ידי חיים

שם הספר: ידי חיים
מחבר: רבי יוסף חיים
דפוס: ירושלם תשנ"ח

ראה תולדות הרב המחבר בויקיפדיה (ערך יוסף חיים מבאגדאד). וכתבו שם שלמד במדרש בית זילכה, ראה תיעוד עכשווי של מדרש זה כאן.

בדברי המו"ל עמוד ב שורה ה - צ"ל ורועה נאמן.

בגוף הספר בעמוד א ד"ה ובזה, שמומר אינו יורש - ואף שהדין הוא שמומר יורש, וכמו שכתב בש"ע (ח"מ סימן רפג ס"ב), י"ל שלא רצה ללכת נגד המנהג שלא יירש (עי' בביאור מהרא"ח שם אות ד). וראה בשו"ת הלכה למשה למהרר"מ אלבאז (ח"מ סימן קיד) אי לכו"ע ירושת מומר היא מדאורייתא.

ויש להעיר שירושה זו היתה מאביהם (כלשון מדרש בראשית רבתי פרשת תולדות עמוד קד 'אנחנו שנים לאבינו') ועדיין חי הוא, אז איך חילקו את הירושה בחייו. ואפילו לאחר מות האב, נראה דהאי מילתא תליא בשעת מיתה ולא בשעת חלוקה שלאחריה (כן נראה מדברי רש"י בכתובות פד ע"ב, ובשו"ת הרשב"ץ ח"א סימן י, ובסמ"ע סימן רכז אות סח, ובס' פחד יצחק למהר"י לאמפרונטי ערך מומר עמוד פט, וברעק"א על הרמב"ם פ'ו מהלכות נחלות ה"י, ובס' ציון במשפט למהרר"מ אלבאז ערך חזקה אות כא, ובשו"ת ישיב משה למהר"ש טורצקי ח"מ סימן כב).

עמוד קמו שאלה יח, בענין שומר במה שלא אמרו חז"ל - עי' בס' עושה שלום - אהלי שם על הליכות עולם (שנה ראשונה מהדורה שניה פרשת ויקהל אות יב) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

בעמוד קנ, בענין חצי שיעור במצוות עשה - ע"ע להלן (עמ' קפח-קפט), ובקובץ שיעורים השלם (פסחים עמוד פג הערה שא), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.

עמוד קסו סימן סד ד"ה תשובה, שורה ג - צ"ל אשר גזל.

שם ד"ה מיהו, שורה א - צ"ל נראה דגם.

עמוד קסז סימן סה ד"ה ומה, שורה ב - צ"ל ואדרבה לא אריך למעבד.

עמוד קע ד"ה שאלה 'לימודי ה' דף צב בשם הרשב"א עודץשה שלום דף לג ע"ב...

בעמ' רה והלאה דן אם שייך כבישה בשרץ חי - ועיין בזה בשו"ת רב פעלים להרב המחבר (ח"ג חיו"ד סימן ד). וע"ע בזה בשו"ת עמודי אור (סימן נד) ובשו"ת מהרי"א אסאד (חיו"ד סימן קנד) ובשו"ת טוב טעם ודעת (מהדו"ק ח"א סימן קנה) ובשו"ת פרי יצחק (סימן כא) ובשו"ת ר"ע הילדסהיימר (ח"א חיו"ד סימן קנח) ובשדי חמד (מע' הב' כלל קיא ובפאת השדה כלל טו) ובדעת תורה למהרש"ם (י"ד סימן נב אות א) ובשו"ת אבני צדק (י"ד סימן לט) ובס' קהלות יעקב (חולין סימן ה) ובשו"ת באר דוד (סימן כא) ובס' הערות במסכת חולין למהרי"ש אלישיב ז"ל (חולין קג ע"ב ד"ה כל הבשר) ובאתר 'דין'. ועי' בגיטין (מה ע"א) בענין בנתיה דרב נחמן שהיו בוחשות בקדירה רותחת בידיהן, וחשב רב עיליש שהוא בגלל צדקותן, ולא חשש מפליטת בשר אדם חי. ושו"ר בקובץ כאיל תערוג (גליון קסד עמוד ד) שמהראי"ל שטיינמן ז"ל (מח"ס אילת השחר ועוד) אמר ראיה זו. ע"ש. וי"ל שאם לא נכוו, גם לא פלטו טעם. ועתה ראיתי בשו"ת יביע אומר (ח"י דף שנד ע"א), שאף הוא ז"ל הביא ראיה זו. עש"ב.
ובעיקר הענין אם בשר אדם אסור באכילה, כתב הרמב"ם (פ"ב מהלכות מאכלות אסורות ה"ג) שיש איסור עשה בין בשר אדם חי ובין בבשר אדם מת. וכן הסכים הרב מגיד משנה (שם). וגם דעת הרא"ה (כתובות ס ע"א) היא שאיסור אכילת בשר אדם היא מה"ת. ודעת מור"ם בהגה (י"ד סי' עט ס"א) שאיסורו מן התורה משום איסור עשה. וכתב הרב פמ"ג (מש"ז אות ג) שאין להקל ולצרף לס"ס את הסוברים שאיסורו מדרבנן [וראה בדרכי תשובה (אות טז) בשם הרב שערי דעה, ובס' כף החיים (אות יא)]. ובס' קובץ שיעורים השלם (כתובות ס ע"א ד"ה גמ' יכול) הביא ראיה לדעת הרמב"ם מדברי הש"ס שם [וראה בדברי הרב המגיה שם שציין לדברי הרב מגיד משנה הנ"ל. וראה עוד בזה בלחם משנה שם]. גם ראה להרמ"ז מהרי"ט ז"ל בס' ברית יעקב (כתובות ס ע"א) שלדבריו יש ראיה נוספת מדברי הש"ס שם לדעת הרמב"ם, שכן ביאר ש'כיונק שקץ', היינו שיונק מן האדם האסור באכילה, ואתי למיחלף בבהמה טמאה [אולם ראה במגיד משנה (שם) שביאר בטעם האיסור שהוא כי אינו בריא לתינוק שישתה חלב אם יותר מדאי]. ועי' בדרכי תשובה (אות טו) שהביא דברי הפוסקים בזה (ושם בסוף דבריו כתב גם בדין פליטת בשר אדם חי). אולם דעת הרמב"ן (כתובות ס ע"א ד"ה הכי גרסינן) והרשב"א (כתובות ס ע"א ד"ה הכי גרסינן) היא שהוא מותר מה"ת. וכן דעת הראב"ד בהשגותיו (שם) והרמ"ך בהגהותיו על הרמב"ם (שם). 

אולם בשו"ת שרידי אש (ח"ג סימן קכז) כתב שאף לשיטתם אין כן רצון התורה. וכיו"ב כתב בס' דור רביעי (בפתיחה) כתב שאף לדברי המתירים, הדבר אסור מחוקי הנימוס, וחמור מאיסור תורה. ועי' בשבת (קיג ע"ב) ובזבחים (קיג ע"ב) כאילו אוכל מבשר אבותיו. וראיתי למי שהביא בנ"ד את דברי הרב אור שמח (פ"ג מהלכות מלכים ה"י) שכתב לבאר דברי הרמב"ם שהמלך יכול להרוג את הרוצחים שאין לב"ד רשות להורגם לפי דיני התורה, שהוא מדיני התורה הנימוסית, והוא ענין מושכל [ולפי זה מיושבת קושיית הרב כלי חמדה (פרשת חיי שרה סימן ב) בשם הרב אבני נזר שהיכן מצינו שנאסר אכילת בשר אדם לבני נח. ואי נימא דהוא ענין מושכל, כבר כתב רבינו נסים גאון שבני נח חייבים במצוות המושכלות]. וע"ע בשו"ת יחוה דעת ח"ו (סימן ל ד"ה אמנם), ובס' סנסן ליאיר השלם (דף קיט ע"ב), ובקובץ ישורון (חלק לא עמד תתלג הערה לב) ובאתר דין. 

ובעיקר הענין אי סברא הוי מדאורייתא, עי' בפני יהושע (רפ"ו דברכות), ובשו"ת בית אפרים (חאה"ע ח"ב סו"ס נח), ובס' מלכי בקודש ח"ו (עמ' קסט והלאה), ובמש"כ מהר"מ גיפטר ז"ל (מח"ס נתיבות מרדכי ועוד) במאמרו בקובץ הדרום (גליון יד דף לו ע"א), ובקובץ מעשה המשפט (גליון פג דף ב ע"ג), ובס' שערי ישר עם משפט השער (ח"א דף נח רע"א).

ובעיקר דברי רבי נסים גאון שבני נח חייבים בכל המצוות המושכלות, ראה במש"כ בס"ד בחי' כ"י לנזיר (סא ע"א). ודברינו בזה נדפסו בחלקם בקובץ בית אהרן וישראל (גליון פב עמוד קיד) ובקובץ מרי"ח ניחוח (גליון עד דף טו ע"ב).
ובעיקר דין פליטה מאדם חי, יש להביא ראיה ממה שהותר חלב אשה כדאיתא בכתובות (ס ע"א), וכן הוא בש"ע (י"ד סימן פא ס"ז), ולא אסרוהו חכמים משום כבוש שהוא כמבושל מדבריהם (ועי' בפמ"ג י"ד סימן פז מ"ז אות א בשם הרב ים של שלמה). ומוכח שאין פליטה באדם חי. ואפשר לדחות לשיטת הט"ז שחכמים לא אסרו מה שמפורש בתורה בהדיא להקל, ובכתובות (ס ע"א) יליף לה מקרא דאין חלב מהלכי שתים טמא. ועי' בהגהות והערות על הטור הוצאת מכון ירושלם (י"ד סימן פא אות ז) מהי קרא ילפינן לה.
ודברי הט"ז הנ"ל הם בי"ד (סימן קיז אות א). וכ"כ הפמ"ג בספר גינת וורדים (כלל ע ד"ה עוד). ועי' במה שהאריך בזה בספר טהרת הבית ח"ב (עמוד יט). וע"ע בזה בס' שער בת רבים על ההפטרות (הפטרת אמור ביד השער) ובשו"ת חדות יעקב (חאו"ח סימן כ) ובס' אהל דוד על נ"ך (ישעיה ס ז) ובאוצר הפוסקים (סימן כב סק"ד אות א ד"ה ולענין ובהערה שם) ובס' מתורתן של ראשונים (קדושין ח ע"ב) ובקובץ זכור לאברהם (תשנ"ז-תשנ"ח עמ' רצט בהערה) ולאאמו"ר נר"ו בס' אוצר הפרשה (תצא כג ד) ובס' אילת השחר (קדושין ח ע"ב) ובשו"ת מנחת פרי (ח"א סימן כו אות יג) ובקו' בית הלל (גליון כד דף קסז ע"ב). וכתבתי עוד בזה, ונדפסו הדברים ללא שם אומרם בס' רועה בשושנים על הל' רבית (סימן קס סעיף יא אות ב).
ובענין אי אמרינן טעם כעיקר באיסור עשה, עי' בשו"ת נודע ביהודה (מה"ת חאו"ח סימן סו) ובשו"ת באר יצחק (סימן יג) ובשו"ת אבני נזר (חאו"ח סימן שנט) ובכף החיים י"ד (סימן קיח סוף אות יב) ובס' איסור והיתר למהר"י יוסף נר"ו (עמ' קצט) ובאתר 'דין'.

לשמיעת הערה זו, ראה כאן. וראה עוד בזה בפורום לתורה.

בעמוד רכט - תשובות אלו של מהר"ר יעקב חיים נדפסו כבר בס' הוד יוסף למר אביו (עמוד קב והלאה). וראה עוד שם בהערות המו"ל.

בעמוד רלב אות ד, בענין תפילין במנחה - עי' בשבחי הבעש"ט (מהדורת תשמ"ב עמוד קצב ועמוד קצט ועמוד רא) שיש רבנים שהניחו תפילין במנחה. וע"ע בס' מראית העין (בליקוטים שבסוה"ס סימן כ אות ב), ובקובץ מרי"ח ניחוח (גליון תקצד דף לו ע"ב).

בעמוד רנ לפני שאלה סג - צ"ל חושן משפט.