שם הספר: חפיפה כהלכתה
מחבר: רבי שמואל פרץ
דפוס: תשע"ה
בעמ' י, בענין מ"ש לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה חופפת, אי לישנא דלעולם הוא חיוב גמור - יש להביא ראיה ממ"ש בברכות (ח ע"א) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, והוא חיוב גמור כדמשמע ממ"ש בתשובות הגאונים (מוספייא סימן ז) וז"ל: וששאלתם, ת"ח שאינו רוצה להסדיר פרשיותיו בשבת ורוצה לשנות תלמודו, יש לו רשות לעשות כן או לא. כך אמרו חכמים ז"ל, אע"פ שהוא חושק בתלמודו אל יפשע מלהשלים פרשיותיו. ע"כ. [וה"ד בספר בני ציון (סימן רפה סק"ו), הביאו בילקוט יוסף (שם סק"ב)]. ולישנא דפשיעה הוא דוקא על מה שמחויב בו. ושו"ר בקו' 'גם אני אודך - תשובות הגר"ד ברדא' (עמוד כב) שדן אי קריאת שמו"ת הוא חיוב גמור, והביא ראיה ג'ם הו'א מד' תשובת הגאונים כנ"ל. ע"ש.
ולכאורה יש להביא ראיה איפכא מדברי הש"ס בשבת (קיט ע"ב) לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת, וכתב הריטב"א שם שאינו חובה. וע"ע בס' חזון עובדיה על שבת (ח"ב עמוד תמ) ובשו"ת יביע אומר ובס' תשית לראשו (עמ' צג-קד). ובס' MAKING OF A GODOL (מהדו"ב ח"א עמוד תריח) כתב בשם מהר"י קמנצקי ז"ל (מח"ס אמת ליעקב) שבישיבת סלבודקא בה למד חזרו ללמוד אחר ההבדלה ולא אכלו סעודת מלוה מלכה. ושו"ר בשו"ת ויברך דוד (ח"א עמוד קיא) מש"כ בלישנא דלעולם, והביא שם דין מלוה מלכה, וכן דין פסוקי דזמרה. ע"ש. וכתב עוד בזה בספרו נשמת שבת (סימן שי). ע"ש. ועי' למהרי"ש אלישיב ז"ל בתשו', ולו נדפסה בקו' אהל יעקב על דיני שמו"ת למהרי"א סקוצילס נר"ו (עמוד סב) מש"כ לחלק בין פסוקי דזמרה לקריאת שמו"ת.
בעמוד רצג, במקורות שורה א - צ"ל או יום ראשון.
בעמוד שכט, שיש מקום להתיר לגזוז צפרני אשה בליל שבת ע"י נכרית - עי' לאאמו"ר נר"ו בס' אהלי שם על הש"ע (א"ח ח"ד עמוד קל) שגם ע"י ישראל בשינוי מיקרי שבות דשבות.
בעמוד שמז ד"ה הנה, הביא דברי הרב טהרת הבית ז"ל שתמה על המקילין לטבול בחמין בשבת - ושמעתי שמהרי"י רודרמן ז"ל (מח"ס עבודת לוי) הוציא מאוצר הספרים של ישיבתו, ישיבת נר ישראל, את שו"ת דברי חיים למהר"ח מצאנז, על כי היקל בזה.
בעמוד תט, שורה ב מלמטה, 'עדיין לא נדפס' - כבר נדפס.
שלחתי להרב המחבר נר"ו חלק מההערות הנ"ל, וזה אשר השיב:
יישר כח דבריך קילורין לענים אמנם להוציא ספר דברי חיים הוא דבר חזק מאוד
ומה שעולה שלשון לעולם אינו מוכרח ולפעמים כך או כך א''כ קשה להוכיח מלשון לעולם
מחבר: רבי שמואל פרץ
דפוס: תשע"ה
בעמ' י, בענין מ"ש לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה חופפת, אי לישנא דלעולם הוא חיוב גמור - יש להביא ראיה ממ"ש בברכות (ח ע"א) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, והוא חיוב גמור כדמשמע ממ"ש בתשובות הגאונים (מוספייא סימן ז) וז"ל: וששאלתם, ת"ח שאינו רוצה להסדיר פרשיותיו בשבת ורוצה לשנות תלמודו, יש לו רשות לעשות כן או לא. כך אמרו חכמים ז"ל, אע"פ שהוא חושק בתלמודו אל יפשע מלהשלים פרשיותיו. ע"כ. [וה"ד בספר בני ציון (סימן רפה סק"ו), הביאו בילקוט יוסף (שם סק"ב)]. ולישנא דפשיעה הוא דוקא על מה שמחויב בו. ושו"ר בקו' 'גם אני אודך - תשובות הגר"ד ברדא' (עמוד כב) שדן אי קריאת שמו"ת הוא חיוב גמור, והביא ראיה ג'ם הו'א מד' תשובת הגאונים כנ"ל. ע"ש.
ולכאורה יש להביא ראיה איפכא מדברי הש"ס בשבת (קיט ע"ב) לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת, וכתב הריטב"א שם שאינו חובה. וע"ע בס' חזון עובדיה על שבת (ח"ב עמוד תמ) ובשו"ת יביע אומר ובס' תשית לראשו (עמ' צג-קד). ובס' MAKING OF A GODOL (מהדו"ב ח"א עמוד תריח) כתב בשם מהר"י קמנצקי ז"ל (מח"ס אמת ליעקב) שבישיבת סלבודקא בה למד חזרו ללמוד אחר ההבדלה ולא אכלו סעודת מלוה מלכה. ושו"ר בשו"ת ויברך דוד (ח"א עמוד קיא) מש"כ בלישנא דלעולם, והביא שם דין מלוה מלכה, וכן דין פסוקי דזמרה. ע"ש. וכתב עוד בזה בספרו נשמת שבת (סימן שי). ע"ש. ועי' למהרי"ש אלישיב ז"ל בתשו', ולו נדפסה בקו' אהל יעקב על דיני שמו"ת למהרי"א סקוצילס נר"ו (עמוד סב) מש"כ לחלק בין פסוקי דזמרה לקריאת שמו"ת.
בעמוד רצג, במקורות שורה א - צ"ל או יום ראשון.
בעמוד שכט, שיש מקום להתיר לגזוז צפרני אשה בליל שבת ע"י נכרית - עי' לאאמו"ר נר"ו בס' אהלי שם על הש"ע (א"ח ח"ד עמוד קל) שגם ע"י ישראל בשינוי מיקרי שבות דשבות.
בעמוד שמז ד"ה הנה, הביא דברי הרב טהרת הבית ז"ל שתמה על המקילין לטבול בחמין בשבת - ושמעתי שמהרי"י רודרמן ז"ל (מח"ס עבודת לוי) הוציא מאוצר הספרים של ישיבתו, ישיבת נר ישראל, את שו"ת דברי חיים למהר"ח מצאנז, על כי היקל בזה.
בעמוד תט, שורה ב מלמטה, 'עדיין לא נדפס' - כבר נדפס.
שלחתי להרב המחבר נר"ו חלק מההערות הנ"ל, וזה אשר השיב:
יישר כח דבריך קילורין לענים אמנם להוציא ספר דברי חיים הוא דבר חזק מאוד
ומה שעולה שלשון לעולם אינו מוכרח ולפעמים כך או כך א''כ קשה להוכיח מלשון לעולם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה