יום חמישי, 26 במאי 2016

שם הספר: בוצינא קדישא
עורך: רבי יוסף חיים אוהב ציון
דפוס: תשע"ו

בהסכמת מהרי"ח סופר נר"ו אות א כתב בענין תיאור הצדיקים בתארי הקב"ה - יש לציין בזה עוד למה שהאריך להקל בזה מהר"ע יוסף ז"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן עג). ועי' בס' קהלת צפרו ח"א (בהערות שלפני ההקדמה עמוד יג), שחכמי מערב הפנימי נהגו לכתוב במכתביהם לחכמים אחרים בתארי הקב"ה. ע"ש. גם ראיתי להרב משנה שכיר בתשובה שנדפסה בס' תל תלפיות - מונקאטש (עמוד קל) שכתב להרב מנחת אלעזר 'אור צח ומצוחצח'.
ובדברי מהר"י עמדן דילפי לה מ'את' פני האדון ה' - כ"כ גם הרב ארץ חיים (סימן תצג ס"ב בסוגריים). ע"ש.

בעמ' לה דן בטעם הדבר שנהפך עץ החרוב לרשב"י בשבת לתמר - ואאמו"ר נר"ו בס' אוצר המוסר (עמ' שמט) ביאר שנס זה אירע בזכות מה שחיבבו מצות שבת עד כדי שהפסיקו לשרוף את העוברים ושבים כשראו חביבות השבת אצל אותו זקן. ע"ש. וה"ד בקו' מרי"ח ניחוח (גליון עד דף טו ע"ב). ועוד יש לומר ע"פ המבואר להלן (עמוד נה) שהחרוב הוא בחינת גבורה, ומתמתקת בשבת קודש.

בעמוד מח כתב להשיב על טענת המלאכים מדינא דבר מצרא שאנו נקראים בנים למקום - כיו"ב כתב בס' שער שמעון (פר' משפטים אות ה) בשם רבו בשם המפרשים, שתירצו טענת המלאכים על מרע"ה כשבא לקבל התורה מדינא דבר מצרא, שהם בשמים ואנו בארץ, שהקב"ה מחשיב אותנו לבנים כשאנו עושים רצונו של מקום, ולכן ליתא לדינא דבר מצרא. ע"ש. וכ"כ הרב חיד"א ז"ל בס' ראש דוד (פר' בא דף נ ע"ב ד"ה ואפשר ופר' בשלח דף נח ע"א ד"ה ולי). והרמ"ז מהר"ד צבאח ז"ל בס' משכיל לדוד (בהנד"מ דף עח ע"א) הביא תירוץ זה בשם הרב שמע יעקב ז"ל (דף צט ע"ב). וכ"כ מהרי"ח ז"ל בס' ברכת חיים ח"ב (עמ' קצו). ע"ש. וע"ע בקו' דעה חכמה לנפשך (פר' בהעלותך תשע"ג דף כא ע"ב), ובספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' תכז).
ועפ"ז יבואר הכתוב (האזינו לב י), ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן, יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו. ופרש"י, יבוננהו, שם בתורה ובינה. וע"פ הנ"ל מבוארים דברי הכתוב "יבוננהו", נתן לנו את התורה, ולא חשש לדינא דבר מצרא שכן "כאישון עינו", הקב"ה מחשיב אותנו כאישון עינו, כמאמר הנביא (גיטין נז ע"א) כל הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו (של הקב"ה), דהרי ברא כרעיה דאבוה, ולכן קוב"ה ואורייתא וישראל חד הוא (כמ"ש האחרונים בשם הזוה"ק, ועי' בס' דברי יעקב – פרקי מחשבה עמ' קלא אות א).

שם (בשורה אחרונה) - צ"ל כלפי המלאכים.

בעמ' צה שורה ג - צ"ל וכפי שכתב.

בעמ' קכז, בענין קונטרס כבוד מלכים למהר"ש העליר - זכורני שנדפס גם בתוך ספרו שו"ת שם משמואל (הנז' להלן סוף עמ' קל). והזכירו גם הרב ארץ חיים (סימן תצג ס"ב). ע"ש.

בעמ' קעח, הביא דברי הט"ז ששמן נס חנוכה לא היה יש מאין - ע"ע בזה בהקדמת ספר תורת המועדים על חנוכה למהר"ד יוסף נר"ו (עמוד ד).

בעמ' קפה, הביא דברי האומרים דכל איסורים דרבנן הם איסור גברא - ע"ע בס' מאור ישראל למהר"ע יוסף ז"ל (ח"ב דף פא ע"ב).

בעמ' קצח, הביא קו' מהר"י עמדן שאיך נהנה רב כהנא ממעשה נסים - הנה אאמו"ר נר"ו בס' הלכות יחוד (בהקדמה עמ' ג) שאדם שהוא צדיק גדול, הנס נחשב לו כדבר טבעי, ואין מנכין לו מזכיותיו. ע"ש. וקדמו בזה בהגש"פ ארזי הלבנון (עמ' ב) בשם מהר"מ פיינשטיין ז"ל (מח"ס אגרות משה ועוד), שלאדם גדול כרבי חנינא בן דוסא לא מנכין מזכיותיו, כי בעיניו גם הטבע גלוי ומתמיד, ועל הרגל מהשלחן של זהב שניכו לו [כדאיתא בתענית (כה ע"א)], היינו משום שנשלח לעוה"ז לעבוד ה' מתוך הדחק, ואם יעשיר לא יעשה שליחותו. עכ"ל. והוא כדברי הרמח"ל ז"ל בס' הכללים (מהד' מהר"ח פרידלנדר ז"ל, עמ' רפג) ומהרא"א דסלר ז"ל בס' מכתב מאליהו (ח"ד עמ' צט) שיש מזל שלא משתנה כגון אם נולד לשם עמידה בנסיון העוני או העושר. וק"ל ע"ד מהר"מ פיינשטיין ז"ל, שכן ממ"נ אם נשלח לעבוד ה' מתוך הדחק, לא היה להם לתת לו את הרגל, ואם כבר נתנו לו, למה ניכו לו.
ולפי דברי הרב המחבר לעיל שטעם האיסור ליהנות ממעשה נסים הוא כי מנכין לו מזכיותיו, י"ל דשאני רב כהנא שצדיק גדול הוא [וכן יש ליישב הקושיא (להלן עמוד רכח) מרחב"ד, שעליו כתב דבריו מהר"מ פיינשטיין ז"ל הנ"ל. וע"ע להלן (עמוד רלז)].
גם יש להעיר ממה דאיתא במדרש תנחומא (פרשת ויצא סימן ח): ילמדנו רבינו, אם היתה אשתו מעוברת, אם היתה אשתו מעוברת, מהו שיתפלל יהי רצון שתלד אשתי זכר. כך שנו רבותינו [מתני' ברכות נד ע"א] היתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא, ר"ה בשם רבי יוסי אומר אע"פ ששנינו היתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא אינו כן אלא אפילו עד שעה שתשב על המשבר יתפלל שתלד זכר לפי שאין קשה לפני הקב"ה לעשות את הנקבות זכרים ואת הזכרים נקבות וכו'. ע"כ. והנה לרב הונא בשם רבי יוסי יתפלל שיעשה לו נס, ולא חייש שינכו לו מזכויותיו, ומוכח דלא ס"ל שמנכין לו. ואפשר שגם רב כהנא ס"ל הכי. אלא שהעירני הרב עובדיה הלוי זאיד נר"ו שאפשר לדחות ע"פ דברי המהרש"א (שם) שלא מיקרי נס אם בא ע"י תפילה. עכ"ד. נר"ו. ועוד אפשר לדחות דמכיון דברא מזכה אבא א"כ ישלים בזה הזכויות שניכו לו [ואפשר דה"ט דאמר ריב"ל (בב"ר פנ"ו סימן יא ובילקוט זכריה רמז תקע) דחנניא מישאל ועזריה לאחר שעלו מכבשן האש הלכו אצל יהושע בן יהוצדק ללמוד ממנו תורה. ע"כ. דכיון שנעשה להם נס ומנכים להם מזכיותיהם, לכן הלכו ללמוד תורה, כדי שיתוספו להם הזכיות]. וע"ע בשו"ת מנחת הח"ג ח"א (סימן ו).

בעמוד רז, בענין נס השמן דאשת עובדיה, ולכאורה אין נהנין ממעשה נסים - עי' בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רנז דף יא ע"ב).

בעמוד ריא, בדברי התוספתא שאשת עובדיה היתה פטורה מלעשר את השמן - ע"ע בס' חזון עובדיה על תרומות ומעשרות (דף מב ע"ב).

בעמוד ריז שורה א - צ"ל פרפרת נאה.

בעמ' רכא, מש"כ לחלק בין בשר נחירה לבשר בתשעת הימים - עי' בזה בס' חזון עובדיה על ארבע תעניות.

בעמ' רכט שורה ג מלמטה - צ"ל עיקר הקפידא.

בעמ' רמד שורה ז - צ"ל באר חפרוה.

בעמ' רמה, הקשה איך אמר ר"ע בג' דברים אוהב אני את המדיים, והרי יש בזה משום לא תחנם - ע"ע במה שיישב בזה מהר"י יוסף נר"ו (מח"ס ילקוט יוסף) בתשובתו שנדפסה בקובץ משנת יוסף (תשע"ו).

בעמ' רנט אות ה שורה ג - צ"ל הכהן רבינוביץ.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה