שו"ת רבי דוד צבאח (כולל שו"ת רבי דוד צבאח, שו"ת רבי יעקב בטאן, שו"ת שער יוסף, ספר פריו יתן)
דפוס: תש"ע
עמוד ו ד"ה ר"ע, שורה ב - צ"ל באוירה המדכאת.
עמוד ז סוף הערה א - שם נדפסה הקדמה זו לראשונה. וכאן באה בהוספות ושינויים. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם סוף הערה ב - ועיין עליו בספר נר המערב (עמוד קי), ובסוף הקדמת שו"ת שושנים לדוד.
שם הערה ג - צ"ל עמ' קעז.
שם 'הכפורים' - במקור: כפורים.
עמוד ח סד"ה רבינו - להלן דף שעח סע"ב.
עמוד יג ד"ה מחידושי, שורה א 'בספרינו' - הכוונה לספר משכיל לדוד, ראה במש"כ בגליון לעיל (עמוד ז סוף הערה א). וכן נדפס בספר אוצר פסקי פורים.
עמוד יד סד"ה ומהם - עיין עליה לעיל (עמוד ה ד"ה ספר). לזכרה נדפס ספר הזכרון אעלה בתמר.
שם הערה מב בסוגריים - נדפס פה (ראה במש"כ בגליון לעיל עמוד ז סוף הערה א).
עמוד טז 'מו"ה אלעזר חזן' - ראה עוד עליו בהקדמת ספרו ביאור מהרא"ח.
שם הערה נח 'וספר שלחן מלכים' - כבר נדפס ע"י מכון אהבת שלום.
עמוד כז בהערה, שורה א - האגרת נדפסה גם בקובץ מן הגנזים (חט"ז עמוד ס). ע"ש.
דף כט ע"א סד"ה בענין - עי' להלן (דף רצה ע"א).
שם הערה ט 'ועיין בחידושי' - להלן (עמוד תרסט).
דף מא ע"א סד"ה בא - וראה להלן (דף רצה ע"ב אות ב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם הערה כג - וראה עוד להלן (סימן ב הערה כז).
דף מב ע"ב שורה א - צ"ל מה ליחד (וכמו שתוקן לעיל רע"ב ולהלן בשורה ג).
שם סד"ה ואם - וע"ע להלן (דף רצה סע"ב).
שם ד"ה הד"א, שורה ב 'שאפילו בקרוב לעשר שנים' - ועי' במש"כ בס"ד בגליון להלן (דף רצה ע"ב אות ב).
דף מג הערה כז - צ"ל סימן א. וראה שם הערה כג.
דף מד הערה לב - וראה עוד בשו"ת מעלות לשלמה (בליקוטים שבסוה"ס דף רלד ע"א ד"ה מי והלאה), ובשו"ת תבואות שמש (א"ה סימן יט), ובשו"ת שמש ומגן (א"ה סימן כא), ובשו"ת יביע אומר (ח"ז א"ה סימן ב אות ח בסוף ההערה).
עמוד נז בכותרת - צ"ל הל' מתנה.
דף צה ע"א שורה ז - יש לתקן את מיקום הנקודה.
דף קיג ע"ב שורה ג - צ"ל בקנין ושבועה.
דף קלט ע"א שורה י מלמטה 'מצב"ד' - היינו מציאה בדרך.
דף קמא ע"ב ד"ה אך - מש"כ בשם הא' (=הראשונים), הובא גם בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות עו) ובתשובות חכמי מראכש (סימן לד). ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון תשובות חכמי מראכש שם. וע"ע בדברי הרב המחבר להלן (דף רכה רע"א).
שם בהערת הרב המגיה אות נח - דברי הרב זכות אבות הובאו בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות צח). ע"ש. ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך עסקא אות י) ובספרו תורבץ החצר (ערך עסקא אות ג).
דף קמב ע"ב בדיבור הא' בשם הרב כנסת הגדולה - סימן עח הגהות הטור אות ז. והובא בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות לח). ע"ש.
דף קנג ע"א הערה עד - נראה דאפילו לא ניכר אונסו, ראה בש"ע (ח"מ סימן רה ס"ב וסימן רמה ס"א).
שם ע"ב ד"ה וסמוך, דאפילו אונס קטטות מיקרי אונס - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רמב אות א). ע"ש.
שם, 'או ימות ברעב' - אולם בהגהות חכמת שלמה (סעיף א) דן אם באונס מיתה אף בתלוהו ויהיב הוי מתנה. וראה עוד מש"כ בזה במשנה למלך (פ"י מהלכות מכירה ה"א) ובספר המפתח (שם). וראה עוד במש"כ בס"ד בגליון ספר ביאור מהרא"ח (ח"ב דף תקכ ע"א). ונראה שפסקו כן עפ"ד מר"ן בב"י (ח"מ סימן רה סי"ב) שאף באונס מיתה כבנ"ד לא הוי מתנה.
דף קנח ע"ב שורה ח 'בצורות' - בקרא כתיב מצורות במ"ם. ושו"ר שאף הרשב"א בתשו' (ח"ב סימן קכד) העתיק בצורות בבי"ת.
דף קנט ע"א סד"ה לשא"ק - אולם ראה בספרו ביאור מהרא"ח (סימן רב אות א) שכתב כחכמי פאס.
שם ע"ב ד"ה וא"כ, שורה ג - צ"ל דהקרקע בשכירות ומטלטלי.
דף קסא ע"ב שורה ד - צ"ל פ"ג דמכירה.
שם הערה פ - וראה בבית יוסף (ח"מ סימן רז סעיף כז) שציין לדבריו בכסף משנה. ובשלחן גבוה (כללי הש"ע שבריש א"ח, אות יג) כתב דאין סדר למשנה, וזמנין כתב איזה הלכות בכסף משנה ושוב כתב בבית יוסף, וזימנין איפכא. וכ"כ בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קיג ד"ה כלל על) בשם ספר ברית כהונה. ע"ש. וראה עוד שם (עמוד רמו ד"ה הגאון) בשם הרב נפת צופים. ובס' עלה עזרא (דף פה ע"א אות יז) כתב דהדבר ספק. ובשו"ת ויאמר יצחק (סוף ח"מ דינים נפרדים אות כג, דף רי ע"ב) ציין לדברי הרב שלחן גבוה הנ"ל, וכתב בשם מהר"ר פתחיה בירדוגו שמרן חיבר הכ"מ אחר הב"י. וע"ע בביאור מהרא"ח (סימן רל אות ג), ובדברי הרב המגיה שם ובמש"כ בס"ד בגליון שם, ובספר הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (ח"א סימן ג ביאור הלכה אות ה, וח"ה עמוד רנג).
דף קסב ע"א סד"ה תשובה - וכן מוכח בשו"ת הרשב"א (ח"ב ס"ס לו). ועוד שם (סימן שא ד"ה ועוד). ובד"מ (סימן רג אות ב) הביא תשו' הרשב"א סי' שא. וכ' שהובאה בב"י (סימן קצה מחו' כא).
שם ע"ב שורה א - צ"ל ליה דלסברא קמייתא.
שם שורה ד - צ"ל הוא דלסברא קמייתא.
שם שורה ה - צ"ל משתמרת לדעתו וקני.
שם שורה יב - צ"ל ר"ב דאתאן עלה.
שם סד"ה ובר - גם מהר"א חזן בספרו ביאור מהרא"ח (סימן רמח אות מד) הביא דברי המבי"ט. ע"ש.
שם סוף הערה פב - וראה בשו"ת הרשב"א (ח"ב סימן לו) דמוכח דלא כהמבי"ט. ושו"ר שכן העיר הרב המו"ל שם (הוצאת מכון ירושלם אות א). וע"ע בפתחי חושן על קנינים (מהדורה שניה פ"ט הערה כד).
דף קסז ע"ב ד"ה ונלע"ד, פסקו דלא כמהר"ר עוזר - וכ"כ מהרר"מ אבן מוחא בתשובה שהובאה להלן (דף קסח ע"א ד"ה אבל). וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רה אות יד). ועיין במש"כ שם בס"ד בגליון.
דף קסח הערה פו שורה א - צ"ל סק"ה. וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רה אות יד). ע"ש. ועי' בתשובות חכמי מראכש (סימן עח עמוד קנו).
שם, שורה אחרונה 'בטאן' - הוא בסימן כד.
דף קעד ע"א ד"ה עיין, דזמן מהני גם לאסמכתא - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רנח אות ב). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
דף קעה ע"ב שורה א 'ויכול לומר פרעתי' - וכ"כ בס' ציון במשפט למהר"ר רפאל משה אלבאז (ערך הטבה אות ד). ע"ש.
שם שורה ד - צ"ל הנז' יורשי.
שם ד"ה ראיתי, חילק בין אם כתב מעכשיו או לא - אולם עיין להלן (דף רכד רע"ב) שמה שכותבים בשטר הטבה מעכשיו כי היכי דיחול הקנין, אבל האמת הוא דמכירה גמורה היא.
דף קפג ע"א ד"ה האמנם - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רלב אות ח).
דף קפד ע"ב ד"ה גם - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות ז), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף קפה ע"א ד"ה הגם - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רלב אות ז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ע"ב ד"ה ומה שפסקו - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רלב אות ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף ריח ע"ב סוף אות ה 'בודאי אליו נגלו תעלומות' - הנה מאי דנקט מהר"ר רפאל אנקווא בטעם התקנה למסור המודעא בבית דין דוקא, שהוא כדי שיכירו בית דין האונס, הנה טעם זה יועיל במכר שהמודעא מבטלתו ע"י הכרת אונס דוקא, אבל במתנה דבגילוי דעת בעלמא מהני לא שייך טעם זה להצריך למסור המודעא בפני בית דין דוקא, וכמ"ש בשם קצור התקנות שכל מודעא שצריכה הכרת אונס צריך שתהיה ע"י א' מב"ד, ומינה דבמתנה דלא בעינן בה הכרת אונס לא יהיה צורך למסור המודעא בפני בית דין דוקא. וא"כ צ"ל דס"ל שטעם התקנה בין במכר ובין במתנה הוא כי זימנין דלא ידעי העדים שצריכה להיות המודעא לפני המכר או המתנה (עי' בזה בפתחי תשובה סימן רה סוף אות ח), ובדיעבד מהני שלא בפני בית דין אפילו אם יש ספק אם היתה המודעא לפני המכר או המתנה, כי מוקמינן ליה אחזקה (עיין בזה בביאור מהרא"ח אות כח ובמש"כ בס"ד בגליון שם, ובפתחי תשובה שם, ובכסף הקדשים).
והנה מהר"ר רפאל אנקווא כתב דהוה ליה לפרש גם הנהגת המתנה על מי ועל מה הנהיגו להיות על ידי שנים מבדי"ץ כדי שנדע אם מהניא במכר ונתן על ידי אחד דוקא. ע"כ. ונראה מדבריו דמנהג זה הוא גם במכר, ולא רק במתנה. אולם לשון הרמ"ז מוהרד"ץ ז"ל הוא גבי מתנה דוקא. וכן הוא לשון התקנה שבשו"ת פרדס רימונים (המובא בהערה ח). ונראה שטעם תקנה זו הוא משום שבמתנה שכיח יותר שאין הדבר ברצונו הגמור מאשר במכר, שכן רוצה אדם בקב שלו ולא נותנו לאחר בכדי, ולכן חיישינן שלאחר זמן יתברר שגילה דעתו שלא נתן מתנה זו ברצון נפשו, אלא שאז נכנס לספק כנ"ל אם גילוי הדעת היה לפני המתנה או לאחריו, ולכן הקפידו שגם המתנה עצמה תהיה בפני בית דין כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל כמ"ש בכיו"ב מהר"מ הלוי בתשובה שהובאה לעיל (דף קכ ע"ב ד"ה והחילוק), וכנראה כוונתו היא שאם נעשית בפני דיין אחד בלבד, אולי יבואו דיינים אחרים ויפקפקו על דבריו, משא"כ בב' או ג' דיינים ישאו ויתנו בדבר אם יראו שיש בזה איזה צד ספק ולא יבואו לידי טעות המביאה לידי מחלוקת. ומינה דבדיעבד אם נעשית בפני דיין אחד בלבד מהני, אלא אם יחלקו עליו הדיינים חביריו ויוכיחו שטעות היא בידו. ועיין בשו"ת תקפו של יוסף (ח"ב סימן ו דף ז ע"ד) בענין עד אחד במודעא אי מהני. ומדברי ביאור מהרא"ח (סימן רה אות כז) בשם הריב"ש (סימן רלב) מוכח דלא מהני.
ושוב יצא לאור ספר תשובות חכמי מראכש, וראה בכל זה שם (סימן יח).
שם הערה ו - פס"ד זה הובא גם בביאור מהרא"ח (סימן רה אות י) ובתשובות חכמי מראכש (הנדפס בספר תורת מראכש שי"ל בשנת תשפ"א, סימן יח דף לא סע"א ודף לג ע"א ד"ה ואין). וראה עוד בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (סוף ערך מודעא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם, ובמש"כ בס"ד בגליון תשובות חכמי מראכש (סימן קלז דף שי ע"ב).
דף רכב ע"ב אות יא הב' - נדפס גם להלן (עמוד שמו).
דף רכד ע"א אות יג - דברי הרב זרע יעקב הובאו גם בביאור מהרא"ח (ס"ס רז דיני הטבה אות ד). וראה עוד בס' ציון במשפט למהר"ר רפאל משה אלבאז (ערך הטבה אות ג).
שם ע"ב שורה ט 'האמת הוא דמכירה גמורה היא' - ועיין לעיל (דף קעה ע"ב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף רכה ע"א בדיבור הא' - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (ח"מ סימן יט). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם אות טז, בתירוצי הסמ"ע והש"ך - ראה בביאור מהרא"ח (סימן רט אות כג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף רכו ע"א שורה אחרונה - צ"ל דהאמינו בזה.
שם ע"ב שורה א - צ"ל ועדיף ממדד.
שם ד"ה אמר - וכתב בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות מב) שכן נוהגים. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
דף רכז ע"א ד"ה עוד - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות מא ואות מג). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
דף רל ע"ב אות כה - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך קומיסאריי"ו אות ג) [וכן הוא בספרו תורבץ החצר (ערך קמיסארי"ו אות ג)] ובתשובות חכמי מראכש (סימן פ) ובביאור מהרא"ח (סימן רצב אות טז).
שם שורה יד - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך קומיסאריי"ו אות ה) שהביא דברי הפוסקים שאינם רשאים להשתמש במעות אלו. ועי' בתשובות חכמי מראכש (סימן פ) ובביאור מהרא"ח (סימן רצב אות טז).
שם הערה לו - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך סרסור אות ז).
דף רלא ע"א אות כו - דברי הרב זרע יעקב הובאו גם בביאור מהרא"ח (סימן שלד אות ט). ע"ש.
דף רמא בהערות, שורה ג מלמטה - צ"ל אבל בפאס.
דף רצה ע"ב אות א - וכיו"ב כתב בספר מים עמוקים למהר"י בירדוגו (תולדות כה כא ד"ה ויעתר) שט' חודשים קודם שמלאו לרבקה עשר שנים שלא ילדה, קרוב לודאי שהיא עקרה, ואז התפלל עליה. ועי' במפרשי הספר פותר מים וגלי עמיקתא שם. חזינן שבסוף י' שנים יש להתפלל.
ויש לבאר הענין דבעינן להתפלל בקברות הצדיקים דוקא, משום שצדיקי העיר המלמדים תורה את העם הם האבות של העיר וכמו שאמרו (סנהדרין יט ע"ב) שכל המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו. והוא אב ממש, שמקיים בבנו זה מצות פריה ורביה (ראה בחכמת שלמה א"ה סימן א ובספר אוצר הפרשה). וא"כ הילד שיוולד הוא נכדם [וי"א שקיום מצות פריה ורביה הוא עד שיוולדו נכדים, עיין בספר חרדים (מצוות עשה מהתורה התלויות בראש הגוויה סק"ז) ובמנחת חינוך (מצוה א)], ולכן מתפללים בקברם שיזכו צדיקים אלו להמשך שלשלת הדורות ע"י שאשה זו תיפקד בבן.
וכיו"ב מצינו גבי יצחק ורבקה שבזכות אברהם אביו של יצחק זכה להוליד, ולכן כתיב ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, ולכאורה אינו מובן לאיזה צורך נאמר כאן שאברהם הוליד את יצחק, וביאר בספר מים עמוקים למהר"י בירדוגו (ר"פ תולדות) שזכה יצחק להוליד בזכות אברהם. ועי' במפרשי הספר פותר מים וגלי עמיקתא שם.
ואפשר עוד ליישב בזה הקושיא דאמאי התקבלה תפילת יצחק דוקא שהוא צדיק בן צדיק יותר מתפילת רבקה שהיא צדיק בן רשע, והרי רבי עקיבא התקבלה תפילתו כי היה בן גרים והתגבר על מידות תכונתו למרות היותו מצאצאי רשעים. ועי' בספר שלמא בעלמא (סימן נג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם. וקי"ל דדוקא לגבי ההולדה מועילה זכות אבות, שכן הנאה היא להם שנמשכת שושלת זרעם וכנ"ל.
שם אות ב - אולם בספר מים עמוקים למהר"י בירדוגו (תולדות כה כא ד"ה ויעתר) כתב שט' חודשים קודם שמלאו לה עשר שנים, קרוב לודאי שהיא עקרה, שחודש אחד בשנה חשוב שנה [כדאיתא בראש השנה (י ע"ב) ובנדה (מז ע"ב)]. ועי' במפרשי הספר פותר מים וגלי עמיקתא שם. אולם בס' התקנות למהרר"מ אלבאז (עמוד כב אות א בסוגריים) כתב בשם מהר"ר יעב"ץ ודעימיה דבעינן עשר שנים שלימות מיום אל יום. וראה עוד בגוף הספר (סימן ב) שהתקנה היא עשר שנים בקירוב.
דף ש סוף הערה א - וכתב לי עוד הרב המו"ל שראה בפס"ד ממהר"ר וידאל הצרפתי ז"ל שהעיד שבשמות המשפחה של מהר"ר יעב"ץ שבכתב יד זקנו מהר"ר אליהו הצרפתי לא כתוב על משפחת בטאן שהם חללים. ע"כ. ומהר"ר אדיר הכהן נר"ו באתר ישיבת כסא רחמים (במדור שאל את הרב מס' 6695) סמך סמיכה בכל כחו ע"ד הרב בקש שלמה והרב עמק יהושע להקל. וכשכתבתי לו דברי מהר"מ זריהן להחמיר, השיב לי בתשובה כת"י (מיום כ"ז סיון תשע"ב), והביא עוד להקל בזה משו"ת שאלו לברוך (א"ה סימן רסג).
עמוד שג אות ג - וראה בשו"ת תפארת ישראל למהר"י ישראל ביתן נר"ו (ח"א י"ד ר"ס יד) שבידו כ"י של מהר"ר יעקב בטאן שיטה על סוגיות חמורות בש"ס.
עמוד שי ד"ה ומהם - עיין במש"כ בס"ד לעיל בגליון (עמוד יד סד"ה ומהם).
דף שלט ע"ב ד"ה אבל - וראה עוד להלן (דף שסט ע"א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף שמב ע"א ד"ה פשרה, שורה ג - צ"ל והנתבע כפר.
שם הערה נא - ע"ע בשו"ת חיי עמרם (ח"מ סימן נח) ובתשובות חכמי מראכש (סימן קמד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף שמו ע"א ד"ה בדין - נדפס גם לעיל (דף רכב ע"ב). ושם (בהערה יז) כתב הרב המגיה שהוא מספר מהר"ר יהודה ן' מויאל כ"י.
דף שס ע"א סד"ה וחתומים - תשובה זו נדפסה גם לעיל (שו"ת רבי יעקב בטאן סימן י).
דף שסא - יש למחוק בכותרת את התיבות 'אבן העזר'. וכן בעמודים הבאים.
דף שסט ע"א ד"ה אלא שורה אחרונה 'כמהר"א חזן' - כן הוא בביאור מהרא"ח (סימן קכט אות א). אבל שם ציין למש"כ בסימן רה (אות יב [כצ"ל]) דמהריט"ץ לא ס"ל הכי. ובספר ציון במשפט למהר"ר רפאל משה אלבאז (ערך ערבנות אות ג) הביא דברי מהריט"ץ. ועיין בשו"ת רבי יעקב בטאן (ס"ס יט).
דף שעד ד"ה והרב 'כמהר"א חזן' - בספרו ביאור מהרא"ח (סימן ס אות לא). ע"ש.
דף שעו הערה ה - וראה עוד בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך הקדש אות טז) שכתב כדעת הרא"ם. ועי' בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קנח ד"ה מי).
דף שפו ע"ב ד"ה אלא שורה ט 'בס' הבהיר כת"י' - ונדפס בשם ביאורי מהרא"ח (ר"ס רי), ושם הוא בשם מהר"ר יעקב מלכא. וכנראה כאן טעו בפיענוח הר"ת שהיה בכתב היד.
דף שפז ע"א סד"ה ומה - וכ"כ בתשובות חכמי מראכש (סימן מח ד"ה ועוד).
שם ע"ב שורה א - צ"ל לביאה מקודשת.
שם ד"ה ופשוטים - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רי או' י-יא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף שצ ע"ב סימן טו שורה ט 'האלוקונטרא די טאבא' - חוזה שכירות לבית חרושת של סיגריות (שו"ת הלכה למשה למהרר"מ אלבאז ח"מ ר"ס קיח בדברי הרב המגיה במהדורה החדשה בסוגריים).
עמוד שצא סימן טז - הערה יב שייכת לכאן.
דף שצה ד"ה בגמ', שורה ג - צ"ל ובמו"ק יב ע"ב רבי יהודה נשיאה שתה מים שחממם.
שם ד"ה וכן, שורה ב - צ"ל הבאה שהיוה כולי עלמא לפרדסייהו לחולא.
דף שצו ד"ה וכידוע, שורה ב - צ"ל קא זכו ליה.
שם שורה ד - צ"ל עמל עמלה לו.
דף שצט ד"ה הכ"ד - צ"ל כעת בגלות.
שם ד"ה עונג, שורה א - צ"ל ישיבתנו בכשרונותיו.
דף תא סימן כט - צ"ל קריאת התורה וברכה.
דף תטז - בספר ארחץ בנקיון כפי ח"ד (סימן סז) הביא דברי הרב המחבר כאן. עש"ב.
דף תכג סימן ה - נדפס שוב בשינויים קלים בקובץ מצות אברהם (עמוד קח). ועי' בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רפז דף כז ע"ב).
דף תלא ע"ב ד"ה להלכה - וכ"כ עוד הרב המחבר נר"ו בתשובתו שבגליון ספרי רבי רפאל אוחנא (בסופו). ע"ש.
דף תלד ע"ב אות ב סוף שורה ג - וע"ע בכנסת הגדולה (א"ה סימן סג בהגב"י).
שם שורה ד 'בעפרא דארעא' - ע"ד הארעא דרבנן (מע' הג' אות מה).
שם סוף שורה ו - וכן הו"ד בחידושי הגהות על הטור (י"ד סימן שה אות ז).
דף תלה ע"א סד"ה והנה - וע"ע בספר ושמואל בקראי שמו (ח"ג דף רפא ע"א) ובספר נר יום טוב (פרק יט).
שם ד"ה אך, שורה א 'אין הוכחה מהתם' - וכן דחה מהר"ש סובל ז"ל בס' שלמה חדשה (ח"ב סימן א ד"ה בעיקר) דברי המעדני יו"ט (פ"ק דברכות סימן א סק"ג). ודבריו חזרו ונדפסו בשו"ת שלמת חיים (מהדורה שניה סימן מז).
שם ע"ב אות ד שורה יד 'באר שבע' - קו' מים חיים סימן טז. וכ' להעיר בס' שלמא בעלמא (סימן פז ד"ה אולם) שהוא מילה במילה מדברי הדרישה. ע"ש. ואמר לי הרב המחבר נר"ו שמצא כתוב שבספר באר שבע יש כמה דברים מועתקים מספרים אחרים.
שם ד"ה הב"ח, שורה א 'סי' סג' - בקו"א, והו"ד בב"ש (אות ד).
דף תלו סע"ב - וכן הוא בשו"ת רש"י (סימן צא). ועיין בקונטרס הפסקים (מהדורה חדשה, בענין יראו עינינו) מש"כ בזה.
דף תלח ע"ב ד"ה דעת, שורה ו 'כמו שתירצנו לעיל אות ה'' - התירוץ שבאות ה אינו לכ"ע, עי' בס' ושמואל בקראי שמו (ח"א עמוד עה).
דף תלט ע"א בסוף הדיבור הא' - וע"ע בזה בשו"ת עמק יהושע (ח"ה א"ח סימן לד).
שם ע"ב סד"ה ועוד - עי' מש"כ בזה בספר עץ חיים למהרי"ץ (דף קלג ע"א), ובשו"ת הרשב"ש (סימן רנה), ובהערות מהר"א אלנדאף ומהר"ש צאלח לספר עץ חיים (שם).
שם ד"ה ובתשובה, שורה ב מלמטה - ועי' בדברי הרב המגיה בשו"ת פאר הדור הוצאת מכון ירושלם.
דף תמא ע"א ד"ה ולענ"ד, שורה יד 'אות א'' - ועיין בספרו חזון עובדיה על ברכות (עמוד תכט והלאה).
שם ע"ב אות טו שורה ו 'וס"ח' - וכ"כ מהרש"ל ביש"ש (פ"ק דכתובות סימן כג).
שם בסוף הדיבור - וע"ע בילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד א"ח סימן מו אות טז וסימן נא הערה א), ובקובץ יתד המאיר (גליון קעב סימן קעט) מש"כ עוד בזה מהר"ע יוסף ז"ל בכת"י.
שם אות טז סוף שורה ד - ועי' למהר"מ מאזוז נר"ו (מח"ס סנסן ליאיר ועוד) שכ' בדעת מר"ן שתברך בלא שם ומלכות, והו"ד בהגהות איש מצליח על המשנ"ב ח"א בסופו (סימן מו ס"ד).
שם שורה ו - צ"ל קיימא לן.
שם בסוף הדיבור - לכאורה אפשר לדחות לפמ"ש בספר חזון עובדיה על פסח (הלכות ברכת האילנות, מהדורת תשל"ט דף יד ע"א ומהדורת תשס"ג דף יט רע"א) עפמ"ש הר"ן (ר"פ ראשית הגז) מאי דנהוג נהוג, מאי דלא נהוג לא נהוג, אע"ג דחד טעמא הוא. ע"ש. וכיו"ב כתב בביאור הגר"א (א"ח סימן רח' סי"ב ד"ה אבל). והביאו בס' ירח למועדים על חנוכה (דף רנ רע"א). ע"ש (ועי' במש"כ בס"ד בגליון ספר עושה שלום ח"א מהדורה שניה דף סג ע"ב ודף רמט ע"א ובגליון ספר ירח למועדים הנ"ל עמוד קצג). וע"ע בקובץ המאזנים (גליון לג עמוד לד) בשם ש"ע הגר"ז (סימן מו), ולדבריו יש לחלק בין הנותן ליעף כח לשעשני כרצונו.
דף תמד ע"א בסוף הדיבור הא' - כ' על זה בס' שלמא בעלמא (סימן נו ע"ד הש"ע ס"ה): ודבריהם צ"ע, שכן שפתי הרדב"ז ברור מללו שיש לפסוע בקדיש, וז"ל בסוף התשובה: וכמו שהם צריכים להודות שש"צ צריך לפסוע ג' פסיעות בשעה שהוא מתפלל עם הצבור בלחש, אע"פ שהוא עתיד לומר קדיש ולפסוע ג' פסיעות, ולא נפטר באותן של הקדיש, ה"ה בחזרת התפילה, וטעמא דמילתא דסדר תפילה לחוד וסדר הקדיש לחוד. ע"כ. ואי כדברי הרב המחבר נר"ו הו"ל להרדב"ז להוסיף שלדעתו שאין לפסוע לקדיש, בודאי יש לו לפסוע לחזרה.
והשיב ע"ז הרב המחבר נר"ו בזה"ל: הנה תשובה זו של הרדב"ז לא באה לבאר פסיעות הקדיש, אלא עיקר דבריו שיש לפסוע בחזרה, ובא לחלוק על תה"ד שסובר שפסיעות הקדיש מהני בשביל החזרה, לכך כתב שאפילו לדעת התה"ד שיש לפסוע בקדיש היה צריך להודות שצריך לפסוע בסוף החזרה, וכיון שפסיעות הקדיש אינו דיון התשובה אינו מוכרח לומר שאין צריך לפסוע כיון שאין כאן הדיון בזה והזכירו רק כדי להכריח דבריו. ואע"פ שפשטות לשונו מורה שיש לפסוע עכ"פ אינו מוכרח. ושמעתי מהרה"ג גדעון בן משה נר"ו שרבני פורת יוסף הגרב"צ א"ש [מח"ס אור לציון] ומהר"י צדקה [מח"ס קול יהודה] היו גוערין במי שפוסע בקדיש שאינו אחר חזרה. ע"כ.
ודבריו תמוהים, שכן אם ברצונו להכריח שצריך לפסוע לחזרה, בודאי שהיה לו לומר שלשיטתו שאין פוסעים אחר הקדיש, יש לו לפסוע לאחר החזרה.
שם אות ו שורה א - צ"ל ואחרי הודיע. והוא מלשון הכתוב (בראשית מא לט).
שם ע"ב ד"ה וכן, שורה ט 'הרדב"ז ח"א סקכ"ג' - חיפשתי בדברי הרדב"ז ח"א סימן קכג ולא מצאתי שכתב בזה כלום, כי אם בחדשות סי' שלט.
שם ד"ה אלא, שורה א 'מר בריה דרבינא' - מהר"י פאלאג'י ז"ל בהגהת ס' כף החיים למר אביו ז"ל סי' יג אות כא. ועי' בשו"ת יביע אומר ח"ה (חאו"ח סי' ט אות ה) בזהות כותב ההגהה.
שם שורה ד 'אמר' - צ"ל אחר.
דף תמה ע"ב ד"ה בספר, שורה ב 'ופשטיה' - וכ"כ בהגהות איש מצליח על המשנ"ב (סימן נו ס"ה אות ה). וע"ע בילקוט יוסף א"ח (מהדורת תשס"ד סי' נו אות ג).
דף תמו ע"א שורה א - צ"ל קמיפלגי מאן.
שם ד"ה התוס', שורה יב - צ"ל לך והשלישי עד בונה.
דף תנב סע"ב - וכתב על דבריו בספר עבדא דמלכא (ברכות סימן רח אות א), שלדבריו הסוגיא אזלא דלא אליבא דהלכתא, ולא מסתברא. ע"ש.
דף תנט סע"ב ד"ה ועיין - וע"ע בס' עבדא דמלכא (ברכות סימן רסז).
דף תסג ע"א סד"ה כתב - וע"ע בס' עבדא דמלכא (ברכות סימן רסח).
דף תסה ע"א סד"ה הרבה - וע"ע בס' עבדא דמלכא (ברכות סימן רסט).
דף תקלב ע"ב אות ז שורה ט 'עמ' קיג' - ודבריו חזרו ונדפסו בס' אוצר משניות - אהלי שם (ברכות פ"ה מ"ב) ובספר אהלי שם אורח חיים (סימן קיז אות ב).
שם אות ח שורה ב 'עמ' קיג' - ודבריו חזרו ונדפסו בס' אוצר משניות - אהלי שם (ברכות פ"ה מ"ב) ובספר אהלי שם אורח חיים (סימן קיז אות ב).
דף תקלג ע"ב שורה ח 'ולא הבינותיו' - ולכאורה אפשר גם לומר שלדברי הברייתא דפרק בני העיר אפשר לדחות מסוכה, שמה שמניח על גבי קרקע אינו משום שיש לו לאחוז או ליטול הספר תורה, אלא כדי שיוכל לפתוח ולגלול.
דף תקלד ע"ב שורה ז מלמטה 'מה לי בעמודים ומה לי בספר' - ואפשר להביא ראיה לזה מדברי הירושלמי שהובא לעיל (אות ג) 'האי מאן דמברך נקיט עמודא דתורה בידיה, שנאמר לקוח את ספר התורה הזה', ומפסוק זה מוכח דגם אם נקיט בספר התורה עצמו מהני. וכן נראה מדברי הרב שלחן הטהור שהובא בס' פסקי תשובות הנז' בפנים. ואפשר לדחות שיש מעלה בנקיטת העמוד יותר מאשר הקלף, שכן על ידי העמוד הוא יכול להרים ולהחזיק בספר התורה כולו, משא"כ אם אוחז בקלף שבין העמודים, וקרא דלקוח את ספר התורה מיירי שלוקחו כולו או אוחז בעמודיו.
שם שורה ה מלמטה 'ועיין פרי מגדים' - וע"ע בהערות דרשו על המשנ"ב (ס"ס קלט).
דף תקנב סימן לד - סימן זה נדפס לראשונה בספר תהלתו בפי (מהדורת תשס"ט עמוד קעא).
שם ע"ב בדיבור הב' שורה ו - צ"ל וכדאיתא בב"ב (ח ע"ב).
דף תקנה ע"ב ד"ה ואאמו"ר, שורה ו - צ"ל אפילו בלא.
דף תקצג ע"א ד"ה החיד"א, שורה א 'בנד"מ עמ' רכג' - ובדפוס ישן דף נד ע"ג ד"ה ויתבאר.
שם שורה ב, בדבר הקושיא שכשביקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה, מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה. והקשו האחרונים דאי הכי אמאי אמרו שירה בני ישראל - ואפשר לתרץ בהקדם דברי הרב קדושת לוי ז"ל (בליקוטים שבסוה"ס דף קי ע"א ד"ה מה) וז"ל: מה שלא עשו יו"ט על כיבוש ל"א מלכים שכבש יהושע, הטעם מחמת שהם היו מזרע חם, ולכך לא זכו שיעשו ישראל יו"ט על מפלתם, ועל מצרים אף שהיו מזרע חם, ואעפ"כ אנו עושים יו"ט על מפלתן, הטעם מחמת שעשו כבוד ליוסף הצדיק, בשביל זה זכו שאנו עושין יו"ט על מפלתן. ע"ש. והנה איתא בע"ז (ב ע"ב) שהקב"ה יאמר לעת"ל לרומאים שכל מה שעשו לטובת ישראל, היה באמת לצורך עצמם בלבד. וכהאי גוונא איכא למימר גבי מצרים שכל הכבוד שנתנו ליוסף היה לצורך עצמם, כי הוטב להם בעבורו. ומ"מ מגיע להם שכר ע"ז, וזה קיבלו כששרו עליהם בני ישראל, אולם בעלמא דקשוט אזלינן בתר האמת הצרופה בלבד, ולכן לא נתן רשות הקב"ה למלאכים לומר שירה, כי כוונת המצרים היתה לצורך עצמם.
וכתב לי ע"ז הרב המחבר נר"ו וז"ל: התירוץ יפה, אבל א"כ אמאי לא אמרו כי טוב במפלת העמונים בזמן יהושפט, והא אינם מזרע חם. ושם גם חזינן שאין הקב"ה חפץ במפלתן וכאן נראה שהוא להפך שהוא זכות להם כשאומרים שירה. עכ"ד.
וצדקו דבריו שלדברי הש"ס המשוה הא דרבי יוחנן גבי מצרים להאי דריב"ל גבי עמון, א"כ מוכח דס"ל שלרבי יוחנן אין הקב"ה שש במפלתן. אולם לפי מסקנתו בס' פריו יתן הנ"ל שמחלוקת תנאים בדבר אי הקב"ה שש, י"ל לפי דברי הרב קדושת לוי ז"ל שרבי יוחנן לא יחלוק אהני תנאי דס"ל שהקב"ה שש.
ומה שהקשה שלדברי הרב קדושת לוי ז"ל זכות היא להם כשאומרים שירה, ואילו בש"ס מוכח איפכא, י"ל שדרגות דרגות יש בדבר, שאף למ"ד שהקב"ה שש במפלתן, היינו דוקא אם שוים הם בעיניו ית', שכן אם נפלו רשעים שאינם שוים כלום לפניו, א"כ אין במפלתן מעליותא כלל.
והרב יצחק מהדב נר"ו [מלפנים רב ק"ק בית משה יכב"ץ במיקסיקו] אמר לבאר דברי הרב קדושת לוי ז"ל ע"פ האי דגיטין (נו ע"ב) 'דאי לאו מלכא את לא מימסרא ירושלם בידך', ומוכח שחשיבות הוא לימסר דוקא ביד חשובים. ובני חם אינם חשובים עד כדי לימסר דוקא בידי בני ישראל.
ועוד יש לבאר דברי הרב קדושת לוי ז"ל שזכות גדול הוא למצרים שכל מצוות הפסח נגרמו בגללם, וכן לעמלק שמצוות הפורים וזכירת מחייתו נגרמים על ידו, ולא מגיע זכות כזו לבני חם.
ועוד אפשר לבאר דברי הרב קדושת לוי ז"ל עפמ"ש בס' בני יששכר (מאמרי חודש ניסן מאמר ד דרוש ט על דרך הרמז ד"ה והדברים, דף פט ע"א) שאם יצטרך אדם לעורר הרע לפעול נקמות במורדי אור וברשעים ובגויים, יש לו לעשות זאת ע"י עבירה לשמה, כי עבירה היא וסגולתה לעורר הרע, אבל הרע ההוא הוא לטובה לישראל, ויחול על ראש המעיקים והצוררים לישראל, ועל ידי זה ימשכו הטובות לישראל. ע"ש. ועפ"ז יבואר טעמו של מ"ד שהקב"ה שש במפלתן של רשעים, שאין הקב"ה שש כי אם על הטובות הנגרמות לישראל עי"ז, ומכיון שאירר נח את חם בנו, הרי לא יכולה לבוא טובה ע"י ארור, ואין טובת'ן שלימ'ה, ולכן אין הקב"ה שש בזה.
דף תקצה ע"א סד"ה ספרי - והביאו הרא"ם (קרח יח ח). ובגור אריה (שם) כתב לבאר שהוא אינו שש, ורק אחרים ששים. ע"ש. ובנחלת יעקב (שם) הקשה בסתירת דברי חז"ל בזה ולא תירץ. וביריעות שלמה למהרש"ל (שם) כתב בשם ספר ישן פירוש על הספרי דשאני דור המבול. וע"ע במשכיל לדוד למהר"ד פארדו (שם). ובעמק הנצי"ב (עמ' פט-צ) כתב דדוקא ברשעים להכעיס כדור המבול יש שמחה לפני המקום. והשיב לי ע"ז הרב המחבר נר"ו שבהגלות דברי חז"ל בכמה דוכתי דפליגי תנאי בענין זה, אין צורך לכל החילוקים.
וכתב מור"ם בהגה (א"ח סימן קלח), ויכוין שיתחיל תמיד לקרוא בדבר טוב ויסיים בדבר טוב. ונשאל בשו"ת רב פעלים (ח"ד א"ח סימן מב), א"כ אמאי ספר במדבר מסתיים בפסוק 'ולא יראו כבלע את הקודש ומתו'. והשיב, שכן הוא גם בפרשיות אחרות, כגון 'וימת תרח בחרן' (בפרשת נח [כצ"ל]) 'ולאיש אשר ישכב עם טמאה' [בפרשת מצורע] וכו'. ע"ש. ועי' במש"כ בספר שלמא בעלמא כ"י (סימן קלח). ולענין 'וימת תרח בחרן', רעת הרשע אינה רעה, וכמ"ש במגן אברהם (שם אות ג) שרעת הגוי אינה רעה לענין זה, והביא ראיה לזה מדברי התוס' (ברכות לא ע"א ד"ה שכן). וכ"כ האחרונים שהובאו בהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (שם שער הציון אות כ). וכ"כ מהרש"א בח"א ברכות שם. ועיין בתוספות הרא"ש ברכות שם, ובהגהות חכמת מנוח שם. וכ"כ בשיטה מקובצת שם גבי רשעים. ועי' ברש"י (ס"פ נח) שביאר גבי מיתת תרח, כי הרשעים בחייהם קרויים מתים. ועיין בס' שערי אהרן שם. וכל זה דלא כמ"ש הרב רב פעלים להלן בסמוך ש'וירמסוהו וימות' הוא סיום בדבר רע. ונראה דתליא מילתא בדברי חז"ל אם הקב"ה שמח במפלתן של רשעים.
ובס' מועד לכל חי (סימן ט אות ח) הביא מנהג איזמיר שתשב"ר הולכים לטייל בר"ח תמוז ולא לומדים באותו היום, והאריך בזה (וע"ע בספר שלמא בעלמא כ"י סימן תקנא ע"ד הש"ע ס"ט). ובהשמטות שבסו"ס מועד לכל חי הוסיף: ובני ידי"ן אברהם נר"ו אמר אלי דיותר יצדק לומר דנהגו כך נגד מה שכתב רד"ק ביחזקאל סימן ח על פסוק מבכות את התמוז יע"ש. ע"כ (ובס' מועד לכל חי הנד"מ הדברים הוכנסו בגוף הספר). וכנראה כוונתו למש"כ שם (פסוק יד) בשם הרמב"ם כי נמצא כתוב בספר מספרי העבודות הקדמונים כי היה איש מנביאי עכו"ם ושמו תמוז וקרא למלך אחד וצוהו לעבוד ז' כוכבי לכת וי"ב מזלות והמיתו המלך ההוא מיתה משונה ובליל מותו התקבצו כל הצלמים מקצות הארץ אל היכל בבל לצלם הזהב שהוא צלם השמש והיה זה הצלם תלוי בין שמים וארץ ונפל לתוך ההיכל וכל הצלמים סביבו והיה מספר להם מה שאירע לתמוז הנביא והצלמים כולם בוכים וסופדים כל הלילה וכאשר היה בבוקר עופפו כל הצלמים להיכליהם בקצות הארץ והיה זה להם לחוק עולם בתחילת יום ראשון מחודש תמוז בכל שנה יספדו ויבכו על התמוז. ע"כ. ולכן שמחים תשב"ר באותו יום כי באבוד רשעים רנה.
דף תקצח ע"ב סד"ה ועיין - ובקובץ המעין (תשרי תשע"א עמוד מה הערה יז), ובקובץ מרי"ח ניחוח (גליון קפח עמוד כ), ובקובץ בית אהרן וישראל (גליון קפג עמוד קנט), ובספר עבדא דמלכא (ברכות ח"א סימן נז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תר ע"ב סד"ה למעשה - וכ' בס' דרך אר"ץ (עמוד צד) שמנהגם להחמיר מי"ז בתמוז. וראה עוד בס' שלמא בעלמא כ"י (סימן תקנא).
שם סד"ה לגבי שהחיינו - ועי' בס' דרך אר"ץ (עמוד צה), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם סד"ה לגבי תספורת - ובס' תורת המועדים למהר"ד יוסף נר"ו (בין המצרים סימן ה אות כה) הביא מנהג ג'רבא שמחמירים מי"ז בתמוז. ע"ש. ובשו"ת נתן דויד (בקו' נהגו העם שבסוה"ס, מנהגי צומות ותעניות סוף אות ז) כתב שנהגו להמנע מראש חודש, והיו יחידים שנהגו להחמיר מי"ז בתמוז. ע"ש. ובס' דרך אר"ץ (עמוד צד) כתב שמנהגם להחמיר בזה בשבוע שחל בו ת"ב בלבד. ועי' במש"כ בס"ד שם בגליון.
דף תריב שורה ב 'שפליגי ואוסרים' - עי' בזה בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן י בירור הלכה אות ט), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תרל ע"ב ד"ה וחשוב - ובס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קסא ד"ה סתם סתם ועמוד קסו ד"ה סתם אדר) ציין לדברי הרב גט פשוט. וראה עוד בזה להרב המחבר בס' פריו יתן ח"ב (סימן ג אות ב).
דף תרלה ע"א בדיבור הא' שורה ב מלמטה - צ"ל המעשה משמע.
דף תרלו ע"ב ד"ה הב"ח, שורה ה - וכן נראית דעת הרשב"א בפירושי ההגדות (ברכות לא ע"א) שכתב שכמו שאדם יכול להשתכר עד שלא יכיר בין ברוך מרדכי לארור המן, כן הוא שמבלבל הדעת עד שמביא לידי כפירה באמת, וזו היא עבודת כוכבים. ע"ש.
דף תרמד ע"ב אות ב, בענין אם מצות כיבוד אב ואם נוהגת בנכרים ואם היא מצוה שכלית - נזיר סא ע"א, אלא במי שמוזהר בכיבוד אב ואם. וביארו המיוחס לרש"י והתוס', שגוי אינו מוזהר על מצות כיבוד אב ואם. וע"ע בשו"ת דברי יציב (חיו"ד סי' קכז).
ומהרי"ח סופר נר"ו בס' אור משה (סימן כד), כתב להקשות מכאן ועוד דוכתי, על דברי ר"נ גאון (בהקדמתו לס' המפתח) וסיעתיה, דס"ל שבן נח מצווה על מצוות שהשכל מחייבם. עש"ב. וכן הקשה מהר"ד קאהן בס' ואם תאמר ח"ד (סימן א'קד). ע"ש. וע"ע למהרי"ח סופר בספרו יחי יוסף (סימן טז אות יא ד"ה והרה"ג) שאף הוא דן בזה בקצרה. וע"ע בקובץ בית אהרן וישראל (גליון עט עמוד קמו) שדן בזה הרב הכותב שם. וכתב שם (בגליון פ עמוד קכח) מהרי"א קונשטט נר"ו להעיר מדברי הש"ס הכא [וראיתי בס' פניני תורה (בראשית עמ' מד ועמ' קב ועמ' קיט ועמ' קכג) שהוכיח גם מסנהדרין (נו ע"ב) "עשר מצוות נצטוו ישראל במרה, שבע שקבלו עליהם בני נח והוסיפו עליהם דינים שבת וכיבוד אב ואם", הרי שבן נח אינו מצווה על כיבוד אב ואם. ע"ש. וכן הוכיח בקובץ בית אהרן וישראל (גליון פה עמ' קכט). וע"ע בחידושי רעק"א (יו"ד סימן רמא ס"ט) בשם הרב אשל אברהם ז"ל [והוא באגרות הפמ"ג שבריש א"ח אגרת ג אות כ], ובשו"ת אגרות משה (חיו"ד ח"ב סימן קל ד"ה והנה מקור), ובס' למען יאריכון ימיך (עמוד קסז), ובקו' מריח ניחוח (גליון עב דף ה ע"א וגליון צה דף יד ע"ב). גם יש להוכיח כן ממה שענו השבטים ליעקב אבינו (מקץ מג ה) "ואם אינך משלח, לא נרד", ולא חשו לסתור את דבריו שאסור מדין מורא כדאיתא בקדושין (לא ע"ב). ואאמו"ר נר"ו בס' אוצר הפרשה (תולדות כז ח) כתב בשם המפרשים להעיר על יעקב אבינו שהתוכח על ציוויה של רבקה לגנוב את הברכות. ע"ש. ועי' ביומני טאלנא (עמ' קצט) שהעיר כן כל דברי יוסף שאמר לאביו (ויחי מח יח) לא כן אבי. וע"ע בס' עיטורי חיים (עמ' עג) בשם הרב פני מנחם ז"ל. ועי' להרב חתם סופר ז"ל בס' תורת משה השלם עה"ת (ר"פ וישלח ד"ה עם לבן האחרון) שקיים יעקב אבינו מצות כיבוד אב ואם כדי להשלים לתרי"ג מצוות].
ובס' אור משה (שם) כתב ליישב עפ"ד הנצי"ב בהסכמתו לספר אהבת חסד, דבני נח חייבים מצד חובת שכל האנושי, ולא מצד חוקי התורה. ע"ש. אולם כ' הרב אור משה (שם), שעדיין יקשה מ"ש במדרש מאור האפלה (ויקרא כ ז, דף שסא): אמרו איש איש, להביא בני נח, שהם מצווים בכבוד אבותם. ע"כ. הרי שמפורש שבני נח מצווים על כיבוד אב ואם.
והנה מלבד מה שיש לומר דהמדרש פליג ע"ד הש"ס, יש ליישב שהמדרש מתכוון רק לרמוז על חיוב בני נח, ואסמכתא בעלמא הוי, ובאמת עיקר חיובם מצד חובת שכל האנושי, וכדברי הנצי"ב.
וכן אפשר לבאר מש"כ הה"כ בקובץ בית אהרן וישראל (גליון פב עמוד קטו) להביא ראיה מפרקי דרבי אליעזר (סוף פרק כג) שנכנס חם ומצא לערות אביו ולא שם על לבו מצות כיבוד אב יצא והגיד וכו'. ע"ש. ואע"ג דלישנא דמצוה נקט, מ"מ אפשר לבאר דבריו כדברי מדרש מאור האפלה הנ"ל.
ונראה לבאר בעיקר הענין עפ"ד התוס' (ערובין יג ע"ב ד"ה נוח) בתירוצם הב', דמה שאמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, איירי בסתם בני אדם, אבל צדיק, אשריו ואשרי דורו. ע"כ. וכן מוכח מדברי רבנו חננאל בפירושו (שם). ע"ש. ולכן כיון דבני נח רובם ככולם אינם מקיימים ז' מצוות בני נח, ולכן גם אין להם חלק לעולם הבא, ולעת"ל יהיו עצמותיהם מאכל לאשים, בודאי שנוח להם שלא נבראו. ולכן מצד השכל אין לחייבם במצות כיבוד אב ואם, כיון שהוריהם גרמו להם רעה במה שהולידום, ולא יחייב השכל לגמול טובה תחת רעה [ויתירה מזו כ' בס' ואם תאמר ח"ב (סימן תשל) בשם מהר"ל מפראג להקשות ע"ד מתני' ב"מ (לג ע"א) דחייב אדם בכבוד אביו שהביאו לחיי העוה"ז ויש לו להכיר טובה. והרי נוח לו לאדם שלא נברא משנברא. ועי' בחדושי אגדות למהר"ל מפראג (ב"מ לג ע"א) ובשלמא בעלמא שמות (ד יח). ושו"ר להרב חתם סופר ז"ל בס' תורת משה השלם עה"ת (פר' יתרו עה"פ כבד את אביך) שכ' להדיא שלרשע שנוח לו שלא נברא, א"כ לא היה לו לכבד אב ואם. ע"ש]. ועפ"ז ל"ק מדברי הש"ס ע"ד ר"נ גאון.
אולם המדרש מאור האפלה הנ"ל אפשר דס"ל כמ"ד (בערובין שם) דנוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא [ואפשר לומר כן אם נאמר כדברי הרב חתם סופר דבית הלל לא חזרו בהם אלא בית שמאי רבו עליהם, עי' בס' מגדים חדשים (ערובין יג ע"ב ד"ה נמנו הא')]. והיינו אפי' אם לא מקיים המצוות כלל (דכן מוכח ממה דלמ"ד נוח לו שלא נברא היינו כשאינו צדיק וכדלעיל). ולפי"ז השכל יחייב לכבד אב ואם [וכדברי הרמב"ם (בסוף הל' מעילה). וכ"כ הרב חיד"א ז"ל בס' כסא דוד (דרוש יב לשבת כלה דף נג ע"ד ד"ה כבד) בשם מהראנ"ח ז"ל שכיבוד אב ואם היא מצוה שכלית. וכ"כ בערוך השלחן (י"ד סימן רמ אות ב). ע"ש. וכ"כ בס' בן חכם (בפתיחה ד"ה וביאר) בשם ס' רחמי האב (בהוספות מהרש"ז ערנרייך ז"ל). וכ"כ אאמו"ר נר"ו בס' אוצר הפרשה (ואתחנן ה יב), והאריך בזה בספרו למען יאריכון ימיך (בהקדמה עמ' א). וע"ע בכתב סופר (פר' ואתחנן עה"פ כבד את אביך וגו') ולמהר"ג פלדר ז"ל בס' נחלת צבי (עמ' לז ד"ה יחס) ובשו"ת חזון עובדיה (סימן יט בהערה, בהנד"מ עמ' רפד)]. א"נ י"ל דס"ל להמדרש דנוח לו שלא נברא משנברא, ולכן אינה מצוה שכלית, ומ"מ קא יליף מקרא על חיוב בני נח.
ודרך אגב, במנחת חינוך (מצוה לג) הסתפק אי מצות כבוד אב ואם היא מצוה שבין אדם למקום או שבין אדם לחבירו. ע"ש. ומהר"מ גרוס נר"ו (מח"ס משפט האבידה ועוד) בתשובה העיר בזה מדברי הרמב"ם בפיהמ"ש (ריש פאה). ועי' בקובץ מרי"ח ניחוח (גליון צה עמ' טו וגליון קפב עמ' ה) מה שהביא בזה מדברי האחרונים. וע"ע בס' למען יאריכון ימיך (עמ' יד אות ג) ובילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, א"ח סי' ס אות ו) ובמש"כ בשלמא בעלמא פר' וישלח (לב כה).
ואוסיף בזה טעם חדש למצות כבוד אב ואם, בהקדם מש"כ בספר שמן ראש (סוכות עמוד צג) בטעם מצות כבוד ת"ח, שהוא כדי להבריח את החיצונים מעליהם, דכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. ויליף לה ממש"כ בס' ארץ צבי למהרא"צ פרומר (תרפ"ט) בשם הרב אבני נזר שכבוד המת הוא כדי להבריח החיצונים מעליו. ע"ש. וכמו כן אביו של אדם מגן עליו מן החטא, כמו שמצינו גבי יוסף שדמות דיוקנו של אביו נראה לו ולכן לא חטא (כדאיתא בסוטה לו ע"ב), וכדי שאביו יועיל לו צריך שיהיה צדיק, ולכן מכבדו להרחיק ממנו יצה"ר וגונדא דיליה. [ועי' בקובץ בית אהרן וישראל (גליון פב עמוד קיד) ובקובץ מריח ניחוח (גליון עד דף טו ע"ב וגליון קפג דף יד ע"ב)].
דף תרנ ע"א סד"ה והקשו - וע"ע בהוספות שבסוף ספר שאילת שלום על השאילתות.
דף תרנב סימן נז - נדפס גם בספר תהלתו בפי הנד"מ (עמוד קצז).
דף תרס ע"ב סד"ה ועיין רועה - וילקוט יוסף (א"ח סימן לב אות לב).
דף עתר ע"ב ד"ה והנה, שורה ג 'בתשובה כת"י' - נדפסה לעיל (עמוד כט).
דף תרעא ע"ב סד"ה ועתה - צ"ל דיני מאכלי נכרים. ודבריו חזרו ונדפסו בספר אהלי שם (י"ד ח"ג דף פה ע"א).
שם ד"ה ועיין שורה ג 'ואתח"י' - וע"ע בזה בספר בארה של מרים למהרש"מ עמאר נר"ו (סימן כ וסימן כא אות ג). ודבריו נדפסו גם בספרו שו"ת שמע שלמה.
דף תערב ע"א - דברים אלו חזרו ונדפסו בהוספות בספר שלמא בעלמא (סימן קפה).
שם שורה ט מלמטה - וע"ע בקו' כתר מלוכה (גליון יג עמ' לב), ובקובץ שנה בשנה (שנת תשנ"ט עמוד קסז).
שם ע"ב בסוף הדיבור הא' - וע"ע בשו"ת מעין אומר (ח"א עמוד רסב).
דף תרעג ע"א ד"ה ולענ"ד, שורה ג - צ"ל דההו"א דהוו.
שם ד"ה ומה - דיבור זה והדיבור הבא הם דיבור א'.
דף תרעד ע"א שורה ה 'תולדות החפץ חיים' - בס' תולדות וקורות חייו (עמ' כז ד"ה מר).
שם שורה ג מלמטה - צ"ל קצרה דפתיחה וחתימה.
דף תרעה ע"א שורה ג - צ"ל ברכת הזן בארמית.
שם סע"ב - וכמו שהאריך בשו"ת יחוה דעת ח"ו (סי' טו), ובספרו חזון עובדיה על ברכות (עמוד רמז והלאה). וע"ע בשו"ת מהרא"ל (סי' ג אות א), ובשו"ת כוכבי יצחק ח"ג (סי' נד ד"ה ובשו"ת), ובשו"ת משנה הלכות (ח"ז סי' לט ד"ה ומיהו), וקו' ברכי נפשי שבסו"ס שמח נפש הנד"מ (סי' טז).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה