שם הספר: עושה שלום - אהלי שם על הליכות עולם בן איש חי שנה ראשונה
מחבר: רבי מיכאל פרץ
דפוס: תשע"ט
בחודש סיון תשע"ט י"ל מהדורה חדשה עם תיקונים והוספות, שחלק מהם נעשו על פי הנכתב כאן. ואלה גליונות המהדורה הראשונה (ולהלן גליונות המהדורה השניה):
בכותרת הסכמת מהריח"ש קוטלר - צ"ל יוסף חיים.
בכותרת הסכמת מהרמ"י ליפקוביץ - צ"ל לפקוביץ.
בהקדמה בתחילת העמוד השני - חסר כמה תיבות, ואלו הן: ברם, המרגלים גם הם ידעו זאת, לכן הם הפעילו את כל מאמציהם וכח השפעתם לשכנע את יהושע בן נון להסכים להוציא דיבת הארץ. כי הם הכירו שאין לו בחירה חפשית בזה, בודאי ירצה לדבר טוב על הארץ. הוא המיוחד מכולם שיש ענין ללחוץ עליו ולהשפיע.
מחבר: רבי מיכאל פרץ
דפוס: תשע"ט
בחודש סיון תשע"ט י"ל מהדורה חדשה עם תיקונים והוספות, שחלק מהם נעשו על פי הנכתב כאן. ואלה גליונות המהדורה הראשונה (ולהלן גליונות המהדורה השניה):
בכותרת הסכמת מהריח"ש קוטלר - צ"ל יוסף חיים.
בכותרת הסכמת מהרמ"י ליפקוביץ - צ"ל לפקוביץ.
בהקדמה בתחילת העמוד השני - חסר כמה תיבות, ואלו הן: ברם, המרגלים גם הם ידעו זאת, לכן הם הפעילו את כל מאמציהם וכח השפעתם לשכנע את יהושע בן נון להסכים להוציא דיבת הארץ. כי הם הכירו שאין לו בחירה חפשית בזה, בודאי ירצה לדבר טוב על הארץ. הוא המיוחד מכולם שיש ענין ללחוץ עליו ולהשפיע.
בדף א ע"א, בענין הפרדת חוטי הציצית בשבת - וכתב עוד בזה הרב הליכות עולם בח"ג (פרשת ויחי סוף אות ח). ע"ש.
והנה בהליכות עולם כאן הביא דברי הרב בן איש חי להלן (ש"ב ס"פ נח) שכתב שאסור להפריד חוטי הציצית לאור הנר. ומשמע שביום שרי. וכבר העירו הפוסקים מדין זה, כמ"ש בהליכות עולם. ועי' בס' ילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, סימן ח סוף אות לה).
ומה שכתב שאסור הדבר משום מתקן כלי - עי' בשו"ת יביע אומר (ח"ה א"ח סימן ג) שהאריך להביא ראיות דלא אסרינן משום מתקן מנא אלא בפעם הראשונה. והו"ד בקיצור בס' הלכה ברורה למר בריה נר"ו (ח"א אוצרות יוסף סימן כה). ועי' במש"כ בגליון שם.
ומש"כ (להלן בדף ב ע"א) שלפי הגר"א שהפרדת הציציות מעכבת, א"כ הוא מתקן מנא - העירני ידידי הרב יעקב חלבי נר"ו שכן מוכח בסוכה (לג ע"ב) שאין ממעטין בי"ט משום מתקן מנא. אולם התם איירי בפעם הראשונה, וכמו שהערנו לעיל. וכן מוכח גם ממה שכתב מור"ם בהגה בענין הסרת גג הסוכה לאחר הגשם בשבת וי"ט, שלא החמיר בה משום מתקן מנא. ועי' בזה בס' חזון עובדיה על סוכות (עמוד יג-יד) מה שכתב בזה, ומה שכתב (בעמוד רנח) בענין הנחת האתרוג בין הפירות כדי שיצהבו פניו (למרות שי"א שהירוק פסול, עי' בס' אעלה בתמר על ארבעת המינים).
גם עי' בס' משנת אברהם למהר"א סאלם נר"ו (א"ח סימן א) שהביא להקשות ע"ד הגר"א בזה מדברי מר"ן בש"ע (סימן כג ס"ב) ועוד דוכתי. גם הביא דברי הרב קצות השלחן שדברי הגר"א נאמרו דווקא במסובכים עד הגדיל, ושכן אמר לו מהרח"פ שיינברג ז"ל (מח"ס משמרת חיים ועוד). עש"ב. והוא כעין ס"ס להקל, ומצד שני יש את דברי מר"ן בש"ע שצריך להפרידם. והוא כעין מה שנתבאר בספרנו להלן (דף ט רע"ב).
גם יש להעיר דדעת רוב הפוסקים דלא כהגר"א, והובאו דבריהם בס' הלכה ברורה (שם הערה א), וכ"כ עוד בס' עצי היער (סימן ח אות כו) ובס' בית דין (דף מא ע"א דיני ט"ק אות ב).
ומש"כ מדברי הרב חוט שני נר"ו שיש לאסור לדעת הרמב"ם (פ"ח מהלכות שבת ה"י) שהמפריד פתיל חייב משום מתיר - כבר קדמו בהערה זו בשו"ת מהר"י פראג'י (סימן פא). ובשו"ת יביע אומר (שם) האריך לדחות דבריו. ובין דבריו הביא דברי הרב משנה ברורה שדעת מר"ן בש"ע היא להקל דלא כהרמב"ם. והו"ד בקצרה בס' הלכה ברורה (שם).
ומה שהקשה ע"ד הרב גנת ורדים שאם כבר סיים הקשירה א"כ הסתבכו רק לאחר סיומה, ולא הו"ל לאסור - עי' בהליכות עולם ח"ג (שם) שביאר הדברים דהיינו לפני סיום הקשירה, ואע"ג שעדיין לא נגמרה הקשירה, דמי למסיר יבלת אחת ועדיין נותרו בבגד יבלות אחרות. ע"ש.
בדף ב ע"ב, באהלי שם שורה ב - צ"ל לבודקה בשבת.
בדף ג ע"ב ד"ה ונראה, שורה ו - צ"ל בטליתות של.
ובדינא שאם חייב לבדוק חוטי הציצית - ע"ע במה שהאריך בילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, סימן ח סעיף לו).
בדף ה ע"א, בענין אמירת הפסוקים בעטיפת הטלית - ע"ע להלן (דף תתרכא סע"א).
בדף ז ע"א, שי"א שאפילו פשט טליתו ע"ד ללובשה לאחר כמה שעות, אינו חוזר ומברך - אולם עי' בס' ילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, סימן ח הערה נב ד"ה ובש"ע) שהוכיח ש'כמה שעות' לאו דוקא.
בדף ח ע"ב, באהלי שם שורה א - צ"ל מהר"ם מרוטנבורק. וכן להלן.
בדף י ע"א באהלי שם שורה ב - צ"ל וזריקה לשמה.
בדף יא ע"א באהלי שם שורה ד - צ"ל ולדעת הגר"ח פאלאג'י והחזו"א בדיעבד אף שאין בהם י"ב גודלים יש להכשיר. וכתב הרב פקודת אלעזר שהמנהג להקל.
שם רע"ב 'וכן כתבו' - תא"מ.
בדף יח ע"ב, בענין הטלת ציצית בלילה - הרב הליכות עולם ז"ל כתב עוד בזה להקל בתשו' שנדפסה בקובץ בית אהרן וישראל (ניסן תשנ"ט עמוד נג). ע"ש שהביא עוד אחרונים בזה. וכ"כ מר בריה נר"ו בס' הלכה ברורה ח"א (אוצרות יוסף סימן לה). ודברי הרב פרי מגדים להקל בזה הובאו גם בס' עצי היער (סימן יח אות ב), ושכן הביאו במסגרת השלחן (אות ו). וכן פסק האדמו"ר מראדזין בתשובתו שנדפסה בס' עקבי ברכה, ושכן פשוט. וכ"פ בכף החיים (סימן יח אות ב). ע"ש. וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק ח"ט (סימן קה אות א). וע"ע בדעת תורה למהרש"ם (סימן יח) ובהגהות המו"ל שם, ובס' ארחות רבנו (ח"ג עמוד קפח אות ד).
ובענין הראיה מסוכה - עי' במה שדחה בילקוט יוסף (א"ח סימן יח אות ה).
בדף יט סע"ב באהלי שם אות כא - לכאורה אם רק חותך הטלית לעשות ממנה טלית קטן, אין צריך להתיר הציציות, כדברי מר"ן בש"ע (סימן טו ס"ג). ואולי הכוונה אם יוסיף חתיכת בד חדשה לזה, עי' בהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (שם). ודוחק לבאר כן. ועדיף לומר שאף אם אין משום תעשה ולא מן העשוי, מ"מ הוא מתיר לפחות ב' מהציציות כדי לשימם בבד הנשאר, ובזה יש את הנידון של התרת ציציות המבואר בסימן ט"ו.
שם שורה אחרונה - צ"ל סימן טו.
בדף כ ע"א באהלי שם שורה ד 'כן נסתפק פמ"ג' - ובעצי היער (סימן טו אות ה) הביא דברי הרב יפה ללב להחמיר בזה, כיון שמורידו בקדושתו. ובהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (אות ב) האריך בזה, ונשאר בספק. ובכף החיים (אות ב) כתב שהמלבי"ם מיקל בזה. והו"ד בעמודי השלחן על קש"ע (סימן ט אות כ). ושכ"כ הארה"ח והו"ד בפתחי עולם (אות א). ולא ידע שהרב מלבי"ם חיבר ס' ארה"ח. וע"ע בכה"ח (אות יג).
שם ע"ב סוף אות א - גם בטלית של מצוה יש ענין יותר להחמיר משאר תשמישי מצוה, כמ"ש בשו"ת יביע אומר (ח"ב א"ח סוף סימן א) בשם הט"ז. ועוד יש להביא בזה דעות האומרים שאין מקיימים מצות ציצית בט"ק. והו"ד ביביע אומר (שם בראש הסימן). גם בענין מעלין בקודש ואין מורידין לגבי תשמישי מצוה, לא פשוט הדבר שאין אומרים כן, עי' בשו"ת יביע אומר (שם אות ב והלאה). וע"ע בילקוט יוסף (א"ח סי' טו אות א-ב) ובהלכה ברורה (ח"א אוצרות יוסף סימן לו ובמש"כ בגליון שם).
בדף כא ע"א סד"ה ובספר - צ"ל לישנא מעליא. וכ"ה בספר הנר.
שם ע"ב בדעת הרב נמוקי יוסף - לכאורה יש מקום לומר גם בדעתו שנראה שאינו חושש במצוה כשאומר הפסוק 'וקשרתם לאות על ידך' וגו' ואינו מקיים המצוה, אולם אם אומר רק פסוק ראשון לית לן בה.
שם ד"ה אבל, שורה ב - צ"ל יונה והרא"ה.
שם שורה ג מלמטה, בדעת הב"ח - הנה כתב הב"ח (סימן כה אות ב) וז"ל: פירש רש"י, לישנא מעליא נקט. עכ"ל. נראה דר"ל דכשקורא ואהבת את ה' אלקיך וגו' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך וגו', שהוא לייחד את שמו בכל לבבו, והוא במה שתקשרם לאות על ידך ולטטפת בין עיניך שהוא מורה על יחודו שהוא יחיד בעולמו וכו', נמשך מזה שכשאינו מניח תפילין נראה כמעיד עדות עליו יתברך שאיננו יחיד, שעל כן אינו מניחן להורות על יחודו, וזהו עדות שקר שמעיד עליו יתברך וכו'. עכ"ד הב"ח. ולכאורה נראה מדבריו שאם לא קורא פרשה ראשונה לא נקרא מעיד עדות שקר. וכ"כ בכה"ח (סימן כה אות כז, המובא להלן בדף כב ע"ב) ובשו"ת יביע אומר (ח"א א"ח סימן ד) בדעת הב"ח.
בדף כב ע"א שורה ז - צ"ל בלבוש וכוונתו.
שם סוף ע"ב - הנה מכיון שבדעת רש"י איכא עקולי ופשורי, שכן הב"ח ס"ל בדעתו דאם רק אומר פסוק ראשון לית לן בה וכמ"ש לעיל, ושאר הראשונים כולהו ס"ל נמי הכי, א"כ יש לנו לפסוק להקל בפסוק ראשון. וכ"כ בשו"ת יביע אומר (שם). ויש להוסיף שי"א שרש"י פרשן ולא פסקן, וא"כ יש לנו ללכת אחר שאר הראשונים.
ובענין רש"י אם הוא פסקן, עי' במה שהאריך בזה מהרי"ח סופר נר"ו (מח"ס יחי יוסף ועוד) במאמרו בקובץ זכור לאברהם (תשנ"ז-תשנ"ח) בדעת מרן אי רש"י פרשן או פסקן. וע"ע בקובץ אגרות להחזו"א (ח"ג סימן טו), ובשו"ת עמק יהושע למהר"י מאמאן ז"ל (ח"ד בקו' שער יהושע שבסוה"ס מע' הר' אות א) ובשו"ת יחוה דעת ח"ה (בכללי השו"ע שבסוה"ס, אות ג), ודבריו חזרו ונדפסו בראש ספרו הליכות עולם ח"א. וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ט (חאו"ח סימן כא) ובס' חזון עובדיה על פרוזבול (דף יט ע"ב) ובס' ילקוט יוסף על פורים (עמ' תלב) ובקובץ משנת יוסף (גליון ז עמוד נא). ועי' בקו' דעה חכמה לנפשך (פר' בא תשע"ג דף כז סע"ב) שנראה דס"ל שרש"י פסקן. וע"ע במש"כ בס"ד בס' שלמא בעלמא (סימן ריא על הפמ"ג מ"ז אות א, וסי' שח סכ"ה). וראיתי למהר"מ מאזוז נר"ו בשו"ת איש מצליח (כרך ג' חאו"ח סימן טל ד"ה בס', דקי"ג ע"ב) שכתב וז"ל: ונראה שאע"פ שכתב מרן גופיה בב"י או"ח סימן יו"ד דרש"י פרשן הוא ולא פסקן, מ"מ הכא שזה מעשים בכל שנה, ודאי דפירושו מכוון לפסק הלכה, ולא אמרה מרן אלא במקרים שאינם נוהגים תדיר דאמרינן אילו איתשיל עלה לענין הלכה הוה דייק בה טפי, משא"כ כאן (בשיעור שברים) שזה נוהג בכל יום ראש השנה. עכ"ל. ונראה דמהר"ע יוסף ז"ל לא ס"ל כוותיה, מדכתב בשו"ת יביע אומר ח"ז (חאו"ח סימן כט אות ב) לענין טרימא דרש"י לא התכוון לפסק הלכה, והתם מעשים שבכל יום הוא. ובשו"ת צאן יוסף (סימן מז ד"ה עוד) כתב שרש"י אינו פוסק אלא מפרש. ע"ש. אולם מהר"ר ישמ"ח עובדיה (מח"ס ישמח לבב ועוד) בתשו' שנדפסה שם (סימן נ ד"ה ידידי) כתב שהיינו דוקא בדין היוצא מתוך פירוש רש"י, אבל כשכתב בפירושו דבר הלכה שלא מתוך פירוש הש"ס, בדרך פסק אמרה למילתיה. וחלק עליו הרב המחבר שם (בריש סימן נא). עש"ב.
בדף לא ע"ב, בענין הנחת תפילין דר"ת בפני אדם גדול - עי' בשבחי הבעש"ט (מהדורת תשמ"ב עמוד קסב) שכתב הרב המחבר: ודרכי היה כשהייתי מניח תפילין דר"ת, הייתי ירא להניח לפני הבריות וכו'.
בדף לו ע"ב, בדין אם הניח בטעות תפילין דר"ת לפני רש"י - ע"ע בס' הרבי והמונקאטשער (עמוד כ).
בדף נח ע"א, בענין הנוגע ברגליו אם יטול ידיו משום נקיות או משום רו"ר - ע"ע בקובץ האוצר (גליון לז עמוד לז).
בדף סו ע"א, בענין זמן ברכת אשר יצר 'ובודאי פחות מאשר פרסה' - בד"כ שיעור עד שירעב הוא יותר מאשר פרסה. ועי' במה שהאריך בזה בילקוט יוסף (א"ח סימן ו אות ד), ושם (בדף תפז ע"ב) דן בדברי מהר"ח או"ז.
בעמוד קו, בענין אם בעה"ב יכול לברך והשליח יקיים המצוה - ע"ע בזה בקובץ בית אהרן וישראל (גליון קסד עמוד כט והלאה).
בדף קכד רע"א, שדעת הש"ע היא שאם הפסיק לאחר עשית המצוה, אין תועלת בהידור שלאחר מכן - ולפי"ז אין לדבר לאחר הדלקת הנר הראשון עד שיסיים הדלקת נרות ההידור. ועי' בזה לעיל (עמוד קטז).
ובעיקר הדין אי שפיר דמי לתת לאחר להדליק את נרות ההידור, עי' בס' תורת המועדים למהר"ד יוסף נר"ו (סימן ב אות כ).
בדף קכה ע"א, דהשתא שנהגו כולם כמהדרין מן המהדרין שויה עלייהו כחיוב - וכן מצינו בב"י (סימן תערב) בשם ארחות חיים (הלכות חנוכה אות י) דקרי לנרות ההידור 'חיוב'.
בדף רנ סע"א, בענין חתימת ברכת המינים, ציין למש"כ בספר דרך אר"ץ - הוא בעמוד יז. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
בדף רנב ע"ב ד"ה והנה, שורה ג 'החמדת ימים' - ח"ג חודש אלול פרק ו אות עח.
בדף רנג ע"א, בענין נוסח 'למשומדים' והמשך הברכה - עי' במש"כ בזה עוד אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו במאמרו שבקובץ מרי"ח ניחוח (גליון תצו דף כד ע"א הערה לד). ועי' גם מה שהאריך בזה הרב אריאל אפרים אהרונוב נר"ו בקובץ עץ חיים (קיץ תשע"ח).
ובענין החתימה 'ומכניע זדים' - עי' במש"כ בס"ד בגליון ספר דרך אר"ץ (עמוד יז).
בדף רנד ע"א ד"ה והנה, שורה ד מלמטה - צ"ל החיד"א הגר"ח.
שם ע"ב ד"ה ובזה, שורה ב - צ"ל מראכש שאע"פ.
בדף תתרכב ע"א - את הפסיק שבראש העמוד, יש להעביר לסוף העמוד הקודם.
ובעיקר דין אמירת הפסוקים בעטיפת הטלית - ע"ע לעיל (עמוד ה).
גליונות המהדורה השניה חלק א:
בהקדמה עמוד א, הגימטריא של שם הספר ושבא לעשות שלום בין הש"ע להבא"ח - כ' בקובץ מרי"ח ניחוח (גליון תשסט דף ג ע"ב) שזה דלא כמו שכתב בקונטרס בית נאמן (גליון שסב דף ה רע"א) (הערת הרב המחבר נר"ו). וכן דלא כמ"ש בקונטרס השיעור השבועי (גליון ת בסופו בהערה). ע"ש.
והנה בהליכות עולם כאן הביא דברי הרב בן איש חי להלן (ש"ב ס"פ נח) שכתב שאסור להפריד חוטי הציצית לאור הנר. ומשמע שביום שרי. וכבר העירו הפוסקים מדין זה, כמ"ש בהליכות עולם. ועי' בס' ילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, סימן ח סוף אות לה).
ומה שכתב שאסור הדבר משום מתקן כלי - עי' בשו"ת יביע אומר (ח"ה א"ח סימן ג) שהאריך להביא ראיות דלא אסרינן משום מתקן מנא אלא בפעם הראשונה. והו"ד בקיצור בס' הלכה ברורה למר בריה נר"ו (ח"א אוצרות יוסף סימן כה). ועי' במש"כ בגליון שם.
ומש"כ (להלן בדף ב ע"א) שלפי הגר"א שהפרדת הציציות מעכבת, א"כ הוא מתקן מנא - העירני ידידי הרב יעקב חלבי נר"ו שכן מוכח בסוכה (לג ע"ב) שאין ממעטין בי"ט משום מתקן מנא. אולם התם איירי בפעם הראשונה, וכמו שהערנו לעיל. וכן מוכח גם ממה שכתב מור"ם בהגה בענין הסרת גג הסוכה לאחר הגשם בשבת וי"ט, שלא החמיר בה משום מתקן מנא. ועי' בזה בס' חזון עובדיה על סוכות (עמוד יג-יד) מה שכתב בזה, ומה שכתב (בעמוד רנח) בענין הנחת האתרוג בין הפירות כדי שיצהבו פניו (למרות שי"א שהירוק פסול, עי' בס' אעלה בתמר על ארבעת המינים).
גם עי' בס' משנת אברהם למהר"א סאלם נר"ו (א"ח סימן א) שהביא להקשות ע"ד הגר"א בזה מדברי מר"ן בש"ע (סימן כג ס"ב) ועוד דוכתי. גם הביא דברי הרב קצות השלחן שדברי הגר"א נאמרו דווקא במסובכים עד הגדיל, ושכן אמר לו מהרח"פ שיינברג ז"ל (מח"ס משמרת חיים ועוד). עש"ב. והוא כעין ס"ס להקל, ומצד שני יש את דברי מר"ן בש"ע שצריך להפרידם. והוא כעין מה שנתבאר בספרנו להלן (דף ט רע"ב).
גם יש להעיר דדעת רוב הפוסקים דלא כהגר"א, והובאו דבריהם בס' הלכה ברורה (שם הערה א), וכ"כ עוד בס' עצי היער (סימן ח אות כו) ובס' בית דין (דף מא ע"א דיני ט"ק אות ב).
ומש"כ מדברי הרב חוט שני נר"ו שיש לאסור לדעת הרמב"ם (פ"ח מהלכות שבת ה"י) שהמפריד פתיל חייב משום מתיר - כבר קדמו בהערה זו בשו"ת מהר"י פראג'י (סימן פא). ובשו"ת יביע אומר (שם) האריך לדחות דבריו. ובין דבריו הביא דברי הרב משנה ברורה שדעת מר"ן בש"ע היא להקל דלא כהרמב"ם. והו"ד בקצרה בס' הלכה ברורה (שם).
ומה שהקשה ע"ד הרב גנת ורדים שאם כבר סיים הקשירה א"כ הסתבכו רק לאחר סיומה, ולא הו"ל לאסור - עי' בהליכות עולם ח"ג (שם) שביאר הדברים דהיינו לפני סיום הקשירה, ואע"ג שעדיין לא נגמרה הקשירה, דמי למסיר יבלת אחת ועדיין נותרו בבגד יבלות אחרות. ע"ש.
בדף ב ע"ב, באהלי שם שורה ב - צ"ל לבודקה בשבת.
בדף ג ע"ב ד"ה ונראה, שורה ו - צ"ל בטליתות של.
ובדינא שאם חייב לבדוק חוטי הציצית - ע"ע במה שהאריך בילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, סימן ח סעיף לו).
בדף ה ע"א, בענין אמירת הפסוקים בעטיפת הטלית - ע"ע להלן (דף תתרכא סע"א).
בדף ז ע"א, שי"א שאפילו פשט טליתו ע"ד ללובשה לאחר כמה שעות, אינו חוזר ומברך - אולם עי' בס' ילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, סימן ח הערה נב ד"ה ובש"ע) שהוכיח ש'כמה שעות' לאו דוקא.
בדף ח ע"ב, באהלי שם שורה א - צ"ל מהר"ם מרוטנבורק. וכן להלן.
בדף י ע"א באהלי שם שורה ב - צ"ל וזריקה לשמה.
בדף יא ע"א באהלי שם שורה ד - צ"ל ולדעת הגר"ח פאלאג'י והחזו"א בדיעבד אף שאין בהם י"ב גודלים יש להכשיר. וכתב הרב פקודת אלעזר שהמנהג להקל.
שם רע"ב 'וכן כתבו' - תא"מ.
בדף יח ע"ב, בענין הטלת ציצית בלילה - הרב הליכות עולם ז"ל כתב עוד בזה להקל בתשו' שנדפסה בקובץ בית אהרן וישראל (ניסן תשנ"ט עמוד נג). ע"ש שהביא עוד אחרונים בזה. וכ"כ מר בריה נר"ו בס' הלכה ברורה ח"א (אוצרות יוסף סימן לה). ודברי הרב פרי מגדים להקל בזה הובאו גם בס' עצי היער (סימן יח אות ב), ושכן הביאו במסגרת השלחן (אות ו). וכן פסק האדמו"ר מראדזין בתשובתו שנדפסה בס' עקבי ברכה, ושכן פשוט. וכ"פ בכף החיים (סימן יח אות ב). ע"ש. וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק ח"ט (סימן קה אות א). וע"ע בדעת תורה למהרש"ם (סימן יח) ובהגהות המו"ל שם, ובס' ארחות רבנו (ח"ג עמוד קפח אות ד).
ובענין הראיה מסוכה - עי' במה שדחה בילקוט יוסף (א"ח סימן יח אות ה).
בדף יט סע"ב באהלי שם אות כא - לכאורה אם רק חותך הטלית לעשות ממנה טלית קטן, אין צריך להתיר הציציות, כדברי מר"ן בש"ע (סימן טו ס"ג). ואולי הכוונה אם יוסיף חתיכת בד חדשה לזה, עי' בהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (שם). ודוחק לבאר כן. ועדיף לומר שאף אם אין משום תעשה ולא מן העשוי, מ"מ הוא מתיר לפחות ב' מהציציות כדי לשימם בבד הנשאר, ובזה יש את הנידון של התרת ציציות המבואר בסימן ט"ו.
שם שורה אחרונה - צ"ל סימן טו.
בדף כ ע"א באהלי שם שורה ד 'כן נסתפק פמ"ג' - ובעצי היער (סימן טו אות ה) הביא דברי הרב יפה ללב להחמיר בזה, כיון שמורידו בקדושתו. ובהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (אות ב) האריך בזה, ונשאר בספק. ובכף החיים (אות ב) כתב שהמלבי"ם מיקל בזה. והו"ד בעמודי השלחן על קש"ע (סימן ט אות כ). ושכ"כ הארה"ח והו"ד בפתחי עולם (אות א). ולא ידע שהרב מלבי"ם חיבר ס' ארה"ח. וע"ע בכה"ח (אות יג).
שם ע"ב סוף אות א - גם בטלית של מצוה יש ענין יותר להחמיר משאר תשמישי מצוה, כמ"ש בשו"ת יביע אומר (ח"ב א"ח סוף סימן א) בשם הט"ז. ועוד יש להביא בזה דעות האומרים שאין מקיימים מצות ציצית בט"ק. והו"ד ביביע אומר (שם בראש הסימן). גם בענין מעלין בקודש ואין מורידין לגבי תשמישי מצוה, לא פשוט הדבר שאין אומרים כן, עי' בשו"ת יביע אומר (שם אות ב והלאה). וע"ע בילקוט יוסף (א"ח סי' טו אות א-ב) ובהלכה ברורה (ח"א אוצרות יוסף סימן לו ובמש"כ בגליון שם).
בדף כא ע"א סד"ה ובספר - צ"ל לישנא מעליא. וכ"ה בספר הנר.
שם ע"ב בדעת הרב נמוקי יוסף - לכאורה יש מקום לומר גם בדעתו שנראה שאינו חושש במצוה כשאומר הפסוק 'וקשרתם לאות על ידך' וגו' ואינו מקיים המצוה, אולם אם אומר רק פסוק ראשון לית לן בה.
שם ד"ה אבל, שורה ב - צ"ל יונה והרא"ה.
שם שורה ג מלמטה, בדעת הב"ח - הנה כתב הב"ח (סימן כה אות ב) וז"ל: פירש רש"י, לישנא מעליא נקט. עכ"ל. נראה דר"ל דכשקורא ואהבת את ה' אלקיך וגו' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך וגו', שהוא לייחד את שמו בכל לבבו, והוא במה שתקשרם לאות על ידך ולטטפת בין עיניך שהוא מורה על יחודו שהוא יחיד בעולמו וכו', נמשך מזה שכשאינו מניח תפילין נראה כמעיד עדות עליו יתברך שאיננו יחיד, שעל כן אינו מניחן להורות על יחודו, וזהו עדות שקר שמעיד עליו יתברך וכו'. עכ"ד הב"ח. ולכאורה נראה מדבריו שאם לא קורא פרשה ראשונה לא נקרא מעיד עדות שקר. וכ"כ בכה"ח (סימן כה אות כז, המובא להלן בדף כב ע"ב) ובשו"ת יביע אומר (ח"א א"ח סימן ד) בדעת הב"ח.
בדף כב ע"א שורה ז - צ"ל בלבוש וכוונתו.
שם סוף ע"ב - הנה מכיון שבדעת רש"י איכא עקולי ופשורי, שכן הב"ח ס"ל בדעתו דאם רק אומר פסוק ראשון לית לן בה וכמ"ש לעיל, ושאר הראשונים כולהו ס"ל נמי הכי, א"כ יש לנו לפסוק להקל בפסוק ראשון. וכ"כ בשו"ת יביע אומר (שם). ויש להוסיף שי"א שרש"י פרשן ולא פסקן, וא"כ יש לנו ללכת אחר שאר הראשונים.
ובענין רש"י אם הוא פסקן, עי' במה שהאריך בזה מהרי"ח סופר נר"ו (מח"ס יחי יוסף ועוד) במאמרו בקובץ זכור לאברהם (תשנ"ז-תשנ"ח) בדעת מרן אי רש"י פרשן או פסקן. וע"ע בקובץ אגרות להחזו"א (ח"ג סימן טו), ובשו"ת עמק יהושע למהר"י מאמאן ז"ל (ח"ד בקו' שער יהושע שבסוה"ס מע' הר' אות א) ובשו"ת יחוה דעת ח"ה (בכללי השו"ע שבסוה"ס, אות ג), ודבריו חזרו ונדפסו בראש ספרו הליכות עולם ח"א. וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ט (חאו"ח סימן כא) ובס' חזון עובדיה על פרוזבול (דף יט ע"ב) ובס' ילקוט יוסף על פורים (עמ' תלב) ובקובץ משנת יוסף (גליון ז עמוד נא). ועי' בקו' דעה חכמה לנפשך (פר' בא תשע"ג דף כז סע"ב) שנראה דס"ל שרש"י פסקן. וע"ע במש"כ בס"ד בס' שלמא בעלמא (סימן ריא על הפמ"ג מ"ז אות א, וסי' שח סכ"ה). וראיתי למהר"מ מאזוז נר"ו בשו"ת איש מצליח (כרך ג' חאו"ח סימן טל ד"ה בס', דקי"ג ע"ב) שכתב וז"ל: ונראה שאע"פ שכתב מרן גופיה בב"י או"ח סימן יו"ד דרש"י פרשן הוא ולא פסקן, מ"מ הכא שזה מעשים בכל שנה, ודאי דפירושו מכוון לפסק הלכה, ולא אמרה מרן אלא במקרים שאינם נוהגים תדיר דאמרינן אילו איתשיל עלה לענין הלכה הוה דייק בה טפי, משא"כ כאן (בשיעור שברים) שזה נוהג בכל יום ראש השנה. עכ"ל. ונראה דמהר"ע יוסף ז"ל לא ס"ל כוותיה, מדכתב בשו"ת יביע אומר ח"ז (חאו"ח סימן כט אות ב) לענין טרימא דרש"י לא התכוון לפסק הלכה, והתם מעשים שבכל יום הוא. ובשו"ת צאן יוסף (סימן מז ד"ה עוד) כתב שרש"י אינו פוסק אלא מפרש. ע"ש. אולם מהר"ר ישמ"ח עובדיה (מח"ס ישמח לבב ועוד) בתשו' שנדפסה שם (סימן נ ד"ה ידידי) כתב שהיינו דוקא בדין היוצא מתוך פירוש רש"י, אבל כשכתב בפירושו דבר הלכה שלא מתוך פירוש הש"ס, בדרך פסק אמרה למילתיה. וחלק עליו הרב המחבר שם (בריש סימן נא). עש"ב.
בדף לא ע"ב, בענין הנחת תפילין דר"ת בפני אדם גדול - עי' בשבחי הבעש"ט (מהדורת תשמ"ב עמוד קסב) שכתב הרב המחבר: ודרכי היה כשהייתי מניח תפילין דר"ת, הייתי ירא להניח לפני הבריות וכו'.
בדף לו ע"ב, בדין אם הניח בטעות תפילין דר"ת לפני רש"י - ע"ע בס' הרבי והמונקאטשער (עמוד כ).
בדף נח ע"א, בענין הנוגע ברגליו אם יטול ידיו משום נקיות או משום רו"ר - ע"ע בקובץ האוצר (גליון לז עמוד לז).
בדף סו ע"א, בענין זמן ברכת אשר יצר 'ובודאי פחות מאשר פרסה' - בד"כ שיעור עד שירעב הוא יותר מאשר פרסה. ועי' במה שהאריך בזה בילקוט יוסף (א"ח סימן ו אות ד), ושם (בדף תפז ע"ב) דן בדברי מהר"ח או"ז.
בעמוד קו, בענין אם בעה"ב יכול לברך והשליח יקיים המצוה - ע"ע בזה בקובץ בית אהרן וישראל (גליון קסד עמוד כט והלאה).
בדף קכד רע"א, שדעת הש"ע היא שאם הפסיק לאחר עשית המצוה, אין תועלת בהידור שלאחר מכן - ולפי"ז אין לדבר לאחר הדלקת הנר הראשון עד שיסיים הדלקת נרות ההידור. ועי' בזה לעיל (עמוד קטז).
ובעיקר הדין אי שפיר דמי לתת לאחר להדליק את נרות ההידור, עי' בס' תורת המועדים למהר"ד יוסף נר"ו (סימן ב אות כ).
בדף קכה ע"א, דהשתא שנהגו כולם כמהדרין מן המהדרין שויה עלייהו כחיוב - וכן מצינו בב"י (סימן תערב) בשם ארחות חיים (הלכות חנוכה אות י) דקרי לנרות ההידור 'חיוב'.
בדף רנ סע"א, בענין חתימת ברכת המינים, ציין למש"כ בספר דרך אר"ץ - הוא בעמוד יז. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
בדף רנב ע"ב ד"ה והנה, שורה ג 'החמדת ימים' - ח"ג חודש אלול פרק ו אות עח.
בדף רנג ע"א, בענין נוסח 'למשומדים' והמשך הברכה - עי' במש"כ בזה עוד אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו במאמרו שבקובץ מרי"ח ניחוח (גליון תצו דף כד ע"א הערה לד). ועי' גם מה שהאריך בזה הרב אריאל אפרים אהרונוב נר"ו בקובץ עץ חיים (קיץ תשע"ח).
ובענין החתימה 'ומכניע זדים' - עי' במש"כ בס"ד בגליון ספר דרך אר"ץ (עמוד יז).
בדף רנד ע"א ד"ה והנה, שורה ד מלמטה - צ"ל החיד"א הגר"ח.
שם ע"ב ד"ה ובזה, שורה ב - צ"ל מראכש שאע"פ.
בדף תתרכב ע"א - את הפסיק שבראש העמוד, יש להעביר לסוף העמוד הקודם.
ובעיקר דין אמירת הפסוקים בעטיפת הטלית - ע"ע לעיל (עמוד ה).
גליונות המהדורה השניה חלק א:
בהקדמה עמוד א, הגימטריא של שם הספר ושבא לעשות שלום בין הש"ע להבא"ח - כ' בקובץ מרי"ח ניחוח (גליון תשסט דף ג ע"ב) שזה דלא כמו שכתב בקונטרס בית נאמן (גליון שסב דף ה רע"א) (הערת הרב המחבר נר"ו). וכן דלא כמ"ש בקונטרס השיעור השבועי (גליון ת בסופו בהערה). ע"ש.
בדרוש לראש השנה שבראש הספר ד"ה גם - ראה עוד בספר אילה שלוחה - ירח האיתנים (סימן סג) שכ' ג"כ שר"ה הוא גם לאומות העולם, ויוה"כ הוא לישראל בלבד. ע"ש. וראה עוד במש"כ בס"ד בגליון שם. ויש להעיר שאף שדברי הזוהר הובאו גם בס' שלחן הטהור למהר"ש חזן הנז' כאן, בזוהר לא כתוב בהדיא החילוק בין ישראל לאומות העולם.
בסוף הדרוש הנ"ל סד"ה והרב - ולפי ביאורים אלו במאמר הכתוב חכו ממתקים יבואר מדוע אמר הכתוב ושתו ממתקים בראש השנה. ולכן גם נהגו לאכול תפוח בדבש.
בדף א ע"א אהלי שם שורה ה - צ"ל החיד"א בקשר.
שם ע"ב באהלי שם, שלפי הגר"א שהפרדת הציציות מעכבת, א"כ הוא מתקן מנא - העירני ידידי הרב יעקב חלבי נר"ו שכן מוכח בסוכה (לג ע"ב) שאין ממעטין בי"ט משום מתקן מנא. אולם התם איירי בפעם הראשונה. וכן מוכח גם ממה שכתב מור"ם בהגה בענין הסרת גג הסוכה לאחר הגשם בשבת וי"ט, שלא החמיר בה משום מתקן מנא. ועי' בזה בס' חזון עובדיה על סוכות (עמוד יג-יד) מה שכתב בזה, ומה שכתב (בעמוד רנח) בענין הנחת האתרוג בין הפירות כדי שיצהבו פניו (למרות שי"א שהירוק פסול, עי' בס' אעלה בתמר על ארבעת המינים).
גם עי' בס' משנת אברהם למהר"א סאלם נר"ו (א"ח סימן א) שהביא להקשות ע"ד הגר"א בזה מדברי מר"ן בש"ע (סימן כג ס"ב) ועוד דוכתי. גם הביא דברי הרב קצות השלחן שדברי הגר"א נאמרו דווקא במסובכים עד הגדיל, ושכן אמר לו מהרח"פ שיינברג ז"ל (מח"ס משמרת חיים ועוד). עש"ב. והוא כעין ס"ס להקל, ומצד שני יש את דברי מר"ן בש"ע שצריך להפרידם. והוא כעין מה שנתבאר בספרנו להלן (ר"פ נח).
גם יש להעיר דדעת רוב הפוסקים דלא כהגר"א, והובאו דבריהם בס' הלכה ברורה (שם הערה א), וכ"כ עוד בס' עצי היער (סימן ח אות כו) ובס' בית דין (דף מא ע"א דיני ט"ק אות ב).
ומש"כ מדברי הרב חוט שני נר"ו שיש לאסור לדעת הרמב"ם (פ"ח מהלכות שבת ה"י) שהמפריד פתיל חייב משום מתיר - כבר קדמו בהערה זו בשו"ת מהר"י פראג'י (סימן פא). ובשו"ת יביע אומר (שם) האריך לדחות דבריו. ובין דבריו הביא דברי הרב משנה ברורה שדעת מר"ן בש"ע היא להקל דלא כהרמב"ם. והו"ד בקצרה בס' הלכה ברורה (שם).
בדף ב ע"א ד"ה והנה גם, שורה ה - צ"ל לבודקה בשבת.
שם בסוף העמוד - ועי' בס' ילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, סימן ח סוף אות לה).
שם ע"ב ד"ה ויש 'ויש שהעירו' - כוונתו למש"כ בס"ד בגליונות המהדורה הראשונה. ודברי הרב יביע אומר הובאו בקיצור בס' הלכה ברורה למר בריה נר"ו (ח"א אוצרות יוסף סימן כה). ועי' במש"כ בגליון שם.
שם ד"ה ומה, שורה ד 'ח"ג' - (פרשת ויחי סוף אות ח). ע"ש.
בדף ג ע"ב אהלי שם סוף אות ד - ע"ע במה שהאריך בילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, סימן ח סעיף לו) בדינא שאם חייב לבדוק חוטי הציצית.
בדף ד סע"א 'בקונטרס ההפסקים' - והובאו הדברים להלן (עמוד תשעט).
בדף ו סע"א, שי"א שאפילו פשט טליתו ע"ד ללובשה לאחר כמה שעות, אינו חוזר ומברך - אולם עי' בס' ילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד, סימן ח הערה נב ד"ה ובש"ע) שהוכיח ש'כמה שעות' לאו דוקא.
בדף ט ע"ב שורה אחרונה - צ"ל פאלאג'י והחזו"א.
בדף טז ע"א אהלי שם סוף אות כ, בענין הטלת ציצית בלילה - הרב הליכות עולם ז"ל כתב עוד בזה להקל בתשו' שנדפסה בקובץ בית אהרן וישראל (ניסן תשנ"ט עמוד נג). ע"ש שהביא עוד אחרונים בזה. וכ"כ מר בריה נר"ו בס' הלכה ברורה ח"א (אוצרות יוסף סימן לה). ודברי הרב פרי מגדים להקל בזה הובאו גם בס' עצי היער (סימן יח אות ב), ושכן הביאו במסגרת השלחן (אות ו). וכן פסק האדמו"ר מראדזין בתשובתו שנדפסה בס' עקבי ברכה, ושכן פשוט. וכ"פ בכף החיים (סימן יח אות ב). ע"ש. וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק ח"ט (סימן קה אות א). וע"ע בדעת תורה למהרש"ם (סימן יח) ובהגהות המו"ל שם, ובס' ארחות רבנו (ח"ג עמוד קפח אות ד).
ובענין הראיה מסוכה - עי' במה שדחה בילקוט יוסף (א"ח סימן יח אות ה).
שם אהלי שם אות כא - לכאורה אם רק חותך הטלית לעשות ממנה טלית קטן, אין צריך להתיר הציציות, כדברי מר"ן בש"ע (סימן טו ס"ג). ואולי הכוונה אם יוסיף חתיכת בד חדשה לזה, עי' בהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (שם). ודוחק לבאר כן. ועדיף לומר שאף אם אין משום תעשה ולא מן העשוי, מ"מ הוא מתיר לפחות ב' מהציציות כדי לשימם בבד הנשאר, ובזה יש את הנידון של התרת ציציות המבואר בסימן ט"ו.
בדף יז סע"א שורה ד מלמטה - צ"ל מעלין בקודש.
בדף טז ע"א אהלי שם סוף אות כ, בענין הטלת ציצית בלילה - הרב הליכות עולם ז"ל כתב עוד בזה להקל בתשו' שנדפסה בקובץ בית אהרן וישראל (ניסן תשנ"ט עמוד נג). ע"ש שהביא עוד אחרונים בזה. וכ"כ מר בריה נר"ו בס' הלכה ברורה ח"א (אוצרות יוסף סימן לה). ודברי הרב פרי מגדים להקל בזה הובאו גם בס' עצי היער (סימן יח אות ב), ושכן הביאו במסגרת השלחן (אות ו). וכן פסק האדמו"ר מראדזין בתשובתו שנדפסה בס' עקבי ברכה, ושכן פשוט. וכ"פ בכף החיים (סימן יח אות ב). ע"ש. וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק ח"ט (סימן קה אות א). וע"ע בדעת תורה למהרש"ם (סימן יח) ובהגהות המו"ל שם, ובס' ארחות רבנו (ח"ג עמוד קפח אות ד).
ובענין הראיה מסוכה - עי' במה שדחה בילקוט יוסף (א"ח סימן יח אות ה).
שם אהלי שם אות כא - לכאורה אם רק חותך הטלית לעשות ממנה טלית קטן, אין צריך להתיר הציציות, כדברי מר"ן בש"ע (סימן טו ס"ג). ואולי הכוונה אם יוסיף חתיכת בד חדשה לזה, עי' בהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (שם). ודוחק לבאר כן. ועדיף לומר שאף אם אין משום תעשה ולא מן העשוי, מ"מ הוא מתיר לפחות ב' מהציציות כדי לשימם בבד הנשאר, ובזה יש את הנידון של התרת ציציות המבואר בסימן ט"ו.
בדף יז סע"א שורה ד מלמטה - צ"ל מעלין בקודש.
שם סוף אות א - וע"ע בילקוט יוסף (א"ח סי' טו אות א-ב) ובהלכה ברורה (ח"א אוצרות יוסף סימן לו ובמש"כ בגליון שם).
בדף יח ע"א אהלי שם שורה ב - צ"ל לישנא מעליא. וכ"ה בספר הנר.
שם ד"ה והמעדני, בדעת הרב נמוקי יוסף - לכאורה יש מקום לומר גם בדעתו שנראה שאינו חושש במצוה כשאומר הפסוק 'וקשרתם לאות על ידך' וגו' ואינו מקיים המצוה, אולם אם אומר רק פסוק ראשון לית לן בה.
שם ד"ה אבל, שורה ב - צ"ל יונה והרא"ה.
שם, בדעת הב"ח - הנה כתב הב"ח (סימן כה אות ב) וז"ל: פירש רש"י, לישנא מעליא נקט. עכ"ל. נראה דר"ל דכשקורא ואהבת את ה' אלקיך וגו' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך וגו', שהוא לייחד את שמו בכל לבבו, והוא במה שתקשרם לאות על ידך ולטטפת בין עיניך שהוא מורה על יחודו שהוא יחיד בעולמו וכו', נמשך מזה שכשאינו מניח תפילין נראה כמעיד עדות עליו יתברך שאיננו יחיד, שעל כן אינו מניחן להורות על יחודו, וזהו עדות שקר שמעיד עליו יתברך וכו'. עכ"ד הב"ח. ולכאורה נראה מדבריו שאם לא קורא פרשה ראשונה לא נקרא מעיד עדות שקר. וכ"כ בכה"ח (סימן כה אות כז, המובא להלן בדף כב ע"ב) ובשו"ת יביע אומר (ח"א א"ח סימן ד) בדעת הב"ח.
שם שורה אחרונה - צ"ל בלבוש וכוונתו.
בדף יט ע"א ד"ה כלומר - הנה מכיון שבדעת רש"י איכא עקולי ופשורי, שכן הב"ח ס"ל בדעתו דאם רק אומר פסוק ראשון לית לן בה וכמ"ש לעיל, ושאר הראשונים כולהו ס"ל נמי הכי, א"כ יש לנו לפסוק להקל בפסוק ראשון. וכ"כ בשו"ת יביע אומר (שם). ויש להוסיף שי"א שרש"י פרשן ולא פסקן, וא"כ יש לנו ללכת אחר שאר הראשונים.
ובענין רש"י אם הוא פסקן, עי' במה שהאריך בזה מהרי"ח סופר נר"ו (מח"ס יחי יוסף ועוד) במאמרו בקובץ זכור לאברהם (תשנ"ז-תשנ"ח) בדעת מרן אי רש"י פרשן או פסקן. וע"ע בקובץ אגרות להחזו"א (ח"ג סימן טו), ובשו"ת עמק יהושע למהר"י מאמאן ז"ל (ח"ד בקו' שער יהושע שבסוה"ס מע' הר' אות א) ובשו"ת יחוה דעת ח"ה (בכללי השו"ע שבסוה"ס, אות ג), ודבריו חזרו ונדפסו בראש ספרו הליכות עולם ח"א. וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ט (חאו"ח סימן כא) ובס' חזון עובדיה על פרוזבול (דף יט ע"ב) ובס' ילקוט יוסף על פורים (עמ' תלב) ובקובץ משנת יוסף (גליון ז עמוד נא). ועי' בקו' דעה חכמה לנפשך (פר' בא תשע"ג דף כז סע"ב) שנראה דס"ל שרש"י פסקן. וע"ע במש"כ בס"ד בס' שלמא בעלמא (סימן ריא על הפמ"ג מ"ז אות א, וסי' שח סכ"ה). וראיתי למהר"מ מאזוז נר"ו בשו"ת איש מצליח (כרך ג' חאו"ח סימן טל ד"ה בס', דקי"ג ע"ב) שכתב וז"ל: ונראה שאע"פ שכתב מרן גופיה בב"י או"ח סימן יו"ד דרש"י פרשן הוא ולא פסקן, מ"מ הכא שזה מעשים בכל שנה, ודאי דפירושו מכוון לפסק הלכה, ולא אמרה מרן אלא במקרים שאינם נוהגים תדיר דאמרינן אילו איתשיל עלה לענין הלכה הוה דייק בה טפי, משא"כ כאן (בשיעור שברים) שזה נוהג בכל יום ראש השנה. עכ"ל. ונראה דמהר"ע יוסף ז"ל לא ס"ל כוותיה, מדכתב בשו"ת יביע אומר ח"ז (חאו"ח סימן כט אות ב) לענין טרימא דרש"י לא התכוון לפסק הלכה, והתם מעשים שבכל יום הוא. ובשו"ת צאן יוסף (סימן מז ד"ה עוד) כתב שרש"י אינו פוסק אלא מפרש. ע"ש. אולם מהר"ר ישמ"ח עובדיה (מח"ס ישמח לבב ועוד) בתשו' שנדפסה שם (סימן נ ד"ה ידידי) כתב שהיינו דוקא בדין היוצא מתוך פירוש רש"י, אבל כשכתב בפירושו דבר הלכה שלא מתוך פירוש הש"ס, בדרך פסק אמרה למילתיה. וחלק עליו הרב המחבר שם (בריש סימן נא). עש"ב.
בדף יח ע"א אהלי שם שורה ב - צ"ל לישנא מעליא. וכ"ה בספר הנר.
שם ד"ה והמעדני, בדעת הרב נמוקי יוסף - לכאורה יש מקום לומר גם בדעתו שנראה שאינו חושש במצוה כשאומר הפסוק 'וקשרתם לאות על ידך' וגו' ואינו מקיים המצוה, אולם אם אומר רק פסוק ראשון לית לן בה.
שם ד"ה אבל, שורה ב - צ"ל יונה והרא"ה.
שם, בדעת הב"ח - הנה כתב הב"ח (סימן כה אות ב) וז"ל: פירש רש"י, לישנא מעליא נקט. עכ"ל. נראה דר"ל דכשקורא ואהבת את ה' אלקיך וגו' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך וגו', שהוא לייחד את שמו בכל לבבו, והוא במה שתקשרם לאות על ידך ולטטפת בין עיניך שהוא מורה על יחודו שהוא יחיד בעולמו וכו', נמשך מזה שכשאינו מניח תפילין נראה כמעיד עדות עליו יתברך שאיננו יחיד, שעל כן אינו מניחן להורות על יחודו, וזהו עדות שקר שמעיד עליו יתברך וכו'. עכ"ד הב"ח. ולכאורה נראה מדבריו שאם לא קורא פרשה ראשונה לא נקרא מעיד עדות שקר. וכ"כ בכה"ח (סימן כה אות כז, המובא להלן בדף כב ע"ב) ובשו"ת יביע אומר (ח"א א"ח סימן ד) בדעת הב"ח.
שם שורה אחרונה - צ"ל בלבוש וכוונתו.
בדף יט ע"א ד"ה כלומר - הנה מכיון שבדעת רש"י איכא עקולי ופשורי, שכן הב"ח ס"ל בדעתו דאם רק אומר פסוק ראשון לית לן בה וכמ"ש לעיל, ושאר הראשונים כולהו ס"ל נמי הכי, א"כ יש לנו לפסוק להקל בפסוק ראשון. וכ"כ בשו"ת יביע אומר (שם). ויש להוסיף שי"א שרש"י פרשן ולא פסקן, וא"כ יש לנו ללכת אחר שאר הראשונים.
ובענין רש"י אם הוא פסקן, עי' במה שהאריך בזה מהרי"ח סופר נר"ו (מח"ס יחי יוסף ועוד) במאמרו בקובץ זכור לאברהם (תשנ"ז-תשנ"ח) בדעת מרן אי רש"י פרשן או פסקן. וע"ע בקובץ אגרות להחזו"א (ח"ג סימן טו), ובשו"ת עמק יהושע למהר"י מאמאן ז"ל (ח"ד בקו' שער יהושע שבסוה"ס מע' הר' אות א) ובשו"ת יחוה דעת ח"ה (בכללי השו"ע שבסוה"ס, אות ג), ודבריו חזרו ונדפסו בראש ספרו הליכות עולם ח"א. וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ט (חאו"ח סימן כא) ובס' חזון עובדיה על פרוזבול (דף יט ע"ב) ובס' ילקוט יוסף על פורים (עמ' תלב) ובקובץ משנת יוסף (גליון ז עמוד נא). ועי' בקו' דעה חכמה לנפשך (פר' בא תשע"ג דף כז סע"ב) שנראה דס"ל שרש"י פסקן. וע"ע במש"כ בס"ד בס' שלמא בעלמא (סימן ריא על הפמ"ג מ"ז אות א, וסי' שח סכ"ה). וראיתי למהר"מ מאזוז נר"ו בשו"ת איש מצליח (כרך ג' חאו"ח סימן טל ד"ה בס', דקי"ג ע"ב) שכתב וז"ל: ונראה שאע"פ שכתב מרן גופיה בב"י או"ח סימן יו"ד דרש"י פרשן הוא ולא פסקן, מ"מ הכא שזה מעשים בכל שנה, ודאי דפירושו מכוון לפסק הלכה, ולא אמרה מרן אלא במקרים שאינם נוהגים תדיר דאמרינן אילו איתשיל עלה לענין הלכה הוה דייק בה טפי, משא"כ כאן (בשיעור שברים) שזה נוהג בכל יום ראש השנה. עכ"ל. ונראה דמהר"ע יוסף ז"ל לא ס"ל כוותיה, מדכתב בשו"ת יביע אומר ח"ז (חאו"ח סימן כט אות ב) לענין טרימא דרש"י לא התכוון לפסק הלכה, והתם מעשים שבכל יום הוא. ובשו"ת צאן יוסף (סימן מז ד"ה עוד) כתב שרש"י אינו פוסק אלא מפרש. ע"ש. אולם מהר"ר ישמ"ח עובדיה (מח"ס ישמח לבב ועוד) בתשו' שנדפסה שם (סימן נ ד"ה ידידי) כתב שהיינו דוקא בדין היוצא מתוך פירוש רש"י, אבל כשכתב בפירושו דבר הלכה שלא מתוך פירוש הש"ס, בדרך פסק אמרה למילתיה. וחלק עליו הרב המחבר שם (בריש סימן נא). עש"ב.
שם ע"ב, בענין נשיקת תפילין - הדברים חזרו ונדפסו להלן (דף תשנ ע"ב). ע"ש.
בדף כה סע"ב, במנהג מרוקו בענין תפילין דר"ת - ראה עוד בס' תורת משפחת דלויה (עמוד תקמב סעיף ד).
בדף כה סע"ב, במנהג מרוקו בענין תפילין דר"ת - ראה עוד בס' תורת משפחת דלויה (עמוד תקמב סעיף ד).
בדף כו ע"א, אהלי שם בדיבור הא', בענין הנחת תפילין דר"ת בפני אדם גדול - עי' בשבחי הבעש"ט (מהדורת תשמ"ב עמוד קסב) שכתב הרב המחבר: ודרכי היה כשהייתי מניח תפילין דר"ת, הייתי ירא להניח לפני הבריות וכו'.
בדף ל ע"א, בדין אם הניח בטעות תפילין דר"ת לפני רש"י - ע"ע בס' הרבי והמונקאטשער (עמוד כ).
בדף מו סע"ב, בענין הנוגע ברגליו אם יטול ידיו משום נקיות או משום רו"ר - ע"ע בקובץ האוצר (גליון לז עמוד לז).
בדף ל ע"א, בדין אם הניח בטעות תפילין דר"ת לפני רש"י - ע"ע בס' הרבי והמונקאטשער (עמוד כ).
בדף מו סע"ב, בענין הנוגע ברגליו אם יטול ידיו משום נקיות או משום רו"ר - ע"ע בקובץ האוצר (גליון לז עמוד לז).
בדף נב ע"ב אהלי שם שורה ד, בענין זמן ברכת אשר יצר 'ובודאי פחות מאשר פרסה' - בד"כ שיעור עד שירעב הוא יותר מאשר פרסה. ועי' במה שהאריך בזה בילקוט יוסף (א"ח סימן ו אות ד), ושם (בדף תפז ע"ב) דן בדברי מהר"ח או"ז.
בדף פג סע"ב, בענין אם בעה"ב יכול לברך והשליח יקיים המצוה - ע"ע בזה בקובץ בית אהרן וישראל (גליון קסד עמוד כט והלאה).
בדף צו ע"ב ד"ה וע"כ, שדעת הש"ע היא שאם הפסיק לאחר עשית המצוה, אין תועלת בהידור שלאחר מכן - ולפי"ז אין לדבר לאחר הדלקת הנר הראשון עד שיסיים הדלקת נרות ההידור. ועי' בזה לעיל (עמוד צא).
בדף צז ע"ב ד"ה וכן, דהשתא שנהגו כולם כמהדרין מן המהדרין שויה עלייהו כחיוב - וכן מצינו בב"י (סימן תערב) בשם ארחות חיים (הלכות חנוכה אות י) דקרי לנרות ההידור 'חיוב'.
בדף נה ע"ב אות א שורה ג - צ"ל המלך שלמד.
בדף סא ע"ב ד"ה וכיון, שורה ו - צ"ל לטבול אז.
בדף סב ע"א ד"ה וגם בנידון, שורה א - צ"ל כיון שיש ספק.
שם ע"ב ד"ה והטעם, שורה א - צ"ל שאנו מחמירים.
שם שורה ג 'והכא לא דמי ממש' - שכן חומרת ר"ת אינה מנהג כללי, אלא מנהג חסידים ואנשי מעשה בלבד.
בדף סג ע"א אהלי שם בסוף הדיבור הא' - ותו איכא למימר כמ"ש הר"ן היכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג לא נהוג, אף אי חדא טעמא הוא (ועי' בזה במש"כ בס"ד בגליון ספר פריו יתן ח"א דף תמא ע"ב).
בדף צ ע"ב ד"ה ושמא י"ל, שיש נוהגים לברך שעשה נסים לאחר ההדלקה - עי' בס' מערכי לב למהרמ"י חדיד נר"ו (עמוד תמה), ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
ובעיקר הדין אי שפיר דמי לתת לאחר להדליק את נרות ההידור, עי' בס' תורת המועדים למהר"ד יוסף נר"ו (סימן ב אות כ).
בדף צח ע"א בסוף הדיבור הא' - ובס' חזון עובדיה על חנוכה (דף קפא סע"א) כתב שאין צריך התרה לזה. ע"ש.
בדף קא ע"ב ד"ה ומובן, בדברי הרב פני יהושע שאין לדמות הלכות נרות חנוכה להלכות מנורת המקדש - וכ"כ עוד הרב המחבר בס' אהלי שם (סימן תרעג ס"א בענין נרות חשמל לחנוכה, דף תה ע"ב). ע"ש.
בדף קב ע"א אהלי שם שורה ג - צ"ל ח"ד סי'.
שם סוף שורה ד - וכ"כ בס' חזון עובדיה על חנוכה (עמוד קפו). עש"ב.
שם ע"ב אהלי שם שורה ד - צ"ל יוחנן הוא חשמונאי (וכ"ה להלן).
שם שורה ז 'הבן איש חי כתב' - וראה עוד להרב בן איש חי בספרו הוד יוסף (בסוף קונטרס סוד יוסף דף קא ע"ב אות א) ששאל ממהר"א מני אם בירושלם נוהגים לומר חשמונאי בחיריק כסברת פרי חדש או כסברת מאן דפליג. וכתב שם הרב המגיה: עי' רב פעלים ח"ד או"ח סימן לא.
שם ד"ה בנוסח, שורה ה 'חשמונאי' - לכאורה גם אם הוא שם אדם, יכול להיות שהוא בחיריק, ואין הכרח לומר שהוא באל"ף נחה.
שם ד"ה בשו"ת, שורה א 'יביע אומר ח"ח' - וכתב עוד בזה שם (סימן יא) ובס' חזון עובדיה על חנוכה (עמוד ר).
בדף קד ע"ב אהלי שם שורה 'חשמונאי בפתח' - וכן אמר לי הרב דוד חלבי נר"ו שמנהגם בדמשק לומר באל"ף נחה.
בעמוד קלד עושה שלום אות א - ובסידור השלם מגן דוד - תפילת יצחק (עמוד צ) כתב למשמש בתש"ר ב'יוצר המאורות'. ובילקוט יוסף (סימן נט הערה ב) כתב שמנהג מערב הפנימי לנשק תש"ר ב'ובורא חושך'. ע"ש. ובהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן נט סעיף ג) הביא הדעות בזה.
בדף קלה ע"א אהלי שם אות ג שורה א - צ"ל ספר היכלות.
שם ע"ב אהלי שם שורה ג - צ"ל ואע"פ שהעיד. והכוונה היא שכן העיד הארחות חיים שהובא בבית יוסף.
בדף קלו בדברי הבא"ח אות ו שורה ב - צ"ל עם החזן בלחש ולא יפסיק.
שם ע"א באהלי שם אות ו שורה ג - צ"ל מילת יתברך.
בדף קלז ע"ב אהלי שם שורה ו - צ"ל עד דאמירן.
שם שורה ט - צ"ל ח"ב חאו"ח.
בדף קמב שורה ה - צ"ל דיוצר עוד. וכ"ה בבא"ח.
בדף קמח ע"ב אהלי שם אות ו שורה ג - צ"ל שלא יצא.
בדף קמט שורה א - צ"ל דאומר שמע.
שם שורה ו - צ"ל אם לא אמרו.
שם ע"ב באהלי שם - אין להפסיק בין ב' הקטעים.
בדף קנא ע"ב באהלי שם - דברי הרב הליכות עולם בזה הובאו גם בילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד סימן סז עמוד תקצ). וראה בהלכה ברורה למר בריה נר"ו (חלק ד אוצרות יוסף סימן י) שהאריך בזה. ולא הזכיר דברי מר אביו בהליכות עולם.
בדף קנב ע"ב אהלי שם שורה א - צ"ל כולה חוזר.
בדף קנד ע"ב בסוף הדיבור הא' - וראה בשו"ת רחמים פשוטים (מהדורת מכון ירושלם א"ח סימן ו אות א) שכתב שאין שום חיוב ללבוש ט"ג אם לבוש ט"ק, ושכן תקנת רבותינו שבמערב.
ותו כתב בהגהות דרשו על המשנה ברורה (סימן סו ס"ק טז אות ו) בשם מהרש"ז אוירבך בס' שיח הלכה שאף לדברי הזוהר שהקורא ק"ש בלא טלית הוא מעיד עדות שקר, אין הדבר מספיק כדי להתיר הפסק. ע"ש.
ותו ראה בהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן סו בירור הלכה אות ז ד"ה אלא) שדעת הרמב"ם שלא יברך ע"ש. וזה דלא כמ"ש בהליכות עולם ובשו"ת יחוה דעת (ח"ו סימן ד ד"ה אלא) שדעה זו אינה נמצאת בפוסקים. ובהלכה ברורה שם כתב שאין לומר שאילו היה רואה הש"ע דברי הרמב"ם היה חוזר בו, כיון שדעת הרא"ש ושאר ראשונים אינה כדברי הרמב"ם. ע"ש. אולם הרב הלכה ברורה נר"ו כתב לעיל (ד"ה הנה) שהרא"ש וסיעתיה כתבו דבריהם לענין תפלין דוקא ולא לענין טלית. וא"כ יש לנו לפסוק לענין טלית כדברי הרמב"ם, שכן אילו ראה הש"ע את דבריו היה פוסק כן [ואפשר לדחות שטעם הרמב"ם הוא מפני עמי הארצות שיראו כן ויפסיקו גם לדברים בטלים ונמצא שם שמים מתחלל, וכמו שביארנו בס' אהלי שם (א"ח ח"ה דף רי ע"א) את תשובת הרמב"ם בענין הפיוטים, ובאותה תשובה כתב הרמב"ם את ענין ברכת הטלית והתפלין, וכתבו בפוסקים שבזמנינו לא שייך טעם זה ולכן החזירו את תקנת הש"צ (עי' בס' פריו יתן ח"ב סימן י). וא"כ גם בנידון ברכת הטלית אין לחשוש מלברכה בזמננו. ואולי זו כוונת הרב יחוה דעת (שם בסוף הדיבור) שציין לתשובת הרמב"ם, ולמרות כן כתב שלא מצאנו מי שיחלוק בזה לגבי ברכת תפלין].
ומש"כ מהר"ע יוסף להסתמך ע"ד הפר"ח שאין לקיים מצוה בלא ברכה, הנה ודאי דלא פסקינן כוותיה, וכמו שהעיר בשו"ת יחוה דעת (שם ד"ה וראיתי) שלדבריו גם בין גאולה לתפילה יש לברך. וראה עוד בפסקי תשובות (סימן סו הערה לו).
שם ד"ה ולכן, שורה ג מלמטה 'בגרש"ז אוירבך' - כנראה הכוונה לספר הליכות שלמה.
בדף קנה בבן איש חי, שורה ג מלמטה - צ"ל יוכל לגמור.
שם ע"א אהלי שם שורה ב - נראה דצ"ל וכן פסקו בדרך החיים והגאון רעק"א ורוב ככל.
שם ע"ב הליכות עולם שורה ד מלמטה - צ"ל שעתיד לחזור.
בדף קנו ע"ב אהלי שם שורה ח - צ"ל מידי דהוה אערוה. כ"ה במג"א. ודברי המג"א הם בסק"ט.
בדף קנח ע"א אהלי שם שורה ב - צ"ל התירו אלא.
בדף קנט ע"ב ד"ה ובביאור, שורה ד - צ"ל ואילך שהיא.
בדף קס ע"ב אהלי שם סוף שורה ז - צ"ל ונעשית.
שם שורה ב מלמטה - צ"ל מדובר בערוה.
בדף קסא ע"א הליכות עולם שורה ב - צ"ל כדעת מרן.
שם ע"ב אהלי שם שורה יא - צ"ל שעמו להקל.
בדף קסג ע"א אהלי שם ד"ה והנה - אולם ראה לעיל (אות א) שי"א שמחניך קדוש קאי גם על ערות דבר.
בדף קסו ע"ב סד"ה ואשה - צ"ל כן אין שם שום אחד מבני הבית (כ"ה בהליכות עולם).
בדף קסט סע"ב, שכן הוא סתמות הש"ע - כמו שביאר בספרו אוצר פסקי הסדור (עמוד סט). ועי' באהלי שם (א"ח ח"א עמוד שפה ועמוד שפח).
בדף קסז ע"ב ד"ה אמנם, שורה ח - צ"ל בחברתה מכיון שאין איסור.
בדף קעה ע"ב שורה ו מלמטה - צ"ל הדבר דהוה ליה. וכ"ה בתר"י.
בדף קעז סע"ב אות יח - ואפשר ליישב דברי הרב הליכות עולם, שכן משמע מדברי המשנ"ב (סימן עט ביאור הלכה בסוף ההקדמה) שאשפה האסורה מדאורייתא היינו דוקא אשפה שידוע שריחה רע, והרב הליכות עולם מיירי באין ריחה רע.
והנה אף שסתם אשפה אסורה, אפשר דשאני דיר של בהמות, שכן באשפה החשש הוא שיש בה צואה ומי רגלים, ומסתברא שהחשש הוא שימצא בה צואה של אדם, שכן סתם צואה של בהמות אין בה ריח רע, כמ"ש המשנ"ב (שם אות כב) [ומה שמופיע שם הציון לשער הציון אות כג, לא מצאתי אות זו בשער הציון] ובבן איש חי כאן. ולכן יש מקום ברא'ש לדון בדברי המשנ"ב (סעיף ז ביאור הלכה ד"ה אבל) שכ' שדיר של בהמות יש לו דין אשפה, שכן מי יימר שיש בו צואת אדם או צואת בהמה שריחה רע. וכ"ש כשאין בדיר ריח רע, שלכאורה קשה להגדירו כאשפה.
בדף קעח ע"א אהלי שם אות כב שורה ב - צ"ל ויש ספק.
שם ע"ב ד"ה והנה, שורה ג - צ"ל שיש להתיר.
בדף קפ ע"א ד"ה ואין, 'ואין להביא ראיה מהרמב"ם' - ראיה זו הובאה בס' הליכות עולם. וקדמו בהגהות בני בנימין על הרמב"ם (שם). והובא בס' הליקוטים הוצאת פרנקל (שם).
ומה שדחה הרב המחבר ראיה זו, דשאני דברים אלו שהם מחמת עיפוש - כן כתב לדחות גם בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן פו בירור הלכה אות ב). ע"ש. ואפשר שזו גם כוונת הרב הליכות עולם בכותבו לאחר שהביא הראיה ששוב ראה בשו"ת דינא דחיי (סימן לד) כחילוק זה.
אולם לכאורה יש להקשות על זה דאי מחמת עיפוש א"כ מאי שנא ממי המשרה וממקום שקוצבים בו בשר דאסירי (כמ"ש בש"ע סימן פו ס"א, ובמשנ"ב סימן רכז אות ט בשם הא"ר), וא"כ מדוע כתב הרמב"ם שגדולי החכמים לא היו מתפללים, דמשמע דמדינא שרי. וכבר הקשה כן במשנה ברורה (סימן פו אות ג), ונשאר בצ"ע. ושוב כתב ליישב (בסימן רכז שער הציון אות יא) שדברי הרמב"ם אמורים כשהריח רע אינו חזק ביותר. ועוי"ל דהרמב"ם מיירי כשהעיפוש הוא זמני, ועתיד לחזור לקדמותו לריחו הטוב, ואז יש בזה מקום להחמיר, וכשהעיפוש הוא לתמיד כי אז אסור מדינא.
וראה עוד במקורות וציונים על הרמב"ם הוצאת פרנקל שהביא דעות המבארים שבנידון הרמב"ם הטעם הוא משום שמפריע לכוונת הלב, ולא בגלל והיה מחניך קדוש. ובילקוט יוסף (סימן עו אות יג) העתיק ככל דברי הרב הליכות עולם.
בדף קפא ע"א אות ב - וכיו"ב כתבו תלמידי רבינו יונה (ברכות דף יג ע"ב מדפי הרי"ף) שאין צריך לתת קולות גדולות בעניית איש"ר בכל כוחו, שיתלוצצו ממנו בני אדם.
בדף קפב ע"א ד"ה ואם, שורה ו - צ"ל ויכוין בשאר. וכ"ה בפנים.
שם ע"ב ד"ה ומה, שורה א - צ"ל שכתב ההליכות.
בדף קפד ע"ב אהלי שם שורה א - צ"ל שלא יפסיק.
בדף קפה ע"ב בסוף הדיבור הא' - ויש להוסיף ספק נוסף, והוא דעת הריטב"א בחידושיו (תענית ג ע"ב) שאף אם אמר מוריד הטל חוזר. וראה בהערת הרב המגיה שם (בהוצאת מוסד הרב קוק) שכן דעת עוד ראשונים.
בדף קפו ד"ה ואם, שורה ה - צ"ל שאלת טל.
בדף קפז ע"ב אהלי שם שורה ד 'ואילו רצו היו מתקנים שיבקשו' - ונראה לבאר דעת הרב הליכות עולם שממה שאיחרו שאלת טל ומטר עד ז' בחשון משום עולי הרגל, מוכח שאין זה סימן קללה, אלא שיש בהם הפרעה בלבד. ויתירה מזו דעת כמה ראשונים שבזמנינו שאין בית המקדש קיים ואין עולי רגל שואלים משמיני עצרת. ואף בחוצה לארץ יש האומרים שהדבר תלוי אם צריכים לגשם שאז מקדימין לשאול. ועי' בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן קיז).
ויש להעיר על דברי הרב הליכות עולם שמלבד שיש חולקים על הרדב"ז, כ' בס' הלכה ברורה שם שדברי הרדב"ז נאמרו דוקא במקומות שצריכים לגשם לפני ששים יום לתקופה, והרב הליכות עולם לא חילק בזה.
בדף קצב בן איש חי שורה ד 'שלא יאמר אלא רק ארבע לשונות אלו' - וכן שמעתי ממהר"ע יוסף ז"ל.
שם הליכות עולם שורה ב - צ"ל על הצדיקים.
שם סע"ב - חסר סיום המרכאות.
בדף קצד ע"ב בדיבור הא', שורה ה 'החמדת ימים' - ח"ג חודש אלול פרק ו אות עח.
שם ד"ה ומה, בענין חתימת ברכת המינים, ציין למש"כ בספר דרך אר"ץ - הוא בעמוד יז. ועי' במש"כ בס"ד בגליון שם.
בדף קצה ע"א ד"ה וזוהי, שורה ד - צ"ל וע"ע בס' אוצר פסקי הסדור (עמוד רפג) מ"ש.
שם ע"ב שורה ד מלמטה 'החמדת ימים' - ח"ג חודש אלול פרק ו אות עח.
בדף קצו ע"א, בענין נוסח 'למשומדים' והמשך הברכה - עי' במש"כ בזה עוד אחי ידידי מהר"ר יוסף נר"ו במאמרו שבקובץ מרי"ח ניחוח (גליון תצו דף כד ע"א הערה לד). ועי' גם מה שהאריך בזה הרב אריאל אפרים אהרונוב נר"ו בקובץ עץ חיים (קיץ תשע"ח). וראה עוד בפורום לתורה.
שם ע"ב ד"ה ועיין, שורה א 'מה שכתבתי' - בס' פריו יתן (ח"ב סימן ז).
בדף קצז ע"א אהלי שם שורה יב - צ"ל הגר"ח פלאג'י.
שם ע"ב ד"ה ובזה, שורה ב - צ"ל שאע"פ שהושפעו.
שם ד"ה וראינו 'במכון' - שמו: מוזיאון למורשת יהדות סוריא. שם המנהל: הרב רחמים צולטאן.
בדף קצח ע"א הליכות עולם שורה ד - צ"ל דאמירן בעלמא.
שם שורה ו - צ"ל דאמירן בעלמא.
שם ד"ה ואינו, שורה א 'ואינו רשאי' - וכ"כ עוד בספרו חזון עובדיה (שבת ח"א דף שמג ע"ב ד"ה ונראה).
בדף קצט ע"א הליכות עולם אות כד - וראה עוד בילקוט יוסף (סימן קכג) שהאריך בכל זה. וראה שם שכתב גם (בסעיף ג) בענין אמירת 'ואמרו אמן' כשאין מי ששומעו ויענה לו, שיאמר כן מפני המלאכים [ולכאורה הדבר תלוי במחלוקת בענין אמירת התכבדו מכובדים בזמנינו, ראה בילקוט יוסף (סימן ג סעיף ז) ובס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (ר"ס ג)]. וכתב שם לעיין בזה בשו"ת רב פעלים. וברב פעלים כתב שהם המלאכים המלווים את האדם בליל שבת. ע"ש. ולכאורה צ"ע, שכן הם מלווים אותו בליל שבת בלבד ולא בכל השבוע. ואפשר שמכיון שמתפלל הוא לפני הקב"ה, ולכן איתא בש"ס שיכרע לשמאלו ראשונה שהוא ימינו של הקב"ה הנמצא ממולו, הנה הקב"ה מוקף במלאכיו עושי רצונו, והם אלה העונים אמן. א"נ המלאכים המוליכים את תפילתו לשמים.
שם ע"ב שורה ז - צ"ל סבירא ליה.
בדף ר ע"ב ד"ה ולדעת, שורה א 'ולדעת הזוהר' - אולם ראה במקורות שבהליכות עולם שדעת הזוהר הקדוש היא שכורע לימינו ראשונה ושוב כורע לשמאלו.
בדף רא ע"א הליכות עולם שורה א - צ"ל סומא חייב.
בדף רב ד"ה ואם, שורה ז - צ"ל מודה לרשות.
בדף רד שורה ב - צ"ל פה עירנו. וכן הוא בבא"ח.
שם ע"א הליכות עולם שורה אחרונה - צ"ל ודוקא מלפניו.
שם אהלי שם שורה א - צ"ל הב"ח, הרמ"ע.
ובעיקר הדין, ראה עוד בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן קב שעה"צ אות כא).
שם ע"ב אהלי שם - וראה בהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן קב) שכתב שראוי להחמיר כדברי הזוהר.
בדף רו ע"א הליכות עולם אות יד - וראה בשו"ת ויאמר יצחק (א"ח סימן יא) ובס' ילקוט יוסף (א"ח סימן צ סמ"ד וסימן קנד סט"ו וסט"ז) ובס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן צ סנ"ד).
בדף רח בן איש חי שורה ו - צ"ל שומעין החיצונים.
שם ע"א הליכות עולם שורה ב - צ"ל שפתיה נעות.
שם באהלי שם - ובהגהות רעק"א (ר"ס קא) כתב שכן מוכח מדברי רש"י שלא ישמיע לאזניו (וראה בהליכות עולם מש"כ בדעת רש"י). גם מדברי הרשב"א בחידושיו (ברכות לא ע"א) שהובא בהליכות עולם משמע קצת דס"ל כדברי התוספתא שהביא לבסוף, שכן הביאה בלשון 'אלא', ואחר כך גם כתב שבמקרים מסויימים לכו"ע יש להשמיע לאזניו. וכן נראית דעת הרשב"ץ בפירושו (ברכות לא ע"א), וראה מדבריו שהבין כן בדעת הרשב"א. ע"ש ובהגהות הרב המו"ל מהרד"צ הילמן. וכן נראית דעת הרב אהל מועד (ח"א דף סח ע"א) שהביא דברי התוספתא בלישנא דאבל (וראה במש"כ בס"ד בהקדמת קונטרס וידר יעקב, ובחי' י"ד סימן צא).
שם ע"ב ד"ה אם, בדעת הזוהר הקדוש - והנה בהליכות עולם הביא מדברי האחרונים שאפשר לדחות הראיה מדברי הזוה"ק. וגם מהר"י סרוק ס"ל שישמיע לאזניו. ע"ש. אולם כבר הביא שם דברי הרב חיד"א שמכיון שכן כתבו גורי האר"י, הכרעת האר"י עפ"ד מהרח"ו מכרעת, וכמו שביאר בכף החיים, והובא בהליכות עולם שם. ומה שהעיר על זה בהליכות עולם שמהרח"ו לא השוה מדותיו בזה, שכן בס' עץ הדעת טוב כתב איפכא. יש להעיר מדעות הסוברים שספר עץ הדעת טוב כתבו מהרח"ו לפני שרדה מגויית האר"י.
בדף רט ע"א אהלי שם שורה ג - צ"ל אלא למשמע קליה.
שם ע"ב אהלי שם סוף אות ב - וראה עוד בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (ח"ב אוצרות יוסף סימן ה סד"ה נימוקים) שכן הוא בספר חסידים (סימן נז וסימן תתכא וסימן תתפא).
ובעיקר הנפ"מ בענין הנצרך לקטנים, ראה עוד במה שהאריך בזה בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (ח"ה אוצרות יוסף סימן ו).
בדף רי ע"א באהלי שם - ויש להעיר בבן איש חי פסק שיפנה לנקביו אפילו אם יעבור זמן תפילה, ואילו בקשר גודל פסק שאפילו אם יפסיד תפילה בציבור לא יפנה. ובהליכות עולם פסק שדוקא אם יעבור זמן תפילה לא יפנה, אולם אם יפסיד תפילה בציבור יפנה לנקביו. ובכף החיים (אות ו) הביא דברי הפוסקים בזה. וראה עוד בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (ח"ה אוצרות יוסף סימן ה ד"ה וראה) שהביא דברי הפוסקים בענין תפילה בציבור.
וראה בהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (ח"ה אוצרות יוסף סימן ה ד"ה והב"ח, ובשער הציון אות ג) שהביא שכדברי הבן איש חי פסקו בב"ח ובעטרת זקנים (אות א) ובעולת תמיד (אות ב) ובמקור חיים להרב חוות יאיר (אות א). אולם הביא (שם אות ד) את דברי רוב הפוסקים שאם יעבור זמן תפילה לא יפנה, ושכן הוא בנמוקי יוסף (ברכות כג ע"א).
שם ע"ב אהלי שם ד"ה והנה - וראה בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן צב שער הציון אות ד) שדברי הרב גנת ורדים הובאו גם בהגהות רעק"א (אות א) ובמשנה ברורה (ביאור הלכה ד"ה שיעור פרסה).
בדף ריא ע"ב הליכות עולם אות ח - ובהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן קד בירור הלכה אות, דף תלא סע"ב) כתב שאין לצרף דעת הרב נוה שלום לס"ס, כיון שהיא דעה יחידאה. עש"ב. אולם אפשר לעשות את הס"ס בצירוף שיטת רבני צרפת שתמיד חוזר למקום שפסק, ואת"ל שחוזר אפשר לצרף שיטת התוס' והרא"ש שאם שהה מרצון אינו חוזר לראש.
ובהליכות עולם העיר גם מדברי הרב חמד משה שאף לדעת מור"ם אין לחלק בתפילה בין אונס לרצון, אולם בהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (שם סוף אות ח) השיב על זה שדעת רוב האחרונים שלא כדבריו. גם כתב שם שהרב בן איש חי לשיטתיה בענין אמר מלך אוהב צדקה ומשפט בעשי"ת שגם בתפילה אמרינן סב"ל (וראה עוד בזה בס' עושה שלום להלן עמוד תשפז).
ובעיקר הדין, ראה עוד בילקוט יוסף (סימן קד ס"ו).
בדף ריד ע"ב ד"ה ויש, שורה ג 'גם החובה' - הנה בש"ע כתב שחוזר רק על התשלומין. ולפי זה יש להעיר על מש"כ להלן (דף רטז ע"א) שצריך לחזור על החובה.
בדף רטו שורה ו - צ"ל ויבא הן (וכ"ה בפנים).
שם ע"א ד"ה ואם לא, שורה ג - צ"ל והשניה לשם (וכ"ה בפנים).
שם ע"ב ד"ה והנה, שורה ב - צ"ל שבת ולא (וכ"ה בפנים).
בדף רטז ע"ב אהלי שם שורה א - צ"ל שלא התכוון.
בדף ריח ע"א ד"ה ומכל, שורה א - צ"ל יעשה תנאי.
שם ע"ב בהליכות עולם - והנה בהליכות עולם (דף קעח ע"ב) כתב להביא ראיה מדברי המג"א (ס"ס רמח) דה"ה להרוחה. ובס' הלכה ברורה למר בריה נר"ו (סימן קח בירור הלכה אות יד ד"ה והנה) כתב שאפשר לדחות מדברי הב"י דלא ז"ל כן. ושוב כתב דלענין תשלומין שאני. ע"ש. ודבריו נלקחו מתשובת מר אביו ז"ל שנדפסה בס' ילקוט יוסף (סימן קח הערה ט).
ועוד כתב בהלכה ברורה שם בשם מר אביו ז"ל בס' הליכות עולם להעיר על ראית הרב חיי אדם מדברי המדרש. ע"ש. ואינו בהליכות עולם, כי אם בילקוט יוסף שם.
בדף רכב הליכות עולם אות כ - יש להוסיף שאם התבלבל בג' ראשונות חוזר לראש. וכן יש להוסיף בילקוט יוסף (א"ח סימן קז ס"ג). ע"ש. וכן גם בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן קיט ס"י). ע"ש.
והנה בדין זה לא מופיעים דברי הרב אהלי שם, והינם בספרו אהלי שם (א"ח ריש סימן קז).
שם סע"ב - וראה בס' ילקוט יוסף (סימן קח סעיף לא) שדברי מהר"ע יוסף סתראי נינהו בענין זה בתלת דוכתי. ובס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן קח בירור הלכה אות ל) פסק דלא הוי הפסק, ומ"מ נכון שיחזור ויתפלל בתנאי דנדבה. וכתב שם שכן דעת מר אביו בס' הליכות עולם. ע"ש. אולם בס' הליכות עולם כתב שצריך לחזור.
בדף רכד ע"ב באהלי שם, בדעת רבינו אברהם בן הרמב"ם - לכאורה דבריו (ודברי הרמב"ם אביו בתקנתו) נאמרו כשהיה בזה חילול השם לעיני הגויים דוקא.
וראה עוד בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן קכד סעיף ה) שכתב שלא לומר חזרה גם כשאין מנין שומרי שבת, א"נ כשאין ששה שעדיין לא שמעו חזרה, א"נ במנין פועלים המשכימים קום לעבודתם.
בדף רכה, בן איש חי שורה ז - צ"ל יכוין באומרו (כ"ה בפנים).
שם ע"ב עושה שלום סוף אות ג - לכאורה יש לדחות על פי מה שכתב בהליכות עולם שאת דברי הזוהר אפשר לפרש שאין הכוונה שהיא מדאורייתא. אולם בהליכות עולם ציין לדבריו בשו"ת יביע אומר, ושם הביא את דברי האר"י ומהרח"ו שפירושו בדעת הזוהר שהיא מדאורייתא, וכוותייהו נקטינן.
גם יש להעיר שביביע אומר שם הביא דברי הרשב"ץ שהיא מדאורייתא, וא"כ מכיון שיש מחלוקת הראשונים בזה, יובן יותר הא דאזלינן בזה בתר דעת המקובלים. ויש לדחות שדעת הרשב"ץ יחידאה היא בין הראשונים, ושאר הראשונים כולנו ס"ל שהיא מדרבנן.
ובעיקר דברי הרב כף החיים שהובאו בפנים, כ"כ גם בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (ח"א אוצרות יוסף סימן טז ד"ה אמנם) בשם מר"ן בבית יוסף (סימן קמא).
בדף רכו אות ו הב', במה שכתבו בבן איש חי ובהליכות עולם שאין לדלג בשמיעת הקדושה באמצע העמידה - הנה בהליכות עולם הביא דברי מהר"ם בן חביב שדבר זר הוא לדלג. והביא דברי מהר"י אסאד שאין זה דבר זר. ונראה לבאר הטעם שלא לדלג כי דבר זר הוא לדלג באמצע העמידה שעומד לפני השי"ת.
ועוד אפשר לבאר עפ"ד הרי"ד בפסקיו (ברכות כא ע"א) שדברי שבח יש לאומרם בפה דוקא, ולא מהני בהו שומע כעונה. ואף שבש"ע פסק שיש לו לכוין בשמיעת הקדושה באמצע העמידה. דליהוי כעונה, מ"מ עדיין אפשר לומר שבשמיעה גרידא אינו אלא מקצת שבח ולא שבח גמור [ובזה אפשר לבאר הטעם שלכתחילה אין לעשות כן (עי' בהלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו סימן קד שער הציון אות לא בסוגריים). והוא מדברי אביו בשו"ת יביע אומר (ח"ו א"ח סימן טז אות א)], ומכיון שהדילוג נאמר באמירת הקדושה, מי יימר שגם בשמיעתה שאינו שבח גמור יש גם ענין לדלג.
ועוד ביאר חתני מהר"ר יעקב דניאל ן' זקן נר"ו (מח"ס וידר יעקב ועוד) שהדילוג חשיב הפסק במעשה שיש אומרים שדינו כהפסק בדיבור. עכ"ד. ועי' בקונטרס הפסקים (נדפס להלן עמוד תשס) בענין הפסק במעשה.
שם ע"א אהלי שם אות ו הא', בענין הנטיה לצדדים באמירת 'וקרא זה אל זה ואמר' - ועי' בילקוט יוסף (סימן קכה סוף הערה ו), ובפסקי תשובות (סימן קכה סוף הערה מ), ובהגהות דרשו על המשנ"ב (סוף אות טו), ובאתר ישיבת כסא רחמים, ובפורום אוצר החכמה, ובשו"ת חבל נחלתו (חלק כז סימן ב).
בדף רכז ע"א אהלי שם בסוף הדיבור הא' 'החיי אדם (סימן ס)' - צ"ל כלל סח. והו"ד במשנה ברורה (סימן ס אות י). וראה במה שכתבו על דבריו בס' ילקוט יוסף (סימן ס סוף הערה א) ובס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן ס סעיף יז) ובאהלי שם (א"ח סימן ס ס"א דף רצד ע"ב) ובס' ארחץ בנקיון כפי על סימן קנ"ט סעיפים י-יג (עמודים תשסד, תשסו, תשסח, תשעה, תשעז, תשעח).
בדף רכח בן איש חי שורה ב מלמטה - צ"ל אלא מתפללין. וכ"ה בבא"ח.
שם ע"א אהלי שם שורה א - וראה בס' הלכה ברורה למהר"ד יוסף נר"ו (סימן קכד שער הציון אות נה) שציין לספר מקור חיים להרב חות יאיר (אות ד) שדעת הגאונים דשרי להפסיק בדיבור לצורך מצוה. ועי' בילקוט יוסף (סימן קכד עמוד קלח). וש"ב הבחור יצחק פרץ נר"ו הביא מדברי הרבה מאחרוני זמנינו שהקילו בזה.
בדף רכט ע"א אהלי שם שורה ג 'אינו נראה' - ועי' בגליון ספר דרך אר"ץ (עמוד יח) שכתבנו בס"ד להביא ראיה מדברי רבינו אברהם בן הרמב"ם לעמוד.
בדף רלא ע"א אהלי שם - יש להעיר שהגר"ש קלוגר הוא המחבר ספר האלף לך שלמה. גם יש להעיר שהרב זכרנו לחיים נקט בדרך אמצעית דבעינן שיתפללו ג' ביחד, ודלא כהרב בן איש חי דבעינן עשרה.
בדף רלב ע"ב אהלי שם בסוף הדיבור הא' - בענין זה נחלקו האחרונים אם יש בכח חכמי הדור לשנות המנהג, ובס' הליכות עולם נטה להקל. וכ"כ בס' פריו יתן (ח"ב ס"ס סד). ע"ש.
בדף רלג ע"ב ד"ה ואף, שורה ה - צ"ל ידיו בין (וכ"ה בפנים).
וראיתי בס' הלכה ברורה ח"ו (סימן ט) שהאריך בדינים אלו. ויש להעיר במה שכתב (בריש עמוד נא) 'ולפי זה אין כאן ספק ספיקא לברך , דהא בדעת הרמב"ם יש לומר דלא תיקנו ברכה כלל על נטילה זו', וזה אינו, שכן יש גם את דעת הרשב"ז שהביא הרב המחבר לעיל דלכולי עלמא יש לברך אם הסיח דעתו, וא"כ עדיין איתיה לספק ספיקא, ספק אם כדעת האומרים לברך בכל מקרה, ואפילו לדעת הרמב"ם ספק אם כדברי הרדב"ז בדעתו שאם הסיח דעתו יברך.
גם יש להעיר במה שכתב שם (עמוד מט סד"ה ומכל) 'ואפילו את"ל דלראשונים החולקים על הרמב"ם היינו לעיכובא אפילו בנטל ידיו שחרית, מ"מ י"ל שבשעת הדחק ובמקום שיש לחוש שיתבטל מחמת כן מקיום מ"ע של ברכת כהנים יש לסמוך על זה על הרמב"ם' - י"ל נמי איפכא לצרף דעות האומרים שלא נושאים כפים כי אם ברגלים. ועוד יש להעיר שאם ס"ל דהוי לעיכובא, א"כ אפילו בשעת הדחק כן הוא, ולא מצינו דבר שהוא לעיכובא ובשעת הדחק מקילים בו.
בדף רלח שורה ב - צ"ל ישא כפיו.
שם ע"ב אהלי שם סוף אות יח - גם הרב הליכות עולם, אע"פ שבתחילת דבריו בהערה שם נראה שנטה קו מדברי מר"ן בש"ע, מ"מ בסוף דבריו כתב דעבד כמר עבד, וכן פסק בגוף ההלכה למעלה, אלא שהוסיף שאם תטרף דעתו בעלייתו לדוכן, ישא כפיו במקומו. וכן הביא בשמו מר בריה נר"ו בס' הלכה ברורה (סימן קכח בירור הלכה סוף אות ס). אולם העיד המו"ן כהר אברהם מזרחי נר"ו שראה שהשליח הציבור הקבוע בבית הכנסת של מהר"ע יוסף ז"ל שהיה כהן, היה נושא כפיו במקומו ולא עלה לדוכן, למרות שמסתברא מילתא שהיה בקי ולא תטרף דעתו אם יעלה לדוכן.
בדף רמא ע"א ד"ה ועוד, שורה א 'ד"ה' - תז"מ.
שם ע"ב אהלי שם בסוף הדיבור הא' - צ"ל כ"כ רי"פ פירלא.
ובעיקר הענין, ראה עוד בש"ס מתיבתא (סוכה ח"ב אוצר עיונים מערכה יב אות ה).
בדף רמב ע"א ד"ה ואכן, שורה ב מלמטה - צ"ל בהגהות אשירי סוכה פ"ב סימן ו.
בדף רמח ע"ב שורה ג מלמטה 'דבר משה' - וכ"כ בשו"ת ויאמר יצחק (א"ח לקוטי דינים סוף הלכות פורים) בשם הרב עיקרי הד"ט בשם הרב שלמי צבור. ועי' בס' מגן אבות אורח חיים (סימן תרפט ס"ב), והביא שם דברי הרב ויאמר יצחק, והביא גם מה שכתבו שאר חכמי מערב הפנימי בזה.
בדף רמט ע"א אהלי שם ד"ה והעידו, שורה ב 'זכור לאברהם' - והביאו גם בשו"ת יביע אומר (ח"א סוף א"ח), וכתב שנתן טעם לדבר לפי שיש מחלוקת האחרונים אם היחיד קורא המגילה בברכה, והנשים דינן כיחיד. והביא שם מה שכתבו האחרונים בזה. ומה שכתב בספר מגן אבות (שם) לדחות שדעת רבינו המרדכי שאין מברכים על המגילה ביחיד יחידאה היא. הנה בס' ילקוט יוסף על פורים (סימן תרפט הערה ג) הביא חבל ראשונים דס"ל שאין לברך. ומה שכתב בילקוט יוסף (שם) שהמנהג לברך, הנה המנהג הוא כן לגבי אנשים ולא לגבי הנשים, וכמ"ש האחרונים (חוץ מעיה"ק ירושלם תובב"א). וכבר כתב הר"ן בכיו"ב דהיכא דנהוג נהוג, היכא דלא נהוג לא נהוג (ועי' בזה במש"כ בס"ד בגליון ספר פריו יתן ח"א דף תמא ע"ב).
ובליקוט הלכות פורים למהר"ש שוויקה (דף כא ע"א הערה כד) כתב שטעם המנהג שלא מברכות כי אולי חייבות השמיעה בלבד, ולכן הקשה מדוע לא מברכות שעשה נסים ושהחיינו. ע"ש. ולהנ"ל מיושב, שדינן כיחיד. ותו יש לבאר לפי הטעם שלט מכוונות לשמוע את כל המגילה.
שם ע"ב אהלי שם שורה א - צ"ל האנשים ידי.
בדף רנ ע"ב ד"ה הארחות, שורה ב - צ"ל שאין הנשים.
בדף רנד ע"ב סד"ה ואם - צ"ע, שאם כן בכל ברכה נאמר כן, ואמאי דוקא במגילה.
בדף רנה ע"א, שורה ד מלמטה 'מה המקור' - המקור הוא מדברי הב"ח והש"צ, וכמ"ש בהליכות עולם. ובס' חזון עובדיה על פורים (עמוד עה) הביא דברי האחרונים בזה. והועתקו הדברים בס' ילקוט יוסף על פורים (עמוד תצג).
בדף רנט ע"א שורה ז מלמטה 'הנד"מ' - תז"מ.
בדף רס ע"א שורה ג מלמטה - צ"ל הקורא הוא.
בדף רסט ע"א ד"ה שלא, שורה ב מלמטה - צ"ל בשתים הראשונות.
בדף רצג ע"ב אהלי שם שורה א - צ"ל טענת ההליכות.
בדף רצט ע"א סד"ה נר - וכן פסק בהגש"פ אהלי שם (בהלכות שבראש הספר סוף עמוד ז). ע"ש. ובס' חזון עובדיה - פסח (מהדורת תשס"ג עמוד לח) כתב שאם בדק באבוקה, יחזור לבדוק ללא ברכה דסב"ל. ע"ש.
שם ע"ב סד"ה מותר - ובהגש"פ אהלי שם (בהלכות שבראש הספר עמ' ז-ח) כתב שישתמש בפנס חשמלי אם הוא עדיף בשביל הבדיקה, אולם יברך על הנר. וראה בקובץ הלכות - פסח למהר"ש קמנצקי נר"ו (ריש פ"ד) כתב שאפילו בנורת לד שרי. ע"ש. ועי' בחזון עובדיה (שם).
בדף שיב ע"ב אהלי שם שורה ד - צ"ל ראה במפרשי השו"ע.
ובעיקר הדין, ראה עוד בחזון עובדיה - פסח (מהדורת תשס"ג עמוד קנב והלאה).
שם ד"ה ולעשות, שורה ז - צ"ל והמהרשד"ם דעתו לאסור, אלא.
בדף שיג ע"ב הליכות עולם, שורה ג בסוגריים - צ"ל ואף בבגדאד לא החמירו. וכ"ה בפנים.
ובעיקר הענין, ראה ברב פעלים (הנז' בהליכות עולם ובאהלי שם) שמנהג בגדאד הוא להחמיר גם בסתם יינן שנכנס לקיום.
בדף שיד ע"א אהלי שם שורה ה - צ"ל טעם לאסור.
בדף שטו ע"ב הליכות עולם שורה אחרונה - צ"ל גרם 1560.
בדף שטז ע"א ד"ה בשו"ע, שורה ה - צ"ל הוא 43.2*18=777.6.
שם ע"ב ד"ה וי"ל, שורה אחרונה - צ"ל דרהם בקמח חיטה.
בדף שיז ע"א ד"ה והנה, שורה ב - צ"ל מלוגנאה (וכ"ה בש"ס).
שם שורה ה - צ"ל בהך שיעור (וכ"ה בש"ס).
שם ע"ב שורה ג - צ"ל חמש מאות.
שם שורה טו - צ"ל דרהם. וכיון.
שם סוף הדיבור הא', בענין שיעור חלה - עי' בקונטרס בית נאמן (גליון שסב דף ד סע"ב) שהשיג ע"ז. וראה עוד מש"כ בס"ד בתשובה כ"י.
דף שיח הליכות עולם שורה א - צ"ל יש אומרים.
שם ע"א ד"ה ויש, שורה ב מלמטה - צ"ל הם עשו.
שם ע"ב אהלי שם שורה א - צ"ל שוקל 3.2.
בדף שכג בן איש חי שורה ג - כאן שייך מה שהובא בעושה שלום להלן (עמוד שכח) בענין העלין והקלחין.
בדף שכז בן איש חי שורה א - צ"ל את הזרוע.
שם שורה ב - צ"ל ואם שכח.
בדף שכח ע"א אהלי שם שורה ב - צ"ל ז' כ' שלאחר שאכל.
שם שורה ה - צ"ל בלשון הכותרת 'העלין והקלחין'.
שם - כותרת זו וב' הדיבורים שלאחריה שייכים לעיל (עמוד שכג).
בדף שנ ע"ב ד"ה ודעת, שורה ד - צ"ל ובקשר למצה.
בדף תיג ע"א הליכות עולם שורה ב - צ"ל ומברכים בשעת.
שם שורה ו - צ"ל הדלקת הנרות.
בדף תיד ע"א הליכות עולם שורה ה - צ"ל אין כאן, ומ"מ קשה בעיני שיעשו להן הנשים מנהג לעצמן בלי יסוד מוסד, ומהאי טעמא.
שם ע"ב הליכות עולם סוף אות ב - וע"ע בספרו חזון עובדיה על יום טוב (עמוד דש). וכתב שם (עמוד שה) שמ"מ יאכל כזית לאחר צאת הכוכבים. ולא ידעתי מה הועיל בזה.
ובעיקר הדין, ראה עוד בס' ילקוט יוסף על ספירת העומר (עמוד תרה והלאה). ומה שכתב שם בטעם המנהג להמתין לקידוש ולא לתפילה, ראה בכיו"ב בשו"ת מהרי"ל (סימן לג) שביאר הטעם 'ושמא על הכוס עיקר שהוא דאורייתא'.
בדף תטו ע"א הליכות עולם סוף אות ד - וע"ע בספרו חזון עובדיה על יום טוב (עמוד שי).
שם ד"ה נראה, שורה ג - צ"ל הרי בשל"ה.
בדף תיז ע"ב אהלי שם סוף הדיבור הא' - ועי' בשו"ת חפץ נחמד וגנת ורדים (דף ח ע"א אות ג) ובמש"כ בס"ד בגליון שם.
בדף תקצה ע"א אהלי שם אות ה - ועי' בס' תורת המועדים למהר"ד יוסף נר"ו (בין המצרים סימן ה סעיף ד).
שם ע"ב אהלי שם שורה ט - צ"ל מראש חודש אב עד התענית.
שם שורה ג מלמטה - צ"ל אבל בכף החיים (סימן תקנא ס"ק לג) כתב שנחלקו מר"ן בש"ע ומור"ם בהגה (בסעיף ב) אי שמחה של מצוה שרי, שלדעת מר"ן אסירא ולדעת מור"ם שרי. והביא מה שכתב בשלחן גבוה (אות ט) שמסתמיות הפוסקים משמע שאפילו לצורך מצוה אסור, והכי מסתברא. וכתב עוד בכף החיים (ס"ק מ) שבמחלוקת זו תליא דינא של מנגנים במילה, אם כן נראה שנטיית הפוסקים לאסור.
דף תקצו ע"א אהלי שם אות ו - שייך להליכות עולם אות ה.
דף תרג ע"ב אהלי שם שורה ב - צ"ל מסקנת הפוסקים.
שם בסוף הדיבור - ויש להוסיף שגם המחמירים בזה הקלו אם נוטלם בשינוי, כגון ביד או בשיניו, וכמ"ש בס' נר ציון (בין המצרים פ"ט סעיף כג) בשם ספר אור לציון (פרק כז אות ג). ע"ש.
ובעיקר הדין, הנה הרב הליכות עולם כתב (בסוף ההערה) שצדקו דברי הרב בן איש חי. ואילו בגוף ההלכה למעלה כתב להקל מעיקר הדין לגזוז הצפרניים. גם כתב הוא ז"ל בקובץ קול סיני (מנחם אב תשכ"ב) כדברי הרב בן איש חי [והביאו להלכה מר בריה נר"ו בספר תורת המועדים על בין המצרים (סימן ה סעיף לא). ע"ש], ואילו בספרו חזון עובדיה על ארבע תעניות (עמוד רכז) שהוא משנה אחרונה כתב להקל.
ובס' ילקוט יוסף על מועדים (עמוד תקסג) כתב לציין לדברי מר אביו בתשובה כתב יד שהביא המחלוקת בזה, ושעל כל פנים כשצפרניו גדולות יש להקל. ובס' ילקוט יוסף על ארבע תעניות (עמוד דש) שהוא משנה אחרונה כתב שמעיקר הדין שרי. ושם (דף שה ע"ב) כתב שתשובת מר אביו נדפסה בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן לט). ואינו שם, כי אם בספרו חזון עובדיה (שם).
ובילקוט יוסף (שם) הביא בשם ספר נחמת ציון שמנהג הספרדים להחמיר בזה, והשיג עליו שלא כתב מקור לדבריו. ע"ש. ויש להעיר שאין צורך להביא מקור לכל מנהג, אלא אפשר לראות או לברר אצל האנשים את מנהג העולם מה עושים למעשה.
ויש להעיר על מה שכתב בחזון עובדיה (שם) בשם ספר שלחן מלכים כתב יד להביא ראיה להקל מחול המועד. והובאו הדברים בילקוט יוסף (שם). וספר שלחן מלכים כבר נדפס על ידי מכון ירושלם. אולם בחזון עובדיה גופיה (שם דף רלב ע"ב ד"ה כתב) כתב שאין להביא ראיה מחול המועד, שהתירו כן לכבוד החג. ע"ש.
בדף תרצג ע"א - ראה עוד בזה להלן (דף תרצז ע"א) ובס' חזון עובדיה על פרוזבול.
בדף תרצד ע"א שורה ה - צ"ל לא משמט.
בדף תרצז ע"א ד"ה והקשו - ראה עוד בזה לעיל (דף תרצג ע"א).
ובס' חזון עובדיה על פרוזבול גם הוא דיבר בזה. ומה שכתב בס' הליכות עולם כאן עצה זו בשם עוד אחרונים, הנה בחזון עובדיה לא כתב בשמם עצה זו, אלא הדין דשוה כסף הכסף לענין שמיטת כספים ותו לא.
ויש להקשות עוד ע"ש הרב בן איש חי שיש בזה איסור סאה בסאה אם אין לו. ואף שבס' הוראה ברורה על יורה דעה כ' שמנהג הספרדים כמור"ם המיקל בדבר מועט, מ"מ כ' שם שלכתחילה ימנע מזה.
שם ע"ב ד"ה ונ"ל - לכאורה יש להקשות שאם זמן הפרעון הוא קודם ר"ה ולא פורע קרינן ביה לוה רשע ולא ישלם. ואולי ס"ל כדברי הש"ך שכל זמן שאינו תובעו אינו חייב לשלם. ואמר לי מהר"נ ברינגר נר"ו שכן מצא בדברי הרי"ד. אלא שלכאורה לפי זה חשיב כלא הגיע עדיין זמן הפרעון ואין שביעית משמטתו.
שם ד"ה אמנם - לכאורה יש לעיין אם אומר שיכול לשלם קודם אי חשיב שהגיע זמן הפרעון כל זמן שלא חייב לשלם. וראה בס' חזון עובדיה על פרוזבול מה שהביא בענין סתם הלואה ל' יום אם יכול לשלם קודם.
בדף תשג ע"ב הליכות עולם שורה אחרונה - צ"ל ויבקשו רחמים (וכ"ה במקור).
ובעיקר הדין, ראה גם במה שכתבו בניו בס' ילקוט יוסף (ימים נוראים עמוד קעא) ובס' תורת המועדים (ימים נוראים פרק ב סעיף ו).
בדף תשנ ע"ב, בענין נשיקת תפילין - הדברים נדפסו כבר לעיל (דף יט ע"ב). ע"ש.
בדף תשסט ע"ב אות ו בסוף הדיבור הא' - צ"ל הפסק וכו'.
בדף תשפ"א ע"ב אות טז - גם יש להעיר ע"ד הרב הליכות עולם מדברי הרב שדי חמד (אס"ד מערכת ראש השנה סימן ב אות טז) שהביא דברי מהר"א פוסק בס' מר ואהלות (אהל ברכות והודאות סימן נב דף מט ע"ד) שנהגו להקריא התקיעות אף בלחש דמוסף. וכתב הרב שדי חמד, שאינו כדאי להרהר אחר מנהג זה. ע"ש. וכן יש להעיר ממה שכתב בספר הליכות עולם (ח"ב פרשת ניצבים הערה ז) ובספרו חזון עובדיה (ימים נוראים, הלכות שופר ריש הערה יב, דף קלה ע"א) שמכיון שתוקעים תשר"ת תש"ת תר"ת מספק, א"כ כל זמן שלא תקע תר"ת עדיין בספיקא קאי אם התחיל בקיום המצווה. וע"ע בשדי חמד (מערכת ראש השנה סימן ב אות יג). וא"כ יש חשש הפסק כל זמן שלא התחיל תר"ת, ולא רק בתקיעה ראשונה.
ומש"כ הרב הליכות עולם לחלק, שהקראת התקיעות אין לה רמז בש"ס, יש להעיר מד' מר"ן בב"י שאף לגבי כהנים משמע מפשטא דגמרא שלא היו מקרין אותם. ועיין בזה בספר הלכה ברורה למר בריה נר"ו (סימן קכח בירור הלכה אות מד-מה).
ודרך אגב יש להעיר במש"כ הרב הליכות עולם בפנים שלדעת מר"ן בש"ע אין להקריא תיבת יברכך, שדעת מהר"ע יוסף ז"ל גופיה בזה היא דלא כדברי מר"ן בש"ע, אלא כדברי מור"ם בהגה שיש להקריא גם תיבת יברכך, עיין בדבריו בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סימן י בהערה, עמוד מט) ובס' הלכה ברורה (שם אות מה).
שם שורה א - צ"ל אבל השל"ה.
שם שורה אחרונה - צ"ל בשער הציון.
בדף תשפ"ב ע"א אהלי שם שורה ה 'בקונטרס ההפסקים' - הנדפס גם לעיל (דף תשטז ע"ב).
שם שורה ז - צ"ל ודרך מקרה.
שם ע"ב אהלי שם שורה ד - צ"ל אבן גיאת.
בדף תשצה ע"ב בדיבור הא', שורה ב מלמטה 'ואף השטן אינו רשאי להשטין ביום הכפורים' - וכן הוא בהליכות עולם. אולם עי' בס' לקח טוב - דרשות רבי יוסף פינטו (דברים עמוד רנא) שהשטן יש לו שליטה ביום הכיפורים.
שם ד"ה וכן, שורה ח 'הארחות חיים' - אולם בהליכות עולם הביא דברי הארחות חיים בשם רב עמרם גאון שאומרים 'והוא רחום' ביום הכפורים.
חלק ג:
דף שמז ע"ב - ענין זה נדפס כבר בס' אוצר פסקי נדרים להרב המחבר. וראה עוד בהסכמה לקו' וידר יעקב, ובמש"כ בס"ד בגליון שם. והנה בהליכות עולם דן בארוכה בזה, ולא ראיתי שכתב שם להעיר בנידונו שנדרה להוציא הטלויזיה מהבית, דהוי נדרי מצוה, ובנדרי מצוה י"א דהוי נדר גמור אף אי אפקיה בלשון שבועה. ואם הרב הליכות עולם לא החשיב נדר זה כנדרי מצוה, א"כ גם נודר בעת צרה לא הוי, שכן ענין הנדר בעת צרה היינו דוקא אם הוא למצוה [כמ"ש בשו"ת חתם סופר (י"ד סימן י). וראה בדברי הרב המחבר לעיל (עמ' שמה-שמו) ובעלון נועם אליעזר (גליון ז עמוד ב אות ח)]. ואולי כוונת הרב הליכות עולם היא שמכיון שגדול השלום שמוחקים שמו ית' עליו, א"כ בנ"ד שהוא לא רואה בטלויזיה דברים אסורים, מצוה הוי ולא איסור, אלא שא"כ היה לו לומר שמכיון שבנ"ד לא הוי מצוה, א"כ לא חשיב נודר בעת צרה [אלא אם נאמר דס"ל שאם נדר בעת צרה לדבר הרשות, גם הוא נכנס בגדר נודר בעת צרה, ראה בעלון נועם אליעזר (שם)].
ובעיקר ראית הרמב"ן מידות, אמר לי הרב המחבר שאפשר לחלק בין ידות לנודר בלשון שבועה, שבנודר בלשון שבועה אמר לשון הפוך, משא"כ בידות שלא אומר דבר הסותר לעיקר הנדר.
דף שע ע"א אות כט - דברים אלו נדפסו כבר בס' אוצר פסקי נדרים (ס"ס טו). ע"ש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה