שם הספר: תורת מראכש (כולל: תשובות חכמי מראכש, שו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים, תקנות מראכש, כתבי רבי שלמה עמאר, פריו יתן ח"ב)
מו"ל: מכון פי ישרים
דפוס: פאנאמא תשפ"א
במבוא עמוד י בערך מו"ה יצחק דלויה - דברי תורתו ותולדותיו נדפסו בס' תורת משפחת דלויה. וראה גם להלן (תשובות חכמי מראכש ס"ס פד).
שם בערך מו"ה משה דלויה - צ"ל בשנת תק"ט.
וראה עוד עליו בס' תורת משפחת דלויה (עמוד עג).
שם עמוד טז בערך מו"ה משה הלוי לנדא אשכנזי בסופו - דברי תשובת נר מערבי נדפסו גם להלן (תשובות חכמי מראכש סימן טז). ע"ש.
שם עמוד יז בערך מו"ה מסעוד למעלם 'סימן כא' - אולם ראה במש"כ בס"ד בגליון להלן (בתשובות חכמי מראכש דף נב ע"ב).
שם עמ' יח בערך מו"ה רפאל מור יוסף - צ"ע, שכן אם נפטר בשנת תרס"ד בן ס"ד שנים, א"כ לא נולד בשנת תרמ"א.
והשיב לי על זה הרב המו"ל נר"ו: יש טעות סופר בשנת הפטירה, כמדומני נפטר תש"ה.
שם עמוד כב בערך מו"ה יעקב פינטו בן יצחק - חיבר גם ספר שושני יעקב. ועי' במבוא שם תולדותיו בארוכה.
שם עמ' מז סוף הערה נח - להלן (כתבי רבי שלמה עמאר עמוד יז).
שם עמ' נד ד"ה נכדו - ראה עוד עליו בקובץ מן הגנזים (חלק טז עמוד שצח והלאה).
שם, 'נשא את בתו של כמוהר"ר אלישע בן וואעיש רבה של אזמור' - כל זה טעות (הערת הרב המו"ל).
שם עמ' נה אות ה - כל המוסגר נמחק כיון שכבר התברר שהמחבר של אותו כתב יד מספריית בר אילן הוא רבי יעקב בן עטר ולא רבינו (הערת הרב המו"ל).
בתשובות חכמי מראכש דף א ע"א סימן א - דברים אלו הוזכרו בס' מלכי רבנן (דף פו ע"ג ערך מהר"ר מרדכי בן שטרית ודף צט ע"ד ערך מהר"ר סעדיה ה"ן שעיה). וכתב שמהר"ר מרדכי בן שטרית היה חבר עיר באיזה מקום במערב ושמהר"ר סעדיה ה"ן שעיה היה חבר באיזה כפר במחוז מראקס.
שם דף ב ע"א שורה ב - לאחר תיבת 'דמתייבמת' צריך להיות פסיק בלבד.
שם שורה ד שכל חודש משלושים יום ולא בסדר החדשים - ובבית שמואל (אות ה) כתב שכן גם דעת הרשב"ש. ע"ש. וכ"כ בהגהות רעק"א שם בשם הרב בית יהודה (המנהגים יולדת שבסוף הספר) בשם רבו. וראה בביאור הגר"א (שם אות יג).
שם שורה ה בשם תשובת הרשב"ץ - היא תשובת הרשב"ש (סימן תקיג) שהובאה בבית יוסף (סימן קנו בהוצאת מכון ירושלם סעיף ד הב'). וראיתי בש"ע ובית שמואל הוצאת ראש פינה, שבהוצאות הישנות היה כתוב הדבר בטעות בשם הרשב"ץ. וראה בהגהות והערות שם (אות כט) שהריב"ש לא ס"ל כהרשב"ש בזה. ומור"ם בהגה (סעיף ד) הביא דברי הרשב"ש. ובפתחי תשובה (אות ט) כתב בשם שו"ת פנים מאירות (ח"ב סימן מה) דמאן לימא לן דלא עבדי הספרדים בהא כדברי רמ"א. ע"ש. וקילסו מהר"מ מאזוז נר"ו בקונטרס בין השמשות הנדפס בסוף ספר משנה ברורה עם הגהות איש מצליח ח"ג (מהדורה שניה דף פט ע"ב בסוף הדיבור הא'). ע"ש.
שם ד"ה אמר - בדברי הרב משפט וצדקה ביעקב יש להעיר כדלהלן:
- במש"כ בסד"ה ובנדון, שאפילו לסברת י"א אסורה להתיבם וכ"ש לסברת מרן - לכאורה איפכא הוא, שמותרת להתיבם כיון דלא מלאו אפי' ח' חדשים (הערת מהר"ר אליהו אדמוני נר"ו).
- במש"כ בד"ה ופשוט, דבעינן שבעל ופירש - עי' בהערות הרב המגיה לש"ע הוצאת ראש פינה (בשולי הדף) שהביאו דברי הרב חמדת שלמה והרב בית מאיר בענין זה.
- במש"כ בד"ה מסקנא בשם ר' סעדיה בן שמייה - צ"ל בן שעיה. וכמובא בתשובות חכמי מראכש שם ובס' מלכי רבנן הנ"ל (בערכו).
- במש"כ שם שהשואל לא ידע לסדר השאלה - הנה הרואה יראה בלשון השאלה בתשובות חכמי מראכש שיש סוגריים מרובעות, וכנראה הוא ממה שנחסר בשאלה ששאלו לחכמי מראכש והושלם משו"ת משפט וצדקה ביעקב.
שם ע"ב ד"ה ומה - יש להבהיר שמר"ן שהתיר אמירה לגוי בדבר שהוא משום שבות היינו דוקא במקום מצוה. ומש"כ להלן (סד"ה ואפילו) להחמיר, היינו שלא במקום מצוה. וא"כ צ"ע דברי הרב הכותב דארכביה אתרי ריכשי, ויש להגדיר האם נידון דידן הוא מקום מצוה או לא. ומה שנראה מדברי הרב הכותב דטחינה דאורייתא, יש להעיר מדברי מר"ן בש"ע (סימן תמה ס"ב) דבי"ט הוי מדאורייתא, וראה עוד בס' עושה שלום על הליכות עולם ח"א (ש"א פרשת במדבר אות ח הב'). ואם נאמר דהוי דרבנן א"כ הוי שבות דשבות, ואם הוא לצורך מצוה שרי.
שם דף ג ע"א הערה ג - וכן הוא בביאור מהרא"ח (סימן צט אות כ) בשמו. וראה במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף ה ע"ב ד"ה גם 'וכמהר"ר אברהם ישראל' - נראה שהוא הנזכר בס' מלכי רבנן (דף י סע"א). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף ו רע"א - וכ"ה גם בפס"ד ממהרח"ד סירירו ומהר"ר רפאל אהרן מונסונייגו ומהר"ר יהונתן סירירו שהובא בשו"ת הלכה למשה למהרר"מ אלבאז (ח"מ סוף סימן קמ). ע"ש.
שם ע"ב ד"ה אמר - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך רוב אות ט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף ז ע"א ד"ה אחר, שורה יד - וראה בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך חליפין סוף אות א) שהביא דברי הרדב"ז בתשובה (ח"ב סימן תרסד) דלא אמרינן שאין מטבע נקנה בחליפין אלא כגון שיש מטבע במקום פלוני ורוצה להקנותו, אבל מי שקנו מידו שניתן לו כו"כ מהני.
שם שורה כג, הביא דברי מור"ם (סימן ריב ס"א) - גם להלן (דף שז ע"א) הובאו דברי מור"ם אלו להלכה. וראה במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם שורה כז - צ"ל סימן רט.
שם שורה ל 'דהלכה כי"א בתרא' - וכן נראית דעת ביאור מהרא"ח (סימן רמא אות טו). ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. וראה עוד בביאור מהרא"ח (סימן רז אות מב). וכ"כ בפתחי תשובה (סימן רמא אות ה) בשם שו"ת עבודת הגרשוני (סימן קיד). ע"ש. וגם בהגהות רעק"א (סימן רמא ס"ד) ובספרו כתב וחותם (ע"ד הש"ך שם אות ו) ציין בזה לדברי הרב עבודת הגרשוני. גם בשו"ת הלכה למשה למהרר"מ אלבאז (סימן קלט) הביא להלכה דברי הרב עבודת הגרשוני. ע"ש.
ובעיקר הכלל איך פוסקים בי"א וי"א - ראה עוד להלן (שו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים סימן ב ובהערת הרב המגיה אות ה).
שם ע"ב שורה ב 'ובאסמכתא קיי"ל דקנין בבד"ח אפילו לא אתפיס מהני' - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אסמכתא סוף אות יא), ובשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן רכו), ובשלמא בעלמא (בחוקותי כו ג).
שם שורה יב - ובביאור מהרא"ח (אות ח) הביאו.
שם - צ"ל שהמוכר יודע.
שם שורה טו 'כבר הקשה אותה הרב ט"ז' - ועי' בהגהות אמרי ברוך (סימן רמא סמ"ע אות יג).
שם שורה כב 'גם להריב"ש' - ועי' בכסף הקדשים (סימן רט סוף סעיף ב).
שם שורה כח 'בין מעות' - וכן מוכח מדברי מור"ם בדרכי משה (סימן רג סוף אות ג) שהביא דברי הרב תרומת הדשן גבי הדין שאין מטבע נקנה בחליפין.
שם סד"ה תשובת - אולי כוונת התלמיד חכם היא שאין לומר כיון שביאר רש"י דטעמא שאין מטבע נקנה החליפין הוא משום דהוה ליה כדבר שאינו מסוים, א"כ אנן דקיימא לן שקונה בדבר שאינו מסויים ה"ה דקונה מטבע בחליפין. זה אינו, שכן לית מאן דפליג דמטבע אינו נקנה בחליפין כדאיתא בש"ס (בבא מציעא מה ע"ב), ובב"י ביאר בשם הר"ן הטעם דמטבע אינו נקנה בחליפין משום דהוי כאותיות שאין גופן ממון. ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רג אות ד) שהסמ"ע (אות ד) כתב כטעם זה.
שם דף ח ע"א סוף סימן ו - יש להעיר בזה מתקנת הקדמונים שאם השתתפו מחמת מחלוקת אינה שותפות, והובאה בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות ב). ובנידון דידן השתתפו מחמת מחלוקת, וכמו שכתב הרב זכות אבות הנז' בפנים.
שם ע"ב ד"ה טופס, במנהג מראכש שיכולים לעשות גוד או אגוד בשכירות אבל לא בקניה - וכן הובא מנהג זה בביאור מהרא"ח (סימן קעא אות ה). ועי' בהערת הרב המגיה שם.
שם דף יא ע"ב סד"ה מצד - גם בביאור מהרא"ח (סימן רל אות ד) הביא דברי פרח מטה אהרן אלו.
שם דף יט רע"א 'ראובן אוחנא' - עיין עליו בהקדמת ספר טובת מראה מהדורה שניה.
שם דף כא ע"ב ד"ה שוב, שורה ו מלמטה - צ"ל דקא משתמיט.
שם דף כב ע"א שורה ו - נראה דצ"ל עומאר שהיה ממונה.
שם ד"ה ועוד, שורה ב מלמטה - צ"ל אם נמצא (וכן הוא בש"ע).
שם דף כג סע"ב - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רכו אות יא).
שם דף ל ע"א ד"ה וס"ל הא', שורה ו 'ר' ימין' - ראה להלן (חפץ נחמד וגנת ורדים סימן קא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם 'מא נכתבלסי למא' כא תחב תחרקני' - לפי הפשט תרגומו הוא: לא אכתוב לאף אחד (המילה למא' צריכה עיון מה הכוונה), אתה רוצה לשרוף אותי (הי' רותם טימסטית נר"ו).
שם ע"ב ד"ה תשובה, דמודעא על פה מהני - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רה אות י) בשם הרב יעב"ץ. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם שורה ו מלמטה 'משם בארה מדברי הרב ב"י' - וכן פסק מור"ם בהגה (סעיף ה). וכתב בבאר הגולה אות ל) שכן הוא אפילו לדעת רבינו יונה. וכן פסק בביאור מהרא"ח (אות יא).
שם דף לא ע"א ד"ה ולענין, שורה ב 'ר"ה' - סעיף א.
שם ד"ה וס"ל, בדין נשבע על המתנה - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מודעא אות ז).
שם שורה ז מלמטה 'למ"ש' - ר"ל למה שיועיל. ובס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קצט ד"ה קנין אי) כתב שכן נהגו לכתוב. ועי' בשו"ת חיי עמרם (ח"מ סימן ז) מתי מועיל לשון זה. ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך קנין אות כז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם בסוף העמוד, בענין מודעא שלא נעשית במאמר בית דין - ראה עוד בזה להלן (דף לג ע"א ד"ה ואין), ובשו"ת רבי דוד צבאח (עמוד ריח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ע"ב שורה ו "וכמ"ש מר"ן" - וכן פסק בביאור מהרא"ח (סימן רה אות ג).
שם דף לב ע"א שורה ה מלמטה - צ"ל שם הרב כסף משנה ופירוש ניתן ליכתב לדעת רבינו דכי מבטלי זביני וכו' להחזיר הדמים, אי נמי האי ניתן ליכתב (וכ"ה בכס"מ). וראה במקורות וציונים על הרמב"ם הוצאת פרנקל שם.
שם ע"ב בדיבור הא', בטעות שבדברי הסמ"ע - וכן העיר בביאור מהרא"ח (סימן רה אות כו). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף לג סע"א 'ראובן אוחנא' - עיין עליו בהקדמת ספר טובת מראה מהדורה שניה.
שם ע"ב ד"ה ובנייר, שורה א 'ח"א סימן יט' - ע"ש. ובהנד"מ הוא בחלק חושן משפט סימן פד. ושם בסוף הדברים יש טעות בדברי הרדב"ז סימן נד, שפוענח הראשי תיבות 'נדון דידן', אולם הוא סימן נד.
שם דף לד ע"א ד"ה זו - וראה בביאור מהרא"ח (סימן רה אות כג) דכשמוחזק בכך אמרינן דגזים ועביד. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם שורה ו - צ"ל ח"ב סימן מח.
ודברי הרב אבני שיש הינם בספרו הנד"מ חלק חושן משפט סי' פב-פג. ומכאן נראה דלא כמ"ש הרב המגיה שם (אות קמ) שצ"ל הרש"מ, שכן כאן מבואר שהוא הר' שמואל סונבאל.
ונראה שיש ט"ס כאן, והכוונה למודעה של מנחם ן' אצאייג, והמעשה מובא בשו"ת נר מערבי (ח"א סימן קכו), והדברים חזרו ונדפסו בס' תורת משפחת דלויה (עמוד שנא). עש"ב. וראה סיכום מעשי הר' שמואל סונבאל בקובץ זכור לאברהם לזכר ר' אברהם אלמאליח הנדפס בירושלם תשל"ב (עמוד מז). עש"ב [והמכתב הנדפס שם מכתב יד חזר ונדפס בס' קהילת צפרו (ח"א סימן קיח). ובס' תהלה לדוד למהר"ד ן' חסין (מהדורת לוד תשנ"ט בסוף הספר עמוד לה) הובאו עוד מקורות שדנו בר' שמואל סונבאל. ועי' בקטלוג אהל חיים (כרך א דף סו ע"ב) על הגהות לספר הכוונות שהועתקו עבור ר' שמואל סונבאל. וראה בס' תורת משפחת דלויה (עמוד שעה והלאה) מעשה נורא שאירע עמו. ומה שכתב בקובץ זכור לאברהם שם על חכמי משפחת סונבאל, ראה עוד בס' אוצר המכתבים (ח"א סימן קמה). וע"ע במש"כ בס"ד בגליון ספר מלכי רבנן (דף צט ע"א)].
שם דף נא ע"א שורה א - תקנה זו לא מופיעה להלן בתקנות חכמי מראכש.
שם שורה טו מלמטה - צ"ל דודון, ור'.
שם שורה יב מלמטה - לכאורה צ"ל ברוך לג'ראבלי. אולם העירוני אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו שנראה לו שאין צורך בתיקון זה, שכן בדוך הוא כינוי למרדכי, וכמ"ש בשו"ת ויאמר יצחק (א"ה סימן קפא).
שם שורה ז מלמטה - צ"ל יחיד מהקהל הנ"ל.
שם דף נב ע"א - להלן תרגום כמה מהמילים: וקאל - ואמר, אין - ש, הווא - הוא, חצאר - הפסיד, מנאיין - מאיפה, כאן - היו, עבאוו - לקחו, מאיפה לקחו (הי' גד אדהאן נר"ו).
שם ע"ב שורה א - צ"ל בצדקה. וסימן השנה הוא תכוננ"י בלבד, וכמ"ש לעיל (במבוא עמוד יא ועמוד יז).
שם שורה ד - נראה דצ"ל הר' מכלוף בן כה"ר מסעוד למעלם, וכמו שתוקן גם בסוף הדיבור הבא. כן נראה ממש"כ להלן סד"ה וס"ל הב'.
שם שורה אחרונה 'פ"ק' - דף ט ע"א.
שם דף נג ע"א שורה ט - צ"ל ומיקרין השער (וכ"ה בנמק"י).
שם בדיבור הא' שורה ב מלמטה 'בטלה הסכמתם' - אולם בביאור מהרא"ח (סימן ב אות ד וסימן רלא ריש אות ג) הביא דברי הרב באר הגולה (סימן רלא אות ש) בשם מר"ן בכסף משנה (פי"ד מהלכות מכירה הי"א) בשם הריב"ש דבתקנות אנשי העיר אפילו בלא אדם חשוב נמי, וכן נראה מדברי הרמב"ם (שם) שלא הזכיר דין זה של חכם חשוב רק בבני אומנויות.
שם ע"ב שורה ב מלמטה - צ"ל קדם או דרצו.
שם דף נד ע"א בדיבור הא', שורה ה מלמטה - צ"ל שנהגו בעיר.
שם דף נה ע"א ד"ה וס"ל הב', שורה ב - צ"ל וס"ל נמ"ך.
שם ע"ב שורה ה - בענין אי אמרינן קנין אין כאן שבועה אין כאן, ראה בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך קנין אות כז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף נז ע"א ד"ה וב' - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך טובי העיר אות ג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ד"ה והנה 'סילוק סכנה ונזק' - ודברי מהריב"ל הובאו להלכה בביאור מהרא"ח (סימן רלא אות ג ד"ה אם הדבר).
שם דף נט ע"א שורה יד מלמטה - צ"ל ולמי יאות.
שם שורה ג מלמטה - וראה גם בס' קהלת צפרו ח"א (סימן כד) כיו"ב.
שם דף ס ע"א שורה א - צ"ל ישוב אחורנית.
שם סוף סימן כא - אפשר להוסיף בזה שדייני מראכש הסכימו על תקנה זו כמבואר לעיל, וכתב מור"ם בהגה (סימן ב) שאם קיבלום עליהם לכל דבר הפקרן הפקר. ומצינו להלן (בחפץ נחמד וגנת ורדים סימן נט) שקהל אספי קיבלו עליהם את דייניהם אפילו שלא כדין, ואפילו לחייב את הזכאי. ולא ידעתי אם גם קהל מראכש קיבלו עליהם את דייניהם לכל דבר.
שם סימן כב - ההסכמה נדפסה גם להלן בתקנות חכמי מראכש (סימן ג). ועי' בשו"ת יחוה דעת (ח"ז סימן קכג אות ב) שמצוה לבטל מנהג הבבלים שמקדשין שלא בשעת החופה, והביא מדברי האחרונים בזה. ובשו"ת יביע אומר (ח"י א"ה סימן כה אות ד) הביא דעות הפוסקים אי בכהאי גוונא נפקעים הקידושין. וראה עוד בשו"ת יביע אומר מהדורת תשע"ה (שם) מה שהוסיף בזה.
ובעיקר מנהג הבבלים, ראיתי גיטי ארוסה שנכתב באר"ץ בשנת תרפ"ה, ובוהראן בשנת תרס"ד. הרי שגם במקומות אלו נהגו כזאת.
וראיתי למהר"י זילברשטיין נר"ו (מח"ס מלכים אמניך ועוד) שאמר שבזמנינו יש תופעה מצערת שמבטלים את השידוך סמוך לזמן הנישואים. ע"ש. ואולי אפשר לתקן זאת ע"י החזרת מנהג הבבלים למכונו. א"נ ע"י הקדמת גיל הנישואין, שכן ככל שהם יותר מבוגרים קשה להם יותר להחליט.
שם שורה אחרונה - צ"ל החרמות והנדויים.
שם דף סב ע"א שורה ג - צ"ל לא סמכה.
שם ע"ב - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך הפקר אות ו) אי אמרינן הפקר בית דין הפקר דוקא בממונא או גם באיסורא. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף עב סע"א - וראה במש"כ בס' אשר לשלמה למהר"ש ן' דנאן (דף קלב ע"ד אות ז) ע"ד הרב ברית אבות. וציין לדבריו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד לח ד"ה בעל חוב).
שם ע"ב ד"ה זה, שורה יא - צ"ל שזה האונס.
שם דף פ ע"ב ד"ה וסמוך - בקובץ מן הגנזים (שם) נדפסו גם התשובות שנדפסו בסימן זה. ע"ש. וראה להלן (סימן עז) שהובאה מסקנת הרב יעב"ץ בזה. וחלקים מתשובת הרב יעב"ץ הובאו בשו"ת ויאמר יצחק (א"ח סימן יט-כ וח"מ סימן ריב). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף פא ע"ב סד"ה אמר - וראה במש"כ במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף פד ע"א סימן לד ד"ה זה - מש"כ בשם הרב יעב"ץ, הדברים הובאו גם בשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן יט). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם שורה ה - צ"ל בבני חיי. וכן הוא בפנים.
שם דף צ ע"א סימן מב - וראה להלן בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן נו). ועי' בשו"ת יחוה דעת (ח"ז סימן קצז).
שם דף צא ע"ב שורה ב - צ"ל שהיבמה תובעת (כ"ה בריב"ש).
שם שורה ג - צ"ל עד שיבדק (כ"ה בריב"ש).
שם שורה ט - צ"ל הטענה הזו (כ"ה בריב"ש).
שם שורה י - צ"ל כן הלכו (כ"ה בריב"ש).
שם שורה כג - צ"ל עדיפא ואמרינן התם ללישנא קמא דמאן דאמר ביאת קטן עדיפא משום דמצוה ביבום ומאן דאמר חליצת גדול עדיפא במקום גדול ביאת קטן (כ"ה בריב"ש).
שם שורה כח - צ"ל משום דדכותה בבעל (כ"ה בריב"ש).
שם שורה ג מלמטה - צ"ל זו סניפין (כ"ה בריב"ש).
שם דף צב ע"א שורה ב - טוב מבכפיה (כ"ה בריב"ש).
שם ד"ה ואם, שורה ד . צ"ל מד ע"א.
שם שורה ו - צ"ל זקנה כלך אצל שכמותך וכו' (כ"ה בגמ').
שם ד"ה א"ה - הנה בס' ברית אבות שם הביא דברי הרב תקפו של יוסף ח"ב סי' עה-עו, אולם שם לא הביא תשובה זו של מהר"א פינטו. ויש עוד תשובה מחכמי מראכש בדין יבם מומר ובעל מום שהובאה שם בסימן מ', אולם אינה קשורה לנ"ד.
שם דף קג ע"א ד"ה ועוד, בקני את וחמור דקי"ל שקנה מחצה - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רג אות כא), ובכסף הקדשים (סימן רט סוף סעיף ב) ובשו"ת שער יוסף למהר"י אזוילוס (סימן יד דף שפז ע"א ד"ה ומה), ובשו"ת שואל ומשיב (מהדורה א ח"א סימן עב) ובס' שער יהושע למהר"י מאמאן (סוף עמוד קצז).
שם דף קח ע"א ד"ה וזו, במודעא ללא המלכת בית דין, וכן להלן דף קט ע"א ד"ה וס"ל הא' - ראה עוד לעיל (דף לא סע"א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף קכא ע"ב ד"ה ומפני, שורה ח - צ"ל הסכימו לזה.
שם דף קמח ע"ב סימן עו - עי' בזה עוד להלן (סימן עח).
שם דף קנב ע"א ד"ה ועיין - ראה בזה לעיל (סימן כו).
שם דף קנה ע"ב 'פס"ד א' להרב מהר"ר פתחיה בירדוגו' - ונדפס לעיל (סימן עו). ע"ש.
שם דף קנו ע"א בסוף הדיבור הא' - ועי' בשו"ת רבי דוד צבאח (דף קסח ע"א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף קנח ע"א ד"ה נשאר, שורה ג 'וראיתי לקצת מחכמי ורבני מראכש' - הובאו דבריהם גם בביאור מהרא"ח (סימן רה אות לא). ע"ש.
שם שורה ג מלמטה - צ"ל מידי חרם.
שם שורה אחרונה 'מחר"ס' - = מחרם סתם.
שם דף קסב ע"ב ד"ה וסמוך הא' - דברי הרב ויאמר יצחק הזכירם בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך קומיסאריי"ו אות ג). ע"ש. וראה עוד שם (אות ה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף קעז ע"א ד"ה אחד"ש, בשם הראשונים - הובאו דבריהם בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך כתובה אות ב) ובספרו תורבץ החצר (ערך כתובה אות א).
שם דף קצא סע"א, בענין חמץ דהוי דשיל"מ - ראה עוד להלן (כתבי רבי שלמה עמאר דף ז ע"א אות ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף ריא ע"א שורה ד מלמטה - צ"ל היא ילדה.
שם דף רכח ע"א, פסק כד' מר"ן דגזים ועביד - וכ"כ להלן (דף רפב ע"ב) ובהגהות רעק"א שם. ועי' במש"כ בס"ד בגליון ספר ביאור מהרא"ח (סימן רה אות כב).
שם דף רמא ע"א שורה ט מלמטה - צ"ל קעא ס"ד.
ובדברי הש"ע שם, ראה בביאור מהרא"ח שם (אות יא) שפסק כדברי הסמ"ע (אות י בסוף דבריו) דהכא מיירי כשלהאחד יש לו דין חלוקה ולהשני יש לו קרקע הסמוכה. ולכאורה בנידון השאלה מיירי בחצר שאין בה דין חלוקה לא לזה ולא לזה, שכן כתוב בנוסח השאלה 'אני די לי בכמה שיגיע לחלקי'.
גם יש להעיר שאם אין בה דין חלוקה לא לזה ולא לזה, לא מסתבר לומר שבעל קרקע הסמוך יוכל לכופו לחלוק.
והנה לא פורש בגוף השאלה אי מיירי בקרקע שכולו אינו ראוי לאחד, דאי בהא מיירי כ' בש"ע (סימן קעא סי"ב) דדיינינן ביה דינא דגוד או אגוד. ומור"ם בהגה כתב שיש חולקין בזה. ובסמ"ע (אות כט) הביא דברי רבינו הטור בשם הרמ"ה שאם אין בו אלא ג' אמות חולקין, שכן גם באמה וחצי חזי למישטח בה פירי. ע"ש. והו"ד בנתיבות המשפט (חידושים אות כג) [אולם עי' בנתיבות המשפט (ביאורים סוף אות יג) שכ' דבפחות מד' אמות לא חזי למישטח בה פירי].
שם דף רנח הערה סט שורה א - צ"ל נדפס בספר.
שם דף רנט ע"א שורה א 'כנהוג' - ועי' בס' תורת משפחת דלויה (עמוד רפז).
שם דף רעו ע"א אות ח - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות קכא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף רעח ע"א ד"ה ובחיי - ועי' בס' תורת משפחת דלויה (עמוד שב-שג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ע"ב סד"ה אמר - וחזר בו הרב המגיה מדבריו, והו"ד בס' תורת משפחת דלויה (עמוד תה הערה כח).
שם דף רפב ע"ב, פסק כד' מר"ן דגזים ועביד - וכ"כ לעיל (סימן צה ד"ה והנה) ובהגהות רעק"א שם. ועי' במש"כ בס"ד בגליון ספר ביאור מהרא"ח (סימן רה אות כב).
שם, שדוקא במפחידו להביאו בערכאות של גויים - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רה אות כא). וראה במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף רפג ע"ב ד"ה מסקינן, שהעיז פניו בפני אחד הדיינים ובפרהסיא - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רה אות כב) בשם הרב פרח מטה אהרן.
דף רצו ע"א סימן קכג - חלקו הראשון של סימן זה חזר ונדפס בס' תורת משפחת דלויה (עמוד ש).
שם ע"ב ד"ה ראשונה, שורה ח - צ"ל מחיתי עליו (כ"ה בס' תורת משפחת דלויה שם).
שם דף רחצ ע"א סימן קכד - השאלה שעליה נוסד פסק דין זה, ופסקי דין של חכמי פאס וצפרו ומכנאס בענין זה, נדפסו בסוף ספר חנוך לנער על משלי (עמ' תעו), והוא משנת תנ"ח [כן כתב לי הרב המו"ל].
סימן זה חזר ונדפס בס' תורת משפחת דלויה (עמוד רצז).
שם דף רצט ע"א ד"ה אמר, שורה ב 'שפסק להפך' - ובביאור מהרא"ח (סימן כה אות ח) נראה שגם הוא ס"ל כד' מור"ם.
שם דף שז ע"א ד"ה שאילה, שורה ו מלמטה - צ"ל שום שבועה.
שם ע"ב בדיבור הא' - וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך הטבה אות ה) שלשון חיוב ולשון מעכשיו מצילים מקנין דברים בזה. ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם, הביא דברי מור"ם (סימן ריב ס"א) - וכן נראית דעת מהר"י מאמאן בס' שער יהושע (עמוד רטו ד"ה שטרות מ"ש). אולם ראה בביאור מהרא"ח (סימן ריב אות י ובהערה עט) שכתבו חכמי מראכש שאין הלכה כדברי מור"ם בזה. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. וע"ע בשו"ת זכות אבות למהר"י קורייאט (סימן ז דף יז ע"א ד"ה והא).
שם דף שח ע"ב ד"ה זאת, שורה אחרונה - צ"ל ס"ק קז.
שם הערה פט 'ביאור מהרא"ח' - ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף שט ע"ב ד"ה קרבו, שורה ב - צ"ל הוא נושה.
שם סד"ה ועוד 'לד"ע' - = לדורות עולם.
שם דף שי ע"א שורה יב - צ"ל ועל הר"ח.
שם ע"ב סד"ה עוד 'כתוב בבדי"ץ' - אולי הכוונה להתקנה שכל גילוי דעת או מודעא יש לעשותן בהסכמת ב"ד דוקא, וכמ"ש בשו"ת רבי דוד צבאח (עמוד ריח). ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ד"ה ואת"ל, שורה ו מלמטה - ובביאור מהרא"ח (סימן רה אות כ) הביא דברי מהריק"ו להלכה. ומהר"ר יהודה הלוי בתשובתו שנדפסה בס' תורת משפחת דלויה (דף שפד סע"ב) כתב שאין הלכה כמהריק"ו, והביא אף הוא ראיה מדברי מור"ם בדרכי משה.
שם סוף הערה צב - ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף שיט הערה ק - ובס' תורת משפחת דלויה (עמוד שד) הועתקה גם התשובה שבשו"ת משפט וצדקה ביעקב (ח"ב סימן מב) בענין זה.
שם הערה קב - ובשו"ת רבי יעקב בטאן (סימן כג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם, ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך חזקה סוף אות ח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
חפץ נחמד וגנת ורדים במפתחות עמוד ו סימן קא 'קעז' - צ"ל קיז.
שם עמוד ז אות לג - צ"ל גרושה ואלמנה.
שם בגוף הספר עמ' ה הערה מספר 5 ומספר 6 צויין לשו"ת אבני שיש ח"ב סי' כד אות ב - צ"ל סימן כה (הערת הרב המו"ל).
וראה בביאור מהרא"ח (סימן כה אות ח) די"א וי"א הלכה כי"א בתרא. וכ"כ לעיל (תשובות חכמי מראכש סימן ו). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם הערה 5 'משפט וצדק לרבי נסים אוחיון' - הוא טעות והמחבר הוא רבי יעקב בן עטר מעיר אזמור (הערת הרב המו"ל).
וכבר העיר בכיו"ב בקובץ מן הגנזים (חלק טז עמוד שצט הערה א).
שם הערה 7 - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן כה אות ח).
שם עמ' ו הערה ט - וראה בס' תורבץ החצר למהרר"מ אלבאז (ערך פסק דין אות ה) שכתב בשם הרב מגדנות נתן שיש לדון כסברת הסמ"ע אף שהוא יחידאה. והו"ד בקונטרס כללי ההוראה לפי מנהג המערב (עמוד נה), הנדפס גם בס' מגן אבות חושן משפט (עמוד נו). ע"ש. וראה עוד בס' מגן אבות הנ"ל (דף תיג ע"ב ד"ה אשר). וכ"כ עוד בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך רוב אות ח). ומהר"י ענבל נר"ו במאמרו 'שלש מחלוקות בתולדות ההלכה' (הנדפס בקובץ ישורון חלק לג עמוד תשס ד"ה ולכן) הביא דברי הרב פתחי תשובה (ח"מ סימן כה) שבמחלוקת הסמ"ע והש"ך, דברי הש"ך עיקר. ע"ש. וכ"כ בס' משפט התפיסה (סימן כב הערה צג). ע"ש. וראה עוד בפורום אוצר החכמה.
ולדברי הרבנים המשיבים שדברי הש"ך עיקר, יש מקום לדון בדברי הש"ך מימי חורפו, לפי מה שפקפק בהם בכסף הקדשים (סימן רמא ס"ג ד"ה גם). ומהר"י ענבל נר"ו שם (עמוד תשנג בהערה בסופו) כתב לדחות דבריו.
שם הערה י - ודברי מהר"י פינטו הובאו גם בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות א). ע"ש. וע"ע שם (אות ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף ח ע"א אות ג - יש להעיר שלכאורה דעת מר"ן בש"ע היא שבאוכל נפש שרי אפילו אם לא נפגם טעמו אם יעשהו מלפני יום טוב, וראה בס' הליכות עולם (ש"א פרשת במדבר אות ד) מש"כ בזה. ושו"ר בטעמי הלכות יום טוב מהמערב הפנימי הנדפס בקובץ שפתי ישנים (גליון א דף א ע"א) שכ' שהוא מחלוקת מר"ן ומור"ם, ולדעת מר"ן באוכל נפש שרי אפילו אם לא נפגם טעמו אם יעשהו מלפני יום טוב, ורק במכשירי אוכל נפש אין להתיר בזה.
גם יש להעיר שבדברים העשויים לזמן מרובה יש להחמיר בבישולם, ולכאורה כן הוא גבי מים שרופים. וראה בס' עושה שלום - אהלי שם על הליכות עולם (שם אות ח הא') מש"כ בזה.
שם ע"ב שורה אחרונה 'תקנת קדמונינו' - המובאת להלן (סימן נז). וע"ע להלן בתקנות חכמי מראכש (עמוד א הערה א).
שם דף ט ע"א ד"ה והנה, שמנהג אספי להתחייב הכתובה לכל הפחות חמש מאות מתקאלים - אולם ראה להלן (סימן קה אות ב) שמנהג אספי שאין לבתולה בכתובתה פחות מסך עשרים מתקאלים.
שם דף י ע"א אות א - וראה עוד להלן (דף עג ע"ב בדיבור הא' ובד"ה גם על הדין הג' ובדברי הרב המגיה שם).
שם כג ע"א אות א, בענין לשער במשקל - וראה עוד במש"כ בתשובה כ"י.
שם דף כד ע"א אות ג - ועי' להלן (סימן יב אות ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
ובענין אם השותפים שומרי שכר הם אם לא נתנו, ראה בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות כט), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף כה ע"א אות ו - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך סרסור אות ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף לא הערה לג - כנראה הכוונה לתקנה משנת שס"ד שהובאה להלן (תקנות חכמי מראכש סימן א). ע"ש.
שם דף לו ע"א אות ד - משמע שאם היה בשבועה, אין ספק שיחלוקו. וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אומנים אות יב). וראה במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם הערה לה - אלא אם הוא דבר שלא בא לעולם, שאז דינא הוי שאינה שותפות, וכמ"ש לעיל (סימן ו אות ג). ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אומנים אות יב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף לט סימן יג - מכאן נראה דלא כמו שכתב בספר ארחץ בנקיון כפי שמנהג מערב הפנימי שלא ליטול ידים לדבר שטיבולו במשקה. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. וראה עוד בקובץ מן הגנזים (חלק טו עמוד פ אות כד) שמהר"ר יצחק קוריאט אף הוא הזכיר הנטילה לדבר שטיבולו במשקה (ודבריו חזרו ונדפסו בחידושי רבי יצחק קורייאט שבסוף ספר בית אהרן למהר"א אזולאי דף י רע"א), למרות שאפשר לבאר שהכוונה על עיקר הדין ולא על המנהג. ובס' לקח טוב - דרשות רבי יוסף פינטו (במדבר עמוד רמב ד"ה אמנם) כתב שהמלאך אמר שהמנהג להחמיר בזה. אולם בס' דברי יוסף על א"ח והלכות ברכות למהר"י בירדוגו הנד"מ (עמוד כה) אף הוא דן בדבר המנהג להקל. גם בשו"ת מים חיים למהר"י משאש (ח"א סימן מא ד"ה ואז נרגש) כ' בשם חכם אחד שנהגו להקל.
והוסיף בזה אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו: עיין ספר התקנות (סי' קסא) שחכמי פאס הקדמונים, רבי יהודה בן עטר והיעב"ץ ומהר"ש אדרעי זלה"ה תיקנו בשנת הת"ץ ליצירה בפאס לבטל איזה אירוע, ואחת הסיבות היא כי יאכלו כמה דברים שטיבולם במשקה בלא נטילה. עכ"ל. וחזר ונדפס בשו"ת גור אריה יהודה (חאה"ע סי' ח). הרי שרבותינו לא הסכימו לזה להתיר לציבור לכתחילה כן, ואדרבא חיפשו הדרך לבטל מנהג ההמון. וכן בספר פת לחם להרב יצחק הלוי הביא כל הלכות טיבולו במשקה. וכן בס' מנחה בלולה למהר"ב אסבאג זלה"ה. עכ"ל.
דף מ הערה מד שורה ב 'מהר"א חזן' - בס' ביאור מהרא"ח.
שם דף מח ע"א שורה יג מלמטה 'ח"ט' - ח"מ סימן א.
שם דף מט ע"א ד"ה תשובה - ועי' בס' מצבות מראכש (דף תשיט רע"ב) שמנהג מראכש מקדמת דנא שכסא הנדה לא ישב עליו איש וכן המזרון והבישול והשולחן ועוד [והדברים נדפסו גם בספר מגן אבות יורה דעה (עמוד שפב ד"ה נהגו), ובס' תורי זהב לאחי ידידי מהר"ר דוד נר"ו (עמוד קסה ד"ה נהגו), ובס' תהלתו בפי מהדורה שניה (בראש הספר עמוד כו ד"ה נהגו)].
שם דף נא הערה נב בשם מהר"ש עמאר, בענין כמה ימים צריכה היולדת להמתין - ראה עוד להלן (כתבי רבי שלמה עמאר דף יג רע"א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם סוף הערה נד, בענין הימים שצריכה להמתין לפני הפסק טהרה - ועי' בס' ילקוט טהרה (עמוד תסו ועמוד תרסה וסוף עמוד תתקד ועמוד תתקכ).
שם דף סג ע"ב סימן כז - ראה להלן (תקנות חכמי מראכש דף ג ע"א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף סד ע"ב בדיבור הא' - ועי' בס' תורת משפחת דלויה (עמוד שב-שג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף סה ע"א סימן כט שורה יב 'בשבת' - תז"מ.
שם דף סח ע"א ד"ה אמר, שורה א - צ"ל קעו סכ"ח. וכן הוא להלן.
שם ד"ה ונלענ"ד, שורה ג - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות קיב).
שם דף סט ע"א ד"ה תשובה, שורה ב 'האלפירנסיא' - היינו ההפרש (בשפה הספרדית).
שם דף עא ע"א שורה ג מלמטה - וראה בביאור מהרא"ח (סימן קכח אות י), ושם הביא פס"ד זה.
שם דף עב ע"ב - הקפטאן הוא גלימה, עליונית. והגורדון הוא סוג של מעיל, שאל, שכמיה, ללא שרוולים. כך אמרו לי.
שם דף עג ע"א שורה ב - צ"ל סימן צט ס"ו, אפילו הכי מצד התקנה התקינו. כ"ה להלן (תקנות חכמי מראכש סימן ד). ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם שורה ח - צ"ל דוקא באופן.
שם ע"ב ד"ה גם על הדין הג' - וראה עוד לעיל (דף י ע"ב בדיבור הא').
שם דף פ ע"א סימן מח - ראה להלן (תקנות חכמי מראכש דף ג ע"א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף פג ע"ב ד"ה אחר - וראה עוד בס' תורת משפחת דלויה (עמ' שב-שג). ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף פו ע"ב סימן נו - וראה לעיל בתשובות חכמי מראכש (סימן מב).
שם דף צד ע"א ד"ה שאלה, שורה ה - צ"ל והרויחו סך.
שם דף צז ע"א סימן עב - ראה להלן (תקנות חכמי מראכש דף ג ע"א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף צח ע"א סימן עד - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות קכא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף קיא ע"ב - וראה עוד להלן (סימן קיז אות יב).
שם דף קיד בהערת הרב המגיה אות קנו - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות סז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף קיח ע"א שורה ב - אולם ראה לעיל (תשובות חכמי מראכש סימן יח ד"ה טופס וד"ה וס"ל הא') ששמות בנימין וימין מתחלפים.
שם דף קיט ע"ב סימן קד, שאם תפש אין מוציאין מידו - אולם בביאור מהרא"ח (סימן רז סוף אות לח) כתב שכ"ז לדעת מור"ם דוקא. ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם, שאם נתן לו משכון, זכה במשכון - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רז סוף אות לט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף קכ ע'א אות ב - אולם עי' במש"כ בגליון לעיל (דף ט ע"א).
שם דף קכא ע"א ד"ה לפנינו, שורה ב - צ"ל בזה"ל.
שם דף קל ע"א ד"ה עוד הא', שורה ה - צ"ל קע"ו ס"ח. ועי' בביאור מהרא"ח (שם אות כט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם רע"ב, בענין פשיעה בבעלים לגבי שותפין - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות לב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף קלה ע"ב אות יב - ראה עוד לעיל (סימן פח אות ג).
שם דף קלו ע"א שורה ב - צ"ל ג"כ. כך השיב.
שם דף קמא ריש ע"א - ראה עוד בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות לא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ע"ב ד"ה ומ"ש בסוף - מקור הדברים בדברי מור"ם בהגה (סימן רסד סוף סעיף ד). וכ"כ בחכמת שלמה (סימן קפה ס"א ד"ה נשאלתי) ובשו"ת ויאמר יצחק (לקוטי דינים ערך פועל). וכ"כ בשו"ת יביע אומר (ח"ח ח"מ סימן ג). ע"ש. וראה בט"ז (סימן רסד סוף סעיף ד) ובביאור מהרא"ח (סימן רסד אות יב) ובנתיבות המשפט (סימן רסד ביאורים אות ז) ובפתחי תשובה (סימן רסד אות ג) ובהגהות חתם סופר (סימן רסד ס"ד) ובהגהות אמרי ברוך (סימן רסד ס"ד) ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שכירות פועלים אות יג).
שם דף קמב ע"א אות לג בכותרת - צ"ל גרושה ואלמנה.
שם דף קמג ע"א סימן לו ד"ה ראובן - כנראה שמדובר על בד שנמכר לנשים שיתפרו ממנו בגד, והצבע שלו השתנה, דהה, או הצהיב (כפי שקורה לבגד לבן שהיה בארון ולא נלבש תקופה וכשרצו ללבוש אותו ראו שהבגד הצהיב). כן ביארו לי.
שם ד"ה תשובה - אולם ראה בביאור מהרא"ח (סימן רלב דף כח ע"ב) שיש מהאחרונים שפסקו שאף אם יכול לבדוק ולא בדק, לא הפסיד. וראה עוד מש"כ בס"ד בגליון שם.
והנה בנ"ד מיירי בלוקח מזה למוכר לזה. ויש לציין בזה למש"כ בש"ע ומור"ם בהגה (סימן רלב סי"ח).
שם ד"ה ומ"ש - ראה בש"ע ח"מ (סימן רלב סעיף יד) ובסמ"ע (שם אות מו) ובנתיבות המשפט (שם חידושים אות כה) ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מום אות ג).
שם דף קמה ע"א שורה ב מלמטה 'אלף תשכ"ז לחורבן בית שני תוב"ב' - וראה בקונטרס בית נאמן (גליון שסה דף ח ע"ב) ובס' בצאתי מירושלים (עמוד קיא) בענין שנת החורבן.
שם בהערה, שיש מחלוקת אם מותר להזכיר שנות הגויים - עי' בזה בשו"ת יביע אומר (ח"ג י"ד סימן ט) ובשו"ת יביע אומר מהדורת תשע"ה (שם) ובאתר דין.
תקנות חכמי מראכש בפתח דבר עמוד א ד"ה ומצאתי - עוד תקנה מופיעה לעיל (תשובות חכמי מראכש סימן כא).
שם ד"ה והנה, שורה ג 'שמסתבר שהיה במראכש ספר שבו אספו וקבצו התקנות' - וראה להלן (בסימן א הוספה ב) שכ' שתקנות העיר נכתבות. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. וכבר כתב בביאור מהרא"ח (סימן רלא אות ב) בשם מהריט"ץ בתשובה (סימן קט) שאין תוקף לתקנה שלא נכתבה בספר התקנות. וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך תקנה אות ו) בשם מהריט"ץ הנ"ל.
שם בגוף הספר דף ב ע"ב סוף אות ב 'מגנת ורדים' - לעיל סימן ח.
שם דף ג ע"א תקנה ב - תקנה זו חזרה ונדפסה בס' תורת משפחת דלויה (עמוד רפג). וראה עוד בזה לעיל (חפץ נחמד וגנת ורדים סימן כז וסימן מח וסימן עב).
שם דף ד ע"א - ההסכמה נדפסה גם לעיל בתשובות חכמי מראכש (סימן כב). ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. וחזרה ונדפסה בס' תורת משפחת דלויה (עמוד רפה).
שם ד"ה ראה, שורה טו - צ"ל והנדויים וכל.
שם דף ה ע"א אות א ואות ב - דברי הגנת ורדים הובאו לעיל (חפץ נחמד וגנת ורדים סימן מא).
שם בשם מהר"ר יעקב פינטו - ועי' במש"כ בשמו לעיל תשובות חכמי מראכש (סימן ג הערה ג) ובביאור מהרא"ח (סימן צט אות כ). ולא הזכירו שם מתקנה זו.
שם ע"ב - תקנה זו חזרה ונדפסה בס' תורת משפחת דלויה (עמוד רצב). ע"ש. ויש לציין ששוב קבעו גיל מבוגר יותר ע"פ חוקי הצרפתים, ראה במש"כ מהר"ר משה זריהן, וה"ד בספר מצבות מראכש (עמוד רנג). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף ז ע"ב אות א - הוספה זו חזרה ונדפסה בס' תורת משפחת דלויה (עמוד רצא).
שם דף ח ע"א שורה י - צ"ל לכב' יכול. והיינו לכביכול, הוא הקב"ה. וכן ראיתי ביטוי זה בס' לקח טוב - דרשות רבי יוסף פינטו.
בכתבי רבי שלמה עמאר דף ד סוף הערה יז - ועי' להלן (פריו יתן סימן סד).
שם דף ז ע"א אות ד - וראה עוד בשו"ת יביע אומר (ח"ז א"ח סימן מד) בדברי השאילתות דחמץ בפסח בשישים. וע"ע לעיל (בתשובות חכמי מראכש סימן פז) ובשו"ת רחמים פשוטים (מהדורת מכון ירושלם א"ח סימן ב ענף יב ד"ה עוד).
ובענין החליטה, ראה עוד באהלי שם על ש"ע א"ח (סימן תסה).
ובענין חמץ בתבשיל המתקלקל שאין לאוסרו משום דשיל"מ - כ"כ גם בס' פקודת אלעזר למהר"ר אלעזר הלוי (עמוד קמה סעיף א). ע"ש.
ובענין אי אזלינן בתר שמא או בתר טעמא - ראה עוד בשו"ת רחמים פשוטים (מהדורת מכון ירושלם א"ח סימן ב ענף ח ד"ה באופן).
שם הערה כט - ועי' בשו"ת ויאמר יצחק (י"ד ליקוטי דינים איסור והיתר סוף אות כט).
שם דף י סע"ב - ועי' במור וקציעה (סימן תרע) ובס' המפתח על הרמב"ם (פ"ג מהלכות תמידין ומוספין ה"י ד"ה ואת). ובילקוט יוסף על חנוכה (סימן תרפג עמוד תרכז) הביא מדברי האחרונים בתירוץ הקושיא מדוע לא הדליקו בשמן טמא, שכן טומאה הותרה בציבור.
שם דף יא ע"א סד"ה הרמ"ג - מה שכנראה הוא המשך הלכות חנוכה נדפס בקובץ שפתי ישנים (גליון כו וגליון קט). ע"ש.
שם דף יב סוף הערה מה, בדין חתיכה הראויה להתכבד בחתיכה חיה - ועי' למהר"י ענבל נר"ו במאמרו 'שלש מחלוקות בתולדות ההלכה' (הנדפס בקובץ ישורון חלק לג עמוד תשלד בהערה ד"ה ובאמת) מה שכתב בדעת מהר"ש עמאר. ולא כן מצינו בדבריו כאן. ומש"כ מהר"י ענבל נר"ו שם בשם הרב מזרח שמש בשם הרב המשבי"ר בתשובה, ראה עוד בס' תורת המשבי"ר (עמוד לז). ובעיקר הדין, ראה עוד בס' הוראה ברורה (סימן קא ס"ג) שפסק להקל אא"כ במקולין. ובאהלי שם (י"ד סימן קא ס"ג) כתב דאזלינן בתר המנהג. וע"ע בס' חשבתי דרכי (בתשובה סימן לט ובהסכמת מהר"ש משאש שם), ובשו"ת יפה שעה (י"ד סימן נד) ובס' קופת הרוכלין (דיני חה"ל אות י) ובהערות מהר"ש משאש שם (הנד' בקובץ אור תורה אלול תשס"ב סימן קלג) ובס' איסור והיתר למהר"י יוסף נר"ו (עמוד רכה והלאה).
גם אעיר במש"כ מהר"י ענבל נר"ו שדברי רבינו המאירי שכתב שחתיכה חיה בטלה, אינם לפסק הלכה כי אם בפירוש הסוגיא [וכנראה כוונתו לדמות הדברים למש"כ מר"ן בב"י שרש"י פרשן ולא פסקן]. שלכאורה דבריו סותרים למש"כ הוא גופיה בקובץ האוצר (גליון פא עמוד שמב) להשיג ע"ד מהרח"ק שכתב שלא מצא מי שפסק כרבי אושעיא, מדברי רבינו המאירי שפסק כדבריו. וכ"ש בנ"ד שרבינו המאירי כתב שכן הורו רבותיו, הרי שהביא דבריהם לפסק הלכה. ושמעתי ממהר"צ רוטברג נר"ו (מח"ס למיסבר קראי) שפקפק אם לסמוך ע"ד רבינו המאירי שכן לא הובא בב"י. וכבר העיר ע"ז מהר"ר יעקב דניאל ן' זקן נר"ו (מחבר קונטרס וידר יעקב ועוד) שמר"ן הביא דברי רבינו המאירי בב"י הלכות תפילין.
והשיב לי ע"ז מהר"י ענבל נר"ו: לענ"ד אינו כן, אם המאירי פוסק הרי זה נחשב שאחד מהראשונים פסק. מה שאמרתי הוא רק שכשיש מחלוקת בין ספר פירוש לספר פסק, הכלל הוא שעיקר כספר פסק כי נכתב להלכה למעשה. אבל בודאי כשמונים השיטות בראשונים מונים גם מספרי הפירושים תוס' רמב"ן רשב"א וכו'. ע"כ [ושו"ר מש"כ בזה מהר"י ענבל גופיה במאמרו בקובץ ישורון (חלק לא עמוד תתעט בהערה). ע"ש]. ואף למטוניה דמר נר"ו עדיין יש להעיר על דבריו שכתב שלא ידע אם רבינו המאירי היה מורה כן, שכן כתב רבינו המאירי שם שכן הורו רבותיו למעשה. ותו עי' בשו"ת יביע אומר במהדורה החדשה שכ"כ גם בפסקי רבינו אליהו מלונדריש.
ועוד יש להעיר ע"ד מהר"י ענבל נר"ו שם שכתב שאם בב"י לא שנה, בש"ע מנין לו. שכן בבדק הבית כתב להדיא להקל משום דהוי ספק דרבנן.
שם דף יג רע"א - ראה עוד לעיל (חפץ נחמד וגנת ורדים סימן כג).
שם סוף הערה מו - ובתשובתו שנדפסה בס' ילקוט טהרה (עמ' תתקיא).
שם ע"ב סוף אות ג - ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף יד ע"א - וראה עוד לעיל (תשובות חכמי מראכש סימן קכד) פס"ד שחתום עליו. וראה עוד במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ע"ב ד"ה ס' - ובס' בית אהרן למהר"ר אהרן אזולאי הנד"מ (דף פא רע"א) הביא חידוש ממהר"ש עמאר על הפסוק בשר חמורים בשרם וגו'.
שם דף טז ע"ב ד"ה ואפשר - והנה יש מקום לדקדק אם דוד המלך ידע מהגזירה שאין מודיעין הקץ. כמו שידע שלמה בנו בקהלת וכנ"ל. ואי נימא הכי, מדוע רצה לדעת קיצו, ולא השגיח בגזירת השי"ת.
וי"ל שמכיון שדוקא ימי חייו הקצובים לו אין מודיעים לו, א"כ דוד שלא היו לו חיים מדיליה כלל, אלא הכל בא מימי חייו של אדם הראשון שנתנם לו (א"נ מהאבות, ראה בס' משכיל לדוד להרמ"ז ז"ל), לכן חשב שיודיעוהו. והדבר רמוז במה שהשיב לו השי"ת שאין מודיעין לאדם קצו, אדם דייקא, דהיינו אדם הראשון, שאף שמשנותיו נתן לו אפילו הכי אין מודיעין הדבר לדוד.
ויש לבאר סברת דוד המלך שביקש כן, כי טעם הגזירה הוא שאם אדם יודע יום מיתתו לא יבנה בית ולא יטע כרם, וכדברי רש"י הנ"ל, והאדם שהתווספו לו שנים לית ליה לאשתדלא במלין דהאי עלמא וכדאיתא בזוה"ק הנ"ל, וא"כ אפשר להודיעו את קצו.
והקב"ה לא רצה להודיעו כי סבר שהטעם הוא כמבואר להלן שמא יחמיץ, ונראה שהכוונה היא כדי שלא יאמר אחטא ואשוב ויש לי עדיין שנים רבות כדי לחזור בתשובה, וכמו שאמרו ז"ל (אבות ב י) שוב יום אחד לפני מיתתך. ומי ששלמו ימיו ולא חטא, שוב לא יחטא. משא"כ גבי דוד שכל ימי חייו ניתנו לו במתנה, א"כ עדיין לא שלמו ימי חלדו ללא חטא.
ואף שדוד המלך ע"ה הרגו ליצה"ר כמאמר הכתוב (תהלים קט כב) ולבי חלל בקרבי וכדאיתא בע"ז (ד ע"ב), מ"מ ראה בס' שפתי חיים (מועדים ח"ג עמוד רפ) שהרגו ליצה"ר הגשמי דוקא, ועדיין יצה"ר הרוחני יכול לפתותו.
וראה עוד בזוה"ק פרשת ויחי המובא בפנים דאיתא שערבו בעד רבי יוסי, ואולי הכוונה שערבו בעדו שלא יחטא, ולכן יכלו לומר לו את מספר שנותיו כי אין חשש שמא יחמיץ. ואולי כן הוא בכל תוספת, שדוקא אם יש ערבות על זה או דקמי שמיא גליא שלא יחטא, כי אז מודיעים לו את מידת ימיו.
ולכאורה יש להקשות שהיה לו להקב"ה לבטל גזירה זו מפני רצונו של דוד המלך, כמו שאמרו ז"ל במו"ק (טז ע"ב) על הפסוק (שמואל ב כג ג) צדיק מושל יראת אלהים. וי"ל שהקב"ה ענה לו ברמז בהזכירו את אדם הראשון בתשובתו, ובזה יכל דוד לדעת שיחיה ע' שנה. וראה עוד כאן. א"נ י"ל שלאחר שביאר לו הקב"ה טעם הגזירה, השתכנע דוד המלך שהדבר לטובתו ולא ביקש עוד לדעת מדת ימיו.
שם דף יז רע"א - אולם לרבי עזריה מן האדומים הראו לו בחלומו את קיצו, כמובא באוצר ישראל (בערכו). ואולי גם שם היתה תוספת על עיקר שניו.
דף יט הערה סב - ושוב נדפס בספרו מקור אהרן (בחידושי הש"ס שבסוף הספר).
בפריו יתן דף ט ע"א שורה ב מלמטה 'פריו יתן' - ח"א סימן מב. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף כ ע"א אות ה - דברים אלה הביאם הרב המחבר נר"ו בקצרה במאמרו הנדפס בס' עושה שלום על הליכות עולם (ש"א פרשת בשלח אות כ). ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף כב ע"א ד"ה מחזור, שורה ב 'דרך אר"ץ' - עמוד יז אות ד.
שם שורה ז 'דרך אר"ץ' - אות ג.
שם ע"ב ד"ה דעת, שורה ג מלמטה 'והגרע"י' - וכן מר בריה בס' הלכה ברורה (סימן קיח ס"ג).
שם ד"ה ולעומתם, שורה ג - צ"ל שער ד סימן יב.
וראה עוד בספרו אוצר פסקי נדרים (בנוחאות הסידור שבסוה"ס אות לח).
שם שורה ו - צ"ל צאלח מנצור.
שם דף כג ע"א שורה א 'נדפס מאמר' - עי' במאמרו הנדפס בקובץ בית אהרן וישראל (גליון רב עמוד קלב והלאה).
שם ע"ב ד"ה הרשב"א, שורה א 'וכן נדפס' - עי' בזה בדברי הרב המחבר להלן (דף כה ע"א בסוף הדיבור הא').
שם דף כד ע"א שורה אחרונה - צ"ל שביארנו בסוף סק"ה בסוגריים.
שם ע"ב אות ז סד"ה ועיין - ובספרו עושה שלום על הליכות עולם (פרשת בשלח). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. וע"ע בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן קכב ס"א).
שם אות ח שורה ב מלמטה - צ"ל קבועים. וראה להלן (דף כה רע"א) שבמאירי.
דף כה ע"ב שורה ה - צ"ל ראה לעיל (סימן ח אות ח).
דף סב ע"ב ד"ה נראה, שורה ו - צ"ל אי לא הוו.
שם דף עז ע"ב סימן כט - הדברים חזרו ונדפסו בקובץ מעשה המשפט (גליון פא עמוד ב). וראה עוד בפורום לתורה.
שם ד"ה רש"י, שורה ז - חסר מרכאות לאחר תיבת היתה.
שם בסוף העמוד - חסר ההמשך.
שם דף עח ע"א ד"ה הרמב"ן, שורה ג 'נאמין לדברי היונים' - וראה למהר"מ מאזוז נר"ו בקונטרס בין השמשות הנדפס בסוף ספר משנה ברורה עם הגהות איש מצליח ח"ג (מהדורה שניה דף פח סע"א). ע"ש.
שם דף פד ע"ב ד"ה שיטה - ובכף החיים (סימן רסח אות ג) כתב בשם הרב ברכי יוסף (שיורי ברכה אות א) בשם מהר"ש שער אריה בהגהותיו כ"י שיש סמך לשיטה זו בתוספתא (ברכות פ"ג).
שם דף פה ע"א ד"ה שיטה, בדברי רע"ג - ובהלכה ברורה (סימן רסח בירור הלכה אות א) כתב שבסדר רב עמרם גאון הנד"מ הוצאת מוסד הרב קוק (עמוד סג) יש גם נוסחא אחרת דגריס ויכולו בתפילת העמידה. ע"ש.
ובכף החיים (סימן רסח אות ג) כתב בשם הרב ברכי יוסף (שיורי ברכה אות א) בשם מהר"ש שער אריה בהגהותיו כ"י שיש סמך לשיטה זו בזוהר ובתיקונים.
שם ע"ב אות ד - ובכף החיים (סימן רסח אות ג ואות לג) כתב שכן הוא בשער הכוונות (דף ע ע"א ודף עא ע"ב). וכתב שכן עיקר. וכתב עוד הרב כף החיים (שם אות לד) בשם הרב אליה רבה (אות יב) את דברי המדרש שהוא כמו בפרשת פרה וכו', ושוב כתב: ובצרור המור טעם אחר על שלש פעמים נגד שלש עולמות עולם עליון ואמצעי תחתון לומר שהקב"ה ברא כולם, ורבינו ירוחם (דף קב) לפי שיש חיזוק בשלש פעמים אומרו שלש פעמים.
ומה שכתב שיש חיזוק בשלש פעמים, כ"כ כיו"ב בס' חזון עובדיה על פסח (מהדורה שלישית עמוד לד) בענין אמירת כל חמירא ג"פ. וראה עוד בספרו חזון עובדיה על ברכות (דף מב ע"א).
ומה שכתב הרב המחבר בשם מדרש ויכולו שחייב אדם לומר ג"פ ויכולו, ראה בס' חזון עובדיה (שבת ח"א דף שמג ע"א) שהאר'ה מקורו במדרש ויכולו הנדפס באוצר מדרשים (עמוד קנו). גם ביאר שם שהאותיות שאחרי אותיות 'אשר' הן 'שבת'.
ובדבר מה שדן בס' חזון עובדיה (שם ע"ב) אי שרי לענות ויכולו עם הציבור באמצע אלהי נצור, ראה עוד בס' עושה שלום - אהלי שם על הליכות עולם בן איש חי שנה ראשונה (ח"א פרשת בשלח מהדורה שניה עמוד קצח).
והנה בכף החיים שם (אות ג) כתב שאין להוסיף על ג"פ ויכולו, והיינו לשיטת המקובלים שאין להוסיף על המספר המכוון, עי' בשו"ת מערכי לב למהרמ"י חדיד נר"ו (סימן ב ד"ה אמנם).
שם דף פו ע"ב ד"ה ועוד, שורה ג - צ"ל את שאינו.
שם דף פז ע"א ד"ה וזה - ועי' בכף החיים (סימן רסח אות לה).
שם ד"ה ועיין, שורה ז - צ"ל וחשיבא תפילה.
שם דף קו רע"ב - ועי' במש"כ בזה בקובץ מרי"ח ניחוח (גליון עו דף כ ע"ב וגליון פב דף כ ע"א). ובעיקר הדין, נמצא כבר בדברי המדרש שאין להלך בשבת שלא לצורך. וגם על הרב ויאמר יצחק מסופר שבדרך כלל לא היה יוצא מביתו בשבת.
שם דף קכ אות יא - וע"ע בס' שלמי משה על הלכות סוכה (סימן קו דף ש ע"ב ד"ה עוד).
שם דף קכא ע"א ס"ס מד - וראה עוד בס' פתח הדביר (סימן נא בקו"א) שהביא דברי האחרונים בנ"ד. ובמש"כ שם בענין אי גזרינן משום מראית העין מדעתנו, ראה במה שהאריך מהר"מ מאזוז נר"ו (מח"ס סנסן ליאיר ועוד) במבוא להלכות שבת שבראש ספר משנה ברורה עם איש מצליח ח"ג (מהדורה שניה עמוד י והלאה).
שם דף קכח ע"א ד"ה רבי - ואפשר להעיר שבזמנינו שהוא זכר למקדש, אולי אינו קשור כלל להקרבת העומר (ראה בזה להלן סימן נ), ואולי עתה היא מ"ע שהז"ג. וראה עוד כאן.
שם ע"ב ד"ה ויש, שורה א - צ"ל דף כט ע"א.
שם שורה אחרונה 'לא סבירא להו כהרמב'ן' - אפשר לומר דסבירא להו כהרמב"ן לגבי ספירת העומר, ושאני גבי מילה שיש לחכות שמונה ימים ממעשה הלידה ואז למול, א"כ הזמן גרמא, שלא כן גבי ספירת העומר שבאותו יום יש לו להתחיל הספירה. ולפי זה יש מקום לדון גם בדברי הרב אבני נזר שהובא להלן, שכן המצווה היא ממחרת הפסח ולא באותו יום.
שם דף קל ע"א שורה ה, בענין עמקות סודות התורה - וכבר כתב מהרח"ו שאת פנימיות הסוד אין להשיג בעולם הזה, וה"ד מהרי"ח ז"ל בס' ידי חיים (הל' סוכה סימן תרכה, עמוד פד) וז"ל: מפורש בדברי מהרח"ו ז"ל, כי הצדיקים בגן עדן לומדים בחלק החמישי של התורה שהוא פנימיות חלק הסוד שיש בידינו. והטעם מפני כיון שגופם שם זך מאוד זוכין לזה הלימוד הפנימי דפנימי. וידוע מ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל עוד, שאם ישראל לא היו עושין העגל, היתה נפסקת זוהמת הנחש לגמרי והיו יכולין להשיג זה החלק החמישי שהוא פנימיות הסוד, וכאשר פירש בזה מאמר רז"ל כל העוסק בתורה לשמה - לשם ה', הם חמשה חלקים שהם פרדס ופנימיות הסוד. עכ"ל. ועי' במש"כ בס"ד בחי' לאבות (פ"ו מ"א).
שם דף קלא ע"א ד"ה ידוע שורה ד 'לאאמו"ר' - מכאן נראה שגם סימן זה כקודמיו נכתב על ידי בן הרב המחבר נר"ו.
שם דף קמט ע"ב אות ד שורה א - צ"ל חזון עובדיה.
שם דף קנא ע"ב ד"ה אמנם, שורה ג 'חזון עובדיה' - והו"ד להלכה בס' ילקוט יוסף על חנוכה (סימן תרעז אות יב).
שם סוף אות יג - וכן פסקו בס' אור לציון ח"ד (פמ"ו סעיף ג) ובילקוט יוסף על חנוכה (סימן תרעו עמוד תנג).
שם דף קעג הערה לז - ומדברי מר"ן בבדק הבית (ח"מ ס"ס שסח) מוכח שמנהג בעניני ממונות לא מחייב אם לא תיקנו כן.
שם דף קעו הערה סח 'בכת"י' - ונדפס לעיל (כתבי רבי שלמה עמאר פ"ב).
שם דף קעז ע"א ס"ס סד - וכן דעת מהר"ע יוסף בס' הליכות עולם ח"א (ר"פ תצוה), וחלק עליו בס' עושה שלום שם (ש"א ר"פ תצוה). ע"ש.
שם דף קצו ע"ב אות א ד"ה יבמות - צ"ל קיב ע"ב.
שם דף קצז ע"א ד"ה וכתב - וראה עוד בספר המפתח על הרמב"ם (הלכות מכירה שם) שציינו לדברי האחרונים שדנו בדעת הרמב"ם בזה.
ד"ה אמנם, שורה ב 'כרם חמר ח"ב' - דף סא ע"א. כן הובא בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (סוף עמוד קט).
שם שורה ח 'עדיף לכתוב בנוסח בית דין' - אולם ראה באוצר הפוסקים (סימן סז ס"ט ס"ק כא אות ב, דף עה ע"ד) שהביא מדברי ס' שבט בנימין הנ"ל (סי' רעד-רעה) שעדיף לא לשנות מכתובה רגילה, ויוסיף למטה דברי הב"ד, דלא לישתני ממנהגא. וראה עוד באוצר הפוסקים (שם דף עז ע"ב והלאה) שהאריכו מאוד בכל פרטי דין זה.
שם ע"ב שורה א 'סימן רלה' - סי"ז וסי"ח.
שם אות ו סוף שורה ב - וכיו"ב כ' באוצר הפוסקים (סימן סב ס"א סק"א אות י, דף ב ע"א) בשם האחרונים.
שם דף קצח ע"ב שורה א 'לכן הנראה' - כבר עשו כן בבית דין של עי"ת פאס בכתובת המדבר ואינו שומע, אלא שכתבו שבית הדין יכתבו ההוספה לאחר חתימת העדים, והובא הענין בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (ריש עמוד קז). ע"ש.
והנה בס' משנת אברהם על הלכות כתובות למהר"ר אברהם מימון נר"ו (עמוד רמג והלאה) האריך בזה בענין חרש שבזמנינו, וכ' למסקנא שיכתבו ב' כתובות. ע"ש. ולכאורה יש בזה כמה חששות: למ"ד אין ברירה (עי' בשו"ת ישמח לבב א"ה ס"ס כז), ושתגבה את הכתובה פעמיים (עי' בס' משנת אברהם שם), והוי כחוכא ואיטלולא שכותבים ב' שטרי כתובה דסתרי אהדדי ללא הסבר כלשהו. לכן לענ"ד נראה דעדיף למיעבד כמ"ש הרב המחבר נר"ו להוסיף על הכתובה הרגילה את דברי בית הדין שעל הצד שנחשב כחרש גמור הרי אנו ב"ד מחייבים אותו וכו'.
שם ד"ה ושלחתי 'לאאמו"ר הרה"ג בעל אהלי שם' - ועי' במש"כ בכל זה בספרו אהלי שם אבן העזר (סימן מד ס"א).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה