יום חמישי, 12 במאי 2016

שם הקונטרס: שיר השירים עם פירוש אהלי שם
מחבר: רבי מיכאל פרץ
דפוס: תשע"ו

בראש מכתב מהרמ"י לפקוביץ ז"ל שבתחילת הקונטרס - צ"ל לפקוביץ.

בדף נו ע"ב שורה ה - צ"ל ענינים עמוקים.

בדף נח ע"ב - הדברים על פסוק טז חזרו ונדפסו באהלי שם על פרק שירה (עמוד ו).

בדף סד ע״א ד״ה במדרש, שורה ג - צ״ל מעמד הר.

שם בדבר המדרש עה"פ לפתוח לדודי, דהיינו בתשובה, וביאר שהכוונה לרצון טוב וברוח אחת לקבל את התורה - אפשר לבאר בפשטות שקבלת התורה היתה ע"י תשובה, והוא בהקדם מש"כ מהר"מ טויב נר"ו בקובץ לקח טוב - קאלוב (גליון צט ד ע"א ע"א ד"ה והטעם) וז"ל: דהנה הניצוצות הקדושים נפלו בכל העולם, ובכל מקום שיש ניצוצות הקודש, הסטרא אחרא מתגברת ביותר להפריע שלא יתקנו אותה מצוה השייכת לניצוצות אלו להוציאם. ולכן כששאלו אומות העולם לפני קבלת התורה מה כתוב בה, השיב הקב"ה לבני עשו לא תרצח, לבני עמון ומואב לא תנאף, ולבני ישמעאל לא  תגנוב, כי במקום ארצות מגוריהם נמצאים הניצוצות השייכות למצוות אלו, והם לא יכלו להתגבר על הסטרא  אחרא ולכן אמרו שאינם רוצים, ולא שהקב"ה בא בטרוניא אליהם בכדי שלא יקבלו, רק למקומם היה צורך לתקן המצוות אלו. והנה האדם ששייכים לו ניצוצות קדושות שבמקום מסוים, שולח אותו הבורא עולם לשם לתקן הנצוצות הקדושים השייכים אליו, ומטעם זה הרבה פעמים כשרוצה האדם לעזוב מקומו מפני עבודה רוחנית קשה שיש לו במקומו, צריך להתבונן אולי זה פיתוי היצר שרוצה להפריעו מלתקן הניצוצות שבמקום ההוא השייכות לשורש נשמתו, ואדרבה עליו להתגבר שם נגד היצר הרע בכח התעסקות בלימוד התורה שהוא התבלין נגד כל נסיונות היצר הרע בכל מקום בעולם, ואשר בזה משפיע ג"כ להרים כל הסביבה שלו. ע"ש. וזוהי התשובה שבקבלת התורה, דהיינו הכנעת הסטרא אחרא בתיקון הניצוצות השייכים אליו, ולכן קשה לו מאוד במצוות השייכות אליו.
ודרך אגב אעיר בדברי מהר"ם טויב הנ"ל, שלכאורה אם קשה לו בעבודתו הרוחנית במקום אחד עדיף שיחפש מקום אחר לגור בו, וכמו שמצינו כיו"ב בדברי הרמב"ם (פ"ו מהלכות דעות ה"ב) שאם אדם דר במקום שאנשיו רעים יעזוב מקומו. וכיו"ב אמרו (בב"מ עה ע"ב) שמאן דביש ליה בהאי מתא ולא אזיל למתא אחריתי צועק ואינו נענה (ועיין בבאר היטב אבן העזר סימן כה אות ט), ואם כך אמרו לגבי גשמיות, כ"ש לגבי רוחניות. ויש לאדם לברוח מהנסיון כמ"ש בשלמא בעלמא (בק"ש שעל המיטה).

שם ע"ב ד"ה במדרש, סוף שורה ח - צ"ל נפשי.

בדף סה ע"א ד"ה השינוי, שורה ו - צ"ל הלקח איך.

שם שורה ז, 'אפשר ברגע אחד להפסיד כל כך' - ובזה יבואר הכתוב (ישעיה נד ז-ח) 'ברגע קטון עזבתיך וגו', בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך'. ועי' ברש"י ובמצודת דוד שם.
   ויש לבאר שמכיון שעלייתם הרוחנית היתה מהירה ביותר, במ״ט יום ממ״ט שערי טומאה למ״ט שערי קדושה, כמו כן גם נפילתם היתה מהירה ברגע אחד. ולכן כתבו שהעליה הרוחנית צריכה להיות צעד אחר צעד, ולא במהירות [ודלא כמ״ש הרב מדרגת האדם שברגע אחד יש לאדם לשנות את עצמו מן הקצה אל הקצה].

שם שורה ט - צ"ל ככלה המתקשטת.

שם רע״ב - והוא כמ״ש ז״ל (שבת קיט ע"ב), תניא רבי יוסי בר יהודה אומר, שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע וכו', מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו וכו'. וע"ע בשו"ת שלמת חיים (בהנד"מ סי' ז-ח).

בדף סז ע״ב ד״ה ובילקוט, שורה ד מלמטה - צ״ל והצילו נפשכם.

בדף סח ע״א ד״ה הם, שורה ז - צ״ל נאים וגיבורים.

שם, שורה ג מלמטה - צ״ל מועיל לחזק.

דף סט ע״א ד״ה במדרש, שורה ה - צ״ל צורך העמל.

שם ע״ב ד״ה ובגמ׳, שורה אחרונה - צ״ל לעסוק בהן].

דף ע ע״א ד״ה בילקוט, שורה ד - צ״ל שמורים את.

דף עא ע״ב בדיבור הא׳ - וי״ל שבא ללמד שכל דיבור בפני עצמו יש בו כ״כ בשמים למלאות את העולם כולו. ללמדך חשיבות כל מצוה ומצוה.

שם ד״ה וכן, שורה ג מלמטה - צ״ל יש ענין.

דף עב ע"ב ד"ה תמוהים - עי' במש"כ בזה בשלמא בעלמא (שיר השירים ה יד).

שם שורה א - צ"ל תמוהים הדברים.

דף עג ע"ב שורה ה - צ"ל שהכח תש.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה