שם הספר: גדרי המועדים - פסח
מחבר: רבי גד סולומון
דפוס: יבנאל תשפ"ב
דף שעג ע"ב, בדבר הקושיא בפיוט חד גדיא, שלכאורה לפי החשבון מלאך המות צדק, ולמה שחטו הקב"ה - ובקונטרס באר הפרשה (פסח תשפ"ג עמוד ג אות ג, ופסח תשפ"ה עמוד ז אות ג) כתב לבאר בשם חכם א' שטעות בעל הגדי היתה שחשב שבכוחו ועוצם ידו קנהו ע"י התרי זוזי, ולא האמין שמה' היתה זאת. ע"ש.
ועוד י"ל שהגדי הוא הע"ז, וכמ"ש כיו"ב הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פמ"ו), ולכן היה לשונרא להורגו, וא"כ הכלב לא צדק, וצדיק וישר ה'. ולכן פיוט זה נקבע לאומרו בסוף ההגדה, כי עיקר סיפור יציאת מצרים היא האמונה שה' אחד, ודלא כמו שטעו בני ישראל במצרים בעובדם ע"ז בשיתוף עבודת ה' (וכמו שביאר מהר"י אברבנאל בהגדת זבח פסח. וכ"כ בבאר הפרשה הנ''ל (פסח תשפ"ה עמוד יא) בשם המפרשים. ע"ש. וראה בהגש"פ ברכת מרדכי מהדורה רביעית עמוד רסח עד כמה חשוב בעיני ה' שהעולם יהיה נקי מעבודה זרה). ולכן במתן תורה שהוא תכלית יציאת מצרים, ב' הדברות הראשונות הם על יחוד השם, ובא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב ד) וצדיק באמונתו יחיה, כדאיתא במכות (כד ע"א).
ובס' אהלי שם א"ח (ח"ז הגש"פ עמוד סד) תירץ בדומה למש"כ הרב המחבר מוהרא"ש. וכן בהגש"פ ברכת מרדכי (מהדורה רביעית עמוד שפז). ע"ש. וראיה לדבר מהתרגום של הפיוט שהיה נהוג בק"ק טאנכיר יע"א, שבו אומרים על החתול והכלב והחוטרא עד מלאך המות שעשו הרע, משא"כ על הקב"ה שעשה הטוב. ויש להעיר שבתרגום הנ"ל מתחיל הפיוט שהגדי הירע באוכלו אוכמנית שבשדה, ולפי זה החשבון יצדק שמלאך המות הרע ועל כן שחטו הקב"ה. ואפשר שהטעם שהירע בזה הוא כי היו בשדה אחר. א"נ שמכיון שהן ראויות לאדם, אל לו לגדי לאוכלן כי אם יאכל מאכל בהמה.
דף שפב ע"ב שורה טז - צ"ל בשם ומלכות.
ובעיקר הדין, ראה לאאמו"ר נר"ו בס' עושה שלום על הליכות עולם ח"א (פרשת צו...) שכתב לברך בלא שם ומלכות לאחר חצות.
עמוד שצב, בענין ספר חמדת ימים - וראה גם בספר חמדת יוסף שהאריך בזה. וראיתי שכתבו שהביא הרבה מספרים אחרים ללא שם אומרו, ראה בפורום אוצר החכמה. וראה מה שאמר לי מהר"ש דבליצקי ז"ל...
דף שצח ע"ב אות כג, שבני ספרד לא נהגו לברך על ההלל בראש חודש - אולם יש מהספרדים שנהגו לברך, עי' בס' מגן אבות (א"ח מהדורה שלישית עמוד רעז) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה