שם הספר: דברי כהן - שמות
מחבר: רבי דוד כהן
דפוס: מקסיקו סיטי תשפ"ה
יש לתקן בכל הספר 'היקשה' 'היקשו' 'שהיזכרנו' וכיו"ב - צ"ל בלא יו"ד.
דף עז ע"ב בסוף הדיבור הא' - ולכאורה יש מקום לדחות דמשום הכי קאמר קרא שהדגה אשר ביאור מתה כדי ללמדנו שכל המים נהפכו לדם ממש מלכתחילה. ושו"ר שכ"כ הרב המחבר להלן (דף פ ע"ב) בשם חידושי רבי יעקב. ע"ש.
וי"ל דהנה הרב חיד"א כתב דבריו בשם ספר אסיפת חכמים בשם מהר"ר הירץ (והוא ספר אסיפת חכמים ןלקוטי שושנים הנדפס בפפד"מ תפ"ה שכתב כן בשם מהר"ר נפתלי הירץ אב"ד לבוב. וכן הובא בס' בית אהרן למהר"א אזולאי), ושם כ' דמכיון דלמעט בניסא עדיף, א"כ עדיף להפוך את כל המים מלכתחילה לדם ואח"כ להופכם לישראל למים, שכן היה שם יותר מצריים מהישראלים, ואי הוה איפכא יש צורך ליותר נסים. והביאו הרב חיד"א שם. וא"כ אם לא נכתב שהדגה אשר ביאור מתה גם אז היינו אומרים שהכל נהפך לכתחילה לדם כי למעט בניסא עדיף.
ולכאורה אפשר לדחות דברי מהר"ר הירץ הנ''ל, שכן אפשר שאם המים היו נהפכים לכל מצרי לדם נחשב הדבר כמיעוט בניסא, שכן בכמות היה פחות נס. ואולי אזלינן בתר הכמות ולא בתר כמה פעמים צריך שיארע הנס (וראה בכיו"ב בעין איה ברכות א לח. וע"ע בבן יהוידע ברכות ה ע"ב ד"ה איכא דאמרי). ותו שגם לשיטתו מיתת הדגים הוא נס נוסף אם נאמר שהמים לא נהפכו מלכתחילה כולם לדם, ולמעט בניסא עדיף.
ואעיקרא יש מקום לומר שביציאת מצרים לא אמרינן דלמעוטי בניסא עדיף, ומקרא מלא הוא 'למען רבות מופתי בארץ מצרים' (בא יא ט), והוא כדי 'למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'' (בא י ב), וכבר ביאר הרמב"ן (ס"פ בא) שניסי יציאת מצרים הם למען יאמינו ישראל בכל הדורות בהשגחה פרטית.
וראה עוד לחתני כבני מהר"ר יעקב דניאל ן' זקן נר"ו בחידושיו על התורה מש"כ בזה.
דף עח ע"ב ד"ה אמנם, שורה ו - צ"ל ואמר רב מרי ברה דבת שמואל, שהוא ראה.
שם שורה ט - צ"ל ולכן הכריז.
דף עט ע"א סד"ה ואדאתינן - אולם לפי הדברים האלה היה יותר טוב ונכון שלא יתעשרו מזה, וכדברי רש"י.
דף פ ע"א סד"ה והיקשה - וראה עוד בבן יהוידע (ברכות ה ע"ב ד"ה איכא דאמרי).
בהערה, שורה אחרונה - צ"ל שנהפך לקמח.
דף פא ע"א אות א בכותרת, שורה ב - צ"ל לחומץ וידלק.
דף פב ע"א ד"ה ושוב, שורה ג - צ"ל מהנר שדלק.
שם ע"ב שורה ג מלמטה - צ"ל שינכו לו.
דף פג ע"א ד"ה והנה, שורה אחרונה - צ"ל במאי קמיפלגי.
שם ע"ב אות ג - וראה בבן יהוידע ברכות ה ע"ב ד"ה איכא דאמרי שכ' 'דאין נהנין ממעשה נסים, ובפרט חסידים ואנשי מעשה, דבר זה אצלם כאיסור גמור'.
דף פד ע"א ד"ה והראיה, שורה ה - צ"ל חומת אנך.
שם ע"ב ד"ה כתב, שורה ו - צ"ל וזה שכתוב.
דף פה ע"א ד"ה והיקשה, שורה א - צ"ל גבורת ארי.
שם ע"ב סד"ה וכתב - ובזה אפשר ליישב אמאי התעשרו ישראל ממכת דם, והרי אסור ליהנות ממעשה נסים (ועי' בזה בדברי הרב המחבר לעיל דף עז ע"ב).
וי"ל שניסי י' המכות נעשו 'למען תספר באזני בנך' (בא י ב), שכן כדי להוציא את ישראל ממצרים היה די במכת בכורות בלבד. וכמו שביאר גם הרמב"ן (ס"פ בא) שתועלת נסים אלו היא לדורות. וגם לא היו בזכותם, שכן נאמר עליהם 'ואת ערם ועריה' מן המצוות (רש"י בא יב ו בשם המכילתא), ואפילו דם פסח ודם מילה שעליהם נאמר 'בדמייך חיי' עדיין לא קיימום בזמן מכת דם.
ואפשר להוסיף ע"ז ע"פ המבואר בדברי הרב המחבר (דף פב ע"ב) הטעם שאסור ליהנות ממעשה נסים הוא כי מנכין לו מזכויותיו, ומכיון שלישראל היו ריקנין ממצוות, א"כ לא היו להם זכויות שינכו מהם, ושרי להם ליהנות ממעשה נסים.
ולכאורה היה אפשר ליישב לפי דברי הרב גבורת ארי גם מעשה דרחב"ד שמי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק (עי' בדברי הרב המחבר לעיל דף פ ע"א), שכן הנס אירע בשביל בתו, אולם לא בזכותה כי אם בזכות רחב"ד.
אולם עי' גבורת ארי שם דאזיל כל בתר איפכא, שביאר הטעם שלא השתמשו באותו נר להבדלה כי אסור ליהנות ממעשה נסים (ועי' בזה בדברי הרב המחבר לעיל דף פב ע"א).
ובעיקר הקושיא אין נהנו במכת דם ממעשה נסים, אפשר עוד לומר שמכיון שהנס היה שיחזור המים לקדמותם לא מיקרי הנאה, וכיו"ב תירץ בס' בן יהוידע (ברכות ה ע"ב ד"ה איכא דאמרי) איך נהנה רב הונא מהחומץ שנהפך ליין, שמכיון שחזר לקדמותו לא מיקרי הנאה ממעשה נסים. ע"ש.
ועוד י"ל שכשיש חילול השם לא אמרינן למעוטי בניסא עדיף, וכמו שמצינו שאמר דוד (שמואל א יז לט) 'לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי', ופרש"י, ארי לית בהון נסא (תרגום יונתן), אין שבחו של נס בכך וכו'. ולכאורה קשה דלמעוטי בניסא עדיף. וי"ל שמכיון שהיה חילול השם בדבר, וכמו שאמר דוד (שם כו) 'כי חרף מערכות אלהים חיים' (וראה בתרגום שם ובס' צרור הכסף למהר"י פינטו), יש להרבות הנס כדי שיתקדש שם ה' בעולם. וה"ה גבי יציאת מצרים שחטאו של פרעה היה בחילול ה' שאמר מי ה', ולכן היה צריך לעשות תשובת המשקל ואמר מי כמוכה וגו' (וכדאיתא בילקוט שמעוני שמות רמז קעו), וא"כ כשיש חילול השם לא אמרינן למעוטי בניסא עדיף.
דף קיז ע"א ד"ה אבל - יש להעיר שעין יעקב על מגילה חובר על ידי רבי יעקב בן חביב, ואילו ספר גט פשוט נכתב על ידי רבי משה בן חביב.
דף קיח ע"א ד"ה ועי', שורה ב - צ"ל על הרמב״ן.
דף רמח ע"ב בענין פגימת הלבנה ע"י האשה - ראה בזוהר פרשת בראשית (דף מו ע"ב) ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים לאכללא חויא בישא דאטיל זוהמא ועביד פירודא דלא משמש שמשא בסיהרא וכו'. ועי' בפירוש כתם פז שם. והענין הוא שמה שהלבנה נפרדה מהשמש ולכן יש ימים שאינה מאירה כלל או שאורה פגום היינו בגלל הנחש שהחטיא את האשה. וכן הוא להדיא בזוהר (שם דף נג ע"א): כד חב אדם באילנא דאכל מניה גרים לההוא אילנא דשרי ביה מותא לכל עלמא וגרים פגימו לאפרשא אתתא מבעלה, וקאים חובא דפגימו דא בסיהרא עד דקיימו ישראל בטורא דסיני. כיון דקיימו ישראל בטורא דסיני אתעבר ההוא פגימו דסיהרא וקיימא לאנהרא תדיר. כיון דחבו ישראל בעגלא תבת כמלקדמין סיהרא לאתפגמא, ושלטא חויא בישא ואחיד בה ומשיך בה ומשיך לה לגביה וכו'. וראה עוד בזוהר (שם דף לד ע"א): רבי יהודה אמר אלין שבעת ימי המלואים, מלואים ודאי, בגין דההוא זמנא אתבסם עלמא ואתהדר באשלמותא, ולא אתפגים סיהרא בגין חויא בישא דכתיב ביה (משלי טז כח) ונרגן מפריד אלוף. ואימתי דא בזמנא (ישעיה כה ח) בלע המות לנצח, וכדין כתיב (זכריה יד ט) ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד. וראה עוד שם (דף יט ע"א): בשעתא דההוא להט אתהפך ערקת ומשטטת בעלמא ואשכחת רביי דאתחזון לאתענשא וחייכת בהו וקטילת לון. ודא איהו בגריעו דסיהרא דאזעירת נהורא, ודא מארת חסר. וע"ע שם (דף כ ע"א ובח"ב דף קמד ע"ב).
ושוב יצא לאור קונטרס עמק השבוע למהר"ר ראובן מלך שווארץ (גליון כה), וראיתי שם (דף ב ע"ב) שאף הוא הביא מדברי הזוהר הקדוש הנ''ל לבאר דברי השל"ה שהנשים גרמו פגם הלבנה.
דף עדר סע"א, בקושיא איך הזכיר הקב"ה בעל צפון, והרי אין להזכיר שם עבודה זרה - וראה בספר אוצר מפרשי התורה מה שהביא בזה. גם אפשר ליישב לפי מה שהביא שם לבאר שבעל צפון נקרא כן על שם שהקדוש ברוך הוא הצפינו, שכן אלוה זה הוא האלוה היחיד מבין אלוהי מצרים שלא עשה בו שפטים השם יתברך לעת הזאת. ולפי זה מבואר שמכיוון שבשמה של העבודה זרה מוזכר כוחו הגדול של הקדוש ברוך הוא שעשה שפטים בכולם והוא החליט מי מהם יוותר לעת עתה, אין בזה משום איסור הזכרת עבודה זרה. ועי' באור שמח (פ"ה מהלכות עבודה זרה הי"א) ובס' שאלת רב (חלק א פרק כג אות ה) מש"כ עוד ביישוב קושיית הדעת זקנים.
וראה עוד בדברי הרב המחבר להלן (דף תרנט ע"ב) בקושיא איך נזכר בעל פעור בפרשת ואתחנן, ולהנ"ל אפשר לומר שמכיון דכתיב שם את אשר עשה ה' בבעל פעור, אין בזה משום מכבד לעבודה זרה ושרי.
דף ערה ע"א ד"ה הרי, שנחלקו הראשונים אם הקדוש ברוך הוא מקיים את מצוות התורה - הנה איתא בירושלמי (ר"ה פ"א ה"ג) "ושמרו את משמרתי אני ה', אני הוא ששימרתי מצוותיה של תורה תחילה", והיינו שאף הקב"ה מקיים את כל מצוות התורה. וגם בבבלי (ברכות ו ע"א) איתא שה' מניח תפילין. ובב"ר (פי"א סימן ה) שה' שומר שבת. ועי' בפורום לתורה ובפורום אוצר החכמה.
שם אות ב, בקושיא בדין רבית בצדקה - ראה בחי' רבי רפאל חיים בן עטר (פרשת כי תשא) שהקשה כן על השכר כפליים לעולם הבא (ואולי מקורו מדברי הזוהר הקדוש פרשת פקודי דף רנה ע"א), ותירץ שעבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי הכל שלו, דהיינו שגם הכסף שאנו נותנים לצדקה שייך להקדוש ברוך הוא [כדתנן באבות פ"ג מ"ז שאתה ושלך שלו וכו'. וכיו"ב איתא בב"ר שם לענין רשויות בשבת, שהכל שלו וכל העולם כחצירו].
ואפשר שתירוצו של מהרר"ח בן עטר רמוז בדברי הש"ס (ב"ב י ע"ב) שהביא שם (להלן בסמוך) דמייתי קרא 'מלך ביופיו תחזינה עיניך', שכן הוא מלכנו ואנחנו עבדיו, ולכן אין במצות הצדקה צד רבית.
ועל השכר לעולם הבא שהוא בצדקה כפליים שהקשה על זה שם מדין רבית, יש לומר שהקרן מתעדכן לעולם הבא, ואינו רבית, ויש לו דין טבעא שאין בו רבית. וכיו"ב מצינו שדינר צורי שוה ח' פעמים דינר מדינה (עי' בכתובות סה ע"ב). ובזה מבואר הלשון (בב"ב שם) במה תרום קרנם של ישראל, קרן דוקא, ואין בו רבית. וזהו גם לישנא דקרא (דמייתי הש"ס שם) קרנו תרום בכבוד.
ועוד יש לומר על פי דברי מהרר"ח בן עטר שם שנתינת צדקה דינה כמניח מעותיו על קרן הצבי (שכן הוא פורע חובו של הקב"ה. ע"ש) ולכן כשהוא נותן את הכסף אינו שלו כבר, שכן אפילו אם הלוה שם עדיין אינו יודע אם ימחה אם לאו, וא"כ כשאינו מוחה ומתחייב בזה הוי כמתנה ואין בזה רבית.
ובזה מיושבת הקושיא איך אמרינן שהנותן שלישית השקל לשנה לצדקה שמקיים דין צדקה מדאורייתא, החשיבוהו חז"ל לעין רעה, ואמאי לא קבעה התורה שלפחות יתן כעין בינונית א' מי'. ולהנ"ל מיושב, שאם התורה מצוה את האדם לתת צדקה, א"כ הוא שליחו של הקב"ה, ואין דינו שמניח מעותיו על קרן הצבי, ולכן התורה לא ציותה שניתן כי אם שלישית השקל, כדי שאם נותן יתר על זה דינו יהא כמניח מעותיו על קרן הצבי ואין בזה רבית כשיקצור פירותיו.
דף תמא ע"א סד"ה מאידך - וי"ל כמ"ש מהר"א וסרמן בס' קובץ מאמרים שהאדם שאינו מאמין עושה זאת כדי ללכת אחר תאוותיו, כי האמונה מחוייבת ע"פ שכל האנושי.
א"נ הכוונה היא לאדם המאמין ועולים בליבו ספיקות באמונה, שיש לו לדחותם מליבו מיד.
דף תרנה ע"א ד"ה עוד, שורה ב - צ"ל שנקרא קלנבו.
וראה במש"כ על שינוי האיות בזה בקובץ לשוננו - כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה (אלול תשע"א עמוד שמג הערות ב-ג).
שם שורה ה - צ"ל וקלנבו הוא.
דף תרנז ע"ב שורה א 'לבעל מחבר ספר אהל יעקב' - כנראה כוונתו למהר"ר יעקב אהרן סקוצילס נר"ו, שחיבר כמה ספרים בשם 'אהל יעקב', וא' מהם הוא על הלכות יין נסך ועבודה זרה.
דף תרנח הערה רסד - וי"ל דשאני הנכתב בתורה שמצוה לקוראו ולשננו ולהגות בו, כמו שנאמר וקרא בו כל ימי חייו, ונאמר ושננתם לבניך, ונאמר והגית בו יומם ולילה.
דף תרנט ע"א ד"ה והתי', שורה א 'וא"צ לאומרו' - עי' באור שמח (פ"ה מהלכות עבודה זרה הי"א) ובס' שאלת רב (חלק א פרק כג אות ה) ובפורום לתורה.
שם שורה ב - צ"ל הדעת זקנים.
שם ע"ב ד"ה ומעתה - עי' במש"כ בס"ד בגליון לעיל (דף עדר ע"א).
שם סד"ה ולפי - גם לפי מה שביאר בס' יערות דבש (ח"ב דרוש ב) וז"ל: ואמרינן בגמרא דאסור להזכיר שם עכו״ם חוץ שם ע״ז הכתוב בתורה יש להזכירו, והטעם מבואר בזוהר כי יש להם צד קדושה והם מסטרא דטוב ורע ועץ הדעת אשר מתהפך מרע לטוב ומטוב לרע, והוא להט חרב המתהפכת משא״כ שאר שמות עכו״ם הם כולם רע, אבות הטומאה, ולכך מטמאים הפה והלשון. ע"כ. וגם לפי זה ניחא.
דף תרס ע"א ד"ה כתב, שורה א 'יערות דבש' - ח"ב דרוש ב. ע"ש.
דף תרסא ע"א סד"ה אלא - ויש לדחות דשאני הנאמר בתורה כי התורה היא שמותיו של הקב"ה ואי אפשר לאסור לאומרו אפילו שלא כדרך הלימוד. ובזה יש ליישב קושיית הרב משמרות כהונה שהביא הרב המחבר לעיל (דף תרס ע"א ד"ה ובספר), שמה שנאמר בתורה מותר להזכירו אפילו שלא בדרך לימוד, וכנראה כן הוא גם במה שדיבר ה' בפי הנביא, משא"כ בשם המן שהוזכר במגילת אסתר בסיפור הדברים ולא בדברי הנביא.
וענין זה שכן בדברי הנביא אמרינן שהוא שמותיו של הקב"ה, יבואר עפ"ד המפרשים שמה שאמרו ז''ל שהתורה היא שמותיו של הקב"ה, היינו שכל התורה היא פירוש לשם הוי"ה (שערי אורה למהר"י גיקטילייא שער ה דף מז ע"ב. וראה עוד באתר תורת הר עציון), ומסתברא שכן הוא גם בדברי ה' בפי הנביא, משא"כ בסיפור הדברים שבמגילת אסתר. וראה בפחד יצחק על שבועות (מאמר ב).
דף תרסב ע"א שורה ו - צ"ל שנקרא קלנבו.
שם שורה ט - צ"ל וקלנבו הוא.
שם ד"ה וכיון, שורה א 'שמבואר בשו"ע' - ראה בדברי הרב המחבר להלן (אות יא).
דף תרסג ע"א ד"ה כתב - העירני ידידי מהר"ר אליהו אדמוני נר"ו שבדברי הראשונים מצינו מי שמיקל שאין דין ע"ז לקדושים שלהם, כמבואר בקובץ שיטות קמאי (סנהדרין סג ע"ב) בשם פסקי ריא"ז, קונטרס הראיות להריא"ז ופירוש רבינו יהודה הכהן אלמאדארי.
שם ד"ה ובביאר, שורה א - צ"ל ובביאור סברת.
שם ע"ב אות יג, בהזכרת שמו של ישו - עי' בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (ח"א י"ד סימן קפ). וה"ד בס' שדה צופים (סנהדרין סג ע"ב).
שם שורה ה מלמטה - צ"ל בהלכות ע"ז (פרק.
דף תרסד ע"א ד"ה וא"כ, שורה ג 'דחז"ל שינו את שמו' - ועי' בקובץ שיטות קמאי (שם).
שם ע"ב שורה ד 'להרחיק מן הכיעור' - ולכן שינו בפיוט ידיד נפש 'מחמד' ל'חמדת', ראה במש"כ בס"ד בגליון ספר שאו זמרה (עמוד נה).
דף תתכט ע"ב ד"ה וכתב, שורה א 'נחלקו הפוסקים' - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רל סוף אות ג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
--------
תשובת הרב המחבר נר"ו לאחר שקיבל חלק מהגליונות בתוך מכתב ברכה על קבלת הספר:
תודה רבה על החיזוק והברכות, וכן למר.
וכן ישר כח על ההערות, שכדרכו בקודש כתב בבינה בהשכל ובבקיאות רבה, אי"ה אקבעם למהדורא הבאה
שבת שלום ומבורך
