שם הספר: שלמא בעלמא - אורח חיים.
דפוס: תשע"ה.
אפשר גם לראותו
באתר היברו בוקס.
תמונת הכריכה
כאן.
סקירת הספר
כאן וכן
בעלון אוהב ספרים (גליון יא עמוד י).
בקובץ אור תורה (אב רחמן תשע"ה דף תתשמט ע"ב) כתבו עוד סקירה על הספר כדלהלן:
בעמוד פד בהערה, שבילקוט יוסף הביא הדברים שלא בשם אומרו - עי'
בפורום אוצר החכמה שדנו אם יש בזה משום לשון הרע. וע"ע בדף לא ע"א.
_____________
מכתב א (מיום י' סיון תשע"ה):
לכבוד אח'י ורא'ש הגאון כמוהר"ר משה נר"ו מח"ס 'שלמא בעלמא'.
אחדשה"ט
רוב ברכות ומזל טוב לרגל הוצאת הספר החשוב 'שלמא בעלמא' שהגיענו אתמול וכבר למדו ושמחו ופלפלו בו רבים.
ודרך אגב בענין מה שכ' בענין קו התאריך באלסקא וכ' לדחות הראיה של מהרש"י וינברג ז"ל וכן דברי הכוזרי שהרי היו עמים שהיה להם ישבועות של מספר שונה של ימים ע"כ, הנה בספרי מגילת המלך הבאתי ראיה לזה גם מדברי חז"ל שהיתה מונה בהם ימי שבת בז' הנערות ולכאו' אם היה שבוע של ז' ימים מה צריך למנות אלא על כרחך שבפרס העתיקה לא היו שבועות של ז' ימים, ועיין שם מה שהבאתי שם שכ' בזה מהר"י אייבשיץ ומה שכ' לדחות דבריו ע"ש.
בברכה רבה ובכל הכבוד הראוי
אחיך אהרן
__________________
תשובת המחבר (מיום י' סיון תשע"ה):
לכבוד אחי ידידי כמוהר"ר אהרן יחשל"א,
אחדשה"ט כיאות,
רב תודות על ברכותיך לרגל יציאת הספר החדש לאור עולם.
בדבר אלסקא, כדבריך כתב בס' סנסן ליאיר השלם (דף רמג ע"א). ולא מצאתי בספרך מגילת המלך שכתבת בזה כי אם בעמוד יז, אולם לא ראיתי שם את הראיה לענין מספר ימי השבוע.
בתודה מראש ובאה"ר
[מכתב זה ותשובתו נדפסו בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רנה עמוד כ)].
____________________
מכתב ב (מיום יד סיון תשע"ה):
יש"כ לכבוד הרה"ג שליט"א ספר נפלא ביותר.
כמה הא\ערות:
דף טו ע"ב למעלה, ומהרי"י נויברט נר"ו - צ"ל: זצ"ל.
סימן ז' - מחמכ"ת אבל הדברים כן מבוארים במג"א, השו"ע כתב שצריך לנקות ידיו קודם שמזכיר את השם והמג"א כתב: בצרורות ובכל מידי דמנקי וכו', משמע שאחרי כן יכול לברך.
אבל אכן תמוה שהמשנ"ב לא הזכיר את דברי מרן בסעיף כ"ב.
עמ' קמ"ו ד"ה ודבריו צ"ע - נראה שצריך לכתוב ולכאורה צ"ע על דבריו שהרי בסוף יש תשובה.
בברכה
מ. ב.
יו"ר
מכון "נהר שלום"
_______________
תשובת המחבר (מיום טז סיון תשע"ה):
שלום רב, ורב תודות על ברכותיו!
ובענין מה שהעיר על שהזכרתי את מהרי"י נויברט ז"ל בברכת החיים, להוי ידיע למר שספרי זה היה מוכן לדפוס לפני פטירתו של הרב ז"ל, ומשנה לא זזה ממקומה. ולכן ימצא כב' עוד רבנים הנזכרים בספר בברכת החיים, ואינם פ'ה עמנ'ו.
ומה שהעיר על מה שכתבתי בסימן ז מדברי המג"א (סימן ה אות כח), עי' במחצית השקל (סימן ד אות יז) דשאני נוגע בגופו דקיל טפי. ועי' בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן ד בירור הלכה אות כז, וסימן ז שער הציון אות יב). ועדיין צ"ע.
ומה שהעיר על שלא הוספתי בעמוד קמז [כצ"ל] תיבת 'לכאורה', הנה התירוץ שלאחר מכן הוא לבאר דברי מר"ן, ודברי מהר"ע יוסף ז"ל נשארים בצ"ע.
והנה גם בספר חזון עובדיה על יום טוב (עמוד ח והלאה) האריך בענין זה, וגם שם כתב לבאר ענין הגיבון ע"פ דברי רבינו המכתם ורבינו המאירי. ושם (דף יב ע"ב) כתב לבאר שמר"ן בש"ע החמיר גבי שאור מכיון שהדרך לעשותו לימים הרבה. וכ"כ עוד (בדף יג ע"א) גבי מרקחת.
בברכה והוקרה רבה
______________
מכתב ג (מיום טו סיון תשע"ה):
ברכות ואיחולים לרגל הוצאות הספר
השי"ת יעזור שתזכה להפיץ תורה והלרבות פעלים למענה
סתם מעניין אותי מה הר"ת של יחש"ל שראיתי שכתבת מספר פעמים
שלמה בלייברג
_______________
תשובת המחבר (מיום טו סיון תשע"ה):
שלום רב!
רב תודה על ברכותיך הלבביות!
ר"ת יחי שמו לעד. עי' לדוגמא בראש הסכמת דו"ז מהר"ר משה מאיר חי אליקים ז"ל לשו"ת לך שלמה, ובראש שאר ההסכמות שם, ובשו"ת תבואות שמש (ח"ג ר"ס א), ובשו"ת ויען אברהם למהרא"ד ריוח (חי"ד סימן ג ד"ה ואנן). ויש מוסיפים אות אל"ף בסופו להורות תיבת 'אמן'. והוא כמו שהרבה נהגו בזמנינו לכתוב 'שליט"'א'. והעדיפו זאת על פני ברכות אחרות לאריכות ימים, כגון 'עד מאה שנה' או 'עד מאה ועשרים שנה', שיש מי שפקפק בהם , עי'
כאן.
____________________
מכתב ד (מיום י סיון תשע"ה):
בס"ד
לכבוד הרב הגאון הרב משה פרץ הי"ו בעהמ"ח שלמא בעלמא.
שמחנו מאוד לראות ולעיין בספרכם החשוב.
וראינו לנכון להאיר את עיני הרב על מה שכתב כבודו בסימן נ"ג בעניין טבילה בע"ש.
כבודו הביא את דברי הילקוט יוסף שמקור המנהג הוא בזוה"ק "רב המנונא סבא כד הוה סליק מנהרא מעלי שבתא."
והעיר על זה כבודו שאין הכרח לומר שטבל שם, והביא ראיה מדברי רש"י, וכנראה כוונתכם שכתב בד"ה שהניח: "כשהיה רוחץ משום צניעות".
ולפי רש"י משמע שירד לרחוץ ולא לטבול בנהר.
ורצינו להאיר את עיני קודשו בפרוש רבינו חננאל על הדף שכתב ד"ה "א"ר זירא וכו'' פירוש ר' אבהו היה יורד בנהר לטבול.
משמע מדבריו שירד לטבול ורואים שסתם ירידה לנהר היא לטבול.
יש לציין כי כן פירש בדברי הזוהר הרב מתוק מדבש "אחר שירד לטבול לכבוד השבת כדי לקבל את הנשמה היתרה בטהרה" עכ"ל.
בברכה ותודה.
יחיאל דוידי כולל "אור האמת אלעד"
____________________
תשובת המחבר (מיום יד סיון תשע"ה):
לכבוד כמוהר"ר יחיאל דוידי נר"ו, שלום רב!
בשמחה קיבלתי מכתבו, ובו כתב שעיין במש"כ בעניותי בס' שלמא בעלמא. תשו"ח לו.
ובמה שהעיר מדברי רבינו חננאל, יש להעיר שאף שבלשון המשנה לטבול היינו טבילה לשם טהרה דוקא (עי' בתוס' נזיר סג ע"א ד"ה ליטהר וברע"ב נזיר פ"ט מ"ב), אולם בלשון הראשונים מצינו לישנא דלטבול גבי להקר (עי' בדברי רבינו המאירי ביצה יז ע"ב). וכבר העירו באנציקלופדיה תלמודית (ריש ערך טבילה) ובס' טהרת יו"ט (חי"ב עמוד מא) שגם לשון מקרא אינו כלשון משנה בזה.
ומה שהביא מדברי הרב מתוק מדבש, עי' בחמדת ימים ח"א (דף כא ע"ג) שכ' וז"ל: כי מתחילת שעה ה' מחלת קדושת שבת להתגלות, וטבל במים איש טהור בעת ההיא. וכן היה מנהג רב המנונא סבא לטבול בכל ערב שבת כמ"ש בזוהר תרומה דף קל"ו ז"ל כדין בעי לאסתחאה משימוש' דחול וכו' ושם נאמר רב המנונא כד הוה סליק מנהרא במעלי שבתא וכו'. ע"כ. ולא מצאתי בדברי הזוהר שם הלשון 'כדין בעי לאסתחאה משימוש' דחול'.
וראיתי בס' סנסן ליאיר השלם (דף מח סע"ב) שכתב עה"פ (בא יב טז) וביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי, וז"ל: 'מקרא ק'דש ו'ביום ה'שביעי ר"ת מקוה, רמז למאז"ל (ר"ה טז ע"ב) חייב אדם לטהר עצמו ברגל, שיטבול במקוה בערב פסח ובערב שביעי של פסח. ע"ש. ואפשר להוסיף שיש גם רמז לטבילת ערב שבת, שכן שבת הוא היום השביעי, והוא תחילה למקראי קודש, כדאיתא בנוסח הקידוש.
בברכה והוקרה רבה
_____________________
מכתב ה (מיום יד סיון תשע"ה):
יום שני י"ד בסיון
לכבוד כמוהר"ר משה פרץ שליט"א
רב ומ"ץ מכסיקו יע"א
שלום רב
מאד נהנתי מהספר הנפלא ומהסגנון המחודש שיש בו פנים חדשות ממש, מהמשא ומתן וכן שילוב מתורת רבני המערב.
כל הבוקר ישבתי ונהנתי מזיו התורה, התפלאתי שהספר נגמר מאד מהר, בלי ספק יש באוצרותיך מני ים.
רק אעיר לדעתי, מה שהבאתם לענין שו"ת בנין אב מיותר לחלוטין.
כמו כן כתבי כמה נקודות אך הספר נלקח ממני על ידי אחד מהמוצ"ם לעיון.
נ"ב יש לכם מקור למנהג למה שנהגו בפרשת נשא שהכהן עולה לתורה עד סוף רביעי שמסימת בברכת כהנים.
בידידות והערכה
אברהם אסולין
_____________________
תשובת המחבר (מיום יד סיון תשע"ה):
לכבוד ידידי כמוהר"ר אברהם אסולין נר"ו
רב תודות על ברכותיו על הספר החדש, ואשמח לקבל את הערותיו שכתב בגליון הספר.
ומה שהעיר בענין שו"ת בנין אב - כנראה כוונתו למה שכתבתי בסימן כה בענין שו"ת בית אב שפקפקו על הרב המחבר. וע"ע בזה בס' שערי גדולה (סוף עמוד שעא). אולם לענ"ד יש צורך במה שכתבתי, שכן דעת הרב יביע אומר (ח"ז חי"ד סימן יט) דלא אמרינן תוכו אכל קליפתו זרק בזה"ז. ואף שיש שחלקו עליו [עי' בס' חמדת יוסף למהרי"ח מזרחי נר"ו (דף נג ע"א) ובפי' מהר"י קאפח ז"ל על הרמב"ם (פ"ד מהלכות תלמוד תורה ה"א). ועוד יש להוסיף בזה. וע"ע במש"כ בזה
בגליונות ספר מגילת פלסתר (עמוד קיג)], מ"מ יש לציין זאת מדין עצה שאינה הוגנת, שלדעת הרב מנ"ח (מצוה רלב) הוא מדאורייתא [ועי' בזה בשו"ת יחוה דעת למהר"ע יוסף ז"ל (ח"א סימן י ד"ה וכעת)].
ובענין מה שיש נהגו לקרוא לכהן בפר' נשא עד סוף ברכת כהנים - מילתא דמסתברא היא, שהכהן יקרא עד הברכה שניתנה לו. וכתב בס' דרך אר"ץ (עמ' ריז) שכן מנהגם. וכתב ב
אתר מורשת יהודי בבל בשם מהר"ר יעקב מוצפי ז"ל שכן הוא מנהג בגדאד. וכבר כתב מהר"ר עזרא בצרי נר"ו שמנהגי אר"צ ובגדאד דומים. ונראה שהטעם הוא כי עמדה תורה להשתכח מבגדאד עד שהגיע מהר"ר צדקה חוצין מאר"צ והעמידה, וכנראה שהביא איתו ממנהגי עירו. וכמ"ש הרמ"ז רפאל אוחנא ז"ל בספר יסוד מערבי (בהנד"מ עמוד קכח) בטעם הדבר שמנהגי בוכארה דומים למנהגי המערב הפנימי. וה"ד מהרמ"מ מאמאן בס' זכרון משה (ח"ב דף צד ע"ב).
בברכה והוקרה רבה
________________________
מכתב ו (מיום יז סיון תשע"ה):
בס"ד
לכבוד אחי וראש השקוע בתורה בכל מצב כשרונותיו הברוכים עם הזכרון המופלג משתלבים יחד בצורה מזהירה, המשלב בקיאות נדירה עם עומק הסברא [כ"כ האאמו"ר שליט"א בהסכמה], הרה"ג שדבריו מלאים וגדושים בחידושים וביאורים בחריפות [כ"כ הרב אליעזר בן דוד], החכם איש תבונות נעים הליכות ומדות מחכמי ובקיאי הדור [כ"כ הרב יעקב פרץ], החה"ש כמוהר"ר משה פרץ שליט"א מחבר ספר שלמא בעלמא, וספר על ברכות בכת"י [כ"כ בספר שלמא בעלמא עמ' לט ועמ' סד] ועל כתובות בכת"י [כ"כ בס' שלמא בעלמא איני זוכר העמוד].
תודה רבה על ששלח לי ספרו החשוב שלמא בעלמא.
הספר מאוד מענין, לא יכלתי לעזוב אותו, ואכתוב כמה הערות קצרות.
בעמ' ז. כתוב, הרב ערבי נחל [ר"פ צו]. צריך להיות עם סוגריים עגולים. [כסגנון הספר שכתוב כך המקורות].
בעמ' ז. כתוב, במסכת מגילה [כא ע"א]. צריך להיות עם סוגריים עגולים.
בעמ' ח. כתוב, ללימוד התורה בשון עמידה. צ"ל בלשון עמידה.
בעמ' י. אין את חתימת המסכים.
בסימן ב, הקשה איך הפכו הצדיקים את מלבושיהם. עי' בפסקי תשובות (הערה 23) שהקשה כן [על האומרים שהפיכת הכיפה סגולה לכאב ראש] ותירץ וז"ל: ואפשר עפ"י דברי אשל אברהם בוטשאטש המובא בדעת תורה הכא ובאור"ח שאם בדעתו ללבוש כן בהיפוכו תמיד או שדעתו ללבשו פעם כך ופעם כך אין חשש. עכ"ל.
בסימן ג. תירץ קושיית הארצות החיים, ע"פ הגירסא שבבית הכסא אפילו מלובש. וצ"ע הרי בכל זאת למה איתא ברמב"ם שאסור לראותו ערום, הרי כל אדם אסור לראותו ערום. וכן הבין הקושיא הרב יעקב פרץ כמו שכתוב בסוף הסימן.
בסימן נו. (עמוד כה). זוכרני שבאור תורה א' העיר אחד הכותבים במכתבים הקצרים שבסוף, נגד היושבים מיד. אולם אני חושב שלא כתב סברות.
בעמ' כו. זוכרני שפעם האאמו"ר אמר לי שבכל הקדישים צריך לפסוע.
בסימן צג. עי' גם בסוף בן איש חי איש מצליח שהזכירו את ההערה הזאת. [וכבר שלחתי לך צילום].
בעמ' לה, ד"ה 6ויש להקשות. צריך להשמיט ה6. [וכן ראיתי בעוד מקום].
בסימן קלא. זוכרני שלפני כמה שנים אמרת לי את האדני פז הזה. והערתי לרב יוני שהוא צועק תמיד נגד שזה דין לאילנות, מהאדני פז. [ואני חושב שאמר שהוא גם יוצא נגדו].
בעמ' עז והלאה. עי' בספר ארחץ בניקיון כפי ח"א שהאריך אם המלח והשלג יש להם דין מים. [וכן דן באריכות בתשובה של הנודע ביהודה, וזוכרני שלמדתי קצת איתו את הנודע ביהודה ולקח כמה ימים וכל שורה ושורה דן בה].
בעמ' פג. צריך להשמיט את ה6.
עוד ראיתי דכמה פעמים מביא רבנים שכבר זצ"ל בתואר נר"ו, ואפילו שכתב ספרו מקודם, אולי צריך לשנות. וכן הנהגת האאמו"ר שליט"א שאפילו אם כתב בספריו מזמן רב שינה [ואמר לי לשנות].
בברכת מזל טוב על הספר החדש
אחיו הקטן
יואל פרץ
_______________________________
תשובת המחבר (מיום כג סיון תשע"ה):
לכבוד אחי ידידי כמוהר"ר יואל נר"ו
רב תודות על ברכותיך לרגל הוצאת הספר, וכן על ההערות ותיקוני הטעויות. תזכה למצוות!
ובמה שהערת על הסוגריים בדברי הרב ערבי נחל - נמשכתי בזה אחר מהדירי הספרים בזמנינו שכשמוסיפים דבר בתוך דברי אחרים, מקיפים אותו בסוגריים מרובעות. ולכן בנ"ד שהרב יוסף חן לא כתב את מקור דברי הרב ערבי נחל] שמתים בסוגריים מרובעות. וזהו ג"כ היישוב למה ששמתי סוגריים מרובעות בתוך דברי הרב ששים אלף שלא הזכיר הדף והעמוד.
ומה שהערת על שאין חתימת אאמו"ר נר"ו על הסכמתו, כן הוא בטופס ההסכמה המקורי, שהוא בכתב ידו, אבל ללא חתימתו.
ומה שהערת בסימן ב - יש להעיר בדברי הרב אשל אברהם דאם נראות התפירות המגונות ומתגנה בעיני הבריות, איך אפשר להתיר, והרי זהו הטעם המקורי של האיסור.
ומה שהערת בסימן ג - יש פעמים שמותר להיות ערום, כגון היורד לנהר (בשבת מא ע"א), וכהן גדול כהאי גוונא אסור לראותו ערום. ולא זה מה שהקשה הרב ארצות החיים, אלא על בית הכסא שבכל אדם אסור.
ומה שהערת בעמוד כו - דברי אאמו"ר נר"ו בזה הובאו בס' פריו יתן שהזכרתי בפנים מספרו אוצר פסקי הסידור. ודבריו חזרו ונדפסו בספר אהלי שם על הש"ע (סימן קכג).
ומה שהערת בעמוד עז בענין מש"כ בספר ארחץ בנקיון כפי - עי' שם (בסימן קנח סעיף ד עמוד ק) שהביא את דברינו אלה שנדפסו לראשונה בספר שארית יוסף ללא שם אומרם, כמו שרמזתי בגליון הספר שם.
ובדבר מה שהערת שהזכרתי כמה מהרבנים נ"ע בברכת החיים - הנה זה זמן זמנים טובא שהספר נשלח לסידורו ועימודו, ואז היו בין החיים, ומשנה לא זזה ממקומה. ועי' במש"כ
בפורום אוצר החכמה שאין לשנות את ברכת החיים שכבר נכתבה לאחר פטירת החכם.
בברכה ואה"ר
משה
________________________
מכתב ז (מיום כה תמוז תשע"ה):
אל מעכת"ר ידיד נפשי הגאון הגדול כמוהר"ם יחש"ל כיר"א!
התמלאה כל הבית כולו אורה, זו תורה מפוארה בכלי מפואר, שלמ"א טבא מכל טבין, בהאי עלמ"א הדין, וממש ראיתי חריפותו ובקיאותו יחד, והנאני, ובליבי צפון חשק גדול להשתעשע בדברי קדשו, ולא ח"ו להתהדר כו', אלא ליהנות עוד מזיו תורתו ולקשט את הכלה, כלשונו הטהור, אך אין לי פנאי כלל, וצורכי רבים הם גדולים, וכדברי התנא באבות כו'. ויישר כוחו וחילו לאורייתא!!
ושם ראיתי שזכר עשה בסי' תקי"ח מכל מה ששלח אלי בזמנו בענין הוצאת יו"ט, ושהעיקר לדינא שלא להוציא ללא צורך כלל. וכך הורנו למעשה השתא הכא בשיעורינו ברבים לפני החג וחיזקנו בתים רבים של בני תורה שיזהרו בזה, ולזה אנו משתדלים כאן לחזק בעיקר הציבור בני תורה בשיעורי הלכה כדי שידקדקו קלה כבחמורא, וב"ה נוצר מזה פירות ופירי פירות. כ"י וכ"י.
אך זאת רציתי מאוד לבקש, למען הכלל והפרט, אם יוכל כת"ר לבוא לעזרת גיבורים עושה חיל, שבעה"י יש לנו תוכנית על פתיחת כולל יו"ד כאמור במייל הקודם, ומוכן אצלינו מרא"מ מדברי הפוסקים על סדר הל' בב"ח ותערובות מסימן פ"ז ועד סימן ק"ט, וכבר ידוע שאין בית מדרש בלא חידוש, ואם יש לכם מרא"מ ג"כ על סדר הסימנים וסעיפים הנ"ל, ועל ידם נוכל עוד לחדש חידושים ופנינים יקרים לקשט את הכלה וכדרכה ש"ת, מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, ונוכל לשלב דברי קדשו בבית מדרשנו, ונזכה בזה לקדש שמו ית' בעה"ז כיר"א!
המצפה להיות מבעלי תשובה, מכבדו כרו"ם, יעק"ב!
[ה"ה כמוהר"ר יעקב ממרות נר"ו, מעי"ת בואנוס איירס יע"א].
_______________________________
תשובת המחבר (מיום כח תמוז תשע"ה):
לכבוד ידידי הדגול כמוהר"ר יעקב ממרות נר"ו, שלום רב!
רב תודות על ברכותיו לרגל הוצאת הספר החדש.
ובדבר מה שביקש מראי מקומות לדברי הפוסקים על הלכות בב"ח ותערובות, יש לציין לספריו של אאמו"ר נר"ו בזה, ספר קדש עצמך וספר אוצר יורה דעה. ואצרף למע"כ בזה מעט ממה שכתבתי בסימנים אלו, יש מהם בקצרה, ואפילו זכרונות בעלמא, ויש מהם בארוכה.
ואוסיף לו בזה מה שכתבתי בדברי הרב פרי מגדים (סימן פז שפתי דעת אות טו) וז"ל: עיין ש"ך דהמחבר כרמב"ם דאין לוקין משום בשר בחלב, הא משום דם לוקה, דאמה דסמיך ליה קאי, ועוד המחבר השמיט בשר מתה, וחלב מתה כתבנו דאין בו מלקות אלא איסור מן התורה, עי' ב"ח (סעיף ד) ופרישה כאן (ומיהו י"ל לדעת התוס' בכל הבשר (קיב ע"ב ד"ה ורוטבן) ובכורות (ו ע"ב ד"ה רוטב) לוקה אחלב מתה), ומיהו אנן קי"ל דם בעין שבישלו דרבנן, וכ"ש מה שיוצא ע"י מליחה כו'. ע"כ.
והנה מש"כ שהדיוק הוא דאמה דסמיך ליה קאי, כבר קדמו בביאור זה בדרישה (אות ו).
ומה שכתב עוד דהשמיט מר"ן בשר מתה, הנה בדברי הרמב"ם (פ"ט מהל' מאכלות אסורות ה"ו) ורבינו הטור שהביאו, שהם מקור דין זה, לא נזכר בדבריהם בשר מתה. וכנראה בא לו זה להרב פרי מגדים ממש"כ כן בבית יוסף כשהקשה ע"ד רבינו הטור על שהחליף סדרן של דברים. אולם כבר תיקנו בהוצאת מכון ירושלם שיש לומר חלב מתה במקום בשר מתה. וכן הגיה בפר"ח. ובזה יש לדחות ג"כ המשך דברי הרב פרי מגדים שאין לוקין על חלב מתה משום נבילה, שכן מש"כ מר"ן בבית יוסף שעל בשר מתה בחלב לוקין משום נבילה ט"ס הוא וצ"ל חלב מתה, וכמו שכתב כן גם בגליון מהרש"א (אות יג) וז"ל: וכן בחלב מתה לוקין משום נבילה, עי' בב"י. ע"ש.
ומש"כ עוד הפמ"ג "ומיהו אנן קי"ל" וכו', כוונתו היא למה שביאר בנקודות הכסף לחלק בדעת הרמב"ם בין דם בעין בחלב שעובר עליו לדם שיצא ע"י מליחה או בישול שאיסורו מדרבנן, וע"ז כתב הפמ"ג שאע"ג שלהרמב"ם יש לחלק כנ"ל, להלכה בכל גווני איסורו מדרבנן. וזה דלא כהרב נקודות הכסף שכתב בסו"ד דהא דקיי"ל להפוסקים דדם שבישלו דרבנן היינו דוקא כשאינו בעין.
והנה בכף החיים (סימן סט אות א) הביא מדברי מר"ן בב"י (סימן סט) שכ' גבי גוי מסל"ת ומלח לפני הצליה, דדם שבישלו איסורו מדרבנן. וראיתי בשו"ת יביע אומר ח"ה (חיו"ד סימן ה אות ד ד"ה והנה) שכתב ליישב סתירת דברי מר"ן בב"י וש"ע לענין דם שבישלו, עפמ"ש בשו"ת הרי"מ (סו"ס ז) לחלק בדעת הרמב"ם בין דם בעין לדם שיצא ע"י בישול, וכן אפשר לבאר דעת מר"ן. ע"ש. והביא דבריו מר בריה מהר"י נר"ו בס' איסור והיתר (עמ' כה). והאמת היא שכבר ביאר כן הרב נקודות הכסף בדעת הרמב"ם, וכנ"ל. אולם אין לבאר כן בדעת מר"ן, שכן כתב בב"י שלדעת הרמב"ם אתיא הא דזעירי דלא כהלכתא, ולהחילוק הנ"ל הלכתא כזעירי וכמו שכתב הרב נקודות הכסף בסו"ד. וע"ע בשו"ת עמק יהושע (ח"ד חיו"ד סימן יא והלאה, וח"ה חיו"ד סימן א) מה שהאריך בדעת מר"ן בענין דם שבישלו אי הוי דרבנן.
ולגבי הראיות מדברי מר"ן בב"י (סימן סט), עי' פמ"ג (בפתיחה להלכות מליחה עיקר א בהנד"מ ד"ה והנה דעת) בדבר הראיה מדין גוי מסל"ת. ובענין הראיה ממלח לפני הצליה, עי' בב"י (סימן עו) שכתב יישוב אחר לקו' הרב מגיד משנה, ולפי"ז אין ראיה שדם שבישלו מדרבנן [ושו"ר שקדמני בהערה זו בס' ילקוט יוסף י"ד (סימן סט אות ב עמ' רלח) בשם מר אביו מהר"ע יוסף ז"ל. ע"ש]. גם בש"ע (סימן עו ס"ב) לא פסק כן בסתם.
בברכה והוקרה רבה
________________________
מכתב ח:
כה לחודש תמוז שנת התשע"ה לפ"ג פאנאמא יע"א
לכבוד אח'י ורא'ש הרב הגדול מעוז ומגדול חריף ובקי טובא כמוהר"ר משה פרץ יחש"ל
אחדשה"ט באה"ר
תודה רבה על ספרו החשוב שלמא בעלמא, התמלא כל הבית כולו אורה ולמדתי בו זמן רב. ולחיבת הקודש אשלח קצת ממה שנתעוררתי בעייני בו.
עמ' יג טור א שורה 16- (מד ע"ב). צ"ל (פד ע"ב).
שם שורה 17 – זילא. צ"ל זילו.
שם שורה אחרונה – יושן. צ"ל ישן.
שם טור ב ד"ה גם מה. ושם הוסיף להביא דברי הגמ' ברכות יז ע"א ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן, ע"ש. נ"ב אפשר לדחות ראיה זו דכתב רש"י בברכות ונטרן לגברייהו ממתינות לבעליהן ונותנות להם רשות ללכת וללמוד תורה בעיר אחרת. וכן פירש בסוטה כא. באופן שלא איירי על לימוד בלילה.
שם ד"ה ואין דבריהם. ועוד יש ליישב שכיון שהבעל קם היא קמה עמו להכין לו ט"י וכמנהג שנהגו במערב.
עמ' יד ד"ה והנה בפסחים. נ"ב לפי הראב"ד המובא בר"ן ריש פסחים שזמן הבדיקה הוא בין השמשות אם כן עדיין לא הגיע זמן ק"ש של ערבית ולהכי היה קובע שם זמן ללמוד. שעדיין אי אפשר ללכת לישן.
שם ד"ה ועתה ראיתי. נ"ב אלא שגדולי מקובלים ספרד לא נהגו כן. ועיין למ"ז מהר"ד צבאח בספר משכיל לדוד בדרוש לנפטרת עמוד ר"י "ותדד שנתה מעיניה בחורף בלילי טבת הארוכים להעיר אותנו ללמוד תורת משה". ע"כ. ודבריו גם כן צ"ב שאם כדבריו שגם חצי הלילה הראשון צריך תיקון למה לא כתוב בזוהר שטוב ללמוד באיזה משני חלקי הלילה שהרי שניהם צריכים תיקון.
עמוד י"ז טור א – ד"ה וכתב. נ"ב צ"ב ומה יעשה כהן גדול שצריך עזרה.
שם טור ב ד"ה ואפשר. נ"ב עוד אפשר לדחות ששם דיבר על אוכל כיון דאזיל על דברי הגמר' שאיירי בזה.
עמוד י"ט בסופו. נ"ב עיין פרי מגדים בא"א סקכ"ה שביאר זה לנכון.
עמוד כד טור ב ד"ה ולענ"ד. נ"ב וכן נראה מתענית יג ע"א סוכרים את הנהרות. ובמיוחד שידוע דיון הראשונים אם מהני לטבול הנהרות ואינו פשוט כלל.
בברכה ובידידות
יוס"ף
_____________________________
תשובת המחבר (מיום כח תמוז תשע"ה):
לכבוד אחי ידידי הרה"ג כמוהר"ר יוסף נר"ו
אחדשה"ט,
ששתי לקבל מכתבך ובו הערות בספרי הקטן. ורב תודות גם על תיקוני הטעויות. ואציין שב' הטעויות הראשונות כבר תוקנו בגליון הספר המצוי אתי.
ומה שכתבת על הכתוב בעמוד יד מדברי הראשונים שזמן בדיקת חמץ בבין השמשות - עיקר הראיה מדברי רש"י שהבאתי שם שכתב אם קבע עת לתורה בלילות וכו'.
והאמת אומר שיש מקום לומר דהאי צורבא מרבנן נהג כמנהג מהר"ר יעקב אביחצירא (מח"ס יורו משפטיך ליעקב ועוד) שהיה לומד אחרי ערבית ושוב ישן, והיה קם לפני חצות הלילה ללמוד עד תפילת שחרית, וכמ"ש בס' סידנא בבא חאקי (עמוד כז). וא"כ עדיין עיקר לימודו בחצי הלילה השני.
ומה שהקשית עוד שם על דברי מהר"א מסטרליסק - נראה ליישב, שמכיון שעדיף ללמוד בחצי הלילה השני, לכן כל זמן שיש מה לתקן בו, הוא עדיף.
ומה שהקשית על הכתוב בעמוד יז - אולי יש להורידו מגדולתו כל זמן שאי אפשר לקיים בו את האיסור לראותו ערום.
ומה שכתבת בסוף דבריך בענין הטבילה בנהרות - ע"ע במה שכתבתי בזה לעיל במכתב ד.
בברכה ואה"ר
משה
