שם הספר: ביאור מהרא"ח חלק א
מחבר: רבי אלעזר חזן
דפוס: פנמה תשע"טראה את גליונות חלק ב כאן, וגליונות חלק ג כאן.
[גליונות אלו נדפסו ברובם בקובץ תורת אהל אברהם (עמוד ט והלאה)].
בשער הספר שורה ו - צ"ל שהשמיט הגאון הנזכר.
שם שורה יב - צ"ל על הש"ע והרמ"א.
שם שורה יח - צ"ל דעוב"י מראכש (וכן יש לתקן בכריכת הספר).
שם שורה כב - צ"ל על ידי מכון.
בתולדות מהרא"ח שבראש הספר עמוד טו ד"ה רבנו מביא מרבני, שורה ב 'רבי אברהם פינטו' - הובא בסימן רז סוף אות כא ובסימן רסח אות א.
שם ד"ה וכן, שורה א - ובסימן רו אות ו כתב 'בפסק אחד בא ממערב כתוב בו'.
שם שורה ג - ספר באר מים חיים הוזכר בסימן עג אות כח ובסימן רה אות לא ללא הזכרת שם הספר.
שם בהערה מה - וכן בסימן רו אות לג כתב 'כתבו הראשונים נ"נ'.
שם עמוד טז ד"ה גם, שורה ב - נראה דמורי"ם ומוהרי"ם חדא הוא, והוא מהר"ר יעקב מלכא, כמו שמצינו שמו בדברי הרב המחבר ז"ל (סימן רי אות א), ודלא כמו שפתר בשו"ת שער יוסף למהר"י אזווילוס (סימן יד דף שפו ע"ב).
שם בהערה מח - כן מצינו בסימן קח אות כד.
שם בהערה נו - הוא בס"ק כה.
בגוף הספר דף ו ע"ב אות ד בשם רמ"ר - וכ"כ עוד הרב המחבר להלן (סימן רלא ריש אות ג). ועי' בתשובות חכמי מראכש (סימן כא דף נג ע"א בסוף הדיבור הא') ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף יז בהערת הרב המגיה סוף אות טו - ובס' מגן אבות חושן משפט (סימן ז הערה י) הביא דבריו. אולם ראה בתשובת מהר"ר יהודה הלוי שנדפסה בס' תורת משפחת דלויה (דף שצד ע"א ד"ה עוד) שאף הוא כתב להחמיר.
דף לב הערה לד - ועי' למהר"י ענבל נר"ו במאמרו 'שלש מחלוקות בתולדות ההלכה' (הנדפס בקובץ ישורון חלק לג עמוד תשסח בהערה).
דף לט ע"ב אות א - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך תלמיד חכם אות א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף סד ע"א אות ח - ועי' בתשובות חכמי מראכש (סוף סימן קכד).
שם ע"ב, שלפעמים מביא המחבר סברא מוסכמת בשם יש מי שאומר - וראה בקונטרס בית נאמן (גליון שסב דף ח ע"א).
שם, דסתם ויש הלכה כסתם - וכ"כ בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן ב אות ב). וראה בדברי הרב המגיה שם (אות ז).
שם הערה נא - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך רוב אות ט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף סה ע"א אות ח, די"א וי"א הלכה כי"א בתרא - וראה בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן ב אות ב) ובדברי הרב המגיה שם (אות ה).
שם, דהיכא דכותב הפוסק לישנא דאבל, דעתו לפסוק כוותיה - עי' בשדי חמד (כללי הפוסקים סימן יב אות ה וסימן טז אות נד ד"ה ואם כשמביא). ודברי הכנה"ג שהביא שם, הינם בשייריו (כללים בדרכי הפוסקים אות לג). וכ"כ בפמ"ג או"ח (סימן לב מש"ז אות ח), ובשו"ת שבות יהודה למהר"י אלבאז (ח"מ סימן א), ובסוף שו"ת ויאמר יצחק (דינים נפרדים מחה"מ אות ה), ובשו"ת שמש ומגן ח"ג (חאו"ח סימן פו אות א), ובס' אהלי שם (א"ח סימן שכג ס"ה). וע"ע למהר"ד יוסף בהלכה ברורה (סימן לב בבירור הלכה אות לח ד"ה במנחות וד"ה ויש וד"ה ולענין [בדעת הלבוש]), ובהסכמה לקונטרס וידר יעקב, ובמש"כ בזה בס"ד בחי' י"ד כ"י (סימן צד וסימן קיב).
דף צה ע"א סוף אות לג - וראה בהגהות מוהר"א אזולאי על הלבוש (אות יט) שהעיר על דברי הלבוש שכתב שם כדברי הש"ע, שיש מי שאומר בסימן קמה ס"ה דהוי עדות. ויש לצרף לדבריו את מש"כ לעיל (באות יח) להקשות מדין חזקה (המבואר בסימן קמה), והביא את תירוצי הראשונים בזה (שהובאו גם בב"י).
וראה בילקוט ביאורים שבש"ס הוצאת מתיבתא (ב"ק ע ע"ב עמוד קכ) שהביאו עוד מתירוצי הראשונים בזה. ושם הובאו דברי הרב נתיבות המשפט שמחלוקת הרי"ף והתוס' היא אי אזלינן בתר ראיה או בתר הגדה. ולפי המבואר שיש נפ"מ בדבר, יש להקשות על דברי הרב המחבר שהביא את תירוץ התוס' שהובא בסמ"ע ולא הביא את תירוץ הרי"ף שהובא גם הוא בבית יוסף. ובמיוחד שלפי הכללים שייסד מר"ן בהקדמתו לב"י פסקינן כהרי"ף במחלוקת הרי"ף והתוס'. וי"ל דס"ל להרב המחבר כד' מהרי"ל דיסקין שביאר באופן אחר את דברי הרי"ף, והובאו דבריו בילקוט ביאורים שם.
שם אות לד, על מש"כ בש"ע שאם העיד עד אחד שראה שתי שערות בימינו ועד אחד העיד שראה שתי שערות בשמאלו מצטרפין, שבבאר הגולה כתב בשם הבית יוסף דהיינו דוקא לענין דיני ממונות או מקח או ממכר, אבל לענין גטין וקידושין בדיני נפשות שייכים והוה ליה עדות מיוחדת ופסולה - וכן פסק בערוך השולחן (סוף אות טז). אולם מור"ם בדרכי משה (אות ו) כתב להעיר על דברי מר"ן בב"י שלעיל סימן זה (ס"ז) פסק שדיני גטין וקידושין אין דינם כדיני נפשות. וכן הקשה בב"ח (בסוף הסימן). והעיר בחדושי הגהות (אות ח) שכבר התעורר עצמו על זה בבדק הבית. וכתבו בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות פה) שמור"ם לא ראה ספר בדק הבית, אולם על הב"ח יקשה שכן ראהו והביא מדבריו במקום אחר. ובהגהות דרישה ופרישה (אות יא) כתב ליישב קושיית מור"ם. אולם בהגלות נגלות דברי מר"ן בבדק הבית מוכח דלא ס"ל כדבריו. ובהגהות והערות (שם אות פו) ציינו לדברי הרב אור שמח (ספ"ד מהלכות עדות) [שכתב בנ"ד שגיטין וקידושין לא נחשבים לדיני נפשות. ע"ש]. ועי' בספר הליקוטים על הרמב"ם הוצאת פרנקל (ספ"ד מהלכות עדות) ובילקוט ביאורים שבש"ס הוצאת מתיבתא (ב"ק ע ע"ב עמוד קכא ד"ה שם הריב"ש).
דף קלה ע"א אות מט - ועי' בס' תורת משפחת דלויה (דף שצב סע"ב).
שם ע"ב אות נ - ועי' בס' תורת משפחת דלויה (דף שצג ע"א ד"ה ומר"ן).
דף רמו ע"א אות כד שורה אחרונה - צ"ל ס"ק יח.
שם הערה נט - ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
דף רפט סע"א - ובנתיבות המשפט (סימן רט חידושים אות ט) הביא את דעות הסמ"ע והש"ך. ועי' בקצות החושן (שם אות ד).
דף שלט ע"ב אות יב בשם הש"ך - וראה עוד במש"כ בס"ד בגליון להלן (סימן ערה אות ח).
דף שפג בדברי הרב המגיה סוף אות קלא - צ"ל ס"ק יד.
דף שצ ע"א אות א - וראה בנתיבות המשפט (חידושים אות ב) שכתב דמיירי שהנתבע תופס בשביל דבר אחר. וכ' בש"ע הוצאת מורשה להנחיל שמקורו מדברי האו"ת (אורים אות ג). ועי' בחכמת שלמה. וראה בשו"ת הרד"ך (בית ב חדר א) דמיירי ביבמה שבעלה כתב בצוואה שהיבם יקבל את נכסיו, והיבם אומר שיניחו הירושה ביד שליש עד שיתברר הדין.
ואולי ראיית האו"ת להאי אוקימתא היא ממה שבדרכי משה הובאו דברי הרד"ך לאחר תשובת הרשב"א במי שהודה במנה שנתבע עליו ותוך כדי דבור חזר הנתבע וטען יש לי בידך טס של כסף.
ומש"כ בחכמת שלמה שם לומר קים לי כהדרכי משה, יש להעיר שבדרכי משה (אות ח) כתב בסוף דבריו שיש לחלק, הרי שלא מצא הוכחה דלא כהרד"ך. וראה בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות נב) שיש שינויי נוסחאות בזה (ועי' באולם המשפט). ובהגהות והערות על דרכי משה הארוך הוצאת מכון ירושלם (אות יח) הוסיפו שהש"ך השתמש בכתב היד של ספר דרכי משה שבו לא כתוב שיש לחלק.
ולכאורה יש רמז בקרא (שופטים טז יח) כהרד"ך 'שופטים ושוטרים', שופטים ואח"כ שוטרים, והשוטרים הם המבצעים את פסק הדין, ואל להם לגבות ללא שהשופטים יכריעו קודם את הדין.
ואפשר גם לומר איפכא, בהקדם מש"כ בחידושי רבי רפאל חיים בן עטר (ר"פ שופטים) כמה אופנים לבאר סמיכות סוף פרשת ראה לתחילת פרשת שופטים, ואפשר לבאר דכתיב בסוף פרשת ראה 'איש כמתנת ידו', דהיינו שקודם הדין יש לו לשלש את הכסף, ולאחר מכן 'שופטים'. ועוד אפשר להוסיף שבהמשך הפסוק מרמז לזה, שכן 'כברכת ה'' (עם התיבות) בגימטריא 'לשליש'. וגם 'אלקיך' הוא רמז לשופט, וכמ"ש רש"י עה"פ (שמות ז א) נתתיך אלהים לפרעה.
גם אפשר לרמוז כן בדברי רבי אלעזר בן שמוע בפסיקתא 'אם אין שוטרים אין שופטים' (ועי' במה שכתב בזה חתני ידידי מהר"ר יעקב דניאל ן' זקן נר"ו בחידושיו על התורה פרשת שופטים תשפ"ד). דהיינו שקודם יש להוציא הכסף מיד הנתבע ע"י השוטר, ולאחר מכן יש לדונם.
שם ע"ב סוף אות א - ועי' בחכמת שלמה ובכסף הקדשים דבזה"ז אינו כן.
דף שצא ע"א אות ג בשם מור"ם - ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שבועה אות צב) כתב בשם הרב יעב"ץ שכן נהגו. ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם בשם הכנה"ג - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך חרם אות כא) שכ' בשם הכנה"ג שנפטר מהחרם. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. והמעיין בכנסת הגדולה יראה שכתב בסוף דבריו שהיא מחלוקת רבינו הטור ומהרי"ו. וכנראה הרב המחבר ס"ל שהלכה כרבינו הטור.
דף שצה אות יט - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מטבעות אות א), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תא ע"א אות מה שורה ג בשם הש"ך - ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אבידה אות א) ציין לדבריו. ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם בדברי הרב המגיה אות יב - ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תיא ע"ב אות כא - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (סימן קעו אות קג ד"ה שותף).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה