גליונות

שם הספר: אוצר הפרשה - בראשית. מחבר: רבי מיכאל פרץ. דפוס: תשע"ב. שוב יצאה לאור מהדורה חדשה עם תיקונים. בתחילת הספר בברכת הגומל - יש להעיר ממה שאמר לי אאמו"ר נר"ו שי"ל בסוף נוסח הברכה 'שגמלני כל טוב' הוא"ו בחול"ם. בברכה שלפני ההפטרה - בסוף הברכה י"ל 'והצדק' הוא"ו בשב"א. בדף ב ע"א ד"ה וירא, שורה ב 'במדרש' - רבה (פ"ב סימן ה). שם שורה ו - צ"ל איני יודע. וכ"ה במדרש. בדף כ ע"ב סוף הדיבור הא' - י"ל שגזירת המיתה היתה לטובתו כדי שיזכור יום המיתה ובזה ינצל מהיצה"ר (כמאמר הכתוב והחי יתן אל לבו, וכמאמרם ז"ל יזכור לו יום המיתה), וזה לא נשאר כעונש אלא כסיוע למלחמה ביצה"ר. שם, בסוד"ה דוגמא - י"ל דשאני חילול ה' שלא מתכפר עד יום המיתה, משא"כ שאר עבירות שמתכפרות מיד. בדף כה סע"ב - ומובן בזה שקראו שמה נעמה מלשון נעימות, דהיינו שהיו שמחים שנולדה כי חזרו בתשובה. ובזה הביאור תתורץ קושיית רש"י שלא היה לו לבאר כל זה, שכן י"ל שבא ללמדנו הכת...

שם הקובץ: קול התורה מו"ל: כולל אבי עזרי דפוס: מיקסיקו תשע"א כתב הר' יעקב אלפייה נר"ו (בגליון פר' ויצא עמ' ב) בשם הרב חיד"א ז"ל שד' שנכנסו לפרדס כדאיתא בחגיגה (יד ע"ב), לא בירכו הגומל בצאתם בשלום. וה"ה כל הנכנס מדעתו בסכנה. והעיר הר"י אלפייה נר"ו, שלפי התוס' (חגיגה שם) שהם לא נכנסו ממש, אלא כגון ע"י שם, אלא היה נראה להם כמו שעלו. וכן פי' בערוך. ע"כ. ולפי"ז אין ראיה למש"כ החיד"א. ויש להעיר שמדברי הרב חיד"א ז"ל בברכי יוסף (א"ח סי' ריט אות ד) שכ' לדייק מדברי מהר"י ן' מיגאש ז"ל שאף מי שחבשוהו ואם רצה לא היה נחבש, מברך הגומל. ושכן המנהג. ע"ש. מוכח שאף המכניס עצמו לסכנה מברך. וע"ע בשו"ת ציץ אליעזר (ח"י סי' כה פכ"ג) שהזכיר הר"י אלפייה, מש"כ בביאור דעת הרב חיד"א ז"ל בזה. וענין ד' שנכנסו לפרדס מבואר במחזיק ברכה (א"ח סי' ריט אות ב), שם כתב הרב חיד"א ז"ל בשם מר אביו ז"ל שאין לברך עפ...

שם הספר: המבוא לספרי הרמב"ם מחבר: רבי דוד משה מוסקוביץ דפוס: תשע"ד במפתח אישים ומושגים שבראש הספר, לעמ' 448 - צ"ל יוסף קולון. בתוכן הענינים שבראש הספר, פרק יא 'נפסח' - צ"ל נספח. שם, לעמ' 466 - צ"ל מדווינסק. בעמ' 36 הערה 5 - הדבר מפליא, שכן הרמב"ם כותב שא' מעיקרי האמונה הוא שמרע"ה הוא בחיר המין האנושי ולא יהיה כמוהו, וא"כ איך כתבו עליו כן? בעמ' 37 הערה 9 הביא דברי הרב חיד"א בשם הגדולים שצריך להיות הר"י מיגאש - ולפי זה צריך לתקן את גילו של הרמב"ם שהיה בן ג' שנים, שכן נולד בשנת תתצ"ח (כמבואר לעיל עמ' 36), והר"י מיגאש נפטר בשנת תתק"א (כמבואר להלן בעמ' 38). אלא אם נאמר כדברי ספר יוחסין המובא לעיל (בהערה 2) שהרמב"ם נולד בשנת תתצ"ה. ובדבר תאריך לידת הרמב"ם, ע"ע להרמ"ז ז"ל בס' טובת מראה (דף פז ע"ב). בעמ' 39 הערה 18, יחוה דעת - למהר"ר עובדיה יוסף ז"ל. שם הערה 20 שורה ד', 'בפירושו' - תז"מ. בעמ' ...

שם הספר: דרך אר"ץ - מנהגי ארם צובה - אורח חיים . מחבר: רבי אברהם עדס. דפוס: תש"נ. בחודש תמוז תשע"ח יצא לאור הגליון הראשון של קובץ מעגלי אר"ץ ובו מנהגי אר"צ לבין המצרים, זכר לחרבן ובעניני אבילות. עש"ב. והוא חלק מספר מעגלי אר"ץ - מנהגי אר"צ במעגל השנה, עדיין בכת"י. בענין שם העיר 'חלב', ראה בקובץ לשוננו - כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה (אלול תשע"א עמוד שמג) בשם ספר ערוך השלם, שהיא קלנבו שבש"ס. במבוא עמ' יח שורה ח - צ"ל טוב ידיד. שם עמ' כב כתב שהמנהג בבהכ"נ בית נשיא בחאלב שחלק מהציבור היו לומדים חק לישראל בעודם לבושים בטו"ת לאחר התפילה. וע"ש (בסעיף א וסעיף ב) - הנה כתב בשו"ת שלמת חיים (ח"א סימן ה-ז וח"ב סימן פט ובהנד"מ סימן צל-קג) שלא נתפשט המנהג ללומדו. אולם נראה שכוונתו על המנהג בשער מקומו, שכן מצינו למהר"ר יעקב שמשון שבתי מסינגליא בספר יעקב לחק (המסונף לטהור ספר שבת של מי) בקונטרס קשיא סיפא (אות נב) שכתב: 'בלמדי מידי יום ביום ספר חק לישראל'....