שם הספר: אהלי שם על הש"ס - ו' כרכים
מחבר: רבי מיכאל פרץ
דפוס: ירושלים
ספר אהלי שם על יבמות קדושין סנהדרין נדפס לראשונה בספר בפ"ע בירושלם תשמ"ה.
כרך ב
דף סב ע"א שורה ז - צ"ל קדושי שמעון (מ"כ בגליון).
דף סה ע"ב שורה ב מלמטה - צ"ל היה האיסור (כנ"ל).
דף פ ע"א סד"ה והנראה - וכ"כ להדיא הר"ן בשבת בפ"ב. ועיין בשיעורי הר' שמואל רוזובסקי על יבמות (כנ"ל).
דף פא ע"א אות ג שורה ב - צ"ל באמצע דבריו (כנ"ל).
דף פב ע"ב סוף הדיבור הא' - וכ"כ עוד בקצרה בס' אוצר משניות אהלי שם (כלאים פ"ט מ"ו).
דף קיט סימן כד - דברים אלו נכתבו גם להלן (דף שע ע"ב והלאה). והובאו הדברים גם להלן בכרך ה (יבמות סימן ז). וראה במש"כ בס"ד בגליון שם.
דף קלה ע"א שורה ח 'לקמן' - ט ע"ב.
שם שורה יא - צ"ל ונתקדשה פחותה.
דף קמא ע"א אות ו - דברים אלו נדפסו גם להלן (כרך ה מסכת כתובות סימן ב).
שם ד"ה פירש"י, שורה ב - צ"ל הוא מוכיח.
שם ע"ב שורה ג - צ"ל מדוקדק לכתוב.
דף קצד ע"א ד"ה והקשה 'בית הלוי' - ח"ג סימן יז.
דף קצח ע"ב ד"ה ולכאורה, שורה ד - צ"ל והיינו דהספק שמא.
שם ד"ה אמנם, שורה א - צ"ל ב"מ (צז ע"ב ד"ה רב הונא) דבגמ' דיש נוחלין איתא.
דף קצט ע"א ד"ה ולדבריו - וראה מה שיישב בזה בקובץ שיעורים (ח"ב סימן ה). וראה עוד בזה בקובץ שיעורים השלם במסכתין (משפט הקובץ הערה רמה דף סו סע"ב, ובעמוד פז).
שם ד"ה אבל - ועיק במש"כ בזה בקובץ שיעורים (כתובות סימן כו). וראה עוד בקובץ שיעורים השלם במסכתין (עמוד סז).
שם אות ג - דברי הקובץ שיעורים הובאו גם בקובץ שיעורים השלם בסוגיין (עמוד צא). ע"ש.
שם ד"ה ולפי, שורה ב - צ"ל דזה חזוק.
שם ד"ה ומ"ש - וכן הקשה בקובץ שיעורים השלם בסוגיין (משפט הקובץ סוף הערה שנד) בשם מהראי"ל שטיינמן ז"ל (מח"ס אילת השחר ועוד). ע"ש.
שם ע"ב אות א שורה ג - צ"ל בלי בירור.
שם ד"ה אבל, שורה ט - צ"ל הלכתא כרב הונא ורב יהודה דברי עדיף.
דף רכו ע"ב ד"ה והר"ן, שורה אחרונה - צ"ל ניחא קושית.
שם ד"ה ובקושית, שורה א 'דלתוס' נמי איכא אנן סהדי' - וכ"כ בס' קובץ שיעורים השלם בסוגיין (משפט הקובץ הערה קפט), ושכן הוא בתוס' לעיל (יח ע"ב ד"ה הרי). וע"ע שם (הערה קצא) בשם התוס' רי"ד.
דף רסח ע"ב ד"ה והר"ן, שורה ז - צ"ל דלא כמקרה דשני שבילין דכי נשאלו.
שם ד"ה והמל"מ, שורה ח - צ"ל מ"מ חשיב.
שם שורה יג - צ"ל דשואלת רק.
דף שו ע"א ד"ה קס - צ"ל קסח-ג.
דף שכג ע"א ד"ה וי"ל - ועי' בשערי ישר (ש"ה פכ"א אות ד) ובמשפט השער שם (אות שנו).
דף שמט ע"ב אות א שורה ג - צ"ל מני מתניתין.
שם ד"ה ובהרדב"ז, שורה ז - יש למחוק את הכתוב בסוגריים.
דף שנ ע"א אות ב שורה א - צ"ל כתב הרדב"ז. וכן להלן.
שם שורה ג מלמטה - יש להסיר הנקודה שלאחר תיבת וצ"ע.
והעירני ידידי מהר"ר אליהו אדמוני נר"ו לעיין בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סימן א' פח, בישנות סימן יא), שם ביאר שיטתו בזה.
דף שנא ע"א אות ד שורה ה - צ"ל בהל' אישות.
שם אות ה שורה ב - צ"ל ותנאי דלשעבר.
דף שנב ע"א ד"ה והר"ן, שורה אחרונה - יש להסיר הפסיק שלאחר תיבת שאפילו.
שם ע"ב אות ט שורה ה מלמטה - צ"ל שנתבאר בדעת.
דף שנט ע"ב אות יח שורה ב 'ט' - ע"א.
שם שורה ה - צ"ל כגון חמורה שלא ביכרה וילדה.
שם שורה ז - צ"ל אמרינן כיון.
דף שס ע"א סוף הדיבור הא' - וי"ל דס"ל להרמב"ם שמחלוקת הסוגיות ופסק כדעת אביי בבכורות.
שם ד"ה והנה, שורה ד - יש למחוק את הפסיק הראשון.
שם ע"ב שורה ה - צ"ל דינית לחלותם.
שם בסוף הדיבור - ועי' במה שהעיר בגליונות חזון איש לחידושי רבנו חיים הלוי. וראה בס' אסופות רבינו חיים הלוי (סימן טז) שהגרי"ז אמר שדברי התוס' בגיטין אינם מקור לדברי אביו הגר"ח, והביא שם דברי הרבה אחרונים שדנו בדברי הגר"ח. עש"ב. ובס' הדור והתקופה (הנהגות הגרי"ז מהדורה שניה סוף עמוד יט) כתב ששאל את הגרי"ז למה לא הביא הגר"ח בזה את דברי התוס' בגיטין, והשיבו שהיה להגר"ח כמה דרכים בביאור דברי התוס' בזה ולא היה בטוח בזה, על כן לא הזכירו.
דף שע ע"ב אות א - צ"ל אות ז. ודברים אלו והבאים אחריהם נכתבו גם לעיל (סימן כד). והובאו הדברים גם להלן בכרך ה (יבמות סימן ז). וראה במש"כ בס"ד בגליון שם.
דף שעב ע"א אות ב - צ"ל אות ח.
דף תה ע"א שורה ח - צ"ל שביארו הרדב"ז.
שם ע"ב אות נו שורה יא - צ"ל דברייתא דסברי.
דף תו ע"א ד"ה והנה, שורה ב - צ"ל דהוי כמחובר (וכ"ה ברש"י).
שם שורה אחרונה - ועי' למהר"א וייס נר"ו
בתשובה שכתב להביא ראיה שאף הקרקע שבעציץ חשיבא כמחובר אם יש בו שרשים.
דף תח ע"א ד"ה אלא, שורה ד - צ"ל ז"ל שאינו חייב בתרומות ומעשרות אם מפסיק אוירא.
דף תמא ע"ב שורה ב - צ"ל אדהכי נפקא אודיתא מבי איסור (כ"ה בתוס').
שם ד"ה וחזינן, שורה ה - צ"ל זה של.
שם שורה ג מלמטה - צ"ל דאיסור אפשר שהיה של רב מרי בריה ואפילו הכי (וכ"ה בריטב"א).
שם ד"ה ובקנין, שורה י - צ"ל לרשותו ולבעלותו.
שם שורה ו מלמטה - צ"ל מהני להודות דהוי של גוי ועי"ז.
דף תמב ע"א שורה ה - צ"ל בקנין אגב ומתרצת הגמ' דלית ליה.
שם שורה ח - צ"ל ע"י הודאתו (וכ"ה בתוס').
שם בסוף הדיבור הא' - צ"ל בר ירושה (כ"ה בתוס').
שם ד"ה אולם, שורה א - צ"ל סימן קצד (אות ג).
שם שורה ג - צ"ל אסיפא דביתיה (כ"ה בתוס').
שם ד"ה ובביאור, שורה ב 'הגרעק"א ז"ל בתשובות' - ח"ג ס"ס מ. והובא בס' מאור ישראל (סוכה מו ע"ב אות ג בהערה ד"ה ועינא, דף ריב ע"ב מדפה"ס). ע"ש.
שם ע"ב שורה ג - צ"ל קנין בהא.
שם שורה יד - צ"ל שפיר ונראה.
שם בסוף הדיבור הא' 'והחת"ס בתשובות' - י"ד סימן שיד. והובא בס' מאור ישראל (סוכה מו ע"ב אות ג בהערה, דף ריא סע"ב מדפה"ס). וכן הוא בספרו שו"ת יביע אומר (חי"א ח"מ סימן יג אות ג בהערה, דף תקעח סע"ב). ע"ש.
דף תמג בכותרת הדף 'המביא גט' - צ"ל השולח. וכן יש לתקן בעמודים הבאים.
דף תמח רע"א - ועי' בשערי ישר (ש"ה פכ"א אות ה) ובמשפט השער שם (אות שנז).
כרך ג
דף ג ע"ב ד"ה וכן הא', שורה א - צ"ל דף פב ע"א.
דף ז ע"ב ד"ה אלא, שורה א 'קושית האבני מילואים' - וגם היא קושית המאירי (הערת אחי ידידי מהר"ר דוד נר"ו).
דף מא ע"א ד"ה ועדיין, שורה ג - צ"ל אי זבין מלוה (וכ"ה בריטב"א).
שם ע"ב ד"ה והנראה 'ומקורו מהפרי חדש' - וכ"כ בחשק שלמה (שבסוף המסכת).
דף מב ע"ב ד"ה וע"ז 'כהמהרי"ט הובא בש"ש' - המהרי"ט הובא ג"כ באבני מלואים סימן כז אות יח, והוא בחידושיו על הרי"ף. וכ"כ הפנ"י ה' ע"ב ד"ה ספיקא.
שם שורה ה 'שכונת המהרי"ט' - כ"כ להדיא.
דף נג ע"א ד"ה כתב, שורה אחרונה - צ"ל דלמא תולדותיהן (וכן הוא ברי"ף).
שם ד"ה וצ"ע, שורה ו - צ"ל כן בנזיקין. וכן להלן.
שם ע"ב שורה ה - צ"ל לאו כיוצא.
שם ד"ה וצ"ע, שורה ו - צ"ל וכן פותקין.
דף נד ע"א ד"ה ואי, שורה ח - צ"ל שכל תולדה עם איזה אב שיהיה, חייב.
שם ע"ב ד"ה הנ"ל, שורה ו - צ"ל גבי ארבעה אבות.
שם בסוף העמוד - וראה בחידושי הריטב"א הוצאת מוסד הרב קוק (חידושי רבנו קרשקש שם בהערות הרב המגיה אות ג) שדעת רבינו יונה בפירושו לאבות פ"א מ"א דבכלל לא תגזול הוא כל הנזקין. וכתב הרב המגיה שלשיטתו מובן ההבדל היזק ניכר לשאינו ניכר, כי כשאינו ניכר שהחפץ נשאר כמות שהוא, אין זה דומה לגזילה ואינו בכלל לא תגזול.
ובילקוט ביאורים שבש"ס הוצאת מתיבתא (ב"ק ב ע"א עמוד ט מדפה"ס) הביאו גם דברי היד רמ"ה (ב"ב כו ע"א אות קז) שאסור לגרום דבר שעלול לבוא ממנו נזק לחבירו משום לפני עור לא תתן מכשול או משום ואהבת לרעך כמוך. והביאו דברי הרא"ש בתשובה (כלל קח סימן י) לענין הרחקת נזיקין, שמקורו הוא ממה שנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, שהקפידה תורה שלא יעשה אדם בתוך שלו דבר הגורם היזק לחבירו. גם הביאו דברי הרב ברכת שמואל (סימן א) בשם הגר"ח מבריסק, שמקור איסור נזיקין מ'ולא ישמרנו'. והביאו גם דברי הרב קהלות יעקב הנז' בפנים שהוא מכלל מצות דיינים. ע"ש.
דף קלב ע"א ד"ה וממילא, שורה א - צ"ל והראשונים ז"ל.
דף קנו סע"א - וראה בתוס' (ד"ה הרי) ובחידושי הרשב"א מה שביארו בזה. וע"ע בילקוט ביאורים שבש"ס הוצאת מתיבתא (דף סח ע"ב מדפה"ס).
דף קנח ע"א או' א-ב, בשיטות הראשונים - ראה עוד בילקוט ביאורים שבש"ס הוצאת מתיבתא מה שהביאו בזה.
שם אות א שורה ט - צ"ל אבדה והוזקה.
דף קנט ע"ב אות ד שורה ב - צ"ל חבירו בחבירו.
דף רנ סע"א, בדברי הרב קצות החושן - וראה במלואי חושן על קצות החושן מש"כ בזה. ויש להעיר במש"כ שם (הערה יז בסוגריים) בשם ספר זכור לאברהם שבמנה לא שייך להקנותו בקנין סודר וכו', יש להעיר שיש אפשרות להקנותו באגב, עי' בש"ע (ח"מ סימן רג סעיף ט) ובמש"כ בס"ד בגליון ספר ביאור מהרא"ח (שם אות יח בסופו).
דף שנה ע"ב שורה ב מלמטה - צ"ל וכהך דחצר המשתמרת שקונה שלא מדעתו.
דף שנו ע"א ד"ה וקצת, שורה ה - צ"ל מ"ה נר"ו. עכ"ל. וחזינן דלתוס'.
שם ד"ה אלא, שורה א 'שהבין' - בדעת התוס', והוא בהר"ן בשם איכא מ"ד.
שם ע"ב ד"ה ושיטת הרמב"ם - ועי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלים (ח"מ סימן רסח אות כא).
שם שורה ו - צ"ל כדעת הרמב"ם.
דף שנז ע"א ד"ה ודעת - וראה בנתיבות המשפט (סימן ר ביאורים אות ג). והוא לפי מה שביאר בפתיחה לסימן ר. וראה בדברי הרב המחבר להלן (עמוד שע אות פז).
שם שורה ד - צ"ל לקנותן כדי.
שם ד"ה והקשה, שורה ד - צ"ל דבחצר מהני.
שם ע"ב ד"ה ולפי - ועי' בכסף הקדשים (סימן ר ס"א ד"ה שותפים) שדן אי מהני שמירת נכרי או קטן. וראה בנתיבות המשפט (בפתיחה לסימן ר) שכתב דשמירת קטן היא אבידה מדעת.
דף שנח ע"א ד"ה ועיין, שורה א - צ"ל בטור סימן רב ס"ח ובש"ע שם ס"ט.
דף שע ע"א אות פז שורה ג - צ"ל לה אין. וראה בהערה הבאה.
שם ד"ה ופשוט - כוונתו שהש"ס כאן לא נחת לשיטות השונות דלעיל (יא רע"א), ולדברי הרי"ף פסקינן כמ"ד נתן דלא ילפינן קטן מקטנה. ויש להעיר בזה שהרי"ף כתב 'גבי מתנה דזכות הוא לה' בלשון נקבה (וכ"ה בהרא"ש סימן לא), ואילו בגמ' שלפנינו איתא 'לו' בלשון זכר.
שם ע"ב אות פח שורה ד - צ"ל מכי מטא לאוירא דמנא קניה, יין נסך לא הוי עד דנסכיה. וכן הוא בקצה"ח.
שם שורה ו - צ"ל וכמ"ש בשטמ"ק פ"ק. וכ"ה בקצה"ח.
שם ד"ה וקשה - גם בקצות החושן שם הביא קושיא זו. ע"ש מה שתירץ.
שם ד"ה וי"ל - תירוץ זה הביאו בקצה"ח שם בשם מהרש"ק. וע"ש מה שדחה. ובעיקר דין חצר בנכרי, ע"ע בספר פתחי חושן על קנינים (מהדורה שניה פרק יב סעיף ח) ובמש"כ בגליון שם, ובשו"ת שבט הלוי (ח"ד סימן רה).
דף שעד ע"ב אות צב שורה ג - צ"ל אינו קונה.
שם שורה ה - צ"ל ושה שסופן.
דף שפא ע"ב שורה יא - צ"ל [כן לשון הרא"ש ז"ל שם בביאור שיטתו]. והיינו דכיון.
כרך ד
דף לא ע"ב אות סד - ובביאור מהרא"ח (סימן קס אות ב) הביא דברי הב"י להלכה. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
דף מ ע"א שורה ב - צ"ל העשוי לדירה (הערת ב"א כהר ציון נר"ו).
שם ד"ה וכתב, שורה א - צ"ל החז"א ב"ב.
שם ד"ה והתלמידים, שורה א - צ"ל והתלמיד יוסף נ"י דקדק.
שם ע"ב שורה ד - צ"ל אם למ"ד.
שם ד"ה והחזו"א, שורה ב - צ"ל בברייתא דאדמפליג.
דף מז ע"א ד"ה ועוד ק"ק, שורה א - צ"ל בסעיף ב'.
דף נו ע"ב ד"ה והנה, שורה א - צ"ל רבינו גרשום.
דף נז ע"א סוף סימן פד - ועי' במלואי חושן על קצות החושן שם.
דף קעג ע"ב סימן קעו - הדברים שבכאן (עד ס"ס קעט) חזרו ונדפסו בס' אהלי שם חושן משפט (סימן שסה ס"ב). ואביא כאן את הדברים בתיקונים:
בענין נסכא דרבי אבא
[קעו] תוס' (לד ע"א ד"ה הוי מחויב שבועה וכו') הקשה וז"ל: וא"ת וליהמניה בשבועה במאי דאמר דידי חטפי, במיגו דאי בעי אמר לא חטפי וכו'. ואור"י דודאי אם לא היה העד מחייבו שבועה היה נאמן במיגו דאי בעי אמר לא חטפי שיכול להעיז פניו להכחיש את העד בלא שבועה וכו', אבל השתא דמחייבו שבועה לא מהימן בשבועה ע"י מיגו שהיה יכול להעיז פניו ולישבע בדבר שהעד מכחישו [פי' דנהי שיכול להעיז לומר שקר נגד העד, אבל לישבע לשקר במה שהעד מכחישו אינו יכול להעיז]. אבל קשה אי ליכא מיגו מ"ט דרב ושמואל דפליגי בפ' כל הנשבעין ארבי אבא ופטרי בנסכא דלית להו מתוך שאינו יכול לישבע משלם, והשתא אמאי פטרי והא פשיטא דאינו נאמן לומר דידי חטפי בלא מיגו כדפרישית לעיל [דהא אי איכא תרי סהדי דחטף משלם, ואינו נאמן לומר דידי חטפי]. לכך נראה כו'. עכ"ל התוס'.
אכן הרמב"ן (לעיל לג ע"ב ד"ה סבור) והר"ן (שבועות כט ע"א מדפי הרי"ף, בתירוצו הראשון) דמשו"ה אינו נאמן במיגו לומר דידי חטפי משום דליכא מיגו שאינו יכול להעיז נגד העד. ובודאי דתמוה טובא דאי ליכא מיגו מ"ט דרב ושמואל דפטרי, נהי דלא אמרינן מתשאיל"מ, מ"מ הרי הוא עצמו מודה שחטף ובטענת דידי חטפי אינו נאמן דהא ליכא מיגו. ועמש"כ הש"ך (סימן ע"ה ס"ק מ"ג) לתרץ, ומה שהקשה עליו בתומים.
[קעז] והנה המהרש"א בשבועות (דף ל"ב) הקשה לפירוש ר"י דלמה אמר ר"א דהוי מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע, כיון דלא הוי מיגו, וזהו הטעם לכך שחייב לשלם, ולא משום מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע. עיי"ש שהביא קושיא זאת בשם המהר"י בן לב.
[קעח] והנה הרא"ש (פ' כל הנשבעין סימן ג') הביא שיטות הפוסקים דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה, והרא"ש תמה עליהם דמיגו דאורייתא ומה לי ממון ומה לי שבועה, אלא שכתב הא דלא מהני מיגו גבי מודה במקצת אף דאית ליה מיגו דאי בעי כופר הכל, משום דהוא מיגו דהעזה דהא אין אדם מעיז פניו בפני בע"ח וליכא מיגו. וכבר הקשו עליו מהני עיזי דאכלי חושלי דחזינן התם דאמרינן מיגו דהעזה לאפטורי מממון, ושוב מה לי ממון מה לי שבועה.
ותירץ הקוב"ש ח"ב (סימן ב אות כג) ע"פ החקירה הנודעת אי נאמנות המיגו היא מטעם הבירור והראיה שמה לו לשקר או מטעם כח הטענה שיכול לשקר יהבינן לטענה שטוען עתה. ולפי זה פירש דאמנם במיגו דהעזה ליכא בירור וראיה שאומר אמת שהוי אינו מעיז לטעון טענת השקר, וא"כ ליכא ראיה. ברם כח הטענה אית ליה שהרי עכ"פ יש אפשרות לטענה השניה, וביאור הדבר הוא דהא דיהבינן ליה כח הטענה שיכול לטעון משום חסרון בתביעת התובע שתובע תביעה דאיכא לדחותה בטענת השקר וע"כ גם בטענת האמת שהיא חלשה יותר נאמן נגד תביעה חלשה כזאת.
וא"כ מאחר וישנה אפשרות להעיז ולטעון טענה שניה, כבר בזה יש פתח לטעון דתביעתו קלושה, שהרי ניתן לדחותה בטענת השקר עכ"פ בגדר אפשרות, וע"כ נאמן אף בטענתו שטוען עתה.
ולפי זה פירש דמיגו דהעזה לאיפטורי משבועה לא אמרינן, משום שבמקום שצריך שבועה צריך בירור, וא"כ במיגו דהעזה ליכא במיגו בירור וע"כ לא מהני, שלא כן גבי מיגו דהעזה בממון לא בעינן בירור אלא סגי בכח הטענה וע"כ מהני. יעויין שם.
ונראה לומר, דהא דאמרינן דבמקום שבועה בעינן כח הבירור זהו דוקא לרבי אבא דס"ל מתוך שאינו יכול לישבע משלם, דחזינן דבכח העד לחייב תשלומין היכא שהשני לא יכול לישבע, כי עדותו חשיבא עדות וראיה חזקה, וע"כ כנגד זה בעינן בירור וראיה דוקא, ולא מהני מיגו דכח הטענה לחודא, שלא כן לרב ושמואל דסבירא להו מתוך שאינו יכול לישבע אינו משלם, אין כח העד אלים, והראיה שאין מחייב תשלומין היכא שאינו יכול לישבע, וא"כ הוא רק דין שבועה בעלמא, וע"כ גם מיגו דכח הטענה לחודא מהני, וכמו דמהני מיגו דהעזה בממון.
ולפי זה מתורצים שתי הקושיות, דאכן לרב ושמואל אית ליה מיגו, שהרי סבירא להו מתוך שאינו יכול לישבע אינו משלם, וא"כ לא בעינן בירור וראיה וסגי בכח הטענה שיש במיגו, וזהו מה דאיכא במיגו דהעזה, וע"כ אית ליה מיגו ואינו משלם.
דלא כן לרבי אבא דסבירא ליה מתוך שאינו יכול לישבע משלם, וא'"כ חזינן דבעינן בירור וראיה, ולא סגי בכח הטענה לחודא, ובמיגו דהעזה ליכא בירור וראיה וע"כ לית להו מיגו, וע"כ חייב לשלם, וזהו לפירוש הרמב"ן והר"ן.
ובזה גם מתורצת קושית המהרש"א, דע"כ איתא בגמ' האי טעמא דמתוך שאינו יכול לישבע, דהוא מקור הטעם לחיוב, דמשום כך לא מהני המיגו משום דהוא מיגו דהעזה וחסר הבירור שבמיגו, ולרבי אבא בעינן לבירור שבמיגו, ואתי שפיר.
אולם כ"ז שלא לשיטת התוס', שהרי הוא הקשה דאם הוי מיגו דהעזה היאך לרב ושמואל פטור מלשלם והרי לית להו מיגו, ולהנ"ל זאת אינה קושיא, דהרי לרב ושמואל סגי במיגו של כח הטענה שהרי לית להו מתוך שאינו יכול לישבע משלם, וממילא מהני מיגו דהעזה וכמו שנתבאר.
ולשיטת התוס' י"ל כתירוץ המהרש"א יעויין שם.
הערה בסוגיא דנסכא דרבי אבא
[קעט] (דף ל"ד.) אלא אי דמיא הא דרבי אבא לחד סהדא ולתרתי שני ולפירי.
ומפרש רשב"ם, כגון ראובן דתבעיה לשמעון וא"ל גזלתה לארעאי ואכלת פירותיה שנתים, וא"ל שמעון זבנתה ניהלי, ולית ליה לשמעון עדי חזקה, דדינא הוא לאהדורי ארעא למרה, מכיון דלית ליה עדי חזקה, ולפירי משתבע דבזביניה אכלתינון, דקיי"ל הפה שאסר הוא הפה שהתיר, ואע"ג דמהדר לה לארעא פירי לא מהדר, דהא ליכא סהדי דאכיל הפירות, ומיגו דיכול למימר לא אכלי כלל יכול למימר נמי אכלי בזביני ולית ליה עלה אלא שבועה, אבל אי איכא סהדי דאכל פירי תרתין שנין מחייבין ליה להדורי אפילו פירי כרב נחמן דאמר הדרא ארעא והדרי פירי, ואייתי ראובן חד סהדא דאכל פירי תרתין שנין, וכגון שמעיד שלא אכל כי אם ב' שנים דלאו לסיועי לשמעון קאתי, אמר שמעון אין אכלי ודידי אכלי שקניתי הקרקע והפירות אפס לא נזהרתי בשטרי, הא הוא דאיכא לדמויי לדרבי אבא דאמרינן היכי לידיינו דייני להאי דינא, ניחייביה להדורי פירי ליכא תרי סהדי דאכלינהו, ואי משום דאודי הא טעין ואמר דידי אכלי, וכה"ג ליכא הודאה לחיוביה, ניפטריה במיגו, הא איכא חד סהדא דאמר דאכלינהו לפירי תרתין שנין, ואינו יכול לכפור בדברי העד לישבע לשקר וכו', ע"כ.
ובתוך דבריו כתב הרשב"א, ניפטריה במיגו הא איכא חד סהדא, הא לאו הכי היה מהני המיגו, ואע"ג דהדרא ארעא בודאי למריה קמא שהרי לית ליה חזקה ג' שנים.
ומאידך גיסא כתב בשלהי התוס' (לעיל דף ל' ע"א ד"ה לאו קמודית): ובעובדא דידן, אי הוה מייתי המחזיק סהדי דדר ביה חד יומא, נראה לרשב"א דהוה ליה לאוקומי לארעא בידיה אע"ג דליכא מיגו, מ"מ טענינן ללוקח מאחר שהיה המוכר נאמן לומר זבינתה מינך במיגו דאי בעי אמר לא היתה שלך מעולם, ואע"ג דהאי לוקח ידע שהיתה שלו והוי כחד סהדא, מ"מ הוי מיגו כדמשמע לקמן גבי נסכא דר' אבא דאי לא הוה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע היה נאמן לומר דידי חטפי במיגו דאי בעי אמר לא חטפי והיה מכחיש את העד, והכא לא הוי מחויב שבועה דאין נשבעין על הקרקעות. ע"כ.
וכבר כתב הקצות החושן דמן הסתם אם דר ביה חד יומא הוא הדין דר בו שנה, ומן הסתם אכל פירות, ואע"פ שלפירות אין לו מיגו, שהרי יש כנגדו עד אחד ומחויב שבועה, ואע"פ שהקרקע נשארת ביד המוחזק, מ"מ צ"ע אמאי גם הפירות למוחזק, ומ"ש מהא דלעיל דאע"ג דהדרא ארעא אילו הו"ל מיגו על הפירות לא היה משלם את הפירות, אף שהם בתולדה מהקרקע.
וי"ל דבכל שתי ספיקות הקשורים זה בזה, הצד שיש לו את הראיות המכריעות יותר הוא מכריע את הצד השני וחשיב הוא הודאי ומכריע את הספק, וע"כ גבי נידון תרתי שני ופירי הרי שם הקרקע הדרא למריה קמא משום שלמחזיק אין חזקת ג' שנים, ולמריה קמא יש חזקת מריה קמא, ואילו לפירות יש מיגו, ומיגו כנגד חזקת מריה קמא מיגו עדיף אם לצד המיגו הוא גם מחזיק, וכדחזינן גבי שטרא זייפא דגבי קרקע הלכתא כרבה דמהני המיגו להוציא מחזקת מריה קמא וכדפירש התוס' (דף ל"ד ע"ב ד"ה והלכתא), וע"כ הו"ל הבירור של מיגו שעל הפירות בירור יותר מכריע, ונימא דהפירות יכריע את הקרקע, או אפשר לומר דאז לא יהא מיגו כלל שהרי ע"י טענתו עתה ירויח יותר מאשר אם ישקר ויאמר דלא אכל פירות כלל, וע"כ ליכא למימר הכי ועל כרחך לומר דהקרקע יכריע את הפירות וזה ליתא, שהרי המיגו של הפירות עדיף מחזקת מריה קמא וע"כ כל אחד כדינו, דהיינו הקרקע למריה קמא והמיגו יהני על הפירות [אילולא העד האחד ודינא דר' אבא].
שלא כן גבי הנידון בדף ל', התם לקרקע יש מיגו של המוכר שיכול לומר לא היתה שלך מעולם והעד אחד לא מחייב שבועה כיון שאין נשבעין על הקרקעות, ומאידך גיסא על הפירות יש כנגדם העד אחד והוא אינו יכול להשבע כנגדו כיון שמודה שאכל, ונחזי אנן מי עדיף אם כח המיגו או כח העד אחד, ונראה שכח המיגו והראיה שבקרקע מהני להכריע נגד עדות העד אחד, וא"כ צד הקרקע הוא המכריע יותר וע"כ הודאי מכריע את חבירו, והפירות אזלי בתר הקרקע, ודו"ק. וה' יראנו נפלאות מתורתו. [ועיין בחדושי הגר"ש שקאפ].
שם סוף שורה ד מלמטה - ועי' בש"ס מתיבתא (ביאורים התוספות ושם הערה רמט).
דף קעד ע"א ד"ה ותירץ 'ח"ב' - סימן ב אות כג.
דף קפז ע"ב אות ב 'ובמרכבת המשנה תירץ' - וכ"כ בס' אשר למלך (פ"ה מהלכות סנהדרין הי"ג). ע"ש.
דף קפח ע"א בסוף הדיבור הא' - צ"ל גם התוס' ג' ע"א ד"ה שלא.
שם ע"ב בדיבור הא', שורה ו מלמטה 'וצ"ע להוכחת הר"ן' - פי', צ"ע ע"ד הרמב"ם מד' הש"ס כהוכחת הר"ן.
שם שורה אחרונה - צ"ל חו"מ סימן ג אות א.
שם ד"ה וקצות, שורה ה 'רפ"ק דסנהדרין' - דף ב ע"ב.
דף קפט ע"א שורה א - צ"ל דהוה אהודאות.
שם שורה ב - צ"ל בו אלא משום. וכ"ה בקצוה"ח.
שם סוף שורה ג - צ"ל לדידך דאמרת.
שם שורה ד - צ"ל ניחא לי.
שם ד"ה איברא 'והדרא קושיא לדוכתה' - ולעד"נ ליישב עפ"ד הרדב"ז בתשובה (סימן תרי) שכתב לדעת הרמב"ם דפריעת בעל חוב אית ביה מצות והשיב את הגזלה. ולפי"ז בעינן בית דין לכופו לקיים מצוה זו. ואע"ג דיכול לבוא עליו מדין שעבוד, מ"מ חכמים רצו שיכפוהו ע"י ב"ד כדי שהוא עצמו יקיים המ"ע, ויהיה הלאו דלא תעשוק ולא תגזול (עי' ברמב"ם פ"א מהלכות גזלה ואבדה ה"ד ובאוצר מפרשי התלמוד ב"מ ח"ד עמ' עח-עט) ניתק למ"ע זו ויכופר לו, ולכן בעינן בית דין.
שם ע"ב בדיבור הא' שורה ב מלמטה - צ"ל שתירץ בשם.
שם אות ג שורה ד - צ"ל דינים יש, יש ענין.
שם ד"ה ולפי, שורה ז - צ"ל והרי מתניתין.
שם שורה אחרונה 'האבי עזרי' - במהדורה ב'.
דף קצ ע"א שורה א 'בראש השנה' - דף כה ע"ב.
שם ד"ה והנה הב', שורה ה - צ"ל יחידי דהוא.
דף קצא ע"א סד"ה אבל - כברהקשה כן הרב אבי עזרי ז"ל שם (ד"ה ונראה מה שתירץ). ע"ש.
שם ע"ב 'הערה בדין נזק בשלושה' - סימן זה חזר ונדפס בס' אהלי שם על תורת הגרעק"א סימן א.
שם אות א 'בתוספותיו למשניות' - והועתק בחדושי רעק"א לדף ג ע"א.
שם שורה ג 'תוס'' - ג ע"א ד"ה נזק.
שם - צ"ל רק בשיטתייהו. וכ"ה ברעק"א.
שם שורה ד 'בפרק החובל' - ב"ק פד ע"ב.
שם שורה ח - צ"ל דאמרינן שם.
שם שורה י - צ"ל וכו'. ומשו"ה.
שם שורה ח מלמטה 'שליחותייהו עיי"ש' - וכן ביאר בדברי רש"י במהר"ם לובלין (על תוד"ה שלא). וכ"כ בחידושי הרש"ש (דף ג רע"א). וכן דעת הנצי"ב במרומי שדה (ב ע"א ד"ה רש"י הא').
שם 'וכ"נ מדברי הרא"ש' - וכן דייק גם במהר"ם לובלין שם. וכ"כ הרמב"ן (בפרק זה בורר בהוצאת הגרא"ז ד"ה וכן מה, ובהוצאת מכון התלמוד הישראלי ד"ה וראיתי בתוספות בזה) לחלק בין א"י לבבל. וכ"כ תלמיד הרמב"ן (ג ע"א ד"ה ורבינו, בסנהדרי גדולה כרך ה סוף עמוד ו) והר"ן בחידושיו (ב ע"ב ד"ה ובדין וד"ה נמצא) בשמו. וכ"כ בתוס' רבינו פרץ (ב"ק פד ע"ב) בשם ריצב"א. וכ"כ בתוס' כ"י פריז (שבסנהדרי גדולה כרך ח עמוד צד ד"ה ופירש ריב"א) בשם ריב"א. וכ"כ בשטמ"ק (ב"ק פד ע"ב ד"ה אלא) בשם רבינו ישעיה בשם ריב"א.
שם שורה ד מלמטה - צ"ל ה"נ בניזקין. וכ"ה ברעק"א.
שם ד"ה וצ"ע - גם בנחל יצחק (סימן א ס"ג) הקשה כן על ביאור זה בדברי רש"י מדברי רש"י גופיה בגיטין ובב"ק דף פ"ד. ע"ש. וכן הקשה בס' דבר משה (רוזמרין, סנהדרין סימן יז). ועי' במש"כ בנחל יצחק הנ"ל בביאור דברי רש"י. והו"ד במרגליות הים (יג ע"ב, אות יח). ע"ש.
דף קצב ע"א בסוף הדיבור הא' - וכן הקשה בקצות החושן (סימן א אות ג) לדעת התוס'.
שם סד"ה ותו - תירץ על זה מו"ר מהר"נ ברינגר נר"ו, דכוונת רש"י 'במועד' היינו למעוטי חצי נזק דתם, אבל 'מועד' כולל גם שן ורגל דמועדין מתחילתן.
שם, בכותרת 'בחצי נזק דנין בשלושה' - סימן זה נדפס גם בספר אהלי שם על תורת הגרעק"א ז"ל (סימן ב).
שם ד"ה והקשה, 'דף ט"ו' - עמוד ב.
שם שורה ג - צ"ל דאכל כו' שונרא.
שם שורה ה 'דבעינן מומחין' - לכאורה יש ליישב דהרי קיימא לן (בב"ק טו ע"ב) דפלגא ניזקא קנסא. ואליבא דהלכתא אזלו התוס'. ובאמת אליבא דמ"ד פלגא ניזקא ממונא, מוקי ליה למתני' בשור שהזיק אדם (ולפי"ז ל"ק נמי הקושיא הבאה).
שם ד"ה ולרש"י, שורה ב - צ"ל בתוספותיו למשניות סנהדרין. וכ"ה באהלי שם על תורת הגרעק"א ז"ל שם.
שם ע"ב שורה ב בסוגריים - עי' במש"כ לעיל בגליון השיעור הקודם.
שם שורה ד - צ"ל ממשנתנו. וכ"ה באהלי שם על תורת הגרעק"א ז"ל שם.
שם ד"ה וי"ל שורה יד - צ"ל דף פ"ד.
שם - צ"ל ומדוקדק. וכ"ה באהלי שם על תורת הגרעק"א ז"ל שם.
שם ד"ה ואכן שורה א - צ"ל מדוקדקת שיטת. וכ"ה באהלי שם על תורת הגרעק"א ז"ל שם.
שם בכותרת 'אין הולכין' - סימן זה נדפס גם בספר אהלי שם על תורת הגרעק"א ז"ל (סימן ג).
דף קצג ע"א ד"ה ובקונטרס, שורה ב 'הב"ח' - ח"מ סימן רלב אות כא.
שם ד"ה ובקונטרס הב' - ובשב שמעתתא (ש"ד פ"ו ד"ה קיימא) הביא דברי הב"ח וכתב: 'וכבר השיגו אחי המופלג' וכו'. גם בס' שערי תורה למהר"ר בנימין לעוו (ח"ג כלל יא פרט א אות ב) הביא דברי הב"ח, וכתב שצ"ע לדבריו להבין סוגיא דמס' ב"ב שם, דוק ותשכח. ועי' בקצה"ח בקונטרוס הספיקות כלל ו' שתמה ג"כ על הב"ח. ע"כ.
שם ע"ב ד"ה וי"ל, שורה א 'ברפ"ב דכתובות' - טז ע"א.
שם שורה ד 'תוס'' - ד"ה כיון.
שם 'והבעל המאור' - דף ה סע"ב מדפי הרי"ף.
שם שורה ח 'דאמרו שם' - בבבא בתרא.
שם שורה יב - צ"ל לפירוש הב"ח. וכן הוא במהדורא קמא של הספר (הנד' בירושלם תשמ"ה).
שם שורה יג - צ"ל ניחא סוגיית.
שם ד"ה וקושיתו, שורה ח - צ"ל וטעמיה דשמואל. וכן הוא במקור.
שם שורה אחרונה 'דלרדיא' - לאחר תיבה זו הוסיף הרב (מהר"ר משה בכמהר"ר שלם פרץ) המסדר ספר אהלי שם על תורת הגרעק"א ז"ל (שם דף ד ע"ב מדפה"ס): 'דלא חשיב כהנך רובא'. ואע"ג שתיבות אלו אינם בקונטרס הספיקות, מ"מ נכון הוא.
דף קצד ע"א שורה ה - צ"ל אם נסתפק. וכ"ה באהלי שם על תורת הגרעק"א ז"ל שם.
שם שורה טז - צ"ל אנשים ומ"מ שלא לענין ממון אזלינן.
שם שורה יח - צ"ל וזהו דאיתא.
שם ד"ה וראיתי, שורה ב 'כ"ז' - עמוד א.
שם ד"ה וי"ל, שורה א 'דף כ"ז' - עמוד א.
שם ע"ב שורה ב - צ"ל קים לי בנפשך שאתה מן. וכ"ה בתוס'.
שם שורה טז 'ליה' - צ"ל לי.
שם 'בנכסאי' - צ"ל בנפשאי. וכ"ה באהלי שם על תורת הגרעק"א ז"ל שם.
שם ד"ה ולפי, שורה ד - צ"ל כולהו לנזקין. וכ"ה בתוס'.
שם ד"ה והבית, שורה ג - צ"ל והטור והרב המגיד.
שם ד"ה והש"ש, שורה א - צ"ל ש"ד פ"ו.
שם שורה ג 'בריש המוכר פירות' - ב"ב צג ע"א.
דף קצה ע"א ד"ה ואף, שורה ב 'וכמו דכתבנו לעיל' - באות א סד"ה וי"ל בזה.
שם שורה ד - צ"ל ס"ק ד'.
שם בסוף הדיבור - ועי' למהרש"ז אוירבך בביאורים והערות לספר שב שמעתתא (ש"ד אות כה) מה שיישב דברי הרב בית שמואל. וכתירוצו הראשון שם תירץ גם ברשימות בשמעתתא (אות ריא).
שם ד"ה וברשימות, שורה א - צ"ל בשמעתתא על ש"ד פ"ו (אות רי).
שם ד"ה וקושיתו, שורה ה - צ"ל הולכין בתריה בממון. והרב המסדר ספר אהלי שם על תורת הגרעק"א ז"ל (בדף ו ע"ב מדפה"ס) כתב להגיה: הולכין אחריו בממון.
שם בסוף הדיבור 'וכמו שנתבאר' - לעיל באות א ד"ה וי"ל דלק"מ.
שם ע"ב ד"ה ומה, שורה ד מלמטה - יש להוסיף נקודה לאחר תיבת 'היטב'.
שם 'ולא כמו שכתב' - הרב רשימות בשמעתתא.
שם שורה ב מלמטה - יש להוסיף נקודה לאחר תיבת 'היטב'.
שם ד"ה והנה, שורה ג - צ"ל טריפה הוא.
דף קצו ע"א ד"ה וכן הקשה התומים - כצ"ל.
שם שורה ב - צ"ל בב' בחודש.
שם סד"ה והנה - גם לדברי הב"ח יתורץ בפשיטות קושיית מהר"ץ חיות (ב"מ כב סע"ב) ע"ד רש"י שם דתמרים שהשירן הרוח מותרים משום מציאה דהבעלים כבר התיאשו ולא חיישינן שמא של יתומים הם דאיכא רובא. והקשה מהר"ץ חיות, והא אין הולכין בממון אחר הרוב. ולפי דברי הב"ח מיושב [ועי' עוד במה שתירץ בזה בס' דרכי דוד לב"מ שם. והסכים עמו מהר"ה אביחצירא נר"ו בס' קובץ ביאורים עמ"ס סנהדרין (אות כ סד"ה ולכן). ע"ש].
שם ד"ה איברא, שורה ד - צ"ל היינו במוכר. וכ"ה בתוס'.
שם ד"ה ונ"ל, שורה ה - צ"ל בפ"ק דסנהדרין. וכ"ה בתוס'.
שם שורה יג - צ"ל ואף ברובא. וכ"ה באהלי שם על תורת הגרעק"א ז"ל שם.
שם בסוף הדיבור - וכ"כ מהר"ר בנימין לעוו בס' שערי תורה ח"ג (כלל יא פרט א אות ד). וכ"ה גם דעת התוס' בכתובות (טז ע"א ד"ה כיון), והו"ד לעיל (באות א ד"ה וי"ל בזה). וכ"כ בס' שערי תורה (שם).
שם ע"ב ד"ה וביאר, שורה ג 'בפט"ז' - הלכה ו.
שם שורה ה מלמטה - צ"ל אב ואע"ג דהיולדות לז' עוברה.
דף קצז ע"א שורה ד 'פ' המניח' - ב"ק כז ע"ב ד"ה קמ"ל.
שם שורה ח - צ"ל כתב מוהר"ם ן' חביב.
שם שורה ט 'בכללים' - כלל א ד"ה ויש.
שם ד"ה והנה, שורה ב 'בספ"ק דכתובות' - טו ע"א.
שם שורה ג - צ"ל לרבנן מוארב לו וקם עליו פרט.
שם ד"ה ותו, שורה א - צ"ל בתוס' (כתובות טו ע"ב ד"ה להחזיר) דמחזירים.
שם שורה אחרונה - צ"ל בהפלאה (כתובות טו ע"ב).
שם ע"ב ד"ה ותו קשה, שורה א 'בפ' ט"ו' - מהלכות איסורי ביאה.
שם שורה אחרונה 'קונטרס הספיקות' - כלל ו אות ד.
שם 'והאבי עזרי' - מהדורא תניינא פט"ו מהלכות איסורי ביאה הכ"ז ד"ה והנה הש"ש.
שם ד"ה והנה, שורה ב - נ"ל דצ"ל הספיקות כלל ו אות ב.
דף קצח ע"א ד"ה ותירץ, שורה א 'האבי עזרי' - מהדורא תניינא פט"ו מהלכות איסורי ביאה הכ"ז.
שם ע"ב ד"ה ושוב, שורה ה - צ"ל הרוב משום.
דף קצט ע"א ד"ה וגם, שורה ב - צ"ל דטעו בעיבורא דירחא.
שם ד"ה איברא, שורה ג - צ"ל דרובא לרדיא.
שם שורה ד - יש להוסיף נקודה לאחר תיבת 'כלל'.
שם שורה ה 'מסנהדרין' - סט ע"א גבי בן סורר.
שם שורה ט 'דהמיעוט כמי שאינו' - תא"מ.
שם שורה ב מלמטה - צ"ל אזלינן בתריה.
שם ד"ה והנראה, שורה ב 'דבסנהדרין' - סט ע"א.
שם שורה ה - צ"ל דסנהדרין (סט ע"א) הוא ספיקא.
שם ע"ב שורה ד - צ"ל לכן גבי.
שם שורה טו - צ"ל סנהדרין מא ע"ב.
שם שורה יז - צ"ל דתרווייהו ידעי (כ"ה בתוס').
שם שורה יט - צ"ל ונקטליה מספיקא. וכ"ה בתוס'.
שם שורה כב - צ"ל מהכא בריש בן סורר (סנהדרין סט ע"א).
שם שורה כד - צ"ל דכוונו שניהם ליום.
שם שורה כו - צ"ל דקאמרי אח"כ.
דף ר ע"א שורה ב - צ"ל דשמה הספק אי חשיב. וכ"ה באהלי שם על תורת הגרעק"א ז"ל שם.
שם אות טו שורה א 'התומים' - סימן ל אות י הנ"ל [באות ט].
שם שורה ב 'בחו"מ' - ש"ע סימן ל ס"ב.
שם ד"ה והשתא, שורה א 'ספ"ק' - דף טו ע"ב.
שם שורה ב 'תוס'' - שם ד"ה להחזיר.
שם שורה ד 'הרי' - תז"מ. וכ"ה באהלי שם על תורת הגרעק"א ז"ל שם.
שם ע"ב שורה א - צ"ל מהא שכתבו התוס' (יומא פה ע"א ד"ה לא צריכא) דברוב.
שם ד"ה וי"ל, שורה ג - צ"ל הש"ש ש"ד פ"ו.
שם שורה ד 'ר"פ המוכר פירות' - ב"ב צג ע"א.
שם שורה ד מלמטה - צ"ל בתולות נשאות. וכ"ה בש"ש.
שם שורה ב מלמטה - צ"ל דמוחזק בהיתר מעיקרו (כ"ה בש"ש).
שם ד"ה י"ל, שורה א 'סעיף א' - וסעיף ג.
שם שורה ב 'דף צ"ג' - ע"א.
שם שורה ז - צ"ל בצדו בידוע (כ"ה בגמ').
שם שורה ח - צ"ל דרובא וחזקה (כ"ה בגמ').
שם שורה אחרונה - צ"ל דבר אחר שלא כן בתירוץ הש"ס דחו.
דף רא ע"א ד"ה וכן, שורה א 'הנ"ל' - באות א.
דף רלו ע"א ד"ה והגרעק"א שורה א 'תמה' - בכתובות דף יא ע"א (הערת אחי ידידי מהר"ר דוד נר"ו).
שם שורה ג - צ"ל כאן כיון (כנ"ל).
שם סוף שורה ה - עיין בהפלאה שהוסיף על הקושיא (כנ"ל).
דף רלח ע"ב שורה ג 'באחרונים' - הגרנ"ט בכתובות יא ע"א (כנ"ל).
דף רמג ע"ב סד"ה ולפי, בסוגריים - מ"כ בגליון סימן שאלה.
דף רמז ע"ב ד"ה והרמב"ם, שורה ג - צ"ל לפיכך הורו חכמים.
שם שורה ז - צ"ל נוגעין בו.
דף רנא ע"א אות ב שורה א 'בכתובות' - וכ"כ ביבמות (הערת אחי ידידי מהר"ר דוד נר"ו).
דף רנז ע"א אות א שורה א - צ"ל כתב הרמב"ם.
דף שכא ע"ב ד"ה וי"ל, שורה ב - צ"ל ששים כנגד.
דף שכב ע"א ד"ה והא, שורה ג - יש להעיר שדברי מהר"ם נאמרו בהו"א שלפני 'ושניהם לא למדוה' וכו', ואילו רעק"א מיירי בהו"א דכאן שלפני דברי אביי, ושם ידענו כבר דמיירי שיש ששים או מאה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה.
שם ד"ה ונראה - עי' בזה בחידושי הרשב"א כאן. וע"ע בחדושי רעק"א להלן (ד"ה מה).
שם ע"ב ד"ה וממשיך 'הא הוי ג"כ מים' - י"ל שהגמ' חישבה גם זאת בהגיעה לחשבון ס' או ק'. ובזה גם מיושב מה שהקשה מהר"ר אליהו אדמוני נר"ו שמסתבר מאוד שאם יש ששים באיל כנגד הזרוע, מסתבר שכדי לבשלו צריך מים כשיעורו, וא"כ יש גם ששים במים והו"ל מין בשאינו מינו. ולהנ"ל מיושב.
שם סד"ה ומה - יש להעיר שעדיין יקשה למ"ד במאה.
דף שכו ע"א ד"ה וי"ל - במה שכתב שהוא הלכה למשה מסיני שכל האיסורים שיעורן בששים לדעת רש"י, העיר הרב עובדיה הלוי זאיד נר"ו שמדברי רבינו הטור (י"ד סימן צח) בדעת רש"י בנשפך נראה שהוא מדרבנן.
שם סע"ב, בענין אי שייך חזקת היתר בתערובת איסור בהיתר - עי' בחדושי רעק"א (סימן קו בהנד"מ אות ג בסוגריים) שכ', דאולי היכא דאיכא חזקת איסור לא מהני קפילא. ולדברי הרב ערוגות הבושם (ר"ס צב) אסור לתת לקפילא. והו"ד בדרכי תשובה (סימן צב אות ד). גם עי' בבדי השלחן (סימן צח ס"א ביאורים ד"ה שלא ידע, עמוד יג) שכ' לפלפל אי מהני בזה חזקת היתר. וע"ע בזה בכרתי (סימן צח אות ו) ופלתי (שם אות ג) ובשב שמעתתא (ש"ג פ"ז) ובפתחי תשובה (סימן צו אות ב) ובדרכי תשובה (סימן צד אות ו) ובשו"ת יביע אומר ח"ח (חיו"ד סימן ד אות ג דף רסז ע"ב) ובמנחת פרי (סימן צח ס"ב ד"ה אך) ולהר"מ מירניק נר"ו בקובץ תפארת שרגא על איסור והיתר (עמ' סז).
דף שמ ע"ב אות ו 'הגרב"צ אבא שאול שליט"א' - בתחילת הספר בהסכמתו הוזכר בברכת המתים.
שם בסוף העמוד - וע"ע בס' ילקוט יוסף על פורים (עמוד רנח).
דף שמג ע"ב סד"ה ונראה - ולפי"ז יש לחלק בין אם מסתפק אם אכל בשר, לבין אם אכל ודאי בשר ומסתפק אם עברו שש שעות.
דף שנ ע"א שורה ו 'הב"י' - י"ד סימן צב.
שם ד"ה והנה, שורה ז - צ"ל לרוטב וכ"כ ד"מ סימן צב סק"ב בשם.
דף שנב אות ה - צ"ל ב'.
דף שנד ע"א סד"ה ויש - לכאורה אינו מובן, שהרי התוס' הנ"ל כ' להדיא שדבריהם הם לד' רש"י.
דף שנז ע"א שורה ב 'שהשו"ע נקט כשיטת ר"י' - הנה בנקודות הכסף שם רק כתב דבש"ך אות ח הביא דברי הב"ח דס"ל כן. ובש"ך אות ח כתב דאין הכרח לדברי הב"ח. ע"ש.
שם ע"ב בסוף הדיבור הא' - וכן הקשה באורח מישור על הד"מ הארוך (אות ב).
דף שנח ע"ב בסוף הדיבור הא' - וכיו"ב יישב באורח מישור (שם).
שם ד"ה השני, שורה ג 'והפמ"ג' - סימן קה מ"ז אות ב. וע"ע בסימן פז ש"ד אות ב, ובסימן צט ש"ד סוף אות יא, ובאורח חיים סימן תרעג א"א אות א.
שם סד"ה השלישי - ועי' בשו"ת יביע אומר (ח"ז י"ד סימן ה אות א), ושם האריך בדברי הפוסקים בענין בישול אחר בישול בבשר בחלב.
שם ד"ה ואפילו, שורה ד 'הפר"ח' - סימן פז אות ג.
דף שנט ע"ב שורה ד - צ"ל מספק כדין.
דף שס ע"א אות א שורה ט - צ"ל חתיכה חתיכה (כ"ה ברעק"א).
שם ע"ב בסוף הדיבור הא' - וכ"כ במנחת פרי (סימן צב דף מד ע"ב) ביישוב קושית רעק"א.
דף שסא ע"א שורה ב - צ"ל וז"ל אז באמת.
דף ת ע"ב אות ז שורה א - צ"ל כף החיים.
דף תה ע"א שורה א - 'בחולין' - תז"מ.
שם ד"ה והנה תמהו, שורה ו - יש למחוק הנקודה.
דף תו ע"א שורה ה - צ"ל ונ"ל היכא שהדם.
שם ע"ב שורה א 'להרא"ש ז"ל' - סימן לו.
שם אות בשורה ד - צ"ל גמר לפלוט לפני.
דף תז ע"א בסוף הדיבור הא' - וגם כשהניח עוף א' לפני חבירו, מ"מ שרי כיון שכשגמר הראשון לפלוט הדם, פולט ציר ולא בולע הדם הבא מחבירו, שעדיין לא גמר פליטת הדם, ואותו דם אין לו ציר שייבלע עמו כמו בדגים.
שם סד"ה והאופן - וק"ל אמאי בציר עופות לא אמרינן חנ"נ.
שם ע"ב ד"ה אמנם, שורה א 'איכא לתרץ' - וכ"כ בדרישה (אות ד). עש"ב.
שם שורה ג מלמטה 'אליביה דהרא"ש' - וקצת ראיה לזה ממ"ש הטור 'ורשב"ם פירש וכו' וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל', משמע דמסקנתם שוה ולא מטעמם, דהרשב"ם אסר לה מטעם חנ"נ, וגם הרא"ש אסר אך לא מטעמיה.
שם 'אמנם להלכה' - מכאן ועד סוף הדיבור הדברים מיותרים, שכן להלן בסמוך מרחיב הביאור בזה הענין.
שם שורה ב מלמטה - צ"ל דהעופות מותרים.
דף תי ע"א סד"ה כף - ונראה דמכיון דכבר ביאר כן הכף החיים בסוף אות יג, לא נצרך לבאר שוב הדבר בסוף אות יד.
כרך זה
והבא אחריו נערכו ע"י מהר"ר משה פרץ נר"ו בכמהר"ר שלם ז"ל.
דף רג סימן ז - דברים אלו נכתבו לעיל (כרך ב דף קיט ע"א סימן כד ודף שע ע"ב והלאה). והובאו הדברים גם להלן בכרך ה (גיטין סימן א).
דף רד ע"א ד"ה וכתב - דברי רעק"א אלו הועתקו בחידושיו (גיטין ב ע"ב). ע"ש.
שם שורה י - צ"ל "אולם" מסוף דברי. וכ"ה במקור.
שם שורה יא - צ"ל מדכתבו דאצטרך. וכ"ה במקור.
דף רה ע"א שורה יא - צ"ל דמי להאי.
שורה יג 'בקובץ שיעורים' - הכוונה לספר קובץ ביאורים הנדפס בתוך ספר קובץ שיעורים ח"ב.
שם ד"ה אלא, שורה ב 'בגיטין' - הכוונה היא לדברי רעק"א בתשובה הנ"ל שהועתקו בחידושיו לגיטין וכנ"ל.
שם סע"ב בשם שערי יושר - ועי' במש"כ בהגהות משפט השער על שערי יושר (שם אות ו).
דף רטו סימן ב - דברים אלו נדפסו גם לעיל (כרך ב עמוד קמא אות ו).
שם ע"ב שורה ג מלמטה - צ"ל הוא מוכיח.
דף רטז ע"א שורה ד - צ"ל התנאי זה.
שם ע"ב שורה ד - צ"ל מדוקדק לכתוב.
דף שא סימן א - דברים אלו נכתבו גם לעיל (עמוד רג סימן ז). וראה במש"כ בס"ד בגליון שם.
