שם הספר: ביאור מהרא"ח חלק ג
מחבר: רבי אלעזר חזן
דפוס: פנמה תשע"ט[גליונות אלו נדפסו ברובם בקובץ תורת אהל אברהם (עמוד סה והלאה)].
בשער הספר שורה ו - צ"ל שהשמיט הגאון הנזכר.
שם שורה יב - צ"ל על הש"ע והרמ"א.
שם שורה יח - צ"ל דעוב"י מראכש (וכן יש לתקן בכריכת הספר).
שם שורה כב - צ"ל על ידי מכון.
בתוכן הענינים עמוד א סימן רכז - צ"ל ושליח שטעה ואחים שחלקו וטעו.
שם סימן רלא שורה ב - צ"ל ועל השערים.
שם סימן רמא - צ"ל דבר שאינו מסוים.
עמוד ג סימן רצ - צ"ל וכל משפטיו.
עמוד ד סימן שז - צ"ל או השכיר.
עמוד ו סימן שנט - צ"ל נקרא גזלה ואיסור לא תחמוד ולא תתאוה.
עמוד ח סימן תכו - צ"ל בגופו בין בממונו.
בגוף הספר דף א ע"ב אות ב - כן הוא בסמ"ע (אות ג).
דף ב ע"ב סוף אות ד - עי' בלחם משנה (ריש פי"ב מהלכות מכירה) ובבאר הגולה (אות ז) ובחידושי רבי העשיל מקראקא ובט"ז (סעיף ג) ובקצות החושן (אות ב). ובקצות החושן שם הביא דעת רבינו יהודה דס"ל כמ"ש הרב המחבר בדעת מר"ן. וכן הביא דבריו בתוספות רבינו פרץ (ב"מ מט ע"ב). וכ"פ בס' חפץ נחמד וגנת ורדים (הנדפס בספר תורת מראכש שי"ל בשנת תשפ"א, סימן ב אות ג).
שם אות ה - וכ"כ בס' תורת המשבי"ר (עמוד תקנג סימן ב). ע"ש. ובהגהות רעק"א כתב בשם שו"ת לחם רב (סימן רכו) שאם אין תגרים בעיר, אע"פ שהיה שהות לשלוח לעיר אחרת שיש בה תגרים, לא אמרינן דמחל. ובט"ז כתב שאם לא מצא תגרים בעיר, מתחיל השיעור של שיראה אחר שבאו התגרים.
דף ג ע"א אות ו בשם הב"ח - גם הביאו בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אונאה אות ב). והוא דלא כט"ז (ד"ה היה). ועי' בקצות החושן (אות ד) ובנתיבות המשפט (ביאורים אות ד) ובדברי הרב המחבר להלן (אות יד).
שם אות ז בשם הש"ך - ראה עוד בפתחי תשובה (אות ב), ובכסף הקדשים, ובשו"ת רבי דוד צבאח (דף קפב ע"א ד"ה תשובה ודף קפד ע"ב ד"ה גם), ובשו"ת נכח השולחן למהרח"מ לבטון (בחי' הש"ע שבסוף הספר סימן רלב ס"ג ד"ה וראיתי). ובהגהות רעק"א ציין בזה למש"כ בספר בית מאיר. ודבריו הובאו בפתחי תשובה שם.
שם בשם הרב משחא דרבותא - אולם בפתחי תשובה (אות ב) הביא בשם הרב משכנות יעקב שהביא דברי הש"ך בנידונו שהיה יותר משתות. ולדברי הרב משחא דרבותא יש ליישב פסקו של הרב עמודי אור שהשיג עליו בפתחי תשובה שם.
שם בשם מוהרימ"ט - ראה בפתחי תשובה (אות ב) שכתב שיש בזה מחלוקת.
שם בסוף דבריו - וראה עוד במש"כ הרב המחבר להלן (סימן רלב אות ד), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ע"ב אות ט - ועי' בט"ז שחלק על זה. ובנתיבות המשפט (חידושים אות ח) הביא דעת שניהם.
שם אות י - ובפתחי תשובה (סוף אות ב) הביא בשם הרב חות יאיר שאפילו טעם כל דהו שנותן הלוקח על ששתק בשעת לקיחתו או בשעה שנודע לו מהני.
שם אות יב - ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אונאה אות ב) הביא המחלוקת בזה. ועי' בפתחי תשובה (אות ד).
דף ד ע"א אות טו - וראה בנתיבות המשפט (ביאורים אות ו).
שם ע"ב אות טז - וראה בפתחי תשובה (אות ה).
דף ו ע"א אות כ - ובנתיבות המשפט (חידושים אות טז) כתב כדברי הסמ"ע. ובב"י (אות יח) כתב כדברי הלבוש.
שם אות כא - וכ"כ בנתיבות המשפט (חידושים סוף אות יח).
דף ז ע"א אות כד - גם בהגהות רעק"א הביא דברי מהרשד"ם. ע"ש. ובחכמת שלמה ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך חליפין אות ג) הביאו דברי הרדב"ז. ע"ש. וראה בפתחי תשובה (אות יב), ובספר המפתח על הרמב"ם (ריש פי"ג מהלכות מכירה ד"ה שזה).
שם אות כה - ועי' בנתיבות המשפט (סימן קצה חידושים אות ז) שהביא בזה מחלוקת הסמ"ע והש"ך. גם הרב המחבר לעיל (סימן קצה אות ו) הביא מחלוקת זו. ע"ש. וראה בבאר הגולה כאן (אות ע) שכתב הטעם שהכלי מתקיים יותר מפירות. וכ"כ בפרישה (כאן אות כג). ועי' בקצות החושן (סימן קצ אות ג).
שם אות כו שורה ב 'אפילו שמו הכלים קודם המכירה' - וכ"כ בנתיבות המשפט (חידושים אות ב). ובפתחי תשובה (אות יב) כתב שרבים חולקים על זה. ע"ש. ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך חליפין אות ג) הביא המחלוקת בזה. ועי' בחי' חתם סופר.
שם ע"ב אות כז 'דה"ה ביטול מקח אין בו' - וכ"כ בפתחי תשובה (אות יג) ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך חליפין אות ו) בשם הרדב"ז.
שם בסופו 'אבל מום יש בו' - וכ"כ בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן קטו ד"ה תשובה) שדבר פשוט הוא. וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך חליפין אות ו). ע"ש. ובפתחי תשובה (אות יג) הביא דברי הפוסקים בזה.
שם אות כח בשם מהר"א פינטו - ועי' בפתחי תשובה (אות יב) ובחכמת שלמה. ובספר המפתח על הרמב"ם (ריש פי"ג מהלכות מכירה) ציין בזה גם לס' לחקרי הלכות (ח"ב סימן רמה).
שם בסופו - ועי' בחי' חתם סופר ובפתחי תשובה (סוף אות יב) כיו"ב.
שם אות כט - ועי' במחנה אפרים (דיני אונאה ס"ס ח). והו"ד בס' הליקוטים על הרמב"ם, ושם ציין בזה למש"כ בס' קרית מלך רב.
דף ח ע"א אות ל - אולם הב"ח (סוף אות כו) כתב שאם הוא בכדי שאין הדעת טועה הוי מתנה. ע"ש. ועי' בש"ך (אות יג).
שם אות לא שורה ב - צ"ל שם אין.
שם שורה ד - צ"ל סימן יד. וכן הובא בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אונאה אות יד). וכ"כ בס' חפץ נחמד וגנת ורדים (הנדפס בספר תורת מראכש, סימן כט).
שם ע"ב אות לב - לכאורה זו היא מחלוקת הרמ"ה והרא"ש שהביא רבינו הטור (סעיף כט) הלקח ואינה או נתאנה. וראה בב"י שגם ר"ת עומד בשיטת הרמ"ה. ועי' בהגהות רעק"א.
שם אות לג 'מלשון זה משמע' - וכן דייק בהגהות רעק"א. וכמ"ש במש"כ בס"ד באות הקודם בגליון.
שם אות לד - וכתב בב"י שהרא"ש בתשובה האריך לתת טעם לדבר.
דף ט ע"א אות לו - וראה עוד בקצות החושן (אות י), ובנתיבות המשפט (חידושים אות כה), ובדברי הרב המחבר להלן (אות מח).
שם בהערת הרב המגיה אות ו 'הרב המשבי"ר' - בספרו דברי משה (סימן טז). ודבריו חזרו ונדפסו בס' תורת המשבי"ר (עמוד תקנב). ע"ש.
שם אות ז 'בשם היעב"ץ' - וכ"כ בשמו בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אונאה אות ל). ע"ש. וכן פסק עוד שם (ערך סרסור אות ו). וע"ע שם (ערך אונאה אות ז), ובס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קסו ד"ה סרסור בענין).
ומה שכתב בשם מהר"ף בירדוגו - כן הוא בספרו שו"ת נפת צופים (ח"מ סימן רצה).
דף י ש"ע סעיף כו שורה א - צ"ל וגוי אין. וכ"ה בביאור מהרא"ח (אות מ).
דף יא ע"א סוף אות מב - ובשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן רצו) כתב דהמע"ה. ע"ש. ועי' בפתחי תשובה (אות יח).
שם אות מג שורה ב 'וה"ה אם התאנה מוכר' - ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך נושא ונותן באמונה אות ג) הביא תשובת מהרר"פ בירדוגו (סימן רנט) שחלק על זה. וה"ד בספר שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קנו ד"ה נושא הא'). ועי' במש"כ בס"ד בגליון ספר ציון במשפט שם.
שם - צ"ל ויותר משתות.
שם שורה אחרונה - וכ"כ בשו"ת רבי דוד צבאח (חידושי דינים אות יח) בשם מהר"ש צרור. וכ"כ בבאר היטב (סוף אות לז) בשם האחרונים [ובהגהות אמרי ברוך (על הש"ך סקי"ז) השיא דברי הרב באר היטב לענין אונאה בקרקעות]. וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אונאה אות כה) בשם האחרונים. ועי' בכסף הקדשים (ד"ה ואם מכר).
שם ע"ב שורה יב - צ"ל אלף ושני דינרים
שם בהערת הרב המגיה אות י - וכ"כ בס' תורת המשבי"ר (דף תקנד רע"ב) בדעת מר"ן בש"ע (להלן סעיף כח). ע"ש. וכ"כ בשו"ת רבי דוד צבאח (חידושי דינים אות יח) בשם מהר"ש צרור. וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אונאה אות כה וערך נושא ונותן באמונה אות ב). ע"ש. והו"ד בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קנו ד"ה נושא הב'). ועי' בכסף הקדשים.
שם אות יג - וכ"כ בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן קטו). וכן נראית דעת מהרח"מ לבטון בשו"ת נכח השולחן (בחי' הש"ע שבסוף הספר). וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך נושא ונותן באמונה אות א) בשם הרב חוט המשולש. וכ"כ עוד (בערך אונאה אות כה) בשם באר היטב (אות לז). אולם בבאר היטב הביא רק דברי הש"ך הנז' בדברי הרב המחבר שצריך להתיישב למעשה. וע"ע בשו"ת דלי בפסקייא שהביא דברי הש"ך בלי להזכיר סוף דבריו שצריך להתיישב למעשה.
ובהגהות אמרי ברוך כתב דלהך דיעה שמוזכר לעיל בסעיף ד' דאף המאנה יכול לחזור בו א"כ הוי כלא נמכר כלל. ע"ש. ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות יט) ובפתחי תשובה (אות יח) ובחכמת שלמה מש"כ בזה.
שם אות יד - וכ"כ בשו"ת רבי דוד צבאח (חידושי דינים אות יח) בשם מהר"ש צרור ושכ"כ הרש"ך. וכ"כ בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן קטו), ושכ"כ מהריט"ץ ומהר"מ גאלאנטי. וכ"כ בהגהות רעק"א בשם האחרונים. וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אונאה סוף אות כה) בשם האחרונים. וכ"כ בפתחי תשובה (אות יט) בשם שו"ת גליא מסכת (סימן י). ע"ש.
שם אות טו - וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אונאה אות כח) בשם מהר"י ן' מלכא. וציין בטעם הדבר לדברי מוהרימ"ט הנז' בדברי הרב המחבר. וראה במש"כ בס"ד בגליון שם.
דף יב ע"א שורה ט - צ"ל ואיני משקר. וכ"ה בב"ח.
שם ע"ב אות מו, שחזקות אין בהם אונאה - ועי' בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן רצז) שביאר הטעם.
דף יג ע"א אות מח - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (או' לו-לז), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ע"ב אות נב - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות כ).
דף יד ע"א אות נה בשם מהרי"ט - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות לז ד"ה ועיין).
דף כא סע"א - גם בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קיג ד"ה כלל על) הביא דברי הרב ברית כהונה שהשלחן ערוך נכתב לאחר בדק הבית. ע"ש. וכ"כ בס' הליכות עולם למהר"ע יוסף (ח"א עמוד קנו) בשם האחרונים. ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון להלן (דף עט ע"ב אות יט).
שם ע"ב סוף אות ד - גם בתשובות חכמי מראכש (סימן יא ד"ה מצד) הובאו להלכה דברי הרב פרח מטה אהרן (סימן טל) אלו.
שם בהערות הרב המגיה אות כג ציין לשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן כט) - ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם, ציין לדברי הרב המחבר בכמה דוכתי לגבי סתירת דברי מרן מדבריו בכסף משנה לדבריו בבית יוסף - יש להוסיף את דברי הרב המחבר לעיל (סימן קפג אות כד). ועי' במש"כ בס"ד בגליון להלן (דף עט ע"ב אות יט). ועי' בקונטרס בית נאמן (גליון שנט הערה ב) שביאר שמר"ן התחיל בחיבור הכס"מ לפני הב"י והש"ע, ולאחר שסיימם גמר את חיבור הכס"מ.
דף כה ע"א אות ב - וראה במש"כ בס"ד בגליון ספר תקנות חכמי מראכש (פתח דבר עמוד א).
דף כו ע"א ד"ה אין - וכ"כ עוד הרב המחבר לעיל (סימן ב אות ד). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ע"ב ד"ה אם - וכן פסקו בתשובות חכמי מראכש (סימן כא דף נז סע"א).
דף כז ע"ב סוף שורה ב מלמטה - צ"ל על שם רי"ו. וכן הוא בבאר הגולה.
דף כח ע"א סוף אות ד - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (סימן רכז סוף אות ז), ובשו"ת רבי דוד צבאח (דף קפה ע"ב ד"ה ומה שפסקו).
ודברי הרב כנסת הגדולה הובאו גם בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אין אות לה ד"ה עוד, וערך מום אות ט ואות יב). ע"ש. וע"ע בספרו שו"ת הלכה למשה (ח"מ סימן מה ד"ה אלא דכד). ועי' בדרכי משה (אות א) בשם רבינו יוסף ן' מיגאש שגם הוא כתב בנידונו שיש לו לישבע.
שם סוף אות ו - וכ"כ בהגהות רעק"א בשם הרב מחנה אפרים (הלכות אונאה סימן ה). גם בשו"ת נכח השלחן למהרח"מ לבטון (בחי' הש"ע שבסוף הספר בסוף הסעיף) ציין לדברי הרב מחנה אפרים, וכתב שכ"כ הריטב"א גבי ביטול מקח (ואגב אציין שיש ט"ס בשו"ת נכח השלחן שם במהדורת ירושלם תשס"א, והוא בדף שלא ע"א ד"ה שם אבל, בשורה ב, שאת הפסיק יש להעבירו לפני תיבת כן). וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מום אות יג) בשם הרב מחנה אפרים בשם הריטב"א. ועי' בפתחי תשובה (אות א).
שם ע"ב, בדברי הרב משנה למלך - וראה עוד בנתיבות המשפט (חידושים אות ה), ובחכמת שלמה, ובשו"ת רבי דוד צבאח (דף קפד ע"ב ע"א ודף קפה ע"א ד"ה הגם), ובשו"ת בן אברהם למהרח"א אישטרושה (ח"מ סימן י), ובשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן קיג), ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מום אות ט), ובספרו שו"ת הלכה למשה (ח"מ סימן מה), ובהגהות אמרי ברוך (סימן רלב ס"ה), ובספר חפץ נחמד וגנת ורדים (הנדפס בספר תורת מראכש שי"ל בשנת תשפ"א דף קמג ע"א אות לו ד"ה תשובה), ובשו"ת דלי בפסקייא (סימן טז דף קפא סע"ב והלאה), ובשו"ת דברי צדק (א"ה סימן יז). וראה בקובץ מעשה המשפט (גליון נא עמוד א) שלא זכר דברי הרב משנה למלך וסיעתיה.
ובדברי מהריט"ץ סימן קה - ראה בפתחי תשובה (אות א) שהביא כן בשם מהריט"ץ סימן רכה. ע"ש. ומש"כ בהגהות רעק"א שכ"כ בשו"ת מהרי"ץ סימן רכה. ע"ש. כנראה הכוונה לשו"ת מהריט"ץ וכנ"ל. ושו"ר שכן תיקנו בדברי רעק"א על הרמב"ם הוצאת פרנקל (פט"ו מהלכות מכירה ה"ג). ומש"כ בס' ציון במשפט ובשו"ת הלכה למשה הנ"ל בשם מהריט"ץ סימן רכח, ט"ס הוא וצ"ל רכה. ושם ציין שראה פס"ד לרבני מראכש שפסקו כמהריט"ץ דלא כהסמ"ע. וראה בשו"ת נכח השולחן למהרח"מ לבטון (בחי' הש"ע שבסוף הספר) שדן בארוכה בב' תשובות מהריט"ץ הנ"ל. וראה עוד שם בגוף הספר (ח"מ סוף סימן י, בדפוס ירושלם תשס"א דף קלו ע"ב).
ובדברי הרב פני משה בענין אם לקחה אדעתא לשולחה למדינה אחרת - ראה עוד בכסף הקדשים (ד"ה אם) בענין אם ממהר לצאת לדרך.
[רוב הערה זו נדפס בקובץ מעשה המשפט (גליון קלט דף ב ע"ג)].
שם שורה טו - צ"ל ומור"ם כן.
דף כט בש"ע ס"ז - ראה בדברי הרב המחבר לעיל (סימן רז אות נג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם בביאור מהרא"ח אות ח - ועי' בשו"ת רבי דוד צבאח (דף קפג ע"א) ובשו"ת נכח השלחן למהרח"מ לבטון (ח"מ סימן י ד"ה עוד הא', בדפוס ירושלם תשס"א עמוד קכז).
דף לב בש"ע סי"ט - ראה בדברי הרב המחבר לעיל (סימן עה סוף אות יט) מש"כ ע"ד הש"ך (אות טו), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף לג ע"א אות ט - ועי' בשו"ת נכח השלחן למהרח"מ לבטון (ח"מ סימן י ד"ה ואיך, בדפוס ירושלם תשס"א דף קלו ע"א).
שם אות י - ועי' בפתחי תשובה (אות י).
דף לד ע"א שורה ב - צ"ל אות פ.
דף לה ע"א סוף אות ג - וכ"כ בהגהות אמרי ברוך, ובפתחי תשובה (אות ב) בשם הרב ושב הכהן. ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות ד), ובשו"ת נכח השלחן למהרח"מ לבטון (ח"מ סימן י ד"ה והנה, בדפוס ירושלם תשס"א דף קלא ע"ב), ובשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן קטו).
דף נ בדברי מור"ם ס"ח דספרים לא מיאש מינייהו - ועי' בביאור מהרא"ח להלן (סימן רנט אות ו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף נז ע"א אות א - כ"כ בסמ"ע (אות ד).
שם אות ג - כ"כ בסמ"ע (אות ה).
שם ע"ב אות ד - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מחילה או' ט-י) ובספרו תורבץ החצר (ערך מחילה אות א).
דף נח ע"ב אות ט - ועי' בשו"ת משפט החושן למהר"ש בארי נר"ו (סימן ה הערה ג).
שם בסופו - צ"ל ס"ק יב.
דף נט ע"א אות יב - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (אות ט) ובנתיבות המשפט (חידושים אות ז) ובכסף הקדשים ובהגהות רעק"א (ס"ב ד"ה חפץ).
שם ע"ב אות יג - ועי' בפתחי תשובה (אות ד) ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מחילה אות א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם אות יד - ועי' בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (סוף עמוד קכה).
דף ס ע"א אות טו - וכ' בתשובות חכמי מראכש (סימן ו ד"ה אחר, דף ז ע"א) שדנין בכל המערב דהלכה כי"א בתרא. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. ועי' בכסף הקדשים (סימן רט ס"ב) מש"כ ע"ד הט"ז.
דף סא ע"ב אות כא - ובהגהות רעק"א הביא דברי הרב המגיד והרב משנה למלך. ובבית יוסף (סעיף י) הביא דברי הרב המגיד. וכיו"ב מצינו שדנו בענין הנשבע שלא יראה את אחיו ומת אחיו, אי שרי לו לראותו לאחר מיתתו. ועי' בריש תשובות הגאונים שערי תשובה (הוצאת הרב זאב וולף לייטר).
דף סב בהערות הרב המגיה אות ו - צ"ל סימן רז אות כה וסימן רט אות לא.
שם אות ז - צ"ל ס"ק ח.
דף סג ע"א אות ל - ועי' בפתחי תשובה (אות יא).
שם אות לא - ועי' בתשובות חכמי מראכש (הנדפס בספר תורת מראכש שי"ל בשנת תשפ"א, סימן קלו), ובקצות החושן (אות ח), ובפתחי תשובה (או' יב-יג), ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך תנאי אות יט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם. ודברי מהרי"ט שהובאו בקצות החושן, הוזכרו גם בהגהות רעק"א. ע"ש.
דף סד ע"ב שורה ח, בלישנא דעל תנאי - גם בנתיבות המשפט (ביאורים אות יא) הביא דברי מר"ן בית יוסף בזה.
דף סה ע"א סוף אות לו - ועי' בהגהות רעק"א (שבשלחן ערוך הבהיר) שהביאו ממש"כ הוא ז"ל בכו"ח בשם הרד"ך דספיקא הוי.
שם ע"ב אות א - וכ"כ בשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן כו ד"ה וסמוך).
דף סו בהערה י - צ"ל ס"ק ט"ז.
דף סז ע"ב סוף אות ח - וכן פסק בשו"ת יחוה דעת (ח"ז סימן רא-רב). ע"ש. ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מתנה אות עא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף עו ע"א אות ב - ועי' בפתחי תשובה (אות א).
שם ע"ב - לפני אות ד יש לציין ששייך לסעיף ב.
שם בדברי הרב המגיה אות יז שורה ג 'ובסימן רט ס"ק י' - ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
דף עח ע"א סוף אות י - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות ה וביאורים אות א) ובפתחי תשובה (אות ד).
שם ע"ב סוף אות יד - ועי' בט"ז ובנתיבות המשפט (חידושים אות ז).
דף עט ע"א סוף אות יח - וראה בהגהות רעק"א (בסוף הסימן) בשם הרב נימוקי יוסף דהיינו דווקא אם שתק לאחר מיתה. ועי' בקצות החושן (אות ד) שכ' שהוא מחלוקת ראשונים. וכתב על דבריו בנתיבות המשפט (חידושים אות יב) שהעיקר כדברי הרב נימוקי יוסף.
שם ע"ב סוף אות יט - וזה דלא כמ"ש בבדק הבית (סעיף יג) שאין טעם לדברי הרמב"ם בזה. וכבר העירו בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות כד הב') ע"ד מר"ן בבדק הבית מדבריו בכסף משנה. והנה ממה שבשלחן ערוך הביא להלכה דברי הרמב"ם, נראה דאזיל בתר סברתו בכסף משנה. וראה בדברי הרב המחבר לעיל (דף כא ע"א) שמצינו שמר"ן תיקן דבריו בשלחן ערוך כפי דבריו בבדק הבית, והכסף משנה קדם להבית יוסף. וצ"ע בנ"ד אם אפשר לומר כן, שכן אי הכי בכסף משנה יישב דברי הרמב"ם, ושוב בבדק הבית מיאן ביישוב זה, ולאחר מכן בשלחן ערוך חזר להסכים למה שיישב בכסף משנה. ואולי למרות שמיאן בבדק הבית ליישב דברי הרמב"ם, עדיין פסק כדבריו ולא סמך לפסוק להלכה ע"פ קושייתו.
דף פ ע"א אות כא שורה ה 'בדרישה' - אות יג. וכ"כ בסמ"ע (סוף אות כב) בדעת הרמב"ם. וכן הוא בבית יוסף (סוף סעיף יג). וכ"כ בביאור הגר"א (אות יט).
שם ע"ב סוף אות כג - וכמו שביאר הרב המחבר לעיל (אות כב). וראה במש"כ בס"ד בגליון שם.
דף פא ע"א סוף אות כה - וכ"כ בנתיבות המשפט (חידושים אות יב וביאורים אות ו). ועי' בביאור הגר"א (אות כא).
שם אות א - ודברי הש"ך הובאו בנתיבות המשפט (חידושים אות א).
שם אות ב דאף שעבר זמן רב אזלינן בתר אומדנא - ועי' בהגהות רעק"א שכתב דלא כן.
דף פב ע"א סוף אות ד - כ"כ בסמ"ע (אות א).
שם אות ה - ובנתיבות המשפט (חידושים אות ב) כתב כדברי הסמ"ע.
שם אות ו שורה ב - ועי' בהגהות רעק"א ובהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות ב).
דף פג ע"ב שורה ו בסוגריים - ועי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות טז הב').
דף פד ע"א אות יג - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות ח).
שם סוף אות יג - דברי הסמ"ע הביאם הרב המחבר להלן (אות יז).
שם ע"ב אות יז - ועי' בדברי הרב המחבר (לעיל אות יג).
דף פה ע"א סוף אות יח - ועי' בהגהות רעק"א ובנתיבות המשפט (ביאורים אות ב).
דף פו ע"ב סוף אות כז - ובהגהות רעק"א הביא דברי הלח"מ. וציין לתשובת הראנ"ח (סימן כח [מהדורת ירושלם תש"כ דף קפ סע"א]). וכן בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מתנה אות מו) הביא להלכה דברי הלח"מ. וכן הוא גם בספרו תורבץ החצר (ערך מתנה אות יד). גם בנתיבות המשפט (ביאורים אות ד) הביא דברי הלח"מ, אולם כתב שנראה שהעיקר כהסמ"ע.
דף פז ע"א אות ל - ועי' בש"ך (אות ט) ובהגהות רעק"א ובקצות החושן ובנתיבות המשפט (ביאורים אות ה).
שם אות לא - ועי' בפתחי תשובה (אות ג) ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך יתומים אות יט) ובספרו תורבץ החצר (ערך יתומים אות ו).
שם ע"ב אות לב - וכן הוא בסמ"ע (אות כד).
דף פח ע"א בדיבור הא' - דברי הרב חיים שאל הובאו להלכה בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מתנה אות סח) ובספרו תורבץ החצר (ערך מתנה אות כא).
שם ד"ה מפרנס - וכ"כ בפתחי תשובה (אות ג) בשם שו"ת רעק"א (סימן קמז).
דף צ בהערות הרב המגיה אות כג - צ"ל צריך לומר צ'.
שם בסופו - ועיין בדברי הרב המחבר שם (אות כה) ובנתיבות המשפט שם (ביאורים אות ו ד"ה ועסמ"ע) ובפתחי תשובה שם (אות ח).
דף קא ע"א אות מד - וכ"כ עוד הרב המחבר ז"ל בתשובה שנדפסה בשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן ל). וע"ש בדברי הרב המגיה. ובשו"ת ויאמר יצחק (ח"מ ליקוטי דינים ריש מע' הא') הביא ג'ם הו'א דברי הרב המבי"ט. ע"ש. וראה בשו"ת הרשב"א (ח"ב סימן לו) דמוכח דלא כהמבי"ט. ושו"ר שכן העיר הרב המגיה בשו"ת הרשב"א הוצאת מכון ירושלם (שם אות א). וראה בפתחי חושן על קנינים (מהדורה שניה פ"ט הערה כד).
דף קכו ע"ב - ועי' בשו"ת יביע אומר (ח"ה ח"מ סימן ה אות ז).
דף קלג ע"א סוף אות לח - ובשו"ת יביע אומר (חי"א ח"מ סימן יז) כתב שיכול לומר בזה קים לי כדעת מור"ם. ע"ש. אולם להסמ"ע שכתב שדעת מר"ן דלא כמור"ם אי אפשר לומר כן למאי דקיימא לן דלא אמרינן קים לי דלא כמר"ן. ואולי דייק הרב יביע אומר מדברי הסמ"ע שממה שלא כתב מור"ם בלשון יש אומרים מוכח דס"ל דמר"ן לא פליג עליה. ויש לדחות שמצינו בכמה דוכתי שמור"ם לא כתב לשון יש אומרים למרות דפליג על מר"ן.
דף קלה ע"ב אות מז - ועי' בשו"ת כפי אהרן למהר"א עזריאל (ח"א ח"מ סימן יג דף קנז ע"ג) ובשו"ת יחוה דעת (ח"ז סימן רא סד"ה אחרי).
דף קמה ע"א סוף אות ה - וכ"כ עוד הרב המחבר לעיל (סימן רי אות ז). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
דף קמח ע"א אות ב - וכ"כ מהרר"מ אבן מוחא בתשובתו שנדפסה בשו"ת פרדס רימונים (ח"מ סימן י) ובשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן לב). ע"ש. ועי' בשו"ת חיי עמרם (ח"מ סימן ז), ובשו"ת חדות יעקב למהר"י עדס (ח"מ סימן ח עמוד רנג), ובפתחי חושן על קנינים (מהדורת תשע"ו פרק כא הערה ה).
דף קנ שלחן ערוך סוף סעיף א - יש למחוק את הפסיק.
שם ע"א אות א - וכ"כ בבאר היטב (אות א). ובט"ז כתב ע"ד הסמ"ע דאישתמיטתיה דברי הרב נימוקי יוסף. ע"ש. והש"ך (אות א) כתב בשם שאר הראשונים שאע"ג שהחזירה לאחר יאוש עובר בכולן. וכ"כ בבאר היטב (אות ב). ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות א). אולם בבית יוסף לא הביא כי אם דברי התוס' שכתבם להלכה בשלחן ערוך.
שם ע"ב אות ב - וכ"כ בסמ"ע (אות ב), וכתב שהוא דלא כהרב עיר שושן דמיד שכוון לגוזלה עבר עליו וא"א לתקנו.
דף קנא ע"א סוף אות ג - וראה במש"כ בס"ד בגליון ספר חידושי רבי רפאל חיים בן עטר (דף קע ע"א).
שם סוף אות ד - וכן הוא בבית יוסף (סעיף ו) מדברי הש"ס (בבא מציעא כד ע"ב).
שם ע"ב סוף אות ה - ועי' בדרכי משה (אות ב) ובקצות החושן (אות ג) ובהגהות אמרי ברוך (סעיף ה) ובפתחי תשובה (אות ב). ודברי הש"ך הביאם הרב המחבר להלן (אות ח).
והנה בבאר היטב שהזכיר הרב המחבר ציין בלבד לדברי שו"ת צמח צדק. וגם בהגהות רעק"א ציין לדבריו. ע"ש.
שם אות ו - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (סימן שסח אות ב) ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אבידה אות י וערך יאוש אות א ואות ג וערך ספר אות ה ואות ו) ובספרו תורבץ החצר (ערך אבידה אות ה וערך יאוש אות ב והלאה) ובס' מגן אבות חושן משפט (סימן שנו ס"ג) ובשנתון אסופות (ח"ז עמוד שפא).
ומה שכתב בס' ציון במשפט הנ"ל (ערך יאוש אות א) לציין לדברי שו"ת הרשב"ש סימן מו [וכ"כ עוד בס' תורבץ החצר הנ"ל (ערך יאוש אות ב)], ט"ס וצ"ל מז.
ומה שהביא הרב המחבר בסימן שסח הנ"ל מספר חוט המשולש, הנה שם כתב שהבעלים התייאשו מדמי הספר כפי מה שמשערים הגויים, אבל לא התייאשו מההבדל בערך הספר כפי שוויו האמיתי. ובשו"ת בית יהודה (ח"ב סימן סו) שהביא שם כתב עוד בזה. וראה באוצר עיונים על בבא קמא שבש"ס מתיבתא (מערכה מ ריש סימן ז) שהביא דברי הרוא"ח בענין אם יאוש מועיל על חלק מהחפץ בלבד. ואולי אפשר לחלק דשאני שלל מלחמה כמו שביאר בחוט המשולש שם וחיליה מדברי הרשב"א.
ואפשר לומר שלפי מה שכתב בספר חוט המשולש מבוארים דברי התוס' (בבא בתרא מד ע"ב ד"ה דלא) שכתבו שאפשר להקנות בקנין אגב על סמך החלק שיש לכל אחד מישראל בארץ ישראל, ואף שנכבשה על ידי האומות, מ"מ קרקע אינה נגזלת (ועי' בס' תורי זהב - ביאור הכתובה סוף עמוד עב). והקשה הרב קובץ שיעורים (בבא בתרא סימן קצב) שכיבוש מלחמה קונה. ע"ש. ולפי מה שכתב בס' חוט המשולש אפשר ליישב שהאומות מחשיבים את ארץ ישראל ככל הארצות, ולכן הם אינם קונים את שוויה האמיתי, כי אם מה שלפי דעתם הוא השווי.
שם אות ז - ועי' בהגהות רעק"א שכתב שיש לדון בזה טובא עפ"ד הרמב"ן במלחמות (בבא מציעא דף יד ע"ב מדפי הרי"ף). וראה עוד בקצות החושן לעיל (סימן רנט אות א) ובנתיבות המשפט (שם אות א) מה שכתבו בדברי הרמב"ן. ועי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (סימן רס אות יז) מש"כ ע"ד הקצה"ח.
שם אות ח - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (אות ה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף קנג ע"א סוף אות טו - ועי' בט"ז ובנתיבות המשפט (אות ג).
דף קנד ע"א סוף אות א - ועי' בט"ז ובהגהות רעק"א ובנתיבות המשפט (אות א) שהשיגו ע"ד הסמ"ע.
שם אות ב - ועי' במה שביאר בנתיבות המשפט (אות ב).
שם אות ג - הדברים אינם מובנים. ועי' בש"ך שם מש"כ בזה. וע"ע בנתיבות המשפט (אות ג).
שם ע"ב אות ו - ובנתיבות המשפט (אות ד) כתב שה"ה ברוב נכרים.
שם אות ח - ועי' בנתיבות המשפט (אות ה).
דף קנה ע"ב שורה א - צ"ל דאיהו אצנעינהו, וכיון שהוא מודה דלאו דידיה הודאת (וכ"ה בבאר הגולה).
שם אות יג - ועי' בנתיבות המשפט (או' ו-ז).
דף קנו ע"א אות יד - ועי' בט"ז ובנתיבות המשפט (אות ח).
שם ע"ב סוף אות יז - ועי' בקצות החושן (אות א) ובנתיבות המשפט (אות ט) ובפתחי תשובה (אות א).
שם אות יח שורה א - צ"ל קנה אחד (כ"ה בש"ע).
שם בדברי הרב המגיה אות ב - יש להעיר שהרב המחבר לא הביא לעיל דברי הב"ח לענין גניבה. ע"ש.
דף קנז ע"א אות כ שורה ג - צ"ל שתנוח על גבי הקרקע (וכ"ה בסמ"ע).
דף קנח ע"א אות כד - ועי' בט"ז.
שם ע"ב אות כו שורה ב - צ"ל פירשו התוספות (וכ"ה בש"ך).
דף קנט שלחן ערוך שורה ד - בש"ע הבהיר הגירסא היא: בין שתי שובכות.
שם ע"א אות כו - ועי' בסמ"ע (אות כח בסוגריים מרובעות).
שם אות כז - ועי' בט"ז שהשיג ע"ד הסמ"ע.
שם אות כח שורה א - עי' מש"כ בס"ד בגליון הש"ע.
שם שורה ג - צ"ל שלאחד קרוב הוא יותר מלשני.
דף קסא ע"ב שורה ג 'יש לחלק בין אבידה דהכא להתם' - וכן יש לבאר בדעת הרב כנסת הגדולה (הגב"י אות ה) שכתב שגם הרמב"ם ס"ל דאשפה העשויה לפנות הרי היא של מוצאה. והו"ד בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות סב). ע"ש. ועי' בקצות החושן (סימן רסא ד"ה ולפי) ובהגהות אמרי ברוך (ס"ס רסא).
דף קסב ע"ב סוף אות ג - וראה במה שהביא לחלק בהגהות רעק"א.
שם סוף אות ד - ועי' בתפארת שמואל על הטור.
שם סוף אות ו - אולם ממה שלא חילק מר"ן בש"ע כלל בין תוך התחום לחוץ לתחום, נראה שפסק כדעת הרי"ף והרמב"ם שהביא בבית יוסף דלא חילקו בהכי. ועי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות ו).
דף קסג ע"א סוף אות ח - וראה במש"כ בס"ד בגליון לעיל (סוף אות ו) בדעת מר"ן בש"ע.
דף קסד ע"א שורה ג - צ"ל אמרתי להולכין (וכ"ה בסמ"ע).
שם שורה ט 'ורוצה לישבע' - שכן הדין, עי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אבידה אות א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם ע"ב סוף אות ב - ובהגהות רעק"א ציין בזה לדברי הסמ"ע בסימן עה. ובט"ז כתב שאם תפס לא מבני דלא כהסמ"ע.
דף קסו ע"א סוף אות ט - כ"כ בבאר הגולה (אות א).
שם אות יא 'ס"י' - ומה שכתוב בסמ"ע 'סי"א' (וכן הוא בבאר היטב אות יא), הוא ט"ס.
שם ע"ב סוף אות יב - כ"כ בבאר הגולה (אות ד).
דף קסח ע"א אות כ שורה ב - צ"ל מנינם סימן (וכ"ה בסמ"ע).
שם סוף אות כ - ועי' בש"ך (אות ה) ובנתיבות המשפט (ביאורים אות ה).
דף קסט סע"ב - ועי' בסמ"ע (אות מד).
דף קעא ע"ב אות ג שורה ו - צ"ל דמי חמורו.
שם שורה ב מלמטה 'להציל' - היינו על ידי הדחק. כמ"ש הט"ז. וכ"כ בנתיבות המשפט (ביאורים אות א). ע"ש.
דף קעב ע"א אות ד - ובט"ז כתב דלא מהני בית דין אם היה שם חבירו. ע"ש. ובנתיבות המשפט (חידושים אות ד) כתב דמהני דוקא כשהבעלים עמדו מרחוק.
שם ע"ב אות ט - וראה במה שביאר בנתיבות המשפט (ביאורים אות ג).
דף קעג ע"א שורה ד 'סמ"ע' - ועי' בט"ז שחלק על דבריו.
שם סוף אות יא 'בבאר היטב' - יש הוצאות של השולחן ערוך שלא נדפסו בהם דברי מהר"ר עוזר (בשלחן ערוך הבהיר לא נדפס, ונדפס בשלחן ערוך הוצאת מכון ירושלם. ע"ש).
ובדברי מהר"ר עוזר, ראה עוד בפתחי תשובה (אות ב).
שם ע"ב אות יב - ועי' בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (דף קמא ע"ב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף קעז ע"א אות ו - גם בנתיבות המשפט (סימן רסד ביאורים אות ג) העתיק דברי הסמ"ע.
שם ע"ב אות א - ובנתיבות המשפט (חידושים אות א) העתיק דברי הסמ"ע. ועי' בב"ח.
שם אות ג - ועי' בש"ך (אות א) שהעיר ע"ד הסמ"ע (אות ח) בזה. ובנתיבות המשפט (חידושים אות ד) העתיק דברי הסמ"ע.
דף קעח ע"א אות א - ובט"ז כתב שם שאם נתנו לגינתו המשתמרת יצא בדיעבד דוקא, שכן ריבתה התורה השבות הרבה, יש מהן לכתחילה ויש מהן דיעבד. ולכאורה קשה מדברי התוס' (גיטין ג ע"ב ד"ה וכי) שבדאורייתא אין לחלק בין לכתחילה ודיעבד. וראה בזה להרב יהודה קוק נר"ו בפורטל הדף היומי.
והנה הרב המחבר השמיט דברי הט"ז, ואולי הטעם הוא כי מר"ן בשולחן ערוך לא כתב לשון דיעבד. ואולי הטעם הוא משום דס"ל כדברי התוס' בגיטין שם.
שם ע"ב אות ג - והנה הרב המחבר השמיט דברי הש"ך (אות א) שבגניבה פטור. ואולי הטעם הוא כי מר"ן בשולחן ערוך לא חילק בזה וסתם לחייב. ואפשר שטעמו הוא כמו שביאר בנתיבות המשפט (ביאורים אות א). ע"ש.
שם אות ד - וראה בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות לב) שביאר שתקנת רבינו גרשום היא להכריז בבית הכנסת לכל מי שאבדה לו אבידה שיחזירוה המוצאים אותה או שיודיעו לו היודעים ממנה. ועי' בס' פתחי חושן (מהדורת תשע"ז ח"ב פרק ז סוף הערה יא) שהקשה ע"ד מהרי"ק שבלאו תקנת רבינו גרשום יש עליו מצות השבת אבידה אם יודע מי מצא.
ובס' פתחי חושן (שם ריש אות יא) דן כמה ימים צריך להכריז. ובס' רזא דשבתי (ב"מ כח ע"ב ד"ה שם התקינו) הביא דברי התוספתא שמכריזין עליה ל' יום, והביא דברי האחרונים בזה.
והנה הרב המחבר ציין לדברי הש"ע (א"ח סימן שו סי"ב) שמותר להכריז על אבידה בשבת. והנה שם כתב מור"ם בהגה ששבת הוא יום כנופיא לרבים. ולפי זה יש לו להכריז בשבת דוקא, שכן צריך שידעו כל ישראל מזה, וכמו שביאר בפתחי חושן (שם). וא"כ צ"ע דברי הסמ"ע שהביא הרב המחבר שנוהגים להכריז בין אשרי ובא לציון, ובשחרית של שבת לא אומרים ובא לציון, ומדוע לא יכריז בשבת דעדיפא. ואולי כוונתו לאשרי ובא לציון דמנחה של שבת. אולם המעיין בדברי הסמ"ע יראה שכוונתו לשחרית של חול, שכן כתב בין אשרי ולמנצח (וכן נראה מדברי המג"א ר"ס קלב). ואולי לכן שינה הרב המחבר את לשון הסמ"ע, שכן מדברי מור"ם בא"ח ילפינן דעדיף בשבת. ועי' בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סימן תסד בסוגריים), והובא בקונטרס שערי יוסף על השבת אבידה (עמוד כח הערה מב).
ומה שכתב לדון בס' פתחי חושן שם איפוא עדיף להכריז בזה"ז, עי' בשו"ת אגרות משה (ח"מ ח"ב סימן מה) ובס' דיני ממונות (ח"ג עמוד נ) ובקונטרס שערי יוסף על השבת אבידה (עמוד כח והלאה) ובאתר לב לדעת.
דף קעט ע"ב אות ו - נראה שיש ט"ס בסימון בשלחן ערוך, שכן נקב יש בו בצד אות פלונית הוא סימן מובהק, וכמ"ש הרב המחבר לעיל (אות ה). וכנראה הסימון צריך להיות להלן על מה שכתב בשלחן ערוך 'סימנים מובהקים'.
דף קפ ע"א אות ט - וראה בפתחי תשובה (אות א).
דף קפב סע"ב - וראה בט"ז שביאר דעת הרמב"ם ע"פ תירוץ ב', ויישב בזה קושיית הסמ"ע (אות לט). והנה הסמ"ע שם הקשה גם ע"ד מר"ן בש"ע. ולדברי הרב המחבר שמר"ן ס"ל כתירוץ ב' מיושב.
שם בהערת הרב המגיה אות י - צ"ל קצ"ח ס"ק ז.
דף קפג ע"א סוף אות יז - והביאו להלכה בנתיבות המשפט (חידושים אות טז). וחלק על זה הט"ז. והובא בפתחי תשובה (אות ד).
שם ע"ב אות א 'וכתב הטור (סעיף ג) דהראב"ד סבירא ליה דלא תקנו ארבע אמות שיקנו לו אלא אם עומד בצדן ולא אם הוא מהלך, ואפילו ארבע אמות שבתוך הילוכו לא יקנו לו. והרא"ש סבירא ליה דאין חילוק. וכתב מהרא"ף זלה"ה דמלשון [המחבר] נראה דסבירא ליה כהראב"ד. עכ"ל. וכ"כ הרב המחבר כיוצא בזה בסימן רמ"ג סעיף כ"ב. ויש להעיר שמה שכתב 'ואפילו ארבע אמות שבתוך הילוכו לא יקנו לו' אינו בטור.
ומה שכתב הרב המחבר בשם מהרא"ף, הלא הוא מהר"ר אברהם פינטו, וכמו שכתוב בהקדמת הספר (עמוד טו ד"ה רבנו הב'). והראיה מדברי מר"ן בשלחן ערוך היא ממה שכתב פעמיים 'שהוא עומד' 'אבל העומד', ודייקינן דעומד דוקא ולא מהלך. וכן היא גם הראיה שהביא מהרא"ח מדברי מר"ן בשלחן ערוך לעיל (סימן רמ"ג סעיף כב), שגם שם הלשון 'שהוא עומד'.
וראיתי בפתחי חושן (מהדורה מתוקנת הלכות אבידה פרק ט סעיף ב) שכתב 'ויש אומרים שאין ד' אמות קונות כשהוא מהלך', ובהערה שם הביא גם דעת הרא"ש שקנה. ונראה מדברי הרב פתחי חושן שמסתפק להלכה בזה.
גם ראיתי בספר שערי משפט (מהדורת תשס"ו שער אבידה ומציאה פרק י הערה ו) שכתב דברי הראב"ד בשם יש אומרים. ונראה שגם הוא מסתפק להלכה בזה.
ויתירה מזו ראיתי בערוך השלחן (אות ד) שכתב: כתב אחד מהראשונים דד' אמות של אדם אינו קונה לו רק בעומד ולא במהלך, וכתב הטור שהרא"ש חולק בזה וס"ל דאין חילוק, ולכן גם רבותינו בעלי השלחן ערוך לא כתבו כלל דעה זו. ע"ש. נראה דס"ל שדעת בעלי השלחן ערוך שאף מהלך קנה מדלא חילקו.
ובהגהות מהר"א אזולאי על הלבוש (אות א) הביא ב' הדעות. וממה שלא כתב מה דעת השלחן ערוך (כמו שדרכו לכתוב בשאר דוכתי, ראה לדוגמא בדבריו לעיל סימן רסז אות ג אות ד ולהלן אות ג) נראה דס"ל שאין הכרעה בזה בדעת הש"ע.
אולם מלבד מה שדייקו מלשון מר"ן בשלחן ערוך בתרי דוכתי דס"ל דמהלך לא קנה, ראיתי בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות ד) שכ': דעת הראב"ד מובא גם כן בבית יוסף יורה דעה ריש סימן שלד סוד"ה כתב הרמב"ם (חדושי רע"א בגליון שו"ע). וכ"ה דעת הרדב"ז שו"ת ח"א סימן תלא (כנה"ג הגה"ט אות ד). ע"כ.
והנה זו לשון מר"ן בבית יוסף יורה דעה שם (הוצאת מכון ירושלם סעיף ב סד"ה כתב עוד) בשם קונדריסי משפטי החרם והנידוי והנזיפה: ויש לעיין ארבע אמות שהזכירו גבי מוחרם אי אמרינן שאפילו מהלך תופס ארבע אמות או דוקא יושב או עומד לפי שראיתי להראב"ד ז"ל שכתב גבי מציאה דאין ארבע אמות קונות אלא בעומד אבל במהלך לא וצ"ע. עכ"ל. וממה שהקונדריסין ומר"ן בבית יוסף לא הזכירו דעת מי שחולק בזה, נראה דסבירא להו דמהלך לא קנה. וכן נראית דעת מור"ם בדרכי משה הארוך (שם אות ז ד"ה וכתב הב') שהביא בקצרה את ספיקו של בעל הקונדריסין. ואע"ג שהשמיט שם את דברי הראב"ד, הנה כל ספיקו של בעל הקונדריסין הוא רק לדעת הראב"ד דמהלך לא קנה, אבל אם נאמר דמהלך קנה נראה דס"ל דה"ה במוחרם המהלך שתופס ד' אמות. ולפי הדברים האלה נראה שכן גם דעת הש"ך (שם אות טו) שהביא מדברי מור"ם את ספיקו של בעל הקונדריסין. והובא בבאר היטב (שם אות ט) [ומקום יש בראש לומר שדעת מור"ם בהגה (שם סוף סעיף ב) שכתב שאין חילוק בין עומד ליושב, מוכח מדבריו דמהלך לא. אלא שנראה מדברי הש"ך שלא הבין כן מדבריו, ממה שלא כתב שמור"ם שינה טעמו ממה שכתב בדרכי משה]. וראה בהפלאה (כתובות לא רע"ב) מה שביאר על פי דברי הראב"ד. וע"ע בס' נתיב מאיר על הרמב"ם (פט"ו מהלכות שבת ה"א).
ובטעם הדבר מדוע פסק מר"ן דלא כהרא"ש למרות שהוא א' מעמודי ההוראה (ראה בהקדמת בית יוסף), יש לבאר שהוא משום שלא מצא כן בדברי הרא"ש בספריו, וכמו שנראה ממה שלא ציין בדבריו בבית יוסף מקור לדברי הרא"ש, ולכן הסתפק אם כן היא דעת הרא"ש. וכן אפשר לדייק ממה שלא כתב שכן שמע רבינו הטור מהרא"ש דין זה, כמו שמצינו בשאר דוכתי שכתב כן מר"ן בבית יוסף (וציינם בחדושי הגהות חושן משפט סימן רסח אות ב), שכן פקפק בזה מר"ן אם באמת כן היא דעת הרא"ש, מכיון שהראשונים (הר"ן שהביא בבית יוסף והקונדריסין הנ"ל. וכן הוא בחידושי הרמב"ן והרשב"א ובבית הבחירה להמאירי ב"מ ט ע"ב) לא הביאו מי שיחלוק ע"ד הראב"ד. ועי' בפרישה (שם אות ג) שכתב שמר"ן לא דקדק כאן לכתוב שלא מצא כתוב כן ושבעל פה היה אומרו. ע"כ. ולדברינו דקדק מר"ן בדבריו שלא לכתוב כן.
אלא שראיתי בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם שדברי הרא"ש הלא הם כתובים בתוספותיו (בבא מציעא ט ע"ב ד"ה היתה מהלכת). וכן הוא בשיטה מקובצת שם שהביא מחלוקת הראב"ד ותוספות הרא"ש בזה [וראיתי להרב המגיה בביאור מהרא"ח כאן שכתב שדברי הרא"ש הם בפסקיו (ב"מ פ"א סימן כח). ולא מצאתי שם].
ואולי אפשר לומר שאילו היה רואה מר"ן שהרא"ש כתב כן להדיא היה פוסק כמותו. אולם כבר דנו אי אמרינן כן בדעת מר"ן השלחן ערוך [ראה בקונטרס כללי ההוראה לפי מנהג המערב (פרק א סעיף ח). והדברים חזרו ונדפסו בס' מגן אבות ח"מ (עמוד לה). ועי' בקונטרס כללי ההוראה לפי מנהג אר"ץ כ"י]. ותו יש מקום לומר שלא היה חוזר מכיון שהראשונים הביאו דברי הראב"ד ללא חולק וכנ"ל.
ואעיר בזה במה שראיתי בס' מנחת אשר למהר"מ אלחדד נר"ו (שם אות ג) שנראה מדבריו שהכרעת הסמ"ע (אות ג) היא דמהלך לא קנה. אולם המעיין בדברי הסמ"ע יראה שכתב כן בביאור דעת הראב"ד ולא הכריע כמאן [גם לשונו של הרב מנחת אשר בשם הסמ"ע 'דמ"מ לא תיקנו'. ע"ש. הוא מגומגם, שכן אם לא תיקנו זו דעת הראב"ד ולא כדעת הרא"ש].
ובטעם מחלוקת הראב"ד והרא"ש בזה, כתב הב"ח (שם אות א): מש"ה כתב הראב"ד דבהלך לא תקנו דס"ל חצר מהלכת דלא קנה, אבל סברת הרא"ש כיון דמשום דלא ליתו לאינצויי תיקנו רבנן דליקני אין חילוק דאל"כ אכתי אתו לאנצויי. ובסמ"ע (אות ג) כתב: ואף דכאן אין שייך לומר חצר המהלכת לא קני כמ"ש הטור והמחבר בסי' ר"ב, דהא הקרקע של ד' אמות קונה לו והיא אינה מהלכת, אלא שבעינן עומד בצדה להיות כידו הסמוכה לו ומה לי עומד או מהלך, מכל מקום י"ל דס"ל דלא תקנו ד' אמות כשמהלך אנה ואנה אלא כשעומד במקום אחד. ע"כ. ועי' בדברי הרב יצחק אייזיק הלוי פישר בקובץ הערות וביאורים (גליון תשפ"ב).
ואפשר להוסיף שבמהלך אתי לאינצויי, שכן קשה להגדיר במדויק את ארבע האמות של אדם כשהוא מהלך. וכיו"ב כתב מר"ן בבית יוסף (יורה דעה שם) בשם הקונדריסין בטעם הדין שברשות הרבים לא תיקנו קנין זה משום דדחקי ביה רבים ומיערבן ארבע אמות דידהו ואתי לאינצויי. ועי' בש"ס הוצאת מתיבתא (ב"מ ח"א אוצר עיונים סימן יד אות ד ד"ה אמנם). וה"ה הכא י"ל ששכיח גבי מהלך שמתערבים ארבע אמות דידיה עם ארבע אמות של שאר האנשים.
ואפשר להוסיף שבמהלך אתי לאינצויי, שכן קשה להגדיר במדויק את ארבע האמות של אדם כשהוא מהלך. וכיו"ב כתב מר"ן בבית יוסף (יורה דעה שם) בשם הקונדריסין בטעם הדין שברשות הרבים לא תיקנו קנין זה משום דדחקי ביה רבים ומיערבן ארבע אמות דידהו ואתי לאינצויי. ועי' בש"ס הוצאת מתיבתא (ב"מ ח"א אוצר עיונים סימן יד אות ד ד"ה אמנם). וה"ה הכא י"ל ששכיח גבי מהלך שמתערבים ארבע אמות דידיה עם ארבע אמות של שאר האנשים.
והנה דברים אלו נדפסו ברובם בקובץ מעשה המשפט (גליון קלט עמוד ב). והעיר על זה אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו:
יש לציין שבתוספות הרא"ש בבבא מציעא לא כתוב זה, רק בשיטה מקובצת הביא מתוספי תוספות להרא"ש ומשם העתיקוהו בתוס' הרא"ש הנדפס.
המאירי מו"ק עמ' תמ במהדורת זכרון יעקב, כתב שמהלך ליד המנודה שרי. ואתי שפיר לשיטתו בבבא מציעא כהראב"ד שמהלך לא קונה. אלא שאין הכרח שסובר כהקונדרסין לחבר ולקשר דין מנודה עם דין קנין. עכ"ל.
וזה מה שכתב בזה אחי ידידי הנ"ל: ויש לעיין ארבע אמות שהוזכרו גבי מוחרם אי אמרינן דאפילו מהלך תופס ד' אמותיו או דוקא יושב או עומד, לפי שראיתי לראב"ד ז"ל כתב גבי מציאה דאין ארבע אמות קונות אלא בעומד, אבל במהלך לא, וצ"ע.
דברי הראב"ד הביאום הרמב"ן הרשב"א והר"מ המאירי והר"ן במס' מציעא דף ט' ע"ב. ונראה שהסכימו לדבריו.
הטור חו"מ סימן רסח כתב שאביו הרא"ש חלק על הראב"ד וסבירא ליה שקונה גם במהלך. וכן כתב שיטמ"ק בשם תוספי תוספות להרא"ש.
בדעת מרן השו"ע נחלקו האחרונים, בביאור מהרא"ח סק"א כתב בשם רבי אברהם פינטו שמלשון המחבר נראה שדוקא עומד. וערוך השלחן שם כתב שממה שהשמיטו מחלוקת זו השו"ע והרמ"א נראה שפוסקים כהרא"ש. והנכון כביאור מהרא"ח. ואם כן הכא לקולא.
ועיין עוד בערוך השלחן שם שכתב שהראב"ד והרא"ש לא פליגי, ויש לעיין בדבריו. וכן בגליונות אחי רבי משה על ביאור מהרא"ח ח"ג עמ' קפג.
וספק הקונדרסין גבי מהלך הביאו הש"ך. ולכאורה ספק בנידוי לקולא, אלא אם נאמר כתשב"ץ שגבי ד' אמות לחומרא. וכבר כתבנו שלא קיימא לן כוותיה.
ועיין בהלכות אבילות סימן שעא גבי מת שתופס ארבע אמות, שכתב הש"ך סקי"ח שמת מהלך מותר ליכנס לד' אמותיו, ואילו מרן אאמו"ר נר"ו באהלי שם שם כתב לאסור בזה. וצ"ע אי דמי.
ולדינא עיין ערך לחם שפסק להקל, והביאוהו מהר"א אזולאי ושלחן מלכים. ונראה שטעמם כיון שספק נדוי לקולא. וכן פסק ערוך השלחן סעיף ט.
אמנם שבט יהודה ס"ק ט החמיר, והוא לשיטתו שסובר שמחמרינן בכהאי גוונא.
והנה הר"מ המאירי כתב להדיא להקל בזה. וז"ל: ומ"מ אינו חייב להתרחק ממנו דרך הלוכו אלא שלא ישב או שלא יתעכב בתוך ארבע אמות שלו. ע"כ. עכ"ל אחי ידידי הנ"ל.
והנה בההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שומעניה ואתא איהו נמי בהדייהו, מועד קטן יז ע"א, כתבו הראשונים, בריחוק ארבע אמות. כן כתב בשיטה לתלמיד רבי יחיאל מפריז, הריטב"א בשם התוספות, נמקי יוסף והקונדרסין.
ויש לעיין איפה היו צריכים להתרחק ממנו, אם בדרך, הרי היו מהלכין, ודרך הילוך שרי לפי המסקנא שכתבנו, ואם בבית רב יהודה, הרי בבית אחרים לא תופס ארבע אמות. וצריך עיון.
דף קפד ע"ב אות ו - ועי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות יז).
דף קפה ע"ב אות יב בשם הכס"מ - וכ"כ בב"י.
דף קפו ע"ב סוף אות א - ועי' בנתיבות המשפט (אות א).
דף קפז ע"ב סוף אות ז - ודלא כהט"ז.
דף קפח ע"ב סוף אות ט - ובנתיבות המשפט (אות ה) כתב שיש ט"ס בסמ"ע, וצ"ל אף אם קודם שהגביה אמר. ע"ש.
דף קצ ע"א אות ג - ועי' בט"ז (בסוף הסעיף).
שם אות ה - ועי' בט"ז מה שהעיר בזה על דברי רבינו המרדכי בהגהות שניות. אולם בבית יוסף (סעיף ד בהנד"מ ד"ה בן) ציין אליו. וראה למהר"ח טולידאנו בתשובה שנדפסה בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך סמוך אות א) ובספרו תורבץ החצר (ערך סמוך אות א) שביאר בדברי מור"ם בהגה דטעמא הוי משום מחילה. וכתב בס' ציון במשפט הנ"ל (סוף ערך בן) שהוא דקדוק נאה בדברי מור"ם.
שם אות ו - ובבתו נערה, עי' בנתיבות המשפט (אות ב) ובחכמת שלמה.
דף קצא ע"א סוף אות י - ועי' בחידושי הפלאה שכ' לבאר שאם שכרו סתם והוליכו ללקט מציאות הוה כאמר זכה לי.
שם ע"ב סוף אות ב - ובש"ך (אות ב) וט"ז חלקו על זה.
דף קצו ע"א שורה ב - צ"ל ולזה אלף לטרין. וכן להלן (וכן הוא בבאר הגולה).
שם ע"ב שורה א 'באר הגולה' - ועי' בפתחי תשובה (אות ב).
דף רג ע"ב אות ז - ועי' בהגהות רעק"א ובהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות כח).
דף רה ע"א סוף אות ח - אולם בש"ך (אות ז) כתב שלפי מה שכתב לעיל (סימן עב ס"ב) אינו כן [ובבאר היטב כאן השמיט דברי הש"ך]. ושם הביא הרב המחבר (באות יב) להלכה את דברי הש"ך. וראה שם בהערות הרב המגיה (אות קו). גם בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך משכון אות ה) ובספרו תורבץ החצר (ערך משכון אות ב) הביאו להלכה וכתב לעיין בדברי הרשב"ש (סימן שפ). ועי' בשו"ת ויאמר יצחק (לקוטי דינים ערך משכון אות ב).
שם ע"ב אות יא - דין כתב ידו אינו בסמ"ע כי אם בש"ך (אות י). והו"ד בבאר היטב (אות כ).
דף רלה ע"א אות ד - וראה בס' ידי חיים (עמוד א ד"ה ובזה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף רמח ע"א אות יב - ועי' בנתיבות המשפט (סימן קעו ביאורים אות יט).
דף רפה בהערת הרב המגיה אות יב שורה ב - צ"ל קצ"ח ס"ק ז.
שם 'שו"ת רבי דוד צבאח' - ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף שפג ע"ב סוף אות יב - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך פועלים סוף אות ב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תסב ע"ב סוף אות י - ועי' בהגהות רעק"א. ובהגהות אמרי ברוך אף הוא ציין לדברי הרשב"א ורבינו המאירי בזה. ובפתחי תשובה (אות ה) ציין לדברי הרב באר הגולה (אות ת) ולשו"ת חתם סופר (ח"מ סימן קסה). וגם בהגהות חתם סופר ציין לתשובתו שם. ושם הביא מה שכתב לו רעק"א בזה. והוא כדבריו בהגהותיו הנ"ל. וראה בגליון שו"ת חתם סופר הוצאת מכון המאור מה שהביאו בזה. וראה עוד בלבוש (אות ה) ובערוך השולחן (אות יא) שביארו דברי הרמ"ה.
ובשו"ת חבל נחלתו (ח"א סימן ק) כתב שמר"ן השמיט בש"ע דברי הרמ"ה כיון דס"ל שלא כדבריו. ע"ש. וא"כ לדידן יש לפסוק כדעת מר"ן דלא כהרמ"ה. אולם מדברי הרב המחבר שהביא את התירוצים על תמיהות מר"ן בבית יוסף נראה דס"ל להלכה כדברי מור"ם בהגה. וכן נראה מדברי הרב פעמוני זהב שהביא דברי מור"ם בהגה והוסיף להביא את הדין כשלא קיימא לאגרא, ולא העיר ע"ד מור"ם ולא כלום. גם בס' מנחת אשר למהר"מ אלחדד נר"ו (אות כא) העתיק בקצרה דברי הרב פעמוני זהב [ויש להעיר במה שנראה מדבריו שהדין באם כבר פרע לגזלן הוא הוספה שלו. והאמת היא שהדברים הובאו כבר בפעמוני זהב. ע"ש]. ובהגהות מוהר"א אזולאי על הלבוש (אות ב) הביא דברי מהריק"ש בערך לחם שאע"פ שמר"ן בב"י דחה דינו של הרמ"ה, נ"ל שהטור סובר כדבריו והכי נקטינן [והמו"ל חילק את דברי מהר"א אזולאי לשנים, באופן שנראה שההכרעה לדינא היא מדברי מהר"א אזולאי. ע"ש. ואינו כן, כי אם הכל מדברי מהריק"ש, כמו שיראה המעיין בספרו ערך לחם]. ואולי הטעם שלא פסקו כדעת מר"ן בזה, כי דברי מר"ן סתראי נינהו וכמ"ש בב"ח. ועי' בט"ז. ותו העירו בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם שמר"ן בב"י לא ראה דברי הרמ"ה שהובאו בשיטה מקובצת אלא את דבריו שהובאו בקצרה בטור, והמעיין בדברי הרמ"ה שהובאו בשיטה מקובצת יראה שהשיב הוא על טענת מר"ן בבית יוסף. ע"ש. ועי' בס' מגן אבות חושן משפט (דף כו סע"א).
דף תעה ע"ב סוף אות ב - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (סימן רנט אות ו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
דף תעט בהערת הרב המגיה אות ג - צ"ל ס"ק יג.
דף תקב ע"א אות ב - ועי' בס' שפת החושן למהר"י איטח נר"ו (ח"ג סימן קצד) שכתב לבאר שלפי הטעם שיש לשלם עשרה זהובים כדי שיזדרז במצוות ולא יחטפו לו אותן, אם הוא נתן את מצוותו לאחר אינו צריך לתת לו עשרה זהובים. עש"ב. וכ' בפורום אוצר החכמה שלכאורה גם בנתן מצוותו לאחר היו צריכים לתקן שיתנו לו עשרה זהובים כדי שיזדרז במצוות. וי"ל שאין הדבר שכיח שאדם יפסיד בידיים את מצוותו ויתנה לאחר. משא"כ עצלות דשכיחא, ואם יתעצל ויתאחר במצוותו, יכולים לחטוף לו אותה. א"נ ענין העשרה זהובים הוא כדי לעורר אותו על חשיבות המצווה, ואם האדם התדרדר כל כך ברוחניותו עד כדי שמפסיד בידים את מצוותו, לא יעזרו לו כבר עשרה הזהובים לעוררו על זה. א"נ כשנותן מצוותו לאחר תלינן שהיה אנוס מלקיימה באותה שעה ולכן ביקש מחבירו שיקיימה (ובמיוחד בנידון הש"ס שיש היזק לבריות ויפה שעה אחת קודם, והוא ראה שאינו יכול לקיים המצוה באותה שעה).
ובמה שכתב הרב שפת החושן שאם הוא שלוחו, א"כ עדיין המשלח מקיים המצוה. ע"ש. ראה עוד בקצות החושן (אות ב) ובכסף הקדשים (שם).
דף תקמז באר הגולה שורה א - צ"ל בברייתא שם.
שם בביאור מהרא"ח ע"א סוף אות ב - וכ"כ עוד הרב המחבר להלן (אות ו). ע"ש.
דף תקמח ע"א אות ו בשם מצאתי כתוב - וכ"כ עוד הרב המחבר לעיל (אות ב).
שם אות ח שורה ה - צ"ל חייבים על (וכ"ה בב"י).
שם ע"ב שורה י - צ"ל כהרמב"ם, וחיוב קאי על הנזק שהזיקה, וחזר.
שם שורה יא, שמר"ן בש"ע חזר בו ממה שכתב בבית יוסף - ויש להקשות אמאי חזר בו, והרי הרמב"ם יחיד בדבר וכמ"ש בבית יוסף. ואפשר ליישב לפמ"ש בס' שלחן גבוה (בכללי הש"ע שבראש הספר אות יא) בכיו"ב שבשלחן ערוך פסק כהרמב"ם לארץ מערב בלבד דנהיגי כוותיה, ואילו בבית יוסף פסק לשאר העולם כרוב הפוסקים. ע"ש. והו"ד בשו"ת יחוה דעת (בכללי הש"ע שבריש ח"ז סימן ב). ע"ש. ונראה מדברי הרב המחבר דלא ס"ל כן, שכן כתב שבשלחן ערוך חזר בו.
ואפשר לבאר שבשלחן ערוך חזר בו ממה שכתב בבית יוסף שנחלקו הראשונים בזה, וס"ל כדברי הרב ערוך השולחן (אות י) דלדינא לא נחלקו הראשונים על הרמב"ם, ונחלקו רק בפירושא דגמרא, וכולהו ס"ל שאם הפורץ נתכוון שהבהמה תזיק חייב מדינא דגרמי. ע"ש.
והנה מהר"מ אלחדד נר"ו בס' מנחת אשר (סוף אות טו) הביא דברי הרב פעמוני זהב באחד שחתר חתירה בחנות חבירו וגנב קצת דברים ובאו אחרים וגנבו משם יותר מאחר שמצאו המחתרת כבר חתורה, והעלה דהראשון חייב בכל כדין הפורץ גדר בפני בהמת חבירו דחייב, ואין בזה דין גרמא. ע"ש. ומקורו משו"ת משפטים ישרים (ח"א סימן כז [כצ"ל]). ולדברי הרב ערוך השלחן יש מקום לפוטרו מהגניבה השניה, שכן לא היתה כוונתו להזיק.
אולם ראה בס' פתחי חושן על נזיקין (מהדורה מתוקנת פ"ה סעיף לז) שכתב שדעת רוב האחרונים דלא כהרב ערוך השלחן.
גם יש להעיר בדברי הרב פעמוני זהב ממה שכתב בס' מסלות ים (ב"ק ס"ס סח עמוד תצב) בשם הרב אור שמח שמה שכתב הרמב"ם שחיים על מה שהזיקה, היינו דוקא מה שהזיקה אגב הילוכה ע"י שן ורגל בהיות שכך טבעה דבהמה באגב אורחה לדרוס ולאכול הוא דניתן למיחשב להפורץ גדר דהוי כמוליכה לדרוס ולאכול, לא כן לענין אם הזיקה ע"י קרן שאינו היזק דבממילא אגב הילוכה אלא הוא מעשה מיוחד אשר הבהמה נצרכת לעשותו מחוץ למה שהולכת, אזי סוג פעולה נפרדת ונוספת כזו אי אפשר לאחשובה ככלולה במה שמוליכה החוצה דהא אין הכרח שתעשה כן בממילא. ע"ש. ולפי זה יש לומר שפטור על מה שגנבו אחריו. אלא שכתב במסלות ים שם שמסתמות דברי הרמב"ם והש"ע נראה שלא חילקו.
ועוד יש להעיר בדברי הרב פעמוני זהב ממש"כ רבינו המאירי בבית הבחירה בביאור דעת הרמב"ם, שכל שכוונתו להזיק ועל ידו לבד נעשה הנזק הוא דינא דגרמי, וכל שאין כוונתו להזיק או שיש מסייע למעשה הנזק הוא גרמא, וזהו כוונת הרמב"ם בחילוקו בין כותל בריא לבין כותל רעוע. וה"ד בס' פתחי חושן (שם הערה עח ד"ה והמאירי). ע"ש. ולפי זה בנידונו של הרב פעמוני זהב אין לחייב את החותר, שכן יש מסייע למעשה הנזק. ועי' בביאור מהרא"ח (סימן שנו אות א).
והנה בס' חושן למעשה (ח"א סימן צז) כתב בענין מקרר שיש בו עופות ובא אחד וניתקו מהחשמל, שאינו חייב מדינא דגרמי כי הנזק לא נעשה תיכף, א"נ אין ההיזק ודאי שכן יכול היה בעל הבית לקחת את העופות, א"נ מכיון שלא עשה פעולה בדבר הניזוק. ע"ש. וכל הני סברות איתנהו בהפורץ גדר בפני בהמת חבירו, ואפילו הכי דעת מר"ן בש"ע דחייב. ואפשר לומר בדין העופות שאין בזה משום דינא דגרמי, כי לא היתה כוונתו להזיק, וכתב הרמב"ם בתשובתו לחכמי לוניל (שהובאה במגדל עוז על הרמב"ם) שלכן כתב לחייב בהפורץ גדר. וראה עוד בס' אהלי שם על הש"ס (בבא קמא ר"פ הכונס עמוד קס) שגם בעינן שירצה לחייב את הבעלים על ידי מעשיו כדי שיתחייב לדעת הרמב"ם.
דף תקצה ע"ב אות טז - הוא מדברי הרב באר היטב (אות ח).
