שם הספר: מגן אבות - יורה דעה
מחבר: רבי מרדכי עקיבא אריה לבהר
דפוס: ירושלם תשע"א
בעמוד פב ד"ה יש, שורה ב - צ"ל כלל ביניהם.
בעמוד קס - יש להוסיף שבטיטואן נהגו שלא ללמוד בישיבות בליל ניטל, ואמר לי בזה המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו בהיותי שם בש"ק תצוה תשע"ח שהטעם היה כי פעם ת"ח א' התחיל לומר רמזים על יש"ו אשר לא כדת בלילה זה, וגם נכנס פעם כלב לישיבה. ובעיקר הדין, עיין בספר מראה הילדים להרמ"ז ז"ל (מע' הז' אות טז), ובשו"ת דברי ישראל למהר"י וועלץ (ח"ב סימן כא), ובשו"ת באר משה (ח"ד סימן סט), ובשו"ת יביע אומר (ח"ז י"ד סימן כ), ובספר בית יחזקאל (סימן שנ אות ז), וביומני טאלנא (עמוד קנ), ובספר לקוטי שיחות (חט"ו עמוד תקנד, והו"ד בס' הרבי והמונקאטשער עמוד כג), ובפורום אוצר החכמה, ובספר "מה שראיתי... זיכרונותיו של יחזקאל קוטיק" (פרק יד הערה כ), ובספר 'הסטייפלר'.
בעמוד קסח, בענין זמן אמירת ברכת להכניסו - ע"ע בקובץ האוצר (גליון לז עמוד קפג).
בעמוד רלב, בענין המאבד עצמו לדעת - ע"ע בזה בשו"ת ויאמר יצחק (ח"א י"ד סימן קג).
בדף רמח ע"א כתב שבטיטואן לא נהגו להפריד בין אנשים לנשים בקבורתם - אולם ראיתי (ביום י' אדר תשע"ח) שבחלק העתיק של בית החיים יש חלקות שונות לאנשים ונשים. אולם מהר"י יצחק ן' וואליד אב"ד טיטואן בצוואתו (הנדפסת בקובץ מן הגנזים חלק טז עמוד לה אות יו) ביקש שיקברו את אשתו למרגלותיו.
שם ע"ב, בענין קבורת נכרים אצל יהודים - כתב מרן בש"ע (סימן שסב ס"ה), אין קוברין רשע אצל צדיק וכו'. והנה בשו"ת פרי השדה ח"ג (סימן כט אות ג ד"ה ועוד) הביא דברי הגאון השואל שכתב, שאע"פ שי"ל דהא דאין קוברים רשע אצל צדיק, אינו אלא לכתחילה, מ"מ גוי גרע מרשע ישראל, ואפילו בדיעבד צריך לפנותו משם. והרב המחבר כתב לחלוק ע"ז, וצידד להקל ע"פ מ"ש לחדש דה"ט שאין קוברים רשע אצל צדיק, לא מפני שפוגמים בכבוד הצדיק, דהצדיק אינו מרגיש עי"ז שום פחיתות הכבוד, כי נפשו דבקה באור האמת, אלא מפני שהרשע סובל עונשים גם בקבר, והצדיק הרואה בצערו, מרגיש כאב וצער מפני הרחמנות שבו, וצר לו בראותו הפורענות העוברת על הרשע [וכמ"ש מהר"א אזולאי ז"ל בשם האר"י ז"ל, והו"ד בס' נר מערבי ח"ג (דף קכב ע"ג) ובספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' עז ד"ה לרקמות)], ולכן אין קוברים רשע אצל צדיק וכו', אבל לגבי עכו"ם לא איכפת לנו בזה, שי"ל שרק בצערו של רשע ישראל מרגיש ומצטער, משא"כ בצערו של גוי אינו מצטער כ"כ, אלא שבכדי שלא יהיה גנאי לרשעי ישראל, שגוי יכולים לקברו אצל צדיק, ורשע ישראל אסור לקברו אצל צדיק, מש"ה אמרינן שאין קוברין גוי אצל ישראל. ועכ"פ אם נתעכל הבשר פשיטא שאין שום חשש וכו'. ע"ש [וט"ס נפל בדבריו שם בדט"ז סע"ב, וצ"ל: ומ"ט לא מסיים וכ"ש גוי אצל ישראל, אלא וודאי דכ"ש ליכא משני טעמים, חדא דהו"א לומר ואפשר שאפילו האמת כן דגוי אצל ישראל רשע הוי רק כמו רשע אצל צדיק, וכיון שהיה רוצה (הר"ן) לומר סתם דאין קוברין גוי אצל ישראל. ע"כ. כן נ"ל].
[וע"פ דברי הפרי השדה יבוארו דברי הגמ' בתענית (יא ע"א) שהובא שם הפסוק בישעיה (נז א) הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק. ופי' המפרש שם, הצדיק אבד, ואין איש שם על לב מפני מה הוא מת. מפני הרעה נאסף הצדיק, מפני שלא יצטער הוא ברעה, ואחר שהיא גזרה מלפניו [ואינו יכול לבטלה]. ע"כ. ואפשר דהכוונה דאע"ג דבודאי הצדיק לא ייענש בעון הרשעים, מ"מ יצטער הוא כשרואה בצערם כשנענשים, ועל כן מפני הרעה נאסף הצדיק].
וחלק עליו מהר"ע יוסף ז"ל בשו"ת יביע אומר ח"ז (חיו"ד סימן לו אות ג), ובתוך דבריו כתב שמפורש בדרשות מהרי"ל בהלכות שמחות (ובס' מהרי"ל החדש בעמ' תרב אות י) דה"ט שאין קוברים רשע אצל צדיק משום שמגלים לצדיק סודות ורזים הנגזרים מאחורי הפרגוד, כדאיתא בברכות (י"ח ע"ב), וכשרשע סמוך לקברו מונעים לגלות לצדיק כדי שלא ישמע גם הרשע. ע"כ [וה"ד גם בשו"ת ויאמר יצחק (ח"א י"ד סימן קג ד"ה גם בספר) ומהר"ש עמאר ז"ל בס' שמע שמואל (בליקוטים שבסוה"ס, סימן ב אות ג). גם הביאו בשו"ת דבר המשפט (סימן מב ד"ה והיה), ושם (בד"ה אתיא) הביא שכ"כ הציוני (פר' ויחי), והובא בס' מטה משה (דף קטז [והוא בעניני הלוית המת שבסוה"ס ח"ה פ"ב, ובהנד"מ בעמוד שכ]). וכ"כ בס' אתם קשות (דף א ע"ב ודף מט ע"ב ד"ה ואחר) בשם דייני והראן. וכ"כ בשו"ת דברי בניהו ח"ה (חיו"ד סימן כה אות ד). ובקובץ תורה מציון (שנה ד גליון ד דף ז ע"א הערה ג) כתב שהוא ע"ד רמז. ע"ש]. וכ"כ עוד ספרים. ולפ"ז כ"ש לגבי עכו"ם השוכב בקברו אצל קבר הצדיק. עכת"ד מהר"ע יוסף ז"ל. וכ"כ בשו"ת ויאמר יצחק (שם ד"ה עוד בה). וכן נראית דעת חכמי איזמיר בתשובתם שנדפסה בס' אתם קשות (דף יג ע"ב ד"ה שמיני). וע"ע בס' פדה את אברהם למהר"א פאלאג'י (מע' הא' אות ג) [ועי' בס' אנשים מספרים על עצמם ח"ב (עמ' ק) בשם מהר"נ קרליץ נר"ו (מח"ס חוט שני) ומהר"ש אוירבך ז"ל (מח"ס אהל רחל ועוד) בענין א' יר"ש שקברוהו בחלקה של אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות ויש ביניהם ספק גויים, ופסקו שיש להוציאו מקברו ולהעבירו לחלקה אחרת. ע"ש. וכן הובא בס' ומתוק האור (על עשי"ת ויו"כ, עמ' קנט). וע"ע בקו' תל תלפיות הי"ל בב"ב (גליון נו עמ' לו והלאה) ובקובץ המעין (תמוז תשע"א עמ' כ ועמ' כה)].
והנה אי משום הא לא איריא, חדא דמי יימר דסתם ישראל יגלו לו רזים וסודות מאחורי הפרגוד, ואולי דוקא לצדיקים, וכדמשמע מדברי מהרי"ל ז"ל בעצמו "משום שמגלים לצדיק". והרב פרי השדה ז"ל לא מיירי בצדיקים, אלא בסתם ישראל. ותו, דמי יימר דנכרי יכול לשמוע, והרי סתם נכרי אינו שומר ז' מצות בני נח [כדאיתא בב"ק (ל"ח ע"א) ובע"ז (ב' ע"ב), ראה ז' מצוות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום. וכבר אמר רבי חנניא בנו של ר"ג ביבמות (מ"ח ע"ב): מפני מה גרים בזה"ז מעונין ויסורין באין עליהן, מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח. ע"כ. מוכח דסתם נכרים לא מקיימים ז' מצות בני נח. ועי' בס' תוספת ברכה (ויקרא עמ' רלו) שכתב שבזמנו רוב האומות קיימו ז' מצוות ], וא"כ אין לו חלק לעולם הבא [וכדכתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מהל' תשובה ה"ה ובפי"א מהל' עדות ה"י ובפ"ח מהל' מלכים הי"א)], נמשל כבהמות נדמו, ולעת"ל יהיו הם מאכל לגיהנם כעצים שנותנין מאכל לאישים [כדאיתא במדרש אלפ"א ביתו"ת הנדפס בס' בתי מדרשות ח"ב (עמוד תמט). ועי' בר"ה (יז ע"א) ובשערי תשובה לרבינו יונה ז"ל (ש"ג אות יא)], ומקום הרבה יש להם [כדאיתא במנחות (ק ע"א): ושמא תאמר אין בה עצים (בגהינם), ת"ל מדורתה אש ועצים הרבה], ולכן אולי אינם שומעים ואינם מבינים כלום במיתתם.
ואמרתי אבוא אעי'ר דלכאורה מדברי התוס' בחולין (ז ע"ב ד"ה גדולים) שכ' ע"ד הגמ' שם שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, וילפי לה מאלישע שבמיתתו החיה את המת שנגע בעצמותיו. וכ' התוס' דנפקא ליה להגמ' דגדולים וכו' ממה שבחיי הצדיקים נוגעים בהם כמה רשעים ויושבים אצלם, ושם לא היה לו רשות להתעכב אצלו. ע"כ. וכ"כ בתוס' הרא"ש שם. מוכח דטעמא דאין קוברין רשע אצל צדיק, אינו כטעמי מהרי"ל והרב פרי השדה, דאי כדבריהם ליכא הוכחה מהכא דצדיקים גדולים במיתתם יותר מבחייהם, דהרי למהרי"ל טעמא דאין קוברין רשע אצל צדיק הוא משום הסודות שמגלים לצדיק, והאי טעמא ליתיה בחיי הצדיק, וא"כ מהיכא יליף לה דגדולים וכו' [ואולי י"ל דהיינו הא דגדולים צדיקים במיתתם מבחייהם, שבמיתתם מגלים להם סודות משא"כ בחייהם. ויש לדחות, דהרי גם בחייהם לפעמים נגלה להם אליהו, וכן כמו שנגלה המגיד למרן הב"י]. גם למ"ש הרב פרי השדה ז"ל דה"ט דאין קוברין וכו' משום שהרשע סובל עונשים בקבר, והרי בחיי הרשע לא שייך ביה עונשים, וא"כ מהיכי תיתי דגדולים צדיקים וכו', הרי מחיים ליתיה להאי טעמא, ולכן יכולים לשבת אצל הצדיקים.
גם לכאורה קשה ממקור הדין שאין קוברין צדיק אצל רשע בגמ' סנהדרין (מז ע"א) דאיתא התם, כשם שאין קוברין רשע אצל צדיק, כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל. וכן נפסק בטושו"ע כאן. ועי' בס' אתם קשות (דף ב רע"א ודף נה סע"ב ובדרוש להספד שבסוה"ס דף ח רע"א). ומלשון "כשם" משמע דטעם אחד עולה לכאן ולכאן [ועי' לעיל בחי' שבת (קלז ע"ב) אי "כשם" הוא השוואה גמורה]. ואי הטעם שאין קוברים צדיק אצל רשע משום הסודות שמאחרי הפרגוד וכדברי מהרי"ל, א"כ אמאי אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל, והרי אין רשע בעולם בין חמור ובין קל שישמיעו לו סודות מאחורי הפרגוד, וכלישנא דמהרי"ל "שמגלים לצדיק", ומסתמא הנהו רוחות בברכות צדקניות היו. וגם לטעמיה דהרב פרי השדה ז"ל קשה, דהרי ברשע קל מי יימר דמרחם על חבירו ומצטער בצערו, והרי על עצמו יש לו לרחם ולהצטער קודם, דהרי גם הוא רשע ומענישים אותו. (ומה שאפשר ליישב בדוחק הוא, דכיון דרשע קל מסיים קבלת עונשו לפני הרשע החמור, א"כ אותו זמן שלאחר סיום קבלת עונשו של הרשע הקל וקודם סיום עונש הרשע החמור, באותו זמן הרשע הקל הינו צדיק ואילו חבירו רשע. ועדיין צ"ע אם רשע שסיים את עונשו נקרא 'צדיק' לענין זה).
גם ק"ל עמ"ש מהרי"ל ללמוד מברכות (יח ע"ב), והרי התם לא מיירי שהודיעון בקברן, אלא הרוח עלתה למעלה לשמוע, וחברתה שהיתה במחצלת לא יכלה לעלות. ואין לומר דחיישינן דלמא צדיק א' עלה לשמוע ועתה רוצה לספר לחבירו הצדיק והרשע הקבור בסמוך לו ישמע, ז"א, דהא לא חיישינן למחצלת של קנים, וא"כ גם הצדיק השני יכול לעלות ולשמוע אם ראוי לכך. וצ"ע. (ואפשר דכוונת מהרי"ל למיגמר מהא דדומה קדים ומכריז להו כדאיתא בברכות שם, ואולי רק לצדיקים היה מכריז, ולא בעינן שישמעו הרשעים ד"ז, ולכן לא יגלו גם לצדיק הקבור לידו. אולם מלבד מה שקשה דמי יימר דדומה מכריז בקול גדול, דלמא מכריז הוא רק לצדיקים מפה לאוזן. ואפי' אי תימא דבקול גדול מכריז, דה"נ משמע לישנא דמכריז, מ"מ אפשר דכיון דקוב"ה לא בעי שישמעו הרשעים, יתקיים בהם אזנים להם ולא ישמעו. ועוד, דאולי דומה מכריז לנשמות למעלה ולא בקברן [ועי' במדרש תהלים מזמור יא סימן ו], ולא תלוי הדבר במקום קבורתם. ותו נראה דאין כוונת מהרי"ל ללמוד מהא דדומה, אלא ממעשה דשני רוחות דקדים לה, דהרי מהרי"ל נקט לישנא ד"מגלין מה שנגזר מאחורי הפרגוד", וזהו לישנא דגמ' לגבי שני רוחות, ועוד שבשינויי נוסחאות שבס' מהרי"ל הנד"מ שם מביא גירסא אחרת במהרי"ל דאל הצדיק מגלין מה שנגזר "לעלמא" מאחורי הפרגוד, והרי דומה מכריז רק מי ימות. [וד"ז יש לדחות דהיינו הכוונה ב"לעלמא"]. ומלבד זה, כבר אמרו בשבת (קנב ע"ב) דנשמותיהם של בינונים ורשעים נמסרים בידי דומה, ונשמותיהם של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד. ובזוהר הקדוש (פר' לך דף צד ע"ב ופר' האזינו באדרא זוטא דף רפז סע"ב) איתא דכל מאן דאתמסר בידוי דדומה נחית לגיהנם. וא"כ לא שייכא למה דכ' מהרי"ל שמגלים "לצדיק" סודות, דהרי לא מצוי דומה לגבי הצדיקים. מיהו מדברי התוס' (ברכות יח ע"ב ד"ה אלמא) שרצו לומר מתחילה שאף לאבוה דשמואל הודיעו דומה, מוכח דאף לצדיקים מודיע דומה. ועי' במאור ישראל (ברכות שם על התוס' שם). ולמהרי"ח סופר בהערותיו שבס' ויברך דוד עמ"ס ברכות, ודבריו חזרו ונדפסו בספרו יחי יוסף (עמוד קי ד"ה ועתה). וע"ע במ"ש בס"ד בחי' לריש פר' תולדות.
ולכאורה יש להקשות עוד ע"ד מהרי"ל וסיעתיה מדברי הרמב"ן בתורת האדם (בהנד"מ עמ' קיח) שצדיק וצדיק בינוני כמו כן אין קוברין אצל חסיד גמור ומופלג. ע"ש. וכ"כ באור זרוע (הל' אבלות סו"ס תכב הב'), שכשם שאין קוברין צדיק אצל רשע אין קוברין צדיק אצל חסיד. ע"ש. וכ"פ הטור ומרן השלחן ערוך (כאן). ואי כדברי מהרי"ל וסיעתיה, מאי איכפת לן אי שמע הצדיק הסודות שמגלים לחסיד. וי"ל דלחסיד מגלים סודות כמוסים ביותר שלא מגלים לצדיק, וגם אין רוצים שידע מהם, וכל אחד לפי דרגתו כן היא דרגת הסודות המתגלים לו. וגם לטעמיה דהרב פרי השדה ז"ל לא יקשה, דהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה, וגם אותם מעניש, ולכן כל אחד יקבר ע"פ דרגתו כדי שלא יצטער בצער חבירו.
ועוד יש להעיר על טעמיה דמהרי"ל מדברי הכותב בעין יעקב (ברכות שם) שהרוחות לא מספרות בעוה"ז, כי אם בג"ע התחתון או בעליון. והכל היה דברי חלומות. ע"ש. וכ"כ בצל"ח (ד"ה הלך). ולכן כתב מהר"י משאש בשו"ת מים חיים ח"א (חאו"ח סימן י ד"ה והראיה), שאין להביא ראיה ממעשה זה. ע"ש. אולם בזוהר הקדוש (פר' לך דף פא ע"א) איתא בזה"ל: וכד מית בר נש בהאי עלמא, ההיא נפש לא אתעדי מן קברא לעלמין, ובחילא דא ידעי מתייא ומשתעי דא עם דא. ע"כ. וע"ע בס' עבדא דמלכא (סימן קסה).
גם יש להעיר על טעמייהו דמהרי"ל והרב פרי השדה ז"ל ממש"כ מהרא"ל הלברשטאם ז"ל בס' אריה שאג (פר' ויחי דף קמא ע"ב) בשם אביו ז"ל שכשקוברין רשע אצל צדיק, באים המלאכים ומוציאים את הרשע מקברו ושמים צדיק אחר תחתיו. ע"ש [ועי' בקו' תל תלפיות הי״ל בבני ברק (גליון נו עמ׳ לד) שהעתיק מעשה מפנקס ק״ק קראקא שבו עבר צדיק מקברו ליקבר ליד הרב מגלה עמוקות ז״ל. וע"ע בקו' מרי"ח ניחוח (גליון קנא דף יח ע"ב) ובקו' בקדושת נועם אלימלך (עמ' ד-ה)]. ואי הכי מדוע הננו חוששים לצער הצדיק בראותו את עונשי הרשע או שלא מגלים לו סודות, והרי הרשע יועבר משכנותו. וי"ל דהאיסור הוא בגלל שמטריחים את המלאכים, וכמ"ש בס' אריה שאג (שם) בשם הרב דברי חיים ז"ל. א"נ י"ל שההעברה אינה מיידית, וכל זמן שעדיין הרשע בקברו, הצדיק מצטער. ועוד יש להעיר שאם מעבירים אותם מקבריהם מונעים מהם את הנח"ר של ביקור הקרובים, שכ"כ בשו"ת יביע אומר ח"י (חיו"ד סי' מז ד"ה הנה) בשם שו"ת עין יצחק (חיו"ד סימן לד) עפ"ד ספר חסידים שיש נח"ר למת מביקור קרוביו. גם ערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו, כדמוכח בש"ע (סימן שסג). ועי' בשו"ת ויאמר יצחק (שם ד"ה גם את השנית וד"ה גם הרב דבר) מש"כ בזה.
ועל טעמו של הרב פרי השדה ז"ל יש להקשות ממש"כ מהר"א אזולאי ז"ל שאין בין גיהנם לגן עדן אלא כותל דק כמו זכוכית לבנה ואלו רואין את אלו. והו"ד בספר נר מערבי ח"ג (דף קכ ע"א ד"ה נגד) ובספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' סח ד"ה נגד). וא"כ מדוע דוקא יש לחשוש ממה שקברו של הרשע נמצא אצל הצדיק ורואה את סבלו, והלוא במקום מנוחתו בגן עדן גם הוא רואה בכל עת ובכל שעה בצער הצדיק. ואולי יש לחלק בין הנפש הנמצאת בקבר שהיא קשורה יותר לגשמיות, ולכן מצטערת בצער הרשע, לבין הנשמה הנמצאת בג"ע שלא מצטערת בהיותה רוחנית יותר ויודעת שעונשם הוא לטובתם לטהרם ולזככם. ועי' למהר"א אזולאי ז"ל שכ' שכשנשמת הצדיק יוצאת ממנו, לא הורגלה ברוחניות גן עדן, לכך מכניסין אותה במקום ורדים שהם בין הגשמיות והרוחניות, ויכולה הנשמה להתענג בהם כי עדיין לא נזדככה, וכשנזדכך אזי מכניסין אותה למקום הרוחניות הגמור. ע"כ. והו"ד בס' נר מערבי ח"ג (דף קיח ע"ד ודף קכב ע"א ד"ה ולדעתי) ובספר הזכרון אעלה בתמר (ריש עמ' נח וריש עמ' סה ועמ' עו ד"ה ולדעתי). ולפי"ז י"ל שהנפש הנשארת בקבר לעולם ואינה עולה למקום הרוחניות הגמור היינו משום שלעולם אינה מזדככת לחלוטין.
ואומ'ר מן החדש טעם נוסף שאין קוברין רשע אצל צדיק, דהנה כתב בספר חסידים (סימן תשע), צריך אדם שהוא ירא שמים כשמתפלל לא יעמוד ולא ישב בתפילה אצל אדם רשע, מפני שכשעומד אצל אדם רשע בתפילה יהרהר הרהורים רעים ושכינה מתרחקת ממנו. ע"כ. וע"ע שם (סימן תריד), ובשו"ת הרדב"ז ח"ג (סי' תעב ד"ה תשובה וד"ה עוד), ובס' עבודת התפילה (בעצות לכוונה בתפילה שבסוה"ס אות ל) בשם הרב של"ה ז"ל (עניני תפילה) בשם הרב דרך חיים ז"ל (דף סו) [וכן הובא בילקוט יוסף א"ח (סימן צח אות ו סק"ט), אלא ששם (במבוא להל' תפילה שבראש הספר עמ' יד אות טו) כתב בשם הרב קב הישר ז"ל (פרק יא) טעם אחר בדבר, כי במקום הרשע שם חניית הסט"א, ומקום סכנה להנזק בו ח"ו. ע"ש], ובס' ממשה ועד משה (עמ' קצח) [וע"ע בס' יעלזו חסידים (סימן תשע) מש"כ בזה. וכ' הגר"מ אריק ז"ל בהגהותיו לס"ח (ה"ד בהגהות מקור חסד שם), שדברי ס"ח אלו הובאו במג"א ר"ס צ', וע"ש דהשל"ה לא כ"כ. ע"כ. ולא מצאתי זה במג"א שם. ועי' בתשו' הרב לקוטי שיחות ז"ל, ולו נדפסה בשבועון כפר חב"ד (גליון תתמב עמוד כה) שכ' בענין התפילה בבתי הספר הממשלתיים בארה"ב, שאין יסוד לחשש בזה, אע"ג דמתפללים ילדי הנכרים עם ילדי ישראל בצוותא. ע"ש. ולכאורה דבריו נסתרים מדברי ספר חסידים הנ"ל. וי"ל דאף הרב ספר חסידים לא כתב אלא בירא שמים דוקא, דאם המתפלל אינו ירא שמים, א"כ מה לו שיחשוש למחשבות הרעות שיגרמו לו ע"י זולתו יותר מאשר המחשבות הרעות המקננות בלבו תדיר, וילדי ישראל הלומדים בבתי הספר הנ"ל אינם בגדר ירא שמים כלל. ותו י"ל דמכיון דילדי ישראל אלה אם לא יתפללו בבית הספר לא יתפללו במקום אחר כלל, מוטב שיתפללו ליד רשעים ממה שלא יתפללו כלל, ובהא לא מיירי הספר חסידים. ותו, העירני הא' ישעיה משען נר"ו, דלילדים אלו מסתבר שהתפילה היומית היא כמעט הדבר היחיד שישריש בלבם אמונה בבורא יתברך ובהשגחתו בבני אדם, ובהא ודאי לא מיירי הספר חסידים]. וא"כ הכי נמי דאין לקבור צדיק אצל רשע, כי המתפללים על קבר הצדיק [עיין המקור לזה בשו"ת יביע אומר ח"ד (חיו"ד סימן לה אות ו) ובקובץ זכור לאברהם (שנת תשנ"ט, עמ' קיא). וע"ע למהר"א אזולאי ז"ל, והו"ד בס' נר מערבי ח"ג (דף קכב סע"ד) ובספר הזכרון אעלה בתמר (סוף עמ' עח)] לא יוכלו לכוון כראוי כיון שהרהורים רעים יבואו להם בראותם את קבר הרשע ובזוכרם מעשיו עלי אדמות, ואע"ג דמהאי טעמא היה לנו לקבור כל רשע בפני עצמו, כדי שאלה הבאים להתפלל על קברם לא יתבלבלו במחשבותיהם משאר קברות הרשעים הסמוכים להם, מ"מ מכיון שגם הקבור שם הוא רשע כמותם, א"כ לא יהרהר יותר בגללם מאשר בגללו. ול"ק כהא דלעיל דא"כ אמאי אסור לקבור רשע חמור אצל רשע קל, לק"מ, דהרי הרהוריו יהיו רעים יותר אם הרשע הוא רשע יותר, ולכן הבא להתפלל על קברו של הרשע הקל, אע"ג דמ"מ יהיו לו הרהורים רעים בגלל הרשע הקל, מ"מ הרהוריו יהיו עוד יותר רעים בגלל הרשע החמור הקבור לידו, ולכן אסור לקברם אחד אצל השני.
ועפ"ז יתורץ גם מה דק"ל על עיקר הדין דאסור לקבור רשע חמור אצל רשע קל, וכי נביאי אנן דידעינן מי הרשיע יותר, והלא תרוייהו רשיעי נינהו [ובשו"ת מחנה חיים (חחו"מ סימן מד ד"ה ואמרתי) כ' בזה דאוקי גברא בחזקת כשרות]. וע"פ הנ"ל יובן, דאנן בתר מעשיו דבפרהסיא אזלינן, דכל טעם איסור הקבורה של האחד ליד השני היינו משום הרהורים רעים של הבאים להתפלל, והם יהרהרו על מעשיו המפורסמים של אותו רשע עלי אדמות, ולא על מעשיו שבצינעא שאינם יודעים עליהם מאומה. ואף שאין מי שיבוא להתפלל בקבר הרשע הקל בתור צדיק, מ"מ מטעם צאצאיו שיבואו להתפלל שם (עי' בשו"ת יביע אומר שם) מיהת איכא [אולם מדברי מהרא"ל הלברשטאם ז"ל בס' אריה שאג (פר' ויחי דף קמא ע"ב) בשם אביו ז"ל מוכח דאיכא קפידא גם אם לא ידוע לעולם שאינו צדיק. ע"ש].
ואין להקשות מדברי התוס' בחולין הנ"ל, דהרי לכאורה טעמא דחיו העצמות היינו כדי שלא יתבלבלו במחשבות רעות הבאים להתפלל שם, ולא משום שגדולים הם יותר במיתתם. די"ל דמ"מ הרי נזהרים בזה רק לאחר פטירת הצדיקים ולא בחייהם, ואע"ג שגם בחייהם באים לבקש מהם שיתפללו עליהם (כדאיתא בב"ב קטז ע"א), מ"מ חיישינן להכי יותר לאחר פטירתם, מכיון שיותר באים לבקש מהם לאחר פטירתם מאשר בחייהם, וזוהי הראיה שגדולים הם במיתתם יותר מבחייהם.
ולכאורה לפי זה היה צריך להיות שמותר לקבור גוי שלא הרשיע יותר מדי אצל רשע ישראל, כיון דבתרווייהו איתנהו להמחשבות הרעות, ולפעמים יותר התפרסמו מעשיו הרעים של הישראל מאשר של הנכרי, ויותר יגרום לו למחשבות רעות קברו של הישראל מאשר קברו של הנכרי. ועל זה יש לומר כדברי הרב פרי השדה, שאסרו כדי שלא יהיה גנאי לרשעי ישראל.
אלא שעדיין יקשה ממה שאין לקבור צדיק אצל חסיד, והרי אין כאן הרהורים רעים כלל. ועל זה אולי י"ל דמכיון שהגיע האדם בסמוך לקבר החסיד המופלג ומתפלל שם, נזכר הוא במעשיו הכבירים, ומושגיו מתעלים ומזדככים ביותר בזוכרו את פועל החסיד כשהיה בעוה"ז [ועפ"ז י"ל טעם חדש לתועלת התפילה על קברי צדיקים, שכשבא על קבר הצדיק נזכר במעשיו הטובים, וזכירה זו מסייעת בעדו להתעלות ביראת ה', ובזכות התעלות זו הקב"ה ישמע תפילתו]. אולם מיד בראותו בסמוך לו קבר צדיק הירוד ממנו במעלה, גם מושגיו ומחשבותיו יורדים עמו בזוכרו שגם הוא היה צדיק על אף שדקדק פחות וכיו"ב. ודוחק.
ובטעם הדבר שלא להתפלל אצל רשע, נראה לומר עוד ע"פ מש"כ המלבי"ם בפי' לנביאים (מלכים ב ד ד) בטעם הדבר שאלישע אמר לאשת עובדיה שתסגור הדלת בשעת הנס שהשמן לא כלה, "בל יקרב איש בלתי ראוי, שע"י רוע מעשיו תופסק צינור השפע". והכי נמי י"ל שבשעת התפילה נפתח צינור השפע, ויכול ליפסק אם אדם שאינו ראוי עומד לידו.
גם ראיתי עוד טעם אחר בהא דאין קוברין צדיק אצל רשע, בדברי הרלב"ג (ריש פרשת חיי שרה בבאור הספור בתועלת הג') שכתב בבאור התועלת שבספור קנית אברהם את מערת המכפלה, וז"ל: התועלת השלישי, הוא במדות, והוא שראוי לאדם שיתרחק משיקבור הטובים אצל הרעים, ולזה תמצא שאברהם אבינו השתדל לקנות אחוזת קבר לקבר שם מתו, ולא רצה לקבר אשתו בקבר העם ההוא, כי הם היו רעים מאד במנהגיהם, כמו שהתפרסם מעניינם מהכנענים, כי החתי היה אחד ממשפחות כנען, ותמצא גם כן בבנות חת שהיו מורת רוח ליצחק ולרבקה. והנה בזה תועלת, להעיר שיש הבדל נפלא גם אחר המות בין הצדיק והרשע, לפי שסוף הצדיק הוא אל החיים הנצחיים, וסוף הרשע אל האבדון והכליון המוחלט. ע"כ. וגם לפי זה לא קשיא כהאי דלעיל דמי נביאי אנן למינדע מי הרשיע יותר ממי. ולפי דברי הרלב"ג מיושב, דכדי להעיר על ההבדל שבין הצדיקים והרשעים בעולם האמת די בהבדל הקיים בין הצדיקים והרשעים כפי שהם ידועים לנו.
ומדברי מהר"ש לנייאדו ז"ל בס' כלי חמדה (פר' חיי שרה דרוש א, בהנד"מ דף עז ע"ב) שכ', שאברהם אבינו "נתן אל לבו לבל יתגאל בקברות החטאים ולבל יטמא בהם", ולכן קנה את מערת המכפלה, יש להביא טעם חדש להאיסור שאין קוברין צדיק אצל רשע. וכן נראה ממה שהעתיק מהרי"מ טולידאנו ז"ל בס' שריד ופליט (עמ' ע) מס' א' כת"י, וז"ל: ואברהם לא רצה לקבור שרה עם קברות אחרים, שלא לזרוע כלאים, כי אין כלאים כמי שקובר מתי ישראל עם אוה״ע, אוי להם לאלו שמאבדים את נשמתם ונקברים בקברי אוה״ע ונעשו כלאים. ע"כ. ועי' בקונטרס שירי מנחה שבסוף שו"ת מנחת אלעזר ח"ה (דף ו ע"ב).
ובפרישה (כאן סוף אות יד) כ' דטעמא הוי משום שאין להם מנוחה יחד. והעירו עליו בהגהות והערות (הוצ' מכון ירושלים, אות כג) וז"ל: צ"ע, מנין לו דזהו טעם כולם, דהא ריה"ח לא קאמר כן אלא בשונאים. ע"ש. וע"ע בס' אתם קשות (דף נ רע"א). ואולי למד כן הרב פרישה מדברי ספר חסידים (סימן תנה) שנדף ריח רע מקבר הרשע. ע"ש. וכתב בס' טובך יביעו (שמות פרק יג סוף פסוק יט) שכן אירע גם בימינו. ע"ש. ונראה שהוא כמ"ש בשו"ת יביע אומר ח"י (חיו"ד סימן מט ד"ה עכ"פ) מדברי מהרש"ל בים של שלמה (יבמות פ"ג ס"ס טז) שהטעם שאין לקבור צדיק אצל רשע הוא מפני הצער שנגרם לצדיק. ע"ש. גם בשו"ת דבר המשפט (סי' מב ד"ה והיה) הביט טעם זה שיש לצדיקים צער ובלבול הרבה בשכונת הרשע. ע"ש. ועי' בקו' שירי מנחה (שם), ובס' אתם קשות (דף מט סע"ב). ובשו"ת ויאמר יצחק (שם ד"ה והבאתי) כתב גבי הנקברים אצל נכרים שגדול צערם ואין להם מנוחה עולמית. ע"ש.
והביא הרב יביע אומר (שם) גם טעם אחר שבהיות קבר הרשע אצל קברו של צדיק פוקדים עליו עוונותיו ביתר שאת. ע"ש. וטעם זה כתבו גם בשו"ת מחנה חיים (חחו״מ סימן מד). וכיו"ב כתב מהרי"ב מנדלסון בשו"ת משנת יעב"ץ (ח"ג ס"ס נז).
ואולי י"ל עוד טעם, דהרי חמור מאוד האיסור לגור בשכנות אצל רשע, וכמו שהאריך בזה בקובץ זכור לאברהם (שנת תשנ"ט, עמ' קפט). עש"ב. וע"ע למהר"י משאש ז"ל בס' נחלת אבות ח"א (דרוש נד, עמ' רלא והלאה) מש"כ בזה. ולהשריש בנו איסור זה, ציוו גם שלאחר המות לא יקבר בשכנות לרשע.
אלא שלפי מ"ש בס' הלכות בית נאמן (עמוד ס) שאין חיוב בזה"ז להרחיק משכן רע, מפני שאי אפשר ליזהר. עש"ב. א"כ יהיה מותר גם לקבור צדיק אצל רשע. גם יש לעיין לפי מ"ש בס' הלכות בית נאמן (עמוד מב ועמוד נו) דאצל גוי אפשר דלא שייך האיסור להתרחק משכן רע, א"כ צ"ע אמאי אסור לקבור יהודי אצל גוי. ואולי י"ל כדברי הרב פרי השדה הנ"ל, כי היכי דלא יאמרו שיהודי רשע בזוי יותר מגוי. אלא שדברי הרב הלכות בית נאמן הנ"ל בב' חידושיו, אינם מוכרחים כלל. ועי' בס' טובך יביעו ח"ב (בתשו' שבסוה"ס סימן צה) שפסק לאסור לדור בין רשעים בזה"ז. וכן מוכח מדברי מהראי"ל שטינמן נר"ו, והו"ד בקו' כאיל תערוג (גליון רו דף א סע"ב). וממ"ש בס' ניחוחה של תורה (עמ' קסו) בשם הגר"ח מבריסק (מח"ס חידושי רבנו חיים הלוי ועוד) מוכח דס"ל דבזה"ז אי אפשר לקיים אזהרה זו כהלכה. ע"ש. גם עי' בס' טעם ודעת (בראשית עמ' רלט) ובס' מפניני הרב (עמ' נג-נד) ובס' MAKING OF A GODOL (מהדו"ב ח"א עמ' 1277) ובמכ"ע 'דורות' (גליון עז עמ' יד) מש"כ בדעת מהר"ח מבריסק ז"ל ובנו מהרי"ז ז"ל. ובריש צוואת הרב חתם סופר ז"ל (הנד' בס' לב העברי ובסו"ס כתב סופר עמ"ס חולין ובסו"ס הדרת מרים) הזהיר שלא לדור בשכנות רשעים. ואולי דורו של הרב חת"ס ז"ל שאני, שהיה אפשר להם ליזהר. ואולי גם במקומו ובזמנו המינות של אותם הרשעים הוה משכא טפי מסתם רשעים.
ובאמת שאף הרב פרי השדה ז"ל בסו"ד (בד"ה והנה) נראה דלא סמך על טעמו הנ"ל, שהרי כתב שם וז"ל: ובוודאי טוב לבקש מחילה מהמתים שסמוכים לאותו המקום שימחלו על בזיונם. ע"כ. הרי שכתב בהדיא דטעמא משום בזיונם. וכן ראיתי בקובץ תל תלפיות הנד' בבני ברק (גליון נו דף לה ע"ב) בשם הרב ענף יוסף ז"ל (סנהדרין מז ע"ב) בשם מהר"א ז"ל שהטעם הוא משום כבוד הצדיק. וכן הביא טעם זה בשו"ת דבר המשפט (סימן מב ד"ה וה"ה וד"ה ומ"ש). וע"ע בס' אתם קשות (דף מט סע"ב ודף נח סע"ב).
ומה שיש להעיר דאי הוי מדאורייתא [עי' בשו"ת דבר המשפט (סי' מב ד"ה ומ"ש עוד), ובס' אתם קשות (דף ד ע"ב ד"ה עוד, ודף ה ע"א ד"ה ולא, ודף ו ע"ב ד"ה הרי והלאה, ודף יג ע"ב ד"ה שמיני, ודף טו ע"א אות יח, ודף כח ע"א ד"ה עו"כ בהשגותיהם, ודף ל ע"ב ד"ה עוד, ודף נב ע"א, ודף נד ע"א ד"ה אחרי), ובשו"ת דעת סופר (שם), ובשו"ת יביע אומר (ח"ז חיו"ד סימן לו אות ג וח"י חיו"ד סימן מט), ובשו"ת דברי בניהו (ח"ה חיו"ד סימן כה אות ג), ובקובץ תל תלפיות הי"ל בבני ברק (גליון נו דף לז ע"א)], א"כ איך דרשינן טעמא דקרא, עי' בשערי תשובה לרבינו יונה ז"ל (ש"ג אות פ, ובפי' פתח השער שם ציין בזה לדברי הרב מסילת ישרים ז"ל בפרק יא) ובבית יוסף (י"ד סימן קפא וא"ה סימן טז) ובסמ"ע (ח"מ סימן צז אות כב) ובשדי חמד (מע' הט' כלל טו) ובכף החיים יו"ד (סימן קיז אות סט) ובספרו שו"ת יביע אומר ח"ח (חיו"ד סימן יג בתשו' מהר"ד יוסף אות ד' וה' ובתשו' הרהמ"ח שם אות ו) ובספרו מאור ישראל ח"ב (יומא עד ע"א ד"ה כיון) ובספרו ענף עץ אבות (פ"א מ"א ד"ה ועשו) ולהרב לקוטי שיחות בס' אגרות קודש ח"א (סימן ג עמ' ט) ובס' תורה שלמה ח"ה (פר' וישלח עמ' תתתצה) ובס' סנסן ליאיר השלם (עמ' שפא בהערה) ובס' טובך יביעו (שם) ובקו' הערות וביאורים (פר' תרומה תש"ע עמ' ז) ובקונטרס לחם ממרחק (עמוד ח). ושו"ר בס' אתם קשות (דף נ סע"א) שהעיר בנ"ד שאיך אפשר לפסוק דין בזה לפי טעמים שלא הוזכרו בש"ס. ע"ש [וע"ע בקובץ הערות וביאורים (פר' וישלח תשע"ג עמ' צא) ובקובץ כינוס תורה (מיקסיקו תשע"ד עמוד לח). ע"ש].
מחבר: רבי מרדכי עקיבא אריה לבהר
דפוס: ירושלם תשע"א
בעמוד פב ד"ה יש, שורה ב - צ"ל כלל ביניהם.
בעמוד קס - יש להוסיף שבטיטואן נהגו שלא ללמוד בישיבות בליל ניטל, ואמר לי בזה המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו בהיותי שם בש"ק תצוה תשע"ח שהטעם היה כי פעם ת"ח א' התחיל לומר רמזים על יש"ו אשר לא כדת בלילה זה, וגם נכנס פעם כלב לישיבה. ובעיקר הדין, עיין בספר מראה הילדים להרמ"ז ז"ל (מע' הז' אות טז), ובשו"ת דברי ישראל למהר"י וועלץ (ח"ב סימן כא), ובשו"ת באר משה (ח"ד סימן סט), ובשו"ת יביע אומר (ח"ז י"ד סימן כ), ובספר בית יחזקאל (סימן שנ אות ז), וביומני טאלנא (עמוד קנ), ובספר לקוטי שיחות (חט"ו עמוד תקנד, והו"ד בס' הרבי והמונקאטשער עמוד כג), ובפורום אוצר החכמה, ובספר "מה שראיתי... זיכרונותיו של יחזקאל קוטיק" (פרק יד הערה כ), ובספר 'הסטייפלר'.
בעמוד קסח, בענין זמן אמירת ברכת להכניסו - ע"ע בקובץ האוצר (גליון לז עמוד קפג).
בעמוד רלב, בענין המאבד עצמו לדעת - ע"ע בזה בשו"ת ויאמר יצחק (ח"א י"ד סימן קג).
בדף רמח ע"א כתב שבטיטואן לא נהגו להפריד בין אנשים לנשים בקבורתם - אולם ראיתי (ביום י' אדר תשע"ח) שבחלק העתיק של בית החיים יש חלקות שונות לאנשים ונשים. אולם מהר"י יצחק ן' וואליד אב"ד טיטואן בצוואתו (הנדפסת בקובץ מן הגנזים חלק טז עמוד לה אות יו) ביקש שיקברו את אשתו למרגלותיו.
שם ע"ב, בענין קבורת נכרים אצל יהודים - כתב מרן בש"ע (סימן שסב ס"ה), אין קוברין רשע אצל צדיק וכו'. והנה בשו"ת פרי השדה ח"ג (סימן כט אות ג ד"ה ועוד) הביא דברי הגאון השואל שכתב, שאע"פ שי"ל דהא דאין קוברים רשע אצל צדיק, אינו אלא לכתחילה, מ"מ גוי גרע מרשע ישראל, ואפילו בדיעבד צריך לפנותו משם. והרב המחבר כתב לחלוק ע"ז, וצידד להקל ע"פ מ"ש לחדש דה"ט שאין קוברים רשע אצל צדיק, לא מפני שפוגמים בכבוד הצדיק, דהצדיק אינו מרגיש עי"ז שום פחיתות הכבוד, כי נפשו דבקה באור האמת, אלא מפני שהרשע סובל עונשים גם בקבר, והצדיק הרואה בצערו, מרגיש כאב וצער מפני הרחמנות שבו, וצר לו בראותו הפורענות העוברת על הרשע [וכמ"ש מהר"א אזולאי ז"ל בשם האר"י ז"ל, והו"ד בס' נר מערבי ח"ג (דף קכב ע"ג) ובספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' עז ד"ה לרקמות)], ולכן אין קוברים רשע אצל צדיק וכו', אבל לגבי עכו"ם לא איכפת לנו בזה, שי"ל שרק בצערו של רשע ישראל מרגיש ומצטער, משא"כ בצערו של גוי אינו מצטער כ"כ, אלא שבכדי שלא יהיה גנאי לרשעי ישראל, שגוי יכולים לקברו אצל צדיק, ורשע ישראל אסור לקברו אצל צדיק, מש"ה אמרינן שאין קוברין גוי אצל ישראל. ועכ"פ אם נתעכל הבשר פשיטא שאין שום חשש וכו'. ע"ש [וט"ס נפל בדבריו שם בדט"ז סע"ב, וצ"ל: ומ"ט לא מסיים וכ"ש גוי אצל ישראל, אלא וודאי דכ"ש ליכא משני טעמים, חדא דהו"א לומר ואפשר שאפילו האמת כן דגוי אצל ישראל רשע הוי רק כמו רשע אצל צדיק, וכיון שהיה רוצה (הר"ן) לומר סתם דאין קוברין גוי אצל ישראל. ע"כ. כן נ"ל].
[וע"פ דברי הפרי השדה יבוארו דברי הגמ' בתענית (יא ע"א) שהובא שם הפסוק בישעיה (נז א) הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק. ופי' המפרש שם, הצדיק אבד, ואין איש שם על לב מפני מה הוא מת. מפני הרעה נאסף הצדיק, מפני שלא יצטער הוא ברעה, ואחר שהיא גזרה מלפניו [ואינו יכול לבטלה]. ע"כ. ואפשר דהכוונה דאע"ג דבודאי הצדיק לא ייענש בעון הרשעים, מ"מ יצטער הוא כשרואה בצערם כשנענשים, ועל כן מפני הרעה נאסף הצדיק].
וחלק עליו מהר"ע יוסף ז"ל בשו"ת יביע אומר ח"ז (חיו"ד סימן לו אות ג), ובתוך דבריו כתב שמפורש בדרשות מהרי"ל בהלכות שמחות (ובס' מהרי"ל החדש בעמ' תרב אות י) דה"ט שאין קוברים רשע אצל צדיק משום שמגלים לצדיק סודות ורזים הנגזרים מאחורי הפרגוד, כדאיתא בברכות (י"ח ע"ב), וכשרשע סמוך לקברו מונעים לגלות לצדיק כדי שלא ישמע גם הרשע. ע"כ [וה"ד גם בשו"ת ויאמר יצחק (ח"א י"ד סימן קג ד"ה גם בספר) ומהר"ש עמאר ז"ל בס' שמע שמואל (בליקוטים שבסוה"ס, סימן ב אות ג). גם הביאו בשו"ת דבר המשפט (סימן מב ד"ה והיה), ושם (בד"ה אתיא) הביא שכ"כ הציוני (פר' ויחי), והובא בס' מטה משה (דף קטז [והוא בעניני הלוית המת שבסוה"ס ח"ה פ"ב, ובהנד"מ בעמוד שכ]). וכ"כ בס' אתם קשות (דף א ע"ב ודף מט ע"ב ד"ה ואחר) בשם דייני והראן. וכ"כ בשו"ת דברי בניהו ח"ה (חיו"ד סימן כה אות ד). ובקובץ תורה מציון (שנה ד גליון ד דף ז ע"א הערה ג) כתב שהוא ע"ד רמז. ע"ש]. וכ"כ עוד ספרים. ולפ"ז כ"ש לגבי עכו"ם השוכב בקברו אצל קבר הצדיק. עכת"ד מהר"ע יוסף ז"ל. וכ"כ בשו"ת ויאמר יצחק (שם ד"ה עוד בה). וכן נראית דעת חכמי איזמיר בתשובתם שנדפסה בס' אתם קשות (דף יג ע"ב ד"ה שמיני). וע"ע בס' פדה את אברהם למהר"א פאלאג'י (מע' הא' אות ג) [ועי' בס' אנשים מספרים על עצמם ח"ב (עמ' ק) בשם מהר"נ קרליץ נר"ו (מח"ס חוט שני) ומהר"ש אוירבך ז"ל (מח"ס אהל רחל ועוד) בענין א' יר"ש שקברוהו בחלקה של אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות ויש ביניהם ספק גויים, ופסקו שיש להוציאו מקברו ולהעבירו לחלקה אחרת. ע"ש. וכן הובא בס' ומתוק האור (על עשי"ת ויו"כ, עמ' קנט). וע"ע בקו' תל תלפיות הי"ל בב"ב (גליון נו עמ' לו והלאה) ובקובץ המעין (תמוז תשע"א עמ' כ ועמ' כה)].
והנה אי משום הא לא איריא, חדא דמי יימר דסתם ישראל יגלו לו רזים וסודות מאחורי הפרגוד, ואולי דוקא לצדיקים, וכדמשמע מדברי מהרי"ל ז"ל בעצמו "משום שמגלים לצדיק". והרב פרי השדה ז"ל לא מיירי בצדיקים, אלא בסתם ישראל. ותו, דמי יימר דנכרי יכול לשמוע, והרי סתם נכרי אינו שומר ז' מצות בני נח [כדאיתא בב"ק (ל"ח ע"א) ובע"ז (ב' ע"ב), ראה ז' מצוות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום. וכבר אמר רבי חנניא בנו של ר"ג ביבמות (מ"ח ע"ב): מפני מה גרים בזה"ז מעונין ויסורין באין עליהן, מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח. ע"כ. מוכח דסתם נכרים לא מקיימים ז' מצות בני נח. ועי' בס' תוספת ברכה (ויקרא עמ' רלו) שכתב שבזמנו רוב האומות קיימו ז' מצוות ], וא"כ אין לו חלק לעולם הבא [וכדכתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מהל' תשובה ה"ה ובפי"א מהל' עדות ה"י ובפ"ח מהל' מלכים הי"א)], נמשל כבהמות נדמו, ולעת"ל יהיו הם מאכל לגיהנם כעצים שנותנין מאכל לאישים [כדאיתא במדרש אלפ"א ביתו"ת הנדפס בס' בתי מדרשות ח"ב (עמוד תמט). ועי' בר"ה (יז ע"א) ובשערי תשובה לרבינו יונה ז"ל (ש"ג אות יא)], ומקום הרבה יש להם [כדאיתא במנחות (ק ע"א): ושמא תאמר אין בה עצים (בגהינם), ת"ל מדורתה אש ועצים הרבה], ולכן אולי אינם שומעים ואינם מבינים כלום במיתתם.
ואמרתי אבוא אעי'ר דלכאורה מדברי התוס' בחולין (ז ע"ב ד"ה גדולים) שכ' ע"ד הגמ' שם שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, וילפי לה מאלישע שבמיתתו החיה את המת שנגע בעצמותיו. וכ' התוס' דנפקא ליה להגמ' דגדולים וכו' ממה שבחיי הצדיקים נוגעים בהם כמה רשעים ויושבים אצלם, ושם לא היה לו רשות להתעכב אצלו. ע"כ. וכ"כ בתוס' הרא"ש שם. מוכח דטעמא דאין קוברין רשע אצל צדיק, אינו כטעמי מהרי"ל והרב פרי השדה, דאי כדבריהם ליכא הוכחה מהכא דצדיקים גדולים במיתתם יותר מבחייהם, דהרי למהרי"ל טעמא דאין קוברין רשע אצל צדיק הוא משום הסודות שמגלים לצדיק, והאי טעמא ליתיה בחיי הצדיק, וא"כ מהיכא יליף לה דגדולים וכו' [ואולי י"ל דהיינו הא דגדולים צדיקים במיתתם מבחייהם, שבמיתתם מגלים להם סודות משא"כ בחייהם. ויש לדחות, דהרי גם בחייהם לפעמים נגלה להם אליהו, וכן כמו שנגלה המגיד למרן הב"י]. גם למ"ש הרב פרי השדה ז"ל דה"ט דאין קוברין וכו' משום שהרשע סובל עונשים בקבר, והרי בחיי הרשע לא שייך ביה עונשים, וא"כ מהיכי תיתי דגדולים צדיקים וכו', הרי מחיים ליתיה להאי טעמא, ולכן יכולים לשבת אצל הצדיקים.
גם לכאורה קשה ממקור הדין שאין קוברין צדיק אצל רשע בגמ' סנהדרין (מז ע"א) דאיתא התם, כשם שאין קוברין רשע אצל צדיק, כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל. וכן נפסק בטושו"ע כאן. ועי' בס' אתם קשות (דף ב רע"א ודף נה סע"ב ובדרוש להספד שבסוה"ס דף ח רע"א). ומלשון "כשם" משמע דטעם אחד עולה לכאן ולכאן [ועי' לעיל בחי' שבת (קלז ע"ב) אי "כשם" הוא השוואה גמורה]. ואי הטעם שאין קוברים צדיק אצל רשע משום הסודות שמאחרי הפרגוד וכדברי מהרי"ל, א"כ אמאי אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל, והרי אין רשע בעולם בין חמור ובין קל שישמיעו לו סודות מאחורי הפרגוד, וכלישנא דמהרי"ל "שמגלים לצדיק", ומסתמא הנהו רוחות בברכות צדקניות היו. וגם לטעמיה דהרב פרי השדה ז"ל קשה, דהרי ברשע קל מי יימר דמרחם על חבירו ומצטער בצערו, והרי על עצמו יש לו לרחם ולהצטער קודם, דהרי גם הוא רשע ומענישים אותו. (ומה שאפשר ליישב בדוחק הוא, דכיון דרשע קל מסיים קבלת עונשו לפני הרשע החמור, א"כ אותו זמן שלאחר סיום קבלת עונשו של הרשע הקל וקודם סיום עונש הרשע החמור, באותו זמן הרשע הקל הינו צדיק ואילו חבירו רשע. ועדיין צ"ע אם רשע שסיים את עונשו נקרא 'צדיק' לענין זה).
גם ק"ל עמ"ש מהרי"ל ללמוד מברכות (יח ע"ב), והרי התם לא מיירי שהודיעון בקברן, אלא הרוח עלתה למעלה לשמוע, וחברתה שהיתה במחצלת לא יכלה לעלות. ואין לומר דחיישינן דלמא צדיק א' עלה לשמוע ועתה רוצה לספר לחבירו הצדיק והרשע הקבור בסמוך לו ישמע, ז"א, דהא לא חיישינן למחצלת של קנים, וא"כ גם הצדיק השני יכול לעלות ולשמוע אם ראוי לכך. וצ"ע. (ואפשר דכוונת מהרי"ל למיגמר מהא דדומה קדים ומכריז להו כדאיתא בברכות שם, ואולי רק לצדיקים היה מכריז, ולא בעינן שישמעו הרשעים ד"ז, ולכן לא יגלו גם לצדיק הקבור לידו. אולם מלבד מה שקשה דמי יימר דדומה מכריז בקול גדול, דלמא מכריז הוא רק לצדיקים מפה לאוזן. ואפי' אי תימא דבקול גדול מכריז, דה"נ משמע לישנא דמכריז, מ"מ אפשר דכיון דקוב"ה לא בעי שישמעו הרשעים, יתקיים בהם אזנים להם ולא ישמעו. ועוד, דאולי דומה מכריז לנשמות למעלה ולא בקברן [ועי' במדרש תהלים מזמור יא סימן ו], ולא תלוי הדבר במקום קבורתם. ותו נראה דאין כוונת מהרי"ל ללמוד מהא דדומה, אלא ממעשה דשני רוחות דקדים לה, דהרי מהרי"ל נקט לישנא ד"מגלין מה שנגזר מאחורי הפרגוד", וזהו לישנא דגמ' לגבי שני רוחות, ועוד שבשינויי נוסחאות שבס' מהרי"ל הנד"מ שם מביא גירסא אחרת במהרי"ל דאל הצדיק מגלין מה שנגזר "לעלמא" מאחורי הפרגוד, והרי דומה מכריז רק מי ימות. [וד"ז יש לדחות דהיינו הכוונה ב"לעלמא"]. ומלבד זה, כבר אמרו בשבת (קנב ע"ב) דנשמותיהם של בינונים ורשעים נמסרים בידי דומה, ונשמותיהם של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד. ובזוהר הקדוש (פר' לך דף צד ע"ב ופר' האזינו באדרא זוטא דף רפז סע"ב) איתא דכל מאן דאתמסר בידוי דדומה נחית לגיהנם. וא"כ לא שייכא למה דכ' מהרי"ל שמגלים "לצדיק" סודות, דהרי לא מצוי דומה לגבי הצדיקים. מיהו מדברי התוס' (ברכות יח ע"ב ד"ה אלמא) שרצו לומר מתחילה שאף לאבוה דשמואל הודיעו דומה, מוכח דאף לצדיקים מודיע דומה. ועי' במאור ישראל (ברכות שם על התוס' שם). ולמהרי"ח סופר בהערותיו שבס' ויברך דוד עמ"ס ברכות, ודבריו חזרו ונדפסו בספרו יחי יוסף (עמוד קי ד"ה ועתה). וע"ע במ"ש בס"ד בחי' לריש פר' תולדות.
ולכאורה יש להקשות עוד ע"ד מהרי"ל וסיעתיה מדברי הרמב"ן בתורת האדם (בהנד"מ עמ' קיח) שצדיק וצדיק בינוני כמו כן אין קוברין אצל חסיד גמור ומופלג. ע"ש. וכ"כ באור זרוע (הל' אבלות סו"ס תכב הב'), שכשם שאין קוברין צדיק אצל רשע אין קוברין צדיק אצל חסיד. ע"ש. וכ"פ הטור ומרן השלחן ערוך (כאן). ואי כדברי מהרי"ל וסיעתיה, מאי איכפת לן אי שמע הצדיק הסודות שמגלים לחסיד. וי"ל דלחסיד מגלים סודות כמוסים ביותר שלא מגלים לצדיק, וגם אין רוצים שידע מהם, וכל אחד לפי דרגתו כן היא דרגת הסודות המתגלים לו. וגם לטעמיה דהרב פרי השדה ז"ל לא יקשה, דהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה, וגם אותם מעניש, ולכן כל אחד יקבר ע"פ דרגתו כדי שלא יצטער בצער חבירו.
ועוד יש להעיר על טעמיה דמהרי"ל מדברי הכותב בעין יעקב (ברכות שם) שהרוחות לא מספרות בעוה"ז, כי אם בג"ע התחתון או בעליון. והכל היה דברי חלומות. ע"ש. וכ"כ בצל"ח (ד"ה הלך). ולכן כתב מהר"י משאש בשו"ת מים חיים ח"א (חאו"ח סימן י ד"ה והראיה), שאין להביא ראיה ממעשה זה. ע"ש. אולם בזוהר הקדוש (פר' לך דף פא ע"א) איתא בזה"ל: וכד מית בר נש בהאי עלמא, ההיא נפש לא אתעדי מן קברא לעלמין, ובחילא דא ידעי מתייא ומשתעי דא עם דא. ע"כ. וע"ע בס' עבדא דמלכא (סימן קסה).
גם יש להעיר על טעמייהו דמהרי"ל והרב פרי השדה ז"ל ממש"כ מהרא"ל הלברשטאם ז"ל בס' אריה שאג (פר' ויחי דף קמא ע"ב) בשם אביו ז"ל שכשקוברין רשע אצל צדיק, באים המלאכים ומוציאים את הרשע מקברו ושמים צדיק אחר תחתיו. ע"ש [ועי' בקו' תל תלפיות הי״ל בבני ברק (גליון נו עמ׳ לד) שהעתיק מעשה מפנקס ק״ק קראקא שבו עבר צדיק מקברו ליקבר ליד הרב מגלה עמוקות ז״ל. וע"ע בקו' מרי"ח ניחוח (גליון קנא דף יח ע"ב) ובקו' בקדושת נועם אלימלך (עמ' ד-ה)]. ואי הכי מדוע הננו חוששים לצער הצדיק בראותו את עונשי הרשע או שלא מגלים לו סודות, והרי הרשע יועבר משכנותו. וי"ל דהאיסור הוא בגלל שמטריחים את המלאכים, וכמ"ש בס' אריה שאג (שם) בשם הרב דברי חיים ז"ל. א"נ י"ל שההעברה אינה מיידית, וכל זמן שעדיין הרשע בקברו, הצדיק מצטער. ועוד יש להעיר שאם מעבירים אותם מקבריהם מונעים מהם את הנח"ר של ביקור הקרובים, שכ"כ בשו"ת יביע אומר ח"י (חיו"ד סי' מז ד"ה הנה) בשם שו"ת עין יצחק (חיו"ד סימן לד) עפ"ד ספר חסידים שיש נח"ר למת מביקור קרוביו. גם ערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו, כדמוכח בש"ע (סימן שסג). ועי' בשו"ת ויאמר יצחק (שם ד"ה גם את השנית וד"ה גם הרב דבר) מש"כ בזה.
ועל טעמו של הרב פרי השדה ז"ל יש להקשות ממש"כ מהר"א אזולאי ז"ל שאין בין גיהנם לגן עדן אלא כותל דק כמו זכוכית לבנה ואלו רואין את אלו. והו"ד בספר נר מערבי ח"ג (דף קכ ע"א ד"ה נגד) ובספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' סח ד"ה נגד). וא"כ מדוע דוקא יש לחשוש ממה שקברו של הרשע נמצא אצל הצדיק ורואה את סבלו, והלוא במקום מנוחתו בגן עדן גם הוא רואה בכל עת ובכל שעה בצער הצדיק. ואולי יש לחלק בין הנפש הנמצאת בקבר שהיא קשורה יותר לגשמיות, ולכן מצטערת בצער הרשע, לבין הנשמה הנמצאת בג"ע שלא מצטערת בהיותה רוחנית יותר ויודעת שעונשם הוא לטובתם לטהרם ולזככם. ועי' למהר"א אזולאי ז"ל שכ' שכשנשמת הצדיק יוצאת ממנו, לא הורגלה ברוחניות גן עדן, לכך מכניסין אותה במקום ורדים שהם בין הגשמיות והרוחניות, ויכולה הנשמה להתענג בהם כי עדיין לא נזדככה, וכשנזדכך אזי מכניסין אותה למקום הרוחניות הגמור. ע"כ. והו"ד בס' נר מערבי ח"ג (דף קיח ע"ד ודף קכב ע"א ד"ה ולדעתי) ובספר הזכרון אעלה בתמר (ריש עמ' נח וריש עמ' סה ועמ' עו ד"ה ולדעתי). ולפי"ז י"ל שהנפש הנשארת בקבר לעולם ואינה עולה למקום הרוחניות הגמור היינו משום שלעולם אינה מזדככת לחלוטין.
ואומ'ר מן החדש טעם נוסף שאין קוברין רשע אצל צדיק, דהנה כתב בספר חסידים (סימן תשע), צריך אדם שהוא ירא שמים כשמתפלל לא יעמוד ולא ישב בתפילה אצל אדם רשע, מפני שכשעומד אצל אדם רשע בתפילה יהרהר הרהורים רעים ושכינה מתרחקת ממנו. ע"כ. וע"ע שם (סימן תריד), ובשו"ת הרדב"ז ח"ג (סי' תעב ד"ה תשובה וד"ה עוד), ובס' עבודת התפילה (בעצות לכוונה בתפילה שבסוה"ס אות ל) בשם הרב של"ה ז"ל (עניני תפילה) בשם הרב דרך חיים ז"ל (דף סו) [וכן הובא בילקוט יוסף א"ח (סימן צח אות ו סק"ט), אלא ששם (במבוא להל' תפילה שבראש הספר עמ' יד אות טו) כתב בשם הרב קב הישר ז"ל (פרק יא) טעם אחר בדבר, כי במקום הרשע שם חניית הסט"א, ומקום סכנה להנזק בו ח"ו. ע"ש], ובס' ממשה ועד משה (עמ' קצח) [וע"ע בס' יעלזו חסידים (סימן תשע) מש"כ בזה. וכ' הגר"מ אריק ז"ל בהגהותיו לס"ח (ה"ד בהגהות מקור חסד שם), שדברי ס"ח אלו הובאו במג"א ר"ס צ', וע"ש דהשל"ה לא כ"כ. ע"כ. ולא מצאתי זה במג"א שם. ועי' בתשו' הרב לקוטי שיחות ז"ל, ולו נדפסה בשבועון כפר חב"ד (גליון תתמב עמוד כה) שכ' בענין התפילה בבתי הספר הממשלתיים בארה"ב, שאין יסוד לחשש בזה, אע"ג דמתפללים ילדי הנכרים עם ילדי ישראל בצוותא. ע"ש. ולכאורה דבריו נסתרים מדברי ספר חסידים הנ"ל. וי"ל דאף הרב ספר חסידים לא כתב אלא בירא שמים דוקא, דאם המתפלל אינו ירא שמים, א"כ מה לו שיחשוש למחשבות הרעות שיגרמו לו ע"י זולתו יותר מאשר המחשבות הרעות המקננות בלבו תדיר, וילדי ישראל הלומדים בבתי הספר הנ"ל אינם בגדר ירא שמים כלל. ותו י"ל דמכיון דילדי ישראל אלה אם לא יתפללו בבית הספר לא יתפללו במקום אחר כלל, מוטב שיתפללו ליד רשעים ממה שלא יתפללו כלל, ובהא לא מיירי הספר חסידים. ותו, העירני הא' ישעיה משען נר"ו, דלילדים אלו מסתבר שהתפילה היומית היא כמעט הדבר היחיד שישריש בלבם אמונה בבורא יתברך ובהשגחתו בבני אדם, ובהא ודאי לא מיירי הספר חסידים]. וא"כ הכי נמי דאין לקבור צדיק אצל רשע, כי המתפללים על קבר הצדיק [עיין המקור לזה בשו"ת יביע אומר ח"ד (חיו"ד סימן לה אות ו) ובקובץ זכור לאברהם (שנת תשנ"ט, עמ' קיא). וע"ע למהר"א אזולאי ז"ל, והו"ד בס' נר מערבי ח"ג (דף קכב סע"ד) ובספר הזכרון אעלה בתמר (סוף עמ' עח)] לא יוכלו לכוון כראוי כיון שהרהורים רעים יבואו להם בראותם את קבר הרשע ובזוכרם מעשיו עלי אדמות, ואע"ג דמהאי טעמא היה לנו לקבור כל רשע בפני עצמו, כדי שאלה הבאים להתפלל על קברם לא יתבלבלו במחשבותיהם משאר קברות הרשעים הסמוכים להם, מ"מ מכיון שגם הקבור שם הוא רשע כמותם, א"כ לא יהרהר יותר בגללם מאשר בגללו. ול"ק כהא דלעיל דא"כ אמאי אסור לקבור רשע חמור אצל רשע קל, לק"מ, דהרי הרהוריו יהיו רעים יותר אם הרשע הוא רשע יותר, ולכן הבא להתפלל על קברו של הרשע הקל, אע"ג דמ"מ יהיו לו הרהורים רעים בגלל הרשע הקל, מ"מ הרהוריו יהיו עוד יותר רעים בגלל הרשע החמור הקבור לידו, ולכן אסור לקברם אחד אצל השני.
ועפ"ז יתורץ גם מה דק"ל על עיקר הדין דאסור לקבור רשע חמור אצל רשע קל, וכי נביאי אנן דידעינן מי הרשיע יותר, והלא תרוייהו רשיעי נינהו [ובשו"ת מחנה חיים (חחו"מ סימן מד ד"ה ואמרתי) כ' בזה דאוקי גברא בחזקת כשרות]. וע"פ הנ"ל יובן, דאנן בתר מעשיו דבפרהסיא אזלינן, דכל טעם איסור הקבורה של האחד ליד השני היינו משום הרהורים רעים של הבאים להתפלל, והם יהרהרו על מעשיו המפורסמים של אותו רשע עלי אדמות, ולא על מעשיו שבצינעא שאינם יודעים עליהם מאומה. ואף שאין מי שיבוא להתפלל בקבר הרשע הקל בתור צדיק, מ"מ מטעם צאצאיו שיבואו להתפלל שם (עי' בשו"ת יביע אומר שם) מיהת איכא [אולם מדברי מהרא"ל הלברשטאם ז"ל בס' אריה שאג (פר' ויחי דף קמא ע"ב) בשם אביו ז"ל מוכח דאיכא קפידא גם אם לא ידוע לעולם שאינו צדיק. ע"ש].
ואין להקשות מדברי התוס' בחולין הנ"ל, דהרי לכאורה טעמא דחיו העצמות היינו כדי שלא יתבלבלו במחשבות רעות הבאים להתפלל שם, ולא משום שגדולים הם יותר במיתתם. די"ל דמ"מ הרי נזהרים בזה רק לאחר פטירת הצדיקים ולא בחייהם, ואע"ג שגם בחייהם באים לבקש מהם שיתפללו עליהם (כדאיתא בב"ב קטז ע"א), מ"מ חיישינן להכי יותר לאחר פטירתם, מכיון שיותר באים לבקש מהם לאחר פטירתם מאשר בחייהם, וזוהי הראיה שגדולים הם במיתתם יותר מבחייהם.
ולכאורה לפי זה היה צריך להיות שמותר לקבור גוי שלא הרשיע יותר מדי אצל רשע ישראל, כיון דבתרווייהו איתנהו להמחשבות הרעות, ולפעמים יותר התפרסמו מעשיו הרעים של הישראל מאשר של הנכרי, ויותר יגרום לו למחשבות רעות קברו של הישראל מאשר קברו של הנכרי. ועל זה יש לומר כדברי הרב פרי השדה, שאסרו כדי שלא יהיה גנאי לרשעי ישראל.
אלא שעדיין יקשה ממה שאין לקבור צדיק אצל חסיד, והרי אין כאן הרהורים רעים כלל. ועל זה אולי י"ל דמכיון שהגיע האדם בסמוך לקבר החסיד המופלג ומתפלל שם, נזכר הוא במעשיו הכבירים, ומושגיו מתעלים ומזדככים ביותר בזוכרו את פועל החסיד כשהיה בעוה"ז [ועפ"ז י"ל טעם חדש לתועלת התפילה על קברי צדיקים, שכשבא על קבר הצדיק נזכר במעשיו הטובים, וזכירה זו מסייעת בעדו להתעלות ביראת ה', ובזכות התעלות זו הקב"ה ישמע תפילתו]. אולם מיד בראותו בסמוך לו קבר צדיק הירוד ממנו במעלה, גם מושגיו ומחשבותיו יורדים עמו בזוכרו שגם הוא היה צדיק על אף שדקדק פחות וכיו"ב. ודוחק.
ובטעם הדבר שלא להתפלל אצל רשע, נראה לומר עוד ע"פ מש"כ המלבי"ם בפי' לנביאים (מלכים ב ד ד) בטעם הדבר שאלישע אמר לאשת עובדיה שתסגור הדלת בשעת הנס שהשמן לא כלה, "בל יקרב איש בלתי ראוי, שע"י רוע מעשיו תופסק צינור השפע". והכי נמי י"ל שבשעת התפילה נפתח צינור השפע, ויכול ליפסק אם אדם שאינו ראוי עומד לידו.
גם ראיתי עוד טעם אחר בהא דאין קוברין צדיק אצל רשע, בדברי הרלב"ג (ריש פרשת חיי שרה בבאור הספור בתועלת הג') שכתב בבאור התועלת שבספור קנית אברהם את מערת המכפלה, וז"ל: התועלת השלישי, הוא במדות, והוא שראוי לאדם שיתרחק משיקבור הטובים אצל הרעים, ולזה תמצא שאברהם אבינו השתדל לקנות אחוזת קבר לקבר שם מתו, ולא רצה לקבר אשתו בקבר העם ההוא, כי הם היו רעים מאד במנהגיהם, כמו שהתפרסם מעניינם מהכנענים, כי החתי היה אחד ממשפחות כנען, ותמצא גם כן בבנות חת שהיו מורת רוח ליצחק ולרבקה. והנה בזה תועלת, להעיר שיש הבדל נפלא גם אחר המות בין הצדיק והרשע, לפי שסוף הצדיק הוא אל החיים הנצחיים, וסוף הרשע אל האבדון והכליון המוחלט. ע"כ. וגם לפי זה לא קשיא כהאי דלעיל דמי נביאי אנן למינדע מי הרשיע יותר ממי. ולפי דברי הרלב"ג מיושב, דכדי להעיר על ההבדל שבין הצדיקים והרשעים בעולם האמת די בהבדל הקיים בין הצדיקים והרשעים כפי שהם ידועים לנו.
ומדברי מהר"ש לנייאדו ז"ל בס' כלי חמדה (פר' חיי שרה דרוש א, בהנד"מ דף עז ע"ב) שכ', שאברהם אבינו "נתן אל לבו לבל יתגאל בקברות החטאים ולבל יטמא בהם", ולכן קנה את מערת המכפלה, יש להביא טעם חדש להאיסור שאין קוברין צדיק אצל רשע. וכן נראה ממה שהעתיק מהרי"מ טולידאנו ז"ל בס' שריד ופליט (עמ' ע) מס' א' כת"י, וז"ל: ואברהם לא רצה לקבור שרה עם קברות אחרים, שלא לזרוע כלאים, כי אין כלאים כמי שקובר מתי ישראל עם אוה״ע, אוי להם לאלו שמאבדים את נשמתם ונקברים בקברי אוה״ע ונעשו כלאים. ע"כ. ועי' בקונטרס שירי מנחה שבסוף שו"ת מנחת אלעזר ח"ה (דף ו ע"ב).
ובפרישה (כאן סוף אות יד) כ' דטעמא הוי משום שאין להם מנוחה יחד. והעירו עליו בהגהות והערות (הוצ' מכון ירושלים, אות כג) וז"ל: צ"ע, מנין לו דזהו טעם כולם, דהא ריה"ח לא קאמר כן אלא בשונאים. ע"ש. וע"ע בס' אתם קשות (דף נ רע"א). ואולי למד כן הרב פרישה מדברי ספר חסידים (סימן תנה) שנדף ריח רע מקבר הרשע. ע"ש. וכתב בס' טובך יביעו (שמות פרק יג סוף פסוק יט) שכן אירע גם בימינו. ע"ש. ונראה שהוא כמ"ש בשו"ת יביע אומר ח"י (חיו"ד סימן מט ד"ה עכ"פ) מדברי מהרש"ל בים של שלמה (יבמות פ"ג ס"ס טז) שהטעם שאין לקבור צדיק אצל רשע הוא מפני הצער שנגרם לצדיק. ע"ש. גם בשו"ת דבר המשפט (סי' מב ד"ה והיה) הביט טעם זה שיש לצדיקים צער ובלבול הרבה בשכונת הרשע. ע"ש. ועי' בקו' שירי מנחה (שם), ובס' אתם קשות (דף מט סע"ב). ובשו"ת ויאמר יצחק (שם ד"ה והבאתי) כתב גבי הנקברים אצל נכרים שגדול צערם ואין להם מנוחה עולמית. ע"ש.
והביא הרב יביע אומר (שם) גם טעם אחר שבהיות קבר הרשע אצל קברו של צדיק פוקדים עליו עוונותיו ביתר שאת. ע"ש. וטעם זה כתבו גם בשו"ת מחנה חיים (חחו״מ סימן מד). וכיו"ב כתב מהרי"ב מנדלסון בשו"ת משנת יעב"ץ (ח"ג ס"ס נז).
ואולי י"ל עוד טעם, דהרי חמור מאוד האיסור לגור בשכנות אצל רשע, וכמו שהאריך בזה בקובץ זכור לאברהם (שנת תשנ"ט, עמ' קפט). עש"ב. וע"ע למהר"י משאש ז"ל בס' נחלת אבות ח"א (דרוש נד, עמ' רלא והלאה) מש"כ בזה. ולהשריש בנו איסור זה, ציוו גם שלאחר המות לא יקבר בשכנות לרשע.
אלא שלפי מ"ש בס' הלכות בית נאמן (עמוד ס) שאין חיוב בזה"ז להרחיק משכן רע, מפני שאי אפשר ליזהר. עש"ב. א"כ יהיה מותר גם לקבור צדיק אצל רשע. גם יש לעיין לפי מ"ש בס' הלכות בית נאמן (עמוד מב ועמוד נו) דאצל גוי אפשר דלא שייך האיסור להתרחק משכן רע, א"כ צ"ע אמאי אסור לקבור יהודי אצל גוי. ואולי י"ל כדברי הרב פרי השדה הנ"ל, כי היכי דלא יאמרו שיהודי רשע בזוי יותר מגוי. אלא שדברי הרב הלכות בית נאמן הנ"ל בב' חידושיו, אינם מוכרחים כלל. ועי' בס' טובך יביעו ח"ב (בתשו' שבסוה"ס סימן צה) שפסק לאסור לדור בין רשעים בזה"ז. וכן מוכח מדברי מהראי"ל שטינמן נר"ו, והו"ד בקו' כאיל תערוג (גליון רו דף א סע"ב). וממ"ש בס' ניחוחה של תורה (עמ' קסו) בשם הגר"ח מבריסק (מח"ס חידושי רבנו חיים הלוי ועוד) מוכח דס"ל דבזה"ז אי אפשר לקיים אזהרה זו כהלכה. ע"ש. גם עי' בס' טעם ודעת (בראשית עמ' רלט) ובס' מפניני הרב (עמ' נג-נד) ובס' MAKING OF A GODOL (מהדו"ב ח"א עמ' 1277) ובמכ"ע 'דורות' (גליון עז עמ' יד) מש"כ בדעת מהר"ח מבריסק ז"ל ובנו מהרי"ז ז"ל. ובריש צוואת הרב חתם סופר ז"ל (הנד' בס' לב העברי ובסו"ס כתב סופר עמ"ס חולין ובסו"ס הדרת מרים) הזהיר שלא לדור בשכנות רשעים. ואולי דורו של הרב חת"ס ז"ל שאני, שהיה אפשר להם ליזהר. ואולי גם במקומו ובזמנו המינות של אותם הרשעים הוה משכא טפי מסתם רשעים.
ובאמת שאף הרב פרי השדה ז"ל בסו"ד (בד"ה והנה) נראה דלא סמך על טעמו הנ"ל, שהרי כתב שם וז"ל: ובוודאי טוב לבקש מחילה מהמתים שסמוכים לאותו המקום שימחלו על בזיונם. ע"כ. הרי שכתב בהדיא דטעמא משום בזיונם. וכן ראיתי בקובץ תל תלפיות הנד' בבני ברק (גליון נו דף לה ע"ב) בשם הרב ענף יוסף ז"ל (סנהדרין מז ע"ב) בשם מהר"א ז"ל שהטעם הוא משום כבוד הצדיק. וכן הביא טעם זה בשו"ת דבר המשפט (סימן מב ד"ה וה"ה וד"ה ומ"ש). וע"ע בס' אתם קשות (דף מט סע"ב ודף נח סע"ב).
ומה שיש להעיר דאי הוי מדאורייתא [עי' בשו"ת דבר המשפט (סי' מב ד"ה ומ"ש עוד), ובס' אתם קשות (דף ד ע"ב ד"ה עוד, ודף ה ע"א ד"ה ולא, ודף ו ע"ב ד"ה הרי והלאה, ודף יג ע"ב ד"ה שמיני, ודף טו ע"א אות יח, ודף כח ע"א ד"ה עו"כ בהשגותיהם, ודף ל ע"ב ד"ה עוד, ודף נב ע"א, ודף נד ע"א ד"ה אחרי), ובשו"ת דעת סופר (שם), ובשו"ת יביע אומר (ח"ז חיו"ד סימן לו אות ג וח"י חיו"ד סימן מט), ובשו"ת דברי בניהו (ח"ה חיו"ד סימן כה אות ג), ובקובץ תל תלפיות הי"ל בבני ברק (גליון נו דף לז ע"א)], א"כ איך דרשינן טעמא דקרא, עי' בשערי תשובה לרבינו יונה ז"ל (ש"ג אות פ, ובפי' פתח השער שם ציין בזה לדברי הרב מסילת ישרים ז"ל בפרק יא) ובבית יוסף (י"ד סימן קפא וא"ה סימן טז) ובסמ"ע (ח"מ סימן צז אות כב) ובשדי חמד (מע' הט' כלל טו) ובכף החיים יו"ד (סימן קיז אות סט) ובספרו שו"ת יביע אומר ח"ח (חיו"ד סימן יג בתשו' מהר"ד יוסף אות ד' וה' ובתשו' הרהמ"ח שם אות ו) ובספרו מאור ישראל ח"ב (יומא עד ע"א ד"ה כיון) ובספרו ענף עץ אבות (פ"א מ"א ד"ה ועשו) ולהרב לקוטי שיחות בס' אגרות קודש ח"א (סימן ג עמ' ט) ובס' תורה שלמה ח"ה (פר' וישלח עמ' תתתצה) ובס' סנסן ליאיר השלם (עמ' שפא בהערה) ובס' טובך יביעו (שם) ובקו' הערות וביאורים (פר' תרומה תש"ע עמ' ז) ובקונטרס לחם ממרחק (עמוד ח). ושו"ר בס' אתם קשות (דף נ סע"א) שהעיר בנ"ד שאיך אפשר לפסוק דין בזה לפי טעמים שלא הוזכרו בש"ס. ע"ש [וע"ע בקובץ הערות וביאורים (פר' וישלח תשע"ג עמ' צא) ובקובץ כינוס תורה (מיקסיקו תשע"ד עמוד לח). ע"ש].
בדף רעא ע"ב, בשם הרב משפט צדק - ובשדי חמד (מע' המ' סוף כלל לז ד"ה דבר) כתב בשם הרב משפט צדק (סימן מז) בענין עיר אחת שנהגו שלא לאכול בשר בימי אבלם ואירעו חולי. ע"ש.
בעמוד שיב, שלאדם גדול אומרים ההשכבה המתחלת ב'והכמה מאין תמצא' - אמר לי המו"ן יוסף ן' דילאך נר"ו הוא ואחיו המו"ן שלם ז"ל בעי"ת טיטואן יע"א בש"ק פרשת תצוה תשע"ח, שמנהג עירם טיטואן שלא לומר השכבה למהר"ר יצחק ן' וואליד ולמהר"ר שמואל ישראל (מרוב גדולתם, שאין מי שיכול לומר השכבה עליהם), ורק נהגו לומר ביום פטירתם 'זכותו יגן עלינו' אם עלה לס"ת אחד מבני משפחתם. ונראה שהטעם הוא אצל מהריב"ו כי כן צוה לפני מותו לבניו שלא ירבו בשבחו ובמדות ובתארים, וכמ"ש בנו מהר"ר שם טוב בהקדמת שו"ת ויאמר יצחק (דף ז ע"ב). וכ"כ עוד שם בנו מהר"ר וידאל בהקדמתו. וע"ע בזה בתולדות המחבר שבראש ספר שמו יוסף (מהדורה שניה עמוד כד).
בעמוד שיב, שלאדם גדול אומרים ההשכבה המתחלת ב'והכמה מאין תמצא' - אמר לי המו"ן יוסף ן' דילאך נר"ו הוא ואחיו המו"ן שלם ז"ל בעי"ת טיטואן יע"א בש"ק פרשת תצוה תשע"ח, שמנהג עירם טיטואן שלא לומר השכבה למהר"ר יצחק ן' וואליד ולמהר"ר שמואל ישראל (מרוב גדולתם, שאין מי שיכול לומר השכבה עליהם), ורק נהגו לומר ביום פטירתם 'זכותו יגן עלינו' אם עלה לס"ת אחד מבני משפחתם. ונראה שהטעם הוא אצל מהריב"ו כי כן צוה לפני מותו לבניו שלא ירבו בשבחו ובמדות ובתארים, וכמ"ש בנו מהר"ר שם טוב בהקדמת שו"ת ויאמר יצחק (דף ז ע"ב). וכ"כ עוד שם בנו מהר"ר וידאל בהקדמתו. וע"ע בזה בתולדות המחבר שבראש ספר שמו יוסף (מהדורה שניה עמוד כד).
ושוב נדפסה צוואת מהריב"ו (בקובץ מן הגנזים חלק טז עמוד לו), ושם (אות יט) כתב שבהשכבה לא יאמרו עליו תוארים רק החכם הדיין ותו לא מידי. עכ"ל. וראה עוד בתולדות המחבר שבתחילת שו"ת ויאמר יצחק (מהדורת תשפ"ב עמוד לג ד"ה ויצו). ואולי לכן העדיפו לא לומר עליו השכבה כלל, שכן לומר עליו 'החכם' בלבד היה נחשב כבזיון.
בעמוד שעא - מאמר זה נדפס בשינויים גם בספר תורי זהב של מחבר המאמר (עמוד קמה והלאה), וכן בס' תהלתו בפי מהדורה שניה (בראש הספר עמוד טז), ובספר מצבות מראכש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ד"ה ואם, בדבר לימוד ששה סדרי משנה בטיטואן - גם ראיתי בבית החיים החדש שבעי"ת מילילייא יע"א בקברו של הרב ביבאס שפיסלו ששה ספרים על מצבתו לרמוז על ידיעתו ששה סדרי משנה. וסיפר לי מהר"ר יוסף ישראל נר"ו (אב"ד כאזאבלאנכה יע"א) שהוא היה מטיטואן, ובנו היה עשיר במראכש.
שם ד"ה במשך, שורה ב - צ"ל ישיבה מאבותינו.
שם בהערה, שורה ב מלמטה - צ"ל אברהם אביטבול נר"ו.
בעמוד שעג שורה א - צ"ל משה רוזיליו.
שם ד"ה כשהיה, שורה א - צ"ל ראש הישיבה.
בעמוד שעד שורה אחרונה - צ"ל ונלב"ע בשנת.
בעמוד שעז ד"ה סיפר, שורה א - צ"ל אברהם אביטבול.
שם ד"ה נוסיף, שורה ז - צ"ל ממנהגי האשכנזים.
שם שורה י - צ"ל הוא טרפה.
שם שורה יב - צ"ל הוציאו אותו.
בעמוד שעח ד"ה ת"ח, שורה ב - צ"ל כי הענוה.
בעמוד שעט ד"ה מרוב, שורה 'עד לפני כמאה שנה' - אולם ראה בס' מצבות מראכש הרבה מצבות מקוריות מלפני מאתים שנה ויותר.
בעמוד שפ שורה ב מלמטה - צ"ל תלמיד ותיק.
בעמוד שפב ד"ה נהגו - ועי' בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (דף מט ע"א).
בעמוד תמו, שהמילה היתה בחינם - אמר לי המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו בהיותי בטיטואן בש"ק תצוה תשע"ח, שאף שהיה המו"ן יצחק שוקרון ז"ל (אבי גיסי מהר"ר עמרם נר"ו) מל בחינם מתחילה בטיטואן, לאחר מכן התחיל לבקש כסף עבור המילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה