שם הספר: תורה שבעל פה
מחבר: רבי יהושע ענבל
דפוס: ירושלם תשע"ו (מהדורה מתוקנת)
ראה סקירה והערות על הספר בפורום אוצר החכמה. חלק מההערות שהובאו שם תוקנו במהדורה זו.
ובפורום שם הביאו דעת הרב מקומרנא שמי שלא מניח תפילין דר"ת הוא קרקפתא דלא מנח תפילין. ודנו אם כן דעתו באמת. ויש להביא ראיה שאין דעתו כן באמת, ממה שכתב בסוף הקדמתו לספר פני זקן על שקלים (שהובאה בפורום שם) שהגר"א לא הלך ארבע אמות בלא תפילין, והגר"א היה מניח תפילין דרש"י בלבד. וראה בזה בהסכמת בד"ץ העדה החרדית לס' סדר פרשיות (שהובא בפורום שם).
עמ' יא ד"ה הויכוח - סימן זה הובא גם באתר רציו. ע"ש.
עמ' יז ד"ה לאור, שורה ד - צ"ל שהחמירו בקיום.
עמוד כ סימן ב - הדברים שבסימן זה הובאו גם באתר רציו. וראה שם מה שהשיב הרב המחבר לשאלות הקוראים.
עמ' כט סימן א - סימן זה הובא גם באתר רציו, בתוספת הערה על מחקר פרקי אבות. ע"ש.
עמ' לא שורה ו 'פרנקפורט תקסו והלאה' - הנה ספרו דורות הראשונים נדפס בכמה שלבים החל משנת תרנ"ז. וכנראה כוונת הרב המחבר היא לכרך השני שנדפס בפפד"מ בשנת תרס"ו. וראה בויקיפדיה (ערך יצחק אייזיק הלוי).
עמ' לב סימן ב - סימן זה הובא גם באתר רציו בהוספות.
עמ' לה שורה אחרונה - צ"ל בית שני.
עמוד מז שורה ט - צ"ל אומר הלומד.
עמוד נז ד"ה דוגמא - וראה בס' אביהם של ישראל ח"ה שמהר"מ אליהו ראה תפילין ממצדה שהיו כשיטת רש"י. גם בקונטרס בית נאמן למהר"מ מאזוז נר"ו הביא ענין זה. ע"ש.
עמוד נח הערה כג שורה א - צ"ל מהר"ץ חיות.
עמ' סג ד"ה התוספתא - וראה עוד בשו"ת חתם סופר (א"ח סימן כז) ובערוך השולחן (סימן קנ אות ז) ובאתר ויקישיבה (ערך בית הכנסת בחמת גדר) ובאתר מורשת הגליל ובמאמרו של יצחק ספיר בקובץ טללי אורות (גליון ד) ובמה שהעירו עליו באתר ישיבת עתניאל.
עמוד סז שורה ב - צ"ל זבח על שמירת.
עמוד עב שורה ב - צ"ל שלמות של נכרים בקרב.
שם ד"ה ומעניין, שורה ב - צ"ל היה פרופ'.
עמוד עז, בענין תלמידי ר"ע אם מתו מחמת שמדא - ראה עוד בשלמא בעלמא (תזריע יב ד).
עמוד פד בהערה, שורה ג - צ"ל מין מימרא.
עמוד פו ד"ה אצלינו, שורה אחרונה - צ"ל נגד אפיון.
עמוד פט ד"ה על - עי' בס' לימודי ה' אם יש חיוב להזכיר יותר מאשר את שמות הראשון והאחרון שאמרו את המימרא.
עמוד צח שורה ג מלמטה - צ"ל במדינת Iowa.
עמוד צט הערה מז ד"ה במדרש, בענין תיבת נח - ראה גם בס' אוצר מסעות (דף ל ע"ב) על מסגד שנבנה על נהר חדקל מעצים שלקחו מתיבת נח.
עמוד ק בהערה, שורה אחרונה - צ"ל של הופעת הכנים.
עמוד קא ד"ה הקבלה - וראה עוד באתר רציו מש"כ בזה.
עמוד קיא במשפט האחרון - הקרי והכתיב של הפסוק נכתבו בעירבוביא.
עמוד קכג סימן ב - הדברים שבסימן זה הובאו גם באתר רציו. וראה שם מה שהשיב הרב המחבר לשאלות הקוראים.
עמוד קכז סימן ג - הדברים שבסימן זה הובאו גם באתר רציו. וראה שם מה שהשיב הרב המחבר לשאלות אחד מהקוראים.
עמוד קלב הערה יח שורה ג מלמטה 'ואולי זהו הכוונה' - כ"כ לעיל (בעמוד הקודם ד"ה מהו).
עמוד קלג ד"ה גם - וראה עוד בס' מטה לוי למהר"י לוי נר"ו (ח"א עמוד תפג) בהשוואת הגדרת הרגילות בדברי חז"ל. וראה במש"כ בס"ד בגליון שם.
עמוד קלד ד"ה ולפעמים, שורה ב - צ"ל דהוה אברכת פירות.
עמוד קלה שורה ג 'מיהותו' - מילה זו אינה תקנית, ראה כאן.
שם ד"ה ארשב"י, שורה א - צ"ל אחיו שהוא בן ט'.
שם שורה ג 'פ"י מ"ו' - קטע זה הוא צירוף של משנה ז' עם דברי הברייתא המובאת בגמרא שם (צו ע"ב).
עמוד קלח בסוף ההערה - אולם ראה להלן (עמוד קמ ד"ה בערובין) עוד נידונים שבהם אומרים חוקקים להשלים. וראה בס' אילת השחר (שבת ז סע"ב) שדן אם היא הלכה או סברא.
עמוד קמז ד"ה כיוצא, שורה אחרונה 'אינו כאשר ברירה' - וכן הובא לעיל (בעמוד הקודם ד"ה הכלל) מד' התוס' בסוטה.
עמוד קנא ד"ה ההבדל, שורה ד - צ"ל קסח ס"ח.
עמוד קנח ד"ה מבני, שורה י - צ"ל להועילנו כמו (וכ"ה במקור).
עמוד קסא בהערה שורה ד - צ"ל נאמנות עד.
עמוד קסב בהערה עמוד יא, בדברי הרמב"ם והרמב"ן בטעם מצות שילוח הקן - ראה עוד לעיל (עמוד קנח) ובהערה שם.
עמוד קסו סד"ה מנו - צ"ל מהר"ץ חיות (וכן להלן).
עמוד קעז סד"ה אי 'שו"ת רש"ר הירש' - הכוונה היא לספרו שו"ת שמש מרפא.
עמוד קפז ד"ה להלכה, שורה ג - צ"ל דרישה אבסורדית?
עמוד קצג ד"ה הלכה - וראה עוד בשו"ת מנחת אשר למהר"א וייס נר"ו (ח"ב סימן נ אות ב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
עמוד קצה בסופו, בענין הסירכות - ראה גם בשו"ת דבר שאול (י"ד לפני סימן ו) שכתב להקל בארגנטינה בענין הסירכות כי לא היתה אפשרות אחרת.
עמוד קצו שורה ג מלמטה - צ"ל דורות של המשפט.
עמוד קצז, שאין מערימין בדאורייתא - וכן כתב בס' בכור שור (פסחים כא ע"א) דאין מערימין בדאורייתא. ע"ש. וחלק עליו מהר"ע יוסף ז"ל בתשובה בדין קנין דרבנן אי מהני לשל תורה [ולו נדפסה בקובץ אורייתא שי"ל ע"י אב"ת בשנת תשנ"ג (בעמ' לח בהערה). ושוב נדפסה בספרו מאור ישראל ח"ב (סוכה מו ע"ב, דרי"ב ע"ב) ובשו"ת יביע אומר]. ע"ש. וע"ע במשנה ברורה (סימן שכה אות עב), ובכף החיים (יו"ד סימן קיז אות נו), ובשו"ת מטה משה למהרממ"מ שפיוואק (א"ח סימן יח ד"ה תשובה), ובתשובת מהרש"ז אוירבך ז"ל (שנדפסה בקובץ ישורון גליון יב עמוד רמו ובקובץ האוצר גליון לו עמוד ריז בהערה), ובילקוט יוסף (א"ח מהדורת תשע"א סימן רמו הערה טז ד"ה ובאמת, עמוד רט), ובשו"ת מנחת אשר למהר"א וייס נר"ו (ח"ב סימן מה).
ונ"ל להביא ראיה לדברי הבכור שור מדברי הרשב"א בתשו' (ח"א סימן קלז) וז"ל, שאלת עוד דאמרינן מכרוהו ב"ד נרצע, וקיי"ל דצריך לומר אהבתי את אדוני בעוד שהוא עבד, אם באותה שעה בעא לזבוני נפשיה לרבו בכסף כדי להנצל מרציעה, מצי עביד או לא. תשובה, זו לא שמעתי, אבל מסתברא דלא, דא"כ בטלת רציעה לנמכר בב"ד וגזה"כ היא לרצוע אזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים. ע"כ. (והעתיקו הרב קובץ שעורים ז"ל בקדושין סימן קד).
והנה לשיטת הרשב"א, איך עבדינן מכירת חמץ, והרי בטלת מצות תשביתו (ועי' בקובץ שיעורים השלם פסחים עמ' ק-קב, וביצה עמוד שפט הערה קח). וכ"ת דמשייר קצת חמץ לקיים בו מצות תשביתו, והרי גם ברציעה יש עבדים שירצו להרצע כדי שיהיו מותרים בשפחה. ואפילו לדעת הריטב"א (קדושין י"ד ע"ב) דמוכר עצמו מותר בשפחה, וא"כ יכול העבד לחכות עד לאחר שחרורו ואז ימכור את עצמו לו, מ"מ יש עבדים שירצו להרצע כדי שיוכלו להשאר עם אותה שפחה. וא"כ לא בטלת מצות רציעה [אלא אם נאמר כדברי הרב שארית יצחק מורגנשטרן (דל"א ע"א ד"ה וכמו) שצידד דאולי בכח האדון ליקח מעבדו את השפחה שנתן לו בתחלה ולהחליפה באחרת. ע"ש]. אלא ע"כ כונת הרשב"א למימר דאין מערימין בדאורייתא, ושאני מכירת חמץ דכבר ביטל החמץ ודרבנן היא וכדברי הרב בכור שור.
ואפשר דכוונת הרשב"א באופן אחר, דהנה איתא בתוספתא דמו"ק (פ"ב ה"ז), דנין דיני ממונות ודיני נפשות וכו' ורוצעין עבד עברי [במועד]. ואיתא בירושלמי (שקלים פ"א ה"א ומו"ק פ"א ה"ב) דהיינו טעמא משום דהוו צרכי רבים. וביאר הרב חסדי דוד על התוספתא שם (בד"ה ומיהו) דרציעת עבד עברי מיקרי צרכי רבים משום ההיא דאזן ששמעה על הר סיני וכו', ונמצא שיש בזה להשיב רבים מעון, ולכן מותר לרצעו במועד [אלא שהרב חסדי דוד ז"ל שם כתב בסו"ד, שיותר נכון דכל דבר התלוי בבית דין חשיב לצורך רבים. ע"ש. וכן הוא בבית יוסף (א"ח סימן תקמה) בשם הריב"ש בשם הר"ן שכ' "מפני שצורך הרבים הוא להעמיד המשפט ולנהוג בדברים הללו". ועי' בחדושי הריטב"א (מו"ק ב' ע"א ד"ה ועושין) ובהערות לשם שבהוצאת מוה"ק (אות קא)].
וע"פ הנ"ל אפשר לומר דכוונת הרשב"א היא, דכיון דאפשר להשיב רבים מעון ע"י הרציעה, לכן הכא לא עבדינן הערמה. ומדויק בזה לשון הרשב"א שהביא לשון הגמ' בקדושין (כ"ב ע"ב) דאזן ששמעה על הר סיני וכו', ולכאורה מאי שיאטיה דהא הכא, ולפי מאי דכתיבנא מובן. [וראה כאן].
שם שורה ג - יש להעביר את הפסיק לפני התיבה הקודמת.
עמוד רסז ד"ה בחריש, שורה ג 'וקרי רכב איש אלא שאין דורשין בסתרי עריות בפרהסיא' - תא"מ (כ"כ הרב המחבר נר"ו כאן).
עמ' תקיא הערה יט שורה ג - צ"ל שו"ת הרא"ם סי'.
עמ' תשפד בסופו - וראה עוד בס' רבינו חיים עוזר - רבן של כל בני הגולה (עמוד רמז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
