שם הספר: ספרי רבי רפאל אוחנא: פרשת ראה, ראה מעשה, נזכר הלכה
מו"ל: מכון פי ישרים
דפוס: [א"י] תשפ"א
בתולדות שבראש הספר - וראה בפתח דבר ובתולדות הרב המחבר שבראש ספרו טובת מראה הנד"מ ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם עמוד ז הערה כב שורה א - צ"ל סימן ל.
שם עמוד ח הערה כה - ראה כאן מכתב מהמשמ"ח אליקים למהר"ר יהודה ליאון כלפון (אב"ד טיטואן).
בספר פרשת רא"ה - ספר זה נדפס גם בברוקלין תשס"ז.
שם דף כה ע"ב ד"ה וישלח, שורה יב - צ"ל מאוסטרופולי ז"ל.
שם דף כו ע"ב ד"ה ויצו, בקושיית הרב ליקוטי שמואל - ועי' במה שיישב בס' שבות יהודה למהר"י אלבאז (פרשת וישלח מהדורה שניה עמוד נד ד"ה והנ"ל).
שם דף כז ע"א שורה א בסוגריים - וראה עוד בס' אהל יעקב להרמ"ז מהרי"ט ז"ל (ד"ה גרתי) מש"כ בזה.
שם ע"ב ד"ה קטונתי - וראה עוד בדברי הרב המחבר להלן (דף לג ע"א ד"ה ואני) מש"כ עוד בזה.
שם דף כח ע"ב ד"ה והמפז"ל, שורה ג 'לפי סדר הצרות היה צריך לומר ישבו' - שמעתי מקשים שצרת דינה היתה לאחר צרת עשו ולבן וא"כ לפי סדר הצרות היה צריך לומר 'שביו'.
שם ד"ה א"נ י"ל ומקודם, שהאבות תיקנו חטא אדם הראשון - ועי' בדברי הרב המחבר להלן (דף לז סע"א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף ל סע"א - ע"ע במש"כ בס"ד בגליון ספר שבות יהודה על תנ"ך למהר"י אלבאז (עמוד סט).
שם ע"ב ד"ה ויהי, שורה ו מלמטה - צ"ל בסוף ג'.
שם שורה ב מלמטה - צ"ל כדי שלא יבוא לטעות שר המשקים שהוא עשה חסד.
שם דף לא ע"א שורה ז מלמטה - צ"ל תדברו גבוהה גבוהה. כ"ה בקרא (שמואל א ב ג).
שם ע"ב ד"ה ועפי"ז - וראה בקונטרס באר הפרשה (פרשת מקץ תשפ"ד עמוד ז סוף הערה י) שפירש בזה דברי הכתוב (תהלים כ ח-ט) 'ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר, המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד', כי עצם הזכרת שם ה' היא הנותנת לנו כח לקום ולהתעודד, לבטוח בשמו הגדול, ועי"ז לנצח את כל אויבינו.
שם דף לב ע"א ד"ה כל - בס' גם אני אודך - תשובות הגר"מ חליוה (חלק לב סימן מב) העתיק דברי הרב המחבר אלו, ויש בדבריו טעויות סופר. והוסיף ע"ז בזה"ל: ויש לרמוז בעזה"י לדבריו, דהנה חלו"ם עה"כ בגימטריא פ"ה, ואי נמי החלו"ם עה"כ בגי' צ' הרומז לצדיק פותר החלום וק"ל. עכ"ל.
שם ד"ה וידבר, בביאור 'חטאי' בלשון רבים - וכ"כ בס' בית אהרן למהר"א אזולאי (דף קלא ע"ב ד"ה אך). ע"ש.
שם דף לג ע"א בדיבור הא' - ראה במש"כ בס"ד בגליון ספר חידושי רבי רפאל חיים בן עטר (דף נ ע"ב).
שם ד"ה ואני, שורה ד 'לעיל' - ס"פ וישלח.
שם דף לד ע"א ד"ה א"נ, ביאר ע"פ מה שאמרו הרואה קנה בחלום יצפה לחכמה כמש"ה קנה בינה - וכן ביאר בס' בית אהרן למהר"א אזולאי (דף קלה ע"ב ד"ה קצת) בשם הרמ"א. ודברי חז"ל הם בברכות (ברכות נו ע"ב). ודברי הכתוב הם במשלי (ד ה).
שם דף לה ע"א ד"ה א"נ בהקדים, שורה א 'מד"ר' - בראשית רבה פצ"ג סימן ג.
שם - צ"ל על אופניו.
שם ע"ב ד"ה ידבר, שורה ב - וכ"כ בס' אוצר הפרשה (בריש הפרשה) שנראה להם הדבר כתכנית מחושבת מראש. ע"ש.
שם ד"ה והרב בירך, שורה ו 'מהר"מ אלשיך' - בתשובה (סימן ס). וציין לדבריו בש"ך (ח"מ סימן רכה אות ב). ואפשר להוסיף בזה מש"כ בבאר היטב (שם אות ז) בשם הפוסקים דשביה אונס דלא שכיח הוא. והביאו להלכה בביאור מהרא"ח (ס"ס רכה פרטי האניסות אות ד).
שם דף לו ע"א שורה ג 'ספק חרם ראוי להחמיר מן הדין' - ועי' בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז (ערך ספק אות יב) [וכ"כ בספרו תורבץ החצר (ערך ספק אות ב)].
שם ד"ה ואפשר, שורה ה - צ"ל להשיא בנו.
שם דף לז סע"א, שיעקב תיקן חטא אדם הראשון - וראה עוד בדברי הרב המחבר לעיל (דף כח סע"ב) ולהלן (דף לח ע"ב ד"ה ויקרא). ועי' במש"כ בס"ד בגליון ספר אהל יעקב להרמ"ז ז"ל (פרשת ויחי דף רפו ע"ב ד"ה אל).
בספר ראה מעשה בהקדמה דף א ע"ב בסוגריים, 'ולפי זה לא ידעתי למה בני אדם נזהרים גם ממוח וכבד, ונתון בהם סימן מל"ך' - וראה להלן (ראה משה עמוד ס ועמוד סב). וראה עוד בס' מערכי לב למהרמ"י חדיד נר"ו (סימן לב). ובחידושי רבי רפאל חיים בן עטר כתב על הפסוק (בא ז יד) ויאמר ה' אל מ'שה כ'בד ל'ב, שהוא ר"ת מ'וח ל'ב כ'בד, שעל ידם הלב אטום וסתום.
שם דף ו ע"א, בשבח סיפור מעשי הצדיקים - ראה עוד בס' תנא דבי רבי אלעזר למהרא"ח איפרגן נר"ו (עמוד רעט).
שם דף ז ע"א אות יב, בחשיבות כתיבת מעשי הצדיקים לדור אחרון - ראה עוד בספר רבינו חיים עוזר - רבן של כל בני הגולה (עמוד רמז), ובמש"כ בגליון שם.
בגוף הספר דף ו רע"ב, שיש לומר מודה אני לפני נט"י - וראה בזה בקונטרס סליחות - אהלי שם (מהדורת תשע"ו עמוד צח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף ז רע"ב 'בסה"ק הנז"ל' - בספר טובת מראה סימן מ.
שם דף נא ע"א, שהכהנים היו מלמדי התורה - ראה עוד בדברי מהר"י אברבנאל (דברים יז ח הודעה ז).
שם דף קטז ע"ב ד"ה ודע, שאין שד נדמה לצורת צדיק - ובזה יבואר אמאי יוסף הצדיק לא שלח שד במקומו לאשת פוטיפר, כמו ששלחה אסתר לאחשורוש ויעל לסיסרא. וראה בזה בס' מטה משה למהרממ"מ שפיוואק (פרשת וישב אות נד). ולהנ"ל יובן כי אין שד נדמה לצורת צדיק, ושאני אסתר ויעל שהן נשים שנמצא בהן הטומאה משורש נחש ולכן גם הרוח נכנסת בנשים יותר מבאנשים כמ"ש לעיל (דף קי ע"א) [ולהלן בסמוך השוה בזה ענין הרוחות לענין השדים. ובמעילה (יז ע"ב) מצינו שהשד בן תמליון נכנס כרוח בתוך אשה (וראה ברש"י ורבינו גרשום שם). וראה לרבינו עובדיה ספורנו (בהקדמתו לפירוש התורה) שכתב שהשדים הם נשמות רשעי ארץ ומתחברים לטומאה ולכל טמא].
ועוד יש לבאר הטעם שיוסף לא שלח שד במקומו, שכן יוסף היה תלמיד חכם [כמו שתרגם אונקלוס (וישב לז ג) ארי בר חכים הוא ליה, ולימודו היה עם יעקב ומסר לו כל הלכות שלמד משם ועבר (כדאיתא בב"ר פפ"ד אות ח). וראה ברמב"ן (וישב לז ג)], והשדים מתקנאים בתלמידי חכמים ומתגרים בהם (כדאיתא בברכות נד ע"ב וברש"י שם ד"ה חתן), ולכן לא הסכים השד לסייע לו.
בספר נזכר הלכה דף א ע"א שורה ב מלמטה - ראה עוד במכתב שנדפס בראש הספר מכתב ידו של הרב המחבר ז"ל.
שם דף א ע"ב ד"ה והגם, שורה א - צ"ל עזרא מלכי.
שם שורה ו - צ"ל אם יקבעוה.
שם שורה יא - צ"ל ואעפ"כ אסר.
שם דף ז ע"א ד"ה הקול, שורה ג - ראה במש"כ בשו"ת הלכה למשה למהרר"מ אלבאז (ח"מ סימן קנז) לב' חכמים אלו לסתור דבריהם. וראה עוד בס' רבינו חיים עוזר - רבן של כל בני הגולה (עמוד תס) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
שם דף ט ע"א ד"ה נדרשנו, שורה א - צ"ל הקצבים שבמחז"ק. ור"ל שבמחנה זה קדוש.
שם ד"ה עוד, שורה א - צ"ל שום חלות.
בקונטרס ראה משה, בפתח דבר ד"ה שם, שורה ב 'שדרכו בקודש' - ראה בהקדמת ספרו ראה מעשה (דף ג ע"ב ד"ה או נאמר הטעם).
שם סוף עמוד י - וראה עוד בשלמא בעלמא (ויגש מד יח).
שם בתחילת עמוד יט - וראה עוד בס' לבוש מרדכי למהר"מ למשעאלי (חבקוק עמוד כח).
בעמוד מב שורה ח 'כיון דהיינו דוקא אם עשאה לבסוף' - וכ"כ מהרש"א בתענית שם. ועי' בס' רוב דגן למהר"י עטייה שם.
שם בעמוד נג ד"ה התורם שורה ג 'בגליון שם' - וראה עוד כאן (למהדורה החדשה עמוד קכו).
_____________________________
להלן מכתב על דברי הספר (בתיקונים):
האם צריך לברך הטוב
והמטיב על הוצאת ספר חדש – מכתב לספר ראה מעשה
בס"ד
ער''ח סיון
תשפ"א
לכבוד הגאון רבי יוסף פרץ שליט"א
קבלתי ספרי רבי רפאל אוחנה זיע''א, ע''י הגאון הרריחמ''א שליט''א בעמח''ס מריח
ניחוח ושא''ס, עפולה, ואהיות ולהפטר בלא כלום א''א, אעיר עמש''כ בספר ראה מעשה
בברכת הודאה, וכתב שם בזה''ל: שאלוני רעיוני אם צריך לברך שהחיינו בגמר כתיבת
חיבור הספר ובפרט אם נגמר ההדפסה דאז לסברת הרא''ש שהובא בטור יו''ד סימן ע''ר
בזמן הזה הו''ל ככתיבת ס''ת, ויעו''ש מה שכתב מדברי הפוסקים, וכתב לחדש שעל ענין
ברכת שהחיינו אין לברך בשם ומלכות, שגם דוד המלך ע''ה בספר תהילים כתב והיה כעץ
שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו עכ''ז לא דמי לפרי חדש של האילן המתחדש משנה
לשנה או פעמיים בשנה למרבה, אבל חידושי תורה הבא ליטהר מסייעין אותו לחדש מדי יום
ביומו ומדי שבת בשבתו כנודע ואין לו זמן קבוע ולכך אין לברך שהחיינו. אבל ברכת
הטוב והמטיב למה לא יברך שהקב''ה קבע לו טובה מצוה קבועה לבריות הלומדים בחיבורו.
וכתב ע''ז דאפשר שהטעם שאין מברכים, כמ''ש מרן
בסימן רכב שמי שמת לו אביו והניח לו ירושה אם אין לו אחרים אינו מברך הטוב והמטיב
הואיל ויש לו שותפין באותה טובה, וכן אם קנה כלים חדשים לו לבדו ולאנשי ביתו לבדם
אינו מברך הטוב והמטיב על שלו, ואין לו שותף באותה טובה, וכן פסק מרן בסימן רכ''א
אם היה עצירת גשמים וירדו אם יש לו שדה בשותפות יברך הטוב והמטיב ואם לאו יברך
שהחיינו הגם שיש שדות לאחרים סמוכים לו ויש טובה לו ולאחרים עכ''ז לא יברך דבעינן
שותפות באותה שדה, והרי יש פלוגתא האם צריך שותפות, ועוד יש פלוגתא אם האורח יברך
הטוב והמטיב או בעל הבית, ובבאר היטב כתב, ראיתי נוהגים בפני גדולי הדור לברך
האורח הטוב והמטיב דהוי כאלו נותן לו היין במתנה וכדי לצאת מספק כשנותן הבעל הבית
לאורח יש לומר האורח לבעל הבית או בעל הבית לאורח דבזה שנותן לו לברך יהיה מחצית
היין שלו ואז יכול לברך הטוב והמטיב לכו''ע. עכ''ל.
וכתב שם שא''כ ה"ה הכא, וממילא רווחא
מילתא לגבי נ"ד, הואיל והקב''ה קבע לו טובה לחדש בטובו תורה דיליה הואיל ואין
לו שותף באותו טובה לא יברך הטוב והמטיב,
ויעו''ש עוד.
והנה הוא דברי חידוש שיהיו מברכים על ספר
שהוציא הטוב והמטיב, שלא מצינו בפוסקים שידברו ע''ז, וגם בעיקר ברכת שהחיינו על
ספר חדש, שבתשובות נפש חיה בהקדמה ובחלק יו''ד סימן ע''ה העלה לדינא שהמוציא ספר
חידו''ת נכלל במ''ע של כתיבת ס''ת לדעת הרא''ש שעיקר מצות עשה היא שיכול ללמוד בו
א''כ כ''ש שמוציא ספר בעצמו שמקיים מ''ע דכתיבת ס''ת שזהו תכלית המצווה, שהרי גם
אם קונה ספרים לא יוצא ידי חובת המצוה ולכן כתב שם בהקדמה בזה''ל: ונראה דמי שזוכה
להדפיס חיבור שיהיה לתועלת עכ''פ לפרקים ללמוד בו יצא בזה ידי המצוה ולא עוד אלא
שיוכל להיות שעי''ז יצא ידי המצוה בכל הספרים שקנה מתחילה ללמוד שהדין שקונה ספר
תורה מהשוק כחוטף מצוה מהשוק, הגיה בה אות אחת כאילו קבלה מהר סיני, וא''כ מי
שיזכה להדפיס חיבור אם עכ''פ כיון בדבר אחד להאמת לתרץ איזה דבר לא גרע מהגיה בה
אות אחת היינו שמגיה בהספרים שאנו לומדים בהם תורה שבע''פ שזה הוא מצות כתיבת ספר
התורה לדעת הרא''ש והפרישה הוי כאילו קנה אותם והגיה בהם עכ''פ אות אחת, ואולי
המצא תמצא בדברינו דבר אחד ואות אחת לאמיתה של תורה ויחשב כאילו הגהתי בה אות אחת.
וע''ש עוד בחיו''ד סימן ע''ה.
וכן נראה ממש''כ הגר''ח פלאג'י זצ''ל בספר
תוכחת חיים (פרשת בלק) ובספרו רוח חיים (סימן ער סק"ג) ובהקדמה לספרו סמיכה
לחיים, שחביבה מצות כתיבת חידושי תורה והפצתם כמו כותב ספר תורה לעצמו לדעת הרא''ש
דיש סוברים בדעתו שמקיימים מצות עשה של ועתה כתבו לכם את השירה הזאת לאו דוקא
בכתיבת ספר תורה אלא אף בספרים אחרים. ע''ש.
וכן כתב רבי אלעזר זצ''ל בנו של הגה''ק בעל
הבני יששכר זיע''א בהקדמת ספר יודעי בינה שלפי מש''כ הרא''ש שבזמן הזה מקיימים
מצוות כתיבת ס''ת בכתיבת ספרים העשויים ללמוד מתוכם א''כ מי שחלק לו ה' בינה לחדש
חידושי תורה וכותבם מקיים בזה מצוות כתיבת ס''ת בכתיבת ספרים העשויים ללמוד מתוכם,
דכעת גמרא ופירושיהן הכל בדפוס ולא שייך לכותבם כדי ללמוד מתוכם אבל מקיים המצווה
במה שמחדש חידושי תורה וכותבם על הספר. עכ''ד.
וכן כתב בספר מחשבת חרוץ לרבי צדוק הכהן
מלובלין שמקיים בכתיבת חידו''ת מצות עשה של ועתה כתבו לכם את השירה הזאת משום
שמצוה זו כוללת כל כתיבת דברי תורה שיהיה השארה בעולם הזה ואך שמדינא דברים שבע''פ
אי אתה רשאי לאומרם בכתב מכל מקום אחר שהותר לכתוב הרי כתיבתם מצוה ובכלל כתבו לכם
שעיקר הכוונה שיהיה קיום לדורות וכו' ע''ש, וע''ש שכתב עוד והוא לכך נוצר להביא
חידוש תורה לעולם הזה וצריך שלא יאבד באבדו ח''ו דאז ח''ו יצטרך להתגלגל. ע''כ
[וכן כתב בספר תפילה למשה על תהלים (פרק א' פסוק ג' אות ג') שהביא מהאלשיך הקדוש
בפירושו על הפסוק בתהלים והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו שכתב כי כל
תלמיד חכם על ידי נטיעת נפשו בשרשי התורה במה שהוא עוסק בה יומם ולילה כמשקה את
נפשו להוציא פירות כמשקה אילן וכו' והפירות הן מה שמחדש חידושים כל נפש ונפש לפי
המתייחס אליה וכו' והנה אם הראוי לחדש דבר מה יתרשל מהתורה שהוא כמונע השקאה מאילן
ולא יזכה לחדש עד ישוב יתגלגל ויבוא שנית לעולם לדעת רשב"י אז יהיה כנותן
פריו שלא בעתו ועל כן אמר אם בתורת ה' חפצו וכו' יזכה כי פריו יתן בעתו בפעם
הראשונה. ע"כ].
וכן כתב בהקדמה לספר ידות נדרים עמ''ס נדרים
דהוי קיום מצות למוד התורה לדורות ע''ש,[1]
וראה עוד להגאון רבי שלמה קלוגר זצ''ל בהקדמה לספרו שיירי טהרה (שערי תורה לשירי
טהרה) שכתב שבהדפסת ספרים מקיימים מצות עשה של תלמוד תורה של רבים, ע''ש, ומביאים
בשם הצפנת פענח שסובר שבכתיבת חידושי תורה מקיימים מצות עשה של ולמדתם אותם את
בניכם וזהו ללמוד וללמד, ע''ש. וכעי''ז כתבנו להביא בקונ' שערי יוסף במעלת כתיבת
חידו''ת שע''י זה נקרא שמעמיד תלמידים ע''ש. וכן ראה בהקדמה לשו''ת חלקת יואב שכתב
שחז''ל הטילו חובה לכתוב חידו''ת ולפרסמם כאמרם בסנהדרין דף צט ע''א הלומד תורה
ואינו מלמדה הרי הוא בכלל דבר ה' בזה ומי שמלמדה לאחרים הרי הוא מקיים מצות תלמוד
תורה לרבים ע''ש. וראיתי עוד שהביאו בשם היעב''ץ שכתב בכמה דוכתי וז"ל: ואם
כותב חידושי תורה ומוסר לרבים אין קץ לשכרו צדקתו עומדת לעד בוודאי אין הרבצת תורה
גדולה מזו זכות הרבים תלוי בו כי יעמיד תלמידים הרבה ישוטטו ותרבה הדעת. עכ''ד. וע''ע
בשו''ת שב יעקב. ובספר אוצרות מגדים עמ' 60 ליקט בזה עוד.
ומ''מ י''ל שהיינו שע''י שמוציא ספר הרי הוא
חלק מועתה כתבו לכם את השירה הזאת, והיינו כי גם תורה שבע''פ היא מכלל תורה
שבכתב וכמו שמבואר במדרש רבה (ויקרא
רפכ''ב) שחידושי תורה אף הם בכלל המסורה למשה מסיני ויש בהם את כל מעלות התורה
שבע''פ ע''ש, אי נמי משום שהכל רמוז בתורה הקד' וכמו שכתבו בספרים הקדושים, ולכן
סו''ס גם בזה מקיים מצוה עשה של ועתה כתבו לכם והבן.
והאי דינא דמקיים מצות עשה של ועתה כתבו לכם
בהוצאת ספר, כן כתב גם בספר ויגד ליעקב
בהקדמה ע''ש. וע''ע בספר מעשה אברהם חיו''ד סימן לח, ובשו''ת משנה הלכות ח''ה סימן
קפ''ז, ובשו''ת אגרות משה ח''ד או''ח סימן ל''ט, ע''ש. וכן ראה בספר מצווה ועושה
שהביא בשם מרן החזו''א שהוצאת ספר עדיף מהוצאת ספר תורה ע''ש. ולענ''ד נראה שתלוי
בדיוק איזה ספר, שאם מוציא ספר שאח''כ ילמד ויעיין בו ויוסיף עוד חידושים א''כ
שפיר דמי הוה כמו ס''ת, דהרי גם לפי הרא''ש היינו שקונה ספרים שלומד בהם עתה,
ומ''מ אולי י''ל דהיינו שבשעת הכתיבה מקיים מצות ס''ת, אלא דסו''ס הענין הוא
בהוצאה, וכמו שהביא בטור (יו''ד סימן ע''ר) וכתב א''א הרא''ש ז''ל שזה לא נאמר אלא
לדורות הראשונים שהיו כותבין ס"ת ולומדים בה אבל האידנא שכותבין ס"ת
ומניחים אותו בבית הכנסת לקרות בהם ברבים מצות עשה על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב
חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להגות בהן הוא ובניו מצות כתיבת התורה היא כדי
ללמוד בה דכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ועל ידי הגמרא ופירושה ידע פירוש
המצוות והדינין על בוריים לכן הן הן הספרים שאדם מצווה לכותבם וגם שלא למוכרם אם
לא ללמוד תורה ולישא אשה עכ''ד, והיינו שאח''כ יהגה בו.
ובע''כ היינו מיירי בספר הלכה או בספר שימושי
אחר שיביא תועלת מרובה לעולם התורני [2] וכן משמע
מדברי הנפש חיה ע''ש אלא דשוב ראיתי במנחת
חינוך (מצוה תרי''ג) שחקר בעיקר מצות כתיבת ס''ת, אם המצוה היא לכתוב ספר תורה או
שיהיה להם ספר תורה, וכתב שם נפק''מ באות י' שאם המצוה היא כתיבה לחוד א''כ פעם
אחת כל ימי חייו מצוה עליו לכתוב ס''ת ויש בזה דין זריזין מקדימין למצוות, אבל
החיוב אינו אלא שפעם אחת בחייו יכתוב ס''ת. אבל אם נאמר שהמצוה היא שיהיה לו ספר
תורה א''כ בכל רגע חל עליו חיוב שיהיה לו ספר תורה ובכל רגע שאין לו ספר תורה מבטל
מצות עשה ולפי''ז יחול כבר חיוב בגיל י''ג ע''ש. ואם כי יש לדון בדבריו שיתחייב
בהא בגיל י''ג, ומ''מ נראה דשפיר אי נימא שהמצוה חלה בכתיבה א''כ בכל ספר תורני
מקיים מצות עשה של וכתבו לכם, וגם אי נימא שהחיוב הוא שפעם אחת בחייו יכתב ספר
תורה, א''כ שפיר גם מגיל י''ג שייך דין זה ע''י חידו''ת, ואדרבה גם חידו''ת מגיל
צעיר הוא מעלה גדולה, שירשום כל הערה או חידוש וכך יתקבץ לו לספר גדול ויקר ערך
ועיין.
אלא דנראה לדינא דסו''ס אין הוא תחליף למצות
ס''ת אלא שבהוצאת ספר הוא גם מקיים מצוה של כתיבת ס''ת אבל אי''ז בא לגרוע מזה,
דהרי הבית יוסף שם כתב לתמוה בדברי הרא''ש בזה''ל: ויש לתמוה היאך בא הרא''ש לפטור
לאדם ממצות כתיבת ס''ת ולהחליפה בחומשים ובמשניות ובגמרות ופירושיהן וכו' לכן נראה
לי שלא בא אלא לחדש לנו חיוב כתיבת חומשים ומשניות וגמרות ופירושיהם ואיסור מכירתם
שגם זה בכלל מצות כתיבת ס"ת ושזה יותר מצוה מלכתוב ס"ת ולהניחו בבית
הכנסת לקרות ברבים אבל לכתוב ס"ת לקרות בו הוא ובניו פשיטא דגם האידנא זהו
עיקר קיום מצות עשה שהרי הוא נוהג בו כמו שהיו נוהגים בדורות הראשונים וכתב רבינו
ירוחם על דברי הרא"ש שכן כתבו הגאונים עכ''ד. ובפרישה שם הצדיק דברי הרא''ש
כפשטן ע''ש. מ''מ אנן דקימ''ל כדעת מרן הבית יוסף. א''כ סו''ס אין מקיימים בזה את
עיקר המצוה. וכן נראה שנקט בשו''ת חת''ס יו''ד סימן רנ''ד ע''ש.
ולכן
שפיר י''ל דמקיימים בזה מצוה של ועתה כתבו לכם, אבל מ''מ אין לזה את כל דיני ופרטי
דיני ועתה כתבו לכם. וע''ש בט''ז שכתב שבכלל כתיבת ספר תורה הוא גם חידו''ת ע''ש.
וכן ראה בספר לב שומע להגאון רבי חיים הכהן
זצ''ל בקונטרס דפיסה מחיים שכתב, שגם לחבר ספר חדש אשר לא היה לעולמים ע''פ הפוסקים
שהיום אין מצות כתיבת ספר תורה ועיקר המצוה לכתוב חומשים ומשניות וכו', וכל שכן
להוציא ספר תורה מחדש ולכותבה שהוא עיקר המצוה, אלא אפילו לשיטת הב"י ודעימיה
שכתבו שכתיבת חידושים ומשניות ופירושיהן להגות בהם הם מצוה יותר מלכתוב ספר תורה
ולהניחו בבית הכנסת, אם כל שכן לחבר ספר מחדש להגות בו הוא וזולתו שהיא מצוה יותר
מכתיבת ספר תורה וכל שכן אם זיכהו ה' יתברך להוציאו לאור הדפוס שזוכה ומזכה את
הרבים ללמוד בו. ע''ש עוד.[3]
בברכת התורה
הצב''י יוסף אביטבול
מח''ס שערי יוסף ושא''ס
החו"פ כאן לע''ע בעיר התורה והחסידות בני
ברק
[1]
. והנה רבי
שמואל לנדא זצוק"ל כתב בספרו אהבת ציון דרוש ט' בשם אביו הגאון בעל נודע
ביהודה זי"ע דהנה כל המצות אדם מקיים בעוה"ז אבל כשמת נעשה חפשי מן
המצות ואי אפשר לעשותם כמו שאמרו רז"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם אלא לקבל
שכר ואפילו תולדות שמוליד תלמידים פסק ממנו בשעת מותו דשוב אי אפשר לו ללמוד עם
תלמידים אכן כתב הנודע ביהודה כי יש דרך אחרת שיוכל להעמיד תלמידים אף אחרי שהאדם
נמצא בעוה"ב והוא אם זכה מאת ה' לחבר איזהו חיבור והחיבור הזה נתייסד על דבר
אמת וצדק על פי דרכה של תורה איש הזה אינו פוסק מלהוליד תולדות גם אחר מותו שלא
פסק מלהעמיד תלמידים הלומדים מתוך ספרו וזה נרמז בפסוק בראשית ה' א' זה ספר תולדות
אדם שעל ידי ספר אשר חיבר מתקיים בו לדורי דורות תולדות אדם ע''ש. וע''ע באגלי טל
בהקדמה שמוציא ספרו כדי שישאר לדורות.
וכן כתב הפרי מגדים במליצת לשונו בספרו נוטריקן (קו'
ב) ראה נא כח הכתיבה נותנת אחרית טוב וגבר כי יחלש ויגוע וימות איתו תמות החכמה
ונשכח זכרו משא"כ ע"י הכתיבה זכרו לנצח אם זוכה מעתיקים ספריו מדור לדור
ולומדים בהם ועי"ז זוכה הנפש להלוך למעלה ממדריגה למדריגה כי האדם נקרא הולך
נמצא הולך בעוה"ז ממעלה למעלה וע"י ידיו נעתק הוא ממקום למקום עומד בכאן
ודבריו מגיעים לקצוי ארץ ואף כי אחרי מותו הולך הוא זכות הרבים התלוי בו לומדים
מתורתו והנפש מתעלה לזה שולח לעולם הזה הנפש כי שם היתה עומדת כמלאך וע"י ששמה
יוצר בראשית בעפר הארץ כחיטה הזרועה באדמה ונרקבת אחר בלותה יש לה עדנה הולך
ומוסיף בכל יום כדכתיבנא ע"כ.
וע''ע במש''כ
הרד"ק בהקדמה לנ"ך שאם לא היו כותבים החכמים הקדמונים דבריהם על ספר כבר
אבדו החכמות וספו המזמות ובטלו התורה והמצוות אבל החכמים ובעלי התורה בכתיבת
דבריהם וביאוריהם על ספר ישאירו ברכה אחריהם ובודאי לא מתו החכמים ההם ואמרו
רבותינו ז"ל הצדיקים אפילו במיתתם קרויים חיים ע"ש. וראה עוד מ"ש
בשו"ת בית יצחק חיו"ד א' בהקדמה ד"ה ובש"ס וז"ל: וכשאדם זוכה
ולומד תורה ברבים ומעמיד תלמידים הרבה או שכותב ד"ת וזוכה להוציאם לאור למען
ילמדו רבים ויהנו מזיו תורתו התורה הזאת מגינה עליו לעולם בין בעודו בחיים חיותו
בין בעת צאתו מהעולם הזה לאור באור החיים ובין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא
עסיק בה כי דבריו לעד עומדים ויהגו בהם לומדי תורה ודורשי תושיה עכ"ל.
וע"ע בשו"ת התעוררות תשובה ח"ד אהע"ז סי' א. וע"ע בהקדמת
הגר''ח פלאג'י לספרו סמיכה לחיים ע''ש.
[2]
. והנה
בקונטרס שער יוסף במעלת כתיבת חידו''ת עמ' ט' הבאנו, בזה כדלהלן: ומובא על רבינו הרמח''ל שסיפר מעשה על אדם שעלה לשמים ושאלו
אותו איך חינכת את בנך, ואמר להיות יהודי טוב מתפרנס מיגיעו ושאלו מדוע לא שלחת
אותו לישיבה אמר כלום חסרים ת''ח רבים הם הלומדים, ולכן הלך לעבוד ולהריוח לפרנסתו
ואמרו לו ''אינך יודע מה עשית למה גרמת דע לך שיש שישים ריבוא פירושים לתורה'', כל
נפש מישראל בהבנתה ודרכה ואע''פ שיש ת''ח רבים אבל אף אחד לא ידע ללמוד בדרכו של
בנך, עכשיו הכל נאבד ע''י שנהפך לבעל מלאכה, וחידושיו אבדו מן העולם.
וכתב
האלשיך הקדוש דהדא הוא דכתיב בתהילים (סח יג') ''ונות בית תחלק שלל'', דהיינו
שהתורה הקדושה מחלקת לכל נפש מישראל את חלקה בהבנת התורה. וביאר בספר ''ציצים
ופרחים'' שזה מה שנאמר בפרשת תצוה (פכ''ח פ''ט) ''ולקחת את שתי אבני שהם ופתחת
עליהם שמות בני ישראל'', אבני שוהם רומז לתורה שבכתב ולתורה שבע''פ, אבל שמות בני
ישראל דהיינו שכל יהודי יחדש בהם את חידושיו (וע''ע בספר ''ויגד משה'' מש''כ בשם
מרן הגר''מ פינשטיין זצוק''ל בעל האגרות משה).
ולדברים האמורים לעיל דכמו
שהנשמות שבגוף צריך שיכלו ה''ה חידושי התורה, א''כ כל נפש ונפש מישראל צריכה לחדש
בתורה הקדושה.
ותירץ
שבאמת שיש ס' ריבוא אותיות לתורה אך בכל אות שבתורה ישנם חידושים עד קץ וכן בכל
קוץ ותג ישנם חידושים רבים, ולכן ישראל יכולים להתרבות יותר משישים ריבוא אותיות
שבתורה.
ולפי''ז
ביאר החת''ס שזה כוונת הגמ' ''ישראל עושין רצונו של מקום'' דהינו שמחדשים חידושי
תורה כדי להשיג רצון ה' שאינו מפורש באותיות התורה אז אין לישראל מספר כי הם
יכולים להתרבות ללא שיעור אבל בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום שאינם מחדשים
חידושי תורה אז יש להם מספר שאינם יכולים להתרבות יותר מס' ריבוא עכ''ד.
המצוה הראשונה והאחרונה
של התרי"ג - ולפי''ז ביאר שם שאם עיקר ריבוי ישראל הוא רק ע''י החידושי תורה
שמחדשים בני ישראל, וא''כ יש לבאר את הקשר בין המצוה האחרונה של התרי''ג למצוה
הראשונה של התרי''ג, דהמצווה האחרונה היא ועתה כתבו לכם את התורה את השירה הזאת
וגו', (דברים לא יט') והמצווה הראשונה היא ויברך אותם אלוקים ויאמר להם פרו ורבו
וגו' (בראשית א' כח'), וכתב בספר דרך פקודך (מצוה א' פרו ורבו) שבכלל מצות פרו
ורבו הוא לפרות ולרבות בתורה ע''י הכליות שמחדשים בתורה וזה כפרו ורבו. עי''ש מה
שמאריך [ולפי''ז א''ש מה שידוע שמרן הגר''ח קניבסקי שליט''א אומר שסגולה למי שאין
לו בנים שיכתוב ספר חידושי תורה, וע''י כן נושעו הרבה, ודו''ק].
ולפי''ז ביאר שלדברי
החת''ס א''ש הקשר בין פרו ורבו בישראל מעבר לס' רבוא שהוא רק ע''י חידושי התורה שמחדשים
ישראל שאז מתרבין לאין מספר ויכולים גם ישראל להתרבות, ומבואר דב' הדברים קשורים
אחד לשני וזה הסמיכות דפרו ורבו לועתה כתבו לכם, שאיך יהיה פרו ורבו ע''י חידושי
התורה, ועי''ש עוד מה שהמשיך לבאר מה שאמר שלמה המלך עשות ספרים וכו' [ובספר ''אור
צדיקים'' (הל' ת''ת סעיף י''ג) כתב מצות פריה ורביה בד''ת שלא יהא עקר בשכלו שאינו
מוליד, ואמרו חז''ל ודלא מוסיף יסף וצריך שיחדש בכל יום מה שלא חידש מקדמת דנא,
ובזה יאריך ימים לעוה''ב].
ולפי''ז לענ''ד מבואר
דעתה כתבו לכם את השירה הזאת שגם ע''י חידושי התורה שהאדם מחדש לכאורה מקיים מצות
ועתה כתבו לכם דכל אחד לפי הבנתו, וכיוצא בזה כתב בשו''ת נפש חיה (סימן ע''ה) כי
בודאי שע''י שכותב כמה מחידושיו שהם אמיתיים, יוצא יד''ח של ועתה כתבו לכם, וע''ע
במנחת חינוך (מצוה תרי''ג) שהיינו דוקא בס''ת מ''מ י''ל כיון שכל התורה שבע''פ
מקשורת לתורה שבכתב א''ש, וע''ש עוד.
[3]. ומה''ט יש לדון
עוד אם שרי להשתמש בכספי מעשר לצורך הדפסת ספר, דהנה בספר מסורת משה (ח"א אות
ר"ל) הובא ממרן הגר"מ פינשטיין זצ"ל שנשאל האם אפשר להדפיס מכספי
מעשרות ספר אחרון חשוב, וענה דאם בדעתו למכור את הספר ובודאי לא שייך לקחת את הכסף
מהמעשרות דהרי אינו משתמש עם הספר כצדקה לעניים, ורק הספרים שנותן לעניים יכול
להחשיב.
ואמר דהרי אם בשביל זה
מדפיס את כל המאות ספרים אינו טענה, דהרי יכול ליתן לעניים דמי ההוצאה, וגם אמר
דבסתם אינו מקיים מצות צדקה שנותן ספר לעני, אלא א"כ ספר זה הוי ספר שימושי
כמו סידור או חומש ומשניות, וכיון שאין כזאת מציאות אין לעשות כן. עכ"ד. אולם
כ"ז לדעות בסימן רמ"ט, שמותר ליתן כספי מעשר רק לעניים, כיון דהוה חובה,
עי"ש.
ומרן הגרי"ש
אלישיב זצ"ל ס"ל דגדר מעשר כספים היום הוא שתלוי אם קיבל על עצמו מעשר
כספים בגדר חובה או בלי נדר, ולדעתו סגי בתנאי שמסר בערב ר"ה. ודעת הגרב"צ
קוק שליט"א (בגליון שואלין ודורשין בהעלותך) היא שהרי למעשה מבואר ביו"ד
ריש סימן רמ"ט מח' הפוסקים האם מותר להשתמש בכספי מעשר לשאר מצוות כגון קנית
ספרים ולהשאיל לאחרים או דוקא לעניים,
וא"כ אינו יכול ליתן להדפסת ספר, ועי"ש שכתב שאם יש עדיפות לתרום לספר
הלכה או לספר פרשת השבוע יש לתרום לפי זיכוי הרבים, ועדיף לתרום מה שיביא יותר
תועלת.
ובשו"ת אמר שמואל
למהר"ש חביב (יו"ד סימן ד') כתב שמותר לקחת ממעשר כספים עבור הדפסת ספרי
קודש [והביאו ספר אורח צדקה. ועי"ש שכתב שמצא ספר שאינו מצוי]. וכן התיר בדרך
אמונה (פ"ז ציון הלכה סק"ס) בשם מרן החזו"א זצ"ל שמותר אם הוא
ספר שהעולם צריך לו. ובארחות רבינו (ח"א עמ' ש) מביא מהקה"י שאמר להקל
בזה, ואמר עוד שאי"צ לדקדק בזה.
וכתב בדרך אמונה שלכו"ע אם המחבר הוא עני ומתפרנס ממכירת ספריו לכו"ע מותר לתת לו מעות מעשר עבור הדפסת ספריו, ואף מותר להשתמש לכאורה במעות מעשר שלו. וע"ע באורח צדקה מש''כ בזה. וע''ע במה שהארכנו בקונטרס שיח יוסף חלק ו' עמ' יא, דהנה כיון דדין מעשר כספים הוי רק מנהג וכמו שכתב הב"ח (סו"ס של"א) שאין זה חיוב אלא הוי מנהג קדום מאבותינו אברהם יצחק ויעקב שראוי לנהוג כן, וכן הסכימו רוב הפוסקים. וכ"כ בשו"ת בית דינו של שלמה (סימן א') ובשו"ת חות יאיר (סימן רכ"ד) ובשו"ת שבות יעקב (ח"ב סימן פה) ובשו"ת שאילת יעבץ (סימן א') ובשו"ת פני יהושע (ח"א או"ח סימן ב') ובשו"ת מגיני שלמה (סימן ב') ובמשנת חכמים (הל' יסודי התורה ה"ד סק"ב) ובשו"ת תשובה מאהבה (או"ח סימן פ"ז) ובבית מאיר (סו"ס של"א) ובשו"ת חתם סופר (יו"ד סימן רל"א) ובפתחי תשובה (סימן של"א סקי"ב) ובשו"ת יהודה יעלה (יו"ד סימן של"א) ובשו"ת מהרש"ג (ח"א יו"ד סימן לו') ובשו"ת משיב דבר (ח"ב סימן ע"ו) ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סימן ל"ד) ובדרך אמונה (פ"ז ס"ק כ"ז), וכן מנהג בני ספרד שהוי רק מנהג, וא"כ לכאורה יהיה אפשר להדפיס ספרים מכספי מעשר, וע''ע בענין זה בבית מתתיהו ח''א בהקדמה. ע''ש.
_____________________________________
תשובה למכתב הנ"ל:
כבוד תב"ו הרב המפורסם המפיץ תורה ברבים חריף ובקי טובא כמוהר"ר יוסף אביטבול נר"ו יאיר ויזרח בן ידידינו או"ע הרה"ג נר"ו.
שלם וברכה!
קבלתי אגרתו המעולפת ספירים בענין ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו על כתיבת ספר או הדפסת ספר. וכת"ר האריך בבקיאות נדירה להביא מדברי רבותינו האחרונים בגודל מעלת כתיבת ספר חידושי תורה שהוא ככתיבת ספר תורה. ובעיקר הדין אי מהני במקום כתיבת ס"ת, עיין מה שכתב בזה מר"ן אאמו"ר נר"ו בס' אהלי שם יו"ד סי' ע"ר. ובענין מעלת כתיבת חידושי תורה עיין מה שהאריך בזה מר זקני הרב כמוהר"ר רפאל אוחנא בספרו יסוד מערבי הקדמה ראשונה, לך נא רא"ה.
ועל עיקר הדין אם מברכים שהחיינו או הטוב והמטיב, לא דן כת"ר, ונראה טעמו כיון שהדברים מפורסמים בפוסקים. עיין מה שציין בזה הגר"ד יוסף בהלכה ברורה (סי' רכג סעיף כב) ואישתמיט מיניה דברי רבינו מ"ז המחבר זיע"א.
והנה מ"ז הרב המחבר זלה"ה דן לברך בגמר כתיבת ספר או הדפסת ספר. ופשיט לה מיפשט שאין לברך כיון שאינו מצוה הבאה מזמן לזמן. וכמו שהעתיק כת"ר לשונו. והנה טענה זו כתבה הרב מג"א בסי' רכ"ג ס"ק ה' על קניית ספרים. אמנם יש לדון בזה, שידוע תשובת הרמב"ם שביאר שמצוה לא שכיחה הוי כמצוה שקבוע לה זמן, ולכן מנהג הספרדים בכל מקומות מושבותיהם לברך שהחיינו בברית מילה, אע"פ שאינה מצוה שקבוע לה זמן, ובשלמא קניית ספרים הוא דבר שכיח ומצוי, אמנם הדפסת ספר הוא דבר טירחא וזמן מרובה, וכן כתיבת ספר לרובא דעלמא אינו דבר קל ומצוי, אלא לוקח זמן מרובה. ולפי זה יש לברך. אמנם אפשר שבזמן הזה השתנה מציאות הדפוס וקל ומהר להדפיס כבר חשיב מצוה שלא קבוע לה זמן.
אמנם מצד אחר יש לומר שיברך, שהרי אנן בני מערבא קיימא לן כדעת מור"ם ביו"ד סי' כ"ח שכל מצוה שעושה אותה פעם ראשונה בחייו יש לו לברך עליה. ועיין בספרי הקטן פריו יתן ח"א שהארכתי בזה בס"ד להוכיח שכן סוברים הרבה ראשונים. וא"כ כשמדפיס ספר ראשון יש לו לברך. וכן ראיתי להרב מור וקציעה שכתב כן.
אמנם נראה שכלול בדברי רבנו עוד טענה, דהנה רבנו כתב וז"ל: אבל חידושי תורה הבא ליטהר מסייעין אותו לחדש מדי יום ביומו ומדי שבת בשבתו כנודע ואין לו זמן קבוע. עכ"ל. דלכאורה דברי רבנו תמוהים, שהרי השאלה היא אם לברך על גמר כתיבת הספר ועל הדפסתו, ואין השאלה אם לברך על חידושי תורה, ומה ענין חידושי תורה לגמר כתיבת ספר, שחידושי תורה אה"נ הוא דבר שישנו כל הזמן, אבל גמר כתיבת ספר הוא דבר נדיר ולא דבר שקורה כל הזמן. ולכן נראה שכוונת רבינו שבספר של חידושים לא שייך מושג "גמר", שכיון שכל הזמן מתחדשים חידושים, וגם בנושאים שכתב יתחדשו לו דברים והוספות ושינויים, לכן אין מושג לומר שהוא גמר הספר, ותמיד תלוי ועומד לחדש ולהוסיף, ולכן לא שייך לברך שהחיינו בכהאי גוונא. שהוי כאמצע בנין ביתו, שלא יברך עד שייסיים.
[ועיין מור וקציעה מה שטען על דברי מג"א שאמר שמצוות לאו להנות ניתנו ולכן לא שייך לברך שהחיינו על ההנאה שבספר. וטען עליו שאה"נ שלא ניתנו ליהנות אבל סוף סוף נהנים. ע"ש באורך. ועיין בספרי הק' פריו יתן ח"ב חיו"ד שהארכתי בזה שהוא מחלוקת ראשונים, לך נא רא"ה].
עוד דן רבינו אם יש לברך הטוב והמטיב על הדפסת ספר, ופשיט לה מפשט שכיון שלא מברך ברכה זו רק בשותפות עם אחר הכא אין שייכות של שותפות כיון שהוא חידושיו ותורה דיליה. וגם כאן יש לתמוה, שהרי השאלה היא לברך על הדפסת הספר, ומשיב שעל חידושים אין שייך שותפות, והרי לא היתה השאלה על חידושים רק על הדפסתם, ובזה שייך שפיר שותפות, כגון שמדפיסים שני מחברים ביחד בכרל אחד, או שכתבו באותו נושא וכל אחד כתב חלק, וכמו שנוהגים בזמנינו שמחברים ספרים בנושא אחד ומחלקים העבודה בין כותבים שונים. והרי יש שותפות. והנראה ליישב שרבינו לשיטתו שאין מציאות של גמר כתיבת ספר, ואפילו על ידי הדפסתו עדיין לא נחשב שגמר את הספר, ולכן כל השאלה היא רק על פרסום החידושים ושילמדו בהם. ובזה הרי לא שייך שותפות שכל חידוש שייך לבעליו ואין קשר בין אחד לשני. ודו"ק כנלע"ד כוונת מ"ז הרב המחבר זיע"א.
והנני לסיים בברכת הדיוט, יה"ר שיזכה לחופתו בקרוב ויזכה להרביץ תורה ויגדיל תורה ויאדיר.
ד' תמוז תשפ"א פאנאמא יע"א.
יוסף פרץ
_________________________
ויש להוסיף בענין מצוות לאו ליהנות ניתנו, מש"כ בגליון ספר פתחי חושן על קנינים (מהדורה ראשונה עמוד קמב הערה כד ד"ה כתב).
ומה שציין לספר פריו יתן ח"א, הוא בסימן ה.
