שם הספר: בצאתי מירושלים
מחבר: רבי עובדיה זוננא (מח"ס עבדא דמלכא על ברכות ועל חנוכה)
דפוס: תש"פבדף השער כתב שם משפחתו זוננא - אולם בשו"ת מהרש"ך (ר"ס י) כתב 'זונאנה'. וכן הוא בהקדמת בן המחבר לספר מחנה אפרים. ובהקדמת מהרר"מ בולה לס' חיי עולם, ועוד.
שם הספר: בצאתי מירושלים
מחבר: רבי עובדיה זוננא (מח"ס עבדא דמלכא על ברכות ועל חנוכה)
דפוס: תש"פשם הספר: שאו זמרה
מחבר: רבי שאול קרדי
דפוס: תש"פ
עמוד לב, ברכת הבנים לאחר הקידוש - וכן נוהגים רבים וכן שלמים. וכבר האריכו במקור הדברים, עי' בס' יוסף אומץ יוזפא (סימן ע) ובספר החיים לאחי המהר"ל מפראג (ח"ג פרק ו) ובמעבר יבוק (שפתי רננות פמ"ג) ובפחד יצחק למהר"י לאמפרונטי (מע' הב' דף נד ע"ג) ובמקור חיים (סי' ער עמ' רצג ושסז) ובסידור עמודי שמים למהר"י עמדין (בהנהגת ליל שבת סעיף ז) ובפלא יועץ (ערך ברכות) ובחתם סופר עה"ת (פרשת נשא עה"פ כה תברכו) ובפסקי תשובות (ר"ס רעא) ובקובץ דברי שי"ח (גליון קצו דף ב ע"ב אות ד) ועוד.
אולם הגרי"א הלוי דינר שליט"א בקובץ מים חיים (גליון רצו דף א סע"ב) כתב וז"ל: כתב הרמ"א (סימן רעג ס"ג), וצריך לאכול במקום קידוש לאלתר, וכתב המשנ"ב, ולא יפסיק אפילו זמן קצר, עכ"ל. ויש מפרשים שהוא שיעור הילוך כ"ב אמות (סידור יעב"ץ עמ' קנג), ודקות מועטות מותר לשהות בין הקידוש לסעודה (ספר וזאת הברכה פרק ד' בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל), ועכ"פ שלא יהא שיעור של היסח הדעת (חוט שני ח"ד פרק פ"ה ס"ק ט). ולפ"ז בודאי לכתחילה לא לעשות שום הפסק שלא לצורך בין הקידוש לסעודה, ועדיף לברך לפני הקידוש, וכמו שנוהגים רוב הציבור או לאחר שבירך המוציא. עכ"ד. ובענין שיעור ההפסק, ע"ע בדברי האחרונים שהובאו בשו"ת חזון עובדיה הנד"מ (ח"א סימן יא עמוד קעג והלאה).
ולדברי אאמו"ר נר"ו בקונטרס הפסקים (הנדפס גם בספר אהלי שם א"ח ח"ה עמוד קצט והלאה ובספרו עושה שלום ח"א) שכל נוסח קבוע אין בו משום הפסק, ה"ה הכא. וכתב בספר באתי לגני (עמוד מו) שמנהג בבל הוא לנשק ידי אביו ואמו לאחר הקידוש, ושכן הוא עד"ה. ע"ש. וכן הדין באכילת הסימנים בליל ראש השנה לפני ברכת המוציא, שאין בזה חשש (ועיין במה שכתבנו בספר אוצר הברכות על ברכות הריח והראיה עמוד קסז).
ובזה מיושב מנהג העולם להאריך בקריאת ההגדה וההלל בליל הסדר, ולא למהר בזה כלל (ועי' במש"כ בזה בשו"ת חזון עובדיה הנד"מ ח"א סימן יא ובספרו מאור ישראל פסחים קא ע"א סד"ה ואזדא), ולא חששו משום קידוש במקום סעודה, מכיון שכל נוסח קבוע אין בו משום הפסק.
עמוד מא, במחלוקת האחרונים בענין אכילת דג בר"ה. וראה למהר"י משאש בשו"ת מים חיים ח"א (סו"ס רמג), שכתב וז"ל: ובענין אכילת הדגים בר"ה, הבאה"ט שם סק"ג כתב, דרש"ל קבל מזקנו שלא אכל דגים בר"ה, כדי למעט תאותו במקצת דבר. ורד"א כתב, דראוי לאכלם, כדי לפרות ולרבות כדגים. ע"ש. והברכ"י [אות ה] כתב בשם הרשב"ץ ז"ל [בחי' ר"ה כה ע"ב], דיש לחוש לשמו, דמצינו במקרא דאג. ע"ש. והוא בנחמיה י"ג. ע"ש. ובערי המערב יש אוכלים, ויש שאין אוכלים אותם מחשש דאג. ואך פה בערי המזרח לית דחש לזה, וכ"ע אוכלים אותם. וכן אני נוהג. ואיני חושש לדג אחד בכל התנ"ך צפון וטמון בין פסוקי דנחמיה בתוספת אל"ף. ומה גם דאם ניחוש לזה, היה לן לחוש יותר בשבת שמצוה לענגו ולא לדאוג, ורז"ל הזהירו על אכילתם בשבת, כמ"ש בשבת דף קי"ח ע"ב, במה מענגו בדגים גדולים וכו'. ע"ש. וע"ע מ"ש הבאה"ט בסי' רמב על ענין הדגים בשבת. עכ"ד. ושמעתי ממהר"מ מאזוז ז''ל (מח"ס סנסן ליאיר ועוד) שבתוניסיה לא חששו באכילת דגים משום דאגה. וע"ע בקצה המטה על ספר מטה אפרים (אות יג). ובדרכי משה (אות ב) הביא גם שהדגים הם לסימן טוב שלא ישלוט עין הרע. ע"ש. ובס' דברי תורה למהרח"א שפירא ז"ל (ח"ג סימן פה) כתב בשם אביו ז"ל דהדג מסמל הפרנסה בזכות ולא בחסד. וע"ע בס' תל תלפיות – מונקאטש (עמ' קצב אות ו). ובערוך השלחן (אות א) כ' שיש מהדרים לאכול בר"ה דג ששמו כרת, והוה כמו כרתי. ועוד כתב (באות ג) שאוכלים ראשי כל מיני דגים.
ויש לדחות את טענתו האחרונה, דחיישינן טובא בר"ה כיון דהוי סימן לכל השנה. וע"ע בקו' עומקא דפרשה (גליון ר"ה תשע"ב דף ד ע"א ד"ה מנהג אות א).
והנה במחזיק ברכה (אות ג) כתב שמצא סמך לדברי הרשב"ץ ז"ל בתקוני הזוהר הקדוש דף ג"ן ע"ב דפוס קושטא, דדריש דג לשון דאגה. ע"ש. ע"כ. והרב מים חיים ז"ל לא ראה דברי הרב חיד"א ז"ל במחב"ר שבתקו"ז מוכח הכי.
והוסיף הרב חיד"א ז"ל שם (בקונטרס אחרון אות ב) שבשו"ת בית יהודה ח"א בסוף במנהגים (דף קז ע"ב) כתב דיש משפחות שבעירו שאינן אוכלים דגים בר"ה. וטעמא טעים דהא משום שמחה. ע"ש. ויותר נראה משום דנשמע דאג כמ"ש הרשב"ץ, והבאתי לו סמוכות לפנים. ע"כ. ונראה ליישב דעת הרב בית יהודה ז"ל דלא ס"ל האי חששא דדג לשון דאגה, שכן מצינו בשבת (פו ע"ב) שישראל דאיגי במצוות לקיימן וחרדים בדבר, ומתוך דאגה מתחממין, וכמו שפרש"י שם. ודאגה זו הינה חיובית, וא"כ אין זה סימן רע. ולכן העדיף לבאר כמ"ש בכה"ח (סימן תקצז אות י) בשם המהרש"ל שקיבל מזקנו לא לאכול דגים שמביא לידי קלות ראש. ע"ש. והביא דבריו גם הרב מים חיים ז"ל וכדלעיל. וע"ע בקו' עומקא דפרשה (גליון קנד דף א ע"ב).
אולם עי' בתקוני זוהר (שם) שכ' שדג הוא דאגה של עניות. וע"ע בתקו"ז (שם) שביאר ענין דג שהכוונה לכמה דברים שליליים. ואולי גם בגללם יש למנוע אכילת הדגים בר"ה. והרב מים חיים ז"ל לא ראה גם את זה, ולכן היקל בפשיטות.
ולכאורה אפשר להביא ראיה מהכרתי ובסילקא שאוכלים בליל ר"ה, והרי אפשר לפרשם גם לרעה ח"ו, וחזינן דכשאפשר לפרש הסימן לטובה או להיפך ח"ו, עדיין נחשב הוא כסימן טוב, וא"כ ה"ה גבי דגים שיש בהם גם סימן טוב וכדלעיל. וכן ראיתי בערוך השלחן (אות א) שכ' שנוהגים לאכול כמה דברים שבלשון לעז הינם לסימן טוב ורע, והטוב אומרים על עצמינו, והרע על אויבינו. ואולי שאני דגים שבתיקוני זוהר פתרו לרעה, ולכן אין להתחשב בפתרונותיו הטובים. וע"ע בכף החיים (אות כא).
ויש להעיר על דברי הרב ערוך השולחן ז"ל הנ"ל מכמה דברים שסימנם רע, וכ' בכף החיים (אות יח) בשם האחרונים שלא לאוכלם בר"ה, למרות שגם בהם י"ל שהרעה תהיה לאויבינו ושונאינו ומבקשי רעתינו. וגם בערוך השלחן גופיה (אות ג) הביא מדברי האחרונים הנ"ל ולא העיר עליהם. וכבר העיר בהגהות מרדכי (ריש יומא) בשם האגודה על דברי הגאונים שסימן הכרתי הוא שיכרתו שונאינו, וז"ל: וקשה, א"כ יאכל כל דבר, אם טוב הוא יהיה כנגד ישראל, ואם רע הוא יהיה כנגד שונאי ישראל. אלא יש לומר רוביא וכרתי שניהם גדילים מהר וסימן טוב הוא. ע"כ. אולם תירוץ זה לא יועיל לד' מר"ן בש"ע שכ' כדברי הגאונים בסימן הכרתי. גם בשל"ה (מס' ראש השנה עמוד הדין, דפוס וורשא תר"צ דף נד ע"ב ד"ה ז"ל) העיר בזה, שאין הכרח בגוף הסימן אם הוא לנו או לשונאינו, ולכן כתב שהעיקר היא התפילה ולא הסימן. וע"ע בקו' עומקא דפרשה הנ"ל (דף ד סע"א). אולם מדברי האחרונים שהביאו הרב כף החיים ז"ל (אות יח) והרב ערוך השולחן ז"ל (אות ג) הנ"ל מוכח דלא ס"ל הכי.
וע"ע במש"כ בזה בקו' עומקא דפרשה (גליון ר"ה תשע"ב דף ה ע"ב, וגליון סוכות תשע"ב דף כו ע"א), ובס' שלמא בעלמא (סימן תקפג).
עמוד נה, בפיוט ידיד נפש - הפיוט הובא לפי הגירסא שנמצאה בכתב יד הרב המחבר ז"ל (ונדפסה גם בסידור רינת ישראל), כגון 'מחמד', 'חושה נא'. ולא ידעתי למה לא הביא גם הגירסא אשר שם 'שפחת עולם'. וראה באתר הספריה הלאומית ובויקיפדיה (ערך ידיד נפש) מש"כ בזה.
ומה שמצינו ששינו את 'מחמד' ל'חמדת', ראיתי בס' הנהגות קבליות בשבת (עמוד קלט) שכתב בשם מהר"מ מאזוז ז''ל (מח"ס ארים נסי ועוד) במאמרו הנדפס בספר הזכרון לרבי יצחק נסים (ח"א עמוד קנח) שהטעם הוא כי נראה כמו שם נביא הישמעאלים. ועי' כיו"ב בס' דברי כהן (פרשת משפטים דף תרסד רע"ב) בשם שו"ת עולת יצחק למהר"י רצאבי נר"ו (ח"ב סימן קנט).
עמוד נז, בפיוט בינדיגאמוס, שורה ב מלמטה - צ"ל Alegría.
עמוד סה ד"ה יסד, שורה ב - עי' למהר"מ מאזוז ז''ל (מח"ס סנסן ליאיר ועוד) בהסכמתו לספר אביעה רננות שכתב שצ"ל עצם הענין, העי"ן בסגול.
שם הספר: נאות יעקב
מחבר: רבי נסים אלישר ורבי יעקב עדס
דפוס: ניו יורק תשע"ד
- בתולדות רבי נסים אלישר שבראש הספר עמוד יט ד"ה למרות הב', שורה ב - בענין התנגדותו התקיפה לועדות מעורבות של גברים ונשים בעניני ירושלם, ראה כאן (עמוד קפד).
- בדברי הספד שבראש הספר עמוד מב ד"ה והנה נמשך, שורה ג בשם רבינו בחיי - הוא בפרשת תולדות (כו טו).
- בדף סא סע"ב, בקושית מוהרש"א שמדוע לא שאלו לבעלה של קמחית איזה זכות היה לו - וראה עוד מש"כ בזה בבן יהוידע ובאוצר בלום על העין יעקב.
ועוד אפשר ליישב לפמ"ש מהר"ח פאלאג'י שלפעמים האב הוא ירא שמים והבן אינו ירא שמים באשמת האם. והו"ד בקובץ מרי"ח ניחוח. ולכן את האב שהיה ירא שמים כבר הכירו, אולם את האם לא הכירו שכן כל כבודה בת מלך פנימה, ולכן שאלוה, שכן בלעדי צדקותה לא יועיל צדקות האב בלבד.
ועוד אמר לתרץ הרב משה סאלאמי נר"ו לפ"ד מוהרש"א (לעיל סמוך ונראה) שבעלה של קמחית היה פאבי, והיה לו שם רע כמ"ש בספר לחקר שמות וכינויים בתלמוד (סימן ט) שהוא זה שחטף חלק חבירו והיה מבעלי אגרופין. ע"ש. ולכן ידעו שלא בזכותו הדבר, וחקרו אצלה לראות מה זכותה.
- בדף סב רע"ב, הקשה שכשהם בצרור לבדן איך נאמר יש ברירה - ותירץ ידידי מהר"ר אליהו אדמוני נר"ו שכשם שבמעות יש ביטול ולאחר מכן ע"י הברירה מתברר למי שייך, כמו כן לגבי הצרורות שמתבטלים כולם זה בזה וע"י ברירה מתברר למי שייך כל אחד.
שם הספר: ספרי רבי רפאל אוחנא: פרשת ראה, ראה מעשה, נזכר הלכה
מו"ל: מכון פי ישרים
דפוס: [א"י] תשפ"א
בתולדות שבראש הספר - וראה בפתח דבר ובתולדות הרב המחבר שבראש ספרו טובת מראה הנד"מ ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם עמוד ז הערה כב שורה א - צ"ל סימן ל.
שם עמוד ח הערה כה - ראה כאן מכתב מהמשמ"ח אליקים למהר"ר יהודה ליאון כלפון (אב"ד טיטואן).
בספר פרשת רא"ה - ספר זה נדפס גם בברוקלין תשס"ז ובא"י תשפ"ה.
שם דף י ע"א ד"ה א"נ, שורה ג 'וליתן צדקה' - כמ"ש בש"ע (י"ד סימן רמז ס"ג וס"ד).
שם שורה ו 'והראיה נקרא איש צדיק' - וזה יבואר מאה"כ בדורותיו, שכן בדורו לא יכל לתת יותר צדקה לדעת מר"ן בש"ע שאין לתת צדקה לרשעים, וכולם בדורו היו רשעים.
שם שורה ט 'וגם היה עניו' - שכן כל העוסק בתורה לשמה מלבשתו ענוה כדאיתא באבות (פ"ו מ"א).
שם ד"ה אלה - וראה עוד בשלמא בעלמא (אחרי טז ג).
שם דף יד ע"א ד"ה וירא, שיש בפסוק זה רמז לימות המשיח - ויש לבאר הקשר בין פסוק זה לימות המשיח עפמ"ש במכתבי החפץ חיים (סימן כ) להקשות למה האריך הכתוב בענין צחוקה של שרה שנראה כגנותה. וי"ל כי מעשה אבות סימן לבנים, וגם בזמן עקבתא דמשיחא יהיו ישראל צוחקים בקרבם לאמר שלא יתכן שיבוא משיח, אולם הקב"ה מתרעם על הנהגה כזאת, כי היפלא מה' דבר להחיש לנו ביאת משיחנו בין רגע. והו"ד בקונטרס באר הפרשה (פרשת וירא תשפ"ו עמוד יג). ע"ש.
שם שורה ו - הכוונה למאה"כ (תהלים קלה יג) כי בחר ה' בציון אוה למושב לו, וכמ"ש הרב המחבר להלן (דף טו ע"א ד"ה א"נ).
שם ד"ה ואקחה הא', שורה א 'ס"ת המות' - וראה במגלה עמוקות הנז' בדברי הרב המחבר לעיל שכתב ש'רגליכם והשענו תחת' ס"ת מות, והוא עפמ"ש שם דמיירי על אחרית הימים שבהם בלע המות לנצח.
שם ד"ה ואקחה הב', שורה ב 'כמ"ש ע"פ' - ראה בזה להלן (דף לז ע"א ד"ה והיה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ע"ב ד"ה וירא, שורה ב 'שישכים לבתי כנסיות' - כי אאע"ה היה קובע מקום לתפילתו וכמ"ש הרב המחבר להלן (דף טו ע"ב ד"ה ומעתה), והנה כתב הרב המחבר להלן (דף טו ע"א ד"ה והוא) שיש ב' דרכים לקביעת מקום, ע"י השכמה או ע"י ישיבה סמוך לפתח, ומסתברא שאברהם קבע מקומו ע"י השכמה, שכן אין להתפלל סמוך לפתח (כדאיתא בברכות ח ע"א). והאמת היא דקרא דקמייתי הש"ס לענין קביעות המקום של אאע"ה הוא וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם, וא"כ מצינו להדיא שהשכים לתפילתו.
שם שורה ו מלמטה 'ממרא היא מאמר' - וראה בשפתי חכמים (אות ג) שכתב שמה שנאמר לעיל 'ממרא האמורי' כי האמורי ר"ל שאמר.
שם דף טו ע"א ד"ה והוא - ועי' במש"כ בס"ד בגליון לעיל (דף יד ע"ב).
שם ע"ב סד"ה ומעתה - ואפשר לבאר שגם מה דכתיב 'באלני ממרא' הוא ללמד ענוותנותו של אאע"ה, שכן נזכר כאן ממרא כי הוא נתן לו עצה על המילה, וכמ"ש רש"י. ויליף לה ממה דכתיב כבר לעיל שהיה באלני ממרא, ואמאי חזר על זה כאן, וכמו שביאר בשפתי חכמים (אות ג). ושם הביא דברי המפרשים שהקשו מדוע נטל אברהם עצה על המילה, והרי מוטל עליו לקיים ציווי ה' אף אם עצתם תהא שלא למול. ומש"כ שם ליישב בשם הרא"ם שנטל עצה כי חשב שיאמרו לו שלא למול ובזה יגדל נסיונו, לכאורה קשה, שהרי אין לו לאדם לחפש נסיונות ולהגדילם, וכמו שביארנו בס"ד בחי' על התפילה (על 'ואל תביאני לידי נסיון'). ושו"ר בקונטרס באר הפרשה (פרשת וירא תשפ"ו עמוד כ) שבס' תרומת הכרי כתב כדברי הרא"ם, והעיר שלאנשים כערכנו אין לנו להביא על עצמנו את הנסיונות.
ואאמו"ר נר"ו בס' אוצר הפרשה תירץ שחשש אברהם ליפול ברשת הגאוה לאחר שימול עצמו, ולכן נטל עצה כדי שיאמרו העולם שלולא עצתם לא היה מל, והזכות היא ליועציו שזירזוהו לכך. וא"כ מצינו ש'אלני ממרא' מלמד על ענוותנותו של אאע"ה.
ואפשר לבאר שבפסוק זה הוזכרה ענוותנותו של אאע"ה כי זה היה הטעם שזכה כאן להשראת השכינה (עי' ברמב"ן ובאור החיים), שאם היה נופל ברשת הגאוה, הקב"ה אומר אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת (כדאיתא בסוטה ה ע"א).
שם ד"ה א"נ - ולכן בשכר 'והשענו תחת העץ' זכו ישראל למצות סוכה כדאיתא בב"ר (פמ"ח). ועי' בס' אהלי שם - אוצר החומש.
שם דף טז ע"ב ד"ה פסוק, שורה ז 'והיא גרמה זאת' - כצ"ל.
ואפשר לבאר שהאנוכיות שהראה ישמעאל בהיותו פרא אדם וידו בכל באה לו מאמו שלא רצתה להיות עמו בשעת מותו למרות שהוא חסד לבנה (עי' בש"ע י"ד סימן שלט ס"ד), בגלל אנוכיותה שלא רצתה להצטער בזה. ועי' כיו"ב בס' נתיבי עם (י"ד סימן שמ) על המנהג שלא לקרוע בשעת יציאת נשמה.
שם דף כה ע"ב ד"ה וישלח, שורה יב - צ"ל מאוסטרופולי ז"ל.
שם דף כו ע"ב ד"ה ויצו, בקושיית הרב ליקוטי שמואל - ועי' במה שיישב בס' שבות יהודה למהר"י אלבאז (פרשת וישלח מהדורה שניה עמוד נד ד"ה והנ"ל).
שם דף כז ע"א שורה א בסוגריים - וראה עוד בס' אהל יעקב להרמ"ז מהרי"ט ז"ל (ד"ה גרתי) מש"כ בזה.
שם ע"ב ד"ה קטונתי - וראה עוד בדברי הרב המחבר להלן (דף לג ע"א ד"ה ואני) מש"כ עוד בזה.
שם דף כח ע"א ד"ה או, שורה א - צ"ל נאמר באו"א.
שם ע"ב ד"ה והמפז"ל, שורה ג 'לפי סדר הצרות היה צריך לומר ישבו' - שמעתי מקשים שצרת דינה היתה לאחר צרת עשו ולבן וא"כ לפי סדר הצרות היה צריך לומר 'שביו'.
שם ד"ה א"נ י"ל ומקודם, שהאבות תיקנו חטא אדם הראשון - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (דף לז סע"א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף כט ע"ב סד"ה ובס' - ואפשר להוסיף דאיתא בש"ס (מגילה יח ע"א) שקראו ליעקב אל, ולכן גץ הוא בגימ' אל ג"פ.
שם דף ל סע"א - ע"ע במש"כ בס"ד בגליון ספר שבות יהודה על תנ"ך למהר"י אלבאז (עמוד סט).
שם ע"ב ד"ה ויהי, שורה ו מלמטה - צ"ל בסוף ג'.
שם שורה ב מלמטה - צ"ל כדי שלא יבוא לטעות שר המשקים שהוא עשה חסד.
שם דף לא ע"א שורה ז מלמטה - צ"ל תדברו גבוהה גבוהה. כ"ה בקרא (שמואל א ב ג).
שם ע"ב ד"ה ועפי"ז - וראה בקונטרס באר הפרשה (פרשת מקץ תשפ"ד עמוד ז סוף הערה י) שפירש בזה דברי הכתוב (תהלים כ ח-ט) 'ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר, המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד', כי עצם הזכרת שם ה' היא הנותנת לנו כח לקום ולהתעודד, לבטוח בשמו הגדול, ועי"ז לנצח את כל אויבינו.
שם דף לב ע"א סוף הדיבור הא' - ועי' בס' אוצר משניות - אהלי שם (סוף עוקצין אות ב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ד"ה כל - בס' גם אני אודך - תשובות הגר"מ חליוה (חלק לב סימן מב) העתיק דברי הרב המחבר אלו, ויש בדבריו טעויות סופר. והוסיף ע"ז בזה"ל: ויש לרמוז בעזה"י לדבריו, דהנה חלו"ם עה"כ בגימטריא פ"ה, ואי נמי החלו"ם עה"כ בגי' צ' הרומז לצדיק פותר החלום וק"ל. עכ"ל.
שם ד"ה וידבר, בביאור 'חטאי' בלשון רבים - וכ"כ בס' בית אהרן למהר"א אזולאי (דף קלא ע"ב ד"ה אך). ע"ש.
שם דף לג ע"א בדיבור הא' - ראה במש"כ בס"ד בגליון ספר חידושי רבי רפאל חיים בן עטר (דף נ ע"ב).
שם ד"ה ואני, שורה ד 'לעיל' - ס"פ וישלח.
שם דף לד ע"א ד"ה א"נ, ביאר ע"פ מה שאמרו הרואה קנה בחלום יצפה לחכמה כמש"ה קנה בינה - וכן ביאר בס' בית אהרן למהר"א אזולאי (דף קלה ע"ב ד"ה קצת) בשם הרמ"א. ודברי חז"ל הם בברכות (ברכות נו ע"ב). ודברי הכתוב הם במשלי (ד ה).
שם דף לה ע"א ד"ה א"נ בהקדים, שורה א 'מד"ר' - בראשית רבה פצ"ג סימן ג.
שם - צ"ל על אופניו.
שם ע"ב ד"ה ידבר, שורה ב - וכ"כ בס' אוצר הפרשה (בריש הפרשה) שנראה להם הדבר כתכנית מחושבת מראש. ע"ש.
שם ד"ה והרב בירך, שורה ו 'מהר"מ אלשיך' - בתשובה (סימן ס). וציין לדבריו בש"ך (ח"מ סימן רכה אות ב). ואפשר להוסיף בזה מש"כ בבאר היטב (שם אות ז) בשם הפוסקים דשביה אונס דלא שכיח הוא. והביאו להלכה בביאור מהרא"ח (ס"ס רכה פרטי האניסות אות ד).
שם דף לו ע"א שורה ג 'ספק חרם ראוי להחמיר מן הדין' - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך ספק אות יב) [וכ"כ בספרו תורבץ החצר (ערך ספק אות ב)].
שם ד"ה ואפשר, שורה ה - צ"ל להשיא בנו.
שם דף לז ע"א סד"ה והיה - וראה עוד בדברי הרב המחבר ז"ל לעיל (דף יד ע"א ד"ה ואקחה הב'). ובס' קצה המטה על מטה אפרים (סימן תקפא אות כד) הביא הביאור בפסוק 'לכו בנים שמעו לי' בשם מהר"ר שמלקא מניקלשבורג. וכ"כ מהר"ש משאש בס' וחם השמש (ריש פר' בראשית). וכ"כ בס' קרבן נתנאל למהר"נ חבובא (פרשת בחוקותי עמוד שצז ד"ה ואפשר) בשם ספר בן אברהם בשם הראשונים.
שם בסוף העמוד, שיעקב תיקן חטא אדם הראשון - וראה עוד בדברי הרב המחבר לעיל (דף כח סע"ב) ולהלן (דף לח ע"ב ד"ה ויקרא). ועי' במש"כ בס"ד בגליון ספר אהל יעקב להרמ"ז ז"ל (פרשת ויחי דף רפו ע"ב ד"ה אל).
בספר ראה מעשה בהקדמה דף א ע"ב בסוגריים, 'ולפי זה לא ידעתי למה בני אדם נזהרים גם ממוח וכבד, ונתון בהם סימן מל"ך' - וראה להלן (ראה משה עמוד ס ועמוד סב). וראה עוד בס' מערכי לב למהרמ"י חדיד נר"ו (סימן לב). ובחידושי רבי רפאל חיים בן עטר כתב על הפסוק (בא ז יד) ויאמר ה' אל מ'שה כ'בד ל'ב, שהוא ר"ת מ'וח ל'ב כ'בד, שעל ידם הלב אטום וסתום.
שם דף ו ע"א, בשבח סיפור מעשי הצדיקים - ראה עוד בס' תנא דבי רבי אלעזר למהרא"ח איפרגן נר"ו (עמוד רעט).
שם דף ז ע"א אות יב, בחשיבות כתיבת מעשי הצדיקים לדור אחרון - ראה עוד בספר רבינו חיים עוזר - רבן של כל בני הגולה (עמוד רמז), ובמש"כ בגליון שם.
בגוף הספר דף ו רע"ב, שיש לומר מודה אני לפני נט"י - וראה בזה בקונטרס סליחות - אהלי שם (מהדורת תשע"ו עמוד צח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף ז רע"ב 'בסה"ק הנז"ל' - בספר טובת מראה סימן מ.
שם דף נא ע"א, שהכהנים היו מלמדי התורה - ראה עוד בדברי מהר"י אברבנאל (דברים יז ח הודעה ז).
שם דף פ ע"ב שורה אחרונה 'בכמה אופנים' - וראה עוד להלן (בקונטרס ראה משה עמוד יב).
שם דף קטז ע"ב ד"ה ודע, שאין שד נדמה לצורת צדיק - ובזה יבואר אמאי יוסף הצדיק לא שלח שד במקומו לאשת פוטיפר, כמו ששלחה אסתר לאחשורוש ויעל לסיסרא. וראה בזה בס' מטה משה למהרממ"מ שפיוואק (פרשת וישב אות נד). ולהנ"ל יובן כי אין שד נדמה לצורת צדיק, ושאני אסתר ויעל שהן נשים שנמצא בהן הטומאה משורש נחש ולכן גם הרוח נכנסת בנשים יותר מבאנשים כמ"ש לעיל (דף קי ע"א) [ולהלן בסמוך השוה בזה ענין הרוחות לענין השדים. ובמעילה (יז ע"ב) מצינו שהשד בן תמליון נכנס כרוח בתוך אשה (וראה ברש"י ורבינו גרשום שם). וראה לרבינו עובדיה ספורנו (בהקדמתו לפירוש התורה) שכתב שהשדים הם נשמות רשעי ארץ ומתחברים לטומאה ולכל טמא].
ועוד יש לבאר הטעם שיוסף לא שלח שד במקומו, שכן יוסף היה תלמיד חכם [כמו שתרגם אונקלוס (וישב לז ג) ארי בר חכים הוא ליה, ולימודו היה עם יעקב ומסר לו כל הלכות שלמד משם ועבר (כדאיתא בב"ר פפ"ד אות ח). וראה ברמב"ן (וישב לז ג)], והשדים מתקנאים בתלמידי חכמים ומתגרים בהם (כדאיתא בברכות נד ע"ב וברש"י שם ד"ה חתן), ולכן לא הסכים השד לסייע לו.
בספר נזכר הלכה דף א ע"א שורה ב מלמטה - ראה עוד במכתב שנדפס בראש הספר מכתב ידו של הרב המחבר ז"ל.
שם דף א ע"ב ד"ה והגם, שורה א - צ"ל עזרא מלכי.
שם שורה ו - צ"ל אם יקבעוה.
שם שורה יא - צ"ל ואעפ"כ אסר.
שם דף ז ע"א ד"ה הקול, שורה ג - ראה במש"כ בשו"ת הלכה למשה למהרר"מ אלבאז (ח"מ סימן קנז) לב' חכמים אלו לסתור דבריהם. וראה עוד בס' רבינו חיים עוזר - רבן של כל בני הגולה (עמוד תס) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף ט ע"א ד"ה נדרשנו, שורה א - צ"ל הקצבים שבמחז"ק. ור"ל שבמחנה זה קדוש.
שם ד"ה עוד, שורה א - צ"ל שום חלות.
בקונטרס ראה משה, בפתח דבר ד"ה שם, שורה ב 'שדרכו בקודש' - ראה בהקדמת ספרו ראה מעשה (דף ג ע"ב ד"ה או נאמר הטעם).
שם סוף עמוד י - וראה עוד בשלמא בעלמא (ויגש מד יח).
שם בתחילת עמוד יט - וראה עוד בס' לבוש מרדכי למהר"מ למשעאלי (חבקוק עמוד כח).
בעמוד מב שורה ח 'כיון דהיינו דוקא אם עשאה לבסוף' - וכ"כ מהרש"א בתענית שם. ועי' בס' רוב דגן למהר"י עטייה שם.
שם בעמוד נג ד"ה התורם שורה ג 'בגליון שם' - וראה עוד כאן (למהדורה החדשה עמוד קכו).
_____________________________
להלן מכתב על דברי הספר (בתיקונים):
בס"ד
ער''ח סיון
תשפ"א
לכבוד הגאון רבי יוסף פרץ שליט"א
קבלתי ספרי רבי רפאל אוחנה זיע''א, ע''י הגאון הרריחמ''א שליט''א בעמח''ס מריח
ניחוח ושא''ס, עפולה, ואהיות ולהפטר בלא כלום א''א, אעיר עמש''כ בספר ראה מעשה
בברכת הודאה, וכתב שם בזה''ל: שאלוני רעיוני אם צריך לברך שהחיינו בגמר כתיבת
חיבור הספר ובפרט אם נגמר ההדפסה דאז לסברת הרא''ש שהובא בטור יו''ד סימן ע''ר
בזמן הזה הו''ל ככתיבת ס''ת, ויעו''ש מה שכתב מדברי הפוסקים, וכתב לחדש שעל ענין
ברכת שהחיינו אין לברך בשם ומלכות, שגם דוד המלך ע''ה בספר תהילים כתב והיה כעץ
שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו עכ''ז לא דמי לפרי חדש של האילן המתחדש משנה
לשנה או פעמיים בשנה למרבה, אבל חידושי תורה הבא ליטהר מסייעין אותו לחדש מדי יום
ביומו ומדי שבת בשבתו כנודע ואין לו זמן קבוע ולכך אין לברך שהחיינו. אבל ברכת
הטוב והמטיב למה לא יברך שהקב''ה קבע לו טובה מצוה קבועה לבריות הלומדים בחיבורו.
וכתב ע''ז דאפשר שהטעם שאין מברכים, כמ''ש מרן
בסימן רכב שמי שמת לו אביו והניח לו ירושה אם אין לו אחרים אינו מברך הטוב והמטיב
הואיל ויש לו שותפין באותה טובה, וכן אם קנה כלים חדשים לו לבדו ולאנשי ביתו לבדם
אינו מברך הטוב והמטיב על שלו, ואין לו שותף באותה טובה, וכן פסק מרן בסימן רכ''א
אם היה עצירת גשמים וירדו אם יש לו שדה בשותפות יברך הטוב והמטיב ואם לאו יברך
שהחיינו הגם שיש שדות לאחרים סמוכים לו ויש טובה לו ולאחרים עכ''ז לא יברך דבעינן
שותפות באותה שדה, והרי יש פלוגתא האם צריך שותפות, ועוד יש פלוגתא אם האורח יברך
הטוב והמטיב או בעל הבית, ובבאר היטב כתב, ראיתי נוהגים בפני גדולי הדור לברך
האורח הטוב והמטיב דהוי כאלו נותן לו היין במתנה וכדי לצאת מספק כשנותן הבעל הבית
לאורח יש לומר האורח לבעל הבית או בעל הבית לאורח דבזה שנותן לו לברך יהיה מחצית
היין שלו ואז יכול לברך הטוב והמטיב לכו''ע. עכ''ל.
וכתב שם שא''כ ה"ה הכא, וממילא רווחא
מילתא לגבי נ"ד, הואיל והקב''ה קבע לו טובה לחדש בטובו תורה דיליה הואיל ואין
לו שותף באותו טובה לא יברך הטוב והמטיב,
ויעו''ש עוד.
והנה הוא דברי חידוש שיהיו מברכים על ספר
שהוציא הטוב והמטיב, שלא מצינו בפוסקים שידברו ע''ז, וגם בעיקר ברכת שהחיינו על
ספר חדש, שבתשובות נפש חיה בהקדמה ובחלק יו''ד סימן ע''ה העלה לדינא שהמוציא ספר
חידו''ת נכלל במ''ע של כתיבת ס''ת לדעת הרא''ש שעיקר מצות עשה היא שיכול ללמוד בו
א''כ כ''ש שמוציא ספר בעצמו שמקיים מ''ע דכתיבת ס''ת שזהו תכלית המצווה, שהרי גם
אם קונה ספרים לא יוצא ידי חובת המצוה ולכן כתב שם בהקדמה בזה''ל: ונראה דמי שזוכה
להדפיס חיבור שיהיה לתועלת עכ''פ לפרקים ללמוד בו יצא בזה ידי המצוה ולא עוד אלא
שיוכל להיות שעי''ז יצא ידי המצוה בכל הספרים שקנה מתחילה ללמוד שהדין שקונה ספר
תורה מהשוק כחוטף מצוה מהשוק, הגיה בה אות אחת כאילו קבלה מהר סיני, וא''כ מי
שיזכה להדפיס חיבור אם עכ''פ כיון בדבר אחד להאמת לתרץ איזה דבר לא גרע מהגיה בה
אות אחת היינו שמגיה בהספרים שאנו לומדים בהם תורה שבע''פ שזה הוא מצות כתיבת ספר
התורה לדעת הרא''ש והפרישה הוי כאילו קנה אותם והגיה בהם עכ''פ אות אחת, ואולי
המצא תמצא בדברינו דבר אחד ואות אחת לאמיתה של תורה ויחשב כאילו הגהתי בה אות אחת.
וע''ש עוד בחיו''ד סימן ע''ה.
וכן נראה ממש''כ הגר''ח פלאג'י זצ''ל בספר
תוכחת חיים (פרשת בלק) ובספרו רוח חיים (סימן ער סק"ג) ובהקדמה לספרו סמיכה
לחיים, שחביבה מצות כתיבת חידושי תורה והפצתם כמו כותב ספר תורה לעצמו לדעת הרא''ש
דיש סוברים בדעתו שמקיימים מצות עשה של ועתה כתבו לכם את השירה הזאת לאו דוקא
בכתיבת ספר תורה אלא אף בספרים אחרים. ע''ש.
וכן כתב רבי אלעזר זצ''ל בנו של הגה''ק בעל
הבני יששכר זיע''א בהקדמת ספר יודעי בינה שלפי מש''כ הרא''ש שבזמן הזה מקיימים
מצוות כתיבת ס''ת בכתיבת ספרים העשויים ללמוד מתוכם א''כ מי שחלק לו ה' בינה לחדש
חידושי תורה וכותבם מקיים בזה מצוות כתיבת ס''ת בכתיבת ספרים העשויים ללמוד מתוכם,
דכעת גמרא ופירושיהן הכל בדפוס ולא שייך לכותבם כדי ללמוד מתוכם אבל מקיים המצווה
במה שמחדש חידושי תורה וכותבם על הספר. עכ''ד.
וכן כתב בספר מחשבת חרוץ לרבי צדוק הכהן
מלובלין שמקיים בכתיבת חידו''ת מצות עשה של ועתה כתבו לכם את השירה הזאת משום
שמצוה זו כוללת כל כתיבת דברי תורה שיהיה השארה בעולם הזה ואך שמדינא דברים שבע''פ
אי אתה רשאי לאומרם בכתב מכל מקום אחר שהותר לכתוב הרי כתיבתם מצוה ובכלל כתבו לכם
שעיקר הכוונה שיהיה קיום לדורות וכו' ע''ש, וע''ש שכתב עוד והוא לכך נוצר להביא
חידוש תורה לעולם הזה וצריך שלא יאבד באבדו ח''ו דאז ח''ו יצטרך להתגלגל. ע''כ
[וכן כתב בספר תפילה למשה על תהלים (פרק א' פסוק ג' אות ג') שהביא מהאלשיך הקדוש
בפירושו על הפסוק בתהלים והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו שכתב כי כל
תלמיד חכם על ידי נטיעת נפשו בשרשי התורה במה שהוא עוסק בה יומם ולילה כמשקה את
נפשו להוציא פירות כמשקה אילן וכו' והפירות הן מה שמחדש חידושים כל נפש ונפש לפי
המתייחס אליה וכו' והנה אם הראוי לחדש דבר מה יתרשל מהתורה שהוא כמונע השקאה מאילן
ולא יזכה לחדש עד ישוב יתגלגל ויבוא שנית לעולם לדעת רשב"י אז יהיה כנותן
פריו שלא בעתו ועל כן אמר אם בתורת ה' חפצו וכו' יזכה כי פריו יתן בעתו בפעם
הראשונה. ע"כ].
וכן כתב בהקדמה לספר ידות נדרים עמ''ס נדרים
דהוי קיום מצות למוד התורה לדורות ע''ש,[1]
וראה עוד להגאון רבי שלמה קלוגר זצ''ל בהקדמה לספרו שיירי טהרה (שערי תורה לשירי
טהרה) שכתב שבהדפסת ספרים מקיימים מצות עשה של תלמוד תורה של רבים, ע''ש, ומביאים
בשם הצפנת פענח שסובר שבכתיבת חידושי תורה מקיימים מצות עשה של ולמדתם אותם את
בניכם וזהו ללמוד וללמד, ע''ש. וכעי''ז כתבנו להביא בקונ' שערי יוסף במעלת כתיבת
חידו''ת שע''י זה נקרא שמעמיד תלמידים ע''ש. וכן ראה בהקדמה לשו''ת חלקת יואב שכתב
שחז''ל הטילו חובה לכתוב חידו''ת ולפרסמם כאמרם בסנהדרין דף צט ע''א הלומד תורה
ואינו מלמדה הרי הוא בכלל דבר ה' בזה ומי שמלמדה לאחרים הרי הוא מקיים מצות תלמוד
תורה לרבים ע''ש. וראיתי עוד שהביאו בשם היעב''ץ שכתב בכמה דוכתי וז"ל: ואם
כותב חידושי תורה ומוסר לרבים אין קץ לשכרו צדקתו עומדת לעד בוודאי אין הרבצת תורה
גדולה מזו זכות הרבים תלוי בו כי יעמיד תלמידים הרבה ישוטטו ותרבה הדעת. עכ''ד. וע''ע
בשו''ת שב יעקב. ובספר אוצרות מגדים עמ' 60 ליקט בזה עוד.
ומ''מ י''ל שהיינו שע''י שמוציא ספר הרי הוא
חלק מועתה כתבו לכם את השירה הזאת, והיינו כי גם תורה שבע''פ היא מכלל תורה
שבכתב וכמו שמבואר במדרש רבה (ויקרא
רפכ''ב) שחידושי תורה אף הם בכלל המסורה למשה מסיני ויש בהם את כל מעלות התורה
שבע''פ ע''ש, אי נמי משום שהכל רמוז בתורה הקד' וכמו שכתבו בספרים הקדושים, ולכן
סו''ס גם בזה מקיים מצוה עשה של ועתה כתבו לכם והבן.
והאי דינא דמקיים מצות עשה של ועתה כתבו לכם
בהוצאת ספר, כן כתב גם בספר ויגד ליעקב
בהקדמה ע''ש. וע''ע בספר מעשה אברהם חיו''ד סימן לח, ובשו''ת משנה הלכות ח''ה סימן
קפ''ז, ובשו''ת אגרות משה ח''ד או''ח סימן ל''ט, ע''ש. וכן ראה בספר מצווה ועושה
שהביא בשם מרן החזו''א שהוצאת ספר עדיף מהוצאת ספר תורה ע''ש. ולענ''ד נראה שתלוי
בדיוק איזה ספר, שאם מוציא ספר שאח''כ ילמד ויעיין בו ויוסיף עוד חידושים א''כ
שפיר דמי הוה כמו ס''ת, דהרי גם לפי הרא''ש היינו שקונה ספרים שלומד בהם עתה,
ומ''מ אולי י''ל דהיינו שבשעת הכתיבה מקיים מצות ס''ת, אלא דסו''ס הענין הוא
בהוצאה, וכמו שהביא בטור (יו''ד סימן ע''ר) וכתב א''א הרא''ש ז''ל שזה לא נאמר אלא
לדורות הראשונים שהיו כותבין ס"ת ולומדים בה אבל האידנא שכותבין ס"ת
ומניחים אותו בבית הכנסת לקרות בהם ברבים מצות עשה על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב
חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להגות בהן הוא ובניו מצות כתיבת התורה היא כדי
ללמוד בה דכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ועל ידי הגמרא ופירושה ידע פירוש
המצוות והדינין על בוריים לכן הן הן הספרים שאדם מצווה לכותבם וגם שלא למוכרם אם
לא ללמוד תורה ולישא אשה עכ''ד, והיינו שאח''כ יהגה בו.
ובע''כ היינו מיירי בספר הלכה או בספר שימושי
אחר שיביא תועלת מרובה לעולם התורני [2] וכן משמע
מדברי הנפש חיה ע''ש אלא דשוב ראיתי במנחת
חינוך (מצוה תרי''ג) שחקר בעיקר מצות כתיבת ס''ת, אם המצוה היא לכתוב ספר תורה או
שיהיה להם ספר תורה, וכתב שם נפק''מ באות י' שאם המצוה היא כתיבה לחוד א''כ פעם
אחת כל ימי חייו מצוה עליו לכתוב ס''ת ויש בזה דין זריזין מקדימין למצוות, אבל
החיוב אינו אלא שפעם אחת בחייו יכתוב ס''ת. אבל אם נאמר שהמצוה היא שיהיה לו ספר
תורה א''כ בכל רגע חל עליו חיוב שיהיה לו ספר תורה ובכל רגע שאין לו ספר תורה מבטל
מצות עשה ולפי''ז יחול כבר חיוב בגיל י''ג ע''ש. ואם כי יש לדון בדבריו שיתחייב
בהא בגיל י''ג, ומ''מ נראה דשפיר אי נימא שהמצוה חלה בכתיבה א''כ בכל ספר תורני
מקיים מצות עשה של וכתבו לכם, וגם אי נימא שהחיוב הוא שפעם אחת בחייו יכתב ספר
תורה, א''כ שפיר גם מגיל י''ג שייך דין זה ע''י חידו''ת, ואדרבה גם חידו''ת מגיל
צעיר הוא מעלה גדולה, שירשום כל הערה או חידוש וכך יתקבץ לו לספר גדול ויקר ערך
ועיין.
אלא דנראה לדינא דסו''ס אין הוא תחליף למצות
ס''ת אלא שבהוצאת ספר הוא גם מקיים מצוה של כתיבת ס''ת אבל אי''ז בא לגרוע מזה,
דהרי הבית יוסף שם כתב לתמוה בדברי הרא''ש בזה''ל: ויש לתמוה היאך בא הרא''ש לפטור
לאדם ממצות כתיבת ס''ת ולהחליפה בחומשים ובמשניות ובגמרות ופירושיהן וכו' לכן נראה
לי שלא בא אלא לחדש לנו חיוב כתיבת חומשים ומשניות וגמרות ופירושיהם ואיסור מכירתם
שגם זה בכלל מצות כתיבת ס"ת ושזה יותר מצוה מלכתוב ס"ת ולהניחו בבית
הכנסת לקרות ברבים אבל לכתוב ס"ת לקרות בו הוא ובניו פשיטא דגם האידנא זהו
עיקר קיום מצות עשה שהרי הוא נוהג בו כמו שהיו נוהגים בדורות הראשונים וכתב רבינו
ירוחם על דברי הרא"ש שכן כתבו הגאונים עכ''ד. ובפרישה שם הצדיק דברי הרא''ש
כפשטן ע''ש. מ''מ אנן דקימ''ל כדעת מרן הבית יוסף. א''כ סו''ס אין מקיימים בזה את
עיקר המצוה. וכן נראה שנקט בשו''ת חת''ס יו''ד סימן רנ''ד ע''ש.
ולכן
שפיר י''ל דמקיימים בזה מצוה של ועתה כתבו לכם, אבל מ''מ אין לזה את כל דיני ופרטי
דיני ועתה כתבו לכם. וע''ש בט''ז שכתב שבכלל כתיבת ספר תורה הוא גם חידו''ת ע''ש.
וכן ראה בספר לב שומע להגאון רבי חיים הכהן
זצ''ל בקונטרס דפיסה מחיים שכתב, שגם לחבר ספר חדש אשר לא היה לעולמים ע''פ הפוסקים
שהיום אין מצות כתיבת ספר תורה ועיקר המצוה לכתוב חומשים ומשניות וכו', וכל שכן
להוציא ספר תורה מחדש ולכותבה שהוא עיקר המצוה, אלא אפילו לשיטת הב"י ודעימיה
שכתבו שכתיבת חידושים ומשניות ופירושיהן להגות בהם הם מצוה יותר מלכתוב ספר תורה
ולהניחו בבית הכנסת, אם כל שכן לחבר ספר מחדש להגות בו הוא וזולתו שהיא מצוה יותר
מכתיבת ספר תורה וכל שכן אם זיכהו ה' יתברך להוציאו לאור הדפוס שזוכה ומזכה את
הרבים ללמוד בו. ע''ש עוד.[3]
בברכת התורה
הצב''י יוסף אביטבול
מח''ס שערי יוסף ושא''ס
החו"פ כאן לע''ע בעיר התורה והחסידות בני
ברק
[1]
. והנה רבי
שמואל לנדא זצוק"ל כתב בספרו אהבת ציון דרוש ט' בשם אביו הגאון בעל נודע
ביהודה זי"ע דהנה כל המצות אדם מקיים בעוה"ז אבל כשמת נעשה חפשי מן
המצות ואי אפשר לעשותם כמו שאמרו רז"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם אלא לקבל
שכר ואפילו תולדות שמוליד תלמידים פסק ממנו בשעת מותו דשוב אי אפשר לו ללמוד עם
תלמידים אכן כתב הנודע ביהודה כי יש דרך אחרת שיוכל להעמיד תלמידים אף אחרי שהאדם
נמצא בעוה"ב והוא אם זכה מאת ה' לחבר איזהו חיבור והחיבור הזה נתייסד על דבר
אמת וצדק על פי דרכה של תורה איש הזה אינו פוסק מלהוליד תולדות גם אחר מותו שלא
פסק מלהעמיד תלמידים הלומדים מתוך ספרו וזה נרמז בפסוק בראשית ה' א' זה ספר תולדות
אדם שעל ידי ספר אשר חיבר מתקיים בו לדורי דורות תולדות אדם ע''ש. וע''ע באגלי טל
בהקדמה שמוציא ספרו כדי שישאר לדורות.
וכן כתב הפרי מגדים במליצת לשונו בספרו נוטריקן (קו'
ב) ראה נא כח הכתיבה נותנת אחרית טוב וגבר כי יחלש ויגוע וימות איתו תמות החכמה
ונשכח זכרו משא"כ ע"י הכתיבה זכרו לנצח אם זוכה מעתיקים ספריו מדור לדור
ולומדים בהם ועי"ז זוכה הנפש להלוך למעלה ממדריגה למדריגה כי האדם נקרא הולך
נמצא הולך בעוה"ז ממעלה למעלה וע"י ידיו נעתק הוא ממקום למקום עומד בכאן
ודבריו מגיעים לקצוי ארץ ואף כי אחרי מותו הולך הוא זכות הרבים התלוי בו לומדים
מתורתו והנפש מתעלה לזה שולח לעולם הזה הנפש כי שם היתה עומדת כמלאך וע"י ששמה
יוצר בראשית בעפר הארץ כחיטה הזרועה באדמה ונרקבת אחר בלותה יש לה עדנה הולך
ומוסיף בכל יום כדכתיבנא ע"כ.
וע''ע במש''כ
הרד"ק בהקדמה לנ"ך שאם לא היו כותבים החכמים הקדמונים דבריהם על ספר כבר
אבדו החכמות וספו המזמות ובטלו התורה והמצוות אבל החכמים ובעלי התורה בכתיבת
דבריהם וביאוריהם על ספר ישאירו ברכה אחריהם ובודאי לא מתו החכמים ההם ואמרו
רבותינו ז"ל הצדיקים אפילו במיתתם קרויים חיים ע"ש. וראה עוד מ"ש
בשו"ת בית יצחק חיו"ד א' בהקדמה ד"ה ובש"ס וז"ל: וכשאדם זוכה
ולומד תורה ברבים ומעמיד תלמידים הרבה או שכותב ד"ת וזוכה להוציאם לאור למען
ילמדו רבים ויהנו מזיו תורתו התורה הזאת מגינה עליו לעולם בין בעודו בחיים חיותו
בין בעת צאתו מהעולם הזה לאור באור החיים ובין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא
עסיק בה כי דבריו לעד עומדים ויהגו בהם לומדי תורה ודורשי תושיה עכ"ל.
וע"ע בשו"ת התעוררות תשובה ח"ד אהע"ז סי' א. וע"ע בהקדמת
הגר''ח פלאג'י לספרו סמיכה לחיים ע''ש.
[2]
. והנה
בקונטרס שער יוסף במעלת כתיבת חידו''ת עמ' ט' הבאנו, בזה כדלהלן: ומובא על רבינו הרמח''ל שסיפר מעשה על אדם שעלה לשמים ושאלו
אותו איך חינכת את בנך, ואמר להיות יהודי טוב מתפרנס מיגיעו ושאלו מדוע לא שלחת
אותו לישיבה אמר כלום חסרים ת''ח רבים הם הלומדים, ולכן הלך לעבוד ולהריוח לפרנסתו
ואמרו לו ''אינך יודע מה עשית למה גרמת דע לך שיש שישים ריבוא פירושים לתורה'', כל
נפש מישראל בהבנתה ודרכה ואע''פ שיש ת''ח רבים אבל אף אחד לא ידע ללמוד בדרכו של
בנך, עכשיו הכל נאבד ע''י שנהפך לבעל מלאכה, וחידושיו אבדו מן העולם.
וכתב
האלשיך הקדוש דהדא הוא דכתיב בתהילים (סח יג') ''ונות בית תחלק שלל'', דהיינו
שהתורה הקדושה מחלקת לכל נפש מישראל את חלקה בהבנת התורה. וביאר בספר ''ציצים
ופרחים'' שזה מה שנאמר בפרשת תצוה (פכ''ח פ''ט) ''ולקחת את שתי אבני שהם ופתחת
עליהם שמות בני ישראל'', אבני שוהם רומז לתורה שבכתב ולתורה שבע''פ, אבל שמות בני
ישראל דהיינו שכל יהודי יחדש בהם את חידושיו (וע''ע בספר ''ויגד משה'' מש''כ בשם
מרן הגר''מ פינשטיין זצוק''ל בעל האגרות משה).
ולדברים האמורים לעיל דכמו
שהנשמות שבגוף צריך שיכלו ה''ה חידושי התורה, א''כ כל נפש ונפש מישראל צריכה לחדש
בתורה הקדושה.
ותירץ
שבאמת שיש ס' ריבוא אותיות לתורה אך בכל אות שבתורה ישנם חידושים עד קץ וכן בכל
קוץ ותג ישנם חידושים רבים, ולכן ישראל יכולים להתרבות יותר משישים ריבוא אותיות
שבתורה.
ולפי''ז
ביאר החת''ס שזה כוונת הגמ' ''ישראל עושין רצונו של מקום'' דהינו שמחדשים חידושי
תורה כדי להשיג רצון ה' שאינו מפורש באותיות התורה אז אין לישראל מספר כי הם
יכולים להתרבות ללא שיעור אבל בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום שאינם מחדשים
חידושי תורה אז יש להם מספר שאינם יכולים להתרבות יותר מס' ריבוא עכ''ד.
המצוה הראשונה והאחרונה
של התרי"ג - ולפי''ז ביאר שם שאם עיקר ריבוי ישראל הוא רק ע''י החידושי תורה
שמחדשים בני ישראל, וא''כ יש לבאר את הקשר בין המצוה האחרונה של התרי''ג למצוה
הראשונה של התרי''ג, דהמצווה האחרונה היא ועתה כתבו לכם את התורה את השירה הזאת
וגו', (דברים לא יט') והמצווה הראשונה היא ויברך אותם אלוקים ויאמר להם פרו ורבו
וגו' (בראשית א' כח'), וכתב בספר דרך פקודך (מצוה א' פרו ורבו) שבכלל מצות פרו
ורבו הוא לפרות ולרבות בתורה ע''י הכליות שמחדשים בתורה וזה כפרו ורבו. עי''ש מה
שמאריך [ולפי''ז א''ש מה שידוע שמרן הגר''ח קניבסקי שליט''א אומר שסגולה למי שאין
לו בנים שיכתוב ספר חידושי תורה, וע''י כן נושעו הרבה, ודו''ק].
ולפי''ז ביאר שלדברי
החת''ס א''ש הקשר בין פרו ורבו בישראל מעבר לס' רבוא שהוא רק ע''י חידושי התורה שמחדשים
ישראל שאז מתרבין לאין מספר ויכולים גם ישראל להתרבות, ומבואר דב' הדברים קשורים
אחד לשני וזה הסמיכות דפרו ורבו לועתה כתבו לכם, שאיך יהיה פרו ורבו ע''י חידושי
התורה, ועי''ש עוד מה שהמשיך לבאר מה שאמר שלמה המלך עשות ספרים וכו' [ובספר ''אור
צדיקים'' (הל' ת''ת סעיף י''ג) כתב מצות פריה ורביה בד''ת שלא יהא עקר בשכלו שאינו
מוליד, ואמרו חז''ל ודלא מוסיף יסף וצריך שיחדש בכל יום מה שלא חידש מקדמת דנא,
ובזה יאריך ימים לעוה''ב].
ולפי''ז לענ''ד מבואר
דעתה כתבו לכם את השירה הזאת שגם ע''י חידושי התורה שהאדם מחדש לכאורה מקיים מצות
ועתה כתבו לכם דכל אחד לפי הבנתו, וכיוצא בזה כתב בשו''ת נפש חיה (סימן ע''ה) כי
בודאי שע''י שכותב כמה מחידושיו שהם אמיתיים, יוצא יד''ח של ועתה כתבו לכם, וע''ע
במנחת חינוך (מצוה תרי''ג) שהיינו דוקא בס''ת מ''מ י''ל כיון שכל התורה שבע''פ
מקשורת לתורה שבכתב א''ש, וע''ש עוד.
[3]. ומה''ט יש לדון
עוד אם שרי להשתמש בכספי מעשר לצורך הדפסת ספר, דהנה בספר מסורת משה (ח"א אות
ר"ל) הובא ממרן הגר"מ פינשטיין זצ"ל שנשאל האם אפשר להדפיס מכספי
מעשרות ספר אחרון חשוב, וענה דאם בדעתו למכור את הספר ובודאי לא שייך לקחת את הכסף
מהמעשרות דהרי אינו משתמש עם הספר כצדקה לעניים, ורק הספרים שנותן לעניים יכול
להחשיב.
ואמר דהרי אם בשביל זה
מדפיס את כל המאות ספרים אינו טענה, דהרי יכול ליתן לעניים דמי ההוצאה, וגם אמר
דבסתם אינו מקיים מצות צדקה שנותן ספר לעני, אלא א"כ ספר זה הוי ספר שימושי
כמו סידור או חומש ומשניות, וכיון שאין כזאת מציאות אין לעשות כן. עכ"ד. אולם
כ"ז לדעות בסימן רמ"ט, שמותר ליתן כספי מעשר רק לעניים, כיון דהוה חובה,
עי"ש.
ומרן הגרי"ש
אלישיב זצ"ל ס"ל דגדר מעשר כספים היום הוא שתלוי אם קיבל על עצמו מעשר
כספים בגדר חובה או בלי נדר, ולדעתו סגי בתנאי שמסר בערב ר"ה. ודעת הגרב"צ
קוק שליט"א (בגליון שואלין ודורשין בהעלותך) היא שהרי למעשה מבואר ביו"ד
ריש סימן רמ"ט מח' הפוסקים האם מותר להשתמש בכספי מעשר לשאר מצוות כגון קנית
ספרים ולהשאיל לאחרים או דוקא לעניים,
וא"כ אינו יכול ליתן להדפסת ספר, ועי"ש שכתב שאם יש עדיפות לתרום לספר
הלכה או לספר פרשת השבוע יש לתרום לפי זיכוי הרבים, ועדיף לתרום מה שיביא יותר
תועלת.
ובשו"ת אמר שמואל
למהר"ש חביב (יו"ד סימן ד') כתב שמותר לקחת ממעשר כספים עבור הדפסת ספרי
קודש [והביאו ספר אורח צדקה. ועי"ש שכתב שמצא ספר שאינו מצוי]. וכן התיר בדרך
אמונה (פ"ז ציון הלכה סק"ס) בשם מרן החזו"א זצ"ל שמותר אם הוא
ספר שהעולם צריך לו. ובארחות רבינו (ח"א עמ' ש) מביא מהקה"י שאמר להקל
בזה, ואמר עוד שאי"צ לדקדק בזה.
וכתב בדרך אמונה שלכו"ע אם המחבר הוא עני ומתפרנס ממכירת ספריו לכו"ע מותר לתת לו מעות מעשר עבור הדפסת ספריו, ואף מותר להשתמש לכאורה במעות מעשר שלו. וע"ע באורח צדקה מש''כ בזה. וע''ע במה שהארכנו בקונטרס שיח יוסף חלק ו' עמ' יא, דהנה כיון דדין מעשר כספים הוי רק מנהג וכמו שכתב הב"ח (סו"ס של"א) שאין זה חיוב אלא הוי מנהג קדום מאבותינו אברהם יצחק ויעקב שראוי לנהוג כן, וכן הסכימו רוב הפוסקים. וכ"כ בשו"ת בית דינו של שלמה (סימן א') ובשו"ת חות יאיר (סימן רכ"ד) ובשו"ת שבות יעקב (ח"ב סימן פה) ובשו"ת שאילת יעבץ (סימן א') ובשו"ת פני יהושע (ח"א או"ח סימן ב') ובשו"ת מגיני שלמה (סימן ב') ובמשנת חכמים (הל' יסודי התורה ה"ד סק"ב) ובשו"ת תשובה מאהבה (או"ח סימן פ"ז) ובבית מאיר (סו"ס של"א) ובשו"ת חתם סופר (יו"ד סימן רל"א) ובפתחי תשובה (סימן של"א סקי"ב) ובשו"ת יהודה יעלה (יו"ד סימן של"א) ובשו"ת מהרש"ג (ח"א יו"ד סימן לו') ובשו"ת משיב דבר (ח"ב סימן ע"ו) ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סימן ל"ד) ובדרך אמונה (פ"ז ס"ק כ"ז), וכן מנהג בני ספרד שהוי רק מנהג, וא"כ לכאורה יהיה אפשר להדפיס ספרים מכספי מעשר, וע''ע בענין זה בבית מתתיהו ח''א בהקדמה. ע''ש.
_____________________________________
תשובה למכתב הנ"ל:
כבוד תב"ו הרב המפורסם המפיץ תורה ברבים חריף ובקי טובא כמוהר"ר יוסף אביטבול נר"ו יאיר ויזרח בן ידידינו או"ע הרה"ג נר"ו.
שלם וברכה!
קבלתי אגרתו המעולפת ספירים בענין ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו על כתיבת ספר או הדפסת ספר. וכת"ר האריך בבקיאות נדירה להביא מדברי רבותינו האחרונים בגודל מעלת כתיבת ספר חידושי תורה שהוא ככתיבת ספר תורה. ובעיקר הדין אי מהני במקום כתיבת ס"ת, עיין מה שכתב בזה מר"ן אאמו"ר נר"ו בס' אהלי שם יו"ד סי' ע"ר. ובענין מעלת כתיבת חידושי תורה עיין מה שהאריך בזה מר זקני הרב כמוהר"ר רפאל אוחנא בספרו יסוד מערבי הקדמה ראשונה, לך נא רא"ה.
ועל עיקר הדין אם מברכים שהחיינו או הטוב והמטיב, לא דן כת"ר, ונראה טעמו כיון שהדברים מפורסמים בפוסקים. עיין מה שציין בזה הגר"ד יוסף בהלכה ברורה (סי' רכג סעיף כב) ואישתמיט מיניה דברי רבינו מ"ז המחבר זיע"א.
והנה מ"ז הרב המחבר זלה"ה דן לברך בגמר כתיבת ספר או הדפסת ספר. ופשיט לה מיפשט שאין לברך כיון שאינו מצוה הבאה מזמן לזמן. וכמו שהעתיק כת"ר לשונו. והנה טענה זו כתבה הרב מג"א בסי' רכ"ג ס"ק ה' על קניית ספרים. אמנם יש לדון בזה, שידוע תשובת הרמב"ם שביאר שמצוה לא שכיחה הוי כמצוה שקבוע לה זמן, ולכן מנהג הספרדים בכל מקומות מושבותיהם לברך שהחיינו בברית מילה, אע"פ שאינה מצוה שקבוע לה זמן, ובשלמא קניית ספרים הוא דבר שכיח ומצוי, אמנם הדפסת ספר הוא דבר טירחא וזמן מרובה, וכן כתיבת ספר לרובא דעלמא אינו דבר קל ומצוי, אלא לוקח זמן מרובה. ולפי זה יש לברך. אמנם אפשר שבזמן הזה השתנה מציאות הדפוס וקל ומהר להדפיס כבר חשיב מצוה שלא קבוע לה זמן.
אמנם מצד אחר יש לומר שיברך, שהרי אנן בני מערבא קיימא לן כדעת מור"ם ביו"ד סי' כ"ח שכל מצוה שעושה אותה פעם ראשונה בחייו יש לו לברך עליה. ועיין בספרי הקטן פריו יתן ח"א שהארכתי בזה בס"ד להוכיח שכן סוברים הרבה ראשונים. וא"כ כשמדפיס ספר ראשון יש לו לברך. וכן ראיתי להרב מור וקציעה שכתב כן.
אמנם נראה שכלול בדברי רבנו עוד טענה, דהנה רבנו כתב וז"ל: אבל חידושי תורה הבא ליטהר מסייעין אותו לחדש מדי יום ביומו ומדי שבת בשבתו כנודע ואין לו זמן קבוע. עכ"ל. דלכאורה דברי רבנו תמוהים, שהרי השאלה היא אם לברך על גמר כתיבת הספר ועל הדפסתו, ואין השאלה אם לברך על חידושי תורה, ומה ענין חידושי תורה לגמר כתיבת ספר, שחידושי תורה אה"נ הוא דבר שישנו כל הזמן, אבל גמר כתיבת ספר הוא דבר נדיר ולא דבר שקורה כל הזמן. ולכן נראה שכוונת רבינו שבספר של חידושים לא שייך מושג "גמר", שכיון שכל הזמן מתחדשים חידושים, וגם בנושאים שכתב יתחדשו לו דברים והוספות ושינויים, לכן אין מושג לומר שהוא גמר הספר, ותמיד תלוי ועומד לחדש ולהוסיף, ולכן לא שייך לברך שהחיינו בכהאי גוונא. שהוי כאמצע בנין ביתו, שלא יברך עד שייסיים.
[ועיין מור וקציעה מה שטען על דברי מג"א שאמר שמצוות לאו להנות ניתנו ולכן לא שייך לברך שהחיינו על ההנאה שבספר. וטען עליו שאה"נ שלא ניתנו ליהנות אבל סוף סוף נהנים. ע"ש באורך. ועיין בספרי הק' פריו יתן ח"ב חיו"ד שהארכתי בזה שהוא מחלוקת ראשונים, לך נא רא"ה].
עוד דן רבינו אם יש לברך הטוב והמטיב על הדפסת ספר, ופשיט לה מפשט שכיון שלא מברך ברכה זו רק בשותפות עם אחר הכא אין שייכות של שותפות כיון שהוא חידושיו ותורה דיליה. וגם כאן יש לתמוה, שהרי השאלה היא לברך על הדפסת הספר, ומשיב שעל חידושים אין שייך שותפות, והרי לא היתה השאלה על חידושים רק על הדפסתם, ובזה שייך שפיר שותפות, כגון שמדפיסים שני מחברים ביחד בכרל אחד, או שכתבו באותו נושא וכל אחד כתב חלק, וכמו שנוהגים בזמנינו שמחברים ספרים בנושא אחד ומחלקים העבודה בין כותבים שונים. והרי יש שותפות. והנראה ליישב שרבינו לשיטתו שאין מציאות של גמר כתיבת ספר, ואפילו על ידי הדפסתו עדיין לא נחשב שגמר את הספר, ולכן כל השאלה היא רק על פרסום החידושים ושילמדו בהם. ובזה הרי לא שייך שותפות שכל חידוש שייך לבעליו ואין קשר בין אחד לשני. ודו"ק כנלע"ד כוונת מ"ז הרב המחבר זיע"א.
והנני לסיים בברכת הדיוט, יה"ר שיזכה לחופתו בקרוב ויזכה להרביץ תורה ויגדיל תורה ויאדיר.
ד' תמוז תשפ"א פאנאמא יע"א.
יוסף פרץ
_________________________
ויש להוסיף בענין מצוות לאו ליהנות ניתנו, מש"כ בגליון ספר פתחי חושן על קנינים (מהדורה ראשונה עמוד קמב הערה כד ד"ה כתב).
ומה שציין לספר פריו יתן ח"א, הוא בסימן ה.
שם הספר: רבינו חיים עוזר - רבן של כל בני הגולה
מחבר: רבי דוד קמנצקי
דפוס: ירושלם תשפ"א
להלן מופיעים גליונות חלק ב.
ראה באתר כיכר השבת מאמר על פטירתו של הרב המחבר.
במהדורה שאחריה נעשה שימוש בהערות דלהלן.
ראה במה שכתבו על הספר בפורום אוצר החכמה.
בעמוד ה בהערה ד"ה איוויע הא' סוף שורה ג - צ"ל מחוץ לעיר.
בעמוד יג הערה כא שורה ד 'להלן' - בעמוד לז.
בעמוד כז, שמהרא"א גרודננסקי הוסמך להוראה על ידי אביו וחמיו - אולם הרעק"א באיגרות סופרים (סימן לח) כתב שאין אדם מעיד על בנו, דלא כמעשה שעשה הרב תפארת ישראל שהסמיך את בנו. ועי' כיו"ב להלן (עמוד רכב אות יא). וראה במש"כ בגליון חידושי רבי שמואל בן גיגי (עמוד יב).
בעמוד לז הערה סט ד"ה סיפור, שורה ב - צ"ל יצחק אלחנן.
שם שורה ז 'כלומר כבר התחתן' - לכאורה י"ל שכתב כן לאחר זמן, ושכוונתו שדן בזה לפני רבי ישראל סלנטר לפני שנשא את נכדתו לאשה.
בעמוד מח בכותרת הב' - צ"ל מיכל רבינוביץ. וכן הוא לעיל.
בעמוד מט ד"ה רבי, סוף שורה ג - צ"ל למשרה להיות נמנה בין רבני.
שם הערה ו שורה ג - צ"ל יקר מפנינים.
בעמוד נו הערה כג ד"ה יש, שורה ו - יש לסיים את הסוגריים המתחילים בשורה זו.
בעמוד סה ד"ה בהיותי - חסר סיום הקטע.
בעמוד סח הערה מט ד"ה הרב, ריש שורה ו - צ"ל אויב.
בעמוד עג בסופו - צ"ל לשלם חובותיו.
בעמוד עו ד"ה ההספדים - צ"ל עד לפנות.
שם ד"ה ככה, שורה א - צ"ל אבל כבד.
בעמוד עח הערה סג ד"ה ווילנא, שורה ג מלמטה בסופה - צ"ל אשר.
בעמוד עט, בענין יחסו של מהר"ר שלמה הכהן למשכילים - סיפר לי נכדו מהר"ר צבי רוטברג נר"ו (ראש ישיבת בית מאיר בבני ברק) שמהר"ש הכהן אף יצא לקראת הרצל בביקורו בוילנא, וזאת בהשפעת חתנו הרב דון-יחיא שהיה מחובבי ציון. והסביר זאת כי מהר"ש הכהן היה מנותק מעניני העולם הזה והרב דון-יחיא הוליכו לשם. לדוגמא סיפר לי כי כשנישאה בתו של מהר"ש הכהן עם מהר"מ קרליץ (סבו של מהר"מ נר"ו הנז') יצאו לחופשה לאחר כמה ימים עם מהר"ש הכהן ואז נודע להם שפרצו גנבים לביתו של מהר"ש הכהן, ולכן חזרו מיד לוילנא כי שם היו המתנות לחתונתם. כשהגיעו לבית רץ מהר"ש הכהן לספרייתו וחיפש את ספר רבינו ירוחם שהיה יקר המציאות. כשראה שהספר שם נחה דעתו. וראה עוד להלן (עמוד קסה ד"ה כנראה, ועמוד רנו, ועמוד תרסה ושם הערה ק, ועמוד תרע). ובענין יחסו של הרב דון-יחיא לציונות, ראה עוד בספר החסידות וארץ ישראל (עמוד עד).
שם שורה ג - צ"ל מגדולי רבני.
בעמוד פא ד"ה כאמור, שורה ג 'בכתב העת' - הזמן. וכן הוא להלן (עמוד פד הערה עו).
בעמוד פג הערה ע שורה ב - צ"ל מן התנועה.
שם הערה עב - כנראה המקור הוא מויקיפדיה (ערך הרב שלמה הכהן).
שם הערה עג שורה ב - צ"ל נשא את חיה.
בעמוד פד הערה עד שורה ז - צ"ל למען התנועה.
בעמוד פה בכיתוב שתחת התמונה - צ"ל ניקולאי השני.
בעמוד צב ד"ה מאסקווא, שורה יא - צ"ל לראות את עדת מאסקווא נזופה.
שם שורה יד - צ"ל כי הוא עסק.
בעמוד צד ד"ה וואלאזין הא', שורה ה - צ"ל שם כל.
בעמוד צה ד"ה ווילנא, שורה ב - צ"ל במלאת מאה.
בעמוד צו ד"ה את, שורה ה - צ"ל בתום הרנה.
בעמוד צז ד"ה הגבאים, שורה ג - צ"ל אודיע במכתב.
בעמוד צח ד"ה ווילנא, סוף שורה ד - צ"ל הוא.
בעמוד קיד ד"ה גבאי, שורה ה - צ"ל לאפית המצה.
בעמוד קיח ד"ה הנה, שורה ג - צ"ל הרבנים הגדולים.
שם ד"ה והננו קוראים, שאנשי ליטא שבאמריקא ובא"י נחשבים בני אותה העיר לענין צדקה - עיין עוד בזה להלן (עמוד תקצט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ד"ה והננו להודיע, שיש חרם שלא לשנות מקופת רבי מאיר בעל הנס - וראה עוד להלן (עמוד תקצט). ועיין בספר טובת מראה (מהדורה שניה עמוד קכו הערה קטו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם, וב'ספרי רבי רפאל אוחנא' (ראה משה עמוד נג) מה שתיקנו חכמי הספרדים בזה.
בעמוד קכז שורה ג מלמטה - צ"ל לפני עשרים.
בעמוד קל שורה ג - צ"ל הזה שהולמתו.
בעמוד קלב שורה טז, במקור המאמר 'כל הבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו' - ראה בספר שיגרא דלישנא (עמוד קז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
בעמוד קלו שורה א - צ"ל הישיבה הקדושה.
שם ד"ה והננו, שורה ג - צ"ל אמונים של.
בעמוד קמא ד"ה לא, שורה ו - צ"ל כחברת תורה. וכ"ה בעמוד הבא.
בעמוד קמב ד"ה מאין, שורה א - צ"ל ממייטשעט.
בעמוד קנא ד"ה בקבוץ - לפי המבואר להלן (עמוד קס) נראה שהוצאת החוברת לא היתה קשורה לקבוץ.
שם ד"ה כך, שורה ט - צ"ל בנוכחות למדני.
בעמוד קעז הערה י ד"ה אנחנו, שורה יג - צ"ל בסמכין דקשוט.
בעמוד קעח ד"ה בזמן, בענין מינויו של ר"י סלנטר לראש ישיבת ראמיילעס אם יש בזה משום השגת גבול - ראה בכיו"ב בספר אביר הרועים (ח"א עמוד שד ד"ה אחר). והאריך בזה בשו"ת יביע אומר (ח"ט י"ד סימן כז).
שם שורה ה - צ"ל כל זמן.
בעמוד קפה שורה ז - צ"ל ולרדת תהומות.
שם שורה ח - צ"ל פנינים יקרים.
שם שורה ט - צ"ל בשיעוריו הרבים.
בעמוד קפז, בכיתוב שתחת הצילום - צ"ל טופס מיוחד.
בעמוד קצב הערה לז ד"ה רבי, שורה ב - צ"ל אשתו וילדיו.
בעמוד קצג הערה לט ד"ה אחדש"ה, שורה ב - צ"ל טרדות ותלאות.
בעמוד קצה שורה ח 'רק הוסיפו' - תא"מ.
שם שורה ט 'כנראה שעד אז לא הוסמך' - אולם עי' בתחילת עמוד הבא שכבר הוסמך להוראה לפני כ' שנה.
עמוד רו הערה סב שורה ח - צ"ל ישיבת ראמאיילעס כל קיומה בנס.
בעמוד רי אות ד שורה ג - צ"ל ויפקחו על.
בעמוד רכג ד"ה ידוע, שורה ז - צ"ל יושבים ספונים.
שם ד"ה חסרון, שורה א - צ"ל בעלי הכשרונות.
שם שורה ב 'להבנות מהם' - עי' בס' דברי יעקב למהר"י עדס נר"ו שכ' שאף שיש גדולי תורה גם מאלה שאינם בעלי כשרונות, רוב גדולי תורה הם בעלי הכשרונות.
בעמוד רכד ד"ה דבר, שורה א - צ"ל גם המתנגדים.
בעמוד רכה הערה י ד"ה ווילנא, שורה ב - צ"ל אחד מהגאונים.
בעמוד רכח שורה ג - צ"ל סאלאנטער זצ"ל.
שם ד"ה יקרת, שורה ו - צ"ל יצאו ממנו.
בעמוד רל ד"ה והנה, שורה א - צ"ל וכל משכיל.
בעמוד רלא שורה ד - צ"ל לא יוכלו.
בעמוד רלח ד"ה ורעה - יש לחברו עם הדיבור הבא.
בעמוד רמ שורה ח - צ"ל לגדלו ולחכמו.
בעמוד רמג ד"ה הנה, שורה ד - צ"ל הנסיתם בכל.
שם ד"ה והנה, שורה ב מלמטה - צ"ל את סכינו.
בעמוד רמו ד"ה התחלת, שורה ב - צ"ל פסוק ראשון.
שם שורה ז - צ"ל חומשי תורה.
שם ד"ה לכן, שורה ה - צ"ל מחיל אל חיל.
בעמוד רמז ד"ה גדולי, שגדולי התורה לא שמו לבם להעמיק בהיסטוריה של עם ישראל, אף כי לכתוב בספר תולדות חכמי ישראל - ועי' למהר"י ענבל נר"ו בס' תורה שבעל פה (מהדורה שניה בסופו) מש"כ בדברי מהרח"ע אלו. וראה בהקדמת הסכמת מהרי"ש אלישיב ז"ל לספר במחיצתם של גדולי התורה ח"ב, מש"כ בשמו בחשיבות הכתיבה על גדולי ישראל. וראה עוד בזה בהקדמת ספר ראה מעשה להרמ"ז ז"ל (דף ו ע"א). ושם (דף ז ע"א אות יב) הביא מדברי ספר עליות אליהו בדבר חשיבות כתיבת זכרון מעשה הצדיקים לדור אחרון.
שם הערה יב שורה ה - צ"ל הלוי ממתנגדי.
שם הערה יג, בענין אמירת 'ימח שמו' ליהודי - כתב בספר 'מגדולי התורה והחסידות - האדמו"ר מסוכטשוב' (עמוד עא): פעם נזדמן [להרב אבני נזר ז"ל] לשמוע מפי חסיד שאמר על משומד אחד 'ימח שמו וזכרו', קרא אליו את החסיד ואמר אליו, יודע אתה מה הדין במומר שמת בלא בנים? שתק החסיד ולא ענה כלום. הוסיף ואמר: הטור פוסק שמומר שמת בלי בנים אשתו חייבת בחליצה, וחליצה הרי היא במקום יבום, וביבום אומרת התורה 'יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל'. וא"כ איך אפשר לומר 'ימח שמו'? ע"כ. וכן סופר באתר הידברות על מהרי"ח זוננפלד ז"ל (מח"ס שלמת חיים ועוד). ובשו"ת ושב ורפא (ח"ב סימן צ) כתב בשם הרב חזון איש שאסור להגיד כן על יהודי. ע"ש. ובספר חיי יהודה (עמוד מ) כתב שימח שמם של היהודים רוצחי בנו. וכ"כ עוד שם (עמוד נד) על יצחק בר יעקב סיניגו. וכ"כ עוד שם (עמוד סז) על טוביה ספירה. וע"ע בספר 'המבוא לספרי הרמב"ם' (ריש עמוד 56) ובפורום אוצר החכמה (ועוד שם).
בעמוד רמט ד"ה ומה, שורה א - צ"ל את עבודת.
שם שורה ג - צ"ל ובקשו להדפיסו.
שם שורה ה - צ"ל ומצוה רבה.
בעמוד רנא הערה ג, שרבי גבריאל זאב מרגליות נתמנה למו"צ בעיר גרודנא (שלא היה שם רב אב"ד אלא מוצי"ם) עם פטירת חותנו רבי נחומקה מהורודנא - ובספר ראש הישיבה (עמוד טז) כתב שכאשר התפנתה משרת הראב"ד בגרודנא ושני מועמדים היו, האחד ממשפחתו של רבי נחומקה, והשני רבי אברהם גלבורט, המליץ רבי נחומקה על רבי אברהם. ע"ש. וראה עוד לעיל (עמוד צט).
בעמוד רנג שורה ב - צ"ל נגד האספה.
שם הערה ח שורה ד - צ"ל כת"ע הפלס.
בעמוד רנו שורה ד - צ"ל ששמו כבר.
בעמוד רנח ד"ה סופרים שורה ב - צ"ל היסודות של.
בעמוד רנט ד"ה בכן, שורה ו מלמטה - צ"ל האספה הרבנית.
בעמוד רסב הערה ב ד"ה רבי, שורה ג - צ"ל אבי חותנו.
בעמוד רסג ד"ה ובבואי, שורה ב מלמטה - צ"ל חכמים המודים.
בעמוד רסז ד"ה ואתם, שורה ד מלמטה - צ"ל תגולגל הזכות.
בעמוד רעח שורה א - צ"ל מאוסטרובצה.
בעמוד רפב הערה לב ד"ה נבהלתי, שורה ד - צ"ל פרצו גדרו.
בעמוד רצ ד"ה יישר, שורה ד - צ"ל וידע להזהר.
בעמוד ש, בענין מהר"ר אברהם אהרן יודלביץ - ראה בשו"ת כוכבי יצחק (ח"ב בהקדמה עמ' ה) כ' שאינו מביא בספרו מדברי שו"ת בית אב, מכיון שאין רוח חכמים נוחה הימנו. ע"ש. וע"ע בס' אנשי השם בארצות הברית (סימן צב) [ובדבר התלונות על הכתוב בקובץ המצפה הנז' בס' אנשי השם בארה"ב הנ"ל, עי' גם בקובץ הנ"ל (סיון תר"ע עמ' ה ועמ' לא ואב תר"ע עמ' ג ועמ' ה ואלול תר"ע עמ' טז). וע"ע שם (ניסן תרע"א, בהקדמה) שכ' הרב העורך ז"ל על שונאיו. וע"ע בס' שערי גדולה (סוף עמוד שעא)]. וע"ע בס' שלמא בעלמא (סימן כה).
בעמוד שג ד"ה כאשר - ועיין עוד במה שביאר בפסוק זה בספר מאוצרנו הישן (אסתר עמוד רט) בשם מהר"י מוורקי.
בעמוד שח ד"ה וככר, שורה א - צ"ל וכבר היה.
שם שורה ד - צ"ל הדברים בכתובים במחברת.
בעמוד שיג שורה ג - צ"ל את מועמדותו.
בעמוד שיד שורה ב - צ"ל שהיה המגיד דמתא.
בעמוד שטו הערה יח - צ"ל ב'הדואר'.
בעמוד שכא ד"ה עיקר, שורה ט - צ"ל מקולקל לגמרי.
שם הערה כה - ובהלוייתו של רבי חיים עוזר ביקש הרב רובינשטיין מחילה ממנו, ראה באתר איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל.
בעמוד שכז הערה לח שורה ב - צ"ל כבוד קדשו.
בעמוד שכח ד"ה וכתבתי, שורה אחרונה - צ"ל לא יסכימו.
בעמוד שמא ד"ה והנה, שורה ו - צ"ל כמבואר בהצעה.
בעמוד שמג ד"ה ומפני, שורה ד - צ"ל ארהיב בנפשי עוז לבקש.
בעמוד שמו ד"ה ע"ד, שורה א - צ"ל העירני ידידי.
בעמוד שנב הערה ה ד"ה ובטח, שורה ב - צ"ל להצטרפות בני.
בעמוד שנד ד"ה האגודה, שורה א - צ"ל כל מועקה. וכ"ה בעמוד הבא.
בעמוד שסד ד"ה ואימא, שורה ד - צ"ל הוסיף הרב ר'.
שם ד"ה בדבר, שורה ב - צ"ל בלתי אסיפה.
בעמוד שסו ד"ה ביום ד', שורה ה - צ"ל והשבתי לו.
בעמוד שסז הערה ל ד"ה ע"ז, שורה א - צ"ל מסכאטשוב.
בעמוד שסט הערה לב שורה ב - צ"ל לראשונה בשנת תשע"ד.
בעמוד שעו ד"ה על, שורה ד - צ"ל בהערה קצרה.
שם ד"ה מריחוק, שורה ב - צ"ל ובשביל ההחלטה.
בעמוד שעט ד"ה עוד, שורה א - צ"ל סגירתה הסופית של אגודת.
בעמוד שפט הערה כה שורה ג - צ"ל ד' ירפאהו.
בעמוד שצא הערה כח ד"ה הרבנים, שורה ו - צ"ל יד ביד.
בעמוד שצב ד"ה מהרבנים, שורה ב- צ"ל בעל כשרונות.
בעמוד תב ד"ה הישיבה הרביעית, שורה ב - צ"ל את הנאספים.
בעמוד תה ד"ה אחרי, שורה א - צ"ל מפני שעסקו רק.
בעמוד תיב ד"ה דבר, שורה ג - צ"ל אחד מחוקי.
שם ד"ה הרב הפטרבורגי, שורה ב - צ"ל והמחברות על.
שם ד"ה בישיבה השניה, שורה א - צ"ל לשאלה זו.
בעמוד תטז ד"ה ויכוחים - צ"ל שלא נמולו.
בעמוד תיז ד"ה היושב, שורה ג - צ"ל היא איחדה.
בעמוד תיט ד"ה ובאשר, שורה א - צ"ל חובת למודי.
בעמוד תכא ד"ה בשים, שורה ח - צ"ל ולמודי הדת.
בעמוד תכג אות ג שורה ב - צ"ל למודי קדש.
בעמוד תכח ד"ה להפריינד, שורה ג - צ"ל מסוכנות ליהודים.
בעמוד תלד הערה ה שורה ב - צ"ל מתרגם מיידיש.
שם הערה ו ד"ה בכל, שורה ב - צ"ל הלא בנתי.
בעמוד תלה הערה ו שורה ג - צ"ל ידידו ומכבדו.
בעמוד תלח ד"ה בסופו, שורה ג מלמטה - צ"ל שהרי ריא"ה.
בעמוד תמא ד"ה וכמדומה, שורה א - צ"ל רובל יוזרק.
שם ד"ה עם, שורה ג - צ"ל כותב ריא"ה.
בעמוד תנט ד"ה לנו, שורה ו - צ"ל תמכו בישיבות.
בעמוד תס ד"ה אמנם, בענין מס הבשר - וראה עוד להלן (עמוד תק), ובספר נזכר הלכה (הנדפס גם ב'ספרי רבי רפאל אוחנא'. ע"ש). וע"ע בספר ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך גאבילה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
עמוד תסג, בענין התמנותו של הרב חיים נחום לחכם באשי בקושטא - ראה עוד ב- JOURNAL OF JEWISH STUDIES (חלק סו גליון ב עמוד שס) שהאריך בזה (ושו"ר שכבר ציין לזה הרב המחבר להלן עמוד תצה בהערה, אלא שלא ציין את שם הקובץ בו נדפס המאמר). וראה גם בס' אביר הרועים (ח"א עמוד רכב) שכתב גם הוא בנ"ד. וראה עוד שם מש"כ עליו בהיותו במצרים לאחר מכן. וראה גם בספר אוצר המעשיות מש"כ בשם מהר"ע עטייה בענין התמנותו של מהר"מ הלוי.
בעמוד תסה שורה ה - צ"ל התנגדו הרבנים.
בעמוד תסז ד"ה וכן, שורה ג - צ"ל בכל הפרטים.
בעמוד תסח ד"ה בשעות, שורה ג - צ"ל הני רבנן.
שם שורה ז - הפסיק צ"ל לאחת תיבת 'כידוע'.
בעמוד תעד שורה ב - צ"ל הועד והצירים.
בעמוד תעה ד"ה אבל, שורה ז - צ"ל אבל ברובם.
בעמוד תעו ד"ה אמרו, שורה ד - צ"ל בכל כוחו.
בעמוד תעז ד"ה השנוים, שורה ז - צ"ל לימין עוזו.
בעמוד תעח הערה כ ד"ה לפתרון, שורה ג - צ"ל חבריו העוז.
בעמוד תעט שורה ח - צ"ל עליה הורגנו.
שם שורה יח - צ"ל ליב ראשקעס.
שם שורה כא - צ"ל רב במאסקוא.
בעמוד תפב ד"ה ירושלם, שורה ט - צ"ל על מדין כביכול.
בעמוד תפג שורה ד - צ"ל בושו והכלמו, שכבו בבשתכם, ותכסכם.
בעמוד תפו ד"ה יקרתו, שורה ב - צ"ל כל התלגרפים.
בעמוד תפז ד"ה סך, שורה א - צ"ל ותשואות חן.
בעמוד תצא הערה לב שורה ב - צ"ל עז ועצמה.
שם - צ"ל עצת אויבינו.
בעמוד תצד הערה מב ד"ה ידידי, שורה ב - צ"ל הזמן בכל.
שם שורה ה - צ"ל אשר לא.
בעמוד תצז הערה ג שורה אחרונה - צ"ל הדרוש לכך.
בעמוד תק, בענין מס הבשר - ראה עוד לעיל (עמוד תס) ובגליון שם.
בעמוד תקד הערה י ד"ה אולם, שורה ב - צ"ל בקיאים בתורה.
בעמוד תקי ד"ה וכהחלטה, שורה א - צ"ל של יתר.
שם שורה ב - צ"ל נותנות לנו.
שם ד"ה בעל, שורה ב - צ"ל העם לתת.
בעמוד תקיא ד"ה כפי, שורה יג - צ"ל לאיש).
בעמוד תקיח ד"ה היו"ר, שורה א - צ"ל מאות רובל.
בעמוד תקכג הערה מג שורה א - צ"ל נולד לאביו.
בעמוד תקכט שורה א - צ"ל פקידים אחדים של המיניסטריום.
בעמוד תקלו ד"ה ביום, שורה ד - צ"ל הלכו ונמשכו.
בעמוד תקלז ד"ה הרב הבריסקי הב', שורה ג - צ"ל מהירים כ"כ.
בעמוד תקלח ד"ה הבארון, שורה ב - צ"ל את ההצעות.
שם ד"ה שלש, שורה ה - צ"ל המתקדמים והנאורים.
שם ד"ה בהמשך, שורה ב - צ"ל השתוממות הרבנים.
שם ד"ה והנה, שורה ה - צ"ל גם להבא כמו.
בעמוד תקלט שורה ב - צ"ל מכאב לב.
בעמוד תקמ ד"ה הרב טינינבוים, שורה ד - צ"ל הוא נוטה.
שם ד"ה הרב צירילסון, שורה ה - צ"ל מתנוונת והולכת.
בעמוד תקמב שורה ט - צ"ל הרבנות והתנוונותה.
בעמוד תקמד ד"ה אחרי, שורה ו - צ"ל הרבנים בפולין.
בעמוד תקנ ד"ה בכל אותן, שורה א - צ"ל מחה איש.
בעמוד תקנא ד"ה על, שורה ג - צ"ל הגר"ד מקרלין.
בעמוד תקנז שורה ד - צ"ל יצא כנגדו.
שם שורה טו - צ"ל זמן בחירתם.
בעמוד תקסג ד"ה ואשר ע"כ לא, שורה ד - צ"ל וה"גשם" שבו.
בעמוד תקסה ד"ה בהמשך, שורה ב - צ"ל ממילא ישאר.
שם ד"ה בשנים, שורה ז - צ"ל מחויבים היו.
בעמוד תקסו ד"ה בקיצור, שורה ג - צ"ל מתנגדיו.
שם ד"ה אחרי, שורה ח - צ"ל של בני מדינתנו.
שם הערה קד שורה ג - צ"ל אולם לסטוליפין.
שם שורה ד - צ"ל רפורמות אגרריות. כ"ה בויקיפדיה (בערכו).
בעמוד תקסז ד"ה ביום, שורה ג - צ"ל בקומיסיה הרבנית.
שם שורה ז - צ"ל הדיפוטאציה, עוה"ד.
שם ד"ה סטוליפין פנה, שורה ב - צ"ל באטיות יותר.
בעמוד תקע שורה א - צ"ל סטוליפין לא.
שם ד"ה כמדומה, שורה ב - צ"ל עם סטוליפין.
שם שורה ג - צ"ל שעריכת החוקים.
שם שורה ד - צ"ל הרצאת המיניסטר.
שם שורה ו - צ"ל לבלי חכות.
שם שורה ז - צ"ל הרי הדיפוטאציה.
שם שורה ט - צ"ל תלויות בו.
שם שורה י - צ"ל לאיניציאטיבה בזה.
בעמוד תקעא ד"ה חברי, שורה י - צ"ל הוא וחבריו אינם מוכנים עדיין לבוא.
שם שורה יד - צ"ל יחסו של.
בעמוד תקעב שורה א - צ"ל סטוליפין הושיט.
שם שורה ג - צ"ל את פוליאקוב.
שם ד"ה אחרי כן התחילו, שורה י - צ"ל הוא גם.
בעמוד תקעג ד"ה מר, שורה ט - צ"ל החיצונית וחבל.
בעמוד תקעד שורה ב - צ"ל הדחוק והרע.
שם ד"ה הבארון, שורה ז - צ"ל עם סטוליפין.
בעמוד תקעה ד"ה בשעת, שורה ד - צ"ל הטעות המגונה.
בעמוד תקעו ד"ה הכתב, שורה ב - צ"ל להביא לישראל.
שם ד"ה אכן, שורה ב - צ"ל עם סטוליפין.
בעמוד תקפ בהערה, תיבה אחרונה - צ"ל הרי.
בעמוד תקפג ד"ה החברים, שורה א - צ"ל וחלק מהנאורים.
בעמוד תקפה ד"ה הכל, שורה ג - צ"ל התהום הנורא.
בעמוד תקפו שורה י - צ"ל מה הוא.
שם שורה יד - צ"ל בעצמם נמצאים עדיין תחת השפעת ההחלטות.
שם שורה טז - צ"ל אומרים שהם.
בעמוד תקפז אות ד ד"ה ההשתדלות, שורה ו, תיבה אחרונה - צ"ל שעכשיו.
בעמוד תקפח הערה קכג שורה ב - צ"ל בהם ששה.
בעמוד תקצא ד"ה הקומיסיה, שורה ב - צ"ל שלה הינן.
שם ד"ה דברי - צ"ל במחיאות כפים.
שם ד"ה אח"כ, שורה ב - צ"ל בעד קריאת.
בעמוד תקצב שורה א - צ"ל כל ההחלטות.
שם - צ"ל כך נבחרו.
בעמוד תקצג ד"ה ועידת, שורה אחרונה - צ"ל על עבודת.
בעמוד תקצה ד"ה לאחר, שורה ב - צ"ל להם פגישה עם.
בעמוד תקצו ד"ה אכן, שורה ג - צ"ל שבה שימש.
בעמוד תקצח שורה ד - צ"ל מחלה אשר לא קם ממנה ונפטר בקיצור ימים.
בעמוד תקצט ד"ה דברי, בענין האיסור לשנות מקופת רבי מאיר בעל הנס - ראה עוד לעיל (עמוד קיח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם, בענין עניי העיר דאזלו לא"י דאיקרו עניי עירך - עי' בספר ויחי יעקב - צדקת אר"ץ (עמוד קנא) שהביא תשובה זו ומה שחלקו עליה האחרונים. וראה עוד בזה לעיל (עמוד קיח), ובאתר חב"דפדיה (ערך יצחק ידגר) בשם האדמו"ר מחב"ד.
שם שורה ח - צ"ל באדמת הקודש.
שם שורה י - צ"ל עניי אה"ק.
שם הערה א 'מי זה רבי מאיר בעל הנס' - ראה בזה בספר טובת מראה להרמ"ז (סימן כג וסימן לט) ובדברי המגיה במהדורה החדשה שם.
שם שורה ג - וראה במכתב מהר"ש סלנט המצולם בעמוד הבא שגם הוא הזכיר תקנת מרן הבית יוסף בזה.
שם הערה ב שורה ב - צ"ל לפי הכתוב שם דברי הגאון רבי אברהם אבלי נכתבו סמוך.
בעמוד תרה תחת התמונה - צ"ל משה סלומון.
בעמוד תרו שורה א - צ"ל לצאת מהסבך.
שם הערה ט שורה א - צ"ל סלאנט היו כבר.
בעמוד תרי ד"ה התעוררו שורה ב - צ"ל מח"י קא שלש פעמים בשנה לכל זוג וזוג (ראה לעיל עמוד תרב).
שם ד"ה אליעזר - צ"ל אליעזר גארדאן (ראה בעמוד הבא).
בעמוד תריז בהערה ד"ה בסוף - צ"ל בסוף המכתב.
בעמוד תריח הערה כב ד"ה שלום - צ"ל וברכה א"כ.
שם ד"ה ראיתי, שורה ב - צ"ל מווילנא בצירוף.
בעמוד תרכ שורה א - צ"ל מחוי קידא (וכן הוא להלן עמ' תרלה).
בעמוד תרכא הערה כד ד"ה בשבוע - נדפס גם להלן (עמוד תרכז). ע"ש.
בעמוד תרכד ד"ה ומירושתוב"ב, שורה ו - צ"ל בצוק העתים.
שם ד"ה הגר"ש, שורה ה - צ"ל הוא שהמועמד.
שם שורה ז - צ"ל מבקש ממנו.
בעמוד תרכה שורה ט - צ"ל בתתכם עתה.
שם שורה י - צ"ל הגאב"ד ק"ק.
שם שורה טו - צ"ל באהבה מברכו.
בעמוד תרכו בהערה, ד"ה המחיה, שורה ב - צ"ל ולתהלה בישראל.
בעמוד תרכז הערה ל שורה ג - צ"ל דור ודור.
בעמוד תרכח הערה ל ד"ה כמו, שורה ו - צ"ל ושלחו אליכם.
בעמוד תרלד הערה לז ד"ה וכאשר, שורה ב - צ"ל ועוד אבקשו.
בעמוד תרלה הערה לח ד"ה אנחנו, שורה ו - צ"ל לא תהיה. וכן הוא בספר איש ירושלם (עמוד סו).
בעמוד תרלו ד"ה נחיצת, שורה ג - צ"ל הזמן לכסא.
שם ד"ה לו, שורה י - צ"ל וסמכנו על. וכן הוא בספר איש ירושלם (עמוד סה).
בעמוד תרלח שורה ו - צ"ל להושיבו לימינו.
בעמוד תרמג ד"ה נכבדתי, שורה יז - צ"ל כעתירת נפש.
שם הערה נ שורה ב - צ"ל שוחחו בינם.
בעמוד תרמד ד"ה ובהיותי, שורה ו - צ"ל לתשובתם בהחוזר.
בעמוד תרמה ד"ה הנני, שורה ב - צ"ל אז אברך.
שם ד"ה ידרוש, שורה א - צ"ל הרב הגאון.
בעמוד תרמו שורה ד - צ"ל רצונו לדבר.
שם שורה ז - צ"ל כשישוב הגאון.
שם ד"ה כתבתי, שורה ה - צ"ל מאפס עבודה.
בעמוד תרמז ד"ה והראה, שורה ג - צ"ל הכללי, ואם.
שם בהערה, שורה א - צ"ל את כבודם.
בעמוד תרמח ד"ה אחרי, שורה ב - צ"ל לא אכחד.
בעמוד תרנה הערה עד שורה ה מלמטה - צ"ל ומצבה של העדה.
בעמוד תרנח הערה עח שורה ג - צ"ל את המתרחש.
בעמוד תרס שורה ד ד"ה אבל - צ"ל נגד הציונות.
בעמוד תרסד ד"ה כלומר, שורה ג - צ"ל שתרמו עבור.
בעמוד תרסה, בענין יחסו של מהר"ש הכהן לציונות - ראה לעיל עמוד עט ובמה שכתבתי בגליון שם. ועיין גם לעיל עמוד לב הערה סג סד"ה בחול, ובעמוד פב בהערה.
בעמוד תרסו ד"ה הנני, שורה יד - צ"ל הרם קרנו.
שם הערה צח - נראה כוונתו למאמרו בקובץ ישורון (חלק כא). וראה עוד בהמכלול (ערך רבי אביגדור מפינסק).
בעמוד תרסז הערה צט שורה ב - צ"ל שלא עינו.
שם הערה ק ד"ה בודאי, שורה ג - צ"ל שליש את.
עמ' תרסח ד"ה כפי, שורה א - צ"ל על קופת.
שם שורה ה - צ"ל את תעמולתם.
שם הערה קד שורה ב - צ"ל במבצעם החדש.
בעמוד תרסט ד"ה בישיבת, שורה ב - צ"ל את תעמולתה.
שם בסוף העמוד שורה ו מלמטה - צ"ל ואמר לו.
חלק ב
דפוס: ירושלם תשפ"ה
עמוד ה ד"ה שנאת, שורה ב מלמטה - צ"ל רבינו מראשי.
עמוד ו הערה ז ד"ה הצעתה, שורה ב - צ"ל היהודים שביניהם.
עמוד ז הערה י שורה ה - צ"ל לבטל את איסור השחיטה.
עמוד יב ד"ה על, שורה ג - צ"ל זעקל באמבערגער.
עמוד יד שורה א - צ"ל הרבי דאלכסנדר.
עמוד מח ד"ה ר' יעקב, שורה א - צ"ל חוזר ומדגיש.
שם הערה כא ד"ה הנני, שורה א - צ"ל הקולטורא המערבית.
עמוד נ בתחתית התמונה הראשונה - צ"ל וולף פיילכנפלד.
עמוד נו שורה ג - צ"ל יוחלט. לצרף.
עמוד נח ד"ה חלפו, שורה ו - צ"ל כך נעשה.
עמוד ס ד"ה כל, שורה א - צ"ל תורת ה'.
עמוד עא ד"ה האם, שורה ו - צ"ל גדולות ונצורות.
עמוד עב ד"ה סוגיה, שורה ב מלמטה 'מוחלט' - אין הדבר כן, וכמו שמבואר בהערה סב, שהיו גם קהילות אחידות, ונקראו בשם שטאטוסקווא. וראה עליהן בויקיפדיה (ערך קהילות הסטטוס קוו אנטה).
עמוד עד אות ה שורה א - צ"ל כשמשלם ל"קהילת.
עמוד עה שורה ד מלמטה - צ"ל האגודה והעוסקים.
עמוד פה ד"ה ברור, שורה ב - צ"ל בלתי מתפשרת.
עמוד פז ד"ה השקפתי, שורה ח - צ"ל כי לבני.
עמוד פח ד"ה ע"ד, שורה ד - צ"ל לבני מדינתנו.
עמוד צ ד"ה שטרויס, שורה ג - צ"ל כ"כ ונכתב.
עמוד צא שורה ג מלמטה - צ"ל אחדים מהאשכנזים.
עמוד צב שורה א - צ"ל לגאליציע, והוא.
עמוד צה ד"ה במכתב, שורה א - צ"ל אל סוגית.
שם בהערה שורה א - צ"ל רבינו אל.
עמוד צו ד"ה ע"כ, שורה ג - צ"ל הארצות שונות.
עמוד קה ד"ה ובהיותנו, שורה א - צ"ל רעיון נעלה.
עמוד קי ד"ה הפרוגרממא, שורה ב מלמטה - צ"ל בכל עיר.
שם הערה קיד שורה א - יש לסיים את המרכאות.
שם שורה ב - יש נקודה כפולה.
ואוסיף בזה מה שסיפר לי מהר"ר צבי רוטברג נר"ו (מח"ס למיסבר קראי ועוד) שסיפר לו דודו מהר"ר שלמה שמשון קרליץ (מח"ס עטרת שלמה ועוד) שאמו שהיתה כבר בא"י השיגה לו סרטיפיקט כדי שיוכל ליסוע לארץ ישראל והפצירה בו לבוא לארץ ישראל, ומהרח"ע לא הרשה לו כי אמר לו שצריכים אותו שם. ובסופו של דבר גברה יד האם ונסע לארץ ישראל.
שם הספר: שמש מרפא
מחבר: רבי שמשון רפאל הירש
דפוס: ניו יורק תשנ"ב
כ' בפורום בחדרי חרדים: במצוות ר' שמעון [כצ"ל] שוואב לא נכללו בו כמה מאמרים. ע"ש. וע"ע שם.
דף ב ע"ב שורה א 'היוצאות' - עי' בזה בס' מועד לכל חי (סימן יא אות נג-נה).
שם בסוף התשובה - בענין השכרת בית לעוברי עבירה, ראה עוד בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סימן קפד) ובשו"ת אור לציון ח"ב (פמ"ג ס"ב) ובשו"ת מנחת שלמה (תנינא סימן ק) ובש"ס מתיבתא (ע"ז ח"א פניני הלכה דף ח ע"א מדפה"ס).
דף ד ע"א ד"ה ולא, שורה ג 'קידוש ליל שבת בביהכ"נ' - עי' בשו"ת יחוה דעת למהר"ע יוסף (ח"ב סימן לד).
דף ה ע"א ד"ה אכן, בענין הפיוטים בתפילה - ראה עוד בקו' הפסקים (הנדפס גם בס' אהלי שם א"ח ח"ה), ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
דף ו ע"א סד"ה באשר - ומהרא"ז מרגליות בסוף קונטרס שפה נאמנה (הנדפס בקובץ תל תלפיות שנת תרנ"ו סימן עה, ונדפס גם מצורף לספר מקדש מעט למהר"ש סופר, ונדפס גם בתוך 'אוצר ספרי ר' אפרים זלמן מרגליות') כתב שמנהג זה בא מכת ש"צ. ע"ש. ועי' בשו"ת צאן יוסף (סימן לג) בענין שימוש ב'פיאנו' בשבת ע"י גוי.
שם אות ב שורה ג 'בשום אופן אין בו משום הסכמה לדבר לכתחילה' - עיין בשו"ת יחוה דעת למהר"ע יוסף (ח"ב סימן ז ד"ה אמנם) שפסק כן להלכה ולמעשה (כד' מר"ן).
שם סוף אות ג - צ"ע דהרי הא והא כלי שיר הם, ואין לומר דתרי מיני שבות הם.
דף ח ע"ב ס"ס ג - עי' בשו"ת יחוה דעת למהר"ע יוסף (ח"ב סימן ו). וע"ע בס' ילקוט יוסף ח"א (הלכות קדיש וקדושה סעיף ז), ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סימן תשע), ובתשובות מהרי"י קניבסקי ומהרי"ש אלישיב שנדפסו בס' 'עצות והדרכות עפ"י הקהילות יעקב' להר"מ גרינוואלד (עמוד סג ואילך).
דף ט ע"א שורה א 'לא להרשות לבעל תפלה' - וכן פסק בשו"ת יחוה דעת למהר"ע יוסף (ח"ב ס"ס ה), ובספרו שו"ת יביע אומר (ח"ו א"ח סי' ז או' ד-ה, וח"ז א"ח ס"ס יד). ובס' נאות דשא על קהלת למהר"א שלם ז"ל (עמוד ק) כתב דברים כדרבונות על החזנים הכופלים תיבות. ובשו"ת אור לציון (ח"ב פ"ז אות לט) גם הוא החמיר בזה, אלא שכתב שאין למחות ביד הכופלים. ובס' ושמואל בקראי שמו (ח"ג עמוד רמט והלאה) כתב לגעור במי שמיקל בזה. עש"ב (ומה שציין שם בדף רסז ע"ב לשו"ת שמש ומרפא, הכוונה היא לשו"ת שמש מרפא, וט"ס הוא). וציינתי לדבריו במכתבי הנדפס בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רפד דף ל סע"ב).
שם ס"ס ה - ועי' בשו"ת מנחת אביב (עמוד רו) ובשו"ת רבי יהודה בן עטר (א"ח סימן יא) ובדברי המגיה שם.
דף יט ע"א ס"ס יב - ועי' למהר"א ענתבי בס' חכמה ומוסר (דרך חקיך אות נח) שהחמיר בזה להמחמירים בחו"נ. וע"ע בשו"ת חבלים בנעימים (ח"א סימן ז).
דף כג ע"א בסוף הדיבור הא' - וכ"כ בס' ערוך השולחן (סימן תקנא אות ז) שבמקום הכרח וכשיש צורך בדבר מותר. וה"ד להלכה בשו"ת יחוה דעת למהר"ע יוסף (ח"א סימן לו). ע"ש.
שם ע"ב בסוף הדיבור הא' - ובשו"ת עין יצחק (ח"א חאו"ח סימן ב) ובשו"ת אגרות משה (חיו"ד ח"ב סימן צ) כתבו להחמיר בזה אם מפריע הדבר לנשים הטובלות. ועי' בשו"ת כוכבי יצחק (ח"ג סימן נה אות ג) ובקובץ מרי"ח ניחוח (גליון קב עמ' ו-ז) ובמש"כ בס"ד בחי' הש"ס כ"י (ב"ב נז ע"ב).
דף לא ע"ב ס"ס כב - ועי' בס' חזון עובדיה - פסח למהר"ע יוסף (מהדורת תשל"ט דיני מצה אות ח).
דף לב ע"א ד"ה דלפי - דברים אלו הובאו ע"י מהר"י ענבל נר"ו בס' תורה שבעל פה (מהורה מתוקנת עמוד קעז). ע"ש.
דף מו ע"א שורה ב 'מין מלח הוא' - עי' בשו"ת תורה לשמה (סימן תק) ובשו"ת יביע אומר (ח"ד י"ד סימן ב והלאה) ובס' מלאכת אופיר על הלכות מליחה (סימן ה סעיף ז).
שם ע"ב סימן לט - עי' בקובץ המעין (תשרי תשע"א עמוד מז).
שם ד"ה ב"ה - צ"ל פראנקפורט ע"מ, (כ"ה במקור).
דף נא ע"א סד"ה וא"כ - עי' בס' טבילת כלים למהר"צ כהן (פ"ב ס"ב).
שם סד"ה ומה - עי' בס' טבילת כלים למהר"צ כהן (מבוא אות ח).
שם סימן מה שורה א 'אינו נאמן בכל דבר' - וכ"כ בשו"ת חתם סופר (ח"מ ס"ס קצה). וה"ד בס' קן סופר למהר"ח סופר (הנספח לס' תולדות סופרים, לונדון תשכ"ג, סימן קטז).