שם הספר: שלמי משה על שו"ע הלכות סוכה
מחבר: רבי משה שבות
דפוס: תשפ"ב
דף ג ע"א ד"ה ועיין, שורה ב – צ"ל מורה באצבע.
דף יח ע"א אות ה – ועיין למהרי"ח ז"ל בס' ידי חיים (אות ב) שכ', מקשים, והא אין מבטלין איסור לכתחילה וכו'. אי נמי, כיון שלא קצץ הענפים, ששורשם עודנו מחובר באילן, אע"פ שהענפים נתערבו בסכך ואין ניכרים, עכ"ז אם יאחז בשורשם ויזקפם, הרי הם נבדלים מאליהם מן הסכך ואין כאן תערובת. ע"כ. נ"ל כוונתו, דכיון שאם יאחז הענפים בשרשם יבדלו מן הסכך, א"כ אין ביטול זה ביטול גמור, ואין דיני ביטול חלים עליו, וצריך שיהיה הסכך רבה על ענפי האילן רק כדי שלא יהיו ניכרים.
ולכאו' קשה, דהרי מרן השו"ע לישנא ד"ומבטלן" נקט, ואיך אפשר לומר דלאו ביטול הוא.
ואפשר ליישב ע"פ מ"ש הרב מג"א ז"ל (אות ג) בשם הר"ן ז"ל, וז"ל: "והר"ן כ', אע"ג דאיסור שיכול להסירו אינו בטל, מ"מ הכי אגמרי' רחמנא למשה, בפלגא סגי, דפרוץ כעומד מותר, אלא דהכא כיון שהן מעורבין בעי רובא. עכ"ל. ואין כאן מבטל איסור. עכ"ד המג"א. והובא בדברי הרב המחבר כאן. מוכח מדבריו כדברי הרי"ח הטוב ז"ל, דלאו מדין ביטול אתינן עלה.
אולם אחר העיון נראה דדברי מהרי"ח ז"ל אינם תואמים לדברי הר"ן ז"ל, דהרי הר"ן ז"ל (סוכה ה' ע"א מדפי הרי"ף) טעמו הוא דמעיקר הדין פרוץ כעומד כשר, והכא כיון דאיכא תערובת, נתמעט חשיבות הכשר המתיר, ובעינן רובא כיון שאין המיעוט מבטל חשיבות הרוב. ע"ש. אולם לדברי מהרי"ח ז"ל ליכא תערובת הכא, דכתב דכיון דיכול לאחוז הענפים בשרשם ולזקפם ויבדלו אז מן הסכך, אין כאן תערובת כלל, וא"כ לדבריו הדרינן לעיקר דינא דפרוץ כעומד כשר ולא בעינן רובא. וצ"ע.
דף כה ע"ב סימן ח שורה ד – צ"ל בספר מלכים.
דף כח ע"א שורה ג – צ"ל הוצאת דרשו. וכן יש לתקן בעוד מקומות.
דף צג ע"ב ד"ה ועיי"ש, שורה א – צ"ל שכתב להכריע.
דף צה ע"ב ד"ה ועפי"ז, שורה א – צ"ל לאסור בחוה"מ. וכן להלן.
דף צז ע"ב שורה ט – צ"ל בפסקים והערות.
דף קכ ע"ב ד"ה ועפי"ז, שורה א – צ"ל כתב החזו"א.
דף קלב ע"א ד"ה יש, שורה יא – צ"ל אין סתירה.
דף קלה ע"א ד"ה שוב, שורה א – צ"ל סוכת חיים.
דף קנה ע"ב שורה ד מלמטה – צ"ל סוכה הויא.
דף קנו ע"א ד"ה בענין, שורה ב – צ"ל חלק ממה שנמצא.
דף קסב ע"א סימן סו – עי' במה שביאר בסוגיא זו בס' ארץ חיים למהר"ח סתהון (במאמר 'כיבוד אב' שבראש הספר).
דף קעז סימן עא בכותרת – צ"ל לשם צל.
דף קעח ע"ב שורה ד – צ"ל ולאו דוקא.
דף קפא ע"ב שורה ה מלמטה – צ"ל במהדורה חדשה.
דף קפה ע"ב שורה ב מלמטה – צ"ל שרגא המאיר.
דף קצה ע"א ד"ה ועיין בספר, שורה ג – צ"ל נ"מ ביניהם.
דף רא ע"ב ד"ה ואח"ז – צ"ל בהעמק שאלה.
דף רטו סע"ב – כנראה כוונת הרב המחבר היא לדברי הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג (הלכות מגילה דף צז ע"ב) דלכתחילה לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא. ועי' בזה בערך השלחן (י"ד ס"ס קי) ובשו"ת חזון עובדיה ח"א (סו"ס יג) ובשו"ת יביע אומר ח"א (חי"ד סימן ה אות יב) ובספר חזון עובדיה על פרוזבול (דף צ סע"א) ובס' סנסן ליאיר השלם (עמוד ריט) ובס' רועה בשושנים (י"ד סימן צז סוף אות ח).
דף רלא ע"א אות ד שורה ב – צ"ל חוט שני.
דף רסב ע"א ד"ה ובשו"ת, שורה ב – צ"ל הכריע שבלילה.
דף רסו ע"א אות א שורה ג – צ"ל חיוב דילפינן.
שם ד"ה עפי"ז, שורה א – צ"ל מורה באצבע.
דף רעא ע"א ד"ה בביאור, שורה ב – צ"ל שלמי משה.
דף ערב סימן צח – הנה בכיו"ב דן בשו"ת יביע אומר ח"י (חאו"ח סימן ז ד"ה ונראה) וז"ל: ונראה לי שהמאריך בסעודה שלישית עד לאחר צאת הכוכבים, כל הברכות שבתוך הסעודה, וכן ברכת המזון שלה, הכל עולה לחשבון מאה ברכות, שמכיון שיש מצוה להוסיף מחול על הקודש, הכל נמשך אחר יום השבת. ולא מבעיא לפמ"ש הט"ז (סימן תרסח) שהמקבל עליו תוספת יום טוב ביום הושענא רבה, נעשה כדין לילה אף להקל, ורשאי לאכול מבעוד יום חוץ לסוכה. ואין חילוק בין אחר קבלת יו"ט של שמיני עצרת לבין יום המחרת. ע"ש. שאף כאן כיון שהאריך בסעודת שבת משום מצות תוספת, הכל נמשך אחר השבת. אלא אף לפי דברי המהרש"ל [בתשובה (סימן לח)] שמחמיר בזה, וס"ל שהסעודה של ליל שמיני עצרת צריכה להיות בלילה אחר צאת הכוכבים. והסכימו לדבריו האחרונים. וכ"כ הרב אליה רבה, והברכי יוסף (שם סק"ה), והערך השלחן (סק"ד) [והרב דגול מרבבה. וכ"כ בכף החיים (אות י), והביא שכ"כ גם במטה משה (סימן תתקע) וב"ח ומג"א (אות ג) וחמד משה וחיי אדם (כלל קנג אות ה) ובן איש חי (פרשת וזאת הברכה אות יג) ומשנ"ב (אות ז). וע"ע בחכמת שלמה]. וע"ע בשו"ת זכור לאברהם אביגדור (חאו"ח סימן נו) ובשו"ת בנין עולם (חאו"ח סימן ז) ובשואל ומשיב מהדו"ב (ח"ב סימן ט בד"ה והנה בהא דאמרו וכו') ובשו"ת חבלים בנעימים ח"ג (סימן ט) ובשו"ת מנחת אלעזר ח"א (סימן לג) ובשו"ת משנה שכיר (סימן קטז). ע"ש. מ"מ לענין חשבון מאה ברכות במוצ"ש, כל זמן שהוא ממשיך בסעודה של שבת משום תוספת מחול על הקודש, נמשך הדבר אחר יום השבת, וכיומא אריכתא דמי, ועולים לו לחשבון מאה ברכות. ע"כ. ושוב כתב שכדבריו כתבו בנזירות שמשון (סימן מו על המג"א אות ח) ובשו"ת שבט הלוי ח"ה (חאו"ח סימן כג), ודלא כמ"ש בשו"ת בצל החכמה ח"ד (סימן קנה אות יד) ומהרש"ז אוירבך בס' הליכות שלמה (פרק כב עמוד רעא). ע"ש.
וכ' בס' שלמא בעלמא (סימן תרסח) שמכיון דרוב האחרונים פסקו כמהרש"ל, א"כ אין לנו אלא הא דרב צלי של שבת בע"ש, ולשאר דברים אין התוספת מועילה, ומאי שנא אמירת מאה ברכות מאכילה בסוכה דאף לאחר קבלת יו"ט עדיין נחשב לסוכות. וצ"ע. ואע"ג דלענין הזכרת מעין המאורע אזלינן בתר תחילת הסעודה, היינו משום דבהמ"ז אומרים על מה שאכלנו בסעודה ואין להפריד את בהמ"ז ממנה, משא"כ לענין מאה ברכות שאינם תלויים כלל בתחילת הסעודה. ולכן העיקר כמהרש"ז אוירבך והרב בצל החכמה, דאמירת מאה ברכות היינו דוקא ביומו ותו לא [ועתה ראיתי מש"כ בס' טהרת הבית ח"ב (סימן יג אות ב בהערה), והוא סיוע להנ"ל. וע"ע למר בריה בס' הלכה ברורה ח"א (סימן יח שעה"צ אות ו) בשם הרב ערך השלחן (סימן תפט סק"ט), ובשו"ת רבבות אפרים (ח"ז סימן קפא), ובקובץ נזר התורה (אלול תשע"ז דף שע ע"ב ובעמוד תסט אות ו), ובשו"ת בנין אב (ח"ד סימן ה, ודבריו חזרו ונדפסו בספר בנין אב על שבת עמ' מו-נא), ובס' אש התורה (ח"ב עמוד רסג בסופו), ובס' קובץ שיעורים השלם (פסחים עמוד שדמ הערה א)].
דף רצה סימן קה – עיין בזה באורך בקו' הפסקים לאאמו"ר יחשל"א, ונדפס גם בס' אהלי שם א"ח ח"ה.
דף רצז ע"ב ד"ה שוב, שורה א – צ"ל סוכת חיים.
דף ש ע"ב ד"ה עוד – ע"ע בס' פריו יתן (ח"ב סימן מג אות ד ואות יא).
דף שז סימן קח בכותרת – צ"ל חולים ומשמשיהם.
דף שכג ע"א שורה ד – צ"ל וסבירא ליה. וכן בעוד מקומות.
דף שע אות כח – לכאורה צ"ע, שכן מר"ן בש"ע (סימן תרלט ס"ב) כתב : ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים, הרי זה משובח.
ואולי הכוונה למה שכתב בס' ניחוחה של תורה (עמ' רל) וז"ל: בדבר הנוהג שנתפשט אצל כמה בני תורה יקרים לחפש חומרות, בסוברם שכך קיבלנו מרבותינו זצוק"ל, אמר מרן ראש הישיבה [מהרמ"ש שפירא] שליט"א בשיחתו לפני בני הישיבה הקדושה כהאי לישנא: בטעות נשתרשה דעה כאילו גדולי ישראל נהגו בחומרות, אך מה אעשה ולא ראיתי כן לא אצל אבותי ולא אצל רבותי ז"ל, אשר דקדוק ההלכה עד קצה גבול היכולת ראיתי גם ראיתי אצלם, אך חומרות בתורת חומרות לא ראיתי מעולם. ע"כ. וראיתי למהר"נ קמנצקי ז"ל שהביא כמה דוגמאות שבליטא ראשי הישיבות לא ראו בעין יפה את המחמירים בהלכה. וע"ע בקובץ כאיל תערוג (גליון ר דף לב ע"א אות קנט). גם עי' בשיחות הר"ן (אות רלה) מה שהאריך נגד החומרות. וע"ע שם (אות ל) ובשיחות מוהרא"ש (חי"א עמוד קא).
והנה מש"כ בס' ניחוחה של תורה לכאורה אינו מובן, שכן החומרות בדרך כלל הינם החשש לדעת המחמירים בהלכה למרות שיש למיקל בה על מי שיסמוך, ומדוע לבטל מנהגם. ואם כוונתו לחומרא דאתי לידי קולא או לחומרות המביאות את האדם לידי מרה שחורה (וכמ"ש בשיחות הר"ן הנ"ל), היה לו לבאר דבריו דדווקא בכה"ג לא יחמיר. ועי' למהר"י הלוי בס' פת לחם (סימן א אות טו) שכ' לענין כשרות המאכלים ש"לעולם יתפוס צד המחמירים לעצמו" [ועי' בהקדמת ס' פת לחם הנ"ל הנד"מ (עמ' יב)]. ובס' בית אל (דיני חדש אלול אות כט, בדפו"ר דף ט ע"ב) כתב בשם הרב אות היא לעולם (ח"א דקט"ז ע"ב) שראוי לאדם להחמיר על עצמו בכל מילי ללכת אחר סברת המחמיר. ע"ש. וע"ע לאאמו"ר נר"ו בס' אוצר פסקי רפואה (סי' ח) ובס' הליכות שלמה על תפילה (בהקדמה עמוד יז). ועי' בס' ניחוחה של תורה גופיה שם (עמ' ריב) שהביא חומרא בחיפוש כהנים לנשיאת כפיים.
וכ' עוד בס' ניחוחה של תורה בהמשך דבריו בזה"ל: ושגור בפי מרן ראש הישיבה שליט"א לספר מה ששמע ממרן הגרי"ז זצ"ל (מח"ס חידושי מרן רי"ז הלוי), שפעם שהה עם אביו מרן הגר"ח זצ"ל בוורשא ושתה מים מחוץ לסוכה, וכמה חסידים נשתוממו ממראה זה לראות את ר' וולוועל בנו של ר' חיים אשר ידוע היה כמחמיר גדול, עומד ושותה מחוץ לסוכה, ואכן ניגשו אל ר' וולוועל ושאלוהו: היתכן? מששמע אביו ר' חיים זצ"ל את תלונותיהם על בנו, זעק אליו ואמר: וועלוועלע, וועלוועלע, אל תשים לב לדבריהם, אם לפי עיקר ההלכה אין בזה איסור, יכול אתה להמשיך לשתות. ע"כ.
והנה כ' מהרי"ח סופר בכף החיים (אות לז) ע"ד הש"ע כאן: כ"כ הרמב"ם פ"ו מה' סוכה ה"ו. והרב צידה לדרך כתב דחומרא יתירה היא. וכ"כ משם מהרי"ל. ברכ"י אות ו. שע"ת. והגם דמשנה שלימה היא (סוכה כו ע"ב) ולר"ג שני כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה, ומפרש בגמ' משום חומרא, י"ל דהרמב"ם מפרש דהחומרא היא גם בשביל המים, והצל"ד מפרש דוקא בשביל הכותבות ולא בשביל המים. ומ"מ כיון שכ"כ הרמב"ם והש"ע ושאר האחרונים הכי קיימא לן. ע"כ. ושו"ר בעיתון יתד נאמן (מוסף שארית ישראל, סוכות תשס"ה, עמ' ד) שמהרא"מ שך ז"ל (מח"ס אבי עזרי ועוד) שתה תה חוץ לסוכה, ואף באכילת פירות לא הקפיד, ואמר שכן ראה אצל רבותיו. ועי' בס' ילקוט יוסף על פורים (דף תשנב סע"א) בשם ספר חשוקי חמד (סוכה י ע"ב)
ובעיקר הענין כ' בס' שלמא בעלמא (סימן תרלט) דאמאי חומרא יתירה היא, והרי כתבו הפוסקים שאפילו לטייל ולשוחח יעשה בסוכה (עי' בש"ע ס"א ובמשנ"ב אות ב), ומ"ש שתיה שאין צורך לישב בסוכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה