מלכי רבנן

שם הספר: מלכי רבנן
מחבר: רבי יוסף בן נאיים
דפוס: ירושלם תרצ"א

ספר זה נדפס שוב במהדורת צילום זה שתי פעמים (בירושלם תשל"ה, ובהוצאת מכון מלכי רבנן בשנת תשנ"ח).

במהדורת תשל"ה יש צילום הקדשת הרב המחבר ז"ל בכתב ידו למהר"ר שלמה הכהן ז"ל (מח"ס לך שלמה ועוד).

במהדורה האחרונה נוספו מפתחות בסוף הספר. ובספר תקנות חכמי מכנאס (ח"ב עמוד תרא והלאה) נדפס חלקו השני של הספר מכתב יד.

בספר ליקוטי דוד ליקט מספר זה כמה ענינים, וקבעם בקונטרס 'ליקוטי מלכי רבנן' עם הקדמה ממהר"ר דוד עובדיה ז"ל (מח"ס נתן דויד ועוד) הכוללת את תולדות הרב המחבר.

עיין בספר מצבות מראכש ובגליון שם, ובספר קדושי מראכש, ובסדרת הספרים 'תורת מראכש', שם יש מידע נוסף על חכמי מראכש ועוד. גם ראה בקבצי 'מן הגנזים', שבהם יש הרבה ידיעות על חכמי מערב הפנימי.

בהסכמת מהר"ר אבנר ישראל הצרפתי ז"ל, ד"ה וכגון שורה ג - צ"ל החכם הלז.

בהסכמת מהר"ר שמואל מלכא ז"ל, בעמוד הראשון בשורה האחרונה - צ"ל ואת גדלו.

בדף י סע"א, בערך מהר"ר אברהם ישראל מאלקצר - עיין בשו"ת ויאמר יצחק (ח"א סימן יב) דין ודברים שהיו בינו לבין קהל אלקצר. ונזכר גם בתשובות חכמי מראכש (דף ה ע"ב ד"ה גם).

בדף יא ע"ד, בערך מהר"ר אברהם הלחמי, שורה ד - צ"ל לחכם תלמודי.

בדף יב ע"א, בערך מהר"ר אברהם ביבאס - ועוד היה מהר"ר אברהם ביבאס ז"ל אב"ד טיטואן בדור האחרון. וראה מש"כ בס"ד עליו גם להלן (בערך מהר"ר יהודה ליאון כלפון). וסיפר לי המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו בעי"ת טיטואן יע"א בש"ק פרשת תצוה תשע"ח, שכשמלו את גיסי מהר"ר עמרם שוקרון נר"ו היה זה ביום שבת, והיה א' שצילם בהחבא, והיה זה באמצע החיתוך, וכשראה רבה של העיר מהר"ר אברהם ביבאס ז"ל את הפלאש, אמר שלא ימשיכו בחיתוך עד שאותו אדם יצא מהמקום, וכן היה.
גם סיפר לי הנ"ל שם, שהמנהג היה שמביאים לרב העיר את נוסח המצבה כדי שיאשר אותה, ופעם הביאו למהר"ר אברהם ביבאס נוסח שבו כתוב שהיה משכים לבית הכנסת וציוה למוחקו באומרו שזה דבר פשוט שכל אחד עושה ואין בזה מעלה.
ועיין גם עליו בתחילת ספר דרך אמונה ח"א לבנו מהר"ר שמואל נר"ו מירושלם.

שם, בערך מהר"ר אברהם רותי, שורה ג - צ"ל חי במאה.

בדף יג רע"ד, בערך מהר"ר אברהם מונסון הא', שבמצרים ראה הרב חיד"א ספרי תורות שכתב - וראה בתשובת מהר"י הלוי שנדפסה בשו"ת ויאמר יצחק (א"ח סימן טז) שכתב שאולי אפשר למצוא ספר תורה כתיבת ידו במכנאס או בפאס. וראה במכתבו של הרב ויאמר יצחק הנדפס בקובץ מן הגנזים (חלק טז עמוד מו).

בדף יח ע"ד - יש להוסיף את מהר"ר אברהם לארידו הנזכר בשו"ת ויאמר יצחק (ח"א סימן טז). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. וראה בקובץ ספרד (כרך פ גליון א עמוד רז) שכ' על לוי, בתם של אברהם לארידו וריינה חסאן מגיבראלטאר שהתנצרה.

בדף כ ע"ג - יש להוסיף את מהר"ר אהרן מונסונייגו ז"ל, רבה הראשי של מרוקו, ועי' בהספד מהר"ר מאיר וולטנר נר"ו עליו, ובמה שכתבו עליו בפורום רוטר.

בדף כב סע"ב, בערך מהר"ר אליעזר דאבילא - ראה בספר מצוקי ארץ למהרש"מ עמאר נר"ו (עמוד רלט) שמספר איך התגלה אליו מהרש"א.

בדף כג ע"א - יש להוסיף את מהר"ר אלעזר אביחצירא. מדברי תורתו ותולדותיו וההספדים שנאמרו עליו נדפסו בס' נפש אלעזר לרבי אשר חיים איפרגן נר"ו בשנת תשע"ה לפ"ק. מהדורה מתוקנת של הספר בשם תנא דבי רבי אלעזר נדפסה בשנת תשע"ה לפ"ק.

וסיפר לי הרמ"ז מהר"ר אליעזר בן דוד ז"ל (מח"ס אלה מועדי ועוד) ששנים מתלמידיו (בישיבת פורת יוסף) נהיו בעלי רוח הקודש, מהר"ר אלעזר אביחצירא ומהר"ר רפאל אדרעי ז"ל מרעננה. ואמר לי שבהיותו בישיבה כדי לשמור את עיניו היה עוטף את משקפיו בנייר טואלט.

גם סיפר לי הגמו"ן דוד בטיש הלוי נר"ו שבלומדו בישיבת פורת יוסף פנה אליו מהר"ר אלעזר ושאלו אם רוצה ללמוד עמו לפני תפילת שחרית של שבת (למרות שהי' דוד הנז' היה צעיר ממנו בכמה שנים), ואמר לו הי' דוד הנז' שברצונו ללמוד הלכות ברית מילה, וכן היה, והיה בא מהר"ר אלעזר להעירו מוקדם ולהפציר בו שיקום ללמוד עמו.

בדף כד ע"א - יש להוסיף את מהר"ר בנימין עבד אלחק ז"ל. למד בישיבת סונדרלנד באנגליה, ובכולל של הרב אב"ד טשאבא ז"ל בלונדון, שם התקרב לחסידות. ובבואינוס איירס לימד בישיבת עטרת צבי. וסיפר תלמיד הישיבה הרב שלמה טוויל נר"ו שהיה יושב כל תענית ציבור ולומד מבוקר עד ערב כל הגמרא מסכת תענית. והזכירו בהקדמת ספרו שו'ת מגן שלמה. לאחר מכן ייסד שם (בסיוע ושותפות עם האדמו"ר מקאלוב - ניו יורק נר"ו, ידידו משכבר הימים מהכולל בלונדון) את קהילת הספרדים החסידים 'עוד יוסף חי'. נפטר בניו יורק בג' אייר תשמ"ט בגיל צעיר, שהלך לטיפול רפואי לשם וכשהיה עומד לחזור לארגטינה שבק חיים לכל חי ונקבר בהר הזיתים. הדפיסו לאחר פטירתו קונטרס מחידושי תורתו. ראה נוסח מצבתו כאן. וראה עוד עליו בס' מצוקי ארץ למהרש"מ עמאר נר"ו (עמוד רלד), ובאתר כל רגע.        

בדף כט ע"ב - יש להוסיף את מהר"ר דניאל השומר אשכנזי. מתולדותיו, עי' באתר תורת אמת. אפשר לראות את קברו באתר יו-טיוב. יש תיאור קצר ממתחם הקבר באתר הידברות. את המקוה שליד קברו תרם שר אחד מנסיכות אבו דאבי, כפי שאפשר לראות באתר יו-טיוב. וסיפר לי ע"ז ידידי הגמו"ן רוביר אביקציץ נר"ו מכאזאבלאנכא ששיך זה למד באוניברסיטה חשובה בניו יורק, והיו לו שם ב' חברים יהודים, א' הוא יצחק ן' נאים נר"ו מלונדון והב' דר עתה בטורונטו. ולשיך זה היה בן א' חולה ואמר לו יצחק הנ"ל שילך להתפלל לקברו של מהר"ר דניאל השומר (שהוא כשעה ורבע נסיעה במכונית ממראכש, חמישים ק"מ בערך) ובא עם בנו במטוס פרטי למראכש ומשם ממשלת מרוקו לקחה אותם בהליקופטר צבאי לקבר הצדיק, ובנו נרפא. ולאחר מכן רצה לתרום סכום כסף לצדקה, וחבירו מטורונטו שאל את האדמו"ר מטאהש ז"ל, והוא אמר לו שעדיף שיבנו מקוה מכסף זה ליד קברו של הצדיק (שבזה אין את האיסור של ביבש קצירה תשברנה), ובנה מקוה מפואר זה. ושיך זה ממשיך ללכת להתפלל לקבר הצדיק, ומתפלל שם בכוונה עצומה.
ראה כאן מיקום הקבר ואיך להגיע אליו ממראכש.

בדף לא ע"ד - יש להוסיף את מהר"ר זושא וולטנר ז"ל. ראה שושלת משפחתו באתר מיי הריטיג'. היה מהונגריה והתיישב בקראקא. לפני מלחמת העולם השניה היגר לשוייץ (עי' סיפור הדברים בקובץ דברי תורה לפרשת השבוע פרשת שופטים תשע"ד דף י ע"ב), ומשם לאנגליה, שם היה תלמיד מהרא"א דסלר (מח"ס מכתב מאליהו). היה ר"מ בישיבת נצח ישראל שבסונדרלנד (אנגליה), אשר ייסדה (כ"כ בס' רווחא מילתא עמוד ח), עם מהר"ר שמאי צאהן ז"ל, וכשהתחילו בני המערב הפנימי להגיע לישיבה ללמוד, נסע לטנג'יר ופתח שם (בהדרכת רבו מהרא"א דסלר ז"ל, שכן לא היה מסתדר עם מהר"ר שמאי הנ"ל) ישיבה וכולל ובית יעקב (בתמיכת הג'וינט ובמסגרת 'אוצר התורה, ושניהם היו שולחים מפקחים לבדוק את הנעשה בישיבה. בנין הישיבה נתרם על ידי המקובל רבי שמואל טולידאנו, ובכניסה לישיבה מצד שמאל היה כתוב 'קרן משפחת טולידאנו'), וגדולי חכמי מערב הפנימי שלחו את בניהם ונכדיהם ללמוד במוסדותיו (מהר"ר רפאל ברוך טולידאנו ז"ל אב"ד מכנאס, מהר"ר מכלוף אביחצירא ז"ל אב"ד מראכש, ועוד. שני החכמים הנ"ל אף ביקרו אישית בישיבה), ומתלמידי מוסדותיו יצאו רבנים וראשי ישיבות (מהר"ר אלעזר מור יוסף ז"ל, מהר"ר שלמה שלוש ז"ל רב העיר חיפה, מהר"ר אברהם עמאר ז"ל ראש הישיבה לצעירים אור ברוך בירושלם [ראה כאן תמונת מהר"ז וולטנר בחתונתו], מהר"ר אשר זריהן נר"ו רב ק"ק מדרש לתורה במיקסיקו, מהר"ר שלמה פראג'י (פרשה) נר"ו ראש כולל משפטים ישרים בב"ב, מהר"ר מכלוף פחימה נר"ו, מהר"ר רפאל אלקרייף נר"ו, ועוד. ראה את תמונתו עם תלמידיו במכ"ע הדרך כ"ה שבט תש"פ, עמ' נה). וסיפר לי הוא ז"ל שגם טיפל בשידוכי תלמידיו כדי להבטיח שימשיכו לגדול בתורה גם לאחר נישואיהם. גם סיפר לי הוא ז"ל שפעם נסע למראכש, שכן רצה לפתוח שם ישיבה, והיה שם ביום כיפור, וביום הקדוש הלך מבית כנסת למשנהו כדי לדרוש ברבים שירשמו את בניהם לישיבה החדשה, והצליח לרשום באותו יום כחמישים תלמידים. לישיבתו הביא מגדולי הת"ח שבדור להיות מגידי שיעור, כגון מהר"ר אליעזר לופיאן ז"ל, מהר"ר יששכר מאיר ז"ל, מהר"ר דוד בר חן ז"ל, מהר"ר ליפא בהג"ר גדליה רבינוביץ ז"ל (ראה עליו באתר בחדרי חרדים. ומה שכ' שם שהוא ייסד את הישיבה, הדבר אינו נכון, אלא הוא היה מראשוני הרמי"ם לאחר שהגיע שם בתור בחור לחזק את הישיבה בתחילת דרכה עם קבוצת בחורים), מהר"ר ישראל דוד נייונר ז"ל (עי' בקו' המוסר והנועם עמוד סה, ובעלון שיחות נובהרדוק גליון סג עמוד ב) ועוד. לאחר שנסגרה הישיבה עלה לא"י והתמנה למנהל 'תורה ויהדות לעם' שע"י אגודת ישראל, אולם כשראה שעסקני המפלגה מבקשים מהאברכים העוסקים בקירוב שיחזירו להם מחצית מהסכום של הצ'ק שמקבלים מקופת המדינה התרעם ע"ז, וכשגם מהרא"ם שך ז"ל לא הצליח לסדר הענין, העדיף להתפטר. בסוף ימיו גר בשכונת בית וגן בירושלים ופתח שם כולל, שבנו הוא ראש הכולל. וראיתי באתר שטייגן שמשפחתו רוצה להוציא לכבודו ספר זכרון.
וראיתי באתר תפוז מעשה עליו בזה"ל:
מעשה ברב זושא וולטנר, שביקש ללכת למכירה פומבית, שהתקיימה במקום, והודיע על תכניתו לרבי אליהו דסלר. הרב דסלר הביע את רצונו להצטרף למסע הקנייה, ועל אף שרבי זושא לא הבין את הסיבה לכך, הוא נענה לו ברצון.
כשהגיע למקום המכירה, הבחין רבי זושא בטס כסף עשוי מעשה אמן. מחירו היה מגוחך – עשרה שילינג בלבד, והוא רצה מאד לסיים את המקח. לפתע קורא לו הרב דסלר הצדה ואומר: "המתן רגע, זו מציאה גדולה, ואני רוצה את הטס בשבילי".
תמה רבי זושא על הבקשה הבלתי צפויה, ובכל זאת לא יכול היה לסרב והרב דסלר רכש את הטס לעצמו.
הם המשיכו להסתובב בין הדוכנים, כשהפעם צדה עינו של רבי זושא מנורה יפה עשויה שיש, עם חריטות אמנותיות. המחיר התאים למה שהיה בידו, והוא מהר לגשת אל המוכר ולסיים את העניין, כששוב סימן לו הרב דסלר לבוא הצידה, ושוב אמר: "אני רוצה את המנורה הזו בשבילי".
טרוניה קלה עלתה בלבו של רבי זושא, אך לסרב לא יכול היה... הרב דסלר לקח את המנורה והם המשיכו ללכת.
הסיפור חזר על עצמו בשלישית עם גביע כסף מעוטר. לאחר שעטפו את הגביע, הרב ביקש אותו לעצמו...
רבי זושא התחרט כבר על שהצטרף אליו לקנייה...ומשראה שאין לדבר סוף, אמר כי ברצונו לשוב הביתה...
העניין היה תמוה מאד בעיניו, שכן הרב דסלר התגורר באותה תקופה לבדו, וכל רכושו הסתכם בספרייה ענקית, מיטה ושולחן ותו לא, לשם מה זקוק הוא לכל החפצים הללו? האם לא יכול היה למצוא משהו אחר מכל המכירה הזו?
עם כניסת השבת הופיע הרב בביתו של רבי זושא, כשבידו כל החפצים שהוא קנה, ואמר: "זו המתנה שלי בשבילכם, השתמשו בה בשמחה...", ואחר הסביר: "הבחנתי שמיד כאשר ראית את החפצים הללו, נעשית להוט לקנות אותם, ואין זו מידה טובה. רציתי ללמד אותך להתאפק, ולא לחמוד את הדברים כבר בהסתכלות הראשונה..."

בדף לב ע"ד - יש להוסיף את מהר"ר חביב מזרחי הקבור בבית החיים אשר בכפר איית אוריר, ובנו בנין גדול על קברו. את מיקום הקבר אפשר לראות כאן (הדרך להגיע לבית החיים מתחילה בכביש המהיר כאן).

בדף לד ע"ג, בערך מהר"ר חיים ן' עטר - אמר לי ברבאט הרב מנחם אדהאן ז"ל (בסיון תשע"ח) שביתו של מהר"ח עדיין קיים בסאלי ליד השוק הנקרא סוק אל חינא וחלונותיו קטנים ונראה שהשכינה שורה שם [וראה בקונטרס באר הפרשה (פרשת חוקת תשפ"ה הערה יג) מעשה במהר"ח שראה בבית אחד קדושה מיוחדת שורה על בני הבית, ואפילו קורות הבית נסוכים בחן מיוחד וכו']. גם סיפר לי שבאו אנשים מאנגליא כדי לקנות את הבנין שבו היתה ישיבתו של מהר"ח בסאלי, אולם הישמעאלים בעלי הבנין לא הסכימו למוכרו להם.

וסיפר הרמ"ז מהר"ר אליעזר בן דוד ז"ל (מח"ס אלה מועדי ועוד) בהיותו על ערש דוי לפני פטירתו, שכשייסד את מוסד אור החיים בבני ברק קרא לו 'אורח חיים' על שם הכתוב [משלי טו כד] אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה, וכשסיפר לש"ב מהר"ר רפאל עבו ז"ל אמר לו שהבעש"ט אמר על האור החיים הקדוש שיכול לראותו עד מתניו ותו לא, שכן הוא גדול ממנו, שאת כל מה שעשה האור החיים הקדוש יכל הבעש"ט לעשות חוץ משיעור שלימד לנשים בערב שבת אחה"צ. ולכן שינה הרמ"ז ז"ל את שם המוסד ל'אור החיים' ע"ש האור החיים הקדוש.

וראה עוד בפורום אוצר החכמה.

בדף מא ע"ג, בערך מהר"ר חנניה ארובאץ - סיפרו לי בטיטואן ביום א' תשא תשע"ח, שהוא ה'צדיק די לה פיאדרה' הקבור שם בבית החיים מצד שמאל, ונקרא כן על שם האבן הגדולה שנפלה מהשמים על קברו (ראה באתר מורשת יהדות מרוקו. וראה כאן את האבן הגדולה וכן כמה חלקים מבית החיים של טיטואן), כי הוא נכנס בטעות למסגד, ודנוהו להיות מוסלמי, ומת, ורצו לקוברו אצל המוסלמים, ולקחוהו בלילה היהודים וקברוהו בבית החיים, ורצו המוסלמים לקחתו שוב, ונפלה אבן גדולה מן השמים וכיסתה את קברו. והנשים בחודש הט' להריונן היו עולות לקברו והיו זורקות מטבע לבור שליד קברו, ואחר כך מניחות על כריסן את מטהו של מהר"ר יצחק ן' וואליד והיו יולדות ללא קושי.
אולם מהר"ש דיין נר"ו (מח"ס עטרת שלמה) אמר שהצדיק די לה פיאדרה אינו מהר"ר חנניה ארובאץ. ושמעתי ששוב חזר בו והסכים לזה.

בדף מב ע"ג, בערך מהר"ר חסדאי אלמושנינו - ראה עוד עליו בספר יהודי המזרח בארץ ישראל (ח"ב עמוד עח). הוא קבור בבית החיים בטיטואן במעלה ההר, לא רחוק מהצדיק 'די לה פיאדרה' (עיין לעיל בגליון דף מא ע"ג), והיה עולה על קברו מהר"ר יהודה אביקציץ ז"ל בערב יום הכיפורים לעשות שם התרת קללות ולאסוף כסף לצדקה, שכן הרבה אנשים היו עולים שם באותו יום. כן סיפר לי המו"ן שלם ן' דילאך ז"ל בהיותי בטיטואן ביום א' פר' תשא תשע"ח. ואמר לי הרב אברהם נהון נר"ו (ראש כולל תורת משה במאדריד), שסיפר לו חמיו מהר"ר אברהם ביבאס ז"ל (ראה עליו לעיל בגליון דף יב ע"א), שכשהיה הולך לבקש על הגשמים בקברי מגורשי קאשטיליא שבטיטואן, היה מבקש מאשתו את המטריה, כי ידע שברור הדבר שירדו גשמים.

והוסיף בזה אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו: עיין במשמרת הקודש הנדפס מחדש בתולדות המחבר שהאריכו.

שם ע"ד, בערך מהר"ר ידידיה מונסונייגו - עי' עוד עליו באתר ויקיפדיה (בערכו). ועי' באתר לוט סירץ' פיוט שחיבר לכבוד מהר"ר עמרם ן' דיוואן.
ואפשר להוסיף את מהר"ר ידידיה מונסונייגו הב', עי' במה שכתבו עליו באתר MYTZADIK  ובמה שסיפר עליו מהר"ר מאיר וולטנר נר"ו בהספדו על בנו מהר"ר אהרן מונסונייגו ז"ל.

בדף מד סע"ד, בערך הרמ"ז מהר"ר יהודה אוחנא - נמצא חתום באגרת מרבני מכנאס בס' אוצר גנזים (עמ' קפט), ומשם הועתק בס' תקנות חכמי מכנאס (עמ' קצה ועמ' קצט). ע"ש. כתב עליו בס' אוצר המכתבים ח"א (סימן קנג). נזכר בס' אוצר השירה והפיוט ח"א (עמ' שנט). וע"ע במש"כ בגליון ספר טובת מראה (דף א ע"ב). וכעת נדפסו תולדותיו בראש ספר 'ספרי רבי רפאל אוחנא' בתולדות המחבר עמוד א.

ויש להעיר במש"כ הרב המחבר 'טובת מראה לנכדו הי"ו', שכן הרמ"ז מהר"ר רפאל אוחנא ז"ל נפטר בשנת תרס"ב.

בדף נב ע"ג, בערך מהר"ר יהודה זאבאלי - סיפרו לי מהמשטתחים על קברו לפני רבות בשנים ביום ההילולא בל"ג בעומר, שכשהיו מדליקים אש על קברו, היו רואים בחלון שהיה מעל הקבר את דמות פניו, וכולם היו מריעים בשמחה שרואים את הצדיק. ואמר לי מהר"ר סעדיה הכהן ז"ל מטיטואן (ונפטר בקאראקאס) שאף הוא ראה כן, אולם נראה לו שהוא מהדמיון, שכן גם במלחמת האזרחים בספרד נהרג גנרל אחד שהיה אהוב על העם והיו מוכרים את תמונתו בקיוסקים והיו מסתכלים בתמונה ובעננים עד שהיו רואים את דמותו בענן. עכ"ד ז"ל. ועי' בכיו"ב בקובץ ישורון (חלק לא עמוד תתצג הערה קיד בסוגריים) ובויקיפדיה (ערך פראידוליה). וכבר מצינו כן בר"ה (כה ע"א) שטעו וראו לבנה בעננים (לפי מה שביאר הרע"ב שם. וכ"כ בערוך לנר שם בשם הראשונים).
גם מהרי"מ טולידאנו ז"ל הזכירו בספר קברי הקדושים במרוקו כ"י (ערך רבי יהודה ג'אבאלי), וכתב שמשתטחים על קברו רבים, ויש בית בנוי עליו, ואומרים שנפטר בשנת תק"מ. והו"ד בספר מן הגנזים (ח"י עמוד רמז).

וסיפר לי הגמו"ן משה אמסלם נר"ו שראה בהיותו על קברו בהילולא בל"ג בעומר תש"ך בערך איך שהביאו למדורה שעל קברו אשה אחת שלא יכלה ללכת וסיפרה שחלמה שישליכוה למדורה שעל קבר הצדיק, וכשקירבו אותו למדורה קמה על רגליה ויהי לנס.
וחידשו את הבית שעל קברו שוב בשנת תשע"ח, ראה את התמונות כאן.
וביום ל"ג בעומר תשפ"ה שלחו לי מהתם תמונות ובהם נראית דמות הצדיק מעל קברו בלילה הקודם.

בדף נד ע"א - יש להוסיף את מהר"ר יהודה ליאון כלפון רבה של טיטואן לפני מהר"ר אברהם ביבאס הנז' לעיל, ונפטר בלא בנים, ונקבר בטיטואן. ועוד בחיים חיותו העביר את הדיינות לידי תלמידו מהר"ר אברהם ביבאס ז"ל.

מהר"ש דיין נר"ו (מח"ס עטרת שלמה) מכין להדפסה את תשובותיו. ובס' 'מחקרים בתרבותם של יהודי צפון אפריקה: תעודות מוהדרות ומפורשות' נדפסו ממכתביו.
ובמבוא לשו"ת מעלות לשלמה כתב שהיה רבה של נאדור, אולם בגוף הספר כתוב (בחלק אבן העזר ר"ס לג) שהיה אב"ד טיטואן. ועיין שם (מסימן כה והלאה) מו"מ בין הרב המחבר למהרי"ל כלפון.

ראה את תמונתו בצעירותו בויקיפדיה (ערך אריאל בן ציון). ובתמונה שם בעמידה ליד אריאל בן ציון הוא המו"ן אברהם ן' וואליד ז"ל נכדו של הרב ויאמר יצחק.
ואמר לי המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו בהיותי בטיטואן בש"ק תצוה תשע"ח, שפעם הגיע לטיטואן א' מיהודי דרום מרוקו לבוש במלבוש המסורתי (ג'וחה), ובמוצאי שבת, מיד אחר התפילה, הוציא סיגריה מכיסו להתחיל לעשן, ואמר לו רבה של העיר מהר"ר יהודה כלפון שיסתלק מן המקום (כי הביא את הסיגריה בכיסו מלפני צאת השבת) והזהירו שלא יחזור עוד.

גם סיפר לי שהגיע פעם לאחד מבתי הכנסת בטיטואן רב אחד מארץ ישראל וכשראה שאומרים הלל ביום העצמאות, אמר להם שלא כן הוא. וכשנודע הדבר למהר"ר יהודה כלפון הזהירו שאם יחזור על מחאתו יאסור עליו את הכניסה לבתי הכנסת בטיטואן, שכן תמך הוא בתנועה הציונית ואף שלח מכתב תמיכה לקונגרס הציוני בבזל (ע"י המו"ן אברהם ישראל שנסע מטיטואן לקונגרס זה), ושמכתב זה הינו במוזיאון בתל אביב [ועי' בזה בספר מאורות אברהם ובס' תורת משפחת דלויה (עמוד תשא אות ג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם].

וסיפר לי הרב אשר זריהן נר"ו ששמע ממנו ששאלוהו במכתב בניו יורק על אודות המסופר שהחרימו מגורשי ספרד שלא לחזור לשם. וענה להם שד' שיטות בדבר, שנכון הדבר, שלא נכון הדבר, שהחרימו לק' שנה בלבד או לת"ק שנה. וראה עוד בזה בשו"ת יביע אומר ח"ז (י"ד סימן יד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם ולמהר"י נסים בס' לכלל ולפרט (ח"ב סימן יד אות ה) ובקונטרס ספרד וגירוש קנ"א (עמוד מח והלאה).
מכתב בחתימתו מופיע באתר בידספיריט. מכתב אליו מהמשמ"ח אליקים מופיע גם שם.
באתר מורשת מרוקו יש את תולדותיו ועמדתו בקשר לציונות. עי' גם כאן מתולדותיו.
והעיר בזה אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו: ראיתי שהיה הרב הראשי של צפון מרוקו מטעם הממשלה הספרדית. עיין מלכי רבנן חלק ב.

ראיתי את המצבה שעל קברו, ובה נכתב: מצבת קבורת איש על העדה מאריה דאתרא ירא את דבר ה' וחושבי שמו עומד בפרץ ומחזיק כל בדק כגבור יצא וכארי יתנשא לגדור גדר כרם ה' צבאות ללחום מלחמות ה' להקים דגל התורה אפילו אערקתא דמסאנא דן ידין עמו למעלה מארבעים שנה וינהלם וידריכם בצדק ובמשפט ומשחר טל ילדותו רובץ בין המשפטים גדולי הדור 

המלאים דעת וחכמה ויראת ה' טהורה והלך בעקבותיהם נגיד ומצוה על ישיבות בית יהודה בית הלוי וחשק שלמה יכב"ץ ושוקד על התלמידים בחשק נמרץ להרביץ תורה מקרב את קרוביו ודורש טובתם ובשמחתם יתערב ה"ה החכם השלם והכולל ... .... 

... יהודה ליאון כלפון זלה"ה מדוכה ביסורים מיני"מ שונים רבות בשנים לכפרת הדור ונצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש ביום כט לחדש אדר שנת תשכ"ו לפ"ק.

שוב חידשו את המצבה והשמיטו את הנוסח דלעיל, וכתבו נוסח קצר יותר. ולאחר זמן קצר הרסוה הנהו רשיעי וחידשוה שוב.

בדף נז ע"א, בערך מהר"ר יוסף בן גליל - אולי הוא מהר"ר יוסי הגלילי הקבור ליד השוק הקטן בלראג'י. ונזכר בספר מצבות מראכש (בהקדמה דף כט ע"ב הערה עא) כאחד מחכמי המערב הקדמונים. וראה עוד שם (בגוף הספר עמוד קסב). גם יש קבר של מהר"ר יוסי הגלילי ליד אזמור, עי' באתר בחדרי חרדים ובאתר מידע לדרך. ושוב שמעתי (ממשפחת ן' שלוש מלראג'י, במילילייא סיון תשע"ח) שמהר"ר יוסף הגלילי הקבור בלראג'י היה יושב עם 'פקי' אחד (איש דת מוסלמי) ומשוחח עמו בזמן מלחמת העולם ונפלה עליהם פצצה ונהרגו, ולקחום לקבורה, ואח"כ נגלו בחלום לבני בריתם שעדיין יש שאריות מגופם שם, ומאז החשיבוהו למקום קדוש ליהודים ולמוסלמים, כל אחד מצד אחד. וכנראה מצד שמאל הוא הצד הקדוש ליהודים, שכן שם מדליקים היהודים נרות. עכ"ד. ולא נראים דבריהם, שכן גם ממש"כ מהרי"מ טולידאנו ז"ל בס' קברי הקדושים במרוקו כ"י (והו"ד בספר מן הגנזים ח"י עמוד רמז), שקברו ידוע ונערץ, ולא כתב שנת פטירתו כמו שכתב אצל אחרים, נראה שהיה קדמון.
      ועתה הראני אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו מש"כ מהרי"מ טולידאנו ז"ל בספרו הנ"ל (בפרק ז' שלא נדפס עדיין, והינו אצל חברת אהבת שלום) וז"ל: רבי יוסף הגלילי - מוצאו מעיר צפת בארץ ישראל ובא למארוקו, והיה מקובל ידוע בדרום מארוקו. ולפי מסורת ידועה קבור בעיר לעראייש בצפון מארוקו, וקברו נערץ אצל היהודים שם, ובמלחמת ספרד במארוקו בשנת תר"ך נהרסה המצבה שהיתה על הקבר. אכן, בכ"י ששון מספר 919 כתוב ר"י הגלילי ממדינת צפת, שהיה בארץ דרעה ונקבר בתאדלה היא פשתאלה, ושם מזכיר ענינים מכתיבת ידו.
     ועוד כתב מהרי"מ טולידאנו שם (בהערה) וז"ל: ארבעת הרבנים האלה [רבי אברהם בן אדיבה, רבי וואעיש בן נסים, רבי דוד בן אברהם, רבי מרדכי בן סדרימאן] נזכרו בדפים אחדים מעניני קבלה שנכתבו בערי דרעא במארוקו, כ"י ישן בערך ש"ן. גם השנים הראשונים ר"א בן מוחא ור"י הגלילי נזכרו שם. ובפי' התפלות כ"י שברשימת סוטיבי 1926 מספר 36, וכעת הוא אצל ששון כ"י מספר 921, עיין אהל דוד צד 894, ובכ"י שם מספר 919, עיין שם צד 1012, ובדרשות מר' סעדיה בן רבוח משנת השל"ה, כ"י, בכלם נזכר רבי יוסף הגלילי כמקובל ידוע, ושבא מצפת. באחד הכ"י ראיתי כתוב דבר מוזר קצת: "שאל ר"י הגלילי את ר"א בן מוחא למה אין אנו מניחים בט"ב כי אם תפלין של יד ולא של ראש, והשיב לו איכ"ה ישבה בדד איך ה"א ישבה בדד, והסימן כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק", ע"כ. כנראה שכך היה מנהג כזה בערי המדבר של דרעא שלא ללבוש בט"ב כ"א תפלין של יד. ועיין בח"א צד 5 "עלי הגלילי", ומה שציינתי שם. ע"כ. וראה גם למהרי"מ טולידאנו מש"כ בתחילת כתב היד של דרשות מהר"ר סעדיה בן רבוח הנ"ל (והובאו הדברים בקובץ מן הגנזים חלק טו עמוד רעו הערה פב), שהביא שבכתב היד מובא רבי יוסף הגלילי, אחד מקדמוני המקובלים שחיו במארוקו. ע"כ. וראה גם בדברי מהרי"מ טולידאנו שהובאו בקובץ מן הגנזים חלק טו (עמוד רפג אות יא) שתיאר את כתב היד שבו מה ששאל ר"י הגלילי לר"ח בן מוחא.
    והשתא דאתינא להכי י"ל שר"י הגלילי הקבור ליד אזמור הוא זה המקובל מדרעא, שכן גם אזמור היא בדרום מרוקו, ואילו ר"י הגלילי הקבור בלעראייש הוא ר"י בן גליל משבתא הקרובה ללעראייש.

    ובעיקר המנהג להניח תש"י בלבד בתשעה באב, יש לבאר עפמ"ש בקו' באר הפרשה (מטו"מ תשפ"ב עמוד ו) בשם הרב שואל ומשיב בס' דברי שאול שתש"י מרמז על שמטה רגלו של האדם, ותש"ר מרמז על גודל השגחתו של הקב"ה על ישראל. ע"ש. ולכן בתשעה באב מניחים תש"י בלבד, שבו אנו מתאבלים כי מטה רגלנו.

בדף נח ע"ג, בערך מהר"ר יוסף משאש - והיה עוד מהר"ר יוסף משאש שהיה דיין במכנאס בדור האחרון, ולאחר מכן הרב הראשי לחיפה. מח"ס מים חיים, אוצר המכתבים, נר מצוה ועוד. ראה עליו בספר מצוקי ארץ למהרש"מ עמאר נר"ו ובפורום אוצר החכמה. וסיפר לי אאמו"ר נר"ו ששמע מפיו שסיים את הש"ס ט"ו פעם. גם הגן על הרמ"ז מהר"י ז"ל מהתנגדות תושבי כפר מגדים אליו.

בדף ס ע"ב, בערך מהר"ר יוסף אלמאליח הב' - האמת היא שנפטר בלונדון, וכמ"ש בכ"י דרשות והספדים. גם בס' אוצר ישראל (ח"ב עמוד מט) כתב כן (הערת אחי מהר"ר יוסף נר"ו). ושם הוא קבור. כן אמר לי אחי הנ"ל. ואמר לי מהר"ר אהרן בצוץ נר"ו מלונדון שראה שם את קברו.

שם ע"ד, בערך מהר"ר יוסף בן וואליד - עיין מתולדותיו בראש ספרו שמו יוסף מהדורה שניה. וע"ע להלן (בגליון כבוד מלכים דף כא ע"ג). וראיתי את כתב היד של ספרו בדאר לבידא (בסיון תשע"ח) ביד אשה יהודיה, והיא אמרה שהספר קנוהו מערבי אחד.

בדף סב ע"א, בערך מהר"ר יוסף נסים אדהאן - ספרו על תיבת בראשית נדפס, ושמו מעשה בראשית ד' חלקים. דפוס ראשון בסוסה תרפ"ה ודפוס שני בירושלים תשמ"ו. והינם באתר היברו בוקס. ושוב ראיתי שכבר הרגיש בזה הרב המחבר ז"ל בקונטרסו כבוד מלכים שבסוף הספר (דף יב ע"א).

בדף סג ע"ג - יש להוסיף את מהר"ר יחיאל (בר משה) בוחבוט ז"ל, שמוצאו מבני מלאל (ראה בספר תורת מראכש הנדפס בשנת תשפ"א, במבוא עמוד לה ד"ה במבוא), והיה ראש השוחטים בכאזאבלאנכא ואח"כ הרב הראשי לקרית שמונה. לסוף ימיו ראיתיו שישב ללמוד בכולל בשכונת הר נוף בירושלם. על פטירתו, ראה באתר בחדרי חרדים. ראה שם גם את תמונתו.

מח"ס ריח בני על התורה.

העיד עליו מהר"ר יהודה עדס נר"ו (ראש ישיבת קול יעקב) שהיה מומחה גדול לשחיטה, ואף המליץ עליו שידריך ויסמיך לשחיטה את אברכי כולל מדרש כתר תורה טקמצ'לקו במיקסיקו. גם פתח גוף כשרות במיקסיקו לזמן מה בשם בד"ץ אור תורה עם מהר"ר אליהו חילו נר"ו (ראש כולל אור דמשק במיקסיקו). 

בתוך החודש לפטירתו הוספד במיקסיקו (במדרש לתורה ובבהמ"ד טוב).

סיפר לי הוא ז"ל:

- בקרית שמונה הוא עשה מגבית לקניית ספר תורה לכל בית כנסת בעיר, שכן כשא' מבאי בית הכנסת היה כועס היה עוזב את בית הכנסת לוקח את ספר התורה שלו והיום באים למהר"ר יחיאל לבקש ספר תורה לקרוא בו.

- בכאזאבלאנכא היה לערבים ימי מילה שנתיים שבהם היו מביאים את בניהם למתחם מיוחד למולם. והיו יהודים שרצו לאמן את ידיהם למול ולשם כך התנדבו למול שם.

- פעם היה עני עם הארץ בכאזאבלאנכא שהיו מזמינים אותו האנשים לבתיהם ולא ידע לברך ברכת המזון. הוא התבייש בזה ושילם לחכם אחד שלימדו לפחות ברכת האורח. כשהרגיש בעצמו שכבר ידע ברכה זו, בירכה בקול רם אצל אחד ממארחיו ואמר בטעות 'ויהיו מכנסיו קרועים' במקום 'ויהיו נכסיו קרובים'.

- אם מסירים הכשר ממפעל מזון בגלל שלא קיימו את כללי הכשרות אין להחזיר אחר כך את ההכשר, שכן אף שהקב"ה רוצה בתשובה, הוא דוקא שכן רק הוא בוחן כליות ולב ויודע שהאדם התחרט באמת.

- הוא נסע מארץ ישראל לבני מלאל להעביר עצמות אביו לארץ ישראל.

- הכיר את המשמ"ח אליקים, והיה תואר פניו מרשים את כל הרואהו.

- ראה עוד מש"כ בשמו להלן בגליון דף פג ע"ב.

סיפר לי הרב יצחק שרים נר"ו שבהיותו רב בעיר ס. פאולו הזמינו את מהר"ר יחיאל כדי שיעזור להם בפתיחת שחיטה ספרדית, וכשהגיע לשם התקשר אליו אדם ואיים לרוצחו נפש, וענה לו מהר"ר יחיאל בשלוות נפש שהוא מחכה לו שיבוא אליו עכשיו ונתן לו את כתובתו המדויקת.

גם סיפר הרב שמואל בטיש הלוי נר"ו שפעם פסק להטריף בהמה שגידלוה מקטנותה משפחה אחת ונקשרו אליה בחיבה, ואיימו עליו, והוא לא זז מפסיקתו.

בניו מהר"ר משה צבי בוחבוט ז"ל הרב הראשי לטבריא (ראה עליו בויקיפדיה בערכו), ויבדל"ח הרב אברהם בוחבוט נר"ו.

בדף עא ע"ג - יש להוסיף את מהר"ר יעקב קדוש מפאס. עיין עליו בפנקס המילות שלו הנדפס בירושלם תשע"ו.

בדף עד סע"א, בערך מהר"ר יצחק דילויה - וראה במה שהעיר בס' תורת משפחת דלויה (עמוד סא).

שם רע"ב, בערך מהר"ר יצחק דילויה - וראה במה שהעיר בס' תורת משפחת דלויה (עמוד מט סוף הערה סג).

בדף עה סע"א, בערך מהר"ר יצחק הלוי - יש להעיר שמהר"ר יצחק הלוי מחבר ספר פת לחם הוא השני, והובאה תשובתו בשו"ת ויאמר יצחק (א"ח סימן טז). ואילו הנזכר בשו"ת משפט וצדקה ביעקב הוא הראשון, והוא זה שכתב עליו הרב המחבר להלן (דף עז ע"ג ערך מהר"ר יצחק הלוי). והוא זה החתום בשנת התעוד"ה. והסכים עמדי מהר"ר שלמה דיין נר"ו (מח"ס עטרת שלמה) שנתערבו כאן להרב המחבר שני מהר"ר יצחק הלוי מתקופת שונות.

בדף עו סע"ד, בערך מהר"ר יצחק בן וואליד - עיין עוד מתולדותיו בתחילת ספר שמו יוסף (מהדורה שניה) ובתחילת ספרו שו"ת ויאמר יצחק (מהדורת תשפ"ב), וראה במש"כ בס"ד בגליון שם. וראה כתובתו בס' תורי זהב (עמוד קמ).
ובשנים האחרונות בנו אוהל על קברו אשר בטיטואן.
גם שיפצו בשנים האחרונות ממשלת אנדלוסיה את ביתו (אשר במלאח בטיטואן), שבו בית הכנסת שלו ובית מדרשו.
ואמר לי המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו הוא ואחיו המו"ן שלם ז"ל בעי"ת טיטואן יע"א בש"ק פרשת תצוה תשע"ח, שהיה מצאצאי גרים. אולם לכאורה לא נראה כן ממש"כ בנו מהר"ר שם טוב בסוף הקדמתו לשו"ת ויאמר יצחק, שזכות אבותיו ותורתם יהיה בעדינו למגן וצינה. ובכתובתו הנ"ל מוזכרים אביו וסבו שהיו חכמים. וראה בס' מעשה צדיקים (סימן קכט) שכתב על מהר"ר שמואל ן' וואליד שהיה בטיטואן בסביבות שנת תקכ"ג. גם ראיתי במילילייא (מוצ"ש בהעלותך תשע"ח) כתב יד המתאר את הצדיק למשפחת ן' וואליד (מקאסטיליה) הקבור בכאריית ארכימאן (הכפר מופיע בגוגל מאפס), אלא שהראיות מתבססות על חלומות בלבד. ע"ש. גם ראה בהקדמת ספר אור לי (ד"ה ידעתי) שמזכיר את הדיין רבי משה ואליד מקראסובאזר.
ועיין בגליונות ספר מגן אבות יורה דעה (עמוד שיב) שלא נהגו לעשות לו השכבה.
גם אמר לי אז המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו הנז', שמהר"ר יצחק בן וואליד לא היה יוצא מביתו (ששם היה בית מדרשו ובית הכנסת שלו) ביום השבת. פעם אחת יצא מביתו בשבת לבקר את בן דודו שהיה חולה, וכשחזר ראהו מהר"ר מנחם אבודרהם בדרך והזמינו לביתו, ולא רצה, אולם תפשו רבי מנחם לרבי יצחק, שכן רבי יצחק היה נמוך קומה, והכניסו לביתו בכח. והנה בבית הכנסת של רבי יצחק במקום מושבו (מצד שמאל ליד העמוד, והיום יש שם כסא יחיד) נפלה התקרה, וניצל. ומאז קראוהו לרבי מנחם 'די לוס מילגרוס' ( 'בעל הנסים' בספרדית) [ובעיקר הדין אי שרי לבקר חולה בשבת, ראה בשערי תשובה (א"ח סימן רפז) ובשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סימן לו)].
גם אמר לי אז המו"ן יוסף חיים ן' דילאך הנ"ל, ששמע שביום שבת ט' באדר שנפטר בו מהר"ר יצחק הספיק לשמוע פרשת זכור ממיטת חוליו שבקומה העליונה ואחר שעה מועטת נפטר. אולם ראיתי בהקדמת בנו מהר"ר וידאל לשו"ת ויאמר יצחק שכתב שנפטר בליל שבת. ע"ש.
ומטהו היה מלומד בניסים, עי' לעיל (בגליון דף מא ע"ג). ועוד סיפרו לי בטיטואן (בש"ק תצוה תשע"ח) שלקחו מטה זה לירושלם והיה שם בחור שנפצע בתאונת דרכים והרופאים התייאשו ממנו, והניחו את המטה לידו ונרפא, ואח"כ בא להילולא של מהריב"ו בטיטואן וסיפר ברבים את אשר קרהו. ושמעתי שמטה זה נאבד.
גם סיפרו לי אז שהילולא זו נערכת ברוב עם בשנים האחרונות כי מהריב"ו הגיע בחלום להמו"ן יצחק ן' וואליד ז"ל מאשדוד שהוא מצאצאיו ואמר לו שמדוע אינו עולה על קברו, ונסע מיד לטיטואן וכשהגיע לקבר נודע לו שאותו יום הוא יום פטירת מהריב"ו, ומאז והלאה נוסעים רבים על רברו ביום ההילולא ואף נשארים בשבת שם ומתפללים בבית הכנסת יגדיל תורה יכב"ץ שבאזור החדש.

ראה כאן פיוט שחובר לכבודו, שם גם תמונות קברו ובית הכנסת שלו.

בקובץ מן הגנזים (חלק טז) נדפסו מאגרותיו ואגרות שקיבל.

בדף עז ע"ג, בערך מהר"ר יצחק הלוי - ראה עוד בדברי הרב המחבר לעיל (דף עה סע"א ערך מהר"ר יצחק הלוי) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

בדף עח ע"ב - אפשר להוסיף את מהר"ר יצחק אלמושנינו ממילילייא, חותן מהר"ר אברהם ביבאס מטיטואן (הנזכר לעיל בגליון דף יב ע"א), וכתב עליו נכדו מהר"ש ביבאס נר"ו בתחילת ספר דרך אמונה ח"א שהיה מלומד בנסים. ועד היום קיים בית הכנסת שלו במילילייא הנקרא בשם משפחתו (למרות שעבר למיקום חדש בגלל שניזוק ברעידת אדמה).
וראה באתר מורשת מרוקו מכתב אליו ממהר"ר יהודה ליאון כלפון.

בדף עט ע"א, בערך מהר"ר ישועה הלוי - נתערבו לו כאן להרב המחבר שני אישים. כן כתב לי מהר"ר שלמה דיין נר"ו (מח"ס עטרת שלמה). וראה עוד באתר החכם היומי.

שם ע"ד - אפשר להוסיף את מהר"ר ישראל אביחצירא ז"ל, אב"ד ארפוד, המכונה בבא סאלי. ספרי תולדותיו הם: בבא סאלי, מאור ישראל, אשמח בך באבא סאלי. גם בנו הר"ר ברוך נר"ו כתב ספר על תולדותיו. ועיין עוד עליו בס' אגרות קודש להאדמו"ר האחרון מליובאוייטש (חלק ה סימן א'תצט), ובס' תולדות חב"ד במרוקו (עמודים 265-267), ובקונטרס בית נאמן (גליון תמה עמוד ג), ובאתר יו-טיוב.

וסיפר לי מהר"ר יעקב זריהן נר"ו שמו"ר מהרא"מ שך ז"ל (ראש ישיבת פוניבז' ומח"ס אבי עזרי) קרא לב' מתלמידיו שהיו לפני חתונתם ואמר להם שילכו להתברך אצל מהר"י ז"ל. אחד התלמידים היה אביו מהר"ר מיכאל זריהן ז"ל, ועוד א' בחור אשכנזי. ונתן להם מהר"י שטר של לירה לכל אחד בתוך שקית, ואמר להם שישמרו אותו ויצליחו בפרנסתם.
אולם סיפר לי מהר"ר שמואל אריה לוין נר"ו, ראש ישיבת חפץ חיים בארגנטינה (בשבט תשע"ט) שמו"ר מהרא"מ שך ז"ל היה מייעץ לבחורים שלא ילכו לבקר אצל מהר"י אביחצירא ז"ל, ופעם שא' הלך, ואמר לו מהר"י הנז' שחבל שאיחר את המועד, שכן זמן קצר לפני כן היה שם אליהו הנביא, וסיפר הדברים למהרא"מ הנז' וביטל הדברים במחי יד.

וסיפר לי מו"ח הרב אשר זריהן נר"ו שסיפר לו מהר"ר אהרן מונסונייגו ז"ל (הרב הראשי למארוקו) שביקר אצל מהר"י ז"ל בארץ ישראל וערך להם סעודה, והיה שם רב אשכנזי ששאל אם המאכלים כשרים כראוי, ושמע מהר"י הנז' והקפיד באומרו שאין בודקים מן המזבח ולמעלה. אותו רב סבל הרבה צרות לאחר מכן.

גם סיפר עוד מו"ח נר"ו שבביקורו אצלו עם קבוצה של אנשים ממיקסיקו בשמחת שבע ברכות של בנו של מהר"ר משה מלכא ז''ל (ראש ישיבת אהל משה בבני ברק) ראה שכששרו את הפיוט 'לכבוד הקדוש רבי יעקב אביחצירא', היה קם מהר"י ז"ל כל פעם שהוזכר שמו של זקנו מהר"ר יעקב.

גם סיפר שבא באמצע הסעודה אדם אחד לבקש ממהר"י ז"ל שיתפלל על אביו שהיה חולה, ומהר"י ז''ל התרכז במחשבותיו ולא הסכים לקבל את הכסף שאותו אדם רצה לתת לו. והסביר מהר"ר אליהו אלפסי ז''ל (שמשו של מהר"י ז"ל) למו"ח שמהר"י ז"ל לא היה מקבל את הכסף כשראה ברוח קדשו שאינו יכול לסייע בתפילתו.

גם סיפר לי בנו מהר"ר אליהו זריהן נר"ו (רב בעי"ת טורונטו יע"א) שכשביקרו הוא וחביריו מישיבת כתר תורה תכב"ץ מעי"ת מיקסיקו יע"א אצל מהר"י ז"ל בירכם מחוץ לביתו, וביקשו מהם שלא יצלמו אותו, ואחד מחבריו רצה להסריטו בוידאו, ומהר"י ז"ל כשיצא אליהם הניף את ידיו אנה ואנה ולא הצליחו להדליק את מכשיר ההסרטה עד שעלו לאוטובוס לצאת מנתיבות.

וסיפר לי דודי הרב דוד ן' חמו נר"ו שאחיו ז"ל היה האחראי על המרחץ הקהילתי במכנאס, ומהר"י ז"ל היה מבקש ממנו בהגיעו למכנאס שיחליף את מי המקווה בשבילו, ופעם הגיע למכנאס וטבל והרגיש בדבר שאדם אחר נכנס לשם לפניו וקלל את האחראי קללה נמרצת, למרות שהתנצל שלא הרגיש בזה שמישהו אחר נכנס.

וסיפר לי מהר"ר מרדכי לחייאני נר"ו (רב ק"ק אור יצחק בשכונת רמת שלמה בירושלם, שהיה בילדותו שכנו של מהר"י ז"ל בתפילאלת, ושוב היה תלמידו של מהר"ר אליעזר בן דוד ז"ל בישיבת פורת יוסף, ושוב לימד שם, וגר באשדוד, והיה ראש הישיבה של ק"ק יסוד הדת בבואנוס איירס) שסיפר לו מהר"ר אליהו אברג'ל נר"ו (מח"ס דברות אליהו) שפעם הגיע מהר"ר מאיר אביחצירא ז"ל לבקר את אביו מהר"י ז"ל כשהיה גר באשקלון ולא רצה שיפתחו לו את הדלת, וכשהפציר ונכנס הכהו אביו במגבת, וכששאלו מה פשעו ענה לו שהוא קדוש וטהור אבל מכיון שנתאלמן ולא נשא שוב אשה, הוא מבקש ממנו שלא יבוא לבקרו יותר. ואח"כ נשא מהר"מ ז"ל אשה.

בדף פג ע"ב - יש להוסיף את מהר"ר מכלוף אביחצירא ז"ל, שהיה הדיין בבני מלאל ולאחר מכן אב"ד מראכש. מח"ס שו"ת יפה שעה ובספר קהלת יעקב. הרבה מפסקיו נדפסו בספר המשפטים של מראכש. וראה עליו בויקיפדיה. וסיפר לי עליו מהר"ר יחיאל בוחבוט ז"ל (מבני מלאל, שהיה אח"כ ראש השוחטים בקזבלנקה ורבה של קרית שמונה) שפעם העביר שוחט ממשרתו והגיע אותו שוחט לביתו באמצע היום עם נרות בידו באומרו שיש חושך באותו בית. מיד צוה מהר"ר מכלוף לשומו בבית האסורים, ולא הוציאו משם אלא לאחר הפצרות אנשי ביתו ובקשת המחילה ממנו.

בדף פד ע"ב, בערך מהר"ר מנחם אבודרהם - עיין במ"ש עליו לעיל (בדף עו סע"ד).

שם, בערך מהר"ר מנחם נהון - והיה בית כנסת שלו במלאח, ועי' במה שאירע בו בשו"ת ויאמר יצחק (ח"א סימן טו).

בדף פה ע"א, בערך מהר"ר מסעוד בר מימונא - גם יש קבר מהר"ר מסעוד בר מימונא בבית החיים במראכש (והוא החדר הסמוך לקברו של מהר"ר משה חליוא). בס' מצבות מראכש (עמוד רפג) יש את תמונת קברו של מהר"ר משה חליוא, ואפשר לראות מימין את קברו של מהר"ר מסעוד בר מימונא. שוב יצא לאור ספר קדושי מראכש וכתבו זאת שם (עמוד רלב). שו"ר שכ"כ גם בהקדמת ספר מצבות מראכש (דף לג ע"ב). ע"ש.

בדף פו ע"ב, בערך מהר"ר מרדכי בן שטרית - השאלה והתשובה נדפסו בתשובות חכמי מראכש (סימן א). וראה במש"כ בס"ד בגליון שם.

בדף פז סע"א, בערך מהר"ר מרדכי אצבאן הב' - ועי' בס' ספרו של בדאי (עמוד עו והלאה).

בדף צב ע"ד, בערך מהר"ר משה זאבארו - ספר תורה אחד שלו היה בטיטואן והיו קוראים בו לפעמים עד הזמן האחרון, ושוב לקחוהו להיכל שלמה בעיה"ק ירושלם ושם נגנב. וסיפר לי הגמו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו שמי שלא היה ראוי, לא הצליח להרימו לעשות בו מראה הכתב. כבד היה, וכולו עטוף יריעות בד מתחילתו ועד סופו. גם בפאס היה ס"ת א' שלו, והראני מהר"ד עובדיה ז"ל בביתו בירושלם עמוד אחד ממנו שחתכו אביו ז"ל. והראני גם את ספר מלאכת הסופר של מהר"מ זאבארו ז"ל, שהשתדל הוא להדפיסו (נדפס בירושלם תשס"א). וראה באתר בידספיריט את צילום כתב היד של הספר. ובאתר הספריה הלאומית צולמו רמזי ההלכות שהיו ברשות מהר"ר רפאל ן' צור. ובחוברת יין לבנון הנד' בברלין הזכירו את מיקומם של כתבי היד של ספר זה, ומכללם כתב יד הרב המחבר עצמו.

ומהר"ר מאיר מאזוז ז''ל כתב באתר ישיבת כסא רחמים שיש להם מגילת אסתר מנוקדת בכתב ידו של מהר"ם זאבארו. ודיבר ע"ז גם כאן. וראה באתר אשובה שבספר סנסן ליאיר למהר"מ מאזוז ז''ל (עמוד רכב) יש צילום ממגילה זו. וכן הזכיר שם שבכריכת ספר מסורת צורת האותיות יש צילום של ס"ת שלו.

בדף צח ע"ד - יש להוסיף את מהר"ר נסים רביבו ז"ל אב"ד פאריש. לאחר פרישת מהר"ר חנוך עהרענטרויא ז"ל מראשות בית הדין של לונדון (של יונייטד סינגוג) הציעו לו את התפקיד, אך הקונסיסטואר של פאריש לא אפשרו לו.

לפני שהיה אב"ד פאריש, היה אב"ד מרשילייא. ולפני כן הציעו לו להיות ראש החבורה בכולל 'מדרש לתורה' בעיר מיקסיקו, ואף נסע לשם והסכים להצעה, אלא שאז הציעו לו להיות אב"ד מרשילייא והעדיף ללכת לשם.

זכיתי לראותו בבית הכנסת בפאריש בתפילת שחרית כשהוא לומד ברגעים הפנויים בספר ברכת אברהם על הש"ס למהר"א ארלנגר. 

ראה תולדותיו באתר מיי צדיק ובפורום בחדרי חרדים ובאתר תורה בוקס. וראה עוד עליו בקובץ שרידים (גליון כג) שהוציאו לזכרו. גם מהרש"מ עמאר נר"ו בספר מצוקי ארץ (עמוד רלב) כתב עליו באריכות. וכתב עליו הרב חנניה פרץ נר"ו: גאון אדיר ועילוי עצום רבינו נסים רביבו זצוק"ל אב"ד מקודש פריז בליקווד היו מכנים אותו טנק!! והיה לרבי שניאור קוטלר זצ"ל ראש הישיבה דליקווד הסכם איתו שלא ידבר בשיעור כללי אחרת אין שיעור. פעם התארח אצלו הרה"ג יצחק אזרחי שליט"א מראשי ישיבת מיר ונדהם מעוצם גאונותו כאילו למד עתה את הסוגיא. אמר חשבתי שהוא בעל הבית פשוט. ואותו דבר היה עם הגאון רבי צבי קושלבסקי שליט"א ראש הישיבה שנפגש עימו ועמד משתומם על גאונותו העצומה ויותר מזה על ענותו הטהורה. ע"כ.

כשהיה לומד בישיבת סונדרלנד היה אומר את הקינות בערבית תשעה באב לאחר התפילה בפני בני הישיבה, והרב חליווה היה אומרם בספרדית.

בדף צט ע"א הביא שמות המשפחה שכבר לא קיימים במערב הפנימי - והובאו הדברים בקובץ מן הגנזים (חלק טז עמוד שמג הערה קה). ע"ש. אולם יש מהם ששמעתי וראיתי, כגון: ענקונינא (בטיטואן), בן אזרוואל, עוזיאל (בטאנג'יר), בן טאטא (בטיטואן), ברג'ילון (באלקצאר ובטיטואן), בנבשתי (במראכש), גאביזון (בטיטואן), בן טולילא, פונטי, פראנכו, בן פרץ (במראכש), בן עבד אלחק (בכאזאבלאנכא), בן בטיטו, בן עלאל, עשור, בן ראש (בצפרו ובטיטואן), בן אדיכא (בטאנג'יר), פראנקו, בן פחימא, בן קג'י סיכסו, בלייח (בתלמסאן), בן סידון. יש מהם שהשתנה קצת שם המשפחה, ששוב נקראו בשמות: פרץ, בנישתי, אזרוואל, עבדאלחק, בטיטו, בן הרוש, בן אדיבא, פחימא, בן סיכסו, בן סאדון.

והשיב על זה אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו בזה"ל: נראה שכוונת מלכי רבנן על עיר פאס בלבד. ונראה לענ"ד שכיון שראה את פנקס רשימות הנשואין משנות הת' ואילך שנמצא היום בספרית אגודת חב"ד בנ"י, וראה שם שמות כל משפחות אלו שבימיו לא היו קיימים בפאס, ועל זה התכוון ברשימה זו. כנלע"ד ברור דאל"ה כל הרשימה לא נכונה כלל. ויש להוסיף גם משפחת עראמה שעדיין קיימת והיו בסכורא והיום בארץ ישראל. ע"כ.

ועל משפחת אבן סונבאל שהזכיר הרב המחבר, ראה במה שכ' בקובץ זכור לאברהם לזכר ר' אברהם אלמאליח הנדפס בירושלם תשל"ב (עמוד מז). עש"ב [וראה במש"כ בס"ד בגליון תשובות חכמי מראכש (ס"ס יח)]. ושם הובא שבני ר' שמואל סונבאל עברו לדור במקום רחוק [ופרטי ענין היורשים הובא בשו"ת שופריה שיעקב (ח"מ סימן כז). והדברים חזרו ונדפסו בשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן לג)]. וראה בס' תורות אמת למהר"ר רפאל בירדוגו (תוספות בסדר הגט דף עד ע"ד אות נו) שהיו ממשפחה זו בפאס ובארבאט [וראה בשו"ת שופריה דיעקב (ח"מ סימן נז) על ענף המשפחה של ארבאט]. וראה בשו"ת איש מצליח (ח"ב דף תלח סע"ב) שהוזכרו משפחת סונבאל אשר בפאריש.

שם ע"ג ערך מהר"ר סלימאן אוחנא, בשם שו"ת ויאמר יצחק ח"א דף ט ע"ב שתחילתו במקנאס - שם כתב שתחילתו ממראכיש. ע"ש. והוא בסימן טז (במהדורת ירושלם תשפ"ב דף מג ע"ב ד"ה הרי).

ומה שציין עוד שם לדברי הרמ"ז בס' טובת מראה - במהדורת ירושלם תשפ"א הוא בעמ' רסו-רסז. וראה עוד בהערות שבשולי הגליון שם.

שם ע"ד ערך מהר"ר סעדיה ה"ן שעיה - הפס"ד נדפס בתשובות חכמי מראכש (סימן א). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. ובשו"ת משפט וצדקה ביעקב (ח"א ס"ס רבה) כתב עליו דברים כדרבונות על דבריו אלו. ע"ש. ושם כתב שם משפחתו בטעות ן' שמיה.

בדף קב ע"ד - יש להוסיף את מהר"ר עמרם ן' דיוואן. ראה עליו כאן בערך רבי עמרם אלבאז, ובס' אל מעין העדן. וראה כאן שמהר"ר עמרם אזולאי ז"ל נקרא על שמו כי בזכותו נולד בר קיימא.

בדף קד ע"א - יש להוסיף את מהר"ר סעדיה אדאתי. וקבור בין נאדור למילילייא במעלה ההר. ובנו על קברו בנין נאה. וראיתי שם לוח אבן קבוע בקיר הבנין חתום בידי מהר"ר דוד שלמה הכהן אב"ד מילילייא ונאדור, ובו כתוב שמהר"ר סעדיה היה מגולי ספרד. וראיתי בספר על מילילייא שהוציא לאור הרב דוד וואחנון מירושלם כמה מעשיות ותעודות השייכים לקבר זה. הוראות הנסיעה כדי להגיע לקברו אפשר לראותם כאן, וצריך לעלות בשביל עד סופו. אפשר לראות את תמונת השביל המתפתל במעלה ההר ועוד מידע כאן. לאחר זמן סללו כביש חדש המגיע קרוב יותר לקבר, וסתמו את הדרך הישנה, ראה את המיקום כאן. ואחי מהר"ר אהרן נר"ו חיבר פיוט לכבודו. סיפר לי מהר"ר סעדיה הכהן ז"ל מטיטואן (הנפטר בקאראקאס) שהוא נקרא על שמו.

בדף קח ע"ד - יש להוסיף את מהר"ר רפאל ברוך טולידאנו אב"ד מכנאס, מחבר שו"ת רבי ברוך וספר קצור שלחן ערוך. וכתבו עליו ספר ביקוד החמה, וכן את הספר קדוש וברוך. ראה תשובות ממנו בשו"ת מעלות לשלמה (א"ה סי' מח-מט). וסיפר לי מו"ח נר"ו שבא לישיבת עץ חיים בטאנג'יר שבת אחת לחזק את בחורי הישיבה ולבקר את משפחתו (כי שם למד נכדו מהר"ר עמנואל נר"ו, ונכדותיו למדו בסמינר. גם אחיינו מהר"ר אברהם עמאר נר"ו הנשוי לנכדתו תחי' לימד שם), ואכל סעודות שבת עם תלמידי הישיבה בחדר האוכל, ושר עמם זמירות שבת בנוסח מכנאס ודרש להם בדברי מוסר. גם סיפר לי שלא היו אומרים בטאנג'יר בישיבה ברכת כהנים כל יום, והוא העיר על זה, ומאז והלאה אמרו ברכת כהנים כל יום. גם עי' במה שסיפר עליו מהר"ר מאיר וולטנר נר"ו בהספדו על מהר"ר אהרן מונסונייגו ז"ל, ובמה שכתבו עליו בס' כל משאלותיך (פרשת לך עמוד נג), ובאריכות במכ"ע הדרך (במוסף התורני גליון קסג, פרשת וירא תשפ"א), ובמכ"ע המבשר (המבשר תורני גליון תרכ"ב, פרשת לך לך תשפ"א). ראה הרבה מתמונותיו כאן.

בדף קיא רע"ד - ועי' בס' מצבות מראכש (בתולדות שבראש הספר עמוד כט הערה סח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

בדף קיב ע"א - אפשר להוסיף את השד"ר מהר"ר שלם אזאווי מרבאט, הנפטר לפני שנת ת"ר. יום ההילולא שלו בכ"ט בכסלו. ומהר"ר יעב"ץ כתב אליו תשובה, והובאה בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך בת אות ג) [ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם]. כתב ידו צולם בסידור אבותינו - ברכת שלום שהוציא מהר"ר מאיר אלעזר עטיה ז"ל לזכרו. ספר תורה המיוחס לו הובא לארץ ישראל. וראיתי במלאח ברבאט (בסיון תשע"ח) את בית הכנסת שלו עומד על תלו. וידאו של בית הכנסת ראה כאן. תמונה של בית הכנסת בימים ההם כאן, ובזמן הזה כאן. יש גם בית כנסת על שמו באשדוד. כאן הובאה תמונה של בתו, אולם קשה להאמין, כי הוא נפטר לפני שנת ת"ר.

והוסיף על דברינו ר' דוד נר"ו שבס' לדוד ברוך (עמ' פא-פג) ובמבוא של רמ"א עטיה לספר חסד ואמת די אבילא כתבו עליו. ובשו"ת מגן דוד למהר"ד צבאח (בהקדמה ובסימן ז ובסימן טז ובסימן לג) כ' על בית הכנסת שלו. גם העיר: איננו שד"ר, הוא מחכמי רבאט, ומשפחת זאווי ידועה במרוקו. זה שאיננו שד"ר ברור, היה הרגל במרוקו לומר על כל קדוש שהוא שד"ר. גם תשובת היעב"ץ שנזכרה בדבריכם היא לרבי שמואל אזאווי מסאלי, ראה לשון לימודים אגרת אליו "איש היה בארץ סאלי אויב שמו".

ועל מהר"ר רבי שמואל אזאווי - ראה תשובות ממנו בס' תורת המשבי"ר (עמוד קלב ועמוד קנב).

בדף קיג ע"ג - יש להוסיף את מהר"ר שלם בן זקן. היה סגי נהור כמו אביו (כן אמר לי מו"ח נר"ו). ראה עליו באתר בחדרי חרדים.

בדף קיד ע"ב, בערך רבי שלמה חזאן - וזה מקרוב י"ל ספרו 'שלחן מלכים' ע"י מכון אהבת שלם. קבור בבית החיים בצידון, כמ"ש בויקיפדיה. ע"ש. וראה עליו עוד באתר החכם היומי. ואמר לי המו"ן שמעון בראון נר"ו שזכור לו שקבור בחלק הפנימי יותר של בית החיים. ראה תמונות מבית החיים הנ"ל משנת תשע"ט כאן. מידע נוסף על בית החיים הנ"ל ראה כאן.

בדף קכ ע"ג, בערך מהר"ר שם טוב בן וואליד - גם כתב הקדמה לספרו של אביו שו"ת ויאמר יצחק. ועי' גם בהקדמת אחיו מהר"ר וידאל לספר הנ"ל שהפליג בשבחו.

בדף קכג ע"א, בערך מהר"ר שמואל נהון - מה שכתב שראה פס"ד ממנו, כנראה הוא הנזכר לעיל (בדף קכ ע"ג בערך מהר"ר שם טוב בן וואליד). ע"ש. גם נדפסו מתשובותיו בשו"ת רבי מרדכי ן' ג'ו הנד"מ. וראה עוד מה שסיפר עליו בשו"ת רחמים פשוטים החדש (א"ח סימן ו, דף תכ ע"ב ד"ה ועוד), והדברים נדפסו לראשונה בשו"ת שושנים לדוד למהר"ד צבאח.

בדף קכה ע"א, בערך מהר"ר שמואל ישראל - סיפר לי המו"ן יוסף חיים ן' דלאק נר"ו בעי"ת טיטואן יע"א בש"ק פרשת תצוה תשע"ח, שהוא ז"ל התיר את הבונואילוס שהיו מטגנים הגויים בחנויותיהם.

כבוד מלכים בדף ו ע"ד, ערך ויאמר יצחק - הספר נדפס מחדש במהדורת צילום ע"י מהר"ר שלמה דיין נר"ו (מח"ס עטרת שלמה) בירושלם (ח"א בשנת תשל"ח, וח"ב בשנת תשל"ח). ושוב נדפס בדפוס צילום בכרך אחד ע"י הישיש הגמו"ן יעקב אריבי נר"ו (הנקרא רבי) בשנת תשע"ח. ושוב נדפס בסדר חדש בשלושה כרכים ע"י מהר"ר יהודה יתאח נר"ו (הנקרא איטח) בשנת תשפ"ב.

ויש סגולה בדוקה ומנוסה לכל צרה שלא תבוא שייסדה מהר"י יתאח הנז', והיא ללמוד בס' ויאמר יצחק סימן אחד ולהדליק נר לכבוד הרב המחבר ולהתפלל על הצרה. ועי' בס' תנא דבי רבי אלעזר למהרא"ח איפרגן נר"ו (דף רצג ע"ב אות יח) שכשמזכיר מדברי תורתו של הצדיק הוא כאילו משתטח על ציונו ממש.

בדף יא ע"ג, בערך מי מנוחות - נדפס בשנת תרס"ה, וחלק שני נדפס בג'רבא תש"ב, ועוד חלק מספרו זה נדפס בכאזאבלאנכא תשכ"ט, והרב המו"ל קראו בשם 'רב פנינים' (כמו שביאר בהקדמה).

בדף יט ע"ג - יש להוסיף בתחילתו ספר רב פנינים, עי' במש"כ לעיל בגליון דף יא ע"ג.

בדף כא ע"ג, בערך שמו יוסף - נדפס לראשונה בירושלם תרס"ז, ושוב בירושלם תשל"ו. ואמר לי אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו ששוב יצא לאור בשני כרכים.

בדף כג ע"א, בערך תורת אמת - צ"ל תורות אמת, ונדפס במכנאסא תרצ"ט.

מגן אבות - יורה דעה

שם הספר: מגן אבות - יורה דעה
מחבר: רבי מרדכי עקיבא אריה לבהר
דפוס: ירושלם תשע"א

בעמוד פב ד"ה יש, שורה ב - צ"ל כלל ביניהם.

בעמוד קס - יש להוסיף שבטיטואן נהגו שלא ללמוד בישיבות בליל ניטל, ואמר לי בזה המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו בהיותי שם בש"ק תצוה תשע"ח שהטעם היה כי פעם ת"ח א' התחיל לומר רמזים על יש"ו אשר לא כדת בלילה זה, וגם נכנס פעם כלב לישיבה. ובעיקר הדין, עיין בספר מראה הילדים להרמ"ז ז"ל (מע' הז' אות טז), ובשו"ת דברי ישראל למהר"י וועלץ (ח"ב סימן כא), ובשו"ת באר משה (ח"ד סימן סט), ובשו"ת יביע אומר (ח"ז י"ד סימן כ), ובספר בית יחזקאל (סימן שנ אות ז), וביומני טאלנא (עמוד קנ), ובספר לקוטי שיחות (חט"ו עמוד תקנד, והו"ד בס' הרבי והמונקאטשער עמוד כג),  ובפורום אוצר החכמה, ובספר "מה שראיתי... זיכרונותיו של יחזקאל קוטיק" (פרק יד הערה כ), ובספר 'הסטייפלר'.

בעמוד קסח, בענין זמן אמירת ברכת להכניסו - ע"ע בקובץ האוצר (גליון לז עמוד קפג).

בעמוד רלב, בענין המאבד עצמו לדעת - ע"ע בזה בשו"ת ויאמר יצחק (ח"א י"ד סימן קג).

בדף רמח ע"א כתב שבטיטואן לא נהגו להפריד בין אנשים לנשים בקבורתם - אולם ראיתי (ביום י' אדר תשע"ח) שבחלק העתיק של בית החיים יש חלקות שונות לאנשים ונשים. אולם מהר"י יצחק ן' וואליד אב"ד טיטואן בצוואתו (הנדפסת בקובץ מן הגנזים חלק טז עמוד לה אות יו) ביקש שיקברו את אשתו למרגלותיו.

שם ע"ב, בענין קבורת נכרים אצל יהודים - כתב מרן בש"ע (סימן שסב ס"ה), אין קוברין רשע אצל צדיק וכו'. והנה בשו"ת פרי השדה ח"ג (סימן כט אות ג ד"ה ועוד) הביא דברי הגאון השואל שכתב, שאע"פ שי"ל דהא דאין קוברים רשע אצל צדיק, אינו אלא לכתחילה, מ"מ גוי גרע מרשע ישראל, ואפילו בדיעבד צריך לפנותו משם. והרב המחבר כתב לחלוק ע"ז, וצידד להקל ע"פ מ"ש לחדש דה"ט שאין קוברים רשע אצל צדיק, לא מפני שפוגמים בכבוד הצדיק, דהצדיק אינו מרגיש עי"ז שום פחיתות הכבוד, כי נפשו דבקה באור האמת, אלא מפני שהרשע סובל עונשים גם בקבר, והצדיק הרואה בצערו, מרגיש כאב וצער מפני הרחמנות שבו, וצר לו בראותו הפורענות העוברת על הרשע [וכמ"ש מהר"א אזולאי ז"ל בשם האר"י ז"ל, והו"ד בס' נר מערבי ח"ג (דף קכב ע"ג) ובספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' עז ד"ה לרקמות)], ולכן אין קוברים רשע אצל צדיק וכו', אבל לגבי עכו"ם לא איכפת לנו בזה, שי"ל שרק בצערו של רשע ישראל מרגיש ומצטער, משא"כ בצערו של גוי אינו מצטער כ"כ, אלא שבכדי שלא יהיה גנאי לרשעי ישראל, שגוי יכולים לקברו אצל צדיק, ורשע ישראל אסור לקברו אצל צדיק, מש"ה אמרינן שאין קוברין גוי אצל ישראל. ועכ"פ אם נתעכל הבשר פשיטא שאין שום חשש וכו'. ע"ש [וט"ס נפל בדבריו שם בדט"ז סע"ב, וצ"ל: ומ"ט לא מסיים וכ"ש גוי אצל ישראל, אלא וודאי דכ"ש ליכא משני טעמים, חדא דהו"א לומר ואפשר שאפילו האמת כן דגוי אצל ישראל רשע הוי רק כמו רשע אצל צדיק, וכיון שהיה רוצה (הר"ן) לומר סתם דאין קוברין גוי אצל ישראל. ע"כ. כן נ"ל].
[וע"פ דברי הפרי השדה יבוארו דברי הגמ' בתענית (יא ע"א) שהובא שם הפסוק בישעיה (נז א) הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק. ופי' המפרש שם, הצדיק אבד, ואין איש שם על לב מפני מה הוא מת. מפני הרעה נאסף הצדיק, מפני שלא יצטער הוא ברעה, ואחר שהיא גזרה מלפניו [ואינו יכול לבטלה]. ע"כ. ואפשר דהכוונה דאע"ג דבודאי הצדיק לא ייענש בעון הרשעים, מ"מ יצטער הוא כשרואה בצערם כשנענשים, ועל כן מפני הרעה נאסף הצדיק].
וחלק עליו מהר"ע יוסף ז"ל בשו"ת יביע אומר ח"ז (חיו"ד סימן לו אות ג), ובתוך דבריו כתב שמפורש בדרשות מהרי"ל בהלכות שמחות (ובס' מהרי"ל החדש בעמ' תרב אות י) דה"ט שאין קוברים רשע אצל צדיק משום שמגלים לצדיק סודות ורזים הנגזרים מאחורי הפרגוד, כדאיתא בברכות (י"ח ע"ב), וכשרשע סמוך לקברו מונעים לגלות לצדיק כדי שלא ישמע גם הרשע. ע"כ [וה"ד גם בשו"ת ויאמר יצחק (ח"א י"ד סימן קג ד"ה גם בספר) ומהר"ש עמאר ז"ל בס' שמע שמואל (בליקוטים שבסוה"ס, סימן ב אות ג). גם הביאו בשו"ת דבר המשפט (סימן מב ד"ה והיה), ושם (בד"ה אתיא) הביא שכ"כ הציוני (פר' ויחי), והובא בס' מטה משה (דף קטז [והוא בעניני הלוית המת שבסוה"ס ח"ה פ"ב, ובהנד"מ בעמוד שכ]). וכ"כ בס' אתם קשות (דף א ע"ב ודף מט ע"ב ד"ה ואחר) בשם דייני והראן. וכ"כ בשו"ת דברי בניהו ח"ה (חיו"ד סימן כה אות ד). ובקובץ תורה מציון (שנה ד גליון ד דף ז ע"א הערה ג) כתב שהוא ע"ד רמז. ע"ש]. וכ"כ עוד ספרים. ולפ"ז כ"ש לגבי עכו"ם השוכב בקברו אצל קבר הצדיק. עכת"ד מהר"ע יוסף ז"ל. וכ"כ בשו"ת ויאמר יצחק (שם ד"ה עוד בה). וכן נראית דעת חכמי איזמיר בתשובתם שנדפסה בס' אתם קשות (דף יג ע"ב ד"ה שמיני). וע"ע בס' פדה את אברהם למהר"א פאלאג'י (מע' הא' אות ג) [ועי' בס' אנשים מספרים על עצמם ח"ב (עמ' ק) בשם מהר"נ קרליץ נר"ו (מח"ס חוט שני) ומהר"ש אוירבך ז"ל (מח"ס אהל רחל ועוד) בענין א' יר"ש שקברוהו בחלקה של אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות ויש ביניהם ספק גויים, ופסקו שיש להוציאו מקברו ולהעבירו לחלקה אחרת. ע"ש. וכן הובא בס' ומתוק האור (על עשי"ת ויו"כ, עמ' קנט). וע"ע בקו' תל תלפיות הי"ל בב"ב (גליון נו עמ' לו והלאה) ובקובץ המעין (תמוז תשע"א עמ' כ ועמ' כה)].
והנה אי משום הא לא איריא, חדא דמי יימר דסתם ישראל יגלו לו רזים וסודות מאחורי הפרגוד, ואולי דוקא לצדיקים, וכדמשמע מדברי מהרי"ל ז"ל בעצמו "משום שמגלים לצדיק". והרב פרי השדה ז"ל לא מיירי בצדיקים, אלא בסתם ישראל. ותו, דמי יימר דנכרי יכול לשמוע, והרי סתם נכרי אינו שומר ז' מצות בני נח [כדאיתא בב"ק (ל"ח ע"א) ובע"ז (ב' ע"ב), ראה ז' מצוות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום. וכבר אמר רבי חנניא בנו של ר"ג ביבמות (מ"ח ע"ב): מפני מה גרים בזה"ז מעונין ויסורין באין עליהן, מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח. ע"כ. מוכח דסתם נכרים לא מקיימים ז' מצות בני נח. ועי' בס' תוספת ברכה (ויקרא עמ' רלו) שכתב שבזמנו רוב האומות קיימו ז' מצוות ], וא"כ אין לו חלק לעולם הבא [וכדכתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מהל' תשובה ה"ה ובפי"א מהל' עדות ה"י ובפ"ח מהל' מלכים הי"א)], נמשל כבהמות נדמו, ולעת"ל יהיו הם מאכל לגיהנם כעצים שנותנין מאכל לאישים [כדאיתא במדרש אלפ"א ביתו"ת הנדפס בס' בתי מדרשות ח"ב (עמוד תמט). ועי' בר"ה (יז ע"א) ובשערי תשובה לרבינו יונה ז"ל (ש"ג אות יא)], ומקום הרבה יש להם [כדאיתא במנחות (ק ע"א): ושמא תאמר אין בה עצים (בגהינם), ת"ל מדורתה אש ועצים הרבה], ולכן אולי אינם שומעים ואינם מבינים כלום במיתתם.
ואמרתי אבוא אעי'ר דלכאורה מדברי התוס' בחולין (ז ע"ב ד"ה גדולים) שכ' ע"ד הגמ' שם שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, וילפי לה מאלישע שבמיתתו החיה את המת שנגע בעצמותיו. וכ' התוס' דנפקא ליה להגמ' דגדולים וכו' ממה שבחיי הצדיקים נוגעים בהם כמה רשעים ויושבים אצלם, ושם לא היה לו רשות להתעכב אצלו. ע"כ. וכ"כ בתוס' הרא"ש שם. מוכח דטעמא דאין קוברין רשע אצל צדיק, אינו כטעמי מהרי"ל והרב פרי השדה, דאי כדבריהם ליכא הוכחה מהכא דצדיקים גדולים במיתתם יותר מבחייהם, דהרי למהרי"ל טעמא דאין קוברין רשע אצל צדיק הוא משום הסודות שמגלים לצדיק, והאי טעמא ליתיה בחיי הצדיק, וא"כ מהיכא יליף לה דגדולים וכו' [ואולי י"ל דהיינו הא דגדולים צדיקים במיתתם מבחייהם, שבמיתתם מגלים להם סודות משא"כ בחייהם. ויש לדחות, דהרי גם בחייהם לפעמים נגלה להם אליהו, וכן כמו שנגלה המגיד למרן הב"י]. גם למ"ש הרב פרי השדה ז"ל דה"ט דאין קוברין וכו' משום שהרשע סובל עונשים בקבר, והרי בחיי הרשע לא שייך ביה עונשים, וא"כ מהיכי תיתי דגדולים צדיקים וכו', הרי מחיים ליתיה להאי טעמא, ולכן יכולים לשבת אצל הצדיקים.
גם לכאורה קשה ממקור הדין שאין קוברין צדיק אצל רשע בגמ' סנהדרין (מז ע"א) דאיתא התם, כשם שאין קוברין רשע אצל צדיק, כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל. וכן נפסק בטושו"ע כאן. ועי' בס' אתם קשות (דף ב רע"א ודף נה סע"ב ובדרוש להספד שבסוה"ס דף ח רע"א). ומלשון "כשם" משמע דטעם אחד עולה לכאן ולכאן [ועי' לעיל בחי' שבת (קלז ע"ב) אי "כשם" הוא השוואה גמורה]. ואי הטעם שאין קוברים צדיק אצל רשע משום הסודות שמאחרי הפרגוד וכדברי מהרי"ל, א"כ אמאי אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל, והרי אין רשע בעולם בין חמור ובין קל שישמיעו לו סודות מאחורי הפרגוד, וכלישנא דמהרי"ל "שמגלים לצדיק", ומסתמא הנהו רוחות בברכות צדקניות היו. וגם לטעמיה דהרב פרי השדה ז"ל קשה, דהרי ברשע קל מי יימר דמרחם על חבירו ומצטער בצערו, והרי על עצמו יש לו לרחם ולהצטער קודם, דהרי גם הוא רשע ומענישים אותו. (ומה שאפשר ליישב בדוחק הוא, דכיון דרשע קל מסיים קבלת עונשו לפני הרשע החמור, א"כ אותו זמן שלאחר סיום קבלת עונשו של הרשע הקל וקודם סיום עונש הרשע החמור, באותו זמן הרשע הקל הינו צדיק ואילו חבירו רשע. ועדיין צ"ע אם רשע שסיים את עונשו נקרא 'צדיק' לענין זה).
גם ק"ל עמ"ש מהרי"ל ללמוד מברכות (יח ע"ב), והרי התם לא מיירי שהודיעון בקברן, אלא הרוח עלתה למעלה לשמוע, וחברתה שהיתה במחצלת לא יכלה לעלות. ואין לומר דחיישינן דלמא צדיק א' עלה לשמוע ועתה רוצה לספר לחבירו הצדיק והרשע הקבור בסמוך לו ישמע, ז"א, דהא לא חיישינן למחצלת של קנים, וא"כ גם הצדיק השני יכול לעלות ולשמוע אם ראוי לכך. וצ"ע. (ואפשר דכוונת מהרי"ל למיגמר מהא דדומה קדים ומכריז להו כדאיתא בברכות שם, ואולי רק לצדיקים היה מכריז, ולא בעינן שישמעו הרשעים ד"ז, ולכן לא יגלו גם לצדיק הקבור לידו. אולם מלבד מה שקשה דמי יימר דדומה מכריז בקול גדול, דלמא מכריז הוא רק לצדיקים מפה לאוזן. ואפי' אי תימא דבקול גדול מכריז, דה"נ משמע לישנא דמכריז, מ"מ אפשר דכיון דקוב"ה לא בעי שישמעו הרשעים, יתקיים בהם אזנים להם ולא ישמעו. ועוד, דאולי דומה מכריז לנשמות למעלה ולא בקברן [ועי' במדרש תהלים מזמור יא סימן ו], ולא תלוי הדבר במקום קבורתם. ותו נראה דאין כוונת מהרי"ל ללמוד מהא דדומה, אלא ממעשה דשני רוחות דקדים לה, דהרי מהרי"ל נקט לישנא ד"מגלין מה שנגזר מאחורי הפרגוד", וזהו לישנא דגמ' לגבי שני רוחות, ועוד שבשינויי נוסחאות שבס' מהרי"ל הנד"מ שם מביא גירסא אחרת במהרי"ל דאל הצדיק מגלין מה שנגזר "לעלמא" מאחורי הפרגוד, והרי דומה מכריז רק מי ימות. [וד"ז יש לדחות דהיינו הכוונה ב"לעלמא"]. ומלבד זה, כבר אמרו בשבת (קנב ע"ב) דנשמותיהם של בינונים ורשעים נמסרים בידי דומה, ונשמותיהם של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד. ובזוהר הקדוש (פר' לך דף צד ע"ב ופר' האזינו באדרא זוטא דף רפז סע"ב) איתא דכל מאן דאתמסר בידוי דדומה נחית לגיהנם. וא"כ לא שייכא למה דכ' מהרי"ל שמגלים "לצדיק" סודות, דהרי לא מצוי דומה לגבי הצדיקים. מיהו מדברי התוס' (ברכות יח ע"ב ד"ה אלמא) שרצו לומר מתחילה שאף לאבוה דשמואל הודיעו דומה, מוכח דאף לצדיקים מודיע דומה. ועי' במאור ישראל (ברכות שם על התוס' שם). ולמהרי"ח סופר בהערותיו שבס' ויברך דוד עמ"ס ברכות, ודבריו חזרו ונדפסו בספרו יחי יוסף (עמוד קי ד"ה ועתה). וע"ע במ"ש בס"ד בחי' לריש פר' תולדות.
ולכאורה יש להקשות עוד ע"ד מהרי"ל וסיעתיה מדברי הרמב"ן בתורת האדם (בהנד"מ עמ' קיח) שצדיק וצדיק בינוני כמו כן אין קוברין אצל חסיד גמור ומופלג. ע"ש. וכ"כ באור זרוע (הל' אבלות סו"ס תכב הב'), שכשם שאין קוברין צדיק אצל רשע אין קוברין צדיק אצל חסיד. ע"ש. וכ"פ הטור ומרן השלחן ערוך (כאן). ואי כדברי מהרי"ל וסיעתיה, מאי איכפת לן אי שמע הצדיק הסודות שמגלים לחסיד. וי"ל דלחסיד מגלים סודות כמוסים ביותר שלא מגלים לצדיק, וגם אין רוצים שידע מהם, וכל אחד לפי דרגתו כן היא דרגת הסודות המתגלים לו. וגם לטעמיה דהרב פרי השדה ז"ל לא יקשה, דהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה, וגם אותם מעניש, ולכן כל אחד יקבר ע"פ דרגתו כדי שלא יצטער בצער חבירו.
ועוד יש להעיר על טעמיה דמהרי"ל מדברי הכותב בעין יעקב (ברכות שם) שהרוחות לא מספרות בעוה"ז, כי אם בג"ע התחתון או בעליון. והכל היה דברי חלומות. ע"ש. וכ"כ בצל"ח (ד"ה הלך). ולכן כתב מהר"י משאש בשו"ת מים חיים ח"א (חאו"ח סימן י ד"ה והראיה), שאין להביא ראיה ממעשה זה. ע"ש. אולם בזוהר הקדוש (פר' לך דף פא ע"א) איתא בזה"ל: וכד מית בר נש בהאי עלמא, ההיא נפש לא אתעדי מן קברא לעלמין, ובחילא דא ידעי מתייא ומשתעי דא עם דא. ע"כ. וע"ע בס' עבדא דמלכא (סימן קסה).
גם יש להעיר על טעמייהו דמהרי"ל והרב פרי השדה ז"ל ממש"כ מהרא"ל הלברשטאם ז"ל בס' אריה שאג (פר' ויחי דף קמא ע"ב) בשם אביו ז"ל שכשקוברין רשע אצל צדיק, באים המלאכים ומוציאים את הרשע מקברו ושמים צדיק אחר תחתיו. ע"ש [ועי' בקו' תל תלפיות הי״ל בבני ברק (גליון נו עמ׳ לד) שהעתיק מעשה מפנקס ק״ק קראקא שבו עבר צדיק מקברו ליקבר ליד הרב מגלה עמוקות ז״ל. וע"ע בקו' מרי"ח ניחוח (גליון קנא דף יח ע"ב) ובקו' בקדושת נועם אלימלך (עמ' ד-ה)]. ואי הכי מדוע הננו חוששים לצער הצדיק בראותו את עונשי הרשע או שלא מגלים לו סודות, והרי הרשע יועבר משכנותו. וי"ל דהאיסור הוא בגלל שמטריחים את המלאכים, וכמ"ש בס' אריה שאג (שם) בשם הרב דברי חיים ז"ל. א"נ י"ל שההעברה אינה מיידית, וכל זמן שעדיין הרשע בקברו, הצדיק מצטער. ועוד יש להעיר שאם מעבירים אותם מקבריהם מונעים מהם את הנח"ר של ביקור הקרובים, שכ"כ בשו"ת יביע אומר ח"י (חיו"ד סי' מז ד"ה הנה) בשם שו"ת עין יצחק (חיו"ד סימן לד) עפ"ד ספר חסידים שיש נח"ר למת מביקור קרוביו. גם ערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו, כדמוכח בש"ע (סימן שסג). ועי' בשו"ת ויאמר יצחק (שם ד"ה גם את השנית וד"ה גם הרב דבר) מש"כ בזה.
ועל טעמו של הרב פרי השדה ז"ל יש להקשות ממש"כ מהר"א אזולאי ז"ל שאין בין גיהנם לגן עדן אלא כותל דק כמו זכוכית לבנה ואלו רואין את אלו. והו"ד בספר נר מערבי ח"ג (דף קכ ע"א ד"ה נגד) ובספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' סח ד"ה נגד). וא"כ מדוע דוקא יש לחשוש ממה שקברו של הרשע נמצא אצל הצדיק ורואה את סבלו, והלוא במקום מנוחתו בגן עדן גם הוא רואה בכל עת ובכל שעה בצער הצדיק. ואולי יש לחלק בין הנפש הנמצאת בקבר שהיא קשורה יותר לגשמיות, ולכן מצטערת בצער הרשע, לבין הנשמה הנמצאת בג"ע שלא מצטערת בהיותה רוחנית יותר ויודעת שעונשם הוא לטובתם לטהרם ולזככם. ועי' למהר"א אזולאי ז"ל שכ' שכשנשמת הצדיק יוצאת ממנו, לא הורגלה ברוחניות גן עדן, לכך מכניסין אותה במקום ורדים שהם בין הגשמיות והרוחניות, ויכולה הנשמה להתענג בהם כי עדיין לא נזדככה, וכשנזדכך אזי מכניסין אותה למקום הרוחניות הגמור. ע"כ. והו"ד בס' נר מערבי ח"ג (דף קיח ע"ד ודף קכב ע"א ד"ה ולדעתי) ובספר הזכרון אעלה בתמר (ריש עמ' נח וריש עמ' סה ועמ' עו ד"ה ולדעתי). ולפי"ז י"ל שהנפש הנשארת בקבר לעולם ואינה עולה למקום הרוחניות הגמור היינו משום שלעולם אינה מזדככת לחלוטין.
ואומ'ר מן החדש טעם נוסף שאין קוברין רשע אצל צדיק, דהנה כתב בספר חסידים (סימן תשע), צריך אדם שהוא ירא שמים כשמתפלל לא יעמוד ולא ישב בתפילה אצל אדם רשע, מפני שכשעומד אצל אדם רשע בתפילה יהרהר הרהורים רעים ושכינה מתרחקת ממנו. ע"כ. וע"ע שם (סימן תריד), ובשו"ת הרדב"ז ח"ג (סי' תעב ד"ה תשובה וד"ה עוד), ובס' עבודת התפילה (בעצות לכוונה בתפילה שבסוה"ס אות ל) בשם הרב של"ה ז"ל (עניני תפילה) בשם הרב דרך חיים ז"ל (דף סו) [וכן הובא בילקוט יוסף א"ח (סימן צח אות ו סק"ט), אלא ששם (במבוא להל' תפילה שבראש הספר עמ' יד אות טו) כתב בשם הרב קב הישר ז"ל (פרק יא) טעם אחר בדבר, כי במקום הרשע שם חניית הסט"א, ומקום סכנה להנזק בו ח"ו. ע"ש], ובס' ממשה ועד משה (עמ' קצח) [וע"ע בס' יעלזו חסידים (סימן תשע) מש"כ בזה. וכ' הגר"מ אריק ז"ל בהגהותיו לס"ח (ה"ד בהגהות מקור חסד שם), שדברי ס"ח אלו הובאו במג"א ר"ס צ', וע"ש דהשל"ה לא כ"כ. ע"כ. ולא מצאתי זה במג"א שם. ועי' בתשו' הרב לקוטי שיחות ז"ל, ולו נדפסה בשבועון כפר חב"ד (גליון תתמב עמוד כה) שכ' בענין התפילה בבתי הספר הממשלתיים בארה"ב, שאין יסוד לחשש בזה, אע"ג דמתפללים ילדי הנכרים עם ילדי ישראל בצוותא. ע"ש. ולכאורה דבריו נסתרים מדברי ספר חסידים הנ"ל. וי"ל דאף הרב ספר חסידים לא כתב אלא בירא שמים דוקא, דאם המתפלל אינו ירא שמים, א"כ מה לו שיחשוש למחשבות הרעות שיגרמו לו ע"י זולתו יותר מאשר המחשבות הרעות המקננות בלבו תדיר, וילדי ישראל הלומדים בבתי הספר הנ"ל אינם בגדר ירא שמים כלל. ותו י"ל דמכיון דילדי ישראל אלה אם לא יתפללו בבית הספר לא יתפללו במקום אחר כלל, מוטב שיתפללו ליד רשעים ממה שלא יתפללו כלל, ובהא לא מיירי הספר חסידים. ותו, העירני הא' ישעיה משען נר"ו, דלילדים אלו מסתבר שהתפילה היומית היא כמעט הדבר היחיד שישריש בלבם אמונה בבורא יתברך ובהשגחתו בבני אדם, ובהא ודאי לא מיירי הספר חסידים]. וא"כ הכי נמי דאין לקבור צדיק אצל רשע, כי המתפללים על קבר הצדיק [עיין המקור לזה בשו"ת יביע אומר ח"ד (חיו"ד סימן לה אות ו) ובקובץ זכור לאברהם (שנת תשנ"ט, עמ' קיא). וע"ע למהר"א אזולאי ז"ל, והו"ד בס' נר מערבי ח"ג (דף קכב סע"ד) ובספר הזכרון אעלה בתמר (סוף עמ' עח)] לא יוכלו לכוון כראוי כיון שהרהורים רעים יבואו להם בראותם את קבר הרשע ובזוכרם מעשיו עלי אדמות, ואע"ג דמהאי טעמא היה לנו לקבור כל רשע בפני עצמו, כדי שאלה הבאים להתפלל על קברם לא יתבלבלו במחשבותיהם משאר קברות הרשעים הסמוכים להם, מ"מ מכיון שגם הקבור שם הוא רשע כמותם, א"כ לא יהרהר יותר בגללם מאשר בגללו. ול"ק כהא דלעיל דא"כ אמאי אסור לקבור רשע חמור אצל רשע קל, לק"מ, דהרי הרהוריו יהיו רעים יותר אם הרשע הוא רשע יותר, ולכן הבא להתפלל על קברו של הרשע הקל, אע"ג דמ"מ יהיו לו הרהורים רעים בגלל הרשע הקל, מ"מ הרהוריו יהיו עוד יותר רעים בגלל הרשע החמור הקבור לידו, ולכן אסור לקברם אחד אצל השני.
ועפ"ז יתורץ גם מה דק"ל על עיקר הדין דאסור לקבור רשע חמור אצל רשע קל, וכי נביאי אנן דידעינן מי הרשיע יותר, והלא תרוייהו רשיעי נינהו [ובשו"ת מחנה חיים (חחו"מ סימן מד ד"ה ואמרתי) כ' בזה דאוקי גברא בחזקת כשרות]. וע"פ הנ"ל יובן, דאנן בתר מעשיו דבפרהסיא אזלינן, דכל טעם איסור הקבורה של האחד ליד השני היינו משום הרהורים רעים של הבאים להתפלל, והם יהרהרו על מעשיו המפורסמים של אותו רשע עלי אדמות, ולא על מעשיו שבצינעא שאינם יודעים עליהם מאומה. ואף שאין מי שיבוא להתפלל בקבר הרשע הקל בתור צדיק, מ"מ מטעם צאצאיו שיבואו להתפלל שם (עי' בשו"ת יביע אומר שם) מיהת איכא [אולם מדברי מהרא"ל הלברשטאם ז"ל בס' אריה שאג (פר' ויחי דף קמא ע"ב) בשם אביו ז"ל מוכח דאיכא קפידא גם אם לא ידוע לעולם שאינו צדיק. ע"ש].
ואין להקשות מדברי התוס' בחולין הנ"ל, דהרי לכאורה טעמא דחיו העצמות היינו כדי שלא יתבלבלו במחשבות רעות הבאים להתפלל שם, ולא משום שגדולים הם יותר במיתתם. די"ל דמ"מ הרי נזהרים בזה רק לאחר פטירת הצדיקים ולא בחייהם, ואע"ג שגם בחייהם באים לבקש מהם שיתפללו עליהם (כדאיתא בב"ב קטז ע"א), מ"מ חיישינן להכי יותר לאחר פטירתם, מכיון שיותר באים לבקש מהם לאחר פטירתם מאשר בחייהם, וזוהי הראיה שגדולים הם במיתתם יותר מבחייהם.
ולכאורה לפי זה היה צריך להיות שמותר לקבור גוי שלא הרשיע יותר מדי אצל רשע ישראל, כיון דבתרווייהו איתנהו להמחשבות הרעות, ולפעמים יותר התפרסמו מעשיו הרעים של הישראל מאשר של הנכרי, ויותר יגרום לו למחשבות רעות קברו של הישראל מאשר קברו של הנכרי. ועל זה יש לומר כדברי הרב פרי השדה, שאסרו כדי שלא יהיה גנאי לרשעי ישראל.
אלא שעדיין יקשה ממה שאין לקבור צדיק אצל חסיד, והרי אין כאן הרהורים רעים כלל. ועל זה אולי י"ל דמכיון שהגיע האדם בסמוך לקבר החסיד המופלג ומתפלל שם, נזכר הוא במעשיו הכבירים, ומושגיו מתעלים ומזדככים ביותר בזוכרו את פועל החסיד כשהיה בעוה"ז [ועפ"ז י"ל טעם חדש לתועלת התפילה על קברי צדיקים, שכשבא על קבר הצדיק נזכר במעשיו הטובים, וזכירה זו מסייעת בעדו להתעלות ביראת ה', ובזכות התעלות זו הקב"ה ישמע תפילתו]. אולם מיד בראותו בסמוך לו קבר צדיק הירוד ממנו במעלה, גם מושגיו ומחשבותיו יורדים עמו בזוכרו שגם הוא היה צדיק על אף שדקדק פחות וכיו"ב. ודוחק.
ובטעם הדבר שלא להתפלל אצל רשע, נראה לומר עוד ע"פ מש"כ המלבי"ם בפי' לנביאים (מלכים ב ד ד) בטעם הדבר שאלישע אמר לאשת עובדיה שתסגור הדלת בשעת הנס שהשמן לא כלה, "בל יקרב איש בלתי ראוי, שע"י רוע מעשיו תופסק צינור השפע". והכי נמי י"ל שבשעת התפילה נפתח צינור השפע, ויכול ליפסק אם אדם שאינו ראוי עומד לידו.
גם ראיתי עוד טעם אחר בהא דאין קוברין צדיק אצל רשע, בדברי הרלב"ג (ריש פרשת חיי שרה בבאור הספור בתועלת הג') שכתב בבאור התועלת שבספור קנית אברהם את מערת המכפלה, וז"ל: התועלת השלישי, הוא במדות, והוא שראוי לאדם שיתרחק משיקבור הטובים אצל הרעים, ולזה תמצא שאברהם אבינו השתדל לקנות אחוזת קבר לקבר שם מתו, ולא רצה לקבר אשתו בקבר העם ההוא, כי הם היו רעים מאד במנהגיהם, כמו שהתפרסם מעניינם מהכנענים, כי החתי היה אחד ממשפחות כנען, ותמצא גם כן בבנות חת שהיו מורת רוח ליצחק ולרבקה. והנה בזה תועלת, להעיר שיש הבדל נפלא גם אחר המות בין הצדיק והרשע, לפי שסוף הצדיק הוא אל החיים הנצחיים, וסוף הרשע אל האבדון והכליון המוחלט. ע"כ. וגם לפי זה לא קשיא כהאי דלעיל דמי נביאי אנן למינדע מי הרשיע יותר ממי. ולפי דברי הרלב"ג מיושב, דכדי להעיר על ההבדל שבין הצדיקים והרשעים בעולם האמת די בהבדל הקיים בין הצדיקים והרשעים כפי שהם ידועים לנו.
ומדברי מהר"ש לנייאדו ז"ל בס' כלי חמדה (פר' חיי שרה דרוש א, בהנד"מ דף עז ע"ב) שכ', שאברהם אבינו "נתן אל לבו לבל יתגאל בקברות החטאים ולבל יטמא בהם", ולכן קנה את מערת המכפלה, יש להביא טעם חדש להאיסור שאין קוברין צדיק אצל רשע. וכן נראה ממה שהעתיק מהרי"מ טולידאנו ז"ל בס' שריד ופליט (עמ' ע) מס' א' כת"י, וז"ל: ואברהם לא רצה לקבור שרה עם קברות אחרים, שלא לזרוע כלאים, כי אין כלאים כמי שקובר מתי ישראל עם אוה״ע, אוי להם לאלו שמאבדים את נשמתם ונקברים בקברי אוה״ע ונעשו כלאים. ע"כ. ועי' בקונטרס שירי מנחה שבסוף שו"ת מנחת אלעזר ח"ה (דף ו ע"ב).
ובפרישה (כאן סוף אות יד) כ' דטעמא הוי משום שאין להם מנוחה יחד. והעירו עליו בהגהות והערות (הוצ' מכון ירושלים, אות כג) וז"ל: צ"ע, מנין לו דזהו טעם כולם, דהא ריה"ח לא קאמר כן אלא בשונאים. ע"ש. וע"ע בס' אתם קשות (דף נ רע"א). ואולי למד כן הרב פרישה מדברי ספר חסידים (סימן תנה) שנדף ריח רע מקבר הרשע. ע"ש. וכתב בס' טובך יביעו (שמות פרק יג סוף פסוק יט) שכן אירע גם בימינו. ע"ש. ונראה שהוא כמ"ש בשו"ת יביע אומר ח"י (חיו"ד סימן מט ד"ה עכ"פ) מדברי מהרש"ל בים של שלמה (יבמות פ"ג ס"ס טז) שהטעם שאין לקבור צדיק אצל רשע הוא מפני הצער שנגרם לצדיק. ע"ש. גם בשו"ת דבר המשפט (סי' מב ד"ה והיה) הביט טעם זה שיש לצדיקים צער ובלבול הרבה בשכונת הרשע. ע"ש. ועי' בקו' שירי מנחה (שם), ובס' אתם קשות (דף מט סע"ב). ובשו"ת ויאמר יצחק (שם ד"ה והבאתי) כתב גבי הנקברים אצל נכרים שגדול צערם ואין להם מנוחה עולמית. ע"ש.
והביא הרב יביע אומר (שם) גם טעם אחר שבהיות קבר הרשע אצל קברו של צדיק פוקדים עליו עוונותיו ביתר שאת. ע"ש. וטעם זה כתבו גם בשו"ת מחנה חיים (חחו״מ סימן מד). וכיו"ב כתב מהרי"ב מנדלסון בשו"ת משנת יעב"ץ (ח"ג ס"ס נז).
ואולי י"ל עוד טעם, דהרי חמור מאוד האיסור לגור בשכנות אצל רשע, וכמו שהאריך בזה בקובץ זכור לאברהם (שנת תשנ"ט, עמ' קפט). עש"ב. וע"ע למהר"י משאש ז"ל בס' נחלת אבות ח"א (דרוש נד, עמ' רלא והלאה) מש"כ בזה. ולהשריש בנו איסור זה, ציוו גם שלאחר המות לא יקבר בשכנות לרשע.
אלא שלפי מ"ש בס' הלכות בית נאמן (עמוד ס) שאין חיוב בזה"ז להרחיק משכן רע, מפני שאי אפשר ליזהר. עש"ב. א"כ יהיה מותר גם לקבור צדיק אצל רשע. גם יש לעיין לפי מ"ש בס' הלכות בית נאמן (עמוד מב ועמוד נו) דאצל גוי אפשר דלא שייך האיסור להתרחק משכן רע, א"כ צ"ע אמאי אסור לקבור יהודי אצל גוי. ואולי י"ל כדברי הרב פרי השדה הנ"ל, כי היכי דלא יאמרו שיהודי רשע בזוי יותר מגוי. אלא שדברי הרב הלכות בית נאמן הנ"ל בב' חידושיו, אינם מוכרחים כלל. ועי' בס' טובך יביעו ח"ב (בתשו' שבסוה"ס סימן צה) שפסק לאסור לדור בין רשעים בזה"ז. וכן מוכח מדברי מהראי"ל שטינמן נר"ו, והו"ד בקו' כאיל תערוג (גליון רו דף א סע"ב). וממ"ש בס' ניחוחה של תורה (עמ' קסו) בשם הגר"ח מבריסק (מח"ס חידושי רבנו חיים הלוי ועוד) מוכח דס"ל דבזה"ז אי אפשר לקיים אזהרה זו כהלכה. ע"ש. גם עי' בס' טעם ודעת (בראשית עמ' רלט) ובס' מפניני הרב (עמ' נג-נד) ובס' MAKING OF A GODOL (מהדו"ב ח"א עמ' 1277) ובמכ"ע 'דורות' (גליון עז עמ' יד) מש"כ בדעת מהר"ח מבריסק ז"ל ובנו מהרי"ז ז"ל. ובריש צוואת הרב חתם סופר ז"ל (הנד' בס' לב העברי ובסו"ס כתב סופר עמ"ס חולין ובסו"ס הדרת מרים) הזהיר שלא לדור בשכנות רשעים. ואולי דורו של הרב חת"ס ז"ל שאני, שהיה אפשר להם ליזהר. ואולי גם במקומו ובזמנו המינות של אותם הרשעים הוה משכא טפי מסתם רשעים.
ובאמת שאף הרב פרי השדה ז"ל בסו"ד (בד"ה והנה) נראה דלא סמך על טעמו הנ"ל, שהרי כתב שם וז"ל: ובוודאי טוב לבקש מחילה מהמתים שסמוכים לאותו המקום שימחלו על בזיונם. ע"כ. הרי שכתב בהדיא דטעמא משום בזיונם. וכן ראיתי בקובץ תל תלפיות הנד' בבני ברק (גליון נו דף לה ע"ב) בשם הרב ענף יוסף ז"ל (סנהדרין מז ע"ב) בשם מהר"א ז"ל שהטעם הוא משום כבוד הצדיק. וכן הביא טעם זה בשו"ת דבר המשפט (סימן מב ד"ה וה"ה וד"ה ומ"ש). וע"ע בס' אתם קשות (דף מט סע"ב ודף נח סע"ב).
ומה שיש להעיר דאי הוי מדאורייתא [עי' בשו"ת דבר המשפט (סי' מב ד"ה ומ"ש עוד), ובס' אתם קשות (דף ד ע"ב ד"ה עוד, ודף ה ע"א ד"ה ולא, ודף ו ע"ב ד"ה הרי והלאה, ודף יג ע"ב ד"ה שמיני, ודף טו ע"א אות יח, ודף כח ע"א ד"ה עו"כ בהשגותיהם, ודף ל ע"ב ד"ה עוד, ודף נב ע"א, ודף נד ע"א ד"ה אחרי), ובשו"ת דעת סופר (שם), ובשו"ת יביע אומר (ח"ז חיו"ד סימן לו אות ג וח"י חיו"ד סימן מט), ובשו"ת דברי בניהו (ח"ה חיו"ד סימן כה אות ג), ובקובץ תל תלפיות הי"ל בבני ברק (גליון נו דף לז ע"א)], א"כ איך דרשינן טעמא דקרא, עי' בשערי תשובה לרבינו יונה ז"ל (ש"ג אות פ, ובפי' פתח השער שם ציין בזה לדברי הרב מסילת ישרים ז"ל בפרק יא) ובבית יוסף (י"ד סימן קפא וא"ה סימן טז) ובסמ"ע (ח"מ סימן צז אות כב) ובשדי חמד (מע' הט' כלל טו) ובכף החיים יו"ד (סימן קיז אות סט) ובספרו שו"ת יביע אומר ח"ח (חיו"ד סימן יג בתשו' מהר"ד יוסף אות ד' וה' ובתשו' הרהמ"ח שם אות ו) ובספרו מאור ישראל ח"ב (יומא עד ע"א ד"ה כיון) ובספרו ענף עץ אבות (פ"א מ"א ד"ה ועשו) ולהרב לקוטי שיחות בס' אגרות קודש ח"א (סימן ג עמ' ט) ובס' תורה שלמה ח"ה (פר' וישלח עמ' תתתצה) ובס' סנסן ליאיר השלם (עמ' שפא בהערה) ובס' טובך יביעו (שם) ובקו' הערות וביאורים (פר' תרומה תש"ע עמ' ז) ובקונטרס לחם ממרחק (עמוד ח). ושו"ר בס' אתם קשות (דף נ סע"א) שהעיר בנ"ד שאיך אפשר לפסוק דין בזה לפי טעמים שלא הוזכרו בש"ס. ע"ש [וע"ע בקובץ הערות וביאורים (פר' וישלח תשע"ג עמ' צא) ובקובץ כינוס תורה (מיקסיקו תשע"ד עמוד לח). ע"ש].

בדף רעא ע"ב, בשם הרב משפט צדק - ובשדי חמד (מע' המ' סוף כלל לז ד"ה דבר) כתב בשם הרב משפט צדק (סימן מז) בענין עיר אחת שנהגו שלא לאכול בשר בימי אבלם ואירעו חולי. ע"ש.

בעמוד שיב, שלאדם גדול אומרים ההשכבה המתחלת ב'והכמה מאין תמצא' - אמר לי המו"ן יוסף ן' דילאך נר"ו הוא ואחיו המו"ן שלם ז"ל בעי"ת טיטואן יע"א בש"ק פרשת תצוה תשע"ח, שמנהג עירם טיטואן שלא לומר השכבה למהר"ר יצחק ן' וואליד ולמהר"ר שמואל ישראל (מרוב גדולתם, שאין מי שיכול לומר השכבה עליהם), ורק נהגו לומר ביום פטירתם 'זכותו יגן עלינו' אם עלה לס"ת אחד מבני משפחתם. ונראה שהטעם הוא אצל מהריב"ו כי כן צוה לפני מותו לבניו שלא ירבו בשבחו ובמדות ובתארים, וכמ"ש בנו מהר"ר שם טוב בהקדמת שו"ת ויאמר יצחק (דף ז ע"ב). וכ"כ עוד שם בנו מהר"ר וידאל בהקדמתו. וע"ע בזה בתולדות המחבר שבראש ספר שמו יוסף (מהדורה שניה עמוד כד). 

ושוב נדפסה צוואת מהריב"ו (בקובץ מן הגנזים חלק טז עמוד לו), ושם (אות יט) כתב שבהשכבה לא יאמרו עליו תוארים רק החכם הדיין ותו לא מידי. עכ"ל. וראה עוד בתולדות המחבר שבתחילת שו"ת ויאמר יצחק (מהדורת תשפ"ב עמוד לג ד"ה ויצו). ואולי לכן העדיפו לא לומר עליו השכבה כלל, שכן לומר עליו 'החכם' בלבד היה נחשב כבזיון.

בעמוד שעא - מאמר זה נדפס בשינויים גם בספר תורי זהב של מחבר המאמר (עמוד קמה והלאה), וכן בס' תהלתו בפי מהדורה שניה (בראש הספר עמוד טז), ובספר מצבות מראכש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה ואם, בדבר לימוד ששה סדרי משנה בטיטואן - גם ראיתי בבית החיים החדש שבעי"ת מילילייא יע"א בקברו של הרב ביבאס שפיסלו ששה ספרים על מצבתו לרמוז על ידיעתו ששה סדרי משנה. וסיפר לי מהר"ר יוסף ישראל נר"ו (אב"ד כאזאבלאנכה יע"א) שהוא היה מטיטואן, ובנו היה עשיר במראכש.

שם ד"ה במשך, שורה ב - צ"ל ישיבה מאבותינו.

שם בהערה, שורה ב מלמטה - צ"ל אברהם אביטבול נר"ו.

בעמוד שעג שורה א  - צ"ל משה רוזיליו.

שם ד"ה כשהיה, שורה א  - צ"ל ראש הישיבה.

בעמוד שעד שורה אחרונה - צ"ל ונלב"ע בשנת.

בעמוד שעז ד"ה סיפר, שורה א - צ"ל אברהם אביטבול.

שם ד"ה נוסיף, שורה ז - צ"ל ממנהגי האשכנזים.

שם שורה י - צ"ל הוא טרפה.

שם שורה יב - צ"ל הוציאו אותו.

בעמוד שעח ד"ה ת"ח, שורה ב - צ"ל כי הענוה.

בעמוד שעט ד"ה מרוב, שורה 'עד לפני כמאה שנה' - אולם ראה בס' מצבות מראכש הרבה מצבות מקוריות מלפני מאתים שנה ויותר.

בעמוד שפ שורה ב מלמטה - צ"ל תלמיד ותיק.

בעמוד שפב ד"ה נהגו - ועי' בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (דף מט ע"א).

בעמוד תמו, שהמילה היתה בחינם - אמר לי המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו בהיותי בטיטואן בש"ק תצוה תשע"ח, שאף שהיה המו"ן יצחק שוקרון ז"ל (אבי גיסי מהר"ר עמרם נר"ו) מל בחינם מתחילה בטיטואן, לאחר מכן התחיל לבקש כסף עבור המילה.

תפארת אדם

שם הקונטרס: תפארת אדם
מחבר: רבי ישראל מאיר הכהן
הוצאת: ועד תפארת אדם.
מצורף לו: קונטרס על מכונת גלוח.

בפתיחה אות א בהערה, עמוד ה, כתב שהמנהג במדינתו להחמיר שלא להעביר הזקן במספרים - עי' גם בס' דרך אר"ץ שמנהג אר"ץ לגדל זקן.

בסוף פרק א, דף ו סע"ב, כתב שע"י קיום התורה לא יסובב לו ח"ו שום ריעותא - אולם עי' בש"ע (י"ד סימן רמז ס"ב) ובפרישה (שם אות ח) שדוקא במצות צדקה כן הוא. ומה שיש להעיר מהא דשומר מצוה לא ידע דבר רע, עי' בשדי חמד (דברי חכמים סימן פב, ובמערכת הש' כלל נח).

בפרק ב, דף ז ע"ב, כתב שהמגלח בתער עובר בה' לאוין, ואם המגלחו ישראל עובר בלאו נוסף - לכאורה צ"ע שכן עובר ה' פעמים בלפני עור, על ה' הלאוין של גלוח פאת הזקן.

בקונטרס על מכונת גלוח - עי' במה שהבאתי צדדי קולא בדבר בתשובה שנדפסה בשו"ת ושב ורפא (ח"ג סימן קכז).

משנת יהושע

שם הספרים: משנת יהושע

מחבר: רבי יהושע חילו

חלק: בענייני ברית מילה ופדיון הבן
דפוס: ירושלם תשע"א

להלן גם הערות על חלק משפט בפרשה.

בעמוד עט כתב שהמנהג הוא לטעום מהיין לאחר כורת הברית - הנה מהר"ש דבליצקי ז"ל במאמרו בקובץ משנת יוסף (גליון ז בעמוד צו) הביא דברי כל הראשונים ורוב האחרונים שאין בטעימת היין לאחר אמירת קיים את הילד הזה וכו' משום הפסק. וכתב שהמנהג בכל תפוצות ישראל היה לטעום לאחר בקשת רחמים. עש"ב. וע"ע במה שהאריך בזה אאמו"ר נר"ו בקו' הפסקים, ודבריו חזרו ונדפסו בס' אהלי שם א"ח ח"ה (עמוד קצט והלאה). ותוכן דבריו שכל נוסח קבוע אין בו משום הפסק. ומש"כ על דבריו בשו"ת מטה לוי למהר"י לוי נר"ו, יש לדחות דבריו. ולדברי אאמו"ר נר"ו יבואר גם מה שיש נהגו שהעולה אומר 'חזק חזק ונתחזק' בסוף כל חומש לפני ברכה אחרונה. והובא המנהג בהוספות שבסוף ש"ע הגר"ז ובשו"ת משנה הלכות (ח"ז סימן כב). וכתב בס' אורחות רבינו (ח"ב עמוד שיג) שכן נהג הרב קהילות יעקב. ובלוח ההלכות והמנהגים כתב שכן נהג הגרז"ר בנגיס. ובספר אשי ישראל (פרק לח הערה מט) בשם ספר זר התורה פקפק בזה משום הפסק. וכן העיר בלוח א"י להגרי"מ טיקוצ'ינסקי (פרשת ויחי). ובלוח דינים ומנהגים אהבת שלום (שנת תשע"ז עמוד תעב בסופו) כתב שהספרדים לא נהגו כן. ע"ש. ועי' בשו"ת שבט הלוי (ח"ז ס"ס רב) ובשו"ת רבבות אפרים (ח"ב סימן צח וח"ד סימן פ). ולהנ"ל מבואר שכל נוסח קבוע אין בו משום הפסק (מלבד מש"כ בבדק הבית דקריאת התורה דמי לסעודה שאין הפסק לאחר שהתחיל בה, עי' בס' אוצר פסקי הסידור (עמ' קמז) [ובס' אהלי שם על הש"ע (א"ח סימן קמ)]. הערת אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו) וכ"כ בס' שומר אמת (ס"פ ויחי) בשם הגר"ח קניבסקי ז"ל, דכיון שהוא מנהג, אין בו משום הפסק.
וע"ע בקובץ משנת יוסף (שם עמוד שטו) שהביאו דברי אאמו"ר נר"ו הנ"ל, ויש להאריך בדחיית דבריהם.
ובמסקנת מהר"ש דבליצקי ז"ל (שם) שכל אחד יעשה כמנהגו, תמה אאמו"ר נר"ו שהרי אחרי שהביא שכל הראשונים ורוב האחרונים הכי ס"ל, ושכן היה המנהג הקדום, א"כ פשוט שיש לחזור לאותו מנהג, ומסתברא מילתא שאילו ידעו רעק"א וסיעתיה מכל דברי הראשונים שהובאו בדברי מהרש"ד ז"ל לא היו מבטלים המנהג.

בעמוד רב הביא מע"כ דברי הראשונים בענין אי שרי לאשה למול - ועי' בס' דברי שלום למהררא"ש מזרחי דידיע שרעבי (דף קלד ע"א) ובקובץ נטועים (גליון יא-יב עמוד לט) ובקובץ סידרא (גליון ה עמוד קמט) שהאריכו בשיטות הראשונים בזה.

בעמוד רג בהערה, בקושית הש"ך ע"ד מור"ם - עי' בערוך השלחן (אות ד) מש"כ בזה.
ואפשר ליישב דברי מור"ם, שכוונתו שהמנהג הוא שדוקא אשה לא תמול, אבל קטן ועבד וערל ישראל מלין. ועי' בדרכי משה הארוך (אות א) שהביא דברי הסמ"ק והמרדכי שאשה לא תמול, ולא הזכיר השאר.
ועוד י"ל שמר"ן שכתב 'ישראל גדול' בא לאפוקי עבד וקטן, ומדלא הוסיף דבעינן איש ומהול, נראה דשרי לאשה ולערל ישראל למול לכתחילה, וע"ז הוסיף מור"ם שנהגו להדר אחר איש ולא אשה. אלא שהעירו לנכון שמדברי מר"ן בב"י נראה שכוונתו לפסוק כהרמב"ם שאשה לא תמול לכתחילה.
ומה שהקשה הש"ך שבדבר שאינו מצוי אין בו מנהג, י"ל שכוונת מור"ם היא שהמנהג שהביא מר"ן בש"ע (להלן סעיף ב) למול בסכין דוקא, הוא זה המונע האשה מלמול, שכן אסור לה למול בסכין משום לא ילבש, וכמ"ש בס' תפארת יעקב עה"ת (פרשת שמות עה"פ ותקח צפורה צור), ויליף לה מתרגום יב"ע (שופטים ה כז), ושכן ביאר בס' תולדות אדם. ע"ש. וע"ע בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סימן נה).

בעמוד רד, כתב שאין המצוה מתקיימת ע"י מילת נשים - בזה מבואר מנהג אתיופיה שאשה מלה בחול אך לא בשבת, כמ"ש בקובץ נטועים (שם עמוד מז הערה לא). והוא כדברי שו"ת משנה הלכות (ח"ז סימן קעג) בשם הרב צפנת פענח. ואזיל כל בתר איפכא בס' תיבת גומא להפמ"ג (ר"פ תזריע), שכ' להעדיף מילת אשה דוקא בשבת, שאינה מצווה על מ"ע דשבת. ועי' בס' שדה צופים (ע"ז כז ע"א) ובקובץ פני הנשר (שנה ג דף מג ע"א).

בעמוד רה-רו - עיין בילקוט יוסף שובע שמחות כרך ב עמ' כב-כג שכתב כיו"ב בכמה פרטים.

חלק: משפט בפרשה
דפוס: ירושלם תשפ"ד

בחוד הכריכה - צ"ל בנושאים אקטואליים.

עמוד לג סד"ה ועכ"פ - ותו כתב בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סימן תשלו) שיש מקומות אצל הספרדים שלא נהגו לשלם שכר שדכנות. וכן נוהגים במקומנו. וראה עוד בס' שי"ח שידוך (עמוד קנב) שכ' שיש רבנים שנהגו לימנע מליטול דמי שדכנות. ומוכח שהתשלום לשדכן הוא ממנהגא ולא מדינא, ופשוט הדבר שהמנהג הוא שבנ"ד לא משלמים, וכמו שגם אמר לי ד"ר למשפטים מאוניברסיטת סורבון שע"פ המשפט האזרחי בנ"ד אין לשלם כי השדכן פעל מתוך ניגוד עניינים.

עמוד לד סוף אות א - ויש להעיר שאם נתן כסף ללא שטר במקום שנהגו לכתוב שטר לא קונה כמ"ש בש"ע (סימן קצ ס"ז), ובביאור מהרא"ח (שם אות יג) כתב שבזה"ז העיקר הוא קנין סודר. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד לו ד"ה ואכן, שלא מצאנו חבר לדברי הרב שבט הלוי - ידענו ומצאנו לו חבר בשו"ת אגרות משה (ח"מ ח"ב סימן סב ד"ה ובעצם), וז"ל: ופשוט שאף במכירת קרקעות ובתים לא נקנו במדינתנו וכדומה לא בכסף ולא בשטר כל זמן שלא עשה לו כדיני המדינה, דשום אדם לא סמך דעתו אלא על דיני המדינה בזה.

עמוד עד ד"ה אכן - ע"ע בדברי הרב המחבר להלן (עמוד קנד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד פ בשם החו"י והערוה"ש - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רמו אות לד ד"ה מפרנס).

עמוד קיא בסופו - גם בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אומדנא אות ד) הביא דברי מהריק"ו. ע"ש. וכ"כ עוד בספרו תורבץ החצר (ערך אומדנא אות ג). וראה עוד בקובץ בית הלל (גליון ט דף פה ע"ב).

עמוד קיג סד"ה בשאלה השניה - והשיג על זה ידידי מהר"ר אליהו אדמוני נר"ו, שמה שהיה נותן לנכדים אינו ראיה שרצונו לתת לנינים, כמו שאמרו ז''ל [ב"ר פנ"ד סימן ב] עד כאן רחמי האב על הבן.

ועוד העיר ידידי הרב רפאל שוויכה נר"ו דשאני מתנה שאי אפשר לתתה משום אומדנא, וכמו שמצינו שאפשר לבטלה בקלות [עי' בש"ע ח"מ סימן רה ס"ב וס"ו וסימן רמב ס"ג], כי מכל סיבה קלה שתהיה האדם יכול לחזור בו ממתנתו. עכ"ד נר"ו. וראיה לדבריו ממש"כ בבאר הגולה (סימן רמו אות ה) דאפילו היה  רגיל חמיו ליתן לחתניו שלפניו, יכול לומר שלו הייתי רוצה ליתן ולך אי אפשי ליתן. וה"ד בביאור מהרא"ח (שם אות לב). וכן הוא בסמ"ע (אות כד) בשם מהרא"י. אולם מצינו גם שיש מקום לחלק בין מתנה לקרוביו דשכיח טפי ובין מתנה לשאר כל אדם, עי' להרב המחבר לעיל (עמוד פ). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

גם יש להעיר שמכיון שאינו יכול הזקן לעבוד עוד, אולי לא היה רוצה לתת עוד מתנות כל זמן שאינו יכול יותר להרויח כסף.

עמוד קטז, בענין חמדו יופיו של שאול - ועי' בס' עבדא דמלכא (ברכות ח"א עמוד תקצג), בענין אם לאשה אסור להרהר באיש. וע"ע בזה באוצר הפוסקים (סימן כא סעיף א סק"ח אות ה). והאריך בזה מהר"ר יעקב קצין ז"ל בקו' תוכחת מגולה שבסו"ס סמא דחיי ח"ב (פרק י, די"ט ע"ב), ודבריו חזרו ונדפסו בספרו יסוד האמונה (עמוד קסב והלאה) [והאריך שם גם בענין אי נשים בנות הרגשה נינהו]. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ה סימן קצז אות ב) הביא מחלוקת הרב תשורת שי והרב דברי יואל, והכריע כדברי הרב דברי יואל ולא מטעמיה, דאסור לה להסתכל דוקא אם מכוונת לשם אישות, אולם הסתכלות בעלמא שרי. ע"ש. ועי' בשו"ת משנה הלכות (ח"ה סימן רכב-רכג) שפסק כדברי הרב תשורת שי, ושכ"כ בס' פוקח עורים להג' מליובביץ' דגם לאשה יש איסור הסתכלות. גם הביא דברי הרב מערכי לב שהובאו באוצר הפוסקים שם, ותמה עליו בזה"ל: ולא ידענא למ"ל מקור אחר הלא ר"י החסיד נתן מקור נאמן לדבריו שכל שהאיש מוזהר האשה מוזהרת. וע"ע במש"כ שם בדברי הספר חסידים. וע"ע בשו"ת משנה הלכות ח"ה (סימן קלב) שכתב עוד ככל הדברים האלה. וע"ע במש"כ בענין הרהור לאשה בשו"ת תשובה כהלכה (ר"ס לז). ובשבחי הבעש"ט (מהדורת תשמ"ב סוף עמוד קעח) סיפר על מזיק שנולד מהרהורי הנשים. ע"ש. וע"ע בשו"ת באר משה (ח"ד סימן קמז אות כג ד"ה ודע), ובס' היחוד והצניעות (ציוני הדין אות כג). ועי' בס' יפה תלמוד (סוטה מח ע"א) בענין קול איש אם הוא ערוה לאשה. ובענין אם נשים מצוות על השחתת זרען, ע"ע בשו"ת קציני אר"ץ (סימן לב), ובאוצר הפוסקים (סימן כג סק"א אות ד), ובשו"ת תשובה כהלכה (סימן לז, דקפ"ד ע"ב והלאה) ובשו"ת באר משה (ח"ה סימן כו).

עמוד קנד ד"ה וכעת, שורה א 'כמתעסק ברשות' - ויש לדחות דלא הוי ברשות, כיון שבני אדם מצטערים בזה, וכשעטשים כן לעין כל אף מתביישים בזה, וגם משום איסור אונאת דברים אית ביה. כן העיר לי ידידי הדו"מ מהר"ר משה הכהן (גינדי) נר"ו.

ואולי מעשה זה אירע בפורים (או בשמחת חתן וכלה או בחג הסוכות), שבזה כתב מור"ם בהגה (א"ח סימן תרצו ס"ח וח"מ ס"ס שעח) שאין להזמין לבית דין בכהאי גוונא. אולם ראה בדברי מהר"ע יוסף שהובאו בילקוט יוסף על פורים (סימן תרצה סעיף כג) שאין כן דעת מר"ן בב"י. והאריך בזה יותר בספרו חזון עובדיה על פורים (עמוד רז).

ושוב אמר לי ידידי הרב רפאל שוויכה נר"ו ששמע ממהרש"י זעפראני נר"ו שמעשה זה אכן היה בפורים, ואמר מהרש"י הנז' שהנער פטור כי הוא הלך אחר הכתוב בהוראות היצרן. ואמר הרב רפאל הנז' להעיר ע"ד מהר"מ הכהן הנ''ל ממה שכ' בפתחי תשובה ח"מ סימן שמח אות ב שמעשים שבכל יום שגונבים כדי לצער. ע"ש. וראה עוד בקול הלשון מ"ש בשאלה זו.

שם סד"ה ומיהו - ועי' בשו"ת מנחת שלמה קמא (ח"ב סימן פט ענף א אות ג ד"ה ואין) ובמש"כ הרב המחבר לעיל (עמוד עג) ולהלן (עמוד רל).

ובר מן דין העירני ידידי הרב סדוביץ נר"ו שחייב היצרן להחזיר שווי הדיו משום מקח טעות. אולם אי מהא אינו חייב לשלם את שווי הבגד, עי' בש"ע (סימן רלב סכ"א) ובס' פסקי המשפט (שם אות כד).

עמוד קנה ד"ה נראה - צ"ל הנער שהשפריץ.

עמוד קסז אות א שורה ב - צ"ל יצאו הזוג.

עמוד קסט בסוף ההערה - אולם ראה באתר עולמות שהביא מדברי הרב משפטי התורה והרב חושן אהרן שיש בזה מחלוקת מר"ן ומור"ם בש"ע (סימן שעח ס"א), כמבואר בש"ך (שם אות א). אולם בביאור מהרא"ח (שם אות ב) כתב שמר"ן שם מסכים לדברי מור"ם. ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך נזקין אות יג).

עמוד קפג סד"ה וראה - אולם העיר הרב שלמה חילו נר"ו שמדברי מר"ן בש"ע (א"ח סימן תקסט) מוכח דלא כן.

עמוד ריג שורה א - צ"ל בדברי גאונים.

שם בהערות, שורה א - צ"ל ויעוי"ש שהסיק.

עמוד ריט בסוף ההערה - אולם ראה בדברי הרב המחבר להלן (סוף עמוד רכג) שאין אונאה הקרקעות, וא"כ קשה לבאר בסמיכות באופן זה.

עמוד רכא בסופו - ואפשר להעיר מדברי מהר"א וייס נר"ו (מח"ס מנחת אשר) שכתב שבזמנינו ברוב המקרים לא חלים דיני אונאה ומקח טעות. ע"ש. ועי' בפורום אוצר החכמה ובאתר דין.

ועוד אפשר להעיר שמכיון שרבקה לא ידעה את ערכן של האוזניות, לא קנתה אותן לפי שוויין האמיתי, וראה בזה בדברי הרב המחבר (להלן עמוד רנד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רכב שורה ג מלמטה - צ"ל מיהודי אחד.

עמוד רל ד"ה ולכאורה - ע"ע בדברי הרב המחבר לעיל (עמוד קנד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רנד ד"ה וז"ל, בשם מור"ם - והובא גם בס' ציון במשפט (עמוד שנג אות ה). וכ"כ גם בספרו תורבץ החצר (ערך סרסור אות ד). ע"ש. ומה שהביא שם בשם הריב"ש, לא מצאתי בדברי הריב"ש שכתב בזה. ובעיקר הדין, ראה בשו"ת בית יהודה למהר"י עייאש (ח"ב סימן סו, דף קמו ע"ב ד"ה וכן) שמר"ן בש"ע לא ס"ל הכי.

שם הערה א שורה א - צ"ל ולא קנה לו.

עמוד רנו ד"ה הנה בשם הש"ע סימן קפג - אולם שם מבואר דהיינו דוקא דבר שיש שער ידוע וקצוב.

שם בכותרת ד"ה שלח - חסר סיום המרכאות.

שם בכותרת ד"ה ויציאו - חסר סיום המרכאות.

עמוד רסב ד"ה המשאת, שורה א בסוגריים - צ"ל במאה ה-16.

שם ד"ה מאידך, שורה א בסוגריים - צ"ל במאה ה-17.

עמוד רצב ד"ה ועל, בשם הסמ"ע - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קפג אות כח). ע"ש.

עמוד רצג ד"ה גם - אולם לכאורה לפי האמור לעיל על הכסף לחזור למזיק, שכן מה שנשאר מהמעות ברשותא דמריה קיימא.

עמוד שיד סד"ה והמלצר - הוסיף לי בזה הרב המחבר נר"ו בזה"ל: לגבי השאלה על איזה מחיר משערים [אם המחיר שבאיטליה או מחיר המסעדה], נראה כי המחיר הוא מחיר המסעדה, שכן גם ההנאה הייתה באכילה במסעדה. ע"כ.

עמוד שכ ד"ה וביחס, שורה א - צ"ל נראה לפוטרו.

תשובות הרב המחבר לאחר ששלחתי לו את רוב ההערות:

יישר כח לכבוד הגאון רבי ... שליט״א

תפארת ועטרת בשבילי, על כך שאתם מעירים ומאירים בדברים שכתבתי. מיד ניתן להבחין בכישרונכם המיוחד, שבעזרתו יתב׳ אתם נכנסים לעומק העניינים בזמן קצר. בעזרת ה’ אעיין בדבריכם החשובים, ושוב אני מודה לכם על שהקדשתם מזמנכם היקר לעיין בדבריי.

יהי רצון שתמשיכו לזכות את כלל ישראל בתורתכם ולהוסיף כבוד שמיים בעולם.

לכבוד הגאון רבי ... שליט”א,

ברצוני להודות שוב על הערותיך המחכימות לספרי.

בעזרת ה’ אעיין שוב בדבריך הגדולים במהלך הימים הקרובים, ואני מעריך מאוד שאתה משתמש בספר לזיכוי הרבים.

בברכה ובכבוד רב,

יהושע

חנוכת התורה

שם הספר: חנוכת התורה
מחבר: רבי העשיל מקראקא
דפוס: ירושלם תשמ"ט

אפשר לראות את הדפוס הראשון באתר היברו בוקס.

בפרשת תולדות אות כו עה"פ ואלה תולדות יצחק בן אברהם, ביאר ע"פ מה דאיתא בגמ' דממזר אינו מוליד - עי' בזה באהל יעקב להרמ"ז מהר"י טולידאנו ז"ל (תולדות כה יט) ובהערות שם, ובשדי חמד (מע' המ' אות לד), ובשו"ת נחמת יוסף (סימן צו אות ד). ואולי כוונתו להא דאיתא ביבמות (עח ע"ב) דממזר שאינו ידוע אינו חי, והכא נמי כיון שהיה קול ולא היה בירור ודאי מיקרי ספק ממזר. וכ"כ הרמ"ז ז"ל בס' תהלתו בפי (תולדות כה יט). ועי' בהערה שבס' תהלתו בפי הנד"מ (עמוד ד).

בפרשת וישב אות מא עה"פ כי שמעתי אומרים וגו' - עי' במש"כ בשלמא בעלמא (וישב לז יז).

בפרשת וארא אות נט עה"פ הנני משליח בך וגו' - עי' בדברי הראב"ע ור"ע ספורנו.

בפרשת בא אות סו עה"פ ליל שמורים הוא לה' - הביאו בספר חזון עובדיה על פסח (עמוד רז). ע"ש. ודברי המדרש שאין הקב"ה משתף שמו על הרעה, הובאו בתוס' (תענית ג ע"א ד"ה ואילו).

בפרשת פינחס אות קמז על דברי המדרש שלפי שהשבטים מבזים אותו ואומרים ראיתם בן פוטי וכו' לפיכך יחסו הכתוב אחר אהרן. והקשה סוף סוף הלא אבי אמו היה עובד ע"ז - עי' בשלמא בעלמא (פינחס כה יא).

בישעיה אות קעט בענין ת"ח שנוקם ונוטר כנחש - וכ"כ בשו"ת עולת שמואל (סימן יח).

בהושע אות קפב שורה ה - צ"ל שש כנפים.

בתהלים אות קפז עה"פ אבן מאסו הבונים וגו' 'אבן ר"ל חוה שהיתה האבן ויסוד של העולם' - וכן אבן ר"ת איתת בר נש. א"נ אם בני נשא [כמאה"כ (בראשית ג כ) יקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי].

בלקוטים אות רב,ע"ד הש"ס כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים - עי' בשלמא בעלמא (אמור כג מב).

בקו"א עמוד קלא סד"ה דע, בדבר כ"י חי' רבי יעקב מלובלין על הטור - נדפס ע"י מכון ירושלם.