יום שישי, 4 באוגוסט 2023

תורת משפחת דלויה

 שם הספר: תורת משפחת דלויה

עורך: רבי מאיר דלויה

דפוס: הר ברכה תשפ"ג


עמוד כט ד"ה העולה, שורה ו 'תמונה משמאל' - היא בעמוד הבא.

עמוד ל שורה ג מלמטה 'של לבנים' - מהשטר המובא בעמוד הבא נראה ששם המטבע היה 'לבנים'.

שם שורה ב מלמטה 'אולי בנו הוא ר' שלמה' - נראה יותר שבנו היה ר' יוסף, שכן כתב שהוא בנו של ר' יאודה.

עמוד לב שורה א - נראה שצ"ל עטרה הסכימו.

עמוד לד ד"ה ברשימת 'קורא הדורות' - נדפס בס' מצבות מראכש (עמוד תשיב).

עמוד מה הערה לח 'בית אהרן' - נדפס בשנת תשפ"ג, וחידוש זה מופיע בדף נח סע"ב. וראה שם מה שתירץ עוד.

עמוד מו ד"ה וכבר - כן סופר בדומה לזה בס' לקח טוב - דרשות רבי יוסף פינטו (פרשת שופטים עמוד קלב ד"ה כמו).

שם הערה מז שורה ג 'ברשימת הרבנים' - נדפס בס' מצבות מראכש (דף תשיד ע"ב בדיבור הא').

עמוד מז הערה נח 'חלק התקנות' - תקנה א (עמוד רפג).

עמוד נ הערה עא שורה א - צ"ל ורבים מגדולי.

עמוד נד אות ח שורה ג 'תקנה אחת' - הובאה להלן (עמוד רפג).

עמוד נח שורה ג - צ"ל ותלמידים רבים (וכ"ה בס' מלכי רבנן דף עד סע"א).

שם ד"ה יקוד - בס' מצבות מראכש (עמוד תרפד) הובאה קינה זו מס' עת לכל חפץ, ושם נוסף בית אחד בסופה.

עמוד עח הערה קס שורה ג - צ"ל היא בתם.

עמוד קיז בהערה שורה ב מלמטה - צ"ל הראשון לא.

עמוד קלב אות ד שורה ג - צ"ל בתוך ספר.

דף קסג ע"א הערה קז - ראה עוד לעיל (עמוד מה הערה לח) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף קעה ע"ב הערה קעט - לא ידעתי מה הוסיף בזה, שכן בהערה הקודמת הובאו דברי הש"ס דאיתא שם ענין זה.

דף קעו ע"ב בדיבור הא', שורה ב מלמטה 'ושר העליון שלה' - היינו 'ורוכבו' דקרא, כדאיתא בשמות רבה (פכ"א סימן ה) [וביאר בס' בית אהרן למהר"א אזולאי (דף רצג ע"א סד"ה או אפשר) שהמצרים נקראים סוס, שהיו שטופי זמה, כמו שנאמר (יחזקאל כג כ) וזרמת סוסים זרמתם].

שם בסוף ההערה - וראה עוד בילקוט שמעוני (מלאכי רמז תקפח).

דף קצז ע"ב סוף הדיבור הא' - ולכאורה עדיין יקשה שלעולם לא יצאו ממנה ברשעתם כי ישראל מלאים מצוות כרימון, וכמ"ש הרב המחבר לעיל סמוך ונראה.

ואפשר לבאר שאף אם מלאים מצוות כרימון, מ"מ אם הינם רשעים יגלו. ומה שהביא הרב המחבר לעיל ענין זה הוא כדי לומר שאם רשעי ישראל למרות שמלאים מצוות כרימון עדיין נקראים בשם רשעים, א"כ כדי שהגויים יחשבו לצדיקים עליהם להיות צדיקים ברמה מאוד גבוהה וזה לא שייך כלל.

ועוד יש להקשות שלפי המסקנא שישראל רשעים היו בשעת כניסתם לארץ, א"כ מדוע יוציאם משם אם רשעים הם, ומאי אולמיה הכניסה מהיציאה.

וי"ל בשעת כניסתם לא היו רשעים, שכן נענשו כבר על העגל ובתבערה ובקברות התאוה, רק שאומר להם משה שאינם צדיקים גמורים, שכן עדיין מדת קשיות העורף שבהם, שגרמה להם את כל העבירות הללו, לא תיקנוה. וכמו שכתבנו לעיל שלמסקנת ביאור המקראות לא בעינן שיהיו צדיקים גמורים כדי שיכנסו לארץ.

דף רד ע"ב ד"ה ומרע"ה, שורה י 'וכבר סופר לנו' - ראה עוד לעיל (עמוד מו) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד רלא בכותרת 'עמוד שמא' - וראה בדברי הרב המגיה שם.

דף רע ע"א הערה יב שורה ו - צ"ל גם שמדובר ברבי.

דף רעא ע"א שורה א - ועי' במש"כ בס"ד בחי' פרשת נשא.

דף רעה ע"ב סד"ה והחכם - לכאורה צ"ע, שכן אמר זאת לאברהם, ולכן אפשר שלאברהם אמר מקצת שבחו, ואילו לאחרים כל שבחו.

דף רעו ע"ב - צ"ל כוזו במוכסז. וכן יש לתקן בשורה הבאה.

שם סוף הערה לט - נדפס בקובץ מן הגנזים (חלק טו עמוד פא אות כט) ובסוף ספר בית אהרן למהר"א אזולאי (דף י סע"ב).

דף רפג - תקנה זו נדפסה לראשונה בתקנות חכמי מראכש (תקנה ב). ע"ש. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

דף רפה - וראה עוד במש"כ בס"ד בגליון תקנות חכמי מראכש (תקנה ג).

דף רפו הערה ד - ולעיל כ' 'על הדרך הנזכר'.

דף רצ ע"א שורה ד 'ומעשים בכל יום להיפך' - וכן הוא בתשובות חכמי מראכש (ר"ס קט).

דף רצא הערה י - וראה במש"כ עוד בזה בתקנות חכמי מראכש (סוף תקנה ז). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

דף רצב ע"א שורה טז - צ"ל בש"ע א"ה. וכ"ה בתקנות חכמי מראכש (תקנה ה). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

דף רצז ע"א - תשובה זו נדפסה בתשובות חכמי מראכש (סימן קכד), וכמ"ש הרב המו"ל לעיל (עמוד קלב אות ד). וראה במש"כ בס"ד בגליון תשובות חכמי מראכש שם.

דף ש ע"א - תשובה זו נדפסה בתשובות חכמי מראכש (סימן קכג), וכמ"ש הרב המו"ל לעיל (עמוד קלב אות ד). ועי' בתשובות חכמי מראכש שם.

דף שג סע"ב - ועי' בס' תורת המשבי"ר (הל' כתובה סי' א-ב) ובתשובות חכמי מראכש (סימן קיט ד"ה ובחיי) ובחפץ נחמד וגנת ורדים (סימן כח וסימן נב אות א ד"ה אחר) ובשו"ת ויאמר יצחק (א"ה סימן קכב, ובהנד"מ סימן י). ובענין העתק הכתובה, ראה עוד בשו"ת נהר יוצא מעדן (ח"ב סימן כט דף קעו סע"ב).

דף שד בענין חזקת היישוב אם יש לה דין קרקע או דין טלטל - וראה עוד בתשובות חכמי מראכש (סימן קמד) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

דף שנא ע"א - למעשה זה כנראה התכוון מהר"ב טולידאנו בתשובה שנדפסה בתשובות חכמי מראכש (ס"ס יח). ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

דף שנד ע"ב הערה ב - הרי אריפ הם קרובים לטיטואן. ובמלאח החדש של טיטואן ראיתי את בית הכנסת של יוצאי אריפ.

דף שנו ע"א שורה א - צ"ל העד השני (וכ"ה בשו"ת נר מערבי).

שם שורה יא - צ"ל שהדין עם (וכ"ה בשו"ת נר מערבי).

שם שורה ח מלמטה - צ"ל קכ"א יעו"ש (וכ"ה בשו"ת נר מערבי).

דף שנז ע"ב הערה ד - וממה שהובא להלן (דף שסה ע"א ד"ה נשאול) נראה שהוא הר"י אבודרהם. וראה להלן (דף שצד ע"ב ד"ה עוד) שנזכר שם הדו"מ מהר"ר יהודה אבודרהם.

דף שסו ע"ב ד"ה ואנחנו, שורה ו מלמטה - צ"ל לו השליח (וכ"ה בשו"ת השמים החדשים).

דף שסז ע"א ד"ה והנה - דברי הסמ"ע והש"ך שהוזכרו שם הם בסימן קכא. וכן דברי מר"ן שהוזכרו להלן סמוך ונראה.

דף שפ ע"ב ד"ה וכן - וכן הוכיח בביאור מהרא"ח (סימן קכט אות א) בשם מהר"ר פינטו מדברי הרב"י. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

דף שפב רע"א - ועי' בביאור מהרא"ח (סימן קלא אות ט).

דף שפד ע"ב ד"ה ואם - גם בתשובות חכמי מראכש (דף שי ע"ב ד"ה ואת"ל) הביאו ראיה מדברי מור"ם בדרכי משה שאין הלכה כמהריק"ו. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

דף שפט ע"א הערה טו שורה ב - צ"ל הנזכרים בפרשה.

דף שצד ע"א ד"ה עוד - אולם ראה בביאור מהרא"ח (סימן ז בהערת הרב המגיה אות טו) שכתב שמנהג המערב להקל. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.

דף שצט ע"א ד"ה מתוך 'משפט וצדקה ביעקב' - וכן הוא בס' תורת המשבי"ר (עמוד תעא). עש"ב.

שם ד"ה לפנינו, שורה ד - צ"ל עשרה פייסאס די פאניו קולוריס. והוא בשפה הספרדית. ור"ל עשר חתיכות של בד צבוע.

שם שורה ו 'דוס פייסאס' - ר"ל שתי חתיכות.

שם 'ש"ם נ"ם' - ראה בס' קהילת צפרו ח"א (עמוד תלט) שביאר איך היו כותבים את המתקאלים והאוקיות.

שם שורה ז 'אה לה פייסא' - ר"ל [המחיר] לכל יחידה.

שם שורה ח (וכן להלן) 'הפאניו' - ר"ל הבד.

שם ע"ב שורה א 'קוג'ינילייא'  (וכן להלן) - קוצ'יניל (צבע אדום המופק מחרקים). וראה באתר המכון למצוות התלויות בארץ, ושם דנו גם בענין כשרותו.

שם שורה ג 'פור דוס באראס די אורו' - ר"ל בשני מטילי זהב.

שם שורה ה 'אורדין אב'יירטה' - ר"ל פקודה פתוחה (דהיינו שציוה לו למוכרה ללא הגבלות).

שם שורה ז - צ"ל עשה ששלחה (וכן הוא בשו"ת משפט וצדקה ביעקב).

שם ד"ה עוד טען שאח"כ, שורה ה 'ביע ופו'ך ראסך' - הוא בשפה הערבית. ור"ל: תמכור ותציל את עצמך (הי' אביעד גיגי נר"ו).

שם ד"ה עוד טען ששתי, שורה א 'אבנים סאפ'יראס' - ר"ל אבני ספיר.

דף תא ע"ב ד"ה ולענין אלקוסראן, שורה א 'אלקוסראן דצ'ראהם' - ר"ל פיחות המעות (הי' רותם טימסטיט נר"ו).

דף תב סימן ג - תשובה זו נדפסה לראשונה בתשובות חכמי מראכש (סימן כז).

דף תה ע"א הערה כח שורה אחרונה - צ"ל תשובות חכמי מראכש.

דף תח ע"ב ד"ה נמצא - דברי הרב משכנות הרועים הובאו גם בס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז גופיה (ערך חזקה סוף אות עו).

עמוד תכד ד"ה גם - וסיפר לי מהר"ר שמעון ביטון נר"ו (מח"ס שמע בני ועוד) שלמד (מהר"ש הנז') בחבורה עם מהר"ר מרדכי קורקוס בשבת לאחר תפילת ותיקין ש"ע חושן משפט.

עמוד תכו אות ו ד"ה היה, שורה ג - צ"ל רחמים רבים.

עמוד תסב פרשת יתרו - כ"כ במדרש לקח טוב, ובראב"ע, וברשב"ם, ובפירושי החזקוני, ובר"י קרא, ובר"י בכור שור, וברי"ד, וברבינו אברהם בן הרמב"ם, וברבינו בחיי, ובפירושי בעלי התוספות, ובפירושי הטור, ובהעמק דבר, ובמשך חכמה. וראה בפורום לתורה.

עמוד תסג, בענין מ' דמוקדה זעירא - ועי' במה שביארו בזה מהרמ"מ מקוצק ז"ל (ה"ד בס' מאוצרנו הישן עמ' רנו) ומהרש"ר הירש ז"ל בפי' עה"ת ומהר"ד ואעקנין ז"ל בס' דורש סמוכים ח"א (סמיכות ויקרא לצו, אופן ה בסוגריים, דף נג ע"ד) ומהרמ"ש שילל ז"ל בס' ששים אלף (בהמשך לאופן כג, עמ' סב). גם בס' דעת שלום על פרקי שירה (ח"א עמ' קפא) ובס' נרות שלמה (בהקדמה) ובס' מצמרת הארז כתבו לבאר בזה. ע"ש. וראה עוד מה שביאר בזה מהר"ר ישראל שניאור נר"ו (מח"ס מעשה אפוד). ובס' פרשה מפורשה (ריש ויקרא) כ' שמנהג תימן הוא שהמ' דמוקדה היא רגילה ולא זעירא.

ומהר"י נחמיאש ז"ל בס' יוסף חן כתב גם הוא בזה, ובביאורו הא' כתב וז"ל: יש לפרש על פי מה שפירש הרב ערבי נחל [ר"פ צו] בהא דאמרו רז"ל סוף מנחות מאי דכתיב (תהלים קלד א) הנה ברכו את ה' העומדים בבית ה' בלילות, אמר רבי יוחנן, אלו תלמידי חכמים העוסקים בלילה בתורה, מעלה עליהם הכתוב כאילו עוסקים בעבודה. ויש לתמוה נהי דקרא מיירי בודאי בעוסקים בתורה בלילה, מדאמר בהדיא 'בלילות', מ"מ עבודה מאן דכר שמה, ומנא ליה דמעלה עליהם הכתוב כאילו עוסקים בעבודה. ונראה לי [כצ"ל] דהוקשה לרבי יוחנן לשון דעומדים, ואטו אין עוסקים בתורה מיושב, לכך פירש דקאי אעבודה, כמו שדרשו רז"ל [רש"י (שופטים יח ה) מדברי הספרי והש"ס (סנהדרין פד ע"א וזבחים כג ע"ב)] לעמוד לשרת, אין שירות אלא מעומד, והכי קאמר קרא, ראה איך התורה יש לה מעלה יתירה על עבודת הקרבנות, דאילו עבודה ביום ולא בלילה, ואילו תורה נחשב לעבודה הנעשית בעמידה, ועוד זאת מעלה יתירה עלה שהיא גם בלילות, והוי כאילו מקריב כל הקרבנות כל היום וכל הלילה [וכן ביאר בזה בס' יפה תלמוד ח"ג (מנחות קי ע"א). ע"ש]. וזה יש לרמוז בתוה"ק, 'זאת תורת העולה' כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה [כדאיתא במנחות שם], ועוד 'זאת היא העולה על מוקדה' ר"ל התורה היא העולה למעלה מהקרבנות הנעשות על מוקדה על המזבח לענין 'כל הלילה' שאינה זמן עבודה, ועסק התורה נחשב גם בלילה לעבודה [עכ"ל הרב ערבי נחל ז"ל]. ולכך אפשר באה מ' דמוקדה זעירא, לרמוז דהקרבנות זעירות על למוד התורה, והתורה היא העולה עליהם. ע"כ.

ויש להקשות בעיקר דברי הרב ערבי נחל ז"ל ממה דאיתא במגילה (כא ע"א) שמימות משה ועד רבן גמליאל לא היו למדין תורה אלא מעומד, ולכן קא מפיק קרא ללימוד התורה בלשון עמידה, והק"ל דמהיכא יליף לה דהוי כעבודה.

ונראה ליישב בהקדם מש"כ בס' ששים אלף הנ"ל (עמ' ז אופן כג) וז"ל: בפרקי אבות, אפילו א׳ שיושב ועוסק בתורה שכינה שרויה עליו וכו'. יש לדקדק, מאי שיושב, וכי בעמידה לא. אלא יושב מלשון עכבה ואשב בהר במסכת מגילה [כא ע"א], אם יושב ומעכב עצמו בעסק התורה בלי הפסק יום ולילה, אז שכינה שרויה עליו, לא אם רק לפעמים עוסק בתורה. ע"כ [ויש להעיר שבאבות (פ"ג מ"ב) שנינו שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה הקב"ה קובע לו שכר, וזכרונו הטעהו, שכן הוא בברכות (ו ע"א) שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו]. ולדבריו מיושב, שכן לימוד התורה בעמידה אף הוא צריך להיות דוקא בישיבה דהיינו לשון עכבה, ולכן לכאורה קשה אמאי מפיק ליה קרא ד'העומדים בבית ה'' ללימוד התורה בלשון עמידה, ועל כרחך לומר דבא לרמז דהוי כעבודה שהיא בעמידה.

ומה שיש להקשות ע"ד הרב ערבי נחל מדברי הכתוב (תהלים פד ה) 'אשרי יושבי ביתך', דקאי על עבודת בהמ"ק (כדאיתא בתרגום ובמפרשים שם), הרי דאפקיה קרא לעבודת בהמ"ק בלשון ישיבה. וי"ל ד'יושבי' דקרא אינם העובדים בבהמ"ק והולכים מיד, אלא על אלה השוהים ומתעכבים שם אף מחוץ לשעות העבודה, ולכן קאמר קרא עלייהו שאשריהם. ובאמת על עצם העבודה לא שייכא לישנא דישיבה, אלא לישנא דעמידה דוקא.

ועוד אפשר ליישב הקושיא ממגילה (כא ע"א) ע"ד הרב ערבי נחל ז"ל, דאיתא התם לאחר מכן: כתוב אחד אומר (עקב ט ט) ואשב בהר, וכתוב אחד אומר (עקב י י) ואנכי עמדתי בהר. אמר רב, עומד ולומד, יושב ושונה. ר׳ חנינא אמר, לא עומד ולא יושב, אלא שוחה. רבי יוחנן אמר, אין ישיבה אלא לשון עכבה, שנאמר (דברים א מו) ותשבו בקדש ימים רבים. רבא אמר, רכות מעומד וקשות מיושב. ע"כ. וכתב רבינו חננאל דקי"ל כרבא (ועי' ברש"י עקב ט ט). ואפשר דלישנא דעומדים בבית ה' בלילות היינו על לימוד הקשות שבתורה, כמו שמצינו ביהושע (במגילה ג ע"ב) שלן בעומקה של הלכה [ועי' ברד"ק (יהושע ה יד) דקרא קאמר 'וילן יהושע בתוך העם', ולא 'בתוך העמק'. ומ"מ דרשו דהיינו בעומקה של הלכה], כי הלילה הוא זמן שבו אפשר להעמיק יותר, כי אין בו הפרעות והשקט שורר [ושו"ר שכ"כ טעם זה מהר"ר יצחק משה נר"ו באתר ישיבת כסא רחמים], ולכן כתב בש"ע (י"ד סימן רמו סכ"ג) שאין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה [וע"ע בס' 'הלכות תלמוד תורה מש"ע אדה"ז' עם הערות מהרמ"ש אשכנזי ז"ל (פרק ד דף שטז ע"ב ד"ה לומד)]. ולכן כתב הרב ערבי נחל ז"ל דאטו אין עוסקים בתורה מיושב.

ומקו'ם י'ש ברא'ש לבאר עוד הטעם דמ' דמוקדה זעירא בכיוצא בזה, עפמ"ש מהר"י אלבאז בס' שבות יהודה עה"ת וז"ל: יתכן לפרש כל המקרא על מצות צדקה, שתיבת 'זאת' היא תרמוז על מצות הצדקה, וכמש"ה (ישעיה נו א) שמרו משפט ועשו צדקה, וכתיב בתריה אשרי אנוש יעשה זאת. ובא הכתוב לומר שזאת, הרומזת לצדקה, תורתה עולה למעלה ראש. ומהו עלוייה, 'היא העולה על מוקדה על המזבח', הכוונה שגדולה מצות הצדקה יותר מכל הקרבנות הנקרבים על מוקדה על המזבח וכמש"ה (משלי כא ג) עשו צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח וכו'. ע"ש. 

ואפשר להוסיף ש'העולה על' בגימטריא 'הצדקה' (עם האותיות והכולל), שכן הוא בקרא בה"א הידיעה דכתיב (ישעיה לב יז) והיה מעשה הצדקה שלום. 

גם בזה אפשר לבאר הקשר בין הפרשה להפטרה [שכן כתב בטור (א"ח סימן תכח אות ח) בשם הפסיקתא שמבראשית עד י"ז בתמוז מפטירין מענין הפרשיות דומה בדומה. וע"ע בהקדמת ספר אוצר ההפטרה לאאמו"ר נר"ו (ד"ה יתר)], שבפרשה מצינו כמה גדולה מצות הצדקה, וכן בהפטרה נאמר (ירמיה ט כג) אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ [וראה עוד בס' אוצר ההפטרה (עמוד קצ) מה שביאר הקשר שבין פרשה זו להפטרתה].

ועל פי הדברים האלה יש לבאר שלכן מ' דמוקדה זעירא, לרמז שהקרבנות הם פחותים ממעלת הצדקה. ואף שכבר נאמר שמצות הצדקה 'עולה על' הקרבנות, עדיין יש צורך במ' זעירא, שכן 'על' היה מקום לבארו שהוא לשון 'עם' כמו שמצינו שביאר רש"י (ויקהל לה כב).

ואפשר עוד לבאר הטעם דמ' דמוקדה זעירא, עפמ"ש באור החיים (ד"ה ובדרך רמז) וז"ל: ובדרך רמז תרמוז כל הפרשה על גלות האחרון שאנו בו לנחמנו מעצבון נפשנו וכו', שאנו בני תורה משא"כ בכל האומות וכו', כנגד התורה אמר על מוקדה שנמשלה התורה לאש וכו'. ע"ש.

והנה בביאת המשיח יתקיים מאה"כ (ישעיה יא ט) כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, וכדברי הרמב"ם (פי"ב מהל' מלכים ה"ז וה"ח): "לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה וכו', ובאותו הזמן וכו', ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו חכמים גדולים, ויודעים דברים הסתומים העמוקים, וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם" וכו'. ולכן מ' הרומזת למשיח זעירא, לרמז שהתורה הרמוזה בתיבת מוקדה עדיין קטנה היא ביחס לגודל תפוצתה בימות המשיח, ואות המ' רומזת גם לתורה שניתנה בארבעים יום [וכמו שכתב בס' ששים אלף הנ"ל (עמ' סב)].

גם אפשר לבאר הטעם דמ' דמוקדה זעירא עפ"ד רבי לוי במדרש (ויקרא רבה פ"ז סימן ו) שכל המתגאה אינו נידון אלא באש, שנאמר היא העולה על מוקדה [ובס' פאר יעקב כ' להקשות אמאי נקט הכא ענין הגאוה. ע"ש. ויש לבאר עפ"ד הרב מראש אמנה ז"ל (ויקרא א ב) שעיקר הקרבנות הוא לבוא לפני ה' בהכנעה, וכדאיתא בקרא (תהלים נא יט) זבחי אלהים רוח נשברה. וע"ע בויקרא רבה (פ"ז סימן ב) ובס' שיח שרפי קודש ח"ה (דף לח ע"ד אות ד) ובס' אש דת ח"ב (עמ' תנו-תנז) ובס' תפארת משה (ס"פ יתרו)]. ולכן המ"ם זעירא לרמז שלא נענש על כל הגאוה שבו, שכן לרב (בסוטה ה ע"א) ת"ח צריך שתהא בו שמינית שבשמינית (ועי' בקובץ הערות וביאורים ויק"פ תשנ"ט במאמר בענין שמינית שבשמינית בת"ח), וא"כ יענש באש רק על מה שהוסיף על זה. ונרמז הדבר דוקא באות מ"ם הרומזת לת"ח, שכן התורה ניתנה במ' יום. 

[ועי' בספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' תד), ובעלון פני חמה (צו תשע"א), ובס' קדש הלולים עה"ת (מהדורת תשע"א עמ' רעח)].

דף תסו סע"ב - חסר כמה תיבות מדברי הרב תורה תמימה, וז"ל: ע' במג"א סי' תקס"ח ס"ק ה' דהסעודה שעושין בחנוכת הבית בא"י הוי סעודת מצוה ולא בחו"ל, והאחרונים הביאו כמקור לזה מירושלמי זה, ולדעתי אין כל ראי' מכאן, כיון דפרשה זו וענין זה איירי בא"י ובודאי שאסור לצאת מא"י לחו"ל, משא"כ כשאנו בגלות, ומ"מ הסברא נוטה לדינו של המג"א דהא עכ"פ אין מצוה בהתישבות בחו"ל. ע"כ.

דף תפו ע"א שורה ט, שנהגו לברך ברוך שפטרני - ועי' להלן (עמוד תקמד סעיף ג) שכ' שלא נהגו בזה. ושו"ר שכ' עורכי הספר וז"ל: אכן גם במשפחתינו לא מברכים. וצריך להסביר שרבי יצחק [כצ"ל] מדבר על המנהג שידוע בכמה פוסקים והתפשט בקהילות אשכנז, ובפועל לא בירך.

דף תצח ע"ב אות ב - וראה עוד בזה לעיל (עמוד תמה ד"ה ולחיבת).

דף תקו רע"ב, 'ונקראה בשם, בחטף קמץ' - וראה עוד להלן (עמוד תרטו סעיף ד).

עמוד תקטז בסופו - וראיתי שכתב בזה הרב רפאל דלויה נר"ו בזה"ל:

כתבנו על זה בספר שלנו. למי שאין מנהג בטוח להחמיר בזה, הדבר מותר . (ונראה שלהרבה ספרדים אין מנהג להחמיר בזה. מו"ז הורה לי בזמנו שהדבר מותר, וכך אני נוהג. וכך מורה למעשה כמוהר"ר יעקב פרץ שליט"א ועוד). לאחר מכן, הבן שלי התכתב עם הרב "אורחותיך למדני" - ובתשובה מנומקת הוא גם הסכים שעל פי הדין מותר.

וכתב על זה ר' שי לוי נר"ו:

נראה שהרב דלויה כאן פוסק מסברא (מנומקת ומשכנעת, תכל'ס), שהרי הוא כותב במפורש שלא מצא התייחסות מפורשת של רבותינו לסוגיה.

מכך הוא מסיק (שוב, בהגיון) שאם רבותינו לא העירו על דברי מרן, משמע שקיבלו את דבריו בזה (להקל).

(אמנם אפשר גם להגיד בדיוק להיפך: שהמנהג הפשוט להחמיר היה רווח, עד שלא הצטרכו כלל לכתוב על כך, כפי שיש מיעוט תשובות, יחסית, באורח חיים).

אבל חיפשתי בקבוצת השו"ת של הרב שאול [עזריאל], וראיתי שהוא השיב פעם שאמנם רבותינו לא התייחסו לסוגיה במפורש, אך מנהג העולם מקדמת דנא [כצ"ל] להחשיב תבשיל של בשר כבשר ממש. עכ"ד נר"ו.

עמוד תקמב סעיף ד - וראה עוד בס' עושה שלום על הליכות עולם (ח"א מהדורה שניה עמוד כה).

עמוד תקמד סעיף ג - ועי' לעיל (דף תפו רע"א) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד תריג הערה תסז - ועי' בילקוט יוסף על חנוכה (סימן תרעא סעיף כא).

עמוד תריד סעיף ב - וכ"כ בס' אור לציון (ח"ד פמ"ג הערה א) שכן נהגו הספרדים. ע"ש.

שם הערה תעא - ובילקוט יוסף על חנוכה (סימן תרפג סי"א) כתב להתחיל מ'ארוממך'.

שם הערה תעב בשם הרב הליכות עולם - ובילקוט יוסף על חנוכה (סימן תרפג ס"י) כתב לומר בית יעקב ושיר של יום כרגיל, ושהנוהגים שלא לומר אלא מזמור שיר חנוכת הבית יש להם על מה שיסמוכו.

שם ד"ה וראה, שורה ג - צ"ל הקדום בבגדאד.

דף תרטו ע"ב אות תפא - וראה עוד לעיל (עמוד תקו סימן ו).

עמוד תריט, בענין הנפיחה - ובענין מנהג דמשק, אמר לי המו"ן יעקב ידיד נר"ו בנו של מהר"ר יום טוב ידיד ז"ל (רבה של אר"ץ) שכשהיה נוסע לדמשק היה אביו מזהירו שלא יאכל משחיטתם כי הקלו בזה משא"כ באר"ץ. אולם ראיתי בכתב יד דודי מהר"ר יעקב טופיק אביזרי נר"ו (רבה של ביתר עילית) ששמע מהרב מונסה ז"ל שבדמשק החמירו בזה. וראה במה שכתבתי בס"ד בגליון ספר דרך אר"ץ.

דף תרכ ע"א אות תצז שורה א - צ"ל פסקו במכנאס.

עמוד תרעא ד"ה עוד, שורה ו 'אמר לי' - וכ"ה בס' רוח חיים על אבות (פ"א מ"י) ע"ד צחות.

עמוד תרעז ד"ה וכן בן, שורה ג 'בספר ריח ניחוח' - וכן הוא בספר סידנא בבא חאקי (עמוד שעד).

עמוד תרפה, שחכמי מראכש בדורות האחרונים היו מנותקים מלימוד ההלכה - אין הדבר נכון, ראה בתשובות חכמי מראכש, ובספר תהלתו בפי להרמ"ז ז"ל, ובס' פסקי הרמ"ז, ובספר המשפטים של מראכש. וראה לעיל (בגליון עמוד תכד) מה שאמר לי מהר"ר שמעון ביטון נר"ו.

ולא רק חכמי מראכש החמירו בחשמל ביום טוב, ראה בס' סידנא בבא חאקי (עמוד שפ אות ב) שכתב מהר"י אביחצירא ז"ל שמחמירים בזה.

עמוד תשא אות א - וראה בס' סידנא בבא חאקי (עמוד שפא).

שם אות ב - וראה בס' סידנא בבא חאקי (שם).

שם אות ג בסוגריים - וראה בס'  סידנא בבא חאקי (שם) ובמש"כ בס"ד בגליון ספר מלכי רבנן (דף נד ע"א).