יום רביעי, 14 באוגוסט 2019

שם הספר: שו"ת מגן שלמה.
מחבר: רבי שלמה מעלי הכהן טוויל.
דפוס: תשע"ח.

בעמוד 39 סימן עה - צ"ל הערות קטנות.

בעמוד שי, בעמוד השני שלאחריו, 'אין שום זכר לדבריו' של מהר"ר צאדק הרארי - ראה תשובה אליו בשו"ת יביע אומר (ח"ז י"ד סימן א) בענין עגלים שאין ידוע אם שהו ח' ימים. ובשו"ת מגן בעדי למהר"מ עבאדי (ס"ס טז) הביא תשובה שכתב לו בזה מהר"צ הרארי. והו"ד בשו"ת יביע אומר (שם סימן ב ד"ה אחרי). ודברים ממנו הובאו בס' דרך אר"ץ (עמודים צט, ק, קפ, ריז, רכ, רכא). ונזכר גם שם (עמודים קח, קפה, ריא). גם בגליונות דרך אר"ץ (לעמודים יז, יח, כ, ובענין ביקור זוגות בבית האבל ופאה נכרית לאשה) הובאו דבריו.
וזכורני כשבא לבקר בזקנותו בכולל מאור אברהם בעי"ת מיקסיקו יע"א, והתרגש מאוד עד דמעות, באומרו שכך היה באר"ץ שהיו לומדים בעיון, ומי מלל לראות כזאת במיקסיקו, ונתן מתנה כספית לכל אברך ואברך.

יום רביעי, 24 ביולי 2019

שם הספר: שו"ת בית הלוי.
מחבר: רבי יוסף דובער הלוי.
דפוס: תשמ"ו.

בעמוד השער 'אבלעמאנן' - בסוף קונטרס זכרון יהונתן חתם את שמו 'אבעלמאן'.

בח"א סימן א סוף אות ג, דף ד ע"ב - עי' במה שהוסיף על זה בלוח הסימנים שבסוף חלק זה.

שם סימן ג אות ב שורה לב,  דף י ע"ב 'רק הדיוט דוקא' - עי' במה שהוסיף על זה בלוח הסימנים שבסוף חלק זה.

שם ס"ס כה, דף לח סע"ג - עי' במה שהוסיף על זה בלוח הסימנים שבסוף חלק זה.

שם סימן מ אות ג בהגהה שורה ג, דף סז ע"ג 'דצריך לחזור ולברך' - והריטב"א (פסחים ז ע"ב ומגילה כא ע"ב ד"ה ומאי בשם הירושלמי) כ' שאם שהה כדי לגמור את כל הברכה חוזר ומברך. וכ"כ בס' המכתם (פסחים ז ע"סב). וע"ע בזה בשו"ת יביע אומר (ח"ז א"ח סימן נא אות ו).

שם בסוף ההגהה - עי' במה שהוסיף על זה בלוח הסימנים שבסוף חלק זה.

בדרוש א ד"ה אמנם עוד, דף א ע"ג 'הרי אם אין העני לפנינו, אין עליו חיוב של צדקה' - יש להעיר שיש חיוב צדקה אפילו אם אין העני לפנינו, עי' בס' אוצר פסקי צדקה (סימן א).

בח"ג סימן א אות ח סעיף א שורה כא, דף ח ע"א 'הרמב"ם' - פ"א מהלכות שמיטה ויובל ה"ח וה"י.

שם סימן יז - ע"ע בס' אהלי שם (כתובות סימן נז).

שם סימן כו אות ה שורה ג, דף מב ע"ד - צ"ל לכתחילה דאי דיעבד.

שם שורה ה - צ"ל רשאי להמיר.

שם ד"ה ומה - אולם עי' בס' קרבן אשם למהר"י שכארליש (ריש תמורה) שהקשה אמתני' דהתם דהול"ל בקיצור הכל ממירין ותמורתן תמורה אלא שסופג את הארבעים, וכתב בתירוצו השני דקמ"ל דאף היכא דאין תמורתן תמורה מ"מ לקי. והביא ראיה מזה לדעת הרמב"ם דשותפין וקרבן ציבור אע"ג דאין עושין תמורה מ"מ לקי. ע"ש. והנה אף שהרב קרבן אשם הזכיר בדבריו את דברי רש"י בריש חולין, כוונתו לחולין ב' ע"א, אולם בע"ב כתב רש"י שלא כתבה המשנה הכל ממירין ותמורתן תמורה שהרי תרתי דיעבד למה לי, ושלכן כתבה המשנה לישנא דלא שאדם רשאי להמיר, כדי לומר אח"כ שסופג את הארבעים. וא"כ קושיא מעיקרא ליתא, ואין ראיה מזה להרמב"ם. והרב קרבן אשם אף לא הביא דברי התוס' בחולין (בע"א) שהקשו ע"ד רש"י דהול"ל למתני' למימר הכל ממירים והממיר סופג את הארבעים.
ובעיקר שיטת הרמב"ם בזה, עי' גם בס' עבודה ברורה (ריש תמורה).
ומש"כ הרב קרבן אשם בתירוצו הא' דקמ"ל מתני' דאף בשלו רשאי להמיר, עי' בקול הרמ"ז (ריש תמורה) שכ' איפכא. והו"ד בס' עבודה ברורה (ריש תמורה).

שם סימן נג אות א - ע"ע בקובץ אור המערב (גליון א עמוד לו).

בקו' זכרון יהונתן בעמוד האחרון ד"ה והנה, שורה ח - צ"ל קולא וחומרא.

במפתחות שבסוה"ס - כשכתוב במפתח 'ח"ג שו"ת הגר"ח' הכוונה לשו"ת הגר"ח שבסוף ח"א.

יום ראשון, 21 ביולי 2019

שם הספר: לב צדיק ח"א.
מחבר: רבי דניאל טוויל מעלי הכהן.
דפוס: ירושלם תשע"ז.

בעמוד צח אות מו, דכסברא מציעתא נקטינן - ע"ע ביד מלאכי (אות תעז), ובס' חכמה ומוסר למהר"א ענתבי ז"ל (דרך חקיך אות צט), ובשו"ת שמן אפרסמון (בסוה"ס עמוד פו), ובס' שלמא בעלמא (א"ח סימן תקיח).

בדף קמב ע"ב הערה יא ד"ה וכן, שורה ד - צ"ל ובשדי חמד.


יום שני, 15 ביולי 2019

שם הספר: שו"ת ושב ורפא ד' חלקים
מחבר: רבי רפאל אייפרס.

ח"א
דפוס: ירושלם תשנ"ד.

בשער הספר 'נכד להגאון היעב"ץ' - עי' באתר שטורעם (תגובה 4) שנראה שמפקפק בזה.

בדף יז ע"ב בסוף הדיבור הא', בענין הנכנס לבית הכסא ולא עשה צרכיו אם יש לו ליטול ידיו - ע"ע בזה בס' עצי היער (סימן ד אות סא), ובמאסף לכל המחנות (סימן ד אות צט), ובקצות השלחן (סימן ב בדה"ש סוף אות כט), ובשו"ת שמחת כהן (ח"ח ס"ס א, ובהנד"מ ח"א ס"ס ו), ובשו"ת יביע אומר (ח"ג א"ח סימן א), ובשו"ת יחוה דעת שלו (ח"ג סימן א), ובשו"ת אור לציון (ח"א סימן א וח"ב עמוד כג), ובשו"ת יצחק ירנן למהר"י ברדא נר"ו (ח"א סימן ה), ובס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (ח"א אוצרות יוסף סימן יב).

שם, בענין אם הכניס ידיו לבית הכסא אם צריך ליטול ידיו - עי' בס' עצי היער (סימן ג אות א וסימן ד סוף אות סא ובהשמטות דף קמג ע"ב), ובשו"ת יביע אומר (שם), ובשו"ת אור לציון (ח"ב עמוד כד), ובשו"ת רבבות אפרים (ח"א סימן ו וח"ב סימן יא), ובשו"ת שרגא המאיר (ח"ג סימן עא אות ו), ובשו"ת יצחק ירנן (שם). ובשו"ת קציני אר"ץ (סימן א אות נה) פסק כדברי הרב בן איש חי. וכ"כ בהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן ד שעה"צ אות קכו).

ח"ג
דפוס: תשס"ח.

בעמוד קצז, בענין שמן הנעשה מחרצנים של סתם יינם - ע"ע בזה בשו"ת באר חיים מרדכי (י"ד סימן לא), ובשו"ת עטרת משה (ח"א י"ד סי' פד-פה), ובס' אמרי דעת (ע"ז פ"ב מ"ד), ובשו"ת מנחת יצחק (ח"י סימן עא), ובשו"ת ציץ אליעזר, ובשו"ת יביע אומר (ח"ז י"ד סימן יא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם, ובס' יסודי ישורון (ח"ו עמוד תיח), ובס' אהלי שם (י"ד סימן קכג סעיף יד), ובשו"ת משנה הלכות (חט"ז סי' כא-כב), ובשו"ת חיי הלוי (ח"ד י"ד סימן סא), ובשו"ת דברי דוד (ח"ד י"ד סימן כה), ובשו"ת ויען יוסף (י"ד סימן לח אות ד), ובקובץ שפתי כהן לרבי שבתי אברהם הכהן רפאפורט (עמוד רד), ובקובץ פרי תמרים (גליון נה עמוד יח), ובקובץ עץ חיים באבוב (גליון י עמוד צג וגליון יא עמוד רצב), ובתשובת מהר"ש מילר נר"ו מטורונטו שנדפסה בקובץ עץ חיים הנ"ל (גליון ט עמוד עז) ובקובץ פליטת סופרים (גליון א עמוד נא).

יום רביעי, 5 ביוני 2019

שם הספר: קובץ שיעורים השלם - על מסכתות פסחים ביצה
מחבר: רבי אלחנן בונם וסרמן
דפוס: [תשע"ט]

דף ג ע"ב בהערה ד"ה ובעיקר, בענין המצוות התלויות בזמן בקוטב הצפוני - ע"ע בס' מעשה רב החדש (הנהגות בעל הפרדס סימן כח), ובתפארת ישראל (ברכות סוף פרק א), ובס' היומם בכדור הארץ (עמוד טו), ובשלמא בעלמא (תשא לד כח).

דף יב ע"א הערה לה, ה"ד הגר"א שהוכיח מרש"י שכתב דשל אחרים היינו נכרים, שעל חמץ של ישראל אחר עובר אב"י וב"י - הנה לשון רש"י הוא, של אחרים כגון נכרי. וק"ק דהרי כתב רש"י "כגון", משמע דאיכא מקרים אחרים. (אך אל"ה ג"כ קשה מדוע רש"י הביא דוגמא של נכרים ולא דוגמא אחרת). וכתב ע"ז הג"ר מאיר מאזוז נר"ו, ראש ישיבת כסא רחמים [במכתבו אלי מיום טו אב תשנ"ג], כמדומה שיש "כגון" שפירושה רק זה בלבד ואין הפנאי מסכים לחפש. אבל אם איתא דה"ה של אחרים ישראל אתה רואה למה כתב רש"י כגון נכרי? הו"ל למינקט רבותא אתה רואה של אחרים ישראל המופקד בידך! ע"כ.
ושו"ר בירושלמי דמאי (פ"ב ה"ד, ד"י ע"ב) דאיתא תמן, התיב רבי יוסי, והא מתניתא פליגא, אילו הן המשפיעין במידה גסה, כגון הסיטונות ומוכרי תבואה, הוי אית חורנין. ע"כ. וביאר הגר"א ז"ל (בביאוריו הנדפסים אחורי הירושלמי) וז"ל (מכ"י א'), הוי איש חורנין, פי' מדנקט כגון, משמע שיש עוד. ועוד הוה מצי להקשות מדנקט מוכרי תבואה ג"כ, ולר"מ אינו אלא סיטון בלבד. עכ"ל. משמע דהבין דכוונת הגמ' לומר דלישנא דכגון משמע שיש עוד. (אמנם בביאור הגר"א שם מכ"י ב' כתב, הוי איש חורנין, מדקתני כגון הסיטונות כו' משמע דיש עוד מדה גסה, וגם הא נקט מוכרי תבואה. עכ"ל. משמע מדבריו דראיית הגמ' דיש חורנין היא גם מהא דתני להו למוכרי תבואה. ובפני משה ביאר דראיית הגמ' דיש חורנין היא רק מהא דנקט למוכרי תבואה. ומהר"ח קניבסקי נר"ו בביאורו כתב כדברי הגר"א בכ"י ב'). ולכאורה סתרי דברי הגר"א ז"ל אהדדי (למש"כ בביאורו לשו"ע). ולפי ביאור הגר"א מכ"י א', ג"כ איכא הוכחה מהירושלמי להדיא דלישנא דכגון משמע דיש עוד. וצ"ע.
והאמת אומר דכדברי הגאון הנאמ"ן נר"ו שיש "כגון" שמשמע רק זה בלבד, כן משמע מלשון רש"י בדוכתי טובא, עי' ברש"י בשבת (ב ע"ב ד"ה ידיעות וג' ע"א ד"ה פטורי) וביבמות (ט ע"א ד"ה איסור מצוה) ובכתובות (מט ע"ב ד"ה גדולה) ובזבחים (קה ע"א ד"ה אף) ובמנחות (כז ע"ב ד"ה ושבפנים וסה ע"ב ד"ה כל ספירות ופ"ג ע"ב ד"ה כל הארצות) ובכריתות (כז ע"ב ד"ה ונסתאבו) ועוד. וראיתי בס' מגדים חדשים עמ"ס שבת (כא סע"א) שיישב בזה דברי רש"י שם מקושית הפמ"ג (סימן רסד מש"ז אות ה) [וע"ע באגרות הפמ"ג (אגרת ה) מש"כ בביאור תיבת 'כגון']. ועי' ברש"י סנהדרין (צח ע"ב ד"ה אי מן חייא) שהביא ב' פירושים אי כגון היינו דוקא או לא. ועי' בס' בן יהוידע (סנהדרין שם) ובס' דברי תורה להאדמו"ר ממונקאטש (ח"ד אות ו) ובאתר הרב ידוובני מש"כ בדברי רש"י בסנהדרין אלו.
ומלשון הגמ' בכמה מקומות משמע, שכגון משמע רק זה בלבד, לדוגמא בשבת (ה ע"ב) "כגון שקלט מע"ג גומא", ושם (סט ע"א) "כגון דידע לה לשבת בלאו", וביבמות (יד ע"א) "איבעית אימא קודם בת קול וכגון דב"ה רובא", ועוד. ואולי יש לדייק כן גם מדברי מר"ן בש"ע (א"ח סימן שס ס"א), עי' בס' נתיבות שבת (פרק טו הערה מט).
מיהו עיין בתוס' כתובות (מ"ח ע"א סוד"ה דאורחיה) שכ', ומיהו הלשון דחוק דקאמר כגון דאורחיה דידיה, משמע דאיכא דלאו אורחיה דידיה. ע"כ. מוכח כדברי הגר"א ז"ל בביאורו לירושלמי. ושו"ר בשדי חמד (מע' הכ' כלל ז) שכבר עלה ונסתפק בלישנא דכגון, והביא דמחלוקת הפוסקים היא. ע"ש. ולא הביא מכל הנ"ל. ועי' למהרי"ח סופר בכף החיים (סימן קנד אות יח) שהביא דברי הפתח הדביר (שם אות ג) דג"כ כתב דלישנא דכגון פירושא שיש עוד חוץ מזה. ועי' במש"כ עליו בכה"ח שם. וכ"כ בס' חזון עובדיה – ארבע תעניות (דף תלא ע"ב) דלישנא דכגון פירושא שיש עוד חוץ מזה. וע"ע בש"ך י"ד (סימן צט סוף אות א) ובאתר ישיבת כסא רחמים (במדור שאל את הרב מס' 3037).
ויש להביא ראיה ש"כגון" פירושו שיש עוד חוץ מזה, ממ"ש רב האי גאון בפירושו למס' חגיגה: "דעו כי דברי האגדה לאו כשמועה נינהו, כל אחד דרש מה שעלה על לבו, כגון, אפשר, ויש לומר, לא דברי חתוך, לפיכך אין סומכין עליה" [והו"ד בקונטרס הערות ותקונים לספר תשובות הגאונים (ליק תרכה - תרכו, עמ' לג) בשם ס' מצרף לכסף (ספ"ג) בשם בעל צפנת פענח. ועי' בשדי חמד (מע' הא' סוף כלל קנ) בשם רב האי גאון. וע"ע שם בפאת השדה (מע' הא' כלל ע)]. [וברבעון קרית ספר (גליון א) ובקובץ ושמחת בחגך (דף כד ע"ב) כתבנו חלק מהדברים הנ"ל].

דף טו רע"ב, הקשה דמה דכתיב בראשון הכוונה היא על החודש הראשון - וכן הוא בספר קובץ ענינים (להרב זלמן דרורי) בשיעורי הג"ר אלחנן וסרמן למס' פסחים. ואפשר ליישב בפשיטות, דאע"ג דהפשט מיירי על החודש, מ"מ הרי בכל אותה פרשה (שבה נמצא הפסוק בראשון וכו') מדובר על חודש ניסן, וא"כ למאי נצרכה "בראשון", אלא ע"כ כדדרשה הגמ'.

דף יט ע"א הערה ס, בענין המשהה חמץ ע"מ לבערו אי עובר עליו - ע"ע בס' שלמא בעלמא (א"ח סימן תמו).

דף מז ע"ב אות לב, 'ומוכח הכא דסכנת עקרב לא חשיב שכיח היזיקא' - וכ"כ בראש יוסף. ואפשר לדחות ולומר דלעיל הוי שכיח היזיקא ברי, והגמ' לא תירצה כן משום שלא רצתה לשנות את הכלל ולהעמיד אוקימתא דהכלל מיירי היכא דלא שכיח היזיקא. וגם דתירוץ זה דשכיח היזיקא הוא דוחק, וכמו שהעיר בקובץ שיעורים (כתובות אות רעז וב"ב אות שסא, והו"ד להלן), וכמ"ש בס' הליכות עולם למהר"י הלוי (שער ב דף יא ע"ב) בכיו"ב, וז"ל: וזה התירוץ אינו מתרץ אלא מתוך דוחק גדול שאינו מוצא תירוץ אחר, כדמוכח התם בריש מציעא דמקשה ברישא על ר' חייא מכח מתניתין ולא מתרץ תנא הוא ופליג עד לבסוף דלא הוה אפשר ליה בלאו הכי. ע"ש.

דף מט ע"א ד"ה ובב"ב, כתב שאף שאין סומכין על הנס, שלוחי מצוה שאני - וכ"כ בס' עבדא דמלכא (ס"ס קצה עמוד תקצח) בביאור רבי יוחנן שסמך על הנס שלא שישלוט בו עין הרע ביושבו בשערי טבילה, שלצורך מצוה שרי. וע"ע במש"כ בס"ד בגליון שם, ובס' שלמא בעלמא כ"י (יומא פח ע"א).

דף נ ע"ב - הקשה ע"ד הש"ס (ב"ק טז ע"ב), "דרש רבא, מאי דכתיב (ירמיה ה) יהיו מוכשלים לפניך, בעת אפך עשה בהם. אמר ירמיה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אפילו בשעה שעושין צדקה הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים, כדי שלא יקבלו עליהן שכר". ממה דאיתא בברכות (ו ע"א) דאפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. וכ"ה בשבת (סג ע"א) ובקדושין (מ ע"א). וא"כ הכא נמי אם נכשלים בבני אדם שאינם מהוגנים, מ"מ מקבלים שכר, דהרי כחשב לעשות מצוה ונאנס דמיא. ומה שציין הרב המגיה (באות קפב) לדברי הרב המחבר בס' קובץ הערות (דוגמאות לביאורי אגדות ע"ד הפשט סימן ג אות ד), עי' במה שביאר בדבריו בספר זכרון כתר דוד (דף קעא סע"ב), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף עב ע"א הערה רסד, בענין תשביתו אם מתקיים בשוא"ת או בעינן דוקא בקו"ע - ע"ע בס' שלמא בעלמא (א"ח סימן תמו), ובקובץ בית אהרן וישראל (גליון קסו עמ' נו), ובשו"ת דברי שלמה (ח"ב סימן קצב, עמוד תכט והלאה).

דף פג ע"א הערה שא, בענין חצי שיעור במצוות עשה - עי' בשו"ת תורה לשמה (סימן ב), ובספר ידי חיים (עמוד קנ ועמ' קפח-קפט), ובשו"ת חזון עובדיה ח"א (סימן כח), ובס' חזון עובדיה (יום טוב דף ריז ע"א), ובס' אהלי שם (א"ח סימן תעב ס"ז), ובס' שלמא בעלמא (א"ח סימן תרעא).

דף קד ע"ב הערה כ, בענין אם מקיים מצות תשביתו ע"י ביטול - ע"ע בשו"ת ישועות יעקב (א"ח ר"ס ד).

דף קה ע"א הערה כא, בענין חמץ שביטלו ברוב היתר אי מקיים מצות תשביתו - ע"ע בס' אישים ושיטות (עמוד קמט), ובס' מפענח צפונות (עמוד סא).

דף קיח ע"ב הערה סח, בענין צעב"ח באדם - ע"ע בס' אוצר חושן משפט (שי"ל בשנת תשס"ו, ח"ב סימן טז).

דף קכג ע"א הערה פז שורה ב - צ"ל למשניות שבת.

דף קפד ע"ב, דהיכא דאיכא רצון ואונס בהדי הדדי חייב - ועי' להרמ"ז ז"ל בס' משכיל לדוד (בהנד"מ דף קנא ע"ב) שהביא יתירה מזו משם הרב מנות הלוי ז"ל (בהקדמתו). וע"ע במשנ"ב (סימן שכח בשעה"צ אות יז) ובשמירת שבת כהלכתה (פל"ב הערה קעד), וה"ד אאמו"ר נר"ו בס' מטמין ומבשל בשבת (דך קפה ע"א). ועי' בקו' דעה חכמה לנפשך (פר' בהעלותך תשע"ד דף כח ע"ב), ובקונטרס כאיל תערוג על ברית מילה (סוף עמוד מה), ובס' חזון עובדיה (שבת ח"ו דף קנט ע"א).
והנה במקור הדברים בקובץ הערות כתב עוד הרב המחבר(באות יב) בזה"ל: ולפי הנ"ל צריך להבין מה שטרחו הראשונים להשיב על השאלה הידועה מידיעה ובחירה וכו'. ולפי הנ"ל לכאורה גם זה ל"ק, דאפילו אם נאמר כן דאחר הידיעה א"א שתהיה בחירתו היפוך הידיעה, מ"מ הרי הוא עושה גם ברצון עצמו, דגם אילו לא היתה הידיעה מכריחתו היה עושה ג"כ כמו שעושה עכשיו, והוי כמו אונס ורצון יחד, ושפיר הוי בר עונש כה"ג כנ"ל, וא"כ למה טרחו הראשונים כ"כ בישוב קושיא זאת. וצ"ע. ע"כ. וה"ד מהר"ש קרסנר נר"ו בס' נחלת שמעון על שופטים (ח"ב סימן לט אות יא). ע"ש. וע"ע בס' אורות החומש (ר"פ בלק), ולמהר"א מילר ז"ל בקו' עורו ישנים ח"א (עמ' מט), ובס' WILL FREEDOM & DESTINY (עמוד 130) [ועי' להרב כתב סופר ז"ל עה"ת (ר"פ חוקת) דאזיל כל בתר איפכא וס"ל שאין הבחירה על המחשבה, כי אם על המעשה בלבד].
וע"פ הדברים האלה יש לבאר את הברכה לרך הנימול "כשם שנכנס לברית" וכו' (שבת קלז ע"ב), שהכוונה היא שאין לדאוג מפני ריבוי המצוות והקושי שבקיומם, שכן כבר נגזר עליו אם יקיימם או לא, וכל מה שהקב"ה דורש מאיתנו זה רק הרצון, שרצוננו יהיה לעשות רצונו, ואין ביכולתנו לשנות את מעשנו שנגזרו עלינו בידיעתו יתברך. ולכן אומרים, דע שכשם שנכנס לברית, שאנסו את התינוק לקיים את המצוה בלא הסכמתו, כמו כן יכנס לתורה לחופה ומעשים טובים בעל כרחו, וכל חובתינו בעולמינו היא רק לכוין רצוננו כרצונו.
ובעיקר דברי הרב קובץ הערות ז"ל, העיר הר' משה מוהנה נר"ו דדבריו קשים ביישוב שאלת ידיעה ובחירה, שכן לא רק הקב"ה יודע מה נעשה, אלא גם יודע אם הדבר יעשה ברצוננו או לאונסנו. וא"כ הק"ל, שכן הכל נעשה בעל כרחנו לכאורה.
ולפי דברי הרב קובץ הערות ז"ל אפשר ליישב קושיית המפרשים ע"ד הש"ס (ע"ז ד ע"ב) שלא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, ופרש"י שגזירת מלך היתה שישלוט בהם יצה"ר. וא"כ קשה למה נענשו [ועי' בזה למהרש"א בח"א (שם) ובמפרשי הע"י הרי"ף ועיון יעקב ועץ יוסף וחדושי גאונים בשם מהר"ל מפראג בס' תפארת ישראל. והוא בפרק מח. וע"ע למהר"ל מפראג ז"ל בחדושי אגדות שם ובספרו נתיבות עולם (נתיב התשובה פ"ד ד"ה ובפ"ק)]. וי"ל שמכיון ששמחו בעשיית העגל במחולות, א"כ איכא אונס ורצון בהדי הדדי. ועי' למהר"י קמנצקי ז"ל בס' אמת ליעקב (תשא לב יט) שדוקא בגלל המחולות שבר מרע"ה את הלוחות. ועי' בס' מאיר עיני ישרים בשם הספורנו והאלשיך ובס' טללי אורות בשם שירה חדשה עפ"ד ר"ע ספורנו ז"ל.

דף קצט ע"ב הערה שכח, בענין דבר המעמיד שאינו בטל אי הוי מדאורייתא - ע"ע בגליון מהרש"א (סימן פז אות כב), ובשו״ת חתם סופר (חי״ד סימן עט וסימן פא), ובמחצית השקל (א"ח סימן תמב אות ט), ובפמ"ג (א"א שם ובי"ד סימן ק מ"ז אות א) ובחכמת אדם (כלל נג אות כט) ובכף החיים (י"ד סימן קיז אות עז) ובשו"ת הר צבי (י"ד סימן פג) ובשו"ת יביע אומר (ח"ה חי"ד סימן יא אות ה) ובשיח יעקב (סימן פז סעיף יא אות א ד"ה ודין והלאה).

דף ר ע"א ד"ה גמ' וסבר, הקשה איך החליף דבריו של התנא וקעבר ע"ז משום לא תשיג גבול - עי' שהאריך בזה בס' CHANGING THE INMUTABLE, והביא הרבה דוגמאות לזה.

דף רלח ע"ב הערה תקד, בענין שנים שעשאוה אי אסור מדאורייתא - ע"ע בשו"ת חזון עובדיה (ח"א כרך ב עמ' תקצד-תקצה), ובס' שלמא בעלמא (א"ח סימן צג).

דף רעג ע"א הערה תרכא, בדברי הטו"א שביכורים אינה מ"ע שהז"ג - ע"ע בשו"ת שלמת חיים החדש (סי' תקעד-תקפב), ובס' חזון עובדיה על פסח (מהדורה שלישית הלכות ברכת האילנות עמוד ח ועמוד רפח).

דף ערה ע"ב, בענין פסח שבישלו בחמי טבריא, והרי נפסל ביוצא - וכתב הרמ"ז ז"ל בס' טובת מראה (דף כו ע"א): איתא בירושלמי שבת (פ"ז ה"ב), וז"ל: בשל בחמי טבריא מהו. חזקיה אמר, אסור. רבי יוחנן אמר, מותר. יעו"ש. אמר המחבר, עיין להרב נחמד למראה שם [ח"ב דף כא ע"ג] שכתב וז"ל: שמעתי מקשים משם רבני אשכנז, למ"ש הריטב"א דחמי טבריא היינו חמי טבריא ממש, קשה היכי משכחת לה אם בשלו בחמי טבריא, איך מוציאו משם ואוכלו בירושלים, והכתיב לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה, דנפסל ביוצא, ואם הביא חמי טבריא לירושלים המים מצטננות ולא יצלה הבשר בחמי טבריא. ולפירוש רש"י בתלמוד דידן בפסחים דף מא ע"א בד"ה חמי טבריא מעיינות רותחים וכו' עיי"ש ניחא. ודוק. עכ"ל בחלק ב' דף ק"ך ע"ג. יעו"ש. ונראה לענ"ד לתרץ דדברי חז"ל על העתיד, דידוע מ"ש ז"ל דלעתיד תתרחב ירושלים עד שערי דמשק שנאמר צופה פני דמשק, וזה ידוע כי טבריא היא באמצע הדרך בין ירושלים ובין דמשק כנודע לכל הולכי דרכים מעשים בכל יום, וא"כ כשתתרחב ירושלים עד דמשק תהיה טבריא וחמי טבריא הכל יהיו בתוככי ירושלים, והפסח נאכל בכל העיר כנז' בפרק איזהו מקומן, ואז אינו נפסל ביוצא. וק"ל. עכ"ד ז"ל.
   והנה כ"כ לתרץ גם הגרי"ז יוסקוויטש ז"ל בירחון דגל התורה (שנת תרפ"ג, סימן ד) על פי דברי הספרי שעתידה ירושלם להיות עד דמשק, ומותר יהיה לאכול קדשים קלים בכל ארץ ישראל, וכמ"ש המהרש"א (ב"ב עה ע"ב). וה"ד בס' תורה שלמה (כרך יא, במילואים שבסוה"ס סימן כג, דף ריח ע"א). ושם הביא דברי רש"י (פסחים מא ע"א) ע"ד הש"ס שם שפסח שבשלו בחמי טבריא חייב, ופרש"י: חמי טבריא, מעיינות רותחין. וכתבו בספרי האחרונים שרצה לתרץ היכי משכחת לה פסח בטבריא והרי נפסל ביוצא מירושלם. ודוחק לומר דמיירי בשעת היתר במות שהפסח נאכל בכל ישראל, ולכן פירש רש"י מעיינות רותחין, שמשכחת להם שימצאו בירושלים, ונקראים בשם חמי טבריא. והעיר מדברי הגמ' בפסחים (ח ע"ב) מפני מה אין חמי טבריא בירושלם. ע"ש.
   והגר"ד צימרינג בס' מצור דבש (פסחים מא ע"א) כתב ליישב, שיוכלו להביא חמי טבריא ע"י סילונות במעבה האדמה שנשמר חומם. ע"כ. ובהגהות מראה כהן שבסוף מס' פסחים (בהערות מהר"ש הכהן לדף מא ע"א) אף הוא הביא קושיא זו בשם חכם אחד מירושלם, שאם הביאו הפסח לטבריא נפסל משום יוצא שנראה שבפסח פסול אין בו איסור בישול, ואם הביאו חמי טבריא לירושלם כבר נצטננו, ועוד דכלי שני הוא ואינו מבשל כלל. וכ' ליישב דמשכחת לה בשעת היתר הבמות, דקדשים קלים היה מותר לאכלן בכל ערי ישראל. ע"ש. והו"ד בס' שטמ"ק ובס' מנחם משיב נפש עמ"ס פסחים (מא ע"א). והוא כדברי הרב המחבר. ומהרי"ח בס' בניהו (פסחים ח ע"ב) אף הוא הביא ששמע מקשים קושיא זו, וכ' ליישב דאפשר להביא חמי טבריא לירושלם ע"י שד, או שהשד יוליך הבשר לטבריא. אי נמי ע"י שם. ושוב כ' שאין התחלה לקושיא זו, דדינא קמ"ל אי הוה בירושלם מים חמין, כי שלמה המלך היה יכול לעשות כזאת. ע"ש.
   ובס' תורה תמימה (פר' בא פרק יב אות פט) הביא דברי הגהות מראה כהן, וכ' שהדוחק מבואר, דלפי"ז למה מודיענו הש"ס כל עיקר דין זה, והרי מאי דהוה הוה, ואם לעתיד, הרי הבמות לא יותרו עוד לעולם. וגם הרמב"ם העתיק בחיבורו דין זה, ואין דרכו להזכיר בחיבורו מדיני הבמות. ועוד כמה דחוק תירוץ זה מכמה טעמים. וכ' ליישב כמו שכתב הרב תורה שלמה הנ"ל בשם האחרונים. ע"ש. ובס' יד אליהו (שולזינגר, פסחים מא סע"א) הביא דברי הגהות מראה כהן הנ"ל, וכ' להעיר עליו דלא דלא מיקרי כלי שני. וכ' ליישב דאפשר דמיירי גם במשכן שילה, ומעון דסמיך לשילה סמיך נמי לטבריא. ע"ש. גם הגרש"א יודלביץ ז"ל בס' מעיל שמואל (פסחים מא ע"א ד"ה א"ר) העיר על דברי הגהות מראה כהן כהערת הרב יד אליהו, וכ' ליישב הקושיא שהביאו המים לירושלם ע"י גמל פורח או ע"י קפיצת הדרך ע"י שם. ע"ש.
   ובס' אגלי טל (מלאכת האופה הערה כו אות ב) ג"כ הקשה הקושיא הנ"ל, וכ' דאין לומר דנפ"מ ללקות נמי משום צלי אש, ליתא, דאין איסור כי אם צלי אש חל אאיסור יוצא, ועוד דהתוס' כתבו דבבישלו בחמי טבריא עובר רק אעשה. וי"ל דמיירי שטמנו בבגדים לשמור חומו והביאו לירושלם. ואם היינו אומרים דמותר לשחוט פסח שני בבמות יחיד, משכחת לה בשעת היתר הבמות ופסח שני. ומ"מ יותר נראה דאין פסח שני קרב בבמה קטנה. וכ' ליישב שהטמין הכלי שבו חמי טבריא בדבר המוסיף הבל ולכן מעלה רתיחות אף בהגיעו לירושלם. עש"ב.
   ובס' גור אריה יהודה (זמבא, קונטרס המועדים דיני פסח סימן יא אות ג והלאה) הביא דברי הגהות מראה כהן והרב אגלי טל הנ"ל, וכ' ליישב באופן אחר עפ"ד הרמב"ם דיכולין להוסיף על ירושלם כמה שירצו, א"כ אם יוסיפו אף את טבריא על ירושלם הרי לא יפסל תו ביוצא. ובשם אביו הגר"מ זמבא ז"ל (מח"ס תוצאות חיים ועוד) כתב ליישב, דמיירי שיצא לפני זריקת דמים ושפיר דמי לאוכלו לאחר זריקת דמים בכל עיר מוקפת חומה. עש"ב. ובס' בשולי גליוני (פסחים מא ע"א) הביא דברי הגר"מ זמבא ז"ל מזכרונו, וכ' שאין בידו ספר גור אריה יהודה לעיין בו. וכ' שהוא תמה דאפשר שהביאו המים בכלי מחזיק חום מטבריא לירושלם. ואף הוא כ' דמיקרי כלי ראשון ולא כלי שני [ואף באגלי טל הנ"ל כ' דהוי כלי ראשון ולא כלי שני. ע"ש]. ובס' הר צבי עמ"ס פסחים (מא ע"א, עמוד צד) הביא דברי הגר"מ זמבא בס' זרע אברהם [ט"ס, וצ"ל גור אריה יהודה, וכנ"ל]. וכ' לציין לדברי האחרונים.
   גם בס' עיני כל חי (פסחים מא ע"א) הביא קושיא זו מהגאון רבי משה סוזין רבה של ירושלם. וכ' שבס' יגל יעקב (עמ"ס פסחים שם, דף פה מדפי הספר) יישב ד' תירוצים, ותירוצו האחרון שוה לראשון. גם כ' לעיין בס' שדה יצחק. ע"ש. ובס' שער החצר (סימן תקפג) הביא לשון ספר יגל יעקב הנ"ל: שאפשר שחמי טבריא לא שכיחי בירושלם, אבל שכיחי באיזה פעמים. אי נמי בפלוגתא דתנאי בשבת דט"ל אי חמי טבריא יתחממו ע"י גיהנם או תולדות חמה יעו"ש, והכא למ"ד בחמה וכו' ושייך ע"י חום חזק באקראי וכו'. אי נמי דעיקר חמי טבריא אינם בירושלם אלא בהמשכה, פעמים שכיחי ופעמים פסקי. וכ' בס' שער החצר, שלפירוש השני כיון רש"י. ע"ש. והו"ד בס' טובת מראה הנ"ל. ע"ש. ובס' שדה יצחק עמ"ס פסחים (מא ע"א) כ' ע"ד רש"י שם שכוונתו לומר שיש בירושלם מעיינות רותחין דומיא דחמי טבריא. ולא זכר מדברי הש"ס (פסחים ח ע"ב) דאין חמי טבריא בירושלם. כתב  ובשו"ת פרי יצחק ח"א (סו"ס כ) הסכים דמיקרי כלי שני, וכ' ליישב דאפשר שיבקע מעיין ובו מים חיים בירושלם, ומ"ש בפסחים (ח ע"ב) דאין חמי טבריא בירושלם, אולי כאשר תמלא הארץ דעה שאני. וזו כוונת רש"י שכ', חמי טבריא, מעיינות רותחין. ע"ש. ובשו"ת שם אריה (חיו"ד סימן לב ד"ה ואגב) כ' דהוי ספק כלי שני, וכ' דעד ירושלם בודאי יתקרר. וי"ל דהוי בשעת היתר הבמות דקרבן פסח היה קרב בבמת ציבור. ע"ש.
   ובס' גליוני יואל (פסחים מא ע"א) כ' ליישב בדוחק, שהביא המים בכלים המחזיקים חום זמן מרובה. ובשו"ת זכר יהוסף (חאו"ח סימן קצג) הביא דברי הרב שם אריה, והביא דברי הרמב"ם שבזמן היתר הבמות היו מקריבין את הפסח בבמת יחיד. וכ' ליישב דלעבור עליו אף באיסור בישול קמייתי לה. ע"ש. ובס' ברכת ראש עמ"ס נזיר (בלקוטי מהרא"י שבסוה"ס למס' פסחים) אף הוא הקשה כן, וכ' לדחות התירוץ דמיירי בבמה קטנה, וכ' לבאר דהוו מעיינות רותחין דומיא דחמי טבריא ולא כחמי טבריא ממש. ע"ש. ובשו"ת אמרי יושר ח"א (סימן כה) אף הוא העיר ע"ד הגהות מראה כהן דמיקרי כלי ראשון. וגם כ' דאפשר דאף בכלי שני עובר. גם כ' שתירוצו של הגהות מראה כהן לא יגהה מזור לדעת הרמב"ם [וכמ"ש הרב תורה תמימה הנ"ל]. וכ' ליישב דמיירי דאזיל בגמלא פרחא או ע"י שם מטבריא לירושלם והביא מחמי טבריא. ובסו"ד כתב ליישב דמיירי שהוציאו לפני זריקת דמים מירושלם לטבריא ובישלו והחזירו לירושלם לפני זריקת דמים. עש"ב.
   ובס' תורה שלמה (שם) כ' שהגרז"ו לייטר (מח"ס מתורתן של ראשונים ועוד) כתב לו שבס' יחוסי תנאים ואמוראים כת"י אות ר' חייא [בנדפס עמ' רפו] כ' וז"ל: והא דאמרינן פסח שבשלו ליכא לאוקומי בבית עולמים, דהא אין חמי טבריא בירושלם כדאמרי' בפ"ק דפסחים. י"ל או במדבר או בשילה ובבמה גדולה ובשעה שמקריבים בבמת יחיד. וכ' לציין בתורה שלמה (שם) לספרו של הגרז"ו לייטר שו"ת בית דוד (סימן קז). ובשו"ת בית דוד (שם ד"ה ומה) הביא מה שתירץ בזה בס' יגל יעקב הנ"ל, דהכא כעין חמי טבריא קאמר. והעיר על דברי לקוטי מהרא"י הנ"ל שלא ראה שקדמוהו בזה. והביא עוד דברי האחרונים בזה, וכ' לעיין בשו"ת בית יצחק (חחו"מ דרוש יא אות יח) ובחידושי רד"ד עמ"ס פסחים (מא ע"א). וע"ע גם להגרז"ו לייטר בספרו שו"ת ציון לנפש חיה (סימן קטז), שכ' שבשו"ת מחזה אברהם שטיינברג (סימן קיז אות ב) האריך בזה. גם השיג על דברי הגהות מראה כהן דלא הוי כלי שני. גם כ' דמשכחת לה בגמלא פרחא, או ע"י שעשה כלי להחזיק חומו כמו שנוהגין בע"ש, או דקעבר נמי אאיסור בישול חוץ מאיסור יוצא. ושוב הביא דברי ספר יחוסי תנאים ואמוראים הנ"ל. ע"ש.
   ובשו"ת יד שלום (סימן מח) כ' ליישב דמיירי בזמן היתר הבמות. ועוד תירץ דקמייתי להו במוליאר ששומר החום, ומיקרי כ"ר כמ"ש הט"ז. ובסו"ד כתב דשפיר איכא למימר דאיסור חל על איסור בכה"ג. עש"ב. ובס' מאור ישראל (פסחים מא ע"א) הביא דברי מהרי"ח בס' בניהו שכ' שהוציא הבשר לטבריא ע"י שד או שם, והקשה עליו שהרי לאחר שנפסל ביוצא אין בו איסור בישול. גם הביא דברי כמה מהאחרונים הנ"ל, והביא דברי האדמו"ר מגור במכתבי תורה (סימן פא - פג) שהביא ע"י טרמוס. ודחה דהוי ככלי שני. עש"ב. ודבריו תמוהים, דאפשר שהניח הטרמוס בתוך חמי טבריא והשהה אותו בתוכם דבכה"ג לכו"ע הוי ככלי ראשון וכמ"ש כמה מהאחרונים הנ"ל. ולא דמי לדין טרמוס בשבת דמיירי ששפכו לתוכו המים מכלי ראשון. ודבריו צ"ע. גם כ' במאור ישראל (שם) לעיין בקושיא זו בס' מאורי אור (עוד למועד דף ח ע"א). ואמ"א. ובאנציקלופדיה תלמודית (ערך חמי טבריא, כרך טז עמוד מה) הביאו כמה מהאחרונים הנ"ל. ובס' ארץ ישראל ושכנותיה (ערך טבריא הערה לח ומא) כ' בזה דברים שאסור לשומעם וכ"ש לכותבם.

דף שדמ ע"א בהערה, במחלוקת מהרש"ל וט"ז אם ביום אחרון של סוכות חייב בסוכה אחר שקיבל עליו יו"ט - ע"ע בס' שלמא בעלמא (א"ח סימן תרסח), ובשו"ת רבבות אפרים (ח"ז סימן קפא), ובקובץ נזר התורה (אלול תשע"ז דף שע ע"ב ובעמוד תסט אות ו), ובשו"ת בנין אב (ח"ד סימן ה, ודבריו חזרו ונדפסו בספר בנין אב על שבת עמ' מו-נא), ובס' אש התורה (ח"ב עמוד רסג בסופו).

דף שס ע"ב הערה ז, בענין ביצה אי הוי אוכל או משקה - עי' בס' שלמא בעלמא (א"ח סימן רי אות ט) מדברי האחרונים בזה.

דף שפח ע"ב, בענין קיום מצות תשביתו ע"י נכרי - ע"ע בס' שלמא בעלמא (א"ח סימן תמו).

דף תיח ע"ב בהערה, בענין ריבוי בשיעורין בדבר שאינו ראוי לו - ע"ע בס' שלמא בעלמא (סימן תקיח) מדברי האחרונים בזה.

דף תלה ע"ב הערה רסג, בענין אי מהני שאלה במעשר בהמה - ע"ע בשו"ת שבט הלוי (חי"א בהערות למנ"ח שבסוה"ס מצוה שס).

דף תלו ע"א בהערה, שורה ט 'נקטו ג"כ דהקדושה חלה מאליה ע"י התורה, ומה שאמרו דמעשר בהמה הוי דבר הנדור, הוא משום דמ"מ בעינן מנין ע"י האדם' - וכ"כ בשו"ת שבט הלוי (שם).

יום ראשון, 10 בפברואר 2019

שם הספר: גופי הלכות
מחבר: רבי רחמים כהן (מח"ס כסף טהור)
דפוס: תשע"ט

כבר נתחברו כמה ספרים בשם זה: א' חיברו מהר"ש אלגאזי, א' חיברו מהר"ר אברהם צבי, א' חיברו מהר"ר יעקב אב"ד לודווינאווי, א' חיברו מהר"ר יהושע העשיל וואלהענדלער, וא' חיברו (עמ"ס קנים) מהרצ"ה קראמער.

בסוף סימן א, הקשה דמהאי מתני' גופא דמייתי ליה לאבא שאול אפשר להוכיח דסתם תנא דמדות אינו רבי אליעזר בן יעקב - אולם כבר כתבו שאין הכוונה שכל המסכת היא מראב"י, עי' בהגהות בית שאול שבסוף המשניות (מדות פ"ה מ"ב). וציינו בהגהות מהרש"ם הנדפס בסוף ש"ס וגשל הנד"מ (יומא טז ע"א). ע"ש.

בדף ב ע"א ד"ה וכתב, שורה א - צ"ל וכתבו הרא"ש.

שם ד"ה ומה - י"ל עפ"ד הש"ס (חגיגה יא ע"ב) אלא אימא הן והן גופי תורה, דהכא נמי פרפראות לחכמה נאמר גם על קנין ופתחי נדה.

____________________

הרב המחבר השיב על הערות אלו בזה"ל:
שמחה רבה לדעת שבשפלינו זכר לנו שכבוד תורתו עסק בקונטרסי ואני אעיין במה שציין לי ואתקן הטעויות תודה רבה ועוד אצפה מהקב''ה שנוכל לפלפל עוד בתורתו הקדושה מתוך שמחה וכמו בכל פעם אני לומד הרבה מכם ולכן מתענג אני להתכתב איתכם.
כתלמיד המצפה לשמוע דברי רבו
רחמים כהן

יום ראשון, 16 בדצמבר 2018

שם הספר: עושה שלום - אהלי שם על הליכות עולם בן איש חי שנה ראשונה
מחבר: רבי מיכאל פרץ
דפוס: תשע"ט

בחודש סיון תשע"ט י"ל מהדורה חדשה עם תיקונים. ואלה גליונות המהדורה הראשונה (ולהלן גליונות המהדורה השניה):

בכותרת הסכמת מהריח"ש קוטלר - צ"ל יוסף חיים.

בכותרת הסכמת מהרמ"י ליפקוביץ - צ"ל לפקוביץ.

בהקדמה בתחילת העמוד השני - חסר כמה תיבות, ואלו הן: ברם, המרגלים גם הם ידעו זאת, לכן הם הפעילו את כל מאמציהם וכח השפעתם לשכנע את יהושע בן נון להסכים להוציא דיבת הארץ. כי הם הכירו שאין לו בחירה חפשית בזה, בודאי ירצה לדבר טוב על הארץ. הוא המיוחד מכולם שיש ענין ללחוץ עליו ולהשפיע.

בדף א ע"א, בענין הפרדת חוטי הציצית בשבת - וכתב עוד בזה הרב הליכות עולם בח"ג (פרשת ויחי סוף אות ח). ע"ש.
והנה בהליכות עולם כאן הביא דברי הרב בן איש חי להלן (ש"ב ס"פ נח) שכתב שאסור להפריד חוטי הציצית לאור הנר. ומשמע שביום שרי. וכבר העירו הפוסקים מדין זה, כמ"ש בהליכות עולם. ועי' בס' ילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, סימן ח סוף אות לה).
ומה שכתב שאסור הדבר משום מתקן כלי - עי' בשו"ת יביע אומר (ח"ה א"ח סימן ג) שהאריך להביא ראיות דלא אסרינן משום מתקן מנא אלא בפעם הראשונה. והו"ד בקיצור בס' הלכה ברורה למר בריה נר"ו (ח"א אוצרות יוסף סימן כה). ועי' במש"כ בגליון שם.
ומש"כ (להלן בדף ב ע"א) שלפי הגר"א שהפרדת הציציות מעכבת, א"כ הוא מתקן מנא -  העירני ידידי הרב יעקב חלבי נר"ו שכן מוכח בסוכה (לג ע"ב) שאין ממעטין בי"ט משום מתקן מנא. אולם התם איירי בפעם הראשונה, וכמו שהערנו לעיל. וכן מוכח גם ממה שכתב מור"ם בהגה בענין הסרת גג הסוכה לאחר הגשם בשבת וי"ט, שלא החמיר בה משום מתקן מנא. ועי' בזה בס' חזון עובדיה על סוכות (עמוד יג-יד) מה שכתב בזה, ומה שכתב (בעמוד רנח) בענין הנחת האתרוג בין הפירות כדי שיצהבו פניו (למרות שי"א שהירוק פסול, עי' בס' אעלה בתמר על ארבעת המינים).
גם עי' בס' משנת אברהם למהר"א סאלם נר"ו (א"ח סימן א) שהביא להקשות ע"ד הגר"א בזה מדברי מר"ן בש"ע (סימן כג ס"ב) ועוד דוכתי. גם הביא דברי הרב קצות השלחן שדברי הגר"א נאמרו דווקא במסובכים עד הגדיל, ושכן אמר לו מהרח"פ שיינברג ז"ל (מח"ס משמרת חיים ועוד). עש"ב. והוא כעין ס"ס להקל, ומצד שני יש את דברי מר"ן בש"ע שצריך להפרידם. והוא כעין מה שנתבאר בספרנו להלן (דף ט רע"א).
גם יש להעיר דדעת רוב הפוסקים דלא כהגר"א, והובאו דבריהם בס' הלכה ברורה (שם הערה א), וכ"כ עוד בס' עצי היער (סימן ח אות כו) ובס' בית דין (דף מא ע"א דיני ט"ק אות ב).
ומש"כ מדברי הרב חוט שני נר"ו שיש לאסור לדעת הרמב"ם (פ"ח מהלכות שבת ה"י) שהמפריד פתיל חייב משום מתיר - כבר קדמו בהערה זו בשו"ת מהר"י פראג'י (סימן פא). ובשו"ת יביע אומר (שם) האריך לדחות דבריו. ובין דבריו הביא דברי הרב משנה ברורה שדעת מר"ן בש"ע היא להקל דלא כהרמב"ם. והו"ד בקצרה בס' הלכה ברורה (שם).
ומה שהקשה ע"ד הרב גנת ורדים שאם כבר סיים הקשירה א"כ הסתבכו רק לאחר סיומה, ולא הו"ל לאסור - עי' בהליכות עולם ח"ג (שם) שביאר הדברים דהיינו לפני סיום הקשירה, ואע"ג שעדיין לא נגמרה הקשירה, דמי למסיר יבלת אחת ועדיין נותרו בבגד יבלות אחרות. ע"ש.

בדף ב ע"ב, באהלי שם שורה ב - צ"ל לבודקה בשבת.

בדף ג ע"ב ד"ה ונראה שורה ו - צ"ל בטליתות של.
ובדינא שאם חייב לבדוק חוטי הציצית - ע"ע במה שהאריך בילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, סימן ח סעיף לו).

בדף ה ע"א, בענין אמירת הפסוקים בעטיפת הטלית - ע"ע להלן (דף תתרכא סע"א).

בדף ז ע"א, שי"א שאפילו פשט טליתו ע"ד ללובשה לאחר כמה שעות, אינו חוזר ומברך - אולם עי' בס' ילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, סימן ח הערה נב ד"ה ובש"ע) שהוכיח ש'כמה שעות' לאו דוקא.

בדף ח ע"ב, באהלי שם שורה א - צ"ל מהר"ם מרוטנבורק. וכן להלן.

בדף י ע"א באהלי שם שורה ב - צ"ל וזריקה לשמה.

בדף יא ע"א באהלי שם שורה ד - צ"ל ולדעת הגר"ח פאלאג'י והחזו"א בדיעבד אף שאין בהם י"ב גודלים יש להכשיר. וכתב הרב פקודת אלעזר שהמנהג להקל.

שם רע"ב 'וכן כתבו' - תא"מ.

בדף יח ע"ב, בענין הטלת ציצית בלילה - הרב הליכות עולם ז"ל כתב עוד בזה להקל בתשו' שנדפסה בקובץ בית אהרן וישראל (ניסן תשנ"ט עמוד נג). ע"ש שהביא עוד אחרונים בזה. וכ"כ מר בריה נר"ו בס' הלכה ברורה ח"א (אוצרות יוסף סימן לה). ודברי הרב פרי מגדים להקל בזה הובאו גם בס' עצי היער (סימן יח אות ב), ושכן הביאו במסגרת השלחן (אות ו). וכן פסק האדמו"ר מראדזין בתשובתו שנדפסה בס' עקבי ברכה, ושכן פשוט. וכ"פ בכף החיים (סימן יח אות ב). ע"ש. וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק ח"ט (סימן קה אות א). וע"ע בדעת תורה למהרש"ם (סימן יח) ובהגהות המו"ל שם, ובס' ארחות רבנו (ח"ג עמוד קפח אות ד).
ובענין הראיה מסוכה - עי' במה שדחה בילקוט יוסף (א"ח סימן יח אות ה).

בדף יט סע"ב באהלי שם אות כא - לכאורה אם רק חותך הטלית לעשות ממנה טלית קטן, אין צריך להתיר הציציות, כדברי מר"ן בש"ע (סימן טו ס"ג). ואולי הכוונה אם יוסיף חתיכת בד חדשה לזה, עי' בהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (שם). ודוחק לבאר כן. ועדיף לומר שאף אם אין משום תעשה ולא מן העשוי, מ"מ הוא מתיר לפחות ב' מהציציות כדי לשימם בבד הנשאר, ובזה יש את הנידון של התרת ציציות המבואר בסימן ט"ו.

שם שורה אחרונה - צ"ל סימן טו.

בדף כ ע"א באהלי שם שורה ד 'כן נסתפק פמ"ג' - ובעצי היער (סימן טו אות ה) הביא דברי הרב יפה ללב להחמיר בזה, כיון שמורידו בקדושתו. ובהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (אות ב) האריך בזה, ונשאר בספק. ובכף החיים (אות ב) כתב שהמלבי"ם מיקל בזה. והו"ד בעמודי השלחן על קש"ע (סימן ט אות כ). ושכ"כ הארה"ח והו"ד בפתחי עולם (אות א). ולא ידע שהרב מלבי"ם חיבר ס' ארה"ח. וע"ע בכה"ח (אות יג).

שם ע"ב סוף אות א - גם בטלית של מצוה יש ענין יותר להחמיר משאר תשמישי מצוה, כמ"ש בשו"ת יביע אומר (ח"ב א"ח סוף סימן א) בשם הט"ז. ועוד יש להביא בזה דעות האומרים שאין מקיימים מצות ציצית בט"ק. והו"ד ביביע אומר (שם בראש הסימן). גם בענין מעלין בקודש ואין מורידין לגבי תשמישי מצוה, לא פשוט הדבר שאין אומרים כן, עי' בשו"ת יביע אומר (שם אות ב והלאה). וע"ע בילקוט יוסף (א"ח סי' טו אות א-ב) ובהלכה ברורה (ח"א אוצרות יוסף סימן לו ובמש"כ בגליון שם).

בדף כא ע"א סד"ה ובספר - צ"ל לישנא מעליא. וכ"ה בספר הנר.

שם ע"ב בדעת הרב נמוקי יוסף - לכאורה יש מקום לומר גם בדעתו שנראה שאינו חושש במצוה כשאומר הפסוק 'וקשרתם לאות על ידך' וגו' ואינו מקיים המצוה, אולם אם אומר רק פסוק ראשון לית לן בה.

שם ד"ה אבל, שורה ב - צ"ל יונה והרא"ה.

שם שורה ג מלמטה, בדעת הב"ח - הנה כתב הב"ח (סימן כה אות ב) וז"ל: פירש רש"י, לישנא מעליא נקט. עכ"ל. נראה דר"ל דכשקורא ואהבת את ה' אלקיך וגו' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך וגו', שהוא לייחד את שמו בכל לבבו, והוא במה שתקשרם לאות על ידך ולטטפת בין עיניך שהוא מורה על יחודו שהוא יחיד בעולמו וכו', נמשך מזה שכשאינו מניח תפילין נראה כמעיד עדות עליו יתברך שאיננו יחיד, שעל כן אינו מניחן להורות על יחודו, וזהו עדות שקר שמעיד עליו יתברך וכו'. עכ"ד הב"ח. ולכאורה נראה מדבריו שאם לא קורא פרשה ראשונה לא נקרא מעיד עדות שקר. וכ"כ בכה"ח (סימן כה אות כז, המובא להלן בדף כב ע"ב) ובשו"ת יביע אומר (ח"א א"ח סימן ד) בדעת הב"ח.

בדף כב ע"א שורה ז - צ"ל בלבוש וכוונתו.

שם סוף ע"ב - הנה מכיון שבדעת רש"י איכא עקולי ופשורי, שכן הב"ח ס"ל בדעתו דאם רק אומר פסוק ראשון לית לן בה וכמ"ש לעיל, ושאר הראשונים כולהו ס"ל נמי הכי, א"כ יש לנו לפסוק להקל בפסוק ראשון. וכ"כ בשו"ת יביע אומר (שם). ויש להוסיף שי"א שרש"י פרשן ולא פסקן, וא"כ יש לנו ללכת אחר שאר הראשונים.
ובענין רש"י אם הוא פסקן, עי' במה שהאריך בזה מהרי"ח סופר נר"ו (מח"ס יחי יוסף ועוד) במאמרו בקובץ זכור לאברהם (תשנ"ז-תשנ"ח) בדעת מרן אי רש"י פרשן או פסקן. וע"ע בקובץ אגרות להחזו"א (ח"ג סימן טו), ובשו"ת עמק יהושע למהר"י מאמאן ז"ל (ח"ד בקו' שער יהושע שבסוה"ס מע' הר' אות א) ובשו"ת יחוה דעת ח"ה (בכללי השו"ע שבסוה"ס, אות ג), ודבריו חזרו ונדפסו בראש ספרו הליכות עולם ח"א. וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ט (חאו"ח סימן כא) ובס' חזון עובדיה על פרוזבול (דף יט ע"ב) ובס' ילקוט יוסף על פורים (עמ' תלב) ובקובץ משנת יוסף (גליון ז עמוד נא). ועי' בקו' דעה חכמה לנפשך (פר' בא תשע"ג דף כז סע"ב) שנראה דס"ל שרש"י פסקן. וע"ע במש"כ בס"ד בס' שלמא בעלמא (סימן ריא על הפמ"ג מ"ז אות א, וסי' שח סכ"ה). וראיתי למהר"מ מאזוז נר"ו בשו"ת איש מצליח (כרך ג' חאו"ח סימן טל ד"ה בס', דקי"ג ע"ב) שכתב וז"ל: ונראה שאע"פ שכתב מרן גופיה בב"י או"ח סימן יו"ד דרש"י פרשן הוא ולא פסקן, מ"מ הכא שזה מעשים בכל שנה, ודאי דפירושו מכוון לפסק הלכה, ולא אמרה מרן אלא במקרים שאינם נוהגים תדיר דאמרינן אילו איתשיל עלה לענין הלכה הוה דייק בה טפי, משא"כ כאן (בשיעור שברים) שזה נוהג בכל יום ראש השנה. עכ"ל. ונראה דמהר"ע יוסף ז"ל לא ס"ל כוותיה, מדכתב בשו"ת יביע אומר ח"ז (חאו"ח סימן כט אות ב) לענין טרימא דרש"י לא התכוון לפסק הלכה, והתם מעשים שבכל יום הוא. ובשו"ת צאן יוסף (סימן מז ד"ה עוד) כתב שרש"י אינו פוסק אלא מפרש. ע"ש. אולם מהר"ר ישמ"ח עובדיה (מח"ס ישמח לבב ועוד) בתשו' שנדפסה שם (סימן נ ד"ה ידידי) כתב שהיינו דוקא בדין היוצא מתוך פירוש רש"י, אבל כשכתב בפירושו דבר הלכה שלא מתוך פירוש הש"ס, בדרך פסק אמרה למילתיה. וחלק עליו הרב המחבר שם (בריש סימן נא). עש"ב.

בדף לא ע"ב, בענין הנחת תפילין דר"ת בפני אדם גדול - עי' בשבחי הבעש"ט (מהדורת תשמ"ב עמוד קסב) שכתב הרב המחבר: ודרכי היה כשהייתי מניח תפילין דר"ת, הייתי ירא להניח לפני הבריות וכו'.

בדף לו ע"ב, בדין אם הניח בטעות תפילין דר"ת לפני רש"י - ע"ע בס' הרבי והמונקאטשער (עמוד כ).

בדף רנ סע"א, בענין חתימת ברכת המינים, ציין למש"כ בספר דרך אר"ץ - הוא בעמוד יז. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

בדף רנב ע"ב ד"ה והנה, שורה ג 'החמדת ימים' - ח"ג חודש אלול פרק ו אות עח.

בדף רנג ע"א, בענין נוסח 'למשומדים' והמשך הברכה - עי' במש"כ בזה עוד אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו במאמרו שבקובץ מרי"ח ניחוח (גליון תצו דף כד ע"א הערה לד). ועי' גם מה שהאריך בזה הרב אריאל אפרים אהרונוב נר"ו בקובץ עץ חיים (קיץ תשע"ח).
ובענין החתימה 'ומכניע זדים' - עי' במש"כ בס"ד בגליון ספר דרך אר"ץ (עמוד יז).

בדף רנד ע"א ד"ה והנה, שורה ד מלמטה - צ"ל החיד"א הגר"ח.

שם ע"ב ד"ה ובזה, שורה ב - צ"ל מראכש שאע"פ.

בדף תתרכב ע"א - את הפסיק שבראש העמוד, יש להעביר לסוף העמוד הקודם.
ובעיקר דין אמירת הפסוקים בעטיפת הטלית - ע"ע לעיל (עמוד ה).

גליונות המהדורה השניה:

בדף רסט ע"א ד"ה שלא, שורה ב מלמטה - צ"ל בשתים הראשונות.