מלכי רבנן

שם הספר: מלכי רבנן
מחבר: רבי יוסף בן נאיים
דפוס: ירושלם תרצ"א

ספר זה נדפס שוב במהדורת צילום זה שתי פעמים (בירושלם תשל"ה, ובהוצאת מכון מלכי רבנן בשנת תשנ"ח).

במהדורת תשל"ה יש צילום הקדשת הרב המחבר ז"ל בכתב ידו למהר"ר שלמה הכהן ז"ל (מח"ס לך שלמה ועוד).

במהדורה האחרונה נוספו מפתחות בסוף הספר. ובספר תקנות חכמי מכנאס (ח"ב עמוד תרא והלאה) נדפס חלקו השני של הספר מכתב יד.

בספר ליקוטי דוד ליקט מספר זה כמה ענינים, וקבעם בקונטרס 'ליקוטי מלכי רבנן' עם הקדמה ממהר"ר דוד עובדיה ז"ל (מח"ס נתן דויד ועוד) הכוללת את תולדות הרב המחבר.

עיין בספר מצבות מראכש ובגליון שם, ובספר קדושי מראכש, ובסדרת הספרים 'תורת מראכש', שם יש מידע נוסף על חכמי מראכש ועוד. גם ראה בקבצי 'מן הגנזים', שבהם יש הרבה ידיעות על חכמי מערב הפנימי.

בהסכמת מהר"ר אבנר ישראל הצרפתי ז"ל, ד"ה וכגון שורה ג - צ"ל החכם הלז.

בהסכמת מהר"ר שמואל מלכא ז"ל, בעמוד הראשון בשורה האחרונה - צ"ל ואת גדלו.

בדף י סע"א, בערך מהר"ר אברהם ישראל מאלקצר - עיין בשו"ת ויאמר יצחק (ח"א סימן יב) דין ודברים שהיו בינו לבין קהל אלקצר. ונזכר גם בתשובות חכמי מראכש (דף ה ע"ב ד"ה גם).

בדף יא ע"ד, בערך מהר"ר אברהם הלחמי, שורה ד - צ"ל לחכם תלמודי.

בדף יב ע"א, בערך מהר"ר אברהם ביבאס - ועוד היה מהר"ר אברהם ביבאס ז"ל אב"ד טיטואן בדור האחרון. וראה מש"כ בס"ד עליו גם להלן (בערך מהר"ר יהודה ליאון כלפון). וסיפר לי המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו בעי"ת טיטואן יע"א בש"ק פרשת תצוה תשע"ח, שכשמלו את גיסי מהר"ר עמרם שוקרון נר"ו היה זה ביום שבת, והיה א' שצילם בהחבא, והיה זה באמצע החיתוך, וכשראה רבה של העיר מהר"ר אברהם ביבאס ז"ל את הפלאש, אמר שלא ימשיכו בחיתוך עד שאותו אדם יצא מהמקום, וכן היה.
גם סיפר לי הנ"ל שם, שהמנהג היה שמביאים לרב העיר את נוסח המצבה כדי שיאשר אותה, ופעם הביאו למהר"ר אברהם ביבאס נוסח שבו כתוב שהיה משכים לבית הכנסת וציוה למוחקו באומרו שזה דבר פשוט שכל אחד עושה ואין בזה מעלה.
ועיין גם עליו בתחילת ספר דרך אמונה ח"א לבנו מהר"ר שמואל נר"ו מירושלם.

שם, בערך מהר"ר אברהם רותי, שורה ג - צ"ל חי במאה.

בדף יג רע"ד, בערך מהר"ר אברהם מונסון הא', שבמצרים ראה הרב חיד"א ספרי תורות שכתב - וראה בתשובת מהר"י הלוי שנדפסה בשו"ת ויאמר יצחק (א"ח סימן טז) שכתב שאולי אפשר למצוא ספר תורה כתיבת ידו במכנאס או בפאס. וראה במכתבו של הרב ויאמר יצחק הנדפס בקובץ מן הגנזים (חלק טז עמוד מו).

בדף יח ע"ד - יש להוסיף את מהר"ר אברהם לארידו הנזכר בשו"ת ויאמר יצחק (ח"א סימן טז). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. וראה בקובץ ספרד (כרך פ גליון א עמוד רז) שכ' על לוי, בתם של אברהם לארידו וריינה חסאן מגיבראלטאר שהתנצרה.

בדף כ ע"ג - יש להוסיף את מהר"ר אהרן מונסונייגו ז"ל, רבה הראשי של מרוקו, ועי' בהספד מהר"ר מאיר וולטנר נר"ו עליו, ובמה שכתבו עליו בפורום רוטר.

בדף כב סע"ב, בערך מהר"ר אליעזר דאבילא - ראה בספר מצוקי ארץ למהרש"מ עמאר נר"ו (עמוד רלט) שמספר איך התגלה אליו מהרש"א.

בדף כג ע"א - יש להוסיף את מהר"ר אלעזר אביחצירא. מדברי תורתו ותולדותיו וההספדים שנאמרו עליו נדפסו בס' נפש אלעזר לרבי אשר חיים איפרגן נר"ו בשנת תשע"ה לפ"ק. מהדורה מתוקנת של הספר בשם תנא דבי רבי אלעזר נדפסה בשנת תשע"ה לפ"ק.

וסיפר לי הרמ"ז מהר"ר אליעזר בן דוד ז"ל (מח"ס אלה מועדי ועוד) ששנים מתלמידיו (בישיבת פורת יוסף) נהיו בעלי רוח הקודש, מהר"ר אלעזר אביחצירא ומהר"ר רפאל אדרעי ז"ל מרעננה. ואמר לי שבהיותו בישיבה כדי לשמור את עיניו היה עוטף את משקפיו בנייר טואלט.

גם סיפר לי הגמו"ן דוד בטיש הלוי נר"ו שבלומדו בישיבת פורת יוסף פנה אליו מהר"ר אלעזר ושאלו אם רוצה ללמוד עמו לפני תפילת שחרית של שבת (למרות שהי' דוד הנז' היה צעיר ממנו בכמה שנים), ואמר לו הי' דוד הנז' שברצונו ללמוד הלכות ברית מילה, וכן היה, והיה בא מהר"ר אלעזר להעירו מוקדם ולהפציר בו שיקום ללמוד עמו.

בדף כד ע"א - יש להוסיף את מהר"ר בנימין עבד אלחק ז"ל. למד בישיבת סונדרלנד באנגליה, ובכולל של הרב אב"ד טשאבא ז"ל בלונדון, שם התקרב לחסידות. ובבואינוס איירס לימד בישיבת עטרת צבי. וסיפר תלמיד הישיבה הרב שלמה טוויל נר"ו שהיה יושב כל תענית ציבור ולומד מבוקר עד ערב כל הגמרא מסכת תענית. והזכירו בהקדמת ספרו שו'ת מגן שלמה. לאחר מכן ייסד שם (בסיוע ושותפות עם האדמו"ר מקאלוב - ניו יורק נר"ו, ידידו משכבר הימים מהכולל בלונדון) את קהילת הספרדים החסידים 'עוד יוסף חי'. נפטר בניו יורק בג' אייר תשמ"ט בגיל צעיר, שהלך לטיפול רפואי לשם וכשהיה עומד לחזור לארגטינה שבק חיים לכל חי ונקבר בהר הזיתים. הדפיסו לאחר פטירתו קונטרס מחידושי תורתו. ראה נוסח מצבתו כאן. וראה עוד עליו בס' מצוקי ארץ למהרש"מ עמאר נר"ו (עמוד רלד), ובאתר כל רגע.        

בדף כט ע"ב - יש להוסיף את מהר"ר דניאל השומר אשכנזי. מתולדותיו, עי' באתר תורת אמת. אפשר לראות את קברו באתר יו-טיוב. יש תיאור קצר ממתחם הקבר באתר הידברות. את המקוה שליד קברו תרם שר אחד מנסיכות אבו דאבי, כפי שאפשר לראות באתר יו-טיוב. וסיפר לי ע"ז ידידי הגמו"ן רוביר אביקציץ נר"ו מכאזאבלאנכא ששיך זה למד באוניברסיטה חשובה בניו יורק, והיו לו שם ב' חברים יהודים, א' הוא יצחק ן' נאים נר"ו מלונדון והב' דר עתה בטורונטו. ולשיך זה היה בן א' חולה ואמר לו יצחק הנ"ל שילך להתפלל לקברו של מהר"ר דניאל השומר (שהוא כשעה ורבע נסיעה במכונית ממראכש, חמישים ק"מ בערך) ובא עם בנו במטוס פרטי למראכש ומשם ממשלת מרוקו לקחה אותם בהליקופטר צבאי לקבר הצדיק, ובנו נרפא. ולאחר מכן רצה לתרום סכום כסף לצדקה, וחבירו מטורונטו שאל את האדמו"ר מטאהש ז"ל, והוא אמר לו שעדיף שיבנו מקוה מכסף זה ליד קברו של הצדיק (שבזה אין את האיסור של ביבש קצירה תשברנה), ובנה מקוה מפואר זה. ושיך זה ממשיך ללכת להתפלל לקבר הצדיק, ומתפלל שם בכוונה עצומה.
ראה כאן מיקום הקבר ואיך להגיע אליו ממראכש.

בדף לא ע"ד - יש להוסיף את מהר"ר זושא וולטנר ז"ל. ראה שושלת משפחתו באתר מיי הריטיג'. היה מהונגריה והתיישב בקראקא. לפני מלחמת העולם השניה היגר לשוייץ (עי' סיפור הדברים בקובץ דברי תורה לפרשת השבוע פרשת שופטים תשע"ד דף י ע"ב), ומשם לאנגליה, שם היה תלמיד מהרא"א דסלר (מח"ס מכתב מאליהו). היה ר"מ בישיבת נצח ישראל שבסונדרלנד (אנגליה), אשר ייסדה (כ"כ בס' רווחא מילתא עמוד ח), עם מהר"ר שמאי צאהן ז"ל, וכשהתחילו בני המערב הפנימי להגיע לישיבה ללמוד, נסע לטנג'יר ופתח שם (בהדרכת רבו מהרא"א דסלר ז"ל, שכן לא היה מסתדר עם מהר"ר שמאי הנ"ל) ישיבה וכולל ובית יעקב (בתמיכת הג'וינט ובמסגרת 'אוצר התורה, ושניהם היו שולחים מפקחים לבדוק את הנעשה בישיבה. בנין הישיבה נתרם על ידי המקובל רבי שמואל טולידאנו, ובכניסה לישיבה מצד שמאל היה כתוב 'קרן משפחת טולידאנו'), וגדולי חכמי מערב הפנימי שלחו את בניהם ונכדיהם ללמוד במוסדותיו (מהר"ר רפאל ברוך טולידאנו ז"ל אב"ד מכנאס, מהר"ר מכלוף אביחצירא ז"ל אב"ד מראכש, ועוד. שני החכמים הנ"ל אף ביקרו אישית בישיבה), ומתלמידי מוסדותיו יצאו רבנים וראשי ישיבות (מהר"ר אלעזר מור יוסף ז"ל, מהר"ר שלמה שלוש ז"ל רב העיר חיפה, מהר"ר אברהם עמאר ז"ל ראש הישיבה לצעירים אור ברוך בירושלם [ראה כאן תמונת מהר"ז וולטנר בחתונתו], מהר"ר אשר זריהן נר"ו רב ק"ק מדרש לתורה במיקסיקו, מהר"ר שלמה פראג'י (פרשה) נר"ו ראש כולל משפטים ישרים בב"ב, מהר"ר מכלוף פחימה נר"ו, מהר"ר רפאל אלקרייף נר"ו, ועוד. ראה את תמונתו עם תלמידיו במכ"ע הדרך כ"ה שבט תש"פ, עמ' נה). וסיפר לי הוא ז"ל שגם טיפל בשידוכי תלמידיו כדי להבטיח שימשיכו לגדול בתורה גם לאחר נישואיהם. גם סיפר לי הוא ז"ל שפעם נסע למראכש, שכן רצה לפתוח שם ישיבה, והיה שם ביום כיפור, וביום הקדוש הלך מבית כנסת למשנהו כדי לדרוש ברבים שירשמו את בניהם לישיבה החדשה, והצליח לרשום באותו יום כחמישים תלמידים. לישיבתו הביא מגדולי הת"ח שבדור להיות מגידי שיעור, כגון מהר"ר אליעזר לופיאן ז"ל, מהר"ר יששכר מאיר ז"ל, מהר"ר דוד בר חן ז"ל, מהר"ר ליפא בהג"ר גדליה רבינוביץ ז"ל (ראה עליו באתר בחדרי חרדים. ומה שכ' שם שהוא ייסד את הישיבה, הדבר אינו נכון, אלא הוא היה מראשוני הרמי"ם לאחר שהגיע שם בתור בחור לחזק את הישיבה בתחילת דרכה עם קבוצת בחורים), מהר"ר ישראל דוד נייונר ז"ל (עי' בקו' המוסר והנועם עמוד סה, ובעלון שיחות נובהרדוק גליון סג עמוד ב) ועוד. לאחר שנסגרה הישיבה עלה לא"י והתמנה למנהל 'תורה ויהדות לעם' שע"י אגודת ישראל, אולם כשראה שעסקני המפלגה מבקשים מהאברכים העוסקים בקירוב שיחזירו להם מחצית מהסכום של הצ'ק שמקבלים מקופת המדינה התרעם ע"ז, וכשגם מהרא"ם שך ז"ל לא הצליח לסדר הענין, העדיף להתפטר. בסוף ימיו גר בשכונת בית וגן בירושלים ופתח שם כולל, שבנו הוא ראש הכולל. וראיתי באתר שטייגן שמשפחתו רוצה להוציא לכבודו ספר זכרון.
וראיתי באתר תפוז מעשה עליו בזה"ל:
מעשה ברב זושא וולטנר, שביקש ללכת למכירה פומבית, שהתקיימה במקום, והודיע על תכניתו לרבי אליהו דסלר. הרב דסלר הביע את רצונו להצטרף למסע הקנייה, ועל אף שרבי זושא לא הבין את הסיבה לכך, הוא נענה לו ברצון.
כשהגיע למקום המכירה, הבחין רבי זושא בטס כסף עשוי מעשה אמן. מחירו היה מגוחך – עשרה שילינג בלבד, והוא רצה מאד לסיים את המקח. לפתע קורא לו הרב דסלר הצדה ואומר: "המתן רגע, זו מציאה גדולה, ואני רוצה את הטס בשבילי".
תמה רבי זושא על הבקשה הבלתי צפויה, ובכל זאת לא יכול היה לסרב והרב דסלר רכש את הטס לעצמו.
הם המשיכו להסתובב בין הדוכנים, כשהפעם צדה עינו של רבי זושא מנורה יפה עשויה שיש, עם חריטות אמנותיות. המחיר התאים למה שהיה בידו, והוא מהר לגשת אל המוכר ולסיים את העניין, כששוב סימן לו הרב דסלר לבוא הצידה, ושוב אמר: "אני רוצה את המנורה הזו בשבילי".
טרוניה קלה עלתה בלבו של רבי זושא, אך לסרב לא יכול היה... הרב דסלר לקח את המנורה והם המשיכו ללכת.
הסיפור חזר על עצמו בשלישית עם גביע כסף מעוטר. לאחר שעטפו את הגביע, הרב ביקש אותו לעצמו...
רבי זושא התחרט כבר על שהצטרף אליו לקנייה...ומשראה שאין לדבר סוף, אמר כי ברצונו לשוב הביתה...
העניין היה תמוה מאד בעיניו, שכן הרב דסלר התגורר באותה תקופה לבדו, וכל רכושו הסתכם בספרייה ענקית, מיטה ושולחן ותו לא, לשם מה זקוק הוא לכל החפצים הללו? האם לא יכול היה למצוא משהו אחר מכל המכירה הזו?
עם כניסת השבת הופיע הרב בביתו של רבי זושא, כשבידו כל החפצים שהוא קנה, ואמר: "זו המתנה שלי בשבילכם, השתמשו בה בשמחה...", ואחר הסביר: "הבחנתי שמיד כאשר ראית את החפצים הללו, נעשית להוט לקנות אותם, ואין זו מידה טובה. רציתי ללמד אותך להתאפק, ולא לחמוד את הדברים כבר בהסתכלות הראשונה..."

בדף לב ע"ד - יש להוסיף את מהר"ר חביב מזרחי הקבור בבית החיים אשר בכפר איית אוריר, ובנו בנין גדול על קברו. את מיקום הקבר אפשר לראות כאן (הדרך להגיע לבית החיים מתחילה בכביש המהיר כאן).

בדף לד ע"ג, בערך מהר"ר חיים ן' עטר - אמר לי ברבאט הרב מנחם אדהאן ז"ל (בסיון תשע"ח) שביתו של מהר"ח עדיין קיים בסאלי ליד השוק הנקרא סוק אל חינא וחלונותיו קטנים ונראה שהשכינה שורה שם. גם סיפר לי שבאו אנשים מאנגליא כדי לקנות את הבנין שבו היתה ישיבתו של מהר"ח בסאלי, אולם הישמעאלים בעלי הבנין לא הסכימו למוכרו להם.

וסיפר הרמ"ז מהר"ר אליעזר בן דוד ז"ל (מח"ס אלה מועדי ועוד) בהיותו על ערש דוי לפני פטירתו, שכשייסד את מוסד אור החיים בבני ברק קרא לו 'אורח חיים' על שם הכתוב [משלי טו כד] אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה, וכשסיפר לש"ב מהר"ר רפאל עבו ז"ל אמר לו שהבעש"ט אמר על האור החיים הקדוש שיכול לראותו עד מתניו ותו לא, שכן הוא גדול ממנו, שאת כל מה שעשה האור החיים הקדוש יכל הבעש"ט לעשות חוץ משיעור שלימד לנשים בערב שבת אחה"צ. ולכן שינה הרמ"ז ז"ל את שם המוסד ל'אור החיים' ע"ש האור החיים הקדוש.

וראה עוד בפורום אוצר החכמה.

בדף מא ע"ג, בערך מהר"ר חנניה ארובאץ - סיפרו לי בטיטואן ביום א' תשא תשע"ח, שהוא ה'צדיק די לה פיאדרה' הקבור שם בבית החיים מצד שמאל, ונקרא כן על שם האבן הגדולה שנפלה מהשמים על קברו (ראה באתר מורשת יהדות מרוקו. וראה כאן את האבן הגדולה וכן כמה חלקים מבית החיים של טיטואן), כי הוא נכנס בטעות למסגד, ודנוהו להיות מוסלמי, ומת, ורצו לקוברו אצל המוסלמים, ולקחוהו בלילה היהודים וקברוהו בבית החיים, ורצו המוסלמים לקחתו שוב, ונפלה אבן גדולה מן השמים וכיסתה את קברו. והנשים בחודש הט' להריונן היו עולות לקברו והיו זורקות מטבע לבור שליד קברו, ואחר כך מניחות על כריסן את מטהו של מהר"ר יצחק ן' וואליד והיו יולדות ללא קושי.
אולם מהר"ש דיין נר"ו (מח"ס עטרת שלמה) אמר שהצדיק די לה פיאדרה אינו מהר"ר חנניה ארובאץ.

בדף מב ע"ג, בערך מהר"ר חסדאי אלמושנינו - ראה עוד עליו בספר יהודי המזרח בארץ ישראל (ח"ב עמוד עח). הוא קבור בבית החיים בטיטואן במעלה ההר, לא רחוק מהצדיק 'די לה פיאדרה' (עיין לעיל בגליון דף מא ע"ג), והיה עולה על קברו מהר"ר יהודה אביקציץ ז"ל בערב יום הכיפורים לעשות שם התרת קללות ולאסוף כסף לצדקה, שכן הרבה אנשים היו עולים שם באותו יום. כן סיפר לי המו"ן שלם ן' דילאך ז"ל בהיותי בטיטואן ביום א' פר' תשא תשע"ח. ואמר לי הרב אברהם נהון נר"ו (ראש כולל תורת משה במאדריד), שסיפר לו חמיו מהר"ר אברהם ביבאס ז"ל (ראה עליו לעיל בגליון דף יב ע"א), שכשהיה הולך לבקש על הגשמים בקברי מגורשי קאשטיליא שבטיטואן, היה מבקש מאשתו את המטריה, כי ידע שברור הדבר שירדו גשמים.

והוסיף בזה אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו: עיין במשמרת הקודש הנדפס מחדש בתולדות המחבר שהאריכו.

שם ע"ד, בערך מהר"ר ידידיה מונסונייגו - עי' עוד עליו באתר ויקיפדיה (בערכו). ועי' באתר לוט סירץ' פיוט שחיבר לכבוד מהר"ר עמרם ן' דיוואן.
ואפשר להוסיף את מהר"ר ידידיה מונסונייגו הב', עי' במה שכתבו עליו באתר MYTZADIK  ובמה שסיפר עליו מהר"ר מאיר וולטנר נר"ו בהספדו על בנו מהר"ר אהרן ז"ל.

בדף מד סע"ד, בערך הרמ"ז מהר"ר יהודה אוחנא - נמצא חתום באגרת מרבני מכנאס בס' אוצר גנזים (עמ' קפט), ומשם הועתק בס' תקנות חכמי מכנאס (עמ' קצה ועמ' קצט). ע"ש. כתב עליו בס' אוצר המכתבים ח"א (סימן קנג). נזכר בס' אוצר השירה והפיוט ח"א (עמ' שנט). וע"ע במש"כ בגליון ספר טובת מראה (דף א ע"ב). וכעת נדפסו תולדותיו בראש ספר 'ספרי רבי רפאל אוחנא' בתולדות המחבר עמוד א.

ויש להעיר במש"כ הרב המחבר 'טובת מראה לנכדו הי"ו', שכן הרמ"ז מהר"ר רפאל אוחנא ז"ל נפטר בשנת תרס"ב.

בדף נב ע"ג, בערך מהר"ר יהודה זאבאלי - סיפרו לי מהמשטתחים על קברו לפני רבות בשנים ביום ההילולא בל"ג בעומר, שכשהיו מדליקים אש על קברו, היו רואים בחלון שהיה מעל הקבר את דמות פניו, וכולם היו מריעים בשמחה שרואים את הצדיק. ואמר לי מהר"ר סעדיה הכהן ז"ל מטיטואן (ונפטר בקאראקאס) שאף הוא ראה כן, אולם נראה לו שהוא מהדמיון, שכן גם במלחמת האזרחים בספרד נהרג גנרל אחד שהיה אהוב על העם והיו מוכרים את תמונתו בקיוסקים והיו מסתכלים בתמונה ובעננים עד שהיו רואים את דמותו בענן. עכ"ד ז"ל. ועי' בכיו"ב בקובץ ישורון (חלק לא עמוד תתצג הערה קיד בסוגריים) ובויקיפדיה (ערך פראידוליה). וכבר מצינו כן בר"ה (כה ע"א) שטעו וראו לבנה בעננים (לפי מה שביאר הרע"ב שם. וכ"כ בערוך לנר שם בשם הראשונים).
גם מהרי"מ טולידאנו ז"ל הזכירו בספר קברי הקדושים במרוקו כ"י (ערך רבי יהודה ג'אבאלי), וכתב שמשתטחים על קברו רבים, ויש בית בנוי עליו, ואומרים שנפטר בשנת תק"מ. והו"ד בספר מן הגנזים (ח"י עמוד רמז).

וסיפר לי הגמו"ן משה אמסלם נר"ו שראה בהיותו על קברו בהילולא בל"ג בעומר תש"ך בערך איך שהביאו למדורה שעל קברו אשה אחת שלא יכלה ללכת וסיפרה שחלמה שישליכוה למדורה שעל קבר הצדיק, וכשקירבו אותו למדורה קמה על רגליה ויהי לנס.
וחידשו את הבית שעל קברו שוב בשנת תשע"ח, ראה את התמונות כאן.

בדף נד ע"א - יש להוסיף את מהר"ר יהודה ליאון כלפון רבה של טיטואן לפני מהר"ר אברהם ביבאס הנז' לעיל, ונפטר בלא בנים, ונקבר בטיטואן. ועוד בחיים חיותו העביר את הדיינות לידי תלמידו מהר"ר אברהם ביבאס ז"ל.

מהר"ש דיין נר"ו (מח"ס עטרת שלמה) מכין להדפסה את תשובותיו. ובס' 'מחקרים בתרבותם של יהודי צפון אפריקה: תעודות מוהדרות ומפורשות' נדפסו ממכתביו.
ובמבוא לשו"ת מעלות לשלמה כתב שהיה רבה של נאדור, אולם בגוף הספר כתוב (בחלק אבן העזר ר"ס לג) שהיה אב"ד טיטואן. ועיין שם (מסימן כה והלאה) מו"מ בין הרב המחבר למהרי"ל כלפון.

ראה את תמונתו בצעירותו בויקיפדיה (ערך אריאל בן ציון). ובתמונה שם בעמידה ליד אריאל בן ציון הוא המו"ן אברהם ן' וואליד ז"ל נכדו של הרב ויאמר יצחק.
ואמר לי המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו בהיותי בטיטואן בש"ק תצוה תשע"ח, שפעם הגיע לטיטואן א' מיהודי דרום מרוקו לבוש במלבוש המסורתי (ג'וחה), ובמוצאי שבת, מיד אחר התפילה, הוציא סיגריה מכיסו להתחיל לעשן, ואמר לו רבה של העיר מהר"ר יהודה כלפון שיסתלק מן המקום (כי הביא את הסיגריה בכיסו מלפני צאת השבת) והזהירו שלא יחזור עוד.

גם סיפר לי שהגיע פעם לאחד מבתי הכנסת בטיטואן רב אחד מארץ ישראל וכשראה שאומרים הלל ביום העצמאות, אמר להם שלא כן הוא. וכשנודע הדבר למהר"ר יהודה כלפון הזהירו שאם יחזור על מחאתו יאסור עליו את הכניסה לבתי הכנסת בטיטואן, שכן תמך הוא בתנועה הציונית ואף שלח מכתב תמיכה לקונגרס הציוני בבזל (ע"י המו"ן אברהם ישראל שנסע מטיטואן לקונגרס זה), ושמכתב זה הינו במוזיאון בתל אביב [ועי' בזה בספר מאורות אברהם ובס' תורת משפחת דלויה (עמוד תשא אות ג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם].

וסיפר לי הרב אשר זריהן נר"ו ששמע ממנו ששאלוהו במכתב בניו יורק על אודות המסופר שהחרימו מגורשי ספרד שלא לחזור לשם. וענה להם שד' שיטות בדבר, שנכון הדבר, שלא נכון הדבר, שהחרימו לק' שנה בלבד או לת"ק שנה. וראה עוד בזה בשו"ת יביע אומר ח"ז ולמהר"י נסים בס' לכלל ולפרט (ח"ב סימן יד אות ה).
מכתב בחתימתו מופיע באתר בידספיריט. מכתב אליו מהמשמ"ח אליקים מופיע גם שם.
באתר מורשת מרוקו יש את תולדותיו ועמדתו בקשר לציונות. עי' גם כאן מתולדותיו.
והעיר בזה אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו: ראיתי שהיה הרב הראשי של צפון מרוקו מטעם הממשלה הספרדית. עיין מלכי רבנן חלק ב.

ראיתי את המצבה שעל קברו, ובה נכתב: מצבת קבורת איש על העדה מאריה דאתרא ירא את דבר ה' וחושבי שמו עומד בפרץ ומחזיק כל בדק כגבור יצא וכארי יתנשא לגדור גדר כרם ה' צבאות ללחום מלחמות ה' להקים דגל התורה אפילו אערקתא דמסאנא דן ידין עמו למעלה מארבעים שנה וינהלם וידריכם בצדק ובמשפט ומשחר טל ילדותו רובץ בין המשפטים גדולי הדור 

המלאים דעת וחכמה ויראת ה' טהורה והלך בעקבותיהם נגיד ומצוה על ישיבות בית יהודה בית הלוי וחשק שלמה יכב"ץ ושוקד על התלמידים בחשק נמרץ להרביץ תורה מקרב את קרוביו ודורש טובתם ובשמחתם יתערב ה"ה החכם השלם והכולל ... .... 

... יהודה ליאון כלפון זלה"ה מדוכה ביסורים מיני"מ שונים רבות בשנים לכפרת הדור ונצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש ביום כט לחדש אדר שנת תשכ"ו לפ"ק.

שוב חידשו את המצבה והשמיטו את הנוסח דלעיל, וכתבו נוסח קצר יותר. ולאחר זמן קצר הרסוה הנהו רשיעי וחידשוה שוב.

בדף נז ע"א, בערך מהר"ר יוסף בן גליל - אולי הוא מהר"ר יוסי הגלילי הקבור ליד השוק הקטן בלראג'י. ונזכר בספר מצבות מראכש (בהקדמה דף כט ע"ב הערה עא) כאחד מחכמי המערב הקדמונים. וראה עוד שם (בגוף הספר עמוד קסב). גם יש קבר של מהר"ר יוסי הגלילי ליד אזמור, עי' באתר בחדרי חרדים ובאתר מידע לדרך. ושוב שמעתי (ממשפחת ן' שלוש מלראג'י, במילילייא סיון תשע"ח) שמהר"ר יוסף הגלילי הקבור בלראג'י היה יושב עם 'פקי' אחד (איש דת מוסלמי) ומשוחח עמו בזמן מלחמת העולם ונפלה עליהם פצצה ונהרגו, ולקחום לקבורה, ואח"כ נגלו בחלום לבני בריתם שעדיין יש שאריות מגופם שם, ומאז החשיבוהו למקום קדוש ליהודים ולמוסלמים, כל אחד מצד אחד. וכנראה מצד שמאל הוא הצד הקדוש ליהודים, שכן שם מדליקים היהודים נרות. עכ"ד. ולא נראים דבריהם, שכן גם ממש"כ מהרי"מ טולידאנו ז"ל בס' קברי הקדושים במרוקו כ"י (והו"ד בספר מן הגנזים ח"י עמוד רמז), שקברו ידוע ונערץ, ולא כתב שנת פטירתו כמו שכתב אצל אחרים, נראה שהיה קדמון.
      ועתה הראני אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו מש"כ מהרי"מ טולידאנו ז"ל בספרו הנ"ל (בפרק ז' שלא נדפס עדיין, והינו אצל חברת אהבת שלום) וז"ל: רבי יוסף הגלילי - מוצאו מעיר צפת בארץ ישראל ובא למארוקו, והיה מקובל ידוע בדרום מארוקו. ולפי מסורת ידועה קבור בעיר לעראייש בצפון מארוקו, וקברו נערץ אצל היהודים שם, ובמלחמת ספרד במארוקו בשנת תר"ך נהרסה המצבה שהיתה על הקבר. אכן, בכ"י ששון מספר 919 כתוב ר"י הגלילי ממדינת צפת, שהיה בארץ דרעה ונקבר בתאדלה היא פשתאלה, ושם מזכיר ענינים מכתיבת ידו.
     ועוד כתב מהרי"מ טולידאנו שם (בהערה) וז"ל: ארבעת הרבנים האלה [רבי אברהם בן אדיבה, רבי וואעיש בן נסים, רבי דוד בן אברהם, רבי מרדכי בן סדרימאן] נזכרו בדפים אחדים מעניני קבלה שנכתבו בערי דרעא במארוקו, כ"י ישן בערך ש"ן. גם השנים הראשונים ר"א בן מוחא ור"י הגלילי נזכרו שם. ובפי' התפלות כ"י שברשימת סוטיבי 1926 מספר 36, וכעת הוא אצל ששון כ"י מספר 921, עיין אהל דוד צד 894, ובכ"י שם מספר 919, עיין שם צד 1012, ובדרשות מר' סעדיה בן רבוח משנת השל"ה, כ"י, בכלם נזכר רבי יוסף הגלילי כמקובל ידוע, ושבא מצפת. באחד הכ"י ראיתי כתוב דבר מוזר קצת: "שאל ר"י הגלילי את ר"א בן מוחא למה אין אנו מניחים בט"ב כי אם תפלין של יד ולא של ראש, והשיב לו איכ"ה ישבה בדד איך ה"א ישבה בדד, והסימן כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק", ע"כ. כנראה שכך היה מנהג כזה בערי המדבר של דרעא שלא ללבוש בט"ב כ"א תפלין של יד. ועיין בח"א צד 5 "עלי הגלילי", ומה שציינתי שם. ע"כ. וראה גם למהרי"מ טולידאנו מש"כ בתחילת כתב היד של דרשות מהר"ר סעדיה בן רבוח הנ"ל (והובאו הדברים בקובץ מן הגנזים חלק טו עמוד רעו הערה פב), שהביא שבכתב היד מובא רבי יוסף הגלילי, אחד מקדמוני המקובלים שחיו במארוקו. ע"כ. וראה גם בדברי מהרי"מ טולידאנו שהובאו בקובץ מן הגנזים חלק טו (עמוד רפג אות יא) שתיאר את כתב היד שבו מה ששאל ר"י הגלילי לר"ח בן מוחא.
    והשתא דאתינא להכי י"ל שר"י הגלילי הקבור ליד אזמור הוא זה המקובל מדרעא, שכן גם אזמור היא בדרום מרוקו, ואילו ר"י הגלילי הקבור בלעראייש הוא ר"י בן גליל משבתא הקרובה ללעראייש.

    ובעיקר המנהג להניח תש"י בלבד בתשעה באב, יש לבאר עפמ"ש בקו' באר הפרשה (מטו"מ תשפ"ב עמוד ו) בשם הרב שואל ומשיב בס' דברי שאול שתש"י מרמז על שמטה רגלו של האדם, ותש"ר מרמז על גודל השגחתו של הקב"ה על ישראל. ע"ש. ולכן בתשעה באב מניחים תש"י בלבד, שבו אנו מתאבלים כי מטה רגלנו.

בדף נח ע"ג, בערך מהר"ר יוסף משאש - והיה עוד מהר"ר יוסף משאש שהיה דיין במכנאס בדור האחרון, ולאחר מכן הרב הראשי לחיפה. מח"ס מים חיים, אוצר המכתבים, נר מצוה ועוד. ראה עליו בספר מצוקי ארץ למהרש"מ עמאר נר"ו ובפורום אוצר החכמה. וסיפר לי אאמו"ר נר"ו ששמע מפיו שסיים את הש"ס ט"ו פעם. גם הגן על הרמ"ז מהר"י ז"ל מהתנגדות תושבי כפר מגדים אליו.

בדף ס ע"ב, בערך מהר"ר יוסף אלמאליח הב' - האמת היא שנפטר בלונדון, וכמ"ש בכ"י דרשות והספדים. גם בס' אוצר ישראל (ח"ב עמוד מט) כתב כן (הערת אחי מהר"ר יוסף נר"ו). ושם הוא קבור. כן אמר לי אחי הנ"ל. ואמר לי מהר"ר אהרן בצוץ נר"ו מלונדון שראה שם את קברו.

שם ע"ד, בערך מהר"ר יוסף בן וואליד - עיין מתולדותיו בראש ספרו שמו יוסף מהדורה שניה. וע"ע להלן (בגליון כבוד מלכים דף כא ע"ג). וראיתי את כתב היד של ספרו בדאר לבידא (בסיון תשע"ח) ביד אשה יהודיה, והיא אמרה שהספר קנוהו מערבי אחד.

בדף סב ע"א, בערך מהר"ר יוסף נסים אדהאן - ספרו על תיבת בראשית נדפס, ושמו מעשה בראשית ד' חלקים. דפוס ראשון בסוסה תרפ"ה ודפוס שני בירושלים תשמ"ו. והינם באתר היברו בוקס. ושוב ראיתי שכבר הרגיש בזה הרב המחבר ז"ל בקונטרסו כבוד מלכים שבסוף הספר (דף יב ע"א).

בדף סג ע"ג - יש להוסיף את מהר"ר יחיאל (בר משה) בוחבוט ז"ל, שמוצאו מבני מלאל (ראה בספר תורת מראכש הנדפס בשנת תשפ"א, במבוא עמוד לה ד"ה במבוא), והיה ראש השוחטים בכאזאבלאנכא ואח"כ הרב הראשי לקרית שמונה. לסוף ימיו ראיתיו שישב ללמוד בכולל בשכונת הר נוף בירושלם. על פטירתו, ראה באתר בחדרי חרדים. ראה שם גם את תמונתו.

מח"ס ריח בני על התורה.

העיד עליו מהר"ר יהודה עדס נר"ו (ראש ישיבת קול יעקב) שהיה מומחה גדול לשחיטה, ואף המליץ עליו שידריך ויסמיך לשחיטה את אברכי כולל מדרש כתר תורה טקמצ'לקו במיקסיקו. גם פתח גוף כשרות במיקסיקו לזמן מה בשם בד"ץ אור תורה עם מהר"ר אליהו חילו נר"ו (ראש כולל אור דמשק במיקסיקו). 

בתוך החודש לפטירתו הוספד במיקסיקו (במדרש לתורה ובבהמ"ד טוב).

סיפר לי הוא ז"ל:

- בקרית שמונה הוא עשה מגבית לקניית ספר תורה לכל בית כנסת בעיר, שכן כשא' מבאי בית הכנסת היה כועס היה עוזב את בית הכנסת לוקח את ספר התורה שלו והיום באים למהר"ר יחיאל לבקש ספר תורה לקרוא בו.

- בכאזאבלאנכא היה לערבים ימי מילה שנתיים שבהם היו מביאים את בניהם למתחם מיוחד למולם. והיו יהודים שרצו לאמן את ידיהם למול ולשם כך התנדבו למול שם.

- פעם היה עני עם הארץ בכאזאבלאנכא שהיו מזמינים אותו האנשים לבתיהם ולא ידע לברך ברכת המזון. הוא התבייש בזה ושילם לחכם אחד שלימדו לפחות ברכת האורח. כשהרגיש בעצמו שכבר ידע ברכה זו, בירכה בקול רם אצל אחד ממארחיו ואמר בטעות 'ויהיו מכנסיו קרועים' במקום 'ויהיו נכסיו קרובים'.

- אם מסירים הכשר ממפעל מזון בגלל שלא קיימו את כללי הכשרות אין להחזיר אחר כך את ההכשר, שכן אף שהקב"ה רוצה בתשובה, הוא דוקא שכן רק הוא בוחן כליות ולב ויודע שהאדם התחרט באמת.

- הוא נסע מארץ ישראל לבני מלאל להעביר עצמות אביו לארץ ישראל.

- הכיר את המשמ"ח אליקים, והיה תואר פניו מרשים את כל הרואהו.

- ראה עוד מש"כ בשמו להלן בגליון דף פג ע"ב.

סיפר לי הרב יצחק שרים נר"ו שבהיותו רב בעיר ס. פאולו הזמינו את מהר"ר יחיאל כדי שיעזור להם בפתיחת שחיטה ספרדית, וכשהגיע לשם התקשר אליו אדם ואיים לרוצחו נפש, וענה לו מהר"ר יחיאל בשלוות נפש שהוא מחכה לו שיבוא אליו עכשיו ונתן לו את כתובתו המדויקת.

גם סיפר הרב שמואל בטיש הלוי נר"ו שפעם פסק להטריף בהמה שגידלוה מקטנותה משפחה אחת ונקשרו אליה בחיבה, ואיימו עליו, והוא לא זז מפסיקתו.

בניו מהר"ר משה צבי בוחבוט ז"ל הרב הראשי לטבריא (ראה עליו בויקיפדיה בערכו), ויבדל"ח הרב אברהם בוחבוט נר"ו.

בדף עא ע"ג - יש להוסיף את מהר"ר יעקב קדוש מפאס. עיין עליו בפנקס המילות שלו הנדפס בירושלם תשע"ו.

בדף עד סע"א, בערך מהר"ר יצחק דילויה - וראה במה שהעיר בס' תורת משפחת דלויה (עמוד סא).

שם רע"ב, בערך מהר"ר יצחק דילויה - וראה במה שהעיר בס' תורת משפחת דלויה (עמוד מט סוף הערה סג).

בדף עה סע"א, בערך מהר"ר יצחק הלוי - יש להעיר שמהר"ר יצחק הלוי מחבר ספר פת לחם הוא השני, והובאה תשובתו בשו"ת ויאמר יצחק (א"ח סימן טז). ואילו הנזכר בשו"ת משפט וצדקה ביעקב הוא הראשון, והוא זה שכתב עליו הרב המחבר להלן (דף עז ע"ג ערך מהר"ר יצחק הלוי). והוא זה החתום בשנת התעוד"ה. והסכים עמדי מהר"ר שלמה דיין נר"ו (מח"ס עטרת שלמה) שנתערבו כאן להרב המחבר שני מהר"ר יצחק הלוי מתקופת שונות.

בדף עו סע"ד, בערך מהר"ר יצחק בן וואליד - עיין עוד מתולדותיו בתחילת ספר שמו יוסף (מהדורה שניה) ובתחילת ספרו שו"ת ויאמר יצחק (מהדורת תשפ"ב), וראה במש"כ בס"ד בגליון שם. וראה כתובתו בס' תורי זהב (עמוד קמ).
ובשנים האחרונות בנו אוהל על קברו אשר בטיטואן.
גם שיפצו בשנים האחרונות ממשלת אנדלוסיה את ביתו (אשר במלאח בטיטואן), שבו בית הכנסת שלו ובית מדרשו.
ואמר לי המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו הוא ואחיו המו"ן שלם ז"ל בעי"ת טיטואן יע"א בש"ק פרשת תצוה תשע"ח, שהיה מצאצאי גרים. אולם לכאורה לא נראה כן ממש"כ בנו מהר"ר שם טוב בסוף הקדמתו לשו"ת ויאמר יצחק, שזכות אבותיו ותורתם יהיה בעדינו למגן וצינה. ובכתובתו הנ"ל מוזכרים אביו וסבו שהיו חכמים. וראה בס' מעשה צדיקים (סימן קכט) שכתב על מהר"ר שמואל ן' וואליד שהיה בטיטואן בסביבות שנת תקכ"ג. גם ראיתי במילילייא (מוצ"ש בהעלותך תשע"ח) כתב יד המתאר את הצדיק למשפחת ן' וואליד (מקאסטיליה) הקבור בכאריית ארכימאן (הכפר מופיע בגוגל מאפס), אלא שהראיות מתבססות על חלומות בלבד. ע"ש. גם ראה בהקדמת ספר אור לי (ד"ה ידעתי) שמזכיר את הדיין רבי משה ואליד מקראסובאזר.
ועיין בגליונות ספר מגן אבות יורה דעה (עמוד שיב) שלא נהגו לעשות לו השכבה.
גם אמר לי אז המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו הנז', שמהר"ר יצחק בן וואליד לא היה יוצא מביתו (ששם היה בית מדרשו ובית הכנסת שלו) ביום השבת. פעם אחת יצא מביתו בשבת לבקר את בן דודו שהיה חולה, וכשחזר ראהו מהר"ר מנחם אבודרהם בדרך והזמינו לביתו, ולא רצה, אולם תפשו רבי מנחם לרבי יצחק, שכן רבי יצחק היה נמוך קומה, והכניסו לביתו בכח. והנה בבית הכנסת של רבי יצחק במקום מושבו (מצד שמאל ליד העמוד, והיום יש שם כסא יחיד) נפלה התקרה, וניצל. ומאז קראוהו לרבי מנחם 'די לוס מילגרוס' ( 'בעל הנסים' בספרדית) [ובעיקר הדין אי שרי לבקר חולה בשבת, ראה בשערי תשובה (א"ח סימן רפז) ובשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סימן לו)].
גם אמר לי אז המו"ן יוסף חיים ן' דילאך הנ"ל, ששמע שביום שבת ט' באדר שנפטר בו מהר"ר יצחק הספיק לשמוע פרשת זכור ממיטת חוליו שבקומה העליונה ואחר שעה מועטת נפטר. אולם ראיתי בהקדמת בנו מהר"ר וידאל לשו"ת ויאמר יצחק שכתב שנפטר בליל שבת. ע"ש.
ומטהו היה מלומד בניסים, עי' לעיל (בגליון דף מא ע"ג). ועוד סיפרו לי בטיטואן (בש"ק תצוה תשע"ח) שלקחו מטה זה לירושלם והיה שם בחור שנפצע בתאונת דרכים והרופאים התייאשו ממנו, והניחו את המטה לידו ונרפא, ואח"כ בא להילולא של מהריב"ו בטיטואן וסיפר ברבים את אשר קרהו. ושמעתי שמטה זה נאבד.
גם סיפרו לי אז שהילולא זו נערכת ברוב עם בשנים האחרונות כי מהריב"ו הגיע בחלום להמו"ן יצחק ן' וואליד ז"ל מאשדוד שהוא מצאצאיו ואמר לו שמדוע אינו עולה על קברו, ונסע מיד לטיטואן וכשהגיע לקבר נודע לו שאותו יום הוא יום פטירת מהריב"ו, ומאז והלאה נוסעים רבים על רברו ביום ההילולא ואף נשארים בשבת שם ומתפללים בבית הכנסת יגדיל תורה יכב"ץ שבאזור החדש.

ראה כאן פיוט שחובר לכבודו, שם גם תמונות קברו ובית הכנסת שלו.

בקובץ מן הגנזים (חלק טז) נדפסו מאגרותיו ואגרות שקיבל.

בדף עז ע"ג, בערך מהר"ר יצחק הלוי - ראה עוד בדברי הרב המחבר לעיל (דף עה סע"א ערך מהר"ר יצחק הלוי) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

בדף עח ע"ב - אפשר להוסיף את מהר"ר יצחק אלמושנינו ממילילייא, חותן מהר"ר אברהם ביבאס מטיטואן (הנזכר לעיל בגליון דף יב ע"א), וכתב עליו נכדו מהר"ש ביבאס נר"ו בתחילת ספר דרך אמונה ח"א שהיה מלומד בנסים. ועד היום קיים בית הכנסת שלו במילילייא הנקרא בשם משפחתו (למרות שעבר למיקום חדש בגלל שניזוק ברעידת אדמה).
וראה באתר מורשת מרוקו מכתב אליו ממהר"ר יהודה ליאון כלפון.

בדף עט ע"א, בערך מהר"ר ישועה הלוי - נתערבו לו כאן להרב המחבר שני אישים. כן כתב לי מהר"ר שלמה דיין נר"ו (מח"ס עטרת שלמה). וראה עוד באתר החכם היומי.

שם ע"ד - אפשר להוסיף את מהר"ר ישראל אביחצירא ז"ל, אב"ד ארפוד, המכונה בבא סאלי. ספרי תולדותיו הם: בבא סאלי, מאור ישראל. גם בנו הר"ר ברוך נר"ו כתב ספר על תולדותיו. ועיין עוד עליו בס' אגרות קודש להאדמו"ר האחרון מליובאוייטש (חלק ה סימן א'תצט), ובס' תולדות חב"ד במרוקו (עמודים 265-267), ובאתר יו-טיוב.
וסיפר לי מהר"ר יעקב זריהן נר"ו שמו"ר מהרא"מ שך ז"ל (ראש ישיבת פוניבז' ומח"ס אבי עזרי) קרא לב' מתלמידיו שהיו לפני חתונתם ואמר להם שילכו להתברך אצל מהר"י ז"ל. אחד התלמידים היה אביו מהר"ר מיכאל זריהן ז"ל, ועוד א' בחור אשכנזי. ונתן להם מהר"י שטר של לירה לכל אחד בתוך שקית, ואמר להם שישמרו אותו ויצליחו בפרנסתם.
אולם סיפר לי מהר"ר שמואל אריה לוין נר"ו, ראש ישיבת חפץ חיים בארגנטינה (בשבט תשע"ט) שמו"ר מהרא"מ שך ז"ל היה מייעץ לבחורים שלא ילכו לבקר אצל מהר"י אביחצירא ז"ל, ופעם שא' הלך, ואמר לו מהר"י הנז' שחבל שאיחר את המועד, שכן זמן קצר לפני כן היה שם אליהו הנביא, וסיפר הדברים למהרא"מ הנז' וביטל הדברים במחי יד.

וסיפר לי מו"ח הרב אשר זריהן נר"ו שסיפר לו מהר"ר אהרן מונסונייגו ז"ל (הרב הראשי למארוקו) שביקר אצל מהר"י ז"ל בארץ ישראל וערך להם סעודה, והיה שם רב אשכנזי ששאל אם המאכלים כשרים כראוי, ושמע מהר"י הנז' והקפיד באומרו שאין בודקים מן המזבח ולמעלה. אותו רב סבל הרבה צרות לאחר מכן.

וסיפר לי דודי הרב דוד ן' חמו נר"ו שאחיו ז"ל היה האחראי על המרחץ הקהילתי במכנאס, ומהר"י ז"ל היה מבקש ממנו בהגיעו למכנאס שיחליף את מי המקווה בשבילו, ופעם הגיע למכנאס וטבל והרגיש בדבר שאדם אחר נכנס לשם לפניו וקלל את האחראי קללה נמרצת, למרות שהתנצל שלא הרגיש בזה שמישהו אחר נכנס.

וסיפר לי מהר"ר מרדכי לחייאני נר"ו (רב ק"ק אור יצחק בשכונת רמת שלמה בירושלם, שהיה בילדותו שכנו של מהר"י ז"ל בתפילאלת, ושוב היה תלמידו של מהר"ר אליעזר בן דוד ז"ל בישיבת פורת יוסף, ושוב לימד שם, וגר באשדוד, והיה ראש הישיבה של ק"ק יסוד הדת בבואנוס איירס) שסיפר לו מהר"ר אליהו אברג'ל נר"ו (מח"ס דברות אליהו) שפעם הגיע מהר"ר מאיר אביחצירא ז"ל לבקר את אביו מהר"י ז"ל כשהיה גר באשקלון ולא רצה שיפתחו לו את הדלת, וכשהפציר ונכנס הכהו אביו במגבת, וכששאלו מה פשעו ענה לו שהוא קדוש וטהור אבל מכיון שנתאלמן ולא נשא שוב אשה, הוא מבקש ממנו שלא יבוא לבקרו יותר. ואח"כ נשא מהר"מ ז"ל אשה.

בדף פג ע"ב - יש להוסיף את מהר"ר מכלוף אביחצירא ז"ל, שהיה הדיין בבני מלאל ולאחר מכן אב"ד מראכש. מח"ס שו"ת יפה שעה ובספר קהלת יעקב. הרבה מפסקיו נדפסו בספר המשפטים של מראכש. וראה עליו בויקיפדיה. וסיפר לי עליו מהר"ר יחיאל בוחבוט ז"ל (מבני מלאל, שהיה אח"כ ראש השוחטים בקזבלנקה ורבה של קרית שמונה) שפעם העביר שוחט ממשרתו והגיע אותו שוחט לביתו באמצע היום עם נרות בידו באומרו שיש חושך באותו בית. מיד צוה מהר"ר מכלוף לשומו בבית האסורים, ולא הוציאו משם אלא לאחר הפצרות אנשי ביתו ובקשת המחילה ממנו.

בדף פד ע"ב, בערך מהר"ר מנחם אבודרהם - עיין במ"ש עליו לעיל (בדף עו סע"ד).

שם, בערך מהר"ר מנחם נהון - והיה בית כנסת שלו במלאח, ועי' במה שאירע בו בשו"ת ויאמר יצחק (ח"א סימן טו).

בדף פה ע"א, בערך מהר"ר מסעוד בר מימונא - גם יש קבר מהר"ר מסעוד בר מימונא בבית החיים במראכש (והוא החדר הסמוך לקברו של מהר"ר משה חליוא). בס' מצבות מראכש (עמוד רפג) יש את תמונת קברו של מהר"ר משה חליוא, ואפשר לראות מימין את קברו של מהר"ר מסעוד בר מימונא. שוב יצא לאור ספר קדושי מראכש וכתבו זאת שם (עמוד רלב). שו"ר שכ"כ גם בהקדמת ספר מצבות מראכש (דף לג ע"ב). ע"ש.

בדף פו ע"ב, בערך מהר"ר מרדכי בן שטרית - השאלה והתשובה נדפסו בתשובות חכמי מראכש (סימן א). וראה במש"כ בס"ד בגליון שם.

בדף פז סע"א, בערך מהר"ר מרדכי אצבאן הב' - ועי' בס' ספרו של בדאי (עמוד עו והלאה).

בדף צב ע"ד, בערך מהר"ר משה זאבארו - ספר תורה אחד שלו היה בטיטואן והיו קוראים בו לפעמים עד הזמן האחרון, ושוב לקחוהו להיכל שלמה בעיה"ק ירושלם ושם נגנב. וסיפר לי הגמו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו שמי שלא היה ראוי, לא הצליח להרימו לעשות בו מראה הכתב. כבד היה, וכולו עטוף יריעות בד מתחילתו ועד סופו. גם בפאס היה ס"ת א' שלו, והראני מהר"ד עובדיה ז"ל בביתו בירושלם עמוד אחד ממנו שחתכו אביו ז"ל. והראני גם את ספר מלאכת הסופר של מהר"מ זאבארו ז"ל, שהשתדל הוא להדפיסו (נדפס בירושלם תשס"א). וראה באתר בידספיריט את צילום כתב היד של הספר. ובאתר הספריה הלאומית צולמו רמזי ההלכות שהיו ברשות מהר"ר רפאל ן' צור. ובחוברת יין לבנון הנד' בברלין הזכירו את מיקומם של כתבי היד של ספר זה, ומכללם כתב יד הרב המחבר עצמו.

ומהר"ר מאיר מאזוז נר"ו כתב באתר ישיבת כסא רחמים שיש להם מגילת אסתר מנוקדת בכתב ידו של מהר"ם זאבארו. ודיבר ע"ז גם כאן. וראה באתר אשובה שבספר סנסן ליאיר למהר"מ מאזוז נר"ו (עמוד רכב) יש צילום ממגילה זו. וכן הזכיר שם שבכריכת ספר מסורת צורת האותיות יש צילום של ס"ת שלו.

בדף צח ע"ד - יש להוסיף את מהר"ר נסים רביבו ז"ל אב"ד פאריש. לאחר פרישת מהר"ר חנוך עהרענטרויא נר"ו מראשות בית הדין של לונדון (של יונייטד סינגוג) הציעו לו את התפקיד, אך הקונסיסטואר של פאריש לא אפשרו לו. 

זכיתי לראותו בבית הכנסת בפאריש בתפילת שחרית כשהוא לומד ברגעים הפנויים בספר ברכת אברהם על הש"ס למהר"א ארלנגר. 

ראה תולדותיו באתר מיי צדיק ובפורום בחדרי חרדים. וראה עוד עליו בקובץ שרידים (גליון כג) שהוציאו לזכרו. גם מהרש"מ עמאר נר"ו בספר מצוקי ארץ (עמוד רלב) כתב עליו באריכות. וכתב עליו הרב חנניה פרץ נר"ו: גאון אדיר ועילוי עצום רבינו נסים רביבו זצוק"ל אב"ד מקודש פריז בליקווד היו מכנים אותו טנק!! והיה לרבי שניאור קוטלר זצ"ל ראש הישיבה דליקווד הסכם איתו שלא ידבר בשיעור כללי אחרת אין שיעור. פעם התארח אצלו הרה"ג יצחק אזרחי שליט"א מראשי ישיבת מיר ונדהם מעוצם גאונו כאילו למד עתה את הסוגיא. אמר חשבתי שהוא בעל הבית פשוט. ואותו דבר היה עם הגאון רבי צבי קושלבסקי שליט"א ראש הישיבה שנפגש עימו ועמד משתומם על גאונותו העצומה ויותר מזה על ענותו הטהורה. ע"כ.

כשהיה לומד בישיבת סונדרלנד היה אומר את הקינות בערבית תשעה באב לאחר התפילה בפני בני הישיבה, והרב חליווה היה אומרם בספרדית.

בדף צט ע"א הביא שמות המשפחה שכבר לא קיימים במערב הפנימי - והובאו הדברים בקובץ מן הגנזים (חלק טז עמוד שמג הערה קה). ע"ש. אולם יש מהם ששמעתי וראיתי, כגון: ענקונינא (בטיטואן), בן אזרוואל, עוזיאל (בטאנג'יר), בן טאטא (בטיטואן), ברג'ילון (באלקצאר ובטיטואן), בנבשתי (במראכש), גאביזון (בטיטואן), בן טולילא, פונטי, פראנכו, בן פרץ (במראכש), בן עבד אלחק (בכאזאבלאנכא), בן בטיטו, בן עלאל, עשור, בן ראש (בצפרו ובטיטואן), בן אדיכא (בטאנג'יר), פראנקו, בן פחימא, בן קג'י סיכסו, בלייח (בתלמסאן), בן סידון. יש מהם שהשתנה קצת שם המשפחה, ששוב נקראו בשמות: פרץ, בנישתי, אזרוואל, עבדאלחק, בטיטו, בן הרוש, בן אדיבא, פחימא, בן סיכסו, בן סאדון.

והשיב על זה אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו בזה"ל: נראה שכוונת מלכי רבנן על עיר פאס בלבד. ונראה לענ"ד שכיון שראה את פנקס רשימות הנשואין משנות הת' ואילך שנמצא היום בספרית אגודת חב"ד בנ"י, וראה שם שמות כל משפחות אלו שבימיו לא היו קיימים בפאס, ועל זה התכוון ברשימה זו. כנלע"ד ברור דאל"ה כל הרשימה לא נכונה כלל. ויש להוסיף גם משפחת עראמה שעדיין קיימת והיו בסכורא והיום בארץ ישראל. ע"כ.

ועל משפחת אבן סונבאל שהזכיר הרב המחבר, ראה במה שכ' בקובץ זכור לאברהם לזכר ר' אברהם אלמאליח הנדפס בירושלם תשל"ב (עמוד מז). עש"ב [וראה במש"כ בס"ד בגליון תשובות חכמי מראכש (ס"ס יח)]. ושם הובא שבני ר' שמואל סונבאל עברו לדור במקום רחוק [ופרטי ענין היורשים הובא בשו"ת שופריה שיעקב (ח"מ סימן כז). והדברים חזרו ונדפסו בשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן לג)]. וראה בס' תורות אמת למהר"ר רפאל בירדוגו (תוספות בסדר הגט דף עד ע"ד אות נו) שהיו ממשפחה זו בפאס ובארבאט [וראה בשו"ת שופריה דיעקב (ח"מ סימן נז) על ענף המשפחה של ארבאט]. וראה בשו"ת איש מצליח (ח"ב דף תלח סע"ב) שהוזכרו משפחת סונבאל אשר בפאריש.

שם ע"ג ערך מהר"ר סלימאן אוחנא, בשם שו"ת ויאמר יצחק ח"א דף ט ע"ב שתחילתו במקנאס - שם כתב שתחילתו ממראכיש. ע"ש. והוא בסימן טז (במהדורת ירושלם תשפ"ב דף מג ע"ב ד"ה הרי).

ומה שציין עוד שם לדברי הרמ"ז בס' טובת מראה - במהדורת ירושלם תשפ"א הוא בעמ' רסו-רסז. וראה עוד בהערות שבשולי הגליון שם.

שם ע"ד ערך מהר"ר סעדיה ה"ן שעיה - הפס"ד נדפס בתשובות חכמי מראכש (סימן א). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. ובשו"ת משפט וצדקה ביעקב (ח"א ס"ס רבה) כתב עליו דברים כדרבונות על דבריו אלו. ע"ש. ושם כתב שם משפחתו בטעות ן' שמיה.

בדף קב ע"ד - יש להוסיף את מהר"ר עמרם ן' דיוואן. ראה עליו כאן בערך רבי עמרם אלבאז, ובס' אל מעין העדן. וראה כאן שמהר"ר עמרם אזולאי ז"ל נקרא על שמו כי בזכותו נולד בר קיימא.

בדף קד ע"א - יש להוסיף את מהר"ר סעדיה אדאתי. וקבור בין נאדור למילילייא במעלה ההר. ובנו על קברו בנין נאה. וראיתי שם לוח אבן קבוע בקיר הבנין חתום בידי מהר"ר דוד שלמה הכהן אב"ד מילילייא ונאדור, ובו כתוב שמהר"ר סעדיה היה מגולי ספרד. וראיתי בספר על מילילייא שהוציא לאור הרב דוד וואחנון מירושלם כמה מעשיות ותעודות השייכים לקבר זה. הוראות הנסיעה כדי להגיע לקברו אפשר לראותם כאן, וצריך לעלות בשביל עד סופו. אפשר לראות את תמונת השביל המתפתל במעלה ההר ועוד מידע כאן. לאחר זמן סללו כביש חדש המגיע קרוב יותר לקבר, וסתמו את הדרך הישנה, ראה את המיקום כאן. ואחי מהר"ר אהרן נר"ו חיבר פיוט לכבודו. סיפר לי מהר"ר סעדיה הכהן ז"ל מטיטואן (הנפטר בקאראקאס) שהוא נקרא על שמו.

בדף קח ע"ד - יש להוסיף את מהר"ר רפאל ברוך טולידאנו אב"ד מכנאס, מחבר שו"ת רבי ברוך וספר קצור שלחן ערוך. וכתבו עליו ספר ביקוד החמה, וכן את הספר קדוש וברוך. ראה תשובות ממנו בשו"ת מעלות לשלמה (א"ה סי' מח-מט). וסיפר לי מו"ח נר"ו שבא לישיבת עץ חיים בטאנג'יר שבת אחת לחזק את בחורי הישיבה ולבקר את משפחתו (כי שם למד נכדו מהר"ר עמנואל נר"ו, ונכדותיו למדו בסמינר. גם אחיינו מהר"ר אברהם עמאר נר"ו הנשוי לנכדתו תחי' לימד שם), ואכל סעודות שבת עם תלמידי הישיבה בחדר האוכל, ושר עמם זמירות שבת בנוסח מכנאס ודרש להם בדברי מוסר. גם סיפר לי שלא היו אומרים בטאנג'יר בישיבה ברכת כהנים כל יום, והוא העיר על זה, ומאז והלאה אמרו ברכת כהנים כל יום. גם עי' במה שסיפר עליו מהר"ר מאיר וולטנר נר"ו בהספדו על מהר"ר אהרן מונסונייגו ז"ל, ובמה שכתבו עליו בס' כל משאלותיך (פרשת לך עמוד נג), ובאריכות במכ"ע הדרך (במוסף התורני גליון קסג, פרשת וירא תשפ"א), ובמכ"ע המבשר (המבשר תורני גליון תרכ"ב, פרשת לך לך תשפ"א). ראה הרבה מתמונותיו כאן.

בדף קיא רע"ד - ועי' בס' מצבות מראכש (בתולדות שבראש הספר עמוד כט הערה סח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

בדף קיב ע"א - אפשר להוסיף את השד"ר מהר"ר שלם אזאווי מרבאט, הנפטר לפני שנת ת"ר. יום ההילולא שלו בכ"ט בכסלו. ומהר"ר יעב"ץ כתב אליו תשובה, והובאה בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך בת אות ג) [ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם]. כתב ידו צולם בסידור אבותינו - ברכת שלום שהוציא מהר"ר מאיר אלעזר עטיה ז"ל לזכרו. ספר תורה המיוחס לו הובא לארץ ישראל. וראיתי במלאח ברבאט (בסיון תשע"ח) את בית הכנסת שלו עומד על תלו. וידאו של בית הכנסת ראה כאן. תמונה של בית הכנסת בימים ההם כאן, ובזמן הזה כאן. יש גם בית כנסת על שמו באשדוד. כאן הובאה תמונה של בתו, אולם קשה להאמין, כי הוא נפטר לפני שנת ת"ר.

והוסיף על דברינו ר' דוד נר"ו שבס' לדוד ברוך (עמ' פא-פג) ובמבוא של רמ"א עטיה לספר חסד ואמת די אבילא כתבו עליו. ובשו"ת מגן דוד למהר"ד צבאח (בהקדמה ובסימן ז ובסימן טז ובסימן לג) כ' על בית הכנסת שלו. גם העיר: איננו שד"ר, הוא מחכמי רבאט, ומשפחת זאווי ידועה במרוקו. זה שאיננו שד"ר ברור, היה הרגל במרוקו לומר על כל קדוש שהוא שד"ר. גם תשובת היעב"ץ שנזכרה בדבריכם היא לרבי שמואל אזאווי מסאלי, ראה לשון לימודים אגרת אליו "איש היה בארץ סאלי אויב שמו".

ועל מהר"ר רבי שמואל אזאווי - ראה תשובות ממנו בס' תורת המשבי"ר (עמוד קלב ועמוד קנב).

בדף קיג ע"ג - יש להוסיף את מהר"ר שלם בן זקן. היה סגי נהור כמו אביו (כן אמר לי מו"ח נר"ו). ראה עליו באתר בחדרי חרדים.

בדף קיד ע"ב, בערך רבי שלמה חזאן - וזה מקרוב י"ל ספרו 'שלחן מלכים' ע"י מכון אהבת שלם. קבור בבית החיים בצידון, כמ"ש בויקיפדיה. ע"ש. וראה עליו עוד באתר החכם היומי. ואמר לי המו"ן שמעון בראון נר"ו שזכור לו שקבור בחלק הפנימי יותר של בית החיים. ראה תמונות מבית החיים הנ"ל משנת תשע"ט כאן. מידע נוסף על בית החיים הנ"ל ראה כאן.

בדף קכ ע"ג, בערך מהר"ר שם טוב בן וואליד - גם כתב הקדמה לספרו של אביו שו"ת ויאמר יצחק. ועי' גם בהקדמת אחיו מהר"ר וידאל לספר הנ"ל שהפליג בשבחו.

בדף קכג ע"א, בערך מהר"ר שמואל נהון - מה שכתב שראה פס"ד ממנו, כנראה הוא הנזכר לעיל (בדף קכ ע"ג בערך מהר"ר שם טוב בן וואליד). ע"ש. גם נדפסו מתשובותיו בשו"ת רבי מרדכי ן' ג'ו הנד"מ. וראה עוד מה שסיפר עליו בשו"ת רחמים פשוטים החדש (א"ח סימן ו, דף תכ ע"ב ד"ה ועוד), והדברים נדפסו לראשונה בשו"ת שושנים לדוד למהר"ד צבאח.

בדף קכה ע"א, בערך מהר"ר שמואל ישראל - סיפר לי המו"ן יוסף חיים ן' דלאק נר"ו בעי"ת טיטואן יע"א בש"ק פרשת תצוה תשע"ח, שהוא ז"ל התיר את הבונואילוס שהיו מטגנים הגויים בחנויותיהם.

כבוד מלכים בדף ו ע"ד, ערך ויאמר יצחק - הספר נדפס מחדש במהדורת צילום ע"י מהר"ר שלמה דיין נר"ו (מח"ס עטרת שלמה) בירושלם (ח"א בשנת תשל"ח, וח"ב בשנת תשל"ח). ושוב נדפס בדפוס צילום בכרך אחד ע"י הישיש הגמו"ן יעקב אריבי נר"ו (הנקרא רבי) בשנת תשע"ח. ושוב נדפס בסדר חדש בשלושה כרכים ע"י מהר"ר יהודה יתאח נר"ו (הנקרא איטח) בשנת תשפ"ב.

ויש סגולה בדוקה ומנוסה לכל צרה שלא תבוא שייסדה מהר"י יתאח הנז', והיא ללמוד בס' ויאמר יצחק סימן אחד ולהדליק נר לכבוד הרב המחבר ולהתפלל על הצרה. ועי' בס' תנא דבי רבי אלעזר למהרא"ח איפרגן נר"ו (דף רצג ע"ב אות יח) שכשמזכיר מדברי תורתו של הצדיק הוא כאילו משתטח על ציונו ממש.

בדף יא ע"ג, בערך מי מנוחות - נדפס בשנת תרס"ה, וחלק שני נדפס בג'רבא תש"ב, ועוד חלק מספרו זה נדפס בכאזאבלאנכא תשכ"ט, והרב המו"ל קראו בשם 'רב פנינים' (כמו שביאר בהקדמה).

בדף יט ע"ג - יש להוסיף בתחילתו ספר רב פנינים, עי' במש"כ לעיל בגליון דף יא ע"ג.

בדף כא ע"ג, בערך שמו יוסף - נדפס לראשונה בירושלם תרס"ז, ושוב בירושלם תשל"ו. ואמר לי אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו ששוב יצא לאור בשני כרכים.

בדף כג ע"א, בערך תורת אמת - צ"ל תורות אמת, ונדפס במכנאסא תרצ"ט.