יום שלישי, 26 בינואר 2016

יש"א ברכה

שם הספר: יש"א ברכה
מחבר: [רבי יוסף שלמה פרץ]
מו"ל: מוסדות גאון יעקב
דפוס: תשע"ו

בעמוד יב, גבי עיר קאסטילייא - אינה עיר, כי אם מחוז. ולפנים היתה מלכות כשלעצמה. ובה עיר טוליטולא.

בעמוד יג כ' שעיר קירואן היא במלכות מארוקו - אינו כן, אלא היא במדינת תוניסיה. וכ"כ הרב המחבר להלן (בעמוד הבא).

בעמ' טז ד"ה במשך, שורה ד - צ"ל דיני הש"ס.

שם שורה ו - צ"ל במדינות אשכנז.

שם ד"ה כעבור, שורה ג - צ"ל נאלץ הרי"ף.

שם שורה ד - צ"ל קורדובה, גירונה.

בעמוד יח הזכיר את המעשה של מהר"א אלנקווא עם הארי - הובא בהקדמת פתח השער למהר"ח בלייח לספר שער כבוד ה' למהר"א אלנקווא.

בעמ' כ בהערה כ' שהכתובות במארוקו היו כמנהג חכמי קאסטילייא - אולם היו גם כתובות כמנהג התושבים, ואף בעוב"י מראכש יע"א, עי' לאחי ידידי כמוהר"ר דוד נר"ו בס' תורי זהב (עמוד קיב).

ההערות הנ"ל כתבתים גם בגליונות ספר חכמת שלמה, שכן חלק גדול מההקדמה לספר זה נכפל שם.

[הערות אלו נדפסו ברובם  בקובץ מרי"ח ניחוח גליון רפה עמוד כה].

יום שני, 18 בינואר 2016

THE ENIGMA OF THE BIBLICAL SHAFAN

שם הספר: THE ENIGMA OF THE BIBLICAL SHAFAN
מחברים: רבי יצחק בטיש ורבי עובדיה מאיה
דפוס: תשע"ה

בפרשה בלוג כתב להעיר על הנכתב בספר, והרחיב היריעה בענינים אלו, וחלק מהדברים הוכנסו בספר במהדורה זו. עי' גם מה שכתבו בעוד בלוג על הספר.

בעמוד יט אות א שורה ג - יש להוסיף סוף הסוגריים לאחר תיבת 'הסנאין'.

בעמוד כב ד"ה הנה, שורה ו - דברי ר' נתן סליווקין הינם באתר זו תורה. ועי' במה שהשיב על השגות ספר זה בבלוג שלו, ועוד שם. גם השיג על ספר זה במאמרו שבאתר גוד רידס בדבר הכינים.

שם שורה י - צ"ל עובדיה מאיה נ"י, וביחוד, התאמתם.

שם שורה טו - צ"ל את יפיה של תורתנו הקדושה ואמיתות דברי חכמיה, כולה.

בעמוד כד ד"ה הרמב"ם, שורה ד - צ"ל התורה מין אחד.

בעמוד ל ד"ה והנה, שורה ג מלמטה - צ"ל ותחזקנה ידיהם.

בעמוד לא ד"ה יקר, שורה ב - צ"ל טבע המיוחד.

בעמוד מ ד"ה TO RAV YOEL - דברי הרב אוסטרוף בזה הובאו באתר תוריה.

בעמוד מג אות א 'יקוק' - יש לציין שבעמוד הקודם נכתב בדל"ת.

בעמוד מה ד"ה WE שורה ה - צ"ל TO THE MAIN.

בעמוד מו הערה יז שורה א - צ"ל בית הדין.

שם שורה ב - הוא בפרק ל פסוק כו, ולא בפסוק ו.

בעמוד מז הערה כג - ספר מעם לועז על משלי חובר ע"י מהר"ר שמואל ירושלמי (קרויזר) ז"ל, ולא ע"י מהר"י כולי ז"ל.

בעמוד סג הערה סד - צ"ל GATESHEAD.

שם הערה סז - צ"ל RADAK IN.

בעמוד סו ד"ה וגם, שורה ב, 'תרגם אנקלוס' - תא"מ.

שם שורה ג - צ"ל ומופיע גם פעמים.

בעמוד סז הערה פ, הביא דברי מהרש"ר הירש שכ' שהשפן הוא מעלה גרה לא אמיתי - עי' בקובץ בית נאמן למהר"מ מאזוז נר"ו (גליון צא הערה ב) שכתב: ובתוך דבריהם טענו, הרי השפן והארנבת אינם מעלים גרה כלל. אבל על כל דבר יש תשובות, וגם על זה יש תשובה שכוונת התורה "כי מעלי גרה הם" כלומר אע"פ שנראים לך כמעלי גרה אל תאכלם (ויש "כי" שפירושה אע"פ, עיין להרד"ק בשרש כי בשם ר' יונה אבן ג'אנח וכן מוכח בלשון הכתוב בגמל וארנבת שפן וחזיר. ודו"ק.), כי סוף סוף חסר להם הסימן השני שאינם מפריסים פרסה. ועיין בשו"ת שרידי אש (ח"ב סימן ס"ד. איך אני זוכר? כי זה אותיות בס"ד. אמנם היום החליפו את כל הסימנים שם בצורה אחרת, אבל מי שיש לו דפוס ראשון יבדוק שם. וע"ע בויען שמואל ח"ח סוף סימן כ"ה). ע"כ.

בעמוד קי הערה רסא, שורה ב - צ"ל MOVED TO BABYLONIA.

בעמוד קיח ד"ה הח', שורה ה - צ"ל שכל אנושי.

בעמוד קכא שורה ב - צ"ל הם מין איה.

בעמוד קכח הביא דברי המזהים את השפן כ-HYRAX - כ"כ גם ד"ר שלמה רענן במאמרו שבפורטל דף היומי, ושם הביא דברי ספר זה. ועי' באתר להבין מש"כ בזה.

בעמוד קלב הערה שסד, בדברי המלבי"ם בדבר החזיר שמעלה גרה - ע"ע בס' שערי למוד (מהדורה רביעית עמוד רד והלאה).

בעמוד שכו והלאה, בענין הריגת הכינים בשבת - ע"ע בשו"ת יביע אומר ח"י (חלק יורה דעה), ובס"ס מנוחת אהבה, ובס' ילקוט יוסף על פורים (דף פט ע"ב והלאה), ובמשנה ברורה - איש מצליח (מהדורה שניה בקונטרס בין השמשות שבסוף הספר דף פח סע"א).

בעמוד שמב ד"ה כשזכיתי, שורה ב - צ"ל שקראו בעיון.

יום ראשון, 10 בינואר 2016

שו"ת מנחת אשר ח"ב

שם הספר: שו"ת מנחת אשר ח"ב
מחבר: רבי אשר וייס
דפוס: ירושלם תשע"ד

בסימן נ בסוף אות א, שפיסקא זו אינה מצויה בספרי הש"ס הקדומים - כוונתו היא לתיבות 'היכא רמיזא' עד 'בעירם', כמ"ש בדקדוקי סופרים הנז' בדבריו. ע"ש. ובזה מיושב גם מה שהקשה הרב מנחה טהורה (מנחות עד ע"ב) ע"ד הרב ארעא דרבנן, דאמאי כתב דמה דאיתא בכל הש"ס דהתורה חסה על ממונן של ישראל ילפי לה מנגעים, והרי תלמוד ערוך במנחות דיליף לה מוהשקית את העדה ואת בעירם.
ולכאורה יש לחלק דשאני לחם הפנים שכשמתחלק לכל ישראל אינו הפסד מרובה לכל אחד, משא"כ בעירם הוא הפ"מ לכל אחד. ואולי לכן אפקיה בלשון רמז.
ועוד אפשר לחלק עפ"ד הזוה"ק (בהקדמה דף יג ע"א): דאוף ישראל רשימין לאשתמודעא בין קדושא לעמין עובדי עבודה זרה דאתיין מסטרא אחרא דמסאבא כמא דאתמר, וכמה דרשים לון, הכי רשים בעירי ועופי דילהון לבעירי ועופי דעמין עובדי עבודה זרה. ע"כ. ומכיון שיש קדושה בבהמות ישראל לכן התורה חסה עליהם, ומי יימר דה"ה לגבי מעות ושאר דברים השייכים לישראל.
ואמר לי אאמו"ר נר"ו שבזה יבואר טעם מצות שביתת בהמתו, שכן יש בהם קדושה. אלא שהעיר לי שלדעות האומרים [עי' בברכ"י (א"ח ר"ס רמו) ובילקוט יוסף ובהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (שם)] שיש חיוב של שביתת כלים ג"כ, א"כ אין חילוק בין בהמתו לשאר דברים. עכ"ד נר"ו. ועוד העיר הרב עובדיה הלוי זאיד נר"ו מטעם דין טבילת כלים שהוא כי נכנסים לקדושתו של ישראל [כמ"ש בירושלמי (ע"ז פ"ה הט"ו) 'לפי שיצאו מטומאת הגוי ונכנסו לקדושת ישראל'], הרי שגם בכליו של ישראל יש קדושה.
ועוד אפשר לחלק דקרא דורחמיו על כל מעשיו נאמר על בעלי חיים כדאיתא בב"מ (פה ע"א), וא"כ ה"ט דאמר הקב"ה להם שישקו את בעירם משום רחמיו על בעלי החיים, ולא משום שחס על ממונם של ישראל.
ואפשר דרבי אלעזר ידע גם ידע דאיכא פירכא אילפותא דידיה דהרי ורחמיו על כל מעשיו כתיב, ועל כן אפקיה רבי אלעזר לראייתו בלשון רמז, ולא בתורת ראיה גמורה. ומכיון שמקור הלימוד מוצוה הכהן וכו' הוא בתורת כהנים ורבי מאיר היא, לכן רש"י נקט הלימוד העיקרי שהוא מתורת כהנים דלית עליה פירכא, וגם רבי אלעזר מסכים לילפותא זו דוצוה הכהן וכו', דהרי תנאים אמרוה והוא אמורא היה ואין בכחו לחלוק עליהם, ומ"מ רבי אלעזר בעא למימר דענין זה דהתורה חסה רמוז ג"כ במקום אחר בתורה.
וה"ט דבגמ' מנחות ליתא לילפותא דתורת כהנים, כיון דלא בעי הש"ס להאריך כאן בענין התורה חסה על ממונן של ישראל, והא דמייתי הש"ס להא דרבי אלעזר כיון דאי לא כתב לה הכא היה נאבד רמז זה מאיתנו, משא"כ הילפותא מוצוה הכהן וכו' הלא כתובה היא בתורת כהנים וכן במתני' דנגעים (פי"ב מ"ה).
ובעיקר הקושיא יש להביא גם דברי הרב חתם סופר בזה בכ"ד, והו"ד בס' שדה צופים (חולין מט ע"ב עמ' שמ-שמא). ע"ש.

שם (אות ב) כתב שר״ת למד מהא דהתורה חסה על ממונם של ישראל שיש להקל בהפסד מרובה אפילו ביחיד נגד רבים - לכאורה קשה שהרי בצרעת זה הפסד מועט, וכדקרי ליה במתני׳ דנגעים ׳ממונו הבזוי׳, ומ"מ חסה תורה ע"ז. ועי' בס' מנחה טהורה (שם). וי״ל דממנחות מוכח דלא חסה התורה על הפסד מועט של מנחה אלא דוקא גבי לחם הפנים שעולה לחשבון גדול, וכדביאר רש"י שם (ד"ה לפי).
אלא שלכאורה לפי זה יקשה מתו"כ לדברי הש"ס במנחות, שכן בתו"כ איתא שאף על ממונו הבזוי חסה תורה, ואילו במנחות מוכח שדוקא על הפ"מ הקפידה התורה, ואילו במנחת יחיד שהיא הפסד מועט לא חסה תורה ע"ז.
וי״ל שזה מחלוקת ר״מ ור״ש בנגעים, ופסק ר״ת הלכה כר״ש. כן תירץ הרב עובדיה הלוי זאיד נר"ו. והוא ע"פ מ"ש הרב המחבר נר"ו בדף קעט ע"ב אות א.
וי"ל דשאני נגעים שאין ריוח כלל בהפסד המועט, א"כ יש להקפיד עליו משום בל תשחית (וכמו שראיתי גם למהר"ר יואל שוורץ נר"ו בספרו על עניני בל תשחית, ואמ"א). משא"כ גבי מנחות שעדיף לקנותה סולת שכן אין הכל בקיאין בניפוי (וכמו שביאר רש"י מכת"י במנחות שם), והקילו דוקא בהפסד מרובה. ומינה יליף ר"ת שכשדעת מיעוט להקל, מקילינן רק בהפסד מרובה, שכן בהפסד מועט עדיף להחמיר כרבים.
ולפי הדברים האלה לכאורה יש לדחות גם הגירסא במנחות דיליף לה מוהשקית את העדה ואת בעירם, שכן שאני בעירם שאין ריוח כלל בהפסד, משא"כ בלחם הפנים שאין הכל בקיאין בניפוי וכדלעיל. וי"ל שגם בהשקאת בעירם יש ריוח, שכן למעט בניסא עדיף, וכמו שהביא הרב המחבר לעיל (בדף קעט ע"ב אות ב) בשם הרב נודע ביהודה.
ובעיקר הדין לסמוך על היחיד בהפסד מרובה - עי' בשו"ת יביע אומר (ח"י סימן נח עמוד שלד) בענין ספרדי הרוצה לסמוך על מור"ם בהפסד מרובה. וע"ע בזה בקובץ בעלי אסופות (קיץ תשע"ה במאמרו של הרב ליאור פנחס נר"ו) ולאחי ידידי מהר"ר שמואל נר"ו בס' מדיני יורה דעה (חציצה ס"ס לד).

שם (סוף אות ב) הביא דברי הש"ך דלעני אף הפסד מועט הוי כהפסד מרובה - ולכאורה צ״ע, שכן גבי מנחת עני לא מצינו קולא שיקנה חטים, ומי דרכו להביא מנחה, עני, דאיתא במנחות (קד ע״ב) אמר ר״י מה נשתנה מנחה שנאמר בה נפש אמר הקב״ה מי דרכו להביא מנחה עני מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני.
ואולי דברי הש״ך הינם מקור לדברי מהרש״ז אוירבך ז"ל שדולר אחד הוא הפסד מרובה (כן אמר לי מהר"ש כרידי נר"ו שאמר לו כן מהרש"ז ז"ל בערך בשנת תשנ"ד), שכן כולם עניים כד׳ הט״ז (י"ד סימן רמו אות ז) שכן הוא גבי כל מי שאין לו את הוצאות נישואי בניו. ובעיקר שיעור הפסד מרובה, עי' במש"כ בזה הרב המחבר נר"ו להלן (אות ה).

שם (דף קפא ע"א ד"ה אך) - יש להוסיף דברי הרב גט פשוט (בכללים שבסוף הספר כלל א דף קכז סע"א) שרק בנחלקו פנים אל פנים אמרינן הלכה כרבים. וע"ע בס' חזון עובדיה על תרומות ומעשרות (עמ' נא-נב).

בסימן מה (עמוד קסב), בענין מכירת חמץ - ראה עוד בקובץ האוצר (גליון לו עמוד ריח בהערה).