שם הספר: דיני רבית
מחבר: רבי מיכאל פרץ
דפוס: ירושלים תשנ"ו
פתח דבר - כתבו אחי ידידי מהר"ר דוד נר"ו.
בדיני רבית עמוד א, בהערה א שורה ב - צ"ל ומה שאין.
בעמוד י אות י - הדברים הובאו בספר רבית דרך קנס (סוף עמוד שט). ע"ש.
בעמוד כא - הדברים הובאו בס' ברית דרך קנס (עמוד ער). ע"ש.
בעמוד נב פרק יא - כמה מהדברים שנידונו בפרק זה הובאו בס' רבית דרך קנס (עמוד עא ועמוד צב ועמוד קכו). ע"ש.
באהלי שם דף א ע"א סימן א - סימן זה חזר ונדפס בס' אהלי שם - תורת הגרעק"א (פרק איזהו נשך סימן א).
בדף ט ע"ב סימן ה - סימן זה חזר ונדפס בס' אהלי שם - תורת הגרעק"א (פרק איזהו נשך סימן ב).
בדף יא ע"א שורה ה מלמטה - צ"ל למלך פ"ו מהלכות.
בדף יב ע"א שורה יא מלמטה - צ"ל ובשטמ"ק בד"ה.
בדף טו ע"א שורה ב - צ"ל דרבנן לא.
בדף יז ע"א שורה טו - צ"ל ונותנין ללוה.
בדף יח ע"ב שורה א - צ"ל לצאת ידי.
שם שורה טו - צ"ל דכיון שכן.
שם שורה כב - שורה זו ושלאחריה הן המשך א'.
בדף יט ע"א בסוף הדיבור הא' - כאן שייך סימן כו.
שם ד"ה ב"מ שורה א - צ"ל תנאי היא.
שם ע"ב שורה ד - צ"ל שמע מינה.
שם שורה ה - צ"ל שמע מינה.
שם שורה ו מלמטה - צ"ל הגרעק"א, אלא.
בדף כ ע"ב שורה ט - צ"ל ודו"ק]. וממשיך.
שם שורה יח - צ"ל כלום. וע"כ.
שם שורה כ - צ"ל וא"כ הכא.
שם שורה כא - צ"ל וממשיך.
שם שורה כד - צ"ל הקרן עם.
שם שורה כו - צ"ל שהוא רבית.
שם שורה כח - צ"ל ואיך לוקין.
שם שורה ל - צ"ל עמו. ומנין.
שם שורה לב - צ"ל האחרים יודעים.
בדף כא ע"א שורה ב - צ"ל אין כת"י.
שם שורה ו - צ"ל היה חיוב.
שם שורה ח - צ"ל עכשיו דשומא.
שם שורה יא - צ"ל בכלול והעדים.
שם שורה יג - צ"ל נידון בו.
שם שורה טו - ד"ה אלא שהב"ד.
שם שורה יז - צ"ל באמת מדינא.
שם שורה יט - צ"ל והעדים הוי.
שם שורה כא - צ"ל אם נדחוק.
שם שורה כג - צ"ל הכא נמי.
שם שורה כה - צ"ל עכ"פ לפי'.
שם שורה כז - צ"ל אם יהיה.
שם שורה כט - צ"ל שיטעו הב"ד.
שם שורה לא - צ"ל לעיל נ"ל
שם בע"ב שורה א - צ"ל וכנ"ל. ותו.
שם שורה ד - צ"ל נפשו ויאמר.
שם שורה ו - צ"ל עכ"פ כגבוי.
בדף כב ע"א סימן יב - סימן זה חזר ונדפס בס' אהלי שם - תורת הגרעק"א (פרק איזהו נשך סימן ג).
שם ד"ה ב"מ שורה א - צ"ל ב"מ ס"ב ב' כיצד.
בדף כג ע"א שורה ט - צ"ל רבית, ואילו במתניתין איירי בחוב.
שם בע"ב שורה ט - צ"ל עלי בשלשים, והרי.
בדף כד ע"א סימן יג - סימן זה חזר ונדפס בס' אהלי שם - תורת הגרעק"א (פרק איזהו נשך סימן ד).
בדף כה ע"א סימן יד - סימן זה חזר ונדפס בס' אהלי שם - תורת הגרעק"א (פרק איזהו נשך סימן ה).
שם ד"ה ב"מ שורה ט מלמטה - צ"ל וכתב רש"י.
שם שורה ב מלמטה - צ"ל לידו הוא.
שם בע"ב שורה יח - צ"ל המכר". ע"כ.
שם שורה ו מלמטה - צ"ל ריבית". עכ"ל.
בדף כו ע"א שורה ג - צ"ל בפירש משנה.
שם שורה ו - צ"ל סימן קס"ד.
בדף כז ע"א שורה טו - צ"ל לומר בפשטות בדעת.
בדף לא ע"א בסוף הדיבור הא' - כאן שייכים סימנים כד-כה.
שם ד"ה בבא שורה א - צ"ל מציעא ס"ד.
שם ד"ה ואח"ז שורה א - צ"ל ואח"ז איתא.
שם שורה אחרונה - צ"ל הוא". עכ"ל.
שם ד"ה ובמתניתין שורה ג - צ"ל הגרעק"א (בחידושיו שם).
שם בע"ב שורה א - צ"ל ואף דתוס' (כ"ה ברעק"א).
שם שורה ח 'צריך למחוק' - העירני הרב רפאל חלבה נר"ו דכוונת הגרע"א היא "בכך וכך דינרים", שהרי כתב "בכך וכך" לאחר "מכור לך". וכ"ה ברש"י (סד ע"א ד"ה מה). עכ"ד נר"ו. אולם בכתב וחותם להגרע"א נמצאות תיבות אלו בסוגריים.
שם שורה יב - צ"ל יהא מעט (כ"ה ברעק"א).
שם שורה יג - צ"ל אף באומר (וכ"ה ברעק"א).
שם שורה ו מלמטה, בתוך הסוגריים - צ"ל נתיב י"ז (וכ"ה ברעק"א).
שם שורה ב מלמטה - צ"ל טעם דקרוב (כ"ה ברעק"א).
בדף לב ע"א שורה ג - צ"ל ד"ה דינר (וכ"ה ברעק"א).
שם שורה ד - צ"ל דהא דמרבין (כ"ה ברעק"א).
שם שורה ה - צ"ל אבל בלא"ה (וכ"ה ברעק"א).
שם ד"ה אולם שורה ב 'שו"ת תולדות אדם להרשב"א' - הוא בשו"ת הרשב"א ח"ב סימן עב.
שם בע"ב שורה יג 'פחות חלב' - הסברא בזה היא שבין יצא השער ובין לא יצא השער, תמיד השער עומד להתייקר יותר מאשר לזול, ומ"מ שרי. וראיה לזה ממ"ש רש"י (סג ע"ב ד"ה האי) 'שהלקוטות מוכרין בזולא', משמע שהוא יודע כבר משעת הקניה שהמחיר זול לעומת שעת מסירת הסחורה. וכן לגבי יצא השער כתב רש"י (בבא קמא קג ע"א ד"ה אמנה וד"ה לטעמיה) דמיקרי 'שער הזול' (אלא דהתם אפשר לדחות שמדובר בשעת מסירת הסחורה, כשכבר הננו יודעים שבשעת הפסיקה היה זה שער הזול. כן אמר לי מהר"ר נפתלי ברינגר נר"ו. וצ"ע).
שם 'והנה ראיה לזה' - עי' בגליון לקמן סימן מח מש"כ בזה.
שם ד"ה זהו שורה ה - צ"ל לאסור פסיקה.
בדף לג ע"א שורה ב 'ודו"ק' - מתחילת הסימן עד לכאן נכפל בסימן מח.
שם ד"ה אמנם שורה ח - צ"ל הריטב"א ז"ל".
שם סד"ה ומה - אלא שקשה ע"ז מדברי רב נחמן גבי קיראה (לעיל סג ע"ב) דהתם מיירי 'לזמן פלוני' וכמ"ש רש"י (שם ד"ה יהיבנא) ותוס' (שם ד"ה ואמר), ולא נותן לו מיד, ומ"מ שרי להוזיל ביש לו. ואפשר ליישב שדברי אאמו"ר נר"ו הם כדעת הרמב"ם שכל שקבע לו זמן, בכל גווני אסור, וכמ"ש במגיד במשנה (פרק י מהלכות מלוה ולוה סוף הלכה א), ולכן דעת הרמב"ם גבי קיראה היא (בפרק ט הלכה ו) דמיירי בדלא קבע לו זמן, ולכן איתנהו שרי, ואילו אשראי אסור מטעם דחשיב כקבע לו זמן וכמ"ש הרמב"ם (שם). ולכן אע"ג דגבי קיראה איתא בגמ' (סג ע"ב) שאם ממתין עד שיבוא בני או עד שאמצא מפתח מיקרי יש לו, מ"מ דעת אאמו"ר נר"ו לחלק בזה, שההולך לחלוב את עיזיו הוי מחוסר זמן טפי, ולכן אסור אי קרוב לשכר ורחוק להפסד, ובקיראה שממתין עד שיבוא בנו או עד שימצא המפתח, לא הוי מחוסר זמן כ"כ ושרי אפי' קרוב לשכר ורחוק להפסד. ודוחק. והנה אאמו"ר נר"ו אמר דברים אלו בדעת רש"י (שהביא הגרעק"א, שאמר שההולך לחלוב את עיזיו מיירי בקרוב לשכר ולהפסד), וכן בדעת הריטב"א המובא בשיטה מקובצת. והנה דעת רש"י (לקמן עב ע"ב ד"ה פוסק) היא שמותר לפסוק כשיש לו ולא יצא השער אפילו בפחות משער הלקוטות. והביאו אאמו"ר נר"ו להלן (סימן מט). וגם דעת הריטב"א בזה היא כדעת רש"י, כמ"ש בחידושיו (עה ע"א), והביאו הרב מחנה אפרים (הלכות מלוה ולוה דיני רבית ריש סימן כט), ואפילו מחוסר תיקון, ודלא כמ"ש התוס' (סג ע"ב סד"ה מהו) והרא"ש (סימן ס) דבמחוסר תיקון אסור להוזיל אפילו אם יצא השער. והנה בספר מחנה אפרים (שם) השוה דין מחוסר תיקון למחוסר זמן, ולפי זה אי אפשר לומר בדעת רש"י והריטב"א כדברי אאמו"ר נר"ו, דהרי לפי זה סתרי אהדדי, דהרי הם עצמם התירו אפילו במחוסר תיקון. אא"כ נאמר דלא כהרב מחנה אפרים, ונחלק בין מחוסר תיקון למחוסר זמן. א"נ אפשר דהכא (גבי ההולך לחלוב את עיזיו) הוי מחוסר זמן טפי ואסיר לכו"ע.
שם ד"ה ב"ב - צ"ל א. ב"מ ס"ד.
שם בע"ב שורה ג - צ"ל להפסד הוא, אמר.
שם ד"ה והתוס' שורה ג, בתוך הסוגריים - צ"ל לקמן ע"ב.
שם ד"ה והמהרש"א שורה ב מלמטה - צ"ל דכל כו' וטעמא.
שם ד"ה והגרעק"א שורה ה - צ"ל דאינו ניכר (כ"ה ברעק"א).
בדף לד ע"א שורה ב - צ"ל ההפסד דזולא (וכ"ה ברעק"א).
שם ד"ה וי"ל שורה א 'בהגהת אשר"י' - סימן טו.
שם שורה אחרונה - צ"ל פירש ר"י".
שם ד"ה ונראה שורה ו - צ"ל להשיגם לכן צריך.
בדף לה ע"א בסוף הדיבור הא' - עי' באוצר מפרשי התלמוד (עמוד תעג הערה כג).
שם ד"ה וי"ל שורה ג - צ"ל וכדאיתא בשו"ע סימן.
שם ד"ה אמנם שורה אחרונה - צ"ל לאחד מהשנים.
שם בע"ב שורה ב - צ"ל כדפירשנו לעיל.
שם ד"ה והנה שורה ג מלמטה - צ"ל לאפוקי מהיה.
שם ד"ה וכן שורה ו מלמטה - צ"ל גם בשטמ"ק.
בדף לו ע"א בדיבור הא' שורה א - צ"ל הריטב"א".
שם שורה ד - צ"ל בדעת הש"ך.
שם - וכ"ה ג"כ ברש"י (עד ע"ב ד"ה ופוסק) 'ופוסק עמו כשער הגבוה. אכולה מתניתין קאי'.
שם בסוף הדיבור - כאן שייך סימן מז.
שם בע"ב שורה ב מלמטה - צ"ל [שניהם אסורין].
שם שורה אחרונה , צ"ל דאי רבי.
בדף לז ע"ב ד"ה אבל שורה ג - צ"ל מצאתי בריב"ש.
בדף מג ע"א ד"ה והנה שורה ג מלמטה - צ"ל שהוסיף התוס'.
שם ד"ה והתוס' שורה ב - צ"ל חמשה בזוזא.
שם בע"ב שורה ו - צ"ל אחרים".
שם ד"ה ובהג"ה שורה ב - צ"ל וז"ל: "וכל.
שם שורה ד - צ"ל לו שרי.
בדף מד ע"א שורה ב - צ"ל וע"כ ל"ד.
שם בסוף הדיבור הא' - סברא זו כתבה גם הרב חוות דעת (סימן קעג ביאורים אות יא) בדעת הט"ז להלן.
שם ד"ה ונראה שורה ד - צ"ל ואין שומתו.
שם בע"ב ד"ה והנה שורה ג - צ"ל ול"ק ממתניתין.
בדף מה ע"א שורה ב - צ"ל המפתח מותר וי"א.
שם שורה ז - צ"ל מסתברא". ע"ש.
שם ד"ה וכתב שורה י מלמטה - צ"ל בהיכא שלית.
שם שורה ד מלמטה - צ"ל הי"א שפליג.
שם בע"ב ד"ה והוסיף שורה ד - צ"ל שרי דדילמא.
שם שורה אחרונה - צ"ל בזה". עכ"ל.
שם ד"ה וצריך שורה א - צ"ל ביאור אמאי "שאני.
שם שורה ד מלמטה - צ"ל הדיבור הופכו.
שם שורה אחרונה - ועי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (סימן קעג אות מ).
שם אות ב שורה אחרונה - צ"ל אסור". עכ"ל.
שם ד"ה ובביאור, שורה אחרונה 'סה"ת' - שער מו ח"ד אות ל ד"ה ויש מן המורים. וכן דייק מדבריו בגידולי תרומה שם.
בדף מו ע"א ד"ה וכוונת, שורה ב מלמטה 'כשלית ליה' - אלא ע"כ לומר דטרשא חשיב כלית ליה. וטעמא כדכתב אאמו"ר נר"ו לעיל בדף מה ע"א ד"ה וכתב. וכ"כ עוד לקמן בעמוד ב' בסוגריים.
שם בע"ב ד"ה ומש"כ שורה ו - צ"ל חשיב כיש לו.
שם שורה אחרונה - צ"ל ודו"ק).
שם ד"ה והנראה שורה ג - צ"ל ליה. כיון.
בדף מז ע"א סימן כו - סימן זה שייך לעיל לפני סימן י.
שם בע"ב ד"ה והנה קושית שורה ג - צ"ל מחזירין. ואי.
בדף נד ע"ב ד"ה ביאור שורה א - צ"ל התוס' ד"ה ונותן.
בדף נה ע"א ד"ה אמנם שורה אחרונה - צ"ל בטל". ע"כ.
בדף צ ע"א בסוף הדיבור הא' - ועיין לקמן סימן נג מ"ש בזה.
שם סימן מז - סימן זה שייך לעיל לפני סימן יט.
שם אות א שורה ד - צ"ל יקרא אי זולא (כ"ה בגמ').
שם בע"ב שורה ב - צ"ל דיצא השער (כ"ה בתוס').
שם ד"ה והמהרש"א שורה ג - צ"ל השער פוסקין.
שם בסוף הדיבור - עכ"ד המהרש"א.
שם בד"ה והנמוקי שורה א 'והנמוקי יוסף' - דף לה סע"א.
שם שורה ב - צ"ל הוא, כיון.
שם שורה ג - צ"ל תקפה נתבטל (וכ"ה בנ"י).
שם שורה ד בסוגריים - צ"ל ומה שמשתכר (כ"ה בנ"י).
שם שורה ב מלמטה 'בתוספתא' - פ"ו ה"ג.
בדף צא ע"א בדיבור הא' שורה ג מלמטה - צ"ל שלא היה (כ"ה בנ"י).
שם ד"ה ונראה שורה ה - צ"ל אז קפדינן.
שם בע"ב ד"ה ולפי שורה אחרונה 'הוא' - (המוכר).
שם סד"ה וצ"ע - לאו דוקא, דהרי כשפוסק בשער הגבוה היינו כשמקדים לו מעות, ואילו בטרשא הלוקח מאחר את תשלום המעות. אלא שכוונת אאמו"ר נר"ו היא דהאי טעמא דרב ששת בריה דרב אידי שייך נמי גבי פוסקין כשער הגבוה, דזיל בתר דידיה (הלוה) שמפסיד מכיון שאינו יודע מתי יהיה שער הזול כדלעיל.
בדף צב ע"א שורה א - צ"ל רב דיזפי בתשרי (כ"ה בגמ').
שם בע"ב ד"ה והנה שורה ט 'דמ"ש בגמ'' - דף סג ע"א בטעמא דרבה ורב יוסף.
בדף צג ע"א שורה ו - צ"ל המחיר והיית.
שם בסוף הדיבור הא' 'וע"כ נשאר בצ"ע' - תא"מ (שאין זו קושיית הרב מנחת שלמה ז"ל, אלא קושיית יבדל"א אאמו"ר נר"ו).
שם ד"ה והנה שורה ד מלמטה - 'והנמ"י' - הנז' בדברי אאמו"ר נר"ו לעיל.
שם בע"ב ד"ה והדברין שורה א - צ"ל והדברים תמוהים.
שם 'שתירוץ זה' - פי' תירוץ הרב מנחת שלמה ז"ל המובא לעיל בדף צב ע"ב.
שם ד"ה והנראה שורה ט 'שהרי יכול לקנות בשעת ההלואה' - צ"ע, שהרי אאמו"ר נר"ו לקמן (בסימן נ) הסכים כדעת מר"ן בב"י דטעמא דשקילא טיבותך פירושו שלכן מחשיבים כאילו שהמוכר קנה עכשיו את הפירות. ע"ש. ולכאורה לא שייך למימר כן הכא שהרי אין המוכר יודע אם יוזל, ולכן לא שייך לומר דחשבינן ליה כאילו קנה, שעלול מאוד לקנות ולהפסיד (כמ"ש אאמו"ר נר"ו לעיל דף צא ע"ב ד"ה ולפי).
בדף צד ע"ב ד"ה ונראה שורה ח מלמטה ' וקשה הא איכא חשש שמא יוזל' - דבר זה דחאו מהר"ר נפתלי ברינגר נר"ו, דאפילו אם נאמר דיוקרא וזולא שוים הם, עדיין יהיו מובנים דברי רש"י, דמכיון דקיבל עליה אחריות, ועי"ז מתרחק עוד יותר מההפסד, עי"כ מתקרב השכר, למרות שהיוקר שוה לזול.
שם בסוף העמוד - דברים אלו בהוספות נכפלו לעיל סימן יז.
בדף צה ע"א ד"ה ורש"י שורה ב מלמטה - צ"ל לא גזור".
שם שורה אחרונה - וכדברי רש"י שמותר לפסוק באיזה שער שירצה, כ"כ הריטב"א בחידושיו (עה ע"א ד"ה מתני'), והביאו הרב מחנה אפרים (הל' מלוה ולוה דיני רבית ר"ס כט).
שם ד"ה אבל בסוגריים - צ"ל סימן ס.
שם שורה אחרונה - וכן היא דעת התוס' (סג ע"ב סד"ה מהו). וכ"כ הרב מחנה אפרים (שם) בדעת הרמב"ם, ושכן דעת ר"י ורבינו הטור (סימן קעה).
שם בע"ב סד"ה וי"ל - וע"ע בדברי הרב פני יהושע, בס' אוצר מפרשי התלמוד (עמוד תעג הערה יב).
בדף צו ע"ב שורה ג - צ"ל בעלה ע"ב (ע"ב). כ"ה בב"י.
שם שורה ה - צ"ל איתא בעלה ס"ג (ע"ב) שהוא. כ"ה בב"י.
שם שורה ו - צ"ל דא"ל שקילא טיבותך (כ"ה בב"י).
שם שורה ז צ"ל אי הוו לי (כ"ה בב"י).
שם סד"ה ובבית - צ"ל אחמור ביה (כ"ה בב"י).
שם - ועי' בס' מלוה ה' (פ"ט הערה פא) שהוכיח כדברי מר"ן בב"י מדברי הראשונים.
בדף קב ע"א סד"ה ולפי - ועי' לעיל סימן מו מ"ש בזה.
בדף קד ע"ב סימן נה - סימן זה שייך לקמן לאחר סימן נט.
בדף קה ע"ב ד"ה ובגמ' שורה א בסוגריים - צ"ל עד ע"א.
בדף קח ע"ב ד"ה ב"מ - יש למחוק תיבת 'פלוני'.
בדף קיב ע"ב לפני סימן ס - כאן שייך סימן נה.
שם ד"ה והנה שורה ד 'וכ"מ בתוס' קדושין' - גם הרב קובץ שעורים (קדושין סימן עה) כ' דמדברי התוס' משמע דרבית דברים הוי מדאורייתא. [ובמש"ש להקשות ע"ד התוס', כבר קדמו בזה הרב נתיבות המשפט ז"ל (סי' עב, באורים אות טו). ע"ש מה שתירץ]. ובשו"ת מנחת פרי ח"א (סימן כו אות יג) כתב בשם הגר"ש רוזובסקי ז"ל [מח"ס זכרון שמואל ועוד] לדחות, לפי דברי הט"ז [ביו"ד סימן קיז אות א. וכ"כ הפמ"ג בספר גינת וורדים (כלל ע ד"ה עוד). ועי' במה שהאריך בזה בספר טהרת הבית ח"ב (עמוד יט). וע"ע בזה בס' שער בת רבים על ההפטרות (הפטרת אמור ביד השער) ובשו"ת חדות יעקב (חאו"ח סימן כ) ובשו"ת אגרות משה (א"ח ח"ו סימן יז אות ב) ובס' אהל דוד על נ"ך (ישעיה ס ז) ובאוצר הפוסקים (סימן כב סק"ד אות א ד"ה ולענין ובהערה שם) ובקובץ זכור לאברהם (תשנ"ז-תשנ"ח עמ' רצט בהערה) ולאאמו"ר נר"ו בס' אוצר הפרשה (תצא כג ד) ובקו' בית הלל (גליון כד דף קסז ע"ב)] דרבנן לא אוסרים דבר שמפורש בו היתר בתורה. וע"ע בתוס' (ב"מ סד ע"ב ד"ה ולא) ואכ"מ. ע"כ. וכ"כ הרב אילת השחר בחידושיו (קדושין ח ע"ב), והוסיף דאפילו לא נסבור חידוש הט"ז, הא מיהת כיון דרבנן אסרו, הרי דזה דבר מגונה, וזה נגד רצונו יתברך, אלא דהשאיר זה לחכמים לאסרו, ואין ראוי שהתורה תשבח זה, וא"כ אם אינו קונה משכון איך התורה מדגישה שזה הוגן שהעני יברכנו, וע"כ דקונה המשכון. ע"כ. ובדומה לזה כבר כתב בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ג ח"ב סו"ס קצ). ע"ש.
ונ"ל להצדיק את הצדיק דברי הרב קובץ שעורים, דליכא למימר כדחיית הגרש"ר ז"ל וסיעתיה, דהרי אפילו אם נאמר דבע"ח לא קונה משכון, מ"מ ליכא ראיה מהכא דרבית דברים בעלמא מותרת, די"ל דשאני הכא שהחזיר לו משכונו (ואע"ג דאין המשכון קנוי לו, מ"מ חסד גדול עשה עמו וכדמשמע מדברי התוס' בקושייתם, ואולי לכן התירה לו התורה לברך לבעל חובו), וא"כ חכמים היו יכולים לאסור רבית דברים בעלמא, כיון דלא מפורש בתורה איפכא. וגם לדברי הרב אילת השחר נר"ו, ליכא ראיה מהכא דרבית דברים אינה דבר מגונה, דאולי שאני הכא שגם מחזיר לו המשכון, וכנ"ל. משא"כ אי רבית דברים הוי מדאורייתא א"כ מסתבר יותר לומר דלא חילקה התורה. ובזה יובנו דברי התוס'. משא"כ אי רבית דברים הוי מדרבנן, אז בודאי לא היינו אומרים דאיכא בתורה להדיא איפכא. והט"ז אמר את דבריו דוקא כשמפורש בתורה איפכא.
ועינא דשפיר חזי להרב מנחת פרי נר"ו הנ"ל, שאחר שהביא דברי הגר"ש רוזובסקי ז"ל, הוסיף בזה"ל: אך התקשיתי בדבריו זה מכבר דאכתי מנ"ל לגמ' להוכיח מהפסוק שבע"ח קונה משכון, אדרבה נימא דהתורה התירה רבית דברים בתיבת "וברכך", וליכא הוכחה שקונה משכון. ע"כ. ולכאורה קושיא זו היא ע"ד הגמ' גם לולא דברי הגר"ש רוזובסקי ז"ל, דהרי הברכה הוי רבית דברים וכמ"ש התוס', וא"כ מהיכא תיתי דאתא קרא למימר דבע"ח קונה משכון, דלמא קרא אתא להתיר רבית דברים.
וע"פ דברינו אפשר ליישב, דכיון דאיכא לפרושי קרא באחד משתי פנים, או שבע"ח קונה משכון, או דהתורה הוציאה מן הכלל רבית דברים זו (דסתם רבית דברים אסורה מדאורייתא וכדברי הקוב"ש הנ"ל, ושאני הכא דאיכא גם המשכון שהחזיר לו, וכדכתיבנא לעיל בס"ד), יותר טוב לומר שהתורה לא חילקה בדין רבית דברים, ובע"ח קונה משכון.
ובעיקר דין רבית דברים אי הוי מדאורייתא או מדרבנן, עי' בס' ברית יהודה (פ"י סק"ג) ובס' טעם רבית (סי' קס אות יט) ובס' תורת רבית (פ"ד בירור הלכה אות א).
ושו"ר בס' מתורתן של ראשונים כאן שכ' ע"ד התוס' וז"ל, קשה הלא רבית דברים לא מיתסר אלא מדרבנן. ועיין שו"ת שמן רוקח (ח"ב סימן יח דף כא ע"ב ודף ט"ז וע"ד וקי"ז) דדבר שהתירה תורה בפירוש אין ביד חכמים לאסור, [ולפ"ז] א"ש דאי לא קני הוי רבית דברים, וא"כ יהיה היתר של רבית דברים מפורש בתורה ואין ביד חכמים לאסור, אלא ודאי דקני. ועיין בהשמטות שבסוף הספר, ועיין שו"ת חסד לאברהם מה"ת יו"ד סימן סא שהקשה השואל קושיא זו, ועי' מה שהשיב. ועשו"ת ברית יעקב ח"א סימן סב. עכ"ל. והספרים הנ"ל אמ"א. [ודברינו אלה נדפסו בעילום שם אומרם בס' רועה בשושנים על הל' רבית (סימן קס סעיף יא אות ב)].
שם שורה ו - צ"ל בשלמתו וברכך.
שם אות ב שורה א - צ"ל פרק איזהו.
בדף קיג ע"א ד"ה והרמב"ם שורה ב - צ"ל ולוה הלכה יב) כתב וז"ל.
שם ד"ה והנראה - ומהר"ר שמואל דוד רובין נר"ו כתב במכתב לאאמו"ר נר"ו (מיום כה אלול תשנ"ח) שכעין דבריו בזה כתב גם בס' מרבה תורה (סימן קס ס"ק כז), וז"ל: דהטעם לאסור באינו רגיל להקדים לו שלום, מפני שהלוה חסר מכבודו והמלוה מתרבה כבודו, והוי רבית, אבל בהיה רגיל גם מקודם להקדים לו שלום מטעם שהמלוה איש מכובד שלא נגרע מכבוד הלוה כלום, וא"כ אף באומר להלוה בשכר מעותיו, לא חסר הלוה מכבודו, ולא ניתוסף להמלוה יותר כבוד ע"י אמירתו, וע"כ שרי. עכ"ל. והוסיף מהר"ר שמואל דוד רובין נר"ו: ולכאורה צ"ע על דבריו, שהאיסור להקדים שלום אינו מפני רבית כבוד, אלא מפני רבית דברים. ע"כ.
וכתבתי לו להשיב על דבריו [בירושלם, ה תשרי תשנ"ט], דהנה אם הלוה יאמר למלוה דברים של מה בכך או דברי קללה, האם יעבור על איסור רבית דברים, אלא בעינן דוקא דיבור של כבוד. וברור.
שם בע"ב שורה א - צ"ל יתר שמכבד.
שם ד"ה אבל שורה יא - צ"ל שמברכו, כפי.
שם בסוף הדיבור - וכ"כ בשו"ת אהלי יעקב למהריק"ש (סימן קכו) ככל הדברים האלה. והביאו בספר מלוה ה' (פרק ח בטעם רבית אות כד ד"ה ובצאתי). עש"ב. וכ"כ מהרח"ל מייזליש, הובאו דבריו בשו"ת טוב טעם ודעת (ח"א סימן רד). ומהר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת (שם) דחה דבריו עפ"ד המדרש (רבה ר"פ נח פרשה לח): אמר רבי יוחנן, אם קדמך חברך בעדשים [כצ"ל], קדמנו בבשר, למה שהוא גמל עליך תחלה. ע"כ. ולפי"ז גדולה טובתו של המקדים, אף בהחזקת טובה. עש"ב [גם הקשה שם בזה"ל: אך אני תמה על רו"מ למה לא הרגיש דבר אחר על הב"י מ"ש שם בלשונו 'ועוד שלשון מחזיק לו טובה לא שייך על נתינת שלום', הנה זה אין לו הבנה וחיבור כלל, ולא ידעתי להולמו, וצ"ע. ע"כ]. ונ"ל לתרץ, דאין ראיה מהמדרש, דהרי הכא המלוה הוא שהתחיל בטובה במה שהלוה לו. וק"ל.
בדף קיד ע"א תחילת שורה ו - צ"ל למצוות.
שם שורה י - צ"ל איסור".
שם ד"ה והנראה שורה ד - צ"ל דבור כלשון.
שם בע"ב סד"ה ולמסקנא - וכן פסק בספר מלוה ה' (פרק ח סעיף יג).
שם סד"ה וה' - וע"ע לקמן בסימן סב השייך לכאן.
בדף קטו ע"א שורה יב - צ"ל כתב ש"אם.
שם ד"ה ודברים שורה ג - צ"ל לו בדברי חן וחסד.
שם ד"ה וגם - צ"ל שכתב "ומכל.
שם בע"ב ד"ה אמנם שורה א - צ"ל אוירבך בשו"ת מנחת שלמה ח"א (סימן כז אות א) שמותר.
שם שורה ג 'מילתא בטעמא' - וה"ד לעיל בסימן ס אות ג.
בדף קטז ע"א שורה ד מלמטה 'על דפי ספר' - וכ"פ בספר כרם שלמה (עמוד קז). וע"ע להרב נאמ"ן נר"ו בקובץ אור תורה (תשרי תש"נ עמוד טז). והובאו דבריהם בספר מלוה ה' (פרק ח בטעם רבית אות כה). עש"ב.
שם בע"ב ד"ה כתבו שורה ב 'למלוה כשהלוהו' - עיין בזה לעיל בסימן ס.
שם ד"ה ונ"ל שורה ח - צ"ל שהביא, מב"מ.
בדף קיז ע"א ד"ה וכבר שורה ו - צ"ל בשווי', ועל.
בדף קיח ע"א שורה ד - צ"ל אחרות, שמצוה.
שם ד"ה וע"כ שורה ג 'לעיל' - בסימן ס.
שם שורה ד - צ"ל תודה לך".
שם בסוף הדיבור - וכן פסק ככל הדברים האלה לעיל בחלק ההלכות (פרק א סעיף ג).
שם בע"ב שורה א בסוגריים - צ"ל סימן ע.
בדף קיט ע"א סד"ה וקצת - ואפשר ליישב דשאני רב אשי דטריד בגירסיה כל כך דאיכא חשש דלמא משתלי, משא"כ בשאר אנשים המכירין ונאמנין זל"ז מותר להלוות, דלא חיישינן לשכחה אלא דוקא כשיש אפשרות סבירה שאכן יארע כן. ושוב ראיתי שכבר כתב סברא זו בס' ראש יוסף למהר"י אישקאפה (ח"מ ר"ס ע), והאריך בזה. ע"ש.
שם ד"ה ולהלכה שורה ב 'ואתי שפיר' - וכן פסק בשו"ת יביע אומר (ח"ז ח"מ סימן ז). עש"ב.
שם בסוף הדיבור - וכן פסק עוד לעיל בחלק ההלכות (פרק א סעיף א).
מחבר: רבי מיכאל פרץ
דפוס: ירושלים תשנ"ו
פתח דבר - כתבו אחי ידידי מהר"ר דוד נר"ו.
בדיני רבית עמוד א, בהערה א שורה ב - צ"ל ומה שאין.
בעמוד י אות י - הדברים הובאו בספר רבית דרך קנס (סוף עמוד שט). ע"ש.
בעמוד כא - הדברים הובאו בס' ברית דרך קנס (עמוד ער). ע"ש.
בעמוד נב פרק יא - כמה מהדברים שנידונו בפרק זה הובאו בס' רבית דרך קנס (עמוד עא ועמוד צב ועמוד קכו). ע"ש.
באהלי שם דף א ע"א סימן א - סימן זה חזר ונדפס בס' אהלי שם - תורת הגרעק"א (פרק איזהו נשך סימן א).
בדף ט ע"ב סימן ה - סימן זה חזר ונדפס בס' אהלי שם - תורת הגרעק"א (פרק איזהו נשך סימן ב).
בדף יא ע"א שורה ה מלמטה - צ"ל למלך פ"ו מהלכות.
בדף יב ע"א שורה יא מלמטה - צ"ל ובשטמ"ק בד"ה.
בדף טו ע"א שורה ב - צ"ל דרבנן לא.
בדף יז ע"א שורה טו - צ"ל ונותנין ללוה.
בדף יח ע"ב שורה א - צ"ל לצאת ידי.
שם שורה טו - צ"ל דכיון שכן.
שם שורה כב - שורה זו ושלאחריה הן המשך א'.
בדף יט ע"א בסוף הדיבור הא' - כאן שייך סימן כו.
שם ד"ה ב"מ שורה א - צ"ל תנאי היא.
שם ע"ב שורה ד - צ"ל שמע מינה.
שם שורה ה - צ"ל שמע מינה.
שם שורה ו מלמטה - צ"ל הגרעק"א, אלא.
בדף כ ע"ב שורה ט - צ"ל ודו"ק]. וממשיך.
שם שורה יח - צ"ל כלום. וע"כ.
שם שורה כ - צ"ל וא"כ הכא.
שם שורה כא - צ"ל וממשיך.
שם שורה כד - צ"ל הקרן עם.
שם שורה כו - צ"ל שהוא רבית.
שם שורה כח - צ"ל ואיך לוקין.
שם שורה ל - צ"ל עמו. ומנין.
שם שורה לב - צ"ל האחרים יודעים.
בדף כא ע"א שורה ב - צ"ל אין כת"י.
שם שורה ו - צ"ל היה חיוב.
שם שורה ח - צ"ל עכשיו דשומא.
שם שורה יא - צ"ל בכלול והעדים.
שם שורה יג - צ"ל נידון בו.
שם שורה טו - ד"ה אלא שהב"ד.
שם שורה יז - צ"ל באמת מדינא.
שם שורה יט - צ"ל והעדים הוי.
שם שורה כא - צ"ל אם נדחוק.
שם שורה כג - צ"ל הכא נמי.
שם שורה כה - צ"ל עכ"פ לפי'.
שם שורה כז - צ"ל אם יהיה.
שם שורה כט - צ"ל שיטעו הב"ד.
שם שורה לא - צ"ל לעיל נ"ל
שם בע"ב שורה א - צ"ל וכנ"ל. ותו.
שם שורה ד - צ"ל נפשו ויאמר.
שם שורה ו - צ"ל עכ"פ כגבוי.
בדף כב ע"א סימן יב - סימן זה חזר ונדפס בס' אהלי שם - תורת הגרעק"א (פרק איזהו נשך סימן ג).
שם ד"ה ב"מ שורה א - צ"ל ב"מ ס"ב ב' כיצד.
בדף כג ע"א שורה ט - צ"ל רבית, ואילו במתניתין איירי בחוב.
שם בע"ב שורה ט - צ"ל עלי בשלשים, והרי.
בדף כד ע"א סימן יג - סימן זה חזר ונדפס בס' אהלי שם - תורת הגרעק"א (פרק איזהו נשך סימן ד).
בדף כה ע"א סימן יד - סימן זה חזר ונדפס בס' אהלי שם - תורת הגרעק"א (פרק איזהו נשך סימן ה).
שם ד"ה ב"מ שורה ט מלמטה - צ"ל וכתב רש"י.
שם שורה ב מלמטה - צ"ל לידו הוא.
שם בע"ב שורה יח - צ"ל המכר". ע"כ.
שם שורה ו מלמטה - צ"ל ריבית". עכ"ל.
בדף כו ע"א שורה ג - צ"ל בפירש משנה.
שם שורה ו - צ"ל סימן קס"ד.
בדף כז ע"א שורה טו - צ"ל לומר בפשטות בדעת.
בדף לא ע"א בסוף הדיבור הא' - כאן שייכים סימנים כד-כה.
שם ד"ה בבא שורה א - צ"ל מציעא ס"ד.
שם ד"ה ואח"ז שורה א - צ"ל ואח"ז איתא.
שם שורה אחרונה - צ"ל הוא". עכ"ל.
שם ד"ה ובמתניתין שורה ג - צ"ל הגרעק"א (בחידושיו שם).
שם בע"ב שורה א - צ"ל ואף דתוס' (כ"ה ברעק"א).
שם שורה ח 'צריך למחוק' - העירני הרב רפאל חלבה נר"ו דכוונת הגרע"א היא "בכך וכך דינרים", שהרי כתב "בכך וכך" לאחר "מכור לך". וכ"ה ברש"י (סד ע"א ד"ה מה). עכ"ד נר"ו. אולם בכתב וחותם להגרע"א נמצאות תיבות אלו בסוגריים.
שם שורה יב - צ"ל יהא מעט (כ"ה ברעק"א).
שם שורה יג - צ"ל אף באומר (וכ"ה ברעק"א).
שם שורה ו מלמטה, בתוך הסוגריים - צ"ל נתיב י"ז (וכ"ה ברעק"א).
שם שורה ב מלמטה - צ"ל טעם דקרוב (כ"ה ברעק"א).
בדף לב ע"א שורה ג - צ"ל ד"ה דינר (וכ"ה ברעק"א).
שם שורה ד - צ"ל דהא דמרבין (כ"ה ברעק"א).
שם שורה ה - צ"ל אבל בלא"ה (וכ"ה ברעק"א).
שם ד"ה אולם שורה ב 'שו"ת תולדות אדם להרשב"א' - הוא בשו"ת הרשב"א ח"ב סימן עב.
שם בע"ב שורה יג 'פחות חלב' - הסברא בזה היא שבין יצא השער ובין לא יצא השער, תמיד השער עומד להתייקר יותר מאשר לזול, ומ"מ שרי. וראיה לזה ממ"ש רש"י (סג ע"ב ד"ה האי) 'שהלקוטות מוכרין בזולא', משמע שהוא יודע כבר משעת הקניה שהמחיר זול לעומת שעת מסירת הסחורה. וכן לגבי יצא השער כתב רש"י (בבא קמא קג ע"א ד"ה אמנה וד"ה לטעמיה) דמיקרי 'שער הזול' (אלא דהתם אפשר לדחות שמדובר בשעת מסירת הסחורה, כשכבר הננו יודעים שבשעת הפסיקה היה זה שער הזול. כן אמר לי מהר"ר נפתלי ברינגר נר"ו. וצ"ע).
שם 'והנה ראיה לזה' - עי' בגליון לקמן סימן מח מש"כ בזה.
שם ד"ה זהו שורה ה - צ"ל לאסור פסיקה.
בדף לג ע"א שורה ב 'ודו"ק' - מתחילת הסימן עד לכאן נכפל בסימן מח.
שם ד"ה אמנם שורה ח - צ"ל הריטב"א ז"ל".
שם סד"ה ומה - אלא שקשה ע"ז מדברי רב נחמן גבי קיראה (לעיל סג ע"ב) דהתם מיירי 'לזמן פלוני' וכמ"ש רש"י (שם ד"ה יהיבנא) ותוס' (שם ד"ה ואמר), ולא נותן לו מיד, ומ"מ שרי להוזיל ביש לו. ואפשר ליישב שדברי אאמו"ר נר"ו הם כדעת הרמב"ם שכל שקבע לו זמן, בכל גווני אסור, וכמ"ש במגיד במשנה (פרק י מהלכות מלוה ולוה סוף הלכה א), ולכן דעת הרמב"ם גבי קיראה היא (בפרק ט הלכה ו) דמיירי בדלא קבע לו זמן, ולכן איתנהו שרי, ואילו אשראי אסור מטעם דחשיב כקבע לו זמן וכמ"ש הרמב"ם (שם). ולכן אע"ג דגבי קיראה איתא בגמ' (סג ע"ב) שאם ממתין עד שיבוא בני או עד שאמצא מפתח מיקרי יש לו, מ"מ דעת אאמו"ר נר"ו לחלק בזה, שההולך לחלוב את עיזיו הוי מחוסר זמן טפי, ולכן אסור אי קרוב לשכר ורחוק להפסד, ובקיראה שממתין עד שיבוא בנו או עד שימצא המפתח, לא הוי מחוסר זמן כ"כ ושרי אפי' קרוב לשכר ורחוק להפסד. ודוחק. והנה אאמו"ר נר"ו אמר דברים אלו בדעת רש"י (שהביא הגרעק"א, שאמר שההולך לחלוב את עיזיו מיירי בקרוב לשכר ולהפסד), וכן בדעת הריטב"א המובא בשיטה מקובצת. והנה דעת רש"י (לקמן עב ע"ב ד"ה פוסק) היא שמותר לפסוק כשיש לו ולא יצא השער אפילו בפחות משער הלקוטות. והביאו אאמו"ר נר"ו להלן (סימן מט). וגם דעת הריטב"א בזה היא כדעת רש"י, כמ"ש בחידושיו (עה ע"א), והביאו הרב מחנה אפרים (הלכות מלוה ולוה דיני רבית ריש סימן כט), ואפילו מחוסר תיקון, ודלא כמ"ש התוס' (סג ע"ב סד"ה מהו) והרא"ש (סימן ס) דבמחוסר תיקון אסור להוזיל אפילו אם יצא השער. והנה בספר מחנה אפרים (שם) השוה דין מחוסר תיקון למחוסר זמן, ולפי זה אי אפשר לומר בדעת רש"י והריטב"א כדברי אאמו"ר נר"ו, דהרי לפי זה סתרי אהדדי, דהרי הם עצמם התירו אפילו במחוסר תיקון. אא"כ נאמר דלא כהרב מחנה אפרים, ונחלק בין מחוסר תיקון למחוסר זמן. א"נ אפשר דהכא (גבי ההולך לחלוב את עיזיו) הוי מחוסר זמן טפי ואסיר לכו"ע.
שם ד"ה ב"ב - צ"ל א. ב"מ ס"ד.
שם בע"ב שורה ג - צ"ל להפסד הוא, אמר.
שם ד"ה והתוס' שורה ג, בתוך הסוגריים - צ"ל לקמן ע"ב.
שם ד"ה והמהרש"א שורה ב מלמטה - צ"ל דכל כו' וטעמא.
שם ד"ה והגרעק"א שורה ה - צ"ל דאינו ניכר (כ"ה ברעק"א).
בדף לד ע"א שורה ב - צ"ל ההפסד דזולא (וכ"ה ברעק"א).
שם ד"ה וי"ל שורה א 'בהגהת אשר"י' - סימן טו.
שם שורה אחרונה - צ"ל פירש ר"י".
שם ד"ה ונראה שורה ו - צ"ל להשיגם לכן צריך.
בדף לה ע"א בסוף הדיבור הא' - עי' באוצר מפרשי התלמוד (עמוד תעג הערה כג).
שם ד"ה וי"ל שורה ג - צ"ל וכדאיתא בשו"ע סימן.
שם ד"ה אמנם שורה אחרונה - צ"ל לאחד מהשנים.
שם בע"ב שורה ב - צ"ל כדפירשנו לעיל.
שם ד"ה והנה שורה ג מלמטה - צ"ל לאפוקי מהיה.
שם ד"ה וכן שורה ו מלמטה - צ"ל גם בשטמ"ק.
בדף לו ע"א בדיבור הא' שורה א - צ"ל הריטב"א".
שם שורה ד - צ"ל בדעת הש"ך.
שם - וכ"ה ג"כ ברש"י (עד ע"ב ד"ה ופוסק) 'ופוסק עמו כשער הגבוה. אכולה מתניתין קאי'.
שם בסוף הדיבור - כאן שייך סימן מז.
שם בע"ב שורה ב מלמטה - צ"ל [שניהם אסורין].
שם שורה אחרונה , צ"ל דאי רבי.
בדף לז ע"ב ד"ה אבל שורה ג - צ"ל מצאתי בריב"ש.
בדף מג ע"א ד"ה והנה שורה ג מלמטה - צ"ל שהוסיף התוס'.
שם ד"ה והתוס' שורה ב - צ"ל חמשה בזוזא.
שם בע"ב שורה ו - צ"ל אחרים".
שם ד"ה ובהג"ה שורה ב - צ"ל וז"ל: "וכל.
שם שורה ד - צ"ל לו שרי.
בדף מד ע"א שורה ב - צ"ל וע"כ ל"ד.
שם בסוף הדיבור הא' - סברא זו כתבה גם הרב חוות דעת (סימן קעג ביאורים אות יא) בדעת הט"ז להלן.
שם ד"ה ונראה שורה ד - צ"ל ואין שומתו.
שם בע"ב ד"ה והנה שורה ג - צ"ל ול"ק ממתניתין.
בדף מה ע"א שורה ב - צ"ל המפתח מותר וי"א.
שם שורה ז - צ"ל מסתברא". ע"ש.
שם ד"ה וכתב שורה י מלמטה - צ"ל בהיכא שלית.
שם שורה ד מלמטה - צ"ל הי"א שפליג.
שם בע"ב ד"ה והוסיף שורה ד - צ"ל שרי דדילמא.
שם שורה אחרונה - צ"ל בזה". עכ"ל.
שם ד"ה וצריך שורה א - צ"ל ביאור אמאי "שאני.
שם שורה ד מלמטה - צ"ל הדיבור הופכו.
שם שורה אחרונה - ועי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (סימן קעג אות מ).
שם אות ב שורה אחרונה - צ"ל אסור". עכ"ל.
שם ד"ה ובביאור, שורה אחרונה 'סה"ת' - שער מו ח"ד אות ל ד"ה ויש מן המורים. וכן דייק מדבריו בגידולי תרומה שם.
בדף מו ע"א ד"ה וכוונת, שורה ב מלמטה 'כשלית ליה' - אלא ע"כ לומר דטרשא חשיב כלית ליה. וטעמא כדכתב אאמו"ר נר"ו לעיל בדף מה ע"א ד"ה וכתב. וכ"כ עוד לקמן בעמוד ב' בסוגריים.
שם בע"ב ד"ה ומש"כ שורה ו - צ"ל חשיב כיש לו.
שם שורה אחרונה - צ"ל ודו"ק).
שם ד"ה והנראה שורה ג - צ"ל ליה. כיון.
בדף מז ע"א סימן כו - סימן זה שייך לעיל לפני סימן י.
שם בע"ב ד"ה והנה קושית שורה ג - צ"ל מחזירין. ואי.
בדף נד ע"ב ד"ה ביאור שורה א - צ"ל התוס' ד"ה ונותן.
בדף נה ע"א ד"ה אמנם שורה אחרונה - צ"ל בטל". ע"כ.
בדף צ ע"א בסוף הדיבור הא' - ועיין לקמן סימן נג מ"ש בזה.
שם סימן מז - סימן זה שייך לעיל לפני סימן יט.
שם אות א שורה ד - צ"ל יקרא אי זולא (כ"ה בגמ').
שם בע"ב שורה ב - צ"ל דיצא השער (כ"ה בתוס').
שם ד"ה והמהרש"א שורה ג - צ"ל השער פוסקין.
שם בסוף הדיבור - עכ"ד המהרש"א.
שם בד"ה והנמוקי שורה א 'והנמוקי יוסף' - דף לה סע"א.
שם שורה ב - צ"ל הוא, כיון.
שם שורה ג - צ"ל תקפה נתבטל (וכ"ה בנ"י).
שם שורה ד בסוגריים - צ"ל ומה שמשתכר (כ"ה בנ"י).
שם שורה ב מלמטה 'בתוספתא' - פ"ו ה"ג.
בדף צא ע"א בדיבור הא' שורה ג מלמטה - צ"ל שלא היה (כ"ה בנ"י).
שם ד"ה ונראה שורה ה - צ"ל אז קפדינן.
שם בע"ב ד"ה ולפי שורה אחרונה 'הוא' - (המוכר).
שם סד"ה וצ"ע - לאו דוקא, דהרי כשפוסק בשער הגבוה היינו כשמקדים לו מעות, ואילו בטרשא הלוקח מאחר את תשלום המעות. אלא שכוונת אאמו"ר נר"ו היא דהאי טעמא דרב ששת בריה דרב אידי שייך נמי גבי פוסקין כשער הגבוה, דזיל בתר דידיה (הלוה) שמפסיד מכיון שאינו יודע מתי יהיה שער הזול כדלעיל.
בדף צב ע"א שורה א - צ"ל רב דיזפי בתשרי (כ"ה בגמ').
שם בע"ב ד"ה והנה שורה ט 'דמ"ש בגמ'' - דף סג ע"א בטעמא דרבה ורב יוסף.
בדף צג ע"א שורה ו - צ"ל המחיר והיית.
שם בסוף הדיבור הא' 'וע"כ נשאר בצ"ע' - תא"מ (שאין זו קושיית הרב מנחת שלמה ז"ל, אלא קושיית יבדל"א אאמו"ר נר"ו).
שם ד"ה והנה שורה ד מלמטה - 'והנמ"י' - הנז' בדברי אאמו"ר נר"ו לעיל.
שם בע"ב ד"ה והדברין שורה א - צ"ל והדברים תמוהים.
שם 'שתירוץ זה' - פי' תירוץ הרב מנחת שלמה ז"ל המובא לעיל בדף צב ע"ב.
שם ד"ה והנראה שורה ט 'שהרי יכול לקנות בשעת ההלואה' - צ"ע, שהרי אאמו"ר נר"ו לקמן (בסימן נ) הסכים כדעת מר"ן בב"י דטעמא דשקילא טיבותך פירושו שלכן מחשיבים כאילו שהמוכר קנה עכשיו את הפירות. ע"ש. ולכאורה לא שייך למימר כן הכא שהרי אין המוכר יודע אם יוזל, ולכן לא שייך לומר דחשבינן ליה כאילו קנה, שעלול מאוד לקנות ולהפסיד (כמ"ש אאמו"ר נר"ו לעיל דף צא ע"ב ד"ה ולפי).
בדף צד ע"ב ד"ה ונראה שורה ח מלמטה ' וקשה הא איכא חשש שמא יוזל' - דבר זה דחאו מהר"ר נפתלי ברינגר נר"ו, דאפילו אם נאמר דיוקרא וזולא שוים הם, עדיין יהיו מובנים דברי רש"י, דמכיון דקיבל עליה אחריות, ועי"ז מתרחק עוד יותר מההפסד, עי"כ מתקרב השכר, למרות שהיוקר שוה לזול.
שם בסוף העמוד - דברים אלו בהוספות נכפלו לעיל סימן יז.
בדף צה ע"א ד"ה ורש"י שורה ב מלמטה - צ"ל לא גזור".
שם שורה אחרונה - וכדברי רש"י שמותר לפסוק באיזה שער שירצה, כ"כ הריטב"א בחידושיו (עה ע"א ד"ה מתני'), והביאו הרב מחנה אפרים (הל' מלוה ולוה דיני רבית ר"ס כט).
שם ד"ה אבל בסוגריים - צ"ל סימן ס.
שם שורה אחרונה - וכן היא דעת התוס' (סג ע"ב סד"ה מהו). וכ"כ הרב מחנה אפרים (שם) בדעת הרמב"ם, ושכן דעת ר"י ורבינו הטור (סימן קעה).
שם בע"ב סד"ה וי"ל - וע"ע בדברי הרב פני יהושע, בס' אוצר מפרשי התלמוד (עמוד תעג הערה יב).
בדף צו ע"ב שורה ג - צ"ל בעלה ע"ב (ע"ב). כ"ה בב"י.
שם שורה ה - צ"ל איתא בעלה ס"ג (ע"ב) שהוא. כ"ה בב"י.
שם שורה ו - צ"ל דא"ל שקילא טיבותך (כ"ה בב"י).
שם שורה ז צ"ל אי הוו לי (כ"ה בב"י).
שם סד"ה ובבית - צ"ל אחמור ביה (כ"ה בב"י).
שם - ועי' בס' מלוה ה' (פ"ט הערה פא) שהוכיח כדברי מר"ן בב"י מדברי הראשונים.
בדף קב ע"א סד"ה ולפי - ועי' לעיל סימן מו מ"ש בזה.
בדף קד ע"ב סימן נה - סימן זה שייך לקמן לאחר סימן נט.
בדף קה ע"ב ד"ה ובגמ' שורה א בסוגריים - צ"ל עד ע"א.
בדף קח ע"ב ד"ה ב"מ - יש למחוק תיבת 'פלוני'.
בדף קיב ע"ב לפני סימן ס - כאן שייך סימן נה.
שם ד"ה והנה שורה ד 'וכ"מ בתוס' קדושין' - גם הרב קובץ שעורים (קדושין סימן עה) כ' דמדברי התוס' משמע דרבית דברים הוי מדאורייתא. [ובמש"ש להקשות ע"ד התוס', כבר קדמו בזה הרב נתיבות המשפט ז"ל (סי' עב, באורים אות טו). ע"ש מה שתירץ]. ובשו"ת מנחת פרי ח"א (סימן כו אות יג) כתב בשם הגר"ש רוזובסקי ז"ל [מח"ס זכרון שמואל ועוד] לדחות, לפי דברי הט"ז [ביו"ד סימן קיז אות א. וכ"כ הפמ"ג בספר גינת וורדים (כלל ע ד"ה עוד). ועי' במה שהאריך בזה בספר טהרת הבית ח"ב (עמוד יט). וע"ע בזה בס' שער בת רבים על ההפטרות (הפטרת אמור ביד השער) ובשו"ת חדות יעקב (חאו"ח סימן כ) ובשו"ת אגרות משה (א"ח ח"ו סימן יז אות ב) ובס' אהל דוד על נ"ך (ישעיה ס ז) ובאוצר הפוסקים (סימן כב סק"ד אות א ד"ה ולענין ובהערה שם) ובקובץ זכור לאברהם (תשנ"ז-תשנ"ח עמ' רצט בהערה) ולאאמו"ר נר"ו בס' אוצר הפרשה (תצא כג ד) ובקו' בית הלל (גליון כד דף קסז ע"ב)] דרבנן לא אוסרים דבר שמפורש בו היתר בתורה. וע"ע בתוס' (ב"מ סד ע"ב ד"ה ולא) ואכ"מ. ע"כ. וכ"כ הרב אילת השחר בחידושיו (קדושין ח ע"ב), והוסיף דאפילו לא נסבור חידוש הט"ז, הא מיהת כיון דרבנן אסרו, הרי דזה דבר מגונה, וזה נגד רצונו יתברך, אלא דהשאיר זה לחכמים לאסרו, ואין ראוי שהתורה תשבח זה, וא"כ אם אינו קונה משכון איך התורה מדגישה שזה הוגן שהעני יברכנו, וע"כ דקונה המשכון. ע"כ. ובדומה לזה כבר כתב בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ג ח"ב סו"ס קצ). ע"ש.
ונ"ל להצדיק את הצדיק דברי הרב קובץ שעורים, דליכא למימר כדחיית הגרש"ר ז"ל וסיעתיה, דהרי אפילו אם נאמר דבע"ח לא קונה משכון, מ"מ ליכא ראיה מהכא דרבית דברים בעלמא מותרת, די"ל דשאני הכא שהחזיר לו משכונו (ואע"ג דאין המשכון קנוי לו, מ"מ חסד גדול עשה עמו וכדמשמע מדברי התוס' בקושייתם, ואולי לכן התירה לו התורה לברך לבעל חובו), וא"כ חכמים היו יכולים לאסור רבית דברים בעלמא, כיון דלא מפורש בתורה איפכא. וגם לדברי הרב אילת השחר נר"ו, ליכא ראיה מהכא דרבית דברים אינה דבר מגונה, דאולי שאני הכא שגם מחזיר לו המשכון, וכנ"ל. משא"כ אי רבית דברים הוי מדאורייתא א"כ מסתבר יותר לומר דלא חילקה התורה. ובזה יובנו דברי התוס'. משא"כ אי רבית דברים הוי מדרבנן, אז בודאי לא היינו אומרים דאיכא בתורה להדיא איפכא. והט"ז אמר את דבריו דוקא כשמפורש בתורה איפכא.
ועינא דשפיר חזי להרב מנחת פרי נר"ו הנ"ל, שאחר שהביא דברי הגר"ש רוזובסקי ז"ל, הוסיף בזה"ל: אך התקשיתי בדבריו זה מכבר דאכתי מנ"ל לגמ' להוכיח מהפסוק שבע"ח קונה משכון, אדרבה נימא דהתורה התירה רבית דברים בתיבת "וברכך", וליכא הוכחה שקונה משכון. ע"כ. ולכאורה קושיא זו היא ע"ד הגמ' גם לולא דברי הגר"ש רוזובסקי ז"ל, דהרי הברכה הוי רבית דברים וכמ"ש התוס', וא"כ מהיכא תיתי דאתא קרא למימר דבע"ח קונה משכון, דלמא קרא אתא להתיר רבית דברים.
וע"פ דברינו אפשר ליישב, דכיון דאיכא לפרושי קרא באחד משתי פנים, או שבע"ח קונה משכון, או דהתורה הוציאה מן הכלל רבית דברים זו (דסתם רבית דברים אסורה מדאורייתא וכדברי הקוב"ש הנ"ל, ושאני הכא דאיכא גם המשכון שהחזיר לו, וכדכתיבנא לעיל בס"ד), יותר טוב לומר שהתורה לא חילקה בדין רבית דברים, ובע"ח קונה משכון.
ובעיקר דין רבית דברים אי הוי מדאורייתא או מדרבנן, עי' בס' ברית יהודה (פ"י סק"ג) ובס' טעם רבית (סי' קס אות יט) ובס' תורת רבית (פ"ד בירור הלכה אות א).
ושו"ר בס' מתורתן של ראשונים כאן שכ' ע"ד התוס' וז"ל, קשה הלא רבית דברים לא מיתסר אלא מדרבנן. ועיין שו"ת שמן רוקח (ח"ב סימן יח דף כא ע"ב ודף ט"ז וע"ד וקי"ז) דדבר שהתירה תורה בפירוש אין ביד חכמים לאסור, [ולפ"ז] א"ש דאי לא קני הוי רבית דברים, וא"כ יהיה היתר של רבית דברים מפורש בתורה ואין ביד חכמים לאסור, אלא ודאי דקני. ועיין בהשמטות שבסוף הספר, ועיין שו"ת חסד לאברהם מה"ת יו"ד סימן סא שהקשה השואל קושיא זו, ועי' מה שהשיב. ועשו"ת ברית יעקב ח"א סימן סב. עכ"ל. והספרים הנ"ל אמ"א. [ודברינו אלה נדפסו בעילום שם אומרם בס' רועה בשושנים על הל' רבית (סימן קס סעיף יא אות ב)].
שם אות ב שורה א - צ"ל פרק איזהו.
בדף קיג ע"א ד"ה והרמב"ם שורה ב - צ"ל ולוה הלכה יב) כתב וז"ל.
שם ד"ה והנראה - ומהר"ר שמואל דוד רובין נר"ו כתב במכתב לאאמו"ר נר"ו (מיום כה אלול תשנ"ח) שכעין דבריו בזה כתב גם בס' מרבה תורה (סימן קס ס"ק כז), וז"ל: דהטעם לאסור באינו רגיל להקדים לו שלום, מפני שהלוה חסר מכבודו והמלוה מתרבה כבודו, והוי רבית, אבל בהיה רגיל גם מקודם להקדים לו שלום מטעם שהמלוה איש מכובד שלא נגרע מכבוד הלוה כלום, וא"כ אף באומר להלוה בשכר מעותיו, לא חסר הלוה מכבודו, ולא ניתוסף להמלוה יותר כבוד ע"י אמירתו, וע"כ שרי. עכ"ל. והוסיף מהר"ר שמואל דוד רובין נר"ו: ולכאורה צ"ע על דבריו, שהאיסור להקדים שלום אינו מפני רבית כבוד, אלא מפני רבית דברים. ע"כ.
וכתבתי לו להשיב על דבריו [בירושלם, ה תשרי תשנ"ט], דהנה אם הלוה יאמר למלוה דברים של מה בכך או דברי קללה, האם יעבור על איסור רבית דברים, אלא בעינן דוקא דיבור של כבוד. וברור.
שם ד"ה אבל שורה יא - צ"ל שמברכו, כפי.
שם בסוף הדיבור - וכ"כ בשו"ת אהלי יעקב למהריק"ש (סימן קכו) ככל הדברים האלה. והביאו בספר מלוה ה' (פרק ח בטעם רבית אות כד ד"ה ובצאתי). עש"ב. וכ"כ מהרח"ל מייזליש, הובאו דבריו בשו"ת טוב טעם ודעת (ח"א סימן רד). ומהר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת (שם) דחה דבריו עפ"ד המדרש (רבה ר"פ נח פרשה לח): אמר רבי יוחנן, אם קדמך חברך בעדשים [כצ"ל], קדמנו בבשר, למה שהוא גמל עליך תחלה. ע"כ. ולפי"ז גדולה טובתו של המקדים, אף בהחזקת טובה. עש"ב [גם הקשה שם בזה"ל: אך אני תמה על רו"מ למה לא הרגיש דבר אחר על הב"י מ"ש שם בלשונו 'ועוד שלשון מחזיק לו טובה לא שייך על נתינת שלום', הנה זה אין לו הבנה וחיבור כלל, ולא ידעתי להולמו, וצ"ע. ע"כ]. ונ"ל לתרץ, דאין ראיה מהמדרש, דהרי הכא המלוה הוא שהתחיל בטובה במה שהלוה לו. וק"ל.
בדף קיד ע"א תחילת שורה ו - צ"ל למצוות.
שם שורה י - צ"ל איסור".
שם ד"ה והנראה שורה ד - צ"ל דבור כלשון.
שם בע"ב סד"ה ולמסקנא - וכן פסק בספר מלוה ה' (פרק ח סעיף יג).
שם סד"ה וה' - וע"ע לקמן בסימן סב השייך לכאן.
בדף קטו ע"א שורה יב - צ"ל כתב ש"אם.
שם ד"ה ודברים שורה ג - צ"ל לו בדברי חן וחסד.
שם ד"ה וגם - צ"ל שכתב "ומכל.
שם בע"ב ד"ה אמנם שורה א - צ"ל אוירבך בשו"ת מנחת שלמה ח"א (סימן כז אות א) שמותר.
שם שורה ג 'מילתא בטעמא' - וה"ד לעיל בסימן ס אות ג.
בדף קטז ע"א שורה ד מלמטה 'על דפי ספר' - וכ"פ בספר כרם שלמה (עמוד קז). וע"ע להרב נאמ"ן נר"ו בקובץ אור תורה (תשרי תש"נ עמוד טז). והובאו דבריהם בספר מלוה ה' (פרק ח בטעם רבית אות כה). עש"ב.
שם בע"ב ד"ה כתבו שורה ב 'למלוה כשהלוהו' - עיין בזה לעיל בסימן ס.
שם ד"ה ונ"ל שורה ח - צ"ל שהביא, מב"מ.
בדף קיז ע"א ד"ה וכבר שורה ו - צ"ל בשווי', ועל.
בדף קיח ע"א שורה ד - צ"ל אחרות, שמצוה.
שם ד"ה וע"כ שורה ג 'לעיל' - בסימן ס.
שם שורה ד - צ"ל תודה לך".
שם בסוף הדיבור - וכן פסק ככל הדברים האלה לעיל בחלק ההלכות (פרק א סעיף ג).
שם בע"ב שורה א בסוגריים - צ"ל סימן ע.
בדף קיט ע"א סד"ה וקצת - ואפשר ליישב דשאני רב אשי דטריד בגירסיה כל כך דאיכא חשש דלמא משתלי, משא"כ בשאר אנשים המכירין ונאמנין זל"ז מותר להלוות, דלא חיישינן לשכחה אלא דוקא כשיש אפשרות סבירה שאכן יארע כן. ושוב ראיתי שכבר כתב סברא זו בס' ראש יוסף למהר"י אישקאפה (ח"מ ר"ס ע), והאריך בזה. ע"ש.
שם ד"ה ולהלכה שורה ב 'ואתי שפיר' - וכן פסק בשו"ת יביע אומר (ח"ז ח"מ סימן ז). עש"ב.
שם בסוף הדיבור - וכן פסק עוד לעיל בחלק ההלכות (פרק א סעיף א).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה