יום שלישי, 30 במאי 2017

שם הספר: אדני פז
מחבר: רבי דניאל אזולאי
דפוס: שדרות תשע"ז

הערות אלו נכתבו על המהדורה הראשונה. ושוב בסוף שנת תשע"ז י"ל מהדורה חדשה עם תיקונים ע"פ מש"כ פה.

בהסכמת מהר"ד פנדל נר"ו, בענין כתיבה כדיבור בספירת העומר - עי' בס' נטעי גבריאל על הלכות פסח (ח"ג עמוד קמב) ובספר חזון עובדיה על יום טוב (עמוד רמג).

בעמוד יא, בענין עמידה בעשרת הדברות - וכתב עוד בזה להלן עמוד קפד. והנה הביא הרב המחבר מתשובת הרמב"ם שלא לעמוד, ושע"ז הסתמך מהר"ע יוסף ז"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"א סימן כט וח"ו סימן ח) ובס' חזון עובדיה על יום טוב (עמוד שיד) לבטל המנהג לעמוד (וכן פסקו בניו בס' ילקוט יוסף א"ח ח"ב סימן קמה אות יב ובס' הלכה ברורה סימן א אות יד). ותנא דמסייע ליה הרב אדני פז הקדמון (סימן א סעיף ב) שכתב שבליל שבועות והושענא רבה שעושים במנין, אסור לעמוד כשמגיעים לעשרת הדברות. ע"כ.
   אולם עי' בכיו"ב בס' חזון עובדיה על יום טוב (דף קמד סע"ב) בענין רווק הבא ללמוד מחו"ל לא"י, שמנהג ירושלם הוא שלא יעשה י"ט שני של גלויות, וזה דלא כתשובת הגאונים, ואפ"ה פסק הלכה כהמנהג דלא כהגאונים, למרות שיש אומרים שהמנהג היה להיפך כמובא שם. ומנהג זה של עמידה בעשרת הדברות עדיף, שכן נהגו בכל העולם וכמ"ש בשו"ת ציץ אליעזר (שם). ומה שכתב שם דשאני י"ט שני של גלויות דאתי מנהג ומבטל מנהג, אין הדבר מובן שכן תקנת חכמים היא וחיוב גמור הוא כמ"ש גם הוא ז"ל בס' חזון עובדיה הנ"ל (עמוד קה), וע"ע בדברי הרמב"ם (ספ"ו מהל' ת"ת), ובס' אמונה ותורה על הרמב"ם (שם) בשם הרב דבריסק. וגם שם י"ל שאילו ראו חכמי ירושלם דברי הגאונים היו מבטלים דבריהם. ויתירה מזו משמע בדברי הרמב"ם שחכם א' בזמנו ס"ל לעמוד, ואולי היה עוד חכמים בזמן רבותינו הראשונים שסברו כן, והמנהג כמותם. וגם משמע בדברי הרמב"ם שיש מקומות שנהגו לעמוד בזמנו, וא"כ מנהג זה קדום הוא, משא"כ המנהג של הרווקים הבאים לא"י.
ובעיקר הענין אם יש לסמוך על תשובת הרמב"ם שלא הובאה בפוסקים - עי' בחזון עובדיה על יום טוב (שם) ובמש"כ מהר"י יוסף נר"ו במאמרו בקו' כנס הדיינים - התשע"ד (דף כג ע"א) ובמש"כ בס"ד בתשובה כ"י.
וע"ע בס' דרך אר"ץ (עמוד פו), ובמש"כ בגליון שם.

בדף יד ע"א, בדיבור הא' שורה ג מלמטה - צ"ל ילקוט הגרשוני.

בדף כג ע"ב שורה ה מלמטה - צ"ל בצל החכמה.

בדף ל ע"ב שורה ג מלמטה - צ"ל וכן ראיתי.

בדף נה ע"א ד"ה עוד, שורה ב מלמטה - צ"ל וח"ח.

בדף צד ע"ב ד"ה שם, שורה ב - צ"ל הרבה רוטב.

שם, בענין תבשיל שרובו יבש - ע"ע בס' תהלתו בפי (בהנד"מ עמוד עט והלאה ועמוד קעו ובהסכמות מהר"ש משאש ז"ל ומהר"י חזן ז"ל).

בעמוד צט, בענין אכילת דגים בחלב - ע"ע בס' אוצר יורה דעה (עמוד שכ), וביתר אריכות בספר אוצר פסקי רפואה (עמוד יג).

בדף קד ע"א, בענין דגים בחמאה - עי' בדברי רבינו המרדכי שהובאו בב"י (סימן פז בהנד"מ אות ט) ובס' הליכות עולם ח"ז (דף טו ע"ב).

בעמוד קכט, בענין השבועה בכתובה - עי' בקובץ משנת יוסף (גליון יז סימן קב).

בעמוד קלה, בענין ברכת חתנים אי דוקא בבית חתנים - עי' בס' אוצר ברכת חתנים (סימן ו), ובתשובת מהרי"מ הלל נר"ו בקובץ מקבציאל (גליון כד דף קטו ע"ב והלאה), ובהערות מהר"י יוסף נר"ו בראש ספר אוצר פסקי הסידור (לעמוד רה).

בדף קנב ע"ב כתב שהמנהג הוא שהחתן חותם על הכתובה - ומנהג מערב הפנימי אינו כן, עי' במה שהאריך בזה בס' תורי זהב (עמוד קכא והלאה). ושוב הודה ע"ז הרב המחבר נר"ו, ואמר שהוא יתקן הדבר במהדורה השלישית ויכתוב שברוב המקומות במערב הפנימי נהגו שהחתן אינו חותם. וזאת כי מר זקינו נר"ו הראה לו כתובות מהמערב הפנימי עם חתימת החתן.

בדף קסג ע"ב, בענין המנהג שלא לחלק שבע ברכות לכמה אנשים - כן נראה גם מנהג פאדובה, שכן כתבו תלמידי הרמח"ל במכתבם הנדפס בס' רמח"ל ובני דורו (עמוד שצט ד"ה אלופינו) שכבוד גדול עשו למעלת הרופא שנתנו לו לברך ברכת נשואין. ומדלא פירשו איזו ברכה, ומדכתבו 'ברכת' בלשון יחיד, נראה שבירך את כולם, וחשיבי כא' שכן הינן ברכה הסמוכה לחבירתה. ועי' בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רכח דף כב ע"א) ובס' אוצר ברכת חתנים (סימן ט).

שם, בענין אם אומרים ז' ברכות על כוס א' או ב' כוסות - עיין בספר אוצר ברכת חתנים (סימן לג).

בדף קסו ע"ב שורה ח - צ"ל (אהע"ז.

בעמוד קע, בענין הוספת תיבת 'ומצליח' - ע"ע בס' אוצר ברכת חתנים (סימן לא) [והדברים נדפסו לראשונה בספר אוצר פסקי הסדור (עמוד רי)]. ומה שלכאורה יש בזה משום הפסק, יש ליישב שכל נוסח קבוע אין בו משום הפסק, וכמו שהאריך בקו' הפסקים, הנדפס גם בס' אהלי שם א"ח ח"ה. ועי' במה שהעיר על דבריו בשו"ת מטה לוי למהר"י לוי הנד"מ. וי"ל ע"ד. וע"ע בקובץ מרי"ח ניחוח (גליון רכח דף כא ע"ב).

שם ע"ב שורה ז - צ"ל המנהג.

שם בסוף העמוד, בענין אמירת מזל טוב לאחר שבירת הכוס - ע"ע בס' אוצר פסקי הסידור (עמוד רג ובהערות מהר"י יוסף נר"ו שבראש הספר), ובס' בית חתנים (פ"ד סי"ד), ובקו' מרי"ח נחוח (גליון רכב דף כב ע"א).

בעמוד קפב, בענין ב"ה וב"ש בברכות שיוצאים בהם י"ח - עי' במה שהאריך בזה בקו' הפסקים, הנדפס גם בס' אהלי שם א"ח ח"ה. ועי' במה שהעיר על דבריו בשו"ת מטה לוי למהר"י לוי הנד"מ. וי"ל ע"ד.

בעמוד קפה, בענין הנישוק בבית הכנסת - מבין ריסי עיניו של הרב המחבר ניכר שראה מש"כ בזה בס' שלמא בעלמא (סימן פח). ע"ש. וע"ע בקובץ דברי חפץ (גליון ג סוף עמוד קפג), ובס' חזון עובדיה (ארבע תעניות עמ' תמז), ובס' ילקוט יוסף (הלכות שבת כרך א ח״ב מהדורת תשע״א דף תרפג ע״א סוף הדיבור הא׳), ובספרו על פורים (דף קסח ע"ב ד"ה ושם), ובספרו שלחן המערכת (מע' הב' אות ע), וע"ע באתר יו-טיוב. ובקובץ יתד המאיר (גליון קסט ס"ס קלג) הובאה תשובת מהרי"פ פיינהנדלר ז"ל (מח"ס אבני ישפה) שכתב לחלק בין בניו לשאר אנשים שאהבתו להם פחותה מאהבת בניו.
ומה שהביא מדברי הכתוב (שמות ד כז) ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו, העיר בזה מהר"ר שאול כרידי נר"ו מדברי רבינו עובדיה ספורנו (שם ד"ה וישק לו) וז"ל: כמנשק דבר קדוש, כענין וישקהו ויאמר הלא כי משחך ה' על נחלתו לנגיד. ע"כ. ועי' במש"כ בס' צדיק המזוזות (עמוד עח) שהיה מנשק את ידי הילדים לאחר לימודם. ע"ש. ועי' במדריך למסדר קידושין (עמ' לו הערה כב) בשם אאמו"ר נר"ו להדיא שגם בחופה שרי שהנישוק הוא בגלל קיום מצוה, וכ' הרב המחבר נר"ו להעיר שבד"כ בחופה מנשקים משום אהבה בלבד.
ובעיקר דברי הרב אור לציון ז"ל בענין נישוק דרך כבוד, העירני מהר"ר שאול כרידי נר"ו מדברי הרמב"ן עה"ת (שמות ד כז) שאהרן נשק למשה, כי משה הענו נהג כבוד באחיו הגדול, ולכן לא אמר וישקו איש לאחיו. הרי שהמכבד את חבירו אינו מנשקו. עכ"ד נר"ו. אלא שמצינו כמה דברים שנשתנה הדרך איך לכבד בני אדם בזמנינו, וכיו"ב מצינו בב״י י״ד (סימן רמ) בשם אורחות חיים שאסור לישב בצדו של אביו בלא אמצעיים. ובס׳ מורא הורים וכבודם (פ״ב הערה כ) הביא דברי האחרונים בזה, וכ׳ שאמר לו הרב אור לציון ז"ל שמר״ן לא הביא דין זה משום שהיום נהגו לשבת. ואף מצינו בס' מורא הורים וכבודם (פ״ג סעיף סב והלאה) בשם הרב מטה אפרים (סימן תריט ועוד אחרונים) שמצוה לנשק ידי ההורים בשבת. ע"ש. והוא איפכא מדברי הרמב"ן שאין הקטן מנשק את הגדול. הרי שהסכימו האחרונים שהשתנה המנהג בזה, ובכל דור אזלינן לפי הנהוג.

בדף קפו ע"ב, בדבר הטעמים של הפטרת חזון - עי' במה שהאריך לקיים המנהג מהר"ר יוסף בושערא, תלמידו של מהר"י עייאש (מח"ס בית יהודה ועוד). והו"ד בספר נחלת אבות – אסופת גנזים מבית משפחת ששון (עמוד ד). ועי' כאן.

בעמוד קפח, בענין אמירת פיוטים בפסוקי דזמרה - עי' במה שהאריך בזה בקו' הפסקים, הנדפס גם בס' אהלי שם א"ח ח"ה. ועי' במה שהעיר על דבריו בשו"ת מטה לוי למהר"י לוי הנד"מ. וי"ל ע"ד.

בדף קצ ע"ב ד"ה שו"ר, שורה ח - צ"ל דוד קורינאלדי.

בדף קצב ע"ב ד"ה ומבואר, שורה יא - צ"ל חכמת אדם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה