שם הספר: יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב.
מחבר: משה דוד גאון.
דפוס: ירושלם תרצ"ח.
בעמ' 5 בערך רבי אליהו יעקב אבולעפיה כתב שתשובה אחת משלו נדפסה בספר כבוד יעקב הנקרא גם 'אתם קשות' בדבר ר' יעקב עקריש שאיבד עצמו לדעת - יש להעיר ש'כבוד יעקב' ו'אתם קשות' שני ספרים הם, קודם נדפס ספר כבוד יעקב, ותוכנו תשובות נגד מה שפסקו חכמי והראן להוציא את ר' יעקב עקריש מקברו. ושוב הוציאו חכמי והראן ספר 'חזות קשה' להגן על פסקם. ואח"כ נדפס ספר 'אתם קשות' להשיב על מה שכתבו שם.
ולהלן (בעמ' 741 בערך ר' שלמה עקריש) כתב המחבר נכונה שספר 'כבוד יעקב' וספר 'אתם קשות' שני ספרים הם. אולם נראה מדבריו שם שלא ידע שתוכן שני הספרים קשור זב"ז.
תשובת רבי אליהו אבולעפיה נדפסה בספר אתם קשות.
בעמ' 12 בהערה כתב שרבי יצחק אבולעפיה מח"ס פני יצחק היה רגיל לחתום 'יצחק משה אבולעפיה', וכנראה נקרא כך - שמו היה יצחק, וכך היה חותם בתחילה (בחמשת החלקים הראשונים של ספרו פני יצחק), אלא ששם אביו משה, והמיר דתו בזמן עלילת דמשק (כמ"ש בס' אוצר גנזים עמ' קכב. וכ"כ המחבר להלן בסוף עמוד 13), ולאחר שחזר בתשובה, התחיל בנו להזכיר שמו בחתימתו (בחלק השישי). כן הסביר באתר שער בנימין. ועי' בס' חכמי המזרח (ערך רבי יצחק אבולעפיה) שאף הוא העיר משינוי החתימה שבתחילה לא הזכיר שם אביו.
והנה באוצר גנזים (שם) כתב שבתום עלילת דמשק חזר משה אבולעפיה ליהדותו, אולם לפי המבואר באתר שער בנימין הנ"ל הדבר אירע הרבה שנים לאחר מכן, לאחר הדפסת ספר פני יצחק ח"ה, שנדפס בשנת תרנ"ח, וכמ"ש המחבר כאן.
והוסיף אחי ידידי כמוהר"ר יואל נר"ו בענין זה שבקובץ התורני זכור לאברהם (תשנ"ב, עמ' רפז) יש הספד מרבי יצחק אבולעפיה על אביו, ושמה בתוך הדברים הם כותבים שהרב משה היה תלמיד חכם ואחר כך נתמנה לראש חכמי דמשק, ושהרב יעקב ענתיבי כתב שהוא יותר תלמיד חכם ממנו. ושבס' ארזי הלבנון יש על הרב משה ערך, וכן בערך בנו רבי יצחק כתוב עליו שבחים, עכ"ד נר"ו.
בעמ' 36 בערך רבי רפאל ישעיה אזולאי - בס' שנות דור ודור שי"ל בירושלם בשנת תשס"ד (עמוד עא) מופיעים המסמכים על התמנותו לרבה של אנקונה.
בעמ' 54 על רבי משה מאיר חי אליקים - ראה עוד במש"כ בגליון ספר טובת מראה (בתחילתו).
מחבר: משה דוד גאון.
דפוס: ירושלם תרצ"ח.
בעמ' 5 בערך רבי אליהו יעקב אבולעפיה כתב שתשובה אחת משלו נדפסה בספר כבוד יעקב הנקרא גם 'אתם קשות' בדבר ר' יעקב עקריש שאיבד עצמו לדעת - יש להעיר ש'כבוד יעקב' ו'אתם קשות' שני ספרים הם, קודם נדפס ספר כבוד יעקב, ותוכנו תשובות נגד מה שפסקו חכמי והראן להוציא את ר' יעקב עקריש מקברו. ושוב הוציאו חכמי והראן ספר 'חזות קשה' להגן על פסקם. ואח"כ נדפס ספר 'אתם קשות' להשיב על מה שכתבו שם.
ולהלן (בעמ' 741 בערך ר' שלמה עקריש) כתב המחבר נכונה שספר 'כבוד יעקב' וספר 'אתם קשות' שני ספרים הם. אולם נראה מדבריו שם שלא ידע שתוכן שני הספרים קשור זב"ז.
תשובת רבי אליהו אבולעפיה נדפסה בספר אתם קשות.
בעמ' 12 בהערה כתב שרבי יצחק אבולעפיה מח"ס פני יצחק היה רגיל לחתום 'יצחק משה אבולעפיה', וכנראה נקרא כך - שמו היה יצחק, וכך היה חותם בתחילה (בחמשת החלקים הראשונים של ספרו פני יצחק), אלא ששם אביו משה, והמיר דתו בזמן עלילת דמשק (כמ"ש בס' אוצר גנזים עמ' קכב. וכ"כ המחבר להלן בסוף עמוד 13), ולאחר שחזר בתשובה, התחיל בנו להזכיר שמו בחתימתו (בחלק השישי). כן הסביר באתר שער בנימין. ועי' בס' חכמי המזרח (ערך רבי יצחק אבולעפיה) שאף הוא העיר משינוי החתימה שבתחילה לא הזכיר שם אביו.
והנה באוצר גנזים (שם) כתב שבתום עלילת דמשק חזר משה אבולעפיה ליהדותו, אולם לפי המבואר באתר שער בנימין הנ"ל הדבר אירע הרבה שנים לאחר מכן, לאחר הדפסת ספר פני יצחק ח"ה, שנדפס בשנת תרנ"ח, וכמ"ש המחבר כאן.
והוסיף אחי ידידי כמוהר"ר יואל נר"ו בענין זה שבקובץ התורני זכור לאברהם (תשנ"ב, עמ' רפז) יש הספד מרבי יצחק אבולעפיה על אביו, ושמה בתוך הדברים הם כותבים שהרב משה היה תלמיד חכם ואחר כך נתמנה לראש חכמי דמשק, ושהרב יעקב ענתיבי כתב שהוא יותר תלמיד חכם ממנו. ושבס' ארזי הלבנון יש על הרב משה ערך, וכן בערך בנו רבי יצחק כתוב עליו שבחים, עכ"ד נר"ו.
בעמ' 36 בערך רבי רפאל ישעיה אזולאי - בס' שנות דור ודור שי"ל בירושלם בשנת תשס"ד (עמוד עא) מופיעים המסמכים על התמנותו לרבה של אנקונה.
בעמ' 54 על רבי משה מאיר חי אליקים - ראה עוד במש"כ בגליון ספר טובת מראה (בתחילתו).
בעמוד 78, על רבי חסדאי אלמושנינו - ראה עוד מש"כ בגליון ספר מלכי רבנן (דף מב ע"ג).
בעמ' 90 'עיה"ק חיפה' - עי' בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רנה דף יט ע"א).
בעמ' 258, כתב ערך על רבי אברהם שלום חי חמווי ממרשיליא - וכבר העיר בקו' פעמים (גליון קמא עמוד ז) שלהלן (בעמ' 723) כתב עוד ערך עליו וקראו רבי אברהם ב"ר רפאל חמווי מארם צובא. וע"ש שהאריך בתולדותיו. וראה עוד כאן.
בעמ' 268 בתולדות רבי ברוך טולידאנו - ע"ע עליו בויקיפדיה (בערכו).
שם, בענין אם הרמב"ם קבור בטבריא - ע"ע בס' המבוא לספרי הרמב"ם (עמ' 45) ובמש"כ בגליון שם.
בעמ' 270 בתולדות רבי יעקב משה טולידאנו - מענין לציין שבס' LOS JUDIOS DE TANGER EN LOS SIGLOS XIX Y XX לא מופיע שמו, למרות שהביאו את ענין מינוי הדיינים באותן שנים, עי' לדוגמא בעמ' 195 ו-198.
עוד מתולדותיו בויקיפדיה (בערכו).
בעמ' 293 בהערה, בענין פולמוס חצר הרב מראדעשקעוויץ - ע"ע בזה בס' שנות דור ודור שי"ל בירושלם בשנת תשס"ח (עמוד רכד).
בעמ' 298 כתב שספר בן ימין הוא עמ"ס ברכות - ט"ס הוא, וצ"ל מסכת מנחות. נדפס שוב בב' כרכים, החידושים עמ"ס מנחות בעי"ת קרית ספר בשנת תשנ"ז, והכרך השני הכולל את התשובות נדפס בקרית ספר בשנת תש"ס.
בעמ' 309 כתב בשם הקדמת מהר"ר יעקב כולי לספרו מעם לועז, שאביו מהר"ר מכיר נפטר בשנת התרפ"ח - צ"ל התפ"ח. וכ"ה בהקדמת ספר מעם לועז על בראשית דפוס אזמיר תרכ"ד (בדף ד סע"א).
בעמ' 334 כתב שהמדאן היא שושן - וכ"כ עוד להלן (עמ' 335 ועמ' 667). וכתב בקו' מרי"ח ניחוח (גליון שפז דף ו ע"ב) שכן המסורת בידי יהודי פרס. וכתבתי בקובץ שמחת התורה (גליון י - תש"ף עמוד יא הערה ב) ובהגש"פ בן דוד עבדך (עמ' תרכט הערה ד) כן גם בשם הרמ"ז מהר"א בן דוד ז"ל. אולם בס' משיעורי הראש"ל ח"א (דף שא ע"א) כתב שלא ברור שמסורת זו נכונה. וכ"כ בשו"ת אור לציון ח"ד (פרק נה אות ה) שבביקורו בפרס בשנת תשל"ז חקר את הנושא, וזאת העלה שאין הדבר ברור. ע"ש. וע"ע בס' סנסן ליאיר השלם (דף תסג ע"א) ובקובץ מרי"ח ניחוח (גליון שפח דף כז ע"ב). וראה עוד בס' ספרו של בדאי (עמוד מד) ובמה שהאריכו בזה בס' פסקי חכם דוד ששון רבן (עמוד ה). וש"ב הרב מרדכי שליח ציבור נר"ו כתב לי בשם הרמ"ז מהר"א בן דוד ז"ל שביאור הכתוב באסתר (ח:א-ב) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נָתַ֞ן הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ֙ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה אֶת־בֵּ֥ית הָמָ֖ן צֹרֵ֣ר היהודיים [הַיְּהוּדִ֑ים] וּמָרְדֳּכַ֗י בָּ֚א לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי־הִגִּ֥ידָה אֶסְתֵּ֖ר מַ֥ה הוּא־לָֽהּ׃ וַיָּ֨סַר הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־טַבַּעְתּ֗וֹ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱבִיר֙ מֵֽהָמָ֔ן וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְמָרְדֳּכָ֑י וַתָּ֧שֶׂם אֶסְתֵּ֛ר אֶֽת־מָרְדֳּכַ֖י עַל־בֵּ֥ית הָמָֽן׃ הוא שבית המן בפרסית המן־דאן, וזה המדאן. אחשורוש נתן לאסתר, והיא נתנה למרדכי. בגלל זה נקברו במרכז העיר של המדאן ולא מחוץ לעיר ששם בדרך כלל בית הקברות, כי כל העיר היה שטח שלהם. ע"כ.
בעמ' 90 'עיה"ק חיפה' - עי' בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רנה דף יט ע"א).
בעמ' 258, כתב ערך על רבי אברהם שלום חי חמווי ממרשיליא - וכבר העיר בקו' פעמים (גליון קמא עמוד ז) שלהלן (בעמ' 723) כתב עוד ערך עליו וקראו רבי אברהם ב"ר רפאל חמווי מארם צובא. וע"ש שהאריך בתולדותיו. וראה עוד כאן.
בעמ' 268 בתולדות רבי ברוך טולידאנו - ע"ע עליו בויקיפדיה (בערכו).
שם, בענין אם הרמב"ם קבור בטבריא - ע"ע בס' המבוא לספרי הרמב"ם (עמ' 45) ובמש"כ בגליון שם.
בעמ' 270 בתולדות רבי יעקב משה טולידאנו - מענין לציין שבס' LOS JUDIOS DE TANGER EN LOS SIGLOS XIX Y XX לא מופיע שמו, למרות שהביאו את ענין מינוי הדיינים באותן שנים, עי' לדוגמא בעמ' 195 ו-198.
עוד מתולדותיו בויקיפדיה (בערכו).
בעמ' 293 בהערה, בענין פולמוס חצר הרב מראדעשקעוויץ - ע"ע בזה בס' שנות דור ודור שי"ל בירושלם בשנת תשס"ח (עמוד רכד).
בעמ' 298 כתב שספר בן ימין הוא עמ"ס ברכות - ט"ס הוא, וצ"ל מסכת מנחות. נדפס שוב בב' כרכים, החידושים עמ"ס מנחות בעי"ת קרית ספר בשנת תשנ"ז, והכרך השני הכולל את התשובות נדפס בקרית ספר בשנת תש"ס.
בעמ' 309 כתב בשם הקדמת מהר"ר יעקב כולי לספרו מעם לועז, שאביו מהר"ר מכיר נפטר בשנת התרפ"ח - צ"ל התפ"ח. וכ"ה בהקדמת ספר מעם לועז על בראשית דפוס אזמיר תרכ"ד (בדף ד סע"א).
בעמ' 334 כתב שהמדאן היא שושן - וכ"כ עוד להלן (עמ' 335 ועמ' 667). וכתב בקו' מרי"ח ניחוח (גליון שפז דף ו ע"ב) שכן המסורת בידי יהודי פרס. וכתבתי בקובץ שמחת התורה (גליון י - תש"ף עמוד יא הערה ב) ובהגש"פ בן דוד עבדך (עמ' תרכט הערה ד) כן גם בשם הרמ"ז מהר"א בן דוד ז"ל. אולם בס' משיעורי הראש"ל ח"א (דף שא ע"א) כתב שלא ברור שמסורת זו נכונה. וכ"כ בשו"ת אור לציון ח"ד (פרק נה אות ה) שבביקורו בפרס בשנת תשל"ז חקר את הנושא, וזאת העלה שאין הדבר ברור. ע"ש. וע"ע בס' סנסן ליאיר השלם (דף תסג ע"א) ובקובץ מרי"ח ניחוח (גליון שפח דף כז ע"ב). וראה עוד בס' ספרו של בדאי (עמוד מד) ובמה שהאריכו בזה בס' פסקי חכם דוד ששון רבן (עמוד ה). וש"ב הרב מרדכי שליח ציבור נר"ו כתב לי בשם הרמ"ז מהר"א בן דוד ז"ל שביאור הכתוב באסתר (ח:א-ב) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נָתַ֞ן הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ֙ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה אֶת־בֵּ֥ית הָמָ֖ן צֹרֵ֣ר היהודיים [הַיְּהוּדִ֑ים] וּמָרְדֳּכַ֗י בָּ֚א לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי־הִגִּ֥ידָה אֶסְתֵּ֖ר מַ֥ה הוּא־לָֽהּ׃ וַיָּ֨סַר הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־טַבַּעְתּ֗וֹ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱבִיר֙ מֵֽהָמָ֔ן וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְמָרְדֳּכָ֑י וַתָּ֧שֶׂם אֶסְתֵּ֛ר אֶֽת־מָרְדֳּכַ֖י עַל־בֵּ֥ית הָמָֽן׃ הוא שבית המן בפרסית המן־דאן, וזה המדאן. אחשורוש נתן לאסתר, והיא נתנה למרדכי. בגלל זה נקברו במרכז העיר של המדאן ולא מחוץ לעיר ששם בדרך כלל בית הקברות, כי כל העיר היה שטח שלהם. ע"כ.
בעמ' 336 בערך רבי משה הלוי - דבריו סתראי נינהו, שמתחילה כתב שהיה חכם באשי בקושטא עד שנת תרע"ב, ושוב כתב שנפטר בשנת תר"ע. ובאנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו (חלק יא עמ' 3770) כתב שהרב חיים נחום מונה לחכם באשי ביום ב' שבט תרס"ט לאחר פטירת הרב משה הלוי.
בעמ' 447, ספר מלכי רבנן - ראה עוד בגליונות ספר זה.
בעמ' 486 הביא חכמי משפחת סקילי - ובס' איומה כנדגלות (קושטא של"ז, דף ז סע"ב) הזכיר את החכם המפואר כמה"ר שמואל הכהן סקיל מבני הרבנים. והו"ד בספר סנסן ליאיר השלם (עמ' קמד). וא"כ נראה ששם המשפחה במקורו הוא 'סקיל', ודלא כמ"ש המחבר בשם הרב מלכי רבנן (דף מו ע"ב) שהם מצאצאי צדוק הכהן, שכן 'סקילי' בגימ' צדוק.
בעמ' 488 כתב על רבי מנשה מטלוב סתהון שספרו מטה מנשה עדיין בכ"י - נדפס בירושלם תשס"ז. ועי' שם עוד מתולדותיו.
בעמוד 607 כתב שמהריק"ש נולד בשנת שפ"ח והיה אורחו של מהר"י קארו בצפת - יש לציין שמר"ן מהר"ר יוסף קארו נפטר בשנת של"ה (כמו שכתב המחבר לעיל בעמוד 601). ואמת הדבר שראה את מהר"י קארו, כמו שכתב הרב חיד"א בשם הגדולים (מע' הי' אות סה) בשם מהריק"ש בערך לחם (א"ח סימן קסז) שראה מהר"י קארו נוהג וכו'. ומש"כ המחבר שמהריק"ש נולד בשנת שפ"ח, מקורו מספר דברי ימי ישראל בתוגרמא (ח"ג עמ' רמד). אולם כבר העירו בספר תולדות חכמי ירושלם (חלק א עמ' 90) שמקוריו אינם מבוררים בזה. ע"ש. וראיתי בקובץ בית אהרן וישראל (גליון כה עמ' ז) שכ' שמהריק"ש נולד בשנת רפ"ה ונפטר בשנת ש"ע. ודבריו נראים יותר.
בעמ' 635 כתב על רבי אברהם רוויגו שהיה ד' שנים שד"ר בערי אירופא, וכתב בהערה שממה שכתבו עליו שעלה ברכוש גדול לירושלם נראה שהיו שני רבי אברהם רוויגו, שכן רבי משה חאגיז כתב עליו בספר שפת אמת שהיה שד"ר ארבע וחמשים שנים - ואולי צ"ל ארבעה וחמשה שנים. ושו"ר שהמחבר ראה ספר שפת אמת דפוס ירושלם תרמ"א, שם כתוב (בדף לז ע"ב) 'ארבעה וחמשים שנים', אולם בדפוס ראשון אמשטרדם תס"ז כתוב (בדף כב ע"א) 'ארבעה וחמש' שנים'.
בעמ' 670 על משפחת שלוש מאוראן - עי' בס' מגאלאבייה לכובע טמבל.
בעמ' 705 שורה ב' מלמטה, צ"ל המפורסמים.
בעמ' 718 בהערות לעמ' 215, צ"ל לערבית.
בעמ' 723 כתב על רבי אברהם חמווי - ע"ע לעיל (בעמ' 258) ובגליון שם.
בעמ' 740 בהערות לעמ' 514, צ"ל וצב"י (וצדקה ביעקב).
בעמ' 741 בערך ר' שלמה עקריש - עי' במה שכתבתי לעיל בהערות לעמ' 5.
בעמ' 744 בהערות לעמ' 574, צ"ל דין הוא הדר. וכ"ה בשער הספר המקורי.
בעמ' 744 בהערות לעמ' 577, כתב שהוא מסתפק אם חכם גדול כמהר"ש פרימו האמין בש"צ - וש"ז שזר כתב עליו קונטרס 'סופרו של משיח: לתולדותיו של שמואל פרימו, מזכירו של שבתי צבי'. ונדפס גם בתוך ספרו 'אורי דורות' (עמ' 48). ומצאו בכ"י הרב חיד"א שהתרעם עליו בראש קובץ אגרות כ"י שבו נראה שהמשיך להאמין בש"צ אף לאחר התאסלמותו, עי' בזה בקונטרס חמדת יוסף למהרי"ח מזרחי (דף לב ע"ב). וזה דלא כמ"ש באנציקלופדיה להנצחת הצדיקים שלאחר התאסלמות ש"צ הפסיק להאמין בו.
בעמ' 744 בסופו כתב על מה שהשמיט בספר קורא הדורות את קורות ש"צ - וע"ע בקונטרס חמדת יוסף למהרי"ח מזרחי נר"ו (דף לא ע"ב ד"ה גם).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה