שם הספר: בצאתי מירושלים
מחבר: רבי עובדיה זוננא (מח"ס עבדא דמלכא על ברכות ועל חנוכה)
דפוס: תש"פבדף השער כתב שם משפחתו זוננא - אולם בשו"ת מהרש"ך (ר"ס י) כתב 'זונאנה'. וכן הוא בהקדמת בן המחבר לספר מחנה אפרים. ובהקדמת מהרר"מ בולה לס' חיי עולם, ועוד.
בהקדמה עמוד א ד"ה בימים שורה א - צ"ל דא עקא.
בגוף הספר עמוד ג ד"ה הג"ר, שורה ב - צ"ל הגיון הנפש.
בעמוד ז ד"ה ואני שב - ובחידושי רבי רפאל חיים בן עטר (פרשת נצבים דף רלח ע"א ד"ה וזהו) כתב שהנחמה היא בהנאמר 'אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם', הרומז ש'עמו אנכי בצרה', והקב"ה יקנא לכבוד שכינתו ויגאל אתכם. ע"ש.
בעמוד מה - וראה עוד להלן (עמוד קלה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
בעמוד מו ד"ה ותירץ, הביא התירוץ שהיו צדיקים בירושלם, אך לא היו ברחובות העיר, כי היו מתחבאים מפני הרשעים - ויש לבאר הטעם שהיו מתחבאים כמו שמסופר על הגר"ח מבריסק שבהיותו במינסק בזמן מלחמת העולם הראשונה הסתגר בביתו ואף הגיף את תריסיו, כי החשיב את בני העיר הרשעים ולפי דברי הרמב"ם היה צריך לפרוש מהם וללכת לגור למדבר, ומכיון שלא יכל לעשות זאת, החשיב את הסתגרותו בביתו כאילו אינו דר עמם. וכתבנו בס"ד במאמר שבקובץ שמחת התורה (גליון י עמוד מג) שכן דעת הרמב"ם. ע"ש. ולכן לא יכלה זכות הצדיקים להגן על הרשעים כי נחשב להם שדרים במקום אחר.
וע"ע להלן (ד"ה ובמקו"א) שהביא הרב המחבר ביאור אחר מדברי הרד"ק במקו"א, שהצדיקים לא הלכו בחוצות להשיב אחרים מעון, ולכן לא הגינה זכותם. ויש לבאר בזה מאה"כ (איכה ד ח) חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ, שכן ע"י המאור שבתורה היה אפשר להחזירם למיטב כדאיתא באיכ"ר (פתיחתא ב), אולם לא האירו עליהם את אור התורה ולכן חשך משחור תארם, והוא משום שהצדיקים לא נכרו בחוצות להשיב רבים מעון, ולכן לא היה להם בשר וצפד עורם על עצמם, שכן 'לחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם בשאר המצוות' (כלשון הרמב"ם פ"ד מהלכות יסודי התורה הי"ג. ועיין בכתבים שונים לרנה"ו עמוד קפ), ויבש היה כעץ, ללא מים, שאין מים אלא תורה (כדאיתא בב"ק פב ע"א).
בעמוד מז אות א, שאני בני נח שאין מרחם ה' עליהם כ"כ כישראל - ויש לבאר עוד עפ"ד הרד"ק הנ"ל דדוקא צדיק המוכיח את הרשעים הוא זה המגן על העיר, ומכיון שחזקה היא שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, מובטחים אנו שבזמן לא כביר יחזיר בתשובה עשרה מהרשעים ואף יותר, משא"כ בני נח שאין להם ערבות זה על זה, ואין להם מצות תוכחה, א"כ הוו עשרה ותו לא יספי.
ונראה לבאר בזה, שעיר הנדחת דינה ליחרב כי אין לה תקוה שיחזרו למוטב ולו חלק מאנשי העיר, וכמו כן נחרבה ירושלם רק לאחר שלא היה לה תקוה כלל, ולכן כשאין מי שיוכיח את הרשעים נחרבה, כי אין מי שיחזירם למוטב. וא"ת הצדיקים הם ובניהם ובני בניהם ימשיכו בדרך הטובה וא"כ יש תקוה שחלק מאנשי העיר ימשיכו בדרך הטובה ולמה נחרבה. וי"ל שכהצדיק אינו מוכיח את אנשי דורו גם בניו לא ינצלו מדרך הרעה, שכן דוקא הרגיל בנר הויין ליה בנים ת"ח (כדאיתא בשבת כג ע"ב), ולכאורה אין לשון רגילות שייך בכה"ג, שכן יש זמנים קבועים לנר, ואינו יכול להדליקו בכל עת (ועיין במהרש"א בח"א), וי"ל שהכוונה בזה להרגיל בנר תורתו להאיר וללמד לאחרים ולזכות את הרשעים, ודוקא הוא הויין ליה בנים ת"ח, שהקב"ה אומר אתה מטפל בבנים שלי א"כ אני אטפל בבניך, ואז מתקיים מאה"כ (תהלים לז כה) לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, לחמה של תורה (שאין לחם אלא תורה, כדאיתא במדרש משלי לא יד) ולא משיגו. ובזה יש לבאר דברי הרד"ק שלא הוכיחו את הרשעים כי חששו שיהרגום ולא מסרו נפש על זה, ולכאורה מה יועיל מסירות נפש בזה, שכן הרשעים לא יחזרו בתשובה ואף יוסיפו על חטאתם פשע בהורגם את הצדיק כהא דחור וזכריה (כדאיתא בסנהדרין ז ע"א. ועי' למהרש"א בח"א שם), והצדיק ימות ללא תועלת. ולהנ"ל מיושב שיש בזה תועלת שבני הצדיק יהיו תלמידי חכמים.
שם, שחלוקים בני נח מישראל בכמות הצדיקים שמגינים - אולם עי' בס' בית יעקב למהר"י הכהן טראב מסלתון (פרשת ואתחנן עה"פ אעברה נא ואראה וגו') שכתב לבאר שבמעשה העגל לא היו כי אם ז' צדיקים, ולכן לא הגינו עליהם אלא אם נצרף את הצדיקים שכבר מתו. ע"ש. והסכים לדבריו בס' מטה זבולון למהר"ז שושנה (ח"ב ר"פ ואתחנן).
בעמוד סה סד"ה סוף - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (עמוד קה ועמוד קלד).
בעמוד צא ד"ה א', שורה א ב - צ"ל מזמן החשמונאים, ואילו בסוף הבית השני (ג'תרצ"ז.
בעמוד צג ד"ה ובמדרש, שורה א 'פר' וישב' - סימן ד.
שם שורה ד - צ"ל מזגי לי (וכ"ה במדרש).
שם שורה אחרונה - צ"ל כי ימות (וכ"ה במדרש).
בעמוד קד ד"ה וא"ת, שורה ד - צ"ל ולפיכך לא.
בעמוד קה ד"ה ואפשר, שורה א 'במקו"א' - ראה לעיל (עמוד צה ד"ה אחר).
בעמוד קו ד"ה והקשו, שורה ב - צ"ל כתיב אמלאה.
בעמוד קיב, בענין שנת חורבן בית שני - ראה עוד בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (דף קמה ע"א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
בעמוד קלב ד"ה ובביאור - לכאורה יש לחלק למ"ד שאפשר לשמוח במפלתן של רשעים [ראה להרב המחבר נר"ו בספרו עבדא דמלכא (ברכות ח"א עמוד רט ובמש"כ בס"ד בגליון שם)], וא"כ הכא נמי היה אפשר לשמוח במפלתן. אלא דשאני הכא שגם בית המקדש נחרב ועל זה בודאי שלא היה להם לשמוח. ועי' בס' לקח טוב - דרשות רבי יוסף פינטו (פרשת דברים עמוד יג ד"ה וזה) בשם הרב פרשת דרכים (דרוש כג) שעם ישראל חשבו בתחילה שהקב"ה שמח בצרתן וקרא יום החורבן יום טוב.
ויש להעיר שמה שקיללו שהדרכים לבית המקדש יהיו שוממים, התקיים בהם. ובזה מיושב מה שהקשה בס' לקח טוב (שם עמוד ל ד"ה והקשה הא') בשם הרב היפה מדוע הדגיש הפסוק את ענין הדרכים השוממות.
שם שורה ד - צ"ל ומחשבתו עושה.
בעמוד קלה סד"ה ויש - וי"ל ע"פ המבואר לעיל שהטעם שנחרשה הוא כי לא היו בה צדיקים, וזו סיבה להתענות שלא היה צדיקים בכל ירושלם.
בעמוד קלו סד"ה עכ"פ - לא הבנתי אמאי צריך ביאור עדיין, והרי ביאר הרב המחבר (בסוגריים) שאם לא מתקיימת נבואת אוריה לא מתקיימת נבואת זכריה.
בעמוד קסו ד"ה חוקרים, שורה ב בסוגריים - ע"ע באתר כיכר השבת.
בעמוד קסז ד"ה הנה, שורה ב בסוגריים - צ"ל בהעלותך פיסקא.
שם ד"ה האמנם, שורה א - צ"ל אמנם ביפ"ת.
בעמוד קנד, בענין הפולמוס על קביעת יום תענית על השואה - כדברי הרב המחבר, כ"כ בשו"ת אגרות משה (י"ד ח"ד סי נז אות יא). ע"ש. ועיין בזה בשו"ת היכל יצחק (א"ח סימן סא), ובקובץ אגרות חזון איש (ח"א סימן צז), ובספר תולדותיו 'פאר הדור' (ח"ג עמוד קכד), ובקונטרס ההרוגה עליך (עמוד טו). וע"ע באתר יד ושם ובאתר הידברות.
בעמוד קסט ד"ה ולפי"ז ניחא, שורה ב - צ"ל היטב מהות היהודים.
שם ד"ה ולפי"ז ישנו - אפשר לומר דחשיבות עשו היא בגלל הצלחתו בעולם הזה, ואילו חשיבות יעקב היא בגלל התורה כמ"ש הרמב"ם וה"ד לעיל, ואף דבחדא מחתא מחתינהו, הא כדאיתיה והא כדאיתיה.
בעמוד קע ד"ה וישנה, שורה ד - צ"ל שהתחנכו לשנאת היהודים.
בעמוד קצ, הביא הטעמים דתשעה באב איקרי מועד - ע"ע בקונטרס באר הפרשה (פרשת דברים תשפ"א). והטעם שהביא שם שהוא בגלל ההתקרבות לה', כ"כ גם בקונטרס ויפגע במקום למהר"ר יעקב דניאל בן זקן נר"ו בהקדמה. ע"ש. וראה להלן בדברי הרב המחבר (אות ה) בשם הרב פרשת דרכים.
בעמוד קצא ד"ה וא"כ - גם לדברי מהר"י אברבנאל אפשר לומר דאיקרי מועד כי בו ביום עלה במחשבה להבראות, ועל זה יש לשמוח. ואף לדברי הרמב"ם י"ל שמכיון שמן היום ההוא והלאה בכל דור ודור נולד הראוי להיות משיח, יש לשמוח באותו היום, כי ההתחלה חצי הכל וכדברי הרב חתם סופר.
שם אות ד שורה ג - צ"ל וסיידה וכיירה.
שם שורה ה - צ"ל לחופה וקרע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה