בקברי אוה״ע ונעשו כלאים. ע"כ. ועי' בקונטרס שירי מנחה שבסוף שו"ת מנחת אלעזר ח"ה (דף ו ע"ב).
ובפרישה (כאן סוף אות יד) כ' דטעמא הוי משום שאין להם מנוחה יחד. והעירו עליו בהגהות והערות (הוצ' מכון ירושלים, אות כג) וז"ל: צ"ע, מנין לו דזהו טעם כולם, דהא ריה"ח לא קאמר כן אלא בשונאים. ע"ש. וע"ע בס' אתם קשות (דף נ רע"א). ואולי למד כן הרב פרישה מדברי ספר חסידים (סימן תנה) שנדף ריח רע מקבר הרשע. ע"ש. וכתב בס' טובך יביעו (שמות פרק יג סוף פסוק יט) שכן אירע גם בימינו. ע"ש. ונראה שהוא כמ"ש בשו"ת יביע אומר ח"י (חיו"ד סימן מט ד"ה עכ"פ) מדברי מהרש"ל בים של שלמה (יבמות פ"ג ס"ס טז) שהטעם שאין לקבור צדיק אצל רשע הוא מפני הצער שנגרם לצדיק. ע"ש. גם בשו"ת דבר המשפט (סי' מב ד"ה והיה) הביט טעם זה שיש לצדיקים צער ובלבול הרבה בשכונת הרשע. ע"ש. ועי' בקו' שירי מנחה (שם), ובס' אתם קשות (דף מט סע"ב). ובשו"ת ויאמר יצחק (שם ד"ה והבאתי) כתב גבי הנקברים אצל נכרים שגדול צערם ואין להם מנוחה עולמית. ע"ש.
והביא הרב יביע אומר (שם) גם טעם אחר שבהיות קבר הרשע אצל קברו של צדיק פוקדים עליו עוונותיו ביתר שאת. ע"ש. וטעם זה כתבו גם בשו"ת מחנה חיים (חחו״מ סימן מד). וכיו"ב כתב מהרי"ב מנדלסון בשו"ת משנת יעב"ץ (ח"ג ס"ס נז).
ואולי י"ל עוד טעם, דהרי חמור מאוד האיסור לגור בשכנות אצל רשע, וכמו שהאריך בזה בקובץ זכור לאברהם (שנת תשנ"ט, עמ' קפט). עש"ב. וע"ע למהר"י משאש ז"ל בס' נחלת אבות ח"א (דרוש נד, עמ' רלא והלאה) מש"כ בזה. ולהשריש בנו איסור זה, ציוו גם שלאחר המות לא יקבר בשכנות לרשע.
אלא שלפי מ"ש בס' הלכות בית נאמן (עמוד ס) שאין חיוב בזה"ז להרחיק משכן רע, מפני שאי אפשר ליזהר. עש"ב. א"כ יהיה מותר גם לקבור צדיק אצל רשע. גם יש לעיין לפי מ"ש בס' הלכות בית נאמן (עמוד מב ועמוד נו) דאצל גוי אפשר דלא שייך האיסור להתרחק משכן רע, א"כ צ"ע אמאי אסור לקבור יהודי אצל גוי. ואולי י"ל כדברי הרב פרי השדה הנ"ל, כי היכי דלא יאמרו שיהודי רשע בזוי יותר מגוי. אלא שדברי הרב הלכות בית נאמן הנ"ל בב' חידושיו, אינם מוכרחים כלל. ועי' בס' טובך יביעו ח"ב (בתשו' שבסוה"ס סימן צה) שפסק לאסור לדור בין רשעים בזה"ז. וכן מוכח מדברי מהראי"ל שטינמן נר"ו, והו"ד בקו' כאיל תערוג (גליון רו דף א סע"ב). וממ"ש בס' ניחוחה של תורה (עמ' קסו) בשם הגר"ח מבריסק (מח"ס חידושי רבנו חיים הלוי ועוד) מוכח דס"ל דבזה"ז אי אפשר לקיים אזהרה זו כהלכה. ע"ש. גם עי' בס' טעם ודעת (בראשית עמ' רלט) ובס' מפניני הרב (עמ' נג-נד) ובס' MAKING OF A GODOL (מהדו"ב ח"א עמ' 1277) ובמכ"ע 'דורות' (גליון עז עמ' יד) מש"כ בדעת מהר"ח מבריסק ז"ל ובנו מהרי"ז ז"ל. ובריש צוואת הרב חתם סופר ז"ל (הנד' בס' לב העברי ובסו"ס כתב סופר עמ"ס חולין ובסו"ס הדרת מרים) הזהיר שלא לדור בשכנות רשעים. ואולי דורו של הרב חת"ס ז"ל שאני, שהיה אפשר להם ליזהר. ואולי גם במקומו ובזמנו המינות של אותם הרשעים הוה משכא טפי מסתם רשעים.
ובאמת שאף הרב פרי השדה ז"ל בסו"ד (בד"ה והנה) נראה דלא סמך על טעמו הנ"ל, שהרי כתב שם וז"ל: ובוודאי טוב לבקש מחילה מהמתים שסמוכים לאותו המקום שימחלו על בזיונם. ע"כ. הרי שכתב בהדיא דטעמא משום בזיונם. וכן ראיתי בקובץ תל תלפיות הנד' בבני ברק (גליון נו דף לה ע"ב) בשם הרב ענף יוסף ז"ל (סנהדרין מז ע"ב) בשם מהר"א ז"ל שהטעם הוא משום כבוד הצדיק. וכן הביא טעם זה בשו"ת דבר המשפט (סימן מב ד"ה וה"ה וד"ה ומ"ש). וע"ע בס' אתם קשות (דף מט סע"ב ודף נח סע"ב).
ומה שיש להעיר דאי הוי מדאורייתא [עי' בשו"ת דבר המשפט (סי' מב ד"ה ומ"ש עוד), ובס' אתם קשות (דף ד ע"ב ד"ה עוד, ודף ה ע"א ד"ה ולא, ודף ו ע"ב ד"ה הרי והלאה, ודף יג ע"ב ד"ה שמיני, ודף טו ע"א אות יח, ודף כח ע"א ד"ה עו"כ בהשגותיהם, ודף ל ע"ב ד"ה עוד, ודף נב ע"א, ודף נד ע"א ד"ה אחרי), ובשו"ת דעת סופר (שם), ובשו"ת יביע אומר (ח"ז חיו"ד סימן לו אות ג וח"י חיו"ד סימן מט), ובשו"ת דברי בניהו (ח"ה חיו"ד סימן כה אות ג), ובקובץ תל תלפיות הי"ל בבני ברק (גליון נו דף לז ע"א)], א"כ איך דרשינן טעמא דקרא, עי' בשערי תשובה לרבינו יונה ז"ל (ש"ג אות פ, ובפי' פתח השער שם ציין בזה לדברי הרב מסילת ישרים ז"ל בפרק יא) ובבית יוסף (י"ד סימן קפא וא"ה סימן טז) ובסמ"ע (ח"מ סימן צז אות כב) ובשדי חמד (מע' הט' כלל טו) ובכף החיים יו"ד (סימן קיז אות סט) ובספרו שו"ת יביע אומר ח"ח (חיו"ד סימן יג בתשו' מהר"ד יוסף אות ד' וה' ובתשו' הרהמ"ח שם אות ו) ובספרו מאור ישראל ח"ב (יומא עד ע"א ד"ה כיון) ובספרו ענף עץ אבות (פ"א מ"א ד"ה ועשו) ולהרב לקוטי שיחות בס' אגרות קודש ח"א (סימן ג עמ' ט) ובס' תורה שלמה ח"ה (פר' וישלח עמ' תתתצה) ובס' סנסן ליאיר השלם (עמ' שפא בהערה) ובס' טובך יביעו (שם) ובקו' הערות וביאורים (פר' תרומה תש"ע עמ' ז) ובקונטרס לחם ממרחק (עמוד ח). ושו"ר בס' אתם קשות (דף נ סע"א) שהעיר בנ"ד שאיך אפשר לפסוק דין בזה לפי טעמים שלא הוזכרו בש"ס. ע"ש [וע"ע בקובץ הערות וביאורים (פר' וישלח תשע"ג עמ' צא) ובקובץ כינוס תורה (מיקסיקו תשע"ד עמוד לח). ע"ש].

בעמוד שיב, שלאדם גדול אומרים ההשכבה המתחלת ב'והכמה מאין תמצא' - אמר לי המו"ן יוסף ן' דילאך נר"ו הוא ואחיו המו"ן שלם נר"ו בעי"ת טיטואן יע"א בש"ק פרשת תצוה תשע"ח, שמנהג עירם טיטואן שלא לומר השכבה למהר"ר יצחק ן' וואליד ולמהר"ר שמואל ישראל (מרוב גדולתם, שאין מי שיכול לומר השכבה עליהם), ורק נהגו לומר ביום פטירתם 'זכותו יגן עלינו' אם עלה לס"ת אחד מבני משפחתם. ונראה שהטעם הוא אצל מהריב"ו כי כן צוה לפני מותו לבניו שלא ירבו בשבחו ובמדות ובתארים, וכמ"ש בנו מהר"ר שם טוב בהקדמת שו"ת ויאמר יצחק (דף ז ע"ב). וכ"כ עוד שם בנו מהר"ר וידאל בהקדמתו. וע"ע בזה בתולדות המחבר שבראש ספר שמו יוסף (מהדורה שניה עמוד כד).

בעמוד תמו, שהמילה היתה בחינם - אמר לי המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו בהיותי בטיטואן בש"ק תצוה תשע"ח, שאף שהיה המו"ן יצחק שוקרון ז"ל (אבי גיסי מהר"ר עמרם נר"ו) מל בחינם מתחילה בטיטואן, לאחר מכן התחיל לבקש כסף עבור המילה.

יום ראשון, 11 בפברואר 2018

שם הקונטרס: תפארת אדם
מחבר: רבי ישראל מאיר הכהן
הוצאת: ועד תפארת אדם.
מצורף לו: קונטרס על מכונת גלוח.

בפתיחה אות א בהערה, עמוד ה, כתב שהמנהג במדינתו להחמיר שלא להעביר הזקן במספרים - עי' גם בס' דרך אר"ץ שמנהג אר"ץ לגדל זקן.

בסוף פרק א, דף ו סע"ב, כתב שע"י קיום התורה לא יסובב לו ח"ו שום ריעותא - אולם עי' בש"ע (י"ד סימן רמז ס"ב) ובפרישה (שם אות ח) שדוקא במצות צדקה כן הוא. ומה שיש להעיר מהא דשומר מצוה לא ידע דבר רע, עי' בשדי חמד (דברי חכמים סימן פב, ובמערכת הש' כלל נח).

בפרק ב, דף ז ע"ב, כתב שהמגלח בתער עובר בה' לאוין, ואם המגלחו ישראל עובר בלאו נוסף - לכאורה צ"ע שכן עובר ה' פעמים בלפני עור, על ה' הלאוין של גלוח פאת הזקן.

בקונטרס על מכונת גלוח - עי' במה שהבאתי צדדי קולא בדבר בתשובה שנדפסה בשו"ת ושב ורפא (ח"ג סימן קכז).

יום רביעי, 17 בינואר 2018

שם הספר: משנת יהושע - בענייני ברית מילה ופדיון הבן
מחבר: רבי יהושע חילו
דפוס: ירושלם תשע"א

בעמוד עט כתב שהמנהג הוא לטעום מהיין לאחר כורת הברית - הנה מהר"ש דבליצקי נר"ו במאמרו בקובץ משנת יוסף (גליון ז בעמוד צו) הביא דברי כל הראשונים ורוב האחרונים שאין בטעימת היין לאחר אמירת קיים את הילד הזה וכו' משום הפסק. וכתב שהמנהג בכל תפוצות ישראל היה  לטעום לאחר בקשת רחמים. עש"ב. וע"ע במה שהאריך בזה אאמו"ר נר"ו בקו' הפסקים, ודבריו חזרו ונדפסו בס' אהלי שם א"ח ח"ה. ותוכן דבריו שכל נוסח קבוע אין בו משום הפסק. ומש"כ על דבריו בשו"ת מטה לוי למהר"י לוי נר"ו, יש לדחות דבריו. ולדברי אאמו"ר נר"ו יבואר גם מה שיש נהגו שהעולה אומר 'חזק חזק ונתחזק' בסוף כל חומש לפני ברכה אחרונה. והובא המנהג בהוספות שבסוף ש"ע הגר"ז ובשו"ת משנה הלכות (ח"ז סימן כב). וכתב בס' אורחות רבינו (ח"ב עמוד שיג) שכן נהג הרב קהילות יעקב. ובלוח ההלכות והמנהגים כתב שכן נהג הגרז"ר בנגיס. ובספר אשי ישראל (פרק לח הערה מט) בשם ספר זר התורה פקפק בזה משום הפסק. וכן העיר בלוח א"י להגרי"מ טיקוצ'ינסקי (פרשת ויחי). ובלוח דינים ומנהגים אהבת שלום (שנת תשע"ז עמוד תעב בסופו) כתב שהספרדים לא נהגו כן. ע"ש. ועי' בשו"ת שבט הלוי (ח"ז ס"ס רב) ובשו"ת רבבות אפרים (ח"ב סימן צח וח"ד סימן פ). ולהנ"ל מבואר שכל נוסח קבוע אין בו משום הפסק .(מלבד מש"כ בבדק הבית דקריאת התורה דמי לסעודה שאין הפסק לאחר שהתחיל בה, עי' בס' אוצר פסקי הסידור (עמ' קמז) [ובס' אהלי שם על הש"ע (א"ח סימן קמ)]. הערת אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו) וכ"כ בס' שומר אמת (ס"פ ויחי) בשם הגר"ח קניבסקי שליט"א, דכיון שהוא מנהג, אין בו משום הפסק.
וע"ע בקובץ משנת יוסף (שם עמוד שטו) שהביאו דברי אאמו"ר נר"ו הנ"ל, ויש להאריך בדחיית דבריהם.
ובמסקנת מהר"ש דבליצקי נר"ו (שם) שכל אחד יעשה כמנהגו, תמה אאמו"ר נר"ו שהרי אחרי שהביא שכל הראשונים ורוב האחרונים הכי ס"ל, ושכן היה המנהג הקדום, א"כ פשוט שיש לחזור לאותו מנהג, ומסתברא מילתא שאילו ידעו רעק"א וסיעתיה מכל דברי הראשונים שהובאו בדברי מהרש"ד נר"ו לא היו מבטלים המנהג.

בעמוד רב הביא מע"כ דברי הראשונים בענין אי שרי לאשה למול - ועי' בס' דברי שלום למהררא"ש מזרחי דידיע שרעבי (דף קלד ע"א) ובקובץ נטועים (גליון יא-יב עמוד לט) ובקובץ סידרא (גליון ה עמוד קמט) שהאריכו בשיטות הראשונים בזה.

בעמוד רג בהערה, בקושית הש"ך ע"ד מור"ם - עי' בערוך השלחן (אות ד) מש"כ בזה.
ואפשר ליישב דברי מור"ם, שכוונתו שהמנהג הוא שדוקא אשה לא תמול, אבל קטן ועבד וערל ישראל מלין. ועי' בדרכי משה הארוך (אות א) שהביא דברי הסמ"ק והמרדכי שאשה לא תמול, ולא הזכיר השאר.
ועוד י"ל שמר"ן שכתב 'ישראל גדול' בא לאפוקי עבד וקטן, ומדלא הוסיף דבעינן איש ומהול, נראה דשרי לאשה ולערל ישראל למול לכתחילה, וע"ז הוסיף מור"ם שנהגו להדר אחר איש ולא אשה. אלא שהעירו לנכון שמדברי מר"ן בב"י נראה שכוונתו לפסוק כהרמב"ם שאשה לא תמול לכתחילה.
ומה שהקשה הש"ך שבדבר שאינו מצוי אין בו מנהג, י"ל שכוונת מור"ם היא שהמנהג שהביא מר"ן בש"ע (להלן סעיף ב) למול בסכין דוקא, הוא זה המונע האשה מלמול, שכן אסור לה למול בסכין משום לא ילבש, וכמ"ש בס' תפארת יעקב עה"ת (פרשת שמות עה"פ ותקח צפורה צור), ויליף לה מתרגום יב"ע (שופטים ה כז), ושכן ביאר בס' תולדות אדם. ע"ש. וע"ע בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סימן נה).

בעמוד רד, כתב שאין המצוה מתקיימת ע"י מילת נשים - בזה מבואר מנהג אתיופיה שאשה מלה בחול אך לא בשבת, כמ"ש בקובץ נטועים (שם עמוד מז הערה לא). והוא כדברי שו"ת משנה הלכות (ח"ז סימן קעג) בשם הרב צפנת פענח. ואזיל כל בתר איפכא בס' תיבת גומא להפמ"ג (ר"פ תזריע), שכ' להעדיף מילת אשה דוקא בשבת, שאינה מצווה על מ"ע דשבת. ועי' בס' שדה צופים (ע"ז כז ע"א) ובקובץ פני הנשר (שנה ג דף מג ע"א).

בעמוד רה-רו - עיין בילקוט יוסף שובע שמחות כרך ב עמ' כב-כג שכתב כיו"ב בכמה פרטים.

יום רביעי, 11 באוקטובר 2017

שם הספר: חנוכת התורה
מחבר: רבי העשיל מקראקא
דפוס: ירושלם תשמ"ט

אפשר לראות את הדפוס הראשון באתר היברו בוקס.

בפרשת תולדות אות כו עה"פ ואלה תולדות יצחק בן אברהם, ביאר ע"פ מה דאיתא בגמ' דממזר אינו מוליד - עי' בזה באהל יעקב להרמ"ז מהר"י טולידאנו ז"ל (תולדות כה יט) ובהערות שם, ובשדי חמד (מע' המ' אות לד), ובשו"ת נחמת יוסף (סימן צו אות ד). ואולי כוונתו להא דאיתא ביבמות (עח ע"ב) דממזר שאינו ידוע אינו חי, והכא נמי כיון שהיה קול ולא היה בירור ודאי מיקרי ספק ממזר. וכ"כ הרמ"ז ז"ל בס' תהלתו בפי (תולדות כה יט). ועי' בהערה שבס' תהלתו בפי הנד"מ (עמוד ד).

בפרשת וישב אות מא עה"פ כי שמעתי אומרים וגו' - עי' במש"כ בשלמא בעלמא (וישב לז יז).

בפרשת וארא אות נט עה"פ הנני משליח בך וגו' - עי' בדברי הראב"ע ור"ע ספורנו.

בפרשת בא אות סו עה"פ ליל שמורים הוא לה' - הביאו בספר חזון עובדיה על פסח (עמוד רז). ע"ש. ודברי המדרש שאין הקב"ה משתף שמו על הרעה, הובאו בתוס' (תענית ג ע"א ד"ה ואילו).

בפרשת פינחס אות קמז על דברי המדרש שלפי שהשבטים מבזים אותו ואומרים ראיתם בן פוטי וכו' לפיכך יחסו הכתוב אחר אהרן. והקשה סוף סוף הלא אבי אמו היה עובד ע"ז - עי' בשלמא בעלמא (פינחס כה יא).

בישעיה אות קעט בענין ת"ח שנוקם ונוטר כנחש - וכ"כ בשו"ת עולת שמואל (סימן יח).

בהושע אות קפב שורה ה - צ"ל שש כנפים.

בתהלים אות קפז עה"פ אבן מאסו הבונים וגו' 'אבן ר"ל חוה שהיתה האבן ויסוד של העולם' - וכן אבן ר"ת איתת בר נש. א"נ אם בני נשא [כמאה"כ (בראשית ג כ) יקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי].

בלקוטים אות רב,ע"ד הש"ס כל נמענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים - עי' בשלמא בעלמא (אמור כג מב).

בקו"א עמוד קלא סד"ה דע, בדבר כ"י חי' רבי יעקב מלובלין על הטור - נדפס ע"י מכון ירושלם.