יום רביעי, 17 בינואר 2018

משנת יהושע - בענייני ברית מילה ופדיון הבן

שם הספר: משנת יהושע - בענייני ברית מילה ופדיון הבן
מחבר: רבי יהושע חילו
דפוס: ירושלם תשע"א

בעמוד עט כתב שהמנהג הוא לטעום מהיין לאחר כורת הברית - הנה מהר"ש דבליצקי נר"ו במאמרו בקובץ משנת יוסף (גליון ז בעמוד צו) הביא דברי כל הראשונים ורוב האחרונים שאין בטעימת היין לאחר אמירת קיים את הילד הזה וכו' משום הפסק. וכתב שהמנהג בכל תפוצות ישראל היה לטעום לאחר בקשת רחמים. עש"ב. וע"ע במה שהאריך בזה אאמו"ר נר"ו בקו' הפסקים, ודבריו חזרו ונדפסו בס' אהלי שם א"ח ח"ה (עמוד קצט והלאה). ותוכן דבריו שכל נוסח קבוע אין בו משום הפסק. ומש"כ על דבריו בשו"ת מטה לוי למהר"י לוי נר"ו, יש לדחות דבריו. ולדברי אאמו"ר נר"ו יבואר גם מה שיש נהגו שהעולה אומר 'חזק חזק ונתחזק' בסוף כל חומש לפני ברכה אחרונה. והובא המנהג בהוספות שבסוף ש"ע הגר"ז ובשו"ת משנה הלכות (ח"ז סימן כב). וכתב בס' אורחות רבינו (ח"ב עמוד שיג) שכן נהג הרב קהילות יעקב. ובלוח ההלכות והמנהגים כתב שכן נהג הגרז"ר בנגיס. ובספר אשי ישראל (פרק לח הערה מט) בשם ספר זר התורה פקפק בזה משום הפסק. וכן העיר בלוח א"י להגרי"מ טיקוצ'ינסקי (פרשת ויחי). ובלוח דינים ומנהגים אהבת שלום (שנת תשע"ז עמוד תעב בסופו) כתב שהספרדים לא נהגו כן. ע"ש. ועי' בשו"ת שבט הלוי (ח"ז ס"ס רב) ובשו"ת רבבות אפרים (ח"ב סימן צח וח"ד סימן פ). ולהנ"ל מבואר שכל נוסח קבוע אין בו משום הפסק .(מלבד מש"כ בבדק הבית דקריאת התורה דמי לסעודה שאין הפסק לאחר שהתחיל בה, עי' בס' אוצר פסקי הסידור (עמ' קמז) [ובס' אהלי שם על הש"ע (א"ח סימן קמ)]. הערת אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו) וכ"כ בס' שומר אמת (ס"פ ויחי) בשם הגר"ח קניבסקי ז"ל, דכיון שהוא מנהג, אין בו משום הפסק.
וע"ע בקובץ משנת יוסף (שם עמוד שטו) שהביאו דברי אאמו"ר נר"ו הנ"ל, ויש להאריך בדחיית דבריהם.
ובמסקנת מהר"ש דבליצקי נר"ו (שם) שכל אחד יעשה כמנהגו, תמה אאמו"ר נר"ו שהרי אחרי שהביא שכל הראשונים ורוב האחרונים הכי ס"ל, ושכן היה המנהג הקדום, א"כ פשוט שיש לחזור לאותו מנהג, ומסתברא מילתא שאילו ידעו רעק"א וסיעתיה מכל דברי הראשונים שהובאו בדברי מהרש"ד נר"ו לא היו מבטלים המנהג.

בעמוד רב הביא מע"כ דברי הראשונים בענין אי שרי לאשה למול - ועי' בס' דברי שלום למהררא"ש מזרחי דידיע שרעבי (דף קלד ע"א) ובקובץ נטועים (גליון יא-יב עמוד לט) ובקובץ סידרא (גליון ה עמוד קמט) שהאריכו בשיטות הראשונים בזה.

בעמוד רג בהערה, בקושית הש"ך ע"ד מור"ם - עי' בערוך השלחן (אות ד) מש"כ בזה.
ואפשר ליישב דברי מור"ם, שכוונתו שהמנהג הוא שדוקא אשה לא תמול, אבל קטן ועבד וערל ישראל מלין. ועי' בדרכי משה הארוך (אות א) שהביא דברי הסמ"ק והמרדכי שאשה לא תמול, ולא הזכיר השאר.
ועוד י"ל שמר"ן שכתב 'ישראל גדול' בא לאפוקי עבד וקטן, ומדלא הוסיף דבעינן איש ומהול, נראה דשרי לאשה ולערל ישראל למול לכתחילה, וע"ז הוסיף מור"ם שנהגו להדר אחר איש ולא אשה. אלא שהעירו לנכון שמדברי מר"ן בב"י נראה שכוונתו לפסוק כהרמב"ם שאשה לא תמול לכתחילה.
ומה שהקשה הש"ך שבדבר שאינו מצוי אין בו מנהג, י"ל שכוונת מור"ם היא שהמנהג שהביא מר"ן בש"ע (להלן סעיף ב) למול בסכין דוקא, הוא זה המונע האשה מלמול, שכן אסור לה למול בסכין משום לא ילבש, וכמ"ש בס' תפארת יעקב עה"ת (פרשת שמות עה"פ ותקח צפורה צור), ויליף לה מתרגום יב"ע (שופטים ה כז), ושכן ביאר בס' תולדות אדם. ע"ש. וע"ע בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סימן נה).

בעמוד רד, כתב שאין המצוה מתקיימת ע"י מילת נשים - בזה מבואר מנהג אתיופיה שאשה מלה בחול אך לא בשבת, כמ"ש בקובץ נטועים (שם עמוד מז הערה לא). והוא כדברי שו"ת משנה הלכות (ח"ז סימן קעג) בשם הרב צפנת פענח. ואזיל כל בתר איפכא בס' תיבת גומא להפמ"ג (ר"פ תזריע), שכ' להעדיף מילת אשה דוקא בשבת, שאינה מצווה על מ"ע דשבת. ועי' בס' שדה צופים (ע"ז כז ע"א) ובקובץ פני הנשר (שנה ג דף מג ע"א).

בעמוד רה-רו - עיין בילקוט יוסף שובע שמחות כרך ב עמ' כב-כג שכתב כיו"ב בכמה פרטים.