יום שני, 19 בינואר 2015

שם הספר: זכרון אפרים - רבבות אפרים.
מחבר: רבי אפרים גרינבלט.
עורך: רבי מרדכי אלמקייס.
דפוס: תשע"ה.

בעמ' א - מקור המאמר האי'ר אחי ידידי כמוהר"ר יואל נר"ו במכתבו הנדפס בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רנה דף כא ע"א).

בעמ' ג - עי' במש"כ בזה אחי ידידי כמוהר"ר יואל נר"ו במכתבו הנדפס בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רנה דף כא ע"א).

בעמ' ה ד"ה באבודרהם 'אלא על מצוה שנעשית בבת אחת בלא הפסק' - ע"ע בשו"ת חזון עובדיה ח"א (סימן יט ד"ה וחזי, בהנד"מ עמוד רפז).

שם ד"ה ועוד - צ"ל בלא דברי חז"ל.

בעמ' ז - עי' במש"כ בזה אחי ידידי כמוהר"ר יואל נר"ו במכתבו הנדפס בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רנה דף כא ע"א).

בעמ' י - עי' במש"כ בזה אחי ידידי כמוהר"ר יואל נר"ו במכתבו הנדפס בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רנה דף כא ע"א).

בעמ' יג - עי' במש"כ בזה אחי ידידי כמוהר"ר יואל נר"ו במכתבו הנדפס בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רנה דף כא ע"א).

בעמ' טז - עי' במש"כ בזה אחי ידידי כמוהר"ר יואל נר"ו במכתבו הנדפס בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רנה דף כא ע"א).

בעמ' לב כ' בענין טף בהקהל שגם יונקי שדים בכלל זה - עי' בס' שבת בשבתו ח"ב (פר' וילך) שכתב, שכן משמע מדברי הרמב"ן בפי' עה"ת (וילך לא יב), שאף יונקי שדים יש להביא. ומדברי המהר"ל מפראג בס' גור אריה שם מוכח, דס"ל דבעינן שיגיעו לחינוך כדי לחייבם. ע"ש. וכדברי המהרש"א כ"כ גם באור החיים ובכלי יקר ובהכתב והקבלה (הו"ד בשערי אהרן) שם. ועי' בבית הבחירה להמאירי (חגיגה ג ע"א) ובאמת ליעקב קמנצקי (מהדו"ב ר"פ נצבים) ובס' מאור ישראל עמ"ס חגיגה (שם) ובשו"ת תשובות והנהגות ח"ד (עמ' תמו) ולהרב לקוטי שיחות ז"ל ברשימותיו (ח"ז עמ' קעו ד"ה וכיון) ובשו"ת בנין אב (ח"ב סימן לד) ולמהרי"ח סופר נר"ו בקונטרסו יגדיל תורה (ח"א סימן ע).

בעמ' קיא כ' בענין יהושע אי יש לו דין מלך - עי' בשו"ת כוכבי יצחק (ח"ג בקו' כבוד מלכים שבראש הספר אות כא-כב) ובס' עיטורי חיים (עמ' שצא) שהביאו מדברי האחרונים שדנו אי יהושע יש לו דין מלך. ע"ש. וע"ע בזה למהר"ח פאלאג'י ז"ל בס' בית אבות (דף ו ע"ב ד"ה א"ה ודף ז ע"ב ד"ה ועוד) ולמר בריה מהר"א ז"ל בס' וימהר אברהם (מע' הי' אות נח) ובס' בן יהוידע (מגילה יד ע"ב ד"ה דאגיירא) ובס' כרמי שומרון (עמ' ס ועמ' סב-ע ועמ' עב ועמ' עה ועמ' עז).

בעמ' קכא אות ז - עי' במש"כ בזה אחי ידידי כמוהר"ר יואל נר"ו במכתבו הנדפס בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רנה דף כא ע"א).

בעמ' קכב בהערת הרב המו"ל בענין טלטול כיסוי האזנים בשבת - אינו כן, כמבואר למעיין בשו"ת בית ישראל שם.

בעמ' קכג - עי' במש"כ בזה אחי ידידי כמוהר"ר יואל נר"ו במכתבו הנדפס בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רנה דף כא ע"א).

שם (באות א) בענין אם מותר להפסיק בעניית אמן באמצע ברכת אשר יצר - יש לציין למש"כ בזה בספרו שו"ת רבבות אפרים (ח"א סימן נ אות ה). וע"ע בשו"ת מכתב לחזקיהו (סימן ו) ובשו"ת יביע אומר (ח"ט חא"ח סימן ט) ולמר בריה נר"ו בס' הלכה ברורה (סימן ז אות יג).

שם (באות ג) הביא דברי הרב פרי מגדים (א"ח סימן ח א"א אות ח) שלא יוציא חבירו י"ח בברכת שהחיינו על הטלית, והסתפק אם ה"ה בפרי - עי' בזה בפמ"ג (סימן רכה א"א אות א). וכבר כתב בזה בשו"ת רבבות אפרים ח"ד (סימן יט אות יב, וסוף סימן סז) וח"ה (סימן נ) וח"ח (סימן קכד אות ב). וע"ע בח"ו (ר"ס ט). וע"ע בשו"ת מנחת שלמה ח"ב (סימן ד אות לג סק"א) ובס' בירור הלכה (תניינא סימן ח משנ"ב אות יד) ובשו"ת מנחת פרי ח"א (סימן פו ד"ה ויש) ובס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן ח בירור הלכה אות י).

שם (באות ז) במי שנתחייב לברך הגומל על חולי ונסיעה, שלא יברך ב"פ - כ"כ הרב משנה ברורה (סימן ריט אות ג). וע"ע בילקוט יוסף (אות לב).

שם (אות ח) כ' להקשות מאין המקור למשמש בתפיליו כשאומר פותח את ידך - כ"כ בסידור הגאונים והמקובלים והחסידים ח"ב (עמ' שטז). ע"ש. וכ"כ בס' ילקוט יוסף (סימן כח הערה ב אות ה) בשם ס' טעמי המנהגים (עמ' תקמח) וס' ליקוטי מהרי"ח (סדר פסוקי דזמרה עמ' נ). ע"ש. וכן הוא מנהג חב"ד [עי' באגרות קודש להאדמו"ר האחרון (חלק יח עמ' רסה) ובס' המנהגים (עמ' ט) ובקובץ התקשרות (גליון תצד במאמר הרב יוסף שמחה גינזבורג נר"ו)].
ונראה שהטעם הוא מכיון שיש לכוין בפותח את ידך ואם לא כיון יש לו לחזור ולאומרו כמ"ש בש"ע להלן (סימן נא ס"ז), ולכן חששו שמא יסיח דעתו מהתפילין. וכמ"ש בכף החיים (אות ב) בשם שער הגלגולים (הקדמה כב) על אותו חכם שנענש להיותו מכוין בתפילה ביהר"מ שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה, והסיח דעתו מתפיליו [ועי' בזה למהר"ד יוסף נר"ו בס' הלכה ברורה (בבירור הלכה אות ב ואות ד)]. ועי' בקו' התקשרות הנ"ל (שם) שגם ב"לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה" נהגו למשמש בתפילין.

בעמ' קכד אות י כ' להקשות אמאי לא תיקנו ברכה על פרשת זכור - בס' ילקוט יוסף על פורים (עמ' פד) הביא דברי האחרונים בזה. וע"ע שם (בעמ' קא).

שם (באות יא) בענין מי שבירך על מאכלי חלב בתוך ו' שעות לאכיל בשר, אם יטעם - עי' בזה באריכות לאאמו"ר נר"ו בס' אהלי שם על חולין (סימן ח). וכתב עוד בזה בקצרה בספרו קדש עצמך (עמוד קט).

בעמ' קכט אות ד בענין כיבוס כתם במועד, וציינו בזה למש"כ בשו"ת רבבות אפרים ח"ז (סימן שעט אות ו) - הנה כתב בזה עוד שם (דף תנב ע"א ודף תנג ע"א).
והנה כתב מר"ן בש"ע (סימן תקלד סעיף א), ואלו שמכבסין במועד וכו', ובעלת הכתם שנמצא במועד. וכתב מהר"מ מאזוז נר"ו (מח"ס סנסן ליאיר ועוד) בקובץ אור תורה (אלול תשנ"ו סימן קכח אות ה), דמשמע דאף לכבס הכתם לבד לא התירו אלא לפי שנמצא במועד. וכן מדברי מרן בב"י שהוסיף בעל קרי שאירע לו קרי במועד. ע"ש. ע"כ. וע"ע בשו"ת אגרות משה (חאו"ח ח"ה סימן לו אות א).
והנה כדבריו שבעלת הכתם בעינן נמצא במועד דוקא, כן כתב גם במשנה ברורה (בשעה"צ אות ה), ושכן משמע בשו"ע ממה שכתב שנמצא "במועד". וכן נראה דעת הרב פרי מגדים כפי שהובא בכף החיים (אות י). ע"ש. וכן הובא בשם הרב פרי מגדים בס' חול המועד כהלכתו (פרק ה הערה עב). והוסיף שכן משמע גם לשון הגהות מיימוניות (פ"ז מהל' יו"ט אות פ) שכ' "שמצאתו במועד", והמרדכי (מו"ק סימן תתעא) שכ' "בעלת הכתם שנמצא (כצ"ל) במועד". וכ"כ בשמירת שבת כהלכתה ח"ב (פרק סו אות עב). ע"ש.
ולעד"נ ראיה ברורה להקל מדברי מור"ם בדרכי משה (הארוך, ובקצר אות ב) שאחר שהביא דברי המרדכי הנ"ל המובא בב"י, הוסיף: וכן כתב רבינו ירוחם נ"ד ח"ה (דף ל"ז ע"ב). אבל המגיד משנה בפ"ז מהל' יו"ט (הי"ט) [כתב] דזוהי דעת הרמב"ם, אבל רש"י ומפרשים אחרים סוברים דאם היו יכולים לגלח או לכבסם תוך טומאתן אסור. עכ"ד מור"ם ז"ל. מוכח מדבריו שהבין בדברי המרדכי שהביא מרן בב"י דס"ל כדעת הרמב"ם דשרי אפילו אם היו יכולים לכבס תוך ימי טומאתן. ומשמע דלא כדברי הרב פרי מגדים ז"ל וסיעתיה (וכן דעת מהר"מ מאזוז וכנ"ל) דאוסרים. וכיון דכן ס"ל למור"ם ז"ל בדעת מרן הכי נקטינן [וכמ"ש בספרי רבני מערב הפנימי שבני מרוקו קבלנו עלינו הוראות מור"ם היכא דלא פליג על מרן. וכ"כ בשו"ת נתן דויד (בסוף ההקדמה לקונטרס נהגו העם שבסוה"ס) בשם כמה אחרונים. ועי' בשו"ת יחוה דעת ח"ה (בכללים שבסוה"ס אות ו), ודבריו חזרו ונדפסו בספרו הליכות עולם ח"א (בהקדמה אות ו). וע"ע בס' ברית יעקב סופר (סימן מ הערה ג), ובהסכמת מהר"ש משאש לשו"ת עטרת פז ח"א, ובהערת הרב המחבר שם, ובשו"ת שפתי דעת (ח"ג חאו"ח סימן נה, דף קמ ע"ב ודף קמד סע"ב)].
והנה הערתי זו נדפסה בקצרה בקובץ אור תורה (חשון תשנ"ח סימן יח אות א), והשיב על דברינו מהר"מ מאזוז נר"ו (שם בגליון), וז"ל: א"ה אינני יודע מהיכן הבין כן מור"ם [כצ"ל] בדעת מרן. שדברי מרן ושפתיו ברור מללו בב"י "בעל קרי שאירע לו קרי במועד", "בעלת הכתם שנמצאת (צ"ל שנמצא) במועד". וכן הוא בש"ע "ובעלת הכתם שנמצא במועד". גם מה שהביא מהמ"מ (פ"ז מהלכות יום טוב הלכה יט) תמוה דהתם איירי לענין גילוח, אבל בכיבוס הדגיש הרמב"ם (שם הלכה כא) וכל העולים מטומאה לטהרה "בתוך המועד" הרי אלו מותרים לכבס, מכלל שאם עלו מטומאה לטהרה לפני המועד אסור להם לכבסה במועד. וצ"ע. ולדינא אין להניח פשט דברי מרן והאחרונים ולסמוך על דברים תמוהים. ומי יודע איזו גירסא נזדמנה לו למור"ם בב"י. ואפילו לאלה שקיבלו הוראות מור"ם במקום שאין חולק על מרן מ"מ הבנת מור"ם בדברי מרן לא קיבלו, וכ"ש שאין זו להלכה כלל רק בדרך הערה בדרכי משה. וע' בשו"ת יביע אומר ח"ו חיו"ד סוס"י יז בשם הגר"ח פלאג'י וצרף לכאן. נאמ"ן ס"ט. עכ"ל.
ולענ"ד אפשר לבאר דברי מור"ם, שהבין מדברי המ"מ בשם רש"י וסיעתיה שהקילו רק היכא דלא היה בידו לעשות מלפני המועד. ולכן ה"ה בכביסה התירו רק כשלא היה בידו לכבס, כגון בזמן שנזהרו בטומאה וטהרה, ואף אם יכבסו ויטהרו הבגדים, אם בעליהם עדיין לא נטהר, יחזרו ליטמא. משא"כ הרמב"ם ס"ל להקל בכל גווני, אף במי שיכל לעשות מלפני המועד, והקילו משום שעתה עולה מטומאה לטהרה, וכעין מ"ש הטור (סימן תקלא) לגבי גילוח ליוצא מבית האסורים, שאפי' היו מניחים אותו שם להתגלח, מ"מ שרי, מכיון שהיה בצער. וה"ה היכא שלא נתן אל לבו לכבס בגדיו עד שיהיה הוא טהור. ולכן התירו אף אם הבגד התלכלך מלפני המועד. ואף התירו לבעל קרי שראה במועד, מכיון דבכה"ג לא היה בידו לעשות כלום מלפני המועד, ולא פלוג רבנן לאסור בכה"ג. ולכן ס"ל למור"ם דהמרדכי וסיעתיה שהקילו אף בזמנינו, בע"כ ס"ל כהרמב"ם. ואי הכי, שרי להו בכל גוונא, ואף אם התלכלך מלפני המועד, כגון נדה הטובלת לטהרתה במועד. ואם כנים דברינו, היתר זה דוקא יחול בעולים מטומאה לטהרה, ולא בכל כתם של שומן וכיו"ב. ודלא כמ"ש מהר"מ מאזוז נר"ו בקו' אור תורה (שם). וכדברי מהר"מ מאזוז כתבו להתיר גם בשו"ת באר משה ח"ז (סימן לה) ובשמירת שבת כהלכתה ח"ב (פרק סו הערה רעב) [והלום ראיתי בס' חיכו ממתקים (סימן תקלד ס"ק כט) שכ' בשם מהרי"ש אלישיב ז"ל (מח"ס קובץ תשובות ועוד) דהא דשרינן רק בנדה ובעל קרי ולא באינש דעלמא משום דרצונו לכבס את כל הבגד, אבל כאשר רצונו לכבס רק את הכתם, שרי אף שיש לו עוד בגדים נקיים, ובלבד שצריך בגד זה למועד. ע"כ].
גם אעיר במ"ש הרב הנאמ"ן נר"ו (שם) שאולי גירסא אחרת נזדמנה לו למור"ם בב"י, הנה בטור הוצאת מכון ירושלים לא העירו על שקיימת גירסא אחרת בדברי מרן בב"י כאן. עוד אעיר, שיש סיוע לדבריו ממ"ש בס' כנסת יעקב (עמ' רטו אות א), שיש אומרים שגם בני אשכנז, שלכל הדעות קיבלו עליהם הוראות מור"ם, קיבלו רק מה שכתב בהגהותיו לשו"ע, ולא מ"ש בספרו דרכי משה. ע"ש. וחזר על דבריו בספרו יחי יוסף (סימן ג אות ב). אולם אנן בני מערבא דקיבלנו עלינו הוראות מרן אף בב"י אפשר דגם קיבלנו הוראות מור"ם בד"מ.
ועתה ראיתי בהערות מהר"ש מחפוד נר"ו שבסו"ס זכרון יצחק (ריש עמ' שכח) שכ' וז"ל: גבי חול המועד אסור גם ניקוי כתם, דרק לבעלת הכתם התירו דדרכו להתלכלך, עיין סימן תקלד ס"א וכו'. ואולי וכו' דיסוד איסור כיבוס שלא יכנס מנוול, וזה שייך גם בכתם. ע"ש. ולע"ד דבריו תמוהים, וכי בעל קרי שהותר לו גם כן דרכו להתלכלך, וודאי דשאר כתמים יותר שכיחים מקרי.

בעמ' קלה אות ז בענין אם חייב למכור כסותו לנרות ההידור - הנה כתב מר"ן בש"ע (סימן תרעא סעיף א): צריך ליזהר מאד בהדלקת נרות חנוכה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה, שואל או מוכר כסותו, ולוקח שמן להדליק.
וזו לשון הרמב"ם (פ"ד מהלכות חנוכה הי"ב): מצות נר חנוכה, מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להזהר בה, כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו. אפילו אין לו מה יאכל, אלא מן הצדקה, שואל או מוכר כסותו, ולוקח שמן ונרות ומדליק. ע"כ.
וכתב בס' אור שמח ע"ד הרמב"ם וז"ל: ולוקח שמן ונרות כו'. פירוש, גם לההדור והתוספות. וזה שאמר להוסיף בשבח כו'. ע"כ. וזה דלא כדברי הא"ר (אות א) דהא דמחויב לשאול היינו לנר אחד מה שהוא מן הדין, אבל מה שהוא ממהדרין לא. וכדברי הא"ר כתבו גם ביד אהרן (הגה"ט) ובשו"ת שדה הארץ (חאו"ח סימן מב) ובפמ"ג (א"א אות א) ובחיי אדם (כלל קנד אות ו) ובבית עובד ובמועד לכל חי (סימן כז אות מח) ובמשנ"ב (אות ג) ובכף החיים סופר (אות ג) ובילקוט יוסף (ח"ה - מועדים עמוד קצה). ולשון הרמב"ם "ולהוסיף בשבח" וכו', לא העתיקו מרן בשו"ע.
והאמת אומר דאין צורך לומר דכל האחרונים כתבו דלא כהרמב"ם, דהרי אפשר דכוונת הרמב"ם היא, דמכיון שמצות נר חנוכה היא חביבה מאוד, לכן צריך להזהר בה ולהיות כמהדרין מן המהדרין במצוה זו [ועי' בשדי חמד (אס"ד מע' חנוכה סימן ג ד"ה וראיתי) שהביא חקירת האחרונים מה נשתנית מצות הדלקת נר חנוכה שיש בה מהדרין ומהדרין דמהדרין. ע"ש. וע"ע בזה בס' שפת אמת עה"ת (בחי' לחנוכה שלאחר פר' מקץ, שנת תרמ"ז ד"ה בפסיקתא, ושנת תרמ"ח ד"ה בענין) ובס' שער יששכר (מאמרי כסלו טבת מאמר ימי אורה אות כט) ובס' מאי חנוכה (מהדו"ב עמוד רכז) ובקובץ המאור (כסלו תשע"ג עמ' קג) ובקו' מרי"ח ניחוח (גליון קכג דף טז ע"ב). וי"ל דזה מה שבא הרמב"ם לומר דמצוה זו חביבה מאוד ולכן נהגו בה הידור מרובה]. ובר מן דין מטעם זה יש לו למכור או לשאול כדי לקיים עיקר המצוה. ואין הכרח לומר דשואל או מוכר נמי כדי לקיים ההידור.
וכן ראיתי בשו"ת דברות אליהו ח"ד (סימן ז) שכ' שדברי האור שמח נאמרו בדעת הרמב"ם דס"ל דמהדרין מן המהדרין ידליק כל אחד כמנין הימים, וטעמו דמכיון דס"ל דההידור הוא חלק מהמצוה לכן לא חיישינן למאי דליכא היכירא אם כולם ידליקו (כטענת התוס'), משא"כ לדעת מרן דמנהג בני ספרד כדעת התוספות דמדליק פעם אחת כמנין הימים בכל בית, היינו משום דס"ל דההידור אינו חלק מהמצוה, לכן כל דאיכא טעמא דליכא היכירא, לא ידליק כי אם פעם אחת. ע"ש. ויסוד דבריו מבוארים בספר מועדים וזמנים ח"ח (סימן קלג). ע"ש.
והנה מה שכתב בדברות אליהו שם שהאור שמח דייק מלשון "שמן ונרות ומדליק" של הרמב"ם שמשמע גם נרות ההידור מכיון שתיבת "ומדליק" מיותרת. הנה המעיין באור שמח יראה דלא קדייק כי אם ממ"ש הרמב"ם להוסיף בשבח וכו' ושוב כתב דאפילו עני וכו'. דהא מלשון "ומדליק" אין ראיה, וכמ"ש הדברות אליהו גופיה שם לדייק ממה שגם השו"ע כתב תיבת "ומדליק", דאפשר שבאה לומר שדוקא אם בלעדי המכירה או השאלה אינו יכול להדליק, אבל אם יכול להדליק אפילו נר אחד אינו שואל או מוכר.
ועי' בקובץ עומקא דפרשה (חנוכה תשע"ב דף יז ע"ב) שהאריך ג'ם הו'א לבאר דברי הרמב"ם דלא כדברי הרב אור שמח ז"ל. ע"ש. וע"ע בקו' מרי"ח ניחוח (גליון קכב דף טז ע"א).

בעמ' קלו בסופו, שנר שבת עדיף על נר חנוכה אא"כ יש לו אור החשמל - ובקובץ מים חיים (גליון שג דף א ע"ב) דן בענין מי שיש לו כסף לקנות מנורה יפה לחנוכה או פמוטים יפים לנרות שבת מה עדיף. וכתב שמהראי"ל שטיינמן ז"ל (מח"ס אילת השחר ועוד) השיב שיש סוברים כיון שגם בשבת יש ענין בפמוטים יפים, א"כ כיון שאם יקנה לשבת יש בה מצוה כל השנה, ולחנוכה הוא רק למספר ימים, עדיף לקנות פמוטים לכבוד שבת. ומהר"ח קניבסקי נר"ו (מח"ס שיח השדה ועוד) השיב שיש סוברים היות מצינו ענין מיוחד בחנוכה לעשות מנורה יפה (עי' משנ"ב סימן תרעג ס"ק כח, ואולי משום זכר למנורת המקדש), לכן עדיך לקנות בכסף זה מנורה לצורך חנוכה. ע"כ. ולכאורה יכול לקנות מנורה לחנוכה ובה ידליק לכבוד שבת. ואולי אם ישארו כוסיות ריקות בה, אין הדבר מהודר. וצ"ע.
ובמש"כ בענין זכר למנורת המקדש, עי' באהלי שם על הש"ע (הלכות חנוכה) מש"כ בזה בדין נרות חשמל.

בעמ' קלז אות ט בענין משלוח מנות במיני מתיקה לחולה סכרת - עי' במה שהשיב להרב המחבר ז"ל בס' סנסן ליאיר השלם (עמ' שעז).

בעמ' קמ אות ז - עי' במש"כ בזה אחי ידידי כמוהר"ר יואל נר"ו במכתבו הנדפס בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רנה דף כא ע"א).

בעמ' קמד הערה טז - עי' במש"כ בזה אחי ידידי כמוהר"ר יואל נר"ו במכתבו הנדפס בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רנה דף כא ע"א).

בריש עמ' קנח, ובעמ' ריט בענין המעשה המפורסם שאירע בזמנינו בענין קידושי קטנה - עי' גם לידידי המנוח מהר"ד שור ז"ל בס' הבד"ץ ובה"מ בכפיה לגרש (עמ' סב והלאה).

בעמ' קנט בענין אם בית שמש מוקפת חומה - ע"ע בקו' רמת בית שמש ג' מוקפת חומה למהר"ר יוסף חיים כהן נר"ו, ובס' קיצור חינוך הבנים כהלכתו על פורים (עמ' כא והלאה).

בעמ' קסט בענין מי שלא יבשל אם צריך לעשות עירוב תבשילין - יש להעיר שי"א שגם להדלקת נרות צריך עירוב, עי' בש"ע (סימן תקכז סעיף יט) ובס' חזון עובדיה על יו"ט עמ' רעז-רעח).

בעמוד קצה, בהתנצלות על מש"כ על מהר"ע יוסף ז"ל - עי' במש"כ אחי ידידי כמוהר"ר יואל נר"ו במכתבו הנד' בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רנה דף כ סע"ב).

בעמ' ריח - עי' במש"כ בזה אחי ידידי כמוהר"ר יואל נר"ו במכתבו הנדפס בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רנה דף כא ע"א).

בעמ' ריט ד"ה כידוע - ע"ע בזה בקובץ המעין (גליון קצט עמוד ע וגליון רא עמוד צה).
__________________________________________

כמה מההערות אלו נדפסו בקו' מרי"ח ניחוח (פר' בא תשע"ה גליון רכה [כצ"ל] עמ' יח-יט).

וזה אשר השיב לי הרב העורך מהר"ר מרדכי אלמקייס נר"ו (בער"ח שבט תשע"ה):

לכב' הגאון הגדול כמהר"ר ... שליט"א

אחדשה"ט,
אלפי תודות על המכתב עם ההערות וההארות על ספר "זכרון אפרים", ממש דברים מיוחדים. אין לי מילים להודות לכת"ר.

כמו"כ מאוד התרגשתי לקבל את המכתבים ששלח בעין יפה, זה ממש הרגשה נפלאה לקבל כאלה דברים ממורי ורבי זצ"ל, ובפרט שכעת אני עובד על מס' כרכים מקיפים מתורתו מעצם כתי"ק.
בע"ה הן מכתבו והן המכתבים ששלח לי יפורסמו בכרך הבא. ומאוד הייתי שמח אם יש לכת"ר עוד מכתבים מהרב או הערות על דבריו או דברים ששמע ממנו בע"פ או הקלטות או תמונות וכו', ואם יש לו גם מכתבים שהרב שלח לאביו שליט"א, ובע"ה אפרסם הכל.
כמו"כ אם יודע או מכיר אנשים שהיו בחילופי מכתבים עם הרב וירצו למסור צילום המכתבים כדי שיודפסו אשמח אם יקשר ביני לבינם או שישוחח עימם על הענין.
ויה"ר שזכות מורי ורבי מרן הגר"א גרינבלט זצ"ל תעמוד לכת"ר ולזרעו לעד.

אם תרצו אשלח לכם את הספר בדואר ואם תרצו גם עבור אביכם שליט"א- תעדכנו אותי.
כמו"כ האם יש לכת"ר את ספרי שו"ת ויכתוב מרדכי?

בהוקרה עצומה
מרדכי אלמקייס

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה