יום ראשון, 16 בדצמבר 2018

עושה שלום - אהלי שם על הליכות עולם בן איש חי שנה ראשונה

שם הספר: עושה שלום - אהלי שם על הליכות עולם בן איש חי שנה ראשונה
מחבר: רבי מיכאל פרץ
דפוס: תשע"ט

בחודש סיון תשע"ט י"ל מהדורה חדשה עם תיקונים והוספות, שחלק מהם נעשו על פי הנכתב כאן. ואלה גליונות המהדורה הראשונה (ולהלן גליונות המהדורה השניה):

בכותרת הסכמת מהריח"ש קוטלר - צ"ל יוסף חיים.

בכותרת הסכמת מהרמ"י ליפקוביץ - צ"ל לפקוביץ.

בהקדמה בתחילת העמוד השני - חסר כמה תיבות, ואלו הן: ברם, המרגלים גם הם ידעו זאת, לכן הם הפעילו את כל מאמציהם וכח השפעתם לשכנע את יהושע בן נון להסכים להוציא דיבת הארץ. כי הם הכירו שאין לו בחירה חפשית בזה, בודאי ירצה לדבר טוב על הארץ. הוא המיוחד מכולם שיש ענין ללחוץ עליו ולהשפיע.

בדף א ע"א, בענין הפרדת חוטי הציצית בשבת - וכתב עוד בזה הרב הליכות עולם בח"ג (פרשת ויחי סוף אות ח). ע"ש.
והנה בהליכות עולם כאן הביא דברי הרב בן איש חי להלן (ש"ב ס"פ נח) שכתב שאסור להפריד חוטי הציצית לאור הנר. ומשמע שביום שרי. וכבר העירו הפוסקים מדין זה, כמ"ש בהליכות עולם. ועי' בס' ילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, סימן ח סוף אות לה).
ומה שכתב שאסור הדבר משום מתקן כלי - עי' בשו"ת יביע אומר (ח"ה א"ח סימן ג) שהאריך להביא ראיות דלא אסרינן משום מתקן מנא אלא בפעם הראשונה. והו"ד בקיצור בס' הלכה ברורה למר בריה נר"ו (ח"א אוצרות יוסף סימן כה). ועי' במש"כ בגליון שם.
ומש"כ (להלן בדף ב ע"א) שלפי הגר"א שהפרדת הציציות מעכבת, א"כ הוא מתקן מנא -  העירני ידידי הרב יעקב חלבי נר"ו שכן מוכח בסוכה (לג ע"ב) שאין ממעטין בי"ט משום מתקן מנא. אולם התם איירי בפעם הראשונה, וכמו שהערנו לעיל. וכן מוכח גם ממה שכתב מור"ם בהגה בענין הסרת גג הסוכה לאחר הגשם בשבת וי"ט, שלא החמיר בה משום מתקן מנא. ועי' בזה בס' חזון עובדיה על סוכות (עמוד יג-יד) מה שכתב בזה, ומה שכתב (בעמוד רנח) בענין הנחת האתרוג בין הפירות כדי שיצהבו פניו (למרות שי"א שהירוק פסול, עי' בס' אעלה בתמר על ארבעת המינים).
גם עי' בס' משנת אברהם למהר"א סאלם נר"ו (א"ח סימן א) שהביא להקשות ע"ד הגר"א בזה מדברי מר"ן בש"ע (סימן כג ס"ב) ועוד דוכתי. גם הביא דברי הרב קצות השלחן שדברי הגר"א נאמרו דווקא במסובכים עד הגדיל, ושכן אמר לו מהרח"פ שיינברג ז"ל (מח"ס משמרת חיים ועוד). עש"ב. והוא כעין ס"ס להקל, ומצד שני יש את דברי מר"ן בש"ע שצריך להפרידם. והוא כעין מה שנתבאר בספרנו להלן (דף ט רע"ב).
גם יש להעיר דדעת רוב הפוסקים דלא כהגר"א, והובאו דבריהם בס' הלכה ברורה (שם הערה א), וכ"כ עוד בס' עצי היער (סימן ח אות כו) ובס' בית דין (דף מא ע"א דיני ט"ק אות ב).
ומש"כ מדברי הרב חוט שני נר"ו שיש לאסור לדעת הרמב"ם (פ"ח מהלכות שבת ה"י) שהמפריד פתיל חייב משום מתיר - כבר קדמו בהערה זו בשו"ת מהר"י פראג'י (סימן פא). ובשו"ת יביע אומר (שם) האריך לדחות דבריו. ובין דבריו הביא דברי הרב משנה ברורה שדעת מר"ן בש"ע היא להקל דלא כהרמב"ם. והו"ד בקצרה בס' הלכה ברורה (שם).
ומה שהקשה ע"ד הרב גנת ורדים שאם כבר סיים הקשירה א"כ הסתבכו רק לאחר סיומה, ולא הו"ל לאסור - עי' בהליכות עולם ח"ג (שם) שביאר הדברים דהיינו לפני סיום הקשירה, ואע"ג שעדיין לא נגמרה הקשירה, דמי למסיר יבלת אחת ועדיין נותרו בבגד יבלות אחרות. ע"ש.

בדף ב ע"ב, באהלי שם שורה ב - צ"ל לבודקה בשבת.

בדף ג ע"ב ד"ה ונראה, שורה ו - צ"ל בטליתות של.
ובדינא שאם חייב לבדוק חוטי הציצית - ע"ע במה שהאריך בילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, סימן ח סעיף לו).

בדף ה ע"א, בענין אמירת הפסוקים בעטיפת הטלית - ע"ע להלן (דף תתרכא סע"א).

בדף ז ע"א, שי"א שאפילו פשט טליתו ע"ד ללובשה לאחר כמה שעות, אינו חוזר ומברך - אולם עי' בס' ילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, סימן ח הערה נב ד"ה ובש"ע) שהוכיח ש'כמה שעות' לאו דוקא.

בדף ח ע"ב, באהלי שם שורה א - צ"ל מהר"ם מרוטנבורק. וכן להלן.

בדף י ע"א באהלי שם שורה ב - צ"ל וזריקה לשמה.

בדף יא ע"א באהלי שם שורה ד - צ"ל ולדעת הגר"ח פאלאג'י והחזו"א בדיעבד אף שאין בהם י"ב גודלים יש להכשיר. וכתב הרב פקודת אלעזר שהמנהג להקל.

שם רע"ב 'וכן כתבו' - תא"מ.

בדף יח ע"ב, בענין הטלת ציצית בלילה - הרב הליכות עולם ז"ל כתב עוד בזה להקל בתשו' שנדפסה בקובץ בית אהרן וישראל (ניסן תשנ"ט עמוד נג). ע"ש שהביא עוד אחרונים בזה. וכ"כ מר בריה נר"ו בס' הלכה ברורה ח"א (אוצרות יוסף סימן לה). ודברי הרב פרי מגדים להקל בזה הובאו גם בס' עצי היער (סימן יח אות ב), ושכן הביאו במסגרת השלחן (אות ו). וכן פסק האדמו"ר מראדזין בתשובתו שנדפסה בס' עקבי ברכה, ושכן פשוט. וכ"פ בכף החיים (סימן יח אות ב). ע"ש. וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק ח"ט (סימן קה אות א). וע"ע בדעת תורה למהרש"ם (סימן יח) ובהגהות המו"ל שם, ובס' ארחות רבנו (ח"ג עמוד קפח אות ד).
ובענין הראיה מסוכה - עי' במה שדחה בילקוט יוסף (א"ח סימן יח אות ה).

בדף יט סע"ב באהלי שם אות כא - לכאורה אם רק חותך הטלית לעשות ממנה טלית קטן, אין צריך להתיר הציציות, כדברי מר"ן בש"ע (סימן טו ס"ג). ואולי הכוונה אם יוסיף חתיכת בד חדשה לזה, עי' בהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (שם). ודוחק לבאר כן. ועדיף לומר שאף אם אין משום תעשה ולא מן העשוי, מ"מ הוא מתיר לפחות ב' מהציציות כדי לשימם בבד הנשאר, ובזה יש את הנידון של התרת ציציות המבואר בסימן ט"ו.

שם שורה אחרונה - צ"ל סימן טו.

בדף כ ע"א באהלי שם שורה ד 'כן נסתפק פמ"ג' - ובעצי היער (סימן טו אות ה) הביא דברי הרב יפה ללב להחמיר בזה, כיון שמורידו בקדושתו. ובהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (אות ב) האריך בזה, ונשאר בספק. ובכף החיים (אות ב) כתב שהמלבי"ם מיקל בזה. והו"ד בעמודי השלחן על קש"ע (סימן ט אות כ). ושכ"כ הארה"ח והו"ד בפתחי עולם (אות א). ולא ידע שהרב מלבי"ם חיבר ס' ארה"ח. וע"ע בכה"ח (אות יג).

שם ע"ב סוף אות א - גם בטלית של מצוה יש ענין יותר להחמיר משאר תשמישי מצוה, כמ"ש בשו"ת יביע אומר (ח"ב א"ח סוף סימן א) בשם הט"ז. ועוד יש להביא בזה דעות האומרים שאין מקיימים מצות ציצית בט"ק. והו"ד ביביע אומר (שם בראש הסימן). גם בענין מעלין בקודש ואין מורידין לגבי תשמישי מצוה, לא פשוט הדבר שאין אומרים כן, עי' בשו"ת יביע אומר (שם אות ב והלאה). וע"ע בילקוט יוסף (א"ח סי' טו אות א-ב) ובהלכה ברורה (ח"א אוצרות יוסף סימן לו ובמש"כ בגליון שם).

בדף כא ע"א סד"ה ובספר - צ"ל לישנא מעליא. וכ"ה בספר הנר.

שם ע"ב בדעת הרב נמוקי יוסף - לכאורה יש מקום לומר גם בדעתו שנראה שאינו חושש במצוה כשאומר הפסוק 'וקשרתם לאות על ידך' וגו' ואינו מקיים המצוה, אולם אם אומר רק פסוק ראשון לית לן בה.

שם ד"ה אבל, שורה ב - צ"ל יונה והרא"ה.

שם שורה ג מלמטה, בדעת הב"ח - הנה כתב הב"ח (סימן כה אות ב) וז"ל: פירש רש"י, לישנא מעליא נקט. עכ"ל. נראה דר"ל דכשקורא ואהבת את ה' אלקיך וגו' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך וגו', שהוא לייחד את שמו בכל לבבו, והוא במה שתקשרם לאות על ידך ולטטפת בין עיניך שהוא מורה על יחודו שהוא יחיד בעולמו וכו', נמשך מזה שכשאינו מניח תפילין נראה כמעיד עדות עליו יתברך שאיננו יחיד, שעל כן אינו מניחן להורות על יחודו, וזהו עדות שקר שמעיד עליו יתברך וכו'. עכ"ד הב"ח. ולכאורה נראה מדבריו שאם לא קורא פרשה ראשונה לא נקרא מעיד עדות שקר. וכ"כ בכה"ח (סימן כה אות כז, המובא להלן בדף כב ע"ב) ובשו"ת יביע אומר (ח"א א"ח סימן ד) בדעת הב"ח.

בדף כב ע"א שורה ז - צ"ל בלבוש וכוונתו.

שם סוף ע"ב - הנה מכיון שבדעת רש"י איכא עקולי ופשורי, שכן הב"ח ס"ל בדעתו דאם רק אומר פסוק ראשון לית לן בה וכמ"ש לעיל, ושאר הראשונים כולהו ס"ל נמי הכי, א"כ יש לנו לפסוק להקל בפסוק ראשון. וכ"כ בשו"ת יביע אומר (שם). ויש להוסיף שי"א שרש"י פרשן ולא פסקן, וא"כ יש לנו ללכת אחר שאר הראשונים.
ובענין רש"י אם הוא פסקן, עי' במה שהאריך בזה מהרי"ח סופר נר"ו (מח"ס יחי יוסף ועוד) במאמרו בקובץ זכור לאברהם (תשנ"ז-תשנ"ח) בדעת מרן אי רש"י פרשן או פסקן. וע"ע בקובץ אגרות להחזו"א (ח"ג סימן טו), ובשו"ת עמק יהושע למהר"י מאמאן ז"ל (ח"ד בקו' שער יהושע שבסוה"ס מע' הר' אות א) ובשו"ת יחוה דעת ח"ה (בכללי השו"ע שבסוה"ס, אות ג), ודבריו חזרו ונדפסו בראש ספרו הליכות עולם ח"א. וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ט (חאו"ח סימן כא) ובס' חזון עובדיה על פרוזבול (דף יט ע"ב) ובס' ילקוט יוסף על פורים (עמ' תלב) ובקובץ משנת יוסף (גליון ז עמוד נא). ועי' בקו' דעה חכמה לנפשך (פר' בא תשע"ג דף כז סע"ב) שנראה דס"ל שרש"י פסקן. וע"ע במש"כ בס"ד בס' שלמא בעלמא (סימן ריא על הפמ"ג מ"ז אות א, וסי' שח סכ"ה). וראיתי למהר"מ מאזוז נר"ו בשו"ת איש מצליח (כרך ג' חאו"ח סימן טל ד"ה בס', דקי"ג ע"ב) שכתב וז"ל: ונראה שאע"פ שכתב מרן גופיה בב"י או"ח סימן יו"ד דרש"י פרשן הוא ולא פסקן, מ"מ הכא שזה מעשים בכל שנה, ודאי דפירושו מכוון לפסק הלכה, ולא אמרה מרן אלא במקרים שאינם נוהגים תדיר דאמרינן אילו איתשיל עלה לענין הלכה הוה דייק בה טפי, משא"כ כאן (בשיעור שברים) שזה נוהג בכל יום ראש השנה. עכ"ל. ונראה דמהר"ע יוסף ז"ל לא ס"ל כוותיה, מדכתב בשו"ת יביע אומר ח"ז (חאו"ח סימן כט אות ב) לענין טרימא דרש"י לא התכוון לפסק הלכה, והתם מעשים שבכל יום הוא. ובשו"ת צאן יוסף (סימן מז ד"ה עוד) כתב שרש"י אינו פוסק אלא מפרש. ע"ש. אולם מהר"ר ישמ"ח עובדיה (מח"ס ישמח לבב ועוד) בתשו' שנדפסה שם (סימן נ ד"ה ידידי) כתב שהיינו דוקא בדין היוצא מתוך פירוש רש"י, אבל כשכתב בפירושו דבר הלכה שלא מתוך פירוש הש"ס, בדרך פסק אמרה למילתיה. וחלק עליו הרב המחבר שם (בריש סימן נא). עש"ב.

בדף לא ע"ב, בענין הנחת תפילין דר"ת בפני אדם גדול - עי' בשבחי הבעש"ט (מהדורת תשמ"ב עמוד קסב) שכתב הרב המחבר: ודרכי היה כשהייתי מניח תפילין דר"ת, הייתי ירא להניח לפני הבריות וכו'.

בדף לו ע"ב, בדין אם הניח בטעות תפילין דר"ת לפני רש"י - ע"ע בס' הרבי והמונקאטשער (עמוד כ).

בדף נח ע"א, בענין הנוגע ברגליו אם יטול ידיו משום נקיות או משום רו"ר - ע"ע בקובץ האוצר (גליון לז עמוד לז).

בדף סו ע"א, בענין זמן ברכת אשר יצר 'ובודאי פחות מאשר פרסה' - בד"כ שיעור עד שירעב הוא יותר מאשר פרסה. ועי' במה שהאריך בזה בילקוט יוסף (א"ח סימן ו אות ד), ושם (בדף תפז ע"ב) דן בדברי מהר"ח או"ז.

בעמוד קו, בענין אם בעה"ב יכול לברך והשליח יקיים המצוה - ע"ע בזה בקובץ בית אהרן וישראל (גליון קסד עמוד כט והלאה).

בדף קכד רע"א, שדעת הש"ע היא שאם הפסיק לאחר עשית המצוה, אין תועלת בהידור שלאחר מכן - ולפי"ז אין לדבר לאחר הדלקת הנר הראשון עד שיסיים הדלקת נרות ההידור. ועי' בזה לעיל (עמוד קטז).
ובעיקר הדין אי שפיר דמי לתת לאחר להדליק את נרות ההידור, עי' בס' תורת המועדים למהר"ד יוסף נר"ו (סימן ב אות כ).

בדף קכה ע"א, דהשתא שנהגו כולם כמהדרין מן המהדרין שויה עלייהו כחיוב - וכן מצינו בב"י (סימן תערב) בשם ארחות חיים (הלכות חנוכה אות י) דקרי לנרות ההידור 'חיוב'.

בדף רנ סע"א, בענין חתימת ברכת המינים, ציין למש"כ בספר דרך אר"ץ - הוא בעמוד יז. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

בדף רנב ע"ב ד"ה והנה, שורה ג 'החמדת ימים' - ח"ג חודש אלול פרק ו אות עח.

בדף רנג ע"א, בענין נוסח 'למשומדים' והמשך הברכה - עי' במש"כ בזה עוד אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו במאמרו שבקובץ מרי"ח ניחוח (גליון תצו דף כד ע"א הערה לד). ועי' גם מה שהאריך בזה הרב אריאל אפרים אהרונוב נר"ו בקובץ עץ חיים (קיץ תשע"ח).
ובענין החתימה 'ומכניע זדים' - עי' במש"כ בס"ד בגליון ספר דרך אר"ץ (עמוד יז).

בדף רנד ע"א ד"ה והנה, שורה ד מלמטה - צ"ל החיד"א הגר"ח.

שם ע"ב ד"ה ובזה, שורה ב - צ"ל מראכש שאע"פ.

בדף תתרכב ע"א - את הפסיק שבראש העמוד, יש להעביר לסוף העמוד הקודם.
ובעיקר דין אמירת הפסוקים בעטיפת הטלית - ע"ע לעיל (עמוד ה).

גליונות המהדורה השניה חלק א:

בהקדמה עמוד א, הגימטריא של שם הספר ושבא לעשות שלום בין הש"ע להבא"ח - כ' בקובץ מרי"ח ניחוח (גליון תשסט דף ג ע"ב) שזה דלא כמו שכתב בקונטרס בית נאמן (גליון שסב דף ה רע"א) (הערת הרב המחבר נר"ו). וכן דלא כמ"ש בקונטרס השיעור השבועי (גליון ת בסופו בהערה). ע"ש.

בדרוש לראש השנה שבראש הספר ד"ה גם - ראה עוד בספר אילה שלוחה - ירח האיתנים (סימן סג) שכ' ג"כ שר"ה הוא גם לאומות העולם, ויוה"כ הוא לישראל בלבד. ע"ש. וראה עוד במש"כ בס"ד בגליון שם. ויש להעיר שאף שדברי הזוהר הובאו גם בס' שלחן הטהור למהר"ש חזן הנז' כאן, בזוהר לא כתוב בהדיא החילוק בין ישראל לאומות העולם.

בסוף הדרוש הנ"ל סד"ה והרב - ולפי ביאורים אלו במאמר הכתוב חכו ממתקים יבואר מדוע אמר הכתוב ושתו ממתקים בראש השנה. ולכן גם נהגו לאכול תפוח בדבש.

בדף א ע"א אהלי שם שורה ה - צ"ל החיד"א בקשר.

שם ע"ב באהלי שם, שלפי הגר"א שהפרדת הציציות מעכבת, א"כ הוא מתקן מנא -  העירני ידידי הרב יעקב חלבי נר"ו שכן מוכח בסוכה (לג ע"ב) שאין ממעטין בי"ט משום מתקן מנא. אולם התם איירי בפעם הראשונה. וכן מוכח גם ממה שכתב מור"ם בהגה בענין הסרת גג הסוכה לאחר הגשם בשבת וי"ט, שלא החמיר בה משום מתקן מנא. ועי' בזה בס' חזון עובדיה על סוכות (עמוד יג-יד) מה שכתב בזה, ומה שכתב (בעמוד רנח) בענין הנחת האתרוג בין הפירות כדי שיצהבו פניו (למרות שי"א שהירוק פסול, עי' בס' אעלה בתמר על ארבעת המינים).
גם עי' בס' משנת אברהם למהר"א סאלם נר"ו (א"ח סימן א) שהביא להקשות ע"ד הגר"א בזה מדברי מר"ן בש"ע (סימן כג ס"ב) ועוד דוכתי. גם הביא דברי הרב קצות השלחן שדברי הגר"א נאמרו דווקא במסובכים עד הגדיל, ושכן אמר לו מהרח"פ שיינברג ז"ל (מח"ס משמרת חיים ועוד). עש"ב. והוא כעין ס"ס להקל, ומצד שני יש את דברי מר"ן בש"ע שצריך להפרידם. והוא כעין מה שנתבאר בספרנו להלן (ר"פ נח).
גם יש להעיר דדעת רוב הפוסקים דלא כהגר"א, והובאו דבריהם בס' הלכה ברורה (שם הערה א), וכ"כ עוד בס' עצי היער (סימן ח אות כו) ובס' בית דין (דף מא ע"א דיני ט"ק אות ב).
ומש"כ מדברי הרב חוט שני נר"ו שיש לאסור לדעת הרמב"ם (פ"ח מהלכות שבת ה"י) שהמפריד פתיל חייב משום מתיר - כבר קדמו בהערה זו בשו"ת מהר"י פראג'י (סימן פא). ובשו"ת יביע אומר (שם) האריך לדחות דבריו. ובין דבריו הביא דברי הרב משנה ברורה שדעת מר"ן בש"ע היא להקל דלא כהרמב"ם. והו"ד בקצרה בס' הלכה ברורה (שם).

בדף ב ע"א ד"ה והנה גם, שורה ה - צ"ל לבודקה בשבת.

שם בסוף העמוד - ועי' בס' ילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, סימן ח סוף אות לה).

שם ע"ב ד"ה ויש 'ויש שהעירו' - כוונתו למש"כ בס"ד בגליונות המהדורה הראשונה. ודברי הרב יביע אומר הובאו בקיצור בס' הלכה ברורה למר בריה נר"ו (ח"א אוצרות יוסף סימן כה). ועי' במש"כ בגליון שם.

שם ד"ה ומה, שורה ד 'ח"ג' - (פרשת ויחי סוף אות ח). ע"ש.

בדף ג ע"ב אהלי שם סוף אות ד - ע"ע במה שהאריך בילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, סימן ח סעיף לו) בדינא שאם חייב לבדוק חוטי הציצית.

בדף ד סע"א 'בקונטרס ההפסקים' - והובאו הדברים להלן (עמוד תשעט).

בדף ו סע"א, שי"א שאפילו פשט טליתו ע"ד ללובשה לאחר כמה שעות, אינו חוזר ומברך - אולם עי' בס' ילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, סימן ח הערה נב ד"ה ובש"ע) שהוכיח ש'כמה שעות' לאו דוקא.

בדף ט ע"ב שורה אחרונה - צ"ל פאלאג'י והחזו"א.

בדף טז ע"א אהלי שם סוף אות כ, בענין הטלת ציצית בלילה - הרב הליכות עולם ז"ל כתב עוד בזה להקל בתשו' שנדפסה בקובץ בית אהרן וישראל (ניסן תשנ"ט עמוד נג). ע"ש שהביא עוד אחרונים בזה. וכ"כ מר בריה נר"ו בס' הלכה ברורה ח"א (אוצרות יוסף סימן לה). ודברי הרב פרי מגדים להקל בזה הובאו גם בס' עצי היער (סימן יח אות ב), ושכן הביאו במסגרת השלחן (אות ו). וכן פסק האדמו"ר מראדזין בתשובתו שנדפסה בס' עקבי ברכה, ושכן פשוט. וכ"פ בכף החיים (סימן יח אות ב). ע"ש. וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק ח"ט (סימן קה אות א). וע"ע בדעת תורה למהרש"ם (סימן יח) ובהגהות המו"ל שם, ובס' ארחות רבנו (ח"ג עמוד קפח אות ד).
ובענין הראיה מסוכה - עי' במה שדחה בילקוט יוסף (א"ח סימן יח אות ה).

שם אהלי שם אות כא - לכאורה אם רק חותך הטלית לעשות ממנה טלית קטן, אין צריך להתיר הציציות, כדברי מר"ן בש"ע (סימן טו ס"ג). ואולי הכוונה אם יוסיף חתיכת בד חדשה לזה, עי' בהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (שם). ודוחק לבאר כן. ועדיף לומר שאף אם אין משום תעשה ולא מן העשוי, מ"מ הוא מתיר לפחות ב' מהציציות כדי לשימם בבד הנשאר, ובזה יש את הנידון של התרת ציציות המבואר בסימן ט"ו.

בדף יז סע"א שורה ד מלמטה - צ"ל מעלין בקודש.

שם סוף אות א - וע"ע בילקוט יוסף (א"ח סי' טו אות א-ב) ובהלכה ברורה (ח"א אוצרות יוסף סימן לו ובמש"כ בגליון שם).

בדף יח ע"א אהלי שם שורה ב - צ"ל לישנא מעליא. וכ"ה בספר הנר.

שם ד"ה והמעדני, בדעת הרב נמוקי יוסף - לכאורה יש מקום לומר גם בדעתו שנראה שאינו חושש במצוה כשאומר הפסוק 'וקשרתם לאות על ידך' וגו' ואינו מקיים המצוה, אולם אם אומר רק פסוק ראשון לית לן בה.

שם ד"ה אבל, שורה ב - צ"ל יונה והרא"ה.

שם, בדעת הב"ח - הנה כתב הב"ח (סימן כה אות ב) וז"ל: פירש רש"י, לישנא מעליא נקט. עכ"ל. נראה דר"ל דכשקורא ואהבת את ה' אלקיך וגו' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך וגו', שהוא לייחד את שמו בכל לבבו, והוא במה שתקשרם לאות על ידך ולטטפת בין עיניך שהוא מורה על יחודו שהוא יחיד בעולמו וכו', נמשך מזה שכשאינו מניח תפילין נראה כמעיד עדות עליו יתברך שאיננו יחיד, שעל כן אינו מניחן להורות על יחודו, וזהו עדות שקר שמעיד עליו יתברך וכו'. עכ"ד הב"ח. ולכאורה נראה מדבריו שאם לא קורא פרשה ראשונה לא נקרא מעיד עדות שקר. וכ"כ בכה"ח (סימן כה אות כז, המובא להלן בדף כב ע"ב) ובשו"ת יביע אומר (ח"א א"ח סימן ד) בדעת הב"ח.

שם שורה אחרונה - צ"ל בלבוש וכוונתו.

בדף יט ע"א ד"ה כלומר - הנה מכיון שבדעת רש"י איכא עקולי ופשורי, שכן הב"ח ס"ל בדעתו דאם רק אומר פסוק ראשון לית לן בה וכמ"ש לעיל, ושאר הראשונים כולהו ס"ל נמי הכי, א"כ יש לנו לפסוק להקל בפסוק ראשון. וכ"כ בשו"ת יביע אומר (שם). ויש להוסיף שי"א שרש"י פרשן ולא פסקן, וא"כ יש לנו ללכת אחר שאר הראשונים.
ובענין רש"י אם הוא פסקן, עי' במה שהאריך בזה מהרי"ח סופר נר"ו (מח"ס יחי יוסף ועוד) במאמרו בקובץ זכור לאברהם (תשנ"ז-תשנ"ח) בדעת מרן אי רש"י פרשן או פסקן. וע"ע בקובץ אגרות להחזו"א (ח"ג סימן טו), ובשו"ת עמק יהושע למהר"י מאמאן ז"ל (ח"ד בקו' שער יהושע שבסוה"ס מע' הר' אות א) ובשו"ת יחוה דעת ח"ה (בכללי השו"ע שבסוה"ס, אות ג), ודבריו חזרו ונדפסו בראש ספרו הליכות עולם ח"א. וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ט (חאו"ח סימן כא) ובס' חזון עובדיה על פרוזבול (דף יט ע"ב) ובס' ילקוט יוסף על פורים (עמ' תלב) ובקובץ משנת יוסף (גליון ז עמוד נא). ועי' בקו' דעה חכמה לנפשך (פר' בא תשע"ג דף כז סע"ב) שנראה דס"ל שרש"י פסקן. וע"ע במש"כ בס"ד בס' שלמא בעלמא (סימן ריא על הפמ"ג מ"ז אות א, וסי' שח סכ"ה). וראיתי למהר"מ מאזוז נר"ו בשו"ת איש מצליח (כרך ג' חאו"ח סימן טל ד"ה בס', דקי"ג ע"ב) שכתב וז"ל: ונראה שאע"פ שכתב מרן גופיה בב"י או"ח סימן יו"ד דרש"י פרשן הוא ולא פסקן, מ"מ הכא שזה מעשים בכל שנה, ודאי דפירושו מכוון לפסק הלכה, ולא אמרה מרן אלא במקרים שאינם נוהגים תדיר דאמרינן אילו איתשיל עלה לענין הלכה הוה דייק בה טפי, משא"כ כאן (בשיעור שברים) שזה נוהג בכל יום ראש השנה. עכ"ל. ונראה דמהר"ע יוסף ז"ל לא ס"ל כוותיה, מדכתב בשו"ת יביע אומר ח"ז (חאו"ח סימן כט אות ב) לענין טרימא דרש"י לא התכוון לפסק הלכה, והתם מעשים שבכל יום הוא. ובשו"ת צאן יוסף (סימן מז ד"ה עוד) כתב שרש"י אינו פוסק אלא מפרש. ע"ש. אולם מהר"ר ישמ"ח עובדיה (מח"ס ישמח לבב ועוד) בתשו' שנדפסה שם (סימן נ ד"ה ידידי) כתב שהיינו דוקא בדין היוצא מתוך פירוש רש"י, אבל כשכתב בפירושו דבר הלכה שלא מתוך פירוש הש"ס, בדרך פסק אמרה למילתיה. וחלק עליו הרב המחבר שם (בריש סימן נא). עש"ב.

שם ע"ב, בענין נשיקת תפילין - הדברים חזרו ונדפסו להלן (דף תשנ ע"ב). ע"ש.

בדף כה סע"ב, במנהג מרוקו בענין תפילין דר"ת - ראה עוד בס' תורת משפחת דלויה (עמוד תקמב סעיף ד).

בדף כו ע"א, אהלי שם בדיבור הא', בענין הנחת תפילין דר"ת בפני אדם גדול - עי' בשבחי הבעש"ט (מהדורת תשמ"ב עמוד קסב) שכתב הרב המחבר: ודרכי היה כשהייתי מניח תפילין דר"ת, הייתי ירא להניח לפני הבריות וכו'.

בדף ל ע"א, בדין אם הניח בטעות תפילין דר"ת לפני רש"י - ע"ע בס' הרבי והמונקאטשער (עמוד כ).

בדף מו סע"ב, בענין הנוגע ברגליו אם יטול ידיו משום נקיות או משום רו"ר - ע"ע בקובץ האוצר (גליון לז עמוד לז).

בדף נב ע"ב אהלי שם שורה ד, בענין זמן ברכת אשר יצר 'ובודאי פחות מאשר פרסה' - בד"כ שיעור עד שירעב הוא יותר מאשר פרסה. ועי' במה שהאריך בזה בילקוט יוסף (א"ח סימן ו אות ד), ושם (בדף תפז ע"ב) דן בדברי מהר"ח או"ז.

בדף נה ע"ב אות א שורה ג - צ"ל המלך שלמד.

בדף סא ע"ב ד"ה וכיון, שורה ו - צ"ל לטבול אז.

בדף סב ע"א ד"ה וגם בנידון, שורה א - צ"ל כיון שיש ספק.

שם ע"ב ד"ה והטעם, שורה א - צ"ל שאנו מחמירים.

שם שורה ג 'והכא לא דמי ממש' - שכן חומרת ר"ת אינה מנהג כללי, אלא מנהג חסידים ואנשי מעשה בלבד.

בדף סג ע"א אהלי שם בסוף הדיבור הא' - ותו איכא למימר כמ"ש הר"ן היכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג לא נהוג, אף אי חדא טעמא הוא (ועי' בזה במש"כ בס"ד בגליון ספר פריו יתן ח"א דף תמא ע"ב).

בדף פג סע"ב, בענין אם בעה"ב יכול לברך והשליח יקיים המצוה - ע"ע בזה בקובץ בית אהרן וישראל (גליון קסד עמוד כט והלאה).

בדף צ ע"ב ד"ה ושמא י"ל, שיש נוהגים לברך שעשה נסים לאחר ההדלקה - עי' בס' מערכי לב למהרמ"י חדיד נר"ו (עמוד תמה), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

בדף צו ע"ב ד"ה וע"כ, שדעת הש"ע היא שאם הפסיק לאחר עשית המצוה, אין תועלת בהידור שלאחר מכן - ולפי"ז אין לדבר לאחר הדלקת הנר הראשון עד שיסיים הדלקת נרות ההידור. ועי' בזה לעיל (עמוד צא).
ובעיקר הדין אי שפיר דמי לתת לאחר להדליק את נרות ההידור, עי' בס' תורת המועדים למהר"ד יוסף נר"ו (סימן ב אות כ).

בדף צז ע"ב ד"ה וכן, דהשתא שנהגו כולם כמהדרין מן המהדרין שויה עלייהו כחיוב - וכן מצינו בב"י (סימן תערב) בשם ארחות חיים (הלכות חנוכה אות י) דקרי לנרות ההידור 'חיוב'.

בדף צח ע"א בסוף הדיבור הא' - ובס' חזון עובדיה על חנוכה (דף קפא סע"א) כתב שאין צריך התרה לזה. ע"ש.

בדף קא ע"ב ד"ה ומובן, בדברי הרב פני יהושע שאין לדמות הלכות נרות חנוכה להלכות מנורת המקדש - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' אהלי שם (סימן תרעג ס"א בענין נרות חשמל לחנוכה, דף תה ע"ב). ע"ש.

בדף קב ע"א אהלי שם שורה ג - צ"ל ח"ד סי'.

שם סוף שורה ד - וכ"כ בס' חזון עובדיה על חנוכה (עמוד קפו). עש"ב.

שם ע"ב אהלי שם שורה ד - צ"ל יוחנן הוא חשמונאי (וכ"ה להלן).

שם שורה ז 'הבן איש חי כתב' - וראה עוד להרב בן איש חי בספרו הוד יוסף (בסוף קונטרס סוד יוסף דף קא ע"ב אות א) ששאל ממהר"א מני אם בירושלם נוהגים לומר חשמונאי בחיריק כסברת פרי חדש או כסברת מאן דפליג. וכתב שם הרב המגיה: עי' רב פעלים ח"ד או"ח סימן לא.

שם ד"ה בנוסח, שורה ה 'חשמונאי' - לכאורה גם אם הוא שם אדם, יכול להיות שהוא בחיריק, ואין הכרח לומר שהוא באל"ף נחה.

שם ד"ה בשו"ת, שורה א 'יביע אומר ח"ח' - וכתב עוד בזה שם (סימן יא) ובס' חזון עובדיה על חנוכה (עמוד ר).

בדף קד ע"ב אהלי שם שורה 'חשמונאי בפתח' - וכן אמר לי הרב דוד חלבי נר"ו שמנהגם בדמשק לומר באל"ף נחה.

בעמוד קלד עושה שלום אות א - ובסידור השלם מגן דוד - תפילת יצחק (עמוד צ) כתב למשמש בתש"ר ב'יוצר המאורות'. ובילקוט יוסף (סימן נט הערה ב) כתב שמנהג מערב הפנימי לנשק תש"ר ב'ובורא חושך'. ע"ש. ובהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן נט סעיף ג) הביא הדעות בזה.

בדף קלה ע"א אהלי שם אות ג שורה א - צ"ל ספר היכלות.

שם ע"ב אהלי שם שורה ג - צ"ל ואע"פ שהעיד. והכוונה היא שכן העיד הארחות חיים שהובא בבית יוסף.

בדף קלו בדברי הבא"ח אות ו שורה ב - צ"ל עם החזן בלחש ולא יפסיק.

שם ע"א באהלי שם אות ו שורה ג - צ"ל מילת יתברך.

בדף קלז ע"ב אהלי שם שורה ו - צ"ל עד דאמירן.

שם שורה ט - צ"ל ח"ב חאו"ח.

בדף קמב שורה ה - צ"ל דיוצר עוד. וכ"ה בבא"ח.

בדף קמח ע"ב אהלי שם אות ו שורה ג - צ"ל שלא יצא.

בדף קמט שורה א - צ"ל דאומר שמע.

שם שורה ו - צ"ל אם לא אמרו.

שם ע"ב באהלי שם - אין להפסיק בין ב' הקטעים.

בדף קנא ע"ב באהלי שם - דברי הרב הליכות עולם בזה הובאו גם בילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד סימן סז עמוד תקצ). וראה בהלכה ברורה למר בריה נר"ו (חלק ד אוצרות יוסף סימן י) שהאריך בזה. ולא הזכיר דברי מר אביו בהליכות עולם.

בדף קנב ע"ב אהלי שם שורה א - צ"ל כולה חוזר.

בדף קנד ע"ב בסוף הדיבור הא' - וראה בשו"ת רחמים פשוטים (מהדורת מכון ירושלם א"ח סימן ו אות א) שכתב שאין שום חיוב ללבוש ט"ג אם לבוש ט"ק, ושכן תקנת רבותינו שבמערב.
ותו כתב בהגהות דרשו על המשנה ברורה (סימן סו ס"ק טז אות ו) בשם מהרש"ז אוירבך בס' שיח הלכה שאף לדברי הזוהר שהקורא ק"ש בלא טלית הוא מעיד עדות שקר, אין הדבר מספיק כדי להתיר הפסק. ע"ש.
ותו ראה בהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן סו בירור הלכה אות ז ד"ה אלא) שדעת הרמב"ם שלא יברך ע"ש. וזה דלא כמ"ש בהליכות עולם ובשו"ת יחוה דעת (ח"ו סימן ד ד"ה אלא) שדעה זו אינה נמצאת בפוסקים. ובהלכה ברורה שם כתב שאין לומר שאילו היה רואה הש"ע דברי הרמב"ם היה חוזר בו, כיון שדעת הרא"ש ושאר ראשונים אינה כדברי הרמב"ם. ע"ש. אולם הרב הלכה ברורה נר"ו כתב לעיל (ד"ה הנה) שהרא"ש וסיעתיה כתבו דבריהם לענין תפלין דוקא ולא לענין טלית. וא"כ יש לנו לפסוק לענין טלית כדברי הרמב"ם, שכן אילו ראה הש"ע את דבריו היה פוסק כן [ואפשר לדחות שטעם הרמב"ם הוא מפני עמי הארצות שיראו כן ויפסיקו גם לדברים בטלים ונמצא שם שמים מתחלל, וכמו שביארנו בס' אהלי שם (א"ח ח"ה דף רי ע"א) את תשובת הרמב"ם בענין הפיוטים, ובאותה תשובה כתב הרמב"ם את ענין ברכת הטלית והתפלין, וכתבו בפוסקים שבזמנינו לא שייך טעם זה ולכן החזירו את תקנת הש"צ (עי' בס' פריו יתן ח"ב סימן י). וא"כ גם בנידון ברכת הטלית אין לחשוש מלברכה בזמננו. ואולי זו כוונת הרב יחוה דעת (שם בסוף הדיבור) שציין לתשובת הרמב"ם, ולמרות כן כתב שלא מצאנו מי שיחלוק בזה לגבי ברכת תפלין].
ומש"כ מהר"ע יוסף להסתמך ע"ד הפר"ח שאין לקיים מצוה בלא ברכה, הנה ודאי דלא פסקינן כוותיה, וכמו שהעיר בשו"ת יחוה דעת (שם ד"ה וראיתי) שלדבריו גם בין גאולה לתפילה יש לברך. וראה עוד בפסקי תשובות (סימן סו הערה לו).

שם ד"ה ולכן, שורה ג מלמטה 'בגרש"ז אוירבך' - כנראה הכוונה לספר הליכות שלמה.

בדף קנה בבן איש חי, שורה ג מלמטה - צ"ל יוכל לגמור.

שם ע"א אהלי שם שורה ב - נראה דצ"ל וכן פסקו בדרך החיים והגאון רעק"א ורוב ככל.

שם ע"ב הליכות עולם שורה ד מלמטה - צ"ל שעתיד לחזור.

בדף קנו ע"ב אהלי שם שורה ח - צ"ל מידי דהוה אערוה. כ"ה במג"א. ודברי המג"א הם בסק"ט.

בדף קנח ע"א אהלי שם שורה ב - צ"ל התירו אלא.

בדף קנט ע"ב ד"ה ובביאור, שורה ד - צ"ל ואילך שהיא.

בדף קס ע"ב אהלי שם סוף שורה ז - צ"ל ונעשית.

שם שורה ב מלמטה - צ"ל מדובר בערוה.

בדף קסא ע"א הליכות עולם שורה ב - צ"ל כדעת מרן.

שם ע"ב אהלי שם שורה יא - צ"ל שעמו להקל.

בדף קסג ע"א אהלי שם ד"ה והנה - אולם ראה לעיל (אות א) שי"א שמחניך קדוש קאי גם על ערות דבר.

בדף קסו ע"ב סד"ה ואשה - צ"ל כן אין שם שום אחד מבני הבית (כ"ה בהליכות עולם).

בדף קסט סע"ב, שכן הוא סתמות הש"ע - כמו שביאר בספרו אוצר פסקי הסדור (עמוד סט). ועי' באהלי שם (א"ח ח"א עמוד שפה ועמוד שפח).

בדף קסז ע"ב ד"ה אמנם, שורה ח - צ"ל בחברתה מכיון שאין איסור.

בדף קעה ע"ב שורה ו מלמטה - צ"ל הדבר דהוה ליה. וכ"ה בתר"י.

בדף קעז סע"ב אות יח - ואפשר ליישב דברי הרב הליכות עולם, שכן משמע מדברי המשנ"ב (סימן עט ביאור הלכה בסוף ההקדמה) שאשפה האסורה מדאורייתא היינו דוקא אשפה שידוע שריחה רע, והרב הליכות עולם מיירי באין ריחה רע.
   והנה אף שסתם אשפה אסורה, אפשר דשאני דיר של בהמות, שכן באשפה החשש הוא שיש בה צואה ומי רגלים, ומסתברא שהחשש הוא שימצא בה צואה של אדם, שכן סתם צואה של בהמות אין בה ריח רע, כמ"ש המשנ"ב (שם אות כב) [ומה שמופיע שם הציון לשער הציון אות כג, לא מצאתי אות זו בשער הציון] ובבן איש חי כאן. ולכן יש מקום ברא'ש לדון בדברי המשנ"ב (סעיף ז ביאור הלכה ד"ה אבל) שכ' שדיר של בהמות יש לו דין אשפה, שכן מי יימר שיש בו צואת אדם או צואת בהמה שריחה רע. וכ"ש כשאין בדיר ריח רע, שלכאורה קשה להגדירו כאשפה.

בדף קעח ע"א אהלי שם אות כב שורה ב - צ"ל ויש ספק.

שם ע"ב ד"ה והנה, שורה ג - צ"ל שיש להתיר.

בדף קפ ע"א ד"ה ואין, 'ואין להביא ראיה מהרמב"ם' - ראיה זו הובאה בס' הליכות עולם. וקדמו בהגהות בני בנימין על הרמב"ם (שם). והובא בס' הליקוטים הוצאת פרנקל (שם).
ומה שדחה הרב המחבר ראיה זו, דשאני דברים אלו שהם מחמת עיפוש - כן כתב לדחות גם בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן פו בירור הלכה אות ב). ע"ש. ואפשר שזו גם כוונת הרב הליכות עולם בכותבו לאחר שהביא הראיה ששוב ראה בשו"ת דינא דחיי (סימן לד) כחילוק זה.
אולם לכאורה יש להקשות על זה דאי מחמת עיפוש א"כ מאי שנא ממי המשרה וממקום שקוצבים בו בשר דאסירי (כמ"ש בש"ע סימן פו ס"א, ובמשנ"ב סימן רכז אות ט בשם הא"ר), וא"כ מדוע כתב הרמב"ם שגדולי החכמים לא היו מתפללים, דמשמע דמדינא שרי. וכבר הקשה כן במשנה ברורה (סימן פו אות ג), ונשאר בצ"ע. ושוב כתב ליישב (בסימן רכז שער הציון אות יא) שדברי הרמב"ם אמורים כשהריח רע אינו חזק ביותר. ועוי"ל דהרמב"ם מיירי כשהעיפוש הוא זמני, ועתיד לחזור לקדמותו לריחו הטוב, ואז יש בזה מקום להחמיר, וכשהעיפוש הוא לתמיד כי אז אסור מדינא.
וראה עוד במקורות וציונים על הרמב"ם הוצאת פרנקל שהביא דעות המבארים שבנידון הרמב"ם הטעם הוא משום שמפריע לכוונת הלב, ולא בגלל והיה מחניך קדוש. ובילקוט יוסף (סימן עו אות יג) העתיק ככל דברי הרב הליכות עולם.

בדף קפא ע"א אות ב - וכיו"ב כתבו תלמידי רבינו יונה (ברכות דף יג ע"ב מדפי הרי"ף) שאין צריך לתת קולות גדולות בעניית איש"ר בכל כוחו, שיתלוצצו ממנו בני אדם.

בדף קפב ע"א ד"ה ואם, שורה ו - צ"ל ויכוין בשאר. וכ"ה בפנים.

שם ע"ב ד"ה ומה, שורה א - צ"ל שכתב ההליכות.

בדף קפד ע"ב אהלי שם שורה א - צ"ל שלא יפסיק.

בדף קפה ע"ב בסוף הדיבור הא' - ויש להוסיף ספק נוסף, והוא דעת הריטב"א בחידושיו (תענית ג ע"ב) שאף אם אמר מוריד הטל חוזר. וראה בהערת הרב המגיה שם (בהוצאת מוסד הרב קוק) שכן דעת עוד ראשונים.

בדף קפו ד"ה ואם, שורה ה - צ"ל שאלת טל.

בדף קפז ע"ב אהלי שם שורה ד 'ואילו רצו היו מתקנים שיבקשו' - ונראה לבאר דעת הרב הליכות עולם שממה שאיחרו שאלת טל ומטר עד ז' בחשון משום עולי הרגל, מוכח שאין זה סימן קללה, אלא שיש בהם הפרעה בלבד. ויתירה מזו דעת כמה ראשונים שבזמנינו שאין בית המקדש קיים ואין עולי רגל שואלים משמיני עצרת. ואף בחוצה לארץ יש האומרים שהדבר תלוי אם צריכים לגשם שאז מקדימין לשאול. ועי' בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן קיז).
ויש להעיר על דברי הרב הליכות עולם שמלבד שיש חולקים על הרדב"ז, כ' בס' הלכה ברורה שם שדברי הרדב"ז נאמרו דוקא במקומות שצריכים לגשם לפני ששים יום לתקופה, והרב הליכות עולם לא חילק בזה.

בדף קצב בן איש חי שורה ד 'שלא יאמר אלא רק ארבע לשונות אלו' - וכן שמעתי ממהר"ע יוסף ז"ל.

שם הליכות עולם שורה ב - צ"ל על הצדיקים.

שם סע"ב - חסר סיום המרכאות.

בדף קצד ע"ב בדיבור הא', שורה ה 'החמדת ימים' - ח"ג חודש אלול פרק ו אות עח.

שם ד"ה ומה, בענין חתימת ברכת המינים, ציין למש"כ בספר דרך אר"ץ - הוא בעמוד יז. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

בדף קצה ע"א ד"ה וזוהי, שורה ד - צ"ל וע"ע בס' אוצר פסקי הסדור (עמוד רפג) מ"ש.

שם ע"ב שורה ד מלמטה 'החמדת ימים' - ח"ג חודש אלול פרק ו אות עח.

בדף קצו ע"א, בענין נוסח 'למשומדים' והמשך הברכה - עי' במש"כ בזה עוד אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו במאמרו שבקובץ מרי"ח ניחוח (גליון תצו דף כד ע"א הערה לד). ועי' גם מה שהאריך בזה הרב אריאל אפרים אהרונוב נר"ו בקובץ עץ חיים (קיץ תשע"ח). וראה עוד בפורום לתורה.

שם ע"ב ד"ה ועיין, שורה א 'מה שכתבתי' - בס' פריו יתן (ח"ב סימן ז).

בדף קצז ע"א אהלי שם שורה יב - צ"ל הגר"ח פלאג'י.

שם ע"ב ד"ה ובזה, שורה ב - צ"ל שאע"פ שהושפעו.

שם ד"ה וראינו 'במכון' - שמו: מוזיאון למורשת יהדות סוריא. שם המנהל: הרב רחמים צולטאן.

בדף קצח ע"א הליכות עולם שורה ד - צ"ל דאמירן בעלמא.

שם שורה ו - צ"ל דאמירן בעלמא.

שם ד"ה ואינו, שורה א 'ואינו רשאי' - וכ"כ עוד בספרו חזון עובדיה (שבת ח"א דף שמג ע"ב ד"ה ונראה).

בדף קצט ע"א הליכות עולם אות כד - וראה עוד בילקוט יוסף (סימן קכג) שהאריך בכל זה. וראה שם שכתב גם (בסעיף ג) בענין אמירת 'ואמרו אמן' כשאין מי ששומעו ויענה לו, שיאמר כן מפני המלאכים [ולכאורה הדבר תלוי במחלוקת בענין אמירת התכבדו מכובדים בזמנינו, ראה בילקוט יוסף (סימן ג סעיף ז) ובס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (ר"ס ג)]. וכתב שם לעיין בזה בשו"ת רב פעלים. וברב פעלים כתב שהם המלאכים המלווים את האדם בליל שבת. ע"ש. ולכאורה צ"ע, שכן הם מלווים אותו בליל שבת בלבד ולא בכל השבוע. ואפשר שמכיון שמתפלל הוא לפני הקב"ה, ולכן איתא בש"ס שיכרע לשמאלו ראשונה שהוא ימינו של הקב"ה הנמצא ממולו, הנה הקב"ה מוקף במלאכיו עושי רצונו, והם אלה העונים אמן. א"נ המלאכים המוליכים את תפילתו לשמים.

שם ע"ב שורה ז - צ"ל סבירא ליה.

בדף ר ע"ב ד"ה ולדעת, שורה א 'ולדעת הזוהר' - אולם ראה במקורות שבהליכות עולם שדעת הזוהר הקדוש היא שכורע לימינו ראשונה ושוב כורע לשמאלו.

בדף רא ע"א הליכות עולם שורה א - צ"ל סומא חייב.

בדף רב ד"ה ואם, שורה ז - צ"ל מודה לרשות.

בדף רד שורה ב - צ"ל פה עירנו. וכן הוא בבא"ח.

שם ע"א הליכות עולם שורה אחרונה - צ"ל ודוקא מלפניו.

שם אהלי שם שורה א - צ"ל הב"ח, הרמ"ע.
ובעיקר הדין, ראה עוד בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן קב שעה"צ אות כא).

שם ע"ב אהלי שם - וראה בהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן קב) שכתב שראוי להחמיר כדברי הזוהר.

בדף רו ע"א הליכות עולם אות יד - וראה בשו"ת ויאמר יצחק (א"ח סימן יא) ובס' ילקוט יוסף (א"ח סימן צ סמ"ד וסימן קנד סט"ו וסט"ז) ובס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן צ סנ"ד).

בדף רח בן איש חי שורה ו - צ"ל שומעין החיצונים.

שם ע"א הליכות עולם שורה ב - צ"ל שפתיה נעות.

שם באהלי שם - ובהגהות רעק"א (ר"ס קא) כתב שכן מוכח מדברי רש"י שלא ישמיע לאזניו (וראה בהליכות עולם מש"כ בדעת רש"י). גם מדברי הרשב"א בחידושיו (ברכות לא ע"א) שהובא בהליכות עולם משמע קצת דס"ל כדברי התוספתא שהביא לבסוף, שכן הביאה בלשון 'אלא', ואחר כך גם כתב שבמקרים מסויימים לכו"ע יש להשמיע לאזניו. וכן נראית דעת הרשב"ץ בפירושו (ברכות לא ע"א), וראה מדבריו שהבין כן בדעת הרשב"א. ע"ש ובהגהות הרב המו"ל מהרד"צ הילמן. וכן נראית דעת הרב אהל מועד (ח"א דף סח ע"א) שהביא דברי התוספתא בלישנא דאבל (וראה במש"כ בס"ד בהקדמת קונטרס וידר יעקב, ובחי' י"ד סימן צא).

שם ע"ב ד"ה אם, בדעת הזוהר הקדוש - והנה בהליכות עולם הביא מדברי האחרונים שאפשר לדחות הראיה מדברי הזוה"ק. וגם מהר"י סרוק ס"ל שישמיע לאזניו. ע"ש. אולם כבר הביא שם דברי הרב חיד"א שמכיון שכן כתבו גורי האר"י, הכרעת האר"י  עפ"ד מהרח"ו מכרעת, וכמו שביאר בכף החיים, והובא בהליכות עולם שם. ומה שהעיר על זה בהליכות עולם שמהרח"ו לא השוה מדותיו בזה, שכן בס' עץ הדעת טוב כתב איפכא. יש להעיר מדעות הסוברים שספר עץ הדעת טוב כתבו מהרח"ו לפני שרדה מגויית האר"י.

בדף רט ע"א אהלי שם שורה ג - צ"ל אלא למשמע קליה.

שם ע"ב אהלי שם סוף אות ב - וראה עוד בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (ח"ב אוצרות יוסף סימן ה סד"ה נימוקים) שכן הוא בספר חסידים (סימן נז וסימן תתכא וסימן תתפא).
ובעיקר הנפ"מ בענין הנצרך לקטנים, ראה עוד במה שהאריך בזה בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (ח"ה אוצרות יוסף סימן ו).

בדף רי ע"א באהלי שם - ויש להעיר בבן איש חי פסק שיפנה לנקביו אפילו אם יעבור זמן תפילה, ואילו בקשר גודל פסק שאפילו אם יפסיד תפילה בציבור לא יפנה. ובהליכות עולם פסק שדוקא אם יעבור זמן תפילה לא יפנה, אולם אם יפסיד תפילה בציבור יפנה לנקביו. ובכף החיים (אות ו) הביא דברי הפוסקים בזה. וראה עוד בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (ח"ה אוצרות יוסף סימן ה ד"ה וראה) שהביא דברי הפוסקים בענין תפילה בציבור.
וראה בהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (ח"ה אוצרות יוסף סימן ה ד"ה והב"ח, ובשער הציון אות ג) שהביא שכדברי הבן איש חי פסקו בב"ח ובעטרת זקנים (אות א) ובעולת תמיד (אות ב) ובמקור חיים להרב חוות יאיר (אות א). אולם הביא (שם אות ד) את דברי רוב הפוסקים שאם יעבור זמן תפילה לא יפנה, ושכן הוא בנמוקי יוסף (ברכות כג ע"א).

שם ע"ב אהלי שם ד"ה והנה - וראה בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן צב שער הציון אות ד) שדברי הרב גנת ורדים הובאו גם בהגהות רעק"א (אות א) ובמשנה ברורה (ביאור הלכה ד"ה שיעור פרסה).

בדף ריא ע"ב הליכות עולם אות ח - ובהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן קד בירור הלכה אות, דף תלא סע"ב) כתב שאין לצרף דעת הרב נוה שלום לס"ס, כיון שהיא דעה יחידאה. עש"ב. אולם אפשר לעשות את הס"ס בצירוף שיטת רבני צרפת שתמיד חוזר למקום שפסק, ואת"ל שחוזר אפשר לצרף שיטת התוס' והרא"ש שאם שהה מרצון אינו חוזר לראש.
ובהליכות עולם העיר גם מדברי הרב חמד משה שאף לדעת מור"ם אין לחלק בתפילה בין אונס לרצון, אולם בהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (שם סוף אות ח) השיב על זה שדעת רוב האחרונים שלא כדבריו. גם כתב שם שהרב בן איש חי לשיטתיה בענין אמר מלך אוהב צדקה ומשפט בעשי"ת שגם בתפילה אמרינן סב"ל (וראה עוד בזה בס' עושה שלום להלן עמוד תשפז).
ובעיקר הדין, ראה עוד בילקוט יוסף (סימן קד ס"ו).

בדף ריד ע"ב ד"ה ויש, שורה ג 'גם החובה' - הנה בש"ע כתב שחוזר רק על התשלומין. ולפי זה יש להעיר על מש"כ להלן (דף רטז ע"א) שצריך לחזור על החובה.

בדף רטו שורה ו - צ"ל ויבא הן (וכ"ה בפנים).

שם ע"א ד"ה ואם לא, שורה ג - צ"ל והשניה לשם (וכ"ה בפנים).

שם ע"ב ד"ה והנה, שורה ב - צ"ל שבת ולא (וכ"ה בפנים).

בדף רטז ע"ב אהלי שם שורה א - צ"ל שלא התכוון.

בדף ריח ע"א ד"ה ומכל, שורה א - צ"ל יעשה תנאי.

שם ע"ב בהליכות עולם - והנה בהליכות עולם (דף קעח ע"ב) כתב להביא ראיה מדברי המג"א (ס"ס רמח) דה"ה להרוחה. ובס' הלכה ברורה למר בריה נר"ו (סימן קח בירור הלכה אות יד ד"ה והנה) כתב שאפשר לדחות מדברי הב"י דלא ז"ל כן. ושוב כתב דלענין תשלומין שאני. ע"ש. ודבריו נלקחו מתשובת מר אביו ז"ל שנדפסה בס' ילקוט יוסף (סימן קח הערה ט).
ועוד כתב בהלכה ברורה שם בשם מר אביו ז"ל בס' הליכות עולם להעיר על ראית הרב חיי אדם מדברי המדרש. ע"ש. ואינו בהליכות עולם, כי אם בילקוט יוסף שם.

בדף רכב הליכות עולם אות כ - יש להוסיף שאם התבלבל בג' ראשונות חוזר לראש. וכן יש להוסיף בילקוט יוסף (א"ח סימן קז ס"ג). ע"ש. וכן גם בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן קיט ס"י). ע"ש.
והנה בדין זה לא מופיעים דברי הרב אהלי שם, והינם בספרו אהלי שם (א"ח ריש סימן קז).

שם סע"ב - וראה בס' ילקוט יוסף (סימן קח סעיף לא) שדברי מהר"ע יוסף סתראי נינהו בענין זה בתלת דוכתי. ובס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן קח בירור הלכה אות ל) פסק דלא הוי הפסק, ומ"מ נכון שיחזור ויתפלל בתנאי דנדבה. וכתב שם שכן דעת מר אביו בס' הליכות עולם. ע"ש. אולם בס' הליכות עולם כתב שצריך לחזור.

בדף רכד ע"ב באהלי שם, בדעת רבינו אברהם בן הרמב"ם - לכאורה דבריו (ודברי הרמב"ם אביו בתקנתו) נאמרו כשהיה בזה חילול השם לעיני הגויים דוקא.
וראה עוד בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן קכד סעיף ה) שכתב שלא לומר חזרה גם כשאין מנין שומרי שבת, א"נ כשאין ששה שעדיין לא שמעו חזרה, א"נ במנין פועלים המשכימים קום לעבודתם.

בדף רכה, בן איש חי שורה ז - צ"ל יכוין באומרו (כ"ה בפנים).

שם ע"ב עושה שלום סוף אות ג - לכאורה יש לדחות על פי מה שכתב בהליכות עולם שאת דברי הזוהר אפשר לפרש שאין הכוונה שהיא מדאורייתא. אולם בהליכות עולם ציין לדבריו בשו"ת יביע אומר, ושם הביא את דברי האר"י ומהרח"ו שפירושו בדעת הזוהר שהיא מדאורייתא, וכוותייהו נקטינן.
גם יש להעיר שביביע אומר שם הביא דברי הרשב"ץ שהיא מדאורייתא, וא"כ מכיון שיש מחלוקת הראשונים בזה, יובן יותר הא דאזלינן בזה בתר דעת המקובלים. ויש לדחות שדעת הרשב"ץ יחידאה היא בין הראשונים, ושאר הראשונים כולנו ס"ל שהיא מדרבנן.
ובעיקר דברי הרב כף החיים שהובאו בפנים, כ"כ גם בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (ח"א אוצרות יוסף סימן טז ד"ה אמנם) בשם מר"ן בבית יוסף (סימן קמא).

בדף רכו אות ו הב', במה שכתבו בבן איש חי ובהליכות עולם שאין לדלג בשמיעת הקדושה באמצע העמידה - הנה בהליכות עולם הביא דברי מהר"ם בן חביב שדבר זר הוא לדלג. והביא דברי מהר"י אסאד שאין זה דבר זר. ונראה לבאר הטעם שלא לדלג כי דבר זר הוא לדלג באמצע העמידה שעומד לפני השי"ת. 
ועוד אפשר לבאר עפ"ד הרי"ד בפסקיו (ברכות כא ע"א) שדברי שבח יש לאומרם בפה דוקא, ולא מהני בהו שומע כעונה. ואף שבש"ע פסק שיש לו לכוין בשמיעת הקדושה באמצע העמידה. דליהוי כעונה, מ"מ עדיין אפשר לומר שבשמיעה גרידא אינו אלא מקצת שבח ולא שבח גמור [ובזה אפשר לבאר הטעם שלכתחילה אין לעשות כן (עי' בהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו סימן קד שער הציון אות לא בסוגריים). והוא מדברי אביו בשו"ת יביע אומר (ח"ו א"ח סימן טז אות א)], ומכיון שהדילוג נאמר באמירת הקדושה, מי יימר שגם בשמיעתה שאינו שבח גמור יש גם ענין לדלג.
ועוד ביאר חתני מהר"ר יעקב דניאל ן' זקן נר"ו (מח"ס וידר יעקב ועוד)  שהדילוג חשיב הפסק במעשה שיש אומרים שדינו כהפסק בדיבור. עכ"ד. ועי' בקונטרס הפסקים (נדפס להלן עמוד תשס) בענין הפסק במעשה.

שם ע"א אהלי שם אות ו הא', בענין הנטיה לצדדים באמירת 'וקרא זה אל זה ואמר' - ועי' בילקוט יוסף (סימן קכה סוף הערה ו), ובפסקי תשובות (סימן קכה סוף הערה מ), ובהגהות דרשו על המשנ"ב (סוף אות טו), ובאתר ישיבת כסא רחמים, ובפורום אוצר החכמה, ובשו"ת חבל נחלתו (חלק כז סימן ב).

בדף רכז ע"א אהלי שם בסוף הדיבור הא' 'החיי אדם (סימן ס)' - צ"ל כלל סח. והו"ד במשנה ברורה (סימן ס אות י). וראה במה שכתבו על דבריו בס' ילקוט יוסף (סימן ס סוף הערה א) ובס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן ס סעיף יז) ובאהלי שם (א"ח סימן ס ס"א דף רצד ע"ב) ובס' ארחץ בנקיון כפי על סימן קנ"ט סעיפים י-יג (עמודים תשסד, תשסו, תשסח, תשעה, תשעז, תשעח).

בדף רכח בן איש חי שורה ב מלמטה - צ"ל אלא מתפללין. וכ"ה בבא"ח.

שם ע"א אהלי שם שורה א - וראה בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן קכד שער הציון אות נה) שציין לספר מקור חיים להרב חות יאיר (אות ד) שדעת הגאונים דשרי להפסיק בדיבור לצורך מצוה. ועי' בילקוט יוסף (סימן קכד עמוד קלח). וש"ב הבחור יצחק פרץ נר"ו הביא מדברי הרבה מאחרוני זמנינו שהקילו בזה.

בדף רכט ע"א אהלי שם שורה ג 'אינו נראה' - ועי' בגליון ספר דרך אר"ץ (עמוד יח) שכתבנו בס"ד להביא ראיה מדברי רבינו אברהם בן הרמב"ם לעמוד.

בדף רלא ע"א אהלי שם - יש להעיר שהגר"ש קלוגר הוא המחבר ספר האלף לך שלמה. גם יש להעיר שהרב זכרנו לחיים נקט בדרך אמצעית דבעינן שיתפללו ג' ביחד, ודלא כהרב בן איש חי דבעינן עשרה.

בדף רלב ע"ב אהלי שם בסוף הדיבור הא' - בענין זה נחלקו האחרונים אם יש בכח חכמי הדור לשנות המנהג, ובס' הליכות עולם נטה להקל. וכ"כ בס' פריו יתן (ח"ב ס"ס סד). ע"ש.

בדף רלג ע"ב ד"ה ואף, שורה ה - צ"ל ידיו בין (וכ"ה בפנים).
וראיתי בס' הלכה ברורה ח"ו (סימן ט) שהאריך בדינים אלו. ויש להעיר במה שכתב (בריש עמוד נא) 'ולפי זה אין כאן ספק ספיקא לברך , דהא בדעת הרמב"ם יש לומר דלא תיקנו ברכה כלל על נטילה זו', וזה אינו, שכן יש גם את דעת הרשב"ז שהביא הרב המחבר לעיל דלכולי עלמא יש לברך אם הסיח דעתו, וא"כ עדיין איתיה לספק ספיקא, ספק אם כדעת האומרים לברך בכל מקרה, ואפילו לדעת הרמב"ם ספק אם כדברי הרדב"ז בדעתו שאם הסיח דעתו יברך.
גם יש להעיר במה שכתב שם (עמוד מט סד"ה ומכל) 'ואפילו את"ל דלראשונים החולקים על הרמב"ם היינו לעיכובא אפילו בנטל ידיו שחרית, מ"מ י"ל שבשעת הדחק ובמקום שיש לחוש שיתבטל מחמת כן מקיום מ"ע של ברכת כהנים יש לסמוך על זה על הרמב"ם' - י"ל נמי איפכא לצרף דעות האומרים שלא נושאים כפים כי אם ברגלים. ועוד יש להעיר שאם ס"ל דהוי לעיכובא, א"כ אפילו בשעת הדחק כן הוא, ולא מצינו דבר שהוא לעיכובא ובשעת הדחק מקילים בו.

בדף רלח שורה ב - צ"ל ישא כפיו.

שם ע"ב אהלי שם סוף אות יח - גם הרב הליכות עולם, אע"פ שבתחילת דבריו בהערה שם נראה שנטה קו מדברי מר"ן בש"ע, מ"מ בסוף דבריו כתב דעבד כמר עבד, וכן פסק בגוף ההלכה למעלה, אלא שהוסיף שאם תטרף דעתו בעלייתו לדוכן, ישא כפיו במקומו. וכן הביא בשמו מר בריה נר"ו בס' הלכה ברורה (סימן קכח בירור הלכה סוף אות ס). אולם העיד המו"ן כהר אברהם מזרחי נר"ו שראה שהשליח הציבור הקבוע בבית הכנסת של מהר"ע יוסף ז"ל שהיה כהן, היה נושא כפיו במקומו ולא עלה לדוכן, למרות שמסתברא מילתא שהיה בקי ולא תטרף דעתו אם יעלה לדוכן.

בדף רמא ע"א ד"ה ועוד, שורה א 'ד"ה' - תז"מ.

שם ע"ב אהלי שם בסוף הדיבור הא' - צ"ל כ"כ רי"פ פירלא.
ובעיקר הענין, ראה עוד בש"ס מתיבתא (סוכה ח"ב אוצר עיונים מערכה יב אות ה).

בדף רמב ע"א ד"ה ואכן, שורה ב מלמטה - צ"ל בהגהות אשירי סוכה פ"ב סימן ו.

בדף רמח ע"ב שורה ג מלמטה 'דבר משה' - וכ"כ בשו"ת ויאמר יצחק (א"ח לקוטי דינים סוף הלכות פורים) בשם הרב עיקרי הד"ט בשם הרב שלמי צבור. ועי' בס' מגן אבות אורח חיים (סימן תרפט ס"ב), והביא שם דברי הרב ויאמר יצחק, והביא גם מה שכתבו שאר חכמי מערב הפנימי בזה.

בדף רמט ע"א אהלי שם ד"ה והעידו, שורה ב 'זכור לאברהם' - והביאו גם בשו"ת יביע אומר (ח"א סוף א"ח), וכתב שנתן טעם לדבר לפי שיש מחלוקת האחרונים אם היחיד קורא המגילה בברכה, והנשים דינן כיחיד. והביא שם מה שכתבו האחרונים בזה. ומה שכתב בספר מגן אבות (שם) לדחות שדעת רבינו המרדכי שאין מברכים על המגילה ביחיד יחידאה היא. הנה בס' ילקוט יוסף על פורים (סימן תרפט הערה ג) הביא חבל ראשונים דס"ל שאין לברך. ומה שכתב בילקוט יוסף (שם) שהמנהג לברך, הנה המנהג הוא כן לגבי אנשים ולא לגבי הנשים, וכמ"ש האחרונים (חוץ מעיה"ק ירושלם תובב"א). וכבר כתב הר"ן בכיו"ב דהיכא דנהוג נהוג, היכא דלא נהוג לא נהוג (ועי' בזה במש"כ בס"ד בגליון ספר פריו יתן ח"א דף תמא ע"ב).
ובליקוט הלכות פורים למהר"ש שוויקה (דף כא ע"א הערה כד) כתב שטעם המנהג שלא מברכות כי אולי חייבות השמיעה בלבד, ולכן הקשה מדוע לא מברכות שעשה נסים ושהחיינו. ע"ש. ולהנ"ל מיושב, שדינן כיחיד. ותו יש לבאר לפי הטעם שלט מכוונות לשמוע את כל המגילה.

שם ע"ב אהלי שם שורה א - צ"ל האנשים ידי.

בדף רנ ע"ב ד"ה הארחות, שורה ב - צ"ל שאין הנשים.

בדף רנד ע"ב סד"ה ואם - צ"ע, שאם כן בכל ברכה נאמר כן, ואמאי דוקא במגילה.

בדף רנה ע"א, שורה ד מלמטה 'מה המקור' - המקור הוא מדברי הב"ח והש"צ, וכמ"ש בהליכות עולם. ובס' חזון עובדיה על פורים (עמוד עה) הביא דברי האחרונים בזה. והועתקו הדברים בס' ילקוט יוסף על פורים (עמוד תצג).

בדף רנט ע"א שורה ז מלמטה 'הנד"מ' - תז"מ.

בדף רס ע"א שורה ג מלמטה - צ"ל הקורא הוא.

בדף רסט ע"א ד"ה שלא, שורה ב מלמטה - צ"ל בשתים הראשונות.

בדף רצג ע"ב אהלי שם שורה א - צ"ל טענת ההליכות.

בדף רצט ע"א סד"ה נר - וכן פסק בהגש"פ אהלי שם (בהלכות שבראש הספר סוף עמוד ז). ע"ש. ובס' חזון עובדיה - פסח (מהדורת תשס"ג עמוד לח) כתב שאם בדק באבוקה, יחזור לבדוק ללא ברכה דסב"ל. ע"ש.

שם ע"ב סד"ה מותר - ובהגש"פ אהלי שם (בהלכות שבראש הספר עמ' ז-ח) כתב שישתמש בפנס חשמלי אם הוא עדיף בשביל הבדיקה, אולם יברך על הנר. וראה בקובץ הלכות - פסח למהר"ש קמנצקי נר"ו (ריש פ"ד) כתב שאפילו בנורת לד שרי. ע"ש. ועי' בחזון עובדיה (שם).

בדף שיב ע"ב אהלי שם שורה ד - צ"ל ראה במפרשי השו"ע.
ובעיקר הדין, ראה עוד בחזון עובדיה - פסח (מהדורת תשס"ג עמוד קנב והלאה).

שם ד"ה ולעשות, שורה ז - צ"ל והמהרשד"ם דעתו לאסור, אלא.

בדף שיג ע"ב הליכות עולם, שורה ג בסוגריים - צ"ל ואף בבגדאד לא החמירו. וכ"ה בפנים.
ובעיקר הענין, ראה ברב פעלים (הנז' בהליכות עולם ובאהלי שם) שמנהג בגדאד הוא להחמיר גם בסתם יינן שנכנס לקיום. 

בדף שיד ע"א אהלי שם שורה ה - צ"ל טעם לאסור.

בדף שטו ע"ב הליכות עולם שורה אחרונה - צ"ל גרם 1560.

בדף שטז ע"א ד"ה בשו"ע, שורה ה - צ"ל הוא 43.2*18=777.6.

שם ע"ב ד"ה וי"ל, שורה אחרונה - צ"ל דרהם בקמח חיטה.

בדף שיז ע"א ד"ה והנה, שורה ב - צ"ל מלוגנאה (וכ"ה בש"ס).

שם שורה ה - צ"ל בהך שיעור (וכ"ה בש"ס).

שם ע"ב שורה ג - צ"ל חמש מאות.

שם שורה טו - צ"ל דרהם. וכיון.

שם סוף הדיבור הא', בענין שיעור חלה - עי' בקונטרס בית נאמן (גליון שסב דף ד סע"ב) שהשיג ע"ז. וראה עוד מש"כ בס"ד בתשובה כ"י.

דף שיח הליכות עולם שורה א - צ"ל יש אומרים.

שם ע"א ד"ה ויש, שורה ב מלמטה - צ"ל הם עשו.

שם ע"ב אהלי שם שורה א - צ"ל שוקל 3.2.

בדף שכג בן איש חי שורה ג - כאן שייך מה שהובא בעושה שלום להלן (עמוד שכח) בענין העלין והקלחין.

בדף שכז בן איש חי שורה א - צ"ל את הזרוע.

שם שורה ב - צ"ל ואם שכח.

בדף שכח ע"א אהלי שם שורה ב - צ"ל ז' כ' שלאחר שאכל.

שם שורה ה - צ"ל בלשון הכותרת 'העלין והקלחין'.

שם - כותרת זו וב' הדיבורים שלאחריה שייכים לעיל (עמוד שכג).

בדף שנ ע"ב ד"ה ודעת, שורה ד - צ"ל ובקשר למצה.

בדף תיג ע"א הליכות עולם שורה ב - צ"ל ומברכים בשעת.

שם שורה ו - צ"ל הדלקת הנרות.

בדף תיד ע"א הליכות עולם שורה ה - צ"ל אין כאן, ומ"מ קשה בעיני שיעשו להן הנשים מנהג לעצמן בלי יסוד מוסד, ומהאי טעמא.

שם ע"ב הליכות עולם סוף אות ב - וע"ע בספרו חזון עובדיה על יום טוב (עמוד דש). וכתב שם (עמוד שה) שמ"מ יאכל כזית לאחר צאת הכוכבים. ולא ידעתי מה הועיל בזה.
ובעיקר הדין, ראה עוד בס' ילקוט יוסף על ספירת העומר (עמוד תרה והלאה). ומה שכתב שם בטעם המנהג להמתין לקידוש ולא לתפילה, ראה בכיו"ב בשו"ת מהרי"ל (סימן לג)  שביאר הטעם 'ושמא על הכוס עיקר שהוא דאורייתא'.

בדף תטו ע"א הליכות עולם סוף אות ד - וע"ע בספרו חזון עובדיה על יום טוב (עמוד שי).

שם ד"ה נראה, שורה ג - צ"ל הרי בשל"ה.

בדף תיז ע"ב אהלי שם סוף הדיבור הא' - ועי' בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (דף ח ע"א אות ג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

בדף תקצה ע"א אהלי שם אות ה - ועי' בס' תורת המועדים למהר"ד יוסף נר"ו (בין המצרים סימן ה סעיף ד).

שם ע"ב אהלי שם שורה ט - צ"ל מראש חודש אב עד התענית.

שם שורה ג מלמטה - צ"ל אבל בכף החיים (סימן תקנא ס"ק לג) כתב שנחלקו מר"ן בש"ע ומור"ם בהגה (בסעיף ב) אי שמחה של מצוה שרי, שלדעת מר"ן אסירא ולדעת מור"ם שרי. והביא מה שכתב בשלחן גבוה (אות ט) שמסתמיות הפוסקים משמע שאפילו לצורך מצוה אסור, והכי מסתברא. וכתב עוד בכף החיים (ס"ק מ) שבמחלוקת זו תליא דינא של מנגנים במילה, אם כן נראה שנטיית הפוסקים לאסור.

דף תקצו ע"א אהלי שם אות ו - שייך להליכות עולם אות ה.

דף תרג ע"ב אהלי שם שורה ב - צ"ל מסקנת הפוסקים.

שם בסוף הדיבור - ויש להוסיף שגם המחמירים בזה הקלו אם נוטלם בשינוי, כגון ביד או בשיניו, וכמ"ש בס' נר ציון (בין המצרים  פ"ט סעיף כג) בשם ספר אור לציון (פרק כז אות ג). ע"ש.
ובעיקר הדין, הנה הרב הליכות עולם כתב (בסוף ההערה) שצדקו דברי הרב בן איש חי. ואילו בגוף ההלכה למעלה כתב להקל מעיקר הדין לגזוז הצפרניים. גם כתב הוא ז"ל בקובץ קול סיני (מנחם אב תשכ"ב) כדברי הרב בן איש חי [והביאו להלכה מר בריה נר"ו בספר תורת המועדים על בין המצרים (סימן ה סעיף לא). ע"ש], ואילו בספרו חזון עובדיה על ארבע תעניות (עמוד רכז) שהוא משנה אחרונה כתב להקל. 
ובס' ילקוט יוסף על מועדים (עמוד תקסג) כתב לציין לדברי מר אביו בתשובה כתב יד שהביא המחלוקת בזה, ושעל כל פנים כשצפרניו גדולות יש להקל. ובס' ילקוט יוסף על ארבע תעניות (עמוד דש) שהוא משנה אחרונה כתב שמעיקר הדין שרי. ושם (דף שה ע"ב) כתב שתשובת מר אביו נדפסה בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן לט). ואינו שם, כי אם בספרו חזון עובדיה (שם).
ובילקוט יוסף (שם) הביא בשם ספר נחמת ציון שמנהג הספרדים להחמיר בזה, והשיג עליו שלא כתב מקור לדבריו. ע"ש. ויש להעיר שאין צורך להביא מקור לכל מנהג, אלא אפשר לראות או לברר אצל האנשים את מנהג העולם מה עושים למעשה.
ויש להעיר על מה שכתב בחזון עובדיה (שם) בשם ספר שלחן מלכים כתב יד להביא ראיה להקל מחול המועד. והובאו הדברים בילקוט יוסף (שם). וספר שלחן מלכים כבר נדפס על ידי מכון ירושלם. אולם בחזון עובדיה גופיה (שם דף רלב ע"ב ד"ה כתב) כתב שאין להביא ראיה מחול המועד, שהתירו כן לכבוד החג. ע"ש.

בדף תרצג ע"א - ראה עוד בזה להלן (דף תרצז ע"א) ובס' חזון עובדיה על פרוזבול.

בדף תרצד ע"א שורה ה - צ"ל לא משמט.

בדף תרצז ע"א ד"ה והקשו - ראה עוד בזה לעיל (דף תרצג ע"א).
ובס' חזון עובדיה על פרוזבול גם הוא דיבר בזה. ומה שכתב בס' הליכות עולם כאן עצה זו בשם עוד אחרונים, הנה בחזון עובדיה לא כתב בשמם עצה זו, אלא הדין דשוה כסף הכסף לענין שמיטת כספים ותו לא.
ויש להקשות עוד ע"ש הרב בן איש חי שיש בזה איסור סאה בסאה אם אין לו. ואף שבס' הוראה ברורה על יורה דעה כ' שמנהג הספרדים כמור"ם המיקל בדבר מועט, מ"מ כ' שם שלכתחילה ימנע מזה.

שם ע"ב ד"ה ונ"ל - לכאורה יש להקשות שאם זמן הפרעון הוא קודם ר"ה ולא פורע קרינן ביה לוה רשע ולא ישלם. ואולי ס"ל כדברי הש"ך שכל זמן שאינו תובעו אינו חייב לשלם. ואמר לי מהר"נ ברינגר נר"ו שכן מצא בדברי הרי"ד. אלא שלכאורה לפי זה חשיב כלא הגיע עדיין זמן הפרעון ואין שביעית משמטתו.

שם ד"ה אמנם - לכאורה יש לעיין אם אומר שיכול לשלם קודם אי חשיב שהגיע זמן הפרעון כל זמן שלא חייב לשלם. וראה בס' חזון עובדיה על פרוזבול מה שהביא בענין סתם הלואה ל' יום אם יכול לשלם קודם.

בדף תשג ע"ב הליכות עולם שורה אחרונה - צ"ל ויבקשו רחמים (וכ"ה במקור).
ובעיקר הדין, ראה גם במה שכתבו בניו בס' ילקוט יוסף (ימים נוראים עמוד קעא) ובס' תורת המועדים (ימים נוראים פרק ב סעיף ו).

בדף תשנ ע"ב, בענין נשיקת תפילין - הדברים נדפסו כבר לעיל (דף יט ע"ב). ע"ש.

בדף תשסט ע"ב אות ו בסוף הדיבור הא' - צ"ל הפסק וכו'.

בדף תשפ"א ע"ב אות טז - גם יש להעיר ע"ד הרב הליכות עולם מדברי הרב שדי חמד (אס"ד מערכת ראש השנה סימן ב אות טז) שהביא דברי מהר"א פוסק בס' מר ואהלות (אהל ברכות והודאות סימן נב דף מט ע"ד) שנהגו להקריא התקיעות אף בלחש דמוסף. וכתב הרב שדי חמד, שאינו כדאי להרהר אחר מנהג זה. ע"ש. וכן יש להעיר ממה שכתב בספר הליכות עולם (ח"ב פרשת ניצבים הערה ז) ובספרו חזון עובדיה (ימים נוראים, הלכות שופר ריש הערה יב, דף קלה ע"א) שמכיון שתוקעים תשר"ת תש"ת תר"ת מספק, א"כ כל זמן שלא תקע תר"ת עדיין בספיקא קאי אם התחיל בקיום המצווה. וע"ע בשדי חמד (מערכת ראש השנה סימן ב אות יג). וא"כ יש חשש הפסק כל זמן שלא התחיל תר"ת, ולא רק בתקיעה ראשונה.
ומש"כ הרב הליכות עולם לחלק, שהקראת התקיעות אין לה רמז בש"ס, יש להעיר מד' מר"ן בב"י שאף לגבי כהנים משמע מפשטא דגמרא שלא היו מקרין אותם. ועיין בזה בספר הלכה ברורה למר בריה נר"ו (סימן קכח בירור הלכה אות מד-מה).
ודרך אגב יש להעיר במש"כ הרב הליכות עולם בפנים שלדעת מר"ן בש"ע אין להקריא תיבת יברכך, שדעת מהר"ע יוסף ז"ל גופיה בזה היא דלא כדברי מר"ן בש"ע, אלא כדברי מור"ם בהגה שיש להקריא גם תיבת יברכך, עיין בדבריו בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סימן י בהערה, עמוד מט) ובס' הלכה ברורה (שם אות מה).

שם שורה א - צ"ל אבל השל"ה.

שם שורה אחרונה - צ"ל בשער הציון.

בדף תשפ"ב ע"א אהלי שם שורה ה 'בקונטרס ההפסקים' - הנדפס גם לעיל (דף תשטז ע"ב).

שם שורה ז - צ"ל ודרך מקרה.

שם ע"ב אהלי שם שורה ד - צ"ל אבן גיאת.

בדף תשצה ע"ב בדיבור הא', שורה ב מלמטה 'ואף השטן אינו רשאי להשטין ביום הכפורים' - וכן הוא בהליכות עולם. אולם עי' בס' לקח טוב - דרשות רבי יוסף פינטו (דברים עמוד רנא) שהשטן יש לו שליטה ביום הכיפורים.

שם ד"ה וכן, שורה ח 'הארחות חיים' - אולם בהליכות עולם הביא דברי הארחות חיים בשם רב עמרם גאון שאומרים 'והוא רחום' ביום הכפורים.

חלק ג:

דף שמז ע"ב - ענין זה נדפס כבר בס' אוצר פסקי נדרים להרב המחבר. וראה עוד בהסכמה לקו' וידר יעקב, ובמש"כ בס"ד בגליון שם. והנה בהליכות עולם דן בארוכה בזה, ולא ראיתי שכתב שם להעיר בנידונו שנדרה להוציא הטלויזיה מהבית, דהוי נדרי מצוה, ובנדרי מצוה י"א דהוי נדר גמור אף אי אפקיה בלשון שבועה. ואם הרב הליכות עולם לא החשיב נדר זה כנדרי מצוה, א"כ גם נודר בעת צרה לא הוי, שכן ענין הנדר בעת צרה היינו דוקא אם הוא למצוה [כמ"ש בשו"ת חתם סופר (י"ד סימן י). וראה בדברי הרב המחבר לעיל (עמ' שמה-שמו) ובעלון נועם אליעזר (גליון ז עמוד ב אות ח)]. ואולי כוונת הרב הליכות עולם היא שמכיון שגדול השלום שמוחקים שמו ית' עליו, א"כ בנ"ד שהוא לא רואה בטלויזיה דברים אסורים, מצוה הוי ולא איסור, אלא שא"כ היה לו לומר שמכיון שבנ"ד לא הוי מצוה, א"כ לא חשיב נודר בעת צרה [אלא אם נאמר דס"ל שאם נדר בעת צרה לדבר הרשות, גם הוא נכנס בגדר נודר בעת צרה, ראה בעלון נועם אליעזר (שם)].
ובעיקר ראית הרמב"ן מידות, אמר לי הרב המחבר שאפשר לחלק בין ידות לנודר בלשון שבועה, שבנודר בלשון שבועה אמר לשון הפוך, משא"כ בידות שלא אומר דבר הסותר לעיקר הנדר.

דף שע ע"א אות כט - דברים אלו נדפסו כבר בס' אוצר פסקי נדרים (ס"ס טו). ע"ש.

יום שבת, 3 בנובמבר 2018

מערכי לב

שם הספר: מערכי לב
מחבר: רבי משה נתן חדיד
דפוס: ארץ ישראל תשע"ח

בעמוד כב ד"ה אמנם, שלדעת המקובלים אין להוסיף על המספר המכוון - וכן נראית דעת הרב כף החיים (סימן רסח אות ג) שאין להוסיף על אמירת ג"פ ויכולו בליל שבת.

בעמוד סח, בענין חתימת ברכת המינים - עי' בס' דרך אר"ץ (עמוד יז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

בעמוד קמא, הביא דברי הרב לחם משנה שהעיר בדברי הרמב"ם שלא ירוץ ת"ח ברה"ר כמנהג משוגעים, והקשה שבש"ס אמרו טעם פסיעה גסה שנוטלת א' מת"ק ממאור עיניו של אדם - וי"ל ע"פ מה שאמר אאמו"ר נר"ו לבאר את הצורך בברכה לאדם שחשדו בו, שאדם כשחושדים בו, מראים לו שאינם מאמינים בו, וכיון שכן מוציאים לו מכחו, כיון שמורידים לו את בטחונו העצמי, ולכן יש לברך אותו, דעי"ז יתוסף לו הכח שנחסר לו ע"י החשד. ע"כ [ועתה ראיתי שכתב יסוד רעיון זה בספרו מדה כנגד מדה (במאמר אימון וחשד, עמ' סב). ועי' במש"כ בס"ד בחי' ברכות (לא ע"ב)]. וזה הכוונה שמורידים לו ממאור עיניו, דהיינו מבטחונו העצמי.

בעמוד קמד ד"ה ואכן, שורה ג - צ"ל ובחידושי הריטב"א.

שם ד"ה ובזה, כתב ליישב מה שנהג מהרח"ו לפסוע פסיעה גסה דס"ל שאינו אלא הנהגה טובה בלבד, ואע"ג שהיא הנהגה ראויה לת"ח, שאני מהרח"ו שטבועה היתה בו מידת הזריזות וכן היתה הליכתו באופן קבוע - ולכאורה יש לומר שלפי זה אפשר לומר דמהרח"ו ס"ל שאיסור פסיעה גסה הוא מדינא, אולם לא נאמרו הדברים למי שמהלך כן בקבע. ויש לדחות, דדוקא אם הוא דבר שאינו ראוי לת"ח (מפני שהוא כמנהג משוגעים, וכמ"ש הרמב"ם והביאו הרב המחבר לעיל), אפשר לומר שאם הוא בזריזותו מהלך בקבע, לא נראה הדבר כבזיון לת"ח, אולם אם נאמר שאסור ממש משום סכנה, אין שום היתר לההולך כן בקבע.
ואפשר עוד לבאר דעת מהרח"ו שהוא הגיע למעלת 'בכל דרכיך דעהו' בכל הליכותיו [כמו שביאר מר"ן בש"ע (א"ח סימן רלא), ועי' במשנ"ב (שם אות ה). ואמר לי מהרמ"ה הירש נר"ו (ראש ישיבת סלבודקה) בשם הרב חפץ חיים ז"ל שהאדם יכול לקיים מצוות כמעט בכל מעשיו. ועי' במש"כ בזה בס"ד בחי' ברכות (ט ע"א)], וא"כ כל מעשיו היו לשם שמים, וכדבר מצוה דמו, ולכן הותר לו לפסוע כל ימיו פסיעה גסה [ועי' בעין איה (ברכות מג ע"ב) שכ' שהחסרון בפסיעה גסה הוא מטעם כל דרכיך דעהן, וכיו"ב כתב הרב המחבר נר"ו להלן (בסוף העמוד הבא)].

בעמוד שיב סימן לב - וראה עוד ב'ספרי רבי רפאל אוחנא' (ראה מעשה בהקדמה דף א ע"ב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

בעמוד שטז ד"ה ולענ"ד, שורה ח - צ"ל שנצטמצמה.

בעמוד שיז - בענין אכילת טחול לפי ההלכה, ראה במש"כ בס"ד בשיעורי הלכות מליחה (סימן עד).

בריש עמוד שכה, כתב שמנהג דמשק שלא לאכול דגים בראש השנה כלל כי הוא מלשון דאגה - ואילו בתוכן הענינים שבתחילת הספר (עמוד כ) כתב שכן היה מנהג החכמים. ובעיקר הענין, עי' בס' שלמא בעלמא (סימן תקפג).

בעמוד שלח, כתב לבאר דברי רבינו יהודה החסיד שלא יתן סנדקאות ב"פ לחבירו דווקא, אבל לאביו ולחמיו לית לן בה - וכיו"ב כתב בשו"ת יחוה דעת למהר"ע יוסף ז"ל (ח"ג סימן עז עמוד רסג) בשם הרב יד שאול (סימן רסה) שלקרובו לית לן בה.

בעמוד שמג שורה ג מלמטה 'רק כשמקבלים תמורתו חלק מהקדושה' - אולם בזוה"ק (בהשמטות השייכים לספר במדבר סימן י דף ד ע"א) איתא: אדם דיהב קוב"ה תחותיה, ההוא אדם דאתי מעמא אחרא דההוא חויא מדיליה ייכול, דכתיב ואתן אדם, אל תקרי אדם אלא אדום וכו'. וראה עוד בהגהות יש מאי"ן להרב חיד"א על הזוהר הקדוש (פרשת בלק דף רה ע"א) שרמז כנראה לדברי בזוה"ק הנ"ל. וכתב שם שאם הוא אדם גדול, צריך תמורתו כמה אנשים, כי לאומים לשון רבים. והנה לאומים הכוונה לאומות העולם כמ"ש בזוהר בהשמטות הנ"ל. ועי' בזה במש"כ בס"ד בגליון ספר צלם אלהים.

בעמוד תמה, בדברי הרש"ש שמדליק נרות חנוכה מיד לאחר ברכת להדליק - והנה כתב בשו"ת ויכתוב מרדכי (עמוד שעז אות תיא): בענין נר חנוכה, מדוע אין מדליקין תיכף אחר הברכה הראשונה 'להדליק', קודם 'שעשה נסים', דלכאורה זה הפסק. והראיה, דמי שלא יכול להדליק, אז בזמן שרואה נר חנוכה מברך 'שעשה'? ומנהג הרש"ש להדליק לאחר הברכה הראשונה, וכן מנהג המקובלים ב'בית אל'. ע"כ.
והאמת היא שכדברי הרש"ש כתבו כמה ראשונים, עי' בשו"ת וישב הים (ח"א סימן יא) שהביא הרב המחבר נר"ו, ובס' תורת המועדים על חנוכה (סימן ו אות ח), ובס' אהלי שם - עושה שלום ח"א (מהדורה שניה פרשת וישב הערה י ד"ה ושמא י"ל). וע"ע בס' כתר שם טוב (ח"ב עמוד תקכב). ויש להוסיף על קושיית הרב ויכתוב מרדכי, ממה שהביא בס' תורת המועדים (שם אות ט) בשם האחרונים שאם לא בירך שעשה נסים ושהחיינו לפני ההדלקה, יברך לאחר מכן. ע"ש.
ובשו"ת ויכתוב מרדכי (שם) הביא מה שהשיב לו הגר"ח קנייבסקי שליט"א וז"ל: אינו הפסק שהוא מענינא. ע"כ. ולכאורה עדיין יקשה, שאם אם הוא מענינא אין להפסיק לכתחילה. וצריך לומר שכל דבר שהוא נוסח קבוע אין בו משום הפסק, ראה בזה באריכות בקו' הפסקים (הנדפס גם בספר אהלי שם א"ח ח"ה עמוד קצט והלאה ובספרו עושה שלום ח"א).

יום ראשון, 30 בספטמבר 2018

יסוד מערבי

שם הספר: יסוד מערבי
מחבר: רבי רפאל אוחנא
דפוס: תשנ"ו

המהדורה הראשונה מופיעה בהיברו בוקס.

בתולדות המחבר עמוד א, יש להוסיף כי להלן בעמוד פ' כתב הרמ"ז המחבר ז"ל שמוהר"ר שלמה סוכארי היה מורו. ומהר"ר שלמה הנז' חתום גם בהסכמת ספר זה כדלהלן.

שם, ובעמודים הבאים, 'בוכראה' - צ"ל בוכארה.

שם עמוד ב שורה א - צ"ל ושנחאי.

שם ד"ה רבנו פעל, שורה ב מלמטה - צ"ל הגבירים שם.

שם ד"ה רבנו היה יושב, שורה ד - צ"ל גבירי בוכארה.

שם ריש עמוד ג - גם חיבר ספר 'יפות מראה' דרושים לתפילין ולא"י ולהספד ולשבת כלה ולשבת תשובה (וכמ"ש לקמן עמוד קנד).

בגוף הספר עמוד יא, שחידושי תורה הם תיקון להוצאת ז"ל - וכתב בזה עוד להלן (עמוד פ). ועי' במה שהאריך בזה בספר מערכי לב למהרמ"נ חדיד (בהקדמה).

שם בהערה - צ"ל קורדובירו.

בעמוד יד בהערה, שרא"ה ר"ת רפאל אוחנה - פשוט הוא. וכן הוא בכל ספרי הרמ"ז המחבר ז"ל. וכן הוא בחתימתו (המובאת לעיל בסוף תולדותיו).

בעמוד טו שורה א 'וכאלה רבות' - וע"ע בזה בס' לקוטי צבי כל בו השלם (פרמישלא תרס"ו, דס"ו ע"א). והו"ד בס' טהרת יו"ט ח"א (מהדו"ב בהקדמה עמוד מט ד"ה וראיתי).

בעמוד כא ד"ה והוא - בס' טובת מראה (הקדמה ב דף ז ע"ב) זכר הרמ"ז המחבר ז"ל מדבריו כאן.

בעמוד כו שורה ב - צ"ל וכאלכתה (וכ"כ הרמ"ז המחבר ז"ל בעמ' הקודם).

בעמוד כז ד"ה אמ"ה הא' - יש לבאר ששנת תחילת כתיבתו היתה 'ותגל' דהיינו תל"ט, שכן נדפס כבר בפפד"א באותה שנה, וכמ"ש בס' בית עקד ספרים (אות תשנ). ועי' להלן (עמוד צח ועמוד קיז) בענין כתב יד זה של הספר.
וכתב בס' בית עקד ספרים (שם), שלאחר מכן נדפס הספר בברלין תצ"ט, פפד"א תקל"ד, זולקוא תקל"ד, מזיראוב תקנ"ד, חמ"ד תקצ"ד, לבוב תקצ"ח, לבוב תר"ל, לבוב תרל"ב, וילנה תרמ"א, מונקאטש תרנ"ה, מונקאטש תרס"ח, פיעטרקוב תרע"ד. ע"כ. גם חזר ונדפס עם פירוש טהרת יום טוב, ח"א בקאשיצע תש"ח, ואח"כ שאר החלקים בניו יארק, ושוב נדפס ח"א בירושלם תשל"ב (ושם כתב בדברים אחדים שבראש הספר בעמוד כב ד"ה יוסף, שהספר נדפס לראשונה בחיי המחבר בשנת תנ"ט, אולם עי' בהיברו בוקס צילום הספר שנדפס בפפד"א בשנת תל"ט).

בעמוד לא בסוף הדיבור הא' - וכן פירש בספר ילקוט סופר (פר' ויגש לברי"מ אות ב). והו"ד בס' טהרת יו"ט ח"א (מהדו"ב סימן ב סעיף א אות ח, סוף עמוד יג).

בעמוד לט, במעשה הרב בעל הלבושים - מעשה זה הובא גם בס' דרך החיים. ומשם העתיקו בספר אהבת חיים השלם (פרשת חיי שרה ד"ה מעשה נוראה, עמוד צג). ע"ש. גם הובא בס' ניצוצי אור למהר"ש קצין ז"ל (מהדו"ב עמוד קלד והלאה).

בעמוד מ בהערה, 'צ"ל תתנ"ו' - וכן הוא בס' אהבת חיים השלם שם, ובס' ניצוצי אור שם.

בעמוד מז בהערה ד"ה ומרן - אולם מהר"ע יוסף ז"ל הדר ביה בספר מאור ישראל (שבת קנא ע"ב), והתיר רק כשיש אור בחדר. עש"ב. ושו"ר מש"כ בזה בס' ילקוט יוסף - שארית יוסף  ח"ג (סימן רלט הערה א), וכן הוא בספר ילקוט יוסף על ברכות (מהדורת תשס"ד, בסוף הספר). ובעיקר דין זה, ע"ע בס' שערים מצויינים בהלכה (שבת קנא ע"ב). עש"ב.

בעמוד סג, בסוף הדיבור בא' - וכ"כ כיו"ב להלן (עמ' פח).

בעמוד סח שורה ד 'הוי"ה שד"י' - וכמ"ש הרמ"ז המחבר ז"ל לעיל (עמוד סב) דהשומר אות ברית הוא חתום שם הוי"ה מלבר ושד"י מלגאו.

שם שורה טו 'שם הוא הוי"ה שד"י' - כן הוא בגימטריא, וכמ"ש הרמ"ז המחבר ז"ל להלן (עמ' סג).

בעמוד עג בהערה - ועי' בשו"ת דבר שמואל למהר"ש עמאר (דף ב ע"ג) שכתב ששמע ממהר"ד אדרעי בשם מהר"ש העליר בשם מהר"א ביר שקיבל מרבו ורבו מרבו עד האר"י ז"ל שכן הוא. ומש"כ שם שהוא כפ' תעניות, ט"ס הוא וצ"ל פ"ד, שכן אח"כ הביא בזה דברי הפסוק כסף הפדיום.

בעמוד עד ד"ה ואת - צ"ל טובייאנא.

בעמוד עז ד"ה והנה שורה ב 'הנ"ך' - = 555

שם שורה ג 'בכ"ר גל"ש' - שהם האותיות שאחרי אותיות ב'כ'ר'.

בעמוד פ ד"ה ובהיותי שורה ו 'גימטריא ש"ם' - וגם 'שם' היינו תורה, וכדהאריך בזה מהרי"ח סופר נר"ו במאמרו שבקובץ מקבציאל (גליון כ עמוד פט סימן ב) ובמש"כ בגליון ספר סליחות - אהלי שם (מהדורת תשע"ו עמוד כז).

שם, 'הוי"ה שד"י' - כדלעיל (עמ' סב).

שם הערה יד, 'בן איש חי' - שכתב בשם ספר אחד שיסתכל באות שבראש התיבה השוה לאות שבראש שמו. וכ"כ בס' פדה את אברהם (מע' הה' אות ט) בשם ספר נאות דשא. והו"ד בס' ארחות חיים (ספינקא, סימן קלד אות ב). וכ"כ בילקוט יוסף ח"ב (סימן קלד סעיף ט).

בעמוד פא ד"ה ולעד"ן שורה ג - צ"ל כנודע.

בעמוד פב בדיבור הא', בענין אמירת בריך שמיה בחול - וע"ע בזה בספר חיים למהר"ח פאלאג'י (סימן ב אות ג), ובילקוט יוסף (ח"ב סימן קלד סעיפים ה-ו), והביא שם ממש"כ בזה בשו"ת יביע אומר ח"ה (א"ח סימן ח אות ד).

שם שורה א 'וישאר ק"ל תיבין' - ועי' בספר מנהג ישראל תורה (א"ח סימן קנ אות ז) ובס' מערכי לב למהרמ"נ חדיד (ר"ס ב) בענין אם יכולים להוסיף על מספר המכוון.

שם בהערה - ומהר"ח פאלאג'י בספר חיים (סימן ב אות ג) כתב, שבספר פתח הדביר (דף קמו ע"ד) אס'ף איש טהור הנוסחא המדוייקת באמירת בריך שמיה.

בעמוד פה בהערה - וע"ע בס' כף החיים למהר"ח פאלאג'י (ס"ס כז).

בעמוד פו שורה ב מלמטה - צ"ל יסוד מערבי.

בעמוד פח בסוף הדיבור הא' - וכן רמז כיו"ב לעיל (עמ' סג).

בעמוד פט שורה ה 'כנזכר' - לעיל (עמוד סה).

בעמוד צא בסוף הדיבור הא' 'בספרנו הגדול ערך הקרבנות' - ממש"כ 'ערך' הקרבנות, נראה שכוונתו לספרו אור המערכה הנז' ברשימת חיבוריו להלן (בעמוד קנד).

בעמוד צג בסוף הדיבור הא' - ועיין בשער הגלגולים (הקדמה לו, ירושלם תרס"ג דף מב ע"א, ובהנד"מ דק"ט סע"ב ודק"י ע"א) שכ' שעקיבה הוא בה"א. וכ' מהר"ש ויטאל בהערה שם, שבספרו חכמת נשים כתב שהנראה יותר מבואר הוא לכתוב שם עקיבה בה"א. וכ"כ עוד בשער הגלגולים (לאחר הקדמה לו, ירושלם תרס"ג דף נד ע"ב סד"ה ערב, ובהנד"מ דף קלח רע"ב). אולם בשער הכוונות (ענין ספירת העומר דרוש יב, בהנד"מ עמוד קפט ד"ה והנה) מוכח שנכתב באל"ף. ע"ש.

בעמוד צח ד"ה ומדי שורה ג - צ"ל מרדכי אדהאן (ושו"ר שכן הוא להלן עמ' קיז).

בעמוד קו שורה ה - צ"ל על משכבכם.

שם בהערה שורה ב - צ"ל פקודי.

בעמוד קט בהערה שורה ג מלמטה - צ"ל בצפורן שמיר.

שם, שורה אחרונה - צ" גאנצפריד סימן.

בעמוד קיא בדיבור הא' שורה ד מלמטה 'בסיום תפילת שמונה עשרה' - והוא במס' ברכות (יז ע"א).

בעמוד קכ שורה ד  - צ"ל לילית ובאה.

בעמוד קכז בהערה שורה ו מלמטה - אולם לדעת הרב יסוד יוסף (לעיל עמוד קו ד"ה עוד) שגם הנשים שייכות לחטא זה, אז אפשר דאף בלויית אשה לא ילווה היוצאים ממעיה.

בעמוד קכח ד"ה אמ"ה שורה ה - דברים אלו הועתקו ע"י מהרמ"מ מאמאן ז"ל בס' זכרון משה ח"ב (דף צד ע"ב) בשם אומרם. ובילקוט יוסף (א"ח מהדורת תשס"ד סימן כה סוף הערה נג) כתב שהיו אזורים בבוכארה שרבני האשכנזים הם שהחדירו שם את לימוד ההלכה. ועי' בויקיפדיה (ערך הרב אברהם חיים נאה) שהרב הנ"ל לימדם תורה ואף הדפיס בשבילם ספר הלכה בשפתם.

בעמוד קל שורה ה - צ"ל תנאים ביניהם.

בעמוד קלא ד"ה אמ"ה נראה שורה ג - צ"ל רגל רומז.

בעמוד קמה בהערה, בענין תענית דיבור - עי' במה שכתב לפקפק מהרי"מ הלל נר"ו (מח"ס וישב הים ועוד) בתשובה שבקובץ מקבציאל (גליון כד עמוד רנח) ע"ד הרב קונטרס היחיאלי.

שם, בדברי רבי אלימלך - עי' בדברי מהר"י הלל שם.

בעמוד קמז שורה יב - צ"ל ויום שישי.

ב'ראה והתקין' עמוד ו בהערה 'וכן הובא בספר ימצא חיים' וכו' - ובקו' יתד המאיר (גליון קעג סימן רג) האריך בזה מאוד לקיים ד"ז.

בעמוד ח בהערה, שורה אחרונה - צ"ל תורה תשרי.

בעמוד כב, בענין היא למעלה והוא למטה - ע"ע בס' דבר סתר (מהדורה רביעית עמוד נא).

בעמוד כג, בענין שלא כדרכה - ע"ע בשו"ת באר משה (ח"ג סימן קנג).

בעמוד לא, שורה ט מלמטה - צ"ל חכמה ומוסר דרך אמת ואמונה.

בעמוד לב שורה ה 'יעוין שם' - וכתב עוד בזה מהר"א ענתבי ז"ל בס' אהל ישרים (שער הגאולה). ע"ש.

בעמוד מ בהערה שורה א - צ"ל צבי הירש.

בעמוד נט בהערה שורה א - צ"ל עיין לעיל.


יום שני, 14 במאי 2018

מצבות מראכש

שם הספר: מצבות מראכש
עורך ראשי: יהודה אסולין
דפוס: ירושלם תשע"ו

בשנת תשפ"א י"ל ספר קדושי מראכש שהוא כעין השלמה לספר זה.

במבוא שבראש הספר בדף יד ע"ב בהערה, שורה ב - צ"ל במאי 1981.

שם שורה ה - צ"ל נעשתה ב-1977.

שם בעמוד כט הערה סח - ואפשר לבאר בזה בהקדם דברי מהר"ר חיים פינטו נר"ו (רבה של אשדוד) שבקרא (תהלים צד כא) יגודו על נפש צדיק יש רמז למנהג לערוך הילולות הצדיקים ברוב עם, שיעשו אגודות על נפש הצדיק (כן אמר לי בשמו הרב אליהו אלחרר נר"ו). ואפשר להוסיף דסיפא דקרא 'ודם נקי ירשיעו', היינו שישפכו דם נקי של הצדיק בשביל זה, כמו הריגת הרשע שציותה עליה התורה.

שם בעמוד ל הערה עא, על מהר"ר יוסי הגלילי - עיין בספר מלכי רבנן (דף נז ע"א) ובגליון שם.

בעמוד לז - פיוט זה חיברו מהר"ר יעקב אלכבאש. כ"כ בקובץ מרי"ח ניחוח (גליון תקצד דף יז ע"ב הערה כב) בשם אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו. ע"ש.

בעמוד קעג - אולי הוא המופיע בכתב היוחסין המובא בפורום אוצר החכמה.

בעמוד קצב ד"ה כתב - וראה עוד בס' תורת משפחת דלויה (עמוד נה).

שם ד"ה גדול, שורה יא 'לשון לימודים' - הוא בספר לשון למודים סימן קמח. והובאו הדברים בס' תורת משפחת דלויה (עמוד נה). ע"ש.

בעמוד קצד, בערך מהר"ר שלמה דלויה - וראה עוד עליו בס' תורת משפחת דלויה (עמוד פ אות ה).

בעמוד רנג בכיתוב תחת המכתב - צ"ל התש"ז. ובפיענוח התעודה חסר המשפט שמה שאין לתת לנערות להינשא לפני גיל י"ד הוא מפני שהנימוס יצא שאין לעשות כן.
וראה בתקנות חכמי מראכש (סימן ה) תקנה קדומה שלא לתת לנערות להינשא לפני גיל י'. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

בעמוד רפג - בתמונה העליונה מימין נראה גם קברו מהר"ר מסעוד בר מימונא, שהושמט מספר זה. עיין עליו במש"כ בגליון ספר מלכי רבנן (דף פה ע"א).

בעמוד רצ, בערך הרמ"ז מהר"ר משה חרוש ז"ל - על תמונה זו כתב אחי ידידי מהר"ר דוד נר"ו: זה הלוויה של מסעודא פרץ, שהייתה עובדת בחברא קדישא צדיקה גדולה, הרב עם הזקן הוא רבי משה חרוש המחותן שלה, הרב שדורש רבי דוד קדוש, מצד ימין שני בניה דוד ואברהם פרץ, עם הכובעים של שוטר עובדי הח"ק. הצרפתים חייבו לקבור בארון אבל היו בבית החיים לפעמים מסירים לפני הקבורה או עושים חורים למטה. ע"כ.
על זקנתי מרת מסעודא פרץ ז"ל, עי' בס' תהלתו בפי לבנה הרמ"ז מהר"ר יוסף פרץ ז"ל.

בעמוד שלג, בערך דו"ז מהר"ר פינחס כליפא הכהן אזוג - תמונתו כאן. בספר היהודים בקזבלנקה (עמוד רלו) כתב שבשנת 1919 שלח כסף למשרד הקק"ל ממה שאסף בין יהודי מראכש. אולם אמר לי אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו שהוא ז"ל הפסיק לאחר כמה שנים מלגבות כספים בעד התנועה הציונית (כ"כ בספר מרוקו הוצאת מכון יד בן צבי) כי התחרט מתמיכתו בהם ואף התנגד להם. ע"כ. וראה בספר מרוקו הנ"ל (עמוד צה ועמוד קו-קז ועמוד רסד).
וסיפרה לי זקנתי הרבנית תמר (תאמו) פרץ ז"ל, שכשהיה בא לבקרם, בענוותנותו היה תמיד יושב בקצה השולחן. גם סיפרה לי שכשהיה עובר ברחוב היו הנשים נכנסות לבתיהם [עי' כיו"ב בפרקי דרבי אליעזר (פרק לג) ובילקוט שמעוני (מלכים ב רמז רכח) על אלישע הנביא שלא היתה יכולה אשה להסתכל בפניו שלא תמות], ולאחר שעבר היו מנשקות את הרצפה.
וע"ע בס' תהלתו בפי הנד"מ (בהקדמה עמוד כח).

בעמוד שלח, בערך הרמ"ז מהר"ר שלם הכהן - האותיות החרוטות במצבתו נצבעו שוב בהשתדלות נכדו מפאריש בטבת תשע"ט. תמונתה ראה כאן.

בעמוד תקכ - יש לציין שהיה עוד ר"ח פינטו שנפטר בעודו בחור, וכתב עליו מליצה בס' פרדס רימונים מכתב יד הנדפס בשנת תשפ"ב (עמוד ע).

בעמוד תקפט בערך מהר"ר יצחק קורייאט - ראה עוד עליו בקובץ מן הגנזים (חלק טו עמוד סו והלאה).

בעמוד תרפד - ראה המשך דברי מהריב"ץ בס' תורת משפחת דלויה (עמוד נח). וראה במש"כ בגליון שם.

בעמוד תשו ד"ה יהרמ"י הא', שורה א - צ"ל שאל אקפיד.

בעמוד תשטז ד"ה סיפר - ת"ח זה הוא מהר"ר אברהם אלמאליח ז"ל רבה של דימונה, וכמו שסיפר לי הוא ז"ל מעשה זה, וסיפר לי שדו"ז מהר"ר שלמה ז"ל חזר איתו אותו יום למראכש כדי להכניסו לישיבה, למרות שהנסיעה ארכה כמה שעות באוטובוס, והוא עדיין לא עשה את הדבר שלמענו בא לאותו הכפר, גם סיפר לי שמצאו דו"ז ז"ל בבית הכנסת לומד לבדו שכן רבו עזבו והלך למקום אחר.

בדף תשיט רע"ב, שנהגו מקדמת דנא שלא ישב איש על כסא הנדה, וכן המזרון - ועי' בחפץ נחמד וגנת ורדים (סימן כ אות ב ד"ה תשובה) שהשיבו חכמי מראכש שאין איסור במגע בגדיה, ועכשיו נהגו לכבס את הסינר דוקא שמא נגעו בו דמי נדה.

שם בסופו, בענין כיסוי הראש בטלית - עי' בס' מגן אבות (א"ח עמוד נז) ובמש"כ בגליון שם.

בעמוד תשכ, בדבר הישיבה שרוב תלמידיה מבני הכפרים - גם סיפר לי הרב שלמה ואענונו נר"ו (במראכש כסלו תשע"ט) שאביו מהר"ר שמעון ז"ל היה מלמד בישיבת צלאת לעזאמא, והיו תלמידים נשואים מבני הכפרים (וכמ"ש לעיל בעמ' תשטז) שחזרו לביתם רק בחודשי תשרי וניסן. גם סיפר לי שאביו היה לו חברה ללימוד הזוהר הקדוש והיו קמים כמה שעות לפני תפילת שחרית ללמוד, והיה א' שהיה מעורר אותם בבתיהם, וכשהיו מסיימים את הספר היו יוצאים ורוקדים ברחובות המלאח ועדיין לא עלה עמוד השחר.

בעמוד תשכב ד"ה מו"ר - צ"ל מור דודי זקני.

בעמוד תשסב, כ' שלאחר עזיבת היהודים שונו שמות הרחובות במלאח - אולם מלך מרוקו החזיר את השמות לקדמותם, עי' כאן.

שם - שם הרחוב המתחיל בין צלאת תלמוד תורה וצלאת אלעזמה הוא 'דרב פרנסיסקו'.

יום שלישי, 8 במאי 2018

מלכי רבנן

שם הספר: מלכי רבנן
מחבר: רבי יוסף בן נאיים
דפוס: ירושלם תרצ"א

ספר זה נדפס שוב במהדורת צילום זה שתי פעמים (בירושלם תשל"ה, ובהוצאת מכון מלכי רבנן בשנת תשנ"ח).

במהדורת תשל"ה יש צילום הקדשת הרב המחבר ז"ל בכתב ידו למהר"ר שלמה הכהן ז"ל (מח"ס לך שלמה ועוד).

במהדורה האחרונה נוספו מפתחות בסוף הספר. ובספר תקנות חכמי מכנאס (ח"ב עמוד תרא והלאה) נדפס חלקו השני של הספר מכתב יד.

בספר ליקוטי דוד ליקט מספר זה כמה ענינים, וקבעם בקונטרס 'ליקוטי מלכי רבנן' עם הקדמה ממהר"ר דוד עובדיה ז"ל (מח"ס נתן דויד ועוד) הכוללת את תולדות הרב המחבר.

עיין בספר מצבות מראכש ובגליון שם, ובספר קדושי מראכש, ובסדרת הספרים 'תורת מראכש', שם יש מידע נוסף על חכמי מראכש ועוד. גם ראה בקבצי 'מן הגנזים', שבהם יש הרבה ידיעות על חכמי מערב הפנימי.

בהסכמת מהר"ר אבנר ישראל הצרפתי ז"ל, ד"ה וכגון שורה ג - צ"ל החכם הלז.

בהסכמת מהר"ר שמואל מלכא ז"ל, בעמוד הראשון בשורה האחרונה - צ"ל ואת גדלו.

בדף י סע"א, בערך מהר"ר אברהם ישראל מאלקצר - עיין בשו"ת ויאמר יצחק (ח"א סימן יב) דין ודברים שהיו בינו לבין קהל אלקצר. ונזכר גם בתשובות חכמי מראכש (דף ה ע"ב ד"ה גם).

בדף יא ע"ד, בערך מהר"ר אברהם הלחמי, שורה ד - צ"ל לחכם תלמודי.

בדף יב ע"א, בערך מהר"ר אברהם ביבאס - ועוד היה מהר"ר אברהם ביבאס ז"ל אב"ד טיטואן בדור האחרון. וראה מש"כ בס"ד עליו גם להלן (בערך מהר"ר יהודה ליאון כלפון). וסיפר לי המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו בעי"ת טיטואן יע"א בש"ק פרשת תצוה תשע"ח, שכשמלו את גיסי מהר"ר עמרם שוקרון נר"ו היה זה ביום שבת, והיה א' שצילם בהחבא, והיה זה באמצע החיתוך, וכשראה רבה של העיר מהר"ר אברהם ביבאס ז"ל את הפלאש, אמר שלא ימשיכו בחיתוך עד שאותו אדם יצא מהמקום, וכן היה.
גם סיפר לי הנ"ל שם, שהמנהג היה שמביאים לרב העיר את נוסח המצבה כדי שיאשר אותה, ופעם הביאו למהר"ר אברהם ביבאס נוסח שבו כתוב שהיה משכים לבית הכנסת וציוה למוחקו באומרו שזה דבר פשוט שכל אחד עושה ואין בזה מעלה.
ועיין גם עליו בתחילת ספר דרך אמונה ח"א לבנו מהר"ר שמואל נר"ו מירושלם.

שם, בערך מהר"ר אברהם רותי, שורה ג - צ"ל חי במאה.

בדף כ ע"ג - יש להוסיף את מהר"ר אהרן מונסונייגו ז"ל, רבה הראשי של מרוקו, ועי' בהספד מהר"ר מאיר וולטנר נר"ו עליו, ובמה שכתבו עליו בפורום רוטר.

בדף כב סע"ב, בערך מהר"ר אליעזר דאבילא - ראה בספר מצוקי ארץ למהרש"מ עמאר נר"ו (עמוד רלט) שמספר איך התגלה אליו מהרש"א.

בדף כג ע"א - יש להוסיף את מהר"ר אלעזר אביחצירא. מדברי תורתו ותולדותיו וההספדים שנאמרו עליו נדפסו בס' נפש אלעזר לרבי אשר חיים איפרגן נר"ו בשנת תשע"ה לפ"ק. מהדורה מתוקנת של הספר בשם תנא דבי רבי אלעזר נדפסה בשנת תשע"ה לפ"ק.
וסיפר לי הרמ"ז מהר"ר אליעזר בן דוד ז"ל (מח"ס אלה מועדי ועוד) ששנים מתלמידיו (בישיבת פורת יוסף) נהיו בעלי רוח הקודש, מהר"ר אלעזר אביחצירא ומהר"ר רפאל אדרעי ז"ל מרעננה. ואמר לי שבהיותו בישיבה כדי לשמור את עיניו היה עוטף את משקפיו בנייר טואלט.
גם סיפר לי הגמו"ן דוד בטיש הלוי נר"ו שבלומדו בישיבת פורת יוסף פנה אליו מהר"ר אלעזר ושאלו אם רוצה ללמוד עמו לפני תפילת שחרית של שבת (למרות שהי' דוד הנז' היה צעיר ממנו בכמה שנים), ואמר לו הי' דוד הנז' שברצונו ללמוד הלכות ברית מילה, וכן היה, והיה בא מהר"ר אלעזר להעירו מוקדם ולהפציר בו שיקום ללמוד עמו.

בדף כד ע"א - יש להוסיף את מהר"ר בנימין עבד אלחק ז"ל. למד בישיבת סונדרלנד באנגליה, ובכולל של הרב אב"ד טשאבא ז"ל בלונדון, שם התקרב לחסידות. ובבואינוס איירס לימד בישיבת עטרת צבי. וסיפר תלמיד הישיבה הרב שלמה טוויל נר"ו שהיה יושב כל תענית ציבור ולומד מבוקר עד ערב כל הגמרא מסכת תענית. והזכירו בהקדמת ספרו שו'ת מגן שלמה. לאחר מכן ייסד שם (בסיוע ושותפות עם האדמו"ר מקאלוב - ניו יורק נר"ו, ידידו משכבר הימים מהכולל בלונדון) את קהילת הספרדים החסידים 'עוד יוסף חי'. נפטר בניו יורק בג' אייר תשמ"ט בגיל צעיר, שהלך לטיפול רפואי לשם וכשהיה עומד לחזור לארגטינה שבק חיים לכל חי ונקבר בהר הזיתים. הדפיסו לאחר פטירתו קונטרס מחידושי תורתו. ראה נוסח מצבתו כאן. וראה עוד עליו בס' מצוקי ארץ למהרש"מ עמאר נר"ו (עמוד רלד), ובאתר כל רגע.        

בדף כט ע"ב - יש להוסיף את מהר"ר דניאל השומר אשכנזי. מתולדותיו, עי' באתר תורת אמת. אפשר לראות את קברו באתר יו-טיוב. יש תיאור קצר ממתחם הקבר באתר הידברות. את המקוה שליד קברו תרם שר אחד מנסיכות אבו דאבי, כפי שאפשר לראות באתר יו-טיוב. וסיפר לי ע"ז ידידי הגמו"ן רוביר אביקציץ נר"ו מכאזאבלאנכא ששיך זה למד באוניברסיטה חשובה בניו יורק, והיו לו שם ב' חברים יהודים, א' הוא יצחק ן' נאים נר"ו מלונדון והב' דר עתה בטורונטו. ולשיך זה היה בן א' חולה ואמר לו יצחק הנ"ל שילך להתפלל לקברו של מהר"ר דניאל השומר (שהוא כשעה ורבע נסיעה במכונית ממראכש, חמישים ק"מ בערך) ובא עם בנו במטוס פרטי למראכש ומשם ממשלת מרוקו לקחה אותם בהליקופטר צבאי לקבר הצדיק, ובנו נרפא. ולאחר מכן רצה לתרום סכום כסף לצדקה, וחבירו מטורונטו שאל את האדמו"ר מטאהש ז"ל, והוא אמר לו שעדיף שיבנו מקוה מכסף זה ליד קברו של הצדיק (שבזה אין את האיסור של ביבש קצירה תשברנה), ובנה מקוה מפואר זה. ושיך זה ממשיך ללכת להתפלל לקבר הצדיק, ומתפלל שם בכוונה עצומה.
ראה כאן מיקום הקבר ואיך להגיע אליו ממראכש.

בדף לא ע"ד - יש להוסיף את מהר"ר זושא וולטנר ז"ל. ראה שושלת משפחתו באתר מיי הריטיג'. היה מהונגריה והתיישב בקראקא. לפני מלחמת העולם השניה היגר לשוייץ (עי' סיפור הדברים בקובץ דברי תורה לפרשת השבוע פרשת שופטים תשע"ד דף י ע"ב), ומשם לאנגליה, שם היה תלמיד מהרא"א דסלר (מח"ס מכתב מאליהו). היה ר"מ בישיבת נצח ישראל שבסונדרלנד (אנגליה), אשר ייסדה (כ"כ בס' רווחא מילתא עמוד ח), עם מהר"ר שמאי צאהן ז"ל, וכשהתחילו בני המערב הפנימי להגיע לישיבה ללמוד, נסע לטנג'יר ופתח שם (בהדרכת רבו מהרא"א דסלר ז"ל, שכן לא היה מסתדר עם מהר"ר שמאי הנ"ל) ישיבה וכולל ובית יעקב (בתמיכת הג'וינט ובמסגרת 'אוצר התורה, ושניהם היו שולחים מפקחים לבדוק את הנעשה בישיבה. בנין הישיבה נתרם על ידי המקובל רבי שמואל טולידאנו, ובכניסה לישיבה מצד שמאל היה כתוב 'קרן משפחת טולידאנו'), וגדולי חכמי מערב הפנימי שלחו את בניהם ונכדיהם ללמוד במוסדותיו (מהר"ר רפאל ברוך טולידאנו ז"ל אב"ד מכנאס, מהר"ר מכלוף אביחצירא ז"ל אב"ד מראכש, ועוד. שני החכמים הנ"ל אף ביקרו אישית בישיבה), ומתלמידי מוסדותיו יצאו רבנים וראשי ישיבות (מהר"ר אלעזר מור יוסף ז"ל, מהר"ר שלמה שלוש ז"ל רב העיר חיפה, מהר"ר אברהם עמאר ז"ל ראש הישיבה לצעירים אור ברוך בירושלם [ראה כאן תמונת מהר"ז וולטנר בחתונתו], מהר"ר אשר זריהן נר"ו רב ק"ק מדרש לתורה במיקסיקו, מהר"ר שלמה פראג'י (פרשה) נר"ו ראש כולל משפטים ישרים בב"ב, מהר"ר מכלוף פחימה נר"ו, מהר"ר רפאל אלקרייף נר"ו, ועוד. ראה את תמונתו עם תלמידיו במכ"ע הדרך כ"ה שבט תש"פ, עמ' נה). וסיפר לי הוא ז"ל שגם טיפל בשידוכי תלמידיו כדי להבטיח שימשיכו לגדול בתורה גם לאחר נישואיהם. גם סיפר לי הוא ז"ל שפעם נסע למראכש, שכן רצה לפתוח שם ישיבה, והיה שם ביום כיפור, וביום הקדוש הלך מבית כנסת למשנהו כדי לדרוש ברבים שירשמו את בניהם לישיבה החדשה, והצליח לרשום באותו יום כחמישים תלמידים. לישיבתו הביא מגדולי הת"ח שבדור להיות מגידי שיעור, כגון מהר"ר אליעזר לופיאן ז"ל, מהר"ר יששכר מאיר ז"ל, מהר"ר דוד בר חן ז"ל, מהר"ר ליפא בהג"ר גדליה רבינוביץ ז"ל (ראה עליו באתר בחדרי חרדים. ומה שכ' שם שהוא ייסד את הישיבה, הדבר אינו נכון, אלא הוא היה מראשוני הרמי"ם לאחר שהגיע שם בתור בחור לחזק את הישיבה בתחילת דרכה עם קבוצת בחורים), מהר"ר ישראל דוד נייונר ז"ל (עי' בקו' המוסר והנועם עמוד סה, ובעלון שיחות נובהרדוק גליון סג עמוד ב) ועוד. לאחר שנסגרה הישיבה עלה לא"י והתמנה למנהל 'תורה ויהדות לעם' שע"י אגודת ישראל, אולם כשראה שעסקני המפלגה מבקשים מהאברכים העוסקים בקירוב שיחזירו להם מחצית מהסכום של הצ'ק שמקבלים מקופת המדינה התרעם ע"ז, וכשגם מהרא"ם שך ז"ל לא הצליח לסדר הענין, העדיף להתפטר. בסוף ימיו גר בשכונת בית וגן בירושלים ופתח שם כולל, שבנו הוא ראש הכולל. וראיתי באתר שטייגן שמשפחתו רוצה להוציא לכבודו ספר זכרון.
וראיתי באתר תפוז מעשה עליו בזה"ל:
מעשה ברב זושא וולטנר, שביקש ללכת למכירה פומבית, שהתקיימה במקום, והודיע על תכניתו לרבי אליהו דסלר. הרב דסלר הביע את רצונו להצטרף למסע הקנייה, ועל אף שרבי זושא לא הבין את הסיבה לכך, הוא נענה לו ברצון.
כשהגיע למקום המכירה, הבחין רבי זושא בטס כסף עשוי מעשה אמן. מחירו היה מגוחך – עשרה שילינג בלבד, והוא רצה מאד לסיים את המקח. לפתע קורא לו הרב דסלר הצדה ואומר: "המתן רגע, זו מציאה גדולה, ואני רוצה את הטס בשבילי".
תמה רבי זושא על הבקשה הבלתי צפויה, ובכל זאת לא יכול היה לסרב והרב דסלר רכש את הטס לעצמו.
הם המשיכו להסתובב בין הדוכנים, כשהפעם צדה עינו של רבי זושא מנורה יפה עשויה שיש, עם חריטות אמנותיות. המחיר התאים למה שהיה בידו, והוא מהר לגשת אל המוכר ולסיים את העניין, כששוב סימן לו הרב דסלר לבוא הצידה, ושוב אמר: "אני רוצה את המנורה הזו בשבילי".
טרוניה קלה עלתה בלבו של רבי זושא, אך לסרב לא יכול היה... הרב דסלר לקח את המנורה והם המשיכו ללכת.
הסיפור חזר על עצמו בשלישית עם גביע כסף מעוטר. לאחר שעטפו את הגביע, הרב ביקש אותו לעצמו...
רבי זושא התחרט כבר על שהצטרף אליו לקנייה...ומשראה שאין לדבר סוף, אמר כי ברצונו לשוב הביתה...
העניין היה תמוה מאד בעיניו, שכן הרב דסלר התגורר באותה תקופה לבדו, וכל רכושו הסתכם בספרייה ענקית, מיטה ושולחן ותו לא, לשם מה זקוק הוא לכל החפצים הללו? האם לא יכול היה למצוא משהו אחר מכל המכירה הזו?
עם כניסת השבת הופיע הרב בביתו של רבי זושא, כשבידו כל החפצים שהוא קנה, ואמר: "זו המתנה שלי בשבילכם, השתמשו בה בשמחה...", ואחר הסביר: "הבחנתי שמיד כאשר ראית את החפצים הללו, נעשית להוט לקנות אותם, ואין זו מידה טובה. רציתי ללמד אותך להתאפק, ולא לחמוד את הדברים כבר בהסתכלות הראשונה..."

בדף לב ע"ד - יש להוסיף את מהר"ר חביב מזרחי הקבור בבית החיים אשר בכפר איית אוריר, ובנו בנין גדול על קברו. את מיקום הקבר אפשר לראות כאן (הדרך להגיע לבית החיים מתחילה בכביש המהיר כאן).

בדף לד ע"ג, בערך מהר"ר חיים ן' עטר - אמר לי ברבאט הרב מנחם אדהאן ז"ל (בסיון תשע"ח) שביתו של מהר"ח עדיין קיים בסאלי ליד השוק הנקרא סוק אל חינא וחלונותיו קטנים ונראה שהשכינה שורה שם. גם סיפר לי שבאו אנשים מאנגליא כדי לקנות את הבנין שבו היתה ישיבתו של מהר"ח בסאלי, אולם הישמעאלים בעלי הבנין לא הסכימו למוכרו להם.
וסיפר הרמ"ז מהר"ר אליעזר בן דוד ז"ל (מח"ס אלה מועדי ועוד) בהיותו על ערש דוי לפני פטירתו, שכשייסד את מוסד אור החיים בבני ברק קרא לו 'אורח חיים' על שם הכתוב [משלי טו כד] אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה, וכשסיפר לש"ב מהר"ר רפאל עבו ז"ל אמר לו שהבעש"ט אמר על האור החיים הקדוש שיכול לראותו עד מתניו ותו לא, שכן הוא גדול ממנו, שאת כל מה שעשה האור החיים הקדוש יכל הבעש"ט לעשות חוץ משיעור שלימד לנשים בערב שבת אחה"צ. ולכן שינה הרמ"ז ז"ל את שם המוסד ל'אור החיים' ע"ש האור החיים הקדוש.

בדף מא ע"ג, בערך מהר"ר חנניה ארובאץ - סיפרו לי בטיטואן ביום א' תשא תשע"ח, שהוא ה'צדיק די לה פיאדרה' הקבור שם בבית החיים מצד שמאל, ונקרא כן על שם האבן הגדולה שנפלה מהשמים על קברו (ראה באתר מורשת יהדות מרוקו. וראה כאן את האבן הגדולה וכן כמה חלקים מבית החיים של טיטואן), כי הוא נכנס בטעות למסגד, ודנוהו להיות מוסלמי, ומת, ורצו לקוברו אצל המוסלמים, ולקחוהו בלילה היהודים וקברוהו בבית החיים, ורצו המוסלמים לקחתו שוב, ונפלה אבן גדולה מן השמים וכיסתה את קברו. והנשים בחודש הט' להריונן היו עולות לקברו והיו זורקות מטבע לבור שליד קברו, ואחר כך מניחות על כריסן את מטהו של מהר"ר יצחק ן' וואליד והיו יולדות ללא קושי.
אולם מהר"ש דיין נר"ו (מח"ס עטרת שלמה) אמר שהצדיק די לה פיאדרה אינו מהר"ר חנניה ארובאץ.

בדף מב ע"ג, בערך מהר"ר חסדאי אלמושנינו - ראה עוד עליו בספר יהודי המזרח בארץ ישראל (ח"ב עמוד עח). הוא קבור בבית החיים בטיטואן במעלה ההר, לא רחוק מהצדיק 'די לה פיאדרה' (עיין לעיל בגליון דף מא ע"ג), והיה עולה על קברו מהר"ר יהודה אביקציץ ז"ל בערב יום הכיפורים לעשות שם התרת קללות ולאסוף כסף לצדקה, שכן הרבה אנשים היו עולים שם באותו יום. כן סיפר לי המו"ן שלם ן' דילאך ז"ל בהיותי בטיטואן ביום א' פר' תשא תשע"ח. ואמר לי הרב אברהם נהון נר"ו (ראש כולל תורת משה במאדריד), שסיפר לו חמיו מהר"ר אברהם ביבאס ז"ל (ראה עליו לעיל בגליון דף יב ע"א), שכשהיה הולך לבקש על הגשמים בקברי מגורשי קאשטיליא שבטיטואן, היה מבקש מאשתו את המטריה, כי ידע שברור הדבר שירדו גשמים.
והוסיף בזה אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו: עיין במשמרת הקודש הנדפס מחדש בתולדות המחבר שהאריכו.

שם ע"ד, בערך מהר"ר ידידיה מונסונייגו - עי' עוד עליו באתר ויקיפדיה (בערכו). ועי' באתר לוט סירץ' פיוט שחיבר לכבוד מהר"ר עמרם ן' דיוואן.
ואפשר להוסיף את מהר"ר ידידיה מונסונייגו הב', עי' במה שכתבו עליו באתר MYTZADIK  ובמה שסיפר עליו מהר"ר מאיר וולטנר נר"ו בהספדו על בנו מהר"ר אהרן ז"ל.

בדף מד סע"ד, בערך הרמ"ז מהר"ר יהודה אוחנא - נמצא חתום באגרת מרבני מכנאס בס' אוצר גנזים (עמ' קפט), ומשם הועתק בס' תקנות חכמי מכנאס (עמ' קצה ועמ' קצט). ע"ש. כתב עליו בס' אוצר המכתבים ח"א (סימן קנג). נזכר בס' אוצר השירה והפיוט ח"א (עמ' שנט). וע"ע במש"כ בגליון ספר טובת מראה (דף א ע"ב). וכעת נדפסו תולדותיו בראש ספר 'ספרי רבי רפאל אוחנא' בתולדות המחבר עמוד א.
ויש להעיר במש"כ הרב המחבר 'טובת מראה לנכדו הי"ו', שכן הרמ"ז מהר"ר רפאל אוחנא ז"ל נפטר בשנת תרס"ב.

בדף נב ע"ג, בערך מהר"ר יהודה זאבאלי - סיפרו לי מהמשטתחים על קברו לפני רבות בשנים ביום ההילולא בל"ג בעומר, שכשהיו מדליקים אש על קברו, היו רואים בחלון שהיה מעל הקבר את דמות פניו, וכולם היו מריעים בשמחה שרואים את הצדיק. ואמר לי מהר"ר סעדיה הכהן ז"ל מטיטואן (ונפטר בקאראקאס) שאף הוא ראה כן, אולם נראה לו שהוא מהדמיון, שכן גם במלחמת האזרחים בספרד נהרג גנרל אחד שהיה אהוב על העם והיו מוכרים את תמונתו בקיוסקים והיו מסתכלים בתמונה ובעננים עד שהיו רואים את דמותו בענן. עכ"ד ז"ל. ועי' בכיו"ב בויקיפדיה (ערך פראידוליה). וכבר מצינו כן בר"ה (כה ע"א) שטעו וראו לבנה בעננים (לפי מה שביאר הרע"ב שם. וכ"כ בערוך לנר שם בשם הראשונים).
גם מהרי"מ טולידאנו ז"ל הזכירו בספר קברי הקדושים במרוקו כ"י (ערך רבי יהודה ג'אבאלי), וכתב שמשתטחים על קברו רבים, ויש בית בנוי עליו, ואומרים שנפטר בשנת תק"מ. והו"ד בספר מן הגנזים (ח"י עמוד רמז).
וסיפר לי הגמו"ן משה אמסלם נר"ו שראה בהיותו על קברו בהילולא בל"ג בעומר תש"ך בערך איך שהביאו למדורה שעל קברו אשה אחת שלא יכלה ללכת וסיפרה שחלמה שישליכוה למדורה שעל קבר הצדיק, וכשקירבו אותו למדורה קמה על רגליה ויהי לנס.
וחידשו את הבית שעל קברו שוב בשנת תשע"ח, ראה את התמונות כאן.

בדף נד ע"א - יש להוסיף את מהר"ר יהודה ליאון כלפון רבה של טיטואן לפני מהר"ר אברהם ביבאס הנז' לעיל, ונפטר בלא בנים, ונקבר בטיטואן. ועוד בחיים חיותו העביר את הדיינות לידי תלמידו מהר"ר אברהם ביבאס ז"ל.
מהר"ש דיין נר"ו (מח"ס עטרת שלמה) מכין להדפסה את תשובותיו. ובס' 'מחקרים בתרבותם של יהודי צפון אפריקה: תעודות מוהדרות ומפורשות' נדפסו ממכתביו.
ובמבוא לשו"ת מעלות לשלמה כתב שהיה רבה של נאדור, אולם בגוף הספר כתוב (בחלק אבן העזר ר"ס לג) שהיה אב"ד טיטואן. ועיין שם (מסימן כה והלאה) מו"מ בין הרב המחבר למהרי"ל כלפון.
ראה את תמונתו בצעירותו בויקיפדיה (ערך אריאל בן ציון). ובתמונה שם בעמידה ליד אריאל בן ציון הוא המו"ן אברהם ן' וואליד ז"ל נכדו של הרב ויאמר יצחק.
ואמר לי המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו בהיותי בטיטואן בש"ק תצוה תשע"ח, שפעם הגיע לטיטואן א' מיהודי דרום מרוקו לבוש במלבוש המסורתי (ג'וחה), ובמוצאי שבת, מיד אחר התפילה, הוציא סיגריה מכיסו להתחיל לעשן, ואמר לו רבה של העיר מהר"ר יהודה כלפון שיסתלק מן המקום (כי הביא את הסיגריה בכיסו מלפני צאת השבת) והזהירו שלא יחזור עוד.
גם סיפר לי שהגיע פעם לאחד מבתי הכנסת בטיטואן רב אחד מארץ ישראל וכשראה שאומרים הלל ביום העצמאות, אמר להם שלא כן הוא. וכשנודע הדבר למהר"ר יהודה כלפון הזהירו שאם יחזור על מחאתו יאסור עליו את הכניסה לבתי הכנסת בטיטואן, שכן תמך הוא בתנועה הציונית ואף שלח מכתב תמיכה לקונגרס הציוני בבזל (ע"י המו"ן אברהם ישראל שנסע מטיטואן לקונגרס זה), ושמכתב זה הינו במוזיאון בתל אביב [ועי' בזה בספר מאורות אברהם ובס' תורת משפחת דלויה (עמוד תשא אות ג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם].
וסיפר לי הרב אשר זריהן נר"ו ששמע ממנו ששאלוהו במכתב בניו יורק על אודות המסופר שהחרימו מגורשי ספרד שלא לחזור לשם. וענה להם שד' שיטות בדבר, שנכון הדבר, שלא נכון הדבר, שהחרימו לק' שנה בלבד או לת"ק שנה. וראה עוד בזה בשו"ת יביע אומר ח"ז ולמהר"י נסים בס' לכלל ולפרט (ח"ב סימן יד אות ה).
מכתב בחתימתו מופיע באתר בידספיריט. מכתב אליו מהמשמ"ח אליקים מופיע גם שם.
באתר מורשת מרוקו יש את תולדותיו ועמדתו בקשר לציונות. עי' גם כאן מתולדותיו.
והעיר בזה אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו: ראיתי שהיה הרב הראשי של צפון מרוקו מטעם הממשלה הספרדית. עיין מלכי רבנן חלק ב.
ראיתי את המצבה שעל קברו, ובה נכתב: מצבת קבורת איש על העדה מאריה דאתרא ירא את דבר ה' וחושבי שמו עומד בפרץ ומחזיק כל בדק כגבור יצא וכארי יתנשא לגדור גדר כרם ה' צבאות ללחום מלחמות ה' להקים דגל התורה אפילו אערקתא דמסאנא דן ידין עמו למעלה מארבעים שנה וינהלם וידריכם בצדק ובמשפט ומשחר טל ילדותו רובץ בין המשפטים גדולי הדור 
המלאים דעת וחכמה ויראת ה' טהורה והלך בעקבותיהם נגיד ומצוה על ישיבות בית יהודה בית הלוי וחשק שלמה יכב"ץ ושוקד על התלמידים בחשק נמרץ להרביץ תורה מקרב את קרוביו ודורש טובתם ובשמחתם יתערב ה"ה החכם השלם והכולל ... .... 
... יהודה ליאון כלפון זלה"ה מדוכה ביסורים מיני"מ שונים רבות בשנים לכפרת הדור ונצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש ביום כט לחדש אדר שנת תשכ"ו לפ"ק.
שוב חידשו את המצבה והשמיטו את הנוסח דלעיל, וכתבו נוסח קצר יותר. ולאחר זמן קצר הרסוה הנהו רשיעי וחידשוה שוב.

בדף נז ע"א, בערך מהר"ר יוסף בן גליל - אולי הוא מהר"ר יוסי הגלילי הקבור ליד השוק הקטן בלראג'י. ונזכר בספר מצבות מראכש (בהקדמה דף כט ע"ב הערה עא) כאחד מחכמי המערב הקדמונים. וראה עוד שם (בגוף הספר עמוד קסב). גם יש קבר של מהר"ר יוסי הגלילי ליד אזמור, עי' באתר בחדרי חרדים ובאתר מידע לדרך. ושוב שמעתי (ממשפחת ן' שלוש מלראג'י, במילילייא סיון תשע"ח) שמהר"ר יוסף הגלילי הקבור בלראג'י היה יושב עם 'פקי' אחד (איש דת מוסלמי) ומשוחח עמו בזמן מלחמת העולם ונפלה עליהם פצצה ונהרגו, ולקחום לקבורה, ואח"כ נגלו בחלום לבני בריתם שעדיין יש שאריות מגופם שם, ומאז החשיבוהו למקום קדוש ליהודים ולמוסלמים, כל אחד מצד אחד. וכנראה מצד שמאל הוא הצד הקדוש ליהודים, שכן שם מדליקים היהודים נרות. עכ"ד. ולא נראים דבריהם, שכן גם ממש"כ מהרי"מ טולידאנו ז"ל בס' קברי הקדושים במרוקו כ"י (והו"ד בספר מן הגנזים ח"י עמוד רמז), שקברו ידוע ונערץ, ולא כתב שנת פטירתו כמו שכתב אצל אחרים, נראה שהיה קדמון.
      ועתה הראני אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו מש"כ מהרי"מ טולידאנו ז"ל בספרו הנ"ל (בפרק ז' שלא נדפס עדיין, והינו אצל חברת אהבת שלום) וז"ל: רבי יוסף הגלילי - מוצאו מעיר צפת בארץ ישראל ובא למארוקו, והיה מקובל ידוע בדרום מארוקו. ולפי מסורת ידועה קבור בעיר לעראייש בצפון מארוקו, וקברו נערץ אצל היהודים שם, ובמלחמת ספרד במארוקו בשנת תר"ך נהרסה המצבה שהיתה על הקבר. אכן, בכ"י ששון מספר 919 כתוב ר"י הגלילי ממדינת צפת, שהיה בארץ דרעה ונקבר בתאדלה היא פשתאלה, ושם מזכיר ענינים מכתיבת ידו.
     ועוד כתב מהרי"מ טולידאנו שם (בהערה) וז"ל: ארבעת הרבנים האלה [רבי אברהם בן אדיבה, רבי וואעיש בן נסים, רבי דוד בן אברהם, רבי מרדכי בן סדרימאן] נזכרו בדפים אחדים מעניני קבלה שנכתבו בערי דרעא במארוקו, כ"י ישן בערך ש"ן. גם השנים הראשונים ר"א בן מוחא ור"י הגלילי נזכרו שם. ובפי' התפלות כ"י שברשימת סוטיבי 1926 מספר 36, וכעת הוא אצל ששון כ"י מספר 921, עיין אהל דוד צד 894, ובכ"י שם מספר 919, עיין שם צד 1012, ובדרשות מר' סעדיה בן רבוח משנת השל"ה, כ"י, בכלם נזכר רבי יוסף הגלילי כמקובל ידוע, ושבא מצפת. באחד הכ"י ראיתי כתוב דבר מוזר קצת: "שאל ר"י הגלילי את ר"א בן מוחא למה אין אנו מניחים בט"ב כי אם תפלין של יד ולא של ראש, והשיב לו איכ"ה ישבה בדד איך ה"א ישבה בדד, והסימן כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק", ע"כ. כנראה שכך היה מנהג כזה בערי המדבר של דרעא שלא ללבוש בט"ב כ"א תפלין של יד. ועיין בח"א צד 5 "עלי הגלילי", ומה שציינתי שם. ע"כ. וראה גם למהרי"מ טולידאנו מש"כ בתחילת כתב היד של דרשות מהר"ר סעדיה בן רבוח הנ"ל (והובאו הדברים בקובץ מן הגנזים חלק טו עמוד רעו הערה פב), שהביא שבכתב היד מובא רבי יוסף הגלילי, אחד מקדמוני המקובלים שחיו במארוקו. ע"כ. וראה גם בדברי מהרי"מ טולידאנו שהובאו בקובץ מן הגנזים חלק טו (עמוד רפג אות יא) שתיאר את כתב היד שבו מה ששאל ר"י הגלילי לר"ח בן מוחא.
    והשתא דאתינא להכי י"ל שר"י הגלילי הקבור ליד אזמור הוא זה המקובל מדרעא, שכן גם אזמור היא בדרום מרוקו, ואילו ר"י הגלילי הקבור בלעראייש הוא ר"י בן גליל משבתא הקרובה ללעראייש.
    ובעיקר המנהג להניח תש"י בלבד בתשעה באב, יש לבאר עפמ"ש בקו' באר הפרשה (מטו"מ תשפ"ב עמוד ו) בשם הרב שואל ומשיב בס' דברי שאול שתש"י מרמז על שמטה רגלו של האדם, ותש"ר מרמז על גודל השגחתו של הקב"ה על ישראל. ע"ש. ולכן בתשעה באב מניחים תש"י בלבד, שבו אנו מתאבלים כי מטה רגלנו.

בדף נח ע"ג, בערך מהר"ר יוסף משאש - והיה עוד מהר"ר יוסף משאש שהיה דיין במכנאס בדור האחרון, ולאחר מכן הרב הראשי לחיפה. מח"ס מים חיים, אוצר המכתבים, נר מצוה ועוד. ראה עליו בספר מצוקי ארץ למהרש"מ עמאר נר"ו ובפורום אוצר החכמה. וסיפר לי אאמו"ר נר"ו ששמע מפיו שסיים את הש"ס ט"ו פעם. גם הגן על הרמ"ז מהר"י ז"ל מהתנגדות תושבי כפר מגדים אליו.

בדף ס ע"ב, בערך מהר"ר יוסף אלמאליח הב' - האמת היא שנפטר בלונדון, וכמ"ש בכ"י דרשות והספדים. גם בס' אוצר ישראל (ח"ב עמוד מט) כתב כן (הערת אחי מהר"ר יוסף נר"ו).

שם ע"ד, בערך מהר"ר יוסף בן וואליד - עיין מתולדותיו בראש ספרו שמו יוסף מהדורה שניה. וע"ע להלן (בגליון כבוד מלכים דף כא ע"ג). וראיתי את כתב היד של ספרו בדאר לבידא (בסיון תשע"ח) ביד אשה יהודיה, והיא אמרה שהספר קנוהו מערבי אחד.

בדף סב ע"א, בערך מהר"ר יוסף נסים אדהאן - ספרו על תיבת בראשית נדפס, ושמו מעשה בראשית ד' חלקים. דפוס ראשון בסוסה תרפ"ה ודפוס שני בירושלים תשמ"ו. והינם באתר היברו בוקס. ושוב ראיתי שכבר הרגיש בזה הרב המחבר ז"ל בקונטרסו כבוד מלכים שבסוף הספר (דף יב ע"א).

בדף סג ע"ג - יש להוסיף את מהר"ר יחיאל (בר משה) בוחבוט ז"ל, שמוצאו מבני מלאל (ראה בספר תורת מראכש הנדפס בשנת תשפ"א, במבוא עמוד לה ד"ה במבוא), והיה ראש השוחטים בכאזאבלאנכא ואח"כ הרב הראשי לקרית שמונה. לסוף ימיו ראיתיו שישב ללמוד בכולל בשכונת הר נוף בירושלם. על פטירתו, ראה באתר בחדרי חרדים. ראה שם גם את תמונתו.
העיד עליו מהר"ר יהודה עדס נר"ו (ראש ישיבת קול יעקב) שהיה מומחה גדול לשחיטה, ואף המליץ עליו שידריך ויסמיך לשחיטה את אברכי כולל מדרש כתר תורה טקמצ'לקו במיקסיקו. גם פתח גוף כשרות במיקסיקו לזמן מה בשם בד"ץ אור תורה עם מהר"ר אליהו חילו נר"ו (ראש כולל אור דמשק במיקסיקו). 
בתוך החודש לפטירתו הוספד במיקסיקו (במדרש לתורה ובבהמ"ד טוב).
סיפר לי הוא ז"ל:
- בקרית שמונה הוא עשה מגבית לקניית ספר תורה לכל בית כנסת בעיר, שכן כשא' מבאי בית הכנסת היה כועס היה עוזב את בית הכנסת לוקח את ספר התורה שלו והיום באים למהר"ר יחיאל לבקש ספר תורה לקרוא בו.
- בכאזאבלאנכא היה לערבים ימי מילה שנתיים שבהם היו מביאים את בניהם למתחם מיוחד למולם. והיו יהודים שרצו לאמן את ידיהם למול ולשם כך התנדבו למול שם.
- פעם היה עני עם הארץ בכאזאבלאנכא שהיו מזמינים אותו האנשים לבתיהם ולא ידע לברך ברכת המזון. הוא התבייש בזה ושילם לחכם אחד שלימדו לפחות ברכת האורח. כשהרגיש בעצמו שכבר ידע ברכה זו, בירכה בקול רם אצל אחד ממארחיו ואמר בטעות 'ויהיו מכנסיו קרועים' במקום 'ויהיו נכסיו קרובים'.
- אם מסירים הכשר ממפעל מזון בגלל שלא קיימו את כללי הכשרות אין להחזיר אחר כך את ההכשר, שכן אף שהקב"ה רוצה בתשובה, הוא דוקא שכן רק הוא בוחן כליות ולב ויודע שהאדם התחרט באמת.
- הוא נסע מארץ ישראל לבני מלאל להעביר עצמות אביו לארץ ישראל.
- הכיר את המשמ"ח אליקים, והיה תואר פניו מרשים את כל הרואהו.
- ראה עוד מש"כ בשמו להלן בגליון דף פג ע"ב.
סיפר לי הרב יצחק שרים נר"ו שבהיותו רב בעיר ס. פאולו הזמינו את מהר"ר יחיאל כדי שיעזור להם בפתיחת שחיטה ספרדית, וכשהגיע לשם התקשר אליו אדם ואיים לרוצחו נפש, וענה לו מהר"ר יחיאל בשלוות נפש שהוא מחכה לו שיבוא אליו עכשיו ונתן לו את כתובתו המדויקת.
גם סיפר הרב שמואל בטיש הלוי נר"ו שפעם פסק להטריף בהמה שגידלוה מקטנותה משפחה אחת ונקשרו אליה בחיבה, ואיימו עליו, והוא לא זז מפסיקתו.
בניו מהר"ר משה צבי בוחבוט ז"ל הרב הראשי לטבריא (ראה עליו בויקיפדיה בערכו), ויבדל"ח הרב אברהם בוחבוט נר"ו.

בדף עא ע"ג - יש להוסיף את מהר"ר יעקב קדוש מפאס. עיין עליו בפנקס המילות שלו הנדפס בירושלם תשע"ו.

בדף עד סע"א, בערך מהר"ר יצחק דילויה - וראה במה שהעיר בס' תורת משפחת דלויה (עמוד סא).

שם רע"ב, בערך מהר"ר יצחק דילויה - וראה במה שהעיר בס' תורת משפחת דלויה (עמוד מט סוף הערה סג).


בדף עו סע"ד, בערך מהר"ר יצחק בן וואליד - עיין עוד מתולדותיו בתחילת ספר שמו יוסף (מהדורה שניה) ובתחילת ספרו שו"ת ויאמר יצחק (מהדורת תשפ"ב), וראה במש"כ בס"ד בגליון שם. וראה כתובתו בס' תורי זהב (עמוד קמ).
ובשנים האחרונות בנו אוהל על קברו אשר בטיטואן.
גם שיפצו בשנים האחרונות ממשלת אנדלוסיה את ביתו (אשר במלאח בטיטואן), שבו בית הכנסת שלו ובית מדרשו.
ואמר לי המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו הוא ואחיו המו"ן שלם ז"ל בעי"ת טיטואן יע"א בש"ק פרשת תצוה תשע"ח, שהיה מצאצאי גרים. אולם לכאורה לא נראה כן ממש"כ בנו מהר"ר שם טוב בסוף הקדמתו לשו"ת ויאמר יצחק, שזכות אבותיו ותורתם יהיה בעדינו למגן וצינה. ובכתובתו הנ"ל מוזכרים אביו וסבו שהיו חכמים. וראה בס' מעשה צדיקים (סימן קכט) שכתב על מהר"ר שמואל ן' וואליד שהיה בטיטואן בסביבות שנת תקכ"ג. גם ראיתי במילילייא (מוצ"ש בהעלותך תשע"ח) כתב יד המתאר את הצדיק למשפחת ן' וואליד (מקאסטיליה) הקבור בכאריית ארכימאן (הכפר מופיע בגוגל מאפס), אלא שהראיות מתבססות על חלומות בלבד. ע"ש. גם ראה בהקדמת ספר אור לי (ד"ה ידעתי) שמזכיר את הדיין רבי משה ואליד מקראסובאזר.
ועיין בגליונות ספר מגן אבות יורה דעה (עמוד שיב) שלא נהגו לעשות לו השכבה.
גם אמר לי אז המו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו הנז', שמהר"ר יצחק בן וואליד לא היה יוצא מביתו (ששם היה בית מדרשו ובית הכנסת שלו) ביום השבת. פעם אחת יצא מביתו בשבת לבקר את בן דודו שהיה חולה, וכשחזר ראהו מהר"ר מנחם אבודרהם בדרך והזמינו לביתו, ולא רצה, אולם תפשו רבי מנחם לרבי יצחק, שכן רבי יצחק היה נמוך קומה, והכניסו לביתו בכח. והנה בבית הכנסת של רבי יצחק במקום מושבו (מצד שמאל ליד העמוד, והיום יש שם כסא יחיד) נפלה התקרה, וניצל. ומאז קראוהו לרבי מנחם 'די לוס מילגרוס' ( 'בעל הנסים' בספרדית) [ובעיקר הדין אי שרי לבקר חולה בשבת, ראה בשערי תשובה (א"ח סימן רפז) ובשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סימן לו)].
גם אמר לי אז המו"ן יוסף חיים ן' דילאך הנ"ל, ששמע שביום שבת ט' באדר שנפטר בו מהר"ר יצחק הספיק לשמוע פרשת זכור ממיטת חוליו שבקומה העליונה ואחר שעה מועטת נפטר. אולם ראיתי בהקדמת בנו מהר"ר וידאל לשו"ת ויאמר יצחק שכתב שנפטר בליל שבת. ע"ש.
ומטהו היה מלומד בניסים, עי' לעיל (בגליון דף מא ע"ג). ועוד סיפרו לי בטיטואן (בש"ק תצוה תשע"ח) שלקחו מטה זה לירושלם והיה שם בחור שנפצע בתאונת דרכים והרופאים התייאשו ממנו, והניחו את המטה לידו ונרפא, ואח"כ בא להילולא של מהריב"ו בטיטואן וסיפר ברבים את אשר קרהו. ושמעתי שמטה זה נאבד.
גם סיפרו לי אז שהילולא זו נערכת ברוב עם בשנים האחרונות כי מהריב"ו הגיע בחלום להמו"ן יצחק ן' וואליד ז"ל מאשדוד שהוא מצאצאיו ואמר לו שמדוע אינו עולה על קברו, ונסע מיד לטיטואן וכשהגיע לקבר נודע לו שאותו יום הוא יום פטירת מהריב"ו, ומאז והלאה נוסעים רבים על רברו ביום ההילולא ואף נשארים בשבת שם ומתפללים בבית הכנסת יגדיל תורה יכב"ץ שבאזור החדש.
ראה כאן פיוט שחובר לכבודו, שם גם תמונות קברו ובית הכנסת שלו.
בקובץ מן הגנזים (חלק טז) נדפסו מאגרותיו ואגרות שקיבל.

בדף עח ע"ב - אפשר להוסיף את מהר"ר יצחק אלמושנינו ממילילייא, חותן מהר"ר אברהם ביבאס מטיטואן (הנזכר לעיל בגליון דף יב ע"א), וכתב עליו נכדו מהר"ש ביבאס נר"ו בתחילת ספר דרך אמונה ח"א שהיה מלומד בנסים. ועד היום קיים בית הכנסת שלו במילילייא הנקרא בשם משפחתו (למרות שעבר למיקום חדש בגלל שניזוק ברעידת אדמה).
וראה באתר מורשת מרוקו מכתב אליו ממהר"ר יהודה ליאון כלפון.

בדף עט ע"ד - אפשר להוסיף את מהר"ר ישראל אביחצירא ז"ל, אב"ד ארפוד, המכונה בבא סאלי. ספרי תולדותיו הם: בבא סאלי, מאור ישראל. גם בנו הר"ר ברוך נר"ו כתב ספר על תולדותיו. ועיין עוד עליו בס' אגרות קודש להאדמו"ר האחרון מליובאוייטש (חלק ה סימן א'תצט), ובס' תולדות חב"ד במרוקו (עמודים 265-267), ובאתר יו-טיוב.
וסיפר לי מהר"ר יעקב זריהן נר"ו שמו"ר מהרא"מ שך ז"ל (ראש ישיבת פוניבז' ומח"ס אבי עזרי) קרא לב' מתלמידיו שהיו לפני חתונתם ואמר להם שילכו להתברך אצל מהר"י ז"ל. אחד התלמידים היה אביו מהר"ר מיכאל זריהן ז"ל, ועוד א' בחור אשכנזי. ונתן להם מהר"י שטר של לירה לכל אחד בתוך שקית, ואמר להם שישמרו אותו ויצליחו בפרנסתם.
אולם סיפר לי מהר"ר שמואל אריה לוין נר"ו, ראש ישיבת חפץ חיים בארגנטינה (בשבט תשע"ט) שמו"ר מהרא"מ שך ז"ל היה מייעץ לבחורים שלא ילכו לבקר אצל מהר"י אביחצירא ז"ל, ופעם שא' הלך, ואמר לו מהר"י הנז' שחבל שאיחר את המועד, שכן זמן קצר לפני כן היה שם אליהו הנביא, וסיפר הדברים למהרא"מ הנז' וביטל הדברים במחי יד.
וסיפר לי מו"ח הרב אשר זריהן נר"ו שסיפר לו מהר"ר אהרן מונסונייגו ז"ל (הרב הראשי למארוקו) שביקר אצל מהר"י ז"ל בארץ ישראל וערך להם סעודה, והיה שם רב אשכנזי ששאל אם המאכלים כשרים כראוי, ושמע מהר"י הנז' והקפיד באומרו שאין בודקים מן המזבח ולמעלה. אותו רב סבל הרבה צרות לאחר מכן.
וסיפר לי דודי הרב דוד ן' חמו נר"ו שאחיו ז"ל היה האחראי על המרחץ הקהילתי במכנאס, ומהר"י ז"ל היה מבקש ממנו בהגיעו למכנאס שיחליף את מי המקווה בשבילו, ופעם הגיע למכנאס וטבל והרגיש בדבר שאדם אחר נכנס לשם לפניו וקלל את האחראי קללה נמרצת, למרות שהתנצל שלא הרגיש בזה שמישהו אחר נכנס.
וסיפר לי מהר"ר מרדכי לחייאני נר"ו (רב ק"ק אור יצחק בשכונת רמת שלמה בירושלם, שהיה בילדותו שכנו של מהר"י ז"ל בתפילאלת, ושוב היה תלמידו של מהר"ר אליעזר בן דוד ז"ל בישיבת פורת יוסף, ושוב לימד שם, וגר באשדוד, והיה ראש הישיבה של ק"ק יסוד הדת בבואנוס איירס) שסיפר לו מהר"ר אליהו אברג'ל נר"ו (מח"ס דברות אליהו) שפעם הגיע מהר"ר מאיר אביחצירא ז"ל לבקר את אביו מהר"י ז"ל כשהיה גר באשקלון ולא רצה שיפתחו לו את הדלת, וכשהפציר ונכנס הכהו אביו במגבת, וכששאלו מה פשעו ענה לו שהוא קדוש וטהור אבל מכיון שנתאלמן ולא נשא שוב אשה, הוא מבקש ממנו שלא יבוא לבקרו יותר. ואח"כ נשא מהר"מ ז"ל אשה.

בדף פג ע"ב - יש להוסיף את מהר"ר מכלוף אביחצירא ז"ל, שהיה הדיין בבני מלאל ולאחר מכן אב"ד מראכש. מח"ס שו"ת יפה שעה ובספר קהלת יעקב. הרבה מפסקיו נדפסו בספר המשפטים של מראכש. וראה עליו בויקיפדיה. וסיפר לי עליו מהר"ר יחיאל בוחבוט ז"ל (מבני מלאל, שהיה אח"כ ראש השוחטים בקזבלנקה ורבה של קרית שמונה) שפעם העביר שוחט ממשרתו והגיע אותו שוחט לביתו באמצע היום עם נרות בידו באומרו שיש חושך באותו בית. מיד צוה מהר"ר מכלוף לשומו בבית האסורים, ולא הוציאו משם אלא לאחר הפצרות אנשי ביתו ובקשת המחילה ממנו.

בדף פד ע"ב, בערך מהר"ר מנחם אבודרהם - עיין במ"ש עליו לעיל (בדף עו סע"ד).

שם, בערך מהר"ר מנחם נהון - והיה בית כנסת שלו במלאח, ועי' במה שאירע בו בשו"ת ויאמר יצחק (ח"א סימן טו).

בדף פה ע"א, בערך מהר"ר מסעוד בר מימונא - גם יש קבר מהר"ר מסעוד בר מימונא בבית החיים במראכש (והוא החדר הסמוך לקברו של מהר"ר משה חליוא). בס' מצבות מראכש (עמוד רפג) יש את תמונת קברו של מהר"ר משה חליוא, ואפשר לראות מימין את קברו של מהר"ר מסעוד בר מימונא. שוב יצא לאור ספר קדושי מראכש וכתבו זאת שם (עמוד רלב). שו"ר שכ"כ גם בהקדמת ספר מצבות מראכש (דף לג ע"ב). ע"ש.

בדף פו ע"ב, בערך מהר"ר מרדכי בן שטרית - השאלה והתשובה נדפסו בתשובות חכמי מראכש (סימן א). וראה במש"כ בס"ד בגליון שם.

בדף פז סע"א, בערך מהר"ר מרדכי אצבאן הב' - ועי' בס' ספרו של בדאי (עמוד עו והלאה).

בדף צב ע"ד, בערך מהר"ר משה זאבארו - ספר תורה אחד שלו היה בטיטואן והיו קוראים בו לפעמים עד הזמן האחרון, ושוב לקחוהו להיכל שלמה בעיה"ק ירושלם ושם נגנב. וסיפר לי הגמו"ן יוסף חיים ן' דילאך נר"ו שמי שלא היה ראוי, לא הצליח להרימו לעשות בו מראה הכתב. כבד היה, וכולו עטוף יריעות בד מתחילתו ועד סופו. גם בפאס היה ס"ת א' שלו, והראני מהר"ד עובדיה ז"ל בביתו בירושלם עמוד אחד ממנו שחתכו אביו ז"ל. והראני גם את ספר מלאכת הסופר של מהר"מ זאבארו ז"ל, שהשתדל הוא להדפיסו (נדפס בירושלם תשס"א). וראה באתר בידספיריט את צילום כתב היד של הספר. ובאתר הספריה הלאומית צולמו רמזי ההלכות שהיו ברשות מהר"ר רפאל ן' צור. ובחוברת יין לבנון הנד' בברלין הזכירו את מיקומם של כתבי היד של ספר זה, ומכללם כתב יד הרב המחבר עצמו.
ומהר"ר מאיר מאזוז נר"ו כתב באתר ישיבת כסא רחמים שיש להם מגילת אסתר מנוקדת בכתב ידו של מהר"ם זאבארו. ודיבר ע"ז גם כאן. וראה באתר אשובה שבספר סנסן ליאיר למהר"מ מאזוז נר"ו (עמוד רכב) יש צילום ממגילה זו. וכן הזכיר שם שבכריכת ספר מסורת צורת האותיות יש צילום של ס"ת שלו.

בדף צח ע"ד - יש להוסיף את מהר"ר נסים רביבו ז"ל אב"ד פאריש. לאחר פרישת מהר"ר חנוך עהרענטרויא נר"ו מראשות בית הדין של לונדון (של יונייטד סינגוג) הציעו לו את התפקיד, אך הקונסיסטואר של פאריש לא אפשרו לו. 
זכיתי לראותו בבית הכנסת בפאריש בתפילת שחרית כשהוא לומד ברגעים הפנויים בספר ברכת אברהם על הש"ס למהר"א ארלנגר. 
ראה תולדותיו באתר מיי צדיק ובפורום בחדרי חרדים. וראה עוד עליו בקובץ שרידים (גליון כג) שהוציאו לזכרו. גם מהרש"מ עמאר נר"ו בספר מצוקי ארץ (עמוד רלב) כתב עליו באריכות. וכתב עליו הרב חנניה פרץ נר"ו: גאון אדיר ועילוי עצום רבינו נסים רביבו זצוק"ל אב"ד מקודש פריז בליקווד היו מכנים אותו טנק!! והיה לרבי שניאור קוטלר זצ"ל ראש הישיבה דליקווד הסכם איתו שלא ידבר בשיעור כללי אחרת אין שיעור. פעם התארח אצלו הרה"ג יצחק אזרחי שליט"א מראשי ישיבת מיר ונדהם מעוצם גאונו כאילו למד עתה את הסוגיא. אמר חשבתי שהוא בעל הבית פשוט. ואותו דבר היה עם הגאון רבי צבי קושלבסקי שליט"א ראש הישיבה שנפגש עימו ועמד משתומם על גאונותו העצומה ויותר מזה על ענותו הטהורה. ע"כ.
כשהיה לומד בישיבת סונדרלנד היה אומר את הקינות בערבית תשעה באב לאחר התפילה בפני בני הישיבה, והרב חליווה היה אומרם בספרדית.

בדף צט ע"א הביא שמות המשפחה שכבר לא קיימים במערב הפנימי - והובאו הדברים בקובץ מן הגנזים (חלק טז עמוד שמג הערה קה). ע"ש. אולם יש מהם ששמעתי וראיתי, כגון: ענקונינא (בטיטואן), בן אזרוואל, עוזיאל (בטאנג'יר), בן טאטא (בטיטואן), ברג'ילון (באלקצאר ובטיטואן), בנבשתי (במראכש), גאביזון (בטיטואן), בן טולילא, פונטי, פראנכו, בן פרץ (במראכש), בן עבד אלחק (בכאזאבלאנכא), בן בטיטו, בן עלאל, עשור, בן ראש (בצפרו ובטיטואן), בן אדיכא (בטאנג'יר), פראנקו, בן פחימא, בן קג'י סיכסו, בלייח (בתלמסאן), בן סידון. יש מהם שהשתנה קצת שם המשפחה, ששוב נקראו בשמות: פרץ, בנישתי, אזרוואל, עבדאלחק, בטיטו, בן הרוש, בן אדיבא, פחימא, בן סיכסו, בן סאדון.
והשיב על זה אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו בזה"ל: נראה שכוונת מלכי רבנן על עיר פאס בלבד. ונראה לענ"ד שכיון שראה את פנקס רשימות הנשואין משנות הת' ואילך שנמצא היום בספרית אגודת חב"ד בנ"י, וראה שם שמות כל משפחות אלו שבימיו לא היו קיימים בפאס, ועל זה התכוון ברשימה זו. כנלע"ד ברור דאל"ה כל הרשימה לא נכונה כלל. ויש להוסיף גם משפחת עראמה שעדיין קיימת והיו בסכורא והיום בארץ ישראל. ע"כ.
ועל משפחת אבן סונבאל שהזכיר הרב המחבר, ראה במה שכ' בקובץ זכור לאברהם לזכר ר' אברהם אלמאליח הנדפס בירושלם תשל"ב (עמוד מז). עש"ב [וראה במש"כ בס"ד בגליון תשובות חכמי מראכש (ס"ס יח)]. ושם הובא שבני ר' שמואל סונבאל עברו לדור במקום רחוק [ופרטי ענין היורשים הובא בשו"ת שופריה שיעקב (ח"מ סימן כז). והדברים חזרו ונדפסו בשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן לג)]. וראה בס' תורות אמת למהר"ר רפאל בירדוגו (תוספות בסדר הגט דף עד ע"ד אות נו) שהיו ממשפחה זו בפאס ובארבאט [וראה בשו"ת שופריה דיעקב (ח"מ סימן נז) על ענף המשפחה של ארבאט]. וראה בשו"ת איש מצליח (ח"ב דף תלח סע"ב) שהוזכרו משפחת סונבאל אשר בפאריש.

שם ע"ג ערך מהר"ר סלימאן אוחנא, בשם שו"ת ויאמר יצחק ח"א דף ט ע"ב שתחילתו במקנאס - שם כתב שתחילתו ממראכיש. ע"ש. והוא בסימן טז (במהדורת ירושלם תשפ"ב דף מג ע"ב ד"ה הרי).
ומה שציין עוד שם לדברי הרמ"ז בס' טובת מראה - במהדורת ירושלם תשפ"א הוא בעמ' רסו-רסז. וראה עוד בהערות שבשולי הגליון שם.

שם ע"ד ערך מהר"ר סעדיה ה"ן שעיה - הפס"ד נדפס בתשובות חכמי מראכש (סימן א). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. ובשו"ת משפט וצדקה ביעקב (ח"א ס"ס רבה) כתב עליו דברים כדרבונות על דבריו אלו. ע"ש. ושם כתב שם משפחתו בטעות ן' שמיה.

בדף קב ע"ד - יש להוסיף את מהר"ר עמרם ן' דיוואן. ראה עליו כאן בערך רבי עמרם אלבאז, ובס' אל מעין העדן. וראה כאן שמהר"ר עמרם אזולאי ז"ל נקרא על שמו כי בזכותו נולד בר קיימא.

בדף קד ע"א - יש להוסיף את מהר"ר סעדיה אדאתי. וקבור בין נאדור למילילייא במעלה ההר. ובנו על קברו בנין נאה. וראיתי שם לוח אבן קבוע בקיר הבנין חתום בידי מהר"ר דוד שלמה הכהן אב"ד מילילייא ונאדור, ובו כתוב שמהר"ר סעדיה היה מגולי ספרד. וראיתי בספר על מילילייא שהוציא לאור הרב דוד וואחנון מירושלם כמה מעשיות ותעודות השייכים לקבר זה. הוראות הנסיעה כדי להגיע לקברו אפשר לראותם כאן, וצריך לעלות בשביל עד סופו. אפשר לראות את תמונת השביל המתפתל במעלה ההר ועוד מידע כאן. לאחר זמן סללו כביש חדש המגיע קרוב יותר לקבר, וסתמו את הדרך הישנה, ראה את המיקום כאן. ואחי מהר"ר אהרן נר"ו חיבר פיוט לכבודו. סיפר לי מהר"ר סעדיה הכהן ז"ל מטיטואן (הנפטר בקאראקאס) שהוא נקרא על שמו.

בדף קח ע"ד - יש להוסיף את מהר"ר רפאל ברוך טולידאנו אב"ד מכנאס, מחבר שו"ת רבי ברוך וספר קצור שלחן ערוך. וכתבו עליו ספר ביקוד החמה, וכן את הספר קדוש וברוך. ראה תשובות ממנו בשו"ת מעלות לשלמה (א"ה סי' מח-מט). וסיפר לי מו"ח נר"ו שבא לישיבת עץ חיים בטאנג'יר שבת אחת לחזק את בחורי הישיבה ולבקר את משפחתו (כי שם למד נכדו מהר"ר עמנואל נר"ו, ונכדותיו למדו בסמינר. גם אחיינו מהר"ר אברהם עמאר נר"ו הנשוי לנכדתו תחי' לימד שם), ואכל סעודות שבת עם תלמידי הישיבה בחדר האוכל, ושר עמם זמירות שבת בנוסח מכנאס ודרש להם בדברי מוסר. גם סיפר לי שלא היו אומרים בטאנג'יר בישיבה ברכת כהנים כל יום, והוא העיר על זה, ומאז והלאה אמרו ברכת כהנים כל יום. גם עי' במה שסיפר עליו מהר"ר מאיר וולטנר נר"ו בהספדו על מהר"ר אהרן מונסונייגו ז"ל, ובמה שכתבו עליו בס' כל משאלותיך (פרשת לך עמוד נג), ובאריכות במכ"ע הדרך (במוסף התורני גליון קסג, פרשת וירא תשפ"א), ובמכ"ע המבשר (המבשר תורני גליון תרכ"ב, פרשת לך לך תשפ"א). ראה הרבה מתמונותיו כאן.

בדף קיא רע"ד - ועי' בס' מצבות מראכש (בתולדות שבראש הספר עמוד כט הערה סח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

בדף קיב ע"א - אפשר להוסיף את השד"ר מהר"ר שלם אזאווי מרבאט, הנפטר לפני שנת ת"ר. יום ההילולא שלו בכ"ט בכסלו. ומהר"ר יעב"ץ כתב אליו תשובה, והובאה בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך בת אות ג) [ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם]. כתב ידו צולם בסידור אבותינו - ברכת שלום שהוציא מהר"ר מאיר אלעזר עטיה ז"ל לזכרו. ספר תורה המיוחס לו הובא לארץ ישראל. וראיתי במלאח ברבאט (בסיון תשע"ח) את בית הכנסת שלו עומד על תלו. וידאו של בית הכנסת ראה כאן. תמונה של בית הכנסת בימים ההם כאן, ובזמן הזה כאן. יש גם בית כנסת על שמו באשדוד. כאן הובאה תמונה של בתו, אולם קשה להאמין, כי הוא נפטר לפני שנת ת"ר.
והוסיף על דברינו ר' דוד נר"ו שבס' לדוד ברוך (עמ' פא-פג) ובמבוא של רמ"א עטיה לספר חסד ואמת די אבילא כתבו עליו. ובשו"ת מגן דוד למהר"ד צבאח (בהקדמה ובסימן ז ובסימן טז ובסימן לג) כ' על בית הכנסת שלו. גם העיר: איננו שד"ר, הוא מחכמי רבאט, ומשפחת זאווי ידועה במרוקו. זה שאיננו שד"ר ברור, היה הרגל במרוקו לומר על כל קדוש שהוא שד"ר. גם תשובת היעב"ץ שנזכרה בדבריכם היא לרבי שמואל אזאווי מסאלי, ראה לשון לימודים אגרת אליו "איש היה בארץ סאלי אויב שמו".
ועל מהר"ר רבי שמואל אזאווי - ראה תשובות ממנו בס' תורת המשבי"ר (עמוד קלב ועמוד קנב).

בדף קיג ע"ג - יש להוסיף את מהר"ר שלם בן זקן. היה סגי נהור כמו אביו (כן אמר לי מו"ח נר"ו). ראה עליו באתר בחדרי חרדים.

בדף קיד ע"ב, בערך רבי שלמה חזאן - וזה מקרוב י"ל ספרו 'שלחן מלכים' ע"י מכון אהבת שלם. קבור בבית החיים בצידון, כמ"ש בויקיפדיה. ע"ש. וראה עליו עוד באתר החכם היומי. ואמר לי המו"ן שמעון בראון נר"ו שזכור לו שקבור בחלק הפנימי יותר של בית החיים. ראה תמונות מבית החיים הנ"ל משנת תשע"ט כאן. מידע נוסף על בית החיים הנ"ל ראה כאן.

בדף קכ ע"ג, בערך מהר"ר שם טוב בן וואליד - גם כתב הקדמה לספרו של אביו שו"ת ויאמר יצחק. ועי' גם בהקדמת אחיו מהר"ר וידאל לספר הנ"ל שהפליג בשבחו.

בדף קכג ע"א, בערך מהר"ר שמואל נהון - מה שכתב שראה פס"ד ממנו, כנראה הוא הנזכר לעיל (בדף קכ ע"ג בערך מהר"ר שם טוב בן וואליד). ע"ש. גם נדפסו מתשובותיו בשו"ת רבי מרדכי ן' ג'ו הנד"מ. וראה עוד מה שסיפר עליו בשו"ת רחמים פשוטים החדש (א"ח סימן ו, דף תכ ע"ב ד"ה ועוד), והדברים נדפסו לראשונה בשו"ת שושנים לדוד למהר"ד צבאח.

בדף קכה ע"א, בערך מהר"ר שמואל ישראל - סיפר לי המו"ן יוסף חיים ן' דלאק נר"ו בעי"ת טיטואן יע"א בש"ק פרשת תצוה תשע"ח, שהוא ז"ל התיר את הבונואילוס שהיו מטגנים הגויים בחנויותיהם.

כבוד מלכים בדף ו ע"ד, ערך ויאמר יצחק - הספר נדפס מחדש במהדורת צילום ע"י מהר"ר שלמה דיין נר"ו (מח"ס עטרת שלמה) בירושלם (ח"א בשנת תשל"ח, וח"ב בשנת תשל"ח). ושוב נדפס בדפוס צילום בכרך אחד ע"י הישיש הגמו"ן יעקב אריבי נר"ו (הנקרא רבי) בשנת תשע"ח. ושוב נדפס בסדר חדש בשלושה כרכים ע"י מהר"ר יהודה יתאח נר"ו (הנקרא איטח) בשנת תשפ"ב.
ויש סגולה בדוקה ומנוסה לכל צרה שלא תבוא שייסדה מהר"י יתאח הנז', והיא ללמוד בס' ויאמר יצחק סימן אחד ולהדליק נר לכבוד הרב המחבר ולהתפלל על הצרה. ועי' בס' תנא דבי רבי אלעזר למהרא"ח איפרגן נר"ו (דף רצג ע"ב אות יח) שכשמזכיר מדברי תורתו של הצדיק הוא כאילו משתטח על ציונו ממש.

בדף יא ע"ג, בערך מי מנוחות - נדפס בשנת תרס"ה, וחלק שני נדפס בג'רבא תש"ב, ועוד חלק מספרו זה נדפס בכאזאבלאנכא תשכ"ט, והרב המו"ל קראו בשם 'רב פנינים' (כמו שביאר בהקדמה).

בדף יט ע"ג - יש להוסיף בתחילתו ספר רב פנינים, עי' במש"כ לעיל בגליון דף יא ע"ג.

בדף כא ע"ג, בערך שמו יוסף - נדפס לראשונה בירושלם תרס"ז, ושוב בירושלם תשל"ו. ואמר לי אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו ששוב יצא לאור בשני כרכים.

בדף כג ע"א, בערך תורת אמת - צ"ל תורות אמת, ונדפס במכנאסא תרצ"ט.