יום שני, 22 בנובמבר 2021

ביאור מהרא"ח חלק ג

 שם הספר: ביאור מהרא"ח חלק ג

מחבר: רבי אלעזר חזן

דפוס: פנמה תשע"ט


[גליונות אלו נדפסו ברובם בקובץ תורת אהל אברהם (עמוד סה והלאה)].

בשער הספר שורה ו - צ"ל שהשמיט הגאון הנזכר.

שם שורה יב - צ"ל על הש"ע והרמ"א.

שם שורה יח - צ"ל דעוב"י מראכש (וכן יש לתקן בכריכת הספר).

שם שורה כב - צ"ל על ידי מכון.

בתוכן הענינים עמוד א סימן רכז - צ"ל ושליח שטעה ואחים שחלקו וטעו.

שם סימן רלא שורה ב - צ"ל ועל השערים.

שם סימן רמא - צ"ל דבר שאינו מסוים.

עמוד ג סימן רצ - צ"ל וכל משפטיו.

עמוד ד סימן שז - צ"ל או השכיר.

עמוד ו סימן שנט - צ"ל נקרא גזלה ואיסור לא תחמוד ולא תתאוה.

עמוד ח סימן תכו - צ"ל בגופו בין בממונו.

בגוף הספר דף א ע"ב אות ב - כן הוא בסמ"ע (אות ג).

דף ב ע"ב סוף אות ד - עי' בלחם משנה (ריש פי"ב מהלכות מכירה) ובבאר הגולה (אות ז) ובחידושי רבי העשיל מקראקא ובט"ז (סעיף ג) ובקצות החושן (אות ב). ובקצות החושן שם הביא דעת רבינו יהודה דס"ל כמ"ש הרב המחבר בדעת מר"ן. וכן הביא דבריו בתוספות רבינו פרץ (ב"מ מט ע"ב). וכ"פ בס' חפץ נחמד וגנת ורדים (הנדפס בספר תורת מראכש שי"ל בשנת תשפ"א, סימן ב אות ג).

שם אות ה - וכ"כ בס' תורת המשבי"ר (עמוד תקנג סימן ב). ע"ש. ובהגהות רעק"א כתב בשם שו"ת לחם רב (סימן רכו) שאם אין תגרים בעיר, אע"פ שהיה שהות לשלוח לעיר אחרת שיש בה תגרים, לא אמרינן דמחל. ובט"ז כתב שאם לא מצא תגרים בעיר, מתחיל השיעור של שיראה אחר שבאו התגרים.

דף ג ע"א אות ו בשם הב"ח - גם הביאו בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אונאה אות ב). והוא דלא כט"ז (ד"ה היה). ועי' בקצות החושן (אות ד) ובנתיבות המשפט (ביאורים אות ד) ובדברי הרב המחבר להלן (אות יד).

שם אות ז בשם הש"ך - ראה עוד בפתחי תשובה (אות ב), ובכסף הקדשים, ובשו"ת רבי דוד צבאח (דף קפב ע"א ד"ה תשובה ודף קפד ע"ב ד"ה גם), ובשו"ת נכח השולחן למהרח"מ לבטון (בחי' הש"ע שבסוף הספר סימן רלב ס"ג ד"ה וראיתי). ובהגהות רעק"א ציין בזה למש"כ בספר בית מאיר. ודבריו הובאו בפתחי תשובה שם.

שם בשם הרב משחא דרבותא - אולם בפתחי תשובה (אות ב) הביא בשם הרב משכנות יעקב שהביא דברי הש"ך בנידונו שהיה יותר משתות. ולדברי הרב משחא דרבותא יש ליישב פסקו של הרב עמודי אור שהשיג עליו בפתחי תשובה שם.

שם בשם מוהרימ"ט - ראה בפתחי תשובה (אות ב) שכתב שיש בזה מחלוקת.

שם בסוף דבריו - וראה עוד במש"כ הרב המחבר להלן (סימן רלב אות ד), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ע"ב אות ט - ועי' בט"ז שחלק על זה. ובנתיבות המשפט (חידושים אות ח) הביא דעת שניהם.

שם אות י - ובפתחי תשובה (סוף אות ב) הביא בשם הרב חות יאיר שאפילו טעם כל דהו שנותן הלוקח על ששתק בשעת לקיחתו או בשעה שנודע לו מהני.

שם אות יב - ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אונאה אות ב) הביא המחלוקת בזה. ועי' בפתחי תשובה (אות ד).

דף ד ע"א אות טו - וראה בנתיבות המשפט (ביאורים אות ו).

שם ע"ב אות טז - וראה בפתחי תשובה (אות ה).

דף ו ע"א אות כ - ובנתיבות המשפט (חידושים אות טז) כתב כדברי הסמ"ע. ובב"י (אות יח) כתב כדברי הלבוש.

שם אות כא - וכ"כ בנתיבות המשפט (חידושים סוף אות יח).

דף ז ע"א אות כד - גם בהגהות רעק"א הביא דברי מהרשד"ם. ע"ש. ובחכמת שלמה ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך חליפין אות ג) הביאו דברי הרדב"ז. ע"ש. וראה בפתחי תשובה (אות יב), ובספר המפתח על הרמב"ם (ריש פי"ג מהלכות מכירה ד"ה שזה).

שם אות כה - ועי' בנתיבות המשפט (סימן קצה חידושים אות ז) שהביא בזה מחלוקת הסמ"ע והש"ך. גם הרב המחבר לעיל (סימן קצה אות ו) הביא מחלוקת זו. ע"ש. וראה בבאר הגולה כאן (אות ע) שכתב הטעם שהכלי מתקיים יותר מפירות. וכ"כ בפרישה (כאן אות כג). ועי' בקצות החושן (סימן קצ אות ג).

שם אות כו שורה ב 'אפילו שמו הכלים קודם המכירה' - וכ"כ בנתיבות המשפט (חידושים אות ב). ובפתחי תשובה (אות יב) כתב שרבים חולקים על זה. ע"ש. ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך חליפין אות ג) הביא המחלוקת בזה.  ועי' בחי' חתם סופר.

שם ע"ב אות כז 'דה"ה ביטול מקח אין בו' - וכ"כ בפתחי תשובה (אות יג) ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך חליפין אות ו) בשם הרדב"ז.

שם בסופו 'אבל מום יש בו' - וכ"כ בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן קטו ד"ה תשובה) שדבר פשוט הוא. וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך חליפין אות ו). ע"ש. ובפתחי תשובה (אות יג) הביא דברי הפוסקים בזה.

שם אות כח בשם מהר"א פינטו - ועי' בפתחי תשובה (אות יב) ובחכמת שלמה. ובספר המפתח על הרמב"ם (ריש פי"ג מהלכות מכירה) ציין בזה גם לס' לחקרי הלכות (ח"ב סימן רמה).

שם בסופו - ועי' בחי' חתם סופר ובפתחי תשובה (סוף אות יב) כיו"ב.

שם אות כט - ועי' במחנה אפרים (דיני אונאה ס"ס ח). והו"ד בס' הליקוטים על הרמב"ם, ושם ציין בזה למש"כ בס' קרית מלך רב.

דף ח ע"א אות ל - אולם הב"ח (סוף אות כו) כתב שאם הוא בכדי שאין הדעת טועה הוי מתנה. ע"ש. ועי' בש"ך (אות יג).

שם אות לא שורה ב - צ"ל שם אין.

שם שורה ד - צ"ל סימן יד. וכן הובא בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אונאה אות יד). וכ"כ בס' חפץ נחמד וגנת ורדים (הנדפס בספר תורת מראכש, סימן כט).

שם ע"ב אות לב - לכאורה זו היא מחלוקת הרמ"ה והרא"ש שהביא רבינו הטור (סעיף כט) הלקח ואינה או נתאנה. וראה בב"י שגם ר"ת עומד בשיטת הרמ"ה. ועי' בהגהות רעק"א.

שם אות לג 'מלשון זה משמע' - וכן דייק בהגהות רעק"א. וכמ"ש במש"כ בס"ד באות הקודם בגליון.

שם אות לד - וכתב בב"י שהרא"ש בתשובה האריך לתת טעם לדבר.

דף ט ע"א אות לו - וראה עוד בקצות החושן (אות י),  ובנתיבות המשפט (חידושים אות כה), ובדברי הרב המחבר להלן (אות מח).

שם בהערת הרב המגיה אות ו 'הרב המשבי"ר' - בספרו דברי משה (סימן טז). ודבריו חזרו ונדפסו בס' תורת המשבי"ר (עמוד תקנב). ע"ש.

שם אות ז 'בשם היעב"ץ' - וכ"כ בשמו בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אונאה אות ל). ע"ש. וכן פסק עוד שם (ערך סרסור אות ו). וע"ע שם (ערך אונאה אות ז), ובס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קסו ד"ה סרסור בענין).
ומה שכתב בשם מהר"ף בירדוגו - כן הוא בספרו שו"ת נפת צופים (ח"מ סימן רצה).

דף י ש"ע סעיף כו שורה א - צ"ל וגוי אין. וכ"ה בביאור מהרא"ח (אות מ).

דף יא ע"א סוף אות מב - ובשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן רצו) כתב דהמע"ה. ע"ש. ועי' בפתחי תשובה (אות יח).

שם אות מג שורה ב 'וה"ה אם התאנה מוכר' - ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך נושא ונותן באמונה אות ג) הביא תשובת מהרר"פ בירדוגו (סימן רנט) שחלק על זה. וה"ד בספר שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קנו ד"ה נושא הא'). ועי' במש"כ בס"ד בגליון ספר ציון במשפט שם.

שם - צ"ל ויותר משתות.

שם שורה אחרונה - וכ"כ בשו"ת רבי דוד צבאח (חידושי דינים אות יח) בשם מהר"ש צרור. וכ"כ בבאר היטב (סוף אות לז) בשם האחרונים [ובהגהות אמרי ברוך (על הש"ך סקי"ז) השיא דברי הרב באר היטב לענין אונאה בקרקעות]. וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אונאה אות כה) בשם האחרונים. ועי' בכסף הקדשים (ד"ה ואם מכר).

שם ע"ב שורה יב - צ"ל אלף ושני דינרים

שם בהערת הרב המגיה אות י - וכ"כ בס' תורת המשבי"ר (דף תקנד רע"ב) בדעת מר"ן בש"ע (להלן סעיף כח). ע"ש. וכ"כ בשו"ת רבי דוד צבאח (חידושי דינים אות יח) בשם מהר"ש צרור. וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אונאה אות כה וערך נושא ונותן באמונה אות ב). ע"ש. והו"ד בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קנו ד"ה נושא הב'). ועי' בכסף הקדשים.

שם אות יג - וכ"כ בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן קטו). וכן נראית דעת מהרח"מ לבטון בשו"ת נכח השולחן (בחי' הש"ע שבסוף הספר). וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך נושא ונותן באמונה אות א) בשם הרב חוט המשולש. וכ"כ עוד (בערך אונאה אות כה) בשם באר היטב (אות לז). אולם בבאר היטב הביא רק דברי הש"ך הנז' בדברי הרב המחבר שצריך להתיישב למעשה. וע"ע בשו"ת דלי בפסקייא שהביא דברי הש"ך בלי להזכיר סוף דבריו שצריך להתיישב למעשה.
ובהגהות אמרי ברוך כתב דלהך דיעה שמוזכר לעיל בסעיף ד' דאף המאנה יכול לחזור בו א"כ הוי כלא נמכר כלל. ע"ש. ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות יט) ובפתחי תשובה (אות יח) ובחכמת שלמה מש"כ בזה.

שם אות יד - וכ"כ בשו"ת רבי דוד צבאח (חידושי דינים אות יח) בשם מהר"ש צרור ושכ"כ הרש"ך. וכ"כ בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן קטו), ושכ"כ מהריט"ץ ומהר"מ גאלאנטי. וכ"כ בהגהות רעק"א בשם האחרונים. וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אונאה סוף אות כה) בשם האחרונים. וכ"כ בפתחי תשובה (אות יט) בשם שו"ת גליא מסכת (סימן י). ע"ש.

שם אות טו - וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אונאה אות כח) בשם מהר"י ן' מלכא. וציין בטעם הדבר לדברי מוהרימ"ט הנז' בדברי הרב המחבר. וראה במש"כ בס"ד בגליון שם.

דף יב ע"א שורה ט - צ"ל ואיני משקר. וכ"ה בב"ח.

שם ע"ב אות מו, שחזקות אין בהם אונאה - ועי' בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן רצז) שביאר הטעם.

דף יג ע"א אות מח - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (או' לו-לז), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ע"ב אות נב - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות כ).

דף יד ע"א אות נה בשם מהרי"ט - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות לז ד"ה ועיין).

דף כא סע"א - גם בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קיג ד"ה כלל על) הביא דברי הרב ברית כהונה שהשלחן ערוך נכתב לאחר בדק הבית. ע"ש. וכ"כ בס' הליכות עולם למהר"ע יוסף (ח"א עמוד קנו) בשם האחרונים. ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון להלן (דף עט ע"ב אות יט).

שם ע"ב סוף אות ד - גם בתשובות חכמי מראכש (סימן יא ד"ה מצד) הובאו להלכה דברי הרב פרח מטה אהרן (סימן טל) אלו.

שם בהערות הרב המגיה אות כג ציין לשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן כט) - ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם, ציין לדברי הרב המחבר בכמה דוכתי לגבי סתירת דברי מרן מדבריו בכסף משנה לדבריו בבית יוסף - יש להוסיף את דברי הרב המחבר לעיל (סימן קפג אות כד). ועי' במש"כ בס"ד בגליון להלן (דף עט ע"ב אות יט). ועי' בקונטרס בית נאמן (גליון שנט הערה ב) שביאר שמר"ן התחיל בחיבור הכס"מ לפני הב"י והש"ע, ולאחר שסיימם גמר את חיבור הכס"מ.

דף כה ע"א אות ב - וראה במש"כ בס"ד בגליון ספר תקנות חכמי מראכש (פתח דבר עמוד א).

דף כו ע"א ד"ה אין - וכ"כ עוד הרב המחבר לעיל (סימן ב אות ד). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ע"ב ד"ה אם - וכן פסקו בתשובות חכמי מראכש (סימן כא דף נז סע"א).

דף כז ע"ב סוף שורה ב מלמטה - צ"ל על שם רי"ו. וכן הוא בבאר הגולה.

דף כח ע"א סוף אות ד - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (סימן רכז סוף אות ז), ובשו"ת רבי דוד צבאח (דף קפה ע"ב ד"ה ומה שפסקו).
ודברי הרב כנסת הגדולה הובאו גם בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אין אות לה ד"ה עוד, וערך מום אות ט ואות יב). ע"ש. וע"ע בספרו שו"ת הלכה למשה (ח"מ סימן מה ד"ה אלא דכד). ועי' בדרכי משה (אות א) בשם רבינו יוסף ן' מיגאש שגם הוא כתב בנידונו שיש לו לישבע.

שם סוף אות ו - וכ"כ בהגהות רעק"א בשם הרב מחנה אפרים (הלכות אונאה סימן ה). גם בשו"ת נכח השלחן למהרח"מ לבטון (בחי' הש"ע שבסוף הספר בסוף הסעיף) ציין לדברי הרב מחנה אפרים, וכתב שכ"כ הריטב"א גבי ביטול מקח (ואגב אציין שיש ט"ס בשו"ת נכח השלחן שם במהדורת ירושלם תשס"א, והוא בדף שלא ע"א ד"ה שם אבל, בשורה ב, שאת הפסיק יש להעבירו לפני תיבת כן). וכ"כ בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מום אות יג) בשם הרב מחנה אפרים בשם הריטב"א. ועי' בפתחי תשובה (אות א).

שם ע"ב, בדברי הרב משנה למלך - וראה עוד בנתיבות המשפט (חידושים אות ה), ובחכמת שלמה, ובשו"ת רבי דוד צבאח (דף קפד ע"ב ע"א ודף קפה ע"א ד"ה הגם), ובשו"ת בן אברהם למהרח"א אישטרושה (ח"מ סימן י), ובשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן קיג), ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מום אות ט), ובספרו שו"ת הלכה למשה (ח"מ סימן מה), ובהגהות אמרי ברוך (סימן רלב ס"ה), ובספר חפץ נחמד וגנת ורדים (הנדפס בספר תורת מראכש שי"ל בשנת תשפ"א דף קמג ע"א אות לו ד"ה תשובה), ובשו"ת דלי בפסקייא (סימן טז דף קפא סע"ב והלאה), ובשו"ת דברי צדק (א"ה סימן יז). וראה בקובץ מעשה המשפט (גליון נא עמוד א) שלא זכר דברי הרב משנה למלך וסיעתיה.
ובדברי מהריט"ץ סימן קה - ראה בפתחי תשובה (אות א) שהביא כן בשם מהריט"ץ סימן רכה. ע"ש. ומש"כ בהגהות רעק"א שכ"כ בשו"ת מהרי"ץ סימן רכה. ע"ש. כנראה הכוונה לשו"ת מהריט"ץ וכנ"ל. ושו"ר שכן תיקנו בדברי רעק"א על הרמב"ם הוצאת פרנקל (פט"ו מהלכות מכירה ה"ג). ומש"כ בס' ציון במשפט ובשו"ת הלכה למשה הנ"ל בשם מהריט"ץ סימן רכח, ט"ס הוא וצ"ל רכה. ושם ציין שראה פס"ד לרבני מראכש שפסקו כמהריט"ץ דלא כהסמ"ע. וראה בשו"ת נכח השולחן למהרח"מ לבטון (בחי' הש"ע שבסוף הספר) שדן בארוכה בב' תשובות מהריט"ץ הנ"ל. וראה עוד שם בגוף הספר (ח"מ סוף סימן י, בדפוס ירושלם תשס"א דף קלו ע"ב).
ובדברי הרב פני משה בענין אם לקחה אדעתא לשולחה למדינה אחרת - ראה עוד בכסף הקדשים (ד"ה אם) בענין אם ממהר לצאת לדרך.
[רוב הערה זו נדפס בקובץ מעשה המשפט (גליון קלט דף ב ע"ג)].

שם שורה טו - צ"ל ומור"ם כן.

דף כט בש"ע ס"ז - ראה בדברי הרב המחבר לעיל (סימן רז אות נג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם בביאור מהרא"ח אות ח - ועי' בשו"ת רבי דוד צבאח (דף קפג ע"א) ובשו"ת נכח השלחן למהרח"מ לבטון (ח"מ סימן י ד"ה עוד הא', בדפוס ירושלם תשס"א עמוד קכז).

דף לב בש"ע סי"ט - ראה בדברי הרב המחבר לעיל (סימן עה סוף אות יט) מש"כ ע"ד הש"ך (אות טו), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף לג ע"א אות ט - ועי' בשו"ת נכח השלחן למהרח"מ לבטון (ח"מ סימן י ד"ה ואיך, בדפוס ירושלם תשס"א דף קלו ע"א).

שם אות י - ועי' בפתחי תשובה (אות י).

דף לד ע"א שורה ב - צ"ל אות פ.

דף לה ע"א סוף אות ג - וכ"כ בהגהות אמרי ברוך, ובפתחי תשובה (אות ב) בשם הרב ושב הכהן. ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות ד), ובשו"ת נכח השלחן למהרח"מ לבטון (ח"מ סימן י ד"ה והנה, בדפוס ירושלם תשס"א דף קלא ע"ב), ובשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן קטו).

דף נ בדברי מור"ם ס"ח דספרים לא מיאש מינייהו - ועי' בביאור מהרא"ח להלן (סימן רנט אות ו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף נז ע"א אות א - כ"כ בסמ"ע (אות ד).

שם אות ג - כ"כ בסמ"ע (אות ה).

שם ע"ב אות ד - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מחילה או' ט-י) ובספרו תורבץ החצר (ערך מחילה אות א).

דף נח ע"ב אות ט - ועי' בשו"ת משפט החושן למהר"ש בארי נר"ו (סימן ה הערה ג).

שם בסופו - צ"ל ס"ק יב.

דף נט ע"א אות יב - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (אות ט) ובנתיבות המשפט (חידושים אות ז) ובכסף הקדשים ובהגהות רעק"א (ס"ב ד"ה חפץ).

שם ע"ב אות יג - ועי' בפתחי תשובה (אות ד) ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מחילה אות א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות יד - ועי' בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (סוף עמוד קכה).

דף ס ע"א אות טו - וכ' בתשובות חכמי מראכש (סימן ו ד"ה אחר, דף ז ע"א) שדנין בכל המערב דהלכה כי"א בתרא. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. ועי' בכסף הקדשים (סימן רט ס"ב) מש"כ ע"ד הט"ז.

דף סא ע"ב אות כא - ובהגהות רעק"א הביא דברי הרב המגיד והרב משנה למלך. ובבית יוסף (סעיף י) הביא דברי הרב המגיד. וכיו"ב מצינו שדנו בענין הנשבע שלא יראה את אחיו ומת אחיו, אי שרי לו לראותו לאחר מיתתו. ועי' בריש תשובות הגאונים שערי תשובה (הוצאת הרב זאב וולף לייטר).

דף סב בהערות הרב המגיה אות ו - צ"ל סימן רז אות כה וסימן רט אות לא.

שם אות ז - צ"ל ס"ק ח.

דף סג ע"א אות ל - ועי' בפתחי תשובה (אות יא).

שם אות לא - ועי' בתשובות חכמי מראכש (הנדפס בספר תורת מראכש שי"ל בשנת תשפ"א, סימן קלו), ובקצות החושן (אות ח), ובפתחי תשובה (או' יב-יג), ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך תנאי אות יט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם. ודברי מהרי"ט שהובאו בקצות החושן, הוזכרו גם בהגהות רעק"א. ע"ש.

דף סד ע"ב שורה ח, בלישנא דעל תנאי - גם בנתיבות המשפט (ביאורים אות יא) הביא דברי מר"ן בית יוסף בזה.

דף סה ע"א סוף אות לו - ועי' בהגהות רעק"א (שבשלחן ערוך הבהיר) שהביאו ממש"כ הוא ז"ל בכו"ח בשם הרד"ך דספיקא הוי.

שם ע"ב אות א - וכ"כ בשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן כו ד"ה וסמוך).

דף סו בהערה י - צ"ל ס"ק ט"ז.

דף סז ע"ב סוף אות ח - וכן פסק בשו"ת יחוה דעת (ח"ז סימן רא-רב). ע"ש. ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מתנה אות עא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף עו ע"א אות ב - ועי' בפתחי תשובה (אות א).

שם ע"ב - לפני אות ד יש לציין ששייך לסעיף ב.

שם בדברי הרב המגיה אות יז שורה ג 'ובסימן רט ס"ק י' - ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

דף עח ע"א סוף אות י - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות ה וביאורים אות א) ובפתחי תשובה (אות ד).

שם ע"ב סוף אות יד - ועי' בט"ז ובנתיבות המשפט (חידושים אות ז).

דף עט ע"א סוף אות יח - וראה בהגהות רעק"א (בסוף הסימן) בשם הרב נימוקי יוסף דהיינו דווקא אם שתק לאחר מיתה. ועי' בקצות החושן (אות ד) שכ' שהוא מחלוקת ראשונים. וכתב על דבריו בנתיבות המשפט (חידושים אות יב) שהעיקר כדברי הרב נימוקי יוסף.

שם ע"ב סוף אות יט - וזה דלא כמ"ש בבדק הבית (סעיף יג) שאין טעם לדברי הרמב"ם בזה. וכבר העירו בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות כד הב') ע"ד מר"ן בבדק הבית מדבריו בכסף משנה. והנה ממה שבשלחן ערוך הביא להלכה דברי הרמב"ם, נראה דאזיל בתר סברתו בכסף משנה. וראה בדברי הרב המחבר לעיל (דף כא ע"א) שמצינו שמר"ן תיקן דבריו בשלחן ערוך כפי דבריו בבדק הבית, והכסף משנה קדם להבית יוסף. וצ"ע בנ"ד אם אפשר לומר כן, שכן אי הכי בכסף משנה יישב דברי הרמב"ם, ושוב בבדק הבית מיאן ביישוב זה, ולאחר מכן בשלחן ערוך חזר להסכים למה שיישב בכסף משנה. ואולי למרות שמיאן בבדק הבית ליישב דברי הרמב"ם, עדיין פסק כדבריו ולא סמך לפסוק להלכה ע"פ קושייתו.

דף פ ע"א אות כא שורה ה 'בדרישה' - אות יג. וכ"כ בסמ"ע (סוף אות כב) בדעת הרמב"ם. וכן הוא בבית יוסף (סוף סעיף יג). וכ"כ בביאור הגר"א (אות יט).

שם ע"ב סוף אות כג - וכמו שביאר הרב המחבר לעיל (אות כב). וראה במש"כ בס"ד בגליון שם.

דף פא ע"א סוף אות כה - וכ"כ בנתיבות המשפט (חידושים אות יב וביאורים אות ו). ועי' בביאור הגר"א (אות כא).

שם אות א - ודברי הש"ך הובאו בנתיבות המשפט (חידושים אות א).

שם אות ב דאף שעבר זמן רב אזלינן בתר אומדנא - ועי' בהגהות רעק"א שכתב דלא כן.

דף פב ע"א סוף אות ד - כ"כ בסמ"ע (אות א).

שם אות ה - ובנתיבות המשפט (חידושים אות ב) כתב כדברי הסמ"ע.

שם אות ו שורה ב - ועי' בהגהות רעק"א ובהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות ב).

דף פג ע"ב שורה ו בסוגריים - ועי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות טז הב').

דף פד ע"א אות יג - ועי' בנתיבות המשפט (חידושים אות ח).

שם סוף אות יג - דברי הסמ"ע הביאם הרב המחבר להלן (אות יז).

שם ע"ב אות יז - ועי' בדברי הרב המחבר (לעיל אות יג).

דף פה ע"א סוף אות יח - ועי' בהגהות רעק"א ובנתיבות המשפט (ביאורים אות ב).

דף פו ע"ב סוף אות כז - ובהגהות רעק"א הביא דברי הלח"מ. וציין לתשובת הראנ"ח (סימן כח [מהדורת ירושלם תש"כ דף קפ סע"א]). וכן בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מתנה אות מו) הביא להלכה דברי הלח"מ. וכן הוא גם בספרו תורבץ החצר (ערך מתנה אות יד). גם בנתיבות המשפט (ביאורים אות ד) הביא דברי הלח"מ, אולם כתב שנראה שהעיקר כהסמ"ע.

דף פז ע"א אות ל - ועי' בש"ך (אות ט) ובהגהות רעק"א ובקצות החושן ובנתיבות המשפט (ביאורים אות ה).

שם אות לא - ועי' בפתחי תשובה (אות ג) ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך יתומים אות יט) ובספרו תורבץ החצר (ערך יתומים אות ו).

שם ע"ב אות לב - וכן הוא בסמ"ע (אות כד).

דף פח ע"א בדיבור הא' - דברי הרב חיים שאל הובאו להלכה בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מתנה אות סח) ובספרו תורבץ החצר (ערך מתנה אות כא).

שם ד"ה מפרנס - וכ"כ בפתחי תשובה (אות ג) בשם שו"ת רעק"א (סימן קמז).

דף צ בהערות הרב המגיה אות כג - צ"ל צריך לומר צ'. 

שם בסופו - ועיין בדברי הרב המחבר שם (אות כה) ובנתיבות המשפט שם (ביאורים אות ו ד"ה ועסמ"ע) ובפתחי תשובה שם (אות ח).

דף קא ע"א אות מד - וכ"כ עוד הרב המחבר ז"ל בתשובה שנדפסה בשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן ל). וע"ש בדברי הרב המגיה. ובשו"ת ויאמר יצחק (ח"מ ליקוטי דינים ריש מע' הא') הביא ג'ם הו'א דברי הרב המבי"ט. ע"ש. וראה בשו"ת הרשב"א (ח"ב סימן לו) דמוכח דלא כהמבי"ט. ושו"ר שכן העיר הרב המגיה בשו"ת הרשב"א הוצאת מכון ירושלם (שם אות א). וראה בפתחי חושן על קנינים (מהדורה שניה פ"ט הערה כד).

דף קכו ע"ב - ועי' בשו"ת יביע אומר (ח"ה ח"מ סימן ה אות ז).

דף קלג ע"א סוף אות לח - ובשו"ת יביע אומר (חי"א ח"מ סימן יז) כתב שיכול לומר בזה קים לי כדעת מור"ם. ע"ש. אולם להסמ"ע שכתב שדעת מר"ן דלא כמור"ם אי אפשר לומר כן למאי דקיימא לן דלא אמרינן קים לי דלא כמר"ן. ואולי דייק הרב יביע אומר מדברי הסמ"ע שממה שלא כתב מור"ם בלשון יש אומרים מוכח דס"ל דמר"ן לא פליג עליה. ויש לדחות שמצינו בכמה דוכתי שמור"ם לא כתב לשון יש אומרים למרות דפליג על מר"ן.

דף קלה ע"ב אות מז - ועי' בשו"ת כפי אהרן למהר"א עזריאל (ח"א ח"מ סימן יג דף קנז ע"ג) ובשו"ת יחוה דעת (ח"ז סימן רא סד"ה אחרי).

דף קמה ע"א סוף אות ה - וכ"כ עוד הרב המחבר לעיל (סימן רי אות ז). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

דף קמח ע"א אות ב - וכ"כ מהרר"מ אבן מוחא בתשובתו שנדפסה בשו"ת פרדס רימונים (ח"מ סימן י) ובשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן לב). ע"ש. ועי' בשו"ת חיי עמרם (ח"מ סימן ז), ובשו"ת חדות יעקב למהר"י עדס (ח"מ סימן ח עמוד רנג), ובפתחי חושן על קנינים (מהדורת תשע"ו פרק כא הערה ה).

דף קנ שלחן ערוך סוף סעיף א - יש למחוק את הפסיק.

שם ע"א אות א - וכ"כ בבאר היטב (אות א). ובט"ז כתב ע"ד הסמ"ע דאישתמיטתיה דברי הרב נימוקי יוסף. ע"ש. והש"ך (אות א) כתב בשם שאר הראשונים שאע"ג שהחזירה לאחר יאוש עובר בכולן. וכ"כ בבאר היטב (אות ב). ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות א). אולם בבית יוסף לא הביא כי אם דברי התוס' שכתבם להלכה בשלחן ערוך.

שם ע"ב אות ב - וכ"כ בסמ"ע (אות ב), וכתב שהוא דלא כהרב עיר שושן דמיד שכוון לגוזלה עבר עליו וא"א לתקנו. 

דף קנא ע"א סוף אות ג - וראה במש"כ בס"ד בגליון ספר חידושי רבי רפאל חיים בן עטר (דף קע ע"א).

שם סוף אות ד - וכן הוא בבית יוסף (סעיף ו) מדברי הש"ס (בבא מציעא כד ע"ב).

שם ע"ב סוף אות ה - ועי' בדרכי משה (אות ב) ובקצות החושן (אות ג) ובהגהות אמרי ברוך (סעיף ה) ובפתחי תשובה (אות ב). ודברי הש"ך הביאם הרב המחבר להלן (אות ח).
והנה בבאר היטב שהזכיר הרב המחבר ציין בלבד לדברי שו"ת צמח צדק. וגם בהגהות רעק"א ציין לדבריו. ע"ש.

שם אות ו - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (סימן שסח אות ב) ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אבידה אות י וערך יאוש אות א ואות ג וערך ספר אות ה ואות ו) ובספרו תורבץ החצר (ערך אבידה אות ה וערך יאוש אות ב והלאה) ובס' מגן אבות חושן משפט (סימן שנו ס"ג) ובשנתון אסופות (ח"ז עמוד שפא).
ומה שכתב בס' ציון במשפט הנ"ל (ערך יאוש אות א) לציין לדברי שו"ת הרשב"ש סימן מו [וכ"כ עוד בס' תורבץ החצר הנ"ל (ערך יאוש אות ב)], ט"ס וצ"ל מז.
ומה שהביא הרב המחבר בסימן שסח הנ"ל מספר חוט המשולש, הנה שם כתב שהבעלים התייאשו מדמי הספר כפי מה שמשערים הגויים, אבל לא התייאשו מההבדל בערך הספר כפי שוויו האמיתי. ובשו"ת בית יהודה (ח"ב סימן סו) שהביא שם כתב עוד בזה. וראה באוצר עיונים על בבא קמא שבש"ס מתיבתא (מערכה מ ריש סימן ז) שהביא דברי הרוא"ח בענין אם יאוש מועיל על חלק מהחפץ בלבד. ואולי אפשר לחלק דשאני שלל מלחמה כמו שביאר בחוט המשולש שם וחיליה מדברי הרשב"א.
ואפשר לומר שלפי מה שכתב בספר חוט המשולש מבוארים דברי התוס' (בבא בתרא מד ע"ב ד"ה דלא) שכתבו שאפשר להקנות בקנין אגב על סמך החלק שיש לכל אחד מישראל בארץ ישראל, ואף שנכבשה על ידי האומות, מ"מ קרקע אינה נגזלת (ועי' בס' תורי זהב - ביאור הכתובה סוף עמוד עב). והקשה הרב קובץ שיעורים (בבא בתרא סימן קצב) שכיבוש מלחמה קונה. ע"ש. ולפי מה שכתב בס' חוט המשולש אפשר ליישב שהאומות מחשיבים את ארץ ישראל ככל הארצות, ולכן הם אינם קונים את שוויה האמיתי, כי אם מה שלפי דעתם הוא השווי.

שם אות ז - ועי' בהגהות רעק"א שכתב שיש לדון בזה טובא עפ"ד הרמב"ן במלחמות (בבא מציעא דף יד ע"ב מדפי הרי"ף). וראה עוד בקצות החושן לעיל (סימן רנט אות א) ובנתיבות המשפט (שם אות א) מה שכתבו בדברי הרמב"ן. ועי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (סימן רס אות יז) מש"כ ע"ד הקצה"ח.

שם אות ח - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (אות ה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף קנג ע"א סוף אות טו - ועי' בט"ז ובנתיבות המשפט (אות ג).

דף קנד ע"א סוף אות א - ועי' בט"ז ובהגהות רעק"א ובנתיבות המשפט (אות א) שהשיגו ע"ד הסמ"ע.

שם אות ב - ועי' במה שביאר בנתיבות המשפט (אות ב).

שם אות ג - הדברים אינם מובנים. ועי' בש"ך שם מש"כ בזה. וע"ע בנתיבות המשפט (אות ג).

שם ע"ב אות ו - ובנתיבות המשפט (אות ד) כתב שה"ה ברוב נכרים.

שם אות ח - ועי' בנתיבות המשפט (אות ה).

דף קנה ע"ב שורה א - צ"ל דאיהו אצנעינהו, וכיון שהוא מודה דלאו דידיה הודאת (וכ"ה בבאר הגולה).

שם אות יג - ועי' בנתיבות המשפט (או' ו-ז).

דף קנו ע"א אות יד - ועי' בט"ז ובנתיבות המשפט (אות ח).

שם ע"ב סוף אות יז - ועי' בקצות החושן (אות א) ובנתיבות המשפט (אות ט) ובפתחי תשובה (אות א).

שם אות יח שורה א - צ"ל קנה אחד (כ"ה בש"ע).

שם בדברי הרב המגיה אות ב - יש להעיר שהרב המחבר לא הביא לעיל דברי הב"ח לענין גניבה. ע"ש.

דף קנז ע"א אות כ שורה ג - צ"ל שתנוח על גבי הקרקע (וכ"ה בסמ"ע).

דף קנח ע"א אות כד - ועי' בט"ז.

שם ע"ב אות כו שורה ב - צ"ל פירשו התוספות (וכ"ה בש"ך).

דף קנט שלחן ערוך שורה ד - בש"ע הבהיר הגירסא היא: בין שתי שובכות.

שם ע"א אות כו - ועי' בסמ"ע (אות כח בסוגריים מרובעות).

שם אות כז - ועי' בט"ז שהשיג ע"ד הסמ"ע.

שם אות כח שורה א - עי' מש"כ בס"ד בגליון הש"ע.

שם שורה ג - צ"ל שלאחד קרוב הוא יותר מלשני.

דף קסא ע"ב שורה ג 'יש לחלק בין אבידה דהכא להתם' - וכן יש לבאר בדעת הרב כנסת הגדולה (הגב"י אות ה) שכתב שגם הרמב"ם ס"ל דאשפה העשויה לפנות הרי היא של מוצאה. והו"ד בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות סב). ע"ש. ועי' בקצות החושן (סימן רסא ד"ה ולפי) ובהגהות אמרי ברוך (ס"ס רסא).

דף קסב ע"ב סוף אות ג - וראה במה שהביא לחלק בהגהות רעק"א.

שם סוף אות ד - ועי' בתפארת שמואל על הטור.

שם סוף אות ו - אולם ממה שלא חילק מר"ן בש"ע כלל בין תוך התחום לחוץ לתחום, נראה שפסק כדעת הרי"ף והרמב"ם שהביא בבית יוסף דלא חילקו בהכי. ועי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות ו).

דף קסג ע"א סוף אות ח - וראה במש"כ בס"ד בגליון לעיל (סוף אות ו) בדעת מר"ן בש"ע.

דף קסד ע"א שורה ג - צ"ל אמרתי להולכין (וכ"ה בסמ"ע).

שם שורה ט 'ורוצה לישבע' - שכן הדין, עי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אבידה אות א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ע"ב סוף אות ב - ובהגהות רעק"א ציין בזה לדברי הסמ"ע בסימן עה. ובט"ז כתב שאם תפס לא מבני דלא כהסמ"ע.

דף קסו ע"א סוף אות ט - כ"כ בבאר הגולה (אות א).

שם אות יא 'ס"י' - ומה שכתוב בסמ"ע 'סי"א' (וכן הוא בבאר היטב אות יא), הוא ט"ס.

שם ע"ב סוף אות יב - כ"כ בבאר הגולה (אות ד).

דף קסח ע"א אות כ שורה ב - צ"ל מנינם סימן (וכ"ה בסמ"ע).

שם סוף אות כ - ועי' בש"ך (אות ה) ובנתיבות המשפט (ביאורים אות ה).

דף קסט סע"ב - ועי' בסמ"ע (אות מד).

דף קעא ע"ב אות ג שורה ו - צ"ל דמי חמורו.

שם שורה ב מלמטה 'להציל' - היינו על ידי הדחק. כמ"ש הט"ז. וכ"כ בנתיבות המשפט (ביאורים אות א). ע"ש.

דף קעב ע"א אות ד - ובט"ז כתב דלא מהני בית דין אם היה שם חבירו. ע"ש. ובנתיבות המשפט (חידושים אות ד) כתב דמהני דוקא כשהבעלים עמדו מרחוק.

שם ע"ב אות ט - וראה במה שביאר בנתיבות המשפט (ביאורים אות ג).

דף קעג ע"א שורה ד 'סמ"ע' - ועי' בט"ז שחלק על דבריו.

שם סוף אות יא 'בבאר היטב' - יש הוצאות של השולחן ערוך שלא נדפסו בהם דברי מהר"ר עוזר (בשלחן ערוך הבהיר לא נדפס, ונדפס בשלחן ערוך הוצאת מכון ירושלם. ע"ש).
ובדברי מהר"ר עוזר, ראה עוד בפתחי תשובה (אות ב).

שם ע"ב אות יב - ועי' בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (דף קמא ע"ב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף קעז ע"א אות ו - גם בנתיבות המשפט (סימן רסד ביאורים אות ג) העתיק דברי הסמ"ע.

שם ע"ב אות א - ובנתיבות המשפט (חידושים אות א) העתיק דברי הסמ"ע. ועי' בב"ח.

שם אות ג - ועי' בש"ך (אות א) שהעיר ע"ד הסמ"ע (אות ח) בזה. ובנתיבות המשפט (חידושים אות ד) העתיק דברי הסמ"ע.

דף קעח ע"א אות א - ובט"ז כתב שם שאם נתנו לגינתו המשתמרת יצא בדיעבד דוקא, שכן ריבתה התורה השבות הרבה, יש מהן לכתחילה ויש מהן דיעבד. ולכאורה קשה מדברי התוס' (גיטין ג ע"ב ד"ה וכי) שבדאורייתא אין לחלק בין לכתחילה ודיעבד. וראה בזה להרב יהודה קוק נר"ו בפורטל הדף היומי.
והנה הרב המחבר השמיט דברי הט"ז, ואולי הטעם הוא כי מר"ן בשולחן ערוך לא כתב לשון דיעבד. ואולי הטעם הוא משום דס"ל כדברי התוס' בגיטין שם.

שם ע"ב אות ג - והנה הרב המחבר השמיט דברי הש"ך (אות א) שבגניבה פטור. ואולי הטעם הוא כי מר"ן בשולחן ערוך לא חילק בזה וסתם לחייב. ואפשר שטעמו הוא כמו שביאר בנתיבות המשפט (ביאורים אות א). ע"ש.

שם אות ד - וראה בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות לב) שביאר שתקנת רבינו גרשום היא להכריז בבית הכנסת לכל מי שאבדה לו אבידה שיחזירוה המוצאים אותה או שיודיעו לו היודעים ממנה. ועי' בס' פתחי חושן (מהדורת תשע"ז ח"ב פרק ז סוף הערה יא) שהקשה ע"ד מהרי"ק שבלאו תקנת רבינו גרשום יש עליו מצות השבת אבידה אם יודע מי מצא.
ובס' פתחי חושן (שם ריש אות יא) דן כמה ימים צריך להכריז. ובס' רזא דשבתי (ב"מ כח ע"ב ד"ה שם התקינו) הביא דברי התוספתא שמכריזין עליה ל' יום, והביא דברי האחרונים בזה. 
והנה הרב המחבר ציין לדברי הש"ע (א"ח סימן שו סי"ב) שמותר להכריז על אבידה בשבת. והנה שם כתב מור"ם בהגה ששבת הוא יום כנופיא לרבים. ולפי זה יש לו להכריז בשבת דוקא, שכן צריך שידעו כל ישראל מזה, וכמו שביאר בפתחי חושן (שם). וא"כ צ"ע דברי הסמ"ע שהביא הרב המחבר שנוהגים להכריז בין אשרי ובא לציון, ובשחרית של שבת לא אומרים ובא לציון, ומדוע לא יכריז בשבת דעדיפא. ואולי כוונתו לאשרי ובא לציון דמנחה של שבת. אולם המעיין בדברי הסמ"ע יראה שכוונתו לשחרית של חול, שכן כתב בין אשרי ולמנצח (וכן נראה מדברי המג"א ר"ס קלב). ואולי לכן שינה הרב המחבר את לשון הסמ"ע, שכן מדברי מור"ם בא"ח ילפינן דעדיף בשבת. ועי' בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סימן תסד בסוגריים), והובא בקונטרס שערי יוסף על השבת אבידה (עמוד כח הערה מב).
ומה שכתב לדון בס' פתחי חושן שם איפוא עדיף להכריז בזה"ז, עי' בשו"ת אגרות משה (ח"מ ח"ב סימן מה) ובס' דיני ממונות (ח"ג עמוד נ) ובקונטרס שערי יוסף על השבת אבידה (עמוד כח והלאה) ובאתר לב לדעת.

דף קעט ע"ב אות ו - נראה שיש ט"ס בסימון בשלחן ערוך, שכן נקב יש בו בצד אות פלונית הוא סימן מובהק, וכמ"ש הרב המחבר לעיל (אות ה). וכנראה הסימון צריך להיות להלן על מה שכתב בשלחן ערוך 'סימנים מובהקים'.

דף קפ ע"א אות ט - וראה בפתחי תשובה (אות א).

דף קפב סע"ב - וראה בט"ז שביאר דעת הרמב"ם ע"פ תירוץ ב', ויישב בזה קושיית הסמ"ע (אות לט). והנה הסמ"ע שם הקשה גם ע"ד מר"ן בש"ע. ולדברי הרב המחבר שמר"ן ס"ל כתירוץ ב' מיושב.

שם בהערת הרב המגיה אות י - צ"ל קצ"ח ס"ק ז.

דף קפג ע"א סוף אות יז - והביאו להלכה בנתיבות המשפט (חידושים אות טז). וחלק על זה הט"ז. והובא בפתחי תשובה (אות ד).

שם ע"ב אות א 'וכתב הטור (סעיף ג) דהראב"ד סבירא ליה דלא תקנו ארבע אמות שיקנו לו אלא אם עומד בצדן ולא אם הוא מהלך, ואפילו ארבע אמות שבתוך הילוכו לא יקנו לו. והרא"ש סבירא ליה דאין חילוק. וכתב מהרא"ף זלה"ה דמלשון [המחבר] נראה דסבירא ליה כהראב"ד. עכ"ל. וכ"כ הרב המחבר כיוצא בזה בסימן רמ"ג סעיף כ"ב. ויש להעיר שמה שכתב 'ואפילו ארבע אמות שבתוך הילוכו לא יקנו לו' אינו בטור.
ומה שכתב הרב המחבר בשם מהרא"ף, הלא הוא מהר"ר אברהם פינטו, וכמו שכתוב בהקדמת הספר (עמוד טו ד"ה רבנו הב'). והראיה מדברי מר"ן בשלחן ערוך היא ממה שכתב פעמיים 'שהוא עומד' 'אבל העומד', ודייקינן דעומד דוקא ולא מהלך. וכן היא גם הראיה שהביא מהרא"ח מדברי מר"ן בשלחן ערוך לעיל (סימן רמ"ג סעיף כב), שגם שם הלשון 'שהוא עומד'.
וראיתי בפתחי חושן (מהדורה מתוקנת הלכות אבידה פרק ט סעיף ב) שכתב 'ויש אומרים שאין ד' אמות קונות כשהוא מהלך', ובהערה שם הביא גם דעת הרא"ש שקנה. ונראה מדברי הרב פתחי חושן שמסתפק להלכה בזה.
גם ראיתי בספר שערי משפט (מהדורת תשס"ו שער אבידה ומציאה פרק י הערה ו) שכתב דברי הראב"ד בשם יש אומרים. ונראה שגם הוא מסתפק להלכה בזה.
ויתירה מזו ראיתי בערוך השלחן (אות ד) שכתב: כתב אחד מהראשונים דד' אמות של אדם אינו קונה לו רק בעומד ולא במהלך, וכתב הטור שהרא"ש חולק בזה וס"ל דאין חילוק, ולכן גם רבותינו בעלי השלחן ערוך לא כתבו כלל דעה זו. ע"ש. נראה דס"ל שדעת בעלי השלחן ערוך שאף מהלך קנה מדלא חילקו.
ובהגהות מהר"א אזולאי על הלבוש (אות א) הביא ב' הדעות. וממה שלא כתב מה דעת השלחן ערוך (כמו שדרכו לכתוב בשאר דוכתי, ראה לדוגמא בדבריו לעיל סימן רסז אות ג אות ד ולהלן אות ג) נראה דס"ל שאין הכרעה בזה בדעת הש"ע.
אולם מלבד מה שדייקו מלשון מר"ן בשלחן ערוך בתרי דוכתי דס"ל דמהלך לא קנה, ראיתי בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות ד) שכ': דעת הראב"ד מובא גם כן בבית יוסף יורה דעה ריש סימן שלד סוד"ה כתב הרמב"ם (חדושי רע"א בגליון שו"ע). וכ"ה דעת הרדב"ז שו"ת ח"א סימן תלא (כנה"ג הגה"ט אות ד). ע"כ.
והנה זו לשון מר"ן בבית יוסף יורה דעה שם (הוצאת מכון ירושלם סעיף ב סד"ה כתב עוד) בשם קונדריסי משפטי החרם והנידוי והנזיפה: ויש לעיין ארבע אמות שהזכירו גבי מוחרם אי אמרינן שאפילו מהלך תופס ארבע אמות או דוקא יושב או עומד לפי שראיתי להראב"ד ז"ל שכתב גבי מציאה דאין ארבע אמות קונות אלא בעומד אבל במהלך לא וצ"ע. עכ"ל. וממה שהקונדריסין ומר"ן בבית יוסף לא הזכירו דעת מי שחולק בזה, נראה דסבירא להו דמהלך לא קנה. וכן נראית דעת מור"ם בדרכי משה הארוך (שם אות ז ד"ה וכתב הב') שהביא בקצרה את ספיקו של בעל הקונדריסין. ואע"ג שהשמיט שם את דברי הראב"ד, הנה כל ספיקו של בעל הקונדריסין הוא רק לדעת הראב"ד דמהלך לא קנה, אבל אם נאמר דמהלך קנה נראה דס"ל דה"ה במוחרם המהלך שתופס ד' אמות. ולפי הדברים האלה נראה שכן גם דעת הש"ך (שם אות טו) שהביא מדברי מור"ם את ספיקו של בעל הקונדריסין. והובא בבאר היטב (שם אות ט) [ומקום יש בראש לומר שדעת מור"ם בהגה (שם סוף סעיף ב) שכתב שאין חילוק בין עומד ליושב, מוכח מדבריו דמהלך לא. אלא שנראה מדברי הש"ך שלא הבין כן מדבריו, ממה שלא כתב שמור"ם שינה טעמו ממה שכתב בדרכי משה]. וראה בהפלאה (כתובות לא רע"ב) מה שביאר על פי דברי הראב"ד. וע"ע בס' נתיב מאיר על הרמב"ם (פט"ו מהלכות שבת ה"א).
ובטעם הדבר מדוע פסק מר"ן דלא כהרא"ש למרות שהוא א' מעמודי ההוראה (ראה בהקדמת בית יוסף), יש לבאר שהוא משום שלא מצא כן בדברי הרא"ש בספריו, וכמו שנראה ממה שלא ציין בדבריו בבית יוסף מקור לדברי הרא"ש, ולכן הסתפק אם כן היא דעת הרא"ש. וכן אפשר לדייק ממה שלא כתב שכן שמע רבינו הטור מהרא"ש דין זה, כמו שמצינו בשאר דוכתי שכתב כן מר"ן בבית יוסף (וציינם בחדושי הגהות חושן משפט סימן רסח אות ב), שכן פקפק בזה מר"ן אם באמת כן היא דעת הרא"ש, מכיון שהראשונים (הר"ן שהביא בבית יוסף והקונדריסין הנ"ל. וכן הוא בחידושי הרמב"ן והרשב"א ובבית הבחירה להמאירי ב"מ ט ע"ב) לא הביאו מי שיחלוק ע"ד הראב"ד. ועי' בפרישה (שם אות ג) שכתב שמר"ן לא דקדק כאן לכתוב שלא מצא כתוב כן ושבעל פה היה אומרו. ע"כ. ולדברינו דקדק מר"ן בדבריו שלא לכתוב כן.
אלא שראיתי בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם שדברי הרא"ש הלא הם כתובים בתוספותיו (בבא מציעא ט ע"ב ד"ה היתה מהלכת). וכן הוא בשיטה מקובצת שם שהביא מחלוקת הראב"ד ותוספות הרא"ש בזה [וראיתי להרב המגיה בביאור מהרא"ח כאן שכתב שדברי הרא"ש הם בפסקיו (ב"מ פ"א סימן כח). ולא מצאתי שם].
ואולי אפשר לומר שאילו היה רואה מר"ן שהרא"ש כתב כן להדיא היה פוסק כמותו. אולם כבר דנו אי אמרינן כן בדעת מר"ן השלחן ערוך [ראה בקונטרס כללי ההוראה לפי מנהג המערב (פרק א סעיף ח). והדברים חזרו ונדפסו בס' מגן אבות ח"מ (עמוד לה). ועי' בקונטרס כללי ההוראה לפי מנהג אר"ץ כ"י]. ותו יש מקום לומר שלא היה חוזר מכיון שהראשונים הביאו דברי הראב"ד ללא חולק וכנ"ל.
ואעיר בזה במה שראיתי בס' מנחת אשר למהר"מ אלחדד נר"ו (שם אות ג) שנראה מדבריו שהכרעת הסמ"ע (אות ג) היא דמהלך לא קנה. אולם המעיין בדברי הסמ"ע יראה שכתב כן בביאור דעת הראב"ד ולא הכריע כמאן [גם לשונו של הרב מנחת אשר בשם הסמ"ע 'דמ"מ לא תיקנו'. ע"ש. הוא מגומגם, שכן אם לא תיקנו זו דעת הראב"ד ולא כדעת הרא"ש].
ובטעם מחלוקת הראב"ד והרא"ש בזה, כתב הב"ח (שם אות א): מש"ה כתב הראב"ד דבהלך לא תקנו דס"ל חצר מהלכת דלא קנה, אבל סברת הרא"ש כיון דמשום דלא ליתו לאינצויי תיקנו רבנן דליקני אין חילוק דאל"כ אכתי אתו לאנצויי. ובסמ"ע (אות ג) כתב: ואף דכאן אין שייך לומר חצר המהלכת לא קני כמ"ש הטור והמחבר בסי' ר"ב, דהא הקרקע של ד' אמות קונה לו והיא אינה מהלכת, אלא שבעינן עומד בצדה להיות כידו הסמוכה לו ומה לי עומד או מהלך, מכל מקום י"ל דס"ל דלא תקנו ד' אמות כשמהלך אנה ואנה אלא כשעומד במקום אחד. ע"כ. ועי' בדברי הרב יצחק אייזיק הלוי פישר בקובץ הערות וביאורים (גליון תשפ"ב).
ואפשר להוסיף שבמהלך אתי לאינצויי, שכן קשה להגדיר במדויק את ארבע האמות של אדם כשהוא מהלך. וכיו"ב כתב מר"ן בבית יוסף (יורה דעה שם) בשם הקונדריסין בטעם הדין שברשות הרבים לא תיקנו קנין זה משום דדחקי ביה רבים ומיערבן ארבע אמות דידהו ואתי לאינצויי. ועי' בש"ס הוצאת מתיבתא (ב"מ ח"א אוצר עיונים סימן יד אות ד ד"ה אמנם). וה"ה הכא י"ל ששכיח גבי מהלך שמתערבים ארבע אמות דידיה עם ארבע אמות של שאר האנשים.
והנה דברים אלו נדפסו ברובם בקובץ מעשה המשפט (גליון קלט עמוד ב). והעיר על זה אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו:
יש לציין שבתוספות הרא"ש בבבא מציעא לא כתוב זה, רק בשיטה מקובצת הביא מתוספי תוספות להרא"ש ומשם העתיקוהו בתוס' הרא"ש הנדפס.
המאירי מו"ק עמ' תמ במהדורת זכרון יעקב, כתב שמהלך ליד המנודה שרי. ואתי שפיר לשיטתו בבבא מציעא כהראב"ד שמהלך לא קונה. אלא שאין הכרח שסובר כהקונדרסין לחבר ולקשר דין מנודה עם דין קנין. עכ"ל.
וזה מה שכתב בזה אחי ידידי הנ"ל: ויש לעיין ארבע אמות שהוזכרו גבי מוחרם אי אמרינן דאפילו מהלך תופס ד' אמותיו או דוקא יושב או עומד, לפי שראיתי לראב"ד ז"ל כתב גבי מציאה דאין ארבע אמות קונות אלא בעומד, אבל במהלך לא, וצ"ע.
דברי הראב"ד הביאום הרמב"ן הרשב"א והר"מ המאירי והר"ן במס' מציעא דף ט' ע"ב. ונראה שהסכימו לדבריו.
הטור חו"מ סימן רסח כתב שאביו הרא"ש חלק על הראב"ד וסבירא ליה שקונה גם במהלך. וכן כתב שיטמ"ק בשם תוספי תוספות להרא"ש.
בדעת מרן השו"ע נחלקו האחרונים, בביאור מהרא"ח סק"א כתב בשם רבי אברהם פינטו שמלשון המחבר נראה שדוקא עומד. וערוך השלחן שם כתב שממה שהשמיטו מחלוקת זו השו"ע והרמ"א נראה שפוסקים כהרא"ש. והנכון כביאור מהרא"ח. ואם כן הכא לקולא.
ועיין עוד בערוך השלחן שם שכתב שהראב"ד והרא"ש לא פליגי, ויש לעיין בדבריו. וכן בגליונות אחי רבי משה על ביאור מהרא"ח ח"ג עמ' קפג.
וספק הקונדרסין גבי מהלך הביאו הש"ך. ולכאורה ספק בנידוי לקולא, אלא אם נאמר כתשב"ץ שגבי ד' אמות לחומרא. וכבר כתבנו שלא קיימא לן כוותיה.
ועיין בהלכות אבילות סימן שעא גבי מת שתופס ארבע אמות, שכתב הש"ך סקי"ח שמת מהלך מותר ליכנס לד' אמותיו, ואילו מרן אאמו"ר נר"ו באהלי שם שם כתב לאסור בזה. וצ"ע אי דמי.
ולדינא עיין ערך לחם שפסק להקל, והביאוהו מהר"א אזולאי ושלחן מלכים. ונראה שטעמם כיון שספק נדוי לקולא. וכן פסק ערוך השלחן סעיף ט.
אמנם שבט יהודה ס"ק ט החמיר, והוא לשיטתו שסובר שמחמרינן בכהאי גוונא.
והנה הר"מ המאירי כתב להדיא להקל בזה. וז"ל: ומ"מ אינו חייב להתרחק ממנו דרך הלוכו אלא שלא ישב או שלא יתעכב בתוך ארבע אמות שלו. ע"כ. עכ"ל אחי ידידי הנ"ל.

והנה בההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שומעניה ואתא איהו נמי בהדייהו, מועד קטן יז ע"א, כתבו הראשונים, בריחוק ארבע אמות. כן כתב בשיטה לתלמיד רבי יחיאל מפריז, הריטב"א בשם התוספות, נמקי יוסף והקונדרסין.
ויש לעיין איפה היו צריכים להתרחק ממנו, אם בדרך, הרי היו מהלכין, ודרך הילוך שרי לפי המסקנא שכתבנו, ואם בבית רב יהודה, הרי בבית אחרים לא תופס ארבע אמות. וצריך עיון.

דף קפד ע"ב אות ו - ועי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות יז).

דף קפה ע"ב אות יב בשם הכס"מ - וכ"כ בב"י.

דף קפו ע"ב סוף אות א - ועי' בנתיבות המשפט (אות א).

דף קפז ע"ב סוף אות ז - ודלא כהט"ז.

דף קפח ע"ב סוף אות ט - ובנתיבות המשפט (אות ה) כתב שיש ט"ס בסמ"ע, וצ"ל אף אם קודם שהגביה אמר. ע"ש.

דף קצ ע"א אות ג - ועי' בט"ז (בסוף הסעיף).

שם אות ה - ועי' בט"ז מה שהעיר בזה על דברי רבינו המרדכי בהגהות שניות. אולם בבית יוסף (סעיף ד בהנד"מ ד"ה בן) ציין אליו. וראה למהר"ח טולידאנו בתשובה שנדפסה בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך סמוך אות א) ובספרו תורבץ החצר (ערך סמוך אות א) שביאר בדברי מור"ם בהגה דטעמא הוי משום מחילה. וכתב בס' ציון במשפט הנ"ל (סוף ערך בן) שהוא דקדוק נאה בדברי מור"ם.

שם אות ו - ובבתו נערה, עי' בנתיבות המשפט (אות ב) ובחכמת שלמה.

דף קצא ע"א סוף אות י - ועי' בחידושי הפלאה שכ' לבאר שאם שכרו סתם והוליכו ללקט מציאות הוה כאמר זכה לי.

שם ע"ב סוף אות ב - ובש"ך (אות ב) וט"ז חלקו על זה.

דף קצו ע"א שורה ב - צ"ל ולזה אלף לטרין. וכן להלן (וכן הוא בבאר הגולה).

שם ע"ב שורה א 'באר הגולה' - ועי' בפתחי תשובה (אות ב).

דף רג ע"ב אות ז - ועי' בהגהות רעק"א ובהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות כח).

דף רה ע"א סוף אות ח - אולם בש"ך (אות ז) כתב שלפי מה שכתב לעיל (סימן עב ס"ב) אינו כן [ובבאר היטב כאן השמיט דברי הש"ך]. ושם הביא הרב המחבר (באות יב) להלכה את דברי הש"ך. וראה שם בהערות הרב המגיה (אות קו). גם בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך משכון אות ה) ובספרו תורבץ החצר (ערך משכון אות ב) הביאו להלכה וכתב לעיין בדברי הרשב"ש (סימן שפ). ועי' בשו"ת ויאמר יצחק (לקוטי דינים ערך משכון אות ב).

שם ע"ב אות יא - דין כתב ידו אינו בסמ"ע כי אם בש"ך (אות י). והו"ד בבאר היטב (אות כ).

דף רלה ע"א אות ד - וראה בס' ידי חיים (עמוד א ד"ה ובזה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף רמח ע"א אות יב - ועי' בנתיבות המשפט (סימן קעו ביאורים אות יט).

דף רפה בהערת הרב המגיה אות יב שורה ב - צ"ל קצ"ח ס"ק ז.

שם 'שו"ת רבי דוד צבאח' - ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף שפג ע"ב סוף אות יב - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך פועלים סוף אות ב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף תסב ע"ב סוף אות י - ועי' בהגהות רעק"א. ובהגהות אמרי ברוך אף הוא ציין לדברי הרשב"א ורבינו המאירי בזה. ובפתחי תשובה (אות ה) ציין לדברי הרב באר הגולה (אות ת) ולשו"ת חתם סופר (ח"מ סימן קסה). וגם בהגהות חתם סופר ציין לתשובתו שם. ושם הביא מה שכתב לו רעק"א בזה. והוא כדבריו בהגהותיו הנ"ל. וראה בגליון שו"ת חתם סופר הוצאת מכון המאור מה שהביאו בזה. וראה עוד בלבוש (אות ה) ובערוך השולחן (אות יא) שביארו דברי הרמ"ה.
ובשו"ת חבל נחלתו (ח"א סימן ק) כתב שמר"ן השמיט בש"ע דברי הרמ"ה כיון דס"ל שלא כדבריו. ע"ש. וא"כ לדידן יש לפסוק כדעת מר"ן דלא כהרמ"ה. אולם מדברי הרב המחבר שהביא את התירוצים על תמיהות מר"ן בבית יוסף נראה דס"ל להלכה כדברי מור"ם בהגה. וכן נראה מדברי הרב פעמוני זהב שהביא דברי מור"ם בהגה והוסיף להביא את הדין כשלא קיימא לאגרא, ולא העיר ע"ד מור"ם ולא כלום. גם בס' מנחת אשר למהר"מ אלחדד נר"ו (אות כא) העתיק בקצרה דברי הרב פעמוני זהב [ויש להעיר במה שנראה מדבריו שהדין באם כבר פרע לגזלן הוא הוספה שלו. והאמת היא שהדברים הובאו כבר בפעמוני זהב. ע"ש]. ובהגהות מוהר"א אזולאי על הלבוש (אות ב) הביא דברי מהריק"ש בערך לחם שאע"פ שמר"ן בב"י דחה דינו של הרמ"ה, נ"ל שהטור סובר כדבריו והכי נקטינן [והמו"ל חילק את דברי מהר"א אזולאי לשנים, באופן שנראה שההכרעה לדינא היא מדברי מהר"א אזולאי. ע"ש. ואינו כן, כי אם הכל מדברי מהריק"ש, כמו שיראה המעיין בספרו ערך לחם]. ואולי הטעם שלא פסקו כדעת מר"ן בזה, כי דברי מר"ן סתראי נינהו וכמ"ש בב"ח. ועי' בט"ז. ותו העירו בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם שמר"ן בב"י לא ראה דברי הרמ"ה שהובאו בשיטה מקובצת אלא את דבריו שהובאו בקצרה בטור, והמעיין בדברי הרמ"ה שהובאו בשיטה מקובצת יראה שהשיב הוא על טענת מר"ן בבית יוסף. ע"ש. ועי' בס' מגן אבות חושן משפט (דף כו סע"א).

דף תעה ע"ב סוף אות ב - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (סימן רנט אות ו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף תעט בהערת הרב המגיה אות ג - צ"ל ס"ק יג.

דף תקב ע"א אות ב - ועי' בס' שפת החושן למהר"י איטח נר"ו (ח"ג סימן קצד) שכתב לבאר שלפי הטעם שיש לשלם עשרה זהובים כדי שיזדרז במצוות ולא יחטפו לו אותן, אם הוא נתן את מצוותו לאחר אינו צריך לתת לו עשרה זהובים. עש"ב. וכ' בפורום אוצר החכמה שלכאורה גם בנתן מצוותו לאחר היו צריכים לתקן שיתנו לו עשרה זהובים כדי שיזדרז במצוות. וי"ל שאין הדבר שכיח שאדם יפסיד בידיים את מצוותו ויתנה לאחר. משא"כ עצלות דשכיחא, ואם יתעצל ויתאחר במצוותו, יכולים לחטוף לו אותה. א"נ ענין העשרה זהובים הוא כדי לעורר אותו על חשיבות המצווה, ואם האדם התדרדר כל כך ברוחניותו עד כדי שמפסיד בידים את מצוותו, לא יעזרו לו כבר עשרה הזהובים לעוררו על זה. א"נ כשנותן מצוותו לאחר תלינן שהיה אנוס מלקיימה באותה שעה ולכן ביקש מחבירו שיקיימה (ובמיוחד בנידון הש"ס שיש היזק לבריות ויפה שעה אחת קודם, והוא ראה שאינו יכול לקיים המצוה באותה שעה).
ובמה שכתב הרב שפת החושן שאם הוא שלוחו, א"כ עדיין המשלח מקיים המצוה. ע"ש. ראה עוד בקצות החושן (אות ב) ובכסף הקדשים (שם).

דף תקמז באר הגולה שורה א - צ"ל בברייתא שם.

שם בביאור מהרא"ח ע"א סוף אות ב - וכ"כ עוד הרב המחבר להלן (אות ו). ע"ש.

דף תקמח ע"א אות ו בשם מצאתי כתוב - וכ"כ עוד הרב המחבר לעיל (אות ב).

שם אות ח שורה ה - צ"ל חייבים על (וכ"ה בב"י).

שם ע"ב שורה י - צ"ל כהרמב"ם, וחיוב קאי על הנזק שהזיקה, וחזר.

שם שורה יא, שמר"ן בש"ע חזר בו ממה שכתב בבית יוסף - ויש להקשות אמאי חזר בו, והרי הרמב"ם יחיד בדבר וכמ"ש בבית יוסף. ואפשר ליישב לפמ"ש בס' שלחן גבוה (בכללי הש"ע שבראש הספר אות יא) בכיו"ב שבשלחן ערוך פסק כהרמב"ם לארץ מערב בלבד דנהיגי כוותיה, ואילו בבית יוסף פסק לשאר העולם כרוב הפוסקים. ע"ש. והו"ד בשו"ת יחוה דעת (בכללי הש"ע שבריש ח"ז סימן ב). ע"ש. ונראה מדברי הרב המחבר דלא ס"ל כן, שכן כתב שבשלחן ערוך חזר בו.
ואפשר לבאר שבשלחן ערוך חזר בו ממה שכתב בבית יוסף שנחלקו הראשונים בזה, וס"ל כדברי הרב ערוך השולחן (אות י) דלדינא לא נחלקו הראשונים על הרמב"ם, ונחלקו רק בפירושא דגמרא, וכולהו ס"ל שאם הפורץ נתכוון שהבהמה תזיק חייב מדינא דגרמי. ע"ש.
והנה מהר"מ אלחדד נר"ו בס' מנחת אשר (סוף אות טו) הביא דברי הרב פעמוני זהב באחד שחתר חתירה בחנות חבירו וגנב קצת דברים ובאו אחרים וגנבו משם יותר מאחר שמצאו המחתרת כבר חתורה, והעלה דהראשון חייב בכל כדין הפורץ גדר בפני בהמת חבירו דחייב, ואין בזה דין גרמא. ע"ש. ומקורו משו"ת משפטים ישרים (ח"א סימן כז [כצ"ל]). ולדברי הרב ערוך השלחן יש מקום לפוטרו מהגניבה השניה, שכן לא היתה כוונתו להזיק.
אולם ראה בס' פתחי חושן על נזיקין (מהדורה מתוקנת פ"ה סעיף לז) שכתב שדעת רוב האחרונים דלא כהרב ערוך השלחן.
גם יש להעיר בדברי הרב פעמוני זהב ממה שכתב בס' מסלות ים (ב"ק ס"ס סח עמוד תצב) בשם הרב אור שמח שמה שכתב הרמב"ם שחיים על מה שהזיקה, היינו דוקא מה שהזיקה אגב הילוכה ע"י שן ורגל בהיות שכך טבעה דבהמה באגב אורחה לדרוס ולאכול הוא דניתן למיחשב להפורץ גדר דהוי כמוליכה לדרוס ולאכול, לא כן לענין אם הזיקה ע"י קרן שאינו היזק דבממילא אגב הילוכה אלא הוא מעשה מיוחד אשר הבהמה נצרכת לעשותו מחוץ למה שהולכת, אזי סוג פעולה נפרדת ונוספת כזו אי אפשר לאחשובה ככלולה במה שמוליכה החוצה דהא אין הכרח שתעשה כן בממילא. ע"ש. ולפי זה יש לומר שפטור על מה שגנבו אחריו. אלא שכתב במסלות ים שם שמסתמות דברי הרמב"ם והש"ע נראה שלא חילקו.
ועוד יש להעיר בדברי הרב פעמוני זהב ממש"כ רבינו המאירי בבית הבחירה בביאור דעת הרמב"ם, שכל שכוונתו להזיק ועל ידו לבד נעשה הנזק הוא דינא דגרמי, וכל שאין כוונתו להזיק או שיש מסייע למעשה הנזק הוא גרמא, וזהו כוונת הרמב"ם בחילוקו בין כותל בריא לבין כותל רעוע. וה"ד בס' פתחי חושן (שם הערה עח ד"ה והמאירי). ע"ש. ולפי זה בנידונו של הרב פעמוני זהב אין לחייב את החותר, שכן יש מסייע למעשה הנזק. ועי' בביאור מהרא"ח (סימן שנו אות א).
והנה בס' חושן למעשה (ח"א סימן צז) כתב בענין מקרר שיש בו עופות ובא אחד וניתקו מהחשמל, שאינו חייב מדינא דגרמי כי הנזק לא נעשה תיכף, א"נ אין ההיזק ודאי שכן יכול היה בעל הבית לקחת את העופות, א"נ מכיון שלא עשה פעולה בדבר הניזוק. ע"ש. וכל הני סברות איתנהו בהפורץ גדר בפני בהמת חבירו, ואפילו הכי דעת מר"ן בש"ע דחייב. ואפשר לומר בדין העופות שאין בזה משום דינא דגרמי, כי לא היתה כוונתו להזיק, וכתב הרמב"ם בתשובתו לחכמי לוניל (שהובאה במגדל עוז על הרמב"ם) שלכן כתב לחייב בהפורץ גדר. וראה עוד בס' אהלי שם על הש"ס (בבא קמא ר"פ הכונס עמוד קס) שגם בעינן שירצה לחייב את הבעלים על ידי מעשיו כדי שיתחייב לדעת הרמב"ם.

דף תקצה ע"ב אות טז - הוא מדברי הרב באר היטב (אות ח).

ביאור מהרא"ח חלק א

שם הספר: ביאור מהרא"ח חלק א

מחבר: רבי אלעזר חזן

דפוס: פנמה תשע"ט


ראה את גליונות חלק ב כאן, וגליונות חלק ג כאן.

[גליונות אלו נדפסו ברובם בקובץ תורת אהל אברהם (עמוד ט והלאה)].

בשער הספר שורה ו - צ"ל שהשמיט הגאון הנזכר.

שם שורה יב - צ"ל על הש"ע והרמ"א.

שם שורה יח - צ"ל דעוב"י מראכש (וכן יש לתקן בכריכת הספר).

שם שורה כב - צ"ל על ידי מכון.

בתולדות מהרא"ח שבראש הספר עמוד טו ד"ה רבנו מביא מרבני, שורה ב 'רבי אברהם פינטו' - הובא בסימן רז סוף אות כא ובסימן רסח אות א.

שם ד"ה וכן, שורה א - ובסימן רו אות ו כתב 'בפסק אחד בא ממערב כתוב בו'.

שם שורה ג - ספר באר מים חיים הוזכר בסימן עג אות כח ובסימן רה אות לא ללא הזכרת שם הספר.

שם בהערה מה - וכן בסימן רו אות לג כתב 'כתבו הראשונים נ"נ'.

שם עמוד טז ד"ה גם, שורה ב - נראה דמורי"ם ומוהרי"ם חדא הוא, והוא מהר"ר יעקב מלכא, כמו שמצינו שמו בדברי הרב המחבר ז"ל (סימן רי אות א), ודלא כמו שפתר בשו"ת שער יוסף למהר"י אזווילוס (סימן יד דף שפו ע"ב).

שם בהערה מח - כן מצינו בסימן קח אות כד.

שם בהערה נו - הוא בס"ק כה.

בגוף הספר דף ו ע"ב אות ד בשם רמ"ר - וכ"כ עוד הרב המחבר להלן (סימן רלא ריש אות ג). ועי' בתשובות חכמי מראכש (סימן כא דף נג ע"א בסוף הדיבור הא') ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף יז בהערת הרב המגיה סוף אות טו - אולם ראה בתשובת מהר"ר יהודה הלוי שנדפסה בס' תורת משפחת דלויה (דף שצד ע"א ד"ה עוד) שאף הוא כתב להחמיר.

דף לט ע"ב אות א - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך תלמיד חכם אות א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף סד ע"א אות ח - ועי' בתשובות חכמי מראכש (סוף סימן קכד).

שם ע"ב, שלפעמים מביא המחבר סברא מוסכמת בשם יש מי שאומר - וראה בקונטרס בית נאמן (גליון שסב דף ח ע"א).

שם, דסתם ויש הלכה כסתם - וכ"כ בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן ב אות ב). וראה בדברי הרב המגיה שם (אות ז). 

שם הערה נא - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך רוב אות ט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף סה ע"א אות ח, די"א וי"א הלכה כי"א בתרא - וראה בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן ב אות ב) ובדברי הרב המגיה שם (אות ה).

שם, דהיכא דכותב הפוסק לישנא דאבל, דעתו לפסוק כוותיה - עי' בשדי חמד (כללי הפוסקים סימן יב אות ה וסימן טז אות נד ד"ה ואם כשמביא). ודברי הכנה"ג שהביא שם, הינם בשייריו (כללים בדרכי הפוסקים אות לג). וכ"כ בפמ"ג או"ח (סימן לב מש"ז אות ח), ובשו"ת שבות יהודה למהר"י אלבאז (ח"מ סימן א), ובסוף שו"ת ויאמר יצחק (דינים נפרדים מחה"מ אות ה), ובשו"ת שמש ומגן ח"ג (חאו"ח סימן פו אות א), ובס' אהלי שם (א"ח סימן שכג ס"ה). וע"ע למהר"ד יוסף בהלכה ברורה (סימן לב בבירור הלכה אות לח ד"ה במנחות וד"ה ויש וד"ה ולענין [בדעת הלבוש]), ובהסכמה לקונטרס וידר יעקב, ובמש"כ בזה בס"ד בחי' י"ד כ"י (סימן צד וסימן קיב).

דף צה ע"א סוף אות לג - וראה בהגהות מוהר"א אזולאי על הלבוש (אות יט) שהעיר על דברי הלבוש שכתב שם כדברי הש"ע, שיש מי שאומר בסימן קמה ס"ה דהוי עדות. ויש לצרף לדבריו את מש"כ לעיל (באות יח) להקשות מדין חזקה (המבואר בסימן קמה), והביא את תירוצי הראשונים בזה (שהובאו גם בב"י). 
וראה בילקוט ביאורים שבש"ס הוצאת מתיבתא (ב"ק ע ע"ב עמוד קכ) שהביאו עוד מתירוצי הראשונים בזה. ושם הובאו דברי הרב נתיבות המשפט שמחלוקת הרי"ף והתוס' היא אי אזלינן בתר ראיה או בתר הגדה. ולפי המבואר שיש נפ"מ בדבר, יש להקשות על דברי הרב המחבר שהביא את תירוץ התוס' שהובא בסמ"ע ולא הביא את תירוץ הרי"ף שהובא גם הוא בבית יוסף. ובמיוחד שלפי הכללים שייסד מר"ן בהקדמתו לב"י פסקינן כהרי"ף במחלוקת הרי"ף והתוס'. וי"ל דס"ל להרב המחבר כד' מהרי"ל דיסקין שביאר באופן אחר את דברי הרי"ף, והובאו דבריו בילקוט ביאורים שם.

שם אות לד, על מש"כ בש"ע שאם העיד עד אחד שראה שתי שערות בימינו ועד אחד העיד שראה שתי שערות בשמאלו מצטרפין, שבבאר הגולה כתב בשם הבית יוסף דהיינו דוקא לענין דיני ממונות או מקח או ממכר, אבל לענין גטין וקידושין בדיני נפשות שייכים והוה ליה עדות מיוחדת ופסולה - וכן פסק בערוך השולחן (סוף אות טז). אולם מור"ם בדרכי משה (אות ו) כתב להעיר על דברי מר"ן בב"י שלעיל סימן זה (ס"ז) פסק שדיני גטין וקידושין אין דינם כדיני נפשות. וכן הקשה בב"ח (בסוף הסימן). והעיר בחדושי הגהות (אות ח) שכבר התעורר עצמו על זה בבדק הבית. וכתבו בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות פה) שמור"ם לא ראה ספר בדק הבית, אולם על הב"ח יקשה שכן ראהו והביא מדבריו במקום אחר. ובהגהות דרישה ופרישה (אות יא) כתב ליישב קושיית מור"ם. אולם בהגלות נגלות דברי מר"ן בבדק הבית מוכח דלא ס"ל כדבריו. ובהגהות והערות (שם אות פו) ציינו לדברי הרב אור שמח (ספ"ד מהלכות עדות) [שכתב בנ"ד שגיטין וקידושין לא נחשבים לדיני נפשות. ע"ש]. ועי' בספר הליקוטים על הרמב"ם הוצאת פרנקל (ספ"ד מהלכות עדות) ובילקוט ביאורים שבש"ס הוצאת מתיבתא (ב"ק ע ע"ב עמוד קכא ד"ה שם הריב"ש).

דף קלה ע"א אות מט - ועי' בס' תורת משפחת דלויה (דף שצב סע"ב).

שם ע"ב אות נ - ועי' בס' תורת משפחת דלויה (דף שצג ע"א ד"ה ומר"ן).

דף רמו ע"א אות כד שורה אחרונה - צ"ל ס"ק יח.

שם הערה נט - ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

דף רפט סע"א - ובנתיבות המשפט (סימן רט חידושים אות ט) הביא את דעות הסמ"ע והש"ך. ועי' בקצות החושן (שם אות ד).

דף שלט ע"ב אות יב בשם הש"ך - וראה עוד במש"כ בס"ד בגליון להלן (סימן ערה אות ח).

דף שפג בדברי הרב המגיה סוף אות קלא - צ"ל ס"ק יד.

דף שצה אות יט - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך מטבעות אות א), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף תא ע"א אות מה שורה ג בשם הש"ך - ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך אבידה אות א) ציין לדבריו. ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם בדברי הרב המגיה אות יב - ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

דף תיא ע"ב אות כא - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (סימן קעו אות קג ד"ה שותף).

יום ראשון, 17 באוקטובר 2021

שו"ת רבי דוד צבאח

 שו"ת רבי דוד צבאח (כולל שו"ת רבי דוד צבאח, שו"ת רבי יעקב בטאן, שו"ת שער יוסף, ספר פריו יתן)

דפוס: תש"ע


עמוד ו ד"ה ר"ע, שורה ב - צ"ל באוירה המדכאת.

עמוד ז סוף הערה א - שם נדפסה הקדמה זו לראשונה. וכאן באה בהוספות ושינויים. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם סוף הערה ב - ועיין עליו בספר נר המערב (עמוד קי), ובסוף הקדמת שו"ת שושנים לדוד.

שם הערה ג - צ"ל עמ' קעז.

שם 'הכפורים' - במקור: כפורים.

עמוד ח סד"ה רבינו - להלן דף שעח סע"ב.

עמוד יג ד"ה מחידושי, שורה א 'בספרינו' - הכוונה לספר משכיל לדוד, ראה במש"כ בגליון לעיל (עמוד ז סוף הערה א). וכן נדפס בספר אוצר פסקי פורים.

עמוד יד סד"ה ומהם - עיין עליה לעיל (עמוד ה ד"ה ספר). לזכרה נדפס ספר הזכרון אעלה בתמר.

שם הערה מב בסוגריים - נדפס פה (ראה במש"כ בגליון לעיל עמוד ז סוף הערה א).

עמוד טז 'מו"ה אלעזר חזן' - ראה עוד עליו בהקדמת ספרו ביאור מהרא"ח.

שם הערה נח 'וספר שלחן מלכים' - כבר נדפס ע"י מכון אהבת שלום.

עמוד כז בהערה, שורה א - האגרת נדפסה גם בקובץ מן הגנזים (חט"ז עמוד ס). ע"ש.

דף כט ע"א סד"ה בענין - עי' להלן (דף רצה ע"א).

שם הערה ט 'ועיין בחידושי' - להלן (עמוד תרסט).

דף מא ע"א סד"ה בא - וראה להלן (דף רצה ע"ב אות ב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם הערה כג - וראה עוד להלן (סימן ב הערה כז).

דף מב ע"ב שורה א - צ"ל מה ליחד (וכמו שתוקן לעיל רע"ב ולהלן בשורה ג).

שם סד"ה ואם - וע"ע להלן (דף רצה סע"ב).

שם ד"ה הד"א, שורה ב 'שאפילו בקרוב לעשר שנים' - ועי' במש"כ בס"ד בגליון להלן (דף רצה ע"ב אות ב).

דף מג הערה כז - צ"ל סימן א. וראה שם הערה כג.

דף מד הערה לב - וראה עוד בשו"ת מעלות לשלמה (בליקוטים שבסוה"ס דף רלד ע"א ד"ה מי והלאה), ובשו"ת תבואות שמש (א"ה סימן יט), ובשו"ת שמש ומגן (א"ה סימן כא), ובשו"ת יביע אומר (ח"ז א"ה סימן ב אות ח בסוף ההערה).

עמוד נז בכותרת - צ"ל הל' מתנה.

דף צה ע"א שורה ז - יש לתקן את מיקום הנקודה.

דף קיג ע"ב שורה ג - צ"ל בקנין ושבועה.

דף קלט ע"א שורה י מלמטה 'מצב"ד' - היינו מציאה בדרך.

דף קמא ע"ב ד"ה אך - מש"כ בשם הא' (=הראשונים), הובא גם בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות עו) ובתשובות חכמי מראכש (סימן לד). ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון תשובות חכמי מראכש שם. וע"ע בדברי הרב המחבר להלן (דף רכה רע"א).

שם בהערת הרב המגיה אות נח - דברי הרב זכות אבות הובאו בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות צח). ע"ש. ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך עסקא אות י) ובספרו תורבץ החצר (ערך עסקא אות ג).

דף קמב ע"ב בדיבור הא' בשם הרב כנסת הגדולה - סימן עח הגהות הטור אות ז. והובא בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך שותפין אות לח). ע"ש.

דף קנג ע"א הערה עד - נראה דאפילו לא ניכר אונסו, ראה בש"ע (ח"מ סימן רה ס"ב וסימן רמה ס"א). 

שם ע"ב ד"ה וסמוך, דאפילו אונס קטטות מיקרי אונס - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רמב אות א). ע"ש.  

שם, 'או ימות ברעב' - אולם בהגהות חכמת שלמה (סעיף א) דן  אם באונס מיתה אף בתלוהו ויהיב הוי מתנה. וראה עוד מש"כ בזה במשנה למלך (פ"י מהלכות מכירה ה"א) ובספר המפתח (שם). וראה עוד במש"כ בס"ד בגליון ספר ביאור מהרא"ח (ח"ב דף תקכ ע"א). ונראה שפסקו כן עפ"ד מר"ן בב"י (ח"מ סימן רה סי"ב) שאף באונס מיתה כבנ"ד לא הוי מתנה.

דף קנח ע"ב שורה ח 'בצורות' - בקרא כתיב מצורות במ"ם. ושו"ר שאף הרשב"א בתשו' (ח"ב סימן קכד) העתיק בצורות בבי"ת.

דף קנט ע"א סד"ה לשא"ק - אולם ראה בספרו ביאור מהרא"ח (סימן רב אות א) שכתב כחכמי פאס.

שם ע"ב ד"ה וא"כ, שורה ג - צ"ל דהקרקע בשכירות ומטלטלי.

דף קסא ע"ב שורה ד - צ"ל פ"ג דמכירה.

שם הערה פ - וראה בבית יוסף (ח"מ סימן רז סעיף כז) שציין לדבריו בכסף משנה. ובשלחן גבוה (כללי הש"ע שבריש א"ח, אות יג) כתב דאין סדר למשנה, וזמנין כתב איזה הלכות בכסף משנה ושוב כתב בבית יוסף, וזימנין איפכא. וכ"כ בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קיג ד"ה כלל על) בשם ספר ברית כהונה. ע"ש. וראה עוד שם (עמוד רמו ד"ה הגאון) בשם הרב נפת צופים. ובס' עלה עזרא (דף פה ע"א אות יז) כתב דהדבר ספק. ובשו"ת ויאמר יצחק (סוף ח"מ דינים נפרדים אות כג, דף רי ע"ב) ציין לדברי הרב שלחן גבוה הנ"ל, וכתב בשם מהר"ר פתחיה בירדוגו שמרן חיבר הכ"מ אחר הב"י. וע"ע בביאור מהרא"ח (סימן רל אות ג), ובדברי הרב המגיה שם ובמש"כ בס"ד בגליון שם, ובספר הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (ח"א סימן ג ביאור הלכה אות ה, וח"ה עמוד רנג).

דף קסב ע"א סד"ה תשובה - וכן מוכח בשו"ת הרשב"א (ח"ב ס"ס לו). ועוד שם (סימן שא ד"ה ועוד). ובד"מ (סימן רג אות ב) הביא תשו' הרשב"א סי' שא. וכ' שהובאה בב"י (סימן קצה מחו' כא).

שם ע"ב שורה א - צ"ל ליה דלסברא קמייתא.

שם שורה ד - צ"ל הוא דלסברא קמייתא.

שם שורה ה - צ"ל משתמרת לדעתו וקני.

שם שורה יב - צ"ל ר"ב דאתאן עלה.

שם סד"ה ובר - גם מהר"א חזן בספרו ביאור מהרא"ח (סימן רמח אות מד) הביא דברי המבי"ט. ע"ש.

שם סוף הערה פב - וראה בשו"ת הרשב"א (ח"ב סימן לו) דמוכח דלא כהמבי"ט. ושו"ר שכן העיר הרב המו"ל שם (הוצאת מכון ירושלם אות א). וע"ע בפתחי חושן על קנינים (מהדורה שניה פ"ט הערה כד).

דף קסז ע"ב ד"ה ונלע"ד, פסקו דלא כמהר"ר עוזר - וכ"כ מהרר"מ אבן מוחא בתשובה שהובאה להלן (דף קסח ע"א ד"ה אבל). וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רה אות יד). ועיין במש"כ שם בס"ד בגליון.

דף קסח הערה פו שורה א - צ"ל סק"ה. וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רה אות יד). ע"ש. ועי' בתשובות חכמי מראכש (סימן עח עמוד קנו).

שם, שורה אחרונה 'בטאן' - הוא בסימן כד.

דף קעד ע"א ד"ה עיין, דזמן מהני גם לאסמכתא - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רנח אות ב). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. 

דף קעה ע"ב שורה א 'ויכול לומר פרעתי' - וכ"כ בס' ציון במשפט למהר"ר רפאל משה אלבאז (ערך הטבה אות ד). ע"ש.

שם שורה ד - צ"ל הנז' יורשי.

שם ד"ה ראיתי, חילק בין אם כתב מעכשיו או לא - אולם עיין להלן (דף רכד רע"ב) שמה שכותבים בשטר הטבה מעכשיו כי היכי דיחול הקנין, אבל האמת הוא דמכירה גמורה היא.

דף קפג ע"א ד"ה האמנם - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רלב אות ח).

דף קפד ע"ב ד"ה גם - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות ז), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף קפה ע"א ד"ה הגם - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רלב אות ז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ע"ב ד"ה ומה שפסקו - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רלב אות ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף ריח ע"ב סוף אות ה 'בודאי אליו נגלו תעלומות' - הנה מאי דנקט מהר"ר רפאל אנקווא בטעם התקנה למסור המודעא בבית דין דוקא, שהוא כדי שיכירו בית דין האונס, הנה טעם זה יועיל במכר שהמודעא מבטלתו ע"י הכרת אונס דוקא, אבל במתנה דבגילוי דעת בעלמא מהני לא שייך טעם זה להצריך למסור המודעא בפני בית דין דוקא, וכמ"ש בשם קצור התקנות שכל מודעא שצריכה הכרת אונס צריך שתהיה ע"י א' מב"ד, ומינה דבמתנה דלא בעינן בה הכרת אונס לא יהיה צורך למסור המודעא בפני בית דין דוקא. וא"כ צ"ל דס"ל שטעם התקנה בין במכר ובין במתנה הוא כי זימנין דלא ידעי העדים שצריכה להיות המודעא לפני המכר או המתנה (עי' בזה בפתחי תשובה סימן רה סוף אות ח), ובדיעבד מהני שלא בפני בית דין אפילו אם יש ספק אם היתה המודעא לפני המכר או המתנה, כי מוקמינן ליה אחזקה (עיין בזה בביאור מהרא"ח אות כח ובמש"כ בס"ד בגליון שם, ובפתחי תשובה שם, ובכסף הקדשים).

והנה מהר"ר רפאל אנקווא כתב דהוה ליה לפרש גם הנהגת המתנה על מי ועל מה הנהיגו להיות על ידי שנים מבדי"ץ כדי שנדע אם מהניא במכר ונתן על ידי אחד דוקא. ע"כ. ונראה מדבריו דמנהג זה הוא גם במכר, ולא רק במתנה. אולם לשון הרמ"ז מוהרד"ץ ז"ל הוא גבי מתנה דוקא. וכן הוא לשון התקנה שבשו"ת פרדס רימונים (המובא בהערה ח). ונראה שטעם תקנה זו הוא משום שבמתנה שכיח יותר שאין הדבר ברצונו הגמור מאשר במכר, שכן רוצה אדם בקב שלו ולא נותנו לאחר בכדי, ולכן חיישינן שלאחר זמן יתברר שגילה דעתו שלא נתן מתנה זו ברצון נפשו, אלא שאז נכנס לספק כנ"ל אם גילוי הדעת היה לפני המתנה או לאחריו, ולכן הקפידו שגם המתנה עצמה תהיה בפני בית דין כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל כמ"ש בכיו"ב מהר"מ הלוי בתשובה שהובאה לעיל (דף קכ ע"ב ד"ה והחילוק), וכנראה כוונתו היא שאם נעשית בפני דיין אחד בלבד, אולי יבואו דיינים אחרים ויפקפקו על דבריו, משא"כ בב' או ג' דיינים ישאו ויתנו בדבר אם יראו שיש בזה איזה צד ספק ולא יבואו לידי טעות המביאה לידי מחלוקת. ומינה דבדיעבד אם נעשית בפני דיין אחד בלבד מהני, אלא אם יחלקו עליו הדיינים חביריו ויוכיחו שטעות היא בידו. ועיין בשו"ת תקפו של יוסף (ח"ב סימן ו דף ז ע"ד) בענין עד אחד במודעא אי מהני. ומדברי ביאור מהרא"ח (סימן רה אות כז) בשם הריב"ש (סימן רלב) מוכח דלא מהני.

ושוב יצא לאור ספר תשובות חכמי מראכש, וראה בכל זה שם (סימן יח).

שם הערה ו - פס"ד זה הובא גם בביאור מהרא"ח (סימן רה אות י) ובתשובות חכמי מראכש (הנדפס בספר תורת מראכש שי"ל בשנת תשפ"א, סימן יח דף לא סע"א ודף לג ע"א ד"ה ואין). וראה עוד בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (סוף ערך מודעא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם, ובמש"כ בס"ד בגליון תשובות חכמי מראכש (סימן קלז דף שי ע"ב).

דף רכב ע"ב אות יא הב' - נדפס גם להלן (עמוד שמו).

דף רכד ע"א אות יג - דברי הרב זרע יעקב הובאו גם בביאור מהרא"ח (ס"ס רז דיני הטבה אות ד). וראה עוד בס' ציון במשפט למהר"ר רפאל משה אלבאז (ערך הטבה אות ג).

שם ע"ב שורה ט 'האמת הוא דמכירה גמורה היא' - ועיין לעיל (דף קעה ע"ב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף רכה ע"א בדיבור הא' - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (ח"מ סימן יט). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות טז, בתירוצי הסמ"ע והש"ך - ראה בביאור מהרא"ח (סימן רט אות כג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף רכו ע"א שורה אחרונה - צ"ל דהאמינו בזה.

שם ע"ב שורה א - צ"ל ועדיף ממדד.

שם ד"ה אמר - וכתב בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות מב) שכן נוהגים. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

דף רכז ע"א ד"ה עוד - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות מא ואות מג). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

דף רל ע"ב אות כה - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך קומיסאריי"ו אות ג) [וכן הוא בספרו תורבץ החצר (ערך קמיסארי"ו אות ג)] ובתשובות חכמי מראכש (סימן פ) ובביאור מהרא"ח (סימן רצב אות טז).

שם שורה יד - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך קומיסאריי"ו אות ה) שהביא דברי הפוסקים שאינם רשאים להשתמש במעות אלו. ועי' בתשובות חכמי מראכש (סימן פ) ובביאור מהרא"ח (סימן רצב אות טז).

שם הערה לו - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך סרסור אות ז).

דף רמא בהערות, שורה ג מלמטה - צ"ל אבל בפאס.

דף רצה ע"ב אות א - וכיו"ב כתב בספר מים עמוקים למהר"י בירדוגו (תולדות כה כא ד"ה ויעתר) שט' חודשים קודם שמלאו לרבקה עשר שנים שלא ילדה, קרוב לודאי שהיא עקרה, ואז התפלל עליה. ועי' במפרשי הספר פותר מים וגלי עמיקתא שם. חזינן שבסוף י' שנים יש להתפלל.

ויש לבאר הענין דבעינן להתפלל בקברות הצדיקים דוקא, משום שצדיקי העיר המלמדים תורה את העם הם האבות של העיר וכמו שאמרו (סנהדרין יט ע"ב) שכל המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו. והוא אב ממש, שמקיים בבנו זה מצות פריה ורביה (ראה בחכמת שלמה א"ה סימן א ובספר אוצר הפרשה). וא"כ הילד שיוולד הוא נכדם [וי"א שקיום מצות פריה ורביה הוא עד שיוולדו נכדים, עיין בספר חרדים (מצוות עשה מהתורה התלויות בראש הגוויה סק"ז) ובמנחת חינוך (מצוה א)], ולכן מתפללים בקברם שיזכו צדיקים אלו להמשך שלשלת הדורות ע"י שאשה זו תיפקד בבן.

וכיו"ב מצינו גבי יצחק ורבקה שבזכות אברהם אביו של יצחק זכה להוליד, ולכן כתיב ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, ולכאורה אינו מובן לאיזה צורך נאמר כאן שאברהם הוליד את יצחק, וביאר בספר מים עמוקים למהר"י בירדוגו (ר"פ תולדות) שזכה יצחק להוליד בזכות אברהם. ועי' במפרשי הספר פותר מים וגלי עמיקתא שם.

ואפשר עוד ליישב בזה הקושיא דאמאי התקבלה תפילת יצחק דוקא שהוא צדיק בן צדיק יותר מתפילת רבקה שהיא צדיק בן רשע, והרי רבי עקיבא התקבלה תפילתו כי היה בן גרים והתגבר על מידות תכונתו למרות היותו מצאצאי רשעים. ועי' בספר שלמא בעלמא (סימן נג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם. וקי"ל דדוקא לגבי ההולדה מועילה זכות אבות, שכן הנאה היא להם שנמשכת שושלת זרעם וכנ"ל.

שם אות ב - אולם בספר מים עמוקים למהר"י בירדוגו (תולדות כה כא ד"ה ויעתר) כתב שט' חודשים קודם שמלאו לה עשר שנים, קרוב לודאי שהיא עקרה, שחודש אחד בשנה חשוב שנה [כדאיתא בראש השנה (י ע"ב) ובנדה (מז ע"ב)]. ועי' במפרשי הספר פותר מים וגלי עמיקתא שם. אולם בס' התקנות למהרר"מ אלבאז (עמוד כב אות א בסוגריים) כתב בשם מהר"ר יעב"ץ ודעימיה דבעינן עשר שנים שלימות מיום אל יום. וראה עוד בגוף הספר (סימן ב) שהתקנה היא עשר שנים בקירוב.

דף ש סוף הערה א - וכתב לי עוד הרב המו"ל שראה בפס"ד ממהר"ר וידאל הצרפתי ז"ל שהעיד שבשמות המשפחה של מהר"ר יעב"ץ שבכתב יד זקנו מהר"ר אליהו הצרפתי לא כתוב על משפחת בטאן שהם חללים. ע"כ. ומהר"ר אדיר הכהן נר"ו באתר ישיבת כסא רחמים (במדור שאל את הרב מס' 6695) סמך סמיכה בכל כחו ע"ד הרב בקש שלמה והרב עמק יהושע להקל. וכשכתבתי לו דברי מהר"מ זריהן להחמיר, השיב לי בתשובה כת"י (מיום כ"ז סיון תשע"ב), והביא עוד להקל בזה משו"ת שאלו לברוך (א"ה סימן רסג).

עמוד שג אות ג - וראה בשו"ת תפארת ישראל למהר"י ישראל ביתן נר"ו (ח"א י"ד ר"ס יד) שבידו כ"י של מהר"ר יעקב בטאן שיטה על סוגיות חמורות בש"ס.

עמוד שי ד"ה ומהם - עיין במש"כ בס"ד לעיל בגליון (עמוד יד סד"ה ומהם).

דף שלט ע"ב ד"ה אבל - וראה עוד להלן (דף שסט ע"א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף שמב ע"א ד"ה פשרה, שורה ג - צ"ל והנתבע כפר.

שם הערה נא - ע"ע בשו"ת חיי עמרם (ח"מ סימן נח) ובתשובות חכמי מראכש (סימן קמד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף שמו ע"א ד"ה בדין - נדפס גם לעיל (דף רכב ע"ב). ושם (בהערה יז) כתב הרב המגיה שהוא מספר מהר"ר יהודה ן' מויאל כ"י.

דף שס ע"א סד"ה וחתומים - תשובה זו נדפסה גם לעיל (שו"ת רבי יעקב בטאן סימן י).

דף שסא - יש למחוק בכותרת את התיבות 'אבן העזר'. וכן בעמודים הבאים.

דף שסט ע"א ד"ה אלא שורה אחרונה 'כמהר"א חזן' - כן הוא בביאור מהרא"ח (סימן קכט אות א). אבל שם ציין למש"כ בסימן רה (אות יב [כצ"ל]) דמהריט"ץ לא ס"ל הכי. ובספר ציון במשפט למהר"ר רפאל משה אלבאז (ערך ערבנות אות ג) הביא דברי מהריט"ץ. ועיין בשו"ת רבי יעקב בטאן (ס"ס יט).

דף שעד ד"ה והרב 'כמהר"א חזן' - בספרו ביאור מהרא"ח (סימן ס אות לא). ע"ש.

דף שעו הערה ה - וראה עוד בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך הקדש אות טז) שכתב כדעת הרא"ם. ועי' בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קנח ד"ה מי).

דף שפו ע"ב ד"ה אלא שורה ט 'בס' הבהיר כת"י' - ונדפס בשם ביאורי מהרא"ח (ר"ס רי), ושם הוא בשם מהר"ר יעקב מלכא. וכנראה כאן טעו בפיענוח הר"ת שהיה בכתב היד.

דף שפז ע"א סד"ה ומה - וכ"כ בתשובות חכמי מראכש (סימן מח ד"ה ועוד).

שם ע"ב שורה א - צ"ל לביאה מקודשת.

שם ד"ה ופשוטים - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רי או' י-יא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף שצ ע"ב סימן טו שורה ט 'האלוקונטרא די טאבא' - חוזה שכירות לבית חרושת של סיגריות (שו"ת הלכה למשה למהרר"מ אלבאז ח"מ ר"ס קיח בדברי הרב המגיה במהדורה החדשה בסוגריים).

עמוד שצא סימן טז - הערה יב שייכת לכאן.

דף שצה ד"ה בגמ', שורה ג - צ"ל ובמו"ק יב ע"ב רבי יהודה נשיאה שתה מים שחממם.

שם ד"ה וכן, שורה ב - צ"ל הבאה שהיוה כולי עלמא לפרדסייהו לחולא.

דף שצו ד"ה וכידוע, שורה ב - צ"ל קא זכו ליה.

שם שורה ד - צ"ל עמל עמלה לו.

דף שצט ד"ה הכ"ד - צ"ל כעת בגלות.

שם ד"ה עונג, שורה א - צ"ל ישיבתנו בכשרונותיו.

דף תא סימן כט - צ"ל קריאת התורה וברכה.

דף תטז - בספר ארחץ בנקיון כפי ח"ד (סימן סז) הביא דברי הרב המחבר כאן. עש"ב.

דף תכג סימן ה - נדפס שוב בשינויים קלים בקובץ מצות אברהם (עמוד קח). ועי' בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רפז דף כז ע"ב).

דף תלא ע"ב ד"ה להלכה - וכ"כ עוד הרב המחבר נר"ו בתשובתו שבגליון ספרי רבי רפאל אוחנא (בסופו). ע"ש.

דף תלד ע"ב אות ב סוף שורה ג - וע"ע בכנסת הגדולה (א"ה סימן סג בהגב"י).

שם שורה ד 'בעפרא דארעא' - ע"ד הארעא דרבנן (מע' הג' אות מה).

שם סוף שורה ו - וכן הו"ד בחידושי הגהות על הטור (י"ד סימן שה אות ז).

דף תלה ע"א סד"ה והנה - וע"ע בספר ושמואל בקראי שמו (ח"ג דף רפא ע"א) ובספר נר יום טוב (פרק יט).

שם ד"ה אך, שורה א 'אין הוכחה מהתם' - וכן דחה מהר"ש סובל ז"ל בס' שלמה חדשה (ח"ב סימן א ד"ה בעיקר) דברי המעדני יו"ט (פ"ק דברכות סימן א סק"ג). ודבריו חזרו ונדפסו בשו"ת שלמת חיים (מהדורה שניה סימן מז).

שם ע"ב אות ד שורה יד 'באר שבע' - קו' מים חיים סימן טז. וכ' להעיר בס' שלמא בעלמא (סימן פז ד"ה אולם) שהוא מילה במילה מדברי הדרישה. ע"ש. ואמר לי הרב המחבר נר"ו שמצא כתוב שבספר באר שבע יש כמה דברים מועתקים מספרים אחרים.

שם ד"ה הב"ח, שורה א 'סי' סג' - בקו"א, והו"ד בב"ש (אות ד).

דף תלו סע"ב - וכן הוא בשו"ת רש"י (סימן צא). ועיין בקונטרס הפסקים (מהדורה חדשה, בענין יראו עינינו) מש"כ בזה.

דף תלח ע"ב ד"ה דעת, שורה ו 'כמו שתירצנו לעיל אות ה'' - התירוץ שבאות ה אינו לכ"ע, עי' בס' ושמואל בקראי שמו (ח"א עמוד עה).

דף תלט ע"א בסוף הדיבור הא' - וע"ע בזה בשו"ת עמק יהושע (ח"ה א"ח סימן לד).

שם ע"ב סד"ה ועוד - עי' מש"כ בזה בספר עץ חיים למהרי"ץ (דף קלג ע"א), ובשו"ת הרשב"ש (סימן רנה), ובהערות מהר"א אלנדאף ומהר"ש צאלח לספר עץ חיים (שם).

שם ד"ה ובתשובה, שורה ב מלמטה - ועי' בדברי הרב המגיה בשו"ת פאר הדור הוצאת מכון ירושלם.

דף תמא ע"א ד"ה ולענ"ד, שורה יד 'אות א'' - ועיין בספרו חזון עובדיה על ברכות (עמוד תכט והלאה).

שם ע"ב אות טו שורה ו 'וס"ח' - וכ"כ מהרש"ל ביש"ש (פ"ק דכתובות סימן כג).

שם בסוף הדיבור - וע"ע בילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד א"ח סימן מו אות טז וסימן נא הערה א), ובקובץ יתד המאיר (גליון קעב סימן קעט) מש"כ עוד בזה מהר"ע יוסף ז"ל בכת"י.

שם אות טז סוף שורה ד - ועי' למהר"מ מאזוז נר"ו (מח"ס סנסן ליאיר ועוד) שכ' בדעת מר"ן שתברך בלא שם ומלכות, והו"ד בהגהות איש מצליח על המשנ"ב ח"א בסופו (סימן מו ס"ד).

שם שורה ו - צ"ל קיימא לן.

שם בסוף הדיבור - לכאורה אפשר לדחות לפמ"ש בספר חזון עובדיה על פסח (הלכות ברכת האילנות, מהדורת תשל"ט דף יד ע"א ומהדורת תשס"ג דף יט רע"א) עפמ"ש הר"ן (ר"פ ראשית הגז) מאי דנהוג נהוג, מאי דלא נהוג לא נהוג, אע"ג דחד טעמא הוא. ע"ש. וכיו"ב כתב בביאור הגר"א (א"ח סימן רח' סי"ב ד"ה אבל). והביאו בס' ירח למועדים על חנוכה (דף רנ רע"א). ע"ש (ועי' במש"כ בס"ד בגליון ספר עושה שלום ח"א מהדורה שניה דף סג ע"ב ודף רמט ע"א ובגליון ספר ירח למועדים הנ"ל עמוד קצג). וע"ע בקובץ המאזנים (גליון לג עמוד לד) בשם ש"ע הגר"ז (סימן מו), ולדבריו יש לחלק בין הנותן ליעף כח לשעשני כרצונו.

דף תמד ע"א בסוף הדיבור הא' - כ' על זה בס' שלמא בעלמא (סימן נו ע"ד הש"ע ס"ה): ודבריהם צ"ע, שכן שפתי הרדב"ז ברור מללו שיש לפסוע בקדיש, וז"ל בסוף התשובה: וכמו שהם צריכים להודות שש"צ צריך לפסוע ג' פסיעות בשעה שהוא מתפלל עם הצבור בלחש, אע"פ שהוא עתיד לומר קדיש ולפסוע ג' פסיעות, ולא נפטר באותן של הקדיש, ה"ה בחזרת התפילה, וטעמא דמילתא דסדר תפילה לחוד וסדר הקדיש לחוד. ע"כ. ואי כדברי הרב המחבר נר"ו הו"ל להרדב"ז להוסיף שלדעתו שאין לפסוע לקדיש, בודאי יש לו לפסוע לחזרה. 

והשיב ע"ז הרב המחבר נר"ו בזה"ל: הנה תשובה זו של הרדב"ז לא באה לבאר פסיעות הקדיש, אלא עיקר דבריו שיש לפסוע בחזרה, ובא לחלוק על תה"ד שסובר שפסיעות הקדיש מהני בשביל החזרה, לכך כתב שאפילו לדעת התה"ד שיש לפסוע בקדיש היה צריך להודות שצריך לפסוע בסוף החזרה, וכיון שפסיעות הקדיש אינו דיון התשובה אינו מוכרח לומר שאין צריך לפסוע כיון שאין כאן הדיון בזה והזכירו רק כדי להכריח דבריו. ואע"פ שפשטות לשונו מורה שיש לפסוע עכ"פ אינו מוכרח. ושמעתי מהרה"ג גדעון בן משה נר"ו שרבני פורת יוסף הגרב"צ א"ש [מח"ס אור לציון] ומהר"י צדקה [מח"ס קול יהודה] היו גוערין במי שפוסע בקדיש שאינו אחר חזרה. ע"כ.

ודבריו תמוהים, שכן אם ברצונו להכריח שצריך לפסוע לחזרה, בודאי שהיה לו לומר שלשיטתו שאין פוסעים אחר הקדיש, יש לו לפסוע לאחר החזרה.

שם אות ו שורה א - צ"ל ואחרי הודיע. והוא מלשון הכתוב (בראשית מא לט).

שם ע"ב ד"ה וכן, שורה ט 'הרדב"ז ח"א סקכ"ג' - חיפשתי בדברי הרדב"ז ח"א סימן קכג ולא מצאתי שכתב בזה כלום, כי אם בחדשות סי' שלט.

שם ד"ה אלא, שורה א 'מר בריה דרבינא' - מהר"י פאלאג'י ז"ל בהגהת ס' כף החיים למר אביו ז"ל סי' יג אות כא. ועי' בשו"ת יביע אומר ח"ה (חאו"ח סי' ט אות ה) בזהות כותב ההגהה.

שם שורה ד 'אמר' - צ"ל אחר.

דף תמה ע"ב ד"ה בספר, שורה ב 'ופשטיה' - וכ"כ בהגהות איש מצליח על המשנ"ב (סימן נו ס"ה אות ה). וע"ע בילקוט יוסף א"ח (מהדורת תשס"ד סי' נו אות ג).

דף תמו ע"א שורה א - צ"ל קמיפלגי מאן.

שם ד"ה התוס', שורה יב - צ"ל לך והשלישי עד בונה.

דף תנב סע"ב - וכתב על דבריו בספר עבדא דמלכא (ברכות סימן רח אות א), שלדבריו הסוגיא אזלא דלא אליבא דהלכתא, ולא מסתברא. ע"ש.

דף תנט סע"ב ד"ה ועיין - וע"ע בס' עבדא דמלכא (ברכות סימן רסז).

דף תסג ע"א סד"ה כתב - וע"ע בס' עבדא דמלכא (ברכות סימן רסח).

דף תסה ע"א סד"ה הרבה - וע"ע בס' עבדא דמלכא (ברכות סימן רסט).

דף תקלב ע"ב אות ז שורה ט 'עמ' קיג' - ודבריו חזרו ונדפסו בס' אוצר משניות - אהלי שם (ברכות פ"ה מ"ב) ובספר אהלי שם אורח חיים (סימן קיז אות ב).

שם אות ח שורה ב 'עמ' קיג' - ודבריו חזרו ונדפסו בס' אוצר משניות - אהלי שם (ברכות פ"ה מ"ב) ובספר אהלי שם אורח חיים (סימן קיז אות ב).

דף תקלג ע"ב שורה ח 'ולא הבינותיו' - ולכאורה אפשר גם לומר שלדברי הברייתא דפרק בני העיר אפשר לדחות מסוכה, שמה שמניח על גבי קרקע אינו משום שיש לו לאחוז או ליטול הספר תורה, אלא כדי שיוכל לפתוח ולגלול.

דף תקלד ע"ב שורה ז מלמטה 'מה לי בעמודים ומה לי בספר' - ואפשר להביא ראיה לזה מדברי הירושלמי שהובא לעיל (אות ג) 'האי מאן דמברך נקיט עמודא דתורה בידיה, שנאמר לקוח את ספר התורה הזה', ומפסוק זה מוכח דגם אם נקיט בספר התורה עצמו מהני. וכן נראה מדברי הרב שלחן הטהור שהובא בס' פסקי תשובות הנז' בפנים. ואפשר לדחות שיש מעלה בנקיטת העמוד יותר מאשר הקלף, שכן על ידי העמוד הוא יכול להרים ולהחזיק בספר התורה כולו, משא"כ אם אוחז בקלף שבין העמודים, וקרא דלקוח את ספר התורה מיירי שלוקחו כולו או אוחז בעמודיו.

שם שורה ה מלמטה 'ועיין פרי מגדים' - וע"ע בהערות דרשו על המשנ"ב (ס"ס קלט).

דף תקנב סימן לד - סימן זה נדפס לראשונה בספר תהלתו בפי (מהדורת תשס"ט עמוד קעא).

שם ע"ב בדיבור הב' שורה ו - צ"ל וכדאיתא בב"ב (ח ע"ב).

דף תקנה ע"ב ד"ה ואאמו"ר, שורה ו - צ"ל אפילו בלא.

דף תקצג ע"א ד"ה החיד"א, שורה א 'בנד"מ עמ' רכג' - ובדפוס ישן דף נד ע"ג ד"ה ויתבאר.

שם שורה ב, בדבר הקושיא שכשביקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה, מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה. והקשו האחרונים דאי הכי אמאי אמרו שירה בני ישראל - ואפשר לתרץ בהקדם דברי הרב קדושת לוי ז"ל (בליקוטים שבסוה"ס דף קי ע"א ד"ה מה) וז"ל: מה שלא עשו יו"ט על כיבוש ל"א מלכים שכבש יהושע, הטעם מחמת שהם היו מזרע חם, ולכך לא זכו שיעשו ישראל יו"ט על מפלתם, ועל מצרים אף שהיו מזרע חם, ואעפ"כ אנו עושים יו"ט על מפלתן, הטעם מחמת שעשו כבוד ליוסף הצדיק, בשביל זה זכו שאנו עושין יו"ט על מפלתן. ע"ש. והנה איתא בע"ז (ב ע"ב) שהקב"ה יאמר לעת"ל לרומאים שכל מה שעשו לטובת ישראל, היה באמת לצורך עצמם בלבד. וכהאי גוונא איכא למימר גבי מצרים שכל הכבוד שנתנו ליוסף היה לצורך עצמם, כי הוטב להם בעבורו. ומ"מ מגיע להם שכר ע"ז, וזה קיבלו כששרו עליהם בני ישראל, אולם בעלמא דקשוט אזלינן בתר האמת הצרופה בלבד, ולכן לא נתן רשות הקב"ה למלאכים לומר שירה, כי כוונת המצרים היתה לצורך עצמם.

וכתב לי ע"ז הרב המחבר נר"ו וז"ל: התירוץ יפה, אבל א"כ אמאי לא אמרו כי טוב במפלת העמונים בזמן יהושפט, והא אינם מזרע חם. ושם גם חזינן שאין הקב"ה חפץ במפלתן וכאן נראה שהוא להפך שהוא זכות להם כשאומרים שירה. עכ"ד. 

וצדקו דבריו שלדברי הש"ס המשוה הא דרבי יוחנן גבי מצרים להאי דריב"ל גבי עמון, א"כ מוכח דס"ל שלרבי יוחנן אין הקב"ה שש במפלתן. אולם לפי מסקנתו בס' פריו יתן הנ"ל שמחלוקת תנאים בדבר אי הקב"ה שש, י"ל לפי דברי הרב קדושת לוי ז"ל שרבי יוחנן לא יחלוק אהני תנאי דס"ל שהקב"ה שש.

ומה שהקשה שלדברי הרב קדושת לוי ז"ל זכות היא להם כשאומרים שירה, ואילו בש"ס מוכח איפכא, י"ל שדרגות דרגות יש בדבר, שאף למ"ד שהקב"ה שש במפלתן, היינו דוקא אם שוים הם בעיניו ית', שכן אם נפלו רשעים שאינם שוים כלום לפניו, א"כ אין במפלתן מעליותא כלל. 

והרב יצחק מהדב נר"ו [מלפנים רב ק"ק בית משה יכב"ץ במיקסיקו] אמר לבאר דברי הרב קדושת לוי ז"ל ע"פ האי דגיטין (נו ע"ב) 'דאי לאו מלכא את לא מימסרא ירושלם בידך', ומוכח שחשיבות הוא לימסר דוקא ביד חשובים. ובני חם אינם חשובים עד כדי לימסר דוקא בידי בני ישראל.

ועוד יש לבאר דברי הרב קדושת לוי ז"ל שזכות גדול הוא למצרים שכל מצוות הפסח נגרמו בגללם, וכן לעמלק שמצוות הפורים וזכירת מחייתו נגרמים על ידו, ולא מגיע זכות כזו לבני חם.

ועוד אפשר לבאר דברי הרב קדושת לוי ז"ל עפמ"ש בס' בני יששכר (מאמרי חודש ניסן מאמר ד דרוש ט על דרך הרמז ד"ה והדברים, דף פט ע"א) שאם יצטרך אדם לעורר הרע לפעול נקמות במורדי אור וברשעים ובגויים, יש לו לעשות זאת ע"י עבירה לשמה, כי עבירה היא וסגולתה לעורר הרע, אבל הרע ההוא הוא לטובה לישראל, ויחול על ראש המעיקים והצוררים לישראל, ועל ידי זה ימשכו הטובות לישראל. ע"ש. ועפ"ז יבואר טעמו של מ"ד שהקב"ה שש במפלתן של רשעים, שאין הקב"ה שש כי אם על הטובות הנגרמות לישראל עי"ז, ומכיון שאירר נח את חם בנו, הרי לא יכולה לבוא טובה ע"י ארור, ואין טובת'ן שלימ'ה, ולכן אין הקב"ה שש בזה.

דף תקצה ע"א סד"ה ספרי - והביאו הרא"ם (קרח יח ח). ובגור אריה (שם) כתב לבאר שהוא אינו שש, ורק אחרים ששים. ע"ש. ובנחלת יעקב (שם) הקשה בסתירת דברי חז"ל בזה ולא תירץ. וביריעות שלמה למהרש"ל (שם) כתב בשם ספר ישן פירוש על הספרי דשאני דור המבול. וע"ע במשכיל לדוד למהר"ד פארדו (שם). ובעמק הנצי"ב (עמ' פט-צ) כתב דדוקא ברשעים להכעיס כדור המבול יש שמחה לפני המקום. והשיב לי ע"ז הרב המחבר נר"ו שבהגלות דברי חז"ל בכמה דוכתי דפליגי תנאי בענין זה, אין צורך לכל החילוקים.

וכתב מור"ם בהגה (א"ח סימן קלח), ויכוין שיתחיל תמיד לקרוא בדבר טוב ויסיים בדבר טוב. ונשאל בשו"ת רב פעלים (ח"ד א"ח סימן מב), א"כ אמאי ספר במדבר מסתיים בפסוק 'ולא יראו כבלע את הקודש ומתו'. והשיב, שכן הוא גם בפרשיות אחרות, כגון 'וימת תרח בחרן' (בפרשת נח [כצ"ל]) 'ולאיש אשר ישכב עם טמאה' [בפרשת מצורע] וכו'. ע"ש. ועי' במש"כ בספר שלמא בעלמא כ"י (סימן קלח). ולענין 'וימת תרח בחרן', רעת הרשע אינה רעה, וכמ"ש במגן אברהם (שם אות ג) שרעת הגוי אינה רעה לענין זה, והביא ראיה לזה מדברי התוס' (ברכות לא ע"א ד"ה שכן). וכ"כ האחרונים שהובאו בהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (שם שער הציון אות כ). וכ"כ מהרש"א בח"א ברכות שם. ועיין בתוספות הרא"ש ברכות שם, ובהגהות חכמת מנוח שם. וכ"כ בשיטה מקובצת שם גבי רשעים. ועי' ברש"י (ס"פ נח) שביאר גבי מיתת תרח, כי הרשעים בחייהם קרויים מתים. ועיין בס' שערי אהרן שם. וכל זה דלא כמ"ש הרב רב פעלים להלן בסמוך ש'וירמסוהו וימות' הוא סיום בדבר רע. ונראה דתליא מילתא בדברי חז"ל אם הקב"ה שמח במפלתן של רשעים.

ובס' מועד לכל חי (סימן ט אות ח) הביא מנהג איזמיר שתשב"ר הולכים לטייל בר"ח תמוז ולא לומדים באותו היום, והאריך בזה (וע"ע בספר שלמא בעלמא כ"י סימן תקנא ע"ד הש"ע ס"ט). ובהשמטות שבסו"ס מועד לכל חי הוסיף: ובני ידי"ן אברהם נר"ו אמר אלי דיותר יצדק לומר דנהגו כך נגד מה שכתב רד"ק ביחזקאל סימן ח על פסוק מבכות את התמוז יע"ש. ע"כ (ובס' מועד לכל חי הנד"מ הדברים הוכנסו בגוף הספר). וכנראה כוונתו למש"כ שם (פסוק יד) בשם הרמב"ם כי נמצא כתוב בספר מספרי העבודות הקדמונים כי היה איש מנביאי עכו"ם ושמו תמוז וקרא למלך אחד וצוהו לעבוד ז' כוכבי לכת וי"ב מזלות והמיתו המלך ההוא מיתה משונה ובליל מותו התקבצו כל הצלמים מקצות הארץ אל היכל בבל לצלם הזהב שהוא צלם השמש והיה זה הצלם תלוי בין שמים וארץ ונפל לתוך ההיכל וכל הצלמים סביבו והיה מספר להם מה שאירע לתמוז הנביא והצלמים כולם בוכים וסופדים כל הלילה וכאשר היה בבוקר עופפו כל הצלמים להיכליהם בקצות הארץ והיה זה להם לחוק עולם בתחילת יום ראשון מחודש תמוז בכל שנה יספדו ויבכו על התמוז. ע"כ. ולכן שמחים תשב"ר באותו יום כי באבוד רשעים רנה.

דף תקצח ע"ב סד"ה ועיין - ובקובץ המעין (תשרי תשע"א עמוד מה הערה יז), ובקובץ מרי"ח ניחוח (גליון קפח עמוד כ), ובקובץ בית אהרן וישראל (גליון קפג עמוד קנט), ובספר עבדא דמלכא (ברכות ח"א סימן נז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף תר ע"ב סד"ה למעשה - וכ' בס' דרך אר"ץ (עמוד צד) שמנהגם להחמיר מי"ז בתמוז. וראה עוד בס' שלמא בעלמא כ"י (סימן תקנא).

שם סד"ה לגבי שהחיינו - ועי' בס' דרך אר"ץ (עמוד צה), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם סד"ה לגבי תספורת - ובס' תורת המועדים למהר"ד יוסף נר"ו (בין המצרים סימן ה אות כה) הביא מנהג ג'רבא שמחמירים מי"ז בתמוז. ע"ש. ובשו"ת נתן דויד (בקו' נהגו העם שבסוה"ס, מנהגי צומות ותעניות סוף אות ז) כתב שנהגו להמנע מראש חודש, והיו יחידים שנהגו להחמיר מי"ז בתמוז. ע"ש. ובס' דרך אר"ץ (עמוד צד) כתב שמנהגם להחמיר בזה בשבוע שחל בו ת"ב בלבד. ועי' במש"כ בס"ד שם בגליון.

דף תריב שורה ב 'שפליגי ואוסרים' - עי' בזה בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן י בירור הלכה אות ט), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף תרל ע"ב ד"ה וחשוב - ובס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קסא ד"ה סתם סתם ועמוד קסו ד"ה סתם אדר) ציין לדברי הרב גט פשוט. וראה עוד בזה להרב המחבר בס' פריו יתן ח"ב (סימן ג אות ב).

דף תרלה ע"א בדיבור הא' שורה ב מלמטה - צ"ל המעשה משמע.

דף תרלו ע"ב ד"ה הב"ח, שורה ה - וכן נראית דעת הרשב"א בפירושי ההגדות (ברכות לא ע"א) שכתב שכמו שאדם יכול להשתכר עד שלא יכיר בין ברוך מרדכי לארור המן, כן הוא שמבלבל הדעת עד שמביא לידי כפירה באמת, וזו היא עבודת כוכבים. ע"ש.

דף תרמד ע"ב אות ב, בענין אם מצות כיבוד אב ואם נוהגת בנכרים ואם היא מצוה שכלית - נזיר סא ע"א, אלא במי שמוזהר בכיבוד אב ואם. וביארו המיוחס לרש"י והתוס', שגוי אינו מוזהר על מצות כיבוד אב ואם. וע"ע בשו"ת דברי יציב (חיו"ד סי' קכז).

ומהרי"ח סופר נר"ו בס' אור משה (סימן כד), כתב להקשות מכאן ועוד דוכתי, על דברי ר"נ גאון (בהקדמתו לס' המפתח) וסיעתיה, דס"ל שבן נח מצווה על מצוות שהשכל מחייבם. עש"ב. וכן הקשה מהר"ד קאהן בס' ואם תאמר ח"ד (סימן א'קד). ע"ש. וע"ע למהרי"ח סופר בספרו יחי יוסף (סימן טז אות יא ד"ה והרה"ג) שאף הוא דן בזה בקצרה. וע"ע בקובץ בית אהרן וישראל (גליון עט עמוד קמו) שדן בזה הרב הכותב שם. וכתב שם (בגליון פ עמוד קכח) מהרי"א קונשטט נר"ו להעיר מדברי הש"ס הכא [וראיתי בס' פניני תורה (בראשית עמ' מד ועמ' קב ועמ' קיט ועמ' קכג) שהוכיח גם מסנהדרין (נו ע"ב) "עשר מצוות נצטוו ישראל במרה, שבע שקבלו עליהם בני נח והוסיפו עליהם דינים שבת וכיבוד אב ואם", הרי שבן נח אינו מצווה על כיבוד אב ואם. ע"ש. וכן הוכיח בקובץ בית אהרן וישראל (גליון פה עמ' קכט). וע"ע בחידושי רעק"א (יו"ד סימן רמא ס"ט) בשם הרב אשל אברהם ז"ל [והוא באגרות הפמ"ג שבריש א"ח אגרת ג אות כ], ובשו"ת אגרות משה (חיו"ד ח"ב סימן קל ד"ה והנה מקור), ובס' למען יאריכון ימיך (עמוד קסז), ובקו' מריח ניחוח (גליון עב דף ה ע"א וגליון צה דף יד ע"ב). גם יש להוכיח כן ממה שענו השבטים ליעקב אבינו (מקץ מג ה) "ואם אינך משלח, לא נרד", ולא חשו לסתור את דבריו שאסור מדין מורא כדאיתא בקדושין (לא ע"ב). ואאמו"ר נר"ו בס' אוצר הפרשה (תולדות כז ח) כתב בשם המפרשים להעיר על יעקב אבינו שהתוכח על ציוויה של רבקה לגנוב את הברכות. ע"ש. ועי' ביומני טאלנא (עמ' קצט) שהעיר כן כל דברי יוסף שאמר לאביו (ויחי מח יח) לא כן אבי. וע"ע בס' עיטורי חיים (עמ' עג) בשם הרב פני מנחם ז"ל. ועי' להרב חתם סופר ז"ל בס' תורת משה השלם עה"ת (ר"פ וישלח ד"ה עם לבן האחרון) שקיים יעקב אבינו מצות כיבוד אב ואם כדי להשלים לתרי"ג מצוות].

ובס' אור משה (שם) כתב ליישב עפ"ד הנצי"ב בהסכמתו לספר אהבת חסד, דבני נח חייבים מצד חובת שכל האנושי, ולא מצד חוקי התורה. ע"ש. אולם כ' הרב אור משה (שם), שעדיין יקשה מ"ש במדרש מאור האפלה (ויקרא כ ז, דף שסא): אמרו איש איש, להביא בני נח, שהם מצווים בכבוד אבותם. ע"כ. הרי שמפורש שבני נח מצווים על כיבוד אב ואם.

והנה מלבד מה שיש לומר דהמדרש פליג ע"ד הש"ס, יש ליישב שהמדרש מתכוון רק לרמוז על חיוב בני נח, ואסמכתא בעלמא הוי, ובאמת עיקר חיובם מצד חובת שכל האנושי, וכדברי הנצי"ב.

וכן אפשר לבאר מש"כ הה"כ בקובץ בית אהרן וישראל (גליון פב עמוד קטו) להביא ראיה מפרקי דרבי אליעזר (סוף פרק כג) שנכנס חם ומצא לערות אביו ולא שם על לבו מצות כיבוד אב יצא והגיד וכו'. ע"ש. ואע"ג דלישנא דמצוה נקט, מ"מ אפשר לבאר דבריו כדברי מדרש מאור האפלה הנ"ל.

ונראה לבאר בעיקר הענין עפ"ד התוס' (ערובין יג ע"ב ד"ה נוח) בתירוצם הב', דמה שאמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, איירי בסתם בני אדם, אבל צדיק, אשריו ואשרי דורו. ע"כ. וכן מוכח מדברי רבנו חננאל בפירושו (שם). ע"ש. ולכן כיון דבני נח רובם ככולם אינם מקיימים ז' מצוות בני נח, ולכן גם אין להם חלק לעולם הבא, ולעת"ל יהיו עצמותיהם מאכל לאשים, בודאי שנוח להם שלא נבראו. ולכן מצד השכל אין לחייבם במצות כיבוד אב ואם, כיון שהוריהם גרמו להם רעה במה שהולידום, ולא יחייב השכל לגמול טובה תחת רעה [ויתירה מזו כ' בס' ואם תאמר ח"ב (סימן תשל) בשם מהר"ל מפראג להקשות ע"ד מתני' ב"מ (לג ע"א) דחייב אדם בכבוד אביו שהביאו לחיי העוה"ז ויש לו להכיר טובה. והרי נוח לו לאדם שלא נברא משנברא. ועי' בחדושי אגדות למהר"ל מפראג (ב"מ לג ע"א) ובשלמא בעלמא שמות (ד יח). ושו"ר להרב חתם סופר ז"ל בס' תורת משה השלם עה"ת (פר' יתרו עה"פ כבד את אביך) שכ' להדיא שלרשע שנוח לו שלא נברא, א"כ לא היה לו לכבד אב ואם. ע"ש]. ועפ"ז ל"ק מדברי הש"ס ע"ד ר"נ גאון.

אולם המדרש מאור האפלה הנ"ל אפשר דס"ל כמ"ד (בערובין שם) דנוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא [ואפשר לומר כן אם נאמר כדברי הרב חתם סופר דבית הלל לא חזרו בהם אלא בית שמאי רבו עליהם, עי' בס' מגדים חדשים (ערובין יג ע"ב ד"ה נמנו הא')]. והיינו אפי' אם לא מקיים המצוות כלל (דכן מוכח ממה דלמ"ד נוח לו שלא נברא היינו כשאינו צדיק וכדלעיל). ולפי"ז השכל יחייב לכבד אב ואם [וכדברי הרמב"ם (בסוף הל' מעילה). וכ"כ הרב חיד"א ז"ל בס' כסא דוד (דרוש יב לשבת כלה דף נג ע"ד ד"ה כבד) בשם מהראנ"ח ז"ל שכיבוד אב ואם היא מצוה שכלית. וכ"כ בערוך השלחן (י"ד סימן רמ אות ב). ע"ש. וכ"כ בס' בן חכם (בפתיחה ד"ה וביאר) בשם ס' רחמי האב (בהוספות מהרש"ז ערנרייך ז"ל). וכ"כ אאמו"ר נר"ו בס' אוצר הפרשה (ואתחנן ה יב), והאריך בזה בספרו למען יאריכון ימיך (בהקדמה עמ' א). וע"ע בכתב סופר (פר' ואתחנן עה"פ כבד את אביך וגו') ולמהר"ג פלדר ז"ל בס' נחלת צבי (עמ' לז ד"ה יחס) ובשו"ת חזון עובדיה (סימן יט בהערה, בהנד"מ עמ' רפד)]. א"נ י"ל דס"ל להמדרש דנוח לו שלא נברא משנברא, ולכן אינה מצוה שכלית, ומ"מ קא יליף מקרא על חיוב בני נח.

ודרך אגב, במנחת חינוך (מצוה לג) הסתפק אי מצות כבוד אב ואם היא מצוה שבין אדם למקום או שבין אדם לחבירו. ע"ש. ומהר"מ גרוס נר"ו (מח"ס משפט האבידה ועוד) בתשובה העיר בזה מדברי הרמב"ם בפיהמ"ש (ריש פאה). ועי' בקובץ מרי"ח ניחוח (גליון צה עמ' טו וגליון קפב עמ' ה) מה שהביא בזה מדברי האחרונים. וע"ע בס' למען יאריכון ימיך (עמ' יד אות ג) ובילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, א"ח סי' ס אות ו) ובמש"כ בשלמא בעלמא פר' וישלח (לב כה).

ואוסיף בזה טעם חדש למצות כבוד אב ואם, בהקדם מש"כ בספר שמן ראש (סוכות עמוד צג) בטעם מצות כבוד ת"ח, שהוא כדי להבריח את החיצונים מעליהם, דכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. ויליף לה ממש"כ בס' ארץ צבי למהרא"צ פרומר (תרפ"ט) בשם הרב אבני נזר שכבוד המת הוא כדי להבריח החיצונים מעליו. ע"ש. וכמו כן אביו של אדם מגן עליו מן החטא, כמו שמצינו גבי יוסף שדמות דיוקנו של אביו נראה לו ולכן לא חטא (כדאיתא בסוטה לו ע"ב), וכדי שאביו יועיל לו צריך שיהיה צדיק, ולכן מכבדו להרחיק ממנו יצה"ר וגונדא דיליה. [ועי' בקובץ בית אהרן וישראל (גליון פב עמוד קיד) ובקובץ מריח ניחוח (גליון עד דף טו ע"ב וגליון קפג דף יד ע"ב)].

דף תרמו ע"ב אות ה שורה טז 'שדי חמד' - וכ"כ בס' בן חכם (סוף עמוד צה) בשם שו"ת מהר"י אלגאזי (סימן יד).

דף תרמח ע"א שורה ב מלמטה - צ"ל דאיבעי פטר. וכן הוא בריטב"א.

דף תרנ ע"א סד"ה והקשו - וע"ע בהוספות שבסוף ספר שאילת שלום על השאילתות.

דף תרנב סימן נז - נדפס גם בספר תהלתו בפי הנד"מ (עמוד קצז).

דף תרס ע"ב סד"ה ועיין רועה - וילקוט יוסף (א"ח סימן לב אות לב).

דף עתר ע"ב ד"ה והנה, שורה ג 'בתשובה כת"י' - נדפסה לעיל (עמוד כט).

דף תרעא ע"ב סד"ה ועתה - צ"ל דיני מאכלי נכרים. ודבריו חזרו ונדפסו בספר אהלי שם (י"ד ח"ג דף פה ע"א).

שם ד"ה ועיין שורה ג 'ואתח"י' - וע"ע בזה בספר בארה של מרים למהרש"מ עמאר נר"ו (סימן כ וסימן כא אות ג). ודבריו נדפסו גם בספרו שו"ת שמע שלמה.

דף תערב ע"א - דברים אלו חזרו ונדפסו בהוספות בספר שלמא בעלמא (סימן קפה).

שם שורה ט מלמטה - וע"ע בקו' כתר מלוכה (גליון יג עמ' לב), ובקובץ שנה בשנה (שנת תשנ"ט עמוד קסז).

שם ע"ב בסוף הדיבור הא' - וע"ע בשו"ת מעין אומר (ח"א עמוד רסב).

דף תרעג ע"א ד"ה ולענ"ד, שורה ג - צ"ל דההו"א דהוו.

שם ד"ה ומה - דיבור זה והדיבור הבא הם דיבור א'.

דף תרעד ע"א שורה ה 'תולדות החפץ חיים' - בס' תולדות וקורות חייו (עמ' כז ד"ה מר).

שם שורה ג מלמטה - צ"ל קצרה דפתיחה וחתימה.

דף תרעה ע"א שורה ג - צ"ל ברכת הזן בארמית.

שם סע"ב - וכמו שהאריך בשו"ת יחוה דעת ח"ו (סי' טו), ובספרו חזון עובדיה על ברכות (עמוד רמז והלאה). וע"ע בשו"ת מהרא"ל (סי' ג אות א), ובשו"ת כוכבי יצחק ח"ג (סי' נד ד"ה ובשו"ת), ובשו"ת משנה הלכות (ח"ז סי' לט ד"ה ומיהו), וקו' ברכי נפשי שבסו"ס שמח נפש הנד"מ (סי' טז).

יום שבת, 9 באוקטובר 2021

ציון במשפט

 שם הספר: ציון במשפט

מחבר: רבי רפאל משה אלבאז

דפוס: ירושלם תשע"ו


בפתח השער - ראה עוד מתולדותיו בקובץ מן הגנזים (חלק טו עמוד קנג וחלק טז עמוד צז).

עמוד ז סוף אות א - שפסק שיכול להשביעו. וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן עה אות מה וסימן רסב אות ב). ע"ש.
ודברי הרב המחבר בזה כתבם גם בספרו תורבץ החצר (ערך אבידה אות א). ע"ש.

עמוד ח סוף אות ו - וכ"כ עוד הרב המחבר בספרו תורבץ החצר (ערך אבידה אות ב). ובבית יוסף (ס"ס רסז) הביא דברי מהרי"ק. ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רסז אות ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות י - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רנט אות ו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד יב אות יב ד"ה ואם - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות יא). ע"ש. וכן משמע מלשון השאלה בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן יב אות ד).

שם ד"ה ואפילו - זה דלא כדעת מר"ן בש"ע (סימן קעו ס"ג), אלא כדעת מור"ם בהגה שם בשם יש חולקים. ועי' בביאור מהרא"ח (שם אות יא). וראה עוד בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן יב אות ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד יד אות ב ד"ה הא - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות ו). ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה ועיין - בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות יב) הביא דברי הרב פרח מטה אהרן שהעיקר כסמ"ע. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ו - וראה עוד להלן (סוף ערך מטבעות).

שם אות ז - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות לז ובהערה ז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם בסופו - ועי' בנתיבות המשפט (סימן קפה חידושים או' יב-יג).

שם אות ט - ועי' להלן (ערך חליפין אות ג ואות ו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד טו אות י - וראה בדברי הרב המחבר להלן (ערך שטרות אות סב), ובפתחי תשובה (סימן רכז אות כב), ובחכמת שלמה (סימן רכז ריש סעיף כט).

שם אות יג - וכ"כ בנתיבות המשפט (חידושים אות ל). ועי' בפתחי תשובה (אות כג). ולהלן (ערך הקדש אות ח) ציין הרב המחבר לדברי הש"ע בלבד.

שם אות יד - וכן הובא בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות לא). ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות טו - וכ"כ בש"ך (סימן רכז אות יד) ובביאור מהרא"ח (שם אות מ). וכ"כ עוד הרב המחבר להלן (אות לב).

שם אות יט - וכתב בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן רצז) שאם המקח עדיין ביד המוכר יכול לחזור עד כדי שיראה לתגר או לקרובו.

עמוד טז אות כב - וכ"כ בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קכז ד"ה מחליף). ע"ש. וכנראה שהעתיק הדברים מכאן.

שם אות כה ד"ה וע"ש - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות מג הערה יג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה ודוקא - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות מא הערה י) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה ועיין בני - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות מג). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה וכן - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות מג). וע"ש בהערה יד ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד יז אות כח - וכ"כ עוד הרב המחבר להלן (ערך שותפין אות לב) ובספרו תורבץ החצר (ערך אונאה אות י וערך שותפין אות יח) בשם מהר"ר יעב"ץ. וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות מד), ובשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן רצג) [ומה שציין שם לדברי ש"ע סימן רכז ס"ט, צ"ל סי"ט]. ע"ש.

שם אות כט - וראה עוד בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן רצב) ובביאור מהרא"ח (ס"ס רט) ובדברי הרב המגיה שם. ועי' להרב המחבר להלן (ערך מכירה אות לז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם. ובענין האלסקלי, ראה עוד להרב המחבר להלן (ערך מום אות יא).

שם אות ל - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות לז ובהערה ז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד יח אות לב - וכ"כ עוד הרב המחבר לעיל (אות טו). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד כא אות כט, הביא להלכה דברי מר"ן שאם הפחידו הוי אונס - וכ"כ בהגהות רעק"א. ועי' במש"כ בס"ד בגליון ביאור מהרא"ח (סימן רה אות כב).

עמוד כו אות ד, בענין שליחות למומר - וראה בהגהות רעק"א (ח"מ ר"ס קפב) בענין אי אמרינן אין שליח לדבר עבירה אם השליח מומר.

עמוד כז אות טו ד"ה והיכא - וראה עוד בדברי הרב המחבר להלן (עמוד קז ד"ה דבר) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד לא אות לג - וע"ע בדברי הרב המחבר להלן (ערך שליחות אות כא).

עמוד לב בתחילתו - וראה עוד בדברי הרב המחבר להלן (ערך מום אות ט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד לח אות ב - וכן פסק בביאור מהרא"ח (סימן רז אות מה). ע"ש.

שם אות ג - וכתב בזה עוד הרב המחבר להלן (ערך שבועה אות יג ואות פ), ובספרו תורבץ החצר (ערך שבועה אות ח). ובהגהות חכמת שלמה כתב ע"ד מר"ן בש"ע בזה שאין זה מוכרח. ע"ש. וע"ע בס' שבות יהודה למהר"י אלבאז (פרשת תולדות מהדורה שניה עמוד לח בשם הרב ש"ך) ובספר זכור לאברהם למהר"א אלקלעי (ח"ב דפוס שאלוניקי תקנ"ח דף שנז ע"א) ובס' ויחי יעקב - צדקת אר"ץ (עמוד קט).

שם אות ז - ועי' בשו"ת חיי עמרם (ח"מ סימן ז).

שם אות ח - וכן פסק בביאור מהרא"ח (שם אות לח). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות יא - ועי' להלן (עמוד תל אות כה).

עמוד לט אות יא, דמהני אם היה בבית דין חשוב - וראה להלן (מערכת בית דין אות לה) שהביא דברי מור"ם דמהני אם כתוב כן בשטר אע"פ שלא נעשה בבית דין החשוב שבעיר. וראה בתשובות חכמי מראכש (סימן ו ד"ה אחר, דף ז ע"ב) דקיי"ל כדברי מור"ם שבבית דין חשוב אפילו לא אתפיס מהני. וראה במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות יג - דברי הרב המחבר הועתקו בקצרה מכתב יד בספר שער יהושע למהר"י מאמאן (ערך אסמכתא עמוד כח).

שם אות יד - וע"ע להלן (אות כא), ובהגהות דרישה ופרישה (סימן רט אות ב), ובש"ך (סימן רט אות ג), ובספר ויחי יעקב - צדקת אר"ץ (עמוד קט).

שם אות יז - לכאורה אם עושין כן הסוחרים לית ביה משום אסמכתא לפי מה שכתב בספר שער יהושע למהר"י מאמאן (ערך אסמכתא עמוד כח) בשם הרב הוד יוסף (דף קלו) שדבר שנוהגין בו העולם אין בו דין אסמכתא.
והנה מקור הדברים הם בתשובת מהר"ש הדאיה שהובאה בספר הוד יוסף למהר"י ארוואץ שם. ושם הביא הדברים בשם התוס' (ב"מ סו ע"א ד"ה ומניומי) דהוי כסיטומתא. אולם מר"ן בב"י (סימן רז ריש סעיף כא) הביא דברי תוס' אלו, אולם דילג על סברא זו כיעו"ש. ומוכח דלא ס"ל הך כללא. וכן מוכח מדברי כל הראשונים שחיפשו טעם לחיוב קנסות השידוכין, ולא כתבו טעם זה [ואפשר לדחות שבמקומותם לא נהגו הקנסות השידוכין, וכמ"ש בשו"ת חדות יעקב למהר"י עדס (ח"מ סימן ח) לגבי מנהג הספרדים בזה. ע"ש. אולם דוחק הוא לומר שכל הראשונים דיברו בענין זה בלי שינהגו במקומותם בדבר זה. ותו מצינו שגם הספרדים נהגו בקנס השידוכין, וכמ"ש בשו"ת בן ימין (סימן יא), ובשו"ת נכח השלחן למהרח"מ לבטון (א"ה ר"ס יג), ובקובץ מן הגנזים (חלק טו עמוד שעו ועמוד שעח), ובס' שער יהושע הנ"ל (עמוד רט), ובדברי הרב המחבר להלן (סוף ערך קנס)]. וגם לכאורה מהר"ש הדאיה גופיה בסוף תשובתו לא פסק כן. וראה בפתחי תשובה (סימן רט אות י) שהביא מחלוקת האחרונים בזה.
והנה הסיגור"ו בשפה הספרדית הוא הנקרא בלשונינו ביטוח, ועי' במש"כ בזה בפתחי תשובה (סימן רז אות יז).

שם אות יח - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רז אות מא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד מ אות כ - וראה בביאור מהרא"ח (סימן רז אות מח) מש"כ ע"ד הט"ז. ודברי הרב המחבר כאן הועתקו מכתב יד בספר שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד ריד ד"ה שטר דבר).

שם אות כא - וראה לעיל (אות יד) שנחלקו הפוסקים אם יש בהקדש משום אסמכתא.
וע"ע להלן (ערך דברים אות ט) אם דבר שנתבטל מקצתו מתבטל כולו. וע"ע להלן (ערך קני את וחמור).
וראה בהגהות רעק"א על הרמב"ם הוצאת הרב פרנקל (ע"ד המל"מ הנז' בפנים). ועי' בשו"ת שואל ומשיב (מהדורה א ח"א סימן עב). ובספר המפתח (שם) הביא קושית האחרונים בסתירת דברי הרשב"א למה שהביא בשמו הט"ז ביורה דעה (הנז' בפנים). ע"ש. אולם ראה בש"ע הבהיר שכתבו בדברי הט"ז שם שצריך לומר הריב"ש במקום הרשב"א.
וראה עוד בדרכי משה (ח"מ סימן רי אות ב) שהביא מה שכתב בזה ביורה דעה. והובא בביאור מהרא"ח (אות י). ע"ש. וראה עוד בשו"ת שער יוסף למהר"י אזווילוס (סימן יד עמוד שפז).

שם אות ד - דברי הרב המחבר הועתקו בקצרה מכתב יד בספר שער יהושע למהר"י מאמאן (ערך אעבורי אחסנתא עמוד כט). וציין שם עוד למש"כ בזה הרב המחבר בספרו הלכה למשה (סימן קד).

עמוד מד אות כז - צ"ל אפוטרופוס שמכר.

עמוד נ אות כה ד"ה ומשמע - וראה עוד בפתחי תשובה (ח"מ סימן רכז אות ט).

עמוד נא אות לב - וראה עוד בפתחי תשובה (ח"מ סימן רכז אות ט).

עמוד נב אות לד - ועי' בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קפב ד"ה פרנסה).

עמוד נג ערך בורח אות א - ועי' בתקנות חכמי מראכש (סימן ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד סד סוף אות ו - ועי' במש"כ בס"ד בגליון ביאור מהרא"ח (ח"ג דף קצ ע"א אות ה).

עמוד סו אות יג - וראה עוד בתשובות חכמי מראכש (סימן כא דף נב ע"ב ד"ה נשאלתי).

עמוד עז - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך בת אות ג) ובס' התקנות שלו (עמוד כא אות ט). ודברי הרב יעב"ץ הינם בספרו שו"ת משפט וצדקה ביעקב (ח"א סימן סא). ודבריו חזרו ונדפסו בס' תורת המשבי"ר (דף קעג ע"ב ד"ה ולענין הבנות).

עמוד עח ערך גאבילה אות א - ראה עוד בדברי הרב המחבר בספרו שו"ת הלכה למשה (ח"מ סימן קנז), ובס' רבינו חיים עוזר - רבן של כל בני הגולה (עמוד תס) ובמש"כ בס"ד בגליון שם, ובס' Intrigue and Revolution.

שם ד"ה ועיין לקמן, שורה א  'אות דל"ת' - עמוד קו אות יב ד"ה מכירת.

עמוד פג ערך גוד או אגוד אות א ד"ה וגוד - וכתב בזה עוד הרב המחבר להלן (אות יב).

שם ד"ה ועיי"ש - צ"ל בבאה"ט סק"א.
ובעיקר הדין, כ"כ גם בהגהות רעק"א (סימן קעא ש"ך סק"א) בשם שו"ת מהראנ"ח (ח"א סימן טז). ע"ש. ועי' בכסף הקדשים (סימן קעא ס"ו ד"ה מכור).

עמוד פד אות ד - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר ערך גוד או אגוד אות ג). ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעא אות יג).

שם אות ה - ועי' בסמ"ע (אות מא) שכתב שלנתבע נותנים לו ל' יום. וכ"כ בש"ך (אות טו) ובט"ז. ע"ש. ועי' בביאור מהרא"ח (אות כח) ובהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (אות מט).

שם אות ו - וראה עוד בביאור מהרא"ח (סימן קעא אות ה ואות טו ואות לא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד פו אות ז - ועי' בבאר הגולה (אות נ) ובנתיבות המשפט (חידושים אות לב).

שם אות ח - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעא אות כט).

שם אות יב - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך גוד או אגוד אות ו). ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעא אות כו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד צ אות כח - ובענין פועל גוי, ראה בנתיבות המשפט (סימן קפח אות א), והביא שם מדברי הרב מחנה אפרים בזה. וראה עוד בכסף הקדשים (סימן קפח ס"א בסופו), ובספר ציון יעקב למהרי"ח סופר נר"ו על המחנה אפרים שם. 

עמוד צא סוף אות לח - צ"ל סעיף נא.
ולהלן (עמוד תנו אות פז) ציין הרב המחבר בזה לדברי הש"ך שם (אות נח).

עמוד צד אות יח - דברי הרב משבי"ר הובאו בספרו תורת המשבי"ר (עמוד תרלז). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד קה אות ט - דברי הסמ"ע הם בסוף אות כ. וע"ע לעיל (ערך אסמכתא אות כא) ולהלן (ערך קני את וחמור).

עמוד קו אות יב ד"ה מכירת - כתב בזה עוד הרב המחבר לעיל (ערך גאבילה אות ב), ובספרו שו"ת הלכה למשה (ח"מ סימן קנז ד"ה עוד).

שם ד"ה הקונה - ועי' בפתחי תשובה (סימן ריב אות י), ובמש"כ שם בשם רעק"א. וע"ע בהגהות רעק"א (סימן רט ס"ד ד"ה ואם הב'), ובביאור מהרא"ח (סימן ריב אות ז), ובפתחי תשובה (סימן רט אות ח), ובספר שער יהושע למהר"י מאמאן (סוף עמוד ס).

שם ד"ה ועיין שם, אם יכול למחול דבר שלא בא לעולם - וראה בדברי הרב המחבר להלן (עמוד רז ד"ה ואם), ובביאור מהרא"ח (סימן רט אות יח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה אם, בענין אם הקנה דבר שלא בא לעולם בלשון חיוב - ועיין בביאור מהרא"ח (סימן רט אות י) בענין חיוב היורשים בזה. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד קז שורה א, דלא מהני משכון בדבר שלא בא לעולם - ועי' בקצות החושן (סימן רט אות ה) ובנתיבות המשפט (שם חידושים אות י).

שם ד"ה ומנא, בענין לי ולא ליורשי - ראה עוד בדברי הרב המחבר להלן (ערך לי ולא ליורשי), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה ועיין עוד, בענין סילוק מדבר שלא בא לעולם בסימן ר"ט - הוא בדברי מור"ם בהגה (סעיף ח). וע"ע בסמ"ע (אות כא) ובנתיבות המשפט (ביאורים אות ו).

שם ד"ה המקנה - צ"ל סימן ריג ס"א.

שם ד"ה דבר, בענין קנין אגב בדבר שלא בא לעולם - ולעיל (מע' אין אות טו ד"ה והיכא) כתב הרב המחבר בשם הריב"ש דמשתעבד. וראה עוד בנתיבות המשפט (סימן רט ביאורים אות ג). ועוד שם (אות ט) אם מועיל לדבר שאינו ברשותו. וראה עוד בזה בשו"ת אגרות משה (ח"מ סימן נב ענף א).

שם ד"ה כשם, שאין אדם מתחייב לדבר שלא בא לעולם - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רי אות א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד קח ד"ה הא, שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם לבנו - וכ"נ דעת הרב נתיבות המשפט (סימן רט חידושים אות כג) והגהות רעק"א (סימן רי ס"א ד"ה ואם היה בנו). אולם בביאור מהרא"ח (סימן רי סוף אות ד) כתב דמדברי מר"ן בשלחן ערוך (אבן העזר סימן נא ס"א) מוכח דלא קני (ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם). וכן פסק בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (סוף עמוד כא). ועי' בפתחי תשובה (סימן רי אות א). ובש"ס הוצאת מתיבתא (גיטין מג ע"א חלק אליבא דהלכתא הערה קיח) כ' שבס' תשובת רבי אליעזר למהר"א גורדון (סימן כא) דחה הראיה מדברי הש"ע (סימן נא ס"א) הנ"ל. ע"ש. והוא בספרו תשובות רבי אליעזר (ח"א סימן כא אות יב ד"ה ובס', דף סד ע"ג).

עמוד קט אות יד - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך דבר שאינו שלו אות ג). ובעיקר דין דבר שאינו מסוים, ע"ע בביאור מהרא"ח (סימן רז אות מב וסימן רמא אות טו) ובתשובות חכמי מראכש (סימן ו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה שותפין - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רט אות ט). ע"ש.

שם אות יו, בענין דבר שאינו ברשותו - ועיין לעיל (עמוד קז) אם נשבע לתת לחבירו דבר שאינו ברשותו, וכן אם יכול למחול דבר שאינו ברשותו. ובענין אם טרח המוכר וקנה הדבר, עי' בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן קיז).

שם אות יז - וע"ע בביאור מהרא"ח (סימן רז אות נג) ובדברי הרב המחבר להלן (ערך מחילה אות א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם. ובשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ ס"ס רצד) כתב דקיי"ל דקנה. ע"ש. ובשו"ת נכח השלחן למהרח"מ לבטון (בחי' הש"ע שבסוף הספר סימן רז סעיף כא) כתב שאין לומר בזה קים לי כהרמב"ם. וכ"כ בס' עמק המשפט למהרא"י כהן נר"ו (ח"א סימן כו), ודלא כמהר"ע יוסף. ע"ש. והביאו להלכה הרב יצחק בירך דסקל בפס"ד שלו. אולם בכנה"ג (מ"ב סימן ס הגב"י אות ג) כתב בשם הרב מקור ברוך (סימן מג) שיכול לומר קים לי כהרמב"ם. ע"ש. וכן נראה קצת מד' מהר"י אבירז'ל בס' כפר ליצחק (פרשת לך ופרשת בא ופרשת בשלח ופרשת יתרו ופרשת דברים ופרשת עקב ופרשת ראה ופרשת שופטים ופרשת וזאת הברכה ובדרושים שבסוה"ס בהנד"מ עמוד קסז) שכ' שלכאורה מדת הדין יכולה לומר דקי"ל כהרמב"ם ואין שכר טוב לצדיקים, שכן השכר אין לו קצבה. וי"ל דגבי קוב"ה חשיבא כדבר שיש לו קצבה. א"נ מדה כנגד מדה היא, שהאדם מקיים התורה אשר רחבה מני ים ואין לה קצבה, וכמו כן הקב"ה משלם לו שכרו שאין לו קצבה. ע"ש. ועוד י"ל שאם נתן לו דבר אחר תמורת הדבר שאין לו קצבה כ"ע מודו שמתחייב, וכמ"ש בס' עמק המשפט (שם בסוף הסימן) בשם האחרונים. ע"ש. וה"ה גבי שכר מצוות שהאדם עמל בהן כל ימי חייו. ואולי יש מקום לדחות עפ"ד המדרש (ויקרא רבה פכ"ז סימן ב) שרוח הקודש אומרת מי הקדימני ואשלם, מי קלס לפני עד שלא נתתי לו נשמה, מי מלל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר, מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג וכו'. ע"ש. הרי שהקב"ה אינו חייב לנו כלום.
ובדבר מש"כ הרב כפר ליצחק דגבי קוב"ה חשיבא כדבר שיש לו קצבה, יש לבאר שהקב"ה ידע קצבת השכר, שכן אין נעלם מנגד עיניו. א"נ טעמא דהרמב"ם משום דהוי כאסמכתא, דלא סמכא דעתיה, ואין לומר כן גבי קוב"ה.
ואפשר לדחות הראיה מד' הרב כפר ליצחק לפי מש"כ הרב חיד"א ז"ל בס' בתי הנפש על הגדה של פסח (דף ד ע"ד) וז"ל: ארחות הדורשים שמראים פנים לכל צד, רק שיהיה סברה טובה או סברת פוסק אחד. ע"כ. וכ"כ עוד הוא ז"ל בכמה דוכתי. והביא דבריו מהרי"ח סופר נר"ו, מח"ס ברית יעקב ועוד, במאמרו שבקובץ מבקשי תורה (גליון טז סימן קפו ד"ה והנראה, דף שפא ע"ב). ע"ש. 

עמוד קכב אות ב - דברי הרב המחבר הועתקו מכתב יד בספר שער יהושע למהר"י מאמאן (סוף עמוד ע).

עמוד קכג ערך הטבה אות א - עיין גם בשו"ת שבות יהודה למהר"י אלבאז (ח"מ סימן לה) מש"כ בזה.

שם שורה ג - צ"ל משחא דרבותא.

שם אות ג - דברי הרב זרע יעקב (סימן טל) הובאו גם בביאור מהרא"ח (ס"ס רז דיני הטבה אות ד). ועיין בדברי הרב המגיה ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם שורה א - צ"ל משחא דרבותא.

שם אות ד - וראה עוד בשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן לב).

עמוד קכד אות ה - גם בתשובות חכמי מראכש (הנדפס בספר תורת מראכש שי"ל בשנת תשפ"א, סימן קלה) כ' הדברים האלה, שלשון חיוב ולשון מעכשיו הם המצילים מקנין דברים בזה. ובביאור מהרא"ח (ס"ס רז דיני הטבה סוף אות א) ה"ד מהריט"ץ בתשובה (סימן קפז) שאם אינו מזכיר לשון חיוב בשטר הטבה, הוי קנין דברים.

שם ד"ה גם - בענין היורשים, ראה באות הבא, ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ו - וראה בביאור מהרא"ח (ס"ס רז דיני הטבה אות ג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד קלא ערך הכרזה סוף אות ב - ועי' בביאור מהרא"ח (שם אות ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד קלז אות ו ד"ה ודווקא, בשם הרא"ם ח"א סימן יד - אולם הרב המחבר בספרו תורבץ החצר (ערך הפקר אות ב) ציין לדברי הרא"ש ח"א סימן יד. ועי' בתשובות חכמי מראכש (סימן כב דף סב ע"ב ד"ה אבל).

עמוד קלח אות ח - ראה לעיל (ערך אונאה אות יג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד קמ סוף אות טז - ועי' בקצות החושן (סימן רמא סוף אות ז). והסכים עמו בנתיבות המשפט (ביאורים אות ז).

שם אות יז - ועי' בשו"ת שער יוסף למהר"י אזווילוס (סימן ט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד קמא אות ד - כנראה כוונתו למש"כ במערכת קנין (אות ה) בענין קנין גוי. שכן דווקא כשהקנה לו החוב מהני. וכמ"ש בביאור מהרא"ח (סימן קפח אות א). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם. ועדיפא מיניה הוה ליה להרב המחבר לציין למה שכתב בערך גוי (אות לד) שציין שם לדברי הש"ך (סימן קכג אות ל).

עמוד קמט סוף שורה א - וסימן רמה סי"א.

עמוד קנט סוף אות ח, בענין חזקת ישוב אם יש לה דין קרקע או דין טלטל - ובשו"ת בית יהודה למהר"י עייאש (ח"ב סימן סו דף קמו ע"ב ד"ה גם) שכתב שעשאוהו כדין קרקע. ועי' בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן רצז), ובתשובות חכמי מראכש (סימן קמד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.


עמוד קעא סוף אות עו - וראה להרב המחבר בשו"ת הלכה למשה (ס"ס קכד) שהביא להלכה את דברי הרב תורת חסד. ודבריו חזרו ונדפסו בס' תורת משפחת דלויה (דף תח ע"ב ד"ה נמצא).

עמוד קפא אות ג ד"ה והה"מ - ובביאור מהרא"ח (סימן רכז אות כו) הביא דברי הסמ"ע. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה וכן - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות כד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ד - ועי' בתשובות חכמי מראכש (סימן ו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ו - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות כז). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד קצ שורה ב, בדברי מור"ם - דברי מור"ם הובאו גם בדברי הרב המחבר בספרו שו"ת הלכה למשה (ח"מ סימן קנז). ע"ש.

שם ערך טובי העיר אות ב, דאזלינן בתר רובא - ועי' בתשובות חכמי מראכש (סימן כא דף נט ע"א ד"ה וס"ל).

שם אות ג, בדברי מור"ם - דברי מור"ם הובאו גם בדברי הרב המחבר בספרו שו"ת הלכה למשה (ח"מ סימן קנז). ע"ש. ועי' בתשובות חכמי מראכש (סימן כא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רב אות א - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רנט אות ו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רטו אות יט - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רמו אות לא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רכ ערך כופר נפש - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך כופר נפש).

שם ד"ה וכן - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות קי).

עמוד רכה אות ב - וכ"כ עוד בספרו תורבץ החצר (ערך כתובה אות ב).
ומה שכתב עוד בשם הראשונים - גם הזכירם בתשובות חכמי מראכש (סימן פג). ע"ש.

עמוד רלא ערך לי ולא ליורשי - וראה עוד בביאור מהרא"ח (סימן רז אות כ) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רלב ערך לעצמי הצלתי - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות קיד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רמב אות ז - אולם עי' בתשובות חכמי מראכש (סימן יח דף לא ע"א ד"ה וס"ל, והלאה).

שם אות ט - עי' בשו"ת רבי דוד צבאח (עמוד ריח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
וראה בתשובות חכמי מראכש (סימן נא דף קח ע"א ד"ה וזו, ודף קט ע"א ד"ה וס"ל הא') שאם האונס מפורש בדברי העדים אין צריך המלכת בית דין.

עמוד רמה אות ה - וראה עוד בדברי הרב המחבר להלן (ערך מכירה אות יא), ובשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ ס"ס רצד).

עמוד רמו אות ח 'הרי הוא ברשות מוכר' - אלא אם היה להלוקח שהות להודיע למוכר על המום ולא הודיעו. כ"כ בסמ"ע (אות נא), וחלק ע"ד מר"ן בב"י. ובלומדי עם הרב יעקב צייאג נר"ו הערנו דגם מר"ן בב"י מודה בזה, וכמו שכתב במסקנתו 'כל זמן שלא היה לו שהות להודיעו', וברור שהכוונה היא להודעת המום, דאי הכוונה להודעת הנסיעה, מאי לא היה לו שהות דקאמר, והרי הודעה זו יש לאומרה בשעת הקנין. וכן מוכח מדברי הב"ח (אות יט) והבאה"ג (אות ה) שכן הבינו בכוונת מר"ן בב"י.

שם אות ט - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רלב אות ז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה ועיין כנה"ג - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רלב אות ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רמז אות יא, בענין הסקל"י - ראה בביאור מהרא"ח (ס"ס רט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות יב ד"ה ואם הלוקח - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (אות ט ד"ה ועיין כנה"ג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רמח אות יג בשם הרב מחנה אפרים - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רלב סוף אות ו). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה ונלע"ד, שאם נשתמש קודם שהכיר במקום אינה מחילה - וכן נראה מלשון מר"ן בש"ע (סימן רלב ס"ג) שכתב שמחזירו אפילו לאחר כמה שנים וכו' והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום.

שם אות א ד"ה מומר - וראה עוד להרב המחבר בספרו שו"ת הלכה למשה (ח"מ סימן קיד).

שם סד"ה ולענין - אות כא.

עמוד רס אות א - וראה עוד להרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך מחילה או' א-ב) מש"כ בזה.

שם ד"ה ומחילה - ועי' בדברי הרב המחבר להלן אות יג ובביאור מהרא"ח (סימן רמא אות יג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם ובפתחי תשובה (סימן רמא אות ג).

שם ד"ה ועיין להרב 'בית יהודה ח"ב סימן מב' - נדפס בספר בני יהודה, והוא בדף קה ע"ד.
ובעיקר הדין, ראה עוד בש"ך (סימן רמא אות ה) ובכסף הקדשים שם ובדברי הרב המחבר לעיל (ערך דברים אות יז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ב - וראה בשו"ת יביע אומר (ח"ג ח"מ סימן ב אות ז) בשם הרב משכנות הרועים (מע' המ' אות ט) דמחילת חוב אינה כמתנה לענין שונא מתנות יחיה.

שם אות ג - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך מחילה אות ג).

שם אות ד - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך מחילה אות ד).

שם סד"ה מחילת - ובחכמת שלמה שם ובנתיבות המשפט (שם חידושים אות ד ד"ה ולפעד"נ).

עמוד רסא סוף אות ח - ועי' בביאור מהרא"ח (שם סוף אות יז).

שם ריש אות ט - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רמא אות ד) ולהרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך מחילה אות א).

שם אות י - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רמא אות ד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רסב אות יג - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (אות א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רסג אות כא - ועי' להרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך מחילה אות ט).

שם סד"ה ועיין סי' - ובהגהות רעק"א שם.

שם סוף אות כב - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות קג ד"ה שותף).

עמוד רסד אות לב - ועי' להרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך מחילה אות יב).

עמוד רסו אות א - ועי' בהגהות רעק"א (סימן רלב ש"ך סקט"ו), ובחידושי חתם סופר (שם), ובהגהות אמרי ברוך (שם), ובנתיבות המשפט (שם חידושים אות כד), ובפתחי תשובה (אות ט), ובערוך השולחן (סוף סימן עה), ובביאור מהרא"ח (סימן עה סוף אות יט). ובש"ס הוצאת מתיבתא (סוף בבא קמא פניני הלכה סימן קיח) הביאו עוד מדברי האחרונים בזה.

שם סוף אות ב - אולם בש"ע שם כתב שלא ימכרנה לאנס או לתגר.

שם אות ד - ראה בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קכז ד"ה מטבע) שהביא דברי הרב המחבר כאן מכתב יד.

עמוד רסז אות ז - וראה עוד לעיל (ערך אונאה אות ו).
ובדין אם אי אפשר להוציאה ע"י הדחק, ראה בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות כ) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רעא אות כג, במכירת דבר שאינו מסויים - ע"ע לעיל (ערך אסמכתא אות יד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות כה - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רז אות ב).

עמוד רעג אות לז - דברים אלו הם שלא כמ"ש הרב המחבר לעיל (ערך אונאה אות כט) בשם האחרונים. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד עדר אות נב, במכירת דבר שאינו מסויים - ע"ע לעיל (ערך אסמכתא אות יד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד ערה אות נז - ועי' בהגהות רעק"א (סימן רלב סמ"ע סק"ב).

עמוד רעו אות סה - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רב אות א).

עמוד רפו אות י - ראה עוד במש"כ הרב המחבר בספרו שו"ת הלכה למשה (ח"מ סימן קנז).

עמוד רצב ערך מציאה אות א שורה ב - צ"ל במוצא במקום.

שם אות ג - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רס אות א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רצד אות ג - וראה עוד באות הבא. והרב המחבר הביא את הדברים האלה וסידרם יותר בספרו תורבץ החצר (ערך מצרנות אות ב-ג). וראה עוד בביאור מהרא"ח (סימן קעה אות סח).

עמוד רצה אות ה - כדברים האלה כתב הרב המחבר גם בספרו תורבץ החצר (ערך מצרנות אות ד). וראה עוד בביאור מהרא"ח (סימן קעה אות סט).

שם אות ו - דברים אלו הובאו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קלג ד"ה מצרן אם המוכר). וכדברים האלה כתב הרב המחבר גם בספרו תורבץ החצר (ערך מצרנות אות ו).

שם אות ז - דברים אלו הובאו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קלד ד"ה מצרן המוכר לגוי).

עמוד רצז אות יב - דברי הרב המחבר הובאו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קלד סד"ה מצרן השוכר). וראה עוד בפתחי תשובה (סימן קעה אות י) תיקון ע"י קנס למוכר. ועי' במש"כ בזה בכסף הקדשים (סימן קעה סכ"ג בהגה).

שם אות יד - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעה אות עח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רחצ סוף אות טו - ועי' בס' ארץ חיים למהר"ח סתהון (סימן קעה ס"י).

שם אות כב - דברי הרב המחבר הובאו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קלד ד"ה מצרן חזקת). וראה עוד להלן (אות כו) ובביאור מהרא"ח (סימן קעה אות נ).

עמוד רצט אות כד - וכ"כ עוד הרב המחבר בספרו תורבץ החצר (ערך מצרנות אות יג).

שם אות כה - דברי הרב חוות יאיר (סימן פז) הובאו בקצרה בפתחי תשובה (סימן קעה אות ד). וראה עוד בפתחי תשובה (שם אות י) ובביאור מהרא"ח (שם אות נב) מש"כ בענין החרם.

שם אות כז ד"ה ועיין להרב - וראה בביאור מהרא"ח (סימן קעה אות נב) בשם מהר"י עייאש שנהגו להרחיב הזמן למצרן כ"ד שעות. וראה במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד ש אות כז בשם השטמ"ק - גם הביאו הרב המחבר בספרו תורבץ החצר (ערך מצרנות אות יד). וראה עוד במש"כ בס"ד בגליון שם ובכסף הקדשים (ריש סעיף לד). ובביאור מהרא"ח (אות סו) הביא דברי מהרי"ט.

שם סוף אות כח - וכ"כ בביאור מהרא"ח (אות ט). ע"ש.
ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ל - וראה בביאור מהרא"ח (סימן קעה אות לז).

שם אות לג - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קעה אות יג).

עמוד שא אות לה - וכ"כ בבאר היטב (סימן קעה אות נו) ובפתחי תשובה (סימן קעה אות יג) ובכסף הקדשים (סימן קעה סעיף לד ד"ה היה).

עמוד דש אות ב - ועי' בביאור מהרא"ח סימן עב (או' מד-מה) ובדברי הרב המגיה שם.

שם אות ה - ועי' במש"כ בס"ד בגליון ספר ביאור מהרא"ח (סימן ערה אות ח).

עמוד שח אות ו - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעא אות כו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שיג סוף ערך משפטי התנאים - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (ערך תנאי אות כא), ובספרו תורבץ החצר (סוף ערך משפטי התנאים).

עמוד שטו אות ב - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (ערך דברים אות יד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שיט אות מא - ועי' בשו"ת הראנ"ח (סימן כח, דפוס ירושלם תש"כ דף קעו ע"א ד"ה ולענין) שמשמע דדווקא אם התנה בהדיא אמרינן הכי.

עמוד שכ אות מו - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רמו אות כז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שכא או' סב-סג - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רי אות ט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שכב אות סח - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן רמו ריש אות לד). ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שכג אות עא - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך מתנה אות כג). ועי' בביאור מהרא"ח סימן רמב אות ח) ובשו"ת יחוה דעת (ח"ז סימן רא-רב) ובשו"ת יביע אומר (חי"א ח"מ סימן טז).

שם אות סט - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך מתנה אות כב).

עמוד של אות א - הובאו דבריו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קנו ד"ה נושא הב'). ולעיל (ערך אונאה אות כה) כתב גם הרב המחבר כדברים האלה. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ב - הובאו דבריו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קנו ד"ה נושא הב').

שם בסופו - ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ג - הובאו דבריו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קנו ד"ה נושא הא'). וכן נראה ממש"כ בשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן רצה). ע"ש. ובביאור מהרא"ח (סימן רכז אות מג) הביא להלכה דברי הש"ך. 

שם אות ד - הובאו דבריו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קנו ד"ה המוכר).

עמוד שלב אות יב - דברי הרב חות יאיר הובאו בס' פתחי חושן על נזיקין (מהדורה מתוקנת פרק ה הערה פ ד"ה ובשו"ת). ע"ש. ויש להעיר שהדיון שם הוא לדעת מור"ם בהגה, אבל לדעת מר"ן בש"ע שם חייב אפילו במה שהזיקה הבהמה, ראה בביאור מהרא"ח (סימן שצו אות ח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שלו אות כח - ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים סוף אות ג).

עמוד שמט אות א - ועי' במש"כ בס"ד בגליון ביאור מהרא"ח (ח"ג דף קצ ע"א אות ה).

עמוד שנא אות יב - ועי' בס' פרשת רא"ה (דף לו רע"א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שנב סוף אות ו - ועי' בביאור מהרא"ח (שם אות ו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שנג אות א ד"ה ועיין לקמן - צ"ל ערך שכירות פועלים.

שם אות ב ד"ה סרסור - וראה להלן (אות יד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ג - וכ"כ עוד הרב המחבר בס'  תורבץ החצר (ערך סרסור אות ב). וכ"כ הרמ"ז מהרי"ט ז"ל בהערה לספר תורת המשבי"ר (עמוד תקנב הערה ג). אולם בביאור מהרא"ח (סימן קפה אות ה) העיד איפכא בשם מר חמיו על המנהג. ודברי הרב המחבר הובאו בשינויים בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קסו ד"ה סרסור נהגו).

שם אות ד - הובאו דבריו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קסה ד"ה סירסורים). ועי' בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן ו אות ו).

שם אות ה - דברים אלו כתבם הרב המחבר גם בס' תורבץ החצר (ערך סרסור אות ד). ולא מצאתי בדברי הריב"ש שכתב בזה. ובעיקר הדין, ראה בשו"ת בית יהודה למהר"י עייאש (ח"ב סימן סו, דף קמו ע"ב ד"ה וכן) שמר"ן בש"ע לא ס"ל הכי.

שם אות ו - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רכז אות לז ובהערה ז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ז - ועי' בשו"ת רבי דוד צבאח (דף רכט סע"ב).

עמוד שנד אות יג בשם שו"ת חקרי לב ח"מ ח"א סימן קלז בשם שו"ת באר עשק סימן מח - הנה בשו"ת חקרי לב שם לא מצאתי שציין לדברי הרב באר עשק, כי אם בסימן קלו, אולם שם כתב דבר אחר ולא כמ"ש הרב המחבר. גם בשו"ת באר עשק גופיה לא מצאתי שכתב כדברי הרב המחבר.
ובעיקר הדין, ראה בשו"ת ברית הלוי למהר"ר איתמר מחפוד נר"ו (ח"ב סימן קלה) שהאריך בדברי הפוסקים בזה.

עמוד שנה אות יד - הובאו דבריו בס' שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קסה ד"ה סירסור). ועי' לעיל (אות ב) ובחכמת שלמה (סימן קפה ס"א ד"ה נשאלתי).

שם אות יו - וכן כתב בביאור מהרא"ח (סימן קפה סוף אות ג).

שם אות יז ד"ה מי - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קפה אות ח). ועי' במש"כ שם בס"ד בגליון.

שם אות יח - ועי' בנתיבות המשפט (סימן קפה ביאורים אות ו ד"ה וא"ל) ובכסף הקדשים (סימן קפה ס"ה בסופו).

עמוד שסא אות כב - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך עדות אות י). 
ובמש"כ בסוף דבריו שעכשיו נהגו לקבל עדים מהקהל, ראה בביאור מהרא"ח (סימן לז או' מט-נ) שיש יוצאים מן הכלל בזה. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שעו סוף אות י - ועי' בשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן יט ובהערת הרב המגיה אות נח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שעז אות ג - עי' בביאור מהרא"ח (סימן קכט אות א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד שפה סוף אות ב - ועי' להרב המחבר בספרו תורבץ החצר (ערך פועלים אות ה) ובביאור מהרא"ח (סימן שלג אות יב).

עמוד ת אות לט - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות מג) בשם מהר"י הלוי.

עמוד תג אות ט - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך פשיעה אות ג). וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות מח). ע"ש.

עמוד תב אות ב ד"ה וגבי - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (ערך שותפין סוף אות יג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תטז אות ג - ועי' בשו"ת רבי דוד צבאח (דף רל ע"ב אות כה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תיז אות ה - ועי' בשו"ת רבי דוד צבאח (דף רל ע"ב אות כה), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ערך קוריטור אות א ד"ה והסכים - נדצ"ל יצחק נהון.

עמוד תכ אות כב - וכ"כ עוד הרב המחבר (בתיקונים) בזה תורבץ החצר (ערך קטן וקטנה אות י).

עמוד תכא אות כב 'נמצא כתוב' - ונדפס בס' תורת המשבי"ר (עמוד תקכו). ע"ש.

עמוד תכו ערך קני את וחמור - וראה לעיל (ערך דברים אות ט וערך מתנה או' סב-סג) אם דבר שנתבטל מקצתו מתבטל כולו. וע"ע לעיל (ערך אסמכתא אות כא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תכח אות ט ד"ה ועיין להרב - ועי' בשו"ת יביע אומר (ח"ח א"ח סימן כט אות ה וח"י א"ח סימן נה בהערות לח"א סימן כב וי"ד סימן מא אות ד).

שם אות יא - ועי' להלן (עמוד תלא אות ב) ובביאור מהרא"ח (סימן רז אות מט).

עמוד תל אות כה - עי' להלן (ערך שטרות אות מה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה ואפ"ה - ועי' לעיל (עמוד לח אות יא) ובביאור מהרא"ח (סימן רז אות מג).

שם אות כז - ועי' בתשובות חכמי מראכש (סימן יח דף לא ע"א ד"ה וס"ל, והלאה; וסימן כא דף נה רע"א), ובביאור מהרא"ח (סימן רז אות נא), ובשו"ת נפת צופים למהר"ר פתחיה מרדכי בירדוגו (ח"מ סימן רכו), ובשו"ת חיי עמרם (ח"מ סימן ז), ובשו"ת נכח השלחן למהרח"מ לבטון (א"ה ס"ס טו וח"מ סימן ט ד"ה והשתא, בדפוס ירושלם תשס"א דף עט ע"א ודף קיט ע"א), ובספר שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד קצט ד"ה קנין אי), ובספר תורי זהב לאחי ידידי מהר"ר דוד נר"ו (עמוד קט אות קא), ובדברי הרב המחבר להלן (עמ' תנג אות נו).

עמוד תלא אות ב - ועי' לעיל (עמוד תכח אות יא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תמא אות ג - וראה עוד בדברי הרב המחבר (להלן אות ה) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ה - וראה עוד בדברי הרב המחבר (לעיל אות ג) ובמש"כ בס"ד בגליון ספר חידושי רבי רפאל חיים בן עטר (דף קע ע"א).

שם אות ח - ועי' בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן ב הערה ט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ט - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך פסק דין אות ו). ועי' בביאור מהרא"ח (סימן כה בהערות הרב המגיה אות נא) ובתשובות חכמי מראכש (ס"ס ה) ובקובץ מן הגנזים (חלק טז עמוד צה).

עמוד תמז אות יג - וראה עוד בדברי הרב המחבר לעיל (ערך אסמכתא אות ג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תנ אות ל - וכ"כ עוד הרב המחבר להלן (אות צו). ע"ש.

עמוד תנא אות לו - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שבועה אות יח). ועי' בפתחי תשובה (ח"מ סימן רסז אות ב).

שם אות מא ד"ה ונראה - וכ"כ עוד הרב המחבר להלן (אות סה) ששבועה וחרם ענין אחד הם. גם בספר שער יהושע למהר"י מאמאן (עמוד ריז ד"ה שבועה וחרם) כתב שבועה וחרם אחד הוא, וציין לדברי הפוסקים בזה. ועי' בפתחי תשובה (ח"מ סימן רסז אות ג) ובקובץ מן הגנזים (חלק טז עמוד יא ד"ה אך).

עמוד תנג אות נו - ועי' לעיל (עמוד תל אות כז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תנד אות סה - וכ"כ עוד הרב המחבר לעיל (אות מא). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תנה אות עט - ועי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (סימן קעו אות קה).

שם אות פ - וכ"כ עוד הרב המחבר לעיל (ערך אסמכתא אות ג). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תנו אות פא - וחלקו האחרונים ע"ד הסמ"ע, ראה בביאור מהרא"ח (סימן רז אות נא), ובפתחי תשובה (סימן רז אות כ) ובשו"ת חיי עמרם (ח"מ סימן ז).

ואם מת המקבל, ראה בקצות החושן (סימן רז אות ט).

עמוד תנח אות צו - וכ"כ עוד הרב המחבר לעיל (אות ל). ע"ש.

עמוד תסז אות ז ד"ה וכן - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שומרים אות ג וערך שכרות אות א).

עמוד תע אות ג ד"ה שותף - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות א). ועי' בנתיבות המשפט (ביאורים אות לא) ובכסף הקדשים שם.

שם ד"ה אבל - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות סט). ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות ה - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות ב). ע"ש.  ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות קכט).

שם אות ז - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (אות מא) ובפתחי תשובה (ח"מ סימן קעו אות כד) בשם מהר"א ששון.

עמוד תעא אות יב - וכ"כ בספרו תורבץ החצר (ערך שותפין אות ז). ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות סז) ובנתיבות המשפט (ביאורים אות לד).

עמוד תעב אות יג ד"ה שותפין - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות כט) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם ד"ה ואפ"ה - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות ח). ע"ש. וכן פסק בביאור מהרא"ח (סימן קעו סוף אות מח). ולא ידענא אמאי ציין הרב המחבר לסעיף ח, והיה לו לציין לסעיף י. ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (ערך פשיעה אות ב) שי"א שבשותפין חייב בפשיעה בבעלים. וכ"כ עוד בספרו תורבץ החצר (ערך פשיעה אות א).

שם אות טו ד"ה ודווקא - וכן פסק עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות ט). ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות פב) שפסק דלא כמהרשד"ם.

שם ד"ה כתב - וכן פסק בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות פא). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תעג אות יו - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות טז). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות יז - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (מע' שותפין אות יא).

שם אות יח - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות לו). ע"ש.

שם אות יט שורה א - כ"כ מר"ן בב"י (ס"ו), והביאו להלכה מור"ם בהגה (סעיף יט).

שם סד"ה אבל שלא - וכן פסק בביאור מהרא"ח (סימן קעו סוף אות פה). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תעד אות כב - ועי' בפתחי תשובה (סימן קעו אות ב) ובביאור מהרא"ח (שם אות עד).

שם אות כז - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות טז). ודברי הרא"ש הובאו בדרכי משה (סימן קעו אות ט ד"ה וכתב). ע"ש. וכן הביאו מור"ם בהגה (שם סעיף יב), וציין לדבריו הרב המחבר להלן (אות מו).

עמוד תעה אות לב - וראה עוד בדברי הרב המחבר לעיל (ערך אונאה אות כח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות לח - והובא גם בשו"ת רבי דוד צבאח (ח"מ סימן יט). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תעו אות מא - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (אות ז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות מו - עיין בדברי הרב המחבר לעיל (אות כז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות מז - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (ערך לעצמי הצלתי) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות מט - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו סוף אות קג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תעז אות נה - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות כ). ע"ש. 

שם ד"ה וכן - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות קכא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות נח - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות כב). וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות יז).

עמוד תעח אות סא - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות כה). ויש להזיז את המקף שלאחר תיבת זו, לפני התיבה.

שם אות סג - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות כז). ודברי הרב צמח צדק הובאו בפתחי תשובה (סימן קעו אות כא). ע"ש.

שם אות סו - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות ל). וראה עוד בדברי הרב המחבר להלן (ערך שליחות אות ל), וחזר על דבריו בס' תורבץ החצר (ערך שליחות אות ג). וע"ע בהגהות רעק"א (סימן קעו סוף סע"ב) ובכסף הקדשים (שם).

עמוד תעט אות סז - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות לא). ועי' בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (סימן צה) ובדברי הרב המגיה שם (אות קנו).

שם אות סח - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות לב).

שם אות סט - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות לג) בתיקונים קלים. ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו בדברי הרב המגיה הערה יח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
ומש"כ בשם הרדב"ז, כן פסק גם בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות יז).

שם אות ע - וראה בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות מו), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תפ אות עד - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות לז).
ובדברי המש"ל, עי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות מח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
ובדברי הרב בית יהודה ששתיקה כהודאה, עי' בביאור מהרא"ח (סימן קעו אות נג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
ובדברי הרב בית יהודה בענין הצורפים, הביאו גם בביאור מהרא"ח (סימן קעו סוף אות סד). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תפא אות עו - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות טל).

שם אות עז - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך שותפין אות מ). וכן פסק בנתיבות המשפט (סימן קעא ביאורים אות י בסוגריים). ועי' בפתחי תשובה (אות ח).

עמוד תפב ערך שטרות אות ג - וראה עוד בקצות החושן (סימן רז אות י) שאם יש עדים שלא קרא ולא ידע שיש שבועה בשטר, אין בזה משום שבועה. ובכסף הקדשים (שם) חלק עליו. ועי' בנתיבות המשפט (שם חידושים אות ס) שלהש"ך והט"ז אין כאן שבועה. ועי' בפתחי תשובה (שם אות כ) שאין לומר קים לי שלא כדבריהם.

עמוד תפט אות סב, בענין אונאה בשטרות - ראה בדברי הרב המחבר לעיל (ערך אונאה אות י) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תצג אות צה ד"ה ועיין באה"ע - שם הובא הדין שסתם קנין כאומר מעכשיו דמי. ועי' בזה בדברי הרב המחבר לעיל (ערך קנין אות כה).

עמוד תצג סוף אות ה - וראה בביאור מהרא"ח (סימן קפה אות לג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תק אות יג - ועי' בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (דף קמא ע"ב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תקא אות יז - דברי הרב חוות יאיר הובאו בפתחי תשובה (סימן רסד אות א). ע"ש.

עמוד תקה אות יט, שהשוכר רשאי להשכיר אף אם הקדים השכירות לבעל הבית - וראה בפתחי תשובה (סימן ריב אות ו)  שהוכיח כן מדברי האחרונים.

עמוד תקז אות מ, הביא דברי הרב ויאמר יצחק שמנהג טיטואן שהשוכר בית לחבירו לזמן, ואחר כלות זמן השכירות השכירו לאחר, יכול השוכר הראשון לסלק האחרון - וע"ע בשו"ת עטרת שלמה למהר"ש דיין נר"ו (סימן לד) עוד מדברי האחרונים בזה. 
ועפ"ז אפשר לבאר מאמר הכתוב (נח ח כא) ויאמר ה' אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי. ולכאורה יש להקשות שאם יצר לב האדם רע מנעוריו, א"כ הדבר ברור שיחטאו שוב, וא"כ למה נתן טעם בזה שלא יוסיף לקלל עוד את האדם. ולמנהג טיטואן יבואר שתושבי העולם הם כשוכרים מקום מושבם בעולם הזה מהקב"ה ע"י קיום התורה, ומכיון שגם הבאים לאחר מכן יחטאו, שכן יצר לב האדם רע מנעוריו, א"כ אין לו לסלק את השוכרים כדי להביא אחרים תחתיהם. והטעם שבדור המבול השמידם הוא כי היה לבם רק רע כל היום (בראשית ו ה), משא"כ לאחר מכן כתיב רע ולא כתיב רק, להודיענו שעם מעשיו הרעים גם יש לו מעשים טובים, וכמו שביאר בקונטרס באר הפרשה (פרשת נח תשפ"ב).

עמוד תקח אות ז - וראה בקצות החושן (סימן קפב אות ב ד"ה וניחא).

עמוד תקט אות יג סוף שורה א - ובביאור מהרא"ח שם (אות ח). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תקי אות כא - וכ"כ בביאור מהרא"ח (סימן קפב אות א). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תקיא אות כב שורה א - צ"ל סימן קפג.

שם אות כו - ועיין לעיל (אות ב).

שם אות ל - וראה עוד בדברי הרב המחבר לעיל (ערך שותפין אות סו).

עמוד תקיב אות לו - וכן הוא בסימן קפח ס"א.

עמוד תקיז ערך תלמיד חכם אות א, שאין דין תלמיד חכם בזמן הזה, וציין לדברי הסמ"ע (סימן טו אות ד) - וראה עוד להרב המחבר בס' תורבץ החצר (ערך תלמיד חכם אות א). אולם ראה בביאור מהרא"ח (שם אות א) שהביא דברי האחרונים שחלקו על הסמ"ע. וראה עוד בשו"ת יביע אומר (ח"ג י"ד סימן ז אות ג ד"ה והנה, וח"ז י"ד סימן טז אות ב וח"מ סימן י, וח"ט י"ד סימן מו) ובשו"ת יחוה דעת שלו (ח"ג סימן ע בהערה ד"ה עוד, וח"ד סימן טז ובגליונות שבמהדורת תש"פ, וח"ה סימן סא).

עמוד תקיט אות ד - וראה בביאור מהרא"ח (שם אות ב).

עמוד תקכ שורה ב מלמטה 'ועל המקבל להביא ראיה' - אולם ראה בש"ע (שם ס"י) שאם אמר ליה על מנת שלא תעשה, על הנותן להביא ראיה שביטל תנאו. וראה בביאור מהרא"ח (שם אות לא) הטעם. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תקכא אות כא - ועי' בדברי הרב המחבר לעיל (סוף ערך משפטי התנאים) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

שם אות כג - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן רמא אות לו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תקכג אות יב - ועי' בנתיבות המשפט (סימן רלב ביאורים סוף אות יב) ובס' שער יהושע למהר"י מאמאן (סוף עמוד רמ).

עמוד תקכז אות א 'סכ"ח' - אולי הכוונה להמבואר בסימן כח סעיף כג, כמו שהביא הרב המחבר להלן (אות יב).

עמוד תקכח אות ו - וראה במש"כ בס"ד בגליון ספר תקנות חכמי מראכש (פתח דבר עמוד א).

שם אות יב ד"ה ואם - וראה עוד בתשובות חכמי מראכש (סימן כא) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.