שם הספר: חזון עובדיה - פרוזבול
מחבר: רבי עובדיה יוסף
דפוס: ירושלם תשס"ח
בדף יט ע"א סוף שורה יט - צ"ל להו.
שם ע"ב, בענין אי רש"י פרשן או גם פסקן - עי' במה שהאריך בזה מהרי"ח סופר נר"ו (מח"ס יחי יוסף ועוד) במאמרו בקובץ זכור לאברהם (תשנ"ז-תשנ"ח) בדעת מרן אי רש"י פרשן או פסקן. וע"ע בקובץ אגרות להחזו"א (ח"ג סימן טו), ובשו"ת עמק יהושע מאמאן (ח"ד בקו' שער יהושע שבסוה"ס מע' הר' אות א) ובשו"ת יחוה דעת ח"ה (בכללי השו"ע שבסוה"ס, אות ג), ודבריו חזרו ונדפסו בראש ספרו הליכות עולם ח"א. וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ט (חאו"ח סימן כא) ובס' ילקוט יוסף על פורים (עמ' תלב). ועי' בקו' דעה חכמה לנפשך (פר' בא תשע"ג דף כז סע"ב) שנראה דס"ל שרש"י פסקן. וראיתי למהר"מ מאזוז נר"ו בשו"ת איש מצליח (כרך ג' חאו"ח סימן טל ד"ה בס', דקי"ג ע"ב) שכתב וז"ל: ונראה שאע"פ שכתב מרן גופיה בב"י או"ח סימן יו"ד דרש"י פרשן הוא ולא פסקן, מ"מ הכא שזה מעשים בכל שנה, ודאי דפירושו מכוון לפסק הלכה, ולא אמרה מרן אלא במקרים שאינם נוהגים תדיר דאמרינן אילו איתשיל עלה לענין הלכה הוה דייק בה טפי, משא"כ כאן (בשיעור שברים) שזה נוהג בכל יום ראש השנה. עכ"ל. ונראה דמהר"ע יוסף ז"ל לא ס"ל כוותיה, מדכתב בשו"ת יביע אומר ח"ז (חאו"ח סימן כט אות ב) לענין טרימא דרש"י לא התכוון לפסק הלכה, והתם מעשים שבכל יום הוא. ובשו"ת צאן יוסף (סימן מז ד"ה עוד) כתב שרש"י אינו פוסק אלא מפרש. ע"ש. אולם מהר"ר ישמ"ח עובדיה (מח"ס ישמח לבב ועוד) בתשו' שנדפסה שם (סימן נ ד"ה ידידי) כתב שהיינו דוקא בדין היוצא מתוך פירוש רש"י, אבל כשכתב בפירושו דבר הלכה שלא מתוך פירוש הש"ס, בדרך פסק אמרה למילתיה. וחלק עליו הרב המחבר שם (בריש סימן נא). עש"ב. וע"ע בס' שלמא בעלמא (סימן ריא וסימן שח על דברי הש"ע סעיף כ"ה).
בדף צ סע"א, בענין ספיקא דרבנן לקולא אי הוי לכתחילה - ע"ע בשו"ת חזון עובדיה ח"א (סו"ס יג) ובשו"ת יביע אומר ח"א (חי"ד סימן ה אות יב) ובס' סנסן ליאיר השלם (עמוד ריט) ובס' שלמא בעלמא (י"ד ס"ס צא).
מחבר: רבי עובדיה יוסף
דפוס: ירושלם תשס"ח
בדף יט ע"א סוף שורה יט - צ"ל להו.
שם ע"ב, בענין אי רש"י פרשן או גם פסקן - עי' במה שהאריך בזה מהרי"ח סופר נר"ו (מח"ס יחי יוסף ועוד) במאמרו בקובץ זכור לאברהם (תשנ"ז-תשנ"ח) בדעת מרן אי רש"י פרשן או פסקן. וע"ע בקובץ אגרות להחזו"א (ח"ג סימן טו), ובשו"ת עמק יהושע מאמאן (ח"ד בקו' שער יהושע שבסוה"ס מע' הר' אות א) ובשו"ת יחוה דעת ח"ה (בכללי השו"ע שבסוה"ס, אות ג), ודבריו חזרו ונדפסו בראש ספרו הליכות עולם ח"א. וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ט (חאו"ח סימן כא) ובס' ילקוט יוסף על פורים (עמ' תלב). ועי' בקו' דעה חכמה לנפשך (פר' בא תשע"ג דף כז סע"ב) שנראה דס"ל שרש"י פסקן. וראיתי למהר"מ מאזוז נר"ו בשו"ת איש מצליח (כרך ג' חאו"ח סימן טל ד"ה בס', דקי"ג ע"ב) שכתב וז"ל: ונראה שאע"פ שכתב מרן גופיה בב"י או"ח סימן יו"ד דרש"י פרשן הוא ולא פסקן, מ"מ הכא שזה מעשים בכל שנה, ודאי דפירושו מכוון לפסק הלכה, ולא אמרה מרן אלא במקרים שאינם נוהגים תדיר דאמרינן אילו איתשיל עלה לענין הלכה הוה דייק בה טפי, משא"כ כאן (בשיעור שברים) שזה נוהג בכל יום ראש השנה. עכ"ל. ונראה דמהר"ע יוסף ז"ל לא ס"ל כוותיה, מדכתב בשו"ת יביע אומר ח"ז (חאו"ח סימן כט אות ב) לענין טרימא דרש"י לא התכוון לפסק הלכה, והתם מעשים שבכל יום הוא. ובשו"ת צאן יוסף (סימן מז ד"ה עוד) כתב שרש"י אינו פוסק אלא מפרש. ע"ש. אולם מהר"ר ישמ"ח עובדיה (מח"ס ישמח לבב ועוד) בתשו' שנדפסה שם (סימן נ ד"ה ידידי) כתב שהיינו דוקא בדין היוצא מתוך פירוש רש"י, אבל כשכתב בפירושו דבר הלכה שלא מתוך פירוש הש"ס, בדרך פסק אמרה למילתיה. וחלק עליו הרב המחבר שם (בריש סימן נא). עש"ב. וע"ע בס' שלמא בעלמא (סימן ריא וסימן שח על דברי הש"ע סעיף כ"ה).
בדף צ סע"א, בענין ספיקא דרבנן לקולא אי הוי לכתחילה - ע"ע בשו"ת חזון עובדיה ח"א (סו"ס יג) ובשו"ת יביע אומר ח"א (חי"ד סימן ה אות יב) ובס' סנסן ליאיר השלם (עמוד ריט) ובס' שלמא בעלמא (י"ד ס"ס צא).
ראה בספר ריח ליצחק (דף צה ע"ב) שטרי פרוזבול ממהר"ר אפרים לאניאדו ז"ל מארם צובא (מח"ס דגל מחנה אפרים ועוד). וראה בקובץ אבקת רוכל (גליון יד עמוד לג) שטר פרוזבול ע"פ מנהג מערב הפנימי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה