יום שני, 14 במאי 2018

שם הספר: מצבות מראכש
עורך ראשי: יהודה אסולין
דפוס: ירושלם תשע"ו

במבוא שבראש הספר בעמוד ל הערה עא, על מהר"ר יוסי הגלילי - עיין בספר מלכי רבנן (דף נז ע"א) ובגליון שם.

בעמוד רנג בכיתוב תחת המכתב - צ"ל התש"ז. ובפיענוח התעודה חסר המשפט שמה שאין לתת לנערות להינשא לפני גיל י"ד הוא מפני שהנימוס יצא שאין לעשות כן.

בעמוד רפג - בתמונה העליונה מימין נראה גם קברו מהר"ר מסעוד בר מימונא, שהושמט מספר זה. עיין עליו במש"כ בגליון ספר מלכי רבנן (דף פה ע"א).

בעמוד רצ, בערך הרמ"ז מהר"ר משה חרוש ז"ל - על תמונה זו כתב אחי ידידי מהר"ר דוד נר"ו: זה הלוויה של  מסעודא פרץ, שהייתה עובדת בחברא קדישא צדיקה גדולה, הרב עם הזקן הוא רבי משה חרוש המחותן שלה, הרב שדורש רבי דוד קדוש, מצד ימין שני בניה דוד ואברהם פרץ, עם הכובעים של שוטר עובדי הח"ק. הצרפתים חייבו לקבור בארון אבל היו בבית החיים לפעמים מסירים לפני הקבורה או עושים חורים למטה. ע"כ.
על זקנתי מרת מסעודא פרץ ז"ל, עי' בס' תהלתו בפי לבנה הרמ"ז מהר"ר יוסף פרץ ז"ל.

בעמוד שלג, בערך דו"ז מהר"ר פינחס כליפא הכהן אזוג - בספר היהודים בקזבלנקה (עמוד רלו) כתב שבשנת 1919 שלח כסף למשרד הקק"ל ממה שאסף בין יהודי מראכש. אולם אמר לי אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו שהוא ז"ל הפסיק לאחר כמה שנים מלגבות כספים בעד התנועה הציונית (כ"כ בספר מרוקו הוצאת מכון יד בן צבי) כי התחרט מתמיכתו בהם ואף התנגד להם.
וסיפרה לי זקנתי הרבנית תמר (תאמו) פרץ ז"ל, שכשהיה בא לבקרם, בענוותנותו היה תמיד יושב בקצה השולחן. גם סיפרה לי שכשהיה עובר ברחוב היו הנשים נכנסות לבתיהם [עי' כיו"ב בפרקי דרבי אליעזר (פרק לג) ובילקוט שמעוני (מלכים ב רמז רכח) על אלישע הנביא שלא היתה יכולה אשה להסתכל בפניו שלא תמות], ולאחר שעבר היו מנשקות את הרצפה.

בעמוד שלח, בערך הרמ"ז מהר"ר שלם הכהן - האותיות החרוטות במצבתו נצבעו שוב בהשתדלות נכדו מפאריש בטבת תשע"ט. תמונתה ראה כאן.

בעמוד תשטז ד"ה סיפר - ת"ח זה הוא מהר"ר אברהם אלמאליח ז"ל רבה של דימונה, וכמו שסיפר לי הוא ז"ל מעשה זה, וסיפר לי שדו"ז מהר"ר שלמה ז"ל חזר איתו אותו יום למראכש כדי להכניסו לישיבה, למרות שהנסיעה ארכה כמה שעות באוטובוס, והוא עדיין לא עשה את הדבר שלמענו בא לאותו הכפר, גם סיפר לי שמצאו דו"ז ז"ל בבית הכנסת לומד לבדו שכן רבו עזבו והלך למקום אחר.

בעמוד תשיט בסופו, בענין כיסוי הראש בטלית - עי' בס' מגן אבות (א"ח עמוד נז) ובמש"כ בגליון שם.

בעמוד תשכ, בדבר הישיבה שרוב תלמידיה מבני הכפרים - גם סיפר לי הרב שלמה ואענונו נר"ו (במראכש כסלו תשע"ט) שאביו מהר"ר שמעון ז"ל היה מלמד בישיבת צלאת לעזאמא, והיו תלמידים נשואים מבני הכפרים (וכמ"ש לעיל בעמ' תשטז) שחזרו לביתם רק בחודשי תשרי וניסן. גם סיפר לי שאביו היה לו חברה ללימוד הזוהר הקדוש והיו קמים כמה שעות לפני תפילת שחרית ללמוד, והיה א' שהיה מעורר אותם בבתיהם, וכשהיו מסיימים היו יוצאים ורוקדים ברחובות המלאח ועדיין לא עלה עמוד השחר.

בעמוד תשכב ד"ה מו"ר - צ"ל מור דודי זקני.

בעמוד תשסב, כ' שלאחר עזיבת היהודים שונות שמות הרחובות במלאח - אולם מלך מרוקו החזיר את השמות לקדמותם, עי' כאן.

שם - שם הרחוב המתחיל בין צלאת תלמוד תורה וצלאת אלעזמה הוא 'דרב פרנסיסקו'.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה