יום שני, 10 בנובמבר 2014

שם הספר: אוצר הפרשה - ויקרא.
מחבר: רבי מיכאל פרץ.
דפוס: תשע"ב.

בדף ג' רע"א, ששמו של אדם יש לו השפעה מהותית עליו - עי' במה שהוסיף בזה להלן (עמ' ע-עא). ובספרו על אור החיים הקדוש (וישלח לה י) כ' שלפעמים האדם משפיע על שמו. ע"ש.

בעמ' טז בראשו - צ"ל ויקרא ב ג.

בעמ' יז בראשו - צ"ל ויקרא ג. וכן בעמודים הבאים.

בדף לב רע"ב, בקושיות על מהר״ש קלוגר - י״ל שאע״פ דלא הוי כן ממש מ״מ יהיה מי שירצה ללמוד, וא״כ עדיין יפסידו הכהנים כמה קרבנות. ותו י״ל שמכיון שגדול תלמוד תורה יותר מהקרבת קרבנות התמיד (כדאיתא במגילה ג ע"ב), א״כ יעדיפו האנשים ללמוד פר׳ הקרבנות מאשר להקריב ממש.
גם מה שהקשה שמ״מ חייבים להביא קרבן, י״ל דשאני נדרים ונדבות שהם רשות, ואף אם מביא עולה על מחשבת עבירה אינה חיוב.
ומה שהקשה שאף אם הכהנים לא ילמדו ענין זה לעם ישראל מ״מ שאר החכמים ילמדו אותם, י״ל שהכהנים היו מורי העם כמאה״כ (ברכה לג י) יורו משפטיך וגו׳. וכן נאמר (מלאכי ב ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. ואף ראיתי שכ' ביומני טאלנא (עמ' קא) בשם מהר"נ לובארט ז"ל שרוב התנאים והאמוראים היו משבט לוי. וע"ע בס' תולדות הכהנים הגדולים (עמוד ז).

בדף סא רע"ב - צ"ל וישא אהרן את ידו (ידיו קרי).

בדף סג ע"ב בסוף הדיבור הא' - ובדרך זו אפשר לבאר שמתו משום שלא נשאו אשה, שכן הנושא אשה ריחיים בצאורו, ומי שאין לו אחריות זו, נסיונו גדול.

בדף קא ע"א הביא שאלת המפרשים מה חידש הרוכל לרבי ינאי - הנה מעשה זה מופיע במדרש (ויק"ר פט"ז סימן ב), ושם הקשו מפרשי המדרש כנ"ל, עי' בפי' מהרז"ו ובעץ יוסף ובאמרי יושר ובליקוטים שבגליון המד"ר (הוצ' וגשל) ובס' אהלי שם על תהלים (פרק לד). ומש"כ בליקוטים (שם) לבאר דשאני הרוכל שאמרו בהתרגשות וכו', כן אמר גם מו"ר מהר"מ יוני נר"ו (ראש ישיבה גדולה כתר תורה במיקסיקו) בשם מהר"ר ראובן גרוזובסקי ז"ל (מח"ס חדושי רבי ראובן ועוד).
ובחי' הרד"ל ביאר וז"ל: אפשר משום שיש לפרש שגם מקרא דלהלן סור מרע ועשה טוב וגו' נמשך למי האיש החפץ חיים, וא"כ הוא כולל קיום כל התורה כולה, ובא הרוכל והודיע שעיקר מי האיש נמשך רק לנצור לשונו. ע"כ. והו"ד בענף יוסף. ע"ש.
ולכאורה צ"ע, שכן הרוכל אמר בפירוש גם "סור מרע ועשה טוב", ורק השמיט בקש שלום ורדפהו. ויש ליישב לדברי הרב חובות הלבבות (שער הכניעה פ"ז) שכ' שהמדבר לשה"ר מעביר את כל מצוותיו למי שדיבר עליו ולוקח ממנו את כל עוונותיו. וכ״כ בס׳ כצאת השמש בגבורתו (עמ׳ כד) בשם ס׳ אורחות צדיקים (שער ענוה) [וע"ע בס' קהלת משה למהרמ"ח טריוואקס ז"ל (ח"א דף ו ע"א אות ו) ולמהרי"ח סופר נר"ו (מח"ס כנסת יעקב ועוד) במאמרו בקו' אור ישראל (גליון מ עמ' ק והלאה) מש"כ בזה. ועי' במה שביאר בטעם הדבר מהרא"א דסלר ז"ל בס' מכתב מאליהו ח"ד (עמ' ריג-ריד). ועוד אפשר לבאר עפ"ד מהרח"ו ז"ל בס' שערי קדושה (ח"א ש"ב) שכ' שיש ארבעה יסודות לכל מדות טובות ורעות אשר באמצעותם, אשר באמצעותם יקוימו או יתבטלו התורה ותרי"ג מצוות, ובהיות מדות הרעות קבועות באדם נמנע הוא מלקיים התורה והמצוות וכו', והם יסוד האש שממנו נמשכת הגאוה וכו', ויסוד הרוח שממנו נמשך דבור הנקרא שיחה בטלה, וא' מתולדותיו לשה"ר, ויסוד המים שממנו תאות התענוגים ותולדתיו הקנאה והחמדה, ויסוד העפר שממנו מדת העצבות ותולדתה העצלות לקיים התורה והמצוות. עש"ב. והמדבר לשה"ר נכשל בד' היסודות, שכן העניו יחשוב מי אני שאדבר על חבירי, והרי אינוי מגיע לקרסוליו. ויסוד הרוח הרי כתב להדיא מהרח"ו שתולדתו לשה"ר. וגבי יסוד המים הנה המדבר לשה"ר, בד"כ הקנאה מדברת מתוך גרונו. ולענין יסוד העפר, הנה האדם שהוא שמח לא חושב על נגעי זולתו, וכמו כן האדם שהוא פעיל ולא עצל, לא יבזבז זמנו לריק בדיבורים על זולתו. ולכן הדובר לשה"ר שנכשל בד' יסודותיו שבהם תלויים כל תרי"ג מצוות, כל מצוותיו הינם לריק ולבהלה]. ולכן אמר הרוכל שדוקא אם נוצר לשונו יוכל לשמר מצוותיו וכדאי לו לסור מרע, דאל"ה אפי' אם יסור מרע ויעשה טוב כשיגיע לדין של מעלה ימצא עולם הפוך ויהיו מעשיו לריק ויגיעו לבהלה. ואמרתי דבר זה למו"ר מהר"מ יוני נר"ו (ראש ישיבה גדולה כתר תורה במיקסיקו) והנאהו.

שם בע"ב, כתב ליישב עפ"ד הרב חובת הלבבות שהמספר לשה"ר מקבל את עוונות האחר ונותן לו את מצוותיו, ושכן מבואר בס' מגיד ישרים - צ"ל מישרים (פר' ויקהל). וכ"כ תירוץ זה בקו' למען ידעו (דף כ ע"ב) בשם הרב חיד"א בס' ראש דוד.

בדף קמד סע"ב - צ"ל רבי מתיא בן חרש. וכן להלן.

בדף קסט סע"א, מעשה בגדול אחד שכתב ספר על זרעים והגיע לדיני חגב - המעשה אירע עם מהר"ח קניבסקי נר"ו. ספרו על זרעים נקרא 'דרך אמונה', אולם מעשה זה אירע כשכתב לפני כן את קונטרס קרני חגבים שבספרו שיח השדה, עי' בס' באר שבע על תולדות הרבנית קניבסקי ע"ה (עמוד מא). ושם מופיע מעשה זה בשינויים, וכן בספר שלישי באשמורת (עמוד כ).

בדף רא ע"א, בטעם הדבר שעץ החרוב נהפך לתמר לכבוד שבת - דברים אלו נדפסו לראשונה בס' אוצר המוסר (עמ' שמט), וצויינו בקובץ מרי"ח ניחוח (גליון עד דף טו ע"ב).

בדף ריג ע"א בשם הרב קהילות יעקב שפרנסה זה ענין של פיקוח נפש - וכן ראיתי כתוב על הרב חפץ חיים שלא רצה לדרוש בעיר גרודנא על חילול שבת כי היה שם בית חרושת השייך ליהודי והיה פתוח בשבת, ובו עבדו כשלוש מאות יהודים, וחשש לפיקוח נפש.

בדף ריד סע"ב שורה אחרונה - צ"ל גיבורי.

בדף רכז סע"א שורה אחרונה - צריך להיות נקודה במקום פסיק.

שם בע"ב סד"ה ההידרדרות, שורה אחרונה - צ"ל רגילים.

בדף רכח ע"א שורה א' - צ"ל מייעדת.

בדף רכט ע"ב אות א - ד"ז כבר נדפס בס' ברית ותורה (אופן מה) ובס' אורות החומש (עמ' קמה).

שם בסוף העמוד 'מקובל בספרים' - כ"כ בס' שופר בציון (עמ' שיג והלאה) בשם שער הכוונות ופרי עץ חיים ונגיד ומצוה בשם האר"י.

בדף רל ע"א ד"ה כוונת - אולם בקו' אמירה נעימה (סוכות תשע"ד דף א ע"א) כתב בשם הרש"ש שאפשר לבקש גם את שלושת הבקשות יחד.

שם בד"ה וכן שורה ב' - צ"ל עי' מסילת ישרים (פרק כו), ומה לו וכו'.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה