שם הקונטרס: סליחות - אהלי שם.
מחבר: רבי מיכאל פרץ.
דפוס: מיקסיקו תשע"ה (מהדורה ראשונה).
קונטרס זה נדפס שוב כמה פעמים בשנת תשע"ה בהוספות, ושוב נדפס בשנת תשע"ו בהוספות (כולל מובאות מגליונות אלו דלהלן, חלקם שלא בשם אומרם). ולהלן בסמוך נביא מגליונות מהדורת תשע"ו.
בגוף הספר עמוד א שקודם שיטול ידיו יאמר מודה אני - ויש שכתבו לומר מודה אני לאחר הנטילה, עי' במנחת אהרן (כלל א אות ב) ובצעטיל קטן למהר"א מליזנסק (אות ט) ובשו"ת קציני אר"ץ (סימן א אות ה) ובס' סגולות הבעש"ט ותלמידיו (בקו' תפלות הצדיקים שבסוה"ס עמוד ב) ובס' עצי היער (סו"ס ד ובהשמטות דף קמ ע"ב) ובס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן א בירור הלכה אות ב). וכ' בס' עטרת זקנים להרב דוד עובדיה הכהן פריווה נר"ו (עמוד ט אות א) שכן מנהגם. ע"ש. והרמ"ז מהר"ר רפאל אוחנא ז"ל בס' ראה מעשה (דף ו רע"ב) הביא דברי הרב חיי אדם שביאר את טעם אמירת מודה אני לפני נט"י דוקא.
שם - בסידור אהלי שם ובאוצר פסקי נדרים (בריש נוסחאות הסידור) הובאו הנוסחאות הנכונות שבברכות השחר.
בעמוד ג ד"ה תפלה - הרעיון על המזמור תפלה לדוד וגו' יש להדפיסו להלן תחת המזמור עצמו.
בעמוד יג, 'למענך אלוקי', מה פירוש למענך? וכי זה לא למענם? - עי' בס' ענף עץ אבות (דף קנא ע"ב) מה שהביא מדברי האחרונים בזה.
בעמוד טו, 'רחמנא אדכר לן', מה פשר הסדר הזה? משה ואהרן לפני יוסף ודוד לפני פנחס - עי' בזה בס' מועד לכל חי (סימן יא אות לד) ובשו"ת רב פעלים (ח"ג סימן מא) ובחזון עובדיה על ימים נוראים (דף טו ע"א).
בעמוד טז, 'בכסופי אפין אתינא למקרי קמך רחם עלן', איזו זכות היא ב'כסופי אפין', כלומר הבושה? הרי זו מציאות! - וי"ל ע"פ המבואר בס' אהלי שם על תהלים (פרק נא) שאין להתנצל ולחפש סיבות ונימוקים להקלת חומר החטא כי אם לאחר ההודאה. ע"ש. והדברים חזרו ונדפסו שנית בסליחות אהלי שם מהדורה שניה (במזמורים שלפני הסליחות). וזו הכוונה כאן, שכשאתינא למקרי קמך, דהיינו בתחילת הביאה לפני ה', לפני ההודאה, יש רק בושה ולא תירוצים.
והאמת היא שמצינו דור שלא היה להם בושת פנים מעוונותיהם, כדאיתא בשבת (קיט ע"ב) אמר עולא לא חרבה ירושלם אלא על שלא היה להם בושת פנים שנאמר (ירמיה ו ו) הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו לכן יפלו בנופלים וכו'.
ומקור הענין מברכות (יב ע"ב), כל העושה עבירה ומתבייש בה מוחלים לו על כל עוונותיו שנאמר בשאול (שמואל א כח) מחר אתה ובניך עמי ואמר רבי יוחנן עמי במחיצתי.
בעמוד כא, 'אולי ישמע קול בכיי' מדוע 'אולי', והלא שומע תפילה הוא - וי"ל שהוא משום שיש דברים המעכבין את התפילה. כן יישב בני חיים עמרם נר"ו. והסכים לזה אאמו"ר נר"ו. ועי' בס' שושן סודות (אות תקפג) ובשל"ה (ווי העמודים פרק י) ובתשובת מהר"ש אליהו נר"ו באתר כיפה.
שם, 'יום צעקתי בלילה', והלא אינו צועק, אלא מדברים על הכלל - והקשה עוד אאמו"ר נר"ו שאף הכלל אינם צועקים. ויישב בני חיים עמרם נר"ו שצעקה הוא מלשון תפילה. ע"כ. ועי' בדברים רבה (פ"ב סימן א) ובזוהר הקדוש (ח"ב דף יט ע"ב) ובס' שערים בתפלה למהר"ש פינקוס ז"ל (עמוד מא) ובמש"כ מהרי"צ בן פורת נר"ו באתר חידוש.
בעמוד כב, 'אבל חטאנו אנחנו ואבותינו', מה המעלה בהזכרת חטא אבותינו - ועי' בתחילת הקונטרס (אות ז) מה שביאר בזה. ובס' בית אל (דף סב ע"ב אות טז) כתב הטעם שמזכיר עוונות אבותיו כי הוא נענש עליהם. עש"ב.
בעמוד כג, 'צערנו אב ואם', נולד יתום יאמר וידוי זה? התשובה, כן, כי מדברים על הכלל - עי' בס' בית אל (דף סב סע"א) שכתב: מה שאנו מתודים על עבירות אשר לא עשינו, כגון גילוי עריות ושפיכות דמים וע"ז, איך ח"ו מוציאים דבר שקר לפני אבינו שבשמים, ודברי שקרים וכו'. אמנם מלבד שכל ישראל ערבנים זה בזה, ואם לא חטא חטא זה חטא בו חבירו כמ"ש לעיל, עוד בה דכל העבירות יש להם תולדות, וישראל כשרים הם ואינם נכשלים כי אם בתולדות, כגון כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד ע"ז וכו'. וע"ע בזה בס' חזון עובדיה על ימים נוראים (דף רנא סע"א).
שם, 'אבל חטאנו אנחנו', הלא עתה התודה, ומדוע לחזור שנית - הנה בנוסח הסליחות המופיע למעלה באמת הושמטו התיבות 'אבל חטאנו אנחנו ואבותינו'. וז"ל הרב חמדת ימים: וכתב הרב זלה''ה כי אחר אלפ''א בית''א אשמנו מכל עם יתודה בלחש, אבל לא יחזור לומר אשמנו בגדנו פעם אחרת כמו שנוהגים כי על זה נאמר ככלב שב על קיאו רק יפרט כל אחד איזה עון או עונות פרטים שנכשל בהם.
בעמוד כד ד"ה אראלי הב' שורה א - צ"ל מעלה וגלגלי.
בעמוד לח, 'ומודה על רוב אשמיו' - מה פירוש 'רוב', למה לא 'כל'? - י"ל שאיננו זוכרים את כולם. ושוב כתב ליישב כן בקונטרס סלח יעקב. א"נ יכלה הזמן והמה לא יכלו (כמ"ש בוידוי רבינו נסים). א"נ רוב מלשון רבים.
שם, 'כי לא אדע יום אסוני', דיני, ולא פותחים פה לקרוא לזה אסון - אולם בס' תשלום אבודרהם (בהמסונף לספר אבודרהם הוצאת אבן ישראל, עמוד כט) גרס 'קרוב יום אסוני'. וכתב בס' מועד לכל חי (סימן יא אות מו) שהנוהגים לומר בקשה למתודה חטאתיו ידקדקו בלשונם שלא יאמרו כי לא אדע יום דיני, אלא צ"ל כי קרוב יום אסוני ושארי. ועי' בשדי חמד (אס"ד מע' ר"ה סימן א אות ה ס"ק יג או"ק א), וכנראה מקור דבריו מס' מועד לכל חי הנ"ל ככתוב בסוף דבריו.
בעמוד מד, 'בצלותין ובתחנונין', מדוע לא הוסיפו 'ובתורה'?! - י"ל למה"ד לחדר ניתוחים שבו משתמשים אך ורק במכשירים סטרליים ומטוהרים לחלוטין, ועדיף להשתמש בהם מאשר במכשירים משוכללים יותר שאינם מטוהרים כ"כ. וכמו כן בימי הרחמים והסליחות עדיף תפילה שהיא לשם שמים בדרך כלל, מאשר לימוד תורה שיש בו דרגות של לשמה כל חייו (כביאור מהר"ח מוולוז'ין), ומצינו למהרח"ו בהקדמת ספר עץ חיים שכתב, שכל האומר שהוא עוסק בתורה לשמה רבי מאיר מכחישו. ועי' בזה למהר"ע יוסף ז"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן עד סוף אות ד). וכ"כ הרב חיד"א בברכי יוסף (סימן תקפא אות ו) שראה לקצת רבנים שהיו ממעטים בעיונם בימים אלו ומרבים בגירסא ובתחנונים. וכן ראיתי שביארו הטעם שאומרים תהלים בר"ה במקום לימוד בעיון [ועי' בס' חזון עובדיה על ימים נוראים (דף קפה ע"א) שכתב שעדיף שת"ח ילמד בעיון. אולם שמעתי ממהר"מ מאזוז נר"ו (מח"ס סנסן ליאיר ועוד) ב- http://www.ykr.org.il/modules/Videos/page/3387 וב- http://www.ykr.org.il/modules/Videos/page/3403 שר"ה זמן אמירת תהלים הוא אפילו לת"ח, ושכן נהג הגרי"ז מבריסק, וגם הביא ראיה מדברי הרב חיד"א הנ"ל. גם עי' בס' ושמואל בקראי שמו (ח"ג עמוד רצט) שהעיר עמ"ש מהר"ע יוסף ז"ל בזה בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן מד בהערה). גם בקובץ כאיל תערוג (גליון ר דף לז ע"ב אות קצ) כתב שכן נהג הגרי"ז מבריסק, וביאר הטעם. ע"ש. ובס' הדור והתקופה (מהדורה שניה הנהגות הגרי"ז עמוד ה ועמוד ז) כתב שבכל יום היה הגרי"ז אומר תהלים. ע"ש. וראה עוד שם (עמוד יב) מש"כ בענין הנהגת הגרי"ז בזה בראש השנה. ועי' בפורום אוצר החכמה], שכן קריאת תהלים היא בד"כ טהורה מכל פניה, ואף שמצינו (בר"ה לה ע"א) לרב יהודה שתורתו אומנותו שהיה מתפלל א' לל' יום, וכנראה תפילה זו היתה מספיקה לו כמו שלנו צריך צ' תפילות בל' יום, כי בכח תורתו התפילה היה לה הרבה יותר כח וחוזק. שאני רב יהודה דרב גובריה, ותורתו היתה לשמה נקיה מכל פניה. ויתירה מזו מצינו (בשבת יא ע"א) לרשב"י וחביריו שלא היו מתפללים כלל.
בעמוד מה, 'רחמים פשוטים', מה פירוש 'פשוטים', מה הצד השני, וכי יש רחמים מסובכים? - וי"ל בהקדם מ"ש (בברכות ה ע"א) לא הן ולא שכרן, שכן גם היסורים הם מרחמיו ית' עלינו, אולם אנו מבקשים רחמים פשוטים המובנים לנו ע"פ שכלנו הפשוט. ועוי"ל דרחמים פשוטים היינו מלשון (ר"ה לד ע"א) פשוטה לפניה וכו', וכן פושטה כאגרת, דהיינו רחבים.
גליונות מהדורת מיקסיקו תשע"ו:
בהקדמה עמ' ד בדברי הרב אגרות משה שהיקל לומר סליחות בתחילת הלילה בשעת הדחק - אולם הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ב אות יא) כתב: ואם יצרם תוקפם ולא יוכלו לעמוד על נפשם לקום לראש אשמורות כי עזה כמות אהבת שינתם ולא יעורו משינתם, ההעדר טוב ממציאות הרע ולא יעשו כזאת לאמר סליחות וי''ג מדות בתחילת הלילה אחר ערבית או גם בטרם ישכבו קודם חצות.
שם עמ' ז בענין סליחות לבני תורה - והרב חמדת ימים (ח"ג ספ"ג) כתב שראוי שהת"ח יהיו הראשונים לאמירת הסליחות ולא יפרשו מן הציבור, וגם הוא השוה הענין למה שת"ח לא ימנע עצמו מלהתפלל, והביא בזה מעשה בתלמיד הרמב"ן עם בתו. עש"ב. ובס' ושמואל בקראי שמו ח"ג (עמוד רצה) האריך לפלפל במש"כ מהר"ע יוסף ז"ל בזה. ע"ש. ועי' בקו' יתד המאיר (גליון קעג סימן ריא אות ה).
שם עמוד יח אות א - יש להעיר על הנכתב שמדת אל היא רחמים, עי' בתומר דבורה (פרק א סוף מידה א) ובשו"ת לב חיים (ח"א סימן ע) ובקונטרס יגדיל תורה למהרי"ח סופר נר"ו (ח"א סימן ו) ובס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד כד ד"ה אל תיבת).
שם שורה ב, 'חסד אל כל יום' - חסרות המרכאות בתחילת הציטוט.
בסוף ההקדמה, בענין 'במנין י"ג מדות' - גם בקו' יתד המאיר (גליון קעג סימן רז) הביא דברי המפרשים, וכתב שבסידורי הספרדים כתבו כהאר"י. ע"ש. וע"ע בשו"ת פאר הדור להרמב"ם הוצאת מכון ירושלם (סימן צ ובהערה כא).
בגוף הספר בעמ' ג שורה ב מלמטה - צ"ל עם תרגילנו.
בעמ' כג באהלי שם - דברים אלו נדפסו לראשונה בס' אהלי שם על תהלים (פרק נא). וע"ע להלן (עמוד לה ד"ה בכסופי).
בעמ' כז 'אנא שעה שמך יודעי', צ"ב מדוע תליא הא בהא - י"ל עפ"ד הרמב"ן בהקדמתו לספר בראשית שכ': עוד יש בידינו קבלה של אמת כי כל התורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. ע"כ. וכ"כ עוד בס' האמונה והבטחון המיוחס להרמב"ן (פרק יט). ועי' בס' שערי אורה למהר"י גיקטילייא (שער ה דף מז ע"ב), ובס' חזון עובדיה (שבת ח"ה דף קפא ע"ב) ובמש"כ בגליון ספר יסוד מערבי (עמוד פ). וא"כ הכוונה ליודעי התורה.
ויובן עפ"ז הלשון 'אנא שעה', שכן לשון שועה מכוון לתורה, וכמו שביאר מהר"צ הכהן בס' צדקת הצדיק (סימן קפב) וז"ל: התורה נקראת שועה, כמו שאמרו בברכות (ג ע"ב) על פסוק קדמתי בנשף ואשועה, 'עד חצות היה' וכו', כי על ידי דברי תורה קורין להקב"ה, כמו שאמרו (בברכות כא ע"א) על פסוק כי שם אקרא - ברכת התורה, ע"ש. כי התורה כולה שמותיו וכו'. כי השם הוא המידות, ואין סוף עצמו אין לו שם כלל כמו שאמרו בזוהר. רק מידותיו, רוצה לומר רצונו המתפשט בברואים. והתורה כולה היא כללות רצונו יתברך... ולכך היא שמותיו ולמודיו, דהיינו ידיעת זה נקרא קריאה, וכמו קריאת שמע, וכמו הקורא לחבירו בשמו, כשצווח שמו נקרא שקורא שרוצה שיבוא אצלו ויפנה לו. עכ"ד. ועי' במהרש"א (ברכות כא ע"א).
בעמ' כח שורה ב 'בכבד ראש' - בשו"ע שיש להתפלל בתחנונים, ולזה כיון 'בכובד ראש' (מכ"י אאמו"ר נר"ו בגליון הספר). והרב חמדת ימים (ח"ג פ"ג אות כא) האריך בגנות האומרים סליחות במרוצה.
שם 'כי ימינך פשוטה - האם ימינך פשוטה לפני ששבים או כשמתחילים לשוב אז פושט את ימינך?' - מדברי הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות יב) שכתב 'כי כל הימים פשוטה לקבל שבים' נראה שפשוטה לפני ששבים.
בעמוד לא - יש להעביר את עניני נפילת אפים להלן בנפילת אפים.
בעמוד לב באהלי שם ד"ה ויעבר הא' - יש להוסיף בזה דברי הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות יט) שמכיון שעיקר ענין אמירת י"ג מדות הוא לעשותם, 'על כן ראוי שלא יאמר אותו היחיד כל שאומרן דרך תפילה ובקשה לפי שאין הדבר תלוי בזכירה לבד רק בעשיה שתדבק נפשו במדותיו, ובעשרה בהצטרפותם יחד אפשר שיהיו נעשים שזה רחום וזה חנון וזה ארך אפים וכן כולם מה שאין כן ביחיד'. וע"ע שם (אות כא) מש"כ בביאור אמירת י"ג מדות ע"פ הסוד.
בעמוד לג ד"ה ויעבר - דברים אלו נדפסו כבר לעיל (בהקדמה עמוד ב).
בעמ' לה ד"ה בכסופי - ע"ע להלן (עמוד סז ד"ה נא).
שם שורה ג - צ"ל ונדפסו שנית לעיל (עמוד כד).
שם ד"ה והאמת סוף שורה א - צ"ל ע"ב).
שם שורה ב - צ"ל (ירמיה ו ז).
שם ד"ה ומקור - ובקובץ עומקא דפרשה (ער"ה תשע"ז דף ח ע"א) הביא בזה מש"כ בשערי תשובה לרבנו יונה (שער א' העיקר השישי) שהבושה היא אחד מעיקרי התשובה וכאשר הבושה מביאה את האדם לידי שינוי זיו הפנים, והוא נכלם במעשיו הוא מדרגה עליונה בחלק הבושה שבתשובה, ומתבאר שם שהבושה היא אחד מהעשרים עיקרים של התשובה, אך עדיין לא מובן מדוע המתבייש בעבירה מוחלין לו על כל עוונתיו. והביא עוד דברי הרב יעלזו חסידים שהטעם שהבושה מוחלת על כל עוונותיו, הוא משום שכל המתבייש כאילו מת שהשתנות זיו הפנים מחמת הבושה נחשב כמיתה. ע"ש. וע"ע בקובץ בית יוסף (גליון כט דף מה ע"א ד"ה ובספר).
בעמ' לו ד"ה גלה - וכ' הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות כח): אף כי מדת הגבורה היא מדת הדין הקשה, כאן ידבר על הגאולה, על דרך עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו כדי לנקום מאויבינו. אי נמי, כי בחרבן נאמר איה גבורותיו, לזה אמר כי יגלה גבורתו ויפרסם. ע"כ. ובתהלים (נד ג): אלהים בשמך הושיעני ובגבורתך תדינני. ופרש"י: ובגבורתך תדינני, תנקום נקמתי, כמו כי ידין ה' עמו (דברים לב לו).
שם בסוף העמוד 'רחמנא זכוון חפש לן - אם יש זכויות, מדוע צריך לחפשם? ואם אין, מה שייך לחפש?' - ביאר בזה הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות כח): שאף על פי שאין לנו זכות, חפש לנו זכיות איזה מחשבות טובות. ע"כ.
בעמ' לז 'רחם על נשמתין - ומה עם הרחמים על הגוף?' - ביאר בזה הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות לב): גם אם לא נהיה כדאים מצד עצמינו וגוויתנו, רחם עלינו מצד נשמותינו שהיא חלק אלוה ממעל. ע"כ.
בעמ' לח ד"ה אנשי הא' שורה ב מלמטה 'שבנו אליך בבשת פנינו' - מדוע מסיים באות ש, כאשר הכל לפי אלף-בית (מכ"י אאמו"ר נר"ו בגליון הספר). וי"ל שהסדר מסתיים בתי"ו ב'תרופה לא מצאנו', אלא שכדי שלא לסיים בענין המביא יאוש ואיבוד התקוה, התקינו לאחר מכן להוסיף 'שבנו אליך בבושת פנינו לשחרך בעת סליחתינו', דהיינו שמאמינים אנו בקבלת תשובתינו לפני אדון כל. ומצינו גם לפני כן שרמזו הנחמה ב'צומתו משיבי חמה', וכתב ע"ז הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות לג): אמרו הראשונים כי ראשי תיבות אלו התיבות צמ''ח, כלומר אף על פי שצמתו משיבי חמה עדיין אנו מחכים לצמח דוד שיבוא להשיב חמתו יתברך. גם כתב שם (אות לז) שמה שאומרים לאחר מכן 'תמהנו מרעות' על סדר תשר"ק, 'רמז לפסוק אשר''קה להם ואקבצם, ובא מקושר אל מאמר שוטטנו בארבע פינות תרופה לא מצאנו, וירצה כי עם היות ששוטטנו בארבע פינות ותרופה לא מצאנו עם כל זה הוא ברחמיו ישרוק לנו ויקבצנו'.
שם באהלי שם 'אנשי אמונה אבדו - הרי הרבה מאמינים יש?' - וי"ל שהכוונה למשה אהרן ומרים, כמ"ש הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות לג): הנה תחינה זו היא דרך אלפ''א בית''א על הסדר, ובכל חרוז שלש תיבות, נגד אנשי האמונה רועי ישראל משה אהרן ומרים, כמו שכתבו הראשונים. ע"כ. ובמדרש רבה (ס"פ וזאת הברכה) איתא, כשנפטר משה רבינו, היה יהושע בן נון בוכה ואומר, הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם, זה משה שאמר עליו הקב"ה בכל ביתי נאמן הוא. ועי' בחזון עובדיה על סוכות (עמוד תנא הערה א).
בעמ' מ ד"ה אלהינו 'אל תעש עמנו כלה' - הסדר משולב בתיו עד ל', וגם מאלף עד כ' (מכ"י אאמו"ר נר"ו בגליון הספר). ועי' במה שביאר בזה הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות מ).
בעמ' מא ד"ה אהלי - עי' בחמדת ימים (ח"ג פ"ד אות יז) שיש לצעוק את הי"ג מדות בקול גדול. וכ"כ בבן איש חי (ש"א פרשת כי תשא אות י). ובס' נר ציון על ימים נוראים כתב שיש לצעוק בסליחות, כמו שאומרים בקדיש שלאחר הסליחות 'תקובל צעקתכם'. אלא שלכאורה אין משם ראיה, שכן צעקה א' מלשונות התפילה, עי' במש"כ להלן בגליון (עמוד מב על 'יום צעקתי בלילה'). ובס' מועד לכל חי (סימן יא אות כב) הביא בזה דברי הזוה"ק (פרשת שמות דף כ ע"א) שהפליג במעלת הצעקה. ע"ש. והו"ד בקובץ בית יוסף (גליון כט עמוד מט).
שם שורה ד - צ"ל לפי תומם.
שם שורה ב מלמטה - יש להזיז את הנקודה שלאחר תיבת 'יותר'.
בעמוד מב, 'אולי ישמע קול בכיי' מדוע 'אולי', והלא שומע תפילה הוא - וי"ל שהוא משום שיש דברים המעכבין את התפילה. כן יישב בני חיים עמרם נר"ו. והסכים לזה אאמו"ר נר"ו. ועי' בס' שושן סודות (אות תקפג) ובשל"ה (ווי העמודים פרק י) ובתשובת מהר"ש אליהו נר"ו באתר כיפה.
שם, 'יום צעקתי בלילה', והלא אינו צועק, אלא מדברים על הכלל - והקשה עוד אאמו"ר נר"ו שאף הכלל אינם צועקים. ויישב בני חיים עמרם נר"ו שצעקה הוא מלשון תפילה. ע"כ. ועי' בדברים רבה (פ"ב סימן א) ובזוהר הקדוש (ח"ב דף יט ע"ב) ובס' שערים בתפלה למהר"ש פינקוס ז"ל (עמוד מא) ובמש"כ מהרי"צ בן פורת נר"ו באתר חידוש ובמש"כ לעיל בגליון (עמוד מא).
שם בדיבור האחרון - יש לחבר דיבור זה והבא אחריו. ומש"כ שם בשם הרב בית אל, כ"כ גם בחמדת ימים (ח"ג פ"ד אות סו). וע"ש (באות סז).
בעמ' מג 'יעצנו עצות רעות עד אין חקר - מדוע מודגש ואומרים זאת בקול רם, וכי זה דומה לבטלנו תלמוד תורתך' - י"ל לפי מה שביאר הרב חמדת ימים שהכוונה היא למה שייעץ לחבירו עצה רעה להחטיאו ולהדיחו מעל ה' להבאיש את ריחו. ע"ש. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, והיינו שהדבר קשה אך אפשרי וכמ"ש הרמב"ם, ולכן מעורר כוונתו ביותר באומרו זאת בקול גדול.
בעמ' מה שורה ה 'ועדיין לא שבנו מתעייתנו' - מדוע לא מסיים בתיו (מכ"י אאמו"ר נר"ו בגליון הספר).
בעמ' מו באהלי שם סד"ה אראלי הב' - לשתף את המלאכים, מעלה את הרמה של ההצהרה ה' הוא האלוקים (מכ"י אאמו"ר נר"ו בגליון הספר).
בעמוד מח 'החזירנו בתשובה שלימה לפניך - הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' - עי' במה שיישב בס' ברוך שאמר על התפילה (סוף עמוד קכא) ובקובץ מרי"ח ניחוח (סוף גליון שיט).
בעמוד נב 'עננו אבינו עננו - זהו השבח הראשון!' - ובחמדת ימים (ח"ג פ"ד אות פה בשם מצאתי כתוב) ביאר זה עד"ה.
בעמוד נו 'עשה למען יעקב נענה בסולם ממרומיך - מה מעלתו של יעקב שנענה בסולם ממרומיך, זהו שבח לבורא שענה לו, מה מ"מ השבח ליעקב?' - וי"ל ע"פ מה ששאל מהר"מ מפרימישלאן (מח"ס דברי מאיר ועוד) על מה נסמך סולמו של יעקב בשמים, והשיב שנעשה חור בשמים מתורתו ומצוותיו ובאותו חור נסמך. והו"ד בקו' לקח טוב - קאלוב (גליון קז דף א ע"ב). ע"ש. וא"כ על זכויותיו של יעקב נסמך הסולם, וזהו שבחו.
בעמוד נח 'דעני בהר המוריה, בבית אל, בגלגל, ברמה, במצפה, בהר הכרמל, ביריחו, במעי הדגה - מה טעם להזכיר ולציין את המקום שנענו, וכי המקום גורם להיענות התפלה?' - ביאר הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות צד): 'דעני לעלי ברמה', וכן כולם, ואין אנו אומרים דעני לעלי ענינן דעני לשמואל ענינן. הטעם הוא דאמרינן בתנחומא ענה שמואל במצפה דכתיב ויצעק שמואל ויענהו ה' חזר ולא ענהו דכתיב ויאמר ה' אל שמואל עד מתי אתה מתאבל אל שאול ואני מאסתיו ענה לדוד דכתיב דרשתי את ה' וענני חזר ולא ענהו דכתיב ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה וכו' גם הבן הילוד לך מות ימות, ועל כן הוצרך לפרש דעני לשמואל במצפה וכו', ואגב אלו נקט אינך. ע"כ.
בעמוד נט 'אם אפס רובע הקן - מדוע מזכירים זכות העקידה הרבה פעמים, גם בתפילה וגם בסליחות, וגם בתיאור העקידה בפרטות ובאריכות' - ביאר הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות צז): פזמון אם אפס טוב לאומרו מתחלה ועד סוף, כדי לזכור עקדת יצחק, ובפרט באשמורת הבקר, שאז מתעוררים החסדים ומתמתקים הגבורות דפחד יצחק. ע"כ.
בעמוד סו ד"ה ומודה 'שאיננו זוכרים את כולם' - וכמ"ש הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות מט): ואף כי אי אפשר לאדם שיוכל להתוודות על כל מה שחטא בפרטיות, כי רובם נשכחים ממנו אפילו הכי אם לא פרט לא עיכב, ויתודה על אותם הידועים לו, ואותם שאינם ידועים לו יתודה עליהם דרך כלל, וכמו שאמרו חכמי הזוהר כי הוא כמ''ש במראות נגעים ובבדיקת חמץ בחור שבין אדם לחבירו שזה וזה בודק עד שיד כל אחד משגת והשאר מבטל בלבו ודיו. ע"כ.
ומש"כ ש'רוב' מלשון רבים - אולם עי' בחמדת ימים (ח"ג פ"ד אות פד) שכתב: על נוסח 'ממך לא נכחדו רוב זדונותי', שהוא טעות, וצריך לומר ממך לא נכחדו זדונותי, או רבוי זדונותי. ע"כ.
בעמ' סז ד"ה נא - ע"ע לעיל (עמ' לה ד"ה בכסופי).
בעמ' סח שורה ו מלמטה, 'חזון עובדיה על ימים נוראים' - בדף קפה ע"א, ושם כתב שעדיף שת"ח ילמד בעיון. אולם שמעתי ממהר"מ מאזוז נר"ו (מח"ס סנסן ליאיר ועוד) ב- http://www.ykr.org.il/modules/Videos/page/3387 וב- http://www.ykr.org.il/modules/Videos/page/3403 שר"ה זמן אמירת תהלים הוא אפילו לת"ח, ושכן נהג הגרי"ז מבריסק, וגם הביא ראיה מדברי הרב חיד"א הנ"ל. גם עי' בס' ושמואל בקראי שמו (ח"ג עמוד רצט) שהעיר עמ"ש מהר"ע יוסף ז"ל בזה בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן מד בהערה). גם בקובץ כאיל תערוג (גליון ר דף לז ע"ב אות קצ) כתב שכן נהג הגרי"ז מבריסק, וביאר הטעם. ע"ש. ועי' בפורום אוצר החכמה.
בעמ' סט באהלי שם ד"ה מחי ומסי, 'מדוע שינו בסליחות הללו לארמית' - ביאר הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות קד): וטעם שנתקן כל זה בלשון תרגום, שאנו מזכירין הגלות והחרבן שלא יקטרגו עלינו חס ושלום מלאכי השרת, ובפרט במ''ש ברך בוכרך אנן עבדך אנן יקטרגו ויאמרו אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, ולכן נתקן בלשון תרגום שאינן נזקקין לו, וגם שיבינו עמי הארץ אלו התחינות מעטי הכמות ורבות האיכות, ותקנו בלשון תרגום בזמן ההוא. ואף על פי שעכשיו אין אנו בקיאין בו, לא רצו לשנותן, וכל השאר שהוא רב האיכות גם כן נתקן בלשון הקודש למשכילי עם. ע"כ.
שם ד"ה רחמים פשוטים - ומדברי הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות קה) נראה דגרס 'רחמים בקשנו' ללא 'פשוטים'.
בעמוד ע באהלי שם ד"ה חיים - וכתב הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות קה): כתבו המפרשים, שהנכון לומר רחמים בקשנו קודם מאמר חיים שאלנו וכו', כי מבלי שיקדמונו רחמים אין לנו מקום לשאול חיים. ע"כ.
בעמוד עג באהלי שם ד"ה זוכרנו - צ"ל מלפניך.
בעמ' צז ד"ה בעמוד - צ"ל בהקדמה בעמוד ד.
שם ד"ה והנה דברים 'וכתב ע"ז' - באתר ישיבת כסא רחמים, במדור שאל את הרב מס' 2328.
שם בסוף העמוד - בעיקר הענין, אמר לי מהר"ר אליהו אדמוני נר"ו (ר"מ כולל שובה ישראל במיקסיקו) לבאר שבראש אשמורות היינו בראש א' האשמורות, והיא האשמורה הג', שכן נהגו מקדם להאריך בסליחות כשעתיים וכל זה לפני תפילת שחרית כותיקין. עכ"ד נר"ו. ויש להביא בזה דברי מהר"ש ן' גבירול בכתר מלכות (ד"ה ה' מי יעמיק למחשבותיך) על המלאכים, 'נחלקים למשמרות ביום ובלילה לראש אשמורות'. וכדבריו נראה מד' הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ב אות יא) שהזהיר שלא לומר סליחות בתחילת הלילה, ושאם יצרם תוקפם ולא יוכלו לעמוד על נפשם לקום לראש אשמורות כי עזה כמות אהבת שינתם ולא יעורו משינתם, ההעדר טוב ממציאות הרע. ע"ש. הרי שקרא 'ראש אשמורות' לאחר חצות לילה. ובקובץ אבקת רוכל (גליון יא עמוד רכח) נדפסו דברינו בזה.
מחבר: רבי מיכאל פרץ.
דפוס: מיקסיקו תשע"ה (מהדורה ראשונה).
קונטרס זה נדפס שוב כמה פעמים בשנת תשע"ה בהוספות, ושוב נדפס בשנת תשע"ו בהוספות (כולל מובאות מגליונות אלו דלהלן, חלקם שלא בשם אומרם). ולהלן בסמוך נביא מגליונות מהדורת תשע"ו.
בגוף הספר עמוד א שקודם שיטול ידיו יאמר מודה אני - ויש שכתבו לומר מודה אני לאחר הנטילה, עי' במנחת אהרן (כלל א אות ב) ובצעטיל קטן למהר"א מליזנסק (אות ט) ובשו"ת קציני אר"ץ (סימן א אות ה) ובס' סגולות הבעש"ט ותלמידיו (בקו' תפלות הצדיקים שבסוה"ס עמוד ב) ובס' עצי היער (סו"ס ד ובהשמטות דף קמ ע"ב) ובס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן א בירור הלכה אות ב). וכ' בס' עטרת זקנים להרב דוד עובדיה הכהן פריווה נר"ו (עמוד ט אות א) שכן מנהגם. ע"ש. והרמ"ז מהר"ר רפאל אוחנא ז"ל בס' ראה מעשה (דף ו רע"ב) הביא דברי הרב חיי אדם שביאר את טעם אמירת מודה אני לפני נט"י דוקא.
שם - בסידור אהלי שם ובאוצר פסקי נדרים (בריש נוסחאות הסידור) הובאו הנוסחאות הנכונות שבברכות השחר.
בעמוד ג ד"ה תפלה - הרעיון על המזמור תפלה לדוד וגו' יש להדפיסו להלן תחת המזמור עצמו.
בעמוד ו ד"ה מלפניך - חסרות המרכאות בתחילת הציטוט.
בעמוד י סד"ה פותח - יש לתקן את גודל האותיות.
שם ד"ה ובשמו"ר - יש לקרב את הפסיק השני.
בעמוד יא - יש להעיר בנוסח הקדיש לפי המבואר בסידור אהלי שם ובאוצר פסקי נדרים (בנוסחאות הסידור אות כד-כה) שצ"ל ולעלמי, וכן שמה ללא יו"ד.
בעמוד טו, 'רחמנא אדכר לן', מה פשר הסדר הזה? משה ואהרן לפני יוסף ודוד לפני פנחס - עי' בזה בס' מועד לכל חי (סימן יא אות לד) ובשו"ת רב פעלים (ח"ג סימן מא) ובחזון עובדיה על ימים נוראים (דף טו ע"א).
בעמוד טז, 'בכסופי אפין אתינא למקרי קמך רחם עלן', איזו זכות היא ב'כסופי אפין', כלומר הבושה? הרי זו מציאות! - וי"ל ע"פ המבואר בס' אהלי שם על תהלים (פרק נא) שאין להתנצל ולחפש סיבות ונימוקים להקלת חומר החטא כי אם לאחר ההודאה. ע"ש. והדברים חזרו ונדפסו שנית בסליחות אהלי שם מהדורה שניה (במזמורים שלפני הסליחות). וזו הכוונה כאן, שכשאתינא למקרי קמך, דהיינו בתחילת הביאה לפני ה', לפני ההודאה, יש רק בושה ולא תירוצים.
והאמת היא שמצינו דור שלא היה להם בושת פנים מעוונותיהם, כדאיתא בשבת (קיט ע"ב) אמר עולא לא חרבה ירושלם אלא על שלא היה להם בושת פנים שנאמר (ירמיה ו ו) הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו לכן יפלו בנופלים וכו'.
ומקור הענין מברכות (יב ע"ב), כל העושה עבירה ומתבייש בה מוחלים לו על כל עוונותיו שנאמר בשאול (שמואל א כח) מחר אתה ובניך עמי ואמר רבי יוחנן עמי במחיצתי.
בעמוד כא, 'אולי ישמע קול בכיי' מדוע 'אולי', והלא שומע תפילה הוא - וי"ל שהוא משום שיש דברים המעכבין את התפילה. כן יישב בני חיים עמרם נר"ו. והסכים לזה אאמו"ר נר"ו. ועי' בס' שושן סודות (אות תקפג) ובשל"ה (ווי העמודים פרק י) ובתשובת מהר"ש אליהו נר"ו באתר כיפה.
שם, 'יום צעקתי בלילה', והלא אינו צועק, אלא מדברים על הכלל - והקשה עוד אאמו"ר נר"ו שאף הכלל אינם צועקים. ויישב בני חיים עמרם נר"ו שצעקה הוא מלשון תפילה. ע"כ. ועי' בדברים רבה (פ"ב סימן א) ובזוהר הקדוש (ח"ב דף יט ע"ב) ובס' שערים בתפלה למהר"ש פינקוס ז"ל (עמוד מא) ובמש"כ מהרי"צ בן פורת נר"ו באתר חידוש.
בעמוד כב, 'אבל חטאנו אנחנו ואבותינו', מה המעלה בהזכרת חטא אבותינו - ועי' בתחילת הקונטרס (אות ז) מה שביאר בזה. ובס' בית אל (דף סב ע"ב אות טז) כתב הטעם שמזכיר עוונות אבותיו כי הוא נענש עליהם. עש"ב.
בעמוד כג, 'צערנו אב ואם', נולד יתום יאמר וידוי זה? התשובה, כן, כי מדברים על הכלל - עי' בס' בית אל (דף סב סע"א) שכתב: מה שאנו מתודים על עבירות אשר לא עשינו, כגון גילוי עריות ושפיכות דמים וע"ז, איך ח"ו מוציאים דבר שקר לפני אבינו שבשמים, ודברי שקרים וכו'. אמנם מלבד שכל ישראל ערבנים זה בזה, ואם לא חטא חטא זה חטא בו חבירו כמ"ש לעיל, עוד בה דכל העבירות יש להם תולדות, וישראל כשרים הם ואינם נכשלים כי אם בתולדות, כגון כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד ע"ז וכו'. וע"ע בזה בס' חזון עובדיה על ימים נוראים (דף רנא סע"א).
שם, 'אבל חטאנו אנחנו', הלא עתה התודה, ומדוע לחזור שנית - הנה בנוסח הסליחות המופיע למעלה באמת הושמטו התיבות 'אבל חטאנו אנחנו ואבותינו'. וז"ל הרב חמדת ימים: וכתב הרב זלה''ה כי אחר אלפ''א בית''א אשמנו מכל עם יתודה בלחש, אבל לא יחזור לומר אשמנו בגדנו פעם אחרת כמו שנוהגים כי על זה נאמר ככלב שב על קיאו רק יפרט כל אחד איזה עון או עונות פרטים שנכשל בהם.
בעמוד כד ד"ה אראלי הב' שורה א - צ"ל מעלה וגלגלי.
בעמוד לח, 'ומודה על רוב אשמיו' - מה פירוש 'רוב', למה לא 'כל'? - י"ל שאיננו זוכרים את כולם. ושוב כתב ליישב כן בקונטרס סלח יעקב. א"נ יכלה הזמן והמה לא יכלו (כמ"ש בוידוי רבינו נסים). א"נ רוב מלשון רבים.
שם, 'כי לא אדע יום אסוני', דיני, ולא פותחים פה לקרוא לזה אסון - אולם בס' תשלום אבודרהם (בהמסונף לספר אבודרהם הוצאת אבן ישראל, עמוד כט) גרס 'קרוב יום אסוני'. וכתב בס' מועד לכל חי (סימן יא אות מו) שהנוהגים לומר בקשה למתודה חטאתיו ידקדקו בלשונם שלא יאמרו כי לא אדע יום דיני, אלא צ"ל כי קרוב יום אסוני ושארי. ועי' בשדי חמד (אס"ד מע' ר"ה סימן א אות ה ס"ק יג או"ק א), וכנראה מקור דבריו מס' מועד לכל חי הנ"ל ככתוב בסוף דבריו.
בעמוד מד, 'בצלותין ובתחנונין', מדוע לא הוסיפו 'ובתורה'?! - י"ל למה"ד לחדר ניתוחים שבו משתמשים אך ורק במכשירים סטרליים ומטוהרים לחלוטין, ועדיף להשתמש בהם מאשר במכשירים משוכללים יותר שאינם מטוהרים כ"כ. וכמו כן בימי הרחמים והסליחות עדיף תפילה שהיא לשם שמים בדרך כלל, מאשר לימוד תורה שיש בו דרגות של לשמה כל חייו (כביאור מהר"ח מוולוז'ין), ומצינו למהרח"ו בהקדמת ספר עץ חיים שכתב, שכל האומר שהוא עוסק בתורה לשמה רבי מאיר מכחישו. ועי' בזה למהר"ע יוסף ז"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן עד סוף אות ד). וכ"כ הרב חיד"א בברכי יוסף (סימן תקפא אות ו) שראה לקצת רבנים שהיו ממעטים בעיונם בימים אלו ומרבים בגירסא ובתחנונים. וכן ראיתי שביארו הטעם שאומרים תהלים בר"ה במקום לימוד בעיון [ועי' בס' חזון עובדיה על ימים נוראים (דף קפה ע"א) שכתב שעדיף שת"ח ילמד בעיון. אולם שמעתי ממהר"מ מאזוז נר"ו (מח"ס סנסן ליאיר ועוד) ב- http://www.ykr.org.il/modules/Videos/page/3387 וב- http://www.ykr.org.il/modules/Videos/page/3403 שר"ה זמן אמירת תהלים הוא אפילו לת"ח, ושכן נהג הגרי"ז מבריסק, וגם הביא ראיה מדברי הרב חיד"א הנ"ל. גם עי' בס' ושמואל בקראי שמו (ח"ג עמוד רצט) שהעיר עמ"ש מהר"ע יוסף ז"ל בזה בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן מד בהערה). גם בקובץ כאיל תערוג (גליון ר דף לז ע"ב אות קצ) כתב שכן נהג הגרי"ז מבריסק, וביאר הטעם. ע"ש. ובס' הדור והתקופה (מהדורה שניה הנהגות הגרי"ז עמוד ה ועמוד ז) כתב שבכל יום היה הגרי"ז אומר תהלים. ע"ש. וראה עוד שם (עמוד יב) מש"כ בענין הנהגת הגרי"ז בזה בראש השנה. ועי' בפורום אוצר החכמה], שכן קריאת תהלים היא בד"כ טהורה מכל פניה, ואף שמצינו (בר"ה לה ע"א) לרב יהודה שתורתו אומנותו שהיה מתפלל א' לל' יום, וכנראה תפילה זו היתה מספיקה לו כמו שלנו צריך צ' תפילות בל' יום, כי בכח תורתו התפילה היה לה הרבה יותר כח וחוזק. שאני רב יהודה דרב גובריה, ותורתו היתה לשמה נקיה מכל פניה. ויתירה מזו מצינו (בשבת יא ע"א) לרשב"י וחביריו שלא היו מתפללים כלל.
בעמוד מה, 'רחמים פשוטים', מה פירוש 'פשוטים', מה הצד השני, וכי יש רחמים מסובכים? - וי"ל בהקדם מ"ש (בברכות ה ע"א) לא הן ולא שכרן, שכן גם היסורים הם מרחמיו ית' עלינו, אולם אנו מבקשים רחמים פשוטים המובנים לנו ע"פ שכלנו הפשוט. ועוי"ל דרחמים פשוטים היינו מלשון (ר"ה לד ע"א) פשוטה לפניה וכו', וכן פושטה כאגרת, דהיינו רחבים.
גליונות מהדורת מיקסיקו תשע"ו:
בהקדמה עמ' ד בדברי הרב אגרות משה שהיקל לומר סליחות בתחילת הלילה בשעת הדחק - אולם הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ב אות יא) כתב: ואם יצרם תוקפם ולא יוכלו לעמוד על נפשם לקום לראש אשמורות כי עזה כמות אהבת שינתם ולא יעורו משינתם, ההעדר טוב ממציאות הרע ולא יעשו כזאת לאמר סליחות וי''ג מדות בתחילת הלילה אחר ערבית או גם בטרם ישכבו קודם חצות.
שם עמ' ז בענין סליחות לבני תורה - והרב חמדת ימים (ח"ג ספ"ג) כתב שראוי שהת"ח יהיו הראשונים לאמירת הסליחות ולא יפרשו מן הציבור, וגם הוא השוה הענין למה שת"ח לא ימנע עצמו מלהתפלל, והביא בזה מעשה בתלמיד הרמב"ן עם בתו. עש"ב. ובס' ושמואל בקראי שמו ח"ג (עמוד רצה) האריך לפלפל במש"כ מהר"ע יוסף ז"ל בזה. ע"ש. ועי' בקו' יתד המאיר (גליון קעג סימן ריא אות ה).
שם עמוד יח אות א - יש להעיר על הנכתב שמדת אל היא רחמים, עי' בתומר דבורה (פרק א סוף מידה א) ובשו"ת לב חיים (ח"א סימן ע) ובקונטרס יגדיל תורה למהרי"ח סופר נר"ו (ח"א סימן ו) ובס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד כד ד"ה אל תיבת).
שם שורה ב, 'חסד אל כל יום' - חסרות המרכאות בתחילת הציטוט.
בגוף הספר בעמ' ג שורה ב מלמטה - צ"ל עם תרגילנו.
בעמ' כג באהלי שם - דברים אלו נדפסו לראשונה בס' אהלי שם על תהלים (פרק נא). וע"ע להלן (עמוד לה ד"ה בכסופי).
בעמ' כז 'אנא שעה שמך יודעי', צ"ב מדוע תליא הא בהא - י"ל עפ"ד הרמב"ן בהקדמתו לספר בראשית שכ': עוד יש בידינו קבלה של אמת כי כל התורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. ע"כ. וכ"כ עוד בס' האמונה והבטחון המיוחס להרמב"ן (פרק יט). ועי' בס' שערי אורה למהר"י גיקטילייא (שער ה דף מז ע"ב), ובס' חזון עובדיה (שבת ח"ה דף קפא ע"ב) ובמש"כ בגליון ספר יסוד מערבי (עמוד פ). וא"כ הכוונה ליודעי התורה.
ויובן עפ"ז הלשון 'אנא שעה', שכן לשון שועה מכוון לתורה, וכמו שביאר מהר"צ הכהן בס' צדקת הצדיק (סימן קפב) וז"ל: התורה נקראת שועה, כמו שאמרו בברכות (ג ע"ב) על פסוק קדמתי בנשף ואשועה, 'עד חצות היה' וכו', כי על ידי דברי תורה קורין להקב"ה, כמו שאמרו (בברכות כא ע"א) על פסוק כי שם אקרא - ברכת התורה, ע"ש. כי התורה כולה שמותיו וכו'. כי השם הוא המידות, ואין סוף עצמו אין לו שם כלל כמו שאמרו בזוהר. רק מידותיו, רוצה לומר רצונו המתפשט בברואים. והתורה כולה היא כללות רצונו יתברך... ולכך היא שמותיו ולמודיו, דהיינו ידיעת זה נקרא קריאה, וכמו קריאת שמע, וכמו הקורא לחבירו בשמו, כשצווח שמו נקרא שקורא שרוצה שיבוא אצלו ויפנה לו. עכ"ד. ועי' במהרש"א (ברכות כא ע"א).
בעמ' כח שורה ב 'בכבד ראש' - בשו"ע שיש להתפלל בתחנונים, ולזה כיון 'בכובד ראש' (מכ"י אאמו"ר נר"ו בגליון הספר). והרב חמדת ימים (ח"ג פ"ג אות כא) האריך בגנות האומרים סליחות במרוצה.
שם 'כי ימינך פשוטה - האם ימינך פשוטה לפני ששבים או כשמתחילים לשוב אז פושט את ימינך?' - מדברי הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות יב) שכתב 'כי כל הימים פשוטה לקבל שבים' נראה שפשוטה לפני ששבים.
בעמוד לא - יש להעביר את עניני נפילת אפים להלן בנפילת אפים.
בעמוד לב באהלי שם ד"ה ויעבר הא' - יש להוסיף בזה דברי הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות יט) שמכיון שעיקר ענין אמירת י"ג מדות הוא לעשותם, 'על כן ראוי שלא יאמר אותו היחיד כל שאומרן דרך תפילה ובקשה לפי שאין הדבר תלוי בזכירה לבד רק בעשיה שתדבק נפשו במדותיו, ובעשרה בהצטרפותם יחד אפשר שיהיו נעשים שזה רחום וזה חנון וזה ארך אפים וכן כולם מה שאין כן ביחיד'. וע"ע שם (אות כא) מש"כ בביאור אמירת י"ג מדות ע"פ הסוד.
בעמוד לג ד"ה ויעבר - דברים אלו נדפסו כבר לעיל (בהקדמה עמוד ב).
בעמוד לד ד"ה חזון, 'חזון עובדיה (טו)' - צ"ל: וז"ל הרב חזון עובדיה (ימים נוראים דף טו ע"א).
ובדיבור הקודם יש למחוק את האיזכור לרב פעלים וחזון עובדיה, שכן כבר נזכרים בדיבור זה.
שם בד"ה ובשו"ת - ע"ע בחמדת ימים (ח"ג פ"ד אות כב בהגה).
שם בד"ה ובשו"ת - ע"ע בחמדת ימים (ח"ג פ"ד אות כב בהגה).
שם שורה ג - צ"ל ונדפסו שנית לעיל (עמוד כד).
שם ד"ה והאמת סוף שורה א - צ"ל ע"ב).
שם שורה ב - צ"ל (ירמיה ו ז).
שם ד"ה ומקור - ובקובץ עומקא דפרשה (ער"ה תשע"ז דף ח ע"א) הביא בזה מש"כ בשערי תשובה לרבנו יונה (שער א' העיקר השישי) שהבושה היא אחד מעיקרי התשובה וכאשר הבושה מביאה את האדם לידי שינוי זיו הפנים, והוא נכלם במעשיו הוא מדרגה עליונה בחלק הבושה שבתשובה, ומתבאר שם שהבושה היא אחד מהעשרים עיקרים של התשובה, אך עדיין לא מובן מדוע המתבייש בעבירה מוחלין לו על כל עוונתיו. והביא עוד דברי הרב יעלזו חסידים שהטעם שהבושה מוחלת על כל עוונותיו, הוא משום שכל המתבייש כאילו מת שהשתנות זיו הפנים מחמת הבושה נחשב כמיתה. ע"ש. וע"ע בקובץ בית יוסף (גליון כט דף מה ע"א ד"ה ובספר).
בעמ' לו ד"ה גלה - וכ' הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות כח): אף כי מדת הגבורה היא מדת הדין הקשה, כאן ידבר על הגאולה, על דרך עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו כדי לנקום מאויבינו. אי נמי, כי בחרבן נאמר איה גבורותיו, לזה אמר כי יגלה גבורתו ויפרסם. ע"כ. ובתהלים (נד ג): אלהים בשמך הושיעני ובגבורתך תדינני. ופרש"י: ובגבורתך תדינני, תנקום נקמתי, כמו כי ידין ה' עמו (דברים לב לו).
שם בסוף העמוד 'רחמנא זכוון חפש לן - אם יש זכויות, מדוע צריך לחפשם? ואם אין, מה שייך לחפש?' - ביאר בזה הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות כח): שאף על פי שאין לנו זכות, חפש לנו זכיות איזה מחשבות טובות. ע"כ.
בעמ' לז 'רחם על נשמתין - ומה עם הרחמים על הגוף?' - ביאר בזה הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות לב): גם אם לא נהיה כדאים מצד עצמינו וגוויתנו, רחם עלינו מצד נשמותינו שהיא חלק אלוה ממעל. ע"כ.
בעמ' לח ד"ה אנשי הא' שורה ב מלמטה 'שבנו אליך בבשת פנינו' - מדוע מסיים באות ש, כאשר הכל לפי אלף-בית (מכ"י אאמו"ר נר"ו בגליון הספר). וי"ל שהסדר מסתיים בתי"ו ב'תרופה לא מצאנו', אלא שכדי שלא לסיים בענין המביא יאוש ואיבוד התקוה, התקינו לאחר מכן להוסיף 'שבנו אליך בבושת פנינו לשחרך בעת סליחתינו', דהיינו שמאמינים אנו בקבלת תשובתינו לפני אדון כל. ומצינו גם לפני כן שרמזו הנחמה ב'צומתו משיבי חמה', וכתב ע"ז הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות לג): אמרו הראשונים כי ראשי תיבות אלו התיבות צמ''ח, כלומר אף על פי שצמתו משיבי חמה עדיין אנו מחכים לצמח דוד שיבוא להשיב חמתו יתברך. גם כתב שם (אות לז) שמה שאומרים לאחר מכן 'תמהנו מרעות' על סדר תשר"ק, 'רמז לפסוק אשר''קה להם ואקבצם, ובא מקושר אל מאמר שוטטנו בארבע פינות תרופה לא מצאנו, וירצה כי עם היות ששוטטנו בארבע פינות ותרופה לא מצאנו עם כל זה הוא ברחמיו ישרוק לנו ויקבצנו'.
שם באהלי שם 'אנשי אמונה אבדו - הרי הרבה מאמינים יש?' - וי"ל שהכוונה למשה אהרן ומרים, כמ"ש הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות לג): הנה תחינה זו היא דרך אלפ''א בית''א על הסדר, ובכל חרוז שלש תיבות, נגד אנשי האמונה רועי ישראל משה אהרן ומרים, כמו שכתבו הראשונים. ע"כ. ובמדרש רבה (ס"פ וזאת הברכה) איתא, כשנפטר משה רבינו, היה יהושע בן נון בוכה ואומר, הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם, זה משה שאמר עליו הקב"ה בכל ביתי נאמן הוא. ועי' בחזון עובדיה על סוכות (עמוד תנא הערה א).
בעמ' מ ד"ה אלהינו 'אל תעש עמנו כלה' - הסדר משולב בתיו עד ל', וגם מאלף עד כ' (מכ"י אאמו"ר נר"ו בגליון הספר). ועי' במה שביאר בזה הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות מ).
בעמ' מא ד"ה אהלי - עי' בחמדת ימים (ח"ג פ"ד אות יז) שיש לצעוק את הי"ג מדות בקול גדול. וכ"כ בבן איש חי (ש"א פרשת כי תשא אות י). ובס' נר ציון על ימים נוראים כתב שיש לצעוק בסליחות, כמו שאומרים בקדיש שלאחר הסליחות 'תקובל צעקתכם'. אלא שלכאורה אין משם ראיה, שכן צעקה א' מלשונות התפילה, עי' במש"כ להלן בגליון (עמוד מב על 'יום צעקתי בלילה'). ובס' מועד לכל חי (סימן יא אות כב) הביא בזה דברי הזוה"ק (פרשת שמות דף כ ע"א) שהפליג במעלת הצעקה. ע"ש. והו"ד בקובץ בית יוסף (גליון כט עמוד מט).
שם שורה ד - צ"ל לפי תומם.
שם שורה ב מלמטה - יש להזיז את הנקודה שלאחר תיבת 'יותר'.
בעמוד מב, 'אולי ישמע קול בכיי' מדוע 'אולי', והלא שומע תפילה הוא - וי"ל שהוא משום שיש דברים המעכבין את התפילה. כן יישב בני חיים עמרם נר"ו. והסכים לזה אאמו"ר נר"ו. ועי' בס' שושן סודות (אות תקפג) ובשל"ה (ווי העמודים פרק י) ובתשובת מהר"ש אליהו נר"ו באתר כיפה.
שם, 'יום צעקתי בלילה', והלא אינו צועק, אלא מדברים על הכלל - והקשה עוד אאמו"ר נר"ו שאף הכלל אינם צועקים. ויישב בני חיים עמרם נר"ו שצעקה הוא מלשון תפילה. ע"כ. ועי' בדברים רבה (פ"ב סימן א) ובזוהר הקדוש (ח"ב דף יט ע"ב) ובס' שערים בתפלה למהר"ש פינקוס ז"ל (עמוד מא) ובמש"כ מהרי"צ בן פורת נר"ו באתר חידוש ובמש"כ לעיל בגליון (עמוד מא).
שם בדיבור האחרון - יש לחבר דיבור זה והבא אחריו. ומש"כ שם בשם הרב בית אל, כ"כ גם בחמדת ימים (ח"ג פ"ד אות סו). וע"ש (באות סז).
בעמ' מג 'יעצנו עצות רעות עד אין חקר - מדוע מודגש ואומרים זאת בקול רם, וכי זה דומה לבטלנו תלמוד תורתך' - י"ל לפי מה שביאר הרב חמדת ימים שהכוונה היא למה שייעץ לחבירו עצה רעה להחטיאו ולהדיחו מעל ה' להבאיש את ריחו. ע"ש. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, והיינו שהדבר קשה אך אפשרי וכמ"ש הרמב"ם, ולכן מעורר כוונתו ביותר באומרו זאת בקול גדול.
בעמ' מד ד"ה צערנו - וע"ע בזה בס' חזון עובדיה על ימים נוראים (דף רנא סע"א). והרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות נ) כתב בזה בזה"ל: ורבינו הקדוש האר''י ז''ל הגיד שצריך לומר פרטי הוידויים כולם אפילו מה שלא היה בו כי לכך נתקן בלשון רבים חטאנו ולא חטאתי, והטעם הוא כי כל ישראל הם גוף אחד וכל אחד מישראל הוא פרטי וזהו הערבות שאדם ערב בשביל חבירו אם יחטאו, ולכן אף על פי שאין בו עון זה על כל פנים ראוי להתוודות עליו כי כשעושה אותו חבירו הרי הוא כאילו הוא עשאו ולכן יאמר בלשון רבים אפלו אם מתוודה בביתו יחיד מצד ערבות הנשמה. ע"כ.
שם ד"ה אבל 'הרב חמדת ימים' - בח"ג פ"ד אות עו. וע"ע שם באות עה, ובקובץ דברי שי"ח (גליון קצג דף ב ע"א).
שם ד"ה אבל 'הרב חמדת ימים' - בח"ג פ"ד אות עו. וע"ע שם באות עה, ובקובץ דברי שי"ח (גליון קצג דף ב ע"א).
בעמ' מה שורה ה 'ועדיין לא שבנו מתעייתנו' - מדוע לא מסיים בתיו (מכ"י אאמו"ר נר"ו בגליון הספר).
בעמוד מח 'החזירנו בתשובה שלימה לפניך - הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' - עי' במה שיישב בס' ברוך שאמר על התפילה (סוף עמוד קכא) ובקובץ מרי"ח ניחוח (סוף גליון שיט).
בעמוד מט 'חמול עלינו ועל טפנו - מדוע הוא מבקש עלינו קודם טפנו' - י"ל ע"פ מה שביאר בס' ברוך שאמר על התפילה שמה שאמרו ז"ל שכל המתפלל על חבירו הוא נענה תחילה, אין הכוונה שיתפלל על חבירו תחילה, שכן חייך קודמין. ע"ש.
בעמוד נב 'עננו אבינו עננו - זהו השבח הראשון!' - ובחמדת ימים (ח"ג פ"ד אות פה בשם מצאתי כתוב) ביאר זה עד"ה.
בעמוד נד באהלי שם ד"ה אדון, שורה ב - צ"ל אהלי.
בעמוד נה ד"ה עשה הא' והב' - שייכים להלן בעמוד נז.
ומש"כ שם בשם הרב בית אל על הסודות שיש בא"ב זה - ע"ע בחמדת ימים (ח"ג פ"ד אות צא).
בעמוד נה ד"ה עשה הא' והב' - שייכים להלן בעמוד נז.
ומש"כ שם בשם הרב בית אל על הסודות שיש בא"ב זה - ע"ע בחמדת ימים (ח"ג פ"ד אות צא).
בעמוד נו 'עשה למען יעקב נענה בסולם ממרומיך - מה מעלתו של יעקב שנענה בסולם ממרומיך, זהו שבח לבורא שענה לו, מה מ"מ השבח ליעקב?' - וי"ל ע"פ מה ששאל מהר"מ מפרימישלאן (מח"ס דברי מאיר ועוד) על מה נסמך סולמו של יעקב בשמים, והשיב שנעשה חור בשמים מתורתו ומצוותיו ובאותו חור נסמך. והו"ד בקו' לקח טוב - קאלוב (גליון קז דף א ע"ב). ע"ש. וא"כ על זכויותיו של יעקב נסמך הסולם, וזהו שבחו.
בעמוד נח 'דעני בהר המוריה, בבית אל, בגלגל, ברמה, במצפה, בהר הכרמל, ביריחו, במעי הדגה - מה טעם להזכיר ולציין את המקום שנענו, וכי המקום גורם להיענות התפלה?' - ביאר הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות צד): 'דעני לעלי ברמה', וכן כולם, ואין אנו אומרים דעני לעלי ענינן דעני לשמואל ענינן. הטעם הוא דאמרינן בתנחומא ענה שמואל במצפה דכתיב ויצעק שמואל ויענהו ה' חזר ולא ענהו דכתיב ויאמר ה' אל שמואל עד מתי אתה מתאבל אל שאול ואני מאסתיו ענה לדוד דכתיב דרשתי את ה' וענני חזר ולא ענהו דכתיב ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה וכו' גם הבן הילוד לך מות ימות, ועל כן הוצרך לפרש דעני לשמואל במצפה וכו', ואגב אלו נקט אינך. ע"כ.
בעמוד נט 'אם אפס רובע הקן - מדוע מזכירים זכות העקידה הרבה פעמים, גם בתפילה וגם בסליחות, וגם בתיאור העקידה בפרטות ובאריכות' - ביאר הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות צז): פזמון אם אפס טוב לאומרו מתחלה ועד סוף, כדי לזכור עקדת יצחק, ובפרט באשמורת הבקר, שאז מתעוררים החסדים ומתמתקים הגבורות דפחד יצחק. ע"כ.
בעמוד סו ד"ה ומודה 'שאיננו זוכרים את כולם' - וכמ"ש הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות מט): ואף כי אי אפשר לאדם שיוכל להתוודות על כל מה שחטא בפרטיות, כי רובם נשכחים ממנו אפילו הכי אם לא פרט לא עיכב, ויתודה על אותם הידועים לו, ואותם שאינם ידועים לו יתודה עליהם דרך כלל, וכמו שאמרו חכמי הזוהר כי הוא כמ''ש במראות נגעים ובבדיקת חמץ בחור שבין אדם לחבירו שזה וזה בודק עד שיד כל אחד משגת והשאר מבטל בלבו ודיו. ע"כ.
ומש"כ ש'רוב' מלשון רבים - אולם עי' בחמדת ימים (ח"ג פ"ד אות פד) שכתב: על נוסח 'ממך לא נכחדו רוב זדונותי', שהוא טעות, וצריך לומר ממך לא נכחדו זדונותי, או רבוי זדונותי. ע"כ.
בעמ' סז ד"ה נא - ע"ע לעיל (עמ' לה ד"ה בכסופי).
בעמ' סט באהלי שם ד"ה מחי ומסי, 'מדוע שינו בסליחות הללו לארמית' - ביאר הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות קד): וטעם שנתקן כל זה בלשון תרגום, שאנו מזכירין הגלות והחרבן שלא יקטרגו עלינו חס ושלום מלאכי השרת, ובפרט במ''ש ברך בוכרך אנן עבדך אנן יקטרגו ויאמרו אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, ולכן נתקן בלשון תרגום שאינן נזקקין לו, וגם שיבינו עמי הארץ אלו התחינות מעטי הכמות ורבות האיכות, ותקנו בלשון תרגום בזמן ההוא. ואף על פי שעכשיו אין אנו בקיאין בו, לא רצו לשנותן, וכל השאר שהוא רב האיכות גם כן נתקן בלשון הקודש למשכילי עם. ע"כ.
שם ד"ה רחמים פשוטים - ומדברי הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות קה) נראה דגרס 'רחמים בקשנו' ללא 'פשוטים'.
בעמוד ע באהלי שם ד"ה חיים - וכתב הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ד אות קה): כתבו המפרשים, שהנכון לומר רחמים בקשנו קודם מאמר חיים שאלנו וכו', כי מבלי שיקדמונו רחמים אין לנו מקום לשאול חיים. ע"כ.
בעמוד עג באהלי שם ד"ה זוכרנו - צ"ל מלפניך.
בעמ' פז - יש למחוק את הקטע האחרון, שלא שייך לוידוי הגדול.
בעמוד צ שורה ד 'ונזירות' - צ"ל הרי"ש בשורוק.
בעמוד צד ד"ה ברשות, שורה ג - צריך לחבר התיבות 'מה שתעשו', שכן יש מקף ביניהם.
שם ד"ה והנה דברים 'וכתב ע"ז' - באתר ישיבת כסא רחמים, במדור שאל את הרב מס' 2328.
שם בסוף העמוד - בעיקר הענין, אמר לי מהר"ר אליהו אדמוני נר"ו (ר"מ כולל שובה ישראל במיקסיקו) לבאר שבראש אשמורות היינו בראש א' האשמורות, והיא האשמורה הג', שכן נהגו מקדם להאריך בסליחות כשעתיים וכל זה לפני תפילת שחרית כותיקין. עכ"ד נר"ו. ויש להביא בזה דברי מהר"ש ן' גבירול בכתר מלכות (ד"ה ה' מי יעמיק למחשבותיך) על המלאכים, 'נחלקים למשמרות ביום ובלילה לראש אשמורות'. וכדבריו נראה מד' הרב חמדת ימים (ח"ג פ"ב אות יא) שהזהיר שלא לומר סליחות בתחילת הלילה, ושאם יצרם תוקפם ולא יוכלו לעמוד על נפשם לקום לראש אשמורות כי עזה כמות אהבת שינתם ולא יעורו משינתם, ההעדר טוב ממציאות הרע. ע"ש. הרי שקרא 'ראש אשמורות' לאחר חצות לילה. ובקובץ אבקת רוכל (גליון יא עמוד רכח) נדפסו דברינו בזה.
ובעיקר הדין, גם בשו"ת דרכי דוד (סימן מ) כתב ליישב המנהג לומר הסליחות בתחילת הלילה. ע"ש. וה"ד בקצרה בס' מגן אבות (מהדורה שלישית א"ח סימן תקפא).
בעמ' צח ד"ה בגוף, שי"א שמודה אני יש לאומרו לאחר נט"י - וכ' בס' עטרת זקנים להרב דוד עובדיה הכהן פריווה נר"ו (עמוד ט אות א) שכן מנהגם. ע"ש. והרמ"ז מהר"ר רפאל אוחנא ז"ל בס' ראה מעשה (דף ו רע"ב) הביא דברי הרב חיי אדם שביאר את טעם אמירת מודה אני לפני נט"י דוקא.
שם ד"ה שם - צ"ל שם - עי' בסידור.
שם אות ב, שנהגו לומר הסליחות בסוף הלילה - וכ”כ בס’ בית אהרן למהר”א אזולאי (דף תלא ע”א) בשם הרא”ם שנהגו לקום באשמורת. וכמ”ש מר”ן בש”ע. והרב חמדת ימים (ח"ג פ"ב אות ד) כתב לבאר הטעם שתיקנו הסליחות בלילה ולא ביום. ע"ש. וראה בס' יפה ללב השלם (סימן תקפא) בחשיבות ההשכמה בימי הסליחות. וכבר העיר בקובץ דברי שי"ח (גליון קצא עמוד ב) בשם קונטרס שערי שיח, שהאומרים סליחות משהגיע זמן תפילה, לכאורה יש להם להקדים התפילה לסליחות, משום תדיר ושאינו תדיר קודם, אלא שאמר מהר"ח קניבסקי ז”ל שכבר נשתרש המנהג להקל בזה. אלא שהוא עצמו אומר סליחות לפני תפילת ותיקין, כמ"ש בקובץ דברי שי"ח (גליון קצג דף ב ע"ב). ושו"ר שמהר"י אביחצירא ז"ל (ה'בבא סאלי') הורה שמשהגיע זמן תפילה, לא יאמר סליחות לפני התפילה. והעיר בזה אחי ידידי כמוהר"ר יוסף נר"ו שמכיון שהתפילה היא חיוב והסליחות הם מנהג, לא שייך בזה כללא דתדיר ושאינו תדיר. וזה דלא כמ"ש בס' בית ההוראה שע"י ישיבת אהבת שלום (ספר ראשון חלק אורח חיים עמוד 617). עכ"ל. וכיו"ב כתב מהרי"מ הכהן רובין נר"ו בשם מהרש"ז אוירבך ז"ל. ועי' בזה בשו"ת מהרי"ץ דושינסקיא (סימן לב) ובקו' הערות וביאורים שי"ל ע"י ביהמ"ד אהלי תורה (גליון תקכג עמוד יג). ועי' בקובץ מים חיים (גליון שג דף א רע"א) בשם מהר"ח קניבסקי ז”ל (מח"ס שיח השדה ועוד) שנ"ח של אביו יש לו להדליקו לפני נ"ח של עצמו, שכן כיבוד אב דאורייתא קודם להידור מצוה דרבנן. ובחזון עובדיה על חנוכה (עמוד עב) דן בענין אם צריך להקדים ק"ש דאורייתא לנ"ח דרבנן. ועוד שם (עמוד קפו) אי הבדלה דאורייתא קודמת לנ"ח דרבנן [ושם (עמוד רלב) אי שיר של יום קודם דתדיר או מזמור של חנוכה משום פרסומי ניסא. וגם לעיל (עמוד עב) דן אי פרסומי ניסא קודם לתדיר]. ודברינו אלה נדפסו בקובץ אבקת רוכל (גליון יא עמוד רכז). ושו"ר שבשו"ת יחוה דעת ח"ז (סימן צג) האריך בזה. ע"ש. וע"ע בס' שירת משה (תפילין סימן ב).
בעמ' צח ד"ה בגוף, שי"א שמודה אני יש לאומרו לאחר נט"י - וכ' בס' עטרת זקנים להרב דוד עובדיה הכהן פריווה נר"ו (עמוד ט אות א) שכן מנהגם. ע"ש. והרמ"ז מהר"ר רפאל אוחנא ז"ל בס' ראה מעשה (דף ו רע"ב) הביא דברי הרב חיי אדם שביאר את טעם אמירת מודה אני לפני נט"י דוקא.
שם ד"ה שם - צ"ל שם - עי' בסידור.
שם אות ב, שנהגו לומר הסליחות בסוף הלילה - וכ”כ בס’ בית אהרן למהר”א אזולאי (דף תלא ע”א) בשם הרא”ם שנהגו לקום באשמורת. וכמ”ש מר”ן בש”ע. והרב חמדת ימים (ח"ג פ"ב אות ד) כתב לבאר הטעם שתיקנו הסליחות בלילה ולא ביום. ע"ש. וראה בס' יפה ללב השלם (סימן תקפא) בחשיבות ההשכמה בימי הסליחות. וכבר העיר בקובץ דברי שי"ח (גליון קצא עמוד ב) בשם קונטרס שערי שיח, שהאומרים סליחות משהגיע זמן תפילה, לכאורה יש להם להקדים התפילה לסליחות, משום תדיר ושאינו תדיר קודם, אלא שאמר מהר"ח קניבסקי ז”ל שכבר נשתרש המנהג להקל בזה. אלא שהוא עצמו אומר סליחות לפני תפילת ותיקין, כמ"ש בקובץ דברי שי"ח (גליון קצג דף ב ע"ב). ושו"ר שמהר"י אביחצירא ז"ל (ה'בבא סאלי') הורה שמשהגיע זמן תפילה, לא יאמר סליחות לפני התפילה. והעיר בזה אחי ידידי כמוהר"ר יוסף נר"ו שמכיון שהתפילה היא חיוב והסליחות הם מנהג, לא שייך בזה כללא דתדיר ושאינו תדיר. וזה דלא כמ"ש בס' בית ההוראה שע"י ישיבת אהבת שלום (ספר ראשון חלק אורח חיים עמוד 617). עכ"ל. וכיו"ב כתב מהרי"מ הכהן רובין נר"ו בשם מהרש"ז אוירבך ז"ל. ועי' בזה בשו"ת מהרי"ץ דושינסקיא (סימן לב) ובקו' הערות וביאורים שי"ל ע"י ביהמ"ד אהלי תורה (גליון תקכג עמוד יג). ועי' בקובץ מים חיים (גליון שג דף א רע"א) בשם מהר"ח קניבסקי ז”ל (מח"ס שיח השדה ועוד) שנ"ח של אביו יש לו להדליקו לפני נ"ח של עצמו, שכן כיבוד אב דאורייתא קודם להידור מצוה דרבנן. ובחזון עובדיה על חנוכה (עמוד עב) דן בענין אם צריך להקדים ק"ש דאורייתא לנ"ח דרבנן. ועוד שם (עמוד קפו) אי הבדלה דאורייתא קודמת לנ"ח דרבנן [ושם (עמוד רלב) אי שיר של יום קודם דתדיר או מזמור של חנוכה משום פרסומי ניסא. וגם לעיל (עמוד עב) דן אי פרסומי ניסא קודם לתדיר]. ודברינו אלה נדפסו בקובץ אבקת רוכל (גליון יא עמוד רכז). ושו"ר שבשו"ת יחוה דעת ח"ז (סימן צג) האריך בזה. ע"ש. וע"ע בס' שירת משה (תפילין סימן ב).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה