שם הספר: ביאור מהרא"ח חלק ב
מחבר: רבי אלעזר חזן
דפוס: פנמה תשע"ט[חלק מגליונות אלו נדפסו בקובץ אבקת רוכל (גליון יד עמוד רעב). רובם נדפסו בקובץ תורת אהל אברהם (עמוד יב והלאה)].
בשער הספר שורה ו - צ"ל שהשמיט הגאון הנזכר.
שם שורה יב - צ"ל על הש"ע והרמ"א.
שם שורה יח - צ"ל דעוב"י מראכש (וכן יש לתקן בכריכת הספר).
שם שורה כב - צ"ל על ידי מכון.
בתוכן הענינים עמוד ב סימן קכב - צ"ל השליחות או ההרשאה.
בגוף הספר דף ג ע"ב אות אז בשם הש"ך - וראה עוד במש"כ בס"ד בגליון להלן (סימן ערה אות ח).
דף ט באר הגולה אות מ - ובהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלים (סימן שסח אות טז) כ' לדייק כן מדברי רש"י. ע"ש.
דף יז הערה טז 'כת"י' - כבר נדפס. וע"ש.
דף יח ע"א סוף אות כ - ועי' במש"כ בשמו בתקנות חכמי מראכש (סימן ד הוספה א). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
דף צט ע"ב סוף אות ו - צ"ל וראה בס' תורי זהב - ביאור הכתובה (עמוד עג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף קכג ע"א אות א - ועי' בס' תורת משפחת דלויה דף שסז ע"ב ד"ה ובא) שכן דעת מר"ן (סימן שסז ס"ב ובאבן העזר סימן לג ס"ג).
דף קכז ע"ב אות כג שורה ג - צ"ל לאחר שנשבעו אם.
דף קכט ע"א אות לד שורה ב - צ"ל מיירי דאם לא.
דף קלא ע"ב סוף אות ד בסוגריים - צ"ל סימן לט.
ובעיקר הדין, ראה בס' תורי זהב - ביאור הכתובה (עמוד עג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף קמא ע"ב אות כ - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (סימן קפח אות א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף קמג ע"א אות ג שורה א - צ"ל פירוש אע"ג.
דף קנה ע"ב שורה ד מלמטה - צ"ל ומהר"י אדרבי.
דף קסד ע"ב שורה ב מלמטה 'והיתה העלילה מעסק השותפות' - ועי' בס' תורת המשבי"ר (דף תרסא ע"ב ד"ה ראיתי) בשם מהרשד"ם ומהרש"ך.
דף קסו ע"ב אות י שורה י - ועי' בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן לט), ושם הביא פס"ד זה.
דף קסח ע"א אות א - דברי הרב המחבר כאן הובאו מכתב יד בשו"ת שער יוסף למהר"י אזווילוס (סימן ד ד"ה אלא). ושם לא הזכיר מה שציין הרב המחבר לדבריו להלן (סימן רה) דמהריט"ץ לא ס"ל הכי. וראה גם מה שהאריך בזה מהר"ר יהודה הלוי בתשובתו שנדפסה בס' תורת משפחת דלויה, ושם (דף שפ ע"ב ד"ה וכן) דייק מדברי הרב בית יוסף כדברי הרב המחבר בשם מהר"א פינטו. ודברי מהריט"ץ הובאו בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ ס"ס רצ) [ומה שכתב שם ובדבר הערב גם הוא חייב, צ"ל אם הוא חייב] ובספר ציון במשפט למהר"ר רפאל משה אלבאז (ערך ערבנות אות ג). ובתשובות חכמי מראכש (סימן קלז) האריכו בזה. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. וע"ע בשו"ת רבי יעקב בטאן (ס"ס יט).
שם שורה ו - צ"ל אונס קצת בטלה.
שם שורה יא - צ"ל ס"ק יב.
דף קפב ע"ב אות יד שורה יא - צ"ל דכתב לו כתיבה.
דף קפג ע"ב אות יח שורה ד - צ"ל צריך לו.
שם סוף אות יח - ועי' בס' תורת משפחת דלויה (דף שסג ע"ב ד"ה ואי) שאף הסמ"ע אינו חלוק על הש"ך בזה.
דף קפז ע"א אות ט - ועי' בס' תורת משפחת דלויה (דף שפא סע"א).
דף קפח ע"ב אות יז - ועי' בשו"ת חיי עמרם (ח"מ סימן ז).
דף רנו ע"ב אות ג - וכ"כ בביאור הגר"א (אות י). ועי' בקצות החושן (אות א) ובנתיבות המשפט (חידושים אות ד).
דף רנז ע"ב אות ו - ובנתיבות המשפט (חידושים אות ח) פסק כהט"ז. ועי' בביאור הגר"א (אות א אות יג).
דף רפו באר הגולה אות ל - צ"ל דף כ"ג (וכן הוא בש"ע הבהיר).
שם 'כן הוא שם במשנה' - שייך למה שכתב בשולחן ערוך להלן סמוך ונראה בסוגריים 'בית' (כן הוא בש"ע הבהיר).
דף רצו ע"א שורה ג מלמטה - צ"ל סי' לו.
ובעיקר הדין, עי' בס' דרך אמונה למהרי"ש דוויק (ערך יתרון בהערה) בשם האחרונים שמנהג אר"ץ להחמיר בזה, ומוציאין מידו. ובשו"ת שואל ומשיב (מהדורא ב' ח"ג ס"ס כא) כתב: והנה ראיתי להגאון מוהר"ז ז"ל שהאריך מכמה תשובות דאין שייך כלל דין מערופיא בזמן הזה ובאמת אנן לא קי"ל כן ועיין במ"ב ובסמ"ע סי' שפ"ח ובט"ז או"ח סי' תמ"ח דשייך דין מערופיא וגם פסיקא לחיותא דכל היכא דברי היזיקא אסור וכו'. ע"ש. ובפתחי חושן (הלכות גניבה פ"ט) כתב שדנין דין מערופיא, אלא שאין מוציאין מידו. וע"ע בס' אהלי שם (ח"מ ס"ס שעו) ובס' מגן אבות ח"מ (סימן קנו הערה רנד).
דף שי ע"א סוף אות ב - והן אמנם שהסמ"ע (אות ב) כתב שאף בגג העשוי לדירה דינא הכי שאין בעל החצר צריך לסייעו. וכ"כ בנתיבות המשפט (אות ב) ובערוך השולחן (אות א) ובס' מנחת אשר למהר"מ אלחדד נר"ו (אות א). אולם בהגהות רעק"א ובקצות החושן (אות א) כתבו כדברי מר"ן בב"י. ע"ש. ובס' אהלי שם על הש"ס (ב"ה פ"א סימן סד) כתב ליישב מה שדחה דבריהם בחזון איש (ב"ב סימן ג סקי"ב).
דף שכ ע"א אות יא 'סימן רע"ב' - ועי' בדברי הרב המחבר שם (אות יא).
דף שכב בהערה שורה ב 'גנת ורדים וחפץ נחמד' - נדפס בשם 'חפץ נחמד וגנת ורדים'.
עמוד שכה הערה טז - צ"ל לעיל סימן ס אות יח, ולהלן סימן ריב אות ח.
דף של שלחן ערוך שורה ג מלמטה 'ובלבד שלא יאנס עצמו' - ובש"ס מתיבתא (ב"מ קיט ע"א ילקוט ביאורים דף רנז סע"א מדפה"ס) הביאו דברי הט"ז שביאר שאע"פ שאין העליון מפקיר את מה שיכול להאנס וליטלו, מכל מקום קצבו חכמים גבול לפי המצוי שעל פי רוב אנשים לא מסתכנים, ומפקירים. ע"ש. ואפשר להוסיף עפ"ד החזון איש (ח"מ ליקוטים סימן יח אות ב) שאין היתר לסכן את עצמו בגלל פרנסתו, ומה שאמרו ז"ל דשרי, הכוונה היא כשנותן דעתו שלא יסתכן. והו"ד בילקוט ביאורים הנ"ל (ב"מ קיב ע"א, דף קנא ע"א מדפה"ס). ע"ש.
שם שורה אחרונה - יש להגדיל את האותיות של המשפט הראשון.
שם ע"ב סוף אות א - והרא"ש (סוף ב"מ סימן ט) הקשה לפי טעם זה שכשמגיע לנופו ואין מגיע לעיקרו למה מסתפק הש"ס אם יטול מה שמגיע אליו, הרי כיון שסוף סוף מגיע אליו אינו מפקיר את הגוף. והו"ד בש"ס מתיבתא (ב"מ קיט ע"א דף רנז ע"ב מדפה"ס). ע"ש. ושם (הערה כה) הביאו דברי הרב מרומי שדה (סוף ב"מ) בשעה שהעיקר נכנס לרשות התחתון עוד לא נתייאש העליון שהרי יש אפשרות שיהא גדל הנוף. ע"ש. ועדיין יש ליישב שספק הש"ס הוא בנידון שלפי דרך העולם גדל כלפי מטה ולא יתרומם נופו למקום שידו מגעת, ונסתפק הש"ס בדינא דהפקר בטעות אי הוי הפקר, שנחלקו בו הפוסקים, ראה בפתחי חושן (ח"א פ"ב הערה ח) ובמש"כ מהר"ר יצחק בירך דסקל.
דף שלד ע"ב אות ג, דמחילה מהני - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות א).
דף שלה הערה א - גם בתשובות חכמי מראכש (ריש סימן ח) הובא מנהג מראכש בזה. וע"ש שביארו הטעם.
שם ע"א אות ה בשם הרשב"ש - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (אות לא). גם ראה בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך גוד או אגוד אות ו). ושוב כתב בזה בקצרה בספרו תורבץ החצר (ערך גוד או אגוד אות ד).
שם ע"ב אות ז - אות זו שייכת לסעיף הבא.
שם בסופו - צ"ל ס"ק ט.
דף שלו ע"א אות ח - וכ"כ מדנפשיה בנתיבות המשפט (ביאורים אות ה).
שם ע"ב אות י - ועי' בביאור הגר"א (אות י).
שם אות יא - וראה עוד בתשובות חכמי מראכש (סימן קב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף שלז ע"ב אות יג בשם הרשב"ש - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך גוד או אגוד אות ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם שורה אחרונה 'בבית יוסף' - סוף סעיף לג.
דף שלט ע"ב 'וכמו שכתבתי לעיל' - ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
דף שמ בהערת הרב המגיה סוף אות ד - גם הרב נתיבות המשפט (חידושים אות יח) הביא דברי הסמ"ע בלבד.
דף שמג ע"א בבאר הגולה שורה אחרונה - ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך גוד או אגוד אות ז) ציין לדברי הסמ"ע. וראה במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם בביאור מהרא"ח אות כו - ועי' בט"ז ובפתחי תשובה (אות יב) ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך גוד או אגוד אות א ואות יב וערך משכונה אות ו) ובספרו תורבץ החצר (ערך גוד או אגוד אות א ואות ו).
שם ע"ב אות כח - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך גוד או אגוד אות ה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף שדמ ע"ב אות לא - וראה בדברי הרב המחבר לעיל (אות ה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף שמה סע"ב - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות ד).
דף שמו ע"א סוף אות ה - ובנתיבות המשפט (חידושים אות ה) העיר ע"ד הסמ"ע שהט"ז חולק בזה.
דף שמח ש"ע שורה א - והראה לי מהר"ר דוד עובדיה ז"ל (מח"ס נתן דויד) עמוד אחד מספר תורה שכתבו מהר"ר משה זבארו ז"ל (מח"ס מלאכת הסופר), ואמר לי שחתכו אביו מהר"ר ישמ"ח ז"ל (מח"ס ישמח לבב ועוד) מספר התורה שהיה בפאס. עכ"ל. ואולי שאני הא שלקח בדרך כבוד שרצה גם הוא חלק מספר תורה קדוש זה.
דף שנב ע"א אות ה - נראה שכוונתו כביאור הט"ז בדברי הרב מגיד משנה, דמיירי בשאינן שוות.
דף שנג ע"א אות א - אולם עי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות ג) שהביא דברי הכנה"ג (הגה"ט אות ג) דשאני שותפין מאחין דניחא ליה לאח דישאר מעותיו ביד אחיו.
דף שנד ע"ב אות ז 'דומיא דשותפים' - שכתב הט"ז דאיירי בשותפים שלא חילקו השדה.
דף שנה ע"א אות ט - וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מצרנות סוף אות כח). והועתקו דבריו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קלד ד"ה מצרן הא').
גם בשו"ת נכח השלחן למהרח"מ לבטון (בחי' הש"ע שבסוף הספר) כתב שכן מפורש בסעיף נ"א, וציין לדברי הרב מטה שמעון.
שם אות י 'דוקא שותף בקרקע' - וכ"כ הט"ז דאיירי בשותפים בגוף השדה.
שם אות יא 'דאם היה קנין זכה המצרן' - ועי' בפתחי תשובה (אות ג).
שם בסופו - וכ"כ עוד הרב המחבר להלן (אות טו) בשם הט"ז.
שם ע"ב אות יג - וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מצרנות אות לג). ע"ש.
דף שנח ע"א אות כח - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות י).
שם ע"ב אות כט - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות יא).
דף שנט ע"ב אות לב שורה ב מלמטה - צ"ל יכול לערער וליטול. כ"ה בב"י.
דף שס ע"ב סוף אות לו - ועי' בהגהות רעק"א ובקצות החושן (אות ב) ובנתיבות המשפט (חידושים אות יג) ובפתחי תשובה (אות ח) ובכסף הקדשים.
שם אות לז - וראה בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מצרנות אות ל).
דף שסא ע"א אות לח - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות ד).
שם בהערות הרב המגיה אות ב - ובש"ך ציין לסימן קפה ס"ג. ובש"ע הבהיר כ' שצ"ל ס"ב. ובהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות לז) כ' לציין לב"י סימן רצב סכ"א. ע"ש.
דף שסב ע"ב אות מז שורה ו - צ"ל נתבאר דלא. וכיו"ב כ' במקור הדברים בסמ"ע.
שם שורה ח - צ"ל למהוי בדוכתיה. וכ"ה בסמ"ע.
שם שורה י - צ"ל יאבד זכותו. וכ"ה בסמ"ע.
דף שסג סע"ב, שחזקות אין בהם דין מצרנות - וראה עוד בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מצרנות אות כב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף שסד ע"ב בשם מהר"י עייאש - ובס' שער יהושע למהר"י מאמאן (סוף עמוד קלד) הביא דברי מהר"ש ן' דנאן שלא נהגו כדבריו. וראה עוד במש"כ בס"ד בגליון שם, ובב"י (סעיף נ), ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מצרנות אות כז ד"ה ועיין להרב).
דף שסה בדברי הש"ע סעיף כזה שורה ב - בסמ"ע (אות מו) כ' שגומא צ"ל הגימ"ל בחולם.
שם ע"א אות נג שורה ה 'ומינה דאם הלוקח רוצה לנוטעה' וכו' - וראה בט"ז שחלק על זה.
דף שסז ע"א שורה ב - צ"ל למצרן אני אקנהו ואתן לך והמצרן. וכ"ה בסמ"ע.
דף שסח ע"א אות סה שורה ב - צ"ל מצרן שלו.
שם סוף אות סו - וראה עוד בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מצרנות אות כז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ע"ב אות סח - וראה עוד בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מצרנות אות ג-ד). ובספרו תורבץ החצר (ערך מצרנות אות ב-ג) סידר הדברים יותר.
שם אות סט - וראה עוד בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מצרנות אות ה) ובספרו תורבץ החצר (ערך מצרנות אות ד).
דף שסט ע"ב אות עג - ועי' בפתחי תשובה (אות יב).
דף שע ע"א אות עד - נראה שכוונתו לדברי הסמ"ע לעיל (אות כב). וכמו שתיקן גם הרב המגיה בט"ז אשר בש"ע הבהיר. ועי' בהגהות רעק"א ע"ד הסמ"ע שם.
שם ע"ב אות עח - ועי' בפתחי תשובה (אות יג) שהביא דברי הרב שיטה מקובצת בשם הרי"ף. ובהגהות רעק"א ציין לדברי הרב מגן שאול. ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מצרנות אות יד) הביא גם הוא דברי הרב שיטה מקובצת, וכן את דברי הרב מגן שאול שהובא בס' זכור לאברהם. ע"ש. ובספרו תורבץ החצר (ערך מצרנות אות ט) ביאר דבריו יותר. וראה עוד בבאר היטב (אות נו).
דף שעא ע"א אות פב שורה ד - צ"ל לומר אריא וכו'.
שם אות פג - דברים אלו שייכים ע"ד מור"ם בהגה (להלן סעיף לט) 'יכול לסלוקיה'.
שם ע"ב סוף אות פג - ומדברי הרב נתיבות המשפט (חידושים אות לז) נראה דס"ל כי"א בתרא.
דף שפז ע"א אות ב - ועי' בזה בשו"ת זכות אבות למהר"י קורייאט (סימן ז). ובתשובות חכמי מראכש (סימן ו) כתבו גם על אותה שאלה.
שם ע"ב אות ג - ובנתיבות המשפט (חידושים אות ב) פסק כהט"ז. וראה בדברי הרב המחבר להלן (אות ז) בשם מהר"מ אלשקר דבשבועה מהני. וראה עוד בדברי הרב המחבר להלן (סוף אות ט) שפסק דאם היה חיוב מהני. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
דף שפח ע"א אות ה - כ"כ הסמ"ע (אות ו). וכ"כ בנתיבות המשפט (חידושים אות ג). ע"ש.
שם ע"ב סוף אות ו - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות א).
שם אות ז - בענין השבועה אי מהני, ראה בדברי הרב המחבר לעיל (אות ג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם אות ח - אולם ראה בנתיבות המשפט (חידושים אות ה) שכתב שאם כבר קנה הסחורה, האחריות על השותפות.
שם בהערת המגיה אות ב - צ"ל ס"ק ג'.
דף שפט ע"א אות ט - דברי הכס"מ הובאו בבאר הגולה (אות ז). ודברי הפרישה הביאם גם בסמ"ע (אות ח).
ומש"כ שבלשון חיוב מהני, כ"כ הט"ז (סעיף א ד"ה וכתבו). והביאו הרב המחבר לעיל (אות ג). וכן פסק בנתיבות המשפט (חידושים אות ב).
שם ע"ב אות יא - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אומנים אות יב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף שצ ע"ב שורה א 'סעיף ה' - אות זו שייכת לסעיף ג, ויש להעביר כותרת זו להלן (בתחילת שורה ד).
שם שורה ג - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות ו).
דף שצא ע"א סוף אות יד - וראה בנתיבות המשפט (ביאורים אות י ד"ה אך).
שם ע"ב סוף אות טז - וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות יו) ובספרו תורבץ החצר (ערך שותפין אות י) [ושם כתב כן בשם הרדב"ז סימן צ]. ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות יד סק"ח, והוא מדבריו בביאורים סוף אות יא).
שם ע"ב אות יז - גם בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות נח) הביא דברי הרדב"ז והרב חיים שאל. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
ומה שכתב הרב המחבר דהוא הדין מתנה שנתנו לו, כ"כ גם בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות סט) ובספרו תורבץ החצר (ערך שותפין סוף אות לג) בשם הרדב"ז, ושכן המנהג.
דף שצב הערה ח - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות יא).
דף שצג ע"א סוף אות כא - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות יד סק"ה).
שם ע"ב סוף אות כג - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות ח סק"ה).
דף שצד ע"א סוף אות כו - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות יג).
שם ע"ב אות כח 'ליתנם למחר' - כ"כ בסמ"ע (אות כא).
דף שצה ע"א אות כט - וראיתי בקובץ מעשה המשפט (גליון פא עמוד א) שכ' שממה שלא חילק מר"ן, מוכח דלא ס"ל כמור"ם דבעינן שיתנו כן מתחילה, אלא אמרינן דמה שהוא שומר עתה אינו מנדבת לבו אלא על סמך שחבירו גם כן ישמור לאחר מכן. ע"ש. וכן אמר לי הדו"מ מהר"ר נסים ן' שמעון יחש"ל (מח"ס משפטי הבשן). ומדברי הסמ"ע (אות כג) שביאר דברי מר"ן עפ"ד מור"ם, מוכח דס"ל שלא נחלקו בזה [וכן נראה גם ממה שמור"ם בהגה לא כתב דבריו בלשון וי"א, הרי שהבין שאין דבריו חולקים ע"ד מר"ן. אולם ראה בשו"ת ויאמר יצחק (בהנד"מ סוף א"ח) שלפעמים אין מור"ם כותב לשון וי"א למרות שחולק הוא ע"ד מר"ן]. וכן מדברי הרב המחבר שהביא דברי הסמ"ע בשתיקה, נראה שהסכים לדבריו. ויש לעיין מהי כוונת הרב המחבר במה שכתב הרב המחבר לאחר מכן סמוך ונראה לעיין בבית יוסף, שכן שם בבית יוסף הביא דברי רבינו המרדכי ומהרי"ק בנידון זה. והנה הרב המחבר להלן (אות ל) ציוה לעיין בדברי מהרימ"ט סימן קנג. ונראה דט"ס היא, וכוונתו לדברי מהרימ"ט בח"א סימן קכג, כמו שציינו גם בש"ך (אות טז) ובבאר היטב (אות כד). ושם האריך בדברי רבינו המרדכי (שהובא בבית יוסף הנ"ל), ופסק דלא כמור"ם בהגה, אלא שומר שכר הוא, ושכן דעת מהר"י קארו. וראה עוד להרב המחבר להלן (אות לב הב') שהרב זכות אבות פסק כדברי מהרי"ט (והרב המגיה שם ציין שהכוונה לדבריו בסימן קכג. וכמו שכתבנו לעיל). ועי' בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן קיד ד"ה עוד הא') שנסתפק אם הלכה בזה כמור"ם או כש"ך. וראה עוד שם (סימן ו אות ג) שכ' דדינא דש"ע היינו דוקא אם היה תנאי ביניהם מתחילה. והיינו כדברי מור"ם.
וראיתי עוד בקובץ מעשה המשפט שם שפסק לאשכנזים כדברי הרב פתחי תשובה (אות י) בשם החת"ס דלא כהש"ך (אות טז) [וכן נראית דעת ביאור הגר"א (אות מ)]. ולא זכר דברי הרב פתחי תשובה בסוף דבריו בשם החת"ס שמכל מקום טרח לבצוע ולפשר ביניהם. ולא זכר גם דעת הט"ז (סד"ה הראשון) שפסק דמיקרי שומר שכר. גם לא זכר דעת הרב נתיבות המשפט (חידושים אות טו) שפסק כהש"ך אם אחד שמר בנדבה לבד (ועי' בהגהות מלואי משפט על נתיבות המשפט אות נד). ואמר לי הדו"מ מהר"ר נסים ן' שמעון יחש"ל (מח"ס משפטי הבשן) שלאשכנזים יכול לטעון המוחזק קים לי כא' השיטות.
שם אות ל - ראה במה שכתב הרב המחבר לעיל (אות כט), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ע"ב אות לב הא', שהשותף פטור מפשיעה - וכ"כ עוד הרב המחבר (באות הבא) בשם הרב זכות אבות. ודברי הרב זכות אבות נדפסו גם בס' תורת המשבי"ר (עמוד תנד סימן כד). ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם, ובשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סוף סימן קיד). וכן נראית דעת הרב ציון במשפט (ערך שותפין אות יג). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם אות לב הב' - ראה במש"כ בס"ד לעיל בגליון (אות כט ואות לב הא').
דף שצו ע"ב אות לג - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות יז וחידושים אות יז).
דף שצז ע"ב אות לו - וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות יח) בשם מהריק"ש.
שם סוף אות לז - וכן הביאו הרב המחבר להלן (אות לט). והביאו גם בנתיבות המשפט (חידושים אות כ).
דף שצח ע"א אות לט - וכן הביאו הרב המחבר לעיל (אות לז). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם סוף אות מא - ועי' בבדק הבית שחזר בו. ונראה שלא הביאו כי ס"ל דאזלינן בתר דבריו בב"י, ראה בקו' כללי ההוראה לפי מנהג המערב (פרק א סעיף ב).
שם ע"ב אות מג בשם מהר"י הלוי - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך פרעון אות לט).
דף שצט ע"ב - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות כב).
ודברי הרב בית יהודה שציין להם הרב המגיה (בהערה י) הובאו בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות ע) ובספרו תורבץ החצר (ערך שותפין אות ע).
דף ת ע"א אות מח - בענין אי חשיב מזיק וחייב בבעלים, עי' בפתחי תשובה (אות יג), ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך פשיעה אות ט). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. וע"ע בס' ציון במשפט הנ"ל (ערך שותפין אות עד) [וחזר על דבריו בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות לז)], ובדברי הרב המחבר להלן (אות נה). וראה בפתחי תשובה שם בענין שומר שמסר לשומר.
ובענין אם הפקידה ביד אחר, כ"כ גם בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות יג). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. וע"ע בס' תורת המשבי"ר (דף תנה ע"ב ד"ה ומה).
דף תא ע"א אות נג - בענין אי שתיקה הוא כהודאה בזה, עי' בהגהות רעק"א, ובנתיבות המשפט (חידושים אות כו), ובכסף הקדשים, ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות עד) [וכ"כ עוד בספרו תורבץ החצר (ערך שותפין אות לז)], ובשו"ת ויאמר יצחק (י"ד סימן נו, ובהנד"מ סימן יב אות ט דף רלד ע"ב. וראה עוד שם אות יב).
ובמש"כ הש"ך דמהני הסכמה ע"י כתב, הביאו להלכה גם בנתיבות המשפט (חידושים אות כח).
שם ע"ב אות נו בשם הב"י - ועי' בהגהות רעק"א.
דף תב ע"ב אות ס - בדברי הש"ך והסמ"ע, ראה בפתחי תשובה (אות טו).
דף תג ע"ב אות סד, בענין מציאה - ועי' בקצות החושן (אות ו) ובפתחי תשובה (אות יז).
שם סוף אות סד - והובא בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין סוף אות עד) ובספרו תורבץ החצר (ערך שותפין סוף אות לז). ועי' בהגהות רעק"א (ד"ה שהיה).
שם אות סה - עי' בפתחי תשובה (אות יח) ובכסף הקדשים.
שם בדברי הרב המגיה אות יח - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות לב וביאורים אות כח), ובפתחי תשובה (אות יז-יח), ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות סט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תד ע"ב אות סז בשם הסמ"ע - וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות יב) ובספרו תורבץ החצר (ערך שותפין אות ז) בשם תשובת הגאונים. ע"ש.
שם אות סח - ועי' במש"כ בס"ד בגליון ספר ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות ג ד"ה שותף).
דף תה ע"א אות סט - מש"כ בשם הרב באר היטב, כ"כ גם בהגהות רעק"א. ע"ש. וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות ג), ובספרו תורבץ החצר (ערך שותפין אות א).
שם אות עא - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים סוף אות לז).
דף תו ע"א אות עד - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות כב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם סוף אות עז - כ"כ בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות קטז) בשם הגהות מרדכי. ע"ש.
שם סוף אות עח - ועי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות קכ).
שם אות עט - כ"כ בב"י (סעיף לב) בשם הר"ן בשם איכא מאן דאמר. והביא בב"י גם דעת הרא"ם שנסתפק בזה. ועי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות קיד).
שם בהערת הרב המגיה אות כ - מש"כ בשם שו"ת רבי דוד צבאח, ראה במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם אות כא - והוא מדברי מרן בבית יוסף (סוף סעיף לב) בשם רבינו המרדכי.
דף תז ע"א סוף אות פ - וכ"כ בבדק הבית (סעיף לד) לדעת הרמב"ם. ועי' בט"ז ובפתחי תשובה (אות כד).
שם אות פא - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (אות פד), ובנתיבות המשפט (חידושים אות מז), ובפתחי תשובה (אות כה), ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות טו) [וחזר על דבריו בספרו תורבץ החצר (ערך שותפין אות ט)].
שם בהערת הרב המגיה אות כה - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות טו) שהביא דברי רשד"ם להלכה. וכ"כ עוד בספרו תורבץ החצר (ערך שותפין אות ט).
דף תח ע"א סוף אות פג - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות מז).
שם אות פד - עי' בדברי הרב המחבר לעיל (אות פא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ע"ב סוף אות פה - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות יט) שהביא גם הוא דין זה להלכה. וכ"כ עוד בספרו תורבץ החצר (ערך שותפין אות יב). ע"ש. ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות מח).
שם סוף אות פז - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות מח).
דף תט ע"א אות פח שורה אחרונה - צ"ל האחד כל. וכ"ה בב"י (מחודש מו, ובהנד"מ ע"י הוצאת מכון ירושלם מחודש מה).
דף תי ע"א סוף אות צא - וכ"כ בבאר הגולה (אות צ). ע"ש.
דף תיא בהערת הרב המגיה אות כח - ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם (על הערת הרב המגיה שם אות נח).
דף תיב ע"א סוף אות צט - והביא דבריו בנתיבות המשפט (חידושים אות נו). וכן הוא בבדק הבית (סוף סעיף כח).
שם ע"ב אות קג ריש ד"ה שותף - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מחילה סוף אות כב).
שם סד"ה שותף - ועי' להלן (סעיף מב) ובביאור מהרא"ח שם.
דף תיג ע"ב סוף אות קו - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות ס).
דף תיד ע"א אות קט שורה ג - צ"ל כן כתב הסמ"ע.
ועי' בט"ז שכתב לתמוה ע"ד הסמ"ע.
שם אות קי - וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך כופר נפש ד"ה וכן). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם אות קיב - ועי' בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן לב ד"ה ונלענ"ד).
דף תטו ע"א אות קיד - ועי' בפתחי תשובה (אות כט ואות לא) ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך לעצמי הצלתי).
שם אות קטו - ועי' בפתחי תשובה (אות ל).
שם ע"ב אות קטז - וכ"כ בסמ"ע (אות סח). ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות סה).
דף תטז ע"ב אות קיט - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות סז וביאורים אות מז-מח).
שם סוף אות קכ - צ"ל ס"ק קיט.
ובעיקר הדין, ראה עוד בס' תורבץ החצר למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות כ ד"ה ואם).
ובעיקר הגירסא בדברי בעל העיטור, עי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות קא).
שם אות קכא - ועי' בתשובות חכמי מראכש (סימן קטז אות ח), ובשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן עד), ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות נה), ובספרו תורבץ החצר (ערך שותפין אות כ).
דף תיז ע"א ריש אות קכד - ועי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות קב).
דף תיח ע"ב אות קכט - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות ע). וע"ע בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות ה), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם אות קלא - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות עא).
דף תיט ע"א אות קלג - ועי' בבדק הבית (סעיף לו) שאף אם הגוי מכחישו ההפסד של שניהם. והביא דבריו הרב המחבר להלן (אות קלה). ע"ש. ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות נא).
שם ע"ב אות קלה - ועי' במש"כ בס"ד בגליון לעיל (אות קלג).
דף תכ ע"א אות קלט שורה ד 'אבל אם קנו בית הכנסת' וכו' - אינו בט"ז שלפנינו. וגם בבאר היטב (אות עד) לא העתיקו.
שם שורה ב מלמטה - צ"ל התנה בפירוש.
דף תכא ע"ב סוף אות קמב - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות עו).
דף תכב ע"א סוף אות קמה - וכ"כ בנתיבות המשפט (חידושים אות עז). ע"ש.
שם אות קמז - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (סוף אות קג).
דף תלג ע"א אות א, שאם השליח אינו בר חיובא לא שייך האי טעמא - דלא כש"ך (אות א). ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות א), ובפתחי תשובה (אות א), ובהגהות רעק"א (על הש"ך אות א), ובחכמת שלמה (בריש הסימן), ובהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות ח).
שם אות ב - דלא כהנתיבות המשפט (חידושים אות ג).
שם אות ג שורה ב מלמטה - צ"ל סימן קלו. וכ"כ עוד הרשב"א בח"א (סימן אלף ו'), כמו שציינו בסוף דברי מור"ם בהגה. וכבר העירו בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות ט הב') שכ"כ בתשובות הרשב"א בב' מקומות אלו.
שם אות ד - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות ג ד"ה ועסמ"ע) מה שביאר בזה.
דף תלד ע"א אות ה - וכ"כ בנתיבות המשפט (חידושים אות ו) בשם הסמ"ע והט"ז. ועי' בפתחי תשובה (אות ה).
שם אות ו - וכ"כ בנתיבות המשפט (חידושים אות ה).
שם ע"ב אות ז - וכ"כ בנתיבות המשפט (חידושים אות ז).
דף תלה ע"א אות ט בשם הש"ך - ובנתיבות המשפט (ביאורים אות ו) כתב להקשות על דבריו שכיון שעשאו כאילו הוא עצמו א"כ אין כאן ביטול מקח כיון דמיירי בדברים שאין בהם אונאה. ע"ש. וי"ל שדעתו היא שהוא עצמו היה יכול לטעות עד שתות ולא יותר מזה, שאין דרך בני אדם לטעות ביותר משתות. ולכן לשלוחו אינו מוחל לו על זה.
דף תלח בבאר הגולה - אות ב עד אות א שייכים לעמוד הקודם.
שם ע"ב אות ו - ועי' בחכמת שלמה.
דף תלט ע"א שורה ב מלמטה 'וצריך ליישב' - וכן הקשה בנתיבות המשפט (ביאורים סוף אות ד) ע"ד הש"ך. ועי' בפתחי תשובה (אות ה).
דף תמ ע"א אות יא - וכן נראית דעת הגר"א בביאורו (אות ט). ועי' בט"ז (ד"ה ראובן).
שם ע"ב אות טז - ועי' בט"ז (ד"ה ואמר) ובקצות החושן (אות ד) ובנתיבות המשפט (חידושים אות ו).
דף תמא ע"א אות יז - ועי' בט"ז (ד"ה ראובן) ובנתיבות המשפט (חידושים אות ז).
שם ע"ב אות יח 'המשלח אינו יכול לחזור' - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (דף תמה ע"ב סד"ה ראובן) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תמב ע"א אות כ - ועי' בבאר היטב (אות יז) ובהגהות רעק"א (ד"ה ועיי"ש) ובשו"ת נכח השלחן למהרח"מ לבטון (בחי' הש"ע שבסוף הספר) שציינו לדברי החולקים על המבי"ט. ובקצות החושן (אות ה) פסק כדבריהם. ובשו"ת הלכה למשה למהרר"מ אלבאז (ח"מ ס"ס לה) הביא המחלוקת בזה. ע"ש. ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות ח).
דף תמג ע"א אות כג - ועי' בקצות החושן (אות ז) ובנתיבות המשפט (חידושים אות יג).
שם אות כד, בסתירת דברי מרן מדבריו בכסף משנה לדבריו בבית יוסף - ראה עוד בדברי הרב המחבר להלן (סימן רל אות ג) ובדברי הרב המגיה שם (אות כג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
ובעיקר הדין, ראה בקצות החושן (אות ח) ובנתיבות המשפט (ביאורים אות י).
שם ע"ב אות כה - ועי' בקצות החושן (אות ט), ובנתיבות המשפט (חידושים אות טו), ובפתחי תשובה (אות ז).
דף תמה ע"ב ד"ה ראובן - הם דברי מור"ם בהגה לעיל (סוף סעיף ד). וכמ"ש בספר זכות אבות (דף נב ע"ג [כצ"ל]) הנזכר בדברי הרב המחבר. ע"ש.
דף תמו ע"ב סוף אות ב - ועי' בהגהות רעק"א.
שם אות ג - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות א).
דף תמז ע"א אות ה - ועי' בהגהות רעק"א ובנתיבות המשפט (חידושים אות ב).
שם אות ו - ועי' בט"ז מש"כ ע"ד מור"ם בהגה, ובמש"כ על דבריו בקצות החושן (אות א) ובנתיבות המשפט (חידושים אות ד).
דף תמח ע"ב סוף אות ג - וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך סרסור אות יו).
שם סוף אות ד - והובא בהגהות רעק"א. ובנתיבות המשפט (חידושים אות ב) ס"ל דאפילו אינו שוה רק חמשים, מחוייב השליח להשלים עד מאה. ע"ש.
דף תמט ע"א סוף אות ה - וכתב בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך סרסור אות ג) בשם הרב משכנות הרועים (מע' הס' אות יז) שכן נהגו, ושכ"כ הרשב"ץ. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ע"ב אות ח בשם מהרש"ך - וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך סרסור אות יז). ע"ש. והו"ד בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (סוף עמוד קסד). ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות ב) ובהגהות אמרי ברוך.
דף תנ ע"א אות י - עי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות ד).
שם ע"ב אות יא - גם בשו"ת נכח השלחן למהרח"מ לבטון בחידושי הש"ע שבסוף הספר (סימן קפו ס"ב) ובס' ארץ חיים למהר"ח סתהון כאן ציינו לדברי מור"ם בהגה להלן (סימן שג אות א).
שם אות יב - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות ז).
דף תנא ע"א אות יג - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות ח).
שם ע"ב אות טו - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות י).
שם שורה ד - צ"ל ליה טענת.
דף תנב ע"א אות טז - וכן כתב בבית יוסף (סעיף ה).
שם אות יז - וע"ע בסמ"ע (אות יב). וראה בחכמת שלמה שדן אם הרמ"א מיירי במטלטלין דוקא.
שם אות יח - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות יב) שאם לא התאנה השליח, אינו יכול לבטל המכר. ועי' במשנה למלך (פ"ב מהלכות שלוחין ה"ז), ובמה שכתבו על דבריו בגליון בהוצאת פרנקל, ובס' המפתח שם, ובשו"ת נכח השלחן למהרח"מ לבטון (בחידושי הש"ע שבסוף הספר).
שם ע"ב אות כ - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות יג) דהיינו אפילו בנתאנה השליח.
שם אות כא - ובס' המפתח (פ"ב מהלכות שלוחין ה"ז) ציין בזה לשו"ת נחפה בכסף (סימן יט). ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות יב) שנחלקו הרמב"ם והראב"ד כשהמשלח אמר לו מכור במה שתמצא ונתאנה השליח.
דף תנג ע"א אות כד - ועי' בשו"ת ברית הלוי למהר"ר איתמר מחפוד נר"ו (ח"ב סימן קלה).
שם אות כה שורה ג 'ולא שינה' - בסמ"ע הגירסא 'ולא יטול שכר'. ובמרדכי שלפנינו הגירסא 'ולא יטול שכר' כלום'.
דף תנד ע"א אות ל, שבדרכי משה הביא דברי הרשב"א - וכן הובא בבית יוסף.
שם ע"ב אות לא - לגבי חיוב הסרסור בשבועה, כ"כ גם בב"י בשם הר"ן שהוא מקור דין זה.
שם אות לב - אולם ראה בפתחי תשובה (אות ד) בשם הרב שער משפט שקשה להוציא ממון ע"פ פסק זה דהש"ע בכאן.
שם אות לג - דלא כהש"ך (אות יג) בשם מהרש"ל (בים של שלמה סימן לט). ובנתיבות המשפט (חידושים אות י) הביא הדעות בזה. ובבאר היטב (אות טז) כתב שבט"ז לא כ"כ. אולם לכאורה דברי הט"ז תואמים לדברי הש"ך.
דף תנה ע"א אות לד - גם בהגהות רעק"א ציין לדברי הרב שער אפרים. ובבאר היטב ציין בזה לדברי הרב שער אפרים ולדברי הרב בני חיי (הגב"י אות ג).
שם אות א - ועי' בחכמת שלמה.
שם ע"ב אות ב - ועי' בב"י ובב"ח (אות א) ובנתיבות המשפט (חידושים אות א).
שם אות ג - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות א ואות ג) ובהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות ו).
דף תנו ע"ב אות ט שורה י - צ"ל ודלא כמו.
דף תנז ע"ב אות ג - וראה בביאור הגר"א (אות ד) שביאר שכתב כן משום סיפא. ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות ה) דלא מצי אמר ליה איני רוצה המקח.
שם אות ד - דברי רש"י הובאו גם בב"י. וראה בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות א).
שם אות ו - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות ה).
דף תנח ע"א אות ז - אולם עי' בנתיבות המשפט (חידושים אות ו) שהרב אגודת אזוב (דף צג ע"ד, שציין אליו הש"ך אות ד) כתב שהוא ספיקא דדינא כי המהרי"ק עצמו שהוא מקור הדין כתב שאין לסמוך על דין זה.
שם אות א - וכ"כ מפרשי הש"ע שם. גם בהגהות רעק"א כאן ציין בזה לדברי הש"ך שם (אות ל). ע"ש. ועי' בדברי הרב המחבר (שם אות כ).
דף תנט ע"ב אות ח שורה ד - ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שליחות אות יג) ציין גם לדברי הש"ע סימן קעו סי"ב.
דף תס ע"א שורה אחרונה בסוגריים - צ"ל שו"ת המיוחסות להרמב"ן סימן כ (וכדאיתא בבאר הגולה אות ס). ועי' בהערות הרב המגיה בשו"ת הרשב"א הוצאת מכון ירושלם (אות י).
עמוד תסא סוף הערה א - ולעד"נ שכוונתו למ"ש מור"ם בהגה בסוף הסימן.
דף תסב ע"א אות ג שורה ג - צ"ל אי לא עייל. וכן יש לתקן בסמ"ע.
שם בסוף האות - הרב המחבר ז"ל הביא דברי הסמ"ע (אות א), דקנין כסף רק קונה כשהוא נותן שוה פרוטה כהתחלת הפרעון, והשאר זוקף עליו במלוה, אך כשנותן לו פרוטה, שבפרוטה זו ישתעבדו זה לזה, זה לקנות וזה למכור, ושאין אחד מהם יכול לחזור בו, דומיא דקנין שטר וחזקה וקנין סודר, לא קנה. והביא ראיה לדבריו מהא דקנין כסף ילפינן ליה משדה עפרון, והתם היו דמי שיווי השדה. (וכ"כ בפרישה אות ב, והביאו הבאר היטב אות ג). ועיין להרב מר זקני מהר"ד צבאח ז"ל בספרו משכיל לדוד (ריש פרשת חיי שרה דף ט ע"א), ובמטה שמעון (אות א), ובחזון איש (יו"ד סימן עג אות ט ונכפלו דבריו באה"ע סימן מד אות ט).
והביא עוד הרב המחבר ז"ל את דברי הט"ז (סעיף ב), דמהא דפסק הרמ"א לקמן (סעיף י [כצ"ל]) דאם אמר ערבוני יקון קונה, משמע דלא צריך שיהא בתורת שיווי המקח, דהרי הערבון הוי רק לקנין [ועי' במה שיישבו בזה בס' ראש דוד (פרשת חיי שרה ד"ה ומצאתי, בדף יט, ובהנד"מ דף פג רע"א), ואאמו"ר נר"ו בס' אוצר חושן משפט (סימן נה עמוד קצב)]. ועוד הקשה, מהא דאיתא (קדושין ב ע"א) דילפינן קדושי כסף באשה מקנין כסף בשדה עפרון, וזה פשוט דבאשה קונה אותה בתורת נתינה לחוד ולא בתורת שיווי. ועיין במש"כ הג"ר יצחק הוטנר ב"ספר הזכרון למרן בעל פחד יצחק" (בחידושי הלכות סימן מג).
ועוד הקשה עליו הנתיבות המשפט (ביאורים אות ב), דאיתא בהדיא (קדושין כו ע"א) דקנין כסף לא ילפינן משדה עפרון, אלא משדות בכסף יקנו [וכן הקשו בס' כרם שלמה האאס (על הסמ"ע אות א), ואאמו"ר נר"ו בס' אוצר חושן משפט (סימן נה), ונשארו בצ"ע]. ועוד, דכתבו שם התוס' (ד"ה אמר) דאי משדה עפרון הוה אמינא דוקא נכרי דכל קנינו בכסף. ותירץ, דהסמ"ע עצמו בפרישה (אות ב) הרגיש בזה, וכתב לשון אחר, והוא, דילפינן דאין כסף קונה בפחות משוה פרוטה מאשה, ואשה ילפינן משדה עפרון, והכסף דשדה עפרון היה דמי שוויו של השדה. והקשה עליו דמרן הב"י (סימן קצ) לא כתב כלל הטעם דאין פחות משוה פרוטה קונה משום דנלמד מאשה ומשדה עפרון, רק שכתב וז"ל: מדאמרינן בקדושין ג' ואשה בפחות משוה פרוטה לא מקניא נפשה, וכתבו התוס' הטעם דגמר קיחה קיחה משדה עפרון דכתיב בו כסף, ופחות משוה פרוטה לא מיקרי כסף. ע"ש. וכוונת הב"י הוא, דכיון שכתבו התוס' דפחות משוה פרוטה לא מיקרי כסף, א"כ גבי קנין קרקע בכסף מקרא דשדות בכסף יקנו, ממילא שמעינן דלא מיקני בפחות משוה פרוטה, דהא פחות משוה פרוטה לא מיקרי כסף, וקרא כתיב שדות בכסף יקנו. עכת"ד הנתה"מ. ועי' בשו"ת פנים מאירות ח"ד (בחדושי קדושין ג סע"א). ולמרן החיד"א בספר ראש דוד (שם ד"ה ומה שהקשה, והלאה). עש"ב.
ואפשר לתרץ בפשיטות, דאדרבה קשיא על מרן הבית יוסף מהא דאיתא (קדושין יג ע"א) "כשם שאין אשה נקנית בפחות משוה פרוטה, כך אין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה" (ורמז לזה הגר"א בביאורו אות ג), ומוכח בהדיא כדכתב הפרישה דילפינן קרקע מאשה. ואדרבה, קשה על מרן הבית יוסף, אמאי איצטריך לדייק וללמוד מדוקיא, הרי איתא בהדיא בגמ'. [ושו"ר שכבר העיר בזה הרב חיד"א בס' ראש דוד (שם), שכן רמז הרב בני יעקב בהגהותיו. גם מהר"ר חיים מרדכי לבטון ז"ל אב"ד חאלב בשו"ת נכח השלחן (בחי' השו"ע שבסוה"ס סימן קצ ס"ב) העיר בזה, ושכן רמז הרב בית יעקב בהגב"י. ואנהרינהו לעיין בשו"ת שמחת יום טוב (סימן נג), ובספר ראש דוד (הנ"ל)]. ודברי הנתיבות המשפט צריכים עיון.
והנה ראיתי מיישבים דברי הנתיבות המשפט, דההסבר בגמרא הוא, דכשם שאשה אינה נקנית בפחות משוה פרוטה כיון דלא חשיב כסף וכדכתבו התוס' (ג' ע"א ד"ה מאשה), כך אין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה משום דלא חשיב כסף, וכדברי מרן הבית יוסף. הנה כבר עמד על זה העצמות יוסף (קדושין יג ע"א), ודחה משום דכל הטעם דהאשה אינה נקנית בפחות משוה פרוטה לדברי מרן הבית יוסף, הוא משום דלא חשיב כסף, ואם כן מדוע איצטריכא ליה להגמ' ללמוד קרקע מאשה, מהיכא דילפינן אשה ילפינן קרקע, וכיון דאיכא בקרקע הפסוק שדות בכסף יקנו, ופחות משוה פרוטה לא הוי כסף, קרקע אינו נקנה בפחות משוה פרוטה. ועיין להג"ר יצחק הוטנר ב"ספר הזכרון למרן בעל פחד יצחק" (בחידושי הלכות סימן לו), ולהרה"ג רבי פינחס זביחי נר"ו בשו"ת עטרת פז ח"א (בהקדמה, עמוד כו בהערה).
ועוד הקשה הנתיבות המשפט, מהא דאיתא בקדושין (ו' ע"ב) ונפסק בשלחן ערוך (שם סעיף ב), דאפילו במתנה על מנת להחזיר קנה, אף שלא יזכה לו על דמי שיווי השדה. ותירץ, דצ"ל בדוחק דגם פרעון על מנת להחזיר חשיב פרעון [ועי' במה שיישב בזה אאמו"ר נר"ו בס' אוצר חושן משפט (שם עמ' צג). וע"ע בקו' בית אהרן וישראל (גליון קסד דף ס ע"ב)]. וכתב, דמשום ב' הקושיות הנ"ל, נראה לו כהט"ז, ודלא כהסמ"ע.
ועוד הקשה הבית חדש (אות א) על דברי הסמ"ע, מהא דכתיב שדות בכסף יקנו, וזה הוא הנקרא כסף קנין, ואינו דוקא דמי השדה, אלא כסף שהקרקע נקנית בו, כלישנא דקרא שדות בכסף "יקנו" [וזה דלא כמ"ש אאמו"ר נר"ו בס' אוצר חושן משפט (שם עמ' קצא ד"ה וא"כ) דמקרא דשדות בכסף יקנו אין ראיה לכאן או לכאן. וע"ע בקובץ בית אהרן וישראל (שם)].
ועיין באבני מלאים (סימן כט אות ב) דכתב לתרץ קושית הט"ז השניה, דאשה כשנקנית בקנין כסף, הכסף הוא שיווי דמיה. וכ"כ אאמו"ר נר"ו בס' אוצר חושן משפט (שם עמ' קצב) מדנפשיה. ע"ש. וע"ע בדברי מהרי"י רודרמן ז"ל (מח"ס עבודת לוי ועוד) שנדפסו בקובץ קול התורה (ניסן תשע"א עמ' רמה), ובהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (ח"מ סימן רה אות ד). ונראה ליישב על פי זה דברי הראב"ע (תצא כד א) שכתב על הפסוק כי יקח איש אשה וז"ל: גם היא חשובה כשדה. ע"כ. וכתב מהר"י נאואוי ז"ל בכת"י לבאר דבריו, דכמו בשדה אי תליוהו וזבין זביניה זביני כדאיתא בבבא בתרא (מח ע"ב), ה"ה אי תליוהו לקדש אשה, מקודשת. א"נ, על פי מה שלמדו בקדושין (ב ע"א) דין קדושי כסף משדה עפרון. ע"כ. והו"ד בס' ברוך אברהם (בחי' עה"ת פר' תצא, דף רלה ע"א). אולם לכאורה קשה, דאי הכי לא הוה ליה להראב"ע ז"ל למימר כי אם שדינה שוה לדין השדה, והוא אמר שהיא חשובה כשדה. ובחומש "תורת חיים" הגירסא בדברי הראב"ע "כשרה" במקום "כשדה". ובהערות שם כ' דבכת"י פריס הגירסא "כשדה". והכוונה לבאר סמיכות הפרשיות שהאשה תוליד בנים כשדה המוציאה פירות. ע"כ. וביאורו אינו מובן, דמאי שיאטייהו דבנים הכא. ולפי דברי הרב אבני מלאים ז"ל מבואר, דגם באשה כסף הקדושין הוא שיווי דמיה כבשדה.
והג"ר יעקב ישראל קנייבסקי, מח"ס קהילות יעקב, כתב בהערותיו לאבני מלואים (נדפסו בקובץ מוריה שבט תשנ"ג בעמוד מו), "אבל מדברי הרשב"א ז"ל המובא סי' כח סקכ"א מוכח דאינה שיווי וצ"ע". וע"ע שם מה שהעיר עוד בדברי האבנ"מ. ובס' בית ישראל (שלומוביץ, סימן ה) האריך לדחות דברי האבנ"מ, ובתוך דבריו כתב בדעת הסמ"ע דבקדושין מודה דהוי כסף קנין ולא שיווי. ע"ש. והו"ד בס' מבשר טוב על קדשים (במאמר בענין פרוטה שבסוה"ס, אות ב), וכ' שכ"כ עוד ספרים דהסמ"ע מודה בקדושי אשה. ע"ש. וע"ע במה שהאריך בזה בקו' בית אהרן וישראל (שם עמ' נט).
ובאבני מלואים (שם) הביא ראיות לדברי הסמ"ע, ועל פי דבריו יישב שיטת תוס' רי"ד גבי חליפין. ע"ש. ועי' להג"ר יששכר מאיר ז"ל בס' שכר שכיר (סימן לא אות ה) שביאר דליכא לפרושי דברי הרי"ד ע"פ הסמ"ע. ועי' בחידושי הגרנ"ט (קדושין סימן צב). ויתירה מזו מצאתי להתוס' רי"ד שכתב להדיא שלא כדעת הסמ"ע, דכתב (בקדושין יג ע"א) דהרוצה להקנות שדה לחבירו במתנה, יתן לו פרוטה ועי"ז יקנה לו את השדה. והתם ודאי לא הוו דמי שוויו של השדה. ע"ש. ושו"ר שכבר העיר בזה באמרי בינה (קונטרס הקנינים סימן א). וידידי מהר"ר יעקב זריהן נר"ו הוסיף בזה מש"כ בס' העמק שאלה (פר' ויחי שאילתה ל"ג) דכן מבואר ברשב"ם (ב"ב מ"ד ב' ד"ה ומקשינן) דמהני קנין כסף לענין מתנה, ושכן מוכח בתוס' בבכורות (י"ג ב' ד"ה מיד), וכ"כ בחי' חמדת שלמה (קידושין כ"ז ב') בביאור ד' התוס' (שם ד"ה במה) דקרקע נקנית במתנה בקנין כסף. ובשו"ת מהרש"ם (ח"ה סי' ג') מוכיח מהרשב"ם הנ"ל דמתנה מהני בכסף, דע"כ ס"ל כהט"ז דכסף הוי בתורת מעשה קנין בעלמא, דאל"כ לא הי' מתנה נקנה בקנין כסף. וכ"כ בחי' חמד"ש בקידושין שם. וכ"כ בחי' הרי"ם (חו"מ סי' ק"צ סק"ג) דודאי דלפי"ד הסמ"ע ל"מ קנין כסף במתנה. וגם בדברי יחזקאל (סי' ל"ט סק"ד) כ' דתליא בפלוגתת הסמ"ע והט"ז. ובהעמק שאלה שם כ' הוכיח מד' הטור (סי' רמ"א) שפירש דיני קניית מתנה ולא כתב דמהני כסף. עכ"ד נר"ו.
ולע"ד נראה דממתני' בבא בתרא (קנו ע"א) משמע דלא כדברי הסמ"ע, דאיתא התם: המחלק נכסיו על פיו, רבי אלעזר אומר, אחד בריא ואחד מסוכן, נכסים שיש להם אחריות, נקנין בכסף ובשטר ובחזקה. ע"כ. וכן הובא בגיטין (יד ע"ב). הרי להדיא דמתנה נקנית בכסף, אע"ג דאינו כסף שיווי המקח. ואף רבנן דפליגי עליה דרבי אלעזר, בהא מיהא מודו דבעלמא מתנה נקנית בכסף [ושו"ר למהר"א וייס בס' מנחת אשר (עניני קדושין ונשואין סימן א וסימן ה) שדייק כן מדברי מרן בחו"מ (סימן רמא) שכ' שקניני מתנה הם כקניני מכר. וכתב דהיינו שלא כהסמ"ע. עש"ב. ועדיפא הו"ל לאתויי ממתני' דתני לה בהדיא]. וש"ב הרב מנשה אביעזרי נר"ו אמר לדחות, דאפשר דאיידי דנקט הש"ס בכל דוכתי ג' הקנינים בהדי הדדי, נקיט להו נמי הכא בהדי הדדי, אע"ג דקנין כסף אינו שייך במתנה. ושכן מצינו בכמה דוכתי [עי' בתוס' (מכות יג ע"א) ובפירוש הרא"ש (תמיד לג ע"א ד"ה נטל) ובס' ילקוט יוסף א"ח (מהדורת תשס"ד סימן קכח הערה פב)]. וכן אמר לי מהר"ח פרידמן נר"ו (מח"ס חלקת חנוך). וכשהרציתי דחיה זו בפני מהר"ש דבליצקי ז"ל (מח"ס זה השלחן ועוד) אמר לי שהוא דוחק. ושו"ר במלואי חותם על האבני מלאים (בהוספות שבסוף ח"ב, לסימן כט) שקדמני בראיה זו, ונשאר בצע"ג. ע"ש. וע"ע בקובץ בית אהרן וישראל (שם עמ' קס).
וע"ע בענין זה בראש דוד (פרשת בהעלותך ד"ה וראיתי, בהנד"מ דף תי ע"ב). ובמנחת חינוך (מצוה מג). ובאבן האזל (פ"א מהלכות מכירה דין ד). ובקובץ שעורים (ח"א, קדושין אות י"ב וכ"ג). ובחדושי רבי שמעון יהודה הכהן (קדושין סימן א). ובשו"ת חשב האפוד ח"ב (סימן קה). ובפתחי חושן (ח"ז פ"ג הערה ו). ולהגר"נ פרצוביץ בקובץ קול התורה (גליון מו עמ' קיז). ובמלואי חותם על ספר אבני מלאים (סימן כט הערה קמא והלאה). ולמהר"א נבנצל נר"ו במאמרו שבקובץ מבקשי תורה (גליון כה סימן שי) [ומ"ש שם כדברי הסמ"ע סימן קד, ט"ס וצ"ל קצ]. ולהר' יהודה אריה ניימן נר"ו בקובץ ביכורים - משכן משה (תשנ"ח). וע"ע במש"כ בס"ד להביא ראיה לדברי הסמ"ע בחי' כ"י לקדושין י"ד ע"ב רש"י ד"ה שמגרעת.
[דברינו אלה נדפסו בחלקם בס' משכיל לדוד להרמ"ז ז"ל הנד"מ (עמ' יד). ונדפסו ברובם בקובץ העמק (היו"ל בקרית ספר, גליון ב, כסלו תשנ"ט, עמוד כא)].
שם ע"ב סוף אות ז - וע"ע בשו"ת נכח השלחן (בחי' הש"ע שבסה"ס סימן קצ ס"ג).
דף תסג ע"א סוף אות ט 'בהנאת מתנה זו' - לכאורה אין קנין זה בגלל הנאת קבלת המתנה, שכן דוקא באדם חשוב אמרינן הכי כבסעיף הבא, אלא הוא קנין כסף דיליף מבינייהו דערב ועבד כנעני. ועי' בשו"ת מאורות נתן (סימן פא אות יד).
שם ע"ב שורה יד - צ"ל אלא כיון דיכול להבריחו הלוה, יכול לתופסו.
שם שורה יט 'זלה"ה' - ועי' בקצות החושן (אות ה).
דף תסד ע"א אות יג שורה ג 'קצ"א ס"ג' - כוונתו למש"כ שם סק"ד.
שם 'נקנה בכסף' - כמ"ש מור"ם בהגה להלן (סימן קצה ס"ט). ושם הביא הרב המחבר (אות יז) דברי הסמ"ע שהטעם הוא דאין דרך לכתוב שטר. ועי' בפתחי חושן על קנינים (פ"ב הערה כב) שהעיר שבזמנינו מקפידים על שטר בשכירות קרקע. אולם ראה בעט סופר שבסוף ספר מורה צדק להרמ"ז ז"ל (דף כד ע"ב) שאף במראכש היה להם שטר שכירות קרקע [והדברים נדפסו שנית בקובץ אבקת רוכל (גליון יד עמוד ט)]. וע"ע בס' פסקי תשובות (סימן תמח אות ל).
שם ע"ב אות טו - וכ"כ בבדק הבית להלן (סימן רד ס"ה).
דף תסה ע"ב סוף אות יט - וראה להלן בדברי הרב המחבר ז"ל (אות כח) שכתב לדייק מדברי מר"ן כד' הט"ז, והט"ז שם כתב שדבריו לשיטתיה דהכא.
שם סוף אות כב - כוונת הרב המחבר ז"ל היא למש"כ הסמ"ע שם בדעת התוס' דמיירי שאמר כן הלוקח שיקנה כנגד הכל אף אם המוכר לא גילה דעתו שמקנה לו בהן את כולן.
דף תסט ע"ב אות ד שורה ד 'אבל שטרות שלנו עיקר הקנין הוא בקנין סודר, והשטר אינו אלא לראיה בעלמא' - וכ"כ עוד הרב המחבר להלן (סימן רט אות יג). וראה עוד בדברי הרב המחבר להלן (סימן רנג אות מז).
דף תע ע"ב סוף אות ו - אולם בקצות החושן (אות ג) כתב שאפילו נאבדו באונס קנה, אף בלא אמר מעכשיו. ע"ש. ועי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות יח).
שם סוף אות ז - וע"ע בט"ז (להלן ס"ס קצז).
שם בסוף העמוד בהערה 'ימ4' - צ"ל 4.
שם בסוף ההערה - וכן לעיל סימן קצ (ס"ק יג), ובפתחי תשובה (שם סוף אות ה), ובכסף הקדשים (סימן קצ), ובפתחי חושן על קנינים (פ"ב סעיף יד).
דף תעא ע"ב סוף אות ג - וכ"כ הסמ"ע (אות ד).
דף תעב ע"א סוף שורה ד 'שוב ראיתי בהרב בית יוסף' - הסמ"ע הנ"ל הביא הדברים בשם ב"י המובא כאן, ואף הרב המחבר הזכיר כבר בתחילת דבריו שבב"י יש ב' תירוצים. ולא ידענא מה הוסיף בזה.
דף תעג ע"א סוף אות ט - לכאורה כוונתו היא שמה שיכול להשתמש בשדה זה לשמור בו דברים נקרא תועלת, ולא דמי לסוכר אמת המים שבאה להזיק, דשם הוא סילוק ההיזק גרידא. והרב רפאל שוויכה נר"ו אמר עוד, שיבואר הענין עפ"ד הסמ"ע (אות י) שכל ישראל מצווים להסיר ההיזק המיידי שבא לחבירו, אבל לכאורה אין חיוב לבנות גדר לשדה חבירו, ששם ההיזק אינו לפנינו.
שם סוף אות י - ועי' בפתחי חושן על קנינים (פ"ה הערה כד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תעד ע"ב סוף אות טו - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות יז וביאורים אות ד).
דף תעה ע"ב אות כ שורה ו - צ"ל החזיק במכורות אין.
שם אות כא - צ"ל עיין להלן סי'.
דף תעז ע"א שורה ח מלמטה - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות ג).
עמוד תפא בהערת הרב המגיה אות יא - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (סימן רכז אות כה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תפח ע"א סוף אות ו - וי"ל דמור"ם סמך על מה שכתב בסעיף א' לשון יש אומרים, ולכן לא ראה צורך לחזור ולכתוב לשון זה כאן. א"נ י"ל דמיירי ברכוב דאף לדעת מר"ן קני במשיכה ומסירה ביחד לד' הר' נתה"מ (ביאורים אות ה), ושם מבואר שבכה"ג שב' הקנינים הם ביחד, מועיל מה שמועיל בכל אחד לחודיה. וי"ל דה"ה הכא.
שם ע"ב שורה ד 'על דברי המחבר' - וכ"כ בבאר הגולה (סוף אות ט) ובנתיבות המשפט (חידושים אות ט).
שם סוף אות ח - כ"כ הסמ"ע (אות יד) בשם הע"ש, אלא שסיים בצ"ע. וע"ע בט"ז ובקצה"ח (אות ב) ובנתה"מ (ביאורים אות ב) ובהגהות רעק"א (סעיף ג) ובמה שכתבתי לעיל (אות ו בגליון).
דף תפט ע"א סוף אות י - ובשו"ת אור לציון (ח"א ח"מ סימן ו) כתב שלדעת מר"ן אם בחליפין לא אמר מעכשיו, ספיקא הוי. ע"ש. וראה עוד בפס"ד למהר"ר יצחק בירך דסקל נר"ו.
שם ע"ב אות יג שורה ח - צ"ל באגם או ברשות.
שם שורה י 'היפך הש"ך' - ועי' בחי' רבינו העשיל מקראקא (בסוף הסימן), ובנתיבות המשפט (חידושים אות טו), ובקצה"ח (אות ד).
דף תצג ע"א אות יב שורה ח - צ"ל שלא נמצא הקונה באותו מקום (שבו נמצאת הסחורה).
דף תצה ע"א אות כא - וראה בנתיבות המשפט (חידושים אות כד) מה הדין אם נשאר חייב לו מעות. ובעיקר הדין, בהגהות רעק"א כתב שאין נראה כן דעת תוס' (ערובין פא ע"ב ד"ה שמא יאמר). ולא מצאתי משם ראיה לנידון דידן, שכן הן אמת שבקושייתם האחרונה כתבו שהוא שומר שכר על החטים, אולם לפי התירוצים שכתבו אין הדבר כן. וראה בפתחי חושן על קנינים (מהדורה שניה פי"ג סט"ו) מש"כ בזה. ועי' בב"י (סימן ר סעיף א) שהביא לשון הרא"ש (ב"מ פ"א סימן לא) דשמירת הנותן חשובה לו כשמירתו. וה"ה לגבי מוכר כדמוכח שם. ולא מסתבר לומר כן אם אינו אפילו כשומר חינם. ואולי כוונת הרא"ש בגלל המצווה של לא תעמוד על ממון רעך. אבל גבי נשרפו חיטיך בעליה משמע דחז"ל חשדו במוכר שלא יקיים מצוה זו. ושו"ר בקצות החושן (סוף אות ב) שכתב לבאר כוונת הרא"ש בדרך אחרת דלא כדברי מר"ן בב"י.
שם בסופו - מש"כ הרב המגיה שכוונת הרב המחבר לעיין במה שכתב בסימן רצא אות ו-ז, לכאורה מש"כ שם באות ז שכשאומר הא ביתא קמך לא קיבל השמירה אף אם קיבל ממנו שכר השמירה, לא שייך לכאן. ואולי כוונת הרב המחבר היא גם למש"כ שם באות ד שאין חילוק בין היזק דאתי ליה מעלמא להיזק דאתי ליה מחמת שומר ובהמותיו.
דף תצח ע"ב אות א - וראה עוד בקצות החושן (סימן קפט אות א) מש"כ בדברי מוהרימ"ט אלו.
דף תצט ע"א אות ב - אולם ראה בנתיבות המשפט (חידושים אות ה) שלדעת מר"ן בעינן שיהיה בצדו ממש, אבל בעומד ברחוק קצת ואפילו יכול לשומרו לא מהני. וע"ע בפתחי חושן על קנינים (מהדורה שניה פ"ח הערה ה והערה ו). ושם הביא דברי מר"ן בב"י (א"ה סימן קלט) גבי גט דלא מהני בחצר גדולה שכשהיא עומדת במזרחו אין מערבו משתמר לדעתה. וזה דלא כדברי הרב המחבר.
דף תק ע"ב אות ט שורה ה - וכ"כ בנתיבות המשפט (ביאורים אות ח). עש"ב.
שם בהערת הרב המגיה סוף אות כו - אינו שם כי אם לגבי מסירה, ולענין כליו של אדם כן הוא ברשב"ם שם (פה ע"א ד"ה חוץ), שכן מוכח לקמן בברייתא דד' מדות.
דף תקא ע"א אות יא - לכאורה דבריו צ"ע, דאי הכי מה בא לחדש מר"ן בש"ע בסעיף זה, והלא כבר בסעיף הקודם כתב שקונים לו כליו של קונה ברשות מוכר באומר זיל קני. אלא אם נאמר שחזר בו בבדק הבית ממה דס"ל כשכתב את דבריו בש"ע. וראה עוד בקרית מלך רב (פ"ד מהלכות מכירה ה"א) שלדבריו גם בבדק הבית ס"ל שבנידון דסעיף ד' אינו צריך לומר לך וקנה. וכן הוא להדיא בדברי ר"י מיגאש, וכמובא בש"ס מתיבתא (ב"ב פה ע"ב ילקוט ביאורים דף כד סע"ב מדפה"ס). ע"ש. ועי' בערוך השולחן (אות יא).
דף תקו הערה כז שורה ב - צ"ל פרדס רימונים.
שם הערה כח - ועיין בס' ציון במשפט למהר"ר רפאל משה אלבאז (ערך מכירה אות סה).
דף תקז ע"א אות ג "די"א אלו לא פליג" - וכ"כ בשו"ת ויאמר יצחק (ח"מ סימן לו ד"ה ולפ"ז). ע"ש. וראה עוד במש"כ בגליון להלן (דף תקטו ע"ב אות יח).
דף תקח ע"ב שורה ג - צ"ל אמות קרקע לפלוני.
שם בסוף העמוד - אולם בשו"ת הרשב"א (ח"ב סימן קכד) כתב לחלק בזה בין דין אגב לדין החזיק. וראה עוד בשו"ת הרשב"א (ח"ג ס"ס קיד). ובפרישה (אות ז) כתב לבאר החילוק בזה. והביאו בסמ"ע (אות טו). והסכים הש"ך (אות ה) לדבריו. וע"ע בפתחי חושן על קנינים (מהדורה שניה פ"ט הערה כד).
דף תקט ע"ב אות ט שורה ג - לא מצינו בסמ"ע שכתב דברים בשם מר"ן בבית יוסף, וכנראה צ"ל 'הט"ז'.
דף תקי ע"א אות יב שורה ב - יש להעיר שבבית יוסף הביא זאת בשם הר"ן, אולם הביא בשם הרא"ש דלא ס"ל הכי. ולכאורה מלשון מר"ן בש"ע שכתב שלא קנה ושוב כתב שיש מי שאומר דבמציאה מהני תפיסה, נראה שלא ס"ל כלל כדעת הר"ן. וכן נראה מלשון הש"ך (אות ט) והנתה"מ (חידושים אות כד) בדעת הש"ע.
עמוד תקיא בהערת הרב המגיה אות לב - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (סימן רכז אות כה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תקיב ע"א אות ה - ובהגהות אמרי ברוך כתב שכן מבואר בדברי הרמב"ם (פי"א מהלכות מעשר שני הי"א). ע"ש. ועי' במהר"י קורקוס ובספר המפתח על הרמב"ם (שם). וראה בנתיבות המשפט (ביאורים אות ב) מה שדחה הראיה מר"ג וזקנים.
שם בתחתית העמוד הערה לג - הערה זו שייכת להלן בדברי הרב המחבר אות ט במקום שמצויין בו אות לד. וכאן שייכת ההערה שבעמוד הבא אות לד.
דף תקיג בתחתית העמוד הערה לד - ראה במה שכתבתי בגליון העמוד הקודם.
שם ע"א אות י שורה ד - לא ידעתי מאיפוא הוכיח הרב המחבר מדברי מר"ן בב"י דלא פליגי, ואי ממה שהביא דעות כמה ראשונים דלא כהרא"ש, י"ל שפסק כהרא"ש בסתם כי הוא א' מעמודי ההוראה.
שם ע"ב אות יא - ועיין בב"י שכ' שאע"פ שהמקח הוא אחד, קנה לחצאין אם יכול ליחלק. וראה עוד בשו"ת הלכה למשה למהר"ר רפאל משה אלבאז (ח"מ סימן קס). ודברי הרב מחנה אפרים (הלכות מכירה פ"ד ס"ט) שהביא שם, הובאו גם בספר הליקוטים שבסוף הרמב"ם הוצאת פרנקל (פ"ה מהלכות מכירה ה"ב).
דף תקיד ע"ב שורה ג - ממה שהזכיר דברי הט"ז (סעיף ג), נראה שכוונת הרב המחבר ז"ל לדברי הסמ"ע אות ז, שציינו הסמ"ע באות י. וע"ע בקצות החושן (אות ב) ובנתיבות המשפט (חידושים אות י) ובפתחי חושן על קנינים (מהדורה שניה פ"ז הערה מח).
שם אות טז - ועי' בקצות החושן (אות ד).
דף תקטו ע"ב אות יח - נראה שהרב המחבר הבין שהכוונה מדין חצר ולא מדין אגב, שכן מה שציין (לסימן קצח וסימן ר) מיירי בקנין חצר. ומה שכתב דאגב קרקע אינו צריך משתמר, כוונתו למה שכתב לעיל (בסימן ר אות ב) דבנמצא בעיר סגי. ע"ש. אלא שלכאורה קשה מדוע כתב הרב המחבר בסוף דבריו בשכירות מקום בעינן משתמר או עומד על גבה, ואילו ברישא כתב דאין צריך משתמר, והרי תרוייהו מיירי באותו ענין, והול"ל את הדברים באותו לשון. ולכן נראה יותר דברישא מיירי הרב המחבר בקנין אגב דלא בעינן משתמר. ולפי זה יש מדברי הש"ע כאן ראיה נוספת למה שכתב הרב המחבר לעיל (סימן רב אות ג) דבקנין אגב מהני נמי אם הקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה. ועיין במש"כ בגליון שם.
והנה בסמ"ע (אות טז) כתב דהכא מיירי בקנין חצר. ובטור הביא ב' הקנינים. ובביאור הגר"א (אות לו) כתב שהוא קנין משיכה.
דף תקטז ע"ב, בקני את וחמור - ראה במש"כ בס"ד להלן בגליון (דף תקסא ע"ב אות ט).
שם בסופו 'וכ"כ הסמ"ע' - ועי' בקצה"ח (אות ו) ובנתה"מ (ביאורים אות ח).
דף תקיז ע"א אות א שורה ד - צריך לתת הפסיק לאחר תיבת 'אזוזי'.
שם ע"ב אות ב 'ומדבריו מוכח' - וכן מוכח מדברי ביאור הגר"א (אות ה ובהשמטות שבש"ע מהדורת צורת הדף).
שם שורה ו 'דדברי רב האי סתומים' - וראה בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות יב) שהביאו לשון רבינו האי בספר המקח דמיירי שכבר אירע האונס.
שם אות ג בסופו 'ש"ך ס"ק ד' - לא ידענא מה הכוונה בציון זה.
דף תקיח ע"ב אות ו שורה ג - אולם ראה בפתחי חושן על קנינים (מהדורה שניה פט"ו הערה ז) שי"א שיש בזה צד קנין, כיון שרבים דינן כקהל שאינם צריכים קנין. ועי' במש"כ בגליון שם.
שם שורה ה - נראה דצ"ל רמ"ג ס"ב.
דף תקכ ע"א אות א, דלא בעינן שיאמר בפירוש רוצה אני - אולם ראה בנתיבות המשפט (חידושים אות א) דהיינו דוקא כשאנסוהו באונס אחר באונס הגוף או בממון. והו"ד בספר פתחי חושן על קנינים (מהדורת תשע"ו פכ"ב הערה א). ע"ש.
וכתב עוד בנתיבות המשפט (ביאורים סוף אות א) שגם לשון מרן בש"ע יש לפרש כן, דמה שכתב 'אפילו תלוהו' היינו דברישא מיירי אפילו באונס ממון או הכאה, ואח"כ כתב דאפילו תלוהו שהוא אונס נפשות המקח קיים. ע"ש.
ולכאורה יש להעיר בזה ממה שדן לומר בהגהות חכמת שלמה (סעיף א) שבאונס מיתה אף בתלוהו ויהיב הוי מתנה [והדבר פלא שלא הזכיר מש"כ בזה בבית יוסף (סעיף יב) ודברי הרשב"א שהובאו שם. וע"ע במשנה למלך (פ"י מהלכות מכירה ה"א) שהקשה ע"ד רבינו המרדכי דס"ל שבאונס מיתה הוי מתנה, מדאיתא בש"ס גבי מתן תורה דמכאן מודעא רבה לאורייתא. ובספר המפתח (שם) הביא דברי האחרונים שדנו בקושיא זו. גם עי' למהר"א וייס נר"ו (מח"ס מנחת אשר) מש"כ בזה באתר תורה-בייס. וע"ע באתר עולמות. ומה שציין בספר המפתח הנ"ל לדברי הרב חתם סופר בחידושיו לגיטין, הנה כתב לתרץ שם עפ"ד הרשב"ץ שבאונס מיתה של קרוב משפחתו לא גמר ומקני. ויש להעיר שקושית הרב משנה למלך היא על דברי רבינו המרדכי, ורבינו המרדכי ס"ל שאף באונס מיתה של קרוב משפחתו גמר ומקני, כמו שהביא בשמו הרב חתם סופר שם. ועוד אפשר לתרץ עפ"ד הרב פתחי תשובה (אות ה) בשם הרב חמדת שלמה דבכפאוהו להתחייב על העתיד לא מהני. ע"ש. וה"ה קבלת התורה הוא התחייבות לקיים תורה לעתיד. ובשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן כו) מוכח דס"ל דאף באונס מיתה לא גמר ומקני. ועיין במש"כ בס"ד בגליון שם], ולפי זה יש חידוש יותר גדול באונס ממון מאשר באונס מיתה. וא"כ מדוע כתב בש"ע 'אפילו תלוהו'.
איברא דאף אם נבאר דברישא מיירי בלא אונסו באונס אחר ובסיפא מיירי באונסו באונס אחר, עדיין יקשה לישנא דאפילו, שכן חידוש גדול יותר הוא מה דלא בעינן שיאמר רוצה אני באינו אונסו אונס אחר.
שם אות ב - אולם בנתיבות המשפט (חידושים אות ד) כתב דלמאן דס"ל דזקיפת מלוה לא מהני, גם לא מהני הודאתו על קבלת הממון והיינו שיראו העדים את קבלת הממון. ע"ש. ולדבריו מכיון שמר"ן בש"ע ס"ל דזקיפת מלוה לא מהני (כדדייק הרב משנה למלך, וראה בדברי הרב המחבר להלן אות ז), א"כ למה פסק מר"ן בש"ע שגמר והקנה אע"פ שלא לקח הדמים בפני העדים.
שם ע"ב אות ג - משמע מדברי הרב המחבר ז"ל דבעינן שלקח מיד כל דמי המקח. וכתב בפתחי חושן על קנינים (מהדורת תשע"ו פכ"ב הערה ח ד"ה שו"ע) שכן משמע מדברי הרב משנה למלך (פ"י מהלכות מכירה). והוא בדברי הרב משנה למלך שם ריש הלכה א.
ובמה שכתב לפסוק כדברי מר"ן בש"ע סעיף ד בשם יש מי שאומר - כן פסק גם בתשובות חכמי מראכש (סימן יח דף לא רע"ב).
דף תקכא ע"א אות ד שורה א 'והוא מעצמו אחר האונס עשה אחריות' - משמע מדבריו שאם בשעת האונס כתב אחריות, אמרינן דמסתמא אנסוהו גם על האחריות. והוא כדברי הרב נתיבות המשפט (חידושים אות ד וביאורים אות ג) שלדברי הט"ז (בסעיף ג, שהזכיר הרב המחבר ז"ל להלן בסמוך) אמרינן דמסתמא אנסוהו גם על האחריות ולא מהני. וכתב שם שלדברי הסמ"ע מהני.
ואולי יש מקום לדייק בדברי הרב נתיבות המשפט (ביאורים אות ג) שכתב שמור"ם השמיט דין אחריות גבי מכר משום שסמך על מש"כ בסימן קנ"א, ולא כתב לבאר אמאי מר"ן בש"ע השמיט דין זה, ובסימן קנ"א הם דברי מור"ם בהגה, וכאן כתב הרב נתיבות המשפט דבריו על מה שכתב מור"ם דהודאתו לחוד לא מהני. משמע קצת דס"ל שלדעת מר"ן בש"ע שהודאה לחוד מהני ולא תלינן שאנסו גם בזה, ה"ה גבי אחריות דלא תלינן דאנסיה גם על האחריות. וזה דלא כמו שדייקנו מדברי הרב המחבר ז"ל דס"ל דאמרינן דמסתמא אנסו גם על האחריות. וע"ע בהגהות דרישה ופרישה (אות ה) ובספר פתחי חושן על קנינים (מהדורת תשע"ו פכ"ב הערה יא והערה נח) ובדברי הרב המחבר ז"ל (להלן אות טז).
שם ע"ב אות ז שורה י - יש להעביר את מיקום הפסיק לאחר תיבת 'מקח'.
שם אות ח - גם בנתיבות המשפט (חידושים אות ח) הביא דברי הש"ך. ובהגהות רעק"א העיר ע"ד הש"ך שמדברי הרמב"ן במלחמות (סוף כתובות) משמע שהמקח בטל.
דף תקכב ע"א אות י 'כי אם העידו על פה' - וכ"כ בתשובות חכמי מראכש (סימן יח). ומהר"ר רפאל ן' צור נכדו של הרב יעב"ץ הביא שם דברי הרב מר זקנו בענין מודעא שלא בפני בית דין ולא הביא דבריו בענין מודעא על פה. וכנראה לא היה פס"ד זה בידו.
שם ע"ב אות יב 'במה שכתבתי לעיל' - ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם סוף אות יג - צ"ל ס"ק ז. וע"ע בנתיבות המשפט (חידושים אות ח).
שם בהערה שורה א - צ"ל וצדקה ביעקב.
וראה במש"כ בס"ד בגליון שו"ת רבי דוד צבאח שם.
דף תקכג ע"א אות יד שורה יג - וכ"כ בפתחי תשובה (אות ה) בשם האחרונים. וכ"כ מהרר"מ אבן מוחא בפס"ד שהובא בשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן לא דף קסח ע"א). ועיין בדברי הרב המגיה שם.
שם שורה טו - וכ"כ בהגהות רעק"א בשם שו"ת בית שלמה (סימן ז). והו"ד בספר פתחי חושן על קנינים (מהדורת תשע"ו פכ"ב סוף הערה ס). והספרים בית שלמה ותקפו של יוסף אמ"א. ולכאורה לא משמע כן מדברי מר"ן בב"י (סוף סעיף יב) שהשוה לחלוטין בין התובע לנתבע. וראה לעיל סמוך ונראה שכתב הרב המחבר ז"ל לדחות דברי מהר"ר עוזר מדברי מר"ן בש"ע שלא חילק (וכיו"ב כתב עוד הרב המחבר ז"ל להלן בסוף אות טז). וה"ה בנ"ד. ומדברי הרב פתחי תשובה (אות ז) מוכח שגם דעת בנו של הרב נודע ביהודה (מה"ת סימן לה) דלא כמוהר"ר עוזר. וכ"כ חכמי מראכש בפס"ד שנדפס בשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן לא).
שם אות טו - וראה עוד בנתיבות המשפט (ביאורים אות ט) מש"כ על תשובת הרא"ש זו.
שם ע"ב אות טז - עיין לעיל (דף תקכא ע"א אות ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תקכד ע"ב אות כ - ועי' בתשובות חכמי מראכש (סימן קלז ד"ה ואת"ל והלאה) אם הלכה כמהריק"ו. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תקכה ע"א אות כא - ע"ע בנתיבות המשפט (חידושים אות טו) ובתשובות חכמי מראכש (סימן קכ דף רפב ע"ב).
שם אות כב - ע"ע בנתיבות המשפט (חידושים אות טו) ובהגהות רעק"א. ומדברי הרב יעב"ץ בשם מוהריק"ש שהביא הרב המחבר באות הבא מוכח נמי דס"ל כדעת מר"ן. וכ"כ בתשובות חכמי מראכש (סימן צה ד"ה והנה, וסימן קכ דף רפב ע"ב) ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אונס אות כט).
ובמש"כ דבפרהסיא ובפני בית דין גזים ועביד - כ"כ גם בתשובות חכמי מראכש (שם דף רפג ע"ב ד"ה מסקינן).
ובמש"כ דגוי ודאי גזים ועביד - ראה בתשובות חכמי מראכש (ס"ס צה) הנ"ל שכתבו שכ"ש בפחד שהפחידוהו גוים והם גזמי ועבדי וכו'.
שם ע"ב סוף אות כג - ראה במש"כ בס"ד בגליון באות הקודם.
ובענין המוחזק בכך - כ"כ גם בתשובות חכמי מראכש (סוף סימן יח). ע"ש.
דף תקכו ע"א אות כה שורה א 'עיין בט"ז' - וע"ע בנתיבות המשפט (חידושים אות יח).
שם שורה ו 'מרן' - הכוונה היא להרמב"ם, שמר"ן בש"ע העתיק לשונו.
שם ע"ב אות כו שורה א 'ואפשר דטעות נפל בדבריו' - וכ"כ בתשובות חכמי מראכש (סימן יח דף לב רע"א) ובנתיבות המשפט (חידושים אות כ בסוגריים).
שם אות כז - ע"ע בשו"ת רבי דוד צבאח (דף ריח ע"ב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תקכז ע"א אות כח שורה ג - צ"ל הרב בית חדש (אות ו). והו"ד בפתחי תשובה (אות ח). ע"ש. אלא שהב"ח לא כתב לישנא דידעינן באונסיה שהביא הרב המחבר ז"ל להלן בסמוך. והמעיין בספר תקפו של יוסף יראה שהביא האי לישנא משמיה דמהרי"ט. וע"ע בתשובות חכמי מראכש (הנדפס בספר תורת מראכש שי"ל בשנת תשפ"א, סימן קלז ד"ה ונענו הב'), ובשו"ת רבי דוד צבאח (דף ריח ע"ב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם לפני אות כח 'סעיף ט' - תא"מ.
דף תקכח ע"א ד"ה ומה, הביא דברי מהריט"ץ - ועי' במש"כ בדבריו בשו"ת נכח השלחן למהרח"מ לבטון (בחי' הש"ע שבסוה"ס).
שם שורה ט - ועי' בקצות החושן (אות ח).
שם בדברי הראשונים נ"נ - והובאו דבריהם גם בתשובות חכמי מראכש (סימן עח עמוד קנח ד"ה נשאל). ע"ש.
שם ע"ב אות לב בשם הרב יעב"ץ - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות יז).
דף תקכט ע"ב אות לד בשם חלקת מחוקק ובית שמואל שתמהו על פסק מור"ם בזה - גם בהגהות רעק"א ציין לדבריהם. ובביאור הגר"א (אות לב) כתב שכל הפוסקים חולקים ע"ד בעל העיטור. ועיין בפתחי תשובה (אות יא) ובשו"ת נכח השלחן למהרח"מ לבטון (בחי' הש"ע שבסוה"ס סימן רה לפני ס"ז).
שם שורה י 'אלא מספק משום חומרת אשת איש' - גם בנתיבות המשפט (ביאורים אות יח) כתב לתרץ דרק משום חומרא דקידושין הביא דיעה זו בקידושין. ובקצות החושן (אות ט) כתב לציין לדבריו לעיל (סימן ט אות א). ושם נראה דס"ל להלכה שאם אנסוהו לקנות אינו קנין. וכן דעת הרב חכמת שלמה (א"ה ר"ס מב). ע"ש.
שם אות א - ועיין בהגהות רעק"א.
שם בשולי העמוד אות מא בשם הרב בית שמואל מהדורה קמא - שם כתב תירוץ אחר, דשאני אשה שנותן לה פרוטה בלבד. ועי' לעיל (דף תסב ע"א בגליון) בענין כסף קידושין אי הוי כסף שיווי.
דף תקל ע"א אות ב - ועיין בשו"ת מהריט"ץ (סימן קסג-קסד) ובקצות החושן (אות א) ובנתיבות המשפט (חידושים אות א וביאורים אות א) ובשו"ת הרשב"א (הנדפס מכתב יד ע"י מכון ירושלם, סימן שטו בדברי הרב המגיה אות ב).
שם אות ג שורה ג - עיין בב"י בשם בעל העיטור, ובדרכי משה (אות א), ובדרישה (אות א), ובשו"ת הרשב"א (הנדפס מכתב יד ע"י מכון ירושלם, סימן שטו בדברי הרב המגיה אות ח).
שם שורה ד - ובדברי הרב המחבר שם, ובדברי מור"ם בהגה (להלן סעיף ד), ובקצות החושן (אות ב), ובנתיבות המשפט (סימן רז חידושים אות ה).
דף תקלב ע"ב סוף אות ב בשם הרשב"א - וע"ע בשו"ת הרשב"א הוצאת מכון ירושלם (ח"א סימן תתקעב הערה ז).
שם בהערת הרב המגיה אות מג - אולי הכוונה לסימן פב סי"ב.
דף תקלג ע"ב, שורה ו מלמטה - צ"ל וכמו שכתב.
דף תקלד ע"א סוף אות ו 'ועיין בש"ך' - ובבאר היטב (אות ז) כתב שהש"ך רמז למש"כ הט"ז. ובנתיבות המשפט (חידושים אות ז) הביא דברי הט"ז להלכה. ועי' בפתחי תשובה (אות ד).
שם ע"ב אות ח שורה ו - וכתב בנתיבות המשפט (חידושים אות ז) שאם נתקיים המקח, הפירות הן ללוקח למפרע.
שם אות ט שורה ו 'אף שנולד האונס' - אחר זמן. כן הוסיפו בטור הוצאת מכון ירושלם עפ"ד רבינו ירוחם שלפנינו.
שם שורה ז - צ"ל אלא הדרי זביני. כ"ה בב"י.
דף תקלה ע"א אות י - מדברי הרב המחבר ז"ל (כאן ובאות הבא) מוכח דס"ל להלכה כדברי מור"ם בהגה כאן. אולם ראה בנחלת צבי ובפתחי תשובה (אות ה) אם מר"ן נמי ס"ל הכי.
שם אות יא - ועי' בפתחי תשובה (אות ו). וע"ע בדברי הרב המחבר ז"ל להלן (סימן רל אות ג), וציין לזה באות הבא.
דף תקלו ע"א אות טז - עי' בנתיבות המשפט (חידושים אות יב).
דף תקלז ע"ב שורה א - וכ"כ בנתיבות המשפט (חידושים אות יד).
שם אות כ - דברי מר"ן בב"י הם במחודש יז, וכמ"ש הרב המחבר ז"ל להלן (אות כה). ע"ש. וראה בבדק הבית (סעיף יג), ובפתחי תשובה (אות יא), ובשו"ת רבי דוד צבאח (חידושי דינים אות כא, עמוד רכח), ובספר ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך דברים אות יב, עמוד קז ד"ה אם נשבע; ובערך לי ולא ליורשי), ובספרו תורבץ החצר (ערך דבר שלא בא לעולם אות ג וערך לי ולא ליורשי). ובחכמת שלמה כאן כתב לחלק בין התנה מוכר להתנה לוקח. וע"ע בדברי הרב המחבר ז"ל להלן (בדיני הטבה שבסוף הסימן אות ג), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם אות כא שורה ד - גם בסמ"ע (אות יג) הביא ב' התירוצים. ובט"ז ביאר באופן אחר. ובנתיבות המשפט (חידושים אות טו) הביא ג' התירוצים. ועיין בהשמטות לחידושי הפלאה ובספר המפתח על הרמב"ם הוצאת פרנקל שם.
שם שורה ה, כתב שתירוץ ב' הוא העיקר - גם בלחם משנה שם הזכיר את תירוץ מר"ן בב"י, וכ' שכן תירץ גם מהריב"ל (ח"ב סימן עד). ותשובה זו של מהריב"ל ציין אליה בש"ך (אות י).
דף תקלח ע"א שורה יז - צ"ל נסתלקו ידיו. וכ"ה בב"י ובכס"מ.
שם בשולי הגליון הערה מז - הערה זו שייכת בדברי הרב המחבר ז"ל להלן (סוף אות כט), וכמו שציין הרב המגיה לעיל (סימן עג הערה קכט).
דף תקלט ע"א אות כב שורה ד - כאן תיקן הרב המחבר את לשון הרב לחם משנה. וראה ברמב"ם הוצאת פרנקל שתיקנו באופן אחר.
שם שורה יד - צ"ל סעיף יב. והנה תיבות 'וכמ"ש ס"ס קפב' אינם בדברי הרב לחם משנה, אלא היא הוספת הרב המחבר, ונראית כוונתו ששם פסק מרן בש"ע שהמקח קיים כי השליח הוסיף התיבות 'בטוב תתפשרו', משא"כ הכא שלא השיבו תשובה ברורה.
וראה בהשמטות הגר"א על הרמב"ם (שבסוף הלכות מכירה הוצאת פרנקל) שהביא דברי הלח"מ, אולם כתב דהש"ע בסי' קפב פסק כהרא"ש ובסימן רז פסק כהרמב"ם.
ובגידולי תרומה (שער מו ח"ב אות ח) כתב לחלק בין כשאמר המוכר בלשון תנאי, שדוקא בכהאי גוונא המקח קיים. ע"ש. ועפ"ז י"ל באופן אחר דלא סתרי דברי הש"ע אהדדי, שבסימן קפב קנה כי אמר בלשון תנאי, משא"כ בסימן רז.
אלא שיש לכאורה להעיר על תירוצים אלו שלא חילק חילוקים אלו בבית יוסף.
שם אות כג - גם בסמ"ע (אות טו) הביא דברי מר"ן בש"ע (י"ד סימן קעד ס"א) שמוציאין מידו. ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות ח).
שם אות כה - ועיין בדברי הרב המחבר ז"ל (לעיל אות כ) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ע"ב שורה ח - צ"ל דבריו ובמה שכתבתי.
שם אות כז - זה דלא כסמ"ע (אות יח) שכתב דהכא לא בעינן שקנו מידו. והו"ד בבאר היטב (אות יז) ובנתיבות המשפט (חידושים אות יט).
דף תקמ סוף אות ל - ועיין גם בנתיבות המשפט (חידושים סוף אות כד) ובפתחי תשובה (אות יג).
שם בשולי הגליון אות מח - לא מצאתי שם. ויש לציין בזה לדברי הרב המחבר לעיל (סימן עג או' מד-מה). וראה בציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך משכון אות ב) שחילק בין קרקע למטלטלין.
דף תקמא אות לב - דברי הש"ך אלו שייכים לסעיף יב, ודלא כמו שצויין בגוף הש"ע שדברי הרב המחבר באות לב שייכים לסעיף יא. וכבר העיר בזה בנתיבות המשפט (ביאורים סוף אות ח). ודברי הרב המחבר באות לג שייכים לסעיף יא.
דף תקמב ע"ב סוף אות לח - והוא כדעת מור"ם בהגה (לעיל ס"י) דבאסמכתא צריך להחזיר אע"ג שבא לידו. ודלא כסברא שניה שהביא מור"ם שם דיש חולקים ואומרים דאם בא לידו קנה. וכן ראיתי בספר ציון במשפט למהר"ר רפאל משה אלבאז (ערך אסמכתא אות ח) שפסק כן. וכ"כ אולם בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן קד) פסקו שאם תפש אין מוציאין מידו. ועי' בס' פתחי חושן על קנינים (מהדורת תשע"ו פרק כא סעיף יז) ובשלמא בעלמא (בחוקותי כו ג).
ובעיקר דין אסמכתא שהש"ע פסק כהרמב"ם, ראה עוד בס' לקח טוב - דרשות רבי יוסף פינטו (ר"פ ראה) שהרמב"ם יחידאה הוא. וראה במה שהאריך בס' שלחן המערכת (מע' הא' אות רמח).
דף תקמג ע"א אות לט - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות יג). ובשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן קד) פסקו שאם נתן לו משכון, זכה במשכון. ע"ש.
שם ע"ב אות מא - ועי' בס' ציון במשפט למהר"ר רפאל משה אלבאז (ערך אסמכתא אות יח) ובפתחי חושן על הלכות קנינים (פרק כא סוף הערה ב).
שם אות מב - וראה בדברי הרב המחבר להלן (סימן רמא אות טו) שנראה מדבריו שבדבר שאינו מסויים קונה. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תקמד ע"א אות מג - ועי' בבית יוסף (סעיף יט, בהוצאת מכון ירושלם דף עד ע"ב ד"ה ואם, ודף עה סע"א) מש"כ בזה.
שם ע"ב אות מה, האומר על מנת כאומר מעכשיו - וכ"כ בס' ציון במשפט למהר"ר רפאל משה אלבאז (ערך אסמכתא אות ב). וראה עוד בשלמא בעלמא (בחוקותי כו ג).
שם, האומר על תנאי לא הוי כמעכשיו - ועי' בפתחי חושן על קנינים (מהדורת תשע"ו פרק כא הערה ח).
דף תקמה ע"ב שורה א 'במה שתירץ' - ועי' במה שהעיר על זה בסמ"ע (אות מו), ובמש"כ בזה בט"ז, ובנתיבות המשפט (ביאורים סוף אות יט), ובספר שער יהושע למהר"י מאמאן (ערך שדוכין עמוד רח ד"ה בענין).
שם שורה ג - ע"ע בנתיבות המשפט (חידושים אות מח).
שם בהערות המגיה אות נא - דברי הסמ"ג הובאו גם בדברי מר"ן בב"י (סעיף כא סד"ה והתוספות בפרק ארבעה) שכן כתב בשם רבינו שמשון. ובספר פתחי חושן על קנינים (מהדורת תשע"ו פרק כא הערה לב ד"ה באורחוה"מ) כתב שכן צידד גם בספר אורחוה"מ (כלל א סימן ב).
דף תקמו ע"א אות מח, בדברי הט"ז - ציינו לו גם בספר ציון במשפט למהר"ר רפאל משה אלבאז (ערך אסמכתא אות כ), ובספר שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד ריד ד"ה שטר דבר).
שם 'ועיין סימן יב סעיף יט וסימן סא ס"ה בהגה' - זה מדברי הסמ"ע (אות כו).
שם אות מט - ובש"ך (אות כז) הביא מחלוקת האחרונים בזה ולא הכריע. וכן הוא בנתיבות המשפט (חידושים אות נט). ועי' בס' ציון במשפט (ערך קנין אות יא וערך קנס אות ב).
שם ע"ב אות נא - וראה בס' ציון במשפט למהר"ר רפאל משה אלבאז (ערך קנין אות כז וערך שבועה אות פא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תקמז ע"ב אות נב שורה י - צ"ל ס"ק מח.
שם אות נג - ע"ע בס' ציון במשפט למהר"ר רפאל משה אלבאז (ערך דברים אות יז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תקמח ע"א סוף אות א - וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך הטבה אות ה) שלשון חיוב ולשון מעכשיו מצילים מקנין דברים בזה. ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם אות ג - אולם בבאר היטב (סימן כו אות ב) כתב בשם המבי"ט שחייב להחזיר בין הוא בין יורשיו בין לו בין ליורשיו. וע"ע בספר ציון במשפט למהר"ר רפאל משה אלבאז (ערך הטבה אות ה-ו וערך לי ולא ליורשי אות א) שהביא הדעות בזה. וראה בדברי הרב המחבר לעיל (אות כ) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם בדברי הרב המגיה אות נה 'אות יג' - נדפס גם בשו"ת רבי דוד צבאח (עמוד רכד). ועיין שם בדברי הרב המגיה (אות כד). וראה עוד בס' ציון במשפט למהר"ר רפאל משה אלבאז (ערך הטבה אות ג).
דף תקמט ע"א אות א שורה ג 'שהקנה בלשון חיוב' - וכ"כ בפתחי תשובה (אות ב) בשם הרב נתיבות המשפט (חידושים אות ד).
שם אות ג שורה ג - צ"ל לו מעט מאותו.
שם סוף אות ג - הוא מדברי הסמ"ע (אות ב). וכ"כ בנתיבות המשפט (חידושים אות ב).
שם ע"ב אות ד - ועי' בקצות החושן (אות א) ובנתיבות המשפט (חידושים אות ג).
דף תקנ ע"א אות ו שורה ב - אולם בהגהות רעק"א העיר שבמשנה למלך (פ"ח מהלכות מלוה) כתב שאי אפשר לחייב למוכר ליתנו כשער הזול. ע"ש.
שם ע"ב שורה תחתונה - צ"ל שהוא במשיכה.
דף תקנא ע"א אות ב - ועיין בהגהות דרישה ופרישה (אות א) ובש"ך (אות א) ובט"ז ובנתיבות המשפט (ביאורים אות א).
שם אות ד - גם בהגהות רעק"א (סעיף א) הביא דברי הרב לחם רב, ושכ"כ הרב אש דת. ועי' בסמ"ע (אות ד), ובכסף הקדשים.
שם אות ה - מכאן סיוע לדיניה דהרב פתחי תשובה (אות א) בשם שו"ת באר יצחק (א"ח סימן ו).
דף תקנב ע"ב אות ט בשם מהרש"ך - וכ"כ בס' ציון במשפט למהר"ר רפאל משה אלבאז (ערך דברים אות יד).
דף תקנג ע"א אות י, שהכנסת הגדולה נסתפק בזה - וראה עוד בדברי הרב המחבר להלן (סימן רמה אות ב ובדברי הרב המגיה שם אות יז). ובפתחי תשובה (אות ג) כתב בשם הכנה"ג (סימן ס הגב"י אות ס) שהיורשים פטורים. ע"ש. והמעיין בספר כנסת הגדולה יראה שכתב זאת בלשון אפשר. ע"ש. וראה עוד בפתחי חושן (מהדורת תשע"ו פרק יח סעיף יח). ואולי תליא מילתא בענין לשון אפשר אם הוא לשון ספק או דרך ענוה, עי' בס' שלמא בעלמא (סימן פז), ובמש"כ בס"ד בגליון שם. ובעיקר הדין, עי' בנתיבות המשפט (סימן ריא ביאורים סוף אות ב) שכתב בשם האו"ת (סימן ס אות ג) דלא מחייב.
שם הערה נז - צ"ל ס"ק כד.
שם ע"ב אות יא - הוא מדברי הסמ"ע (אות ט). ועי' בקצות החושן (אות א).
שם אות יב - ובקצות החושן (אות ו) הביא דעת מהר"מ אלשיך בתשובה (סימן ז) דהוי בתורת ספק. ע"ש. ודברי הדרישה דלא הוי מספק אלא דינא הכי הוא, הובאו בסמ"ע (אות יב) ובש"ך (אות ז) ובבאר היטב (אות ח). ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות ט).
שם אות יג שורה ה - ובקצות החושן (אות ה) כתב כדברי הט"ז, ושכ"כ בספר בני יעקב. ע"ש. ובנתיבות המשפט (חידושים אות י) דחה דברי הט"ז דדוקא בשטר חוב מהני כה"ג. ע"ש. גם בבאר הגולה (אות ל) כתב כדברי הסמ"ע.
דף תקנד ע"א שורה ב - וכהאי גוונא כתב בנתיבות המשפט (חידושים אות ט) דבתפס לא מהני אם היה בקנין סודר. וטעמא דשטר דמהני הוא דכמאן דתפיס דמי (וכמ"ש בסמ"ע אות יג).
שם שורה ד 'סימן רי' - וראה במש"כ הרב המחבר שם (סוף אות ג).
שם שורה ה - וראה במש"כ הרב המחבר שם (אות ד).
שם אות יד - כ"כ בט"ז. והו"ד בנתיבות המשפט (חידושים אות יג). גם בסמ"ע (אות טז) השוה הדברים. ובקצות החושן (אות ז) כתב להביא ראיה מדברי הש"ס כיש חולקין.
שם אות טו - וכ"כ הש"ך (אות ח). ע"ש.
שם ע"ב אות יז - ועי' בס' ציון במשפט למהר"ר רפאל משה אלבאז (ערך קנין אות כז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם אות יח - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות ו).
דף תקנה ע"א סוף אות יט - וראה בנתיבות המשפט (ביאורים אות ז) שבסוף דברי הש"ך יש בהם נפ"מ למעשה אם טרח המוכר וקנה, שאם שניהם אינם יודעים, שאין בו משום מחוסר אמנה. והביאו בפתחי תשובה (סוף אות י).
שם סוף אות יט - צ"ל רי"א ס"ז. וכ"ה בש"ך שם.
שם ע"ב אות כג - ועיין באות הקודם, ובשו"ת רבי דוד צבאח (חידושי דינים אות טז, עמוד רכה). ובפתחי תשובה (אות יא) הביא עוד מדברי האחרונים בזה.
דף תקנו ע"א אות כה - ועיין בנתיבות המשפט (חידושים אות כב).
שם בהערת הרב המגיה אות ס - צ"ל סימן ריב.
דף תקנח ע"א אות לד - ועי' בפתחי תשובה (אות יג).
דף תקנט ע"א ד"ה בענין - נראה שהלכוזא ולפאנס הם האלקוג'א ואלקנאס הנז' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אונאה אות כט). ע"ש ובמש"כ בס"ד בגליון שם. ובענין הסקלי, ראה גם במש"כ בס' ציון במשפט הנ"ל (ערך מום אות יא).
שם ע"ב אות א - ובשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ ס"ס קיז) כתב בשם הרב יד מלאכי (ח"ג סימן קכז) כדברי מהר"י מלכא. ושם כתב כן בשם הרב גנת ורדים. אולם בשו"ת הגם שאול (ח"ב ר"ס יג) הביא פס"ד דלא כמהר"י מלכא. וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (סוף עמוד קז), ובס' שער יהושע למהר"י מאמאן (ריש עמוד כב), ובפתחי חושן על קנינים (מהדורת תשע"ו פרק יח סוף סעיף יז). ע"ש.
דף תקס ע"א סוף אות א, במתנה בדבר שלא בא לעולם - ראה בשו"ת פרח מטה אהרן (ח"ב סימן ט).
שם ע"ב סוף אות ג - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (סימן רט אות יג).
דף תקסא ע"א אות ד שורה ב - ובשו"ת הגם שאול (ח"ב סימן יג) האריך דה"ה באם דלא כהמבי"ט. וכ"ה בפתחי תשובה (סימן רי אות א) בשם שו"ת שבות יעקב (ח"א סימן קיא). ועי' בהגהות רעק"א (ד"ה ואם היה בנו). ובש"ס הוצאת מתיבתא (גיטין מג ע"א חלק אליבא דהלכתא הערה קיח) הביאו מש"כ בזה דברי מהר"א דנאנן בס' אשר לשלמה, אולם שמו הנכון של המחבר הוא מהר"ר שלמה אבן דנאן.
שם שורה ה, בענין הקנאת דבר שלא בא לעולם לבנו - וראה בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך דברים סוף אות יב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם אות ו - וראה בפתחי תשובה (אות ב).
שם ע"ב סוף אות ז - וכ"כ עוד הרב המחבר להלן (סימן רנז אות ה). ויישב בזה קושיית הש"ך (סימן רנז אות ג), שציין לדבריו בהגהות רעק"א (סימן רי סמ"ע אות ג ואות ה). וראה עוד בהגהות רעק"א (סימן רי סעיף א בהגה). גם בקצות החושן (סימן רי אות ד) הקשה כדברי הש"ך. וע"ע בקצות החושן (סימן רנז אות ב) שכתב שאין לחלק כתירוצו של הרב המחבר. וראה עוד בפתחי תשובה (סימן רי אות ג).
שם סוף אות ח - וכ"כ בש"ך (אות א).
שם אות ט 'ועיין בהגה ס"ס רג' - ובפתחי תשובה שם (אות ד, ובסימן ריב אות ז בסוגריים), ובקצות החושן (סימן רי אות ה), ובס' ציון במשפט למהר"ר רפאל משה אלבאז (ערך קני את וחמור) ובמש"כ בס"ד בגליון שם, ובס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קצז ערך קני את וחמור ועמוד קצט ד"ה קנין שבוטל), ובשו"ת שואל ומשיב (מהדורה א ח"א סימן עב).
דף תקסב ע"א אות י שורה ז, בדברי הט"ז - ראה עוד בספר ציון במשפט למהר"ר רפאל משה אלבאז (ערך אסמכתא אות כא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם שורה יב - צ"ל כחמור. וכן (וכן הוא בשו"ת שער יוסף למהר"י אזווילוס סימן יד ד"ה ופשוטים, דף שפז סע"ב. ע"ש).
דף תקסו ע"א אות א - וכ"כ בשו"ת הלכה למשה למהרר"מ אלבאז (ח"מ סימן קמג, בהנד"מ דף תעח ע"ב). ע"ש. ועי' בשו"ת חיי עמרם (ח"מ סימן מח) מה שכתבו בזה חכמי צפרו ופאס.
שם ע"ב אות ג בשם הסמ"ע - וראה עוד בט"ז, ובביאור הגר"א (אות א), ובקצות החושן (אות א).
שם בסופו - וכיו"ב כתב בב"י לדעת הרמב"ם שכלל ידור ויאכל בחדר מחתא, דס"ל דתרווייהו הוא מטעם שאין בו ממש.
שם אות ה - גם בשו"ת חיי עמרם (ס"ס מח) הובאה תשובת מהרשד"ם זו. ועיין שם (ס"ס נא) המחלוקת בזה. וע"ע בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו ח"מ (ריש סימן קטז).
דף תקסז ע"א סוף אות ה - ועי' בדרכי משה (אות ב) שכ' נתן לו כח בפירות הבית וההוא משמע בין לדור בין למשטח בו פירי ובין להשכיר וכו'.
שם אות ז - וראה עוד בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (עמוד קו אות יב ד"ה הקונה), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ע"ב אות ח בשם הסמ"ע - הנה הסמ"ע אזיל לשיטתיה (באות הקודם) שפסק כדברי מור"ם כאן שהביא דברי הגהות מרדכי בשם רב נחשון להלכה שבלא קצב לו זמן שעה אחת בלבד במשמע. אולם ראה בביאור הגר"א (אות ב) שתמה על דבריו, ושכן הקשו בש"ך וט"ז. והרב המחבר ז"ל דס"ל כדברי הסמ"ע נראה דטעמא הוי משום שבני מערבא קיבלנו הוראות מור"ם כשאינו חולק על מר"ן. ותו דממה שמר"ן בב"י הביא דברי הגהות מרדכי אלו דלא קצב לו זמן ואח"כ הביא שכתב עוד שם שדבר שאין בו ממש לא מהני קנין, מוכח דס"ל שאין מחלוקת בזה. וצריך לבאר כדברי הגהות דרישה ופרישה (אות א) שמה שחילק רב נחשון בין זמן קצוב או שעה אחת היינו אסיפא דדברי הש"ס בהקנה לו הבית לדור בו. ועי' בפתחי תשובה (אות ג).
ויש להעיר בדעת מור"ם ממה שכתב הוא גופיה בהגהותיו על הגהות מרדכי דרב נחשון ורב האי פליגי. ולהנ"ל לא פליגי.
גם יש להעיר שמלשון מר"ן בב"י שכתב בשם הגהות מרדכי דטעמא משום דלא אמר ידור כך וכך זמן וכו', מוכח שמבאר שדברי רב נחשון קאי ארישא דדברי הש"ס דלא אמר כלום, ולא אסיפא כדברי הגהות דרישה ופרישה.
שם בדברי הרב המגיה אות עו - הגהה זו שייכת להלן אות עז. והכתוב בהגהה עז שייכת לכאן.
דף תקסח שורה ה 'הפרות' - צ"ל הרי"ש בחולם.
שם ע"א - אולם ראה בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ ריש סימן קטז) ובשו"ת הלכה למשה למהר"ר רפאל משה אלבאז (ח"מ סימן קנט, בהנד"מ דף תקד ע"א ד"ה ואנן) שפסקו כמור"ם בנ"ד. ועי' בשו"ת חיי עמרם (ח"מ סימן מח וסימן נא) מה שכתבו בזה חכמי צפרו ופאס.
שם ע"ב אות י - נראה שדברים אלו ששייכים לדברי מור"ם להלן בסוף הסעיף, שכן מוכח מהלשון 'ויש לפרש שנתן באופן המועיל' הנמצא להלן בדברי מור"ם. וראה בתשובות חכמי מראכש (הנדפס בספר תורת מראכש שי"ל בשנת תשפ"א, סימן ו ד"ה אחר וסימן קלה ד"ה תשובה) שכתב כדברי מור"ם. ועי' בשו"ת חיי עמרם (ח"מ סימן מח) מה שכתבו בזה חכמי צפרו ופאס.
שם בדברי הרב המגיה אות עז - ראה במש"כ בס"ד בגליון לעיל (בדברי הרב המגיה אות עו).
דף תקסט ע"א אות יב - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות ד).
שם אות יג - הוא מדברי הסמ"ע (אות יא). ולכאורה ממה שציין בדרכי משה (אות ב) בנ"ד למש"כ לעיל (סימן רט אות ו) בשם רבינו המרדכי בדין מקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא בעולם, מוכח שאין חילוק בין הנידונים.
שם ע"ב אות טו - גם בקצות החושן (סימן קמט אות ב) הביא דברי הרב חלקת מחוקק, וכתב שהוא דלא כהסמ"ע. ע"ש. וציין לדבריו בקצות החושן כאן (אות ב).
דף תקע ע"א אות טז - וכ"כ בסמ"ע (אות יב). ע"ש.
דף תקעא בדברי מור"ם בהגה סוף סעיף ז - יש להגדיל את האותיות בשורה האחרונה ובתיבות שלפניה ושלאחריה.
ובמש"כ מור"ם שאם כבר מת אינו כלום, ראה בחידושי הריטב"א עמ"ס נדה הוצאת מוסד הרב קוק (בסוף הביאורים שבסוף הספר) שדן הרב המגיה בדברי התוספתא (נדרים פ"ב ה"ז) אי איכא למשמע מינה שחייב לקיים הנדר אף לאחר מותו. ואפשר לחלק דשאני התם דהוי משום לא תאכילום כדברי הרשב"א שהביא הריטב"א (נדה ס"א ע"ב), ואילו הכא הוה בשוא"ת. ותו הביא שם בשם גליון מהרש"א דהתוספתא אתיא כרבי ינאי. ע"ש. ולית הלכתא כרבי ינאי.
שם ע"א אות יט - וראה עוד בדבר הלשונות המועילים בזה בסמ"ע (אות יח) ובש"ך (אות ז) ובט"ז ובקצות החושן (אות ד) ובפתחי תשובה (אות ט). וע"ע בביאור הגר"א (אות כ), ושם ציין ג'ם הו'א למש"כ בש"ע י"ד סימן רנח ס"ח. ובספר ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך הקדש אות יג) כתב דהמקדיש דבר שלא בא לעולם חייב לקיים דברו, ולא חילק בין הלשונות.
שם אות כ בשם הכס"מ - וכ"כ בבאר הגולה (אות ז) משמו. וכן הוא בבית יוסף. ולפי הדברים האלה מיושבת קושיית מהר"ר רפאל בירדוגו בשו"ת משפטים ישרים (ח"א סימן שמז) על השבועה שבכתובה, שכיון שהחתן לא מוציא כלום מפיו, הרי זהו שקר מה שכותב שנשמע. והו"ד בס' תורי זהב לאחי ידידי כמוהר"ר דוד נר"ו (עמוד צז). ע"ש. ולדברי מר"ן בכס"מ ובב"י הנ"ל מכיון ששומע נדרו ואינו משיב, הרי הוא נדר גמור. וראה בפתחי תשובה (סימן קעו סוף אות כז).
ומש"כ הרב המחבר בריש דבריו שהטעם הוא משום מצוה לקיים דברי המת, כ"כ בבאר הגולה שם בשם הרב המגיד. וציין לדבריו ג"כ בפתחי תשובה (סוף אות ט). ועי' בקצות החושן (אות ג) שביאר דבריו.
שם אות כ בשם הכס"מ - וכ"כ בבאר הגולה (אות ז) משמו. וכן הוא בבית יוסף. ומש"כ הרב המחבר בריש דבריו שהטעם הוא משום מצוה לקיים דברי המת, כ"כ בבאר הגולה שם בשם הרב המגיד. וציין לדבריו ג"כ בפתחי תשובה (סוף אות ט). ועי' בקצות החושן (אות ג) שביאר דבריו.
דף תקפג ע"ב שורה ג מלמטה - צ"ל ר' ס"ז. וכן כתב לציין בהגהות רעק"א (לעיל סימן רב ס"ג). ובעיקר דברי הט"ז, ע"ע במשנה למלך (פי"ב מהלכות זכיה ומתנה סוף הי"ג) ובנתיבות המשפט (ביאורים סימן קפב אות ח וסימן ר אות יב).
דף תרד ע"ב אות ד - ועי' במש"כ בס"ד בגליון ספר פרשת רא"ה (דף לו ע"א).
דף תרז ע"ב אות יא - ועי' בתשובות חכמי מראכש (סימן טז דף כג סע"ב).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה