יום חמישי, 25 במאי 2017

שם הספר: הכשרת המטבח וכליו
מחבר: רבי מנחם שימל
דפוס: ירושלם תשע"ז

בהסכמת מהרי"מ שטרן, ד"ה ודברי, שורה ד - צ"ל ההלכה עי"ש.

בהקדמה עמוד ו ד"ה על, שורה א - צ"ל ידידי היקר.

בגוף הספר בעמוד כג הערה ד שורה ד - צ"ל בענייני מקואות.

בעמוד כה בהערה שורה א - צ"ל כן מבואר.

בעמוד כט בענין גר שנתגייר אם כליו צריכין טבילה - ע"ע בשו"ת יביע אומר (ח"ז י"ד סימן ח) שדעתו להקל בזה.

שם הערה טז סד"ה בחי' - צ"ל וח"ו סימן יב. וע"ע בח"ז (י"ד ס"ס ח), ובשו"ת משנה הלכות (מה"ת י"ד סימן כו וסימן ל).

בעמוד ל ד"ה נשאלתי, שורה ב 'ונראה שחייב לטובלן בברכה' - אולם לפי המבואר בעמוד הקודם, ראוי לטבול עמהם כלי אחר החייב בטבילה לכו"ע ולברך עליו.

בעמוד לב סעיף יב - צ"ע, שכן יותר מחמישית מתושבי המדינה הם נכרים, והם שותפים, ודינם התבאר לעיל בעמוד כו.

בעמוד לג בהערה סד"ה בשו"ת - לכאורה שאני דמאי שהקילו בו בכמה אופנים, משא"כ הכא שחיובו מדרבנן מדין דשיל"מ.

בעמוד לד הערה כד - ע"ע בזה להלן בעמוד קלט.

שם שורה ו - צ"ל פרי תואר.

בעמוד לה הערה כח שורה ד מלמטה - צ"ל ושו"ע דמשכנתא.

שם הערה כט שורה ב מלמטה - צ"ל שבט הלוי.

בעמוד לז הערה לב - עי' בהערה הקודמת.

בעמוד מד הערה מח - ועי' להלן בעמוד מו הערה נב.

בעמוד מו הערה נב - ועי' לעיל בעמוד מד הערה מח.

בעמוד נא בהערה ד"ה הפר"ח, שורה ב - צ"ל הערוך השולחן.

בעמוד נב סעיף ו שורה א - צ"ל הוא דבר שאין.

בעמוד נד, בענין כלים שאינם טבולים במסעדות - ע"ע בשו"ת יביע אומר (ח"ז י"ד סימן ט אות ג).

בעמוד סה סעיף יח 'ואם אין אפשרות להשתמש בכף בלא הידית, יש להטבילה בלא ברכה' - לפי"ז היה צריך לחלק גם לעיל בתחילת סעיף יז שחייב בטבילה בברכה רק אם אפשר להשתמש בחלקי המתכת או הזכוכית ללא שאר החלקים.

בעמוד סו הערה כב שורה ב - צ"ל לפוטרן מטבילה.

בעמוד סח בהערות סד"ה ועוד - צ"ל בהערה לעיל.

בעמוד צב בהערות שורה ב - צ"ל במגע עמהן.

שם שורה ה - צ"ל דאזלינן בתר.

בעמוד קכב בהערה, שורה ג - צ"ל זכר שמחה. וע"ע בזה בשו"ת יביע אומר (ח"ז י"ד ס"ס ט).

בדף קלט ע"ב - ע"ע לעיל בעמוד לד.

בעמוד קצא הערה ח שורה א - צ"ל שורף ומכלה.

בעמוד קצג הערה יב - ע"ע להלן בעמוד ר' ס"ג.

בעמוד ר' ס"ג - ע"ע לעיל בעמוד קצג הערה יב.

בעמוד רא הערה יא - הא מילתא דמיא למה שנסתפק גיסי ידידי מהר"ר עמרם שוקרון נר"ו בענין מי שהשתכר בפורים ע"י שתית שאר משקים המשכרים, ולא השתכר עד ששתה מעט יין, האם מהני לדעת האומרים (עי' בשו"ת התעוררות תשובה ח"ה סימן תצא, ובפסקי תשובות הלכות פורים עמוד תקפ, ובילקוט יוסף על פורים עמוד תתלט, ובקונטרס כי בא מועד על פורים מהדורת תשע"א עמוד צד ס"ק כד-כה) שבעינן שישתכר ע"י יין. וכתב לי ששוב מצא בס' תורת המועדים למהר"א עובד נר"ו (פ"ו סוף הערה כ עמוד תה) שנסתפק בזה. והשבתי בדרך צחות למי ששאלני בזה דדלמא תלוי נידון זה במחלוקת ר״י בן בתירה ורבנן בב״ק (י ע״ב) לענין הכוהו עשרה בני אדם, דלדעת ריב״ב האחרון שקירב מיתתו חייב ולרבנן גם בכה״ג פטור (וכ״פ הרמב״ם בפ״ד מהל׳ רוצח ה״ו כרבנן), וה״נ היין קירב שכרותו באחרונה. אמנם לקושטא דמילתא יש לדחות דהתם גזה״כ היא דבעינן כל נפש ולא כל דהו נפש, אבל זכר לדבר מיהא איכא (ועיין בספר ברכת שמואל ח״א מס׳ ב״ק סי׳ י״א אות ב׳ מש״כ בשם הגרי״ז זצ״ל, וצ״ע אם יש לדמותו לכאן). עכ"ל. וע"ע בס' ילקוט יוסף על פורים (דף תרעא סע"א). [ובעיקר הדין אי בעינן יין דוקא, עי' בגליוני הש"ס (מגילה ז ע"ב), ובקובץ תורה והוראה (תצוה תשע"ג דף ג סע"ב), ובקובץ שמחת התורה (גליון ז עמוד רעט)].

בעמוד רב ס"ט שורה ב - צ"ל מזמן שנשתמשו.

בעמוד רה בהערה הא' שורה ג - צ"ל דופניו מבחוץ.

בעמוד רלב, בהכשרת מסחטת פירות - נשאל אאמו"ר נר"ו בדבר מסחטת לימון של מטבח מלון נכרים, מהו הכשרו. ואמר שאם יסחטו בו ג' לימונים, אפשר להשתמש במיץ הרביעי, וזה בצירוף הסברא דקפדי אמנקיותא, ולא ירצו שיהיה טעם שומן במסחטה (למרות שיכול להיות שחתכו את הלימונים שסחטו במטבחם בסכין שיש בו ממשות שומן). עכ"ד נר"ו.

בעמוד רנ סעיף מה וסעיף מו - לכאורה גם בזה לכתחילה ראוי להגעילו ברותחין כדלהלן (סעיף מז).

בעמוד רסו ד"ה במקום, שורה ג - צ"ל את המסננת.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה