גליונות

שם הספר: שלמי משה על שו"ע יו"ד הלכות מלמדים ותלמוד תורה מחבר: רבי משה שבות דפוס: תשפ"ג בדברי פתיחה עמוד ג ד"ה עפ"י, דבעינן שיהיה לו בנים כדי ללמד תורה כדבעי - ואפשר להביא ראיה לזה ממה שלימוד התלמידים אפקיה קרא בלשון בנים, דילפי לה מושננתם לבניך (כדאיתא בספרי על ואתחנן ו ז, והובא ברש"י שם), כי רק מי שיש לו בנים יכול ללמד. אלא שיש להקשות מקרא דוהודעתם לבניך ולבני בניך (דברים ד ט), שלכן חייב אדם ללמד את בן בנו תורה (כדאיתא בקדושין ל ע"א). והרי כשיש לו כבר בני בנים, בדרך כלל כבר גדלו בניו [אלא אם נאמר דמיירי בהיו לו בנים בזקנותו כדאיתא בש"ס היו לו בנים וכו'. ודוחק לאוקמיה קרא בכהאי גוונא דווקא]. ותו אמרו ז"ל (קנים פ"ג מ"ו) שתלמידי חכמים כל שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם, שנאמר "בישישים חכמה, ואורך ימים תבונה" (איוב יב יב). וא"כ איך אפשר לומר דבעינן ללמוד דוקא מהצעירים שיש להם בנים. ואפשר להביא ראיה להקל בזה ממה שהקב"ה נתן לנו את התורה כזקן מלא רחמים (כדאיתא במכילתא שמות כ), ויש לבאר הטעם שבא ללמדנו שזקן המלא רחמים ...