יום שבת, 9 באוקטובר 2021

ציון במשפט

 שם הספר: ציון במשפט

מחבר: רבי רפאל משה אלבאז

דפוס: ירושלם תשע"ו


בפתח השער - ראה עוד מתולדותיו בקובץ מן הגנזים (חלק טו עמוד קנג וחלק טז עמוד צז). יש להעיר שהרב המחבר כתב גם ספר תורבץ החצר ובו חוזר הרבה על הכתוב בספר ציון במשפט, ולפעמים משנה תיבה או שתיים או מסדר את הדברים באופן שונה. והסביר לי המו"ל מהר"ר מאיר אלבאז נר"ו שכנראה שכח שכתב כן כבר ולכן חזר וכתב את הדברים בספר השני. עכ"ד נר"ו. ונומיתי לו שלא נראה כן ממה שבדרך כלל היא העתקה אות באות תיבה בתיבה. ולכן נראה יותר שכתב שני מהדורות של ערכים אלו ותיקן ושינה במהדורה השניה. ויש להעיר שספר ציון במשפט הוא גדול יותר מאשר ספר תורבץ החצר. וראה עוד במש"כ בגליון פתח השער של ספר תורבץ החצר.

שם בעמוד הראשון ד"ה אחד, שורה ו - צ"ל לאמפרונטי זלה"ה.

עמוד ז סוף אות א - שפסק שיכול להשביעו. וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן עה אות מה וסימן רסב אות ב). ע"ש.
ודברי הרב המחבר בזה כתבם גם בספרו תורבץ החצר (ערך אבידה אות א). ע"ש.

עמוד ח סוף אות ו - וכ"כ עוד הרב המחבר בספרו תורבץ החצר (ערך אבידה אות ב). ובבית יוסף (ס"ס רסז) הביא דברי מהרי"ק. ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רסז אות ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות י - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רנט אות ו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד יא ערך אומדנא סוף אות ג - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך אומדנא אות ב). ודברי הרב כנה"ג הובאו גם בס' ביאור מהרא"ח (סימן טו אות ז). ע"ש.

שם סוף אות ד - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך אומדנא אות ג). ועי' בס' משנת יהושע - משפט בפרשה (עמוד קיא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד יב אות יב ד"ה ואם - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות יא). ע"ש. וכן משמע מלשון השאלה בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן יב אות ד).

שם ד"ה ואפילו - זה דלא כדעת מר"ן בש"ע (סימן קעו ס"ג), אלא כדעת מור"ם בהגה שם בשם יש חולקים. ועי' בביאור מהרא"ח (שם אות יא). וראה עוד בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן יב אות ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד יד אות ב ד"ה הא - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות ו). ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה ועיין - בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות יב) הביא דברי הרב פרח מטה אהרן שהעיקר כסמ"ע. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ו - וראה עוד להלן (סוף ערך מטבעות).

שם אות ז - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות לז ובהערה ז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם בסופו - ועי' בנתיבות המשפט (סימן קפה חידושים או' יב-יג).

שם אות ט - ועי' להלן (ערך חליפין אות ג ואות ו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד טו אות י - וראה בדברי הרב המחבר להלן (ערך שטרות אות סב), ובפתחי תשובה (סימן רכז אות כב), ובחכמת שלמה (סימן רכז ריש סעיף כט).

שם אות יג - וכ"כ בנתיבות המשפט (חידושים אות ל). ועי' בפתחי תשובה (אות כג). ולהלן (ערך הקדש אות ח) ציין הרב המחבר לדברי הש"ע בלבד.

שם אות יד - וכן הובא בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות לא). ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות טו - וכ"כ בש"ך (סימן רכז אות יד) ובביאור מהרא"ח (שם אות מ). וכ"כ עוד הרב המחבר להלן (אות לב).

שם אות יט - וכתב בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן רצז) שאם המקח עדיין ביד המוכר יכול לחזור עד כדי שיראה לתגר או לקרובו.

עמוד טז אות כב - וכ"כ בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קכז ד"ה מחליף). ע"ש. וכנראה שהעתיק הדברים מכאן.

שם אות כה ד"ה וע"ש - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות מג הערה יג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה ודוקא - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות מא הערה י) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה ועיין בני - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות מג). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה וכן - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות מג). וע"ש בהערה יד ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד יז אות כח - וכ"כ עוד הרב המחבר להלן (ערך שותפין אות לב) ובספרו תורבץ החצר (ערך אונאה אות י וערך שותפין אות יח) בשם מהר"ר יעב"ץ. וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות מד), ובשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן רצג) [ומה שציין שם לדברי ש"ע סימן רכז ס"ט, צ"ל סי"ט]. ע"ש.

שם אות כט - וראה עוד בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן רצב) ובביאור מהרא"ח (ס"ס רט) ובדברי הרב המגיה שם. ועי' להרב המחבר להלן (ערך מכירה אות לז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם. ובענין האלסקלי, ראה עוד להרב המחבר להלן (ערך מום אות יא).

שם אות ל - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות לז ובהערה ז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד יח אות לב - וכ"כ עוד הרב המחבר לעיל (אות טו). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד כא אות כח - וראה בס' מגן אבות חושן משפט (סימן עב ס"ג) שהביא דברי הרב פעמוני זהב שתמה ע"ז. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות כט, הביא להלכה דברי מר"ן שאם הפחידו הוי אונס - וכ"כ בהגהות רעק"א. ועי' במש"כ בס"ד בגליון ביאור מהרא"ח (סימן רה אות כב).

עמוד כו אות ד, בענין שליחות למומר - וראה בהגהות רעק"א (ח"מ ר"ס קפב) בענין אי אמרינן אין שליח לדבר עבירה אם השליח מומר.

עמוד כז אות טו ד"ה והיכא - וראה עוד בדברי הרב המחבר להלן (עמוד קז ד"ה דבר) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד לא אות לג - וע"ע בדברי הרב המחבר להלן (ערך שליחות אות כא).

עמוד לב בתחילתו - וראה עוד בדברי הרב המחבר להלן (ערך מום אות ט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד לח אות ב - וכן פסק בביאור מהרא"ח (סימן רז אות מה). ע"ש.

שם אות ג - וכתב בזה עוד הרב המחבר להלן (ערך שבועה אות יג ואות פ), ובספרו תורבץ החצר (ערך שבועה אות ח). ובהגהות חכמת שלמה כתב ע"ד מר"ן בש"ע בזה שאין זה מוכרח. ע"ש. וע"ע בס' שבות יהודה למהר"י אלבאז (פרשת תולדות מהדורה שניה עמוד לח בשם הרב ש"ך) ובספר זכור לאברהם למהר"א אלקלעי (ח"ב דפוס שאלוניקי תקנ"ח דף שנז ע"א) ובס' ויחי יעקב - צדקת אר"ץ (עמוד קט).

שם אות ז - ועי' בשו"ת חיי עמרם (ח"מ סימן ז).

שם אות ח - וכן פסק בביאור מהרא"ח (שם אות לח). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות יא - ועי' להלן (עמוד תל אות כה).

עמוד לט אות יא, דמהני אם היה בבית דין חשוב - וראה להלן (מערכת בית דין אות לה) שהביא דברי מור"ם דמהני אם כתוב כן בשטר אע"פ שלא נעשה בבית דין החשוב שבעיר. וראה בתשובות חכמי מראכש (סימן ו ד"ה אחר, דף ז ע"ב) דקיי"ל כדברי מור"ם שבבית דין חשוב אפילו לא אתפיס מהני. וראה במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות יג - דברי הרב המחבר הועתקו בקצרה מכתב יד בספר שער יהושע למהר"י מאמאן (ערך אסמכתא עמוד כח).

שם אות יד - וע"ע להלן (אות כא), ובהגהות דרישה ופרישה (סימן רט אות ב), ובש"ך (סימן רט אות ג), ובספר ויחי יעקב - צדקת אר"ץ (עמוד קט).

שם אות יז - לכאורה אם עושין כן הסוחרים לית ביה משום אסמכתא לפי מה שכתב בספר שער יהושע למהר"י מאמאן (ערך אסמכתא עמוד כח) בשם הרב הוד יוסף (דף קלו) שדבר שנוהגין בו העולם אין בו דין אסמכתא.
והנה מקור הדברים הם בתשובת מהר"ש הדאיה שהובאה בספר הוד יוסף למהר"י ארוואץ שם. ושם הביא הדברים בשם התוס' (ב"מ סו ע"א ד"ה ומניומי) דהוי כסיטומתא. אולם מר"ן בב"י (סימן רז ריש סעיף כא) הביא דברי תוס' אלו, אולם דילג על סברא זו כיעו"ש. ומוכח דלא ס"ל הך כללא. וכן מוכח מדברי כל הראשונים שחיפשו טעם לחיוב קנסות השידוכין, ולא כתבו טעם זה [ואפשר לדחות שבמקומותם לא נהגו הקנסות השידוכין, וכמ"ש בשו"ת חדות יעקב למהר"י עדס (ח"מ סימן ח) לגבי מנהג הספרדים בזה. ע"ש. אולם דוחק הוא לומר שכל הראשונים דיברו בענין זה בלי שינהגו במקומותם בדבר זה. ותו מצינו שגם הספרדים נהגו בקנס השידוכין, וכמ"ש בשו"ת בן ימין (סימן יא), ובשו"ת נכח השלחן למהרח"מ לבטון (א"ה ר"ס יג), ובקובץ מן הגנזים (חלק טו עמוד שעו ועמוד שעח), ובס' שער יהושע הנ"ל (עמוד רט), ובדברי הרב המחבר להלן (סוף ערך קנס)]. וגם לכאורה מהר"ש הדאיה גופיה בסוף תשובתו לא פסק כן. וראה בפתחי תשובה (סימן רט אות י) שהביא מחלוקת האחרונים בזה.
והנה הסיגור"ו בשפה הספרדית הוא הנקרא בלשונינו ביטוח, ועי' במש"כ בזה בפתחי תשובה (סימן רז אות יז).

שם אות יח - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רז אות מא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד מ אות כ - וראה בביאור מהרא"ח (סימן רז אות מח) מש"כ ע"ד הט"ז. ודברי הרב המחבר כאן הועתקו מכתב יד בספר שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד ריד ד"ה שטר דבר).

שם אות כא - וראה לעיל (אות יד) שנחלקו הפוסקים אם יש בהקדש משום אסמכתא.
וע"ע להלן (ערך דברים אות ט) אם דבר שנתבטל מקצתו מתבטל כולו. וע"ע להלן (ערך קני את וחמור).
וראה בהגהות רעק"א על הרמב"ם הוצאת הרב פרנקל (ע"ד המל"מ הנז' בפנים). ועי' בשו"ת שואל ומשיב (מהדורה א ח"א סימן עב). ובספר המפתח (שם) הביא קושית האחרונים בסתירת דברי הרשב"א למה שהביא בשמו הט"ז ביורה דעה (הנז' בפנים). ע"ש. אולם ראה בש"ע הבהיר שכתבו בדברי הט"ז שם שצריך לומר הריב"ש במקום הרשב"א.
וראה עוד בדרכי משה (ח"מ סימן רי אות ב) שהביא מה שכתב בזה ביורה דעה. והובא בביאור מהרא"ח (אות י). ע"ש. וראה עוד בשו"ת שער יוסף למהר"י אזווילוס (סימן יד עמוד שפז).

שם אות ד - דברי הרב המחבר הועתקו בקצרה מכתב יד בספר שער יהושע למהר"י מאמאן (ערך אעבורי אחסנתא עמוד כט). וציין שם עוד למש"כ בזה הרב המחבר בספרו הלכה למשה (סימן קד).

עמוד מד אות כז - צ"ל אפוטרופוס שמכר.

עמוד נ אות כה ד"ה ומשמע - וראה עוד בפתחי תשובה (ח"מ סימן רכז אות ט).

עמוד נא אות לב - וראה עוד בפתחי תשובה (ח"מ סימן רכז אות ט).

עמוד נב אות לד - ועי' בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קפב ד"ה פרנסה).

עמוד נג ערך בורח אות א - ועי' בתקנות חכמי מראכש (סימן ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד סד סוף אות ו - ועי' במש"כ בס"ד בגליון ביאור מהרא"ח (ח"ג דף קצ ע"א אות ה).

עמוד סו אות יג - וראה עוד בתשובות חכמי מראכש (סימן כא דף נב ע"ב ד"ה נשאלתי).

עמוד עז - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך בת אות ג) ובס' התקנות שלו (עמוד כא אות ט). ודברי הרב יעב"ץ הינם בספרו שו"ת משפט וצדקה ביעקב (ח"א סימן סא). ודבריו חזרו ונדפסו בס' תורת המשבי"ר (דף קעג ע"ב ד"ה ולענין הבנות).

עמוד עח ערך גאבילה אות א - ראה עוד בדברי הרב המחבר בספרו שו"ת הלכה למשה (ח"מ סימן קנז), ובס' רבינו חיים עוזר - רבן של כל בני הגולה (עמוד תס) ובמש"כ בס"ד בגליון שם, ובס' Intrigue and Revolution.

שם ד"ה ועיין לקמן, שורה א  'אות דל"ת' - עמוד קו אות יב ד"ה מכירת.

עמוד פג ערך גוד או אגוד אות א ד"ה וגוד - וכתב בזה עוד הרב המחבר להלן (אות יב).

שם ד"ה ועיי"ש - צ"ל בבאה"ט סק"א.
ובעיקר הדין, כ"כ גם בהגהות רעק"א (סימן קעא ש"ך סק"א) בשם שו"ת מהראנ"ח (ח"א סימן טז). ע"ש. ועי' בכסף הקדשים (סימן קעא ס"ו ד"ה מכור).

עמוד פד אות ד - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר ערך גוד או אגוד אות ג). ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעא אות יג).

שם אות ה - ועי' בסמ"ע (אות מא) שכתב שלנתבע נותנים לו ל' יום. וכ"כ בש"ך (אות טו) ובט"ז. ע"ש. ועי' בביאור מהרא"ח (אות כח) ובהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות מט).

שם אות ו - וראה עוד בביאור מהרא"ח (סימן קעא אות ה ואות טו ואות לא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד פו אות ז - ועי' בבאר הגולה (אות נ) ובנתיבות המשפט (חידושים אות לב).

שם אות ח - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעא אות כט).

שם אות יב - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך גוד או אגוד אות ו). ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעא אות כו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד צ אות כח - ובענין פועל גוי, ראה בנתיבות המשפט (סימן קפח אות א), והביא שם מדברי הרב מחנה אפרים בזה. וראה עוד בכסף הקדשים (סימן קפח ס"א בסופו), ובספר ציון יעקב למהרי"ח סופר נר"ו על המחנה אפרים שם. 

עמוד צא סוף אות לח - צ"ל סעיף נא.
ולהלן (עמוד תנו אות פז) ציין הרב המחבר בזה לדברי הש"ך שם (אות נח).

עמוד צד אות יח - דברי הרב משבי"ר הובאו בספרו תורת המשבי"ר (עמוד תרלז). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד קה אות ט - דברי הסמ"ע הם בסוף אות כ. וע"ע לעיל (ערך אסמכתא אות כא) ולהלן (ערך קני את וחמור).

עמוד קו אות יב ד"ה מכירת - כתב בזה עוד הרב המחבר לעיל (ערך גאבילה אות ב), ובספרו שו"ת הלכה למשה (ח"מ סימן קנז ד"ה עוד).

שם ד"ה הקונה - ועי' בפתחי תשובה (סימן ריב אות י), ובמש"כ שם בשם רעק"א. וע"ע בהגהות רעק"א (סימן רט ס"ד ד"ה ואם הב'), ובביאור מהרא"ח (סימן ריב אות ז), ובפתחי תשובה (סימן רט אות ח), ובספר שער יהושע למהר"י מאמאן (סוף עמוד ס).

שם ד"ה ועיין שם, אם יכול למחול דבר שלא בא לעולם - וראה בדברי הרב המחבר להלן (עמוד רז ד"ה ואם), ובביאור מהרא"ח (סימן רט אות יח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה אם, בענין אם הקנה דבר שלא בא לעולם בלשון חיוב - ועיין בביאור מהרא"ח (סימן רט אות י) בענין חיוב היורשים בזה. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד קז שורה א, דלא מהני משכון בדבר שלא בא לעולם - ועי' בקצות החושן (סימן רט אות ה) ובנתיבות המשפט (שם חידושים אות י).

שם ד"ה ומנא, בענין לי ולא ליורשי - ראה עוד בדברי הרב המחבר להלן (ערך לי ולא ליורשי), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה ועיין עוד, בענין סילוק מדבר שלא בא לעולם בסימן ר"ט - הוא בדברי מור"ם בהגה (סעיף ח). וע"ע בסמ"ע (אות כא) ובנתיבות המשפט (ביאורים אות ו).

שם ד"ה המקנה - צ"ל סימן ריג ס"א.

שם ד"ה דבר, בענין קנין אגב בדבר שלא בא לעולם - ולעיל (מע' אין אות טו ד"ה והיכא) כתב הרב המחבר בשם הריב"ש דמשתעבד. וראה עוד בנתיבות המשפט (סימן רט ביאורים אות ג). ועוד שם (אות ט) אם מועיל לדבר שאינו ברשותו. וראה עוד בזה בשו"ת אגרות משה (ח"מ סימן נב ענף א).

שם ד"ה כשם, שאין אדם מתחייב לדבר שלא בא לעולם - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רי אות א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד קח ד"ה הא, שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם לבנו - וכ"נ דעת הרב נתיבות המשפט (סימן רט חידושים אות כג) והגהות רעק"א (סימן רי ס"א ד"ה ואם היה בנו). אולם בביאור מהרא"ח (סימן רי סוף אות ד) כתב דמדברי מר"ן בשלחן ערוך (אבן העזר סימן נא ס"א) מוכח דלא קני (ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם). וכן פסק בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (סוף עמוד כא). ועי' בפתחי תשובה (סימן רי אות א). ובש"ס הוצאת מתיבתא (גיטין מג ע"א חלק אליבא דהלכתא הערה קיח) כ' שבס' תשובת רבי אליעזר למהר"א גורדון (סימן כא) דחה הראיה מדברי הש"ע (סימן נא ס"א) הנ"ל. ע"ש. והוא בספרו תשובות רבי אליעזר (ח"א סימן כא אות יב ד"ה ובס', דף סד ע"ג).

עמוד קט אות יד - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך דבר שאינו שלו אות ג). ובעיקר דין דבר שאינו מסוים, ע"ע בביאור מהרא"ח (סימן רז אות מב וסימן רמא אות טו) ובתשובות חכמי מראכש (סימן ו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה שותפין - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רט אות ט). ע"ש.

שם אות יו, בענין דבר שאינו ברשותו - ועיין לעיל (עמוד קז) אם נשבע לתת לחבירו דבר שאינו ברשותו, וכן אם יכול למחול דבר שאינו ברשותו. ובענין אם טרח המוכר וקנה הדבר, עי' בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן קיז).

שם אות יז - וע"ע בביאור מהרא"ח (סימן רז אות נג) ובדברי הרב המחבר להלן (ערך מחילה אות א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם. ובשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ ס"ס רצד) כתב דקיי"ל דקנה. ע"ש. ובשו"ת נכח השלחן למהרח"מ לבטון (בחי' הש"ע שבסוף הספר סימן רז סעיף כא) כתב שאין לומר בזה קים לי כהרמב"ם. וכ"כ בס' עמק המשפט למהרא"י כהן נר"ו (ח"א סימן כו), ודלא כמהר"ע יוסף. ע"ש. והביאו להלכה הרב יצחק בירך דסקל בפס"ד שלו. אולם בכנה"ג (מ"ב סימן ס הגב"י אות ג) כתב בשם הרב מקור ברוך (סימן מג) שיכול לומר קים לי כהרמב"ם. ע"ש. וכן נראה קצת מד' מהר"י אבירז'ל בס' כפר ליצחק (פרשת לך ופרשת בא ופרשת בשלח ופרשת יתרו ופרשת דברים ופרשת עקב ופרשת ראה ופרשת שופטים ופרשת וזאת הברכה ובדרושים שבסוה"ס בהנד"מ עמוד קסז) שכ' שלכאורה מדת הדין יכולה לומר דקי"ל כהרמב"ם ואין שכר טוב לצדיקים, שכן השכר אין לו קצבה. וי"ל דגבי קוב"ה חשיבא כדבר שיש לו קצבה. א"נ מדה כנגד מדה היא, שהאדם מקיים התורה אשר רחבה מני ים ואין לה קצבה, וכמו כן הקב"ה משלם לו שכרו שאין לו קצבה. ע"ש. ועוד י"ל שאם נתן לו דבר אחר תמורת הדבר שאין לו קצבה כ"ע מודו שמתחייב, וכמ"ש בס' עמק המשפט (שם בסוף הסימן) בשם האחרונים. ע"ש. וה"ה גבי שכר מצוות שהאדם עמל בהן כל ימי חייו. ואולי יש מקום לדחות עפ"ד המדרש (ויקרא רבה פכ"ז סימן ב) שרוח הקודש אומרת מי הקדימני ואשלם, מי קלס לפני עד שלא נתתי לו נשמה, מי מלל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר, מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג וכו'. ע"ש. הרי שהקב"ה אינו חייב לנו כלום.
ובדבר מש"כ הרב כפר ליצחק דגבי קוב"ה חשיבא כדבר שיש לו קצבה, יש לבאר שהקב"ה ידע קצבת השכר, שכן אין נעלם מנגד עיניו. א"נ טעמא דהרמב"ם משום דהוי כאסמכתא, דלא סמכא דעתיה, ואין לומר כן גבי קוב"ה.
ואפשר לדחות הראיה מד' הרב כפר ליצחק לפי מש"כ הרב חיד"א ז"ל בס' בתי הנפש על הגדה של פסח (דף ד ע"ד) וז"ל: ארחות הדורשים שמראים פנים לכל צד, רק שיהיה סברה טובה או סברת פוסק אחד. ע"כ. וכ"כ עוד הוא ז"ל בכמה דוכתי. והביא דבריו מהרי"ח סופר נר"ו, מח"ס ברית יעקב ועוד, במאמרו שבקובץ מבקשי תורה (גליון טז סימן קפו ד"ה והנראה, דף שפא ע"ב). ע"ש.

עמוד קיט אות ט ד"ה הודאה 'ג'' - תז"מ. ועי' בדברי הרב המחבר להלן (ערך שבועה אות צב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד קכב אות ב - דברי הרב המחבר הועתקו מכתב יד בספר שער יהושע למהר"י מאמאן (סוף עמוד ע).

עמוד קכג ערך הטבה אות א - עיין גם בשו"ת שבות יהודה למהר"י אלבאז (ח"מ סימן לה) מש"כ בזה.

שם שורה ג - צ"ל משחא דרבותא.

שם אות ג - דברי הרב זרע יעקב (סימן טל) הובאו גם בביאור מהרא"ח (ס"ס רז דיני הטבה אות ד). ועיין בדברי הרב המגיה ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם שורה א - צ"ל משחא דרבותא.

שם אות ד - וראה עוד בשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן לב).

עמוד קכד אות ה - גם בתשובות חכמי מראכש (הנדפס בספר תורת מראכש שי"ל בשנת תשפ"א, סימן קלה) כ' הדברים האלה, שלשון חיוב ולשון מעכשיו הם המצילים מקנין דברים בזה. ובביאור מהרא"ח (ס"ס רז דיני הטבה סוף אות א) ה"ד מהריט"ץ בתשובה (סימן קפז) שאם אינו מזכיר לשון חיוב בשטר הטבה, הוי קנין דברים.

שם ד"ה גם - בענין היורשים, ראה באות הבא, ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ו - וראה בביאור מהרא"ח (ס"ס רז דיני הטבה אות ג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד קל אות ב - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן עה אות ז). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד קלא ערך הכרזה סוף אות ב - ועי' בביאור מהרא"ח (שם אות ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד קלז אות ו ד"ה ודווקא, בשם הרא"ם ח"א סימן יד - אולם הרב המחבר בספרו תורבץ החצר (ערך הפקר אות ב) ציין לדברי הרא"ש ח"א סימן יד. ועי' בתשובות חכמי מראכש (סימן כב דף סב ע"ב ד"ה אבל).

עמוד קלח אות ח - ראה לעיל (ערך אונאה אות יג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד קמ סוף אות טז - ועי' בקצות החושן (סימן רמא סוף אות ז). והסכים עמו בנתיבות המשפט (ביאורים אות ז).

שם אות יז - ועי' בשו"ת שער יוסף למהר"י אזווילוס (סימן ט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד קמא אות ד - כנראה כוונתו למש"כ במערכת קנין (אות ה) בענין קנין גוי. שכן דווקא כשהקנה לו החוב מהני. וכמ"ש בביאור מהרא"ח (סימן קפח אות א). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. ועדיפא מיניה הוה ליה להרב המחבר לציין למה שכתב בערך גוי (אות לד) שציין שם לדברי הש"ך (סימן קכג אות ל).

עמוד קמט סוף שורה א - וסימן רמה סי"א.

עמוד קנט סוף אות ח, בענין חזקת ישוב אם יש לה דין קרקע או דין טלטל - ובשו"ת בית יהודה למהר"י עייאש (ח"ב סימן סו דף קמו ע"ב ד"ה גם) שכתב שעשאוהו כדין קרקע. ועי' בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן רצז), ובתשובות חכמי מראכש (סימן קמד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.


עמוד קעא סוף אות עו - וראה להרב המחבר בשו"ת הלכה למשה (ס"ס קכד) שהביא להלכה את דברי הרב תורת חסד. ודבריו חזרו ונדפסו בס' תורת משפחת דלויה (דף תח ע"ב ד"ה נמצא).

עמוד קעה אות א בדיבור הא' - ועי' להרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך חכם אות א) ובש"ס מתיבתא (ע"ז ח"א אוצר עיונים מערכה ב).

עמוד קפא אות ג ד"ה והה"מ - ובביאור מהרא"ח (סימן רכז אות כו) הביא דברי הסמ"ע. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה וכן - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות כד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ד - ועי' בתשובות חכמי מראכש (סימן ו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ו - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות כז). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד קפה אות כא - וכ"כ עוד הרב המחבר בספרו תורבץ החצר (ערך חרם אות ח) בשם הכנה"ג. אולם בביאור מהרא"ח (סימן עה אות ג) כתב בשם הכנה"ג שאינו נפטר מהחרם. ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. וראה עוד בדברי הרב המחבר להלן (ערך שבועה אות צב) שכתב בשם הכנה"ג שם שאינו נפטר מהחרם. וכ"כ עוד הרב המחבר בספרו תורבץ החצר (ערך עדות אות כז). וכנראה ס"ל להרב המחבר כד' הכנה"ג בסברתו הא' בדעת מהרי"ו שיש לחלק בין אם התחייב שבועה לבין אם התחייב חרם בלבד. ושו"ר להרב המחבר להלן (ערך עדות אות לג) שכתב כן להדיא. אולם בכנה"ג שם בסוף דבריו דחה זאת.

עמוד קצ שורה ב, בדברי מור"ם - דברי מור"ם הובאו גם בדברי הרב המחבר בספרו שו"ת הלכה למשה (ח"מ סימן קנז). ע"ש.

שם ערך טובי העיר אות ב, דאזלינן בתר רובא - ועי' בתשובות חכמי מראכש (סימן כא דף נט ע"א ד"ה וס"ל).

שם אות ג, בדברי מור"ם - דברי מור"ם הובאו גם בדברי הרב המחבר בספרו שו"ת הלכה למשה (ח"מ סימן קנז). ע"ש. ועי' בתשובות חכמי מראכש (סימן כא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רב אות א - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רנט אות ו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רטו אות יט - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רמו אות לא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רכ ערך כופר נפש - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך כופר נפש).

שם ד"ה וכן - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות קי).

עמוד רכג סוף אות יב - וכ"כ עוד הרב המחבר בספרו תורבץ החצר (סוף ערך כפירה). וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן עה אות י) בשם הסמ"ע (שם אות טו) והש"ך (שם אות יח).

עמוד רכה אות ב - וכ"כ עוד בספרו תורבץ החצר (ערך כתובה אות ב).
ומה שכתב עוד בשם הראשונים - גם הזכירם בתשובות חכמי מראכש (סימן פג). ע"ש.

עמוד רלא ערך לי ולא ליורשי - וראה עוד בביאור מהרא"ח (סימן רז אות כ) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רלב ערך לעצמי הצלתי - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות קיד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רמ אות ה - וכן נראית דעת הרב המחבר להלן (ערך שבועה אות צב). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ט 'סימן עה (סעיף ה)' - ובס' ביאור מהרא"ח (שם אות יא). והרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך מודה מקצת) כתב ככל דבריו כאן.

עמוד רמב אות ז - אולם עי' בתשובות חכמי מראכש (סימן יח דף לא ע"א ד"ה וס"ל, והלאה).

שם אות ט - עי' בשו"ת רבי דוד צבאח (עמוד ריח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
וראה בתשובות חכמי מראכש (סימן נא דף קח ע"א ד"ה וזו, ודף קט ע"א ד"ה וס"ל הא') שאם האונס מפורש בדברי העדים אין צריך המלכת בית דין.

עמוד רמה אות ה - וראה עוד בדברי הרב המחבר להלן (ערך מכירה אות יא), ובשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ ס"ס רצד).

עמוד רמו אות ח 'הרי הוא ברשות מוכר' - אלא אם היה להלוקח שהות להודיע למוכר על המום ולא הודיעו. כ"כ בסמ"ע (אות נא), וחלק ע"ד מר"ן בב"י. ובלומדי עם הרב יעקב צייאג נר"ו הערנו דגם מר"ן בב"י מודה בזה, וכמו שכתב במסקנתו 'כל זמן שלא היה לו שהות להודיעו', וברור שהכוונה היא להודעת המום, דאי הכוונה להודעת הנסיעה, מאי לא היה לו שהות דקאמר, והרי הודעה זו יש לאומרה בשעת הקנין. וכן מוכח מדברי הב"ח (אות יט) והבאה"ג (אות ה) שכן הבינו בכוונת מר"ן בב"י.

שם אות ט - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רלב אות ז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה ועיין כנה"ג - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רלב אות ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רמז אות יא, בענין הסקל"י - ראה בביאור מהרא"ח (ס"ס רט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות יב ד"ה ואם הלוקח - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (אות ט ד"ה ועיין כנה"ג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רמח אות יג בשם הרב מחנה אפרים - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רלב סוף אות ו). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה ונלע"ד, שאם נשתמש קודם שהכיר במקום אינה מחילה - וכן נראה מלשון מר"ן בש"ע (סימן רלב ס"ג) שכתב שמחזירו אפילו לאחר כמה שנים וכו' והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום.

שם אות א ד"ה מומר - וראה עוד להרב המחבר בספרו שו"ת הלכה למשה (ח"מ סימן קיד).

שם סד"ה ולענין - אות כא.

עמוד רמט אות ו - ועי' בס' דברי כהן (ויקרא עמוד תתיד), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רנא סוף אות טז - וע"ע בב"י (מחודש ח) ובש"ע (שם סעיף יד) ובביאור מהרא"ח (שם אות נו) ובספר מגן אבות חושן משפט (שם הערה תסז).

עמוד רס אות א - וראה עוד להרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך מחילה או' א-ב) מש"כ בזה.

שם ד"ה ומחילה - ועי' בדברי הרב המחבר להלן אות יג ובביאור מהרא"ח (סימן רמא אות יג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם ובפתחי תשובה (סימן רמא אות ג).

שם ד"ה ועיין להרב 'בית יהודה ח"ב סימן מב' - נדפס בספר בני יהודה, והוא בדף קה ע"ד.
ובעיקר הדין, ראה עוד בש"ך (סימן רמא אות ה) ובכסף הקדשים שם ובדברי הרב המחבר לעיל (ערך דברים אות יז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ב - וראה בשו"ת יביע אומר (ח"ג ח"מ סימן ב אות ז) בשם הרב משכנות הרועים (מע' המ' אות ט) דמחילת חוב אינה כמתנה לענין שונא מתנות יחיה.

שם אות ג - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך מחילה אות ג).

שם אות ד - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך מחילה אות ד).

שם סד"ה מחילת - ובחכמת שלמה שם ובנתיבות המשפט (שם חידושים אות ד ד"ה ולפעד"נ).

עמוד רסא סוף אות ח - ועי' בביאור מהרא"ח (שם סוף אות יז).

שם ריש אות ט - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רמא אות ד) ולהרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך מחילה אות א).

שם אות י - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רמא אות ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רסב אות יג - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (אות א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רסג אות כא - ועי' להרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך מחילה אות ט).

שם סד"ה ועיין סי' - ובהגהות רעק"א שם.

שם סוף אות כב - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות קג ד"ה שותף).

עמוד רסד אות לב - ועי' להרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך מחילה אות יב).

עמוד רסו אות א - ועי' בהגהות רעק"א (סימן רלב ש"ך סקט"ו), ובחידושי חתם סופר (שם), ובהגהות אמרי ברוך (שם), ובנתיבות המשפט (שם חידושים אות כד), ובפתחי תשובה (אות ט), ובערוך השולחן (סוף סימן עה), ובביאור מהרא"ח (סימן עה סוף אות יט) ובקונטרס סדר המשפט למהר"ר אריאל הכהן נר"ו (סימן עה הערה כא). ובש"ס הוצאת מתיבתא (סוף בבא קמא פניני הלכה סימן קיח) הביאו עוד מדברי האחרונים בזה.

שם סוף אות ב - אולם בש"ע שם כתב שלא ימכרנה לאנס או לתגר.

שם אות ד - ראה בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קכז ד"ה מטבע) שהביא דברי הרב המחבר כאן מכתב יד.

עמוד רסז אות ז - וראה עוד לעיל (ערך אונאה אות ו).
ובדין אם אי אפשר להוציאה ע"י הדחק, ראה בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות כ) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רעא אות כג, במכירת דבר שאינו מסויים - ע"ע לעיל (ערך אסמכתא אות יד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות כה - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רז אות ב).

עמוד רעג אות לז - דברים אלו הם שלא כמ"ש הרב המחבר לעיל (ערך אונאה אות כט) בשם האחרונים. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד עדר אות נב, במכירת דבר שאינו מסויים - ע"ע לעיל (ערך אסמכתא אות יד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד ערה אות נז - ועי' בהגהות רעק"א (סימן רלב סמ"ע סק"ב).

עמוד רעו אות סה - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רב אות א).

עמוד רפו אות י - ראה עוד במש"כ הרב המחבר בספרו שו"ת הלכה למשה (ח"מ סימן קנז).

עמוד רצב ערך מציאה אות א שורה ב - צ"ל במוצא במקום.

שם אות ג - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רס אות א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רצד אות ג - וראה עוד באות הבא. והרב המחבר הביא את הדברים האלה וסידרם יותר בספרו תורבץ החצר (ערך מצרנות אות ב-ג). וראה עוד בביאור מהרא"ח (סימן קעה אות סח).

עמוד רצה אות ה - כדברים האלה כתב הרב המחבר גם בספרו תורבץ החצר (ערך מצרנות אות ד). וראה עוד בביאור מהרא"ח (סימן קעה אות סט).

שם אות ו - דברים אלו הובאו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קלג ד"ה מצרן אם המוכר). וכדברים האלה כתב הרב המחבר גם בספרו תורבץ החצר (ערך מצרנות אות ו).

שם אות ז - דברים אלו הובאו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קלד ד"ה מצרן המוכר לגוי).

עמוד רצז אות יב - דברי הרב המחבר הובאו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קלד סד"ה מצרן השוכר). וראה עוד בפתחי תשובה (סימן קעה אות י) תיקון ע"י קנס למוכר. ועי' במש"כ בזה בכסף הקדשים (סימן קעה סכ"ג בהגה).

שם אות יד - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעה אות עח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רחצ סוף אות טו - ועי' בס' ארץ חיים למהר"ח סתהון (סימן קעה ס"י).

שם אות כב - דברי הרב המחבר הובאו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קלד ד"ה מצרן חזקת). וראה עוד להלן (אות כו) ובביאור מהרא"ח (סימן קעה אות נ).

עמוד רצט אות כד - וכ"כ עוד הרב המחבר בספרו תורבץ החצר (ערך מצרנות אות יג).

שם אות כה - דברי הרב חוות יאיר (סימן פז) הובאו בקצרה בפתחי תשובה (סימן קעה אות ד). וראה עוד בפתחי תשובה (שם אות י) ובביאור מהרא"ח (שם אות נב) מש"כ בענין החרם.

שם אות כז ד"ה ועיין להרב - וראה בביאור מהרא"ח (סימן קעה אות נב) בשם מהר"י עייאש שנהגו להרחיב הזמן למצרן כ"ד שעות. וראה במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד ש אות כז בשם השטמ"ק - גם הביאו הרב המחבר בספרו תורבץ החצר (ערך מצרנות אות יד). וראה עוד במש"כ בס"ד בגליון שם ובכסף הקדשים (ריש סעיף לד). ובביאור מהרא"ח (אות סו) הביא דברי מהרי"ט.

שם סוף אות כח - וכ"כ בביאור מהרא"ח (אות ט). ע"ש.
ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ל - וראה בביאור מהרא"ח (סימן קעה אות לז).

שם אות לג - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קעה אות יג).

עמוד שא אות לה - וכ"כ בבאר היטב (סימן קעה אות נו) ובפתחי תשובה (סימן קעה אות יג) ובכסף הקדשים (סימן קעה סעיף לד ד"ה היה).

עמוד דש אות ב - ועי' בביאור מהרא"ח סימן עב (או' מד-מה) ובדברי הרב המגיה שם.

שם אות ה - ועי' במש"כ בס"ד בגליון ספר ביאור מהרא"ח (סימן ערה אות ח).

עמוד שח אות ו - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעא אות כו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שי אות יד - דברי הרב משבי"ר הובאו בשלימותם בס' תורת המשבי"ר (עמוד מז). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שיג סוף ערך משפטי התנאים - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (ערך תנאי אות כא), ובספרו תורבץ החצר (סוף ערך משפטי התנאים).

עמוד שיד אות ג - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך מתוך שאיל"מ אות ג). ועי' בש"ך (סימן עב אות נא וסימן שפח אות י), ובש"ס מתיבתא (ב"מ צח ע"א ילקוט ביאורים דף רכב ע"א), ובס' רזא דשבתי על בבא מציעא (עמוד תשסא).

שם אות ד - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך מתוך שאיל"מ אות ד).  ועי' באריכות בש"ס מתיבתא (ב"מ צח ע"א ילקוט ביאורים דף רכא סע"א).

עמוד שטו אות ב - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (ערך דברים אות יד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שיט אות מא - ועי' בשו"ת הראנ"ח (סימן כח, דפוס ירושלם תש"כ דף קעו ע"א ד"ה ולענין) שמשמע דדווקא אם התנה בהדיא אמרינן הכי.

עמוד שכ אות מו - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רמו אות כז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שכא או' סב-סג - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רי אות ט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שכב אות סח - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רמו ריש אות לד). ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שכג אות עא - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך מתנה אות כג). ועי' בביאור מהרא"ח סימן רמב אות ח) ובשו"ת יחוה דעת (ח"ז סימן רא-רב) ובשו"ת יביע אומר (חי"א ח"מ סימן טז).

שם אות סט - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך מתנה אות כב).

עמוד של אות א - הובאו דבריו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קנו ד"ה נושא הב'). ולעיל (ערך אונאה אות כה) כתב גם הרב המחבר כדברים האלה. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ב - הובאו דבריו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קנו ד"ה נושא הב').

שם בסופו - ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ג - הובאו דבריו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קנו ד"ה נושא הא'). וכן נראה ממש"כ בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן רצה). ע"ש. ובביאור מהרא"ח (סימן רכז אות מג) הביא להלכה דברי הש"ך. 

שם אות ד - הובאו דבריו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קנו ד"ה המוכר).

עמוד שלב אות יב - דברי הרב חות יאיר הובאו בס' פתחי חושן על נזיקין (מהדורה מתוקנת פרק ה הערה פ ד"ה ובשו"ת). ע"ש. ויש להעיר שהדיון שם הוא לדעת מור"ם בהגה, אבל לדעת מר"ן בש"ע שם חייב אפילו במה שהזיקה הבהמה, ראה בביאור מהרא"ח (סימן שצו אות ח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות יג - ועי' בס' משנת יהושע - משפט בפרשה (עמוד קסט בהערה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שלו אות כח - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים סוף אות ג).

עמוד שמט אות א - ועי' במש"כ בס"ד בגליון ביאור מהרא"ח (ח"ג דף קצ ע"א אות ה).

עמוד שנא אות יב - ועי' בס' פרשת רא"ה (דף לו רע"א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שנב סוף אות ו - ועי' בביאור מהרא"ח (שם אות ו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שנג אות א ד"ה ועיין לקמן - צ"ל ערך שכירות פועלים.

שם אות ב ד"ה סרסור - וראה להלן (אות יד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ג - וכ"כ עוד הרב המחבר בס'  תורבץ החצר (ערך סרסור אות ב). וכ"כ הרמ"ז מהרי"ט ז"ל בהערה לספר תורת המשבי"ר (עמוד תקנב הערה ג). אולם בביאור מהרא"ח (סימן קפה אות ה) העיד איפכא בשם מר חמיו על המנהג. ודברי הרב המחבר הובאו בשינויים בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קסו ד"ה סרסור נהגו).

שם אות ד - הובאו דבריו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קסה ד"ה סירסורים). ועי' בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן ו אות ו).

שם אות ה - דברים אלו כתבם הרב המחבר גם בס' תורבץ החצר (ערך סרסור אות ד). ולא מצאתי בדברי הריב"ש שכתב בזה. ובעיקר הדין, ראה בשו"ת בית יהודה למהר"י עייאש (ח"ב סימן סו, דף קמו ע"ב ד"ה וכן) שמר"ן בש"ע לא ס"ל הכי.

שם אות ו - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות לז ובהערה ז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ז - ועי' בשו"ת רבי דוד צבאח (דף רכט סע"ב).

עמוד שנד אות יג בשם שו"ת חקרי לב ח"מ ח"א סימן קלז בשם שו"ת באר עשק סימן מח - הנה בשו"ת חקרי לב שם לא מצאתי שציין לדברי הרב באר עשק, כי אם בסימן קלו, אולם שם כתב דבר אחר ולא כמ"ש הרב המחבר. גם בשו"ת באר עשק גופיה לא מצאתי שכתב כדברי הרב המחבר.
ובעיקר הדין, ראה בשו"ת ברית הלוי למהר"ר איתמר מחפוד נר"ו (ח"ב סימן קלה) שהאריך בדברי הפוסקים בזה.

עמוד שנה אות יד - הובאו דבריו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קסה ד"ה סירסור). ועי' לעיל (אות ב) ובחכמת שלמה (סימן קפה ס"א ד"ה נשאלתי).

שם אות יו - וכן כתב בביאור מהרא"ח (סימן קפה סוף אות ג).

שם אות יז ד"ה מי - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קפה אות ח). ועי' במש"כ שם בס"ד בגליון.

שם אות יח - ועי' בנתיבות המשפט (סימן קפה ביאורים אות ו ד"ה וא"ל) ובכסף הקדשים (סימן קפה ס"ה בסופו).

עמוד שסא אות כב - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך עדות אות י). 
ובמש"כ בסוף דבריו שעכשיו נהגו לקבל עדים מהקהל, ראה בביאור מהרא"ח (סימן לז או' מט-נ) שיש יוצאים מן הכלל בזה. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שסח אות עא - וכ"כ עוד הרב המחבר להלן (ערך שבועה אות צב). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שעו סוף אות י - ועי' בשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן יט ובהערת הרב המגיה אות נח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שעז אות ג - עי' בביאור מהרא"ח (סימן קכט אות א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שפה סוף אות ב - ועי' להרב המחבר בספרו תורבץ החצר (ערך פועלים אות ה) ובביאור מהרא"ח (סימן שלג אות יב).

עמוד ת אות לט - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות מג) בשם מהר"י הלוי.

עמוד תג אות ט - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך פשיעה אות ג). וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות מח). ע"ש.

עמוד תב אות ב ד"ה וגבי - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (ערך שותפין סוף אות יג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תטז אות ג - ועי' בשו"ת רבי דוד צבאח (דף רל ע"ב אות כה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תיז אות ה - ועי' בשו"ת רבי דוד צבאח (דף רל ע"ב אות כה), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ערך קוריטור אות א ד"ה והסכים - נדצ"ל יצחק נהון.

עמוד תכ אות כב - וכ"כ עוד הרב המחבר (בתיקונים) בזה תורבץ החצר (ערך קטן וקטנה אות י).

עמוד תכא אות כב 'נמצא כתוב' - ונדפס בס' תורת המשבי"ר (עמוד תקכו). ע"ש.

עמוד תכד אות ג - ועי' בס' משפט התפיסה (סימן כה ס"ד).

שם אות ד - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך קים לי אות ד). ובשו"ת יביע אומר (ח"ג ח"מ סימן ו אות ה) הביא שכ"כ האחרונים. והו"ד בקצרה להלכה בס' משפט התפיסה (סימן כב ס"ח).

שם אות ה - ובס' משפט התפיסה (סימן כה ס"ה) הביא דברי האחרונים דהכי ס"ל. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ז - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך קים לי אות ג). וכ"כ בס' משפט התפיסה (סימן כג ס"א) בשם האחרונים. ע"ש.

עמוד תכו ערך קני את וחמור - וראה לעיל (ערך דברים אות ט וערך מתנה או' סב-סג) אם דבר שנתבטל מקצתו מתבטל כולו. וע"ע לעיל (ערך אסמכתא אות כא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תכח אות ט ד"ה ועיין להרב - ועי' בשו"ת יביע אומר (ח"ח א"ח סימן כט אות ה וח"י א"ח סימן נה בהערות לח"א סימן כב וי"ד סימן מא אות ד).

שם אות יא - ועי' להלן (עמוד תלא אות ב) ובביאור מהרא"ח (סימן רז אות מט).

עמוד תל אות כה - עי' להלן (ערך שטרות אות מה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה ואפ"ה - ועי' לעיל (עמוד לח אות יא) ובביאור מהרא"ח (סימן רז אות מג).

שם אות כז - ועי' בתשובות חכמי מראכש (סימן יח דף לא ע"א ד"ה וס"ל, והלאה; וסימן כא דף נה רע"א), ובביאור מהרא"ח (סימן רז אות נא), ובשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן רכו), ובשו"ת חיי עמרם (ח"מ סימן ז), ובשו"ת נכח השלחן למהרח"מ לבטון (א"ה ס"ס טו וח"מ סימן ט ד"ה והשתא, בדפוס ירושלם תשס"א דף עט ע"א ודף קיט ע"א), ובספר שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קצט ד"ה קנין אי), ובספר תורי זהב לאחי ידידי מהר"ר דוד נר"ו (עמוד קט אות קא), ובדברי הרב המחבר להלן (עמ' תנג אות נו).

עמוד תלא אות ב - ועי' לעיל (עמוד תכח אות יא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תלט אות כו - ועי' בס' אהלי שם (י"ד ח"ד דף רלח ע"א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תמא אות ג - וראה עוד בדברי הרב המחבר (להלן אות ה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ה - וראה עוד בדברי הרב המחבר (לעיל אות ג) ובמש"כ בס"ד בגליון ספר חידושי רבי רפאל חיים בן עטר (דף קע ע"א).

שם אות ח - ועי' בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן ב הערה ט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ט - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך פסק דין אות ו). ועי' בביאור מהרא"ח (סימן כה בהערות הרב המגיה אות נא) ובתשובות חכמי מראכש (ס"ס ה) ובקובץ מן הגנזים (חלק טז עמוד צה).

עמוד תמז אות יג - וראה עוד בדברי הרב המחבר לעיל (ערך אסמכתא אות ג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תנ אות ל - וכ"כ עוד הרב המחבר להלן (אות צו). ע"ש.

עמוד תנא אות לג - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (ערך קים לי אות ה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות לו - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שבועה אות יח). ועי' בפתחי תשובה (ח"מ סימן רסז אות ב).

שם אות מא ד"ה ונראה - וכ"כ עוד הרב המחבר להלן (אות סה) ששבועה וחרם ענין אחד הם. גם בספר שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד ריז ד"ה שבועה וחרם) כתב שבועה וחרם אחד הוא, וציין לדברי הפוסקים בזה. ועי' בפתחי תשובה (ח"מ סימן רסז אות ג) ובקובץ מן הגנזים (חלק טז עמוד יא ד"ה אך).

עמוד תנג אות נו - ועי' לעיל (עמוד תל אות כז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תנד אות סה - וכ"כ עוד הרב המחבר לעיל (אות מא). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תנה אות עט - ועי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (סימן קעו אות קה).

שם אות פ - וכ"כ עוד הרב המחבר לעיל (ערך אסמכתא אות ג). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תנו אות פא - וחלקו האחרונים ע"ד הסמ"ע, ראה בביאור מהרא"ח (סימן רז אות נא), ובפתחי תשובה (סימן רז אות כ) ובשו"ת חיי עמרם (ח"מ סימן ז).

ואם מת המקבל, ראה בקצות החושן (סימן רז אות ט).

עמוד תנז אות צב ד"ה וכתבו - וכן נראית דעת ביאור מהרא"ח (סימן עה אות ג). וכ"כ עוד הרב המחבר לעיל (ערך מודה מקצת אות ה וערך עדות אות לג ואות עא) ובספרו תורבץ החצר (ערך עדות אות כז). ע"ש. ועי' בס' צדק ומשפט (סימן עה ס"ב וסימן פז ס"ו) ובקונטרס סדר המשפט למהר"ר אריאל הכהן נר"ו (סימן עה ס"ב הערה ז).

שם ד"ה ומ"מ - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (ערך חרם אות כא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם).

שם אות צג - וכ"כ הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שבועה אות לד).

עמוד תנח אות צו - וכ"כ עוד הרב המחבר לעיל (אות ל). ע"ש.

עמוד תסז אות ז ד"ה וכן - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שומרים אות ג וערך שכרות אות א).

עמוד תע אות ג ד"ה שותף - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות א). ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות לא) ובכסף הקדשים שם.

שם ד"ה אבל - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות סט). ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ה - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות ב). ע"ש.  ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות קכט).

שם אות ז - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (אות מא) ובפתחי תשובה (ח"מ סימן קעו אות כד) בשם מהר"א ששון.

עמוד תעא אות יב - וכ"כ בספרו תורבץ החצר (ערך שותפין אות ז). ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות סז) ובנתיבות המשפט (ביאורים אות לד).

עמוד תעב אות יג ד"ה שותפין - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות כט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה ואפ"ה - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות ח). ע"ש. וכן פסק בביאור מהרא"ח (סימן קעו סוף אות מח). ולא ידענא אמאי ציין הרב המחבר לסעיף ח, והיה לו לציין לסעיף י. ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (ערך פשיעה אות ב) שי"א שבשותפין חייב בפשיעה בבעלים. וכ"כ עוד בספרו תורבץ החצר (ערך פשיעה אות א). ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות לב הא') ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות טו ד"ה ודווקא - וכן פסק עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות ט). ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות פב) שפסק דלא כמהרשד"ם.

שם ד"ה כתב - וכן פסק בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות פא). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תעג אות יו - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות טז). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות יז - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (מע' שותפין אות יא).

שם אות יח - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות לו). ע"ש.

שם אות יט שורה א - כ"כ מר"ן בב"י (ס"ו), והביאו להלכה מור"ם בהגה (סעיף יט).

שם סד"ה אבל שלא - וכן פסק בביאור מהרא"ח (סימן קעו סוף אות פה). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תעד אות כב - ועי' בפתחי תשובה (סימן קעו אות ב) ובביאור מהרא"ח (שם אות עד).

שם אות כז - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות טז). ודברי הרא"ש הובאו בדרכי משה (סימן קעו אות ט ד"ה וכתב). ע"ש. וכן הביאו מור"ם בהגה (שם סעיף יב), וציין לדבריו הרב המחבר להלן (אות מו).

עמוד תעה אות לב - וראה עוד בדברי הרב המחבר לעיל (ערך אונאה אות כח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות לח - והובא גם בשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן יט). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תעו אות מא - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (אות ז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות מו - עיין בדברי הרב המחבר לעיל (אות כז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות מז - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (ערך לעצמי הצלתי) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות מט - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו סוף אות קג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תעז אות נה - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות כ). ע"ש. 

שם ד"ה וכן - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות קכא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות נח - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות כב). וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות יז).

עמוד תעח אות סא - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות כה). ויש להזיז את המקף שלאחר תיבת זו, לפני התיבה.

שם אות סג - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות כז). ודברי הרב צמח צדק הובאו בפתחי תשובה (סימן קעו אות כא). ע"ש.

שם אות סו - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות ל). וראה עוד בדברי הרב המחבר להלן (ערך שליחות אות ל), וחזר על דבריו בס' תורבץ החצר (ערך שליחות אות ג). וע"ע בהגהות רעק"א (סימן קעו סוף סע"ב) ובכסף הקדשים (שם).

עמוד תעט אות סז - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות לא). ועי' בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן צה) ובדברי הרב המגיה שם (אות קנו).

שם אות סח - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות לב).

שם אות סט - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות לג) בתיקונים קלים. ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו בדברי הרב המגיה הערה יח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
ומש"כ בשם הרדב"ז, כן פסק גם בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות יז).

שם אות ע - וראה בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות מו), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תפ אות עד - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות לז).
ובדברי המש"ל, עי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות מח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
ובדברי הרב בית יהודה ששתיקה כהודאה, עי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות נג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
ובדברי הרב בית יהודה בענין הצורפים, הביאו גם בביאור מהרא"ח (סימן קעו סוף אות סד). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תפא אות עו - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות טל).

שם אות עז - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות מ). וכן פסק בנתיבות המשפט (סימן קעא ביאורים אות י בסוגריים). ועי' בפתחי תשובה (אות ח).

עמוד תפב ערך שטרות אות ג - וראה עוד בקצות החושן (סימן רז אות י) שאם יש עדים שלא קרא ולא ידע שיש שבועה בשטר, אין בזה משום שבועה. ובכסף הקדשים (שם) חלק עליו. ועי' בנתיבות המשפט (שם חידושים אות ס) שלהש"ך והט"ז אין כאן שבועה. ועי' בפתחי תשובה (שם אות כ) שאין לומר קים לי שלא כדבריהם.

עמוד תפט אות סב, בענין אונאה בשטרות - ראה בדברי הרב המחבר לעיל (ערך אונאה אות י) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תצג אות צה ד"ה ועיין באה"ע - שם הובא הדין שסתם קנין כאומר מעכשיו דמי. ועי' בזה בדברי הרב המחבר לעיל (ערך קנין אות כה).

עמוד תצג סוף אות ה - וראה בביאור מהרא"ח (סימן קפה אות לג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תק אות יג - ועי' בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (דף קמא ע"ב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תקא אות יז - דברי הרב חוות יאיר הובאו בפתחי תשובה (סימן רסד אות א). ע"ש.

עמוד תקג סוף אות ח - וכ"כ בס' תורת המשבי"ר (עמוד תרכח סימן א), ושכן הובא בס' זכות אבות (סימן כח), והוסיף שאם השוכר הלך והשכיר במקום אחר, אינו יכול לגבות ממנו השכירות, שלמה יפרע שכירות ב' בתים. ע"ש.

עמוד תקד אות טו - וראה עוד בס' מגן אבות חושן משפט (ריש סימן שלד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תקה אות יט, שהשוכר רשאי להשכיר אף אם הקדים השכירות לבעל הבית - וראה בפתחי תשובה (סימן ריב אות ו)  שהוכיח כן מדברי האחרונים.

עמוד תקז אות מ, הביא דברי הרב ויאמר יצחק שמנהג טיטואן שהשוכר בית לחבירו לזמן, ואחר כלות זמן השכירות השכירו לאחר, יכול השוכר הראשון לסלק האחרון - וע"ע בשו"ת עטרת שלמה למהר"ש דיין נר"ו (סימן לד) ובס' מגן אבות חושן משפט (ס"ס קעה) מדברי האחרונים בזה. 
ועפ"ז אפשר לבאר מאמר הכתוב (נח ח כא) ויאמר ה' אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי. ולכאורה יש להקשות שאם יצר לב האדם רע מנעוריו, א"כ הדבר ברור שיחטאו שוב, וא"כ למה נתן טעם בזה שלא יוסיף לקלל עוד את האדם. ולמנהג טיטואן יבואר שתושבי העולם הם כשוכרים מקום מושבם בעולם הזה מהקב"ה ע"י קיום התורה, ומכיון שגם הבאים לאחר מכן יחטאו, שכן יצר לב האדם רע מנעוריו, א"כ אין לו לסלק את השוכרים כדי להביא אחרים תחתיהם. והטעם שבדור המבול השמידם הוא כי היה לבם רק רע כל היום (בראשית ו ה), משא"כ לאחר מכן כתיב רע ולא כתיב רק, להודיענו שעם מעשיו הרעים גם יש לו מעשים טובים, וכמו שביאר בקונטרס באר הפרשה (פרשת נח תשפ"ב).

עמוד תקח אות מא - וראה בס' מגן אבות חושן משפט (ריש סימן שלד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ז - וראה בקצות החושן (סימן קפב אות ב ד"ה וניחא).

עמוד תקט אות יג סוף שורה א - ובביאור מהרא"ח שם (אות ח). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תקי אות כא - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קפב אות א). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תקיא אות כב שורה א - צ"ל סימן קפג.

שם אות כו - ועיין לעיל (אות ב).

שם אות ל - וראה עוד בדברי הרב המחבר לעיל (ערך שותפין אות סו).

עמוד תקיב אות לו - וכן הוא בסימן קפח ס"א.

עמוד תקיז ערך תלמיד חכם אות א, שאין דין תלמיד חכם בזמן הזה, וציין לדברי הסמ"ע (סימן טו אות ד) - וראה עוד להרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך תלמיד חכם אות א). אולם ראה בביאור מהרא"ח (שם אות א) שהביא דברי האחרונים שחלקו על הסמ"ע. וראה עוד בשו"ת יביע אומר (ח"ג י"ד סימן ז אות ג ד"ה והנה, וח"ז י"ד סימן טז אות ב וח"מ סימן י, וח"ט י"ד סימן מו) ובשו"ת יחוה דעת שלו (ח"ג סימן ע בהערה ד"ה עוד, וח"ד סימן טז ובגליונות שבמהדורת תש"פ, וח"ה סימן סא).

עמוד תקיט אות ד - וראה בביאור מהרא"ח (שם אות ב).

עמוד תקכ שורה ב מלמטה 'ועל המקבל להביא ראיה' - אולם ראה בש"ע (שם ס"י) שאם אמר ליה על מנת שלא תעשה, על הנותן להביא ראיה שביטל תנאו. וראה בביאור מהרא"ח (שם אות לא) הטעם. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תקכא אות כא - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (סוף ערך משפטי התנאים) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות כג - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רמא אות לו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תקכב אות ד - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (אות יח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תקכג אות יב - ועי' בנתיבות המשפט (סימן רלב ביאורים סוף אות יב) ובס' שער יהושע למהר"י מאמאן (סוף עמוד רמ) ובס' משפט התפיסה (סימן ט ס"א וס"ג וס"ד).

עמוד תקכד אות יח - ועי' בס' משפט התפיסה (סימן כה ס"ג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תקכז אות א 'סכ"ח' - אולי הכוונה להמבואר בסימן כח סעיף כג, כמו שהביא הרב המחבר להלן (אות יב).

עמוד תקכח אות ו - וראה במש"כ בס"ד בגליון ספר תקנות חכמי מראכש (פתח דבר עמוד א).

שם אות יב ד"ה ואם - וראה עוד בתשובות חכמי מראכש (סימן כא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

יום שני, 9 באוגוסט 2021

חידושי רבי רפאל חיים בן עטר

שם הספר: חידושי רבי רפאל חיים בן עטר

מו"ל: רבי יוסף פרץ

דפוס: תש"פ


דף יא ע"ב ד"ה או - וראה עוד בזה להלן (דף יג ע"ב ד"ה רמז) ובמש"כ בס"ד בגליון להלן (עמוד שיב).

שם ד"ה רמז - ואפשר לבאר בזה מאמר הכתוב להלן (יז ה) 'ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך', דדוקא ע"י שינוי שמו יולד לו יצחק (שכן 'אב המון' ב' פעמים נזכר שם, בגימטריא יצחק. וכמ"ש בבעל הטורים שם. ע"ש), והטעם כי בעינן שיצא ממעיו דוקא וכביאור הרב המחבר, ולזה הוצרך שינוי שמו.
ולכן גם אמר לו הקב"ה (וירא כא יב) 'כי ביצחק יקרא לך זרע', יצחק דוקא כי שמו יוצא ממעי שם אביו כדברי הרב המחבר.

דף יב ע"א ד"ה ובזה - וכ"כ עוד הרב המחבר להלן (עמוד רסא). ע"ש.

שם ע"ב ד"ה או, שורה ב 'ולכך עובדים עבודה זרה' - ביאר דבר זה הרב המחבר להלן (דף יג ע"א ד"ה במדרש). וע"ש במש"כ בס"ד בגליון.

שם ד"ה בשר 'בשר כולו דין' - וכן ראיתי בס' אהבת ישראל למהר"י אביחצירא (סוף עמוד לד) שהביא דברי הרב הריקאנטי (פרשת משפטים) לאיסור בישול בשר בחלב הוא מפני שמערב כוחות העליונים, והכוונה כי הבשר שהוא אדום הוא מכח הדין, והחלב הוא מצד הרחמים. ע"ש.
ובזה יבואר הטעם שילתא רצתה לאכול בשר בחלב כדאיתא בחולין (קט ע"ב), כי צדיקים מהפכים מדת הדין למדת רחמים, כמו שהביא הרב המחבר להלן (דף רסא ע"ב ד"ה או) מבראשית רבה (פל"ג סימן ג). ולכן גם השיב לה רב נחמן שתאכל כחל, שכן כחל בגימ' חן, שהצדיקים מוצאים חן בעיני ה' ומהפכים דין לרחמים. ואפשר לבאר על פי זה הטעם שבחג השבועות יש מקבילים בענין ההמתנה בין בשר לחלב [עי' בנועם אלימלך (פרשת משפטים ד"ה לא תבשל) ובפסקי תשובות (סימן תצד אות יג) ובס' בירורי חיים (ח"ג סימן כט) ובדברי הרב צבי רייזמן נר"ו] שכן במתן תורה נגלה הקב"ה כזקן מלא רחמים (כדאיתא במכילתא שמות כ).

דף יג ע"א ד"ה במדרש - ראה עוד בזה לעיל (דף יב ע"א ד"ה או) ולהלן (דף נא ע"א). ולהלן (דף קח ע"ב ד"ה או) כתב עוד בביטול טענת המינים דמעשה שמים עדיף.

שם ע"ב ד"ה רמז - ראה עוד לעיל (דף יא ע"ב ד"ה או) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף יד ע"ב פרשת חיי שרה - ראה עוד בדברי הרב המחבר להלן (עמוד מט) בענין קנין ארץ ישראל. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

דף כד ע"ב ד"ה רמז - וביאר אחי ידידי מהר"ר יואל נר"ו שחרה אפו של יעקב ברחל שלא קבלה יסוריה בשתיקה ובאהבה, והרי איוב סבל יסורים יותר ממנה וקבלם באהבה. עכ"ד נר"ו. ועוד י"ל שמאיוב למדנו 'התחת אלהים אנכי', שחכמת הבורא יתברך למעלה מהשגתינו ואיננו כאלהים היודע פשר דבר וטעם הייסורים הבאים על האדם.

דף כה ע"א ד"ה וישב, שורה ג - צ"ל ר'וגז י'וסף.

דף כו ע"א בסוף הדיבור הא' - ואפשר לומר שנפסק עונשו של יוסף כשתיקן חטאו והפסיק לאחוז בגדלות ודיבר בענוה ואמר (מקץ מא טז) 'בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה' (ראה בתרגום אונקלוס וברש"י). ואולי זו גם כוונת שר המשקים שאמר (מקץ מא יב) שהוא נער, דהיינו שכבר אינו מחשיב את עצמו וראוי עונשו ליפסק [ועליו אפשר לרמוז מאמר הכתוב (הושע יא א) כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני, שהקב"ה אהבו כשהרגיש עצמו במצרים כנער ולא אחז יותר בגדלות]. והדבר היה נצרך ביותר כי היה מעותד למלוכה, ועל המלך אמר הכתוב שמחוייב 'לבלתי רום לבבו' (שופטים יז כ), וגם מסברא מובן הצורך שהמלך ינהיג את העם בענווה, שכן בעל הגאוה יוליך את עמו מטה מטה, כי חושב רק על עצמו ולא עליהם. וכן נראה מדברי מדרש תנחומא (פרשת מקץ סימן ג) 'אמר ליה פרעה: חלום חלמתי. אמר יוסף: בלעדי אלהים יענה וגו' תלה הגדולה בבעליה. אמר הקב"ה: אתה לא רצית להתגדל בעצמך, חייך שעל ידי כך תעלה לגדולה ולמלוכה'.
ובזה אפשר לבאר הטעם ששר המשקים לא זכר את יוסף בצאתו מבית האסורים, כי אז עדיין היה יוסף אוחז בגדלות באומרו (וישב מ ח) הלא לאלוהים פתרונים ספרו נא לי. וכבר העיר בס' בהכתב והקבלה בזה"ל: הלא לאלהים פתרנים. לא יוכל אדם לפתור חלומות בשלמות אם לא בהיות רוח אלקים נוססה בו, לכן ספרו נא לי אולי יקרה ה' לקראתי ודבר מה יראני והגדת לך – כך כתבו המפרשים, ולא יתכן, כי עבד החבוש בבית האסורים לא יוציא מפיו דברים המיחסים אותו לאיש מעלה, וגם מתנגד אל הנימוס להתפאר היותו איש מוכן להתנוסס בו רוח אלהים. ע"ש [והמדרשים והמפרשים ביארו פסוק זה דרך ענוה, עיין עליהם].

דף כז הערה לה - יש להעיר שבבבא קמא (עו ע"א) נחלקו בזה ת"ק ורבי שמעון, דלת"ק גונב הקדש מבית בעלים פטור מתשלומי ארבעה וחמישה, ויליף לה מוגונב מבית האיש ולא מבית הקדש. ורבי שמעון ס"ל דקדשים שחייב באחריותן חייב.

דף לד ע"א שורה א 'נהר' - הוא שם קדוש (ראה בס' פרי צדיק פרשת תרומה אות ט), ר"ת ה'דודאים נ'תנו ר'יח. והוא רמוז באותיות השניות של לה'דליק נר' חנ'וכה.

שם שורה ב מלמטה - צ"ל ח"א דף.

דף לה ע"א בסוף הדיבור הא' - והנה אמר לי מהר"ר יצחק אזרחי נר"ו שענין הדביקות בה' יש לבארו ע"פ הכתוב (רות א יד) ורות דבקה בה, שנאמר לאחר שנעמי אמרה להן 'שבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה בלתי היות לאיש אל בנתי'. וחזינן שרות דבקה בה, היינו שלא עשתה חשבונות מה יהיה לעתיד. וה"ה לענין הדביקות בה' דהיינו ללכת בדרכי ה' ללא חישובים מה כדאי לעשות ומה יהיה לעתיד. עכ"ד נר"ו.
ובזה אפשר לבאר דברי הרב המחבר, שדביקות בה' היא דוקא כשהאדם הוא עניו, ואז הוא מסכים לדבוק בו ללא חשבונות רבים, משא"כ הגאותן שרוצה להבין את כדאיות הדבר לפני שיעשהו, ולא מקבל עליו עול מלכות שמים ללא שאלות.
ובזה אפשר לבאר הטעם שהדברים המביאים לדביקות בה' הם חודש מילה ושבת, שהם מנוגדים להבנה האנושית, כמו שמצינו גבי שבת שהמן לעג על זה באומרו שישראל מפקי לכולא שתא בשה"י פה"י (כדאיתא במגילה יג ע"ב), וגבי חודש מצינו שבית דין של מטה קובעים את החודש אפילו אם טעו בזה (כדאיתא בראש השנה כה ע"א), וגבי מילה גם אין לה מובן כמו שמצינו למהר"י עמדן בס' מגדל עוז (בריכה עליונה נחל א) שכ' לחלוק ע"ד הרמב"ם שביאר שיש בזה סברא כדי למעט תאות המשגל ועוד.
ובביאור ענין הדביקות בה', נומיתי למהר"ר יצחק הנז' שבס' מילי דשמיא למהר"א אזכרי ביאר מה הן הדרכים להגיע לזה.

דף לט רע"א, שיעקב סיים לתקן חטא אדם הראשון - ועי' במש"כ הרמ"ז ז"ל בס' פרשת רא"ה (ר"פ ויחי) בשם המקובלים, ולהרמ"ז ז"ל בס' השתא הכא עבדי (סוף עמוד קמ)], ובמש"כ בס"ד בגליון ספר אהל יעקב להרמ"ז ז"ל (פרשת ויחי דף רפו ע"ב ד"ה אל).

דף מז ע"א ד"ה חע"פ, שורה יא - ואפשר להוסיף שגם המילה מראה על ענוותו של הקב"ה, כי מינה מוכח דמעשה אדם עדיף ממעשה שמים, כמ"ש הרב המחבר להלן (דף נא ע"א). ולכן דוקא ציוה הקב"ה על המילה ביציאת מצרים.

דף מט ע"א שורה ג 'איכא בה משום מחוסרי אמנה' - עיין בזה בספר פתחי חושן - קנינים (מהדורת תשע"ו עמוד תה הערה ה). וראה בדברי הרב המחבר להלן (פרשת שופטים דף רכו ע"א ד"ה או) אי אזלינן במתנה בתר יכולת הנותן או המקבל.

שם שורה ז 'כי אם דברים בעלמא' - שכן אברהם לא קנה את הארץ בהליכתו, ראה בספר ותלמודו בידו (פרשת לך) בשם מהרב"צ פלמן ז"ל. וראה עוד בדברי הרב המחבר לעיל (פרשת חיי שרה דף יד ע"ב) ובס' לקח טוב - דרשות רבי יוסף פינטו (ר"פ כי תבוא ד"ה עוד).

דף נ ע"ב שורה א - ואפשר לומר גם ש'זה' הוא יוסף, כמאה"כ (מקץ מד ה) הלוא זה אשר ישתה אדוני בו. וכמו שאמרו במדרש תנחומא (וישב סימן ט) על הפסוק (תהלים קיד ג) הים ראה וינס, ארונו של יוסף ראה, שבזכותו נקרע הים. 
והנה בהמשך הכתוב הנ"ל נאמר 'והוא נחש ינחש בו' (מקץ מד ה). וביאר הרשב"ם: יש לומר שהיה מראה עצמו לעיניהם כיודע עניינים על ידי קסם ונחש, ושמא בכוס היה קוסם. ע"כ. ולכאורה צ"ע לשם מה הטעה יוסף את המצריים שיחשבו שהוא קוסם ומנחש, דבר שהוא אסור מן התורה.
והענין יבואר בהקדם מה שאמרו בברכות (ס ע"ב) כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, שלפי זה האדם צריך להודות על הרעה, כי היא טובה בעצם, והעושה כן הקב"ה עושה עמו נסים ונפלאות. וזו היתה מדתו של יוסף שאמר (ויגש נ כ) אתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה, דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד [וכמו שראיתי בקונטרס באר הפרשה שביאר שזו כוונת הכתוב (וישב לט ב) ויהי איש מצליח, שאע"פ שהיה בבית הסהר הרגיש עצמו כאיש מצליח, דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד], ויתירה מזו אף הודה להקב"ה על זה, כמו שביארו המפרשים (ראה בדברי הרב חיד"א שהובא להלן) על הפסוק (תהלים קטז יג) כוס ישועות אשא שהכוונה היא להודות להקב"ה על הישועות, ואת זה עשה בגביעו, ואז 'ובשם ה' אקרא', אפשר לבקש מהקב"ה שיעשה עמנו ישועות, ולכן עשה הקב"ה עם יוסף נסים ונפלאות, והמצרים חשבו שהיה בו ניחוש. ולכן אמר פרעה (מקץ מא לח) 'הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו' ששורה עליו רוח הקודש בתוך כל הצרות שיש לו, וזה היפך הכלל (שבת ל ע"ב) שאין שכינה שורה אלא מתוך שמחה, והוא פלא בעיני הרואים (וכמו שביאר דברי המדרש בס' פרשת רא"ה להרמ"ז ז"ל פר' מקץ עה"פ ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלד'ים בו, דף לב סע"ב. ע"ש). ולהנ"ל מבואר, שכן אף על היבורים שמח והודה לה', וא"כ לא הרגיש כלל ביסוריו כי החשיבם לטובה.
[וראה בדרשות מהר"י פינטו – לקח טוב על ויקרא (בדרשה לשבת הגדול עמ' פד) שההודאה על הנס גוררת אחריה יותר נסים. ע"ש. וכ"כ הרב חיד"א ז"ל בס' דברים אחדים (דרוש לב אות ב) בשם א' קדוש. ע"ש. וכ"כ מהרי"ח ז"ל בס' גדולת חיים (עמוד כו) בשם הרב נאות יעקב (דרוש חנוכה דף א) בשם הראשונים. עש"ב. וכ"כ בס' האיש משה ח"ב (עמ' רכח) בשם מהר"מ לוי ז"ל. וכ"כ בקו' בית נאמן למהר"מ מאזוז ז''ל (גליון צה עמוד א) בשם מהר"ע יוסף ז"ל (מח"ס יביע אומר ועוד). ושו"ר שכ"כ גם בס' חמדת ימים ח"ג (דף כא ע"ד), וכתב כן במיוחד על ניסי יציאת מצרים, שהמרבה לספר ולהודות עליהם גורם שירחם ה' על עמו בגלות החל הזה ויושיענו. ע"ש. וע"ע במש"כ בס"ד בסליחות לחודש אלול (בפיסקת 'ה' עשה למען משוי ממימיך'). וכיו"ב מצינו במדרש שכל טוב (שמות פרק יז) על הפסוק (ישעיה סג ז) 'חסדי ה' אזכיר תהלות ה'', למדנו שכיון שאדם שומע גבורות הקב"ה שעושה בעולמו וטובות שהוא גומל לחייבים או לחסידיו, צריך ליתן הודאה לפניו, ולהזכיר חסדיו בכל זמן, ומקבל שכר על כך. ובזוהר הקדוש (פר' בא דף מ ע"ב ודף מא ע"א) איתא שכשמודים להקב"ה 'אתוסף ליה חילא וגבורתא לעילא'.]
ושו"ר בקו' באר הפרשה (פר' וארא תשפ"ב עמוד ד הערה ג) שהביא דברי הרב תפארת שלמה (וארא ו ז, עה"פ והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם) שכתב, שעיקר ענין הסגולה שבעבורה יצאו ממצרים הוא כי עם ישראל קיבלו הכל באהבה, באומרם שאם בעיניו הוא טוב, גם לנו ביושר. ע"ש. וכן נראית כוונת הרב תולדות יעקב יוסף (ויקהל ג) בשם מהר"י בעש"ט. והו"ד בקו' אוצר הפרשה (פרשת בשלח תשפ"ב עמוד ז הערה ז). ועי' בשלמא בעלמא (בא י ב). והיא מידתו של יוסף כנ"ל.
וראיתי עוד בקו' באר הפרשה (פר' שמות תשפ"ב עמוד כז הערה מא) שהביא מדברי מהר"י קמנצקי בס' אמת ליעקב בשם המפרשים שמכיון שיציאת מצרים היתה לפני תשלום ת' שנה, עלינו להשלים בשאר הגלויות את מה שחסר אז. ע"ש. ולפי זה יש לומר שכשם שממצרים נגאלנו בזכות יוסף כמו כן לעתיד לבוא נאמר (עובדיה א יח) בית יוסף להבה. וראה בתולדות יעקב יוסף הנ"ל שכתב שכן הוא סגולת הגאולה בכל מצב, ולא ביציאת מצרים בלבד, לדעת שהכל הוא מהקב"ה אף כשהוא בהסתר. ע"ש. ואולי לכן נקרא עם ישראל בשם יוסף [כמו שכתבו רש"י ורד"ק ורבינו המאירי בתהילים (פ ב)] כיון שכל הגאולות הן בזכותו.
ואולי זה הכוונה אשר לא ידע את יוסף, למה זה שלחתני
משה התוקה הקדש מפקיע מידי שעבוד

דף נא ע"א, שמעשה אדם עדיף - כתב עוד בזה הרב המחבר לעיל (דף יג ע"א ד"ה במדרש). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
והנה הרב המחבר ביאר כאן דילפינן דמעשה אדם עדיף מחודש שבת ומילה, ובזה ביאר מאה"כ (תהלים קו ח) ויושיעם למען שמו להודיע את גבורתו, שמו ר"ת שבת מילה וחודש - ובזה יבואר מאה"כ (מלכים ב ד כג) ויאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת, דס"ל לבעל שבדרך כלל מעשה שמים עדיף, ורק בחודש ושבת שהראה הקב"ה שמעדיף מעשה אדם, אז אמרינן דצדיק גוזר והקב"ה מקיים, ולכן היתה הולכת תמיד בחודש ושבת בלבד (כמ"ש במצודת דוד שם). ולזה ענתה לו 'שלום', דהיינו מילה תוכיח שמעשה אדם עדיף, שנאמר בה 'בריתי שלום' [דאיתא בילקוט (פינחס רמז תשעא) דהכוונה לאליהו הנביא. והוא מלאך הברית], ואין הגבלת זמן גבי המילה. וכמו כן 'שלום' מרמז לש'מ'ו' ל'הודיע את גבורותיו, שבו מרומז גם ענין המילה שמוביל דמעשה אדם עדיף.

שם ע"ב ד"ה כבד - ועי' בענין אכילת מוח לב וכבד בספר ראה מעשה להרמ"ז ז"ל (בהקדמה דף א ע"ב בסוגריים), וב'ספרי רבי רפאל אוחנא' (ראה משה עמוד ס ועמוד סב), ובספר מערכי לב למהרמ"י חדיד נר"ו (סימן לב).

דף עד ע"א ד"ה או הא', שיצאו קודם הזמן כי הקדש מפקיע מידי שעבוד - ראה גם בדברי הרב חיד"א ז"ל בס' פני דוד (ואתחנן סימן י) ולהרמ"ז ז"ל בס' משכיל לדוד (דרוש לשבת הגדול, בהנד"מ דף קעח רע"ב).

דף פו ע"א שורה יא 'בכבודו ובעצמו' - וכן ביאר בזה בס' משכיל לדוד למהר"ד צבאח (ר"פ יתרו) בשם הרב יקהל שלמה את דברי המדרש הנ''ל שיתרו אמר שירה. וראה עוד בדברי הרב המחבר (דף עז ע"ב).

דף פח הערה פג - והנה לא מבואר מה ענין גימטריא זו. וי"ל  שגזירת שעבוד היתה לת"ל שנה וכדאיתא בקרא (שמות יב מ), ויצאו קודם הזמן כי היו עומדים לקבל התורה והקדש מפקיע מידי שעבוד (וכמ"ש הרב המחבר לעיל דף עד ע"א. ועי'  במש"כ בס"ד בגליון שם). וא"כ גזירת ת"ל שנה תלויה עומדת, שכן אם אינם עושים את הדינים תנטל התורה מהם, ועליהם לחזור למצרים שנה להשלים ת"ל שנות שעבוד.
ולכאורה יש להעיר דקרא איירי הכא במשפטי הדינים שבין אדם לחברו, ולא איירי בכל התורה כולה שקיבלו בסיני. וי"ל עפ"ד בעל הטורים שכל דיין הדן דין אמת לאמיתו כאילו קיים חמשה חומשי תורה. וכתב רש"י (יתרו יח יג) שכל דיין הדן דין אמת לאמיתו כאילו עסק בתורה יומם ולילה.
ועוד אפשר לבאר ענין גימטריא זו בהקדם דברי רש"י שוא"ו מוסיף על הראשונים שאף אלו מסיני. וביאר בריש קונטרס באר הפרשה (פרשת משפטים תשפ"ד) בשם ספר אזור אליהו למהר"א לירמאן שהכוונה היא לכל מה שמזיק האדם את רעהו שהכל נגזר מאיתו יתברך. ע"ש. ואפשר לבאר שהדוגמא לזה הם ת"ל שנה שישבו ישראל במצרים, שהרעו לנו המצריים ועינונו, אבל הכל נגזר מאיתו יתברך. ולכן אף דנו המפרשים מדוע נענשו המצריים אם הקב"ה גזר על זה, ולכן אמרה תורה לא תתעב מצרי. וראה עוד בפורום אוצר החכמה.

דף צט הערה פט - ועי’ בס’ בית אהרן למהר"א אזולאי (דף שעה ע"ב).

דף קז ע"א ד"ה במדרש, שורה ד 'וכבר נתחבטו' - וראה בס' שער בת רבים מה שהקשו בזה.

שם בסוף הדיבור - ובזה אפשר ליישב קושיית ידידי הרב אליהו אלחרר נר"ו מדוע עליית כהן הינה כ"כ ארוכה בפרשה זו. ולדברי הרב המחבר יובן שכן בזכות השבת נגאלים ישראל [כמ"ש בשבת (קיח ע"ב) אם ישמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלין. וראה בקובץ מן הגנזים (חלק טו עמוד עה אות יג)]. וא"כ עלייה זו שתחילתה במצות הצדקה שבגללה יזכו לגאולה, ראוי הדבר שסופה יהיה בענין השבת שגם בגללה יזכו לגאולה.
ועוד אפשר ליישב שת"ח הוא בבחינת שבת (כדאיתא בזוה"ק פרשת צו דף כט ע"א ובכ"ד), ולכן הכהן שהוא ת"ח כמאה"כ (מלאכי ב ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, מסתיימת עלייתו בענין השבת. ובזה מבואר גם הטעם שעליית כהן בפרשת בראשית מסתיימת בענין השבת.
והרב אליהו אלחרר נר"ו אמר לבאר שנהגו כן כדי שבעליית לוי יקראו את המאמר שבני לוי הם שסייעו למשה בקוראו (לב כו) מי לה' אלי. עכ"ל.

דף קח ע"א ד"ה או יובן באופן - ראה במה שכתב בזה עוד הרב המחבר להלן (דף רכז סע"ב).

שם ע"ב ד"ה או - וראה עוד לעיל (דף יג ע"א ד"ה במדרש) בביטול טענת המינים בזה. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

דף קט ע"א ד"ה אי, שורה ו 'צד רבית' - הכוונה היא למה שביאר הרב המחבר להלן (דף קיא ע"א) משום שנותן פרוטה וה' זורעה לו כפלים לעולם הבא. ואולי מקורו מדברי הזוהר הקדוש (פרשת פקודי דף רנה ע"א).
ובעיקר הקושיא שיש בזה משום רבית, ראה בס' דברי כהן (שמות עמוד ערה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף קיא ע"א ד"ה אי, שורה ח 'עבד למי נכסים למי' - ואפשר שתירוץ זה רמוז בדברי הש"ס המובא בדברי הרב המחבר להלן בסמוך דמייתי קרא 'מלך ביופיו תחזינה עיניך', שכן הוא מלכנו ואנחנו עבדיו, ולכן אין במצות הצדקה צד רבית.
ועוד יש לומר שהקרן מתעדכן לעולם הבא, ואינו רבית, ויש לו דין טבעא שאין בו רבית. וכיו"ב מצינו שדינר צורי שוה ח' פעמים דינר מדינה (עי' בכתובות סה ע"ב). ובזה מבואר הלשון במה תרום קרנם של ישראל, קרן דוקא, ואין בו רבית. וזהו גם לישנא דקרא קרנו תרום בכבוד.
ועוד יש לומר על פי דברי הרב המחבר שנתינת צדקה דינה כמניח מעותיו על קרן הצבי, ולכן כשהוא נותן את הכסף אינו שלו כבר, שכן אפילו אם הלוה שם עדיין אינו יודע אם ימחה אם לאו, וא"כ כשאינו מוחה ומתחייב בזה הוי כמתנה ואין בזה רבית. 
ובזה מיושבת הקושיא איך אמרינן שהנותן שלישית השקל לשנה לצדקה שמקיים דין צדקה מדאורייתא, החשיבוהו חז"ל לעין רעה, ואמאי לא קבעה התורה שלפחות יתן כעין בינונית א' מי'. ולהנ"ל מיושב, שאם התורה מצוה את האדם לתת צדקה, א"כ הוא שליחו של הקב"ה, ואין דינו שמניח מעותיו על קרן הצבי, ולכן התורה לא ציותה שניתן כי אם שלישית השקל, כדי שאם נותן יתר על זה דינו יהא כמניח מעותיו על קרן הצבי ואין בזה רבית כשיקצור פירותיו.

דף קלד סע"ב - ובזה יובן מאמר הכתוב וישמע יתרו, ופירש רש"י, מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. ולכאורה אמאי נקט הני תרי מילי דוקא, והרי נעשו שם נסים ונפלאות עד אין חקר. וי"ל שיתרו לא רצה להתגייר כי חשש שמא צדקו דברי עשו שאין עולם הזה לישראל, ולא רצה לחיות ללא עולם הזה. וכשראה קריעת ים סוף ומה שהפסיד עמלק במלחמה, הבין שיש עולם הזה לישראל וכדברי הרב המחבר, ולכן הסכים בדעתו להתגייר.

דף קלו ע"ב סד"ה או יובן צורי - ובזה יבואר מה דאיתא במדרש תנחומא (פרשת נח) שישראל קיבלו ברצון את התורה שבכתב ואילו על התורה שבעל פה כפה עליהם הר כגיגית. ולכאורה מאי שנא תורה שבכתב שדוקא בה הקב"ה נתן לישראל לבחור, ואילו תורה שבעל פה חייבם. ולהנ"ל יבואר, שעשו ויעקב הסכימו שעולם הבא שייך לישראל, וא"כ בעל כרחם יש להם לקבל התורה שבעל פה ששכרה הוא העולם הבא, משא"כ גבי העולם הזה שנחלקו יעקב ועשו אם שייך גם לישראל ואינו לכולי עלמא, א"כ על ישראל להחליט מרצון אם יקבלו התורה שבכתב שבשכרה הוא העולם הזה.

דף קלז ע"ב סוף הדיבור הא' - וראה עוד בדברי הרב המחבר להלן דף קעח ע"א (ובמש"כ בס"ד בגליון שם) ובדף קמג ע"א ובדף רמ ע"א.

דף קלח ע"א סוף הדיבור הא' - ומה שכתב הרב המחבר שאין ביד האדם לעשות המצוות כי לא ידע עתו, הדבר מרומז בתיבת 'בשלום', שאמרו ז"ל במו"ק (כט ע"א) שמרמז על המיתה.

דף קמג ע"א ד"ה אי, בענין המתחייב דבר שאין לו קצבה - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (דף קלז ע"ב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף קסט ע"ב ד"ה רמז, שורה ג - צ"ל אל תיראו.

שם שורה ד - צ"ל אל תיראום.

דף קע ע"א שורה ה - צ"ל אל תיראו.

שורה ח - וכן העיר עוד הרב המגיה להלן (עמוד קפג אות קלד ועמוד רנח אות קצב ועמוד רסג אות קצז ועמוד שי אות רכח). ועי' בס' שפע חיים - מכתבי תורה ח"ו (ס"ס תעג) שכתב לתרץ מש"כ בס' ברית מטה משה (דף צט ע"ב) שרוב וקרוב הלך אחר הקרוב ובזה משיבים על טענת אומות העולם שאחרי רבים להטות, וקשה שכן ברוב וקרוב הולכים אחר הרוב, וי"ל דהיינו דוקא כשצריך למדוד, משא"כ כשהוא קרוב ממש, כמ"ש בסמ"ע (סימן רנט אות ו). ע"ש.
וכנראה לדברי הסמ"ע אלו נתכוון הרב חוות דעת (י"ד סימן סג אות ב) בציינו לסמ"ע סימן רצט אות ו. וט"ס הוא. ובט"ז (ח"מ סימן רנט ס"ג) חלק ע"ד הסמ"ע אלו, אבל בבאר היטב (שם אות ה) ובביאור מהרא"ח (אות ג) הביאוהו ללא חולק. וראה עוד בהגהות אמרי ברוך (ע"ד הסמ"ע שם) ובקצות החושן (סימן רסב אות ב) ובהגהות מלואי חושן על קצות החושן (שם).
גם אפשר ליישב לפי דברי הפר"ח (י"ד סימן סג אות ג ד"ה ואכתי) שאם הקרוב הוא בביתו של האדם, הוא עדיף על הרוב, והקב"ה מעיד 'ושכנתי בתוכם' (תרומה כה ח), הרי שדר עמנו ממש. וכמו שכתב גם בספר שפע חיים (שם) בשם ספר ברית מטה משה (שם) שהקב"ה קרוב הוא כי מלוא כל הארץ כבודו.
עוד אפשר ליישב עפמ"ש בהגהות משפט השער על ספר שערי ישר (שער ג פ"א אות ז) די"ל דברובא דליתיה קמן לא אמרינן דאזלינן בתר הרוב [ובזה מיושב קושיית הקצות החושן (שם)]. ולפי מש"כ במשפט השער (שם) דיש מי שאומר דדוקא ברובא דאיתיה קמן לא אזלינן בתר הרוב, אפשר לומר שבראש השנה שכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון הו"ל רובא דאיתיה קמן. ואולי לכן דוקא בראש השנה אמרינן מלכויות, שכן גם אומות העולם מסכימים למלכותו שכן ליתיה אז לטענת אחרי רבים להטות. ותו י"ל דבראש השנה הו"ל נמי מצוי, כמאמר הכתוב (ישעיה נה ו) דרשו ה' בהמצאו, שהוא בין ראש השנה ליום הכיפורים (כדאיתא בראש השנה יח ע"א). ובקרוב ומצוי לא אזלינן בתר רובא, כמ"ש בפר"ח (שם) מדברי הש"ס בפרק לא יחפור. ולפי זה גם אם נאמר דברובא דאיתיה קמן אזלינן בתר רובא, שאני בעשי"ת דהוי נמי מצוי.
ותו איתא בראש השנה (יח ע"א) שהקב"ה מצוי בציבור כוליה שתא. וזו גם דחיה לטענת המינים.
ותו י"ל ע"פ מה שיישב הרב המחבר (להלן דף קפג ע"א ודף רלג ע"א) את טענת המינים שמכיון שהננו קבועים בארץ ישראל, כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ולכאורה עדיין ספק הוא מחצה על מחצה, וא"כ לא הוכרע הענין. ולזה יועיל ענין הקרוב, שמכיון שהוא מחצה על מחצה אזלינן בתר הקרוב.
וכיו"ב אפשר ליישב מש"כ הרב המחבר (להלן דף רנז ע"ב) ביישוב טענת המינים, דרוב מחודד עדיף. ולכאורה ביבמות (יד ע"א) מבואר דהלכה כב"ה אע"פ שבית שמאי היה להם רוב מחודד. ולהנ"ל יבואר דכיון דכמחצה על מחצה דמי, לכן אזלינן בתר רוב מחודד, מכיון שאין רוב פשוט נגדו [וכמ"ש בכיו"ב הרב משנה ברורה (סימן שכח ביאור הלכה ס"י ד"ה ואם רופא אחד). ועיין בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סימן טו פ"ז אות יז)] ועוד אפשר ליישב שלעתיד לבוא הלכה כבית שמאי [כמ"ש בפתח עינים (אבות פ"ה) בשם האר"י. ועיין בקובץ האוצר (גליון מז עמוד כו). וע"ע שם (בעמוד לה)] וא"כ חזינן דלעתיד לבוא רוב מחודד עדיף. ולכן אמר קרא (זכריה יד ט) שביום ההוא יהיה ה' למלך על כל הארץ ולא יפול בזה ספק ח"ו.
ובעיקר מש"כ הרב המחבר שבא"י הננו קבועים [וכ"כ בס' פרדס רימונים מכתב יד הנדפס בשנת תשפ"ב (עמוד מב). ע"ש], לכאורה מה נשיב לטענת המינים בגלותינו מחוץ לארץ ישראל. ואולי זו כוונת הש"ס (כתובות קי ע"ב) שהדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים. ואם נאמר כדברי הרב המחבר שרוב מחודד עדיף מיושב. ואין לומר דהנכרים קבועים בחוץ לארץ, שכן סנחריב בלבלם [כדאיתא בברכות (כח ע"א). וי"א דהמצרים חזרו למקומם, עי' במגיד משנה (פי"ב מהלכות איסורי ביאה הכ"ה) ובאתר פורטל הדף היומי. ואולי זה הטעם שהתורה אסרה לדור שם). ואולי זה הטעם שהקב"ה בלבלם ע"י סנחריב, כדי שלא יאמרו שאחרי רבים להטות בתר ע"ז. ואף אם נאמר שעברו כבר עידן ועידנים טובא מאז סנחריב, ועתה שוב נקבעו וכמחצה על מחצה דמי וא"כ אין לדבר הכרע ח"ו. וכן לדעת הרמב"ן בחידושיו (יבמות עו ע"ב) שקצת מכל עם נשארו במקומם ולא הגלם סנחריב. וא"כ עדיין חשיבי קבוע. י"ל שלכן רועדת הארץ כדי שיצאו מבתיהם ולא יהיו קבועים, וזו כוונת הכתוב (תהלים קד לא-לב) יהי כבוד ה' לעולם וגו' המביט לארץ ותרעד וגו', שעל ידי רעידת הארץ כבוד ה' הוא לעולם, ואין בו ספק ח"ו.

שם שורה יב - צ"ל ותיראו מהם.

דף קעח ע"א סד"ה וזהו - ואפשר להוסיף שבלק סמך על מה שבלעם גופיה אמר כששאלוהו על מתן תורה שמלך יכול להתחייב על דבר שאין לו קצבה, וכמו שביאר הרב המחבר לעיל (דף קלז ע"א). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
ולפי מה שכתב לבאר הרב המחבר שעל ידי שליח יכול להתחייב בדבר שאין לו קצבה, אפשר לבאר גם גבי מתן תורה שמכיוון שהמצוות ניתנו לישראל על ידי שליח, שהוא משה רבינו [חוץ מאנכי ולא יהיה לך. ועי' בכלי יקר (יתרו כ ב)], לכן מהני.
ורמז לדבר שבלק סמך על מה שאמר בלעם במתן תורה, שכן 'נא תמנע' בגימ' תרי"א (תרי"ג מצוות חוץ מאנכי ולא יהיה לך) או עם התיבות בגימ' תרי"ג.


דף קפד ע"א סד"ה סמיכות 'מדרש תהלים מזמור נ' - שם איתא: אל אלקים ה'. למה הזכיר שמו של הקב"ה ג' פעמים. ללמדך שבשלשה שמות הללו ברא הקב"ה את עולמו כנגד שלשה מדות שבהן נברא העולם. ואלו הן - החכמה והדעת והתבונה. חכמה מנין שנאמר (משלי ג יט) ה' בחכמה יסד ארץ. תבונה (שם) כונן שמים בתבונה. דעת (שם כ) בדעתו תהומות נבקעו. וכן הוא אומר (שמות כ ה) כי אנכי ה' אלקיך אל קנא. הרי שלש כנגד שלש שבהן נברא העולם.
ואולי הכוונה היא למה דאיתא במדרש לאחר מכן (ב' פעמים) 'הוי ממזרח שמש עד מבואו', שממה שהשמש זורחת שוקעת וכולי יומא חדא הוא, אף קוב"ה חד הוא, וכמ"ש הרב המחבר.

דף קפה ע"א שורה ג 'דשאני ישראל קמים בתחיית המתים' - ועוד שצדיקים במיתתם קרויים חיים ורשעים בחייהם קרויים מתים (כדאיתא בברכות יח ע"א), וא"כ יש לספור רק את הצדיקים ולא את הרשעים אשר מתים המה בעודם בעולם הזה.

שם שורה יב, שהפושע בד"ת הו"ל פשיעה בבעלים דחייב - וע"ע בדברי הרב המחבר להלן (דף רמו ע"ב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף קצט ע"א ד"ה במדרש, שורה ב מלמטה - צ"ל י"ד, 'אחת' עם.

דף רכג ע"א סוף הדיבור הא' - וראה במש"כ בס"ד בגליון (להלן דף רלג ע"א).

דף רכה ע"א סד"ה או - ובזה אפשר לבאר טעם דברי רבי חייא (ביבמות סג ע"א) שאשתו של אדם מצילתו מן החטא, שמלבד הטעם הפשוט שעל ידה יש לו פת בסלו, עוד אפשר לומר שמכיון שאיש ואשה שזכו שכינה ביניהם כדאיתא בסוטה (יז ע"א), ע"י השראת השכינה מתירא האדם לחטוא כמו שכתב הרב המחבר.
ועל פי הדברים האלה אפשר לבאר דברי המשנה (עירובין קד ע"ב) שרץ שנמצא במקדש כהן מוציא אותו בהמיינו כדי שלא להשהות את הטומאה, דברי רבי יוחנן בן ברוקה. וביאר בס' לבוש מרדכי למהר"מ למשעאלי (עמ' מג-מד) שהכוונה היא ליצה"ר שנכנס באדם, שיש לאדם להוציאו בהמיינו. ע"ש. ואפשר להוסיף ש'המיינו' נוטריקון 'המ' גימטריא אדם, שהוא איש לאשתו, כמאמר הכתוב (בראשית ה ב) ויקרא שמם אדם, ו'יינו' הכוונה היא ליינה של תורה, שע"י עסק התורה יגרש היצה"ר מקרבות, וכמו שכתב בס' לבוש מרדכי הנ"ל (עמוד מה), והוא ממה שאמרו ז"ל (ברכות ה ע"א) אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה, ואמרו ז"ל (קדושין ל ע"ב) בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין.

שם ד"ה וזהו, שהצדקה כינוי לשכינה - אפשר לבאר הטעם כי השכינה היא מידת המלכות דלית לה מגרמה כלום כמו העני [כמ"ש בעץ חיים (שער מב פי"ג). וראה בס' לבוש מרדכי למהר"מ למשעאלי (עמ' מה) ששם בוכ"ו כמנין ד"ל מאיר במלכות. וע"ע בפרדס רימונים להרמ"ק (כג טז ד"ה עני)].

שם ע"ב ד"ה וזהו - ובזה יבואר סמיכות סוף הפרשה לפרשת שופטים (וראה במה שביאר בזה הרב המחבר להלן ראש פרשת שופטים), 'איש כמתנת ידו' דהיינו צדקה (וכמו שביאר גם הרב המחבר להלן), ו'שופטים ושוטרים', שע"י הצדקה והמשפט השכינה שורה, ועי"ז ניצל מיצר הרע, וכמו שביארו ש'שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך' היינו מה שצריך האדם להשמר מיצר הרע (ראה במש"כ בס"ד בשלמא בעלמא פרשת שופטים).

דף רכז ע"ב ד"ה במדרש - ראה עוד במה שכתב בזה הרב המחבר לעיל (דף קח ע"א ד"ה או יובן באופן).

דף רכח ע"א ד"ה וזהו נמי - ובזה יובן ג"כ מאמר הכתוב (ישעיה א כז) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.

שם ע"ב שורה ב 'וכנוי לתורה' - כמאמר הכתוב (דברים ד מד) וזאת התורה אשר שם משה.

דף רכט ע"ב ד"ה ויובן, שורה ג 'שמלך המשיח יהיה בו ניצוץ משה רבינו' - עיין במש"כ בס"ד בחי' ישעיה (יא א).

דף רל הערה קעג - אפשר לומר באופן אחר כי עשיית הישר בעיני ה' היא היראה כמאה"כ (דברים י יב) כי אם ליראה, כמו שדרשו בשבת (לא ע"ב): דא"ר יוחנן משום ר' אלעזר אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנאמר  ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'. גם 'עולם' (עם הכולל) של הקב"ה בגימטריא 'בעיני' (עם האותיות). גם רמז לדבר מאה"כ (ישעיה ו י) 'יראה בעיניו', ורש"י פירש שם שהיו יראים.

דף רלא ע"א שורה ג - אינו מובן, כי מהא דאיתא חוץ מיראת שמים לא מוכח שאינו מוזהר עליה, אלא שיש בזה בחירה חפשית.

שם שורה י 'שהיא בהפוך יראה' - אולי צ"ל סופי תיבות (עם הכולל) בגימ' יראה.

שם סע"ב - הערה 175 מופיעה להלן (בשולי עמוד רלט).

דף רלב ע"א ד"ה טעם, שורה טו - צ"ל משום שאומות העולם.

שם ע"ב בסוף הדיבור הא' - ובזה אפשר לבאר גם הפסוק 'וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים' (שמות כב כ). וראה במה שביארו הטעם המובא בכתוב, במכילתא וברש"י וברשב"ם וברמב"ן וברבינו בחיי ובאור החיים. וכן בפסוק 'ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים' (דברים י יט), עי' ברש"י וברמב"ן ובמלבי"ם שם. ולדברי הרב המחבר מבואר, שאם לא נאהב את הגר, הטעם הוא דלא סבירא לן שכל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו, ואם כך אין לנו זכות בירושת ארץ ישראל השייכת לז' עממין, ואם לא הותר לנו לכבוש את ארץ ישראל, עדיין אנחנו ובנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים, וזו כוונת טעמא דקרא 'כי גרים הייתם בארץ מצרים'.

שם ד"ה או, שורה ב מלמטה 'דהעולם שלהם בעבור התורה' - וכמו שביארו המפרשים עפ"ד חז"ל עה"פ (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ראה ברש"י שם), והו"ל כמציל מזוטו של ים. וראה עוד בזה בשלמא בעלמא (וישלח לג ח).

דף רלג ע"א סוף הדיבור הא' - ועוד אפשר לבאר עפ"ד הרב המחבר לעיל (דף רכג רע"א) שהתשובה לטענה שכבר חילקו העולמות יעקב ועשו ואין לישראל ליהנות כלום מעוה"ז היא עפ"ד הש"ס כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה, שאין שייכות לעשו בדבר שאינו שלו כי אליו יתברך כל הארץ וכולי עלמא דיליה, וכל המברך קנה אותו דבר, ועשו אינו מברך כי אם מנאץ. ע"ש. וא"כ מובן הסמיכות לפרשת ביכורים לפי מה שביארו המפרשים שטעם מצות ביכורים הוא שלא להיות כפוי טובה ולהודות ולהלל לה' ולברך בשמו (ראה בשלמא בעלמא תבוא כו א), ומהאי טעמא זוכים בעולם הזה נמי.

דף רלה ע"ב סוף הדיבור הא' - וכ"כ בקונטרס באר הפרשה (פרשת כי תבוא תשפ"ד הערה ט) בשם ספר אהבת ציון (הנדפס בשנת שצ"ט). ע"ש.
וראה עוד במה שציינתי בס"ד בשלמא בעלמא (תבוא כו א) למה שביארו עוד האחרונים בענין סמיכות פרשת עמלק לפרשת ביכורים.

שם בסוף העמוד - וכ"כ בס' זרע שמשון. ע"ש.

דף רלח ע"א שורה ח - צ"ל וקי"ל במצה מגו. הכוונה בנשבע שלא לאכול מצה כל השנה, דחיילא שבועה גם גבי פסח, וכדכתבו בתוס' (שבועות כד ע"א ד"ה אלא) ובחידושי הריטב"א (נדרים יג ע"ב ד"ה והא דתנן) בשם הירושלמי בשבועות. וכן פסקו מר"ן בש"ע (א"ח סימן תפה ס"א, וראה בבאר הגולה שם) ומור"ם בהגה (י"ד סימן רלט ס"ד) ובחכמת אדם (כלל צה אות ה).

שם ד"ה וזהו - וראה בספר בצאתי מירושלים (עמוד ז ד"ה ואני שב) שהביא מספר הגיון הנפש לרבי אברהם בן חייא הנשיא שביאר שהנחמה שלאחר הקללות שבפרשת כי תבוא מופיעה בפרשת נצבים 'ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים'. ע"ש.

דף רלט הערה קעה - שייך לעיל (סוף עמוד רלא).

דף רמ ע"א ד"ה או, בענין המתחייב דבר שאין לו קצבה - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (דף קלז ע"ב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף רמו ע"ב, שמכיון פשיעה בבעלים חייב, לכן יש לעשות תשובה - אולם הרמב"ם (פ"ב מהלכות שאלה ופקדון ה"א)  ומר"ן בש"ע (ח"מ סימן שמו ס"א) פסקו כמ"ד דפשיעה בבעלים פטור. וי"ל עפמ"ש הרב חיד"א ז"ל בס' בתי הנפש על הגדה של פסח (דף ד ע"ד) וז"ל: ארחות הדורשים שמראים פנים לכל צד, רק שיהיה סברה טובה או סברת פוסק אחד. ע"כ. וכ"כ עוד הוא ז"ל בכמה דוכתי. והביא דבריו מהרי"ח סופר נר"ו, מח"ס ברית יעקב ועוד, במאמרו שבקובץ מבקשי תורה (גליון טז סימן קפו ד"ה והנראה, דף שפא ע"ב). ע"ש. וע"ע להרב אור החיים ז"ל (ויגש מו ח בסופו) ובקו' מרי"ח ניחוח (גליון קמו דף יא ע"ב).
ועוד י"ל דמכיון שהאדם החוטא שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה ומובדל מהקב"ה [כמ"ש הרמב"ם (פ"ז מהלכות תשובה ה"ו וה"ז). וכתב בספר הדרך לתשובה על הרמב"ם (שם) שאפילו בעבירה קלה כן הוא. ע"ש], לכן לא מיקרי בעליו עמו כל זמן שהוא חוטא. ואף שדין שמירה בבעלים קיים כל זמן שבזמן קבלת השמירה היה הבעלים עמו, ואפילו אם בשעת הפשיעה אינו עמו, מ"מ י"ל דשאני התורה הקדושה שנאמר בה (דברים י יג) 'לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אנכי מצוך היום', ולישנא דהיום מוכיח דכל יומא ויומא שמירה חדתא היא [וכדברי רש"י (דברים ו ו) כדיוטגמא חדשה].
ועוד י"ל עפ"ד הרמב"ם (פ"ב מהלכות שאלה ופקדון ה"ח) 'השואל מן השותפין ונשאל לו אחד מהן וכו', הרי זה ספק אם היא שאלה בבעלים או אינה, לפיכך אם מתה אינו משלם, ואם תפסו הבעלים אין מוציאין מידן. פשע בה השומר הרי זה משלם'. ומכיון דג' שותפין יש באדם הקב"ה אביו ואמו [כדאיתא בנדה (לא ע"א). ואע"ג דהכוונה היא שהם שותפין בבריאתו, מ"מ גם לגבי קיום התורה הם שותפין, כמאמר הכתוב (משלי א ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך], א"כ הוא שאל מן השותפין, ואחד מהם הוא עמו שהוא הקב"ה, ויעזוב איש את אביו ואת אמו. ולכן אם פשע חייב ויש לו לחזור בתשובה.
והנה במגיד משנה (שם) כתב לבאר הטעם דבנידון זה פשיעה בבעלים חייב, והרי יש כאן ספק, וספק ממונא לקולא. וביאר משום דהוי כמזיק. ועי' במה שכתב לבאר בזה בקובץ שיעורים השלם (כתובות עמ' צד-צה), ובקובץ אבקת רוכל (גליון יד עמוד רכט). וה"ה בנ"ד הוי כמזיק, מכיון שמחריב במעשיו את העולמות העליונים, וכמו שביאר בנפש החיים (שער א פרק ג). וראה עוד בס' תורת המשבי"ר שחילק בין סוגי הפשיעה. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. וראה בדברי הרב המחבר לעיל (דף קפה ע"א) שאף שם ביאר שהפושע בד"ת מיקרי פשיעה בבעלים שחייב, ושוב כתב (דף קפז ע"א ד"ה ועל, בשם הרב חיד"א) שהלכה רווחת שפשיעה בבעלים פטור, אולם הפושע בד"ת הוא מזיק בבעלים דחייב.
ועוד י"ל עפ"ד הרב סדר המשפט (סימן שמו עמוד תשיא) בשם הרב אור החיים (שמות כב יד) שפשיעה בבעלים אע"פ שפטור בדיני אדם, מ"מ חייב בדיני שמים. ושם תירץ כן על קושיא זו ממש.
והרב אור החיים שם תירץ עוד דשאני שמירת המצוות שהתנה ע"ז, וגם דאיכא שבועה. וכתב עוד שם שיש עוד לאלוה מילין כפי פנימיות התורה ואין כאן מקומן.
ועוד תירץ ידידי מהר"ר אברהם מוסאן נר"ו שלפי הטעם ששמירה בבעלים פטור מכיון שהיה לבעלים לשמור (ובס' סדר המשפט שם כתב שהרב שואל ומשיב סמך על טעם זה למעשה. ע"ש), א"כ שאני שמירת המצוות שהקב"ה קבע שיראת שמים אינה בידי שמים, ואין יכול הוא לעוזרו כי אם במקרים מסוימים.

עמוד רנא הערה קפה - כוונת הרב המחבר היא שאפשר לבאר כוונת הכתוב לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעיניי, שהתורה ריחמה על החוטא ואמרה יביא קרבן ויתכפר לו. ודברים אלה שייכים לעיל סמוך ונראה (ריש ד"ה ובזה יובן).

דף רנז ע"ב, דרוב מחודד עדיף - ראה במה שכתבתי בזה לעיל בגליון (דף קע ע"א).

עמוד רנח הערה קצב - ראה במה שכתבתי בזה לעיל בגליון (דף קע ע"א).

דף רסא ע"ב בסוף הדיבור הא' - וכ"כ עוד הרב המחבר לעיל (עמוד יב). ע"ש.

עמוד רסג הערה קצז - הערה זו שייכת לעמוד הבא. וראה במה שכתבתי בזה לעיל בגליון (דף קע ע"א).

עמוד שי הערה רכח - ראה במה שכתבתי בזה לעיל בגליון (דף קע ע"א).

עמוד שיב הערה רל - וביאר אחי ידידי מהר"ר יואל נר"ו עפ"ד הש"ס (חגיגה טו ע"א) דמטטרון אתיהיב ליה רשותא למיכתב זכוותיה דישראל. ועקידת יצחק הינה זכות גדולה לעם ישראל, ולכן נברא אז לכותבה. עכ"ד נר"ו. ועפ"ז אפשר לומר שרשימה זו שייכת לעיל (דף יא ע"ב), שם מבואר שאיוב הוא גלגול יצחק, ונענש מפני שנעקד ולא נקרב על גבי המזבח, ועבר על לא תחסום שור בדישו, ויובן עם זה מה שאמרו ז"ל שבשעה שנקרב יצחק נמסר איוב לשטן. ע"ש. וראה במש"כ בס"ד בגליון שם. ולכן נברא אז מטטרון שכותב הזכויות כדי שיהא סניגור על איוב מול קטרוג השטן, שכן זה לעומת זה עשה האלהים.

יום חמישי, 15 ביולי 2021

בצאתי מירושלים

 שם הספר: בצאתי מירושלים

מחבר: רבי עובדיה זוננא (מח"ס עבדא דמלכא על ברכות ועל חנוכה)

דפוס: תש"פ

בדף השער כתב שם משפחתו זוננא - אולם בשו"ת מהרש"ך (ר"ס י) כתב 'זונאנה'. וכן הוא בהקדמת בן המחבר לספר מחנה אפרים. ובהקדמת מהרר"מ בולה לס' חיי עולם, ועוד.

בהקדמה עמוד א ד"ה בימים שורה א - צ"ל דא עקא.

בגוף הספר עמוד ג ד"ה הג"ר, שורה ב - צ"ל הגיון הנפש.

בעמוד ז ד"ה ואני שב - ובחידושי רבי רפאל חיים בן עטר (פרשת נצבים דף רלח ע"א ד"ה וזהו) כתב שהנחמה היא בהנאמר 'אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם', הרומז ש'עמו אנכי בצרה', והקב"ה יקנא לכבוד שכינתו ויגאל אתכם. ע"ש.

בעמוד כח ד"ה ולפי"ז, שורה א - . צ"ל חנם כנגד.

בעמוד מ ד"ה ויש - וראה למהר"י עייאש בס' וזאת ליהודה (מהדורה ראשונה דף סה ע"א עה"פ אבותינו חטאו וגו') מש"כ בביאור ענין זה. וע"ע בהערות הרב המו"ל נר"ו במהדורה החדשה שם.

שם ד"ה והנה - אפשר להעיר מדברי רבינו יוסף נחמיאש בפירושו לירמיה (עמוד יב) ש'על רבעים' נאמר דוקא אם אין צדיק באמצע, והכא איכא יאשיה שצדיק היה, אלא אם נאמר שלא חשיב להו צדיקים באותו הדור כי היו עובדים ע"ז בסתר (כדאיתא בתענית כב ע"ב ובאיכ"ר פ"א פנ"ג).

בעמוד מא ד"ה ועיין, שורה יב - צ"ל או צדקיהו,

שם ד"ה אולם, שורה ז 'והרי ישעיה התנבא לפני מנשה' - אולם ראה ברש"י (ישעיה כח כ) שהתנבא ישעיה בפסוק זה על מנשה.
וראה עוד בעמוד הבא ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

בעמוד מב ד"ה אולם, שורה א 'הרמב"ם' - וכן דעת מהר"י אברבנאל בס' משמיע ישועה (המבשר הרביעי נבואה ד סימן כז).

שם ד"ה ועוד, שורה ב 'והרי ישעיהו התנבא לפני זמן מנשה' - אולם מדברי הילקוט שמעוני (ישעיה רמז שצט) מוכח דנבואה זו קאי על זמן החורבן, דמייתי עלה מה שירמיה היה אומר לבנות ישראל לעשות תשובה. והוא כמ"ש לעיל בענין נבואת ישעיה לגבי עבודה זרה שהינה לעתיד. וכבר כתבו המפרשים שהרבה מנבואות ישעיה הם על העתיד.

בעמוד מה - וראה עוד להלן (עמוד קלה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

בעמוד מו ד"ה ותירץ, הביא התירוץ שהיו צדיקים בירושלם, אך לא היו ברחובות העיר, כי היו מתחבאים מפני הרשעים - ויש לבאר הטעם שהיו מתחבאים כמו שמסופר על הגר"ח מבריסק שבהיותו במינסק בזמן מלחמת העולם הראשונה הסתגר בביתו ואף הגיף את תריסיו, כי החשיב את בני העיר הרשעים ולפי דברי הרמב"ם היה צריך לפרוש מהם וללכת לגור למדבר, ומכיון שלא יכל לעשות זאת, החשיב את הסתגרותו בביתו כאילו אינו דר עמם. וכתבנו בס"ד במאמר שבקובץ שמחת התורה (גליון י עמוד מג) שכן דעת הרמב"ם. ע"ש. ולכן לא יכלה זכות הצדיקים להגן על הרשעים כי נחשב להם שדרים במקום אחר. 
וע"ע להלן (ד"ה ובמקו"א) שהביא הרב המחבר ביאור אחר מדברי הרד"ק במקו"א, שהצדיקים לא הלכו בחוצות להשיב אחרים מעון, ולכן לא הגינה זכותם. ויש לבאר בזה מאה"כ (איכה ד ח) חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ, שכן ע"י המאור שבתורה היה אפשר להחזירם למיטב כדאיתא באיכ"ר (פתיחתא ב), אולם לא האירו עליהם את אור התורה ולכן חשך משחור תארם, והוא משום שהצדיקים לא נכרו בחוצות להשיב רבים מעון, ולכן לא היה להם בשר וצפד עורם על עצמם, שכן 'לחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם בשאר המצוות' (כלשון הרמב"ם פ"ד מהלכות יסודי התורה הי"ג. ועיין בכתבים שונים לרנה"ו עמוד קפ), ויבש היה כעץ, ללא מים, שאין מים אלא תורה (כדאיתא בב"ק פב ע"א).

שם, שלא הגנו הצדיקים על דורם - ובס' וזאת ליהודה למהר"י עייאש (עה"פ זכו נזיריה משלג וגו') כתב שלא הגנו על דורם כי אותו דור עברו להכעיס. ע"ש. ועי' בס' וזאת ליהודה הנד"מ בהערות הרב המגיה שם. ובס' וזאת ליהודה להלן (עה"פ מחטאת נביאיה עונות כהניה וגו') כתב גם הענין שלא מיחו. ועי' בדברי הרב המגיה שם.

בעמוד מז אות א, שאני בני נח שאין מרחם ה' עליהם כ"כ כישראל - ויש לבאר עוד עפ"ד הרד"ק הנ"ל דדוקא צדיק המוכיח את הרשעים הוא זה המגן על העיר, ומכיון שחזקה היא שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, מובטחים אנו שבזמן לא כביר יחזיר בתשובה עשרה מהרשעים ואף יותר, משא"כ בני נח שאין להם ערבות זה על זה, ואין להם מצות תוכחה, א"כ הוו עשרה ותו לא יספי.
ונראה לבאר בזה, שעיר הנדחת דינה ליחרב כי אין לה תקוה שיחזרו למוטב ולו חלק מאנשי העיר, וכמו כן נחרבה ירושלם רק לאחר שלא היה לה תקוה כלל, ולכן כשאין מי שיוכיח את הרשעים נחרבה, כי אין מי שיחזירם למוטב. וא"ת הצדיקים הם ובניהם ובני בניהם ימשיכו בדרך הטובה וא"כ יש תקוה שחלק מאנשי העיר ימשיכו בדרך הטובה ולמה נחרבה. וי"ל שכהצדיק אינו מוכיח את אנשי דורו גם בניו לא ינצלו מדרך הרעה, שכן דוקא הרגיל בנר הויין ליה בנים ת"ח (כדאיתא בשבת כג ע"ב), ולכאורה אין לשון רגילות שייך בכה"ג, שכן יש זמנים קבועים לנר, ואינו יכול להדליקו בכל עת (ועיין במהרש"א בח"א), וי"ל שהכוונה בזה להרגיל בנר תורתו להאיר וללמד לאחרים ולזכות את הרשעים, ודוקא הוא הויין ליה בנים ת"ח, שהקב"ה אומר אתה מטפל בבנים שלי א"כ אני אטפל בבניך, ואז מתקיים מאה"כ (תהלים לז כה) לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, לחמה של תורה (שאין לחם אלא תורה, כדאיתא במדרש משלי לא יד) ולא משיגו. ובזה יש לבאר דברי הרד"ק שלא הוכיחו את הרשעים כי חששו שיהרגום ולא מסרו נפש על זה, ולכאורה מה יועיל מסירות נפש בזה, שכן הרשעים לא יחזרו בתשובה ואף יוסיפו על חטאתם פשע בהורגם את הצדיק כהא דחור וזכריה (כדאיתא בסנהדרין ז ע"א. ועי' למהרש"א בח"א שם), והצדיק ימות ללא תועלת. ולהנ"ל מיושב שיש בזה תועלת שבני הצדיק יהיו תלמידי חכמים.

שם, שחלוקים בני נח מישראל בכמות הצדיקים שמגינים - אולם עי' בס' בית יעקב למהר"י הכהן טראב מסלתון (פרשת ואתחנן עה"פ אעברה נא ואראה וגו') שכתב לבאר שבמעשה העגל לא היו כי אם ז' צדיקים, ולכן לא הגינו עליהם אלא אם נצרף את הצדיקים שכבר מתו. ע"ש. והסכים לדבריו בס' מטה זבולון למהר"ז שושנה (ח"ב ר"פ ואתחנן).

בעמוד סה סד"ה סוף - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (עמוד קה ועמוד קלד).

בעמוד צא ד"ה א', שורה א ב - צ"ל מזמן החשמונאים, ואילו בסוף הבית השני (ג'תרצ"ז.

בעמוד צג ד"ה ובמדרש, שורה א 'פר' וישב' - סימן ד.

שם שורה ד - צ"ל מזגי לי (וכ"ה במדרש).

שם שורה אחרונה - צ"ל כי ימות (וכ"ה במדרש).

בעמוד קד ד"ה וא"ת, שורה ד - צ"ל ולפיכך לא.

בעמוד קה ד"ה ואפשר, שורה א 'במקו"א' - ראה לעיל (עמוד צה ד"ה אחר).

בעמוד קו ד"ה והקשו, שורה ב - צ"ל כתיב אמלאה.

בעמוד קיב, בענין שנת חורבן בית שני - ראה עוד בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (דף קמה ע"א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

בעמוד קלב ד"ה ובביאור - לכאורה יש לחלק למ"ד שאפשר לשמוח במפלתן של רשעים [ראה להרב המחבר נר"ו בספרו עבדא דמלכא (ברכות ח"א עמוד רט ובמש"כ בס"ד בגליון שם)], וא"כ הכא נמי היה אפשר לשמוח במפלתן. אלא דשאני הכא שגם בית המקדש נחרב ועל זה בודאי שלא היה להם לשמוח. ועי' בס' לקח טוב - דרשות רבי יוסף פינטו (פרשת דברים עמוד יג ד"ה וזה) בשם הרב פרשת דרכים (דרוש כג) שעם ישראל חשבו בתחילה שהקב"ה שמח בצרתן וקרא יום החורבן יום טוב.
ויש להעיר שמה שקיללו שהדרכים לבית המקדש יהיו שוממים, התקיים בהם. ובזה מיושב מה שהקשה בס' לקח טוב (שם עמוד ל ד"ה והקשה הא') בשם הרב היפה מדוע הדגיש הפסוק את ענין הדרכים השוממות.

שם שורה ד  - צ"ל ומחשבתו עושה.

בעמוד קלה סד"ה ויש - וי"ל ע"פ המבואר לעיל שהטעם שנחרשה הוא כי לא היו בה צדיקים, וזו סיבה להתענות שלא היה צדיקים בכל ירושלם.

בעמוד קלו סד"ה עכ"פ - לא הבנתי אמאי צריך ביאור עדיין, והרי ביאר הרב המחבר (בסוגריים) שאם לא מתקיימת נבואת אוריה לא מתקיימת נבואת זכריה.

בעמוד קסו ד"ה חוקרים, שורה ב בסוגריים - ע"ע באתר כיכר השבת

בעמוד קסז ד"ה הנה, שורה ב בסוגריים - צ"ל בהעלותך פיסקא. 

שם ד"ה האמנם, שורה א - צ"ל אמנם ביפ"ת.

בעמוד קנד, בענין הפולמוס על קביעת יום תענית על השואה - כדברי הרב המחבר, כ"כ בשו"ת אגרות משה (י"ד ח"ד סי נז אות יא). ע"ש. ועיין בזה בשו"ת היכל יצחק (א"ח סימן סא), ובקובץ אגרות חזון איש (ח"א סימן צז), ובספר תולדותיו 'פאר הדור' (ח"ג עמוד קכד), ובקונטרס ההרוגה עליך (עמוד טו). וע"ע באתר יד ושם ובאתר הידברות.

בעמוד קסט ד"ה ולפי"ז ניחא, שורה ב - צ"ל היטב מהות היהודים.

שם ד"ה ולפי"ז ישנו - אפשר לומר דחשיבות עשו היא בגלל הצלחתו בעולם הזה, ואילו חשיבות יעקב היא בגלל התורה כמ"ש הרמב"ם וה"ד לעיל, ואף דבחדא מחתא מחתינהו, הא כדאיתיה והא כדאיתיה.

בעמוד קע ד"ה וישנה, שורה ד - צ"ל שהתחנכו לשנאת היהודים.

בעמוד קצ, הביא הטעמים דתשעה באב איקרי מועד - ע"ע בקונטרס באר הפרשה (פרשת דברים תשפ"א). והטעם שהביא שם שהוא בגלל ההתקרבות לה', כ"כ גם בקונטרס ויפגע במקום למהר"ר יעקב דניאל בן זקן נר"ו בהקדמה. ע"ש. וראה להלן בדברי הרב המחבר (אות ה) בשם הרב פרשת דרכים.

בעמוד קצא ד"ה וא"כ - גם לדברי מהר"י אברבנאל אפשר לומר דאיקרי מועד כי בו ביום עלה במחשבה להבראות, ועל זה יש לשמוח. ואף לדברי הרמב"ם י"ל שמכיון שמן היום ההוא והלאה בכל דור ודור נולד הראוי להיות משיח, יש לשמוח באותו היום, כי ההתחלה חצי הכל וכדברי הרב חתם סופר.

שם אות ד שורה ג - צ"ל וסיידה וכיירה.

שם שורה ה - צ"ל לחופה וקרע.

יום חמישי, 1 ביולי 2021

שאו זמרה

 שם הספר: שאו זמרה 

מחבר: רבי שאול קרדי

דפוס: תש"פ

עמוד לב, ברכת הבנים לאחר הקידוש - וכן נוהגים רבים וכן שלמים. וכבר האריכו במקור הדברים, עי' בס' יוסף אומץ יוזפא (סימן ע) ובספר החיים לאחי המהר"ל מפראג (ח"ג פרק ו) ובמעבר יבוק (שפתי רננות פמ"ג) ובפחד יצחק למהר"י לאמפרונטי (מע' הב' דף נד ע"ג) ובמקור חיים (סי' ער עמ' רצג ושסז) ובסידור עמודי שמים למהר"י עמדין (בהנהגת ליל שבת סעיף ז) ובפלא יועץ (ערך ברכות) ובחתם סופר עה"ת (פרשת נשא עה"פ כה תברכו) ובפסקי תשובות (ר"ס רעא) ובקובץ דברי שי"ח (גליון קצו דף ב ע"ב אות ד) ועוד.

אולם הגרי"א הלוי דינר שליט"א בקובץ מים חיים (גליון רצו דף א סע"ב) כתב וז"ל: כתב הרמ"א (סימן רעג ס"ג), וצריך לאכול במקום קידוש לאלתר, וכתב המשנ"ב, ולא יפסיק אפילו זמן קצר, עכ"ל. ויש מפרשים שהוא שיעור הילוך כ"ב אמות (סידור יעב"ץ עמ' קנג), ודקות מועטות מותר לשהות בין הקידוש לסעודה (ספר וזאת הברכה פרק ד' בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל), ועכ"פ שלא יהא שיעור של היסח הדעת (חוט שני ח"ד פרק פ"ה ס"ק ט). ולפ"ז בודאי לכתחילה לא לעשות שום הפסק שלא לצורך בין הקידוש לסעודה, ועדיף לברך לפני הקידוש, וכמו שנוהגים רוב הציבור או לאחר שבירך המוציא. עכ"ד. ובענין שיעור ההפסק, ע"ע בדברי האחרונים שהובאו בשו"ת חזון עובדיה הנד"מ (ח"א סימן יא עמוד קעג והלאה).

ולדברי אאמו"ר נר"ו בקונטרס הפסקים (הנדפס גם בספר אהלי שם א"ח ח"ה עמוד קצט והלאה ובספרו עושה שלום ח"א) שכל נוסח קבוע אין בו משום הפסק, ה"ה הכא. וכתב בספר באתי לגני (עמוד מו) שמנהג בבל הוא לנשק ידי אביו ואמו לאחר הקידוש, ושכן הוא עד"ה. ע"ש. וכן הדין באכילת הסימנים בליל ראש השנה לפני ברכת המוציא, שאין בזה חשש (ועיין במה שכתבנו בספר אוצר הברכות על ברכות הריח והראיה עמוד קסז).

ובזה מיושב מנהג העולם להאריך בקריאת ההגדה וההלל בליל הסדר, ולא למהר בזה כלל (ועי' במש"כ בזה בשו"ת חזון עובדיה הנד"מ ח"א סימן יא ובספרו מאור ישראל פסחים קא ע"א סד"ה ואזדא), ולא חששו משום קידוש במקום סעודה, מכיון שכל נוסח קבוע אין בו משום הפסק.

עמוד מא, במחלוקת האחרונים בענין אכילת דג בר"ה. וראה למהר"י משאש בשו"ת מים חיים ח"א (סו"ס רמג), שכתב וז"ל: ובענין אכילת הדגים בר"ה, הבאה"ט שם סק"ג כתב, דרש"ל קבל מזקנו שלא אכל דגים בר"ה, כדי למעט תאותו במקצת דבר. ורד"א כתב, דראוי לאכלם, כדי לפרות ולרבות כדגים. ע"ש. והברכ"י [אות ה] כתב בשם הרשב"ץ ז"ל [בחי' ר"ה כה ע"ב], דיש לחוש לשמו, דמצינו במקרא דאג. ע"ש. והוא בנחמיה י"ג. ע"ש. ובערי המערב יש אוכלים, ויש שאין אוכלים אותם מחשש דאג. ואך פה בערי המזרח לית דחש לזה, וכ"ע אוכלים אותם. וכן אני נוהג. ואיני חושש לדג אחד בכל התנ"ך צפון וטמון בין פסוקי דנחמיה בתוספת אל"ף. ומה גם דאם ניחוש לזה, היה לן לחוש יותר בשבת שמצוה לענגו ולא לדאוג, ורז"ל הזהירו על אכילתם בשבת, כמ"ש בשבת דף קי"ח ע"ב, במה מענגו בדגים גדולים וכו'. ע"ש. וע"ע מ"ש הבאה"ט בסי' רמב על ענין הדגים בשבת. עכ"ד. ושמעתי ממהר"מ מאזוז ז''ל (מח"ס סנסן ליאיר ועוד) שבתוניסיה לא חששו באכילת דגים משום דאגה. וע"ע בקצה המטה על ספר מטה אפרים (אות יג). ובדרכי משה (אות ב) הביא גם שהדגים הם לסימן טוב שלא ישלוט עין הרע. ע"ש. ובס' דברי תורה למהרח"א שפירא ז"ל (ח"ג סימן פה) כתב בשם אביו ז"ל דהדג מסמל הפרנסה בזכות ולא בחסד. וע"ע בס' תל תלפיות – מונקאטש (עמ' קצב אות ו). ובערוך השלחן (אות א) כ' שיש מהדרים לאכול בר"ה דג ששמו כרת, והוה כמו כרתי. ועוד כתב (באות ג) שאוכלים ראשי כל מיני דגים.

ויש לדחות את טענתו האחרונה, דחיישינן טובא בר"ה כיון דהוי סימן לכל השנה. וע"ע בקו' עומקא דפרשה (גליון ר"ה תשע"ב דף ד ע"א ד"ה מנהג אות א).

והנה במחזיק ברכה (אות ג) כתב שמצא סמך לדברי הרשב"ץ ז"ל בתקוני הזוהר הקדוש דף ג"ן ע"ב דפוס קושטא, דדריש דג לשון דאגה. ע"ש. ע"כ. והרב מים חיים ז"ל לא ראה דברי הרב חיד"א ז"ל במחב"ר שבתקו"ז מוכח הכי.

והוסיף הרב חיד"א ז"ל שם (בקונטרס אחרון אות ב) שבשו"ת בית יהודה ח"א בסוף במנהגים (דף קז ע"ב) כתב דיש משפחות שבעירו שאינן אוכלים דגים בר"ה. וטעמא טעים דהא משום שמחה. ע"ש. ויותר נראה משום דנשמע דאג כמ"ש הרשב"ץ, והבאתי לו סמוכות לפנים. ע"כ. ונראה ליישב דעת הרב בית יהודה ז"ל דלא ס"ל האי חששא דדג לשון דאגה, שכן מצינו בשבת (פו ע"ב) שישראל דאיגי במצוות לקיימן וחרדים בדבר, ומתוך דאגה מתחממין, וכמו שפרש"י שם. ודאגה זו הינה חיובית, וא"כ אין זה סימן רע. ולכן העדיף לבאר כמ"ש בכה"ח (סימן תקצז אות י) בשם המהרש"ל שקיבל מזקנו לא לאכול דגים שמביא לידי קלות ראש. ע"ש. והביא דבריו גם הרב מים חיים ז"ל וכדלעיל. וע"ע בקו' עומקא דפרשה (גליון קנד דף א ע"ב).

אולם עי' בתקוני זוהר (שם) שכ' שדג הוא דאגה של עניות. וע"ע בתקו"ז (שם) שביאר ענין דג שהכוונה לכמה דברים שליליים. ואולי גם בגללם יש למנוע אכילת הדגים בר"ה. והרב מים חיים ז"ל לא ראה גם את זה, ולכן היקל בפשיטות.

ולכאורה אפשר להביא ראיה מהכרתי ובסילקא שאוכלים בליל ר"ה, והרי אפשר לפרשם גם לרעה ח"ו, וחזינן דכשאפשר לפרש הסימן לטובה או להיפך ח"ו, עדיין נחשב הוא כסימן טוב, וא"כ ה"ה גבי דגים שיש בהם גם סימן טוב וכדלעיל. וכן ראיתי בערוך השלחן (אות א) שכ' שנוהגים לאכול כמה דברים שבלשון לעז הינם לסימן טוב ורע, והטוב אומרים על עצמינו, והרע על אויבינו. ואולי שאני דגים שבתיקוני זוהר פתרו לרעה, ולכן אין להתחשב בפתרונותיו הטובים. וע"ע בכף החיים (אות כא).

ויש להעיר על דברי הרב ערוך השולחן ז"ל הנ"ל מכמה דברים שסימנם רע, וכ' בכף החיים (אות יח) בשם האחרונים שלא לאוכלם בר"ה, למרות שגם בהם י"ל שהרעה תהיה לאויבינו ושונאינו ומבקשי רעתינו. וגם בערוך השלחן גופיה (אות ג) הביא מדברי האחרונים הנ"ל ולא העיר עליהם. וכבר העיר בהגהות מרדכי (ריש יומא) בשם האגודה על דברי הגאונים שסימן הכרתי הוא שיכרתו שונאינו, וז"ל: וקשה, א"כ יאכל כל דבר, אם טוב הוא יהיה כנגד ישראל, ואם רע הוא יהיה כנגד שונאי ישראל. אלא יש לומר רוביא וכרתי שניהם גדילים מהר וסימן טוב הוא. ע"כ. אולם תירוץ זה לא יועיל לד' מר"ן בש"ע שכ' כדברי הגאונים בסימן הכרתי. גם בשל"ה (מס' ראש השנה עמוד הדין, דפוס וורשא תר"צ דף נד ע"ב ד"ה ז"ל) העיר בזה, שאין הכרח בגוף הסימן אם הוא לנו או לשונאינו, ולכן כתב שהעיקר היא התפילה ולא הסימן. וע"ע בקו' עומקא דפרשה הנ"ל (דף ד סע"א). אולם מדברי האחרונים שהביאו הרב כף החיים ז"ל (אות יח) והרב ערוך השולחן ז"ל (אות ג) הנ"ל מוכח דלא ס"ל הכי.

וע"ע במש"כ בזה בקו' עומקא דפרשה (גליון ר"ה תשע"ב דף ה ע"ב, וגליון סוכות תשע"ב דף כו ע"א), ובס' שלמא בעלמא (סימן תקפג).

עמוד נה, בפיוט ידיד נפש - הפיוט הובא לפי הגירסא שנמצאה בכתב יד הרב המחבר ז"ל (ונדפסה גם בסידור רינת ישראל), כגון 'מחמד', 'חושה נא'. ולא ידעתי למה לא הביא גם הגירסא אשר שם 'שפחת עולם'. וראה באתר הספריה הלאומית ובויקיפדיה (ערך ידיד נפש) מש"כ בזה.

ומה שמצינו ששינו את 'מחמד' ל'חמדת', ראיתי בס' הנהגות קבליות בשבת (עמוד קלט) שכתב בשם מהר"מ מאזוז ז''ל (מח"ס ארים נסי ועוד) במאמרו הנדפס בספר הזכרון לרבי יצחק נסים (ח"א עמוד קנח) שהטעם הוא כי נראה כמו שם נביא הישמעאלים. ועי' כיו"ב בס' דברי כהן (פרשת משפטים דף תרסד רע"ב) בשם שו"ת עולת יצחק למהר"י רצאבי נר"ו (ח"ב סימן קנט).

עמוד נז, בפיוט בינדיגאמוס, שורה ב מלמטה - צ"ל Alegría.

עמוד סה ד"ה יסד, שורה ב - עי' למהר"מ מאזוז ז''ל (מח"ס סנסן ליאיר ועוד) בהסכמתו לספר אביעה רננות שכתב שצ"ל עצם הענין, העי"ן בסגול.